במקביל לזינוק במחירים מתקיים כעת משבר בהובלה הימית, שהוביל לזינוק של תעריפי ההובלה, ומכיוון שמכס ישראל מחשב את המיסים על רכב בתוספת עלות המשלוח – ינואר 2022 הפך לחודש הכי פחות משתלם כלכלית לייבוא רכבי אספנות מזה שנים ארוכות. אז נכון – אספנות בכלל, ואספנות רכב בפרט, מעולם לא הייתה תחביב זול. אבל כעת הוא הפך להיות עוד יותר יקר…

מצד שני, אנחנו אוהבים מכוניות, ועל מסורת צריך לשמור, לכן גם השנה לא נוותר על רשימת הדגמים שאנחנו היינו שמחים להביא ארצה ולהצמיד להם לוחית רישוי צהובה עם כיתוב "רכב אספנות".

עוד ב-TheCar
המכוניות שנכנסו לסטאטוס אספנות בשנת 2019
המכוניות שנכנסו לסטאטוס אספנות בשנת 2020
המכוניות שנכנסו לסטאטוס אספנות בשנת 2021

דודג' וויפר

קבוצת קרייזלר מיצבה את עצמה בשנות ה-90 כיצרנית הנועזת מבין שלוש הגדולות מדטרויט, ואחת המכוניות שהעניקה הכי הרבה מומנט למיצוב הזה היא דודג' וייפר אשר נולדה כמכונית תצוגה לתערוכת דטרויט 1989. וויפר נועדה להיות מעין יורשת מודרנית ל-AC קוברה, ותגובות נלהבות שקיבלה מבאי אותה תערוכה דרבנו את נשיא קרייזלר דאז, בוב לוץ, להוציא לפועל פרוייקט שהבשיל כעבור שלוש שנים למכונית סדרתית. השקת הבכורה הרשמית של וויפר נערכה במרוץ 'אינדי 500' של שנת 1991, והאיש והאגדה קרול שלבי ישב מאחורי ההגה שלה כ"מכונית קוצבת הקצב" במירוץ.

עיצוב הדגם הסדרתי נותר כמעט זהה למכונית התצוגה, וזה אומר מינימליזם קיצוני שכלל ויתור על גג, חלונות או סתם ידיות פתיחה לדלתות. המנוע הקיצוני היה V10 בנפח עצום של 8 ליטר אשר הגיע מן הטנדרים הגדולים של הקבוצה, ומכיוון שבאותה תקופה קרייזלר הייתה בעלת הבית של למבורגיני היא ניצלה את הקשר האיטלקי כדי להפיק מן המנוע הזה 400 כ"ס ו-65 קג"מ. וייפר הפכה כמעט בין לילה לאייקון תרבות-מוטורי, וכך גם לאורך כל שנות ה-90. לכך סייעו בין השאר סדרת טלוויזיה על שמה והופעות בסרטים. במהלך השנים וייפר הלכה והתחזקה ואף כיכבה על מסלולי מרוצים עם גרסת GTS סגורה שהופיעה מספר שנים מאוחר יותר. בכל מקרה – RT10, שהופיעה בשנת 1992, היא הצפע הקלאסי מכולם.

כמה זה יעלה?

במילה אחת? המון. בשונה מקורבט ה"עממית" למדי, דודג' וויפר הייתה מכונית יקרה מאד ויוצרה במספרים זעומים של אלפי מכוניות בודדות בלבד מידי שנה. זה הופך אותה לנדירה ומבוקשת, והמחירים שלה הולכים ומאמירים מידי שנה. בשנת 1992, למשל, יוצרו רק 285 יחידות ולכן אין זה מפליא שמחיר ממוצע של וויפר מהשנתון הראשון עומד על כ-70 אלף דולר. מחיר של אקזמפלר שמור "במצב מפעל" יכול להגיע בקלות גם ל-150 אלף דולר ויותר, וכאשר מתרגמים את זה לשקלים חדשים אחרי מיסים מתקבל על צג המחשבון שלנו סכום של יותר ממיליון שקלים. לעומת זאת, אם תצליחו לדחות סיפוקים תגלו שמחיריהן של מכוניות משנת הדגם 1993 נמוכים בחצי.

יגואר XJ220

זירת מכוניות העל הייתה חמה במיוחד בתחילת שנות ה-90, עם דור חדש של מכוניות שהרים את רף הביצועים לרמות שטרם נראו. בשנה שעברה נכנסה לסטטוס האספנות למבורגיני דיאבלו (וגם בוגאטי EB110) והשנה מגיעה תורה של עוד יצירה מוטורית מרהיבה: יגואר XJ220.

סיפור הולדתה של יגואר XJ220 ארוך ומעניין, אבל כדי להיות תכליתיים נספר רק שהרעיון של יגואר ליצור מכונית-על שתחזיק בתואר "המכונית המהירה ביותר מייצור סדרתי" נבע מן ההצלחה של המותג במרוצי הסיבולת של שנות ה-80 בכלל, ובמרוץ 24 השעות של לה-מאן בפרט. XJ220 הוצגה כקונספט בתערוכת ברמינגהם עם מנוע V12 מרכזי שפותח עבור מכוניות המסלול של החברה, והוא הניע את ארבעת הגלגלים. פיתוח המכונית התארך ודרש שינויים לא מעטים, ולבסוף, בשלהי 1991, הוצג הדגם הסדרתי שהונע באמצעות V6 בנפח 3.5 ליטרים שהוגדש על-ידי צמד מגדשי טורבו. המנוע הניע רק את הגלגלים האחוריים, אך העיצוב עוצר הנשימה נותר כמעט ללא שינוי.

שמה של XJ220 אמור היה לייצג את המהירות המרבית שלה: 220 מייל לשעה (354 קמ"ש), וזאת כמו דגמים ספורטיביים קודמים בהיסטוריה של יגואר (למשל XK120). בפועל היא השיגה "רק" 212.3 מייל לשעה (341.7 קמ"ש), אם כי זה הספיק בשעתו כדי לקבל את תואר "המכונית המהירה ביותר מיצור סדרתי", לפחות עד להגעתה של מקלארן F1 בשנת 1993. בהערת אגב נאמר שמקלארן F1 הפכה בין לילה את כל מכוניות העל למיותרות, אבל זה כבר סיפור אחר.

הבעיה הגדולה ביותר של יגואר XJ220 הייתה המחיר. עם תג מחיר של 470 אלף לירות שטרלינג היא הייתה פשוט יקרה להחריד, וזה גם היה מחיר הרבה יותר גבוה מן המתוכנן. התוצאה היא ששילוב בין המחיר למשבר כלכלי שהתפתח באותה עת גרם לכך שמבין 1500 הלקוחות שהניחו הזמנות על השולחן של יגואר נותרו רק מאות בודדות, ובסיכומם של דברים יגואר ייצרה רק 278 מכוניות. זה, כמובן, עושה את המכונית XJ220 לאחת המכוניות הנדירות והאקסקלוסיביות ביותר שנוצרו בשנות ה-90, ובכלל.

כמה זה יעלה?

עד לפני כעשור היו מחירי ה"סופר יגואר" נסבלים (הכל יחסי, כן?), אבל כעת הם נמצאים כבר על סקאלה משל עצמם. אקזמפלר של XJ220 במצב סביר נמכר תמורת כ-400 אלף דולר, ואילו יחידות שמורות במצב מוזיאוני נמכרות במכירות פומביות תמורת כחצי מליון דולר ואף יותר. בעברית, אחרי מיסים, זה אומר שכדי לקשט את המכונית הזאת בלוחית צהובה צריך להקציב לפחות 3 מיליון שקלים. למרות זאת, לדעתנו מדובר בהשקעה הרבה יותר טובה מאשר לקנות פרארי חדשה.

פולקסווגן גולף VR6

הדור השלישי של פולקסווגן גולף הושק באוגוסט 1991 והציג שיפור משמעותי ביחס לדור שקדם לו למרות שימוש בלא מעט חלקים משותפים. אז, וגם היום, נחשבה פולקסווגן גולף לקומפקטית המובילה במכירות באירופה, ומעל לכל השאלות הרגילות שנשאלו בעת הצגת כל דור חדש בלטה כמובן השאלה "מה עם GTI"?

אז בעת השקת הדור השלישי הושקה גם גרסת GTI, אלא שלמרבה האכזבה היא הונעה בשעתו על ידי מנוע פושר בנפח 2.0 ליטר עם 8 שסתומים (גרסת 16 שסתומים הוצגה רק לאחר שנתיים). פריצת הדרך נבעה מכך שמהנדסי פולקסווגן המציאו מחדש את GTI ופשוט קראו לה VR6. המכונית הזאת הונעה באמצעות מנוע V6 מיוחד אשר נחשב בזמנו לפלא הנדסי, לא פחות, מכיוון שהוא התאפיין בזווית צרה במיוחד בין שני הבלוקים של הצילינדרים. מטרת הפיתוח הזה הייתה לאפשר לדחוף אותו לתוך תא מנוע של מכונית קומפקטית, ובתוך אחת כזאת הוא שדרג את הביצועים המוכרים בשעתו בז'אנר הזה אל מחזות שעד אז נראו רק ברפליקות ראלי עצבניות. עם 174 כ"ס, וצליל מפלט יוצא דופן, גולף VR6 הדגימה ביצועים מדהימים לתקופתה (7.5 שניות ל-100, 225 קמ"ש), ואלה השכיחו את העובדה שהמכונית עצמה הייתה הרבה יותר כבדה מן הדור שקדם לה. עם זאת, למרות כל השבחים להם זכתה באותה תקופה, VR6 נחשבת מכונית פחות מרשימה מבחינה דינמית ביחס למתחרותיה. זה, אגב, לא הפריע לה להיות החלום הרטוב של דור ה-GTI בניינטיז.

כמה זה יעלה?

גולף VR6 המקורית לא הייתה זולה, ולמרות זאת היא הייתה אחת המכוניות הספורטיביות הנמכרות ביותר בישראל בשנות ה-90. הבעיה היא שרוב המכוניות הישראליות עברו התעללות קשה ו/או שלל תאונות, לכן הסיכוי למצוא אצלנו אקזמפלר במצב טוב שואף לסיכוי שבן גביר ומנסור עבאס ישתכשכו יחד בג'אקוזי. ככל הידוע לנו – יש בישראל מספר מכוניות טובות באמת, אך אלה נשמרות באדיקות על ידי בעליהן. באירופה, לעומת זאת, יש לא מעט מכוניות ששודרגו בחוסר טעם ואפשר לקנות אותן תמורת אלפי אירו בודדים ואז לקלף מהן את השטויות, ואפשר גם למצוא מכוניות שמורות במצב כמעט מקורי תמורת כ-10 אלף אירו או קצת יותר.

לקסוס SC

לאחר שביססה את מקומה בצפון אמריקה עם דגמי הסדאן LS ו-ES, החליטו אנשי חטיבת היוקרה של טויוטה לשנות כיוון. הדגם השלישי של לקסוס ניסה את כוחו בנישה הנחשבת, והפופלרית למדי באותה תקופה, של רכבי קופה יוקרתיים, שם הוא נאלץ להתמודד במרצדס CL, יגואר XJS וב.מ.וו סדרה 8.

בשנת 1991 הושקה SC אשר הייתה למעשה גרסה מהודרת של טויוטה 'סורר' (Soarer) החדשה אשר הוצגה באותה עת ביפן. לקסוס SC התהדרה במרכב קופה מסוגנן ונדיב מידות (אורך של 486 ס"מ), עיצוב פחות שמרני (בעיקר בחזית) מדגמי לקסוס הקודמים, ותא נוסעים מהודר ומאובזר. מנוע V8 משובח וחלק הגיע אליה מ-LS400, והתוצאה הייתה מכונית GT יוקרתית וסולידית.

רוב הלקוחות המעונבים לא ידעו שמתחת לעור יושבת SC על השלדה של טויוטה סופרה הספורטיבית, ואלמלא זאת סביר להניח ש-SC לא הייתה מכונית מעניינת במיוחד כמכונית אספנות. בעשור האחרון נרשמת התלהבות עצומה מ'סופרה' בקרב אספני רכב, והמחירים שלה נסקו אל מחוזות לא הגיוניים, וזה הופך לפתע את לקסוס SC לסוג של "סופרה לאספנים חסכנים", ואפילו מעניק להם על הדרך ריפודי עור ומושבים חשמליים. דגם אטרקטיבי במיוחד לאספנים שגם אוהבים מכוניות שרירים הוא הגרסה העממית יותר, שהושקה בשנת 1992 תחת השם SC300 והונעה באמצעות מנוע 2JZ נטול טורבו. מנוע זה, ששימש גם את סופרה, הפך בשנים האחרונות לאייקוני ומבוקש מאד בקהילת המשפרים.

כמה זה יעלה?
אפשר למצוא לקסוס SC מתאימה לייבוא רק בצפון אמריקה, ושנת 1992 הייתה השנה המוצלחת ביותר במכירות של הדגם הזה, לכן לא חסרות מציאות. באופן מפתיע, מחירי שתי הגרסאות די דומים, למרות ש-SC400 חזקה ומאובזרת יותר. טווח המחירים למכונית במצב טוב נע סביב ה-8-10 אלף דולר, לכן השאלה היא אם אתם מעדיפים GT רגועה עם מנוע V8 או רכב עם פוטנציאל שיפורים גדול ואפשרות הסבה לרכב דריפטים.

סובארו SVX

בשנות ה-90 יצאו יצרניות הרכב היפניות למפגן כוח טכנולוגי באמצעות מכוניות ספורט נחשקות, והכל כדי להכריז שהם מתכוונים להסתער על שווקי המערב. סובארו, שהייתה ועודה יצרנית רכב קטנה, החליטה "לעשות שרירים" והציבה בשנת 1992 באולמות התצוגה שלה את SVX, שהייתה התשובה שלה למיצובישי GT3000, טויוטה סופרה, מאזדה RX7, ובמידה מסוימת גם להונדה NSX.

SVX ירשה את XT, שהייתה גרסת קופה מסוגננת אך חסרת יומרות ל'ליאונה', ובשונה ממנה SVX הייתה מכונית ספורטיבית ומעוצבת למשעי. העיצוב הראוותני שלה היה נאמן לדגם תצוגה שעוצב על-ידי ג'יוג'ארו והוצג בשנת 1989, עם שטח זכוכית עצום, קורות גג מוסוות, וחלונות צד נטולי מסגרות. SVX נראתה כמו מכונית ספורטיבית שנחתה מן העתיד אם כי למעשה זאת הייתה מכונית GT יוקרתית לארבעה נוסעים. היא הונעה באמצעות מנוע בוקסר עם שישה צילינדרים, הייתה לה אופציה להנעה כפולה, והיא הוצעה רק עם תיבת הילוכים אוטומטית.

SVX הייתה יוצאת דופן וענדה תג מחיר גבוה ביחס למותג. לרוע מזלה היא הושקה אל תוך משבר כלכלי ולכן לא זכתה להצלחה גדולה במהלך שש השנים שבהן יוצרה. בסך הכל נבנו פחות מ-25 אלף יחידות של SVX וזה עושה אותה נדירה למדי בקנה מידה עולמי. מפתיע, ודאי לנוכח העיצוב המיוחד והייחוד של הדגם הזה בתוך הרפרטואר של סובארו, שהמכונית הזאת לא מאד מבוקשת בקרב אספני רכב.

אלינו, לישראל, יובאו בשעתו יחידות בודדות בלבד, לכן כל אחת מהן בולטת מאד בנוף המקומי.

כמה זה עולה?

בשונה מלא מעט דגמים אחרים בני שנות ה-90, ולמרות היקף ייצור קטן – SVX היא לא מכונית יקרה. אפשר למצוא דגמים במצב שמור למדי בטווח מחירים שנע בין 10 ל-15 אלף דולר, וזה אומר שאחרי מיסים ועלויות שונות אפשר לענוד לה לוחית צהובה תמורת כ-130 אלף שקלים. אם זה נשמע יקר ביחס לסובארו כדאי לזכור שכאשר הוצעה אצלנו במקור היא עלתה 150 אלף שקלים, כלומר כמעט פי ארבעה ממחירה של 'ליאונה' ולמעילה מ-350 אלף ש"ח במונחים של ימנו.

שברולט בלייזר/סברבאן

רכבי ה-SUV המגודלים חוו זינוק מטאורי באמריקה של שנות ה-90, ויצרניות הרכב האמריקניות קפצו בשמחה על ההזדמנות והשיקו דור דגמים חדש שהתאים לרוח התקופה. כעבור 18 שנים ארוכות שברולט השיקה סוף סוף  בשנת 1992 דור חדש של סברבאן ובלייזר (ובמקביל לו השיקה GMC את יוקון). העיצוב המודרני, בעיקר בחזית, יישר קו עם הטנדרים מסדרת C/K אשר הוצגה מספר שנים קודם לכן, והיא גם מי ש"תרמה" לרכב הזה את הפלטפורמה שלה. כדי להציע איכות נסיעה סבירה נעשה סוף סוף שימוש במתלים עצמאיים מלפנים, ותא הנוסעים עוצב בעיצוב מודרני ואובזר כמו מכונית נוסעים. היצע המנועים כלל מנועי V8 ענקים בנפח 5.7 או 7.4 ליטר, והייתה גם אופציה לטורבו-דיזל בנפח 6.5 ליטר שאותו אי אפשר לייבא ארצה.

מבחר הדגמים בסדרה היה עצום, אך בשנת 1992 ניתן להשיג את הבלייזר רק בגרסת 3 דלתות קצרה ומדליקה (גרסת 5 דלתות ארוכה הוצגה רק שנתיים לאחר מכן תחת השם טאהו) או את הסברבאן – שהוא למעשה גרסה 5 דלתות ארוכה במיוחד עם שורת מושבים שלישית ואופציה להסעה של עד 9 נוסעים. בנוסף קיימות גרסאות הנעה אחורית או כפולה, ויש שפע של רמות אבזור, החל ברמה בסיסיות כמו של טנדר עבודה וכלה בגרסה מפוארת עם צביעה דו גוונית וריפודי עור. אמריקה.

כמה יעלה?

מכיוון שמדובר באחד הרכבים הנמכרים ביותר בארה"ב בשנות ה-90 קיים כמובן היצע עצום של כלים וגרסאות. אפשר להשיג סברבאן עם הנעה כפולה במצב טוב תמורת פחות מ-10 אלף דולר, ודווקא בלייזר הקצר מבוקש יותר ומחיריו עשויים להיות גבוהים ב-50% ויותר מסברבאן במפרט דומה.

לא משנה באיזה תצורה תבחרו, השורה התחתונה היא שתמורת כ-70-80 אלף שקלים אחרי עלויות יבוא ומיסוי תוכלו להציב בחניה שלכם SUV אמריקני קלאסי. מחיר זה דומה למחיריהם של מעט היחידות שיובאו ארצה ושרדו עד היום, למעט העובדה שסברבאן אמריקני טיפוסי שימש בעיקר להסעות של ילדים לחוגים, ואילו הישראלי בילה במשימות של מערכת הביטחון ומעטי הבלייזרים בילו אחוז גדול מחייהם במשעולי הנגב ורמת הגולן. הכלי הזה מדגים מצב טיפוסי שבו משתלם לייבא רכב אספנות מחו"ל גם אם הוא נטול ערך אספני של ממש.

וולוו 850

לאחר שנים ארוכות של יצור קוביות יעילות, סולידיות וחסרות חן, החליטו השבדים בשנות ה-90 לשנות כיוון, להתנער מן התדמית הבריטית של "מכונית למורים ששונאים ולא יודעים לנהוג", ולפנות אל קהל צעיר ואופנתי יותר. קצת לפני כן הוחלט גם על שינוי טכנולוגי משמעותי, של מעבר מהנעה אחורית להנעה קדמית, מה שהוליד בשעתו את סדרה 400 הכושלת. עם 850, לעומת זאת, לוולוו הקטנה כבר לא הייתה אפשרות להיכשל שוב עם המחליפה של המכונית העיקרית שלהם – 240 הפופולרית אך הקשישה.

בסיכומו של דבר הייתה וולוו 850 כל מה ש-240 לא הייתה. העיצוב אמנם נותר ריבועי למדי אבל היה הרבה יותר מודרני, תא הנוסעים שודרג משמעותית בכל הקשור לאיכות ולהנדסת אנוש, ותחת מכסה המנוע הוצב דור חדש של מנועי טורבו ובראשם גרסת T5 שהפיקה 225 כוחות סוס והציעה ביצועים מרשימים במיוחד. בוולוו לא הסתפקו בכך והציגו גם גרסת R קרבית יותר, עם הנעה כפולה, ועם גרסת הסטיישן שלה הם החלו להתחרות באליפות מכוניות הסלון. חייבים להודות שגם בימינו סטיישן ביצועיסטית ו"סליפרית" היא אחד הדברים הכי המגניבים שיש.

כמה זה יעלה?

לא מעט 850 שרדו בישראל אלא שמדובר לרוב בדגמים הבסיסים ביותר. במרחק של כמה הקלקות עכבר אפשר למצוא באירופה 850 סטיישן מאבזרות במצב לא רע במחירים מצחיקים של כ-3,000 אירו. העניין הוא שאחרי עלויות הובלה ומיסים מגיע גם המחיר הנמוך הזה למחיר דומה או אף גבוה ממחיריהם של דגמים שמוצעים בארץ. לכן, אלא אם מדובר ממש בפנטזיה המוטורית שלכם (אנחנו לא שופטים), או אם אתם מחפשים רכב פרויקט, כנראה שיבוא של גרסאות אלה לא ממש משתלם.

דגמי T5 הם סיפור אחר. ההיצע המקומי דל, ואם תמצאו T5 סביר להניח שתצטרכו להשקיע לא מעט זמן וכסף ביישור קו ובשיפוץ. באירופה, לעומת זאת, אפשר להשיג T5 תמורת כ-10-15 אלף אירו, ובתרגום לשקלים אחרי מיסים אנחנו מדברים על כמעט 100 אלף שקלים במקרה הטוב. זאת, אגב, עדות נוספת לעלייה המסחררת במחירי הדגמים הספורטיביים משנות ה-90 בשנים האחרונות.

אלפא רומיאו 155

בסוף שנות ה-80, לאחר שממשלת איטליה הניחה את אלפא-רומיאו בחיקה של קבוצת פיאט, היא נכנסה לעידן חדש ונאלצה להתבסס על פלטפורמות של השכנה מטורינו. הדגם הראשון של פיאט בתחפושת היה 155 אשר הוצג רשמית בתערוכת ז'נבה 1992, ומי שפשפש מתחת למרכב מצא שם את הפלטפורמה של פיאט 'טיפו'/'טמפרה' ושל לנצ'יה 'דדרה'. התוצאה הייתה מכונית הסדאן המשפחתית הראשונה של אלפא רומיאו עם הנעה קדמית.

כדי לטשטש את המציאות השקיעו אנשי אלפא בעיצוב עם קווים חדים, שנראה אירודינמי יחסית לתקופה, והציבו תחת מכסה המנוע דור חדש של מנועים עם שני מצתים לצילינדר ותזמון שסתומים משתנה. היכולת הדינמית הייתה טובה יחסית למכוניות מסוגה, אבל כמובן שלא עשתה רושם על ב.מ.וו סדרה 3 (E36) אשר הוצגה שנה קודם לכן. 155 לא ממש הצליחה להמריא במכירות, ולאורך 7 שנות ייצורה נבנו ממנה בסך הכל כ-195 אלף יחידות (כיום, כמובן, אלפא רומיאו הייתה חותמת בעיניים עצומות על מספרים כאלה עם ג'וליה). על המסלול הציגה המכונית הזאת סיפור אחר לגמרי, כאשר גרסאות GTA של 155, חמושות במנוע V6 כפול מגדשים והנעה כפולה כיכבו במרוצי הטורינג, ובמיוחד באליפות ה-DTM שבה היא הביסה את הגרמניות במגרשן הביתי.

כמה זה יעלה?

אלפא רומיאו 155 איננה מכונית נפוצה במיוחד, ולמרות זאת היא גם לא מאד נחשקת בקרב אספנים. אחרי הכל, תואר "מכונית הסדאן הראשונה של אלפא עם הנעה קדמית" הוא לא ממש משהו להתגאות בו. דגמים רגילים של 155, עם מנועי ארבע צילינדרים, מוצעים תמורת אלפי אירו בודדים, אבל אין באמת טעם לטרוח ולחפש כאלה. גרסת ה-V6 נדירה יותר, מפני שאלפא ייצרה פחות מ-8,000 יחידות כאלה, והיא מוצעת תמורת כ-10 אלפים אירו.

אבל אם עולה בדעתכם לייבא לישראל 155 זאת פשוט חייבת להיות גרסת Q4 אשר עושה שימוש במנוע ובמערכת ההנעה הכפולה של לנצ'יה דלתא אינטגרלה האגדית. אלפא ייצרה מעט יותר מ-2500 יחידות של Q4 במהלך השנים, ולאלה יש ערך אספני גבוה ומחיר גבוה בהתאם לו. מכונית במצב טוב תעלה סביב ה-30 אלף אירו, וזה אומר שעד שתענדו לה לוחית צהובה תידרשו להכין תקציב דומה למחירה של אלפא רומיאו ג'וליה חדשה ומאובזרת.

הונדה פרלוד

בשנת 1992 השיקה הונדה דור חמישי ל'סיוויק', הוא זכה להצלחה גדולה שסייעה להונדה לבסס תדמית ספורטיבית. את אותה סיוויק אפשר להביא ארצה כעת בסטטוס אספנות, אבל היות שהיא נפוצה למדי גם בישראל (ולמרות עיצוב ספורטיבי ומנועים חזקים היא לא באמת ספורטיבית) העדפנו להתמקד בדגם של הונדה אשר לא הגיע לכאן בשעתו, וזה דגם הרבה יותר מעניין.

'פרלוד' היא מכונית הקופה הבינונית של הונדה, אשר ממוקמת בין 'אינטגרה' הקטנה ל'אקורד קופה', והדור הרביעי שלה נחת בלאולמות התצוגה ברחבי העולם בשנת 1992. עם הדור הרביעי של פרלוד ויתרה הונדה על הפנסים  הנשלפים, אך בתמורה היא זכתה בעיצוב נאה ומודרני יותר שתאם בשעתו את הקו העיצובי של החברה. היצע המנועים כלל בשלב ראשון מנועי  2.0 (S) ו-2.2 (Si) ליטר שסיפקו 135 ו-160 כ"ס בהתאמה, וכעבור שנה נוסף גם מנוע בנפח 2.3 ליטרים עם טכנולוגיית תזמון שסתומים משתנה (VTEC ב"הונדאית") שסיפק 190 כ"ס. מנוע זה העניק ביצועים טובים. בנוסף, אפשר היה לקבל את פרלוד, כמו בדור שקדם לה, גם עם מערכת היגוי לגלגלים האחוריים. אמנם לא מדובר במכונית ביצועים מסעירה, ובשונה מ'סילביה' של ניסאן יש לה הנעה קדמית, ובכל זאת אנחנו מביטים על GT זריזה בעיצוב מדליק. אגב, זה בדיוק סוג המכוניות שחסר לנו כל כך בימינו בתוך עדר הקרוסאוברים המשוכפלים וחסרי החן.

כמה זה יעלה?

את פרלוד אפשר לייבא מאירופה או מארה"ב, והיא נפוצה יותר בארץ האפשרויות. מחירי ההובלה הימית כעת יקרים בכל מקרה, ובמיוחד מארה"ב, כך שצריך לשים לב להבדל הזה. פרלוד לא נחשבת לנדירה או נחשקת במיוחד  בקרב אספנים ולכן מחיריה נוחים יחסית. פרלוד Si שמורה תעלה סביב ה-5000 דולר, כלומר כ-50 אלף ש"ח בישראל אחרי כל העלויות. חובבי אתגרים יכולים למצוא מכוניות במצב פחות מלבב תמורת כ-3000 דולר ואפילו פחות, ומכיוון שזאת מכונית אמינה למדי לא בטוח אם מדובר בהימור גדול.

לנצ'יה דלתא אינטגרלה Evo1

בחרנו לחתום את הרשימה שלנו במכונית שהוצגה כבר בשנת 1979, כלומר שאפשר היה לייבא את גרסאות ה'טורבו HF' ואת לנצ'יה 'אינטגרלה' כבר מלפני מספר שנים. העניין הוא שכעת יש סוף סוף הזדמנות לייבא את הגרסה "הכמעט הכי נחשקת" של איטגרלה – סדרת 'אבולוצינה' אשר נחשפה בתערוכת פרנקפורט 1991 כדי לציין זכיה חמישית ברציפות של לנצ'יה באליפות הראלי העולמית, ואת הזכייה הרביעית של דלתא באליפות הנהגים (הפעם עם יואה קאנקונן).

