משרד התחבורה מגבש בימים אלה נהלים חדשים אשר יצמצמו את הענישה הדרקונית כנגד נהגים שכנגדם מתנהלים הליכי הוצאה לפועל, ואשר ימנעו מקרים רבים שבהם נאלצים נהגים לבצע מבחן נהיגה נוסף לאחר שנקלעו לחובות.

ל-TheCar נודע שאפי רוזן, מנהל אגף הרישוי במשרד התחבורה, הוציא ביום ראשון השבוע ריענון להנחיות קודמות שלו אשר ככל הנראה לא הובנו כראוי.
מן ההנחיות החדשות ניתן להסיק שבמשרד התחבורה מתכוונים לבטל כליל את תקנה 172 א' אשר הנוסח הנוכחי שלה הוא "לא יחודש רשיון נהיגה שלא היה לו תוקף במשך תקופה העולה על שנה אחת אלא אם עמד בעליו בבדיקות ובבחינות… כאילו היה מבקש רשיון נהיגה".

עד שתסתיים העבודה המשפטית על ביטול התקנה או שינוי הנוסח שלה, ועד שהיא תעבור את הפרוצדורות הנדרשות בוועדת הכלכלה של הכנסת, הנחה רוזן את הכפופים לו לפעול בדרך הזאת: "כל נהג שתוקף רישיונו הותלה (עוכב) או שלא היה בר תוקף במשך 3 שנים או פחות יהיה פטור מכל סוג של מבחן והוא יוכל לחדש אותו.

נהג שרשיונו לא חודש למשך יותר מ-3 שנים אך פחות מ-4 יהיה חייב במבחן עיוני בלבד, ורק מי שרשיון הנהיגה שלו הותלה או לא היה בתוקף למשך 4 שנים או יותר יהיה חייב בנוסף לכך גם במבחן נהיגה מעשי. כללים אלה חלים מעתה, ועד לתיקון התקנה, לא רק לגבי חייבים בהוצאה לפועל אלא גם על מי ששכחו לחדש את רשיונם או שרשיונם הותלה מסיבות מנהלתיות".

"כמובן שאין הנחיה זו עוסקת בפסילות בית משפט ו/או שיטת הניקוד", כותב רוזן לכפיפיו, ומוסיף: "הנחיה זאת באה להקל עם האזרח הפשוט שאינו עבריין תעבורה וחטאו היחיד הוא כלכלי לסוגיו או היסח דעת לעניין חידוש במועד".

ביום שלישי השבוע דנה הוועדה לפניות ציבור בכנסת, בראשות ח"כ הרב ישראל אייכלר, בנושא הגבלת רישיון נהיגה לנהגים שחייבים כספים בהוצאה לפועל.

נתונים שהוצגו בפני הוועדה מדהימים לכל הפחות: מתשובת אגף הרישוי של משרד התחבורה לוועדה עולה שבשנת 2016 לבדה פנו לא פחות מ-20,000 נהגים חייבים (!) אל משרד התחבורה בבקשה לחדש את רישיון הנהיגה שלהם, וזאת לאחר שרישיונם עוכב למשך יותר משנתיים היות שלא פרעו את חובם הכספי.

בדיון שנערך השבוע פתח ח"כ אייכלר ואמר: "נקודת המוצא היא שצריך לשלם חובות, ושצריך לאפשר לבן אדם להתפרנס כדי שיוכל לשלם את החובות. כששוללים רישיון ממי שמתפרנס מנהיגה אז מגבילים את היכולת שלו להחזיר את החובות. המגבלה על הגבלת רישיון נהיגה היא מרתיעה מאוד ו"קלה" לבצוע. יחד עם זאת יש לשקול ולא להטיל אותה במידה ובעל החוב מתפרנס מנהיגה ויש הוכחות לכך. יש לקבוע זאת בנוהל מסודר של משרד התחבורה. כמו כן יש לשקול ולהפריד בין עברייני תנועה שרישיונם נפסל בגלל עבירות תנועה חמורות לבין חייבים בהוצאה לפועל שנמצאים במצב סוציו אקונומי קשה ולפתור את האחרונים מחובת ביצוע מבחן תיאורה ומבחן מעשי אם לא הצליחו לשלם את חובם תוך שנתיים".

