לפעמים, אתמול למשל (יום ב'), המשהו הטיפשי הזה הוא להיכנס לב לתוך העיר ג'נין עם רכב צבאי מבלי לשים לב, מה שהיה קרוב מאד להסתיים בלינץ' אכזרי ובמוות. למזלנו, הפעם יצאו החבר'ה בשן ועין, אבל חיים, ולכן – הרבה לפני שנסיק מסקנות – אספנו עבורכם צרור מקרים מרחבי העולם שבהם נקלעו נהגים לסיטואציות מביכות, ולפעמים גם כואבות ויקרות, בגלל הסתמכות עיוורת על מערכות ניווט.

בואו לא נתבלבל: מערכות ניווט מבוססות GPS, ו'וויז' בראשן, הן כנראה הגאדג'ט השימושי והנפוץ ביותר בכל הנוגע לנהיגה, ובשימוש נכון הן חוסכות לכולנו הרבה טעויות ניווט וזמן מיותר בפקקי תנועה, בנוסף ליתרונות רבים אחרים שלהן. אבל בפעם הבאה שקול נשי של מערכת כזאת אומר לכם לפנות שמאלה בעוד 200 מטרים, או לצאת ביציאה השלישית בכיכר, כדאי שתזכרו את אותם נהגים ונהגות שנהגו את עצמם כמו כבשים לתוך אסון כזה או אחר.

אגב, בואו לא נשכח שמערכות הניווט באמת "מכבות לנו את המוח" – כפי שהוכיח מחקר שאת מסקנותיו פרסמנו כאן לפני קרוב לשנה.

נסיעה לתוך פארק

לפני אי אילו שנים ניסה נהג ניו יורקי לעשות את דרכו מן ה'אפר וסט סייד' של מנהטן לכיוון ניו ג'רזי תוך כדי שהוא נשמע להוראות מערכת הניווט שלו. איפשהו בסביבות רחוב 88 הוא הבין שעליו לפנות מערבה, אלא שבמקום לפנות לתוך הרחוב הנכון הוא כיוון את מכוניתו במורד המדרגות הראשיות של הכניסה לפארק ריברסייד, משם חולצה המכונית שלו כעבר מספר שעות בעזרת משאית גרר.

עולים על הגל

אחת מפדיחות הניווט היותר מפורסמות התרחשה לפני מספר שנים בסמוך לעיר בריסביין באוסטרליה, כאשר שלושה תיירים יפנים ניסו להגיע לצפון האי סטראדבורק. העניין עם איים הוא שברוב המקרים הם מוקפים במים, והעניין עם נהג יפני שכשהראש שלו שקוע לחלוטין בהוראות מערכת הניווט (טוב, בואו נשים את הגזענות בצד – כנראה שזה נכון לגבי כל תייר בארץ זרה) – הוא שגם כאשר המערכת מפספסת את העובדה שבין היבשת לאי מפרידים 14 ק"מ, ובכל זאת היא אומרת לו לפנות שמאלה – זה בדיוק מה שהוא עושה.

אז הנהג היפני ירד מן האספלט לחצץ, מן החצץ לחול, ורק כאשר המכונית נתקעה בתוך מי האוקיאנוס הבינו הוא וחבריו שעליהם לנטוש את מה שלא כל כך מצליח להיות ספינה. אותה מכונית, אגב, נשלחה למזבלה.

חיבתן של מערכות ניווט למקווי מים כיכבה גם במקרה של שלוש נשים שנהגו בג'יפון בשעת לילה מאוחרת בסמוך לעיירה בל וויו בארה"ב, כאשר לדעת מערכת הניווט שלהן אמור היה הכביש שעליו נסעו לקצר את דרכן לכביש המהיר. לרוע מזלן, הנתיב שנבחר הוביל אותן אל מעגן סירות שממנו הן שוגרו ישר לתוך אגם.

