ב-1 בינואר הקרוב ייכנס לתוקף באירופה פרוטוקול המבחנים החדש של פרויקט Euro-NCAP – פרויקט הבטיחות החשוב ביותר בעולם, ואחת הבשורות החשובות בו היא פריצת דרך במניעת שכחת ילדים ברכב. למעשה, בתוך שנים ספורות ייתכן שהתופעה המזעזעת הזאת תהיה נחלת העבר.

בחישוב ציני וקר – מספר הילדים שנפגעים ונהרגים בגלל שמבוגר שכח אותם ברכב בטל בשישים ביחס למספר הילדים שנפגעים ונהרגים בתאונות דרכים. ובכל זאת, מוות מיותר של ילדים ופעוטות שנשכחו ברכב מזעזע אותנו הרבה יותר, ובצדק, בזכות אמפתיה כלפי חסרי ישע אשר גורמת לנו לתחושת מחנק וחוסר אונים, ומפני שקל לדמיין את הסיטואציה הנוראה שבה הם נפגעו.

מפליא שגם עשרות שנים לאחר שתופעת המוות של ילדים במכוניות ידועה ומוכרת – עדיין לא יושמה טכנולוגיה שמאפשרת למנוע מקרים כאלה לחלוטין, אבל הבשורות הטובות, כאמור, הן שכל זה עומד להשתנות בקרוב.
הדרך לפתרון הבעיה החלה בהבנת הנתונים. בממוצע, בכל שנה בעשורים האחרונים מתו בארה"ב 38 ילדים ופעוטות מתחת לגיל 4 כתוצאה ממכת חום בתוך כלי רכב, וב-54% מן המקרים הם נשכחו על-ידי מבוגר שהסיע אותם. לא פחות מזעזעת העובדה ש-18% מן הילדים והפעוטות שמתו ברכב הושארו ביודעין על-ידי מבוגר ש"יצא רק לרגע קצר" לצורך סידורים כלשהם. רוב רובם של הנפגעים הם תינוקות ופעוטות מתחת לגיל שנתיים, שאין להם יכולת לחלץ את עצמם, אבל 26% מכלל ההרוגים הם ילדים מעט יותר גדולים שנכנסו בעצמם לרכב וננעלו בו.

כדי למנוע טרגדיות עתידיות פותחו עשרות פתרונות שונים אשר כלולים בהגדרה "זיהוי נוכחות ילדים" (CPD) או "מערכת סיוע בגילוי חיים (LiDAS)". קטגוריה זאת היא אחת מתוך מספר קטגוריות בתחום מתפתח במהירות שנקרא "חישה בתוך תא הנוסעים" (In-Cabin sensing), אשר עוסק במצבם הבריאותי וההכרתי של כל יושבי הרכב בדגש על נהגים. האתגרים המשמעותיים ביותר של חישה בתא הנוסעים הם להשיג רמת דיוק גבוהה מאד, התקנה קלה, ועלויות נמוכות, והטכנולוגיות המובילות לצורך זה מבוססות על חיישני רדאר, גלי רדיו (RF), חיישני קול (אולטרא סוני), מצלמה, ליידאר, Wi-Fi או אינפרא אדום.

פריצת הדרך של Euro NCAP

רבים זוכרים את התקנה הלא מבושלת של ממשלת ישראל, באמצעות משרד התחבורה הישראלי, אשר נחקקה אצלנו לפני כשנתיים וחייבה התקנת התקנים למניעת שכחת ילדים ברכב. אלא שכרגיל במקומותינו החקיקה הישראלית הפילה את כל נטל העלות על בעלי הרכב, וגרוע מכך: אין בה הבחנה בין מערכות שמבוססות על טכנולוגיות שונות ונבדלות מאד ביעילות שלהן, ואין מי שיבדוק אם כספי הציבור הושקעו במערכות מועילות או לא.

