לרנו יש אמנם סדרת כלי רכב חשמליים שכוללת עדיין את פלואנס ZE (מיוצרת בסין, אבל כבר לא בטורקיה ובקוריאה כבעבר), את 'זואי' (סופרמיני בת 10 שנמכרת היטב באירופה ומוצעת גם בישראל), את 'טוויזי' (מיני-קוואדרוסייקל עירונית) ואת הגרסאות החשמליות של 'קנגו' המסחרית הקטנה ו'מאסטר' המסחרית הבינונית, אבל אין לה פלטפורמה חשמלית טהורה כמו פלטפורמת MEB של קבוצת פולקסווגן ואף מכונית חשמלית מודרנית.

היום (ג'), חשפה רנו את מגאן 'אי-טק' (E-Tech) החשמלית, לטענתה בגרסת הטרום-ייצור שלה, כלומר במצב של "כמעט מוכנה לייצור" וכל אחד ואחת מאיתנו יסיק לבד מדוע צעד כזה נחוץ לה. לדברי הצרפתים, מגאן 'אי-טק' החדשה מבוססת על הגרסה החשמלית (CMF-EV) של הפלטפורמה המודולרית המודרנית שלה, שעליה מבוסס כיום הדור החדש של מכוניות רנו וניסאן, וזה אומר שמצד אחד מדובר בצעד חשוב ביחס להסבות הנוכחיות של רנו (מגאן וזואי), אבל מצד שני עדיין לא מכונית חשמלית טהורה שתוכננה מדף נייר חלק כדי להיות כזאת.

מגאן אי-טק היא מכונית מאד נחוצה עבור רנו, שחייבת לצמצם באופן מיידי את כמות הפליטה הממוצעת של זיהום אוויר מצי רכב שהיא מוכרת באירופה כדי להימנע מקנסות כבדים, והיא תיוצר בצרפת עצמה – עניין חשוב ברמת הגאווה הלאומית.

כפי שאפשר ללמוד משם הדגם, ומן הטענה שהיא מכוונת ל"פלח C" – מגאן אי-טק אמורה להתמודד בפלח השוק הקומפקטי, כלומר במכוניות כמו פולקסווגן I.D 3, קיה EV6, יונדאי 'איוניק 5' או פיג'ו e308 העתידית. אלא שממדי המכונית -421 סנטימטרים לאורך, 180 לרוחב ו-150 סנטימטרים לגובה – קצת יותר צנומים ביחס, למשל, ליונדאי איוניק 5 או לפולקסווגן ID.3, ואפילו לא מאד רחוקים מאלה של פיג'ו e2008 (430 לאורך, 177 לרוחב, 153 לגובה).

רנו מגאן 'אי-טק', שמתגלגלת על גלגלים בקוטר 20 אינטש שעטויים בגומי במידות 245/40, שוקלת 1,650 קילוגרם ומונעת באמצעות מנוע חשמלי בודד שמספק 217 כוחות סוס (160 קילוואט). המנוע מוזן מסוללה עם תכולת אנרגיה של 60 קילוואט אשר מאפשרת טווח נסיעה של כ-450 קילומטרים לפי תקן WLTP.

כמה אנחנו קרובים לייצור סדרתי של המכונית הזאת? ובכן, אנשי רנו מספרים לנו שהם מייצרים כעת סדרת טרום ייצור של 30 מכוניות שבהן ייסעו אנשי מחלקות הפיתוח של רנו במהלך הקיץ הקרוב, ושהייצור הסדרתי יבוצע במפעל 'דואי' של רנו בצפון צרפת, אבל לא מספרים מתי זה יקרה.

אז מה היה כל כך דחוף לרנו – אחת מיצרניות הרכב הראשונות שמכרה (ועדיין מוכרת) מכוניות חשמליות להציג "גרסת טרום ייצור" של מכונית חשמלית עתידית? נראה שהתשובה טמונה בכך שהמכוניות האלה, בגרסת הטרום ייצור שלהן, נצבעו בסכמת צבעים זועקת לעין של Renault Design, אשר נועדה למשוך הרבה מאד מבטים ועניין. זה יכול לשדר לממשלת צרפת שיצרנית הבית שלה עושה שימוש נבון בכספי משלם המיסים שהופשרו בעקבות משבר קורונה, ולצרכנים האירופאים שאולי לא ימהרו לקנות יונדאי או קיה, או פולקסווגן.

The post רנו מגאן חשמלית כמעט מוכנה לייצור appeared first on TheCar.

כבר מן התמונות הראשונות, שעדיין לא כוללות תמונות פנים, אפשר להתרשם שברנו בחרו לטפס כלפי מעלה בניסיון להשיב מלחמה בפולקסוואגן גולף ובפיג'ו 308 החדשה, וזה ניכר בזכות דמיון עיצובי לאספאס החדשה ול'טאליסמן', מחליפת ה'לגונה', שמושקת גם היא בפרנקפורט.

מגאן החדשה מבוססת על הפלטפורמה המודולרית החדשה של קבוצת רנו-ניסאן, שעליה כבר בנויים ניסאן קשקאי ו'בן דודו' – רנו קאדג'אר.
המכונית נמוכה ב-2.5 ס"מ מזו המוחלפת, אבל בסיס הגלגלים שלה ארוך כעת בכמעט 3 ס"מ (2.8) ומפתח הגלגלים רחב יותר ב-4.7 ס"מ מאד משמעותיים מלפנים, ו-3.9 ס"מ מאחור.

