ביום רביעי האחרון, לאחר 26 שנים כבוחן נהיגה, ביצע בוחן הנהיגה דורון כהן את מבחן הנהיגה האחרון שלו עבור משרד התחבורה. באותו יום קיים אגף הרישוי בכל הארץ את מבחני הנהיגה האחרונים שערכה מדינת ישראל באופן סדיר, והיום (א') מתחיל שר התחבורה, ישראל כץ, בניסוי על מדינת ישראל כולה במטרה להעביר את ביצוע מבחני הנהיגה מידי המדינה לידי זכיינים פרטיים.

בין לבין הספיקו עורכות הדין הדס ברוה וסמדר פרי להגיש בשמו של דורון כהן עתירה לבית המשפט העליון, בשבתו כבית דין גבוה לצדק, שבה הוא מתבקש להורות למשרד התחבורה לעצור את ההפרטה לכל הפחות עד שיתוקנו בה כשלים שלגביהם מתריעים מזה מספר חודשים כל מי שעיניו בראשו מבין רוב מורי הנהיגה והבוחנים בישראל.

הסיבה שאת העתירה הזאת אי אפשר היה להגיש קודם לכן, וההבדל בינה לבין העתירה שהוגשה לפני כשנתיים על-ידי עו"ד גלעד ברנע באותו נושא, היא שדורון כהן, באמצעות עו"ד הדס ברוה, מומחית למשפט מינהלי ורגולציה –  לא כופר בחוקיות ההפרטה או בדרך השלומיאלית שבה היא בוצעה, אלא בתקנות התעבורה שפרסם משרד התחבורה בדיוק לפני חודש, הרבה לאחר שנבחרו הזכיינים ונשלחו הודעות פיטורים לבוחני הנהיגה אשר פעלו בשם הציבור.

מסיבות פרוצדורליות הוגשה העתירה גם כנגד שתי הזוכות במכרז ששווה להן עשרות מיליוני שקלים בשנה, ובית המשפט העליון התבקש להוציא צו ביניים לפיו תעוכב הרפורמה עד לדיון בעתירה.
"צו הביניים", נכתב בבקשה, "נועד להקפיא את המצב הקיים ולמנוע את תחילת יישומה של רפורמת מבחני הנהיגה המעשית, המתוכננת להתחיל כבר ביום א' הקרוב .15.7.18 כל זאת בפרט כאשר טרם מולאו החובות החוקיות במסגרת הרפורמה המוטלות מכוח התקנות והמכרז עצמם – טרם פורסמו ע"י המפעילים נהלי עבודה שאישרה רשות הרישוי המבטיחים עמידה בתקנות 206ב עד 206ד, בניגוד לחובה המוטלת בתקנה 206א(א()ד) לתקנות התעבורה; והמפעילים טרם גייסו את כוח האדם הנדרש בניגוד לחובה המוטלת על פי המכרז ומפרט השירותים".

ייאמר כבר כעת שאם שופט בג"צ ייעתר לעתירה ויקבל את צו הביניים ייכנס ענף לימוד הנהיגה בישראל לעצירה נוספת, שכן בוחני הנהיגה של הציבור פוטרו, כאמור. זאת גם צפויה להיות אחת מטענות הנגד של נציגי המדינה בפני בג""צ: "אם תעצרו את ההפרטה ייגרם נזק לאלפי מורי נהיגה ולעשרות אלפי תלמידי נהיגה שלא יוכלו להיבחן".

אבל אם כבר נכנסנו לספקולציות אפשר להניח שהתשובה של עו"ד ברוה לטענה הזאת תורכב משלוש עובדות. ראשית, משרד התחבורה ממילא לא התכונן באופן ראוי לביצוע הרפורמה, ולראיה: אפילו אנשי המשרד מגדירים את התקופה הנוכחית כ"תקופת הרצה".
ביום שישי האחרון, שעות ספורות לפני כניסת השבת, פרסם דובר משרד התחבורה הודעה לעיתונות שכותרתה: "תקופת ההרצה של הרפורמה במבחני הנהיגה המעשיים ("טסטים") החלה", ובהמשכה נכתב ש: "קיצור זמן ההמתנה לטסטים יתבצע באופן מדורג, עד ליישומה המלא של הרפורמה ב-15 בספטמבר 2018. במהלך החודש הראשון (שיסתיים ב-15 באוגוסט), יקוצר זמן ההמתנה למבחן הנהיגה המעשי (טסט) ל-30 יום בלבד, לעומת מספר חודשים כיום. מ-15 באוגוסט יחול קיצור נוסף בזמן ההמתנה לטסט, והוא יעמוד על 14 יום לכל היותר. החל מ-15 בספטמבר יעמוד זמן ההמתנה למבחן המעשי הראשון על 2-5 ימים בלבד, וכן 7-14 ימים בלבד עבור מבחן חוזר".