נציגי רשות האכיפה והגבייה הבהירו ששלילת רישיון הנהיגה מחייבים לא בוטלה אלא רק הדרישה לביצוע מבחנים מנהגים שרשיונם נשלל למשך למעלה משנה, ואילו נציג משרד המשפטים הבהיר שרשות האכיפה תחיל נוהל שבו ייקבע כיצד מופעל שיקול דעת לגבי שלילת רישיונות נהיגה.

אתמול (רביעי) פורסם באופן רשמי ביטול של תקנה 172 א' לתקנות התעבורה בקובץ התקנות ("תיקון מספר 5 התשע"ז"), ועורך הדין אסף אורון ממשרד אילון אורון, שמתמחה בדיני תעבורה, ברך על התיקון ואמר ל-TheCar: "מדובר בתקנה אשר גרמה בעיות ועוול לאלפי אזרחים שרישיונם לא חודש עקב חובות כספיים שלא שולמו או עיקולים שהוטלו עליהם – במקרים רבים בלי ידיעתם כלל.
היות שתוקף רישיון נהיגה כיום הוא בין 5 ל-10 שנים הרי שנהגים רבים גילו רק כעבור מספר שנים שרישיון הנהיגה שלהם לא היה בתוקף מזה מספר שנים, ואז הם נאלצו לבצע מבחן נהיגה מעשי בעלות של אלפים רבים של שקלים".

עם זאת, היות שהמהלך של משרד התחבורה בוצע באופן חלקי בלבד, ולפני שהושלמה החקיקה המתוכננת, הרי שלפי שעה נוצרה מציאות משפטית מעוותת: לדברי עו"ד אסף אורון כרגע נהנים מביטול התקנה גם מי שרישיונם נפסל על ידי בית משפט בגלל עבירות תנועה.

אבנר עובדיה, דובר משרד התחבורה, מסר ל-TheCar ש"משפטני המשרד בודקים בימים אלה את האפשרויות המשפטיות להגביל את ביטול התקנה למי שרישיונם לא חודש בגלל חובות כספיים ועיקולים או סיבות טכניות אחרות, ולא על מי שרישיונו נפסל לתקופות ארוכות בגלל עבירות תעבורה". לדבריו כבר בימים הקרובים יפרסם משרד התחבורה את הנוסח שבו מוגדר על מי תחול ביטול דרישת המבחן החוזר ומי יהיה חייב בו.

The post בלעדי: תצומצם שלילת רישיון הנהיגה לצורך גביית חובות appeared first on TheCar.

צדק חברתי: הצעת חוק מבקשת לאסור על ההוצאה לפועל לשלול את רישיונות הנהיגה של חייבים. קבוצה של 14 חברי כנסת, שכוללת נציגים מסיעות האופוזיציה והקואליציה, הגישה אתמול (ב') הצעת חוק חדשה, שמבקשת לבטל את סמכותם של רשמי ההוצאה לפועל להורות על הגבלת רישיונות הנהיגה של "חייבים" – מי שנדרשים לשלם חוב על-פי החלטה של לשכת הוצאה לפועל.

על-פי יוזמי ההצעה, הסמכות להורות על שלילת רישיון נהיגה של חייבים פוגעת בזכויות יסוד. בדברי ההסבר של ההצעה מובהר כי "בהגבלה על רישיון נהיגה של חייב בשל אי תשלום חוב, יש כדי לפגוע בכבודו ובחירותו של אדם וכן בחופש עיסוקו – זכויות המעוגנות במסגרת חוקי היסוד של מדינת ישראל".

