באופן כללי, רפליקות למכוניות הן דבר די מגוחך ומיותר ממש כמו חיקויים של שעון רולקס ב-10 דולר מצ'יינה טאון וג'ינס ליווי'ס ב-30 שקל מהשוק – הלו, על מי אתם מנסים לעבוד?
אבל אפשר להסתכל על זה אחרת: למה לשלם אלפי דולרים על שעון או סכום נכבד על מכנסיים שהרי גם השעון שעלה פרוטות מראה את השעה הנכונה וג'ינס מהשוק הוא שימושי בדיוק כמו זה המקורי שעולה פי 10 ויותר בגלל המיתוג.

במכוניות העניין קצת סבוך יותר ובמרבית המקרים הקשר בין המכונית המקורית (לרוב דגם אייקוני של מכונית ספורט או מכונית על כלשהי) לדבר האמיתי הוא מקרי בלבד ולמרות ששתיהן יוכלו להוביל אותך מנקודה א' ל-ב' כל מה שיקרה בדרך יהיה שונה בתכלית משום שעם כל הכבוד פונטיאק פיירו (דגם מאוד פופולרי כבסיס לרפליקות בשל מחירו הנמוך, צורתו הספורטיבית והמנוע המרכזי) בחיים לא תסע כמו למבורגיני קונטאש או פרארי 308.

עם זאת, למרות הסתייגותנו הברורה מכלי רכב המחופשים לרכב אחר קשה שלא להעריך את החוואי מאחת ממדינות המזרח שאחראי לרפליקה המרשימה של האבנטדור רודסטר שבתמונות לפניכם.

בניגוד למרבית הרפליקות שמבוססות על רכב קיים עליו מורכב בודי קיט מפיברגלס שמתחבר עם הרבה חומר פחחים, אותו חוואי, שכנראה סבל מעודף זמן פנוי קיצוני, בנה את הגרסה הביתית שלו לסופר קאר מסנטה אגתה מאפס ובהרבה סבלנות ולא מעט כישרון כיפף, ריתך וחיבר יריעות וצינורות מתכת כדי להגיע למראה דומה מאוד לזה של מכונית העל.

החוואי החליט לא לייצר העתק בגודל 1 ל-1 של הדבר האמיתי אלא גרסה מדויקת בקנה מידה קטן יותר שתתאים יותר למשאבים, ליכולות ולמנוע האופנוע החד צילינדרי שעמדו לרשותו.

מעבר לדמיון המרשים לחיטובי המרכב של השור הזועם, תשומת הלב לפרטים הקטנים היא מדהימה ולבד מדלתות מתרוממות, כמתבקש מלמבורגיני, ניתן לציין גם את פאנל הגג הזז על גבי מסילה ונעלם מאחורי המושבים כשבוחרים לנוע טופלס, את הכנף האחורית המתרוממת, את כונסי אוויר הצדדיים שנפתחים ונסגרים, את גרפיקת תאורת לד האחורית ואת תא הנוסעים (נקודת התורפה הבולטת במרבית הרפליקות) שכולל קונסולה מרכזית דומה למדי לדבר האמיתי.
גם מתחת למעטפת נרשמה הקפדה על פרטים  והרכב אפילו צויד במערך מתלים הידראולי עם אפשרות לשינוי גובה המרכב, ממש כמו במכונית העל שעולה מאות אלפי דולרים.

עם זאת, בכל הנוגע ליחידת ההנעה אין ספק שאין שום דמיון בכל הנוגע להספק ולסאונד בין מנוע הצילינדר הבודד כאן למנוע הוי 12 החלומי של הדבר האמיתי ונותר רק לקוות שהמימדים המוקטנים והמשקל הקל מאפשרים למיני אבנטדור לנוע בקצב שאינו מביך.