Evo1 קיבלה בשעתו מערכת פליטה חדשה ומספר שיפורי מנוע אשר העלו את ההספק המרבי שלו ל-210 כ"ס, ואלה לוו בשיפורי מתלים ובלמים שכללו קאליפרים קדמיים מתוצרת ברמבו ואופציה ל-ABS שהוצעה בפעם הראשונה במכונית הזאת. מה שחשוב באמת הוא שמפתח הסרנים הורחב ויחד איתו נופחו גם הכנפיים הסקסיות, ונוסף ספוילר אחורי מזדקר, ואלה השלימו את העיצב האגרסיבי האייקוני. Evo1 יוצרה במשך שנה אחת בלבד לפני שהוחלפה על ידי Evo2, המכונית שניגנה את אקורד הסיום לשושלת מפוארת, ולמעשה גם למותג היסטורי חשוב. ההישגים ההיסטוריים של אינטגרלה באליפות הראלי, מספר היחידות הזעום, והעובדה שמדובר במכונית הקומפקטית הכי ביצועיסטית וחמה של תחילת שנות ה-90 ביסוסו לאינטגרלה Evo1 מעמד ייחודי בקרב חובבי הרכב. אז, וגם כעבור 30 שנים, מדובר במכונית נדירה, מבוקשת ויקרה יותר מאשר לא מעט דגמי אקזוטיקה איטלקית.

כמה זה יעלה?

בשתי מילים: יותר מידי. מחיריה של אינטגרלה נוסקים בקצב מסחרר, וגם Evo1 לא יוצאת דופן. מחיריה נעים סביב  80 ל-90 אלף אירו, אם כי רוב המכוניות האלה מוחזקות בידיים נאמנות ולכן מצבם המכאני והפיזי טוב. למעה, לחלק מן המכוניות האלה יש קילומטרז' מצחיק של כמה עשרות אלפי ק"מ בלבד. אפשר אמנם למצוא מציאות, אלא ששיפוץ מקצועי של מכונית כזאת מתאים רק למי שהתברכו בהמון סבלנות והרבה מאד כסף. מעט אנשים ישקיעו יותר מחצי מיליון שקלים תמורת רפליקת ראלי קלאסית שנופלת בביצועיה מ'קופרה ליאון' חדשה (שעולה פחות מחצי). מצד שני, לערך ההיסטורי, האספני והאמוציונלי של אינטגרלה אין מחיר, וזה בדיוק מה שגורם לנו לאהוב מכוניות אספנות.

The post חג האספנים: מכוניות שמקבלות סטאטוס אספנות ב-2022 appeared first on TheCar.

עוד ב-TheCar
המכוניות שנכנסו לסטאטוס אספנות בשנת 2019
המכוניות שנכנסו לסטאטוס אספנות בשנת 2020

אאודי S2

אאודי קוואטרו קופה, המכונית ששמה את אאודי על מפת הראלי העולמית, הגיעה בשנת 1991 אל סוף דרכה. בחטיבת 'קוואטרו' (כיום 'אאודי ספורט') לא בזבזו דקה והציגו יורשת ראויה על בסיס 'אאודי קופה' – גרסת קופה לאאודי 80 אשר הושקה בשנת 1988. היא נקראה S2 – בין השאר כדי ליצור הקשר והמשכיות ל'קוואטרו S1' האגדית. לימים ייסדה מכונית זאת את סדרת דגמי S הענפה של יצרנית הרכב מאינגולשטאט.

אאודי קופה S2 מונעת באמצעות מנוע ה-2.2 ליטר עם חמישה צילינדרים שמוכר מ'קוואטרו', הוא מספק 220 כוחות סוס שאולי לא עושים כיום הרבה רושם אבל באותה תקופה נחשבו לפצצת אנרגיה. השתלת מנוע כזה בגוף קומפקטי האיצה אותו ל-100 קמ"ש תוך 6.1 שניות ואל  מהירות מרבית של כמעט 250 קמ"ש. הביצועים, רק כדי לסבר את האוזן, היו קרובים מאד לאלה של פורשה 911 בת אותה תקופה.

כמה יעלה?

אאודי ייצרה את S2 עד לשנת 1994, ובמספר עותקים מצומם מספיק כדי שהיא תיחשב נדירה בקרב אספנים. אקזמפלרים שמורים היטב נמכרים תמורת סביב 25 אלף אירו, או פי 2.5 מאאודי קופה סדרתית עם מרכב דומה. זה לא זול, אבל כנראה שזאת השקעה חכמה לנוכח  העליה בביקוש לדגמים הספורטיביים של שנות ה-90.

ב.מ.וו סדרה 3

סדרה 3 של ב.מ.וו היא אחת המכוניות האהובות על חובבי ההגה, וזאת בזכות שילוב בין שלדת הנעה אחורית מצויינת, איכות בניה גבוהה ופוטנציאל שדרוגים אינסופי כמעט. אלא שההיצע של סדרה 3 בישראל מוגבל יחסית, המחירים גבוהים, ורוב המכוניות עברו חיים לא קלים בארץ הקודש, או – רחמנא ליצלן – פרוייקטים לא מוצלחים.

לשמחתנו נכנס השנה הדור השלישי של סדרה 3 לסטטוס אספנות, ואנחנו מדברים על E36 שנחשב לדור המוצלח ביותר של המשפחתית הבאווארית. E36 נחשפה ממש בסוף 1990 והושקה בשנת 1991, כשהיא גדולה, מרווחת ואיכותית יותר מקודמתה, והיא הציגה כישורים דינמיים משופרים בזכות מתלה אחורי מתוחכם שנלקח מ-Z1 הספורטיבית והייחודית.

בשנת הדגם הראשונה, הרלוונטית עבורנו, אפשר למצוא E36 במרכבי סדאן וקופה. גרסאות קבריו, סטיישן ("טורינג") ו-3 דלתות מקוצרת ("קומפקט") נוספו בשלב מאוחר יותר. היצע המנועים כלל מספר מנועי ארבעה ושישה צילינדרים בטור, עם תיבות ידניות אוטומטיות. הבשורה המשמחת היא שאנחנו מדברים לא רק על המכונית הנמכרת ביותר של ב.מ.וו באותה תקופה אלא גם בכוכבת של טבלאות המכירות באירופה. זה אמנם מפחית את הערך האספני של המכונית אבל מגדיל מאד את ההיצע של מכוניות טובות ושמורות, וערכן של כאלה נמצא בעליה קבועה שתימשך גם בעתיד.

כמה יעלה?

מגוון המחירים של סדרה 3 רחב כמו היצע הדגמים שלה אך כדאי להתמקד בדגמי ה-6 צילינדרים הנחשקים (320, 325). אפשר למצוא מכונית כזאת, במרכב סדאן ובמצב טוב, תמורת כ-2,500 עד 3,000 אירו. דגמי הקופה מבוקשים יותר, ונדרשת גם בדיקת היסטוריה מדוקדקת, וגם המחירים בהתאם: סביב ה-5,000 אירו למכונית במצב טוב, כלומר כ-60 אלף שקל בישראל. זה אמנם בערך המחיר שבו נסחרות E36 קופה מקומיות, אלא שרוב אלה שלנו – כאמור – עברו חיים לא פשוטים.


GMC סייקלון/טייפון

גרסאות ביצועים לרכבי פנאי הם עניין שבשגרה בימנו, מגרסאות AMG ו-RS של מרצדס ואאודי ועד לקופרה אטקה והלאה. הטרנד הזה עתיק כמעט כימי המכונית אבל בחתך הזמן שאנחנו מדברים עליו אחת הבולטות, והמפתיעות, מבין יצרניות הרכב הייתה לא אחרת מאשר GMC. בשנת 1991 היא הפתיעה עם 'סייקלון' ("ציקלון"), גרסת ביצועים לטנדר הקומפקטי 'סונומה'. סייקלון מונע באמצעות מנוע ה-4.3 ליטר V6 המוכר של סונומה, אבל עם מגדש טורבו ואינטרקולר אשר הקפיצו את ההספק שלו ל-280 כוחות סוס. גם אם זה לא מסחרר בימנו, נזכור שאפילו עד לפני 20 שנים זאת הייתה סנסציה. למרות תיבת הילוכים אוטומטית, ובזכות מערכת הנעה כפולה, האיץ סייקלון מעמידה ל-100 תוך פחות מ-5 שניות והותיר מאחור מכוניות אקזוטיות כמו פרארי 348. שנה מאוחר יותר השתילה GMC את אותו מנוע ומכלולים גם בג'ימי הקצר והטבילה אותו תחת השם 'טייפון'.

GMC 'טייפון' ו'סייקלון' זכו לשדרוגים חיצוניים ופנימיים, ובאופן מאכזב מבחינת היצרנית לא הפכו ללהיטי מכירות גדולים (אנשי GMC טענו בשעתו שמלכתחילה הם נועדו לייצור בסדרות מוגבלות). סייקלון יוצר רק בשנת 1991 ושווק גם בשנה שלאחריה, ובסך הכל יוצרו ממנו 2,997 יחידות בלבד. טייפון מעט יותר נפוץ: הוא שווק עד לשנת 1993 ויוצרו ממנו 4,697 יחידות.

כמה יעלה?

שני הכלים נדירים ובשנים האחרונות הם זוכים לביקוש ער. השנה, 2021, אפשר להביא ארצה רק את סייקלון (רק 6 יחידות של טייפון יוצרו ב-1991, בהצלחה למצוא אותם), אבל זה לא אומר שאי אפשר להתחיל לחפש גם טייפון ולהתכונן ל-2022. סיקלון במצב טוב עולה סביב ה-35 אלף דולר, כלומר יותר מ-300 אלף ש"ח בשערי הנמל בישראל. אם בכל זאת החלטתם ללכת על זה כדאי שתדעו שבשנת 1991 הוא שווק "בכל צבע שתרצו ובלבד שזה שחור".

למבורגיני דיאבלו

מספר יצירות אקזוטיות נהדרות נכנסו השנה לסטטוס אספנות, ובהן פרארי 512TR (מתיחת הפנים ל'טסטהרוסה' המהממת) ובוגאטי EB110 הסופר נדירה, אבל האקזוטית המרתקת והמעניינת מכולן היא למבורגיני 'דיאבלו'. זאת אחת המכוניות האייקוניות ביותר של שנות ה-90, והיורשת של 'קונטאש' כמכונית הפוסטר האולטימטיבית בחדרי המתבגרים. למבורגיני הציגה את דיאבלו בשנת 1990 אך החלה לשווק אותה בפועל רק לקראת סוף אותה, ובעיקר ב-1991.

אי אפשר לכתוב אודות העיצוב של דיאבלו בלי להשתפך, אז נאמר רק שמרצ'לו גנדיני לקח את הקווים הייחודיים של קונטאש, שגם היא פרי יצירתו, ונתן להם פרשנות מודרנית מתאימה לתקופה. זאת מכונית שנראית מרהיבה גם היום, ואולי אפילו יותר מרוב מכוניות-העל המצועצעות בנות ימינו. הלב הפועם של דיאבלו הוא מנוע V12 של קונטאש לאחר שנפחו הוגדל ל-5.7 ליטרים ונוספה לו הזרקת דלק. כך הוקפץ ההספק ל-490 כוחות סוס, מה שהביא את המכונית למהירות מרבית של 325 קמ"ש. אגב, זאת הייתה המכןונית האחרונה של למבורגיני שתוכננה לפני ההשתלטות של אאודי.

כמה יעלה?

זאת מכונית נדירה באמת: פחות מ-3,000 יחידות ייוצרו ממנה במהלך עשור, והמחירים שלה ונוסקים בעקביות. כדי להגשים את חלום הילדות שלכם משנות ה-90 תצטרכו להשקיע כ-200 אלף דולר תמורת דיאבלו שמורה, כלומר כ-1.5 מיליון ש"ח בשער הנמל בישראל. מצד שני, זה עדיין פחות יקר מ'הורקאן' חדשה.



מאזדה MX3

סיבה טובה להתגעגע לשנות התשעים היא היצע גדול של מכוניות קופה ומכוניות ספורטיביות שעוצבו בעיצוב מדליק והוצעו בשעתו במחיר עממי יחסית. זאת אנטיתזה מדכאת לעידן הנוכחי שבו ספורטיביות עממיות כמעט ונכחדו, ואת מקומן החליף עדר משמים של קרוסאוברים. יצרניות רכב יפניות נתנו באותן שנים את הטון עם שלל דגמים ספורטיבים מכל זן ומין אפשרי. באגף העממי עשתה מאזדה חייל – בעיקר כמובן עם MX5 שנכנסה לסטטוס אספנות בשנה שעברה.

מעט יותר משנה לאחר השקת 'מיאטה' הפתיעה מאזדה עם מכונית קופה קטנה ויפייפיה בשם MX3. עיצוב מאד מוצלח הצניע את העובדה שהמכונית נבנתה על בסיס המשפחתית הצנועה 323, ולמרבה הצער היא תרמה גם את תא הנוסעים ואת המנועים הבסיסים. למרבה השמחה, אנשי הירושימה הפתיעו עם גרסה בכירה שהונעה באמצעות מנוע ה-V6 הקטן בעולם, עם נפח של 1,850 סמ"ק. עם הספק של 136 כוחות סוס MX3 לא הייתה קוטלת GTI, אבל בהחלט הציעה ביצועים חמימים בזכות מנוע עם אופי ייחודי. השלדה, באופן מפתיע, הציגה יכולת לא רעה (אם כי רחוקה מזו של מכוניות אירופאית באותן שנים).

מאזדה MX3 שווקה גם בישראל. נמכרו ממנה כמה עשרות יחידות אבל מעטות בלבד מהן שרדו, ורובן עברו התעללות שכללה – במקרים הקשים – תוספות קוסמטיות מזעזעות שחירבו את העיצוב המדליק. זאת לכשעצמה סיבה טובה להביא MX3 במצב טוב מחו"ל ולא לנסות  לשקם אחת ישראלית.

כמה יעלה?

מאזדה MX3 שווקה בחו"ל גם עם מנוע 1.6 צנוע, אבל כמובן שעדיף להתמקד בגרסת ה-V6. מכוניות במצב טוב מוצעות תמורת סביב  ה-5,000 אירו, אבל אפשר למצוא מציאות במחיר זול משמעותית (שידרשו כנראה יישור קו מכאני וקוסמטי). כ-40-50 אלף ש"ח עבור MX3 זה לא מעט כסף, אבל מי שאהב בשעתו את העיצוב הייחודי יוכל להגשים חלום קטן.

מיצובישי פאג'רו

בתחילת שנות ה-90 החלו מכירות רכבי ה-SUV לפרוח, ולא רק בארה"ב. בראשית 1991 חשפה מיצובישי דור שני ל'פאג'רו', "ג'יפ" אשר עשה לעצמו שם חזק כרכב פנאי/שטח חסון כבר במהלך שנות השמונים. הדור השני של פאג'רו היה חדש לחלוטין, גדול ומרווח ומקודמו, והוא שמר על מראה קובייתי אבל היה הרבה יותר מודרני בעיצובו.

פאג'רו 1991 הוצע במרכב 3 דלתות קצר או 5 דלתות ארוך, עם אופציה לגג מוגבה. בשלב מאוחר יותר נוספה גרסה פתוחה. בתחילת הדרך נעשה שימוש במנועי הדור הראשון – בנזין בנפח 2.6 ליטר ו-V6 בנפח 3.0 ליטר, וטורבו דיזל בנפח 2.5 ליטר. החידוש העיקרי היה תיבת העברה חכמה שנקראה "סופר סלקט" ואפשרה מעבר קליל בין מצבי הנעה אחורית, כפולה קבועה, כפולה עם הילוך כוח, ונעילה של  הדיפרנציאל המרכזי.

הדור השני של פאג'רו שווק אצלנו משנת 1994 ובהצלחה לא מבוטלת, ולא מעט אקזמפלרים שלו מסתובבים על כבישינו. עם זאת, כמו בהרבה מקרים, רוב הכלים ששרדו שבעי קרבות ומעללים, עברו שיפורים שונים ולא זכו לחיים קלים.

כמה יעלה?

המחיר של פאג'רו קלאסי החל לעלות בעולם, אך עדין אפשר להשיג אקזמפלרים במצב טוב תמורת כ-8-10 אלף דולר פלוס מינוס. זה אומר שיבוא של פאג'רו יהיה יקר יותר מקניית כלי מקומי, אבל סביר שהוא יהיה עם קילומטראז' נמוך ובמצב טוב שיחסוך עלויות שיפוץ ותחזוקה.

מרצדס S קלאס

מרצדס S קלאס נחשבת מזה עשורים רבים לאמת מידה בתעשיית הרכב בכל הקשור לאיכות וטכנולוגיה. לפני 30 שנים הוצג W140 – הדור השנוי ביותר במחלוקת בתולדות השושלת הזאת. הביקורת הופנתה כלפי מידות מוגזמות ועיצוב קובייתי ומנופח אשר שיווה למכונית מראה של לוויתן על גלגלים. היא גם ספגה ביקורת על "הנדסת יתר" שגרמה לה להיות כבדה מאד (1.9 טונה לגרסאות הבסיס), אם כי "הנדסת היתר" הזאת אפשרה לה לשרוד לא רע את פגעי הזמן.

S קלאס W140 כללה את שיא הטכנולוגיה של אותן שנים, עם פיצ'רים שהפכו סטנדרטיים במכוניות יוקרה רק לקראת סוף אותו עשור. בין השאר היא הציעה אופציה לבולמי זעזועים אדפטיביים, פנסי קסנון, ובשלב מאוחר יותר גם מערכת ESP (משנת 1995) ומערכת ניווט. למרות ביקורת על העיצוב, כמו גם עם כך שהיא ממש לא הייתה ספורטיבית כמו סדרה 7, זאת אחת המכוניות האייקוניות והאיכותיות ביותר של שנות ה-90. גם אם העיצוב שלה לא נחשב נחשק במיוחד בשעתו, ניכר שהוא שרד היטב את הזמן ויש בו משהו מעניין בשונה מעיצובים מודרניים אך מצועצעים ממנו.

כמה יעלה?

מרצדס ייצרה יותר מ-400 אלף S קלאסים מהדור המדובר, אלא שרבות מהן ירדו מהכבישים בגלל עלויות אחזקה כבדות. גם כיום זאת עדיין מכונית נפוצה ויש לה מבחר גדול של גרסאות, בטווח מחירים גדול. דגמי שישה צילינדרים בסיסיים עולים סביב ה-7,000 אירו, ואילו דגמי V12 מפוארים ומאובזרים נסחרים תמורת כמה עשרות אלפי אירו, אם הן "במצב תצוגה". אקזמפלרים בודדים ששרדו בישראל נמכרים תמורת סביב ה-60-70 אלף ש"ח לפחות, ומותר להניח שהם לא טופלו בפדנטיות גרמנית – עניין קריטי במכוניות מורכבות כאלה.


סיטרואן ZX 

בשנת 1991 הוצגו מספר מכוניות קומפקטיות חשובות ומעניינות בשוק האירופאי, בהן אופל אסטרה, דור שלישי לפולקסווגן גולף וסיטרואן ZX. צמד הגרמניות הוצג לקראת סוף שנת 1991 ולכן כמעט שאי אפשר להשיג אקזמפלרים מתאימים ליבוא לישראל. סיטרואן ZX, לעומתן, שווקה כבר מאמצע אותה שנה ונמכרה היטב, וכך אפשר למצוא לא מעט יחידות ששרדו.

אם נודה על האמת, ZX לא הייתה מכונית נחשקת במיוחד אז, וגם לא היום. זאת בסך הכל משפחתית קומפקטית עממית, על בסיס פיג'ו 306 אשר החזירה את סיטרואן לזירה חמש שנים אחרי הפסקת הייצור של GS. עם הצגתה היא ספגה ביקורת על עיצוב פושר ומחסור במקוריות, ודאי ביחס לאוונגרדיות של דגמי סיטרואן הקלאסיים. מצד שני זאת הסיטרואן שבישרה על עידן ההתבססות על דגמי פיג'ו, וזה גם עשה אותה  מהנה לנהיגה בזכות שלדה מצויינת גם בדגמים הבסיסיים. ZX הציגה רמת איכות ואמינות גבוהה מזו של דגמי עבר של סיטרואן, אם כי אז – וגם היום – היא לא הדביקה את גולף ובוודאי לא את היפניות.

ZX הוצעה עם מגוון רחב של מנועים ורמות גימור. אם שוקלים לייבא אחת כזאת הרי שהיא חייבת להיות הגרסה הספורטיבית ששווקה תחת  הכינוי 'וולקן'. זאת הייתה רמת הגימור הבכירה והספורטיבית של ZX והיא הציעה כיול שלדה עדיף ושווקה עם המנועים החזקים בפורטפוליו –  בראשם 1.9 ליטר עם 130 כ"ס שנלקח מ-205GTI (והוחלף מאוחר יותר במנוע 2.0 ליטר מעט חלש יותר). בנוסף הוצעו מנוע 1.8 ליטר וגם מנוע טורבו דיזל שאותו אי אפשר להביא ארצה. בשנה הבאה אפשר יהיה להביא ארצה גם את גרסת ה-16V, הספורטיבית באמת, של ZX, עם מנוע 2.0 שמספק 155 כוחות סוס ונלקח מפיג'ו 405Mi.

כמה יעלה?
דגמים רגילים של סיטרואן ZX נמכרים במחירים מצחיקים למדי של כ-1,500 אירו. וולקן במצב טוב, לרוב הרבה יותר טוב מהוולקנים המעטים ששרדו בארץ הקודש, מוצעות למכירה תמורת כ-2,500-3,000 אירו. כ-30 אלף ש"ח עבור קומפקטית סמי ספורטיבית מהנה? בהחלט מחיר הגיוני לאור ההיצע המקומי הדל.


פורד אקספלורר
כנראה שאין שום דבר סקסי ונחשק בפורד אקספלורר. בכל זאת, בראיה היסטורית מדובר באחד מהכלים החשובים ביותר למהפכת ה-SUV של שנות ה-90. אקספלורר נולד בשנת 1990 (אבל החל להימכר בשנת הדגם 1991) כתשובה של פורד להצלחה של GMC ג'ימי/שברולט בלייזר S10, ומהר מאד הפך להיות לא רק הרכב הנמכר בקטגוריה אלא לרכב הנוסעים הנמכר ביותר בארה"ב בעשור כולו. מדהים. מאוחר יותר הבין הקהל שאין צורך ב-SUV מגושם על בסיס טנדר, ונולדה אופנת הקרוסאוברים הנוכחית. מבחינה זאת יש משהו נוסטלגי/רומנטי באפשרות לשים יד על SUV אמיתי בעידן של רכבי "כאילו" שטח מלוקקים.

אקספלורר נבנה על שלדת סולם שנלקחה מ'ריינג'ר', הטנדר הקטן של פורד, והוא צוייד במנוע V6 בנפח 4.0 ליטר. אפשר למצוא אותו בגרסת מרכב קצרה או ארוכה, עם תיבת הילוכים ידנית או אוטומטית, הנעה אחורית או כפולה, ושפע רמות גימור. היות שהוא יוצר במאות אלפי יחידות בשנה.

כמה יעלה?

ההיצע של אקספלוררים עצום, והערך האספני שלהם לא גבוה, וזה בא לידי ביטוי בטווח מחירים שנע בין כמה מאות דולרים לאקספלורר חבוט במצב נסיעה ועד למכוניות שמורות שתמורתן נדרשים סביב ה-2,000-2,500 דולר בלבד, וזה אומר שתוכלו לנהוג בישראל באקספלורר שיעלה לכם כ-30 אלף ש"ח. לאור זמינות נמוכה של חלפים ומחירים גבוהים בישראל, כדאי לבצע יישור קו מכאני כבר בארה"ב. זה דורש קצת פרוצדורה, אבל הרבה פחות אשר לבצע את המשימה בארץ (כלל זה נכון לכל רכב אספנות). אנחנו ממליצים להתאמץ למצוא את גרסת "אדי באוור" (בתמונה המצורפת) המאובזרת והמדוגמת.


פורשה 968

בתחילת שנות התשעים נמצאה פורשה במצב לא קל, עם תזרים מזומנים מוגבל והיצע דגמים שהלך והתיישן. היא הציעה את 911 מקוררת האוויר, 928 שכבר הייתה בת 12 ואת 944 העממית, שמכירותיה הלכו ודעכו מפני שכבר הייתה זקנה (היא הייתה מבוססת על 924 ששורשיה באמצע שנות השבעים). מהנדסי פורשה, כדרכם, ניסו לסחוט את הלימון של 944 המוצלחת עוד קצת, ביצעו בה מתיחת פנים וקראו לתוצאה שקיבלו 968.

968 הושקה בשנת 1991 ושמרה על הצללית המוכרת של 944, אבל יש לה חרטום עם פנסים עגולים במקום אלה הקופצים. העיצוב הכללי שלה הזכיר את 928 הגדולה בחזית ומאחור. השלדה התבססה על 944 S2 עם מנוע ה-3.0 ליטר 16 שסתומים של S2 לאחר ששודרג עם  מערכת תזמון שסתומים משתנה חדשנית לתקופתה. ההספק המרבי זינק ל-240 כוחות סוס, והמנוע חובר לתיבת הילוכים ידנית חדשה עם שישה יחסי העברה כסטנדרט. כדי לעודד מכירות בשוק האמריקני החשוב הוצעה תיבת הילוכים אוטומטית חדשה עם ארבעה יחסי העברה. כמו קודם לכן גם 968 הציעה גרסאות קופה עם גג פריק או קונברטיבל, ובשלב מאוחר יותר גם גרסת טורבו S עם יותר מ-300 כוחות סוס  וגרסת 'קלאב ספורט' (CS) קלת משקל. את אלה עדיין אי אפשר להביא כרכב אספנות.

968 הייתה כישלון מסחרי מהדהד. בארבע שנותיה נמכרו פחות מ-13 אלף יחידות, וזה הופך אותה כיום לבעלת ערך אספני הרבה יותר גבוה מזה של 944 אשר הפכה בשנים האחרונות לאחד מדגמי האספנות הפופולריים ביבוא אישי לישראל.

כמה יעלה?
המחירים תואמים את ההיצע המוגבל, וזאת מכונית יקרה משמעותית מ-944. מכוניות שמורות מוצעות סביב 20-25 אלף דולר, כלומר כ-200 אלף ש"ח ומעלה כאן בישראל, לכן לא צפוי שזאת תהיה להיט אספנות מקומי כמו 944. 

The post חג האספנים: המכוניות שמקבלות היום סטטוס אספנות appeared first on TheCar.

תעשיית התיירות, שקלטה אותן כבר אחרי מלחמת העולם השנייה ומשתמשת בהן עד היום – נפגעה אנושות בגלל קורונה, אבל עבור אחת החברות המפעילות – Ride the ducks Seattle – זאת הייתה רק "נשיקת מוות" שחתמה קושי כלכלי עצום, הביאה אותה סופית לפשיטת רגל. כמובן שהצרות של חברה אחת הן ההזדמנות של מחפשי מציאות אחרים לרכוש לעצמם פיסת היסטוריה.

הרעיון של משאית אמפיבית להובלת לוחמים ואספקה ביבשה ובמים יושם על-ידי צבא ארצות הברית ובעלות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה, אם כי למרבה התדהמה הוא נדחה על-ידי הצבא קודם לכן, ונקלט שם רק לאחר שהוכיח את עצמו בפעולת חילוץ אזרחית.
את המשאית עם יכולת ציפה פיתחו, באופן כמעט צפוי, מעצב יאכטות ויורד-ים יחד עם מהנדס. היא נבנתה לראשונה על-ידי יצרנית אוטובוסים אשר כינתה אותה בראשי התיבות DUKW אשר סימנו מונחי ייצור פנימיים של החברה, אבל הפכו מהר מאד לכינוי הנפוץ של היצירה הזאת: "דאק", ברווז.

רוד סטפנס ג'וניור, מעצב יאכטות במספנה בשם Sparkman & Stephens, Inc יישם את הרעיון המקורי עם יורד הים דניס פולסטון בעזרת פרנק דבליו ספיר מן המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, והוא פותח הלאה בעזרת "ועדת המחקר הלאומית לביטחון" כדי לתספק יחידות צבאיות לאחר ביצוע צליחה ונחיתה באמצעות נחתות כבדות. הצבא, כאמור, דחה את הרעיון.