לעומת החקיקה העקומה שלנו פרויקט Euro NCAP פרסם כבר לפני יותר משנה פרוטוקול מסודר שמתאר לא רק את היכולות הנדרשות מן המערכות, אלא גם את האופן בו הן ייבחנו באופן אובייקטיבי והשוואתי, כלומר את ביצועי הסף שעליהן לספק. הבסיס לפרוטוקול הוא תרחישים שונים שהמערכות חייבות לעמוד בהם: שכחה, עזיבה ביודעין, וכניסה של ילדים לרכב עומד. אנשי המקצוע של Euro NCAP קבעו סדר פעולות לתגובות שנדרשות מן המערכות, והוא מתחיל באזהרה ראשונית לנהג עוד לפני שהוא או היא עוזבים את הרכב, ממשיך ב"הסלמה" של התראות קוליות ומשם אל "התערבות" – כלומר הזעקת גורמי חילוץ חיצוניים.

הטכנולוגיות שמקובלות בשלב הראשון, עד לשנת 2025, הן חישה ישירה באמצעות חיישנים – אלה מזהות נוכחות באמצעות מעקב אחר פעימות לב, נשימה, תנועה, או כל סימן חיים אחר, ו"חישה עקיפה" שמסיקה שתיתכן בעיה באמצעות הפעלת "היגיון", למשל לאחר פתיחת דלת, לחץ על המושבים או הפעלת חיישני שונים.

כרגיל בפרויקט Euro NCAP – המוטיבציה של יצרניות הרכב להתקין את המערכות כציוד תקני ברכב נובעת מכך שיצרנית שלא תתקין אותן לא תוכל לקבל את הניקוד המרבי במבחני הריסוק, ואם מכונית לא מככבת גם בתחומים נוספים זה עלול לגרום לה לאבד כוכב בציון הכולל. בנוסף, הפרויקט תמיד בוחן את המכוניות ברמת האבזור הבטיחותי הנמוכה ביותר שנמכרת באירופה, כלומר שהמערכות חייבות להופיע כציוד סטנדרטי בכל מכונית – אחרת היא לא מקבלת ניקוד עבורן. לדוגמא – יונדאי מציעה מערכת מבוססת מכ"ם לזיהוי נוכחות ילדים כבר משנת 2020, אבל עד כה היא הוצעה רק כאופציה בתוספת תשלום. מעתה, לנוכח הרף החדש שמציב המבחן – סביר שיונדאי תציע אותה כמערכת סטנדרטית בכל הדגמים.

אגב, ברגע שמערכות הופכות לסטנדרטית, בדרך כלל כתוצאה של דרישה רגולטורית, יצרניות רכב לא יכולות "להעמיס" את העלות שלהן על מחיר הרכב ולרוב הן סופגות אותה, לכן צרכנים לא נושאים בעול הכלכלי.

הפרוטוקול החדש של Euro NCAP תקף לשנים 2023 ו-2024, והחל משנת 2025 יכירו המבחנים אך ורק במערכות חישה ישירות, ובנוסף יידרש גם מנגנון זיהוי של ילדים שנכנסים לרכב. הדרישה היא למערכות שחייבות לזהות כל תינוק או ילד מגיל לידה ועד גיל שש, ולחוש את כל המקומות הסבירים שבהם ילד עשוי להימצא ואת כל תנוחות הישיבה שבהן הוא עשוי להיות. החל משנת 2025 יורחב אזור הכיסוי הנדרש כך שיכלול גם את מושב הנהג ואת תא המטען.

כך זה יעבוד

בלי קשר לסוג הטכנולוגיה שבה ייעשה שימוש – הפרוטוקול מאפשר מקסימום 10 שניות מהרגע שבו בעל הרכב נעל אותו ועד שהמערכת תזהה שנשכח תינוק או פעוט ברכב ותתחיל להתריע. כבר באזהרה הראשונית יופעלו לכל הפחות אורות חיצוניים מהבהבים וצופר הרכב או סירנה, והתרעות אלה חייבות להיות שונות מן ההתרעות הרגילות שמכונית "מייצרת", כמו צופר הרכב. ישנם מצבים שבהם הורה עוצר עם מכוניתו כדי לתדלק אותה ומשאיר פעוט במושב האחורי בשעה שהוא נמצא בקרבתו ומשגיח עליו. כדי למנוע התרעת שווא במצב כזה אפשר יהיה להשבית את מנגנון הדריכה באופן זמני למשך 10 דקות, ובלבד שהנהג מפעיל ידנית את השעיית המערכת ושהביטול "מתאפס" לאחר התנעה מחדש.