התמונות שהגיעו לרשת מציגות שלבים מתקדמים של הפרויקט, מהתאמת לוחות הגוף האחרונים, דרך הוספת יחידות התאורה ועד להחלקת משטחי המרכב בעזרת חומר פחחים לקראת צביעה, אך לצערנו לא כוללות אף תמונה של התוצאה הסופית.

The post  צפו בתמונות: חוואי בנה למבורגיני בחצר appeared first on TheCar.

לא מעט אנשים מוקסמים ממראה של מכונית על אקזוטית כזו או אחרת ומפנטזים על יום רחוק בו יוכלו להתמקם בעמדת הנהג של מכונית שכזו.
במציאות הרוב המכריע של החולמים מבין כי לא יוכל להגשים את הפנטזיה ומשלים עם מצבו, אך יש גם כאלה שעל אף שמצב חשבון הבנק שלהם ממש לא מאפשר להם לרכוש אחת שכזו נחושים בדעתם שלא לוותר על החלום ובהעדר ברירה אחרת בוחרים ללכת על הדבר הכי קרוב – רפליקה, תעתיק לדגם הנחשק שלפחות במבט ראשון נראה כמו הדבר האמיתי.

עוד ב-TheCar:
הקונטאש שלא מפחדת ממים למכירה
יצאנו לחפש את העתיד והתאהבנו בדלוריאן מהאייטיז
על מי אתם מנסים לעבוד? המכוניות שהתחפשו לבוגאטי ויירון

על אף שתחת ההגדרה "רפליקה" מסתתר מנעד רחב של אפשרויות ומחירים – מחיקויים מביכים שנבנים בחצר הביתית משאריות מתכת וג'אנק בפרוטות, דרך פרויקטים אישיים אינסופיים של אנשים עם המון זמן פנוי ועד למוצרים מקצועיים ולא ממש זולים המיוצרים על ידי סדנאות ייעודיות באמצעים מתקדמים ונראים בול כמו מקור ההשראה, כמעט כל הרפליקות סובלות מביצועים די עלובים ביחס למראה ולמקור ההשראה.

ריאן מקווין, שככל הנראה ראה בחלומותיו במהלך השנים הרבה יותר מדי מכונית אקזוטית אדומות עם לוגו של סוס צוהל, החליט יום אחד שהגיע הזמן להגשים את הפנטזיה במגבלות התקציב לו ולבנות רפליקה לאחת היצירות ממראנלו.

מקווין לא להסתפק ב"סתם" פרארי ובחר ב"אנזו" הקיצונית כבסיס להשראה. יתרה מזאת, על אף שמקווין לא היה מצויד בידע טכני מסודר או בניסיון של ממש במכונאות לפני שנכנס להרפתקה הזו, הקנדי הנחוש החליט לבנות רפליקה שלא רק תראה דומה אלא גם תציג ביצועים שלא יפלו ואף יתעלו על אלה של האנזו המקורית שיוצרה בין השנים 2002-2004 וצוידה במנוע וי 12 המפיק 660 כוחות סוס.

הבחירה המתבקשת הייתה ללכת על מנוע ביג בלוק אמריקאי משופר שיכול להגיע בקלות להספק דומה למקור וכל זאת במחיר של כמה אלפי דולרים בודדים, אך זה לא סיפק את מקווין והוא בחר להשתגע באמת, מכר את הקורבט שלו ורכש בסכום שקיבל לא אחד אלא שני מנועי סילון תעופתיים מתוצרת רולס רויס, אותם התקין באחורי שלדת הצינורות שבנה.

לאחרונה, לאחר שהשקיע אלפי שעות מזמנו הפנוי ב-12 השנים האחרונות וכ-300 אלף שקלים מהונו, מקווין השלים את הפרויקט וחשף את התוצאה הסופית – מפלצת דראג אדומה תחת השם "אי שפיות" המציגה דמיון של ממש לאנזו ומסוגלת להשפיל, לפחות בקו ישר, כל יצירה ממראנלו, כולל את ה"לה פרארי" – ממשיכת דרכה של מקור ההשראה.