דור ראשון של מגאן הושק בדיוק לפני 20 שנים בתערוכת פרנקפורט, כמחליפתה של רנו 19, ולמעשה כמתיחת פנים משמעותית שלה.
המכונית הושקה עם בשורה מעניינת, כאשר רנו בנתה בשעתו על בסיס המכונית הקומפקטית שלה את "משפחת המגאן" שכללה חמש גרסאות מרכב: האצ'בק 5 דלתות, סדאן 4 דלתות, קופה (למעשה 3 דלתות ספורטיבית למראה), קבריו, ועיקר העיקרים: מיני-מיניוואן קומפקטי שנקרא 'סניק'.
אלא שהדור הראשון, והמהפכני, של מגאן היה ידוע כמאד בעייתי מבחינת אמינות, תחום ששופר מאד בדור השני אך מבלי שהצליח לתקן את הרושם הראשוני הרע.

ראש בראש בגולף

עיצובה של מגאן החדשה נראה מעט אגרסיבי ובוגר, והוא לקוח מעולם המושגים המוכר של קאפצ'ור וקליאו, עם פנסי חזית ייחודיים והלוגו החדש והגדול של רנו בחזית. בחלק מן התמונות, בעיקר בפרופיל נראית המכונית כמו הכלאה בין קאפצ'ור לסיטרואן C4 המחודשת.
רנו טרם חשפה, כאמור, תמונות רשמיות של פנים המכונית ושל סביבת הנהג אבל מתמונות שדלפו לרשת ניכר שמדובר בעיצוב מודרני ונעים שמזכיר את אלה של אספאס, טאליסמן וקליאו, עם מסך מגע גדול במרכז הדאש בורד וכפתורים שנראים נוחים לתפעול. תמונות אלה מאשרות דיווחים של מקורות ב'רנו' לפיהם בחברה הפנימו את הביקורת שספגו בתחום זה עם המכונית היוצאת, ושכעת הם מעוניינים להילחם על חלקו היקר יותר של שוק הקומפקטיות.

אנשי רנו מתארים את החזית, ובמיוחד את פנסי ה-LED הייחודיים כ"חתימת תאורה ספציפית בחזית" עם פנסים בצורת האות C היקפית שנמתחת אל תוך הפגוש.

הפעם לא חשפה רנו משפחה שלמה של דגמים אבל כן תשיק במקביל גם את 'מגאן GT' הספורטיבית למראה, שמתאפיינת בפגוש קדמי מודגש ש"מביע אישיות ספורטיבית יותר" בכך שהוא מכיל כונס אוויר גדול וגריל בתצורת חלת דבש.

עיצוב חלקה האחורי של מגאן GT מודגש על ידי שני צינורות מפלט מצופים כרום, ועל-ידי ספוילר "בהשראת עולם הפורמולה 1", ולא פחות חשוב: תגי "רנו ספורט" מוצמדים בחלק האחורי  ובחזית. גרסה זו מתגלגלת על חישוקים קלים בגודל 18 אינטש ש"פותחו במיוחד על ידי רנו ספורט", כך נטען בהודעה לעיתונות.

למעט גרסה ספורטיבית בכירה עוד יותר, שתיקרא מן הסתם RS ותופיע עם מנוע טורבו-בנזין חדש שצפוי לספק כ-300 כ"ס – כל שאר המנועים צפויים להיות המנועים המוכרים לנו כיום – הן טורבו-בנזין והן טורבו-דיזל, כשהמנוע העיקרי (בישראל בודאי) צפוי להיות הטורבו-בנזין בנפח 1.2 ליטר עם תיבת הילוכים בעלת מצמד כפול.

The post רנו מגאן החדשה מגיחה לפני פרנקפורט 2015 appeared first on TheCar.

ח.ט, אשר רכש מחברת ההשכרה והליסינג קל אוטו מכונית מסוג רנו מגאן משנת הייצור 2005 עשה לא מעט טעויות, בהן מכירת מכוניתו לפירוק ותביעה כנגד קל אוטו מבלי שיכול היה להוכיח מה היה מצב המכונית העת הרכישה – אבל בסופו של יום זכה בפיצוי בסך 16,114 ש"ח בתוספת הוצאות משפט בסך 14,500 ש"ח.
זאת מכיוון ששופטת בית המשפט בהרצליה, לימור ביבי-ממן, התרשמה שנגרמה לו עגמת נפש וקיבלה באופן חלקי את תביעתו.

סיפור המסגרת החל בכך שח.ט. רכש את המכונית מ'קל אוטו' אשר הבטיחה לו, במסגרת העסקה, לקנות ממנו את המכונית בחזרה בתנאי שהיא לא תיפגע בתאונה, אבל בבוא היום סירבה לעשות זאת, מה שגרם לח.ט. למכור את המכונית לפירוק.
בין לבין עבר ח.ט. מסכת ארוכה של כניסות למוסכים לצורך תיקוני תקלות, אבל המכונית עצמה לא פורקה ונמכרה לצד שלישי, מה ששכנע את השופטת שגם הצעד הנואש של ח.ט. היה כנראה נמהר מידי.

ח.ט. תבע גם את קל אוטו וגם את מכון הבדיקה בו נבדקה המכונית לפני רכישתה, אולם התביעה נגד מכון הבדיקה נמחקה מיד.