טענה שנייה שעו"ד ברוה עשויה לטעון היא שמי שגורם את הנזק למורים ולתלמידים אינם העותר או בית המשפט, אלא מי שתכנן וביצע את ההפרטה באופן כל כך שלומיאלי, ושרק התכנון החלמאי יצר מצב שקיומו יזיק הרבה יותר מאשר אי קיומו.

טענה אפשרית שלישית היא שאם משרד התחבורה "יירד מהעץ" אין כל מניעה שהוא ישוב להפעיל את מערך המבחנים במתכונת הקודמת, ולכל הפחות עד לתיקון התקלות שעולות מן העתירה. במצב כזה, של חזרה לשיטה הקודמת, יבוצעו בפועל הרבה יותר מבחנים מעשיים מאשר בשיטה החדשה והבעייתית.

לעצם העניין

העתירה לבג"צ הוגשה, כאמור, בנוגע לתקנות התעבורה אשר משרד התחבורה אמור היה לפרסם, לכל הפחות לעיון הציבור ולדיון ציבורי, עוד לפני פרסום נוסח המכרז ובחירת הזכיינים, וזאת בין השאר כדי להימנע מן המצב שאליו נקלענו כעת. כך, אגב, נהג משרד התחבורה הבריטי אשר ביצע בשנה שעברה רפורמה בשיטת מבחני הנהיגה.

בסופו של דבר פורסמו התקנות רק ביום 17.6.18, ואלה אמורות היו להקנות את הממד החוקי להפרטת מערך הבחינות, להכנסת מערכת טכנולוגית לכלי הרכב של מורי הנהיגה, למחשוב תהליך הבחינה, לתיעוד הבחינות תוך שימוש במצלמות שיצלמו את פנים הרכב וסביבתו ולצמצום כמעט מוחלט של שיקול הדעת של הבוחנים.

בעתירה נטען שמנוסח הנוכחי שלהן "התקנות החדשות… נגועות בחוסר סמכות וחוסר סבירות, ודינן בטלות. הצטברותם של הכשלים המתוארים בעתירה זו אינם מאפשרים את תחילת יישומה של הרפורמה באופן סביר ותקין, לפיכך מבוקשת עצירתה לאלתר".

סיבה ראשונה לטענה הזאת היא שלאחר פרסום התקנות הסתבר ראשית לכל שהמפעילים שנבחרו במכרז לא ערכו נהלי עבודה שאמורים להבטיח עמידה בתקנות 206ב עד 206ד, וזאת בניגוד לחובה שמוטלת עליהם בהתאם לתקנה 206א(א)(ד) לתקנות התעבורה. כפי שפורסם, המפעילים גם לא הצליחו עדיין לגייס את מספר ראשי הצוות שנדרשים על פי המכרז (ארבעה ראשי צוות לכל מפעיל), וגם לא גייסו את מספר הבוחנים הנדרש במכרז, שהוא 32 בוחנים בעלי ניסיון לכל מפעיל. לטענת העותר, מספר הבוחנים ה"רגילים" שגייסו הזכיינים לא יאפשר עמידה ברמת השירות ובזמנים שנקבעו במכרז.

דורון כהן ובאות כוחו טוענים גם, כפי שנטען גם בהליך משפטי נוסף שמתנהל במקביל, ש"קיים ספק רב ביחס לכשירותם של המנהלים המקצועיים שמונו על ידי המפעילים ולעמידתם בתנאי הסף לתפקיד זה". מעבר לענייני כח האדם טוען דורון כהן שתקנות 206ב(ד)-(ה), אשר קובעות שמהלך הבחינה המעשית יתועד באמצעות מצלמות שיצלמו את פנים הרכב ואת הסביבה שמחוצה לו פוגעות בזכות לפרטיות "שהינה זכות יסוד מוגנת מכוח חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו". זאת טענה מעניינת מבחינה משפטית, במובן זה שהעותר טוען שפגיעה בזכות יסוד שכזאת לא אפשרית מתוקף תקנות תעבורה שמפרסם שר התחבורה אלא נדרשת עבורה חקיקה ראשית של הכנסת.