ואם כבר בשידוכים משונים עסקינן, קבלו את ראיין טוארק, המוכר בוודאי לחובבי הדריפטים מביניכם, שהחליט לשדרג את יחידת ההנעה של הטויוטה GT-86 שלו.
ל-GT 86 יש ללא ספק יכולות מובנות מרשימות לכשכש בזנב, אך אם רוצים לנסוע באמת כמו שצריך על הצד חובה לעשות משהו עם מנוע הבוקסר האוטמוספרי המקורי שלה על 200 סוסיו.
טוארק בחר שלא להסתפק בפתרון פופולרי כמו קיט טורבו ייעודי או שתילת מנוע מדגם אחר של החברה (למשל ה-2JZ החלומי של הסופרה) ושם את ידו (ובהמשך בתא המנוע של היפנית הקטנה) על יצירה ל-8 בוכנות ו-597 סוסים ממראנלו.

המנוע, שהתחיל את חייו בפרארי 458 ספציאלה שסיימה את תפקידה על כבישי העולם מוקדם מהצפוי, נמצא בימים אלה בשיאו של ניתוח השתלה לא פשוט בתא המנוע של היפנית הקטנה, אך טוארק וצוות המכונאים שלו מבטיחים כי ממש בקרוב השידוך הלא שגרתי הזה יושלם בהצלחה ויעלה הרבה הרבה עשן לבן.

The post הרפליקה שמשאירה עשן לפרארי appeared first on TheCar.

מכוניות על אקזוטיות אמנם יכולות לטוס בגובה נמוך על הכביש, אבל הן ממש לא אוהבת מים. לפני מספר שנים בעליה של בוגאטי ויירון אחת בחן את היכולות האמפיביות של המכונית היקרה בעולם, לאחר שלטענתו ניסה להתחמק משקנאי שהנמיך עוף, הסיט את ההגה ומצא את עצמו ואת הויירון בתוך ביצה טובענית. התוצאות היו הרסניות במיוחד.

בסופו של דבר התברר כי היה מדובר בניסיון להונאת ביטוח אבל בכל מקרה לשמאים לא נותר אלא להכריז על הבוגאטי הנדירה כ"טוטאל לוס" לאחר שהמים שחדרו בעת הכניסה לביצה גרמו לנזקים בלתי הפיכים למערכות שלה.

עוד ב-TheCar:
בשירות הוד מלכותה: ה-DB10 של אסטון מרטין נחשפת בטריילר לג'יימס בונד החדש
האם ישו צדק? האופנוען שמוכיח שניתן לנסוע על המים
הרכב שיגרום לכם לוותר על הרחבת המשפחה

כפי שאתם מבינים, אם יש לכם מכונית על כדאי מאוד להיזהר ממים ולשכוח מהפנטזיה שגדלנו עליה על הלוטוס אספרי שממש לא מפחדת ממים והופכת לצוללת בסרט "המרגלת שאהבה אותי" מסדרת סרטי ג'יימס בונד. מסתבר שבסרט השתמשו למעשה בשני כלי רכב – לוטוס אספרי רגילה שהופיעה בסצינות מרדפי הכבישים וצוללת עשויה פיברגלס בצורת המכונית שנבנתה במיוחד לסצינות מתחת למים (אגב, הצוללת-לוטוס נמכרה לפני מספר שנים במכירה פומבית והקונה היה לא אחר ממייסד טסלה, אלון מאסק).

בכל מקרה מכונית העל שבתמונות לפניכם ממש לא מפחדת מקצת רטיבות ואפילו מציעה יכולות כלאיים של ממש לתנועה על היבשה ובמים.
אנחנו ממש לא עובדים עליכם ולמעשה אתם יכולים בימים אלה לקנות את המכונית, אולי הכי מגניבה בעולם, במחיר הוגן למדי ב-eBay.