בנוסף, שלילת רישיונם של חייבים גורמת לעתים לפגיעה בפרנסתם, וכך גם נפגעת יכולתם לפרוע את החוב. "שלילת הרישיון מהווה אמצעי גבייה עונשי גרידא", כותבים יוזמי ההצעה, "(ו)פעמים רבות (שלילת הרישיון) מונעת מן החייב להתפרנס ולפרוע את חובו, ועלולה לגרור את החייב ללוות הלוואות – לעתים מגורמים מפוקפקים – כדי להיחלץ מהמצב אליו נקלע".

עם יוזמי ההצעה מקרב סיעות האופוזיציה נמנים – בין השאר – חברי הכנסת עפר שלח, איתן כבל, דב חנין, שי פירון ותמר זנדברג. עם נציגי הקואליציה נמנים מירב בן-ארי, מסיעת כולנו של משה כחלון, וכן משה גפני – חבר הכנסת הוותיק מסיעת יהדות התורה, שמיועד לשמש כיו"ר ועדת הכספים של הכנסת.

200 אלף חייבים
על-פי סקירה שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת לפני כחצי שנה, ביוני 2013 היו בישראל כ-200 אלף חייבים שרישיונם נשלל או הוגבל. מנתונים שפרסם מרכז המחקר עולה כי יותר מ-80% מהבקשות שמגישים בעלי חוב – כלומר, מי שהחייבים נדרשים לשלם להם את החוב – מאושרות על-ידי רשמי ההוצאה לפועל.

סמכותם של רשמי הוצאה לפועל לשלול או להגביל רישיון נהיגה של חייבים נכללה ברפורמה משנת 2008. בעל חוב יכול לפנות ללשכת הוצאה לפועל לדרוש קיום פסק דין, בין השאר באמצעות הטלת הגבלות או שלילת הרישיון של חייבים. מטרת הרפורמה הייתה "להגביר את יעילות מערכת ההוצאה לפועל, ולהעלות את אחוזי הגבייה של החובות שנגבים באמצעותה".

לשימוש בשלילת רישיון כסנקציה נגד חייבים הייתה לכאורה מטרה ראויה: הפחתת השימוש במאסרים כאמצעי לחץ על החייבים. מנסחי הרפורמה הסבירו בעבר כי "כדי לאזן בין זכויות החייבים לזכויות הזוכים, מוצע כי עם צמצום המאסרים… תינתן לרשם הוצאה לפועל סמכות להטיל על חייבים הגבלות אשר פגיעתן בזכויותיהם פחותה מזו של צו המאסר".

אלא שלדברי יוזמי הצעת החוק, הסמכות לשלול את רישיונם של חייבים פוגעת בזכויותיהם של החייבים יתר על המידה, ובנוסף אינה משפרת את יעילותה של מערכת ההוצאה לפועל. יוזמי ההצעה מציינים כי "מנתונים של רשות האכיפה והגבייה, אין אינדיקציה לכך ששלילת רישיונות הנהיגה הביאו לעלייה בגבייה".

מנגד, ברשות האכיפה והגבייה דווקא הסבירו למרכז המחקר של הכנסת כי חל גידול בשיעורי הגבייה, וכי "בהחלט ניתן לזקוף חלק מהגידול להגבלת רישיון הנהיגה, אשר ציבור החייבים והזוכים מציין אותה". אלא שבמרכז המחקר סייגו את הצהרות הרשות, והבהירו כי "הנתונים… אינם מאפשרים להוכיח שסנקציית שלילת רישיון נהיגה אפקטיבית יותר מסנקציות אחרות".

נוהגים בלי רישיון
תוצאת-לוואי של השימוש בשלילת רישיון על-ידי רשמי ההוצאה לפועל היא התרחבות התופעה של נהיגה ללא רישיון. במאמר שכתב שופט התעבורה לשעבר ד"ר אברהם טננבוים, נטען כי לתיקון לחוק שהרחיב את סמכותם של הרשמים יש השפעה גדולה, "שמתבטאת יותר ויותר משום שחייבים שנפלו לרשתו (של התיקון לחוק) יתקשו מאוד להשתחרר ממנו".