טענה מקצועית אחרת נוגעת למכשירי הטאבלט שבוחני הנהיגה צריכים להשתמש בהם במהלך המבחן, ואם היא תתקבל על-ידי בית המשפט אין ספק שאנשי משרד התחבורה יוארו באור מאד מביך מבחינה מקצועית. לטענת העותר, שימוש בטאבלטים בזמן אמת במהלך המבחן גורם לסיכון בטיחותי וסיכון בריאותי, ומה שיותר מביך – הוא עומד בניגוד לתקנות תעבורה אחרות כמו תקנה 28א אשר אוסרת על הפעלת תצוגה הנראית ממושב הנהג, ועל סעיף 16ב שאוסר על מורי נהיגה להשתמש בטלפון קבוע או נייד בשעת הוראת נהיגה.

טענה משפטית נוספת היא שהתקנות שפרסם משרד התחבורה לפני חודש "לוקות בחוסר סבירות מובהק, מאחר שהן מצמצמות באופן בלתי סביר בעליל את שיקול דעתו של בוחן הנהיגה במסגרת בחינת הנהיגה המעשית".

העותר טוען שאם בית המשפט לא ייעתר לבקשה "קיים חשש של ממש כי הרפורמה תיושם שלא בכפוף לדין, תוך סיכון הציבור בכללותו, וציבור הבוחנים באופן פרטני… בנסיבות המתוארות בעתירה הנזק שעלול להיגרם מתחילת יישום הרפורמה רב וגדול לאין שיעור מהנזק שייגרם למשיב מהקפאת המצב עד להכרעה בעתירה. ממילא, למיטב ידיעת העותר, המפעילים לא הצליחו לעמוד ביעדים ובחובות שהציב להם המשיב בתקנותיו… בנסיבות אלו… מן הראוי להותיר המצב על כנו, שכן, אם ישונה המצב הקיים הוא ישונה לרעה ותחול פגיעה קשה בציבור כולו…".

שורה תחתונה

(עדכון 15/7/2018 – 09:00): העתירה לבג"צ הוגשה ביום חמישי, ודיון ראשון שבו התבקש שופט בג"צ להחליט אם  לדחות אותה על הסף או לקבוע מועד לדיון התקיים ביום שישי. בהחלטה שפורסמה הבוקר דחה שופט בית המשפט העליון עופר גרוסקופף את הבקשה לקבל צו ארעי, והורה למשרד התחבורה ולזכייניות להגיש תגובה מקדמית לעתירה למתן צו על תנאי ולבקשה לצו ביניים.

בהחלטתו קבע השופט גרוסקופף שהוא לא ראה לנכון לתת צו ארעי מפני שלדבריו "חרף העובדה שהתיקון במסגרתו הותקנו התקנות החדשות פורסם ברשומות עוד ביום 17.6.2018 וחרף העובדה כי מכרז לצורך הקמה ותפעול של מערך המבחנים המעשיים הנדרשים לצורך קבלת רישיון נהיגה פורסם… עוד בפברואר 2017 הוגשה העתירה שלפני רק אתמול, יום חמישי 12.7.2018, כאשר התקנות עתידות להיכנס לתוקפן ביום ראשון הקרוב. נוכח שיהוי זה אין מקום למתן צו ארעי".

ככלל, חשוב לדעת שבניגוד מוחלט לתדמית שהדביקו פוליטיקאים לבית המשפט העליון – מספר הפעמים שבהם בג"צ מתערב בהליכים שלטוניים ומונע או משנה החלטות פקידותיות הינו זעום, ולכן תהיה הפתעה גדולה אם העתירה הנוכחית תתקבל ותשנה משהו לאנשי משרד התחבורה.

כפי שפרסמנו כאן, לאנשי משרד התחבורה אין כל בעיה להציג בפני בית המשפט מצגים שמתארים את המציאות באופן מאד יצירתי, שלא לומר שקרי, ומאד קשה להניח שמישהו במשרד התחבורה לא ישן בלילה בגלל העתירה. למרות זאת, יהיה מאד מעניין לעיין בתגובת המדינה לבג"צ, בעיקר לאור העובדה שכל הטענות שנטענות בעתירה נוגעות לכשלים שאפשר היה למנוע מראש לו הייתה מבוצעת עבודת מטה מסודרת ושקופה לציבור לקראת הרפורמה.

בעיקר יהיה מעניין לגלות כיצד יתייחסו אנשי משרד התחבורה לסתירות בין התקנה שמחייבת בוחנים לשבת בעת המבחן עם מכשיר טאבלט לבין העובדה שהפעלתו של מכשיר כזה ברכב אסורה לפי תקנת תעבורה אחרת.

גם התקנות שמצמצמות את שיקול דעתו של בוחן הנהיגה מעלות שאלות רבות, ויהיה מעניין לגלות אם ייפתח אליהן צוהר במסגרת הליך זה. העובדה היא שבוחן נהיגה לא יכול לתאר בטופס השיפוט שלו את מציאות המבחן אלא רק לקבוע אם נבחן עבר או נכשל בכל סעיף, ובסיום המבחן הוא עצמו לא יוכל לדעת אם הוא העביר או הכשיל את התלמיד.