נהגת אחרת, שוב באנגליה, נהגה את מכונית המרצדס שלה, ששוויה עמד בתחילת הסיפור על 96,000 ליש"ט, לתוך נהר סנס, תוך שהיא עוקבת אחר הוראות הניווט ומתעלמת משלטים גדולים וברורים שמזהירים מפני ירידה לנהר. למרבה המזל אף אחד לא נפגע מן הצלילה אבל המרצדס טבעה.

בכל זאת נועו תנועו

ארבעה מקרים שמתארים היטב את הדרך שבה מערכת ניווט אוטמת לנו לא רק את המוח אלא גם את תחושת הזמן התרחשו משני צידי אוקיאנוס אחר. הגברת סאבין מורו בת ה-67 יצאה בסך הכל מביתה בעיירה ליד בריסל כדי לאסוף חבר מתחנת הרכבת המקומית. כאשר מערכת הניווט לקחה אותה דרומה במקום צפונה היא לא חקרה במופלא ממנה ופשוט המשיכה לנסוע. היא נסעה ונסעה, ואחר כך נסעה עוד ועוד, וגם כאשר השלטים מסביב עברו לדבר בגרמנית במקום בצרפתית ודיווחו לה על פרנקפורט, ועל אאכן ועל קלן, היא המשיכה לנסוע. מורו לא פיקפקה במכונה שלה גם כאשר הנסיעה התארכה והיא נאלצה לעצור לתדלק, אבל באיזה שהוא שלב היא התחילה להבין שמשהו אולי לא כל כך בסדר בנסיעה הזאת. זה קרה כאשר השלטים התחילו לדבר בקרואטית ודיווחו לה שהיא נכנסת אל זאגרב, עיר הבירה של קרואטיה.

בשלב הזה כבר ידעו במשטרת בלגיה שמשהו לא בסדר מפני שגם הבן שלה וגם החבר שהתייבש בתחנת הרכבת בבלגיה דיווחו על כך, וכאשר בסופו של דבר החזירו אותה הביתה היא סיפרה לעיתונות המקומית ש"אני מודה שזה קצת מוזר, אבל דעתי הייתה מוסחת".

במקרה עם מאפיינים מאד דומים הייתה מעורבת גברת אחרת מפילדלפיה אשר הקלידה בוקר אחד למערכת הניווט שלה את שמה של עיירה שממוקמת לא הרחק ממקום מגוריה. כעבור כמעט שמונה שעות ושני תדלוקים היא מצאה את עצמה אי שם ברחבי מדינת אוהיו. גם במקרה זה הרגישה הגברת שמשהו לא בסדר אבל זה לא פגע בנחישות שלה להגיע עד ליעד.
מקרה נוסף התרחש באנגליה כאשר שלושה עובדים של חברת בניה החליטו לחגוג את חג המולד בנסיעה לעיר לייל שבצרפת. כעבור מספר שעות הם מצאו את עצמם בעיירה בעלת שם דומה, אבל בבלגיה, במרחק של כ-150 ק"מ מן היעד המקורי. השמועות מספרות שבדרך חזרה הם הצטיידו במפה.

אחד המקרים הקיצוניים מסוג זה קרה למשפחת קופר האמריקנית אשר מצאה את עצמה באמצע מדבר במדינת נבאדה, מרחק של 1,290 מן היעד המקורי שלהם (!) לאחר שהקלידו בטעות כתובת לא נכונה למערכת הניווט ובסופו של דבר נתקעו הרחק ממקום ישוב במשך שלושה ימים ללא דלק, וגם בלי אוכל ושתיה. למרבה מזלם הם אותרו במקרה על-ידי טייס מסוק שחג בסביבה והציל אותם.

