בשנת 2014 שילמו נהגים כמעט רבע מיליארד שקלים למימון הפסדי "הפול" – תאגיד שמבטח בעיקר רוכבי אופנועים ונמצא בבעלות משותפת של חברות הביטוח הפרטיות. כך עולה מנתוני אגף שוק ההון והביטוח במשרד האוצר. על-פי נתוני האגף, כל נהג שמבוטח בביטוח חובה שילם בשנה שעברה 76 שקלים לכיסוי הפסדי "הפול", לעומת סכום של כ-71 שקלים בשנת 2013.

העלייה בתשלום שנגבה מנהגים בגין הפסדי "הפול" נובעת מהעמקת הפסדי התאגיד: הפסדיו בשנה שעברה הגיעו לכ-226 מיליון שקלים, לעומת כ-203 מיליון שקלים בשנת 2013. "ציבור הנהגים בישראל המבוטח בביטוח חובה מסבסד את גירעון הפול מדי שנה", מסבירים באגף שוק ההון והביטוח.

מי מסבסד את מי?
השימוש שעושה אגף שוק ההון והביטוח במונח "סבסוד" מעט בעייתי, ומסית את בעלי המכוניות נגד רוכבי האופנועים. מעצם טבעו, ביטוח החובה הוא מוצר ציבורי שמסבסד את כלל הנפגעים בתאונות דרכים באמצעות גביית תשלום מכלל בעלי פוליסות הביטוח. כך, נהגים זהירים, שאינם מעורבים בתאונות, מסבסדים נהגים פוחזים שמעורבים בתאונות לעתים קרובות יחסית.

הבחירה לשלוח יד לכיסם של כלל הנהגים כדי לכסות את הפסדי התאגיד שמבטח את הרוכבים אינה ברורה מאליה. בתחילת העשור הקודם הופרט ביטוח החובה בישראל, ומאז נהנות חברות הביטוח הפרטיות מרווחים של מאות מיליוני שקלים בשנה, שמקורם בגביית פרמיות מכלל הנהגים בישראל בהיקף של מיליארדי שקלים. כך למשל, ב-2014 גבו חברות הביטוח הפרטיות פרמיות ביטוח חובה בסך של כ-4.7 מיליארד שקלים.

תאגיד "הפול" נמצא בבעלות משותפת של חברות הביטוח, ומימון הפסדיו על-ידי הנהגים מאפשר לחברות לשמור על תזרים המזומנים הנוח שמקורו בענף ביטוח החובה. אלא שאם הנהגים משתתפים בהפסדי תאגיד "הפול", ראוי שיידעו מה עוד עושה הכסף שהם מעבירים לחברות הביטוח באמצעות רכישת פוליסת ביטוח חובה.

למשל, ביטוח החובה שנדרש כל נהג לרכוש משמש גם למימון עלות השכר של בכירי חברות הביטוח הפרטיות. על-פי דיווחי חברת הביטוח "הפניקס", עלות שכרו של מנכ"ל החברה היה כ-10.5 מיליון שקלים ב-2013. ומנכ"ל הפניקס אינו היחיד שזוכה לתנאי העסקה נדיבים.

עלות שכרו הכוללת של מנכ”ל חברת כלל ביטוח נאמדה בכ-18 מיליון שקלים בשנת 2013. עלות התגמול השנתי של מנכ”ל חברת ביטוח ישיר הייתה כ-11.9 מיליון ב-2013. חברת הביטוח הראל נשאה בעלות שכר של שני מנכ”לים: עלות שכרו של האחד הייתה כשמונה מיליון שקלים, ועלות שכרו של האחר הייתה כ-9.2 מיליון שקלים.

ומה קרה לעלות הנזק?
בזמן שחברות הביטוח מפצות את עצמן על הפסדי תאגיד "הפול", עלות הנזקים הממוצעת בתאונות דרכים ממשיך לרדת משנה לשנה. ב-2014 הייתה עלות הנזק הממוצעת כ-730 שקלים לעומת כ-811 שקלים בשנת 2013 – ירידה של כ-10%. פרמיית הביטוח הממוצעת ירדה בתקופה זו בכ-2%, מ-1,405 שקלים בשנת 2013 ל-1,373 שקלים אשתקד.

