גם מי שמכיר את התנהלותן הבעייתית של חברות ליסינג והשכרה כאשר כלי רכב בבעלותן מעורבים בתאונות דרכים, עשוי להיות מופתע מהמקרה של נ': לפני כשנה עמדה מחוץ למכוניתה שחנתה בסמוך, כאשר לפתע שמעה רעש. מיד לאחר מכן הבחינה שמכוניתה נפגעה על-ידי מכונית שכורה, שהייתה נהוגה על-ידי י'.

כמו אזרחית טובה, פנתה נ' למוסך וביקשה חוות דעת של שמאי רכב. השמאי העריך את גובה הנזק ב-9,982 שקלים, ובנוסף חישב ירידת ערך בסך 1,305 שקלים. נ' שילמה את עלות התיקון, ואף שילמה את שכר טרחת השמאי, בסך 850 שקלים. אולם, כאן מסתבך הסיפור.

הנהגת של המכונית הפוגעת אמנם לא ערערה על אחריותה לתאונה, אך ביחד עם חברת ההשכרה (הרץ) סירבה לשלם את תיקון הנזק. על-פי פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, הנהגת הפוגעת וחברת ההשכרה טענו כי "כל מה שנפגע באותה תאונה הוא לוחית הזיהוי, שנפלה, והתביעה שהוגשה תוך הסתמכות על חוות דעת (של השמאי מטעמה של נ') היא מנופחת, מופרזת וככל הנראה הנזקים שבחוות הדעת נגרמו בתאונה אחרת".

אמנם חילוקי דעות בין צדדים לתאונה הם עניין שכיח, אך במקום להוכיח את טענתן בחרו הנתבעות – הנהגת הפוגעת וחברת ההשכרה – לא לעשות דבר. רק כשנה לאחר התאונה ויומיים לפני הדיון בבית המשפט, נזכרו הנתבעות לשלוח שמאי מטעמן לבדוק את מכוניתה של נ', שכמובן הייתה תקינה בזמן הבדיקה המאוחרת. למעשה, לא רק שהבדיקה מטעם הנתבעות נעשתה בשיהוי ניכר, היא אף נעשתה ללא תיאום עם בעלת המכונית.

"לישיבת (בית המשפט) הגישו הנתבעות חוות דעת (של) שמאי, שהוצגה לראשונה בישיבת בית המשפט", כתבה השופטת אילת דגן בפסק הדין. "חוות דעת זו נערכה ביום 11 בספטמבר 2014 (יומיים לפני הישיבה, ש.ה) ולא הועברה לתובעת – לא בעת עריכתה ולא בכלל".

ומה טענו הנתבעות? על-פי השופטת דגן, "השמאי (מטעם הנהגת הפוגעת וחברת ההשכרה, ש.ה) טוען כי מניסיונו, הוא לא נתקל בעבר מעולם במצב שבו מעבה המזגן יתעקם בצורה כפי שנטען בסוג זה של הרכב. הנתבעות טוענות כי נזק בחזית, כפי שהוצג לשמאי של התובעת, לפיו היו פנסים שבורים, גריל שבור, נזק למגן קדמי, סותר את עדות הנתבעת לפיה כל מה שנפגע באותה תאונה היה לוחית הרישוי".

ושוב, סתירה בין עדויות הצדדים שכיחה מאוד בבתי המשפט, אלא שהנתבעות לא עשו כל ניסיון להוכיח את טענותיהן – מלבד הצגת חוות דעת של שמאי, שנערכה כשנה לאחר התאונה. ולכן, זה לא ממש מפתיע לגלות שתביעתה של נ' התקבלה במלואה, והנתבעות נדרשו לשלם את עלות התיקון, בסך 10,880 שקלים, וכן הוצאות משפט בסך 300 שקלים.

"התובעת עשתה את המוטל עליה, שעה שפנתה לשמאי, קיבלה חוות דעת בגין הנזקים שנוצרו בתאונה ואף תיקנה את הרכב בהתאם לחוות הדעת", סיכמה השופטת דגן. "חוות הדעת לא נעשתה במחשכים, והדרישה לתשלום הנזקים נמסרה לנתבעת באופן שאפשר לה לברר את חבותה על דרך שליחת שמאי שיבדוק את הרכב וייתכן חוות דעת נגדית".