ד"ר טננבוים, שפרש מכס השיפוט בתחילת השנה, ציין במאמרו כי "לתיקון (לחוק) יש השפעה מעין ענישתית, אבל ה'עבירה' שבעטייה מוענש אדם בשלילת זכות התנועה אינה קשורה לתעבורה כלל וכלל. 'העבירה' היא אי-תשלום חוב אזרחי, שבעטייה מופעלת עליו הסנקציה של שלילת רישיון הנהיגה".

כאשר רישיון הנהיגה של חייב מוגבל או נשלל לתקופה ארוכה, נוצר מעין "מעגל קסמים" שהשפעתו על החייבים קשה במיוחד: במקרים שבהם פג תוקף הרישיון לתקופה של שנה או יותר, נדרש החייב לעבור מבחן נהיגה (תיאוריה ו"טסט"). אלא שרבים מהחייבים אינם יכולים לשאת בעלויות הכרוכות במבחן הנהיגה, ולכן הם אינם יכולים לחדש את רישיונם.

"נאשמים מסוג זה, שתוקף רישיונם פג, אינם מגיעים לבית המשפט בדרך כלל", סיכם ד"ר טננבוים, "קשה להביאם בצווי הבאה כי הם מתחמקים, והתוצאה הסופים קשה להם ולחברה… האיום בהתליית הרישיון מעודד אנשים לשלם את חובותיהם, אבל יש להליך גם צד שלילי – ריבוי נהגים חסרי רישיון נהיגה – ויש צורך להביאו בחשבון".

The post הצעת חוק: ההוצאה לפועל לא תוכל לשלול רישיונות של חייבים appeared first on TheCar.

"מי שרישיונו נלקח ממנו במהלך חקירתו במשטרה, רישיונו לא 'אבד', ואין לחייבו בהמצאת תצהיר". כך קובע בית המשפט העליון, בפסק דין שפורסם היום (ב'). השופט נעם סולברג כותב כי "בעידן שבו אנו חיים, קִדמה של טכנולוגיה, תקשורת ומִחשוב, הדעת נותנת – על כל פנים, רשאי אזרח לסבור כך – כי ככל שיש צורך במסירת רישיון הנהיגה למזכירות בית המשפט או למשרד הרישוי, תעשה זאת המשטרה, שהרי הרישיון נמסר לה".

בסיכום פסק הדין, אף מציין השופט סולברג כי אולי הגיעה העת לחדול מהדרישה למסור פיזית את רישיון הנהיגה, לאחר שזה נפסל על-ידי בית משפט או קצין משטרה. "יתכן שתפיסת מחוקק-המשנה… היא אנכרוניסטית, ואולי אין עוד טעם ממשי בעת הזאת בהטלת חובת הפקדת הרישיון ובחליפיה – התצהיר והאישור… המחשוב, ההזנה ההדדית והתקשורת בין המשטרה, מזכירות בית המשפט ורשות הרישוי, מאפשרים לכאורה עיגון כדבעי של פסילת רישיון הנהיגה במחשבי הרשות, גם מבלעדי הפקדתו הפיזית".

בכך קיבל בית המשפט העליון ערר שהגיש נהג נגד החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שדחה בנובמבר 2012 את בקשתו לחשב את מניין ימי פסילת רישיון הנהיגה שלו החל מיום מתן גזר הדין בעניינו (בשנת 2010).

להיזהר מפרשנות מרחיבה של החוק
הנהג הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. כבר לאחר שנעצר, ובזמן שנחקר במשטרה, נלקח ממנו רישיון הנהיגה על-ידי בוחן תנועה. בתחילה נגזר עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, אך בעקבות ערעור שהגישה המדינה לבית המשפט המחוזי, הוחמר העונש ונגזרו על הנהג 24 חודשי מאסר בפועל. במקביל, נפסל רישיונו לתקופה של 24 חודשים.