רכיבה עד קצה של צוק

צחוק בצד, מפני שציות עיוור למערכות ניווט עלול להיות מסוכן מאד לפעמים. נאחל לרוברט ג'ונס, למשל, שיזכה לספר לנכדיו על היום שבו מערכת הניווט הלוויינית שלו הוליכה אותו במרחבי מערב יורקשייר שבאנגליה, ועל ההתעקשות שלו לדבוק בהוראות שלה גם כאשר ה"כביש" הפך צר יותר ויותר עד שנהיה לשביל, ואז למעבר חצץ.
רק כאשר הפיאסטה שלו נתקלה בגדר תיל דקה, והוא מצא את עצמו תלוי על שפת מצוק, הוא הבין שחייו תלויים על בלימה. ג'ונס הצליח לצאת מהמכונית בשלום אבל לצוות הגרר נדרשו תשע שעות כדי לחלץ משם את המכונית.

נקודות תורפה

לחלק ממערכות הניווט יש נקודות תורפה במקומות ספציפיים, כאלה שבהן הן לא קוראות נכון את המפה או שוגות בתיאור הפעולה הנדרשת מן הנהגים. לרוע מזלם של בעלי בית בדרום ברנזוויק, ניו ג'רזי, החלקה שלהם יושבת מעבר לצומת T שבה אפשר לפנות שמאלה או ימינה, אבל אחת התוכנות משדלת נהגים ונהגות להמשיך ישר. פעם אחר פעם מוצאים את עצמם בעלי הבית מקבלים אורחים לא צפויים, יחד עם המכוניות שלהם, בתוך הסלון.

חיבה לאתרי בניה

נהיגה עיוורת בעקבות ההוראות הבטוחות אך המתכתיות של מערכת ניווט מושכת לא מעט מכוניות לתוך מלכודות שונות, וזה מה שקרה לזוג גרמני שנסע בלילה אחד ברחובות המבורג שבגרמניה. הנהג בן ה-80 היה שקוע במילוי הוראות, לא שם לב לשלט שמתריע מפני עבודות בכביש, וגם לכמה מחסומי עץ שאותם הוא הנמיך, עד שבסופו של דבר הוא מצא את עצמו יחד עם האישה והמכונית בתוך בור עמוק.

קורה גם לטובים ביותר

למי שטועה לחשוב ש"לו זה לא יקרה", ושכל טעויות הניווט במערכת היחסים עם מערכות ניווט קורות רק לזקנים או לאנשים אפופים, כדאי לשמוע על נהג משאית גרמני בן 37 שנהג את משאיתו בדרך למפעל בשווייץ ומצא את עצמו נוהג לתוך כביש שסומן עם שלט 'אין כניסה'.
למרבה המזל הוא לא פגש מכוניות שנסעו מולו אבל כן המשיך אל מעבר לשולי הכביש והתיישב עם המשאית על עץ. ייתכן שלא היינו שומעים על המקרה הזה לולא נדרשו לצוות החילוץ כמה שעות כדי להוריד משם את המשאית.

מקרה דומה קרה גם לנהג משאית אחר, וגם זה קרה בשוויץ, כאשר רוברט זיגלר לקח ברצינות רבה מידי את הנחיות הנווטת האלקטרונית שלו והמשיך עם המשאית שלו במעלה הר תוך שהוא מתעלם מכך שהכביש הולך ונעשה מפותל וצר. צוות החילוץ נדרש להשתמש לא רק בציוד כבד אלא גם בצוות מטפסי הרים ואפילו במסוק כדי לחלץ את המשאית מקצה הפיסטין. מה שהיה לזיגלר לומר זה: "כל הזמן קיוויתי שמיד יהיה סיבוב קטן שיחזיר אותי לכביש הראשי. בסוף המערכת אמרה לי להסתובב, אבל אז כמובן שכבר לא יכולתי לעשות את זה".

רשת האינטרנט גדושה בעשרות רבות של סיפורים – חלקם כנראה דמיוניים אבל אחרים מתועדים בתמונות ובסרטוני וידאו – אודות שטויות שנהגים עושים כשהמוח שלהם נעול, אטום, וממתין להוראה הבאה ממערכת הניווט. ישנם נהגים שמצאו את עצמם נוהגים לאורך מספר קילומטרים על מסילות ברזל של רכבות, אחרים מצאו את עצמם חוצים גבולות למדינות זרות, ויש גם כאלה שבסופו של דבר פשוט כיבו את המערכת וביקשו עזרה. אבל לא תמיד מסתיימים סיפורים כאלה רק בנזק לרכב או בזבוז דלק.