האגדה מספרת שההחלטה הגורלית הזאת השתנתה כאשר ספינת סיור של משמר החופים האמריקני נקלעה לסערה ועלתה על שרטון בסמוך לחוף מסצ'וסטס. רוחות במהירות של 110 קמ"ש, גשם עז וגלים גבוהים מנעו מכוחות חילוץ להציל את שבעת אנשי הצוות שנקלעו למצוקה, אבל בתעתוע חביב של ההיסטוריה, או במזל רב, נמצא שם במקרה אב-טיפוס של DUKW במהלך ניסויי נסיעה. ה"ברווז" נכנס בקלילות למים הסוערים והגיע אל הספינה, חילץ ללא קושי את המלחים והפך מיד לגיבור היום. עם רקע כזה לא יכלו גם אנשי הצבא הקשוחים להתעלם ממנו, והפרויקט יצא לדרך.

תעתועי ההיסטוריה לא הסתיימו בהחלטת הרכישה של הצבא, מפני שמי שלקחה את העניינים לידיים מכאן והלאה הייתה יצרנית האוטובוסים האמריקנית Yellow Truck & Coach מן העיר פונטיאק, מישיגן. זאת נוסדה במקור כאחת החברות הבנות באימפריית הרכב המתגבשת של ג'ון די הרץ – מי שייסד בין השאר את מי שהייתה לימים חברת ההשכרה הגדולה ביותר בעולם (וכעת נמצאת בקשיים).

Yellow Truck & Coach הייתה חברה מרתקת בפני עצמה, ועוד לפני שנבלעה סופית בתוך חטיבת המשאיות של ג'נרל מוטורס – GMC – במהלך המלחמה, היא הייתה בבעלות משותפת של הרץ ו-GM. בין השאר ייצרה החברה הזאת אוטובוסים חשמליים וכאלה שהונעו באמצעות גז, והמהנדסים המוכשרים שלה העבירו את התכנון המקורי לייצור סדרתי שהחל בשנת 1942, חודשים ספורים לאחר שארצות הברית נכנסה למלחמת העולם השנייה. במהלך מעט יותר משנתיים וחצי ייצרה החברה הזאת 21,147 "ברווזים" אשר שימשו את הנחתים ואת הצבא האמריקני, ונמסרו גם לשימושם של כוחות בריטים, סובייטים ואוסטרלים.

DUKW המקורי מבוסס על משאית נפוצה למדי של GMC, עם שישה גלגלים, אשר הונעה באמצעות מנוע שישה צילינדרי סטנדרטי. אל תיבת ההילוכים שלה חובר טרנספר מיוחד שמאפשר לבחור להעביר את כח המנוע באמצעות גל-הינע נפרד אל מדחף גדול יחסית שממוקם מאחור. המרכב, באופן טבעי, תוכנן כך שלא תהיה חדירת מים לתוכו, אבל המהנדסים לקחו בחשבון שהוא עלול להיות מחורר על-ידי פגיעת כדורים או רסיסים שיפערו בו חורים בקוטר של כמה סנטימטרים. למקרה כזה הם והוסיפו חלל סגור שאפשר כושר ציפה מסוים, ואפשר אף לדחוס לתוכו אוויר באמצעות מדחס. עם זאת, היות שהמשקל העצמי של המשאית היה כמעט 6 טונות אי אפשר היה להוסיף לה מיגון.

אורכו של הברווז המגושם הזה כ-9.5 מטרים, רוחבו 2.5 מטרים והוא מתנשא לגובה של 2.2 מטרים בגרסת ה"קבריו" שלו, ללא גג ועם כיסוי ברזנט. הביצועים, יחסית לתקופה, די מדהימים: מהירות יבשתית מרבית של 80 קמ"ש ושייט במהירות של 5.5 קשרים, כ-10 קמ"ש.
ל"ברווז" המשונה יש זכות ראשונים לאחד הפיתוחים שמשמשים כלי רכב צבאיים ואזרחיים עד ימינו אלה: מדחס אוויר ומערכת ניפוח לצמיגים אשר מאפשרת שליטה מלאה בלחץ האוויר של כל אחד מהם. כך אפשר להתאים את לחץ האוויר בצמיגים לאתגר שאיתו מתמודדת המשאית, ולהתגבר בקלות על שטחים חוליים ובוציים כמו על שבילים סלעיים.

"טבילת האש", או במקרה הזה "טבילת המים" הראשונה של הברווזים האמריקנים הייתה בקרבות בגוואדקאנל בחזית הפאסיפית, ובפלישה לסיציליה במסגרת מבצע "האסקי" בחזית האירופאית. עם זאת, לפרסום העולמי הגדול ביותר שלהם הם זכו, באופן טבעי, בזכות קומץ קטן מהם שנכלל בסדר הכוחות שנחתו ונטחנו על חוף "אומהה" בנורמנדי, צרפת.

ברווזים הוסיפו לשרת בצבא ארה"ב גם במלחמת קוריאה, אלא שהפעם הם כבר נלחמו משני הצדדים: הסובייטים, שקיבלו כמה מאות מהם במהלך מלחמת העולם השנייה, ביצעו "הנדסה הפוכה" ובנו גרסה רוסית שנקראת BAV 485. גם הצרפתים השתמשו בברווזים במלחמות שלהם בצפון אפריקה, ו"הקריירה הצבאית" של הברווזים הסתיימה באמצע שנות החמישים כאשר חלקם הוסבו לשימושם של כוחות משטרה ויחידות חילוץ והצלה.

75 שנים של הרפתקאות

לצבא האמריקני אין בדרך כלל יותר מידי סנטימנטים לציוד שהוא רוכש, ומיד לאחר מלחמת העולם השנייה הוא הוציא למכירה אלפי "ברווזים", שחלקם הותכו לפלדה ואחרים נרכשו על-ידי בוגרי המלחמה למטרות אזרחיות. ממש בסמוך לאחר המלחמה נרכשו מספר ברווזים על-ידי חיילים משוחררים שנחשפו ליכולות המיוחדות שלהם, והקימו חברות אזרחיות לטיולי הרפתקה.

מיליוני אזרחים אמריקנים ואורחיהם השתתפו ב-75 השנים האחרונות בטיולים כאלה – רובם באמריקה וחלקם גם במדינות אחרות מסביב לעולם, כלומר שהיצירה המגושמת והמשעשעת שנולדה לשימושים צבאיים חיה האזרחות הרבה יותר שנים, ושימשה לשימושים מועילים עד ימינו אלה.

במהלך השנים פותחו דגמים מתקדמים יותר של "ברווזים", חלקם על בסיס התכנון המקורי ואחרים הונדסו מדף נייר חלק בתצורות שונות. למרבה התדהמה, כמה מן החברות שמפעילות טיולי הרפתקה מוסיפות להשתמש בכלים מקוריים שנבנו עוד במהלך המלחמה, ואלה כבר מתקרבים כיום לגיל 80 (!). כל "ברווז" מסוגל לשאת כמה עשרות נוסעים-מטיילים, ובמהלך עשרות שנות פעילות היו כמובן גם כמה תאונות טביעה מחרידות שבהן נספו יותר מ-40 טיילים. אלה הובילו בסופו של דבר לסגירת כמה חברות טיולים שהפעילו אותם, אבל לא את כולן. אחת החברות, Ride the ducks Seattle, הייתה מעורבת בשנת 2015 בתאונת דרכים שבה, כתוצאה מכשל טכני באחד הברווזים שלה הוא פגע באוטובוס תיירים "רגיל". בתאונה זאת נהרגו שישה נוסעים ונפצעו כ-60 נוסעים אחרים משני כלי הרכב.

בית משפט אמריקני קבע ש-Ride the ducks Seattle נושאת בשליש מן האחריות לתאונה בגלל שלא הקפידה על הנחיות התחזוקה, והיא נאבקה בעול הכלכלי של המשפט והנזק עד לחודש אפריל השנה, שבו הכריעה אותה קורונה באופן סופי, וכל נכסיה – מן הברווזים וחלקי החילוף שלהם ועד לשלטי השם של החברה – מוצעים כעת למכירה מקוונת, באינטרנט.

8 מבין 19 הכלים של Ride the ducks Seattle שעומדים למכירה הם ברווזים מקוריים שיוצרו על-ידי GMC בשנת 1945, אם כי כדי להפוך אותם לפריטים היסטוריים ברמת שימור גבוהה צריך להפריד אותם ממנועי ה-V8 שהושתלו בהם במהלך השנים ולמצוא מנועי 6 בשורה מתאימים. שלושה כלים אחרים, מעניינים בפני עצמם, יוצרו בשנת 1952 על-ידי סטודבייקר ואולי אף צברו ניסיון קרבי בקוריאה, ויש שם פנינים היסטוריים אחרות שמעניינות פשוט מפני שהיצרנים שלהם כבר מזמן לא קיימים: קייזר משנת 1968 ומשנת 1970, ואמריקן ג'נרל משנת 1972. מוצע למכירה גם ברווז אחד מתוצרת ג'יפ (1966), ואפילו אחד מתוצרת 'ריו' (1980).

נכון להיום בבוקר (ב') הוגשו על הברווזים הצעות שנעות בין 1,200 ל-21,000 דולר ליחידה, אבל הצעות המחיר צפויות להתעדכן ככל שנתקרב למועד הסיום של המכירה, ביום רביעי בשעות הערב שלנו (11:00 שעון וושינטון).

The post הזדמנויות קורונה: ברווזים על גלגלים עם היסטוריה, במכירה פומבית appeared first on TheCar.

הצהרה שפרסמה הפדרציה בשבוע שעבר מנוסחת אמנם בלשון נעימה ומוקפדת, אבל המשמעות שלה ברורה וחד משמעית: מכונית ישנה, או מכונית אספנות, אשר בעליה יחליף את מערכת ההנעה המקורית שלה במערכת הנעה חשמלית – תאבד את מעמדה כ"מכונית קלאסית" או כ"מכונית אספנות". "זאת לא הצורה החיצונית שלה שהופכת מכונית לבעלת ערך היסטורי" – אומרים אנשי הפדרציה – "אלא ההיצמדות לטכנולוגיה ולמבנה שבה היא תוכננה ויוצרה במקור".

מה שאולי נשמע ברור מאליו עבור רוב אספני הרכב לא בהכרח יכול לעמוד בפרץ של ההזדמנות הכלכלית החדשה שנוצרה עם המעבר מעידן מנוע הבעירה הפנימית אל עידן ההנעה החשמלית. לנוכח ההחמרה המהירה בדרישות תקינת זיהום האוויר – בעיקר באירופה ובסין – נאלצות בשנים האחרונות רוב יצרניות הרכב להציע מכוניות חשמליות. אבל מכיוון שתכנון מכוניות חשמליות טהורות אורך זמן רב, וכרוך בהשקעות גדולות מאד – כמעט כל יצרניות הרכב פשוט מבצעות הסבות של מכוניות קיימות באמצעות החלפת מערכת ההנעה הקונבנציונלית במערכת הנעה חשמלית. כתוצאה מכך נוצרה תעשייה חדשה של מנועים, סוללות ומערכות בקרה לרכב חשמלי – ויחד איתה נוצרה גם ההזדמנות תיאורטית להסב כל מכונית קיימת בעולם להנעה חשמלית.

אלא שהסבה כזאת לא זולה, וטווחי הנסיעה שמתקבלים בעקבותיה עדיין לא מרשימים במיוחד, ולכן כרגע היא עדיין לא אטרקטיבית עבור רוב רובן של המכוניות הקיימות – ודאי כאלה שאפשר לתחזק באמצעות חלפים חדשים או משומשים. לעומת זאת – מכוניות ישנות ועתיקות הן לרוב מכוניות שהתחזוקה שלהן לא קלה או זולה, ולא פשוט להשיג עבורן חלקי חילוף. בנוסף – רוב מי שמשתמשים בהן לא זקוקים לטווחי נסיעה ארוכים.

לקריאה נוספת: החיפושית החשמלית תעשה קצר לאספני הרכב

הסבת מכונית ישנה להנעה חשמלית "מכניסה לה חיים חדשים" וכמעט תמיד משפרת את ביצועי התאוצה והמהירות שלה באופן ניכר ביחס למצב המקורי, ולנוכח זאת אין זה מפתיע שבשנים האחרונות צצות עוד ועוד חברות שמציעות הסבות כאלה ואחרות. לאחרונה נכנסו לזירה הזאת אפילו יצרניות רכב ותיקות – החל מרנו וכלה באסטון מרטין, ודי ברור מדוע זה מזעזע רבים מבין מי שאהבתם נתונה למכוניות אספנות.
"מספר הולך וגדל של ישויות מסחריות מציעות להסב כלי רכב היסטוריים להנעה חשמליות באמצעות החלפת כל מערכת ההנעה ביחידה חשמלית וסוללות", כותבים אנשי FIVA בהודעתם. "בדרך זאת, לטענתן (של החברות המסחריות – ג.מ.), ניתן לשמור את המראה הקלאסי של הרכב תוך עמידה בתקנים סביבתיים מודרניים. כיתרון נוסף, ההמרה עשויה גם להגדיל את הכוח ואת הביצועים. חלק מחברות ההסבה אף קיבלו אישור מרשויות ההסמכה לשמור את מספר זיהוי הרכב המקורי (VIN) של "הרכב התורם", וזאת למרות שהחליפו פחות או יותר את כל מערכת ההינע. FIVA (Fédération Internationale des Véhicules Anciens) או הפדרציה הבינלאומית של כלי רכב היסטוריים, מבינה את המוטיבציה של חלק מבעלי הרכב "לחשמל" את כלי הרכב שלהם – ומכירה כי בכפוף לחקיקה ולתקנות, כל השינויים הם עניין של בחירה אישית.

עם זאת, FIVA – כארגון שמוקדש לשימור, הגנה וקידום של כלי רכב היסטוריים – אינו יכול להמליץ, לבעלי הרכב או לרגולטורים, על שימוש ברכיבי הנעה חשמלית מודרניים (מנועים וסוללות) כתחליף למערכת ההנעה המקורית של הרכב. המרת כלי רכב היסטוריים ממנועי הבעירה הפנימית המקוריים שלהם למערכת הנעה חשמלית לא תואמת את הגדרת ה-FIVA לרכב היסטורי, והיא גם לא עולה בקנה אחד עם מטרת השימור של כלי רכב היסטוריים ושל התרבות שקשורה אליהם. לדעת FIVA, כלי רכב שהומרו עד כדי כך מפסיקים להיות כלי רכב היסטוריים. על פי FIVA, רכב היסטורי חייב להיות: לפחות בן 30, נשמר ומתוחזק "במצב נכון" מבחינה היסטורית, לא נעשה בו שימוש כאמצעי תחבורה יומי, והוא "חלק מהמורשת הטכנית והתרבותית שלנו".
טידו ברסטרס, סגן נשיא FIVA לנושאי חקיקה אומר: "לדעתנו – זאת לא צורתו או גופו של רכב שהופך אותו ל"היסטורי" אלא האופן שבו כל הרכב נבנה ויוצר בצורתו המקורית. מכך נובע שאם בעלים, מהנדס רכב או יצרן יבחר לבצע המרות כאלה לרכב היסטורי – FIVA תמליץ בחום שכל שינוי יהיה הפיך, ושכל הרכיבים המקוריים יאוחסנו בבטחה. בדרך זאת הרכב עשוי – אם ירצו בכך בעתיד – להיות מוחזר למצבו המקורי, ואז הוא יוכל לשוב ולהיות רכב היסטורי".

ארגון FIVA נוסד לפני 53 שנים וכיום חברים בו כשני מיליון חובבי רכב מ-65 מדינות שונות. אנשי הארגון מוסיפים שלגישתם לריח, לצליל ולהתנהגות הכביש של כלי רכב היסטורי יש חלק בחוויית הנהיגה במכונית קלאסית. לדבריהם, הטענה כאילו גם מבעלי מכוניות אספנות נדרש לתרום את חלקם בצמצום זיהום האוויר היא מגוחכת, היות שמכונית קלאסית ממוצעת נוסעת פחות מ-2,400 ק"מ בשנה, ובתוך כדי כך יוצרת פחות זיהום מכפי שיוצר תהליך הייצור וההובלה של סוללות ליתיום-יון.

כפי שפרסמנו כאן, חברת פולקסווגן נקשרה לאחרונה עם חברת eClassics הגרמנית בשיתוף פעולה לייצור מערכות הסבה חשמליות לכל "חיפושית" ישנה או עתיקה. רנו הציגה את 4 e-Plein Air ואילו יגואר חשפה לא מכבר את E-Type Zero ואנשיה אף ציינו שהסבה דומה מתאימה גם לדגמים ישנים אחרים של החברה, כמו XJ.
חטיבת השימור האינטגרלית של אסטון מרטין הגדילה לעשות, והיא מציעה הסבות רשמיות של החברה לדגמים היסטוריים כמו DB6 Mk2 Volante משנת 1970. עם זאת, הדגש של אסטון מרטין – ממש כפי שממליצים אנשי FIVA – הוא על האפשרות להחזיר בעתיד את מנוע השישה צילינדרים המקורי של המכונית.

The post אספני הרכב יוצאים למלחמה: מכונית חשמלית לא תהיה "קלאסית" appeared first on TheCar.

כידוע, סצינת אספנות הרכב היא בבחינת תרבות מבוססת ומוערכת ברוב מדינות העולם, ובשנים האחרונות יש לה עדנה גם בישראל. מאות בני אדם, רובם ככולם נורמטיביים ושומרי חוק, משמרים ביד אוהבת אלפי מכוניות ישנות, חלקן אף עתיקות (במונחי תעשיית הרכב). בלי לפתוח פה, מכוניות אספנות כמעט לא מעורבות בתאונות גם מכיוון שהן מטופלות היטב, גם בזכות אופי הנהיגה בהן, וגם בזכות החובה לבצע להן מבחני רישוי מוקפדים.

למרות זאת, לאחרונה פרסמו אנשי משרד התחבורה הנחיה מחמירה למכוני הרישוי, שדורשת מהם להקפיד הקפדה יתרה על התאמה בין מידות הצמיגים שמותקנים על הרכב לבין המידות שרשומות ברישיון הרכב. במאמר מוסגר ומקדים נזכיר רק שמידות שמצוינות ברישיון מתארות לרוב את המידות שאיתן יובאה מכונית לישראל, אולם לא רק שאין כל מניעה מעשית שאותה מכונית תתגלגל על צמיגים במידות אחרות (בגבולות הסביר כמובן) – במדינות רבות אותן מכוניות נמכרו בפועל עם צמיגים במידות אחרות.

בכל מכוני הרישוי נמצאת חוברת שכוללת מידות חליפיות לצמיגים עבור רוב דגמי המכוניות שנמכרו בישראל, וכל אחד יכול להגיע למכון רישוי ולשנות, די בקלות, את המידות שרשומות ברישיון הרכב שלו כל עוד שהן קיימות באותה חוברת. הבעיה היא שבשנים האחרונות יובאו ארצה אלפי מכוניות שחלקן לא יובא במקור לישראל, ולגבי רבות מהן אין בחוברת של משרד התחבורה פרטים של מידות חליפיות לצמיגים.
הבעיה חמורה במיוחד כאשר מכוניות ישנות ועתיקות עלו לכביש עם צמיגים במידות שבימינו אין להן יותר ביקוש, ולכן יצרניות הצמיגים לא טורחים לייצר כאלה. במקרה כזה, אם אתם בעלים של רכב ישן שמתגלגל על צמיגים במידות לא פופולריות, קחו בחשבון שהמכונית האהובה שלכם עלולה להיות מושבתת.

אנשי משרד התחבורה מאפשרים, כמובן, לכל אדם (גם עם מכונית חדשה) להביא אישור של יבואנית הרכב, או של יצרנית הרכב, שמאשר להתקין על דגם מסוים צמיגים במידות אחרות, אבל – רק לצורך הדוגמא – אם יש בבעלותכם מכונית מתוצרת 'סאאב', 'דייהו', 'רובר', 'סימקה' או 'אינוצ'נטי' – שלא לדבר על מותגים ותיקים יותר כמו 'בורגוורד' או NSU או 'פאקארד' – תזדקקו לשירותים של מעלה באוב כדי לקבל "אישור יצרן": יצרניות אלה הפסיקו את פעילותן לפני שנים רבות. אגב, באופן כללי – אפילו כאשר יצרניות הרכב עדיין חיות, קיימות ונושמות – לא תמיד קל לקבל סיוע מן היבואניות שמייצגות אותן בישראל כדי לקבל מהן אישורים כאלה ואחרים מן היצרניות.

עד לא מכבר יכלו בעלי רכב לעבור את מבחן הרישוי השנתי במידה שהמציאו אישור של צמיגאים ישראלים למידות הצמיגים, למשל כאשר מידות רשומות על הצמיג באינטשים וברישיון הרכב הן כתובות במילימטרים. כעת, לנוכח החמרה בדרישות משרד התחבורה – מכוני הרישוי מקפידים יותר ודורשים אישור של יצרנית רכב. התוצאה היא שבעלי רכב שקיבלו בעבר אישור של צמיגאים להרכיב צמיגים במידות שונות מן המקוריות – יידרשו כעת להשבית את כלי הרכב האלה בטענה שאישור זה לא קביל.

בעלי מכוניות ישנות ומכוניות אספנות אשר פנו אל משרד התחבורה טוענים שנדחו ב"לך ושוב" ולא נמצא פתרון לבעיה שלהם, וגם פניות שלהם אל מכון התקנים לא הואילו לאחר ששם סרבו להעניק אישורים או דרשו סכומי כסף גבוהים תמורת בדיקה ומתן אישור. התוצאה היא שבעלי כלי הרכב כאלה לא יכולים לעבור את מבחני הרישוי ונאלצים להשבית אותם. לטענתם – מי שצריך למצוא פתרון לבעיה הוא משרד התחבורה, ועליו להסמיך לצורך זה צמיגאים מומחים או מעבדות כמו מכון התקנים והטכניון – כפי שנהוג בתחומים טכניים הרבה יותר מורכבים.

כאשר פנינו אל משרד התחבורה במטרה לבחון את הנושא נענינו, ראשית לכל, בפתיח ארוך ומעורר השראה אודות החשיבות הרבה של הקפדה על מידות הצמיג להוראות יצרנית הרכב, וגם בהסבר מפורט אודות הדרך שבה מבוצעים ניסויים ובדיקות לצמיגי רכב על-ידי היצרניות. בעוד שההסבר – ברמה העקרונית שלו – הגיוני ומקובל, הקטע שעוסק ברכבי אספנות יגרום לשערותיכם לסמור. כך נכתב שם: "לגבי צמיגים ברכבי אספנות ורכבים מיושנים – הסוגיה מוכרת לנו ואף ברוב המקרים, כאשר לקוחות פנו אלינו בבקשה לשנות מידת צמיג בגלל שלא מיוצרת/מיובאת לארץ, הצלחנו לאתר עבורם מידת צמיג מקורית בארץ. בנוסף, כיום מותר לבצע ייבוא אישי לצמיגים עפ"י מדיניות של מוצרי תעבורה אשר כל בעל רכב כזה יכול מראש לפני הטסט לדאוג להשגת צמיגים מתאימים…"
בהקשר זה חשוב להדגיש שמה שנשמע טוב על הנייר לא כל כך קל לביצוע במציאות: מי שמייבא צמיגים באופן עצמאי נדרש להציג "אישור של מעבדה מוסמכת" (מכון התקנים או טכניון) ומוסדות אלה גובים אלפי שקלים תמורת אישורים כאלה.

תגובת משרד התחבורה "משתפרת" בהמשך: "כמו כן, בעלי רכבים מיושנים/אספנות אמורים להיות מודעים למגבלות של אספקת חלפים וצמיגים מעצם התיישנותם, ולכן כל בעל רכב כזה מודע שיתכן ויהיו מצבים שהרכב יעמוד וימתין לחלפים".
בתרגום לעברית, אנשי משרד התחבורה אומרים לכם שגם אם בכל מדינות האיחוד האירופאי, ובארצות הברית, מותר להרכיב צמיגים במידות מקובלות – גם אם אלה שונות מן המידות המקוריות שרשומות ברישיון הרכב – בישראל צריכים אספני הרכב להשבית את המכוניות שלהם אם הם לא מצליחים להשיג פיסת נייר, וזאת גם במקרים שבהם מי שאמור לספק את הנייר הזה כבר לא קיים, וכאשר אף יצרנית צמיגים לא מייצרת צמיגים במידות המקוריות.

ברור לנו שפקידי משרד התחבורה לא רוצים או לא מוכנים לקחת על עצמם אחריות, אבל פתרון הבעיה הזאת הרבה פחות מסובך מאשר שיגור של חללית לירח. כל שנדרש זה שמשרד התחבורה ימנה ועדה מקצועית או יאציל סמכות לוועדה כזאת במסגרת איגוד המוסכים או במסגרת גוף יציג של צמיגאים, ויקבל ממנה המלצות למידות צמיגים חלופיות עבור דגמים שאי אפשר להשיג עבורם את המידות המקוריות. לא מסובך, לא בשמים, אבל דורש שינוי קטן של הלך הרוח: במשרד התחבורה צריכים להיזכר במי עובד עבור מי: המשרד עבור אזרחי המדינה או להיפך.

צילומים: רונן טופלברג מתוך מסע הולילנד

The post בעלי רכב אספנות: משרד התחבורה שולח אתכם לחפש את החברים שלכם appeared first on TheCar.

עוד ב-TheCar:
אוסף רכבי הפורד הגדול בעולם למכירה
7 מועדוני אספנות ארצישראליים לכבוד 70 שנה למדינה
ראלי הולילנד 1,000 מילא את כבישי ישראל בפנטזיות מוטוריות

אבל עם כל הכבוד לכל המוסטנגים, הקורבטים, הקאדליקים, הפורשים ועוד מגוון רב של רכבי אספנות שהגיעו לכאן ממעבר לים ולצד הערכה רבה למקומיות כמו סובארו DL, רנו 5, דודג' דארט, פורד אסקורט ורבות אחרות שניצלו מגורל אכזר, אין מנוס מלציין שגם ב-2018 החיפושית של פולקסווגן היא מכונית האספנות הפופולרית בישראל.

אמנם החיפושית מעולם לא הייתה במחוזותינו "מלכת השוק" אך היא נמכרה במספרים יפים ובשילוב פשטות מכלולים, מרכב חזק ועמיד יחסית לחלודה, אמינות גבוהה, מלאי חלקים זמין במחיר שפוי  ובעיקר מראה שובב ללא גיל עוזרות למכונית העגלגלה לשמור על רלוונטיות אפילו בקרב בני דור הסמארטפונים.

החיטובים העגלגלים והנשיים של החיפושית אפשרו לרבים לשכוח את לידתה בימים החשוכים של השלטון הנאצי בעקבות דרישה ישירה של היטלר מהמהנדס הגאון פרדיננד פורשה לתכנן מכונית מודרנית אך פשוטה לבני העם הארי. בסופו של דבר היצור האזרחי של החיפושית החל רק לאחר תבוסת הנאצים ו"מכונית העם" זכתה להצלחה מיידית וחובקת עולם והפכה ברבות השנים, ביחד עם הטרנספורטר שמבוסס עליה שנולד בראשית שנות ה-50, באופן פרדוקסלי למזוהה עם שלום, אחווה וצעירים יפי נפש.

מעבר ליחסי הציבור המצוינים שילדי הפרחים עשו לחיפושית ולטרנספורטר נראה גם שרבים אוהבים את החופש, בניגוד למכוניות אספנות אחרות בהן המטרה היא להגיע לשחזור נאמן ככל האפשר של המקור, להתייחס לחיפושית כקנבס ריק שאותו כל משפץ יכול לקחת לאיזה מחוזות שהוא רוצה.

בסוף השבוע התקיים בנמל יפו האירוע השנתי של "מועדון מקוררי האוויר" – מועדון אב המאגד את פעולתם של מועדוני החיפושית, הטרנספורטר והבאגי בישראל.

מעל ל-200 רכבים ססגוניים מילאו את רחבת החניה הגדולה באירוע שחברת צ'מפיון יבואנית פולקסווגן בישראל נתנה לו חסות. היו שם חיפושיות שעדיין מחכות לשחזור, אחרות  שנראו כאילו התגלגלו הרגע מפס היצור וכאלו שקיבלו טוויסט אישי בין אם בצביעה מיוחדת, נגיעות RAT ROD, ג'אנטים ענקיים, מרכבים מונמכים, קאמברים קיצוניים ועוד. ניכר גם שהמשתתפים השקיעו הרבה בהעמדה בהשראת אירועים דוגמת הפנינג ווטרסי באוסטריה והשלימו את המראה בעזרת אקססוריז כמו גלשנים, מזוודות בסגנון רטרו ועוד.

