ועדת הכלכלה של הכנסת תחל בשבוע הבא (יום ב, 20.7) להכין לאישור המליאה הצעת חוק חדשה, שנועדה לשפר את בטיחותם של רוכבי אופניים. הצעת החוק קובעת קנס בגובה של 300 שקלים לרוכבי אופניים שירכבו כאשר הם אינם מחיקים את הכידון בשתי ידיים, וכן כאשר הם עושים שימוש בטלפון נייד או רוכבים על מדרכה בקטע שמיועד להולכי רגל בלבד. הצעת החוק קובעת קנס זהה גם לרוכבים שטרם מלאו להם 14 שנה שמרכיבים אדם אחר.

הצעת החוק החדשה, עליה חתומים 29 חברי כנסת מסיעות הקואליציה והאופוזיציה, אושרה בשבוע שעבר בוועדת השרים לענייני חקיקה ובקריאה טרומית במליאת הכנסת, והדיון בשבוע הבא בוועדת הכלכלה נועד להכין את ההצעה לאישור בקריאה ראשונה. הצעת החוק, שעוסקת בכל סוגי האופניים, גם קובעת קנסות ייעודיים לרוכבי אופניים חשמליים. למשל, קנס בסך 300 שקלים יוטל על נערים שטרם מלאו להם 14 שירכבו על כל סוג של אופניים עם מנוע עזר.

ח"כ מירב בן ארי, יוזמת ההצעה, פנתה בשבוע שעבר בקריאה להורים לילדים שרוכבים על אופניים חשמליים: "בטח מי שהורה כאן וגם הורים ששומעים את הדברים שלי – אתם אחראים", אמרה במליאת הכנסת. "אתם לא יכולים לקנות יותר מתנה לבר-מצווה או מתנה לבת-מצווה. זו מתנה לא חוקית לקנות אופניים חשמליים מתחת לגיל 14. אני קוראת להורים ללמוד את פקודת התעבורה, להבין את האחריות שלכם… לחנך את הילדים שלכם לנסוע באחריות, אבל בעיקר להבין שהאחריות היא שלכם, בטח כשהילדים הם קטינים".

אלא שדבריה של בן ארי מצביעים על אחת הבעיות העיקריות שמעוררת הצעת החוק: חלק משמעותי מהרוכבים על אופניים וקורקינטים חשמליים הם ילדים, חלקם אף מתחת לגיל האחריות הפלילית (12 שנה), ולכן אכיפת החוק המוצע תהיה בעייתית. בדיון של ועדת הכלכלה בינואר 2014 הסביר בכיר במשטרה כי "עד גיל 12 בכלל אין אחריות פלילית, מעל גיל 12 עד גיל 14 היא גם די מוגבלת. אנחנו צריכים להתמודד עם ילדים".

בדברים שנדמה כי נאמרו ביחס להצעת החוק החדשה, אך למעשה נאמרו כבר לפני כשנה וחצי בוועדת הכלכלה, הסביר בכיר בעמותת בטיחות כי "אני לא רואה שוטר במדינת ישראל שיעצור ילד על אופניים חשמליים וישאל אותו: מה הגיל שלך בבקשה?… זה לא בר יישום, זה לא בר אכיפה". לבעיה זו אין מענה בהצעת החוק החדשה, וגם העברת סמכויות האכיפה לפקחים עירוניים – שצפויה להתממש בעקבות יוזמת חקיקה ממשלתית – אינה צפויה לתת פתרון לבעייתיות הכרוכה באכיפת החוק נגד קטינים.

אך זו אינה הבעיה היחידה. הצעת החוק החדשה אינה עוסקת רק באופניים חשמליים, אלא משנה את החוק הקיים גם לאופניים רגילים. "הדבר שמטריד אותי, ולכן לא אוכל להצביע בעד הצעת החוק… הוא העובדה שהחקיקה חלה גם על אופניים רגילים ולא רק על אופניים עם מנוע עזר", הסבירה בשבוע שעבר ח"כ שלי יחימוביץ'. "לעתים המגבלות הרבות שמעתירים על רוכבי אופניים גורמות לכך שפשוט יהיו פחות רוכבי אופניים. זאת התוצאה המידית. יותר זיהום אוויר, פחות מקומות חניה, יותר עומס בכבישים, יותר מפלצות ברזל שמאיימות על חייהם של אחרים".