בני זוג בברזיל עקבו אחר אפליקציית הוויז בדרך אל אתר תיירות בעיר נייטרואי, אשר שוכנת מעבר למפרץ של ריו דה ז'ניירו. לרוע מזלם הם הקלידו ב'וויז' שלהם שם של רחוב באותו שם (Niteroi), אשר בנוי באחת משכונות העוני, פאבלה ידועה לשמצה בעיר. תושבים מקומיים, שלא ידועים כמסבירי פנים לזרים, ירו לעבר המכונית מטח של כ-20 כדורים והאישה נפגעה מן הירי ונהרגה.

דובר מטעם חברת 'וויז' הגיב בשעתו לשאלה שנשאל על-ידי אנשי CNN ואמר ש"האירוע מצער מאוד". עם זאת, הוא הוסיף – "לצערי קשה למנוע מנהגים לנווט אל שכונה מסוכנת אם זה היעד שהם בוחרים. גם אזרחים שמתגוררים באזורים אלה צריכים להיות מסוגלים להגיע הביתה".

The post כשמכבים את המוח: מה שקורה כשמאמינים למערכת הניווט appeared first on TheCar.

במחקר, אשר פורסם ב-Nature Communications ומומן על-ידי חברת Wellcome, השתתפו 24 מתנדבים שמוחותיהם נסרקו בעת שביצעו סימולציית אשר מדמות תנועה באזור ה'סוהו' שבמרכז לונדון.

החוקרים עקבו אחר הפעילות של שני אזורים במוח – ה'היפוקמפוס' אשר בו מבוצעות פעולות שקשורות לזיכרון ולכיוון (ניווט), וה'קורטקס' – קליפת המוח הפריפרונטאלית אשר בה מבוצעות פעולות של תכנון קדימה וקבלת החלטות.

במצבים שבהם הנבדקים פנו לרחובות חדשים, אשר אינם מוכרים להם, או כאשר היו להם מספר אפשרויות של רחובות לבחור מתוכם את נתיב ההתקדמות שלהם – תועדה פעילות מוחית בשני האזורים שנבדקו.
במקביל מיפו החוקרים את מבוך הרחובות של לונדון כדי להבין את הקשר בין רגעי הפעילות ותגובת אזורי המוח לצמתי קבלת ההחלטות, תרתי משמע. כאשר המתנדבים ניווטו באופן עצמאי ניכרה פעילות מוחית גבוהה יותר של הקורטקס וההיפוקמפוס ככל שגדל מספר אפשרויות הבחירה. לעומת זאת, כאשר הניווט בוצע לפי הנחיות של מערכת ניווט לא זוהתה פעילות מוחית באותן סיטואציות.

"כניסה לצומת שבה נפגשים שבעה רחובות מעצימה את הפעילות בהיפוקמפוס, מסביר החוקר המוביל של המחקר ד"ר הוגו ספירס מן המחלקה לפסיכולוגיה ניסויית באוניברסיטה של לונדון, בעוד שבכניסה לרחוב ללא מוצא הפעילות הזאת מצומצמת.
בשעה שאתם מתקשים לנווט בתוך מסבך רחובות בעיר סביר להניח שאתם מציבים בפני ההיפוקמפוס והקורטקס הפריפרונטלי שלכם דרישות גבוהות: מחקרים קודמים גילו שההיפוקמפוס מדמה תנועה דרך מסלולים אפשריים עתידיים בזמן שהקליפה הפריפרונטלית של המוח מסייעת לנו לתכנן אילו מסלולים יביאו אותנו אל היעד שלנו. עם זאת, כאשר הטכנולוגיה אומרת לנו לאן ללכת החלקים האלה במוח פשוט לא מגיבים למה שמתרחש סביבנו ברחוב, כלומר שבמובן זה המוח שלנו "כיבה את התעניינותו" בנעשה מסביב".