קיימת אמנם אפשרות שבג"צ "ימליץ" למשרד התחבורה להשהות את מהלך הרפורמה עד שהזכיינים ימלאו את כל הדרישות שלגביהן התחייבו כאשר הגישו את ההצעות שזיכו אותם ב"תרנגולת" שתטיל לכיסיהם ביצי זהב, אבל ספק רב אם אנשי משרד התחבורה ייעתרו להמלצה כזאת.

בשולי הדברים חשוב לזכור את היתרונות והחסרונות של עתירה זאת מבחינה ציבורית, וזאת מבלי לפקפק בזכותו של העותר להגיש אותה מלכתחילה. מצד אחד, כמו בעתירה שהגיש בשעתו עו"ד ברנע בשם בוחני נהיגה ומורי נהיגה, סביר מאד שאם העתירה לא תידחה על הסף היא תחשוף כשלים רבים של אנשי משרד התחבורה בניהול ההפרטה.
מצד שני, אם העתירה תידון בפני בית המשפט זה יהיה התירוץ האידאלי עבור אנשי משרד התחבורה, ובאמצעותו הם יסבירו לציבור מדוע מתעכב המהלך המובטח ותלמידי הנהיגה מוסיפים לסבול.

את תגובת משרד התחבורה נפרסם אם וכאשר נקבל כזאת

The post עתירה לבג"צ: אל תתנו רישיון להפרטת הטסטים appeared first on TheCar.

הכתובת הייתה על הקיר: בכירי משרד התחבורה ידעו שמחיר שיעורי הנהיגה עומד לעלות, אך לא עשו דבר בגלל שרצו להימנע מלהרגיז את השר. לפני כחודש נכנס לתוקף צו פיקוח חדש, שמגביל את המחיר שמורי הנהיגה גובים בגין השימוש במכוניתם בזמן מבחן מעשי ("טסט"). בעקבות זאת ירד המחיר מכ-400 שקלים ל-300, אלא שזמן קצר בלבד לאחר מכן התייקרו שיעורי הנהיגה ב-10 עד 20 שקלים. התוצאה: מחיר הוצאת הרישיון עלה במאות שקלים.

לפי מידע שנחשף כאן לראשונה, הנהלת משרד התחבורה הייתה מודעת לכך שמורי הנהיגה צפויים להעלות את מחיר השיעורים לאחר פרסום צו הפיקוח החדש. הגבלת מחיר השימוש במכונית של המורים בזמן טסט הקטינה את הכנסתם החודשית בכ-1,000 עד 1,100 שקלים, ובהנהלת המשרד ידעו שפגיעה חמורה בכיסם תביא לייקור שיעורי הנהיגה, כמעין מנגנון פיצוי. מדוע אם כן לא ננקטו צעדים שיימנעו את ייקור שיעורי הנהיגה?

שר התחבורה, ישראל כץ, התחייב כבר לפני יותר משנה להגביל את מחיר השימוש במכונית של מורי הנהיגה בזמן טסט. "חג חנוכה שמח", כתב השר בעמוד הפייסבוק שלו בנובמבר 2013. "בקרוב יוזלו מחירי העמדת הרכב (של המורים, ש.ה) ב-50 אחוזים. אתם, ציבור הנהגים הצעירים תחסכו בכך למעלה מ-70 מיליון שקלים מדי שנה… סיכמנו עם מורי הנהיגה שבתוף כחודש יתחילו לגבות מקסימום מחיר שני שיעורים על העמדת הרכב לטסט".

אלא שבהנהלת המשרד הבינו עד מהרה שההוזלה שהבטיח השר עלולה להביא בסופו של דבר להתייקרות. בדיונים מקצועיים שערכה הנהלת המשרד הובע חשש מפורש מפני כך שהעלאת מחיר שיעורי הנהיגה תבטל את השפעת צו הפיקוח החדש, ואף תביא לייקור תהליך הוצאת הרישיון. אך נראה שהחשש מפני כעסו של השר הכריע את פקידי משרדו: במקום לעכב את כניסת הצו לתוקף עד שיימצא פתרון לעניין מחיר השיעורים, בחרו הפקידים שלא לעשות דבר.

בדיונים המקצועיים שערכה הנהלת המשרד הועלו הצעות שונות, שהיו עשויות למנוע את הייקור ואף להביא ליישום רפורמה במקצוע הוראת הנהיגה – רפורמה אותה מנסה משרד התחבורה לקדם כבר שנים ארוכות, אך ללא הצלחה. אולם, גם בעניין זה הוחלט שלא לנקוט צעדים משמעותיים, שכן בכירי המשרד חששו מפני פגיעה אפשרית בהתחייבות הפומבית של שר התחבורה להגביל את מחיר השימוש במכונית מורי הנהיגה.