למעשה, דבריה של יחימוביץ' נכונים גם לגבי אופניים וקורקינטים חשמליים: אמנם יש רוכבים שהתנהגותם מסכנת את עצמם ואת הולכי הרגל, אך אין לשכוח כי לשימוש באופניים חשמליים יש יתרונות רבים לחברה בכללותה. לכן, אכיפה דרקונית של החוק החדש, בהנחה שתיפתר בעיית האכיפה נגד קטינים, עלולה להביא לצמצום השימוש באמצעי תחבורה שתרומתו הפוטנציאלית לחברה כלל אינה מוטלת בספק.

גם במשרד התחבורה, שתומך בהצעת החוק החדשה, מודעים לכך שתחבורת אופניים – רגילים וחשמליים – מהווה חלופה לשימוש בכלי רכב פרטיים. בתחילת השבוע אף פרסם המשרד תכנית להקים רשת שבילי אופניים באורך כולל של כ-150 ק"מ, שמטרתה העיקרית היא עידוד השימוש באופניים כחלופה לכלי רכב פרטיים. למעשה, במשרד סבורים שעם הקמת רשת השבילים, כ-10% מכלל הנסיעות היומיות בגוש דן יבוצעו באמצעות אופניים, ובעיקר אופניים חשמליים.

ביחד עם יוזמת המשטרה לחייב רוכבי אופניים וקורקינטים חשמליים בקבלת רישיונות ייעודיים, הצעת החוק החדשה עלולה ליצור מציאות שבה השימוש באופניים – מכל הסוגים – יפגע, ובמקום לעודד תחבורה חלופית, מדינת ישראל תטיל מגבלות שרק יגבירו את השימוש בכלי רכב פרטיים.

The post רוכבי אופניים: שימו ידיים על הכידון, כל הזמן ובכל רכיבה appeared first on TheCar.

רוכבי אופניים, שימו לב: הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ממליצה להרחיב את חובת חבישת הקסדה, כך שתחול על כל רוכב ובכל רכיבה. ברשות מסבירים כי המצב החוקי כיום, שמתיר לרוכבים בוגרים לרכוב ללא קסדה בעיר, עלול לבלבל לכן פוגע בבטיחות

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ממליצה: לבטל את החוק שמתיר רכיבת אופניים ללא קסדה בעיר, ולחייב רוכבים לחבוש קסדה בכל רכיבה ובכל גיל. ההמלצה המפתיעה של הרשות מגיעה על-רקע סקר חדש, ממנו עולה כי חלה ירידה בשיעור רוכבי האופניים הבודדים (שאינם רוכבים בקבוצה) שחובשים קסדה. בנוסף, נצפתה עלייה בשיעור הקבוצות שבהן אף אחד מהרוכבים אינו חובש קסדה. ברשות סבורים שממצאים אלה עשויים להצביע על כך שהמצב החוקי כיום אינו ברור מספיק לרוכבי אופניים.

חוסר הבהירות אליו מתייחסים ברשות נוגע לתיקון לחוק שאושר ב-2011, ואשר התיר לרוכבים בוגרים לרכוב ללא קסדה בזמן רכיבה עירונית. תיקון החוק, אותו יזמו חברי הכנסת שלי יחימוביץ' ודב חנין, אושר כארבע שנים בלבד לאחר שהכנסת אישרה חוק שיזם גלעד ארדן, ואשר חייב רוכבים לחבוש קסדה בכל רכיבה. יחימוביץ' וחנין הסבירו בעבר כי חובת חבישת קסדה בכל רכיבה, צפויה להביא לקטנת מספר הרוכבים, וזאת בזמן שראוי לעודד רכיבה על אופניים כאמצעי תחבורה חלופי למכוניות.