לא יותר מדי רכבי באגי הגיעו לישראל במהלך השנים, עם זאת רכבי החופים המבוססים על רצפת החיפושית, כמו בכל העולם, הפכו גם אצלנו לנחשקים מאוד ומשמשים ככר כמעט אין סופי לשדרוגים ושיפורים וכמו כן אי אפשר שלא לציין 3 קארמן גיאה מרהיבות (מכונית קופה/קבריולט המבוססת אף היא על החיפושית),ופורשה 912 ו914 מקוריות לחלוטין שבאו לתת כבוד.

לצד החיפושיות והבאגים ניכר שבשנים האחרונות נרשם במחוזותינו זינוק של ממש בנחשקות של הטרנספורטרים ומספרם באירוע השתווה לזה של החיפושיות וכלל בין היתר טרנספורטר T1 שהציג שיפוץ מושלם ברמה בינלאומית, מגוון רכבי דור שני T2 בשלל צבעים וצורות מרכב, רכבים מהדור השלישי T3 (אגב לא כולם מקוררי אוויר) הרבוע שכמוהם עדיין ניתן לראות מעת לעת גם כרכבי עבודה ובמקביל הפכו בשנים האחרונות לנחשקים על ידי חובבי הותיקות ומספר מפתיע של גרסאות קראוון קאמפר Westfalia שמתברר שהגיעו לארץ (לא יבוא חדש כרכב אספנות) במהלך השנים.

חיפושיות וטרנספורטרים עדיין מהווים בעבור רבים את כרטיס הכניסה לסצנת האספנות, אך בניגוד לעבר כבר ממש לא בטוח שכיום מדובר באופציה הזולה ביותר הקיימת בסביבה להתחדש בזקנה כשבשוק היום גרוטאות שעמדו שנים ומצריכות שיקום מהייסוד מחליפות ידיים בעבור לא מעט אלפי שקלים וכדי להפוך לבעליהם של אקזמפלרים משופצים צריכים להיפרד כבר מכמה עשרות אלפים ואף מעבר לכך. בכל מקרה דבר אחד בטוח "הביטלמניה" כאן כדי להישאר וטוב שכך.

צילומים: נעם וינד 

The post אוויר לוהט: המפגש השנתי של מקוררי האוויר appeared first on TheCar.

על אף שרנו 5 הרגילה הייתה סופר מיני עם מנוע והנעה קדמיים. כשרנו החליטה לקראת תחילת שנות ה-80 להתחרות איתה במרוצי ראלי וכנראה בהשראת ההצלחה של לנצ'יה במרוצי הראלי עם מכוניות עם מנוע מרכז, מנוע ה-1.4 של גרסת האלפין הועבר למרכז הרכב והוסיפו לו מגדש טורבו ששיגר את הכוח אל הגלגלים האחוריים.

עם זאת, בניגוד למכוניות ראלי אחרות עם מנוע מרכזי שהוצגו אחרי הרנו אשר  מתחת למעטפת פיברגלאס בעיצוב כללי שהזכיר דגמים סדרתיים היו למעשה מכוניות מרוץ ייעודיות לכל דבר עם שלדת צינורות, ה-5 טורבו באמת התבססה על מרכב ה-5 הרגילה בגרסת האלפין אשר קיבל כנפיים תפוחות ועבר התאמה כדי להכיל, במקומו של המושב האחורי, מנוע המרכזי.

ה-5 טורבו שהושקה בשנת 1980 תוכננה להתחרות במה שנקרא באותה תקופה "גרופ 4" אך בתוך זמן קצר בעונת המרוצים 81 גרופ 4 ו-5 אוחדו לגרופ B – קבוצה מטורפת של מכוניות כמעט ללא הגבלות כלשהן שהפכו את מרוצי הראלי למעניינים מאי פעם אך גם למסוכנים יותר. מול המפלצות שהרכיבו את גרופ B ל-5 טורבו עם הנעה אחורית בלבד לא היה הרבה מה להציע אבל בכל מרוץ שהשתתפה  בו ה-5 נתנה שאו טוב ואף רשמה, בין השנים 81 ל-86, 4 נצחנות במרוצים בסבב אליפות העולם בראלי.

בעוד שהמנועים של גרסאות הראלי הפיקו ביון 210 בתחילת הדרך ל-350 כ"ס במקסי טורבו, גרסאות הכביש הציגו הספקים שמרניים בהרבה עם 160 כ"ס בטורבו 1 ו-180 כ"ס בטורבו 2.

על אך שהספקים אלה כמו גם האצה למהירות תלת ספרתית בתוך 6.9 שניות ו-200 קמ"ש מרבים לא נשמעים יותר מדי בסטנדרטים של היום ובוודאי שלא מצליחים להסעיר את הדמיון, בשנות ה-80 בהחלט היה מדובר בנתונים מרשמים ועם משקל עצמי של פחות מטון, בסיס גלגלים קצרצר, טורבו עם השהייה כמו פעם והנעה אחורית התחושה שהטורבו 2 סיפקה הייתה של רכב חזק עם ישבן מאוד שמח.

מאחר שעלויות היצור של ה-5 טורבו היו נמוכות משמעותית ביחס לרכבי גרופ B אחרים מהתקופה, רנו יכלה להציע את גרסאות הכביש במחירים תחרותיים יחסית אשר הובילו לביקושים ערים. בסופו של דבר רנו יצרה הרבה יותר מ-200 המכוניות עם רישוי לכביש שהיא הייתה מחויבת על מנת  להשתתף בראלי ובסך הכל במשך שש שנים יוצרו כ-2000 יחידות של הטורבו 1 ועוד כ-3,000 של הטורבו 2 שאמנם הציגה מנוע חזק יותר אך הייתה זולה יותר בגרסת הכביש שלה אודות לשימוש ביותר חלקים שהגיעו מה-5 הסדרתית.

כפי שאתם יכולים לנחש מאחר שיוצרו לא פחות מ 5,000 יחידות, המחירים של ה-5 טורבו והטורבו 2 נמוכים משמעותית מהמחיר של מכוניות  גרופ B אחרות מהתקופה כמו פורד RS 200, 205 טורבו 16 או אפילו MGמטרו 6R4, אבל גם הם רשמו בשנים האחרונות זינוק חד וכיום כדי לשים את היד על גרסת הכביש של מכונית הראלי של רנו מהאייטיז אתם צריכים להכין לפחות  70 אלף דולרים לפני הובלה, מיסים ושאר ירקות מה שכמובן הופך את היבוא של ה-5 טורבו לארץ הקודש לעסק  די יקר.

ויש לציין שאלו טווחי המחירים לגרסאות "הרגילות" של הטורבו והטורבו 2 וגרסאות האבולושן, אותן 200 יחידות הומולוגציה מכל גרסת ייצור שעליהן בוססו רכבי הראלי התחרותיים וכללו דלתות וגג מאלומיניום ושינויים נוספים, מחליפות ידיים בעבור סכומים כפולים ואף מעבר לכך.

עם זאת בעוד כמה ימים אחת מ-200 יחידות האבולשון של הדור השני שנשאו את שם הקוד 8221 תוצע במסגרת מכירה פומבית בבריטניה (אבל עם הגה בצד הנכון) והצפי הוא שהיא תחליף ידיים במחיר נמוך משמעותית בטווחי המחיר שבין 20-30 אלף לחרות שטרלינג.

הטורבו 2 אבולשן 8221 המדוברת עלתה לכביש בחודש אוקטובר שנת 1985 ועד לפני כשנה ובמשך למעלה מ-3 עשורים הבעלים המקוריים החזיק ברכב.

עם זאת נראה כי בשנים האחרונות מצבו של הרכב הידרדר והתמונות שמלוות את דף המכירה חושפות תא נוסעים מוזנח הכולל שטיחים עם כתמי שמן, מושבים בלויים וכמה חוטי חשמל גלויים שללא ספק יצטרכו רענון וגם המרכב החיצוני לא ממש נראה במיטבו ככל הנראה בשל אחסון בתנאים רחוקים מאופטימאליים וחשיפה יתרה לקרני השמש שאפילו בבריטניה האפרורית גרמו לצבע של חלקי המרכב העליונים לדהות ולפלסטיקים להתייבש.

עם זאת כל החלקים קיימים ואפילו הפגוש האחורי שנראה רע במיוחד בהחלט ניתן לשיקום ומאחר שקווי המרכב יפים, לא ניתן לזהות בעיות של חלודות ובכל הנוגע לתא הנוסעים יש לזכור שהטורבו 2 חולקת חלקים רבים עם ה-5 הרגילה, לדעתנו לפחות לא צריכה להיות בעיה גדולהו להחזיר, לפחות מבחינה ויזואלית,  עטרה ליושנה בהשקעה כספית סבירה.

בית המכירות לא מספק יותר מדי פרטים בנוגע למצב המכאני של המכלולים השונים ובעיקר יחידת ההנעה אך תמונות מאשרות שהיא אכן קיימת ויש לציין שהקונה יקבל גם את שטר הבעלות המקורי של הרכב ותיעוד חלקי של היסטורית הטיפולים ב-141 הקילומטרים שעבר בימי חייו.

בהנחה שמחיר הסגירה יהיה אכן בגבול הערכות, אחרי שילוח ומיסוי, מחירה בארץ הקודש של הטורבו 2 אבולשון יגיע לבין 250 ל-300 אלף שקלים.
יהיו בוודאי מי שיגידו שמדובר בסכום מופרח לרכב עם פחות מ-200 כ"ס, מתוצרת רנו שמצריך גם השקעה כספית לא מבוטלת ומן העבר השני יהיו מי שיראו, במחיר של  בין גולף GTI לב.מ.וו סדרה 3 חדשות, הזדמנות כמעט חד פעמית להפוך לבעלים של רכב אספנות נדיר  שערכו רק יעלה עם השנים.

The post שמנמנה וגוצית אבל סקסית להחריד: רנו 5 טורבו 2 אבולשן מחכה לבעל אוהב appeared first on TheCar.

יאן קום היה בן 16 כשעזב ביחד עם אימו את אוקראינה ועבר להתגורר בעיירה בעמק הסיליקון שבקליפורניה. בתחילת הדרך בארץ האפשריות הבלתי מוגבלות המצב של האם ובנה (האב נשאר באוקראינה ונפטר ב-1997) היה קשה וכדי לשרוד האם עבדה כשמרטפית, יאן הצעיר עבד כמנקה ובנוסף כדי לשרוד  הם נעזרו בתלושי מזון שקיבלו ממחלקת הרווחה.

יאן סיים את התיכון והחל ללמוד לתואר ראשון אך הפסיק את לימודיו בשלב מסוים ובאחד העבודות הזמניות שעבד בהם כבודק תוכנה פגש בחור בשם בריאן אקטון שעבד ביאהו! וזה החליט לגייס אותו לעבודה.

השניים הפכו לחברים טובים ועבדו ביאהו! במשך 10 שנים ביחד עד שהחליטו במשותף להתפטר ולצאת לחופשה. הם טיילו בעולם כשנה ואחרי שחזרו ניסו להתקבל לעבודה בפייסבוק אך נכשלו בשלב המבדקים.

ב-2009 יאן קום הקים את חברת ווטסאפ ובמספר חודשים לאחר מכן הצטרף לחברה אקטון.

האפליקציה הפשוטה לכאורה שהושקה ב-2010 החלה לצבור תאוצה ועד מהרה הפכה לאחת הפופולאריות בסמארטפונים וב-2014 – 4 שנים לאחר השקת תוכנת המסרים ו-5 שנים לאחר שהמייסדים לא התקבלו לעבודה בפייסבוק, הרשת החברתית של מארק צוקרברג רכשה את ווטסאפ בתמורה ל-19 מיליארד דולרים וקום שהחזיק 45 אחוז ממניות החברה הפך לאיש עשיר מאוד.

נכון לראשית 2018 יש לווטסאפ יותר מ-1.5 מיליארד משתמשים פעלים בעולם, ולפחות בינתיים היא גם שומרת על אופייה המקורי על פי החזון של קום ואקטון – קלה לתפעול, ללא שטויות מיותרות ובעיקר בלי פרסומות.

אולם אתמול התברר כי 4 שנים לאחר המיזוג ולאחר סיום התקופה בה קום התחייב להישאר בחברה, שהאיש שהביא לנו את ווטסאפ בקרוב יעזוב את החברה על רקע מה שה שהוא מתאר "כהתשה" מהבדלי הגישות בינו לבין הנהלת פייסבוק בנושאים שונים.

עוד ב-TheCar:
הארד קור במיליונים: פרארי ופורשה מציגות את "מכוניות יום המסלול" האולטימטיביות
פורשה החליטה: להשקיע בחשמל במקום במנועי בוקסר
הקנדי שנהג מעל למיליון קילומטרים בפורשה 911 טורבו שלו

בפוסט שפרסם כתב בין היתר  "עבר כמעט עשור מאז שבריאן ואני התחלנו את ווטסאפ, וזה היה מסע מדהים. אני עוזב את ווטסאפ בתקופה שבה אנשים משתמשים בה בדרכים רבות יותר משיכולתי לדמיין. אני עומד לקחת פסק זמן כדי לעשות דברים שאני אוהב מחוץ לעולם הטכנולוגיה, כמו לאסוף מכוניות פורשה נדירות ולשחק אולטימייט פריזבי"

בכל הנוגע למשחקי צלחת מעופפת קבוצתיים אין לנו הרבה עצות חכמות לתת לקום, אבל במכוניות פורשה אנחנו בכל זאת מבינים משהו, ומאחר שהבחור שיושב על הון עצמי המוערך ב-9.5 מיליארד דולר רוצה לטפח את אוסף הפורשה שלו, הרגשנו חובה לעזור ליהודי היקר בבחירת 5 דגמי פורשה קלאסיים שהוא פשוט חייב באופן דחוף לשים בחניה.

356 קאררה 2000 GS  קופה/ קבריולט

אי אפשר בלי המכונית העצמאית הראשונה של פורשה ולדעת רבים גם היפה ביותר שהחברה משטוטגרט ייצרה עד היום. ה-356 הוצעה בגרסאות קופה, קבריולט ורודסטר עם מנועי בוקסר 4 צילינדרים מקורי אוויר שתוכננו במקור בעבור החיפושית וכאן בעזרת גלי זיזים חמים, שימוש במספר קרבוראטורים ומערכת פליטה משופרת הציגו הספקים גבוהים יותר – אבל, עדיין, ברוב הגרסאות מתחת ל-100 כ"ס והביצועים היו בהתאם – לא מאוד מלהבים.

עם זאת גרסה אחת ונדירה למדי שיוצרה במשך שנתיים בתחילת שנות ה-60  העניקה ל-356 ביצועים ראויים – מדובר בקאררה 2  שבעזרת שימוש במנוע בוקסר בנפח 2 ליטרים עם צמד גלי זיזים עליונים כפולים הציגה הספק של 155 כ"ס שאפשרו לה להגיע למהירות תלת ספרתית ב-9 שניות – מהר מאוד במונחים של הימים ההם.

כמו כן הרכב צויד במכסה מנוע ודלתות קלות משקל, בלמי דיסק, מתלים מוקשחים ובגרסת הקופה גם חלונות צדדים ואחוריים מפרספקס.

924 קאררה GTR  

מרבית אספני פורשה לא מחזיקים יותר מדי מדגמי הספורט של החברה עם מנוע קדמי וגם היום ניתן לשים את היד על  924, 928 ו-944 במחירים שפויים למדי על אף שלפחות מבחינה דינמית דגמים אלו הציגו יכולות עדיפות על פני ה-911 מאותם שנים.

ה-924, שנולדה ב-1976 כתוצאה משיתוף פעולה עם קונצרן פולקסווגן,הציגה עיצוב מרשים לתקופתה ויכולות ניהוג גבוהות למדי, אך הביצועים היו די פושרים בעיקר ב"זכות" מנוע 4 צילינדרים בנפח 2 ליטרים שהפיק 110 כ"ס והיה למעשה לא יותר מגרסה משופרת קלות למנוע ששימש את הטרנספורטר המסחרית.

בשנת 1981, רגע לפני השקת ה- 944 שלמעשה החליפה בהדרגה את ה-924, בפורשה השיקו את ה-GTR – גרסת קצה במהדורה מוגבלת מאוד ל-924 שכללה חיזוקי שלדה, בלמים ומתלים, קיט מרכב רחב ואגרסיבי, חלקים קלי משקל, כלוב מרוצים תקני ובעיקר מנוע מאוד מאוד משופר שהצליח לחלץ ממנוע הטרנספורטר לא פחות מ- 375 כ"ס ומומנט של מעל ל-40 קג"מ.

עם משקל עצמי של 930 קילוגרם הביצועים היו יותר ממרשימים ביחס לתקופה וה-924 GTR האיצה למהירות תלת ספרתית בתוך 4.7 שניות בלבד והגיעה ל-290 קמ"ש מרביים, יותר מהר מדגמי הקצה של פרארי ולמבורגיני מאותה תקופה.

959

בשנות ה-80 פורשה חיפשה כיוון: ה-911 של אותן ימים עדיין הייתה לא יותר מגרסה מעודכנת של הדור הראשון שהוצג בראשית שנות ה-60 והיא התקשתה לתת פייט אמיתי למכוניות הספורט המודרנית של המתחרות ומן העבר השני ה-944 וה-928 לא הצליחו להפוך לאייקוניות.

על רקע רצון של פורשה באותה תקופה רצו להצטרף לקטגוריה הבכירה, גרופ B, באליפות העולם בראלי, בחברה החליטו לקחת את ה-911 כבסיס ולעשות מה שצריך כדי להפוך אותה למכונית ראלי ומסלול מנצחת.

התוצאה המושלמת הייתה מרשימה מאוד והוצגה תחת השם 959 בשנת 1986. המכונית אמנם השתמשה ברצפה ובגג של ה-911, אך מעבר לכך זו הייתה מכונית שונה לחלוטין שהציגה המון חידושים טכנולוגיים משמעותיים ביותר בעבור פורשה ותעשיית הרכב כולה באותן שנים.

בין היתר היא כללה מנוע בוקסר 6 צילינדרים בנפח 2.9 שהפיק בעזרת צמד מגדשי טורבו 450 כ"ס  הנעה כפולה מתוחכמת עם אפשרות לבחירה בין 4 מצבי נהיגה, מערך מתלים שכלל אפשרות לשליטה מהקבינה בגובה המרכב והקשיחות .

הביצועים היו חסרי תקדים לתקופה עם מהירות תלת ספרתית בתוך 3.7 שניות ומהירות מרבית של 319 קמ"ש.
עם זאת באותה שנה קטגורית גרופ B בוטלה וה-959 לנעשה מעולם לא השתתפה בסבב שעבורו היא נוצרה. ההופעה התחרותית הראשונה של ה-959 הייתה במרוץ הפאריז דאקר ב-1986, אך בעיות מכאניות הכריעו את מכוניות הקבוצה שלא סיימו את המרוץ הקשה. שנה מאוחר יותר ה-959 חזרה למדבר וסיימה כמנצחת ותפסה את המקומות הראשון והשני על הפודיום.

המכונית עלתה כחדשה סכום מטורף לאותה תקופה של 225 אלף דולר, אך פורשה למעשה הפסידה על כל מכונית מאות אלפי דולרים בשל עליות הפיתוח האדירות של הדגם המהפכני.

מרבית המערכות שפותחו עבור ה-959 לא מצאו דרכן לדגמי פורשה אחרים משום שהן היו פשוט מסובכות ויקרות מדי, אך הידע שצברו המהנדסים בפיתוח המכונית הקפיץ את המותג בשנים הבאות קדימה והפך את פורשה למה שהיא היום.

מאחר שה-959 לא עברה מעולם מבחני ריסוק ולא עמדה בתקנות זיהום האוויר האמריקאיות בשנות ה-80 היא לא יובאה באופן סדיר לארצות הברית. עם זאת מספר מכוניות הגיעו לארצות הברית ולאחר תהליך מורכב קיבלו אישור תנועה על הכבישים באמריקה. שלוש מהן מוחזקות על ידי אנשים מפורסמים מאוד – הקומיקאי ואספן הפורשה ג'רי סינפלד, יו"ר מקריסופט ביל גייטס ושותפו טום אלן .

911 GT1  

במחצית השנייה של שנות ה-90 פורשה רצתה לחזור להתחרות בקטגורית ה-GT1 במרוצי מסלול דוגמת "24 השעות של לה מאן "  באותה תקופה קטגוריה זו נשלטה על ידי גרסאות משופרות מאוד של הייפר קארס כמו מקלארן F1 ופרארי F40.

לפורשה לא הייתה בהיצע מכונית שיכולה להיות בסיס מספיק טוב לשיפורים כדי לתת פייט למובילות ובחברה למעשה החליטו לבנות מכונית ייעודית למטרה שאמנם נשאה את השם 911 וכללה קווי דמיון עיצוביים לדגם המפורסם של פורשה אך בפועל חלקה עם ה-911 מעט מאוד חלקים.

כדי לקבל אישור להשתתף בקטגוריה המיועדת למכוניות משופרות המבוססות על מכוניות עם רישוי לכביש, פורשה הייתה חייבת לבנות לפחות 20 יחידות שיהיו חוקיות לתנועה על כביש.

בגרסת הכביש שלה ה-911 GT1 כללה מנוע בוקסר בנפח 3.2 ליטרים עם צמד מגדשי טורבו שהפיק 544 כ"ס שעברו דרך תיבת הילוכים ידנית לגלגלים האחוריים.

בשל המחיר הגבוה של הרכב שעמד בזמנו על מעל מיליון דולר רק 21 יחידות יוצרו מאז ומעולם.

911 סינגר

אי אפשר להשלים את הרשימה בלי איזה 911  AIR COOLED.

הבחירה שלנו עבור קום היא לא של מכונית אספנות אלא של מכונית למעשה חדשה לגמרי: מקוררת האוויר האולטימטיבית – 911 סינגר ואם נהיה יותר ספציפיים הסינגר ווילאמס שהושקה בשלהי 2017.

סדנת סינגר הוקמה לפני מספר שנים בקליפורניה והיא מתמחה בשיפוץ, שיפור ולמעשה בניה מחדש של 911 מקוררות אוויר והפיכה שלהן בעזרת שלדה מחוזקת המבוססת על שלדת ה-964 (ה-911 מקוררת האוויר האחרונה מתחילת שנות ה-90'), מרכב שכמעט כולו עשוי מסיבי פחמן, מתלים ובלמים משופרים ומנוע (מקורר אוויר כמובן) משופר למכונית ספורט חדה ובעלת יכולות מאוד גבוהות כל זאת תוך שמירה על  מראה נאמן למקור.

עד לאחרונה המנוע החזק ביותר שניתן היה למצוא ב-911 סינגר היה מבוסס על מנוע בוקסר 3.6 מקורר אוויר מהשנים האחרונות לפני המעבר לקירור מים שהנפח שלו הוגדל ל-3.8 ליטר לאחר ששופר על ידי קוזוורת' הפיק כ-350 כ"ס אטמוספריים.

אבל בסינגר רצו יותר ופנו להנס מצגר, מהנדס גרמני בן 87 שתכנן בעבור פורשה את מנוע 6 הצילינדרים המקורי של ה-911, ויחד עם ווילאמס הבריטית, המתמחה ביצור ותכנון מנועי ביצועים ומוכרת בעיקר בשל חלקה רב השנים במרוצי הפורמולה 1, הם פיתחו גרסת קצה חדשה למנוע הבוקסר מקורר האוויר. הנפח עלה ל-4.0 ליטרים, הקו האדום טיפס ל-9000 סל"ד וההספק ללא פחות מ-500 כ"ס – ממש כמו בגרסת ההארד קור המודרנית (והמקוררת מים) -911 GT3.

צילומים: וויקיפדיה, יצרנים.

The post 5 רכבי פורשה שמנכ"ל ווטסאפ המתפטר צריך באוסף שלו appeared first on TheCar.

בארצות הברית המצב אפילו קיצוני יותר והמעבר הגורף למכוניות עם גיר אוטומטי החל כבר כמה עשורים לפני ישראל ומאחר שבמרבית המדינות שמרכיבות את ארץ בדוד סם לימוד הנהיגה מתבצע על הרכב הפרטי (שהוא מן הסתם אוטומטי) בעזרת בן משפחה או מכר, הסיכוי של הצעירים האמריקאים לרכוש את הניסיון והמימוניות הנדרשים להפעלת מה שהם נוהגים לכנות "STICK SHIFT" הוא כמעט בלתי קיים ובעבור עשרות אם לא מאות מיליוני אמריקאים נהיגה במכונית ידנית נראית כמו משימה בלתי אפשרית.

אפילו באירופה, בה עדיין מכוניות עם גיר ידני נמכרות היטב גם בסגמנטים ממש לא עממים, בשנים האחרונות מכוניות עם תיבת הילוכים אוטומטית הופכות למבוקשות יותר ויותר ותופסות כבר יותר ממחצית מסך כל המכירות ואין ספק שהאחוזים אלו יעלו באופן חד עם מעבר נרחב למכוניות המצוידות במערכות בטיחות מתקדמות ויכולות אוטונומיות מסוימות ולא יהיה מוגזם לקבוע כי הגיר הידני נמצא בישרות האחרונה של חייו.

עוד ב-TheCar:

בכיר ב-ב.מ.וו טוען: תיבות הילוכים ידניות וכפולות מצמדים יעלמו בקרוב מהעולם
מהירות ועצבניות – מכוניות הספורט של תערוכת ז'נבה
מאזדה חוגגת מיליון סיבות ללכת טופלס

על אף שמדובר בתהליך טבעי עם התקדמות הטכנולוגיה, יש מי שבכל זאת מוטרדים מהאובדן ההולך וגדל של אותה יכולת של האנשים לנהוג במכוניות ידניות מתוך חשש שבתוך כמה שנים לא יהיו בקרבנו יותר אנשים שיכולו לנהוג במכוניות אספנות קלאסיות או מכוניות ספורטיביות קטנות (מרבית הספורטיביות הרציניות כבר עברו בשנים האחרונות לגירים אוטומטיים מסיבות שונות) ממש כמו שכיום רק מטי מעט מסוגלים לנהוג במכוניות מראשית המאה ה-20 כמו המודל T של פורד בה השליטה במצערת נעשת בעזרת מנוף במרכז ההגה, דוושת הבלם מופעלת ברגל ימין, הדוושה האמצעית אחראית לשילוב להילוך אחורי והשמאלית למעבר בין הילוך נמוך לגבוה.

לפני מספר שנים במוזיאון הרכב גילמור בהיקורי קורנר שבמדינת מישיגן החליטו לעשות מעשה ולפתוח כיתת אימוני נהיגה כדי ללמד עוד ועוד נהגים כל מה שצריך לדעת כדי לתפעל פורד מודל T ולנהוג בה, ולאחרונה  אנו פוגשים בארצות הברית צמד יוזמות דומות ללימוד של נהגים צעירים יחסית בגילאים שבין 17-25 להבין, לתפעל ולנהוג במכוניות עם תיבת הילוכים ידנית.

היוזמה הותיקה יותר שייכת ל – Hagerty,סוכנות ביטוח אמריקאית המתמחה ברכבים קלאסיים והאחראית ל"מחירון" המכוניות הקלאסיות הנחשב בעולם, המקיימת  כבר מזה זמן אירועים ברחבי ארצות הברית בהם מדריכים ובעלי רכבי אספנות מגיעים בהתנדבות ללמד צעירים את רזי הנהיגה במכוניות עם תיבת הילוכים ידנית ומאפשרים להם להתנסות בחוויית  ה "STICK SHIFT" בעזרת מגוון משתנה של מכוניות אספנות פרטיות המגיעות לכל אירוע ואשר במפגשים האחרונים כלל מכוניות מעניינות למדי מפורד מודל A שנת 1930 ועד אסטון מרטין DB4 מ-1962.

כעת מצטרפת ליוזמה יצרנית הרכב הונדה שערכה לאחרונה אירוע ראשון בנושא באזור לוס אנג'לס תחת השם "Shifting Gears."

לאחר הסברים טכניים ואימון על יבש המשתתפים באירוע קיבלו את ההזדמנות לנהוג במספר מכוניות מתוצרת הונדה עם גיר ידני מהגוון שהחברה מכרה בארצות הברית במשך קרוב ליובל שנים של המותג בארצות הברית מהסיוויק הקטנה הראשונה, דרך מכוניות ספורטיביות כמו הפרלוד משהות ה-90, S2000 ארדקוריסטית מראשית המילניום ועד למכוניות חדשות כמו FIT ואקורד שמוצעות עדיין גם בגרסאות ידניות.