עם זאת, על אף הדמיון הרב לקונטאש, ספינת הדגל הקיצונית של למבורגיני משנות השמונים של המאה ה-20, מדובר למעשה ברפליקה עשויה פיברגלס שהותאמה לשיוט במים.
את מנוע הוי 12 האימתני של למבורגיני שהפיק מעל ל-500 כ"ס בקוטאש מחליף מנוע צנוע יותר – וי 8 קל משקל עשוי אלומיניום מתוצרת לנד רובר, ולמרות שלדת הצינורות והצמיגים הרחבים לא היינו מתחייבים באשר ליכולות בכביש המפותל, אבל מעבר לכך אין ספק שמחשבה רבה הושקעה בתכנון האמפי-למבו ובעזרת הסטה של מגוף ניתן לבחור אם להעביר את הכוח לגלגלים או למדחפים הקטנים בחלקו האחורי של הרכב.
על ההיגוי במים אחראים צמד כנפוני חרבות המוסתרים בחלקו התחתון של הרכב ומערכת מתלים הידראולית עם אפשרות לכיוון של גובה וקושי המתלים מאפשרת כניסה למים, תנועה בתוכם ויציאה מהם. כמו כן המכונית מצוידת במגוון פיצ'רים מיוחדים נוספים כמו למשל מערכת מיסוך עשן.

היצירה המדהימה נבנתה לפני יותר משני עשורים על ידי מייק ריאן מסדנת SeaRoader הבריטית המתמחה בהסבת כלי רכב אמפיביים וייצורם.
לאחר זמן מה על כבישי הממלכה המאוחדת היא עברה הסבה להגה שמאלי ונשלחה להוליווד שם הופיעה במספר סרטים ותוכניות טלוויזיה. כעבור מספר שנים היא הוחזרה לאי הבריטי עברה הסבה חוזרת להגה בצד הלא נכון ונמכרה לאדם פרטי. מאז, ולמשך יותר מ-15 שנה, נעלמו עקבותיה עד שלאחרונה היא נתגלתה במחסן של אספן רכב.

מסתבר שבמהלך כל הזמן הזה היא לא הייתה בשימוש ואוחסנה. מתישהו במהלך השנים בוצעו במכונית כמה תיקונים ושינויים שלא הושלמו.
על מנת לחזור לכביש (וכמובן למים) יהיה צורך להתקין מושבים חדשים לאחר שהמקוריים נעלמו, לרענן מכלולים מסוימים כמו את משאבת הדלק והבלמים וכמובן לבדוק את האיטום למים של חלקים שונים כמו דלתות המספריים הייחודיות.

עם זאת, הרכב האמפיבי שמסוגל להגיע ל-250 קמ"ש על הכביש נשתמר, בסך הכל, במצב כללי טוב למדי ובעבור סכום של פחות מ-110 אלף שקלים (יש אפשרות גם להציע פחות) ועוד כמה אלפים כדי להחזיר את האמפי-למבו למצב כשירות זו נראית כמו עסקה מרעננת במיוחד לימים החמים בעבור חובבי רכב וגאדג'טים עם קצת עודף מזומנים.

The post הקונטאש שלא מפחדת ממים למכירה appeared first on TheCar.

יש בעלי רכב שרוצים לשכנע את הסביבה (או אולי בכלל את עצמם) שהם נוהגים על כלי רכב נחשק ולא מעט פעמים ניתן לראות על הכביש כל מיני גולף סטנדרטיות עם סמלי GTI, ב.מ.וו 316 שהפכו ל-M3, מכוניות מרצדס ששימשו כמוניות בעברן ושודרגו ל-AMG וכמובן המון אימפרזות 1.6 אוטומט עם קיט מלא של WRX כולל מכסה מנוע עם כונס (שלא מוביל לשום מקום), חישוקים זהובים ופגוש קדמי עם פנסי ערפל למרוצי ראלי, הכל תרומת "אימברזה דורבו" שהחזירה נשמתה לבורא והגיעה לפירוקיה הקרובה.

