כמעט כל מי שאיננו יבואן רכב או חלקים מסכים שמחירי החלקים לרכב בישראל גבוהים מאד, גבוהים מידי, ורבים מצפים שבמסגרת המאמצים להוזלת יוקר המחייה בישראל תטפל הממשלה גם בכאב הזה.

אחת לכמה שנים מפורסמות ידיעות שמבטיחות טיפול כזה, אבל במציאות כולנו ממשיכים לשלם וקולנו לא נשמע. האם יש מה לעשות בקשר לזה? כנראה שכן, וכנראה שזה כרוך בהשמעת קולו של ציבור בעלי הרכב.

ביום ראשון השבוע פרסם משרד התחבורה הודעה לעיתונות שכותרתה "כלי הרכב ידורגו בהתאם למחירי חלקי החילוף שלהם", ובה הבטחה לשקף לציבור את מחיריהם של 80 חלקי רכב של דגמים שונים. אתמול (ב') מיהרה רשות התחרות להגיב עם פרסום משלה באותו נושא, והציגה מסמך שכותרתו "חלקי חילוף לרכבים – תמחור ומודעות צרכנית".

שני המסמכים מעידים על שלושה דברים שונים שקשורים אחד לשני, והראשון בהם – כפי שמפורט במסמך של רשות התחרות, הוא שמחירי החלקים לרכב בישראל יקרים בעשרות אחוזים ביחס למחירים של חלקים מקבילים בעולם, וזה מהווה נטל משמעותי על בעלי הרכב.

העובדה השנייה היא שגם משרד התחבורה וגם רשות התחרות נכשלו בעשור האחרון כישלון מחפיר בטיפול בנושא זה. בשנת 2011 הייתה התחרותיות בענף הרכב אחד הדגלים שהרים שר התחבורה דאז, ישראל כץ, כאשר הקים את "הוועדה הציבורית להגברת התחרותיות בענף הרכב" בראשות פרופ' ירון זליכה. ועדת זליכה הגישה את מסקנותיה בפברואר 2012, כלומר כמעט לפני עשור, ובעקותיהן חוקק משרד התחבורה חוקים ותקנות שאילצו את יבואני הרכב והחלקים לפרסם מחירוני חלקים שקופים לציבור. הבעיה היא שעד למחצית 2021 לא הצליחו אנשי משרד התחבורה לגבש פורמט ברור וקל להבנה במטרה להנגיש את המידע לציבור, ולהפוך אותו לשימושי.

הנושא השלישי שעולה משני המסמכים הוא צורך יסודי של הרגולטורים – במקרה הזה משרד התחבורה ורשות התחרות – ליצור ערוצי תקשורת פתוחים לציבור, וזאת כדי שאנשיהם יבינו מה הם לא מבינים, ומה הם יכולים לעשות טוב יותר למען הציבור. אפיקי תקשורת כאלה קיימים בארה"ב, בבריטניה ובמדינות רבות אחרות, וכדי לקבל דוגמא לתועלת שיכולה לצמוח מהם כדאי לעיין במסמך שפרסמה אתמול רשות התחרות.

אחוזים זה לחלשים

המסמך "חלקי חילוף לרכבים – תמחור ומודעות צרכנית" מוגדר כ"מחקר שבוצע ונכתב על ידי כלכלני חטיבת המחקר של רשות התחרות", והנרטיב שלו הוא שרוכשי רכב לא יכולים לדעת מה מחיר החלקים להם יזדקקו במהלך הבעלות על רכב. באופן לא מפתיע, המחירים, לדעתם, גבוהים מכיוון שהתחרות בתחום החלקים מצומצמת מאד.

כלכלני הרשות טוענים – למרות שהם לא מביאים לכך אף אסמכתא (ובוודאי שלא מציגים הישג שיכול להעיד על כך) ש"בשנים האחרונות הקדישה רשות התחרות מאמצים רבים בניסיונות להביא לשיפור התחרות בתחום חלקי החילוף לרכב". הם גם טוענים ש"חטיבת המחקר של רשות התחרות מבצעת בימים אלו מחקר שוק מקיף בתחום חלקי החילוף לרכבים אשר תוצאותיו יפורסמו להערות הציבור לאחר השלמתו. המחקר טרם הושלם, אך ניתן כבר בשלב זה להצביע על ממצאים חשובים בדבר הקשר בין מחיר הרכב לעלות חלפיו". אותו "מחקר שטרם הושלם" אמור לשפר את מצב הצרכנים בכך שהוא יאפשר לנו "לקחת בחשבון כבר בשלב רכישת הרכב את העלות העתידית הצפויה, באופן שיקשה על הפעלת כוח שוק בשוק ההמשך" (כלומר להגביר את התחרותיות בשוק החלפים – ג.מ.).

עד להשלמת המחקר הם מציעים להגביר את "המודעות" לבעיה, או, במלים שלהם – "מטרתו של נייר זה היא העלאת המודעות של הצרכן הישראלי לקשר שבין מחיר הרכב לעלות חלפיו המקוריים, והעלאת מודעות הצרכן הישראלי לפערים המשמעותיים שבין עלות החלפים המקוריים של רכבים, אשר בשוק הראשוני עשויים להיחשב כתחליפיים".