לאחר ששוחרר מהמאסר, פנה הנהג למשרד התחבורה וביקש לחדש את רישיונו. אלא שבמשרד הרישוי הודיעו לו שהוא מנוע מלחדש את הרישיון, מאחר שזה נפסל בבית המשפט. בעקבות זאת פנה לבית המשפט המחוזי, והגיש בקשה לחישוב מניין פסילת הרישיון, ובה נטען כי "יש לראות את תקופת הפסילה… כאילו רוצתה, (ו)יש להורות להשיב לו את רישיון הנהיגה לאלתר". אולם, הבקשה נדחתה: בית המשפט המחוזי קבע שתקופת הפסילה כלל לא החלה להימנות, שכן הנהג טרם הפקיד את רישיונו במזכירות בית המשפט, וגם לא מסר תצהיר כדרישת תקנות התעבורה (תקנה שמספרה 557 (ב), למי שמתעקש על דיוק). על החלטה זו הוגש הערר.

"אינני מוצא עיגון בלשון התקנה, ולא טעם בתכליתה, להטיל חובה על אדם שהפקיד את רישיונו במשטרה בשעת חקירתו להגיש תצהיר אחרי ענישתו", כותב השופט סולברג בהחלטת הרכב של שלושה שופטים לקבל את הערר. "טעה בית המשפט המחוזי בפרשנותה של תקנה 557(ב) ושגה במסקנתו. באופן מפורש מדברת התקנה באבדה – ברישיון נהיגה שאבד. רישיון הנהיגה של העורר כלל לא אבד. הרישיון נמצא בתיק המשטרה. בפלילים עסקינן, ושומה עלינו להישמר מפני פרשנות מרחיבה… תהא תכלית החקיקה שביסוד התקנה כאשר תהא, דומני כי הלשון אינה סובלת פרשנות לפיה רישיון נהיגה שנמסר לבוחן תנועה ונמצא בתיק המשטרה, כמוהו כרישיון שאבד".

למה שלא יזינו במחשב וידווחו לבית המשפט?
בפסק הדין המפורט, מותח השופט סולברג ביקורת חריפה (אם כי בשפה עדינה) על התנהלות המשטרה. "מדוע… שאזרח דוגמת (הנהג) לא יהיה רשאי להניח שמשנלקח רישיונו במהלך החקירה והופקד בתיק המשטרה, יוזן הנתון הזה במחשב וידווח לפי הצורך בבוא העת למזכירות בית המשפט ולרשות הרישוי?", שואל השופט, וממשיך מיד – "מדוע שבכך לא יצא ידי חובתו? מדוע להטיל עליו חובת הגשת תצהיר חלף הפקדת הרישיון במזכירות בית המשפט?".

בהתייחסו לנימוקים שעלו בעבר, ולפיהם מסירה פיזית של הרישיון נחוצה למטרות "חינוכיות", כותב השופט כי "נתוני אמת בדבר תוקף רישיון נהיגה נמצאים זמינים בכל אתר ואתר, בכל מסוף אצל כל שוטר תנועה, (ולכן) פוחתת ההשפעה הפסיכולוגית של עצם מסירת הרישיון. בעידן של מדיה דיגיטלית מפותחת, מתמעט בתודעתנו משקלו של רישיון נהיגה מנייר או בכרטיס פלסטיק, ואפקט ההרתעה הנובע ממסירה פיזית של הרישיון, שוב איננו כבעבר". יתרה מכך: השופט מזכיר למשטרה כי הנהג שהגיש את הערר ממילא מסר את רישיונו לבוחן תנועה.