על אף שאנחנו מוכנים להישבע לכם שכל השדרוגים שהוזכרו לעיל לא מוסיפים אפילו כוח סוס בודד למנוע או מחדדים את ההתנהגות של המכונית המשמימה שלכם בפיתולים ולמרות שחובבי רכב אמיתיים מזהים בקלות ממרחק של לפחות 20 מטרים את הזיוף, תמיד ימצאו מי שימשיכו להשקיע מאמץ לא מבוטל להעניק למכונית שלהם נוכחות של משהו שהיא לא.

יש מי שמכוונים גבוה הרבה יותר, לא מסתפקים ב"שדרוג" למראה גרסת הביצועים של דגם הרכב שלהם, חושקים ברכב אקזוטי של ממש – כזה שיגרום לאנשים להחסיר פעימה, ומחליטים לייצר רפליקה של החלום הבלתי מושג.

יש רפליקות שנבנות על ידי אנשים פרטיים בחצר הביתית משאריות מתכת וג'אנק, אשר בבנייתן מושקעות מאות ואלפי שעות עבודה תוך כדי הקפדה על הפרטים הקטנים ביותר, ויש גם רפליקות שמיוצרות על ידי סדנאות מקצועיות באמצעים מתקדמים ונראות דומות להפליא למקור ההשראה.

עוד ב-TheCar:
1,500 כ"ס בייבי: בוגאטי חושפת את השירון
יצאנו לחפש את העתיד והתאהבנו בדלוריאן מהאייטיז
לקסוס מציגה: קרטון במקום פלדה

רפליקה ברמת דיוק גבוהה מאוד ללא פחות מבוגאטי ויירון מוצעת בימים אלה למכירה ב-eBay ב"קנה עכשיו" בתמורה ל-60 אלף דולרים ואתם יכולים גם להציע סכום נמוך יותר.
המכונית, שנבנתה לפני מספר שנים על ידי מכונאי מפלורידה, מציגה דמיון למקור, השווה כיום קרוב ל-2 מיליון דולרים, שבהחלט מעורר השתאות וניכרת הקפדה מרשימה מאוד על הפרטים.
עם זאת, מתחת למעטפת לא מסתתרת, לצערנו הרב, מכונית שרירים אמריקאית כמו דודג' וייפר, שברולט קורבט או לפחות איזו מוסטנג שהיו יכולות לתת סוג של תוקף למראה המרהיב, אלא לא יותר מפורד קוגר מודל 2001, מכונית קופה צנועה ללא יומרות ספורטיביות של ממש, עם כמעט 200 אלף קילומטרים על השעון.

ה"קוגר ויירון" מעט קטנה במימדיה ממכונית העל האמיתית אבל מכיוון שבעולם כולו יש רק כ-300 מכוניות בוגאטי ויירון יש להניח שלמרבית האנשים לא בדיוק קיימת נקודת השוואה מציאותית.

מרבית החלקים מתחת לפני השטח הם אותם חלקים מקוריים ואמינים מתוצרת פורד וזה כולל את לוח השעונים, החלונות החשמליים, המזגן, תיבת ההילוכים האוטומטית וגם המנוע מתוצרת פורד שמסתפק ב-6 צילינדרים והספק של 200 כ"ס. סביר כשלעצמו אבל רחוק רחוק מאותו מנוע 16 הצילינדרים המפיק 1001 כ"ס שמניע את הויירון המקורית.

בזמן שהויירון קוגר מחפשת ברשת בעלים חדשים, נזכרנו בעוד כמה אנשים שהחליטו להפוך את המכונית שלהם לבוגאטי ויירון והאמינו לנו – זה יכול להיות הרבה יותר גרוע מזו המוצעת כעת למכירה ב-eBay.