כמובן שמדובר במטרה ראויה מאין כמותה, במיוחד לאור העובדה שהיא מבוצעת, כאמור, כמעט עשור לאחר שהנושא הוצף במסגרת "ועדת זליכה". הבעיה היא שאחרי עמודים על גבי עמודים שבהם מוסבר כמה קשה לשקף לצרכנים "עלות סל חלפים מייצג" של דגמי הרכב השונים – הכלכלנים המכובדים מציגים את תוצאות "המחקר", שלהם בדרך המשעשעת ביותר האפשרית: "סל חלקים" שמוצג כאחוז ממחיר הרכב החדש.

אנשי רשות התחרות השוו את מחיריהם של 18 חלקים של 33 דגמי רכב נפוצים, ואלה "באים לשקף פערים במחירים של חלפים מסוגים שונים בין רכבים שונים". לדברי החוקרים, "תוצאות ההשוואה העלו כי עלות סל החלפים ביחס לעלות הרכב, גבוהה יותר ככל שהרכב זול יותר". מכאן נחלקת הביקורת שלנו על העבודה לשני תחומים שונים.

ראשית – בחירת 33 דגמי הרכב ה"נפוצים" היא, איך לומר? לא מקצועית. ברשימת הדגמים כלולים, למשל, מאזדה 2, מיצובישי אטראז', פולקסווגן פאסאט, סקודה סופרב וטויוטה קורולה (כולם תחת הקטגוריה "משפחתי"), וגם סוזוקי ויטארה, פורד אקספלורר וג'יפ גרנד צ'רוקי (תחת קטגוריית "פנאי") או פיאט 500 מול קיה פיקנטו ויונדאי I10 בקטגוריית "מיני". במילים פשוטות, חוקרי הרשות לא משווים, למשל, בין 33 דגמי הרכב הנמכרים ביותר בישראל, ובוודאי שהם לא סיווגו את אלה שהם כן בחרו לפי סיווגים מקובלים או הגיוניים.

מה שהרבה יותר מגוחך הוא שעלויות סל החלקים מוצגות, כאמור, כאחוז מערך המכונית, וזה אחרי שבדוח מסבירים החוקרים בעצמם שבקטגוריית חלקי הטיפולים, למשל (כמו מסננים) – אותם חלקים משמשים הרבה פעמים בדגמים שונים. כדי להאיר את האבסורד אפשר לקחת מסנן אוויר תיאורטי שעולה 100 שקלים, ובואו נניח לצורך הדוגמא שאותו מסנן מתאים לקיה פיקנטו וגם לג'יפ גרנד צ'רוקי שעולה פי חמישה. מאליו ברור שהמחיר היחסי של אותו חלק יהיה משמעותי ברכב זול וזניח ברכב יקר.

במילים אחרות, תיאור העלויות של סל חלקים כאחוז ממחיר הרכב החדש שגויה מיסודה גם אבסולוטית – מה שצריך לעניין את בעל הרכב זה "קבוצת מחיר" – כלומר עלות אבסולוטית של תחזוקה שנתית, וגם באופו יחסי: לצורך השוואה בין כלי רכב שונים צריך להשוות בתוך קטגוריות מוגדרות ולא בכלל שוק הרכב.

למי שקונה קיה פיקנטו לא ממש אכפת מה הקשר בין אחוז עלויות החלקים שהוא ישלם בטיפול תקופתי לבין אחוז העלויות שישלם מי שקונה ג'יפ גרנד צ'רוקי, ולא כל כך סביר שאם הוא יגלה שעלות החלקים של ג'יפ תהיה זולה יותר הוא יחליט לקנות ג'יפ צ'רוקי במקום קיה פיקנטו.

החלקים לא מרכיבים את עצמם

לצד הביקורת צריך לשבח את כלכלני רשות התחרות על עצם פועלם, ולהניח שהכוונה שלהם הרבה יותר טובה מן הביצוע. למרות הבלגאן שהם יצרו – אין ספק שהם רצו לעשות טוב. העניין הוא, למשל, שחלקי רכב לא מרכיבים את עצמם בעצמם, ולמרות שצריך לפעול כדי להוזיל אותם – את בעל הרכב צריכה לעניין "עלות הבעלות הכוללת" – כלומר מחירי החלקים יחד עם עלות הטיפולים התקופתיים, עלות פרמיות הביטוח, ואפילו עלות הדלק.

אנשי הרשות טוענים – למרות שהם לא מביאים לכך אסמכתאות – שקיימת "שונות בין יבואני הרכב באסטרטגיות התמחור בשוק הראשוני ובשוק ההמשך" (כלומר שיש מי שמתמחרים את המכוניות בזול ואת החלקים ביוקר). "אסטרטגיה זו", הם כותבים, "מבוססת ככל הנראה על הערכה כי שיווק החלפים המקוריים במחיר גבוה יותר יפצה על הוזלת הרכב (ושחיקת הרווחיות הנלווית לה) בשוק הראשוני. אולם, הממצא מחדד את חשיבותה של השוואת מחירים".