משתתפים ללא שום ידע בנוגע לגיר ידני תרגלו נהיגה במהירות נמוכה עם מדריך במתחם סגור  וכאלה שתפסו את העניין מהר, או בעלי ניסיון כלשהו בעבר בנהיגה על ידני, הורשו לקחת את הסיוויק SI (קופה) החדשה בגרסה הידנית כמובן להתנסות על כבישי ציבורי מפותל.

התגובות לאירוע היו נלהבות והונדה מתכוונת לערוך אירועים נוספים שכאלה ברחבי ארצות הברית. עם זאת, מאחר שמן הסתם היא כמובן לא תוכל להגיע לכל נהג צעיר שמעוניין ללמוד לתפעל מכונית ידנית, הונדה העלתה לאתרי הצפייה ברשת סרטון הדרכה עם הסברים עקרונות ודרך התפעול של תיבת הילוכים ידנית ובניגוד לעבר, נראה כיום שגם הרבה ישראלים צעירים בהחלט יוכלו ללמוד משהו מהסרטון.

The post יוזמה: ללמד נהגים צעירים לנהוג במכונית עם תיבת הילוכים ידנית appeared first on TheCar.

למרות שלא מדובר במותג נחשק, רכבי פורד רבים זוכים לפופולריות גבוהה  בקרב אספנים כנראה בגלל העובדה הפשוטה שרבים מהם גדלו עליהם ועל כן שמורה בליבם פינה חמה אליהם.

עם זאת, למרות השתוללות המחירים בסצנת האספנות העולמית בשנים האחרונות ולמעט מספר מצומצם של דגמים או גרסאות (פורד GT40, קורטינה לוטוס, RS200, מוסטנג 350GT, סיירה קוזוורת' ועוד בודדים), גם היום ניתן לשים את היד על מגוון רחב מאוד של קלאסיקות עם הלוגו האליפטי הכחול במחירים שפויים יחסית.

מאחר שלרוב מדובר בדגמים שיוצרו במספרים גדולים מאוד ניתן ברוב המקרים להגשים אפילו חלומות אספנות עתיקים הקשורים למחצית הראשונה של המאה העשרים במחיר הגיוני וכך למשל במחיר של פוקוס 2018 חדשה (וסביר להניח עם שמירת ערך טובה יותר לאורך שנים…) אתם יכולים לעלות על כבישי ארץ הקודש (אחרי הובלה, מיסוי ושאר גזלות) אפילו מודל T או מודל A במצב לא רע בכלל.

לא לגמרי ברור אם זו הייתה הסיבה המרכזית שהביאה את פיט דן הרטוך ההולנדי להתחיל ב-1956 לאסוף רכבי פורד ולינקולן אך לאחר שהאוסף גדל וגדל בשנת 1997 הוא הפך למוזיאון שהוקם בעיירה הילגום הממוקמת כ-35 קילומטרים דרומית לאמסטרדם וכלל  תצוגה של יותר מ-200 מכוניות שונות עם סמל האליפסה בחזית שהפכו אותו למוזיאון בו מוצגות הכי הרבה מכוניות פורד בכל העולם – אפילו יותר מאשר במוזיאון הנרי פורד במישיגן (לא בדיוק מוזיאון רכב אלא יותר מוזיאון מרהיב לתרבות אמריקאית ואטרקציה שפשוט שאסור לפספס אם אתם באזור זה של ארצות הברית) שאמנם מכיל הרבה יותר מכוניות ומוצגים אחרים מאשר במוזיאון ההולנדי אך באופן פרדוקסלי מוצגים בו מספר נמוך יותר של רכבי פורד.

למעשה הרטוך המשיך והמשיך לקנות רכבי פורד ולינקולן עד למותו ב-2011.
ב-2014 המשפחה ערכה מכירה של כמה עשרות רכבים מהאוסף במה שהוגדר בזמנו כצורך לפנות מקום במתחם למכוניות פורד מהמחצית השניה של המאה ה-20 כחלק ממהלך שהיה אמור להפוך את המוזיאון לאטרקטיבי לקהל צעיר יותר.

לא לגמרי ברור אם מכוניות חדשות באמת נוספו לאוסף, אבל המוזיאון התקשה להחזיק את עצמו כלכלית ומאחר שאף אחד במשפחתו של הרטוך לא גילה תשוקה ועניין אמיתי להמשיך להחזיק את האוסף ולהפעיל מוזיאון שעלויות התחזוקה השוטפת שלו ושימור הרכבים היו גדולות מההכנסות בסופו של דבר בסוף 2016 המוזיאון נסגר.

הכוונה המקורית של המשפחה הייתה למכור את כל האוסף כמקשה אחת בתקווה שהמוזיאון ימשיך את דרכו במקום כלשהו בעולם. אבל לאחר שכנראה לא נמצאו קונים פוטנציאלים ולאחר שבמשפחה כנראה הבינו שהסכום שניתן לקבל ממכירת הרכבים בנפרד יהיה גבוה בצורה משמעותית, הוחלט ללכת על מכירה פומבית ובקרוב האוסף כולו, כ-200 רכבים מתוצרת פורד ועוד כ-50 אופנועים, יוצע למכירה בבודדים על ידי Bonhams זאת לאחר שבבית המכירות הבטיחו שכל מכונית ומכונית תזכה לתשומת לב מיוחדת שתכבד את ההשקעה והאהבה של הרטוך אליה.

למעשה האוסף כולל לפחות אקזמפלר אחד מכל דגם שפורד יצרה מאז 1903 ועד מלחמת העולם השניה ובדגמים מסוימים, כמו למשל 40 יחידות של המודל T ועוד כמה עשרות יחידות של מודל A משנות השלושים, המגוון הוא גדול הרבה יותר וכולל את כל הגרסאות ותצורות המרכב שהוצעו בזמנו לקהל הרחב כמו גם גרסאות שנבנו בהתאמה אישית לצרכים מסוימים – מרכב לפיזור הפגנות ועד לאוטו גלידה. כמו כן האוסף כולל מספר לא מבוטל של רכבי לינקולן, מותג היוקרה של פורד, כולל דגמים עם מנועי 12 צילינדרים שהיו חביבים בין היתר על המאפיונר המפורסם בעולם אל קאפונה.

צאו לסיור וירטואלי אחרון במוזיאון

מיותר לציין כי כל הרכבים הם במצב תצוגה וכולם גם תקינים ובמצב נסיעה. כל המכוניות, במכירה שתתקיים  ב-23.6 במוזיאון בהולנד, יוצעו ללא מחיר מינימום.
עם זאת יש להניח שמרבית המכוניות יחליפו ידיים בסכומים גבוהים מאלה של כל מיני מציאות אסם הנמכרות און ליין אבל עדיין אין ספק שבעבור חובבי פורד מבניכם מדובר בהזדמנות יוצאת דופן לשים את היד על פורד עתיקה במצב מושלם.

The post אוסף רכבי הפורד הגדול בעולם למכירה appeared first on TheCar.

הרעיון להשיק מכונית ספורט מבית אופל נולד בראשית שנות השישים, בתור הזהב של מכוניות הספורט הבריטיות הקטנות והעממיות, זאת במטרה לשדרג את מעמדו האפרורי של המותג.

הפרויקט נשמר בחשאיות רבה במשך מספר שנים ואפילו בהנהלת החברה רק מעטים היו בסוד העניינים עד סמוך להצגת דגם הקונספט בתערוכת הרכב של פרנקפורט ב-1965.

רכב התצוגה ששילב בין קימורים דרמטיים ומימדים קומפקטיים זכה לתגובות נלהבות, אך עברו עוד שלוש שנים עד שהגיע לייצור.

גרסת הייצור של מכונית הקופה הקטנה שקלה כ-900 קילו, כללה צמד מושבים, פנסי חזית מתרוממים, הנעה אחורית ואופציה לבחירה בין שני מנועים – 1.1 ליטרים  עם הספק "עוצר נשימה" של 60 כ"ס שהגיע מהקדט הקטנה או 1.9 ליטרים שהגיע מהאופל רקורד והפיק בתחילת הדרך 103 כ"ס ובהמשך רק 90 כ"ס בשל שינוי בתקנות זיהום האוויר. הקונים יכלו לבחור גם בין תיבת 4 הילוכים ידנית לתיבת 3 הילוכים אוטומטית.

אמנם בסטנדרטים של ימינו, עם לא פחות מ-11.5 שניות בדרך למהירות תלת ספרתית ו-185 קמ"ש מרביים בגרסה החזקה, הביצועים של ה-GT רחוקים מלהלהיב ודומים לאלה של משפחומטית אפרורית, אך צריך לזכור שלפני יובל שנים היה מדובר בנתונים מכובדים למדי ומקובלים למכוניות ספורט קטנות וכך למשל גרסת הבסיס של ה-914 של פורשה הציגה ביצועים נחותים מאלה.

האופל GT אמנם לא כללה מנועים, שלדה או מתלים מתוחכמים כמו שניתן היה לפגוש אצל המתחרות האיטלקיות מאותה תקופה דוגמת אלפא ג'וניור או לנצ'יה פולביה, אבל למרות סרן חי מאחור, בזכות חלוקת משקל טובה שהתקבלה כתוצאה ממיקום מרבית המנוע מאחורי הסרן הקדמי  בתצורת מנוע קדמי-מרכזי שניתן לפגוש במכוניות נהיגה מודרניות דוגמת הונדה S2000, התקבלה מכונית מהנה לנהיגה שהפגינה, למרות הצמיגים הצרים, אחיזת כביש גבוהה למדי.

עוד ב-TheCar:
פול גז בניוטרל: אלו הן מכוניות הספורט שעלו על כבישי ישראל ב-2017
מקורות מדווחים: מכונית ספורט חדשה של אלפא בדרך לייצור
TVR חוזרת לחיים בסערה: יצרנית רכבי הספורט הבריטית חושפת דגם חדש

רבים כינו באותה תקופה את ה-GT "בייבי קורבט" בשל דמיון עיצובי בולט בין צמד מכוניות הספורט (ה-GT והדור השלישי של הקורבט) שהושקו באותה שנה במקביל משני צידי האטלנטי ועד עצם היום הזה לא לגמרי ברור האם זו החטיבה האמריקאית שקיבלה השראה מהעיצוב של ה-GT או להיפך.
בכל מקרה, למרות הדמיון הרב בין צמד המכוניות בתמונות, במציאות הבדלי המימדים בין ה-GT הקטנטנה לקורבט העצומה יוצרים אפקט אחר לגמרי על הסביבה.

ה-GT שווקה באירופה ובמפתיע גם בארצות הברית תחת לוגו אופל, זאת על אף שדגמים אחרים של החטיבה האירופאית של ג'נרל מוטורס לא הגיעו לאמריקה. ה-GT אף נמכרה בארץ הקודש במספרים נמוכים ובין היתר עיתונאי הרכב הותיק אדוארד אטלר רכש אחת שכזו בשנת 1970 והתכוון להשתתף איתה במרוץ המכוניות הבינלאומי באשקלון בשנת 1970 אשר בוטל ברגע האחרון בשל התפרצות הקהל למסלול.

בשנים בהן יוצרה באופל הציגו מספר אבות טיפוס לגרסאות שונות ל-GT כמו גרסת דיזל וגרסה חשמלית שאף רשמה בזמנו כמה שיאים עולמיים לרכבים מונעי סוללות, אך גרסאות אלו בסופו של דבר לא הגיעו לייצור.

במשך חמש שנים בין 1968 ל-1973 אופל ייצרה מספר מכובד למדי למכונית נישה של כ-103 אלף יחידות של ה-GT. למרות זאת במשך יותר משלושה עשורים לא הוצג לה דור המשך עד שבשנת 2007 בג'נרל מוטורס החליטו לשווק באירופה גרסה של הסולסטיס, הרודסטר מבית פונטיאק, לאחר שינוי עיצוב קלים, כאופל GT.
עם זאת, בניגוד ל-GT המקורית ההצלחה של הדור השני הייתה מוגבלת למדי ורק 7,500 יחידות ממנו נמכרו במהלך השנתיים בהן שווק.

למרות העיצוב המרהיב ה-GT הראשונה של אופל לא הפכה ברבות השנים לדגם מבוקש ובעל ערך אספני גבוה במיוחד ולמרות השתוללות המחירים בסצנת האספנות בעולם ועל אף שעל פי הערכות רק כעשירית מבין כלל המכוניות שיוצרו עדיין נעות על הכבישים כעבור כיובל שנים, עד היום ניתן לשים את היד על אקזמפלרים לשיפוץ בסכומים מצחיקים ועל מכוניות במצב טוב יחסית בתמורה לאלפים בודדים של דולרים.

The post יובל למכונית הכי סקסית של אופל appeared first on TheCar.

בימים אלה מוצעים למכירה שני בתים בקליפורניה שלצד מרחבים נדיבים למי שיגורו בהם, תוכננו בקפידה כדי לאכלס בצורה מיטבית אוספי מכוניות גדולים.

עוד ב-TheCar:
מכוניות אספנות: השקעה כלכלית מבטיחה או דרך בטוחה להפסיד כסף?
אם יש גן עדן: ראלי, הולילנד 1,000 מילא את כבישי ישראל 

בעבור כ-10 מיליון דולרים תקבלו וילה יפהפיה במאליבו, פרבר צפוני יוקרתי של לוס אנג'לס בסמוך לקו המים. הבית נמצא על שטח של כ-4 דונמים וכולל שטח בנוי של קצת יותר מ-650 מטרים כשהחלל המרכזי במבנה הבנוי ברובו ממתכת וזכוכית נבנה כדי לאכלס את אוסף המכוניות של הבעלים הקודמים שכלל רכבים כמו מקלארן P1, פרארי LaFerrari, פגאני זונדה, פורשה 911 GT2 ועוד כמה הייפר קארס.
מאחר שמדובר במכוניות לא ממש זולות, החלל כולל מערכת יחודית השומרת על אקלים ולחות אופטימליים בכל ימות השנה, מצוידת במערכת איוורור עם מסנני חלקיקי אבק ובתאורת אולטרה סגולה מיוחדת נגד חיידקים ובקטריות.

החלל יכול להכיל בצורה מרווחת יחסית כ-25 מכוניות ומשום שהמבנה נאה ומואר מדובר בהרבה יותר מסתם חלל לאחסנה אלא במשהו שאם תחפצו בכך תוכלו להפוך לסוג של מוזיאון למכוניות להנאתכם האישית או לקהל הרחב.
הבעיה היחידה היא שבעבור 10 מיליון דולרים תקבלו רק את הבית וכדי למלא את החלל במכוניות שיכבדו את המקום תצטרכו להשקיע עוד כמה מיליונם טובים. אגב, בעל הבית מציין כי אם הקונה של הבית ירצה לרכוש גם חלק מהאוסף הרכבים שלו הוא יהיה מוכן להיפרד מחלק מהמכוניות בתמורה ללא יותר מהערך הממוצע שלהן בימים אלה.

אם אתם לא בטוחים שאתם בנויים לתצוגה לקהל הרחב ומחפשים בית גדול ממש עם גראז' להמון מכוניות אספנות, אין ספק שבית חלומותכם נמצא בפיירפילד, עיירה באזור נאפה ואלי – עמק היין שצפון קליפורניה, כשעה נסיעה מסן פרנסיסקו.

למעשה מדובר באחוזה ענקית ששטחה כ-320 דונם.  מתוכם, על כ-250 דונם, ניתן למצוא גפנים משובחים ליין וגם מטע של עצי זית והיא כוללת בית מפואר עם שטח בנוי של מעל 2200 מטרים, עם חלל כניסה מפואר עם גרם מדרגות כפול, 4 חדרי שינה, חדר אירוח, מטבח שף עם שלושה תנורים וארבעה מקפיאים, בריכה מקורה ומעל לכל צמד "אסמי מכוניות" ענקיים המעוצבים בסגנון דיינרים משנות ה-50' ומסוגלים להכיל בקלות כ-100 רכבים.

המחיר המבוקש, כדאי שתשבו, עומד על 12.9 מיליון דולרים לא כולל אוסף המכוניות, אך לטענת המתווך המקומי מדובר בלא פחות ממציאה שכן שבבניית הבית הושקעו במהלך השנים מעל ל-20 מיליון דולרים.

The post בתים שהם חלומו הרטוב של כל אספן רכב appeared first on TheCar.

יחד עם זאת, יש מי שטוענים שעם כל הכבוד לאותן מכוניות נאות אין להן שום קשר לעבר המוטורי של מדינת ישראל ואם לא מדובר במכונית בעלת ערך אספני ממשי (ומרבית רכבי האספנות שמגעים לישראל הם לא כאלה) מן הראוי שהאספנים המקומיים יתמקדו בדגמים שהיו חלק מהנוף המוטורי הארץ-ישראלי לפני עשרות שנים ולא במכוניות שהיו פופולריות בקרב יאפים מעבר לים.

עוד ב-TheCar:
הייתם משלמים 200 אלף שקל על סוסיתא?
בחזרה לשנות ה-80: מצאנו בשבילכם סובארו ופיאסטה במצב מושלם

אם אתם מתחברים לקביעה הזו אבל מחפשים משהו קצת יותר מעניין מלארק, חיפושית, קונטסה, אסקורט או סובארו ומעוניינים במשהו נדיר באמת עם חיבור סופר חזק לארץ הקודש, יתכן שהסברה 1962 המוצעת בימים אלה למכירה באחד מאתרי המכירה הגדולים בעולם לרכבי אספנות היא בדיוק מה שאתם מחפשים.

למי שאינו יודע, הסברה היא מכונית הספורט הראשונה והיחידה "מייד אין יזראל". היא יוצרה במדינה הצעירה בין השנים 1961-1967 כשמאחורי המיזם עמד יצחק שובינסקי, בעליה של חברת "אוטוקרס" שהביאה לנו את הסוסיתא.

הסברה ספורט הושקה ב-1961 במקביל להצגתה של הגרסה המשופרת של הסוסיתא קוביה. למרות הפיאסקו שחברת אוטוקרס חוותה בשווקים מעבר לים עם הקוביות הראשונות שיוצאו לארצות הברית והתפרקו בתוך אלפי קילומטרים, שובינסקי לא הפסיק לרגע לחלום בגדול ולמרות הכישלון של הקוביות באמריקה הוא האמין כי יוכל לזכות להצלחה בארץ הדוד סם עם מכונית ספורט נאה שתאתגר את הרודסטרים הבריטים שהיו מאוד פופולריים באותה תקופה.

שובינסקי רכש מסדנה בריטית את התוכניות למרכב נאה ויצר קשר עם חברת רליאנט עימה שיתף פעולה עוד מהימים בו בית המלאכה שרכש בחיפה הרכיב רכבי חלבנים תלת גלגליים ברישיון של החברה הבריטית. אלה התאימו בין מרכב הפיברגלס לשלדה ושידכו מנוע מתוצרת פורד שהפיק 72 כ"ס אשר מוקם מאחורי הסרן הקדמי בתצורת מנוע קדמי-מרכזי.
התוצאה המוגמרת הייתה מרשימה למדי ומעבר לעיצוב הנאה היא הציגה גם יכולות וביצועים לא רעים ביחס לרודסטרים מאותה תקופה.

הסברה הוצגה בשילוב לוגו של קקטוס בחזית ובטבור ההגה בשנת 1961 בתערוכת הרכב בניו יורק וזכתה לתגובות חמות.
עם זאת, כרגיל אצל שובינסקי, המרחק בין החזון למציאות היה גדול מאוד ולמרות שהוא טען בזמנו כי כבר בתערוכה נתקבלו מאות הזמנות, במציאות הן כנראה טבעו בדרך מניו יורק לחיפה, ובפועל בשנת 1961 נרכשו רק כמה עשרות סברות שבכלל יוצרו על ידי רליאנט בבריטניה בקבלנות משנה עבור אוטוקרס.

בשנים 1962-63 הייצור החל לעבור בהדרגה לחיפה ובגלל שנתוני המכירות לא הרקיעו שחקים, ב-67', במקביל לתקופת המיתון שקדמה למלחמת ששת הימים, הוחלט על הפסקת הייצור.

בסך הכל יוצרו 379 יחידות: 26 מהן נמכרו ללקוחות בישראל, 144 בארצות הברית ו-81, באופן מפתיע, בבלגיה. כיום ידוע על קצת יותר ממאה רכבים ששרדו ועדיין במצב נסיעה ונחשבים לפריט אספנים בעל ערך לא מבוטל לא רק בקרב חולי הגה ציונים בנשמה.

לפני כשנתיים דיווחנו לכם כאן על סברה מארצות הברית שדרשה שיפוץ טוטאלי, הוצעה למכירה ב-eBay ונמכרה לבסוף במחיר (מציאה לדעתנו) של 5000 דולר, אבל הפעם דגנו עבורכם ככל הנראה את הסברה המושלמת בעולם – מכונית שעשתה בכל 56 שנותיה פחות מ-1,000 קילומטרים, נשתמרה כל אותן שנים בתנאים אופטמליים ללא חשיפה לפגעי מזג האוויר ונראית למעשה יותר טוב ממכונית שירדה בזה הרגע מפס הייצור.

\

המכונית זכתה בכמה פרסים בתערוכות אספנות שונות והיא כוללת תוספות כמו גג קשיח מתפרק ובלמי דיסק.
המחיר, כצפוי לרכב נדיר ובמצב כזה, לא זול, והמוכר מבקש לא פחות מ-69 אלף דולרים לפני עלות הובלה ושילוח.

עם זאת, לדעתנו לפחות, בכל הנוגע למכס ומס הקניה אשר  בדרך כלל יותר ממכפילים את מחירן של מכוניות האספנות שמיובאת לארץ, יש בהחלט מקום לבדיקה מעמיקה ולחוות דעת משפטית – שהרי בסופו של דבר מדובר ברכב מתוצרת ישראל ואם לא צריך לשלם מכס ומס קניה על המכונית הזו, מעבר לערך הפטריוטי שלה, לנו זו נשמעת כעסקה אטרקטיבית למדי.

The post יש לכם 70 אלף דולר זמינים? מצאנו עבורכם סברה ספורט במצב מושלם appeared first on TheCar.

עוד ב-TheCar:
המין היפה: 1 מתוך 10 נהגי משאית שבדיים הוא אישה
העבודה המסוכנת ביותר בארה"ב: נהג משאית
מכוניות אספנות: השקעה כלכלית מבטיחה או דרך בטוחה להפסיד כסף?

לטענת המוכר המשאית האמורה הייתה חלק מצי של 22 משאיות חשמליות זהות ששימשו בית הוצאה לאור גדול בשם "Curtis Publishing" בעבודה במשמרות מסביב לשעון אשר במסגרתן המשאיות הובילו מתחנת הרכבת גלילי נייר ריק להדפסה ופחם להפעלת מכבשי הדפוס ובהמשך הלילה העבירו את העיתונים והמגזינים המודפסים לבית הדואר לחלוקה.

"Curtis Publishing" מפילדלפיה נחשבה לאחת מההוצאות לאור החשבות והמשפיעות בארצות הברית בראשית המאה העשרים. לא לגמרי ברור מדוע בחרו בבית ההוצאה לאור ללכת דווקא על צי של משאיות חשמליות – יתכן שהסיבה לכך הייתה צורך להוביל את גלילי הנייר עד למכבשי הדפוס והשאיפה להמנע מפליטת גזים מסוכנים במבנים סגורים, ויתכן שהסיבה לכך הייתה טריוויאלית יותר וקשורה לדיל כלכלי טוב ולהסכם תחזוקה נוח שהם השיגו מיצרן המשאיות המקומי. כך או כך, מה שבטוח הוא שהמשאיות החשמליות היו יעילות וקלות לתפעול מסוסי המשא אותם החליפו.

המשאיות החשמליות מדגם A-10 של חברת המשאיות של פילדלפיה עשו שימוש בארבעה מנועים חשמליים במתח של 85 וולט וזרם של 10 אמפר מתוצרת ג'נרל אלקטריק שכל אחד מהם הפיק 16 כ"ס ואשר מוקמו בטבורי הגלגלים.

יחד הם סיפקו 64 כ"ס שהניעו את כל ארבעת הגלגלים ואפשרו לכל משאית לשאת מטען של עד 10 טון ולנוע במהירות מרבית של כ-20 קמ"ש.

את האנרגיה למנועים סיפק מערך של 45 סוללות חומצת עופרת ששקלו כ-250 קילו ומוקמו מתחת למשטח המשא. מערך הסוללות הזה הספיק, כך טוען המוכר, ליותר מ-10 שעות עבודה רצופות וטעינה מלאה נמשכה רק שעתיים. כיום, אגב, את הכוח שסיפקו אותן 45 הסוללות המקוריות ניתן להשיג באמצעות שימוש בחמש סוללות 12 וולט מודרניות.

למרות שבאותה תקופה מרבית כלי רכב כבר היו מצוידים בצמיגים שמולאו באוויר, ככל הנראה על מנת להימנע מפנצ'רים המשאיות צוידו בגלגלים מגומי מלא. התפעול של המשאית נעשה בעזרת צמד הגאים שמוקמו אחד מעל לשני כשהעליון שימש כדי לכוון את הגלגלים בדומה למקובל גם כיום ואילו התחתון שלט במצערת. סיבוב שלו לכיוון השעון האיץ את המשאית קדימה, סיבוב נגד כיוון השעון אפשר נסיעה לאחורה וסיבוב לכיוון השעה 12 האט את המשאית. בנוסף המשאית צוידה גם במערכת בלמים עצמאית שהופעלה באמצעות דוושה רגלית.

בשנים הראשונות המשאיות כללו קבינה פתוחה לנהג עם גגון מתקפל מעל, אך מאחר שבפילדלפיה שורר מזג אוויר קר במשך חודשים רבים בשנה כעבור כמה שנים קבינה סגורה ולא מאוד נאה הותאמה לצי המשאיות.

בעוד שמבחינה עיצובית ובכל הנוגע להנדסת אנוש הכלים של "חברת המשאיות של פילדלפיה" מתקשים להלהיב, נראה שבכל הנוגע לאיכות הבניה אין עוררין על כך שהם נבנו בצורה מסיבית ביותר כדי לשרוד לנצח ובמקרה זה, כך מתברר, לא מדובר בסתם פרפרזה.

מסתבר שהמשאיות היו בשימוש יומיומי מסיבי על ידי בית ההוצאה לאור עד שנת 1964 – יותר מ-50 שנים ברציפות וגם כיום, יותר מ-50 שנים אחרי שיצאו משירות, לא פחות מ-15 מתוך 22 המשאיות שהרכיבו את הצי שרדו ולפחות האקזמפלר שמוצע כעת למכירה במצבו המקורי מבלי שעבר שום שחזור או רסטורציה עדיין חי ובועט ובמצב נסיעה גם 106 שנים לאחר שירד מפס הייצור ונראה שבקלות יכול לשרוד עוד מאה שנים נוספות.

מעניין יהיה לראות האם המשאיות החשמליות של טסלה יגיעו אפילו לחצי מזה.

The post הרבה לפני טסלה: משאית חשמלית בת 106 שנים appeared first on TheCar.

בשנות ה-80 של המאה העשרים הכל היה פשוט וברור יותר – מייקל ג'קסון ומדונה היו השליטים של ממלכת הפופ ופרארי טסטה רוסה או למבורגיני קונטאש היו המלכות הבלתי מעורערות של מכוניות הספורט.

באותן שנים, בהן עורו של ג'קסון עדיין היה שחור, האף שלו היה במקום ושמו נקשר בלהיטי ענק ולא ביחסים תמוהים עם קטינים, הוא הרוויח מיליונים כפרזנטור של חברת המשקאות פפסי שהפיקה עם ג'קסון מגוון פרסומות מושקעות.

עוד ב-TheCar:
המוזיקאי ניל יאנג מוכר חלק מאוסף המכוניות שלו
מכונית סופר נדירה שהייתה בבעלות אלביס פרסלי מוצעת למכירה
רכבי הפרארי שכיכבו ב"מגנום" וב"מיאמי מחלק מוסר" למכירה

אחת הזכורות ביותר היא פרסומת בת שלושה חלקים מ-1987 שלמעשה הייתה מעין קליפ ללהיט "BAD".

בסוף החלק הראשון של הפרסומת ג'קסון מנסה להימלט מצלמי פפראצי וממעריצים ומגיע לפינת גג גבוה. החלק השני מתחיל מאותה נקודה וג'קסון מנצל מסוק שטס במקרה ליד, קופץ, נאחז במגלשיו ונחלץ מן ההמון. בהמשך הוא נוטש את המסוק ונכנס לפרארי טסטה רוסה שחורה פתוחה שמאפשרת לו להימלט.