אגב, כבר ב-2012 מינה שר התחבורה ועדה מקצועית בראשות מנהל אגף הרישוי, שאמורה הייתה לבחון את העלות הכוללת של שיעורי הנהיגה, ובכלל זה גם את עלות השימוש במכונית מורי הנהיגה בזמן טסט. הוועדה נדרשה לגבש מדיניות ברורה, שתאפשר לאזן בין האינטרס הציבורי למנוע פגיעה בתלמידי הנהיגה, ובין האינטרסים הכלכליים הלגיטימיים של מורי הנהיגה.

פרסום צו הפיקוח לפני כחודש, מבלי שיינקטו צעדים נלווים שישמרו על האינטרס של תלמידי הנהיגה, מעיד על כך שהוועדה לא הצליחה לגבש מדיניות מאוזנת וראויה. זאת, מאחר שהתוצאה הסופית של הטלת הפיקוח היא ייקור תהליך הוצאת הרישיון – תהליך שעלותו נאמדת ביותר מ-6,000 שקלים בממוצע, ואשר כבר כיום מהווה נטל כלכלי משמעותי על משפחות רבות.

על-פי הערכות, העלאת מחיר שיעורי הנהיגה תביא לייקור תהליך הוצאת הרישיון בכ-345 שקלים בממוצע: תלמיד נדרש לעבור בממוצע כ-43 שיעורי נהיגה לפני קבלת הרישיון, ולכן העלאת מחיר כל שיעור ב-15 שקלים (בממוצע) תייקר את עלות השיעורים ב-645 שקלים. מאחר שתלמיד ממוצע זוכה ברישיון לאחר שלושה מבחנים מעשיים, הוזלת השימוש במכונית המורה בזמן הטסט תחסוך כ-300 שקלים בעלות המבחנים – חיסכון שיבוטל בעקבות ייקור השיעורים.

ממשרד התחבורה נמסר בתגובה כי הנהלת המשרד אכן הייתה מודעת לכך שמורי הנהיגה עשויים להעלות את מחירי השיעורים: "האפשרות כי מורי הנהיגה ייקרו את תעריף שיעורי הנהיגה נלקחה בחשבון על-ידי גורמי המקצוע", מודים במשרד, ומבטיחים כי הם "בוחנים את השלכותיה (של עליית מחירי השיעורים) ועוקבים מקרוב אחר הנושא".

במשרד גם מזהירים את מורי הנהיגה מפני השלכות של התנהלות מתואמת: "הנושא ייבדק בצורה יסודית ומקיפה בכל הארץ על ידי גורמי המקצוע במשרד. אם יתברר כי ישנו כשל שוק וניסיון לתאם מחירים, משרד התחבורה ינקוט בכל הצעדים המתבקשים למנוע זאת". עוד אומרים שם כי "הוזלת העמדת רכב לטסט מבוצעת בשלוש פעימות. בפעימה הראשונה שנכנסה החודש שעבר הוזל המחיר ל-300 שקלים. בפעימה השנייה שתכנס לתוקף ב-1 ביוני 2015 יוזל המחיר ל-265 שקלים ושנה לאחר מכן (יוני 2016) יוזל המחיר ל-229 שקלים בלבד. בכך השר כץ עמד בהבטחתו להוזיל את מחיר העמדת רכב לטסט באופן משמעותי, וזאת למרות הלחצים שהופעלו עליו להימנע מהטלת פיקוח על רכב למבחן נהיגה ומהוזלה משמעותית של המחיר".

The post במשרד התחבורה ידעו ששיעורי הנהיגה יתייקרו, אבל נמנעו מלהתערב appeared first on TheCar.

ייקור במקום הוזלה: שר התחבורה הבטיח שמחיר הוצאת רישיון הנהיגה ירד, אך בפועל הוא דווקא צפוי לעלות. לפני כחודש הודיע משרד התחבורה על הפחתת המחיר שגובים מורי נהיגה בגין השימוש במכוניתם בזמן מבחן נהיגה מעשי ("טסט"). המחיר הוכנס לפיקוח והופחת מכ-400 שקלים ל-300, ושר התחבורה מיהר להכריז כי מדובר ב"תרומה חשובה של משרד התחבורה להורדת יוקר המחייה".