נקודה מעניינת נוספת אליה מתייחס השופט סולברג, היא ההשפעה השונה של מסירת הרישיון על סוגים שונים של אזרחים. "מבלי לחטוא ב'פסיכולוגיה בגרוש', אציין עוד כי אני מסופּק עד כמה פועל האפקט הפסיכולוגי את פעולתו על אנשים שכיבוד החוק אינו בראש מעייניהם, אלו ששמים לאל את גזר הדין, את פסילת רישיון הנהיגה, והם נוהגים בזמן פסילה", כותב השופט. "מי שאֵימת הדין עליו, אינו זקוק לאפקט הפסיכולוגי שבמסירת הרישיון, ומי שאין עליו מורא החוק, לא יועיל לגביו האפקט הפסיכולוגי".

The post בית המשפט העליון: "אולי אין עוד טעם בהפקדת רישיון" appeared first on TheCar.

נציג משרד התחבורה טען שההודעה לנהגת הגיעה לידיה שבוע לפני שנשלחה

שנתיים וחצי רדף משרד התחבורה אחרי אורנית דקל. ביוני 2011 החליט המשרד לפסול את רישיונה לתקופה של שלושה חודשים, והתנה את חידושו במבחן עיוני. הסיבה, כך הודיעו לה, הייתה צבירת 36 נקודות חובה בין השנים 2003 ו-2010, ואי-ביצוע קורס נהיגה "מתקנת".

רק כעת, בפברואר 2014, ולאחר מאבק משפטי ארוך ויקר, הצליחה דקל להשיג צדק. שופטת בית המשפט לעניינים מנהליים, מיכל אגמון-גונן, ביטלה את החלטת אגף הרישוי לפסול את רישיון הנהיגה שלה, תוך שהיא מותחת ביקורת חריפה על התנהלות משרד התחבורה.

דקל היא רק אחת מתוך עשרות אלפי נהגים שקיבלו עד עתה אזהרות ואיומים מאגף הרישוי בנוגע לפסילת רישיונם, לכאורה בגלל אי-ביצוע קורסי נהיגה מתקנת.
חלקם, ואולי רובם, נכנעו לאיומים והפקידו את רישיונם, או ביצעו קורס נהיגה, למרות שהמקרה של דקל מוכיח שיתכן ודרישת משרד התחבורה חסרת בסיס או לקויה באופן שצריך היה להביא לביטול הדרישה.

וכך כותבת השופטת מיכל אגמון-גונן בפסק דינה: "אין להשלים עם מצב שבו משרד התחבורה נמנע מלעשות מאמץ מינימאלי על-מנת להתריע בפני הנהגת כי לא התייצבה לקורס כנדרש, ודאי וודאי שאין לקבל מצב שבו בהיעדר הודעה, ולאחר שנצברות לחובתה מספר נקודות נוספות, מורה המשרד על שלילת רישיון על בסיס העבירות הישנות שלא נמחקו עקב היעדר ההתייצבות לקורס".

דקל, בכירה בחברה למתנ"סים אשר זקוקה לרישיון הנהיגה לצורך עבודתה, אינה עבריינית מועדת אשר מזלזלת בחוק ומפרה אותו ללא הבחנה, אלא ממש "האזרח הנורמטיבי" שעליו מרבים שופטי תעבורה לכתוב ולדבר. השופטת אגמון-גונן כתבה עליה שהיא "נדרשת לנסיעות מרובות ברכבה לאתרי המתנ"סים ברחבי הארץ, וזאת לצורך גיוס והפעלת מתנדבים".

דקל ביצעה ארבע עבירות תנועה ב-2003 ו-2004, וכאשר קיבלה זימון לקורס נהיגה "נכונה", התייצבה וסיימה אותו בהצלחה. ביצוע עבירה נוספת באוגוסט 2004 האריך את תוקף הנקודות עד 2008, ובמשרד טענו שבאפריל 2005 נשלח לדקל זימון לקורס נהיגה נוסף ("ייעודי"). במשך יותר משש שנים לא נרשמו לחובת הנהגת נקודות חובה נוספת, אך באוקטובר 2010 ביצעה עבירת מהירות ואז החלה הסתבכותה הביורוקרטית והמשפטית עם משרד התחבורה.