מגמת הירידה בעלות הנזק נמשכת ברציפות מאז העשור הקודם. לפי נתונים שמפרסם אגף שוק ההון והביטוח במשרד האוצר, "בשנת 2014 עמדה עלות הנזקים הממוצעת על כ-45% מזו שבשנת 2004". ובמלים פשוטות, בתוך כעשר שנים ירדה עלות הנזק הממוצעת בקרוב למחצית.

ומה גרם לירידה הדרמטית? באוצר מציינים כי "על-פי נתוני מפעיל מאגר מידע סטטיסטי בענף רכב חובה, הגורמים העיקריים שהביאו להפחתה הרב- שנתית המוצגת בתרשים, הם ירידה בהסתברות לתאונת דרכים ושיפור רמת הבטיחות של כלי הרכב".

The post כמה שילמו נהגים למימון הפסדי התאגיד שמבטח את הרוכבים? appeared first on TheCar.

נתונים שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלמדים ששיעור המעורבות של רוכבים בתאונות עם נפגעים נמצא בירידה. אלא שלמרות זאת, משרד האוצר צפוי להגדיל את המרכיב בפוליסת הביטוח של כלל הנהגים שמשמש למימון הפסדי התאגיד שמבטח את הרוכבים. למה זה קורה?

שיעור המעורבות של אופנועים וקטנועים בתאונות עם נפגעים נמצא בירידה, אבל משרד האוצר צפוי לגבות מנהגים סכום גבוה מבעבר בגין תאונות רוכבים. לפי נתונים שמפרסמת היום (ב') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רוכבי אופנועים וקטנועים היוו כ-9.3% מסך הנפגעים בתאונות ב-2014, לעומת כ-10.3% מסך הנפגעים בשנת 2013.

רוכבים אמנם מעורבים בתאונות עם נפגעים בשיעור גבוה מחלקם היחסי בצי הרכב ובנסועה, אך בחמש השנים האחרונות ניכרת מגמת ירידה בשיעור מעורבותם בתאונות. כך למשל, כ-11.5% מסך הנפגעים בתאונות ב-2010 היו רוכבים, לעומת 9.3% ב-2014. גם בשיעור המעורבות של רוכבים בתאונות קטלניות ניכרת ירידה, מכ-10.2% ב-2010 ל-9% בשנה שעברה.

אולם, בזמן ששיעור מעורבותם של אופנועים וקטנועים בתאונות עם נפגעים נמצא בירידה, משרד האוצר צפוי להגדיל את "מרכיב העמסה" בפוליסות ביטוח החובה של כלל הנהגים – מרכיב אשר משמש למימון הפסדי התאגיד שמבטח את מרבית הרוכבים בישראל ("הפול").

מרכיב ההעמסה – שמוגדר במשרד האוצר כ"סבסוד" נזקי תאונות הרוכבים על-ידי כלל הנהגים – צפוי להתייקר בעקבות עלייה בהפסדי "הפול". לפי נתוני תאגיד הביטוח, הפסדיו בשנת 2014 הגיעו לכ-241 מיליון שקלים, לעומת סכום של כ-203 מיליון שקלים בשנת 2013 (עלייה של כ-19%). בתאגיד הביטוח אף צופים שההפסדים ב-2015 יהיו גבוהים יותר, וזאת מאחר שלהערכתם "מסתמן המשך עליה בתאונות דרכים… (ו)המשך עליה בחומרת הפגיעות בהם מעורבים מבוטחי המאגר".

לפי נתוני משרד האוצר, ב-2013 נגבו מכל נהג כ-71 שקלים בגין אותו "מרכיב העמסה" – סכום דומה לזה שנגבה ב-2012, אז הפסיד "הפול" כ-198 מיליון שקלים. כעת, עם העלייה החדה בהפסדי תאגיד הביטוח, צפוי משרד האוצר לשלוח את ידו אל כיסו הנהגים ולהגדיל בכמה עשרות שקלים את מרכיב ההעמסה.