ח.ט. טען כנגד קל אוטו שהחברה מכרה לו מוצר פגום, ולכן עליה לשלם לו בחזרה סכום של 65,521 ש"ח – שהוא מחיר המכונית בעת רכישתה, פיצוי בגין תיקונים שהוא ביצע ברכב בסך 20,500 שקל, וכן תשלום עבור שכירת רכב חלופי ועלויות נוספות, ובנוסף גם 10,461 שקל כעוגמת נפש. סך התביעה הסתכם ב- 97,641 שקל.

בתביעתו טען ח.ט. שקל אוטו הציגה לו מצג שווא תוך שהיא מסתירה ממנו מידע מהותי בנוגע להיסטוריית התיקונים שהמכונית עברה, שתיקונים שבוצעו במכונית במסגרת האחריות לא בוצעו ברמה הנדרשת ושקל אוטו סירבה באופן גורף לרכוש ממנו את המכונית בחזרה כפי שהתחייבה בהסכם המכירה.

סיפור שלא נגמר

ח.ט. טען שכחודשיים לאחר רכישת המכונית נשמעו רעשים מכיוון ההגה, והוא הכניס אותה לתיקון במוסך "השלושה", שם היא תוקנה במסגרת האחריות שהעניקה קל אוטו, וח.ט. חוייב רק בהשתתפות עצמית.
מאז התגלו במכונית תקלות מהותיות נוספות והוא נאלץ להיכנס שוב ושוב למוסכים, לעיתים בגרירה, והמכונית תוקנה פעמים רבות במסגרת האחריות כאשר ח.ט. משלם בכל פעם דמי השתתפות עצמית.
במספר פעמים ח.ט. לא חויב בהשתתפות עצמית, אבל במקרים אחרים תוקנה המכונית שלא במסגרת האחריות וח.ט. נאלץ לשלם את עלויות התיקונים האלה.

בשלב מסוים נמאס לח.ט. מן המכונית והוא פנה אל קל אוטו במטרה שזו תרכוש אותה ממנו, וזאת במסגרת התחייבותה לקנייה חוזרת על פי הסכם המכירה.
ח.ט. התבקש לבצע בדיקה במכון בדיקה, שלאור תוצאותיה סירבה קל אוטו לרכוש ממנו את המכונית.

ח.ט. נאלץ, לדבריו, למכור את המכונית לגורם שעוסק בפירוק מכוניות, תמורת 10,000 שקלים, אלא שגורם זה מכר אותה לצד שלישי והמכונית הושמשה וחזרה לכביש.

ח.ט. טען בתביעתו שקל אוטו לא נהגה בתום לב במהלך המשא ומתן מולו ונמנעה לגלות לו פרטים מהותיים בקשר לרכב. כך, למשל, הוצגה לו היסטוריית הטיפולים התקופתיים אך לא הוצגה לו היסטוריית התיקונים שעברה המכונית. לטענתו, לו היה יודע שהמכונית עברה תיקונים כאלה, בהם החלפת אגן שמן, החלפת דיסקיות בלם וצלחות בלם, תיקון נורית אזהרה ותיקון נקישות בתיבת ההילוכים – הוא לא היה קונה אותה.
בנוסף, לטענתו התברר לו בדיעבד שהמכונית עברה תאונה קשה וגם עובדה זו הוסתרה ממנו.

קל אוטו, מצדה, טענה שמשנדחתה התביעה נגד מכון הבדיקה הרי שיש בכך כדי לסתום את הגולל גם על עילת התביעה כלפיה, שכן בכך נקבע שהמכונית נמכרה במצב תקין.
עוד טענה שדו"ח של מהנדס שהגיש ח.ט. לביסוס טענותיו לא מעיד על מצב המכונית בעת רכישתה, וכן שבדוח עצמו נקבע שמדובר בליקויים שלא נובעים בהכרח מנזק תאונתי או מפגם בייצור, וכן שאי אפשר לקבוע בוודאות שהמכונית עברה תאונה.
קל אוטו טענה גם שלא היה צורך למכור את המכונית לפירוק ודי במעשיו של התובע כדי לשלול ממנו כל תרופה או סעד. לטענתה היא מילאה אחר התחייבותה, הליקויים תוקנו במסגרת האחריות ועצם קיומם לא מהווה הפרה של הסכם המכירה כל זמן שהיא הוסיפה לתקן את המכונית.

לגבי סירובה לקנות בחזרה את המכונית טענה קל אוטו שהתחייבות זו כללה תנאי שהמכונית תהיה במצב תקין, ואילו תוצאות הבדיקה של המכונית מעידות על תקלות בשמונה מערכות יסודיות. מצב זה מקנה לה, לפי ההסכם, זכות שלא לקנות את המכונית.

דחיה חלקית, פיצוי חלקי

בפסק הדין קבעה השופטת שדין התביעה להתקבל חלקית. "באשר לעצם גילוי מידע וקיומו בידי הנתבעות, הנני סבורה כי התובע הרים את הנטל להוכיח שהיה בידי הנתבעות מידע אשר הנתבעות לא גילו לו על היסטוריית התיקונים ברכב… המצג אשר הוצג על ידי הנתבעות … הינו בגדר מצג שווא" מציינת השופטת.