בהמשך מפנה השופטת אצבע מאשימה אל הנתבעות, ובעיקר אל חברת ההשכרה, ומבהירה מה דעתה על הדרך שבה בחרו לנהל את ההליך: "תחת לפעול בהתאם לחובתה, בחרה הנתבעת לשלם סכום שרירותי על-פי ראות עיניה, מבלי שכלל שלחה שמאי… הנתבעת אף לא ביקשה לחקור את השמאי מטעם התובעת, ולמעשה לא יידעה אותה כי בכוונתה להתייצב לדיון כשבאמתחתה חוות דעת שהוכנה יומיים לפני כן. בהתנהלות זו ובאי מתן אפשרות הוגנת לתובעת לבחון את חוות הדעת מטעם הנתבעת, היא גרמה לתובעת נזק ראייתי".

ובכך לא סיימה השופטת את ביקורתה הנוקבת. "הנתבעת למעשה הכשילה אפשרות בירור מקצועי, ואין לה להלין אלא על עצמה במחדל זה", סיכמה השופטת דגן את דבריה בעניין מחדלי הנתבעות. "לא מיותר לציין כי בדיקת הרכב לפני יומיים, שעה שהתאונה אירעה לפני שנה, היא חסרת ערך. אוסיף אף כי השמאי מטעם הנתבעת הודה שבדק את הרכב בחניה, מבלי שהבדיקה תואמה עם התובעת".

The post חברת ההשכרה שלחה שמאי, שנה אחרי התאונה appeared first on TheCar.

איגוד המוסכים פנה בימים האחרונים אל חברת הביטוח הממשלתית ענבל בדרישה לפרסם מכרז חדש לתיקון כלי רכב שמעורבים בתאונות.
במכתב שנשלח לחברה על ידי עו"ד אינגריד הר-אבן, היועצת המשפטית של האיגוד, נטען כי המכרז שפרסמה ענבל מעניק עדיפות ברורה למוסכים גדולים, בהם מוסכי הסדר של חברות ביטוח וגופים גדולים, ופוגע בתחרות החופשית בענף.

האיגוד מבקש מהחברה לפרסם מכרז חדש שבו ישונו התנאים באופן שיאפשר גם למוסכים קטנים ובינוניים להתמודד על האפשרות לתקן את כלי הרכב הממשלתיים.

באגרת ששיגר יו"ר איגוד המוסכים, רונן לוי, לחברי האיגוד, הוא כותב שהמוסכים הקטנים, שמהווים את רוב המוסכים החוקיים בישראל, לא יכולים להשתתף במכרז הקיים בגלל תנאי סף קשיחים אשר דורשים, למשל, פרישה ארצית של 16 מוסכים. דרישה כזאת מאפשרת רק למוסכי רשת של יבואנים, לחברות ליסיג והשכרה או לחברות ביטוח להתמודד במכרז.

בנוסף, דרישת המכרז להפרדה בין אספקת החלפים שנדרשים לתיקון לבין עבודת התיקון עצמה (החלפים, לפי המכרז הנוכחי, יסופקו על ידי החברה) פוגעת במוסכים, היות שחלק ניכר מרווחיהם נובע ממכירת החלפים. במכתב לענבל טוען האיגוד שדרישה כזאת מעניקה עדיפות נוספת למוסכים גדולים שקשורים ליבואנים ו/או ליבואני חלפים.

עוד טוען איגוד המוסכים שחברת ענבל מבקשת למנות ממונה מטעמה אשר יקבע באילו חלפים יתוקן הרכב, וזאת למרות שבעיניי המחוקק האחראי לאיכות התיקון של הרכב הוא המנהל המקצועי של המוסך.

באגרת ששלח לחברי איגוד המוסכים כותב לוי כי המכרז של "ענבל" מחדד ומשקף בעיה שמסכנת את עצם השרידות של מוסכים קטנים: "המיתון הנוכחי במשק, והשיטות שבהן מתוקנים כלי הרכב בישראל בקבלנות משנה-של-המשנה יוצרים למוסכים החוקיים בעיה קשה של שרידות, ולצערנו מספר לא מבוטל של מוסכים מורשי-יבואן נסגרו בחודשים האחרונים בגין קשיים כלכליים ו/או חוסר יכולת לעמוד בדרישות להשקעות נוספות מצד היבואנים. זאת, במקביל לפרסומים על חגיגות הרווחיות של יבואני הרכב בשנת 2013. אין לנו אלא להבין מכך כי חלק מיבואני הרכב אינם ערים לסכנה הטמונה למוניטין המותג אותו הם מפיצים מכך שמוסכים שמשרתים את המותג אינם יכולים לשרוד כלכלית".

חברת ענבל, שהיא כאמור חברה ממשלתית, טרם השיבה לפניית האיגוד.

The post איגוד המוסכים לחברת הביטוח הממשלתית: תקנו את תנאי המכרז לתיקון כלי רכב appeared first on TheCar.