שופטת בית משפט השלום בטבריה אוסילה אבו-אסעד חייבה את חברת הביטוח הפניקס לפצות מבוטח שלה במלוא ערך מכוניתו לאחר שדחתה ניסיון של החברה להתחמק מתשלום בנימוק של חשד למסירת פרטים כוזבים אודות מקרה הביטוח.

מכוניתו של המבוטח הוצתה ועלתה באש בזמן שחנתה מחוץ לישיבה שבה הוא עובד.
לאחר שתבע פיצויי מחברת הביטוח הפניקס, שבה הייתה המכונית מבוטחת, דחתה זו את תביעתו בטענה שהוא מסר לה פרטים כוזבים אודות נסיבות האירוע. הפניקס טענה שמדו"ח חקירה שהוזמן על ידה עולה חשד שלתובע היו יד ורגל בהצתת המכונית.

בדו"ח שחיבר חוקר פרטי עבור הפניקס נכתב שהמבוטח לא הצליח להניע את רכבו מספר ימים לפני ההצתה, ולכן הזעיק חשמלאי רכב אשר הניע את המכונית באמצעות כבלים.

לאחר התנעת המכונית החליט התובע "לעשות סיבוב" כדי למלא את המצבר, וכך הגיע אקראית לשכונה בשם 'שכונת הדייגים'. בשלב מסויים הוא דומם את המנוע ובעת שניסה להניע את הרכב מחדש הוא לא הצליח. בימים שלאחר מכן, ועד להצתת הרכב, המכונית לא טופלה.

השופטת אוסילה אבו-אסעד מבית משפט השלום בטבריה דחתה את טענתה של הפניקס והורתה לה לפצות את המבוטח, לאחר שפסקה שזו לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה שהמבוטח שלה רימה.

” ככל שעלה בידי הנתבעת (הפניקס – ב.ב) להצביע בעדות החוקר מטעמה על תהיות, סתירות וסימני שאלה האופפים את המקרה ומעמידים אותו בסימן שאלה" כתבה השופטת, "הרי שלחלק מאותן הסתירות והתהיות ניתן מענה הולם ומספק על ידי התובע בין בעדותו לפני ובין במסגרת סיכומי התשובה שהגיש לתיק בית המשפט לאחר שקיבל רשות להגשתם… העובדה שהרכב הוצת ולא נשרף עקב תקלה חשמלית, כשברקע עומדת עדותו של התובע לפיה אינו מסוכסך עם אנשים ואין לו אוייבים, אינה מצביעה בהכרח על מעורבות התובע באירוע ההצתה…

הנה כי כן, לא די בסתירות ובתמיהות שעליהן ביקשה הנתבעת להשליך את יהבה כדי להוכיח כי הנזק אירע בנסיבות אחרות מאלו שלהן טען התובע או כי על ידי התובע נמסרו פרטים כוזבים אודות השריפה, ועל אחת כמה וכמה אמורים הדברים מקום שעסקינן בתובע נורמטיבי שלפי הצהרתו אין בעברו הרשעות קודמות בפלילים או תקדימים להוצאת כספים במרמה מחברות ביטוח".

השופטת חייבה את הפניקס לפצות את המבוטח בסך של 35,594 ₪ (ערך הרכב המבוטח בניכוי שרידי הרכב) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

בנוסף תשלם הפניקס לתובע הוצאות משפט בסף 952 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (ביום 15.10.12), ועד למועד התשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.