אולם, מוסיפה השופטת, כדי לזכות את התובע בביטול ההסכם או בפיצויים בגין מצג השווא יש לבחון מה תוצאותיו והיקפו, כלומר במה היה שונה הרכב כפי שהוצג ללקוח מכפי שהיה מצבו בפועל, האם הוכח שבמצג השווא היה בכדי להשפיע על עצם ההתקשרות בעסקה ולחילופין האם היה במצג השווא לגרום לנזקים אשר הוכחו.
השופטת קבעה שלא הוכח דבר קיומה של תאונה לה טען התובע, טעון שהתבסס על דברים שמסר לו בעל פה עובד במוסך, וגם עדות המומחה מטעמו לא תמכה בטענה זו. השופטת קבעה גם שח.ט לא הצליח להוכיח שמידע אודות ליקויים ברכב שלא נמסר לו מידע לגביהם – החלפת אגן שמן ונקישות בידית ההילוכים – היו מונעים ממנו לקנות את המכונית.
לדבריה, כדי להוכיח טענה כזאת היה עליו להציג חוות דעת מקצועית שתוכיח שמדובר בליקוי מהותי שהיה בו בכדי להשפיע על רוכש סביר, אך במקום חוות דעת כזאת הוא הסתפק באמירה כללית לפיה לא היה רוכש את הרכב לו ידע על מצבו.

השופטת קבעה שהתובע לא הצליח להוכיח שדין החוזה להתבטל בגלל שנפל פגם בכריתתו, ובקשר לתיקונים החוזרים ונשנים היא קובעת שלא הוכח שליקויים הללו התקיימו בעת רכישת הרכב ואין בעצם התגלותם בכדי ללמד על כך שהרכב היה תקול מלכתחילה. קל אוטו נתנה לתובע אחריות ועמדה בחובתה לתקן ליקויים שהתגלו. לעומת זאת, לדעתה חלק מן הליקויים לא תוקנו כראוי ודרשו כניסות חוזרות למוסך – בין השאר החלפה חוזרת של גלגל תנופה ותיקונים חוזרים של תיבת ההילוכים האוטומטית.

"הנני סבורה", היא כותבת בפסק דינה, "כי גם מבלי כל ידיעה מקצועית, הליקויים והטיפולים החוזרים והנשנים באותן בעיות מצביעים על כך שמדובר בתקלות חוזרות, יש בהם בכדי ללמד על כך שהנתבעות חדלו מביצוע תיקון הליקויים כדבעי. במאמר מוסגר אציין כי בגין הטיפול מיום 7/1/09 ויתרו הנתבעות על תשלום השתתפות עצמית והנני סבורה כי ויתורן זה יש בו גם כן משום גילוי דעת בדבר כך שמדובר בתקלה חוזרת וחיזוק לטענתו זו של התובע. הליקויים הנטענים לא נבעו משימוש לא סביר ברכב. בנסיבות אלו, הנני קובעת כי הנתבעת הפרה את חובתה לביצוע תיקונים ברכב כדבעי ולקיים בכך את תעודת האחריות אשר סופקה לתובע".

אשר לסירובה של קל אוטו לרכוש את המכונית בחזרה קבעה השופטת שהיא לא מקבלת את הטענה לפיה המכונית הייתה חייבת להיות במצב תקין שכן בהסכם כתוב שתנאי לרכישה חוזרת הינו כי "הרכב לא יעבור תאונה שבגינה תהיה פגיעה בשלדה או בקצה השלדה מעבר לאמור ורשום בטופס בדיקת הרכב בכפוף לבדיקת המכון", ואילו תוצאות הבדיקה לא מלמדות על תאונה ופגיעת שלדה.
"בנסיבות אלו, הנני סבורה כי הנתבעת הפרה התחייבותה לרכישה חוזרת של הרכב וזאת, הואיל וסירבה באופן גורף לרכישתו ולו במחיר נמוך המגלם את כלל התקלות ברכב… הנני סבורה כי הפרת החובה לרכישת הרכב מחריפה, בנסיבות בהן נקבע על ידי לעיל שברכב התגלו ליקויים חוזרים במערכות הרכב הקשורות למנוע ולגלגל התנופה, מערכות אשר החברה הפרה את חובתה לתיקונן כדבעי. בנסיבות אלו, הרי שחלק מהליקויים ממילא מוטלים לפתחה של הנתבעת – עובדה המחריפה הפרת ההתחייבות על ידה".

בסופו של יום קבעה השופטת ש"למרות שהתובע מכר את הרכב תמורת 10 אלפים שקל לפרוק – הרכב הושמש… ונמכר לקונה אחר. נסיבות אלו מחריפות את מחדל התובע מהצגת חוות דעת הנוגעת לשוויו של הרכב… בעת שהוצע לקל אוטו. משכך, הנני קובעת כי התובע אינו זכאי לפיצוי ישיר בגין מחדל קל אוטו מרכישת הרכב".
עם זאת, השופטת קבעה שלתובע נגרמה עוגמת נפש רבה כפועל יוצא מהתנהלות קל אוטו, במיוחד בקשר לתיקוני לקויים שגרמו לכניסות חוזרות ונשנות למוסכים, וכן בגלל השבתות המכונית לתקופות ארוכות ומקרים בהם הוא נאלץ לגרור את המכונית למוסך.

"לאחר ששקלתי את האמור הנני מוצאת לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 10,000 שקל " קבעה השופטת. קל אוטו חוייבה גם בהוצאות נוספות ובסך הכל תשלם לתובע סך של 16,114 שקל, ובנוסף לכך גם חוייבה בהוצאות התובע בסך 7,000 ש"ח ובשכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח.

ת"א 37821-07-10

The post התביעה נדחתה אבל הלקוח זכה לפיצוי appeared first on TheCar.