בחירת משרד האוצר להשתמש בפרמיות ביטוח החובה של כלל הנהגים למימון הפסדי "הפול" אינה ברורה מאליה. חברות הביטוח הפרטיות במשק, שהן בעלות התאגיד, מוכרות לנהגים פוליסות ביטוח מאז תחילת העשור הקודם. מכירת ביטוח חובה, שהוא סוג של מס שנגבה מכל נהג, מכניסה לחברות הביטוח מיליארדי שקלים בפרמיות ורווחים שנתיים של מאות מיליוני שקלים. לכן, השימוש דווקא בכיסם המצומק של הנהגים למימון הפסדי "הפול" הוא הסדר בעייתי, בלשון המעטה.

אגב, ראוי לציין שהנתונים עליהם מסתמכים בתאגיד הביטוח אינם מדויקים. למשל, בתאגיד אומרים כי "על פי נתוני עמותת 'אור ירוק', המבוססים על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ישנה
עלייה במספר רוכבי האופנועים והקטנועים שנהרגו בשנת 2014 בתאונות דרכים לעומת שנת 2013". אלא שלפי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, בשנת 2014 דווקא נרשמה "ירידה של כ- 23% בהרוגים מבין רוכבי הדו גלגלי הממונע".

The post ירידה במעורבות רוכבים בתאונות, אבל ביטוח החובה דווקא צפוי להתייקר appeared first on TheCar.

בית המשפט מתח ביקורת על הפול: ניהל מו"מ עם נפגע תאונה לגבי גובה הפיצוי בשעה שידע שהמבוטח צודק, ודחה את התביעה כשלא הצליח לכופף את הנפגע

237 אלף שקל. זה הסכום שבית משפט השלום בפתח תקווה חייב את חברת ה'פול הישראלי לביטוח' לשלם לאדם שנפגע בתאונה בעת שהורכב על קטנוע.

חברת ה'פול', שבניגוד למה שרבים סבורים היא חברה פרטית, טענה במשך כשנתיים וחצי שהיא לא חייבת לפצות את הנפגע מכיוון שיש בידה הוכחות לכך שנמסר לה מידע כוזב אודות נסיבות התאונה.

הפול ספגה ביקורת נוקבת מן השופטת ריבה שרון, לאחר שבמהלך המשפט הסתבר שהחברה נהגה בדו פרצופיות: מצד אחד ניהלה משא ומתן עם הנפגע מחוץ לכתלי בית המשפט במטרה להקטין את גובה הפיצויים (ובכך הודתה למעשה בחבותה), ובה בשעה טענה בין כותלי בית המשפט שהיא פטורה לחלוטין מתשלום הפיצוי.

נציגי הפול טענו לאורך המשפט שבידיהם דו"ח של חוקרת מטעם החברה, אשר עולה ממנו שהתובע מסר מידע כוזב אודות נסיבות התאונה שבה נפגע.
לטענת הפול, מי שנהג בקטנוע בעת התאונה היה התובע עצמו, ואילו המבוטח טען שהוא הורכב על-ידי בעל הקטנוע, שהוא בעל הפוליסה והמבוטח בפול.

נציגי הפול טענו שהביטוח מוגבל ל"נהג נקוב בשם", כלומר שרק בעל הפוליסה רשאי לנהוג ובכל מצב אחר פטור הפול מתשלום פיצויים.

אלא שהשופטת ריבה שרון דחתה את טיעוני הפול וקבעה כי על החברה לפצות את הנפגע בסך של 205,000 ש"ח, ובתוספת שכר טרחת עורך הדין (בשיעור 13% בתוספת מע"מ, כמקובל בתביעות מסוג זה, ובסה"כ 31,447 ש"ח), ועוד 700 ש"ח תמורת אגרת המשפט מסתכם סך הפיצוי ב-237,147 שקל.