בשוליים: רוב המבוטחים שומרי חוק

בפסק דינה מביאה השופטת אוסילה אבו אסעד ציטוט מתוך פסק דין שניתן בבית המשפט העליון על ידי השופטת עדנה ארבל (המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, תק-על 2006(4), 64,) בו נכתב: "ניתן להניח כי רוב המבוטחים הם שומרי חוק ואינם מעורבים במרמות ביטוח. לפיכך, יש טעם לפגם בעיני שבכל מקרה בו מבוטח פונה למבטח ודורש את התגמולים עם קרות מקרה הביטוח, ירחף מעל ראשו צל של חשד כי הוא עצמו ביים שוד או הצית את רכושו שלו. משמעות הדבר היא כי די יהא בטענתה הסתמית של חברת הביטוח כי יד המבוטח היתה במעל, על מנת להביא לכך שאנשים תמימים ללא עבר פלילי, שאינם קשורים למעגל העברייני, יאלצו לעלות על דוכן העדים ולשכנע את בית המשפט שייתן בהם את אמונו… סבורה אני כי חזקת החפות משמעה שהמבוטח אינו צריך לשלול מראש את מעורבותו במעשים פליליים בכל מקרה בו הוא דורש את תגמולי הביטוח, רק בשל טענתה הסתמית של חברת הביטוח כי ידו הייתה במעל … מרגע שהוכיח המבוטח כי התרחש האירוע המוגדר, אין להדביק לו תווית של עבריין, ואם חברת הביטוח מעוניינת להוכיח היפוכו של דבר, שתתכבד ותביא ראיות לכך".

תא"מ 20929-10-12 בן שטרית נ' הפניקס

The post שיטת מצליח שוב נכשלה בבית המשפט appeared first on TheCar.

שיטות שונות ומגוונות יש לחברות הביטוח כדי להימנע מלשלם פיצוי למבוטחים, או לצמצם את היקף הפיצוי, ורבות מהן חוסות תחת ההגדרה "שיטת מצליח": לרוב זה מצליח, לפעמים לא.

אחת מ"שיטות מצליח" שכבר הפכה ללחם חוקן של חברות ביטוח שונות היא קיזוז, כמעט אוטומטי, של 20% מהיקף הפיצוי לצדדים שלישיים (אשר נפגעו על-ידי המבוטחים) בטענה ל"רשלנות תורמת".

למרבה הצער, במקרים רבים הדרך היחידה למנוע משיטת "מצליח" לעבוד היא לקחת את חברת הביטוח אל בית המשפט, כפי שנאלצה לאחרונה לעשות חברת המימון מ.ע. כנגד חברת הראל.

הראל אמנם פיצתה את מ.ע. תמורת נזקים שנגרמו למכונית שלה על-ידי מבוטח של הראל, אבל קיזזה מהם 20% בגין "רשלנות תורמת" של הנהג הנפגע, וכן חלק משכר הטרחה של שמאי הרכב, שלגביו החליטה שמדובר ב"שכר מופקע".

שופטת בית משפט השלום בטבריה אוסילה אבו-אסעד שמעה את עדויות שני הנהגים והעדיפה את זאת של הנהג הנפגע: "בעניין נסיבות התרחשות התאונה נתתי אמון בעדותו של עד התובעת" כותבת אבו-אסעד, "שהיתה עדות מהימנה ואמינה והיא הותירה עליו רושם חיובי. התרשמתי מעדותו כי הוא מכיר את אזור התאונה וכי נסיעתו היתה איטית בהתחשב ברוחב הכביש הצר וסוג הרכב שבו נסע. מנגד, מעדותו של העד של הראל (נהג הרכב הפוגע) עלה כי האחרון, חרף טענתו לעצירה מוחלטת לפני תמרור העצור שהוצב בכיוון נסיעתו, לא הבחין ברכב התובעת מגיח. עדות זו נראית מוזרה בעיני, וזאת בלשון המעטה".

לנוכח זאת היא דחתה את דרישת הקיזוז של הראל וקבעה: "בנסיבות העניין, ואף לאחר עיון בתמונות המשקפות את מקום התאונה שוכנעתי כי לא דבק בנהג התובעת אשם ובנסיבות העניין לא היה מקום לכך שהנתבעת תנכה מסכום הפיצוי ששולם על ידה לתובעת בגין הנזק הישיר שנגרם לרכב, 20% בגין אשם תורם.

אשר לשכ"ט השמאי, נראה בנסיבות העניין ובהתחשב בסכום הנזק כי מדובר בשכ"ט סביר שאינו חורג מגדר המקובל והנהוג וממילא אין הוא מצדיק את ההפחתה שבוצעה על ידי הנתבעת. כך גם בנוגע לדמי ההשכרה של הרכב החליפי שנראים סבירים למדי וממלאים אחר הדרישה להקטנת הנזק".