לא נחזור על הסיבות לשינויים האלה אלא נסכם ונאמר שכמו כמעט כל דבר בישראל, גם כאן מתחולל השינוי דרך הכיס. במקרה של מכוניות הסטיישן מה שחולל את שינוי המגמה היה תמחור אחיד שקבעה בשעתו דלק מוטורס, יבואנית פורד, לתצורת הסטיישן ותצורת הסדאן של פוקוס.

יבואנית יונדאי הגיבה בשעתו במהירות והציגה את i30CW במחיר דומה לזה של ההאצ'בק, אם כי במקרה שלה פתר המהלך גם בעיה נוספת: היעדרה של גרסת סדאן של i30 – מכונית שנלחמת בפלח השוק (עדיין) המבוקש ביותר בישראל.

יבואניות נוספות הצטרפו למהפכת הסטיישנים בשלב מאוחר יותר, בהן גם קרסו מוטורס יבואנית רנו.

רנו, אגב, שבה אל התחום רק בשלהי 2012 במסגרת מהפיכה אחרת  שהיא עצמה הנהיגה (ולכל הפחות ניסיון הפיכה…) – מהפיכת הדיזל.

מגאן, שנעלמה מהשוק שלנו לטובת פלואנס, שבה בשלב ראשון, מיד לאחר מתיחת הפנים שלה, בגרסת דיזל (ידנית ואוטומטית רובוטית מצמד כפול) ובהמשך גם בגרסת טורבו-בנזין בשילוב תיבה אוטומטית רובוטית בעלת מצמד כפול. גרסת הסטיישן, בהתאם לאופנה שלגביה הקדמנו כאן, הגיעה כהמשך טבעי.

מבחוץ
רנו מגאן סטיישן (אסטייט בלשון רנו), הוצגה ב-2008 והיא כיום מהמשפחתיות הוותיקות בשוק. מאז עברה המכונית שתי מתיחות פנים שלפחות לטעמי שיפרו את חזותה הפנימית והחיצונית. זה לא בגלל הסמל שממדיו גדלים עם כל עדכון, אלא יותר מכיוון שרנו האריכה את בסיס הגלגלים של המגאן לטובת הסטיישן, וכך קיבלנו את אחד הממדים הארוכים בסגמנט (270.5 ס"מ, בדומה לפלואנס), וזה מסייע ליצירת צללית מאורכת ונאה מאוד.

הממדים הנדיבים יוצרים חלל הטענה גדול בנפח 524 ליטר לאחסון הבלאגן שהבאתם מהבית. בהשכבת המושבים האחוריים מתקבלים 1,595 ליטר שמתאימים אפילו להעמסת תכולת ביתו של השכן.

למי שהנתונים הללו לא אומרים הרבה נספר כי אלה נפחים גדולים, אבל יש גדולים מהם. לזכותו של תא המטען נאמר שהוא שטוח לחלוטין, ששפת ההטענה נמוכה ושבמפתיע הפינות הרחוקות אינן רחוקות כל כך, דבר המבטיח שתגיעו לג'אנק גם פינה הנידחת ביותר. לחובתו נציין שלחצן הפתיחה החיצוני ממוקם נמוך מדי, אין לו נקודות עיגון, ובקיפול המושבים הוא לא שטוח לחלוטין. באופן כללי הוא גם נראה זול למראה בעיקר בגלל השטיח שלא נראה תואם את גודל התא ודיפוני הפלסטיק של תאי האכסון השימושיים.

מבפנים
בשל העובדה שבסיס הגלגלים ארוך יותר מזה של מגאן בתצורת ההאצ'בק לנוסעים לא חסר מקום. המושב האחורי יכול להכיל זוג מבוגרים בנוחות מרבית כשהשלישי במרכז יאלץ להסתפק בדיפון מעט חסר לגב ובמושב ולהתמודד עם תעלה גבוהה בצמוד לכפות רגליו. רכב ההדגמה היה ברמת הגימור הגבוהה יותר ('אקספסריון'), ועל כן צויד גם בגג שמש פאנורמי שגוזל מקום יקר לראש ויכול להפריע לגבוהים. גם מלפנים לא חסר מקום ותנוחת נהיגה מושגת בקלות. המושב עצמו מעט קצר לטעמי, אבל מציע תמיכה טובה לגב ולאורך זמן התגלה כנוח.

בניגוד לפלואנס ומגאן האצ'בק שמגיעות אלינו מטורקיה, מגאן אסטייט מגיעה אלינו ממפעלי היצרנית בספרד. זה ניכר כבר בצליל טריקת הדלת המאסיבי והאיכותי יותר, בטיב ההרכבה, ובהמשך גם בבידוד הרעשים מהעולם החיצון.

אבל רנו מגאן אסטייט כבר מכונית ותיקה ואותות הגיל ניכרים בה. זה מתחיל בעיצוב מיושן, באיכות חומרים מעורבת, ותחושה כללית קודרת בגלל מראה הפלסטיק השחור. אפילו לוח המחוונים הדיגיטאלי, תוספת שהגיעה אחרי מתיחת הפנים, לא מצליח להפיח רוח חיים וכמו גם צג מחשב הדרך, משרטט את הנתונים בפונט לא מחמיא.