אולם, במקום שההוזלה תביא לירידת המחיר הכולל של הוצאת רישיון נהיגה, התוצאה בפועל תהיה דווקא ייקור: מורי נהיגה העלו את מחירי השיעורים בכ-10 עד 20 שקלים, ובכך זינקה עלות הוצאת הרישיון במאות שקלים. על-פי נתוני מרכז המחקר של הכנסת, תלמיד נדרש לעבור בממוצע כ-43 שיעורי נהיגה לפני שהוא מקבל את הרישיון הנכסף. לכן, העלאת מחיר כל שיעור נהיגה ב-15 שקלים (בממוצע) תייקר את העלות הכוללת של השיעורים ב-645 שקלים.

מאחר שתלמיד ממוצע מקבל את רישיון הנהיגה לאחר כשלושה מבחנים מעשיים, הוזלת השימוש במכונית המורה בזמן המבחן המעשי תביא לחיסכון של כ-300 שקלים בעלות המבחנים עצמם. אולם, העלאת מחירי השיעורים תבטל לחלוטין את הוזלת השימוש במכוניתו של מורה הנהיגה, ואף תביא בסופו של דבר לייקור תהליך הוצאת הרישיון בכ-345 שקלים בממוצע.

העלאת מחיר שיעורי הנהיגה תשפיע לרעה גם על מי שמצליח לקבל את הרישיון אחרי מבחן מעשי אחד ו-28 שיעורי נהיגה בלבד (המספר המינימאלי שנקבע על-ידי משרד התחבורה): תלמידים אלה ישלמו כ-320 שקלים יותר מכפי ששילמו לפני שמשרד התחבורה הכניס לפיקוח את מחיר השימוש במכונית המורה.

למעשה, העלאת שיעורי הנהיגה תבטל את השפעת הוזלת השימוש במכונית המורה בזמן מבחן הנהיגה המעשי בכל תרחיש. תלמידים שמקבלים רישיון לאחר חמישה או שישה מבחנים נדרשים גם לעבור מספר גבוה משמעותית של שיעורים (כ-55 בממוצע), ולכן המחיר הכולל שישלמו עבור הוצאת הרישיון יעלה בקרוב ל-300 שקלים.

כרוניקה של ייקור ידוע מראש
העלייה במחיר שיעורי הנהיגה וייקור תהליך הוצאת הרישיון עשויים לקומם רבים מתלמידי הנהיגה (והוריהם), אך הם אינם מפתיעים. הוזלת השימוש במכונית המורה בזמן המבחן המעשי (שזכה להגדרה "העמדת רכב לטסט") נכרכה שנים ארוכות במתן "פיצוי" למורי הנהיגה בגין אובדן ההכנסה שצפוי להם מהגבלת המחיר שהם יכולים לגבות מתלמידים בגין השימוש במכוניתם.

למשל, במשך תקופה ארוכה התעקשו בכירי משרד התחבורה להוזיל את השימוש במכונית המורה בזמן המבחן המעשי רק לאחר שתונהג רפורמה מקיפה בלימודי הנהיגה. הרפורמה אמורה הייתה להביא להקמת מרכזי לימוד נהיגה ("מל"נים"), שיחליפו את הלימוד באמצעות מורה פרטי וייקרו את תהליך הוצאת הרישיון במאות שקלים. במשרד התחבורה ביקשו לקזז במעט את הייקור באמצעות הגבלת המחיר שגובים מורים בגין השימוש במכוניתם בזמן המבחן המעשי.

כאשר נשאל בעבר שר התחבורה במליאת הכנסת מדוע נכרכו שני הנושאים יחד, ענה כי "יש הגיון לקשור את המהלכים… מאחר שמורי הנהיגה הן אלה שצריכים להפעיל את מרכזי הלימוד ולגבות כספים, אז ההנחה עבור הגבייה תהיה על-ידי כך שהם יסכימו מרצון לכך שייקבע מחיר הרבה יותר נמוך להעמדת הרכב (לטסט), כדי לאזן את מה שאותו (תלמיד) יצטרך לשלם". אלא שבסופו של דבר נגנזה הרפורמה, ואיתה הוקפא גם הטיפול במחיר השימוש במכונית המורה.

על-פי הודעת משרד התחבורה, ביוני 2015 אמורה להיכנס לתוקף הוזלה נוספת במחיר השימוש במכונית המורה בזמן מבחן מעשי, מ-300 שקלים ל-265. אלא שעד שתיכנס ההוזלה לתוקף תיבחר ותושבע ממשלה חדשה (שעשויה לבטל או לשנות את החלטות הממשלה הנוכחית), וגם מחירי השיעורים עלולים לעלות שוב.