על הנייר לרפליקה הזו יש נתונים די טובים. היא מבוססת על מרכב של גרסה מראשית המילניום של מכונית השרירים פונטיאק GTO וכוללת יחידת הנעה עוצמתית עם מנוע וי 8 של קורבט המפיק 400 כ"ס ומסוגל לתת תוקף לעיצוב, אבל כמו בהרבה פרויקטים בשלב מסוים מישהו הרים ידיים והחליט לוותר על ה"ויירון" לפני סיומה ולהעמיד את הרפליקה, ללא צבע, חלון קדמי, סבכה ועוד שלל פריטי עיצוב קטנים וחשובים, למכירה בתמורה לכ-100 אלף דולרים. שיהיה לו בהצלחה.

בעוד ששתי הרפליקות שהוזכרו לעיל ניסו לשחזר במדויק את הקימורים של מי שהחזיקה במשך יותר מעשור את התואר "המכונית המהירה בעולם", נראה שמי שהחליט להפוך מכונית שהחלה את חיה כאודי A6 מודל 1997 לויירון עשה זאת מהזיכרון או מהתבוננות בתמונות די גרועות.

עם זאת, לפחות מדובר ברפליקה המבוססת על מכונית שיוצרה על ידי קונצרן פולקסווגן המחזיק גם בבעלות על מותג בוגאטי ולזכותה ניתן לציין גם מנוע וי 6 בנפח 2.8 ליטר המפיק יותר מ-200 כ"ס ותיבת הילוכים ידנית.

תת היבשת ההודית היא ממש לא המקום שהייתם מצפים למצוא בו בוגאטי ויירון, אבל בהחלט מקום בו ניתן לפגוש הרבה מכוניות קטנות ואנשים יצרתיים מאוד. השילוב הזה הוליד רפליקה לויירון המבוססת על סוזוקי מארוטי סוויפט.

רגע לפני שאתם הולכים להקיא בצד נציין שהיא נראית לדעתנו ממש טוב ועל אף שמסיבות ברורות היא לא באמת דומה למקור, רמת הביצוע המרשימה והמימדים הזערוריים יוצרים מכונית שלא מנסה להיות מה שהיא לא אלא משהו שהוא יותר הומאז' משעשע לדבר האמיתי.

כפי שאתם מנחשים שמרנו את היצירה המזעזעת ביותר לסוף. מסתבר שיש חברה שאשכרה טרחה לתכנן ומציעה למכירה בודי-קיט ויירון להונדה סיוויק קופה משנות ה-90'. ערכת הפיברגלס שכוללת 8 חלקים מתיימרת להפוך את היפנית הישנה לפיסת אקזוטיקה אמיתית ואתם יודעים מה באמת מדהים? יש אנשים שהשתכנעו וקנו את הקיט הזה.
מה נאמר? היופי הוא כנראה באמת רק בעיני המתבונן.

The post על מי אתם מנסים לעבוד? המכוניות שהתחפשו לבוגאטי ויירון appeared first on TheCar.

33 שנים לאחר שמיזם הרכב השאפתני של ג'ון דלוריאן קרס והפך לאחד מהכשלונות המפורסמים בעולם הרכב הגישה, סאלי, אלמנתו של דלוריאן (שנפטר בשנת 2005) תביעת פיצויים גדולה נגד חברה מטקסס בגין "פגיעה בקניין רוחני".

סאלי טוענת בתביעתה שהחברה משתמשת בשמו של בעלה ומוכרת פרטי ממורביליה שונים – מכובעים, דרך עטים, מחזיקי מפתחות ועוד, אשר נושאים את שמו ואת הלוגו של דלוריאן.

בתחילה נראה היה שהתביעה תיושב בפשרה, אולם לנוכח היסטריית ביקושים לכל מה שקשור למותג הזה נראה שהתיאבון של כל מי שיש לו חלק בעניין גובר מיום ליום.