אמנם המגאן מצוידת היטב וכוללת, בקרת אקלים מפוצלת, מולטימדיה בקרת שיוט ומגביל מהירות, ואפילו מפתח חכם, אבל התחושה לא עשירה ולא עדכנית. הנדסת האנוש, שמעולם לא הבריקה במגאן, גם לא טופלה לאורך העדכונים שחלו בדגם, כך שעדיין מערכת בקרת האקלים מצריכה הסתגלות, פתחי המיזוג מקפיאים את כפות הידיים ומעל הכל יש כרגע מערכת מולטימדיה בהתקנה מקומית מסורבלת לתפעול שגם מסתנוורת בשמש.

מקדימה
מכונית המבחן צוידה במנוע טורבו-בנזין המוכר משאר דגמי רנו (קליאו, קאפצ'ר ואחרות), אלא שכאן הוא חזק יותר. זהו מנוע בנפח 1.2 ליטר שמייצר 132 כ"ס ומשודך לתיבה אוטומטית רובוטית בעלת מצמד כפול ושישה הילוכים.

ביצועי המנוע מצוינים וליניאריים, וכמו רוב מנועי הטורבו הקטנים, גם של המתחרות, לא תרגישו בכוח מתפרץ אלא בהתגברות מהירות אחידה. רוב הזמן תיבת ההילוכים מתפקדת היטב וממשיכה בקו החלק של המנוע, אבל היא לא חפה ממגרעות. היציאה מהמקום מלווה בהשהיה מסוימת, היא מתקשה להתמודד עם נסיעת הזדחלות ולעיתים רחוקות מעט מתבלבלת כשנדרש להוריד הילוך. בנוסף, בעת חניה בעליה המכונית מתדרדרת.

צריכת הדלק במהלך המבחן (האינטנסיבי יש לומר) עמדה על 9.3 ק"מ לליטר בממוצע. לא מדהים אבל אין ספק שבנסיעה מנהלתית יום יומית המכונית תשיג צריכת דלק טובה בהרבה, ובמהלך שיוט סיפר לנו צג המחשב האופטימי תמיד על תצרוכת של כ-19 ק"מ לליטר.

על הכביש
מגאן אסטייט היא מהמשפחתיות הנוחות ביותר. בעיר הנוחות טובה אבל לא מושלמת ושיבושים מורגשים. ככל שעולה המהירות נוחות הנסיעה משתפרת פלאים. לאווירת הנוחות תורם בידוד הרעשים המצוין שמצליח לבודד את חלל תא הנוסעים מתחלואי החוץ – משימה לא פשוטה במכונית בה תא המטען הוא חלק אינטגרלי מתא הנוסעים.

למרות הרכות מגאן אסטייט לא מאבדת את הצפון כשהעסק מתחמם. נכון שרכות המתלים גורמת לרכינת מרכב מוגברת בסיבובים ואפילו בהאצות ובלימות חזקות, אבל היכולות הדינמיות גבוהות מאוד. ההגה נעים לאחיזה, מדויק ומהיר תגובה. הבלמים בעלי כושר בלימה טוב ודעיכה מינימלית, כך שבסך הכל המכונית נוסכת בנהג ביטחון רב.

שורה תחתונה
רנו מגאן אסטייט מוצעת במחיר דומה למתחרות. בסעיפים אחדים היא מציעה תמורה פחות טובה מהן, ובסעיפים אחרים היא פשוט לא מציעה יתרון.

בסך הכל מגאן סטיישן היא מכונית טובה, אבל היא כבר מרגישה לא עדכנית ולא ברמה של חלק מהמתחרות שבמהלך הזמן התחדשו.

למי שחשקה נפשו במכונית, יתכן ודווקא יעדיף את גרסת הדיזל (1.5 ליטר, 110 כ"ס, ואותה תיבה אוטומטית רובוטית). גרסה זו מוצעת עם אבזור זהה ובתוספת של 6,000 שקלים. ההפרש בתצרוכת הדלק בין הדיזל לבנזין במגאן אסטייט עומד על כ-35%, כך שבנסועה ממוצעת, ובהפרש הנוכחי במחירי הזהב השחור, מכסים את הפרש מחיר הרכישה בשנתיים-שלוש. גרסת הדיזל מעט רועשת יותר, אבל מי שנוסע הרבה, או מקבל רכב מהעבודה, נראה שזו הגרסה העדיפה. אין ספק שיבואנית רנו בהחלט הצליחה לעשות במהלך התקופה גם מהפכה משל עצמה, ולהנגיש את הדיזל לציבור הרחב.

The post רנו מגאן אסטייט, בנזין 1.2 ליטר אוטומטי: מבחן דרכים appeared first on TheCar.

כך חולפת תהילת עולם: רנו, היצרנית שהרוויחה את הרווח התדמיתי הגדול ביותר בהיסטוריה של מבחני הריסוק, נכשלה כשלון מחפיר בסדרת מבחני הריסוק שפרסם היום פרויקט EuroNCAP, כאשר קיבלה רק שלושה מתוך חמישה כוכבים.

ההישג הגדול הראשון של פרויקט EuroNCAP, כאשר פרסם את סדרות התוצאות הראשונות שלו בסוף שנות ה-90, היה ניתוק הקשר בין מחיר המכונית לבין רמת הבטיחות הפאסיבית שהיא מספקת. בעוד שיצרני יוקרה, למשל אאודי ומרצדס, ספגו תוצאות לא מחמיאות, יצרני מכוניות עממיות כמו רנו קיבלו ציונים טובים מאד.