במשרד התחבורה טענו שב-6 באפריל 2005 נשלח לדקל זימון נוסף לקורס נהיגה ("קורס ייעודי"), אולם הנהגת לא התייצבה וממילא לא סיימה אותו. דקל אמנם טענה שההודעה מעולם לא הגיעה ליעדה, אך במהלך המשפט הודיע נציג המשרד שבירור עם דואר ישראל העלה שדבר הדואר נמסר ליעדו. למרבה המבוכה, לפי ההודעה שהועברה לבית המשפט נמסר דבר הדואר לידי דקל ב-29 במרץ 2005, כלומר שבוע לפני שנשלח…

בהנחה שדואר ישראל טרם מצא דרך לחזור אחורה בזמן, ושהדוור לא מסר את ההודעה שבוע לפני שנשלחה על-ידי משרד התחבורה, דברי השופטת אגמון-גונן לפיה העניין "תמוה ביותר" מסכמים היטב את הנקודה.

התנהלות אגף הרישוי בעניינה של דקל לקויה מיסודה. עורך דינה, שי גלעד, ביסס חלק מטענותיו על ליקוי משמעותי במיוחד: למרות שמשרד התחבורה טען שדקל צברה נקודות רבות ולא ביצעה קורס כנדרש, ב-2008, הרבה אחרי שלכאורה זומנה לקורס הנהיגה השני – היא קיבלה רישיון נהיגה חדש לתקופה של עשר שנים.

השופטת אגמון-גונן קבה שקבלת הרישיון יצרה הסתמכות: "אדם מן היישוב המקבל הודעה על חידוש רישיונו לתקופה של עשר שנים, רשאי להניח כי לא נצברו לחובתו נקודות ברף המחייב אמצעי תיקון (קורס נהיגה, ש.ה) וכי לא קיימת מניעה כלשהי בחידוש רישיונו". עקרון ההסתמכות, כך נקבע בפסק הדין, אף גבר במקרה של דקל על חזקת המסירה ממנה נהנים משרדי הממשלה, אשר קובעת שהנהגים הם שצריכים להוכיח שדבר דואר לא הגיע לכתובתם.

"אין לקבל את עמדת המשיבה (משרד התחבורה), לפיה חידוש הרישיון נעשה באופן אוטומטי, וכי לא ניתן להודיע, במעמד חידוש הרישיון, על הנקודות (שנצברו) ואמצעי התיקון שהוטלו", כתבה השופטת אגמון-גונן. "קשה לקבל גישה זו בעידן המידע, שבו כל המערכות ממוחשבות ומקושרות".

השופטת קבעה שלדקל לא הייתה אפשרות למחוק את מרבית הנקודות שצברה, באמצעות קורס נהיגה, ומאחר וכך החלטת המשרד לפסול את הרישיון הייתה – כדברי השופטת – "בלתי סבירה ובלתי מידתית".

מאד סביר להניח שכמו דקל ישנם נהגים רבים נוספים שגילו לפתע שמשרד התחבורה מאיים לפסול את רישיונם בגלל עבירות שבוצעו לפני כעשור.

דקל ועו"ד גלעד הצליחו "לנצח את המערכת" ולהוכיח את חוסר הסבירות של החלטת משרד התחבורה. זה ניצחון חשוב, אבל למרבה הצער מגיע מאוחר מדי עבור מי שהשלימו עם מר-גורלם, וביצעו את ההחלטה הבלתי מידתית של משרד התחבורה.

השופטת אגמון-גונן הטילה על משרד התחבורה את תשלום הוצאות המשפט, בסך של 15 אלף שקלים.

The post נרדפים: משרד התחבורה שלל רישיון נהיגה לנהגת שלא קיבלה זימון לקורס תיקון appeared first on TheCar.