כאמור, במהלך המשפט הסתבר שה'פול' ניהל מו"מ עם הנפגע לגבי גובה הפיצוי, והתנה כל פיצוי בכך שהנפגע יחתום על כתב ויתור מפני תביעות נוספות כנגד הפול. המו"מ לא הבשיל לכלל הסכם, ובשלב זה הודיעה החברה לנפגע על דחיית התביעה. לטענת התובע, החברה נהגה בחוסר תום לב בפעולותיה אלה.

השופטת ריבה שרון קבעה בפסק דינה ש"הפול לא דחה את דרישת התובע לפיצוי ופעל לקידום ההליך מחוץ לכתלי בית המשפט, ניהל מולו מו"מ, ולא הכחיש בפניו את חבותו לפצותו מכח הפוליסה הרלבנטית ו/או את גרסתו, וזאת עד למועד בו הוגש כתב ההגנה מטעמו של הפול כנגד התביעה בבית המשפט.

רק לימים, בישיבת ההוכחות, התברר כי עמדת הפול מתבססת על שיחות טלפון בין חוקרת לבין התובע. לשיטת הפול, יש בפרטים שמסר התובע בשיחתו עם החוקרת כדי לקעקע את גירסתו ולהוכיח כי הוא זה שנהג על הקטנוע במועד התאונה.

"יוצא", מציינת השופטת, "שבמשך כשנתיים וחצי שבין מועד ביצוע החקירה עליה מתבסס כיום הפול ועד להגשת כתב ההגנה מטעמו התנהל הפול באופן שניתן להבין ממנו כי אין בעיניו משמעות לממצאי אותה חקירה בכל הנוגע לשאלת הכיסוי הביטוחי. אין בסיכומי בא כח הפול כל הסבר להתנהלות או מחדל אלה ומדוע לא העלה בפני התובע את הסתייגותו ולו ברמז, במסגרת מכתבים רבים שנשלחו על ידו לבא כח התובע".

עוד קובעת השופטת בפסק הדין כי "הפול אינו יכול להסתתר מאחורי משפט סטנדרטי וכללי המופיע במכתביו אל בא כח התובע ("מבלי להודות בחבות או בזכות כלשהי"), כאשר תוכן אותם מכתבים, כמו גם התנהלותו ומעשיו, מעידים על הכרה בחבות וכי תכלית מגעיו עמו הינה אומדן הנזק, וכך בעיקר כאשר המידע היה בידיו במשך תקופה ממושכת ביותר והוא יכול היה לעשות בו שימוש, אך נמנע מכך".

השופטת שרון מציינת גם ש"בכל הנוגע לנסיבות התאונה מצאתי את עדויות התובע והנתבע 1 (בעל הקטנוע), אשר העידו כי התאונה ארעה כשהתובע הורכב ע"י חברו, עקביות ותואמות את הגרסה המפורטת בהודעתם במשטרה ובתצהיריהם… משהעלה הפול טענת תרמית – נטל ההוכחה מוטל על כתפיו. הוא אינו קל, ואני קובעת שלא הורם בענייננו. קראתי בעיון רב את תמליל השיחות בין החוקרת לבין התובע שעליו מתבססת טענת התרמית ושוכנעתי שאין בדברי התובע לחוקרת כדי לקעקע את גרסתו בכל הנוגע לנסיבות התאונה."

לא מיותר לציין שגם כעת אין ל'פול', ולחברות ביטוח אחרות, מוטיבציה גבוהה במיוחד שלא לנהוג באותו אופן גם בעתיד: בית המשפט לא פסק פיצויי עונשין לטובת המבוטח, כאלה שהיו מרתיעים את הפול והחברות האחרות לשוב ולנסות להתיש את המבוטחים שלהן עם"שיטת מצליח".

ת"א 35326-01-12 אהרוני נ' נחום ואח'

The post הפול הסתיר מידע וישלם פיצוי בסך 237 אלף שקל appeared first on TheCar.