למרבה הצער, אנשי אוניברסיטת לונדון לא לקחו את האמירה הזאת צעד חשוב נוסף ולא חיברו אותה – לפחות בהודעה לעיתונות שפרסמו אודות תוצאות המחקר – להשלכות של "כיבוי המוח" על איכות הנהיגה.

מחקרים אחרים שפורסמו בעבר בקשר לשימוש במערכות ניווט גילו שמשתמשים של מערכות כאלה נטו לציית להן גם בניגוד להיגיון הנדרש מנהגים, כלומר לבצע את ההוראות שקיבלו גם בניגוד לחוקי תנועה או להיגיון. כך מצאו את עצמם נהגים כאשר הם נוהגים בנתיב אסור לכניסה או אף בתוך תעלה או אגם.

אם האזורים במוח אשר קשורים בתכנון הנתיב ובקבלת החלטות אכן נכבים בעת שימוש במערכות ניווט הרי שמשמעות אפשרית היא שנהגים לא ערים למתרחש סביבם והמוח שלהם לא ינקוט יוזמות נחוצות שקשורות להתמצאות במרחב או לתגובה מהירה במצב חרום. כאשר מחברים לסיטואציה כזאת גם שיחת טלפון – שבה, על-פי מחקרים אחרים – מי שמשוחח מתנתק במידה רבה מן המציאות שבה הוא נמצא – מדובר במרשם בטוח לנהיגה בעייתית לכל הפחות.

המוח הוא שריר

מחקרים קודמים של אוניברסיטת לונדון גילו שההיפוקמפוס של נהגי מוניות בלונדון מתרחב כאשר הם משננים את מפת הרחובות של העיר, כפי שנדרש מהם לקראת ביצוע מבחני ההסמכה שלהם לקבלת רישיון הפעלת מונית. המחקר, אשר פורסם בדצמבר 2011, גילה שעצם ההכנה למבחן, כלומר שינון מפת הרחובות ונתיבי התנועה הנכונית מנקודה לנקודה, משנה את המוח של הנהגים.

נהגי מוניות בלונדון נדרשים לעבור מבחן אשר מכונה "הידע", ולקראתו עליהם לשנן את פרישתם של כל 25,000 הרחובות של מרכז העיר. מחקר קודם גילה שלנהגי מוניות לונדוניים יש מבנה מוח שבו ההיפוקמפוס גדול יותר מאשר אצל נהגים שאינם נהגי מוניות, והמחקר של 2011 בחן את "שאלת הביצה והתרנגולת": האם סיכויי הצלחה במבחן "הידע" גדולים יותר עבור בני אדם בעלי מבנה מוח מסוים, או שההיפוקמפוס של בני אדם רגילים מתפתח יותר אצל מי שהצליחו במבחן לאחר לימודים.

סריקת מוחותיהם של מי שלמדו למבחני ההסמכה לנהיגת מונית לונדונית העלו שבתחילת תהליך הלימוד לא היו הבדלים פיזיולוגיים, אולם אצל מי שהצליחו לעבור את המבחנים נמצא שהחלק הזה גדל והתפתח בתהליך הלימוד יותר מאשר אצל מי שלא הצליחו.

שני המחקרים – גם בקרב נהגי המוניות וגם בקרב המשתמשים במערכות ניווט – מעידים לכאורה שהמוח פועל כמו שריר: אם מאמנים ומאמצים אותו הוא גדל ומתפתח, ואם לא דורשים ממנו לזכור ולקבל החלטות הוא "נכבה".

מעבר לעובדה שהמחקר הזה פותח צוהר למחקרים נוספים שצריכים להיערך בנוגע לנהיגה תחת השפעת מערכת ניווט יש לו, כך טוענים החוקרים, גם משמעויות מעשיות בנוגע לתכנון אורבני בכלל, ולתכנון הפנים של מבנים בפרט.

The post מערכות ניווט מכבות לנו את המוח appeared first on TheCar.