אמנם יש להניח שהזיכרון הכי מוחשי של פרארי במחוזותינו,לבד מהפוסטר מעל למיטה, של כל מי שגדל בשנות ה-80 היה בוודאי הטסטה הרוסה האדומה הפתוחה ממשחק המחשב הבלתי נשכח OUTRUN, אבל מסתבר שיצרנית האקזוטיקה מאיטליה כלל לא יצרה גרסת ספיידר למכונית הדגל שלה באותן שנים למעט אקזמפלר בודד שיוצר על ידי פינינפרינה עבור מנכ"ל פיאט באותן שנים, ומפיקי הפרסומת של פפסי שרצו מכונית פתוחה בה ניתן יהיה לראות את ג'קסון נוהג פנו לסדנת הקסטום של ריצ'רד סטראמן מקליפורניה אשר בעבור 40 אלף דולרים (כמובן מעבר למכירה של הפרארי המקורית) הסיר את הגג הקשיח ממכונית העל והתאים לה גג בד מתקפל.

הטסטה רוסה השחורה הפתוחה מהפרסומת של ג'קסון החליפה כמה ידיים מאז הצילומים לקליפ המפורסם ובשנת 2014 נמכרה במכירה הפומבית השנתית של בארט ג'קסון בסקוטסדייל שבאריזונה בעבור סכום של כ-75 אלף דולרים.

על אף שבכל חייה היא עברה רק כ-25 אלף קילומטרים, כעת היא מוצעת שוב למכירה, הפעם על ידי אתר אינטרנט המתמחה במכירות רכבים מיוחדים בשם Motor GT, בעבור סכום גבוה בהרבה של לא פחות מ-799 אלף דולרים.

אמנם מבחינה רציונלית ללא ספק מדובר בסכום הזוי ולא הגיוני לפרארי שחתכו לה את הגג ומייקל ג'קסון נהג בה לא יותר מפעם אחת, אבל למדנו להבין בשנים האחרונות ששוק רכבי האספנות יצא מפרופורציות ובהחלט יתכן שאי שם קיים מעריץ של ג'קסון ופרארי שעשה קופה יפה מהשקעה בביטקוין ומחפש כעת בנרות השקעה אטרקטיבית כדי לממש את הכסף הווירטואלי שלו.

The post הפרארי שמייקל ג'קסון נהג בה למכירה appeared first on TheCar.

מדובר בטאקר, אולי אחת המכוניות האמריקאיות המעניינות ביותר בכל הזמנים שהתיימרה להיות מכונית המחר אך מעולם לא באמת הצליחה להמריא.

לעשור שהגיע לאחר סיום מלחמת העולם השנייה היה חלק משמעותי בעיצובה של ארצות הברית כפי שאנו מכירים אותה היום, ולמכוניות היה תפקיד מרכזי מאוד בבניית אמריקה החדשה על כל המשתמע בכך.

עוד ב-TheCar:
צפו: הצצה נדירה ל-120 השנים הראשונות של סקודה
אגדות הראלי של שנות ה-80 יכולות להיות שלכם
אלביס פרסלי אולי עזב את הבניין, אבל ה-ב.מ.וו שלו חוזרת בענק

תעשיית הרכב האמריקאית הייתה אולי הנהנת הגדולה ביותר מהבום הכלכלי של אותן שנים, אך ככל שהביקושים עלו הדומיננטיות של היצרניות הגדולות – ג'נרל מוטורס, פורד, קרייזלר ובאותה תקופה גם סטודיבייקר עלתה והיצרנים הקטנים פשוט נדחקו הצידה.

אבל זה לא ממש עניין את פרנסטון טאקר,  ממציא, יזם ואיש עסקים בעל תעוזה, שקשר את חייו עם עולם הרכב והאמין לאחר סיום מלחמת העולם, בזמן ששלוש הגדולות מכרו מכוניות שתוכננו במקרה הטוב בראשית שנות ה-40, כי יש לו את החזון ואת היכולת לייצר מכונית מתקדמת בהרבה ובהסתמך על השנים בהן עבד כסוכן מכירות של רכבים כזו שגם תתאים באמת למה שהלקוחות החדשים מחפשים במכונית.

לטאקר אמנם לא הייתה הכשרה רשמית בשום תחום הקשור לעולם הרכב אך מוחו היצירתי והניסיון הרב שלו בכל מה שמחוברים אליו מנוע וגלגלים עוד מאז היותו נער שקנה רכבים משומשים, שיפץ אותם במחסן בבית אמו ומכר ברווח, דרך השנים בהן עבד בתעשייה בתפקידים שונים – מנער שליח במשרדי קאדילק, דרך פועל ייצור במפעלי פורד, סוכן מכירות של סטודיבייקר, מנהל מכירות אזורי בסוכנות קרייזלר ועד לשנות ה-30 בהן חבר להנרי מילר, מומחה מבריק לשיפור מנועים ולבניית רכבי מרוץ למרוצים, ולמד ממנו הרבה על הצדדים הטכניים ומאידך, כאיש מכירות מנוסה, עזר למילר שלא היה איש עסקים מבריק לנהל את העסק ולהתמודד עם משברים כלכלים.

כשרוחות המלחמה הגדולה החלו להישמע מכיוון אירופה ועוד הרבה לפני הצטרפותה של ארצות הברית למלחמה, טאקר תכנן ובנה אב טיפוס של רכב סער משוריין קטן מימדים שמסוכל לנוע במהירות של עד 160 קמ"ש ושכלל חידושים רבים שבראשם מקלע אוטומטי עם יכולת לפעולה ברדיוס של 360 מעלות.

אנשי הצבא טענו שהרכב המבצעי שטאקר תכנן לא מתאים לשדה הקרב בעיקר משום שהוא מהיר מדי אך עיצוב המקלע המקורי של טאקר מצא את דרכו לכלי שייט ולמפציצים שהיו בשימוש במהלך המלחמה.

ב-1943 מילר שותפו של טאקר נפטר וב-1944, עוד בטרם הסתיימו הקרבות, טאקר הבין כנראה שהניצחון של בעלות הברית הוא רק עניין של זמן, שצריך להתחיל להיערך ליום שאחרי והחליט להתחיל לתכנן את מה שהוא הגדיר כ"מכונית המחר" .

לטאקר ולמילר היו הרבה רעיונות מקוריים וטכנולוגיות חדשניות שהם חשבו לשלב במכוניות. בתחילה הם חשבו לבנות את מכונית הספורט האולטימטיבית, אבל טאקר הבין שמכונית משפחתית היא מה שאמריקה באמת צריכה.

טאקר חשב בגדול ותכנן מכונית מתקדמת לתקופה ומעבר לשלל אביזרי נוחת ומימדים מכובדים עם אורך של יותר מ-5.5 מטרים ובסיס גלגלים חסר תקדים גם במונחים של היום של 3.25 מטרים, המכונית של טאקר כללה גם מתלים עצמאיים בכל פינה, 4 בלמי דיסק, צמיגים ללא אבוב המתקנים את עצמם במקרה של תקר, תאורה עוקבת פניה, מנוע עוצמתי מתוצרת פרנקלין (שתוכנן במקור בעבור מסוק) עם הזרקת דלת אשר מוקם מאחור כדי לחסוך את הצורך במערכת תמסורת מסורבלת, תיבת הילוכים אוטומטית הידראולית עם 4 יחסי העברה, קורות פלדה בדלתות להגנה על הנוסעים במקרה של תאונה צדית, קשת התהפכות ששולבה במרכב הרכב ועוד ועוד.

כמי שהאמין שהמכונית שלו תכבוש בסערה את שוק הרכב, טאקר שם את ידו על מפעל צבאי ענק באזור שיקגו שנותר ללא שימוש לאחר המלחמה ובעוד בטרם היה לו אב טיפוס נוסע החל למכור זיכיונות לשיווק המכונית לסוכנים ברחבי המדינה ובהמשך התחיל לקבל הזמנות מלקוחות פרטיים תמורת דמי מקדמה – ממש כמו טסלה בימינו.

הענקיות מדטרויט כנראה לא ממש אהבו, בלשון המעטה, את החוצפה של האיש החדש בשכונה ודאגו לעורר את הרשויות שהחלו לחקור את פועלו של טאקר בטענה כי הוא מוכר לאנשים חלומות ואין לו באמת את היכולות הכלכליות והטכניות הנדרשות כדי להתחיל בייצור סדרתי של מכוניות.

טאקר נאלץ להתמודד עם האשמות לא פשוטות ולנהל מערכה משפטית סבוכה כדי לנסות להוכיח שהוא לא מוכר אשליות ואינו נוכל. בסופו של דבר הוא זוכה מכל אשמה אבל זה היה מאוחר מדי עבור החברה ומהחלום לייצר מאות אלפי מכוניות שישנו את פני התחבורה באמריקה נשארו רק 51 מכוניות שיוצרו לפני שהחברה הפסיקה את פעולתה.

בראיה לאחור אין ספק שטאקר היה יזם מבריק ומוכשר ושהמכונית שלו הקדימה את זמנה. עם זאת, זו לא הייתה בדיוק מכונית המחר ובתכנון המקורי היו כמה טעויות בסיסיות קשות.

בשנת 1988 הבמאי פרנסיס פורד קופלה הפיק את הסרט "טאקר – האיש והחלום" על חייו של האיש הקטן שהחליט להלחם לבד מול הענקיות מדטרויט והפסיד למרות שהמכונית שלו הייתה טובה יותר.
במציאות ככל הנראה התמונה והסיבות לכישלון היו מורכבות יותר, אבל ללא ספק סיפורו של טאקר עשוי בדיוק מהחומרים מהם מורכב החלום האמריקאי ושברו.

יותר מ-40 מ-51 מכוניות טאקר שיוצרו שרדו את השנים וכיום הן נחשבות לבעלות ערך אספני רב ומחליפות ידיים בסכומים של מיליון דולרים לפחות.

האקזמפלר שמוצע כעת למכירה, הנושא את מס השלדה 1029, היה אחד מ-10 הרכבים הראשונים שנבנו ונבחנו בתנאי קיצון במהירות גבוהה במסלול המרוצים של אינדיאנפוליס ולאחר סיום שלב המבחנים זו הייתה המכונית הספציפית אשר שימשה את פרסטון טאקר ומשפחתו במשך 7 שנים עד שנת 1955.

מאז המכונית החליפה כמה ידיים עד שנמכרה ב-1967 לג'ק בארט, אספן רכב ידוע ששיפץ את המכונית והחזיר אותה למצבה המקורי. מאז המכונית השתתפה בתערוכות רכב רבות ואף הופיעה בסרט הוליוודי בכיכובו של ג'ף ברידג'ס.

בכל חייה המכונית עברה פחות מ-20 אלף מיילים ועל פי התמונות נראית במצב מושלם ונאמן לחלוטין למקור והיא צפויה, כאמור, להחליף ידיים במסגרת מכירה שתתקיים ב-18 בינואר באריזונה בעבור סכום מכובד.

The post הטאקר של פרסטון טאקר למכירה appeared first on TheCar.

בעוד שלעיתים אנו תמהים מה גורם לאנשים לשלם סכומי עתק על רכבים שהיו שייכים לסלבס זניחים למדי, אין ספק שלחברי להקת ה"ביטלס" הייתה השפעה עצומה על התרבות ועל התפתחות המוזיקה בעידן המודרני .

לפני כמה שנים שתי מכוניות פרארי, 330GT  שהייתה מכוניתו הראשונה של ג'ון לנון ו-365GTC שהייתה בבעלותו של ג'ורג הריסון, החליפו ידיים בעבור סכומים נאים מאוד ובקרוב, בראשית דצמבר, מכוניות שהיו בבעלות צמד החיפושיות הנוסף – פול מקרטני ורינגו סטאר, יוצעו למכירה פומבית בבית המכירות Bonhams בלונדון.

המכונית היקרה מבין השתיים היא אסטון מרטין DB5 מודל 1964 שנרכשה כחדשה מהמפעל על ידי פול מקרטני וצפויה, כך על פי ההערכות, להחליף ידיים בעבור סכום שבין  1.25 ל-1.5 מיליון לירות שטרלינג.

עוד ב-TheCar:
פרארי נדירה השווה מיליונים התגלתה במחסן לאחר 40 שנה
הלוואי שהיית כאן: הפרארי שהייתה שייכת לרוג'ר ווטרס נגנבה
מציאות האסם הבלתי נשכחות של השנים האחרונות

מקרטני הזמין את האסטון בגוון "Sierra Blue" לא שגרתי והמכונית הגיעה עם גימור פנים שחור ורשימת אבזור ארוכה מאוד שכללה בין היתר מערכת שמע עם נגן תקליטי 7 אינץ' של פיליפס. מקרטני החזיק באסטון כמה שנים ולאחריהן הרכב עבר מספר ידיים ובין היתר היה גם בבעלותו של שדרן הרדיו, אספן הרכב ומגיש "טופ גיר" הכושל, כריס אוונס.

בשלב מסוים אחד הבעלים החליט להכניס את ה-DB5 של מקרטני לתהליך רסטורציה מלא שנמשך כ-4 שנים. למרות הייחוס, המשפצים משום מה החליטו לא לשמור על נאמנות למקור ובחרו לשנות את צבע הרכב מכחול לכסוף, הצבע הכי מזוהה עם ה-DB5 ככל הנראה בגלל ג'יימס בונד, ואת גווני דיפוני הפנים החליפו משחור לבורדו.

השיפוץ המכני כלל אוברול מנוע מלא והגדלת נפח מ -4.0 ליטר ל -4.2 אשר תרם להעלאת ההספק מ -282 ל-315 כ"ס.

על אף שאין ספק שהיינו שמחים לשים את היד על כל DB5 ובמיוחד אחת עם ייחוס כזה, לטעמנו תהליך השיקום שביטל חלק מהייחוד של הרכב של מקרטני פגע באטרקטיביות שלו ויש גם את הנושא הזניח של המחיר. מבדיקה קצרה שעשינו עם הבנקאי שלנו התברר שגם אם נחליט למכור את הדירה ושאר הנכסים שברשותנו ולעבור להתגורר בארגז קרטון ברחוב, עדיין לא נוכל להרשות לעצמנו את החיפושית המתגלגלת הזו.

זה מה שמביא אותנו לאופציה השפויה יותר – המכונית של מתופף ההרכב רינגו סטאר שעל פי הערכות תחליף ידיים בתמורה לסכום צנוע בהרבה של בין 90 ל-120 אלף לירות שטרלינג. אין מה לומר, "מציאה של ממש".

כפי שאתם יכולים לנחש לא מדובר באסטון מרטין וגם לא בפרארי כמו של חברי הביטלס האחרים אלא במשהו צנוע בהרבה אך עדיין אייקון מוטורי שממש כמו שירים של הביטלס הגיע מבריטניה וכבש את ליבם של המונים בזכות הגאוניות שבפשטות שלו – מיני קופר.

עם זאת הקופר הספציפית הותאמה אישית עבור מתופף הביטלס וכוללת בין היתר צביעה דו גוונית, חישוקים קלים, סאן רוף גדול, מושבי ריקארו ספורט בשילוב זמש ועור, הגה עור קטנטן, דשבורד ודיפוני צד בשילוב פנלי עץ אגוז אמיתי, חלונות חשמליים ותא מטען ומושב אחורי מתקפל שהותאמו במיוחד כדי לאכלס את סט התופים של רינגו.

הסופר קופר נמצאת בבעלות אותה משפחה כבר מאז 1977 ובמהלך השנים היא זכתה להופיע בפרק של "טופ גיר", השתתפה בתערוכות שונות וזכתה בפרס העיצוב במסגרת פסטיבל המהירות של גודווד בשנת 1998.

The post Baby you can ride my car: מכוניות של פול מקרטני ורינגו סטאר למכירה appeared first on TheCar.

סצנת האספנות הארץ ישראלית חווה בשנים האחרונות פריחה מטורפת. יותר ויותר אנשים, מכל רובדי האוכלוסייה, מוצאים עניין במכוניות ישנות. כמה מבין האספנים הותיקים פחות מתלהבים מהגל החדש וטוענים שרבים מן המצטרפים החדשים לתחביב אמנם מחזיקים במכוניות שעל פי ההגדרה החוקית שלהן הן "רכבי אספנות" (משום שעברו 30 שנים ויותר ממועד יצורן), אבל אלה מכוניות מודרניות עם מערכות הזרקת דלק, מחשבי ניהול מנוע, ABS, מרכבים ממתכת שעברה טיפול מקדים נגד חלודה, ושאר מכלולים שקרובים יותר למה שניתן למצוא במכוניות מודל 2017 מאשר במכוניות הוותיקות שהרכיבו את מועדון ה-5 המקורי.

יכול להיות שיש משהו בדבריהם אבל אין ספק שהכל יחסי. ממש כמו שרכבי האספנות הצעירים מסוף שנות ה-80' הם סופר מודרניים לעומת מכוניות אספנות ותיקות יותר, מכוניות משנות ה-50' וה-60' הן שיא הקדמה לעומת מכוניות משנות ה-20' וה-30' של המאה ה-20'.

המכונית הכי עתיקה בבריטנה 

בכל מקרה, אם אתם רוצים באמת ענתיקה שאף אחד לא יוכל לטעון בפניכם ששלו עתיקה יותר, אולי כדאי שתתקשרו דחוף לסוכן הנסיעות ותעלו על הטיסה הראשונה ללונדון כדי להספיק לשים את היד  על הרכב המוטורי העתיק ביותר בממלכה המאוחדת ואחד העתיקים בעולם כולו ששרדו ונמצאים עדיין במצב נסיעה שצפוי להחליף ידיים בסוף השבוע במכירה פומבית של Bonhams.

מדובר ברכב של סנטלר משנת היצור 1894 עם מנוע בנזין מתוצרת בנץ המפיק 3.5 כ"ס ומניע את הגלגלים האחוריים באמצעות שרשרת וכולל גם מערכת קפיצים עצמאית לכל גלגל, הגה ובלמים שהופעלו ביד.

האחים צ'ארלס וולטר סנטלר ירשו במהלך המאה ה-19 חברה משפחתית שעסקה בייצור אופניים, אך הם חשבו קדימה ובשנת 1865 הציגו כלי ממונע ראשון שפעל באמצעות קיטור. המחשבה הייתה מהפכנית אך במציאות המימדים הלא שגרתיים כמו רוחב של 4 מטרים ואפשרות לשנע רק שני אנשים הפכו את הרכב הראשון של סטנלר ללא שימושי במיוחד.
בהמשך ניסוי האחים לייצר רכב עם מנוע שפעל על גזי פחם דחוסים אך ההספק הנמוך והטווח המוגבל לא אפשרו הצלחה של ממש.

ההצלחה המוטורית הראשונה של האחים סנטלר הייתה עם "דוג-קארט" שאמנם כמו רכבים אחרים מאותה תקופה הציג עיצוב שהזכיר בעיקר כרכרה ללא סוסים, אך היה בנוי היטב והיה שימושי למדי.

הרכב הספציפי התגלה במחסן בשנות ה-30', שרד את מלחמת העולם השנייה ושוקם בשנות ה-50' בצורה יסודית. בשנת 2001 הוא החליף ידיים בתמורה לכ-150 אלף לירות שטרלינג וכעת ההערכות מדברות על סכום של 250 אלף לירות שטרלינג – הרבה מאוד כסף לכרכה עם מנוע של מכסחת דשא אבל שפוי יחסית בהתחשב בגילו של הרכב ובמצבו המצוין.

האלפא רומיאו הראשונה 

עוד ענתיקה אמיתית ומעניינת מאוד שצפויה להחליף בקרוב ידיים היא האלפא רומיאו המהממת שבתמונות שלפניכם.

המכונית משנת הייצור 1921 מדגם  G1 רודסטר היא מהדגם הראשון למעשה שאלפא רומיאו ייצרה –ובסך הכל 54 יחידות ממנו יוצרו, וככל הנראה המכונית שבתמונות היא היחידה ששרדה.

אמנם היצרנית האיטלקית הוקמה כבר ב-1910 תחת השם Anonima Lombarda Fabbrica Automobili וראשי התיבות שלו A.L.F.A הן שהופיעו על המכוניות של החברה בשנים הראשונות, אך בעקבות קשיים כלכליים היא נרכשה לאחר כעשור על ידי ניקולא רומיאו וזה החליט לצרף את שם משפחתו לשם החברה וה-G1 היא המכונית החדשה הראשונה שתוכננה ויוצרה תחת בעל הבית החדש.

ה-G1 צוידה במנוע 6 צילינדרים בטור בנפח של לא פחות מ-6.3 ליטרים וזה הפיק 70 כ"ס – אמנם לא מרשים במיוחד ביחס של נפח להספק ובערך כמו מה שמפיקים כיום מנועים של מכוניות מיני צנועות, אבל בימים ההם אל מול מכוניות כמו מודל T של פורד שמנוע ה-2.8 ליטרים שלה הפיק 20 כ"ס זה בהחלט היה מכובד מאוד והעניק למכונית תאוצה מרשימה ואפשרות להגיע למהירות של יותר מ-80 קמ"ש.

הרכב הספציפי עם מס' השלדה 6018, היה אחד מדגמי הייצור המוקדמים והוא נשלח לאוסטרליה. שם, ביבשת המבודדת, לאחר כמה שנים הוא התגלגל לידיו של חוואי מקומי שלא ממש הבין מה יש לו בידיים והשתמש בו כרכב חקלאי בשטחים הגדולים שהיו ברשותו. בשלב מסוים המכונית הושלכה לאסם ובשנת 1965 היא התגלתה על ידי אספן אלפא שלא האמין למראה עיניו.

הרכב שוקם  בשנות ה-70' ופעם נוספת בשנת 2000 תוך הקפדה יתרה על נאמנות מלאה למקור. מאז הרכב כיכב וזכה בפרסים רבים בתערוכות ואירועי רכב ברחבי העולם ממסע המילה מילה באיטליה, דרך פסטיבל המהירות של גודווד באנגליה ועד לפרס ה- Concours d'Elegance בתערוכת פבל ביץ' שבקליפורניה.

בקרוב האלפא רומיאו  הנדירה תחליף ידיים במסגרת מכירה פומבית של בית המכירות  RM Sotheby שתתקיים בפיניקס, אריזונה בינואר הבא ועל אף שבמכירה אין רף מינימום התחלתי (כך שלכאורה המכונית יכולה גם להימכר בדולר בודד) הערכות מתונות מדברות על סכום באזור ה-1.5 מיליון דולר.

The post אספנות ללא סימן שאלה: המכונית העתיקה בבריטניה והאלפא רומיאו הראשונה appeared first on TheCar.

סאאב הוקמה בשוודיה בשנת 1937 ובתחילת דרכה עסקה בעיקר ביצור מטוסים. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, מתוך אמונה שאחרי מלחמה טראומטית כזו בני האדם יפנו לדרכי שלום החברה חיפשה שווקים חדשים והחליטה להתחיל לפתח מכוניות.

ב-1949 הוצגה המכונית הראשונה של החברה שהגיעה לאחר כמה דגמי תצוגה הסאאב 92 – מכונית מודרנית בכל קנה מידה לתקופה עם הרבה השראה מעולם התעופה שהציגה עיצוב אווירודינמי יוצא דופן עם מקדם גרר של 0.30 CD שנחשב טוב גם במונחים של היום, מרכב שכופף כולו מפיסת מתכת יחידה (הדלתות נחתכו לאחר מכן) ומנוע שתי פעימות ייחודי עם 3 צילינדרים ו-3 קרבורטורים.

בשנת 1949 סאאב יצרה רק 20 יחידות של ה-92 שיוצרו בעבודת יד ולמעשה היו אלה אבות טיפוס סופיים לפני המעבר לייצור סדרתי ב-1950.

בדרך לייצור סדרתי, כמה אלמנטים השתנו וכך למשל באבות הטיפוס החלון האחורי ודלת תא המטען היו מאלה של ה-92 של תחילת הדרך ורק ב-1953 גם הדגם הסדרתי קיבל את אותם מאפיינים.

רק 3 מתוך אותם 20 אבות טיפוס שנמכרו ללקוחות שרדו את השנים וכעת אחת מהן נמכרה אתמול במכירה פומבית, בצרפת.

המכונית נרכשה על ידי המוכר לפני שני עשורים, אחרי 20 שנה באחסון באסם, ולבד מהצבע שהוחלף בשלב מסוים מירוק לאפור בטון, מדובר במכונית מקורית לחלוטין ובמצב מצוין.

באופן מפתיע, על אף שה-92 וה-93 וה-96 שהגיעו בעקבותיה זכו לביקושים נאים כחדשות ונחשבות עד היום לאהובות ולמבוקשות על ידי אספנים, בסופו של דבר המכירה של המכונית הנדירה הזו מ-20 האקזמפלרים הראשונים שנשאו את שמה של היצרנית השבדית נסגרה ב-23 אלף יורו.

The post אחת המכוניות הראשונות של סאאב החליפה ידיים appeared first on TheCar.

בשנים האחרונות, עם השתלטות המסחר המקוון על שוק רכבי האספנות, כל מכונית עם הסמל הנכון בחזית (אפילו מדגמים שנחשבו ממש לא מוצלחים) מחליפה ידיים בעבור סכומים שפשוט מוציאים את בני מעמד הביניים מהמשחק.

לפיכך, אמנם את החלום מהפוסטר של הלמבורגיני קונטאש שהיה תלוי מעל המיטה שלכם (לצד הפוסטרים של סמנתה פוקס ודוראן דוראן) כשהייתם נערים כנראה לא תגשימו לעולם, אבל אם אתם לא לגמרי מוכנים לוותר על החלום להפוך לבעליה של למבורגיני, יתכן שזה אפשרי גם מבלי לשדוד בנק.
יש לנו רעיון מעניין בשבילכם לכלי רכב עם הלוגו הנכון בחזית – רק עשו טובה, אל תתעכבו על שטויות כמו כמה שניות (אם בכלל) לוקח ללמבורגיני להגיע למהירות תלת ספרתית ומהי המהירות המרבית.

לא כולם יודעים זאת, אבל חברת למבורגיני התחילה את דרכה כיצרנית טרקטורנים וציוד חקלאי.
פרוצ'יו למבורגיני הקים את החברה לאחר מלחמת העולם השנייה ובשנות החמישים היא הפכה ליצרנית ציוד חקלאי גדולה מאוד.
למבורגיני הבעלים הפך לאיש עשיר והחליט להגשים חלום ורכש לעצמו מכוניות ספורט שונות, ביניהן פרארי 250GT מודל 58'.

עוד ב-TheCar:
צפו: הלמבורגיני הזולה בתבל 
אמאל'ה, הטרקטור השתגע  
צפו: למבורגיני על הצד כתחליף לרכב המשפחתי

בשלב מסוים המצמד של הפרארי שבק ולאחר שהתקלה חזרה על עצמה שוב לאחר זמן קצר, למבורגיני החליט לפנות לאנזו פרארי עם הצעה לפתרון טוב שיחזיק מעמד זמן רב, אולם אנזו האגדי לא התרשם ופטר את למבורגיני בטענה שהוא בסך הכל יצרן טרקטורים ולא מבין שום דבר במכוניות ספורט.

העלבון והדם האיטלקי החם הובילו את פרוצ'יו להחלטה נחושה – להראות למר פרארי היהיר איך מייצרים מכונית ספורט. ההחלטה היצרית קרמה עור וגידים ובתערוכת הרכב של טורינו באוקטובר 1963 הציג למבורגיני את המכונית הראשונה שלו, ה-350 GTV. השאר, כמו שאומרים, היסטוריה.

הדגמים הבאים של למבורגיני – המיורה, הקונטאש והדיאבלו היממו את עולם הרכב, ביססו את מעמדה של למבורגיני כיצרנית רכבי על מובילה וגרמו לחבר'ה במראנלו, מקום משכנה של פרארי, ללא מעט חרדות וכאבי ראש.

עם זאת, למבורגיני לא הפסיקה מעולם לייצר טרקטורים, ובשנים שלאחר השקת המכונית הראשונה של החברה  קווי היצור של הכלים החקלאיים הם שסיפקו את תזרים המזומנים שהוקדש לפיתוח חטיבת רכבי העל ורק באמצע שנות ה-70', לאחר שמעמדם של רכבי העל של למבורגיני התחזק, חטיבת הטרקטורים של למבורגיני נמכרה לקבוצת SAME שעד היום כאמור משווקת טרקטורים עם סמל השור הזועם בחזית.

בכל מקרה, לנוכח המחירים המטורפים בהן מחליפות ידיים מכוניות למבורגיני, בשנים האחרונות נרשמת בקרב אספנים עם תשוקה עזה למותג התעניינות גם בטרקטורי למבורגיני מהמודלים הנכונים (1948-1970).

שניים כאלה משוחזרים מן הייסוד ובמצב פעילות מושלם המאפשר לצאת איתם לחרוש שדה מוצעים בימים אלה למכירה ברשת.