בסופו של יום חוייבה הראל לשלם לתובעת סך של 5,573 שח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, וכן הוצאות משפט בסך 672 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,500 שח.

הלקח, כרגיל, הוא לא לוותר בקלות לחברות ביטוח שמנסות את הטריק של "רשלנות תורמת", במקרים רבים אף מבלי לנמק במה תרמה אותה רשלנות כביכול.

פסיקות בתי המשפט לאחרונה מעידות ששופטים לא אוהבים את השיטה שהפכה לנוהג בחברות ביטוח רבות. לכן, אם באמת לא הייתה לדעתכם תרומה רשלנית מצדכם לגרימת התאונה פשוט אל תוותרו: התמקחו עם החברה, ובמידת הצורך אל תהססו לפנות לבית המשפט.

תא"מ 43529-08-13 מ.ע. כהן מימון וליסינג בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

The post בית המשפט דחה שוב את שיטת "מצליח" appeared first on TheCar.

שופטים רבים בערכאות שונות נתקלים חדשות לבקרים בניסיונות מניסיונות שונים של חברות ביטוח לדחות תביעות של מבוטחים שלהן בטענות סרק.

"שיטת מצליח" של מבטחים שונים מבוססת על כך שלהם יש הרבה יותר זמן ומשאבים מאשר למבוטחים שלהן, וגם במקרה הגרוע ביותר – כשהם מפסידים בבית המשפט – ברוב המקרים הם נדרשים לשלם רק את הפיצוי שממילא היו חייבים לשלם. "שיטת מצליח", לכן, מאד משתלמת להם כלכלית.

פסק דין חשוב שכתבה לאחרונה שופטת בית משפט השלום בחיפה חנה לפין עשוי לסמן שינוי מגמה, ולהציב תמרור אזהרה בפני חברות הביטוח.

"נראה שחברות הביטוח רואות במבוטח אויב שיש להילחם בו", קובעת השופטת לפין בפסק דין שבו דחתה את ניסיון ההתחמקות-מתשלום של חברת הביטוח הפניקס.
סלידת השופטת מהתנהלות חברת הפניקס מתבטאת היטב בעונשים שגזרה על החברה: נוסף לתשלום מלוא הנזק, שכר טרחת השמאי, שכר העדים, ותשלום למכבי האש, הטילה השופטת על הפניקס גם ריבית עונשין (בשיעור של פי 3 מהריבית הרגילה) על הסכום שהיה עליה לשלם לתובעת, ובנוסף לכך גם 8,000 שח כפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לה כתוצאה מהתנהלות המבטחת.

אם לא די בכך, ניסיונה של הפניקס לגלגל אשמת שווא בסחבת על סוכן הביטוח תעלה לה 5,000 שח נוספים, ואם לא די בכל אלה תשלם הפניקס לאוצר המדינה עשרת אלפים שח נוספים בגין "המשך ניהול המשפט וניהול הליכי סרק…"

בפסק דינה קובעת השופטת לפין: "תיק זה הוא אחד מאותם מקרים שלא היה צריך להגיע לבית המשפט ובוודאי לא להתנהל עד סופו". לפין מזכירה בהקשר זה דו"ח של משרד האוצר, שפורסם לאחרונה ומתייחס למידת ההיענות של חברות הביטוח לתביעות שמוגשות על ידי מבוטחיהן בענפי הביטוח השונים, ומציינת כי תיק זה הוא "אחד מאותם מקרים".

אש בחצר הבית

תחילת הפרשה בפברואר 2012, כאשר מכוניתה של מבוטחת בחברת הפניקס עלתה באש ונשרפה כליל בחצר בית הוריה של המבוטחת, תוך שהיא גורמת נזק גם לבית ההורים.

