תובענה ייצוגית היא תביעה שמוגשת בשם קבוצת נפגעים גדולה שכל חבריה נפגעו באופן דומה. השיטה שנהוגה לעניין זה בארץ דומה לשיטה האמריקנית (ושונה מן השיטות שקיימות בחלק ממדינות אירופה), והרציונל מאחוריה הוא לאחד לתביעה אחת הרבה תביעות דומות כדי לחסוך לכל הצדדים – כמו גם לבית המשפט – מספר רב של הליכים זהים.

תובענה ייצוגית מוגשת על-ידי מי שחש עצמו נפגע מפעולה, בעיה או תופעה שפוגעת בקבוצה גדולה של אנשים, וההליך המשפטי עצמו מנוהל בדרך כלל על-ידי עורכי דין שמתמחים בתובענות ייצוגיות. עורכי דין אלה פועלים כביכול בשם התובע/ים הייצוגי, ובמטרה לייצג את הקבוצה כולה.

אפשר להגיש תובענה ייצוגית בנושא מסוים רק פעם אחת, ולכן ישנם עורכי דין שממהרים להיות הראשונים לעשות כך. האינטרס של עורכי הדין הוא כמובן להביא גאולה לעולם, אבל גם כלכלי: עם סיומה המוצלח – יותר או פחות – של תובענה ייצוגית הם יקבלו גמול מאוד מכובד. עם זאת, במקרה שתובענה ייצוגית נדחית עלולים עורכי הדין לספוג הוצאות (תיאורטית ההוצאות מוטלות על התובע הייצוגי) וכל מלאכתם – כמו גם הוצאות שהוציאו כדי להפעיל עדים מומחים – יורדת לטמיון.

תובענה ייצוגית מוגשת בשלב ראשון כבקשת אישור, ובהתאם לתגובת הנתבעים מחליט בית המשפט אם לקבל אותה ולנהל את ההליך או לדחות אותה משיקולים משפטיים או ענייניים. בהמשך ההליך יש בדרך כלל שלוש אפשרויות: בית המשפט דוחה את התביעה, בית המשפט מקבל את התביעה ופוסק פיצויים, או שעורכי הדין המייצגים מגיעים להסכמה עם הנתבעים.

כיצד מצטרפים לתובענה ייצוגית?

אין צורך להצטרף לתובענות ייצוגיות.

חשוב להתעדכן לגבי המהלך המשפטי מפני שאם וכאשר מושגת הכרעה או פשרה שכוללת פיצוי לנפגעים מוגדרת תקופת הזמן המרבית שבמהלכה אפשר לקבל את הפיצוי, אבל אין צורך להצטרף לתובענה מראש.
כן חשוב לעקוב אחר התפתחויות בהליך, במיוחד מפני שהוא עלול לארוך שנים אחדות. במקרים שבהם נפגעים לא היו ערים לזכויותיהם וחלף המועד שנפסק על-ידי בית המשפט – הנפגעים לא קיבלו פיצוי.

יחד עם זאת – חשוב לדעת שתובענה ייצוגית היא לא האפיק היחיד שעומד לרשות הנפגעים.

אפשר לנסות להגיע להסכמה מסחרית עם יצרנית הרכב או עם הנציגה שלה בישראל – היבואנית. במקרה כזה חשוב לדעת שחתימה על "טופס ויתור" כחלק מן ההסכמה המסחרית לא יאפשר לנפגע לקבל פיצוי עתידי נוסף מכל סוג, וזאת גם אם הליכים משפטיים אחרים היו מקנים לו פיצוי כזה.

מומלץ מאד לבחון כל הצעה מסחרית שמתקבלת מיבואנית רכב ביחס להצעות של בעלי מקצוע נוספים, בתנאי שהם בעלי הסמכה מתאימה, למשל מוסכים מורשי משרד התחבורה שאינם מוסכי רשת השירות של היבואנית.
אפשרות נוספת היא לתבוע את הנזקים במסגרת הליך של תביעה קטנה, שבו אין מעורבות של עורכי דין. גובה התביעה המרבי בהליך כזה מוגבל לסכום של 34,600 שקלים.

אפשר גם לתבוע בהליך נזיקין אזרחי רגיל בעזרת עורך דין. תביעה כזאת כרוכה בעלויות שונות והיא עשויה להצליח או עלולה שלא להצליח. במקרה הטוב תשיג תביעה כזאת פיצוי בערך גבוה יותר מכפי שיתקבל במסגרת פיצוי קבוצתי בתובענה ייצוגית. במקרה הרע התביעה תידחה והנפגע יספוג גם את עלויות הייצוג המשפטי ואולי גם הוצאות משפט.