כדקה וחצי לאחר תחילת ההתרעות האור-קוליות יתחילו "אזהרות הסלמה" שתימשכנה לכל הפחות 20 דקות, ואלה יכללו לכל הפחות "רכיב חזותי או קולי שמטרתו להזעיק אנשים מן הסביבה הישירה של הרכב. משך האזהרה יהיה לפחות 15 שניות". בנוסף, ההתרעה תשודר החוצה, למשל באמצעות אפליקציה סלולרית כדי שתיקלט אצל בעל הרכב או מי מטעמו.

אפשר לבטל את התרעת ההסלמה על ידי אישור שלה או על-ידי פתיחת דלת, אבל במקרה כזה חייבת מערכת זיהוי הנוכחות לבדוק שוב את המצב בתא הנוסעים כעבור 90 שניות. אם המערכת תזהה שעדיין נמצא פעוט או תינוק ברכב היא חייבת להתחיל את התהליך מבראשית. במקביל, המערכת חייבת לשלוח הודעת טקסט למוקד החרום eCall שמקושר לרכב, וזה אמור לגרום לשיגור אמבולנס או צוות חילוץ לפי איכון ה-GPS.

תשכחו מלשכוח תינוקות ברכב

פרויקט Euro-NCAP משפיע לכאורה רק על אירופה אבל בפועל צפוי להשפיע על העולם כולו. ראשית לכל, רוב הפרויקטים המקבילים בעולם כיום מאמצים את הפרוטוקולים האירופאים, וזה קורה באסיה בכלל ובסין בפרט כמו גם באוסטרליה ובדרום אמריקה. חקיקה אמריקנית מקבילה עלולה לארוך מעט יותר זמן אבל שם היא צפויה להיקבע על-ידי הממשל הפדרלי. יצרניות רכב אמנם לא מתנדבות להוסיף אמצעים מיוזמתן, אבל מרגע שהטמיעו טכנולוגיה יותר קל ופשוט מבחינתן להכניס אותה לייצור סדרתי בכל מקום שבו הן מייצרות.

עקב אכילס של רגולציה על רכב חדש הוא שפרישת הטכנולוגיה על-פני רוב צי הרכב העולמי עלולה לארוך בין 10 ל-20 שנים בהתאם לשוק, אבל מרגע שטכנולוגיה הופכת להיות שכיחה היא גם מוזלת מאד ולכן סביר שבמקביל למערכות שיותקנו על-ידי יצרניות רכב יופיעו בשוק גם התקני "אפטר-מרקט" שמיועדים לשוק הרכב הקיים. ממילא לא כל מכונית זקוקה למערכות כאלה אלא רק מכוניות שבהן מסיעים תינוקות ופעוטות, ויש להניח שכאשר המערכות יהיו יעילות מספיק ולא יקרות – הן יותקנו בהמוניהן גם במכוניות קיימות.

The post הסיוט יסתיים בקרוב: תשכחו משכחת ילדים ברכב appeared first on TheCar.

זה קורה פעם אחר פעם, שנה אחר שנה, בארץ ובחו"ל, ובכל פעם זה מזעזע מחדש: תינוקות, פעוטות וילדים קטנים נשכחים במשך שעות במכוניות משפחתיות וברכבי הסעה, ולאחר מכן נמצאים מתים או פגועים עם נזק מוחי חמור ובלתי הפיך.

התהליך עצמו מזעזע, אבל רק זעזוע יכול להסיר את מחסום האדישות וליצור לחץ ציבורי שיגרום לממשלה לעשות את מה שצריך להיעשות. כאשר מכונית סגורה עומדת ברחוב – גם ביום לא מאד חם – הטמפרטורה בתוכה מטפסת במהירות. בקיץ ישראלי מחממת הקרינה חלקי פלסטיק ומתכת בתוך המכונית לטמפרטורה של 90 מעלות ויותר. החום מוקרן אל חלל תא הנוסעים, שם עשויה הטמפרטורה להגיע במהירות ל-70 מעלות צלזיוס או יותר. שני שלישים מן החימום מתרחשים בעשרים הדקות הראשונות, ואפילו אם החלונות פתוחים התוצאה לא מאד שונה: ההבדל עומד על פחות או יותר שלוש מעלות בלבד.