בעניין זה גם ראוי לזכור כי הדרג המקצועי במשרד התחבורה המליץ במשך שנים ארוכות להגביל את מחיר השימוש במכוניתו של מורה הנהיגה למחירם של שני שיעורים בלבד: כלומר, במקום להגביל את המחיר ל-300 שקלים הומלץ להורידו לכ-200 שקלים. למעשה, פקידים בכירים במשרד התחבורה אף סברו בעבר כי יש להצמיד את המחיר למחיר אגרת המבחן שמשלמים התלמידים: 141 שקלים בלבד.

The post במקום הוזלה: מחיר הוצאת רישיון יתייקר במאות שקלים appeared first on TheCar.

בסוף נובמבר היתה לשר התחבורה, ישראל כץ, בשורה משמחת לתלמידי הנהיגה ולהוריהם: "בקרוב יוזלו מחירי העמדת הרכב (של מורי הנהיגה, ש.ה) לטסטים ב-50%", כתב השר בעמוד הפייסבוק שלו. "אתם, ציבור הנהגים הצעירים, תחסכו כך למעלה מ-70 מיליון שקלים מדי שנה – ההפרש עשוי להגיע למאות שקלים לנבחן".
משמעות הודעתו של כץ היא שהמחירים יוזלו על-ידי הטלת פיקוח ממשלתי על סכום הכסף אותו גובים מורי הנהיגה עבור שימוש במכוניתם בזמן מבחן מעשי ("טסט").
לדברי כץ, "סיכמנו עם מורי הנהיגה שבתוך כחודש (הם) יתחילו לגבות מחיר (של) שני שיעורי נהיגה על העמדת הרכב לטסט, במקום ארבעה כיום".

אכן בשורות משמחות, אלא שהן חושפות מחדל חמור של משרד התחבורה שנמשך מאז תחילת העשור הקודם. העובדות פשוטות: עד לשנת 2001 פיקח משרד התחבורה על סכומי הכסף שיכולים מורי הנהיגה לגבות מתלמידיהם עבור השימוש במכוניתם בזמן המבחן המעשי. אך מאז 2001 ועד עתה, מסיבות לא ברורות, הוסר הפיקוח. התוצאה היתה זינוק של כ-300% במחיר "העמדת רכב לטסט", מכ-100 ש"ח ל-400 ש"ח לכל מבחן. כשמוסיפים לכך את האגרה שמשלם התלמיד למשרד התחבורה עומד מחירו של כל מבחן מעשי על כ-550 ש"ח.
לדברי השר כץ, החזרת הפיקוח תחסוך לציבור כ-70 מיליון שקלים בשנה, לפי החישוב הבא: בכל שנה מקבלים רישיון כ-120,000 נהגים חדשים, לא לפני שהם נכשלים, בממוצע, בשני מבחנים מעשיים ועוברים, בממוצע, רק במבחן השלישי.
360 אלף מבחני נהיגה כפול החיסכון הצפוי בכל מבחן (200 שקלים), מביאים אותנו ל-72 מיליון שקלים בשנה.
והנה מספר נוסף שכדאי לתת עליו את הדעת: כמה עלתה לציבור ההחלטה, בשנת 2001, להפסיק את הפיקוח על מחירי העמדת הרכב לטסט? וזה דווקא חישוב פשוט: בין 2001 ל-2013 נדרשו תלמידי הנהיגה והוריהם לשלם תוספת מצטברת של יותר מ-900 מיליון ש"ח, ובמלים אחרות לו היה משרד התחבורה מותיר את המחירים תחת פיקוח היה הציבור חוסך כמעט מיליארד ש"ח ב-13 שנים.
מאז הסרת הפיקוח, קיבל משרד התחבורה פניות רבות בעניין עליית מחירי המבחנים המעשיים. ועדת פניות הציבור של הכנסת ערכה כמה דיונים בנושא בין השנים 2009-2012, ובכל אותם דיונים קיבלו חברי הכנסת תשובה זהה: בכירי משרד התחבורה מודעים היטב לבעיה ובכוונתם לטפל בה באמצעות החזרת הפיקוח.