את הוותיק מבניהם מדגם 5C משנת המודל 1960 ניתן למצוא באתר Bring A trailer ויומיים לפני סיום המכירה המחיר עומד על כ-8000 דולר.
מדובר בטרקטור קטן מימדים עם מנוע דיזל  3 צילינדרים מקוררי אוויר בנפח 2.2 המפיק 40 כ"ס ומשודך לתיבה בת 4 הילוכים המניעה צמד זחלים המבטיחים עבירות יוצאת דופן.

כמו בכלי זחל אחרים גם כאן הכוונת הכלי מתבצעת באמצעות סטיקים ולא באמצעות הגה.

הטרקטור עבר 5.279 שעות מנוע, שופץ מן היסוד לאחרונה ונצבע בצבעי כתום ותכלת שהיו אופייניים לטרקטורים מבית למבורגיני.

אם תנועה בעזרת סטיקים לא בדיוק מסתדרת עם החלום שלכם לאחוז בהגה של למבורגיני, אתם יכולים ללכת על ה-1R – טרקטור מעט גדול יותר מבית למבורגיני שיוצר בשנת 1966, מוצע כעת למכירה על ידי בית מכירות בריטי והכי חשוב – מגיע עם הגה וגלגלים.

ה-1R מונע על ידי מנוע 2 צילינדרים מקוררי אוויר בנפח 2.2 ליטרים עם גיר 4 הילוכים המעביר את הכוח לצמד הגלגלים הגדולים מאחור וכאן ההספק הוא "עוצר נשימה" אף יותר ועומד על 32 כ"ס.

גם הטרקטור הזה עבר שחזור מלא ונצבע בצבעי הכתום–תכלת האופייניים ללמבורגיני ועל פי הערכות הוא יחליף ידיים במכירה פומבית שתתקיים ב-2 בספטמבר עבור סכום שבין 19-25 אלף דולרים.

The post לא חייבים לשדוד בנק: למבורגיני במחיר של משפחתית appeared first on TheCar.

על אף שיש מי שבוודאי סבורים שאותם וואנים כהים היו קיימים בעיקר בסרטים הוליוודיים, משום שבמציאות הם לא ממש יעילים או נסתרים מהעין וכל עבריין סוג ז' יודע לזהות אותם ולנקוט במשנה זהירות במקרה שמסחרית גדולה ולא מוכרת (אפילו עם מדבקות פיקטיביות של איזו חברה לשירותי אינסטלציה או שיפוצים) חונה ליד ביתו, מסתבר שלפחות בסוף שנות ה-80' וואנים שכאלה בהחלט היו בשימוש כוחות המשטרה ושירותי הביון בארץ הדוד סם.

לראיה – דודג' ראם מודל 1989 שהיה בשימוש ה-FBI במשך מספר שנים המוצע כעת למכירה ב-eBay וכולל בתוכו את הזיוודים והשיפצורים המיוחדים שבוצע בו על ידי ה-FBI.
מאחורי המראה ה"תמים", הכולל צבע חום מטאלי וגגון של שיפוצניקים, למעשה מסתתרת מעבדת האזנות ומעקבים שלפני כשלושה עשורים כללה את מה שנחשב בזמנו למילה האחרונה בתחום.

בין היתר הרכב כולל עמדות עבודה עם מושבים על מסילות לשני סוכנים, צמד מוניטורי LCD דקים (ככל הנראה שדרוג שבוצע מאוחר יותר) סורקי תדרים, מכשירי רדאר, אפשרות להקלטה של וידאו וקול, אינטרקום ועוד כל מיני מכשירים שהמוכר לא בטוח למה שימשו.

כדי להפעיל את המערכות הללו לאורך זמן הרכב מצויד במערכת מצברים משולשת וכולל גם ממירי זרם ל-110 וולט וכמה וכמה שקעים לציוד נוסף.

כמו כן, את מנוע הרכב ניתן להפעיל ולכבות גם מעמדת התצפיתן בחלק האחורי של הוואן ובנוסף על הדלתות מותקנים בריחים פנימיים מסיביים שמונעים אפשרות לפריצה קלה לרכב.

המשימות אלו לעיתים מתנהלות מסביב לשעון במשך ימים רבים ברכב ולכן הותקנו בו שירותים בחלק האחורי, מערכת מיזוג וחימום עצמאית לחלק האחורי ואפילו מערכת גז בעזרתה ניתן לחמם אוכל.

בניגוד לרוב הרכבים המסחריים שעוברים חיים קשים מאוד ובשונה מהתדמית של רכבים ממשלתיים לשעבר, רכב המעקב של ה-FBI מציג מצב נדיר מאוד ביחס לגילו עם צבע מבריק, מרכב שכמעט חף מכל שריטה או מעיכה ותא נוסעים שלם לגמרי. גם מבחינה מכנית כנראה כי מדובר ברכב מצוין ובב-28 שנים הוא עבר פחות מ-40 אלף קילומטרים.

המוכר שרכש את הרכב במכרז ממשלתי לפני כמה שנים טוען כי יש ברשותו את כל המסמכים המעידים על מקוריותו של הרכב ואף מציין שברכב נשארו גם מספר קלטות מעקב וקלסרים עם תיעוד של משימות שונות.

בארצות הברית קיים שוק גדול עם ביקושים ערים ומחירים גבוהים יחסית לטנדרי פיק אפ ישנים (בעיקר משנות ה-50' וה-60' של המאה ה-20), אבל בכל הנוע לוואנים, למעט הדור הראשון והשני של הטרנספורטר של פולקסווגן, המצב שונה בתכלית ואלה לא מבוקשים במיוחד על האספנים ועל כן מרבית הרכבים האלה מסיימים את חייהם הקשים כגוש מתכת במגרש הגרוטאות ואלה שכן שורדים מחליפים ידיים בפרוטות.

עם זאת, וואן מקורי של ה-FBI הוא כנראה סיפור אחר ויום לפני סיום המכירה יש כנראה מי שמוכן לשלם כבר מעל ל-11.5 אלף דולרים כדי להרגיש כסוכן חשאי.
אם גם לכם זה עושה את זה אתם בהחלט יכולים לנסות את מזלכם במכירה ואם תזכו תוכלו לייבא אותו בעוד כשנה לארץ הקודש (ובתוספת מיסים נאה) תחת ההגדרה של "רכב אספנות".

עוד ב-TheCar:
הפתעה מתחת לשריון: בריטי רכש טנק עיראקי ישן וגילה מטמון זהב
340 מכוניות אספנות, סדנה ו-20 דונם במחיר של דירת 3.5 חדרים בתל אביב
המוסטנג קופה הראשונה שיוצרה צפויה לגרוף מיליונים

The post רכב מעקבים קלאסי של ה-FBI יכול להיות שלכם appeared first on TheCar.

אין ספק שכל מי שחי ונושם מכוניות וגדל בשנות ה-80 של המאה ה-20 לא יכול לשכוח את מרוצי הראלי שזכו באותן שנים לפופולריות חסרת תקדים הדומה לזו של מרוצי הפורמולה 1.

בראשית שנות ה-80, פדרציית המרוצים הבינלאומית שינתה את תקנות אליפות העולם בראלי ויצרה את קטגורית גרופ B. בניגוד לתקנות עד אז, על פיהן רכבים שהשתתפו במרוצי ראלי היו חייבים להתבסס על דגמים בייצור סדרתי שלפחות 5000 יחידות מהם יוצרו בשנה, התקנות החדשות היו מתירניות בהרבה בכל הנוגע להתבססות על דגמים קיימים וליחס בין הספק המנוע למשקל ולמעשה אפשרו בניית רכבי מרוץ ייעודיים עם הספקים מטורפים.

הדרישה הכמעט יחידה בה היו צריכים לעמוד היצרנים שרכביהם השתתפו בקטגוריה זו הייתה מכירת 200 יחידות הומולוגציה עם רישוי לכביש מכל דגם.

עוד ב-TheCar:
הסובארו של קולין מקריי נמכרה במעל למיליון שקלים
הכירו את הדה-שבו ששווה יותר מפורשה חדשה
340 מכוניות אספנות, סדנה ו-20 דונם במחיר של דירת 3.5 חדרים בתל אביב

שינוי התקנות הפך את מרוצי הראלי למרתקים ולמרהיבים במיוחד והקהל הצביע ברגליו והגיע בהמוניו לצפות בכל מרוץ במסגרת הסבב העולמי, אבל עד מהרה התברר שלהסרת החסמים היו גם השפעות פחות חיוביות ובעקבות שורה של תאונות קטלניות ב-FIA החליטו, בלית ברירה, לגנוז את רכבי גרופ B אחרי פחות מ-5 שנים בסיום עונת המרוצים של 1986.

על אף שאין ספק שההחלטה של פדרציית המרוצים הייתה מתבקשת, הרחקת רכבי גרופ B מהמסלולים הובילה לצניחה חדה בפופולריות של מרוצי הראלי ועד היום, 30 שנה מאוחר יותר, נראה שכולם תמימי דעים שאלה היו ימי הזוהר של ה-WRC.

המכוניות שכיכבו על המסלולים באותם שנים הפכו לאגדות וערכן של גרסאות ההומולוגציה עם רישוי לכביש, אשר נמכרו כאמור במספרים מאוד נמוכים, נמצא בעלייה חדה כבר שנים.

אגדות הראלי שיוצעו בקרוב למכירה היו שייכות לאספן פרטי מאז שנות ה-80 ונשתמרו במצב כמעט חדש.
על אף שלאף אחת מהמכוניות לא נקבע מחיר מינימום, לחובבי המציאות אין מה לחפש כאן ואין ספק שכל אחת מהמכוניות תחליף ידיים בתמורה לכמה מאות טובות של אלפי דולרים לכל הפחות.

המכירה כוללת שלוש כוכבות ראלי מבית לנצ'יה:
סטראטוס מודל 1975 – מכונית מטרום ימי גרופ B וללא ספק אחת ממכוניות הראלי היפות בכל הזמנים אשר מצוידת במנוע וי 6 מרכזי מתוצרת פרארי המפיק 190 כ"ס והנעה אחורית, לנצ'יה 037 – מכונית הגרופ B הראשונה של החברה האיטלקית, גם היא עם מנוע מרכזי והנעה אחורית בהספקים של בין 205 כ"ס בגרסה לכביש ל-280 כ"ס בגרסת המרוץ,

אולם למרות שה-037 הייתה מכונית מרהיבה ומכונת מרוץ מוצלחת שלעצמה, עם הנעה אחורית בלבד היא לא הצליחה לתת מענה לאודי קוואטרו ולפיג'ו 205 טורבו 16 שהיו מצוידות במערכת הנעה כפולה מתוחכמת, ודלתא S4 שהושקה ב-1985 שלבד משם ועיצוב שהזכיר במשהו את הדגם הקומפקטי של החברה לא חלקה דבר עם המכונית בייצור סדרתי. היא שקלה פחות מ-900 קילוגרם וכללה מנוע מרכזי עם מגדש טורבו ומגדש על שהפיק בגרסת המרוץ 480 כ"ס מנפח  1.8 ליטרים.

במכירה יוצעו גם צמד רכבי פורד RS200  – ככל הנראה מכונית גרופ B היפה והנחשקת ביותר הכוללת אף היא מנוע מרכזי מוגדש ועוצמתי עם הספק של 450 כ"ס, הנעה כפולה ושלדה שתוכננה על ידי מהנדסי פורמולה 1.
הראשונה מודל 1986, אחת מ-200 היחידות עם רישוי לכביש שנדרשו על פי תקנות גרופ B, והשניה אחת מ-24 היחידות שהוסבו בשלב מאוחר יותר לגרסת אבולושן שכללה מנוע בנפח גדול יותר והספק אפילו מטורף יותר.

כמו כן במכירה יחליפו ידיים גם שתי הכוכבות הבלתי מעורערות של גרופ B  – אודי קוואטרו ופיג'ו 205 טורבו 16.
הקוואטרו, שלמעשה הייתה הראשונה לנצל את יתרונות ההנעה הכפולה במרוצי ראלי היא בגרסת S1 מבציר 1985 הכוללת מרכב מקוצר, חלקי מרכב מאלומיניום וחומרים מרוכבים שהורידו את המשקל לאזור הטון, הנעה כפולה ומנוע 5 צילינדרים מוגדש שהפיק בגרסאות המרוץ שלו עד 500 כ"ס.

הפיג'ו 205 טורבו 16 הוצגה ב-1983. למרות דמיון מסוים לגרסת 3 הדלתות של הסופר מיני הצרפתית, גם כאן הקשר בין המכוניות היה אפסי ולביאת הראלי כללה מנוע מרכזי שהפיק בין 200 כ"ס בגרסה עם הרישוי לכביש ל-450 בגרסת המרוץ. עם השקתה הטורבו 16 הצליחה לערער את שליטתה המוחלטת של אודי באליפות העולם, רשמה 16 נצחנות במרוצי ראלי וזכתה שנתיים ברציפות באליפות היצרנים.

בעוד שבעבור רובנו הסיכוי לשים את היד על כוכבות הראלי של ילדותנו הוא נמוך מאפסי, ישראלי אחד שהגיע לעמדה בכירה מאוד בוולסטריט החליט לפני כמה שנים שיש לו את מה שנדרש כדי להגשים את חלומות הנעורים שלו ועד כה ייבא לארץ הקודש גרסאות הומולוגציה של כמה מכוכבות גרופ B האייקוניות ביניהן רנו 5 טורבו 2, פיג'ו 205 טורבו 16, לנצ'יה דלתא S4 וMG מטרו 6R4 ואין ספק שאודי קוואטרו ופורד RS200 הן תוספות יותר ממתבקשות לאוסף.

The post אגדות הראלי של שנות ה-80 יכולות להיות שלכם appeared first on TheCar.

בתמורה לתג מחיר יותר מכפול מאשר זה של ספינות הדגל של יצרניות יוקרה כמו מרצדס, אודי או יגואר, יודעי דבר מדווחים כי מעבר לסמל בחזית הרוכשים מקבלים גם נוחות נסיעה יוצאת דופן, בידוד מושלם מהעולם החיצון והבטחה לשירות תיקונים אישי בכל מקום בעולם.

רכבי המותג מעולם לא יובאו ללבנט באופן סדיר אך הקבלן ואספן הרכב עודד שריקי מחזיק בבעלותו, לצד עוד כמה מכוניות "עממיות" מתוצרת פרארי, למבורגיני, מרצדס וכיוב', גם שתי רולס רויס נוצצות. אבל מסתבר שלא חייבים להיות הקבלן שבנה את חצי מדרום הארץ כדי לראות את דמותה האלמותית המהממת של "ספיריט אוף אקסטזי" בקדמת תא המנוע ובימים אלה מוצעת למכירה בקרייגסליסט בקליפורניה רולס רויס שאחרי מיסים ושאר אגרות גזל תעלה לכם, כאן בארץ הקודש, בערך כמו משפחומטית עם עבר בליסינג בת 7-8 שנים.

כן כן, זו לא טעות, הרולס מוצעת למכירה ב-2500 דולרים לפני מיקוח ואחרי הובלה ומיסים היא צפויה לעלות כאן כ-30 אלף שקלים.

אולי תופתעו אבל זה אינו מקבילו של הרכב מהמערכון של הגששים "המכונית המגוייסת" וממש לא מדובר בגרוטאה חלודה מתפוררת בלי גלגלים, מושבים ומנוע, אלא ברולס רויס סילבר ספירט מודל 1987 שנראית שלמה לחלוטין עם קווי מרכב יפים ושעברה בכל ימי חייה רק 65 אלף קילומטרים – בערך מה שרכב ליסינג עובר בשנתיים.

אמנם לא הכל מושלם, ממש לא מדובר במכונית במצב תצוגה ובתור התחלה הרוכש יצטרך לצבוע את הרכב שחלקו עבר הכנה וצבוע בצבע יסוד, גם תא הנוסעים צריך בהחלט הרבה תשומת לב וניקוי יסודי ובתמונות ניתן לראות גם קרע קטן בריפוד העור הבהיר של המושב האחורי, אבל חוץ מזה הכל נראה שלם יחסית ולא חסרים שום חלקים נראים לעין.
בכל הנוגע לצד המכני המוכר מספק רק תמונה אחת ולא חדה במיוחד של מנוע והוי 8 ומציין כי יש צורך להחליף משאבת דלק.

בדרך כלל מכוניות מהסוג הזה המצוידות במגוון מערכות מורכבות דורשות טיפול שוטף קפדני ולפי מצבה של הסילבר ספירט שבתמונות לא נראה שהיא זכתה להרבה אהבה בשנים האחרונות ויותר מסביר להניח שידרשו עוד כמה תיקונים מעבר למשאבת דלק כדי להחזירה לכביש, וזה עוד לפני שהזכרנו את כל מערכות הנוחות החשמליות ומערכת המתלים ההידראולית.

אין ספק שהמציאה המדוברת לא מתאימה לכל אחד ואם אתם מתכוננים להפקיד את הרכב במוסך רכב מפונפן לרכבי אספנות "כדי שיסדר מה שצריך", סביר להניח שיהיה לכם נכון יותר (וכנראה גם זול בטווח הארוך) לא להסתנוור מתג המחיר המגוחך של 2500 דולרים ולהשקיע בין 10 ל-15 אלף דולרים באקזמפלר שמור הרבה יותר.

עם זאת, יש לזכור שמעבר לסכום הנכבד הנוסף ברכישה תהיו צריכים לשלם גם מכס ומס קניה לפי ערך הקניה הגבוה וכך מחירו של רכב במצב טוב יותר יזנק כבר לבין 90 ל-140 אלף שקלים, לא בשמיים אבל הבדל משמעותי של בין 60 ל-110 אלף שקלים אשר הופך את הרולס שלפניכם  למי שיש את הפנאי, היכולת, הכישרון והסבלנות לעשות את רוב הדברים בעצמו לדיל מעניין מאוד.

The post רולס רויס במחיר של משפחתית עייפה מליסינג בת כמעט 10 appeared first on TheCar.

עוד ב-TheCar:
מזוויע: הרכב של אחד מסגניו של היטלר מוצע למכירה ברשת
700 רכבים של אספן רכב פרטי מאוהיו יוצעו למכירה פומבית
הכירו את האספן שמחזיק יותר מ-200 מכוניות מימי סין הקומוניסטית

מיד, שמחזיק באוסף של כ-150 כלי רכב צבאיים מסוגים שונים בחווה באזור הלמדון המציעה למבקרים מגוון הפעלות וחוויות בניחוח מיליטנטי, רכש את הטנק מדגם T54 באתר הקניות הגדול ברשת מבחור צעיר אשר רכש אותו בפרוטות לא במצב נסיעה עם מנוע תקול וללא זחלים לפני כמה שנים במכרז והצליח, בעזרת ספרי תחזוקה ברוסית שמצא באינטרנט, להחזיר את הטנק למצב נסיעה.
מיד החליט לרכוש את הטנק, רפליקה סינית שיוצרה ככל הנראה בתחילת שנות ה-80' לטנק הסובייטי המפורסם, בין היתר במטרה להציע למבקרים חוויה בהשראת סצנת המרדף המפורסמת מהסרט "מרוסיה באהבה" מסדרת ג'יימס בונד.
הטנק שמיד רכש אמנם עבר פחות מ-3000 קילומטרים בכל ימי חייו ושוקם על ידי הבעלים הקודמים, אך בהחלט נותרה עוד מלאכה בכל הנוגע למראה החיצוני. כמו כן, משום שמיד התכוון להשכיר את הטנק להפעלות, חוויות ואירועים שונים היה עליו לוודא שאין בו שום תחמושת חיה וכלי נשק מוסתרים או מוסלקים.
לאחר שמיד והמכונאי הקבוע שלו טוד צ'מברליין גילו לא מעט כדורי מקלעים וכמה כלי נשק הם החלו לפרק את אחד ממכלי הדלק שבחזית הטנק כדי לנקותו משאריות דיזל ישן ושמו לב לחור בחלקו התחתון.
בשלב זה השניים החלו לצלם את תהליך הפירוק משום שסברו שככל הנראה יש בו מספר כלי נשק מוסתרים ויהיה עליהם לספק לרשויות הוכחה מהיכן הם הגיעו, אבל עד מהרה התברר שאמנם יש במכל חפצים ממתכת כבדה אך לא מדובר ברובים אלא ב-5 מטילי זהב במשקל כולל של קרוב ל-30 קילוגרם בשווי של כ-2 מיליון לירות שטרלינג.

ככל הנראה מטילי הזהב נבזזו על ידי החיילים העיראקים במהלך הפלישה לכווית ב-1990 אשר הובילה למלחמת המפרץ הראשונה והוסלקו בטנק.
במהלך הלחימה מול כוחות בעלות הברית במבצע "סופה במדבר" בשנת 1991 הטנק יצא מכלל שימוש וננטש במדבר יחד עם האוצר שהוסתר בקרבו. לאחר סיום הקרבות הטנק, כמו עוד הרבה מאות כלי לחימה של צבאו של סדאם שנשארו מאחור, נאסף על ידי כוחות בעלות הברית כרכב שלל.
"היינו המומים, לא ציפנו לזה ולא ידענו מה לעשות", הסביר בהתרגשות צ'מברליין שגילה את המטמון. "בהתחלה פנטזנו מה כל אחד מאיתנו יעשה בכסף, אבל אחרי זה הבנו שאנחנו לא באמת יכולים ללכת עם חמישה מטילי זהב ענקיים ולהמיר אותם בכסף מבלי שישאלו שאלות, אז החלטנו לפעול כמו שומרי חוק והתקשרנו למשטרה".
בתוך זמן קצר הגיעו למקום שני קציני משטרה ולקחו את מטילי הזהב למשמור בכספת המרכזית של המשטרה בלונדון.
"הכל לא ברור כרגע", ציין מיד, "זה עדיין מוקדם לדעת מה יקרה, אני מקווה לטוב. לכאורה אם לא יגלו את הבעלים החוקיים של המציאה היא אמורה להיות שלנו, אבל לצערי אני חושב שהסיכויים שנקבל את מטילי הזהב שמצאנו בחזרה לא מאוד גבוהים ומקווה שלפחות נקבל כמה אחוזים מהשווי כעמלת מציאה".

The post הפתעה מתחת לשריון: בריטי רכש טנק עיראקי ישן וגילה מטמון זהב appeared first on TheCar.

התואר מחולק באוגוסט מדי שנה במסגרת תערוכת פבל ביץ' במונטריי שבקליפורניה, ללא ספק אירוע האספנות הגדול והמשמעותי ביותר בצפון אמריקה.
עם זאת, למרות שהאירוע מתקיים בארצות הברית, במרבית השנים זכו בתואר רכבים ממוצא אירופאי, לרוב כאלה מלפני מלחמת העולם השנייה.

דוגמה טובה לכך היא הזוכה בתואר לשנת 2012 – מרצדס בנץ 680 S Torpedo רודסטר מודל 1928 המצוידת במנוע בנפח 6.7 ליטרים עם 2 קרבורטורים ומגדש על  המפיקים יחד 180 כ"ס ומומנט של מעל ל-40 קג"מ.
רק שלושה אקזמפלרים מגרסה זו שנבנתה על ידי בונה המרכבים בהתאמה אישית ( Coach Builder) סאווצ'יק יוצרו. הזוכה היא היחידה ששרדה ובקרוב היא צפויה להחליף ידיים במסגרת מכירה פומבית.

המכונית בגוון אפור בהיר לא מטאלי עם שמשה קדמית קטנטנה, ריפודי עור אדמדמים, דשבורד מעץ מהגוני מבריק ולא גג בכלל הוצגה לראשונה בתערוכת הרכב של ניו יורק באפריל 1929 בדיוק לפני 88 שנה ולכדה את עיניו של ברון הנפט פרדריק הנרי בדפורד ג'וניור שרכש אותה בסיום התערוכה.

משפחתו של המיליונר שמרה על  המכונית במשך יותר מ-75 שנים עד שלפני כעשור צמד אחים אספני רכב רכשו את המכונית מיורשיו של הבעלים המקוריים.

הרכב אמנם נשמר כל השנים בתנאים טובים וגם לא עברו עליו חיים קשים מדי, אך השנים עשו את שלהן וצמד האספנים החליטו לשחזר את הרכב הנדיר למצב מושלם תוך הקפדה יתרה על שמירה על מקוריות בתהליך ארוך, מפרך ויקר שנמשך כשנתיים ובסיומו התוצאה המוגמרת הוצגה, כאמור, בתערוכת פבל ביץ' והשיגה ציון מושלם של 100 נקודות שהעניק לה את התואר הנכסף.
בהמשך המרצדס הנדירה זכתה בפרסים נוספים, הייתה מסמר הערב בלא מעט אירועים מוטוריHם ובחודש הבא היא צפויה להימכר ב RM Sotheby's  למי שיציע את הסכום הגבוה ביותר ויירשם כ"יד שלישית" של הרכב הנדיר.

אם אתם עושים את צעדיכם הראשונים בעולם האספנות ומתלבטים בין חיפושית, פיג'ו 404 או אולי אפילו איזו אלפא ספיידר ישנה, כנראה שהמרצדס הזו היא לא בדיוק בשבילכם, אבל מצד שני אם שדדתם בנק, זכיתם בירושה שמנה או שאתם מחזיקים, עוד מיום ההנפקה, בכמות מכובדת של מניות  גוגל, פייסבוק, טבע או מובילאיי ויש לכם איזה 6.5-8 מיליון דולרים מיותרים שממש אין לכם מה לעשות איתם, אין ספק שהמרצדס הזו היא אחת הדרכים המרהיבות ביותר לבזבז אותם.

The post כוכבת התערוכה מחפשת אהבה חדשה appeared first on TheCar.

השלוחה הקנדית של סוכנות הנדל"ן סנצ'ורי 21 פרסמה לפני מספר ימים שטח בגודל של כ-20 דונמים למכירה בקולומביה הבריטית שבמערב קנדה, ללא ספק האזור הכי יפה והכי נעים למגורים מבחינת אקלים במדינה הענקית.

עוד ב-TheCar:
מזוויע: הרכב של אחד מסגניו של היטלר מוצע למכירה ברשת
אוצר במגרש גרוטאות: המוסטנג שכיכבה בסרט "בוליט" נמצאה במקרה במקסיקו
700 רכבים של אספן רכב פרטי מאוהיו יוצעו למכירה פומבית

השטח, הנמצא בסמוך לעיירה טאפן, במרחק כמאה קילומטרים מהעיר קמלופס וכ-400 קילומטרים מוונקובר, מוצע למכירה בעבור 1.45 מיליון דולרים קנדיים שהם קצת פחות מ-4 מיליון שקלים.
לבד ממגרש, על הקרקע יש גם סדנת שיפוץ רכבים מאובזרת ומצוידת בשטח של כ-100 מטרים, האנגר סגור לאחסון בשטח של עוד כ-200 מטרים ולא פחות מ-340 רכבי אספנות קלאסיים – חלקם במצב קרוב למושלם השווים עשרות אלפי דולרים ואחרים הדורשים שיפוץ מלא ושבמצב הנוכחי שווים רק מאות דולרים בודדים.

הבעלים של השטח, בחור בשם מייק הול בשנות ה-60 לחייו, החל לאסוף כלי רכב קלאסיים לפני 40 שנה כשהיה בין 20 ובמקום להתמקד בשיפוץ רכב בודד הוא צבר במהלך השנים עוד ועוד רכבים ישנים.

הול, בעליה של חברה העוסקת בקשירת, עיגון  וגידור סלעים לצידי כבישים, התפרנס יפה מעבודתו ובכל פעם היה מביא על המשאית בדרך הביתה מהעבודה איזו מכונית ישנה שהוא נתקל בה בדרך.
כך גדל האוסף מ-20 מכוניות ל-50, 100 ויותר וכשהמספרים התקרבו ל-200 ולאחר שאשתו של הול דרשה שהוא יפנה את כל הגרוטאות מהמשק החקלאי שלהם, הוא החליט לקנות את השטח המוצע כעת למכירה.

הול לא לגמרי יודע בוודאות כמה מכוניות הוא צבר עם השנים אבל בטוח שמדובר בלפחות 340. יש נוכחות בולטת בעיקר לרכבי שרירים אמריקאיים, אולם יש גם לא מעט טנדרים ורכבי גרר קלאסיים. כמו כן באוסף יש גם כמה רכבי הוט רוד וכמה רכבי ספורט ויוקרה בריטיים. המכונית הישנה ביותר היא דודג' קבריולט משנת 1929 והחדשות ביותר באוסף הן מסוף שנות ה-70'.