במאמר מוסגר צריך לשים לב להבטחה, כאמור, של רשות התחרות לכך שאנשיה נמצאים בעיצומו של ביצוע "מחקר שוק בתחום חלקי החילוף לרכבים… המחקר מתמקד בהיבטים רבים של ענף חלקי החילוף – אפיון מגמות במחירים על פני המקטעים השונים של שרשרת הערך בקרב שחקנים רבים – יבואני רכבים, יבואני חלפים, סיטונאי חלפים, מוסכים, חברות ביטוח, חברות ליסינג וכמובן, הצרכנים הפרטיים. היקף המחקר רחב וכולל בחינת החלפים הנמכרים ביותר, על פני דגמי רכב נפוצים בישראל, ומעקב אחריהם לאורך חיי הרכב – ממועד עלייתו לכביש ועד למספר שנים לאחר מכן. תוצאות המחקר יפורסמו להערות הציבור לאחר השלמתו".

בין השאר נחקרים גורמים אפשריים לעובדה שמחירי החלפים בישראל גבוהים יחסית, בדגש על עלויות שינוע גבוהות, חסמים רגולטוריים ועלויות בירוקרטיות ייחודיות לענף זה בישראל וגם חסמים תחרותיים דוגמת מיעוט שחקנים באחד מהמקטעים (יבוא, הפצה או שיווק, מכירה ושירות) או גורמים מצד הביקוש (העדפות צרכניות כגון נאמנות מותגית, נטייה שלא לבצע השוואות מחירים וניתוק תפיסתי בין מחיר הרכב (שוק ראשוני) למחיר חלפיו".

ובינתיים במשרד התחבורה

כאמור, הודעת משרד התחבורה מהשבוע מבטיחה לנו ש"כלי הרכב ידורגו בהתאם למחירי חלקי החילוף שלהם", ואת התוצאה אנחנו אמורים לראות כבר בשבוע הבא, ב-1 באוגוסט.

כרגיל בהודעות לעיתונות של משרד התחבורה גם הפעם מובטח לנו ש"המהפכה בענף חלקי החילוף לרכב יוצאת לדרך", וזאת עם "פרסום דירוג חדשני וראשון מסוגו של דגמי הרכב הנפוצים בישראל על פי מחירי חלקי החילוף המקוריים שלהם". בהמשך ההודעה מסתבר לנו שמדובר ב"פיילוט ראשון מסוגו של דירוג דגמי רכב הנפוצים בישראל על פי עלות סל חלפים נבחר, מהזול ליקר ביותר", ושזה "יפורסם לפי קטגוריות רכב: מיני וסופר מיני, משפחתי, ג'יפון וג'יפ. סל מוצרי התעבורה יכלול את מחירם של כ- 80 פריטים נפוצים". הפיילוט הזה יפעל למשל כשנה ויתבסס על מחירי החלפים כפי שמופיעים במחירון הרשמי של יבואני הרכב.

כאמור, את דרך ההצגה נוכל לשפוט בשבוע הבא, אבל אנשי משרד התחבורה מבטיחים לנו ש"יבואנים שימכרו מוצרי תעבורה במחיר גבוה ידורגו במקום נמוך בטבלה, ויש לצפות כי יפעלו להוזלת המחירים כדי למנוע פגיעה במוניטין". עוד הם מבטיחים לבחון במהלך שנת הפיילוט את השפעתו על מחירי החלפים ועל דירוג יבואני הרכב.

מיותר לציין שהצגת, או אפילו דירוג, מחירי החלקים לכשעצמם לא באמת צפויה להוזיל שום דבר, ובמיוחד מכיוון שמדובר רק ברכיב אחד מתוך כלל עלויות תחזוקת הרכב. מה שכן יכול להוזיל את מחירי החלקים זאת רגולציה מקלה שתעודד תחרות ביבוא ובשיווק של חלקים לרכב.

מה אנחנו יכולים לעשות?

אחרי ששיבחנו את הכוונות הטובות של כל רגולטור שפועל למען הצרכן, והזכרנו את גרירת הרגליים בעשור האחרון, נראה שמה שיכול לעזור גם למשרד התחבורה וגם לרשות התחרות הם רעיונות של בעלי רכב לגבי המידע שבאמת יכול לסייע, ולגבי אופן ההצגה היעיל שלו. אפשר להניח שגם במשרד התחבורה וגם ברשות התחרות יוכלו לפעול בדרך יותר מושכלת ואפקטיבית אם יהיה להם ערוץ תקשורת פתוח אל הציבור, שדרכו יוכלו להבין מה באמת מתרחש בשטח.

עד אז – אם יש לכם רעיונות שיכולים להוזיל את מחירי החלקים לצרכנים – כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com ואנחנו נפרסם כאן ונעביר לרגולטורים הנוגעים בדבר.

The post רשות התחרות לבעלי הרכב: תעזרו לנו לעזור לכם appeared first on TheCar.