הטכנולוגיה לא מפסיקה לרגע להתפתח, מפשטת לנו את החיים וחוסכת מאיתנו לא מעט אתגרים ומשימות שעד לפני מספר שנים היו נדרשות כדי להסתדר בחיים.

דוגמה מצוינת לכך הן מערכות הניווט מבוססות ה-GPS שהחלו להופיע בגרסאות אזרחיות לפני כעשור.
בתחילת הדרך מערכות אלו היו מסובכות, יקרות ונחלתם של מעטים ולמעשה רק ב-5-6 שנים האחרונות הניווט הלווייני הפך לנחלת הכלל.

על אף שמדובר בפרק זמן קצר מאוד יחסית, נראה כי האנשים למדו להסתמך באופן מוחלט על הטכנולוגיה ורבים מתקשים להבין היום איך הם בכלל הגיעו למקומות בארץ ובמיוחד בחו"ל.
למרות שאנחנו סבורים שרצוי עדיין לדעת להסתכל על מפה וחשוב לטפח חוש התמצאות מסוים, אנו בהחלט מבינים מדוע אנשים חוסכים מעצמם את המאמץ וסומכים על המכונה שתחשב מסלול מחדש.

עוד ב-TheCar:
הסיכוי של נהגים למות בתאונה קטלנית יותר מכפול מזה של נהגות
השתמשתם בטלפון הנייד לפני תאונה? המשטרה תדע על כך
מרצדס מציגה: המכונית שתחפש חניה במקומכם

עם זאת, חשוב להבין שעדין צריך להפעיל שיקול דעת ולהבין שבסך הכל מדובר בתוכנה ובכמה שבבים ואם למשל מולכם יש שלט "אין כניסה" אסור להמשיך ישר גם אם ה-GPS מורה לעשות זאת. צריך גם להבין שלפני שמבצעים את מה שהקול הממוחשב אומר לעשות חשוב לבדוק אם הנתיב מימין פנוי והאם הרמזור לא אדום. נשמע לכם טרוויאלי? תתפלאו, אבל בכל יום ברחבי העולם מתרחשות לא מעט תאונות בגלל סיבה זו בדיוק.

חשוב גם להפעיל הגיון ולמשל אם המערכת מנווטת אתכם לאזור בעייתי אתם צריכים לחשב מהר מסלול מחדש בעצמכם ולא פעם אנו שומעים על אנשים שהתעלמו משלטי אזהרה, עברו מחסומים והגיעו ללב הקסבה באיזו עיירה בשטחים, רק כי זה מה שה-GPS אמר לעשות.

הכלל הכי חשוב הוא לדעת להיעזר בתוכנת הניווט אך לא לסמוך עליה בעיניים עצומות, משמע קודם להסתכל קדימה, לסמוך על מה שאתם רואים בעיניים שלכם ורק אם המצב בשטח תואם להנחיות הניווט להישמע להן.
צעירה קנדית כבת 23 כנראה לא ממש הפנימה את הכלל האחרון ולפני מספר ימים, בעת נסיעה בטויוטה יאריס שלה במחוז אונטריו, היא נסעה בעקבות הנחיית ה-GPS היישר לתוך אגם.

אחרי שהשכילה להבין במהירות שהרכב שלה לא אמפיבי, הצעירה מיהרה לפתוח חלון, להמלט מהאוטו ולשחות בקור מקפיא של אפס מעלות כמה עשרות מטרים בחזרה לחוף מבטחים.
אחרי שהתייבשה והתחממה קצת, הצעירה סיפרה במבוכה לשוטרים שהגיעו למקום שהיא נהגה על פי הנחיית תוכנת הניווט ומאחר שהיה גשום וערפילי היא לא שמה לב שהיא נוסעת אל עבר המים.

הפעם זה הסתיים בצינון קל ובנזק מים בלתי הפיך לטויוטה האדומה, אבל טעויות ניווט יכולות לעיתים להיות קטלניות הרבה יותר. שימו לב!

The post נסעה על פי הנחיית ה-GPS היישר לתוך אגם appeared first on TheCar.