ג'ון דלוריאן היה מהנדס מחונן שעבד בתעשיית הרכב האמריקאית ופיתח כמה ממכוניות השרירים האייקוניות של שנות ה-60 וה-70, אך דלוריאן חלם על מכונית ספורט אמיתית שתתחרה בתוצרת של יצרניות רכבי הספורט המהוללים מאירופה.
באמצע שנות ה-70 הוא עזב משרה טובה בדטרויט ויסד חברה במטרה לתכנן ולייצר את מכונית הספורט הייחודית שתמיד חלם עליה.

לאחר ניסיונות לקבל מימון ממספר גופים, לבסוף הוא קיבל סיוע מכיוון מפתיע – ממשלת בריטניה. על פי דרישת הממשלה הוא הקים מפעל בצפון אירלנד שסבלה באותם ימים מאי יציבות בשל 'אינתיפאדה' קשה כנגד השלטון הבריטי.

אחרי עיכובים רבים המכונית הראשונה הגיעה לייצור ב-1981. היא הציגה מרכב ספורטיבי נמוך ונאה לאותה תקופה ובלטה בשני מאפיינים ייחודים: מרכב לא צבוע עשוי נירוסטה ודלתות כנפי שחף מרשימות. עיצוב הפנים היה פחות מרשים וכך גם יחידת הכוח שהייתה ללא כל ספק הנקודה החלשה של הרכב.

למרות מראה עתידני או לפחות דומה למכוניות על כדוגמת פרארי או למבורגיני ותג מחיר במחוזות פורשה, לא נשאר בקופת החברה כסף לתכנן או לרכוש למכוניות מנוע ראוי והדלוריאן צוידה במנוע וי 6 מתוצרת רנו שהפיק הספק מביש של כ-140 כ"ס והעניק למכונית ביצועים פושרים מאוד עם האצה למאה קמ"ש שלא הצליחה לרדת מ-10 שניות.

הקונטרסט בין המראה הסופר ספורטיבי לביצועים הפושרים, איכות ההרכבה הירודה, איחורים חוזרים במועדי האספקה, ביקורות קטלניות בעיתונות הרכב ואכזבה של לקוחות ששילמו ממיטב כספם על מכונית ספורט שלמעשה כל משפחתית אמריקאית עם מנוע גדול הצליחה לעקוף, הביאו לביטול הזמנות רבות ולבעיית תזרים מזומנים קשה בקופת החברה.

בסוף 1982 החברה פשטה רגל, זמן קצר לאחר שמייסדה נעצר באשמה של תיווך בעסקת סמים במטרה להשיג מזומנים להמשך קיומה. ג'ון דלוריאן אמנם זוכה לבסוף מכל אשמה, אך זה היה מאוחר מדי בשביל החברה ובסך הכל בשנתיים של ייצור התגלגלו מהמפעל כ-9200 מכוניות.

למרות העיצוב הייחודי סביר להניח שהדלוריאן הייתה נשכחת בין דפי ההיסטוריה של עולם הרכב כמו עוד הרבה מותגים קטנים ופרטיים שאיש אינו זוכר, אבל ב-1985, שלוש שנים לאחר שהחברה פשטה את הרגל, הדלוריאן הפכה לכוכבת של ממש לאחר שנבחרה על ידי רוברט זמקיס, במאי סרטי "בחזרה לעתיד", להיות הבסיס למכונת הזמן אותה בנה דוקטור אמט בראון.

בשנים הראשונות לאחר שהסרט הגיע לאקרנים מעמדה של הכוכבת המפתיעה לא ממש השתנה. הביקושים לרכב, שזכה גם למוניטין אמינות גרוע בשוק היד שניה, ממש לא הרקיעו שחקים ויצירות הנירוסטה הללו החליפו ידיים בעבור אלפי דולרים בודדים.
עם זאת, ככל שהשנים חלפו והנערים שגדלו על "בחזרה לעתיד" התבגרו והתבססו כלכלית, כך עלו בהתמדה הביקושים לדלוריאן.