ברשות לבטיחות מסבירים כעת כי "בעקבות שינוי החקיקה משנת 2011 בנושא הקסדה, אשר מתיר לרוכבים מבוגרים שמרחב העירוני, שאינם עוסקים בספורט, לרכב ללא קסדה, וכן לאור ממצא לפיו הייתה ירידה באחוז חובשי הקסדה, עולה השאלה האם לא נוצר בלבול בקרב הרוכבים לגבי כוונת המחוקק. לפיכך, מומלץ לתקן את החוק ולקבוע חובת חבישת קסדה בכל דרך ובכל גיל". ברשות גם מציינים כי בניגוד לתצפיות הנוגעות לחבישת קסדה, במדדי בטיחות אחרים, כמו הרגלי רכיבה בקבוצה או רכיבה בשול הדרך, חל שיפור.

יש לציין כי שר התחבורה, ישראל כץ, תמך בתיקון החוק שיזמו יחימוביץ' וחנין. פקידים במשרד התחבורה הסבירו לקראת אישור החוק במליאת הכנסת כי צמצום חובת חבישת הקסדה תעודד את השימוש באופניים במרחב העירוני. להגברת השימוש באופניים, כך טענו במשרד התחבורה, צפויות תועלות סביבתיות ותחבורתיות. עם זאת, קודמו של כץ בתפקיד שר התחבורה, שאול מופז, דווקא תמך בחוק של ארדן, שחייב חבישת קסדה בכל רכיבה ובכל גיל. גם לעמדה זו מצאו פקידי המשרד נימוקים, שהיו כמובן מנוגדים לאלו שהציגו בזמן כהונת השר כץ.

עמותות בטיחות התנגדו נחרצות לצמצום חובת חבישת הקסדה בשנת 2011, ופנו לשר כץ בבקשה שיתנגד לתיקון החוק של יחימוביץ' וחנין. "לא יעלה על הדעת ששר התחבורה והבטיחות בדרכים, ייקח על עצמו את האחריות לפגוע בבטיחותם של רוכבי האופניים", הסבירו אז באחת מעמותות הבטיחות. מנגד, בעמותות וארגונים של רוכבי אופניים תמכו בצמצום החובה, והסבירו כי רוכבים בוגרים – שאינם עוסקים בפעילות ספורט, ורוכבים למטרות פנאי או הגעה לעבודה – יימנעו מלרכוב בגלל הדרישה לחבוש קסדה בכל רכיבה.

The post הרשות לבטיחות: להחזיר את חובת הקסדה – בכל רכיבה, בכל גיל appeared first on TheCar.

הפעלת תחבורה ציבורית בשבת היא אחד המוקשים הפוליטיים הטעונים בישראל. לפיד מדבר, כץ מתנגד, וכנראה שדבר לא צפוי להשתנות

עם פתיחת מושב החורף של הכנסת, ב-14 באוקטובר 2013, הצהיר שר האוצר יאיר לפיד על רצונו לשנות את הסטטוס-קוו בעניין הפעלת תחבורה ציבורית בימי שבת. "במושב הזה נקדם חקיקה שתאפשר תחבורה ציבורית בשבת בצירי התנועה המרכזיים באזורים חילוניים", הבטיח השר בעמוד הפייסבוק שלו.

המטרה, לדבריו, היא הגשמת ערכים חברתיים. "זה לא נעשה כדי להתגרות בציבור הדתי, האוטובוסים לא יעברו בשכונות שלו", המשיך השר, "זה נעשה כדי שלא רק סבא עשיר יוכל להגיע לבקר את הנכדים שלו ביום שבת במונית או מכונית פרטית, אלא גם סבא עני יוכל לעלות על אוטובוס ולנסוע לבקר את הנכדים".

כדי לשנות את הסטטוס-קוו בענייני תחבורה יידרש לפיד לשיתוף הפעולה של שר התחבורה ישראל כץ, אשר מצהיר, מאז נכנס לתפקידו בשנת 2009, שיתנגד לכל שינוי שכזה. הנימוקים העיקריים של כץ הם חוסר רצונו לפגוע במצב הקיים ובציבור הדתי, והיעדר ביקוש משמעותי לשירותי תחבורה ציבורית בשבתות.