האם תובענה ייצוגית עלולה לפגוע בי?

בהחלט. ישנם מקרים לא מעטים שבהם עורכי הדין שכביכול מייצגים תובע ייצוגי מגיעים להסדר פשרה עם הנתבעות – יצרניות ויבואניות הרכב – מקבלים את שכר הטרחה שלהם, והפשרה מקבלת את אישורו של בית המשפט. אלא שכאשר בוחנים מה קיבלו הנפגעים "מקבלים חום": מסתבר שה"פשרה" היא בעצם פיצוי עלוב והרבה פחות ממה שהם היו יכולים לקבל לו היו תובעים בעצמם את היצרנית או היבואנית. הבעיה היא שלאחר שפשרה כזאת קיבלה את אישור בית המשפט אי אפשר לתבוע שוב את היצרנית באותו נושא, ונפגעים רבים מוצאים את עצמם מול שוקת שבורה.

זאת סיבה נוספת להיות ערניים ולוודא שעורכי הדין לא ימכרו את הנפגעים בנזיד עדשים.

נתקלתם בתקלה סדרתית? חושבים שהסדר פשרה שהתקבל לאחרונה אינו סביר? כתבו אלינו אל editor.thecar@gmail.com

The post מה זאת תובענה ייצוגית ואילו דרכי פעולה אחרות עומדות בפני נפגעים? appeared first on TheCar.

מקובל להניח שמי שרוכש מוצר מחברה גדולה ומוכרת מסתכן פחות ממי שרוכש מוצר דומה מחברה קטנה ועלומה.

רוב החברות הגדולות מנצלות את כח הקניה ויכולות השיווק שלהן כדי להיות תחרותיות, ולכן לא זקוקות ל"קימבונים" קטנים על חשבון לקוחותיהן, יש להן הרבה יותר מה להפסיד אם יסתבר יום אחד שהן פעלו בדרך לא הגונה, ולמנהלים השכירים שלהן יש פחות מוטיבציה להסתבך עם החוק מכפי שיש לבעלי עסק קטנים.

אלא ש"אכסיומות" מעין אלה לא תמיד מוכיחות את עצמן במציאות, כפי שגילה זוג אשר רכש מכונית משומשת מחברת הליסינג הותיקה בישראל, אלבר, וסבר לתומו שכל הפרטים שנמסרו לו אודות עברו של הרכב נכונים ומדויקים.

הזוג, מ. ו-ל, רכשו מחברת 'אלבר' מכונית מתוצרת סובארו משנת הדגם 2008 בעסקת טרייד-אין ושילמו תמורתה כ-40,000 ש"ח. נציג המכירות של אלבר הבטיח להם שמדובר במכונית מבעלות פרטית שלא חוותה אף טראומה בעברה, ולכן דרש מהם מחיר קרוב מאד למחיר מחירון.

אלא ששמחת הרוכשים הייתה קצרת מועד: כשבעה חודשים לאחר רכישת המכונית היא הייתה מעורבת בתאונה שבעקבותיה הוכרזה כאובדן גמור ע"י שמאי מטעם מבטחת הרכב, וזו שילמה להם פיצוי בסך של 30,706 ש"ח בלבד, לעומת מחיר מחירון של 42,275 ש"ח.

בחברת הביטוח הסבירו לזוג שממחיר המחירון הופחתו סכומים שונים, בהתאם ל"כללי" המחירון, ובהם בגין מספר בעלויות קודמות, היות המכונית בבעלות חברה, וקיזוז של שתי "ירידות ערך" בגין שתי תאונות קודמות.

מ. ו-ל. ההמומים פנו לחברת אלבר ודרשו לקבל את ההפרש בין תגמולי הביטוח שקיבלו לבין מחיר המחירון של המכונית, אולם נענו בסירוב ולכן פנו אל בית המשפט לתביעות קטנות בבית שמש.

בתביעתם טענו ש'אלבר' החזיקה במידע מלא אודות עברו של הרכב ושהם סמכו על הדברים שנמסרו להם על-ידי נציג המכירות, מה גם שלא הייתה להם דרך לבדוק אותם.