רנו מגאן, בשנת 1999, הייתה בין הקומפקטיות שזכו לציון הגבוה ביותר במבחני הריסוק (4 כוכבים), רנו הייתה יצרנית המסה הראשונה שקיבלה חמישה כוכבים במבחן ריסוק (לגונה, 2001), ובשנת 2002 הייתה רנו מגאן המכונית הקומפקטית הראשונה שזכתה בחמישה כוכבים במבחני EuroNCAP.
היות שאצל לקוחות רבים קיים קשר פסיכולוגי בין בטיחות לבין איכות – רנו הרוויחה רווח תדמיתי עצום מן ההצלחה של כמעט כל הדגמים שלה לאורך השנים, והיא גם הקפידה שמשנת 2000 ואילך תקבל רק מכונית אחת (טווינגו המזדקנת) פחות מארבעה כוכבים.

הרף עלה, רנו ירדה

לא ברור מי מאנשי רנו נרדם בשמירה, ומה הסיבה לפאשלה הגדולה, אבל בסדרת מבחני הריסוק שפורסמה היום קיבלה רנו מגאן החדשה רק שלושה כוכבים.

נכון אמנם שאי אפשר להשוות בין הציון שניתן כיום לבין ציונים שניתנו בעבר, מפני שפרוייקט EuroNCAP מעלה מידי כמה שנים את רף המבחן, ובכל זאת מדובר בכשלון מביש משלוש סיבות. ראשית, כמו כל היצרנים גם אנשי רנו ידעו זמן רב מראש מה הן הדרישות הבטיחותיות – בעיקר מבחינת אביזרי בטיחות נדרשים – ויכלו להיערך בהתאם אם הנושא עדיין היה חשוב להם.

שנית, רנו יכולה הייתה לקבל לכל הפחות ארבעה כוכבים לו טרחו אנשיה לתקן תקלה פעוטה: הצגת הודעת טקסט לגבי אי חגירת חגורות הבטיחות מאחור במקום צלמית (הודעת הטקסט לא קיימת שם בכל השפות, צלמית לא זקוקה לתרגום).

ואכן המבוכה במסדרונות רנו צריכה להיות גדולה מסיבה נוספת: בעוד ש-MG3 קיבלה ציון נמוך מפני שהיא ממש גרועה (המרכב שלה קרס לא טוב במבחן), וצמד הצרפתיות קיבל ציון בינוני בעמידות המרכב עצמו בריסוק, רנו דווקא קיבלה ציון טוב בריסוק – אבל הפסידה שני כוכבים בגלל קמצנות באביזרי בטיחות.

סיבה שלישית לבושה של רנו היא ששתי מכוניות אחרות שקיבלו ציון (גרוע) דומה הן MG3 הסינית, וצמד הצרפתיות פיז'ו 301 וסיטרואן אליזה. בשני המקרים מדובר במכוניות זולות מאד שקהל היעד העיקרי שלהן נמצא במדינות מתפתחות, בעוד שמגאן, על אף שמדובר כבר בדגם מזדקן (2008), היא מכונית חשובה שמיועדת לקהל אירופי.

מכיוון אחר, ומביך לא פחות – המיני-מיניוואן החדש של פולקסוואגן, גולף ספורטוואן, קיבל את הציון המרבי של 5 כוכבים באותו מבחן, וגם זה מעמיד את מגאן באור מגוחך.
החדשות הטובות בסיפור הן שפרוייקט EuroNCAP מאפשר לכל יצרן לממן מבחן חוזר – בתנאי שכל השיפורים שיותקנו במכונית הנבחנת יותקנו גם על קו הייצור בכל המכוניות שיימכרו באירופה. רנו אכן מתכוונת להשתמש באופציה הזו, ולקבל לכל הפחות כוכב אחד נוסף למגאן שלה.

בנוסף, כפי שמבחן ריסוק מאכזב לאלפא-רומיאו 147 גרם בשעתו לזעזוע חיובי לכל קבוצת פיאט – אפשר לקוות שגם הפאשלה של מגאן תזעזע את אמות הסיפים ברנו, ותעודד אותם לשוב ולהשקיע בבטיחות.

The post EuroNCAP ריסק לרנו את הצורה appeared first on TheCar.

חברת קרסו מוטורס תפצה ב-32 אלף שקלים לקוח שרכש מחברת הטרייד-אין שלה מכונית משומשת אך קיבל מידע מטעה אודות עברה המפוקפק של המכונית. בנוסף תשלם החברה לקונה 15 אלף שקלים תמורת הוצאות ההליך המשפטי.

ליאור טבנסקי רכש בספטמבר 2009 מכונית מדגם רנו מגאן 2005 ממחלקת הטרייד אין של קרסו מוטורס. כאשר שאל אודות העבר שלה נאמר לו שהמכונית לא עברה תאונה כלשהי, ולא נתגלו בה תקלות משמעותיות. לבקשתו נמסר לו תדפיס של היסטוריית התיקנים, שממנו עלה שלא בוצעו בה תיקונים משמעותיים מאז עלתה לכביש. עסקת הרכישה בוצעה על סמך מידע זה.

ימים ספורים לאחר הרכישה כבתה לפתע המכונית תוך כדי נסיעה. תקלה זו חזרה על עצמה מספר פעמים, ובכל פעם נאלץ טבנסקי ל"לאשפז" את המכונית במוסך לתקופות ממושכות לצורך איתור ותיקון התקלה.