האם יצליח לפיד לשכנע את עמיתו לממשלה לשנות את דעתו ואת הסטטוס-קוו? ההצעה שהוא מעלה כעת, לפיה תופעל תחבורה ציבורית באזורים חילוניים ובהיקף מצומצם, עלתה בעבר פעמים רבות. הכנסת הקודמת, בתמיכה וגיבוי מלא של ממשלת נתניהו, אף דחתה הצעה דומה להפליא שהעלה ח"כ ניצן הורוביץ ביוני 2011.

השר, דאז, משה כחלון הציג לפני ההצבעה את עמדת הממשלה בעניין הצעת החוק של הורוביץ, והבהיר ש"כמובן שיש הרבה נימוקים (כמו) סטטוס-קוו ופגיעה ברגשות, ולכן הממשלה מתנגדת. אין שום צורך לשנות את הסטטוס-קוו".

האם באמת אין צורך לשנות את המצב הקיים?
למרות שהויכוח בעניין זה ניטש כבר יותר מ-60 שנים עד כה לא נמצאה תשובה או פתרון שיהיו מקובלים על הצדדים.

שורשי הוויכוח מגיעים עד לשנות הקמת המדינה. ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, קבע בשעתו את ההסדר הנהוג עד היום בענייני דת ומדינה במכתב ששלח (עוד לפני קום המדינה) לראשי הסתדרות אגודת ישראל.

באותו מכתב הוא הבהיר שבמדינה שתקום "יום המנוחה החוקי יהיה יום שבת", אך לבני דתות אחרות תינתן אפשרות לשבות ממלאכה ביום המנוחה הנהוג לפי דתם. עם זאת, באותו מכתב הוא לא פירט מה יהיו ההסדרים לפיהם תיושם הבטחתו, ולא התייחס כלל לנושאי תחבורה.

הסטטוס-קוו נוצר בפועל עם הקמת המדינה: באפריל 1949 הבטיח ראש הממשלה הראשון ש"שבת ומועדי ישראל יהיו על פי חוק המדינה חוקיים בישראל".
בשנות ה-50 החלה להופיע בהסכמים קואליציוניים הבטחה מפורשת לשמור על "הסטטוס-קוו", אלא שאותו "מצב קיים" מעולם לא הוגדר באף מקום באופן  מפורש וחד-משמעי, וההסדר מעולם לא עוגן בחוק.

היות שהסטטוס-קוו נותר עמום וללא כללים ברורים, המריבות בין חילונים ודתיים לא איחרו להגיע, והן נמשכות עד היום.
היטיב לתאר את המצב המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט בדימוס מישאל חשין, בפסק דין שעסק בסגירת רחוב בר-אילן בירושלים לתנועה בימי שבת. "סטטוס-קוו 'נוסח ישראל' הוא מושג עמום, מעורפל וגמיש", הסביר. "האוחזים בו מזה ומזה ימשכו אותו, כל אחד לעברו הוא".

דבר אחד שבכל זאת התחדש הוא הוויכוח. אם בעבר המוקד היה דתי, הרי שבשנים האחרונות נוספים גם טיעונים חברתיים, ואלה מועלים  גם על-ידי חברי כנסת חרדים. מי שמתנגדים לכל שינוי בגלל פגיעה בציבור הדתי עושים כיום שימוש בטיעונים שנשמעים כמעט סוציאליסטיים.

ח"כ משה גפני מסיעת יהדות התורה, לשעבר יו"ר ועדת הכספים, היה ממובילי הקו החברתי בדיונים שנערכו בעניין זה בכנסת הקודמת. ח"כ גפני הסביר שהפעלת תחבורה ציבורית בשבת תפגע בעובדים חלשים אשר ידרשו לוותר על יום המנוחה השבועי שלהם. "יצירת מעמד של עבדים", הגדיר גפני את תוצאות המהלך.

דיעה דומה אפשר למצוא גם אצל מי שמתנגד לכפיה דתית, למשל ח"כ שלי יחימוביץ' ממפלגת העבודה. "אם תהיה תחבורה ציבורית עם כל הפיח, הרעש והצפיפות של קווי אוטובוס כמו ביום חול", היא הסבירה בשנה שעברה בראיון בקול ישראל, "המון עסקים יפתחו בשבת, שלא נדבר על הנהגים שאני בטוחה שהם יהיו עובדי קבלן מנוצלים. כבר היום מועסקים 600 אלף עובדים בשבת, רובם בעל כורחם ובתנאי ניצול… המנוע לפעילות שבת כמו ביום חול הוא מנוע מסחרי, וכאן צריך לעצור (ו)לא להרוס את הציווי הסוציאלי הזה".