חברת הפניקס סירבה לשלם את תגמולי הביטוח בטענה שמדובר בתביעת תרמית. טענת הרמייה התבססה על כך ששרידי המכונית השרופה סולקו מהמקום לפני שהיה בידי חברת הביטוח לבדוק אותם, השמאי שהוזמן (על ידי סוכן הביטוח) להעריך את גובה הנזק לא היה שמאי הסדר של חברת הביטוח (אלא שמאי פרטי), ולטענת הפניקס סוכן הביטוח דיווח לחברה על המקרה באחור רב.

המבוטחת, באמצעות עו"ד עופר גונן, תבעה בתגובה את חברת הפניקס (אשר יוצגה על ידי עו"ד ישראל עובדיה) ואת סוכן הביטוח אשר טיפל בתיק.

כבר בשלבים מוקדמים של ההליך בבית המשפט התברר של'הפניקס' לא היו ראיות שיכולות היו לבסס את טענת התרמית. בהחלטת ביניים של השופטת לפין היא הציע לנתבעת "להגיע להסדר עם התובעת ויפה שעה אחת קודם", וזאת לאחר שרמזה שם ש"הנתבעת לא הצליחה להוכיח אף לא ברמה הנדרשת במשפט אזרחי רגיל, על אחת כמה וכמה לעבור את הרף הנדרש להוכחת כוונת מירמה בתביעה אזרחית, כי תביעתה של התובעת במירמה יסודה ועל כן אין היא חייבת בתגמולי הביטוח".

בעקבות "המלצת" בית המשפט הסכימה אמנם הפניקס לשלם לתובעת את כל סכום התביעה, אבל טענה שאין מקום להשית עליה ריבית עונשין או להטיל עליה לפצות את המבוטחת בגין עוגמת הנפש, מפני שלטענתה היא ניהלה את הטיפול בתביעה בתום לב. בין היתר טענה הפניקס שסוכן הביטוח התנהל באופן לא מקצועי, וזה מה שגרם לחשד לפיו התקיים מעשה מירמה שבו שותף גם סוכן הביטוח. חשד זה, כאמור, התבסס על כך שסוכן הביטוח לא דיווח בזמן אמת על הארוע והזמין שמאי פרטי ולא שמאי מטעם הנתבעת. בעקבות כך מינתה החברה חוקר פרטי שממצאיו הביאו לדחיית התביעה.

קרבות התשה

השופטת לפין דחתה את כל הטיעונים הללו. במהלך הדיון בבית המשפט הוכח שהסוכן דיווח על המקרה כבר למחרת האירוע, ואת השמאי הפרטי הזמין משום שבאותה שעה לא הייתה בידיו רשימת שמאי ההסדר של החברה.

השופטת קבעה בפסק דינה כי "חוק חוזה הביטוח הוא חוק אשר נועד להגן על המבוטחים. חברות הביטוח חייבות לנהוג בתום לב ולא להתיש את מבוטחיהן. עשרות ואולי מאות פסקי דין מוכיחים את חברות הביטוח על התשת מבוטחים, התנהלת שלא בתום לב, משיכתם לבית המשפט כדי "שיאלצם" להתפשר וכו', אך "הכלבים נובחים והשיירה עוברת" וכאילו כלום. ….".

לעצם התביעה קובעת השופטת: "למעשה אכן מדובר בהליך סרק שלא היה צריך להתנהל, בוודאי לא כאשר הוכח כי סוכן הביטוח הודיע לנתבעת על האירוע יום לאחר התאונה… אכן, הזמנת השמאי הפרטי יכולה לעורר חשד, והעובדה כי לא יכלה לבדוק בעצמה את המכונית או שרידיה יכולה להגביר חשד והייתה הצדקה לא לשלם מיד ולשלוח חוקר. דא עקא, החוקר נשלח רק אחרי פנייה שנייה של עו"ד טראבוני בשם התובעת מיום 17.4.12. המכתב הראשון נשלח אל התובעת ב- 3.5.12, שם נכתב מדוע רק עתה נפתחה התביעה – מה שהתברר כלא נכון בעליל".

ועוד מוסיפה השופטת: "משהתקבל דו"ח החוקר הנתבעת ראתה או הייתה חייבת לראות, ואם לא ראתה התרשלה בכך, כי הדו"ח חלקי מאוד, חסר, ולא מקצועי ולא ניתן לגבש לגביו כל מסקנה, ועל כן היה עליה או להשלים חקירה או לשלם את תגמולי הביטוח ולייתר את הצורך בתביעה זו.".