בכתב הגנתה טענה 'אלבר' שלתובעים נמסר בשעתו כל המידע שהיה ידוע לחברה במעמד הרכישה, היות שמדובר במכונית שהתקבלה אצלם במסגרת עסקת טרייד-אין אחרת. עוד טענה 'אלבר' שבני הזוג חתמו על הצהרה לפיה הם בדקו את מצבה החיצוני והמכני של המכונית ושהם מוותרים על כל טענה כלפי אלבר בעניין זה. 'אלבר' טענה גם שבחוזה בין הצדדים רשום במפורש שמדובר במכונית שבמקור נמכרה לליסינג, ולכן לתובעים אין על מה להלין בעניין זה.

הרשם הבכיר בנימין בן סימון, שדן בתיק, דחה את טיעוני אלבר ומתח עליה ביקורת נוקבת, תוך שהוא קובע חד משמעית שנציג החברה הטעה את רוכשי הרכב לחשוב שמדובר במכונית מבעלות פרטית שלא עברה תאונות.

הרשם בן סימון קבע שהוא נותן אמון מלא בגרסת התובעים, ולעומת זאת מעדות נציג אלבר עולה בברור שהקונים הוטעו (הגם שייתכן שההטעיה לא בוצעה בזדון – ב.ב.).
נציג אלבר העיד ש"הרכב הגיע אלינו… בהסכם טרייד אין שאלבר ביצעה אל מול לקוחה בשם ירדן. אנו מסתמכים על הרשום ברישיון הרכב. מתחת לשם הבעלים, רשום רישום מקורי, בד"כ כשהרישום המקורי ריק זה בבעלות פרטית…לגבי הפגיעה ברכב, אנו מסתמכים על בדיקה שאנו עושים טרם קניית הרכב מהלקוח ומציגים זאת למוקד הטכני שלנו וכמובן גם ללקוח. אנו לא מתכחשים לאחריות שלנו לגבי מכירת הרכב".
על סמך עדות זו קבע הרשם בן סימון שבעדות הנציג נאמר שבאלבר "מסתמכים על הרשום ברישיון הרכב. מתחת לשם הבעלים, רשום רישום מקורי, בד"כ כשהרישום המקורי ריק זה בבעלות פרטית". כלומר, גם באלבר סברו שמדובר ברכב בבעלות פרטית ועל כן אין לי אלא להסיק שזו הגרסה שמסרו נציגי אלבר לתובעים. מכאן, בא אני למסקנה, כי גרסת נציג אלבר מחזקת דווקא את גרסת הנתבעים. חשוב לציין, כי בסוף דבריו לפרוטוקול אמר נציג אלבר כי החברה לא מתכחשת לאחריותה ואני מסיק מדברים אלה שאלבר רואה את עצמה כאחראית לנזק שנגרם לתובעים".

בן סימון קבע שאלבר, חברה שעוסקת בסחר ברכב, לקתה ליקוי חמור בכך שלא מסרה לרוכשים "טופס גילוי" כמתחייב בחוק, ומחדל זה מהווה נדבך נוסף לאחריותה.
לדבריו, "אי שימוש בטופס גילוי מהווה הפרת חוק לכשעצמה, אך מהווה גם הטעיה לפי חוק החוזים. "הטעיה" פרושה בין היתר אי- גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן. הדעת נותנת אפוא שאלבר הטעתה את התובעים בכך שגרמה להם לחשוב שמדובר ברכב פרטי ללא בעלות קודמת של חברה.

הוכחה נוספת להטעיה מצא הרשם בכתב ההגנה שהגישה אלבר, שבו נכתב "הנתבעת תטען כי על פי רישיון הרכב מופיע הרכב כרכב פרטי על כן היות הרכב בבעלותה של חברה אינו מונע מהרכב להיות רכב פרטי".

נושא נוסף שבו הוטעו התובעים הוא עניין התאונות הקודמות, ובסיכומם של דברים קבע הרשם בן סימון כך: "מכל המקובץ אני מגיע למסקנה כי התובעים אכן הוטעו על ידי אלבר ועל כן ראוי לקבוע שאלבר תפצה אותם בשיעור נזקם". אבל מאחר שהתובעים לא הציגו מחירון רכב להוכיח את טענתם לגבי ערכו, והסתפקו בהמצאת אישור של חברת הביטוח לעניין זה, הוא קבע פיצוי בסך 8,000 שקלים בלבד במקום יותר מ-11,000 ש"ח שנתבעו. בנוסף חויבה 'אלבר' לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח.

ת"ק 22373-09-15

The post גם באלבר נפלה שלהבת appeared first on TheCar.