תינוקות, פעוטות וילדים לא יכולים לשרוד בתוך המכונית, אשר כבר בתוך עשר דקות הופכת לתנור לוהט. גופם הקטן לא מסוגל לקרר את עצמו כמו זה של מבוגרים, לכן הוא מתחמם בקצב מהיר פי שלושה עד חמישה. מהר מאוד הם נכנסים להיפרתרמיה, וכאשר חום גופם מגיע ל-41.6 מעלות חדלים חלק מתאי הגוף מלפעול. מערכות גוף פנימיות קורסות בזו אחר זו עד למוות נורא, אשר ירדוף לעד לא רק את ההורה ששכח את ילדו במכונית, אלא גם את כל בני המשפחה שיחיו עם הידיעה שמדובר במוות מיותר.

כמחצית מן הילדים שמתו בארה"ב כתוצאה משכחה ברכב היו בני פחות משנתיים (וכ-30% מכלל המקרים – בני פחות משנה), אבל בין ההרוגים היו גם ילדים בני 5 עד 14. ביותר ממחצית המקרים הם נשכחו על-ידי מי שאמור היה לטפל ולהשגיח עליהם, רבע מן הילדים שמתו נכנסו לרכב בכוחות עצמם, וכמעט 19% הושארו ברכב ביודעין, "רק לכמה דקות". מוזר או מפחיד ככל שזה עשוי להישמע, בשבועות האחרונים הצטברו מספר דיווחים מן העולם אודות הורים שהשאירו ילדים ברכב במתכוון בעת שיצאו לבצע סידורים קצרים או קניות, וזאת כדי שלא לחשוף אותם לנגיף קורונה. במקרים אלה זה הסתיים בטרגדיות.

בחיים לא אשכח את הילד שלי

הורים רבים סבורים, בטעות, שלהם זה לעולם לא יכול לקרות. כך סברו גם רוב ההורים שהשאירו את ילדיהם ברכב. מסע ההסברה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בישראל מתמקד בדיוק בנקודה הזאת, אבל בעשותו כך הוא מדגיש את האבסורד במסע ההסברה עצמו. הקמפיין הרי אמור להשפיע על אדם שסבור שלעולם לא יכול לשכוח את הילד שלו ברכב ולגרום לו לחשוב שזה בהחלט יכול לקרות גם לו. אבל גם במקרה הטוב ביותר, של 100% הצלחה של קמפיין כזה, האם הוא יכול לשנות את התוצאות? כנראה שלא.

השאלה שצריכה להיבחן היא מדוע הורים שוכחים את ילדיהם ברכב, וכיצד אפשר להשפיע על הסיבה הזאת. התשובה היא ששכחת ילדים ברכב לא נגרמת בגלל רשלנות מודעת אלא בגלל מגבלה קוגנטיבית־פיזיולוגית שקיימת אצל כל אחד ואחת מאיתנו. מדובר בדיוק באותה מגבלה פיזיולוגית שגורמת לנו לשכוח מידי פעם את מכשיר הטלפון, את מפתחות הבית או את הארנק שלנו. שכחה של תינוק ברכב, ממש כמו שכחה של מכשיר טלפון במסעדה או במשרד (או שכחה של כל משימה שזה עתה התחלנו לבצע), נובעות מתקלת תפקוד ידועה של מוח אנושי: מחיקת חלק מהזיכרון לטווח קצר שאופיינית למצבים של היסח דעת. זה מתרחש בכל פעם שבה משימה חדשה – לאו דווקא חשובה או דחופה במיוחד – מצטלצלת לנו מבעד למסך הטלפון הנייד או משבשת בדרך אחרת את שגרת יומנו. לדוגמא, ייתכן מצב שבו הורה עמד להוריד את הילד שלו בגן הילדים ואף נסע והגיע עד לשם, אבל בדיוק ברגע שבו הוא חנה ליד הגן התקשר מישהו לדווח לו על תקלה כלשהי בעבודה.