אשר להאשמות נגד סוכן הביטוח קובעת השופטת כי "ניתן לומר כי מלכתחילה, התנהלות הסוכן הייתה טבעית ואנושית. בנסיבות אירוע טראומטי של שריפת מכונית בחצר הבית, נראית לנתבעת היושבת הרחק מהמקום מחשידה, וזאת ניתן לקבל. ניתן בדוחק רב לומר כי עדיין לא חצתה את הגבול שבין אטימות ואדישות לחוסר תום לב כאשר החלו ההליכים והוגשה התביעה. אך מאז שקיבלה את כתב התביעה על כל המסמכים, לעומת חוסר כל ראיות למרמה, והנתבעת המשיכה בהליכים, נחצה הקו.

ה"מלחמה" המשפטית אותה ניהלה הנתבעת, כאשר בידיעתה כבר כי אין לה כל ראיות למרמה, היא ניצול הליכי המשפט לרעה, והתנהלות בחוסר תם לב גם כלפי בית המשפט. בשלב זה אכן ניצלה הנתבעת לרעה את "הלכת סויסה", כפי שהתברר במהלך המשפט.

התנהלות מתישה זו של הנתבעת גרמה לתובעת לנזקים כספיים ולעגמת נפש. יש לזכור כי התאונה התרחשה ב- 23.12.12 ורק עתה תזכה התובעת לקבל את תגמולי הביטוח המגיעים לה כדין. אדם מבטח את רכושו על מנת שבעת צרה תהיה לו עזרה ותרופה, אך נדמה כי חברות הביטוח רואות במבוטחיהן "אויב" שיש להילחם בו בכל האמצעים, ולא כמי שהן אמורות להתייצב לצדו בעת צרה", קובעת השופטת לפין.

"יש הצדקה מלאה בתיק זה לחייב את הנתבעת בתשלום ריבית על פי סעיף 28 לחוק חוזה 32 הביטוח. אכן הנתבעת ניהלה הליכי סרק, וזה המקרה בו יש לחייבה. יש הצדקה מלאה לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש לתובעת, אשר על לא עול בכפה, עד היום, לא זו בלבד שניזוקה כספית, גם הושפלה וכבודה נרמס בהטיח הנתבעת בה אשמת מרמה ללא בסיס", מסכמת השופטת את החלטתה.

כאמור, הפניקס חויבה בתשלום מלוא הנזק, ריבית עונשין, פיצוי בגין עוגמת נפש ותשלום הוצאות עו"ד לסוכן הביטוח. ובנוסף נקנסה בגין ניצול הליכי סרק בבית המשפט.

The post השופטת לפין: אל לחברות הביטוח להתיש את המבוטחים appeared first on TheCar.

כמעט עשר שנים כבר חלפו מאז שמוסא אבו אלקיעאן התהפך עם מכונית המרצדס שלו בכביש שבין צומת שוקת לצומת ערד. לטענתו, ההתהפכות נגרמה בעקבות פגיעת מכוניתו בגמל שחצה את הכביש, והוא חולץ על ידי מכבי האש לאחר שנלכד בתוכה.

עדותו, לכל הפחות לגבי תוצאות התאונה, נתמכה על ידי הדיווחים של מכבי האש, ושל מד"א שפינו את אלקיעאן לבית החולים כשהוא פצוע.

אבל הנסיבות האלה נראו משום מה חשודות לאנשי חברת הביטוח כלל, או שאנשיה פשוט החליטו לנקוט ב"שיטת מצליח", שכידוע לפעמים גם מצליחה, ומכל מקום הם סרבו לפצות אותו בגין נזקיו בטענה שהוא ביים את התאונה או את נזקיה.