מאידך, גם התומכים בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת מעלים טיעונים חברתיים.
השר לפיד, בעמוד הפייסבוק שלו, הסביר שאזרחים הנמנים עם השכבות החלשות אינם יכולים לרכוש מכוניות ולכן השבתת התחבורה הציבורית בשבת שוללת מהם את חופש התנועה.

טענה זהה העלתה ח"כ תמר זנדברג ממרצ, שיזמה בפברואר 2012 את פניית עיריית תל אביב למשרד התחבורה בבקשה להפעיל תחבורה ציבורית בשבת. בדיון שנערך בשנה שעברה בוועדת הכלכלה, הסבירה זנדברג ש"ל-40% מתושבי העיר אין רכב פרטי. זו סוגיה חברתית. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם תושבים אלו נידונים להיות תקועים, כלואים ומוגבלים למרחק הליכה בלבד, בעוד שאזרחים שיש בבעלותם רכב יכולים לנסוע".

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה קיים פער עצום בשיעור הבעלות על כלי רכב בין העשירונים השונים. בעוד ש-94% ממשקי הבית בעשירון העליון מחזיקים במכונית אחת לפחות, בעשירון התחתון שיעור הבעלות הוא כ-21% בלבד. בעשירונים השני והשלישי עולה השיעור ל-39.7% ו-48.9% (בהתאמה) – נתונים נמוכים משמעותית מאלו של העשירונים השמיני והתשיעי, שבהם שיעורי הבעלות הם 84.6% ו-86.9%.

שני טיעונים נוספים שמעלים התומכים בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת, נוגעים לזיהום אוויר ובטיחות בדרכים. לאחר שנדחתה הצעתו בשנה שעברה, הסביר ח"כ הורוביץ כי הפעלת אוטובוסים בשבת תקטין את מספר המכוניות הנוסעות בכבישים ותסייע לצמצום הזיהום ולשיפור הבטיחות. "במצב הנוכחי, מאות אלפי מכוניות גודשות את הכבישים בשבת", כתב בגילוי דעת שפרסם אחרי ההצבעה במליאת הכנסת. "תחבורה ציבורית טובה רק תוריד את העומס והתאונות ביום המיוחד הזה".

כיצד אם כן אפשר לגשר בין עמדות הצדדים? השופט בדימוס חשין כתב בפסק הדין בעניין רחוב בר-אילן כך – "מה לנו שנדבר בסטטוס-קוו? נדבר באמנה, אמנה הנכרתת ביושר ובתום-לב. באמנה כל צד נותן וכל צד מקבל".
בצד של התומכים בתחבורה ציבורית בשבתות אפשר למצוא הצעות ברוח דומה.  ח"כ זנדברג הציעה להגביל את פעילותם של בתי מסחר בשבתות בתמורה להפעלת תחבורה ציבורית.

מאידך, ביוני האחרון הציע ח"כ יעקב ליצמן מסיעת יהדות התורה להפוך את הסטטוס-קוו בענייני דת ומדינה לחוק יסוד, שמעמדו הנורמטיבי גבוה מזה של חוק רגיל. הצעת החוק שהגיש אמנם נדחתה, אך אפשר לראות בדבריו סימן ברור להלך הרוח של חברי המפלגות החרדיות, שמייצגות את אחד הצדדים באותה אמנה החברתית שעליה דיבר השופט חשין.

"למה להתווכח כל פעם ולהתחיל לצעוק, להפגין, לעשות כל מיני מחאות נגד הסטטוס-קוו?", אמר ח"כ ליצמן במליאת הכנסת. "אני לא חושב, למשל, שמה שטוב היה לבן גוריון לא טוב לשרים אחרים היום".

The post דיעה: על קידוש המצב הקיים appeared first on TheCar.