הפגם המובנה במוח האנושי מעלים באותו רגע את המטלה הקודמת כדי לאפשר למוח להתרכז ולבצע את המשימה הבאה. זאת הנקודה שבה אנחנו עלולים לשכוח מהיכן הגענו ולאן מועדות פנינו, ולנסוע אל היעד הבא לפני שהשלמנו את המשימה הקודמת. חוסר שינה, לחץ בעבודה או מצבים רגשיים חריגים מגבירים את הסיכון, אבל הכשל הבסיסי נגרם כתוצאה משילוב של מגבלה נוירולוגית אנושית מוכרת וידועה עם שינוי לא צפוי בשגרת היום. באותו רגע גורלי אין אף סיכוי שהמוח האנושי יוכל לזכור קמפיין הסברה או להיות מושפע ממנו.

אגב, מממצאים מארה"ב עולה שהמספר הגדול ביותר של מקרי מוות כתוצאה משכחת ילדים ברכב התרחש בימי חמישי ושישי (שמקבילים לרביעי וחמישי בשבוע העבודה הישראלי) וזה מצביע על מתאם אפשרי עם עייפות מצטברת במהלך שבוע העבודה. שכחת ילדים ברכב לא מוגבלת למגזר כזה או אחר, למין ההורה, לגזע או לדת. אנשים מכל תחומי החיים, כל רמות ההשכלה, כל רמות ההשתכרות וכל סוגי הרקע שכחו פעוטות ותינוקות ברכב, מפני שאותו מנגנון פסיכולוגי לקוי קיים אצל רוב בני האדם באשר הם.
בתחילת העשור הקודם, בעקבות שורת אסונות של שכחת ילדים ברכב בישראל, בוצעה פעילות שונה על-ידי מספר גופים, ובתום כמעט עשור של דיונים אף גובש תקן ישראלי מספר 6400 לאמצעי התרעה מפני שכחת ילדים ברכב. כל האמצעים שקיימים כיום יכולים לעזור, חלקם אף בשיעורים גבוהים מאד של המקרים, אבל מה שמשותף לחלקם הוא שכדי שהם יפעלו צריך לזכור להפעיל אותם, ומי שזוכר לשים צמיד על הילד או את הטלפון שלו במושב האחורי ממילא לא צפוי לשכוח את הילד ברכב.

פתרון אבסולוטי יותר צריך להיות פאסיבי, כזה שלא תלוי בהפעלה אנושית מכל סוג, ולפעול בכל מקרה שבו נמצא יצור חי ברכב לא מונע – כולל גם חיות מחמד. נכון להיום ישנם מספר חברות ישראליות ובינלאומיות שמפתחות פתרונות טכנולוגיים כאלה – חלקם כחלק ממערכות אחרות וחלקם ייעודיים לפתרון בעיה זאת, וממשלת ישראל – באמצעות משרד התחבורה, רשות החדשנות או גופים אחרים – יכולה וצריכה לתרום למאמץ הזה באמצעות סיוע ייעודי או תקצוב של תחרות לנושא זה.

מה לעשות היום?

עד שפתרון טכנולוגי יוטמע בכל מכונית חדשה, ואולי גם במכוניות קיימות, חייבים הורים לפתח הרגלים שיצמצמו את הסיכוי לטרגדיה, אף אם לא ימנעו אותו לחלוטין. אחת האפשרויות הטובות היא להתרגל להניח את הטלפון הסלולרי מתחת למושב הבטיחות של הפעוט או מאחוריו, במקום בקרבת הנהג. זה גם עשוי לצמצם את השימוש בטלפון בעת נהיגה ולעשות אותה בטוחה יותר.
חשוב להקפיד לנעול מכוניות חונות כדי שילדים לא ייכנסו אליהן בתוך כדי משחק, וחשוב גם להפגין ערנות ומעורבות: מי שעובר ברחוב ורואה פעוט או ילד בתוך מכונית חייב להזעיק את שירותי ההצלה בתוך כדי ניסיון לאתר את בעל הרכב, ובמקרה חרום אף לשבור שמשה ולחלץ אץ הפעוט מתוך הרכב.

מכוניות תמיד צריכות להיות כלואות נעולות כדי שילדים לא יוכלו להיכנס אליהן בכוחות עצמן, ויש לנקוט בזהירות מיוחדת בעת העמסה ופריקה, אומרים גורמים רשמיים.

The post קורונה לא הורגת ילדים. שכחה במכונית כן. appeared first on TheCar.