חוקרים במעבדה למדעי המחשב והבינה המלאכותית של MIT – אחד המוסדות האקדמיים הנחשבים ביותר בעולם, מצאו שיטה שיכולה לצמצם את עומסי התנועה כמעט למחצית, ובתוך כדי כך לחסוך כמויות עצומות של דלק, זיהום אוויר, זמן המתנה בפקקי תנועה וגם לא מעט תאונות דרכים. היופי של הרעיון החדש נובע ראשית לכל מכך שהוא לא דורש כל שינוי בתשתיות הדרכים הקיימות, ושהיישום שלו, מבחינה טכנולוגית, קל, זמין, ולא יקר.

המחקר של פרופסור ברתולד הורן וד"ר ליאנג וואנג, שכותרתו "משוואת גל של שיכוך חוסר יציבות בזרימת תנועה" (Wave Equation of Suppressed Traffic Flow Instabilities) – פורסם השבוע בעיתון המקצועי של האגודה למערכות תחבורה חכמות.

החידוש הגדול הוא שהחוקרים מצאו שאחד הגורמים המשמעותיים לעומסי תנועה לא קשור לנפח התנועה עצמו, כלומר למספר המכוניות שגודשות כביש, אלא לחוסר הסדירות בתנועה, או במילים אחרות לשינויים במהירויות הנסיעה היחסיות בין המכוניות. במאמר שלהם מדמים החוקרים את חוסר הסדירות בתנועה לפעולתו של בולם הזעזועים במכונית, ומזכירים שאנרגיה לשינוי מצבו של הבולם נדרשת רק כאשר הוא נפתח או נסגר, כלומר כשהוא לא נמצא במצב סטטי. במילים אחרות – אם כל המכוניות ישמרו על מרחק קבוע זו מזו וקצב התנועה יהיה אחיד – תיחסך אנרגיה של כלל "המערכת".

המצב השכיח, שגורם לחלק נכבד מעומס התנועה, הוא שינויים תכופים במהירויות היחסיות בין המכוניות, וכתוצאה מכך לצורך של נהגים להאיץ ולסירוגין להאט, או אף לבלום. בכל פעם שמכונית מאיטה או עוצרת בעת נסיעה נדרשת אנרגיה נוספת כדי להאיץ אותה מחדש – אנרגיה שיכולה להיחסך אם המכונית לא תצטרך לשנות את מהירותה יותר מידי פעמים.

הרעיון לפיו אפשר לצמצם את עומסי התנועה אם כל המכוניות יהיו מתוזמנות זו עם זו וייסעו ב"שיירות" ובמהירות קבועה אינו חדש. פריצת הדרך כאן – שאותה הוכיחו החוקרים גם במודל מתמטי וגם בהדמיה – היא הגילוי ששמירת מרחק חשובה לא רק ביחס למכונית שמלפנים אלא גם ביחס למכונית שמאחור. כדי ליישם את המודל הדו צדדי נדרש שנהג מכונית ייקח בחשבון גם את המהירות היחסית של המכונית שמאחור, ויאיץ את מכוניתו באופן שבו יישמר מרחק קבוע גם אליה (כלומר שהוא לא "יברח" לה מהר מידי).

החוקרים קוראים לרעיון שלהם "שמירת מרחק דו-צדדית", אבל מדגישים שבני אדם "לא בנויים" להתייחס למה שנמצא מאחוריהם. מכאן הם מסיקים שכדי להשיג את האידאל התיאורטי שהם חשפו נדרשות מערכות טכנולוגיות, וכאלה זמינות בימינו – אבל צריכות להיות מכוונות אחרת.

בקרת שיוט אקטיבית, למשל, מודדת את המרחק והמהירות של כלי רכב מלפנים ויכולה להאיץ את המכונית שבה היא מותקנת כך שתנוע בהתאם למהירות ולתאוצה של המכונית שאחריה היא נוסעת. חיישנים שמזהים את התנועה מאחור, למשל כאלה שמתריעים מפני כניסה לנתיב נסיעה חסום, יכולים לזהות את קצב הנסיעה והתאוצה של המכונית שמאחור – אבל צריך לתכנת את מחשב בקרת השיוט האדפטיבית כך שייקח בחשבון את הנתונים שהם מספקים.
לבסוף, תקשורת בין מכוניות (V2V) יכולה לשדר לכל המכוניות שמסביב מה היא המהירות המדויקת שבה כולם "צריכים" לנסוע, ולכל הפחות לעדכן את המכונית שמלפנים לגבי קצב התאוצה של המכונית שמאחוריה. החוקרים מדווחים שנכון להיום כבר נוצר קשר ראשון בינם לבין יצרנית הרכב טויוטה, ושהיפנים כבר החלו לפתח מערכת ברוח זאת.

עומסי תנועה גורמים לנזק שנתי של כ-25 מיליארד שקלים בשנה בישראל, לבזבוז עצום של דלק, לזיהום אוויר, לתאונות, ולתסכול עצום בקרב נהגים ונוסעים. לכן, עוד לפני שיצרניות הרכב יפתחו ויביאו לשוק מכוניות שיכולות לצמצם עבורנו את הסבל המיותר בפקקים יש גם דברים שכל אחד מאיתנו יכול לעשות כדי לתרום להקלת הגודש.

ראשית, ככל שכל הנהגים יקפידו על שמירת מרחק, ולא ייצמדו למכוניות שלפניהם או יזגזגו בין נתיבים – כך כולנו נבזבז פחות זמן בפקקים.
בנוסף, נהגים "זהירים" אשר מתמהמהים יתר על המידה ופותחים פערים גדולים מידי אל המכוניות שלפניהם, צריכים להבין שגם הם "תורמים" את חלקם להיווצרות גלים שמעמיסים את הכביש. נהיגה אחראית ויעילה ביותר היא כזאת ששומרת על מרחק קבוע, ובטוח, מן הרכב שמלפנים.