"היו כמה דיונים בשנתיים האחרונות יחד עם שרי התחבורה בנושא הזה", סיפר סגן מנהל אגף הרישוי בדיון הוועדה כבר באוגוסט 2009. "(אנחנו) מנסים למצוא את הדרך איך להטיל פיקוח על המחיר של העמדת רכב למבחן. למה זה (הפיקוח) לא חודש (ב-2001), אני לא רוצה להיכנס". כלכלנית במשרד התחבורה הבהירה באותו דיון שהכוונה היא "לא לקבוע מחיר, אלא להגיד שבעצם מחיר העמדת הרכב יהיה עד גובה של שני שיעורי נהיגה".
בישיבת מעקב שערכה הוועדה בנובמבר 2009, חידדה אותה כלכלנית את עמדת המשרד. "לעניין העמדת הרכב למבחן, בנקודה הזו אכן קיים איזה כשל שוק", היא הסבירה לחברי הכנסת, "התלמיד בעצם רוצה לגשת למבחן באותו רכב שבו הוא לקח את שיעורי הנהיגה, ולכן כאן אנחנו כן רואים צורך להתערב ואנחנו שוקלים בחיוב להחזיר את מחיר העמדת רכב למבחן לפיקוח, ואנחנו רוצים לעשות זאת בתיאום עם מורי הנהיגה".
דו"ח שהגיש באותה שנה מרכז המחקר של הכנסת, מצא השפעה עקיפה אך חמורה של הסרת הפיקוח – "בהיעדר פיקוח, ונוכח רווח המחירים, יש חשש שייווצרו תנאים שבהם עדיף כלכלית למורה הנהיגה להגיש תלמידים למבחן גם אם אינם כשירים דיים, שכן הרווח משני מבחני נהיגה, שמשכם יחד כשעה בלבד, שקול לסכום המתקבל מ-6 עד 8 שיעורים ביום".

בדצמבר 2010 ערכה הוועדה דיון נוסף בנושא, ונציגי משרד התחבורה חזרו על הבטחותיהם. "משרד התחבורה מסכים לכך בהחלט שצריך להגביר את הפיקוח על המחירים", אמר סגן מנהל אגף הרישוי. "זו החלטה שלא היתה עשר שנים. אנחנו דנים על הנושא הזה כבר הרבה שנים… השר קיבל את ההחלטה שהוא רוצה לעשות זאת זה, (אבל) לפני שהוא מקבל החלטה לקבוע מחיר כזה או אחר, צריך היה לתת לשקול את השיקול הכלכלי".
מורי הנהיגה, אגב, דחו בתקיפות את הביקורת נגדם. לאורך השנים הם חזרו על הטענה לפיה מחיר שיעורי הנהיגה לא עלה במשך שנים ארוכות למרות ההתייקרות של הדלק, הביטוח וכלל המחירים במשק. לדבריהם, העלאת מחיר העמדת רכב לטסט קיזזה את ההתייקרויות השונות.
ח"כ דוד צור, יו"ר ועדת המשנה למאבק בתאונות השיב לטענה זאת כשאמר בדיון הוועדה בנובמבר האחרון: "אני מבין את מורי הנהיגה, שצריכים להשבית את האוטו לשעתיים. מצד שני, לא התלמידים צריכים לשאת על הגב שלהם את העלות המופקעת הזאת".
חשוב גם להדגיש שעד לפני כשנתיים ניסה משרד התחבורה לקדם רפורמה בלימודי הנהיגה ('רפורמת המל"נים'), במסגרתם אמורים היו התלמידים ללמוד תיאוריה במסגרת בתי ספר "פיזיים", בעידן שבו אפשר להוציא תואר שני באוניברסיטה דרך האינטרנט. במשרד טענו בשעתו שמחיר הלימוד לתלמידים לא יעלה – למרות העלויות הגבוהות של הקמה ותפעול של בתי ספר כאלה – מפני שבמקביל יוחזרו לפיקוח מחירי העמדת רכב לטסט.
במילים אחרות, לאנשי משרד התחבורה היה לכאורה אינטרס למשוך ככל שיכלו את הטלת הפיקוח, ואז לכרוך את הטלתו יחד עם תוספת העלות של המל"נים. כל זאת, כדי להציג מצג לפיו הפחתת העלויות מחד מקזזת את העלאת העלויות מאידך.
הנפגעים העיקריים מהעלאת מחירי המבחנים המעשיים הם התלמידים הנמנים על השכבות החלשות. עבורם, מבחן שמחירו 550 ש"ח מהווה מכשול משמעותי.
ברוח המחאה החברתית אפשר היה לצפות מן השר כץ שיפעל במהירות ובנחישות לתיקון העיוות שיצרו אנשי משרדו, דבר שלא קרה במבחן המציאות.
למרות שאי אפשר לייחס לכץ את כל הנזק המצטבר (900 מיליון ש"ח ב-13 שנים), הוא אחראי לכל הפחות לסחבת שגרמו אנשי משרדו בחמש שנות כהונתו – נזק שעומד על קרוב ל-350 מיליון ש"ח.
אחראי נוסף למחדל הוא מנכ"ל המשרד כיום – ומי שמילא מגוון תפקידים במשרד מאז שנת 1994, ואף שימש בתפקיד הממונה על רישוי רכב ונהגים משנת 2004 – עוזי יצחקי.

The post על גב תלמידי הנהיגה appeared first on TheCar.