אנשי כלל ביטוח טענו שאין החברה חייבת לשלם תגמולים בגלל שהנזק נגרם, לטענתה, "בכוונה", וזאת כפי שעולה מ"חקירה מקיפה" שערכה. "התובע", כך נכתב בכתב ההגנה שהגישה לבית המשפט בקרית גת, "או מי מטעמו גרם לנזק לרכב במתכוון, כך שהתאונה בוימה או שהתובע מסר גרסה שקרית לגבי נסיבות התרחשותה, שכן לא נמצא כל ממצא לגבי פגיעת גמל ככתמי דם, סימן על הרכב של התנגשות בגמל, בדומה לא נמצא פגר גמל בסביבת הרכב והמצאות הרכב בתעלה אחרת מכיוון הנסיעה הנטען, כל זאת במטרה לזכות בתגמולי הביטוח שלא כדין ועל כן היא פטורה מכל חבות כלפי התובע".

לא להיכנע

עוד לפני שנגיע לפסיקת בית המשפט כדאי לומר, באופן כללי, שאם הצדק איתכם אל תמהרו להיכנע: גם אם חברת ביטוח בה אתם מבוטחים מנסה לדחות את תביעתכם בנימוק סתמי, כאילו ניסיתם להונות אותה, אל תמהרו לוותר.

טיעון לפיו רימיתם, או ניסיתם לרמות, יכול לסייע לדחיית התביעה רק במקרים שבהם מצליחה חברת הביטוח להוכיח מעבר לכל ספק שניסיתם להונות אותה מתוך כוונה להוציא ממנה כספים שלא מגיעים לכם.

אבישי זבולון, שופט בית משפט השלום בקרית גת, דחה את ניסיונה של כלל להתחמק מתשלום הפיצויים, בהתבססו על דו"חות כוחות ההצלה (משטרה, כיבוי אש ומד"א), אשר לדבריו לא הותירו מקום לספק כי "עסקינן בתאונה במהלכה התהפכות עצמית של רכב כאשר נגרם נזק מקיף לרכב כתוצאה מהתהפכותו ונגרמו לנהג, שנמצא לכוד ברכב וחולץ מתוכו בעזרתם, נזקי גוף בגינם פוצה ע"י הנתבעת".

בנוגע לטענות המבטחת אודות ניסיון הונאה קבע השופט כי "טענת כוונת מרמה הינה כבדת משקל, אשר הנטל להוכיחה רובץ על הנתבעת הטוענת לפטור מחבות לפיצוי המבוטח במקרה הנדון. לצורך הוכחת סעיף זה, נקבע בפסיקה כי יש להוכיח קיומם של שלושה יסודות מצטברים:
א. מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות.
ב. מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו.
ג. כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות.

ככל ש(המבוטח) עמד בנטל (הוכחת הנזק) על המבטחת הנטל להוכיח קיומם של סייגים לחבותה בפיצוי על פי תנאי הפוליסה. בהתייחס לחריג כוונת המרמה, על המבטחת להוכיח את קיומם של היסוד הראשון והשני המפורטים לעיל, ואך במידה ועשתה כן, יעבור נטל הבאת הראיות אל כתפי המבוטח, שיידרש להציג את המניע לכך שמסר פרטים כוזבים ולגלות את העובדות הנכונות.

"מתוך הימנעות (מ)הגשת כל ראיה מתוך החקירה שבוצעה (הימנעות המבטחת – ב.ב), יש למצער ללמד כי לא נמצאה כל ראיה של ממש אשר יהא בה כדי לסייע בידי הנתבעת להרים את הנטל הממשי המוטל עליה להוכחת יסודות המרמה כלפי המבוטח – התובע, ומשלא עמדה בנטל זה, על בית המשפט לדחות את טענתה כלפיו.

התוצאה הסופית : כלל ביטוח תשלם למבוטח שלה, אשר יוצג על ידי עו"ד יוסף עבד אלצאנע, את מלוא שווי הרכב בסך 125,000 שח, בקיזוז שווי השרידים (שנותרו ברשותו), בצירוף הצמדה וריבית כחוק, ובתוספת הוצאות התובע לרבות הוצאות משפט בסכום כולל של 15,000 ש"ח.

The post שיטת "מצליח" נכשלה, כלל נאלצה לפצות מבוטח appeared first on TheCar.