The post אם כולם ישמרו מרחק פקקי התנועה יתקצרו לחצי appeared first on TheCar.

אין, וככל הנראה גם לא תהיה לעולם הסכמה אודות שיטת ההסברה היעילה ביותר לנהגים בכל הנוגע לנהיגה נכונה וזהירה, אבל לפחות שני כללים מוסכמים על רוב החוקרים הרציניים: הפחדה ואמירות כלליות לא עושות את העבודה.

ובעוד שכמה מאיתנו לא מתייאשים וממשיכים לחפש מה כן עובד נתקלנו השבוע בסרטון מעניין, כשתי דקות אורכו, שהפיקו שני ארגונים של רוכבי אופניים בבריטניה כדי לחדד את אחת הבעיות הקטלניות ביותר עבור חבריהם: שמירת מרחק מרוכבי אופניים בעת עקיפה.

הסרטון, כפי שתוכלו לראות בעצמכם, לא עוסק בפלסטיקה של תאונות או באיומי עונש מוות לנהגים, אלא מזכיר לכולנו, או נכון יותר לנהגים שבארצותיהם קיימים חוקי תעבורה שמתייחסים לעקיפת אופניים, שצריך לתת מרחב למשתמשי הדרך הפגיעים.

וזה כמובן מעיף אותנו בחזרה למציאות הישראלית, אל גילוי עצוב ומעניין: מבין כ-600 תקנות תעבורה בספר החוקים הישראלי אף לא אחת קובעת ואומרת לנהג מה המרחק החוקי שעליו לשמור בעת שהוא עוקף רוכב אופניים.

ישנו, כמובן, "סעיף 21" המפורסם ("חובת הזהירות הכללית"), אשר בו נעשה שימוש בכל המצבים שבהם מישהו פוגע או נפגע מבלי שנעברה עבירה ברורה של "עשה ואל תעשה": "כל עובר דרך חייב להתנהג בזהירות… באופן שלא… יגרום נזק לאדם או לרכוש… יסכן חיי אדם… ינהג בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות… בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך…".

אבל זה סעיף שמענג את התובעים המשטרתיים ואת עורכי הדין מבלי להביא גאולה לעולם, שהרי הוא ממש לא אומר לנו, הנהגים, שום דבר קונקרטי ורק מטיל עלינו אחריות גורפת להכל.

ההתייחסות היחידה לדרך החוקית לעקיפת רוכבי אופניים נמצאת בסעיף 47 לתקנות ("נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא"), אבל ברור מן הנוסח שהיא לא מתייחסת ספציפית לעקיפת אופניים.

תקנות התעבורה הבריטיות, לעומת זאת – כמו גם האמריקניות, האוסטרליות והגרמניות, מגדירות במפורש מה המרחק שצריך לשמור כאשר מחליטים לעקוף רוכב אופניים, והנוסח הבריטי מדבר על "לפחות אותו מרחק שהיית שומר בעת עקיפת מכונית ("at least as much room as you would when overtaking a car").

ח"כ תמר זנדברג, יחד עם קבוצת חברי כנסת מכל הסיעות, החלה להריץ בכנסת הקודמת שינוי חקיקה דומה גם בישראל, תיקון שנקרא "בטיחות רוכבי אופניים", ואם הוא יעבור בכנסת הנוכחית הוא יחייב נהגים להתרחק לפחות מטר וחצי מרוכב האופניים בדרך בינעירונית, ולפחות מטר אחד בדרך עירונית.

בדברי ההסבר לחוק נכתב בין השאר: "רוב כבישי הארץ היום אינם מותאמים לרכיבה משותפת של כלי רכב ממונעים ואופניים ולכן נדרש חוק שיקבע כללים ברורים לאורם ניתן להדריך הנהגים בנוגע לעקיפה בטוחה", וזה נכון כמובן – אבל לא צריך למנוע מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים להדריך את נהגי ישראל לנהיגה בטוחה ונכונה עוד לפני שהחוק ייכנס לתוקף.

ובחזרה לבריטניה, שם גייסו עורכי הסרטון רוכב אופניים מפורסם אצלם, כריס בורדמן (Boardman), ומורה נהיגה מפורסם אחר, ובדרך הבריטית המאופקת והמנומסת הם מסבירים את החוק ומציגים את הדרך הנכונה לעקוף רוכבי אופניים. הסרטון מסתיים עם כמה עקיפות חוקיות ונכונות מהעולם האמיתי, כולל עקיפה "מהספרים" של נהג משאית כבדה.

סרטון כזה לא ישנה את ההתנהגות של כל נהג, ודאי לא את זו של מי שנוהג לסמס ולפייסבק בעת נהיגה וממילא לא שם לב למה שקורה סביבו.

אבל מסע הסברה שמתמקד במה שכן צריך לעשות הוא הרבה יותר יעיל, תורם ומוחשי מאשר מסעות ההסברה הבזבזניים שחופרים לנו עם אמירות כלליות, ומחצית אורכם מוקדשת לדיקלום התואר הארוך של משרד התחבורה.

מסר כמו "אם שותים לא נוהגים", או "כשעוקפים רוכב אופניים מתרחקים ממנו לפחות מטר וחצי" – הוא ברור, מוחלט ומוחשי, בעוד שהמועד שבו המציאו את האופניים ממש לא מזיז לאף אחד שום דבר.

The post צפו: כך תשמרו מלפגוע ברוכבי אופניים appeared first on TheCar.