בשלב מסוים מעריץ נלהב מטקסס רכש את כל מלאי החלפים שנותרו במחסני כונסי הנכסים של החברה, כמו גם את פס היצור של הדלוריאן המקורית מהמפעל הנטוש באירלנד, והקים חברה שזכתה לשם The new DMC על מנת לשמר את המותג ולעסוק בתיקונים, מכירת חלפים ושיפוץ של המכוניות המיוחדות.

לפני מספר שנים החברה, שמשכנה ביוסטון שבטקסס, הצהירה גם שבכוונתה לייצר גרסה מודרנית למכונית מ"בחזרה לעתיד" שתכלול תא נוסעים עדכני ובעיקר יחידת הנעה חשמלית עוצמתית שתוכל להעניק לדלוריאן את הביצועים שכה היו חסרים לה.
בינתיים המיזם הזה עדיין לא התממש אבל ככל ששנת 2015 התקרבה (השנה בה מתרחש החלק העתידני בטרילוגיית הסרטים) הביקושים עלו בהתמדה ועימם גם המחירים.

כיום, גם מכוניות הרוסות הדורשות שיפוץ כללי נמכרות בסכומים מכובדים מאוד ובשנת 2015 דלוריאן במצב טוב מחליפה ידיים במחירים שבין 50 אלף ל-70 אלף דולרים, בדומה לדגמים מבוקשים של פורשה ופרארי מאותם השנתונים.

עם זאת, בשנים האחרונות גילו ב- The new DMCשבמקביל לשיפוץ ולמכירת חלפים לקהל המצומצם של בעלי דלוריאן, ניתן להתפרנס יפה מאוד ממכירת מזכרות ופרטי ממורביליה שונים הקשורים למכונית. יתרה מזאת, לאחרונה החברה אף מכרה זכויות לשימוש בלוגו ובתמונות המכונית ליצרניות אופנה גדולות כמו נייקי ואורבן אאוטפיטרס.

זה כבר היה כנראה יותר מדי בעבור אלמנתו של דלוריאן שנשארה עם החובות של בעלה והיא החליטה, כאמור, לתבוע את החברה מטקסס.

בכתב התביעה, סאלי דלוריאן טענה שלמעשה מעולם לא היו יחסים רשמיים בין ג'ון דלוריאן לבין החברה טקסס ומציינת שמה שהתחיל כסדנה לקהל בעלי דלוריאן הפך לעסק גדול ומשגשג המתפרנס מתהילת המותג.

בכתב ההגנה הפרקליטים של The new DMC ציינו שדבריה של סאלי אינם מדויקים וכי לפני מותו ג'ון היה מודע לפעילות ונתן את ברכתו לחברה ששמה לה לדגל לשמר את פרויקט חייו.

עם זאת, לטענת עורכי דינה של האלמנה מי שמעכב את הפשרה עליה סוכם בתחילה, הם דווקא אנשי החברה מטקסס שמעוניינים לגרור את הדיונים כדי למשוך את סאלי בלשונה ולגרום לה להצהיר כי בתמורה לסכום הפיצוי היא נותנת את הסכמתה לשימוש עתידי בשם "דלוריאן" לכל מטרה.

פרקליטי DMC מכחישים את הטענה ומצהירים שהם מכבדים את האלמנה ורק רוצים לוודא כי בעתיד לא יתבעו שוב בשל אותה סיבה.

דלויראן משודרגת שסוף סוף יוצקת תוכן למראה שלה

וכך היא הופיעה במקור

צילומים: וויקימדיה

עוד ב-TheCar: 
העתיד כבר כאן: לקסוס חושפת סקייטבורד שלא צריך גלגלים
המכונית המעופפת של בואינג נמכרה

The post 2015: המכונית מ"בחזרה לעתיד" הגיעה לבית המשפט appeared first on TheCar.