בשנת 2011, במהלך טיול בצפון הארץ, שוב ארעה תקלה ברכב וטבנסקי נאלץ להכניסו לתיקון במוסך אחר, גם הוא מוסך מורשה של רשת מוסכי קרסו מוטורס. באותה הזדמנות הוא ביקש לקבל את היסטוריית התיקונים של הרכב ועיניו חשכו: התברר שהרשימה הייתה ארוכה ומשמעותית מזו שקיבל בתדפיס המקורי שהוצג לו בעת הרכישה. בין השאר התברר שתקלת כיבוי המנוע תוך כדי נסיעה דווחה כבר על-ידי הבעלים הקודם, והיבואן טיפל גם בבעיות התנעה, התחממות, ובעיה ב"סחיבה", שבגללן הוכנס שוב ושוב למוסך. לא די שרשימה זו, המלאה, לא נמסרה לטבנסקי בעת הרכישה, הסתבר גם שהמכונית אף עברה תאונה לפני שנמכרה לו, וגם זה כמובן הוסתר מן הרוכש.

לאור זאת פנה טבנסקי לחברת קרסו מוטורס ודרש לבטל את העיסקה, אולם בחברה סירבו לבקשתו, לכן הוא הגיש תביעה בבית משפט השלום בראשון לציון.

בכתב ההגנה טענה קרסו מוטורס שההסכם בין הצדדים קבע מפורשות שהרכב נרכש AS IS ולכן גם זכה להנחה של 19% ממחיר המחירון. עוד טענה החברה שהקונה ידע שהוא קונה רכב משומש אשר נדרש לטיפולים ותיקונים, וכן שבתקופה שבה המכונית הייתה ברשות הרוכש הוא עשה בה שימוש.
בנוסף נטענו גם שתי טענות משפטיות: האחת היא טענה לשינוי – בגלל משך הזמן שחלף מאז ביצוע העסקה, והאחרת היא שלתובע יש "אשם תורם" בכך שלא בדק את המכונית לפני הקניה. ומה שיעור האשם? לא פחות מ-100%.

המנהל לא מכר, המוכר לא נמצא

בבית המשפט העיד מנהל השרות של קרסו מוטורס וטען שהקונה דרש את היסטוריית הטיפולים רק לאחר רכישת הרכב. אלא שבחקירתו בבית המשפט הוא הודה שבכלל לא היה מעורב במכירת המכונית, ועדותו נסמכה על מה שהסיק מנהלים כלליים של החברה, ולא על סמך מידע ממשי.

טבנסקי, לעומת זאת, הציג בפני בית המשפט את התדפיס המקורי שקיבל, שממנו עולה שבתקופה שבין שנת 2006 ועד למועד רכישת המכונית לא בוצעו בה תיקונים כלשהם. הוא הציג גם את התדפיס משנת 2011 שממנו עולה שרכב עבר תיקונים רבים אשר לא נכללו בתדפיס הראשון.

השופטת הלית סילש מבית משפט השלום בראשון לציון, אשר דנה בתיק, דחתה את טענת השיהוי בהגשת התביעה תוך שהיא קובעת שטבנסקי לא יכול היה להגיש את התביעה בטרם גילה שנמסר לו מידע חסר ומטעה בעת הרכישה. היא גם מתחה בקורת על כך שחברת קרסו לא הביאה לעדות את איש המכירות שמכר את המכונית בטענה שהוא אינו עובד עוד בחברה, אולם גם לא עשתה מאמצים לאתרו כדי שיוכל לתמוך בגרסתה.

"שעה שניתן בידי התובע מידע חסר ומטעה נשללה ממנו האפשרות להפעיל שיקול דעת ולקבל החלטה המתבססת על כלל הנתונים. שעה שהתובע ביקש כתנאי להתקשרות לראות את היסטוריית הטיפולים והתיקנים ברכב, וכל שהוצג לו הם נתונים חלקיים וחסרים, אין הנתבעת יכולה לטעון להעדר זכותו לעתור לביטול אותה התקשרות", קבעה השופטת סילש והוסיפה גם שמדובר בכשל בסיסי בהתנהגותה של החברה אשר לא הציגה טופס "גילוי נאות" כלשהו ביחס להתקשרות בין הצדדים.

"יש לראות את הנתבעת כמי שפעלה במערך היחסים שבינה לבין התובע בחוסר תום לב" קבעה השופטת, לאחר שדחתה את הטיעון של קרסו מוטורס לפיו הקונה חתם על הסכם רכישה שבו נכתב שהוא "בדק את המכונית ואת מצבה המכני החיצוני המשפטי והרישומי ומצא אותה תקינה" וכי העדיף שלא לקחתה לבדיקה במכון בדיקה.

בהכרעת הדין ביטלה השופטת סילש את הסכם המכירה וחייבה את קרסו מוטורס לשלם לטבנסקי 32 אלף שקלים, בתוספת הוצאות משפט בסך 15 אלף שקלים. דרך חישוב הפיצוי מעניינת בפני עצמה, מפני שבינתיים נמכרה המכונית והשופטת קבעה את שווי ההנאה של התובע מן המכונית במהלך תקופת השימוש לעשרת אלפים שקלים. מנגד, השופטת קבעה גם את ערך עוגמת הנפש שנגרמה לתובע על סך עשרת אלפים שקלים.

בחברת קרסו מוטורס בחרו שלא להגיב.

The post הטרייד-אין של קרסו הסתיר מידע וישלם 47 אלף שקלים appeared first on TheCar.