"זה הרבה יותר מקניית שטח עם כמה מבנים ומכוניות", מסביר המתווך של העסקה, "זו ממש הזדמנות של פעם בחיים למי שאוהב רכבי אספנות  לשים את היד במחיר מציאה על משהו שיגרום לרוכש אין סוף רגעי אושר, באחד החלקים היפים של קולומביה הבריטית".

המתווך סבור כי הקרקע והמבנים הם בונוס והמכוניות עצמן במצבן הנוכחי שוות יותר מהמחיר הכולל המבוקש ובכל מקרה לטענתו ניתן יהיה להחזיר בקלות את סכום ההשקעה על ידי שיפוץ ומכירה של אפילו חלק קטן מהמכוניות במגרש.

קצת לא ברור מדוע הול החליט למכור את פרויקט חייו אבל לטענתו מאחר שהוא כבר כעת בן 60 ולאחרונה זכה במכרז גדול שיספק לו תעסוקה לפחות בחמש שנים הבאות הוא הבין לאחרונה (באיחור של איזה 4 עשורים ו-300 מכוניות לפחות) שאין שום סיכוי שבימי חייו שהוא יספיק לשפץ אפילו רבע מהמכוניות שאסף ועל כן במקום שהן ימשיכו להחליד לאיטן, כדאי להעביר את השרביט למישהו אחר.

אם אתם חושבים ללכת על זה כדאי שתפנימו מראש שצריך להתמקד בכמה שיפוצים ולא להתפזר יותר מדי. בכל מקרה נראה שבין כל המכוניות במגרש הענק יש חלקים בשפע וסביר להניח שתוכלו למצוא בו כל דבר שתצטרכו למלאכת השחזור.

מה שבטוח הוא שיהיה נחמד לספר לחבר'ה שיש לכם מגרש ענק בחלק הכי יפה של קנדה עם סדנה לשיפוץ רכבי וינטג' ו-300 מכוניות קלאסיות, הרבה יותר מאשר להגיד שקניתם דירת שלושה וחצי חדרים בתל אביב.

The post 340 מכוניות אספנות, סדנה ו-20 דונם במחיר של דירת 3.5 חדרים בתל אביב appeared first on TheCar.

המוסטנג הזו, אשר הייתה גם הפורד הראשונה אי פעם שנצבעה בגוון "כספיין כחול",  יחד עם מוסטנג הנושאת את מספר השלדה 100001 שיוצרה בתצורת גג נפתח, היו אמורות להשלח לסוכנות פורד לקנדה יחד עם עוד 180 מכוניות מגרסת ייצור ראשונית כדי להיות מוצגות באולמות התצוגה של המותג ברחבי צפון אמריקה במקביל להשקה הרשמית של הדגם בתערוכת הרכב בניו יורק ב-17 באפריל 1964.

עוד ב-TheCar:
אמריקה החדשה? מוסטנג זונחת את מנועי ה-V6
5500 מוסטנגים ואספן מאוהב אחד
מקדש המשפרים: תערוכת SEMA נפתחת בלאס וגאס

בשל טעות, בסופו של דבר הרכב האמור לא הגיע לסוכנות בוונקובר, הגיע לסוכנות אחרת בקנדה ולא הוצג במקביל  להשקה הרשמית.
לאחר זמן מה הרכב נמכר לבעלים הראשונים ומאז החליף 12 ידיים עד שב-1997 הוא הגיע לידיו של בוב פרייה, אספן רכב המתמקד ברכבי פורד קלאסיים שהחליט לשפץ אותו מהיסוד תוך הקפדה יתרה על שמירה על נאמנות מוחלטת למקור.

המכוניות מסדרת הייצור הראשונה כללו דשבורד שלמעשה היה גרסה מוסבת שהותאמה ידנית של דשבורד מהפורד פאלקון המשפחתית ובין היתר ניתן לציין גם מוט הילוכים ישר שהוחלף בהמשך וטיפול מיוחד שהמכוניות שיועדו לתצוגה עברו שכלל מילוי של התפרים וחיבורי המרכב לפני הצביעה למען יצירת מראה נקי יותר וזורם.

כדי להציג מחיר אטרקטיבי במיוחד למכונית ספורטיבית באולם התצוגה, המוסטנג הנושאת את מספר השלדה 00002 הגיעה במפרט בסיסי ביותר עם מנוע 6 צילינדרים בטור בנפח 2.8 ליטרים המפיק 105 כ"ס, תיבת 3 הילוכים ידנית ומעט מאוד תוספות שהסתכמו ברדיו ובגלגלי 13" בעלי דופן לבנה.

למרות הביקושים ההיסטריים ואלפי ההזמנות שזרמו מיד לאחר ההשקה של המוסטנג, למעשה רק אותן 180 מכוניות ממהדורת ייצור הראשונה הן היחידות באמת משנת המודל 1964 וכל שאר 121 אלף המכוניות שנחשבות כדגם 1964.5 למעשה יוצרו לאחר חודש אוגוסט באותה שנה ועל כן נושאות מספר שלדה עם קוד לשנת הייצור 1965. מכוניות המוגדרות כמודל 1965 כללו מספר שינויים שבידלו אותן מדגמי 64 וחצי.

המוסטנג הפתוחה הנושאת את מספר השלדה 00001 נמצאת כבר מספר שנים במוזיאון הנרי פורד במישיגן ואילו המוסטנג המדוברת תוצע במאי למכירה פומבית באינדיאנאפוליס בעבור סכום "קצת" יותר גבוה מ-2,368 דולרים שהיו מחירה כחדשה, ועל פי הערכות בשל הייחוס שלה והשחזור המושלם למצב מקורי היא תחליף ידיים בתמורה לכמה מיליוני דולרים.

The post המוסטנג קופה הראשונה שיוצרה צפויה לגרוף מיליונים appeared first on TheCar.

נס כזה קרה גם לראלף גרסיה ג'וניור, מקסיקני שרכש ממגרש גרוטאות בבאחה קליפורניה לפני זמן מה פורד מוסטנג ירוקה בתצורת פאסט-בק מהדור הראשון בתקווה לשפץ אותה מן היסוד כדי להפוך אותה לרפליקה ל"אלינור", המוסטנג המשופרת מהסרט "עקיצה ב-60 שניות".
גרסיה החל במלאכת השיקום של המרכב המוזנח בסדנה מקומית ובין היתר נעזר בחבר בשם הוגו סנצ'ז שלבד מעזרה פיזית במלאכת השיפוץ גם עזר בחיפוש מידע ועצות בכל מיני פורומים באינטרנט.
פוסט עם תמונות של ה"ערימה" שהעלה סנצ'ז לפורום של משפצי מוסטנג קלאסיות עורר, בשל הצבע הירוק הלא שגרתי שלא הוצע באותן שנים על ידי פורד, סקרנות בקרב כמה מחברי הפורום שזרקו השערה לאוויר כי אולי מדובר במוסטנג שכיכבה בסרט "בוליט".

עוד ב-TheCar:
700 רכבים של אספן רכב פרטי מאוהיו יוצעו למכירה פומבית
המכונית שהראפר טופאק נרצח בה יכולה להיות שלכם
הלימוזינה הראשונה של טראמפ למכירה

הסרט בוליט מ-1968, בכיכובו של סטיב מקווין, נחשב לאחד מסרטי האקשן האייקוניים ביותר וסצנת המרדף בין מקווין במוסטנג ל"רעים" בדודג' צ'ארג'ר היא ללא ספק אחת מסצנות מרדפי המכוניות המפורסמות מאז ומעולם בקולנוע.
מקווין, שהיה גם נהג מרוצים ופעלולן, ביצע חלק מקטעי הנהיגה בסרט בעצמו אך חלקים אחרים בוצעו על ידי פעלולנים.

לצורך הצילומים חברת ההפקה רכשה שתי מכוניות מוסטנג פאסט-בק מודל 1968 זהות, מכונית אחת ששימשה לקטעי הנסיעה הרגועים יותר ולצילומי הקלוז אפ ומכונית נוספת שהותקנו בה מתלים משופרים וחיזוקי מבנה ששימשה לצילומי סצנות המרדפים.

המכונית הראשונה שרדה את הצילומים במצב טוב ונמכרה לפני הרבה שנים על ידי האולפנים לאספן מקנטאקי ואילו המכונית השנייה שעברה חיים קשים במהלך הצילומים וניזוקה בצורה קשה נשארה מאחור בחצר הגרוטאות של האולפנים, עד שנמכרה כרכב לפירוק לפני כמה עשורים ומאז נעלמה.
על פי דיווחים שונים, כשמקווין שמע שהאולפנים מכרו את הרכב הוא ניסה לאתר את סוחר הגרוטאות שרכש אותו במטרה לקנות ממנו את הרכב בחזרה ולשקמו, אך הוא לא הצליח למצוא אותו או את הרכב עד למותו הפתאומי מהתקף לב בשנת 1980.

בעקבות אותו טיפ שסנצ'ז קיבל בפורום שיפוץ של המוסטנגים הוא מיהר לבדוק היטב את הרכב של חברו וגילה בו כמה דברים לא שגרתיים כמו חורים שנחתכו ברצפת הרכב, חיבורי תושבות לחיזוקי שלדה ומתלים ואת מספר שלדה 8R02S125558 שלתדהמתו זהה למספר של המוסטנג שכיכבה בסרט.

סנצ'ז מיהר לדווח לחברי הפורום על התגלית ולצד קריאות התפעלות והסברים לחלק מהממצאים המשונים כמו למשל החורים ברצפה שלטענת הגולשים שימשו לצינורות המפלט של גנרטור תאורת הצילום שהותקן ברכב, נשמעו גם קולות של ספקנים שטענו שלא הגיוני שהרכב שנמכר לפני עשרות שנים לפירוק לחלקים ולהשמדה התגלגל למקסיקו ושרד כל כך הרבה שנים במצב שלם מבלי שאף אחד גילה אותו.

עד מהרה דבר התגלית או הזיוף התגלגל הרבה מעבר לגבולות אותו פורום וקווין מרטי, הנחשב לאנציקלופדיה מהלכת בכל הנוגע לרכבי פורד ולאוטוריטה מספר 1 בארצות הברית בכל הקשור להיסטוריה ולרכבי המותג, נדרש לסוגיה.
מרטי חליט לצאת באופן מיידי למקסיקו כדי לראות את הרכב ולבחון אותו ביסודיות מכל צדדיו.
בסיום הבדיקה, בה הוא זיהה לטענתו סימנים רבים שייחדו את רכב הפעלולים שהשתתף בסרט אשר לא היו ידועים לאף אחד, הוא קבע שאכן מדובר ברכב השרירים מהסרט.

על פי הערכתו של מרטי הרכב במצבו הנוכחי שווה כמיליון דולרים והיה שווה אפילו יותר אם גרסיה ג'וניור לא היה מתחיל את מלאכת השיפוץ ומשאיר את הרכב במצבו המקורי.

כפי שאתם יכולים לנחש, המקסיקני החביב נדהם מהאוצר שנפל עליו והחליט לוותר על הרעיון להפוך את הגרוטאה לרפליקה של "אלינור".
בשלב ראשון המוסטנג המיוחסת הועברה אחר כבוד לתצוגה בסוכנות פורד מקומית ובהמשך היא תוחזר לארצות הברית שם היא צפויה לעבור שחזור מלא ומדויק.

The post אוצר במגרש גרוטאות: המוסטנג שכיכבה בסרט "בוליט" נמצאה במקרה במקסיקו appeared first on TheCar.

רון הקנברגר בן ה-81 ממדינת אוהיו שבארצות הברית  הוא דוגמה קיצונית לסוג השני. את המכונית הראשונה שלו, סטודבייקר  מודל 1948, הוא רכש בגיל 15 ומאז לא הפסיק וצבר אוסף של יותר מ-700 רכבים שיוצע (לא כולל הסטודבייקר 1948 ועוד כמה רכבים שהקנברגר קשור אליהם במיוחד) למכירה פומבית בהפנינג מיוחד בחודש יולי.

הקנברגר היה בעליה של חברת הובלות ובמסגרת עבודתו חרש עם משאית הסמיטריילר שלו את כבישי ארץ האפשוריות הבלתי מוגבלות לאורכה ולרוחבה. בעידן שלפני קרייגליסט ו-eBay עבודתו זו אפשרה לו להתקל בהרבה מציאות מוטוריות שבעליהן רק המתינו שמישהו יבוא וירכוש מהם את הגרוטאה המזדקנת.

זה בדיוק מה שהקנברגר עשה ובמהלך קריירה בתחום ההובלות  שנמשכה יותר מ-4 עשורים, הרבה מאות פעמים במקום לחזור הביתה ריק הוא חזר עם מכונית ישנה על הטריילר של המשאית.

ככל שהאוסף גדל במהלך השנים הקנברגר היה צריך למצוא שטחים לאחסן את הכמות האדירה של הרכבים ולאחר ששכר ורכש מספר אסמים הוא נעזר בחברת נדל"ן מקומית שאפשרה לאספן הנמרץ למצוא כמה חללים לא שגרתיים כדי לאחסן את הרכבים, כמו למשל  בית כלבו ענק שננטש.

החלום של הקנברגר היה להקים מוזיאון, יום אחד כשיפרוש לפנסיה, אבל לאחר כמה שנות מיתון שפגעו ברווחיות של חברת ההובלות הוא הבין שהעלות של פתיחת מוזיאון כזה והסכומים הגבוהים הנדרשים כדי לשפץ את הרכבים למצב תצוגה יהיו גבוהים מדי עבורו ובהחלטה קשה, מתוך הבנה שיותר חשוב לו לדאוג לעתיד הכלכלי של ששת בנותיו ונכדיו, הוא החליט להציע למכירה את מרבית הרכבים שבבעלותו.

הוסף כולל, כאמור, כ-700 רכבים מכל הסוגים, חלקם נדירים מאוד, אחרים נפוצים וללא ערך אספני גבוה.

אומרים שאין כמו אהבה ראשונה והסטודיבייקר 1948 שהקנברגר רכש בגיל 15 מכסף שלווה מסבו גרמה לו לפתח חיבה מיוחדת למכוניות המותג והאוסף כולל לא פחות מ-250 מרכבי המותג מכמעט כל הדגמים והדורות ועוד לא מעט רכבים של יצרנים שחלפו מהעולם.
האוסף גם כולל מגוון רכבי שרירים אמריקאיים, משאיות קלות וטנדרי חלוקה, טרקטורים וכלים מוטוריים חקלאים, אופנועים, מגוון רכבים אירופאים נדירים למדי בארצות הברית, מספר מכובד של מכוניות קטנטנות ואפילו 20  "מכוניות מתנגשות" מלונה פארק שנסגר.

זו אינה הפעם הראשונה שאוסף ענק של מאות רכבים מוצע למכירה בארצות הברית וניתן לציין את האוסף של ריי למברכט, בעל סוכנות שברולט באזור מרוחק בנברסקה, שצבר במשך ארבעה עשורים אוסף של מעל 500 רכבים (חלקם רכבים שאופסנו עם אפס קילומטרים על השעון) שהוצע למכירה בשנת 2013 ואת האוסף שכלל 473 מכוניות של סאם פאק, בעל סוכנות פורד ואספן עתיקות מדאלאס, שנמכר במכירה פומבית ב-2014, אבל אין ספק שמכירה פומבית של 700 רכבים של אספן בודד היא שיא חדש.

שתי מכירות הענק הקודמות משכו אליהן קהל שעל עשרות אלפי אספנים מכל רחבי ארצות הברית (וגם ממקומות אחרים בעולם) והכניסו לבעלי האוסף מיליוני דולרים.

המכירה של האוסף של הקנברגר תתקיים סמוך למקום מגוריו בהפנינג ענק בפארק המוטוריSummit בעיירה Norwalk, הממוקמת בין טולדו לקליבלנד שבאוהיו בסוף השבוע שבין ה-14 ל-16 ביולי השנה.

ביום שישי ה-14/7 הרוכשים הפוטנציאליים יוכלו להתרשם מהמכוניות המוצעות למכירה ולפגוש את בני הזוג הקנברגר ובשבת וראשון המכוניות הרבות יוצעו למכירה בהתאם לליינאפ שיקבע.
מארגני המכירה רק התחילו בתהליך של קיטלוג המכוניות ולמרות שהקנברגר רכש את מרבית המכוניות במצב נסיעה, ככל הנראה כעת רק כ-15 אחוז מכלי הרכב הם במצב שלא מצריך שיקום ושיפוץ מלא או חלקי.

מומחי מכירות פומביות ורכבי אספנות ממליצים למי שמעוניין להשתתף במכירה לעשות שעורי בית טובים, להחליט מראש באיזה רכבים הוא מעוניין להשקיע ולקבוע מראש את מחיר המקסימום אותו הוא מוכן לשלם.
"לא פעם באירועים כאלה אנשים נוטים להציע סכומים שלא לגמרי לוקחים בחשבון את עלות השיפוץ", מסביר קרייג ג'קסון מבית המכירות הידוע ברט-ג'קסון. "צריך לזכור שמרבית הרכבים באוסף עמדו שנים ללא שימוש וידרשו השקעה לא קטנה כדי להשמיש אותם מבחינה מכנית וכדי לשחזר אותם למצב טוב מבחינה חיצונית.
כמו כן, בשנים האחרונות יותר קשה להשיג חלקים והמחירים שלהם לא זולים ובאופן ריאלי עלות שיפוץ היא בדרך כפולה ממה שחושבים מראש".

The post לא יאומן: 700 רכבים של אספן רכב פרטי מאוהיו יוצעו למכירה פומבית appeared first on TheCar.

בארץ משום מה, על אך שבזמנו הדגם היה פופולרי למדי ואף שימש ציי רכב והיה רכב קצינים בצה"ל, לא יותר מדי דה-שבוים שרדו את השנים ואין ספק שכל 2CV שחוזר לחיים ולימי גדולתו הוא סיבה קטנה למסיבה כמו זו שתיערך מחר (יום שישי, 3 במרץ בשעה 16:30) בשיתוף ובחסות חברת לובינסקי, יבואנית סיטרואן בישראל, במסגרת המפגש השבועי של מועדון החמש ברחבת החניה של היכל הספורט ביד אליהו לכבוד הצגתה, לאחר שיפוץ מקיף, של הדה שבו 1965 של האספן אילן ברשי.

לכבוד האירוע רחבת החניה תתמלא ברכבי אספנות מדגמי סיטרואן השונים, מכל השנים, וברכבי אספנות צרפתיים אחרים כשברקע דגלי טריקולור ומוזיקה צרפתית וכיבוד להשלמת האווירה.

עוד ב-TheCar:
סיטרואן רצינית: מחזירה את מהארי בגרסה חשמלית
קוראים לי קישקשתא: סיטרואן קקטוס במבחן צברי
הגרוטאה שריגשה אותנו

ואם בדה-שבו עסקינן, אם תמיד נמשכתם לדגם, הפרוטה מצויה בכיסכם ואתם מחפשים רכב אספנות נדיר למדי במונחים עולמיים, יתכן שהדה-שבו סהרה הוא בדיוק הרכב שאתם מחפשים.

בזכות משקל עצמי קליל (פחות מ-600 קילו), הנעה קדמית, מרווח גחון נדיב ומתלים עצמאיים ארוכי מהלך לכל דה-שבו הייתה עבירות מצוינת ויכולת לנוע בכבישים לא סלולים ודרכי עפר ואלה הפכו אותו לחביב במיוחד על החוואים הצרפתים.
ועדיין, היו מי שהיו צריכים עוד קצת יכולות שטח וככל הנראה בעקבות דרישה של לקוחות החברה שעבדו באפריקה (כזכור, אז לצרפת היו עדיין לא מעט קולוניות ביבשת השחורה) וחיפשו רכב פשוט ולא יקר מדי שיאפשר התניידות חופשית באזורים מדבריים, בסיטרואן החליטו לייצר גרסת הנעה כפולה לדה-שבו.
במקום לעשות את המתבקש ולהוסיף מערכת תמסורת וגל הינע שיעביר חלק מכוח המנוע גם אל הגלגלים האחוריים, מהנדסי סיטרואן, שהיו ידועים בדרך מחשבתם הייחודית, החליטו פשוט להוסיף מנוע זהה נוסף מאחור במקום בו בדה שבו הרגילה נמצא תא המטען. מבחינה עיצובית השינויים בין הגרסאות היו קלים וכללו את העברתו של הגלגל הרזרבי למיקום בולט על מכסה המנוע הקדמי והוספת פתחי אוורור למנוע האחורי בקורה האחורית ובדלת התא האחורי.

כל אחד מהמנועים תפקד באופן עצמאי לחלוטין ואף היה מצויד במיכל דלק נפרד ובמתג הנעה עצמאי וכך למשל בנסיעה על הכביש ניתן היה פשוט לכבות את המנוע האחורי ולנוע בצורה חסכונית בהנעה קדמית.

הדה-שבו סהרה יוצרה בין השנים 1960 ל-1971 ועל אף שהיה מדובר בגרסה מוצלחת מאוד שנהנתה, מעבר לתכונות הבסיס של כל דה-שבו, גם מיכולת עבירות מרשימה מאוד בשטח ויכולות טובות על הכביש בזכות הספק המנוע הכפול, בגלל תג המחיר הגבוה, כמעט פי 2 מדה-שבו רגילה, רק 694 יחידות יוצרו במהלך השנים והיום על פי הערכות רק כמה עשרות אקזמפלרים שרדו שככל הנראה אחד מהם נמצא כאן בארץ.

דה-שבו סהרה מבציר 1965 שימש אנתרופולוג בריטי שעבד בניגריה. כשמלחמת האזרחים פרצה במדינה הוא עזב את אזורי הקרבות במהרה וחצה עם הדה-שבו את מדבר הסהרה הטובעני הנמתח לאורך של יותר מ-1600 קילומטרים בשטח והשיט אותו לבריטניה. בשנת 1969 הוא חזר עם הרכב לאפריקה וחצה בשנית את הסהרה בדרכו לניגריה.

לאחר שסיים את עבודתו במקום הוא מכר את הדה-שבו כפול ההנעה לרופא מקומי.
כשיצא לפנסיה בשנות ה-80' הוא נסע לביקור בניגריה והתפלא למצוא את הדה-שבו הנדיר נטוש.
הוא החליט להחזיר את הרכב לבריטניה ולשקם אותו בזמנו הפנוי. בסופו של דבר בשנת 2012 הרכב נמכר לבעלים שלישי וזה שיקם את הסהרה למצב חדש ובחודש הבא הוא יחפש בעלים חדשים במסגרת הפנינג מכירת רכבי אספנות בבירמינגהם בסכום שצפוי לנוע בין 75 ל-80 אלף דולרים – כמחירה של פורשה 911 או ריינג' רובר חדשים.

The post הכירו את הדה-שבו ששווה יותר מפורשה חדשה appeared first on TheCar.

עוד ב-TheCar:
יוקרה בהגזמה: קאדילק ומרצדס חושפת בפבל ביץ' קונספטים מרהיבים
הלימוזינה הראשונה של טראמפ למכירה
מותג היוקרה של יונדאי יוצא לדרך

אחד הדגמים האייקונים ביותר ללא ספק היה הקופ דה וויל – עם מרכב קופה, 2 דלתות ומימדים של יאכטה שכללו בסיס גלגלים של יותר מ-3 מטרים, רוחב של יותר מ-2 מטרים ואורך כללי של קרוב ל-6 מטרים.
על אף שלכאורה אין שום הגיון במכונית קןפה במימדים שכאלה, הקופ דה וויל זכתה בדורותיה השונים להצלחה גדולה.
כל חמשת הדורות הראשונים התברכו במימדי XXL ונחשבים עד היום בקרב אספנים לפיסות קלאסיקה אמריקאיות במיטבן, אך אין ספק ששני הדורות הראשונים מסוף שנות ה-50' ועד אמצע שנות ה-60' הם המבוקשים והנאים ביותר.

על אף שלא מדובר ברכבים נדירים במיוחד, בשנים האחרונות ערכם האספני עולה ומחירם של אקזמפלרים לאחר שיפוץ או במצב מקורי טוב נמצא בנסיקה תמידית כשרכבים מחליפים ידיים בסכומים של בין 10 ל-25 אלף דולרים.
למרות שמעת לעת עדיין ניתן למצוא רכבים במצב נסיעה מהדור השני שמחליפים ידיים בסכומים של פחות מ-5 ספרות, אין ספק שהקופ דה וויל מודל 1962 המוצעת כעת למכירה בתמורה ל-7000 דולרים (לפני מיקוח) בקרייגסליסט נראית כמו עסקה לא רעה בכלל.

הקופה הענקית, במחלצות לבנות במה שנראה כמו הצבע המקורי שלה, מציגה קווים חדים מקוריים ויפים מאוד ככל הנראה ללא תיקוני פחחות. אמנם לא הכל מושלם והזמן עשה את שלו וניתן לזהות כמה שריטות, נקודות חלודה קטנות ואפילו מעט ריקבונות בחלקה התחתון של הכנף הקדמית בצד הנהג והקנט התחתון של מכסה תא המטען, אך המוכר מתחייב שמדובר בריקבונות שטחיים מאוד ושרצפת הרכב והשלדה נשתמרו במצב מצוין.

תא הנוסעים מציג אף הוא מראה מרשים מאוד בגווני אדום לוהטים מכל עבר ועל אף שלא מדובר ברכב שנשתמר ברמת מוזיאון אין ספק שהקבינה לא מצריכה שום השקעה.
כיאה למכונית שהייתה שיא הפאר, הדה וויל מצוידת בחלונות ובכסאות חשמליים, מזגן עוצמתי, אנטנה חשמלית, רדיו FM, הגה כוח וכמובן בגיר אוטומטי.
בתא המנוע, שבהחלט יכול לעבור רענון לפחות ויזואלי, ניתן לפגוש את מה שנראה כמו המנוע מקורי לחלוטין הכולל, כצפוי, בתצורת וי 8 ונפח נדיב של 6.5 ליטרים.

לטענת המוכר הרכב במצב תקין לחלוטין והמנוע, הגיר, הברקסים וכל אביזרי העזר והנוחות מתפקדים בצורה קרובה למושלמת. יתרה מזאת, המוכר אף מציין כי הוא יכול בלי חשש להמליץ לקונה פשוט להיכנס לרכב, להתרווח בכורסה המפנקת, לשלב ל-D ולהפליג בנסיעה לכל מקום אליו יחפוץ להגיע.

על אף שאנחנו בדרך כלל פחות מתרגשים מיאכטות אמריקאיות אין ספק שהקופ דה וויל הזו עושה לנו קצת חשק ולמי שביניכם שוקל ללכת עם זה צעד אחד קדימה נציין שמחירה של היצירה בארץ הקודש בחישוב גס אחרי הכל כולל מחיר הרכב, הובלה יבשתית וימית וכמובן כל המיסים והאגרות צפוי להגיע לאזורים שבין ה-70' ל-80' אלף שקלים.

The post למכירה: מזכרת מרהיבה באורך 6 מטרים מאמריקה הטובה של פעם appeared first on TheCar.

עוד ב-TheCar: 
קרייזלר ואנחנו אומרים שלום לדודג' וייפר  
האם פיאט קרייזלר תייצר מכוניות אוטונומיות לגוגל?  
קונצרן קרייזלר-פיאט עובר לגז טבעי

על רקע עידן בו יותר מבכל עת אחרת המציאות השתלבה בעולם הפנטזיה, ענקית הרכב קרייזלר ייצרה מהדורה מוגבלת מאוד של מכונית שצוידה בטורבינת סילון במקום במנוע שגרתי עם 6 או 8 צילינדרים.
על העיצוב הייתה אחראית סדנת גיאה באיטליה והוא הציג שילוב בין קווי מתאר שהיו אופייניים למכוניות אמריקאיות מראשית שנות ה-60' לבין אלמנטים בהשראת עולם התעופה כמו פנסים עגולים בחזית שמזכירים את פתחי היניקה של מנועי סילון ואחוריים בעיצוב ייחודי מאוד עם מה שנראה כמו צמד מבערים אחוריים של מטוס קרב.
בנוסף, גם בתא הנוסעים שולבו אלמנטים עיצוביים שאמורים היו להלהיב את דמיונם של החולמים על עידן החלל.

עם זאת, מתחת למכסה המנוע לא הותקן מנוע של רקטה לחלל או מנוע סילון ממטוס קרב, אלא מנוע טורבינה קטן בהרבה שהפיק בסך הכל 130 כ"ס. נתון המומנט היה מרשים בהרבה ועמד על מעל ל-40 קג"מ.

בסך הכל קרייזלר ייצרה 55 יחידות של מכונית הטורבינה, 5 מהן היו גרסאות טרום יצור שהושמדו על ידי החברה. 50 המכוניות הנוספות נמכרו ללקוחות פרטיים והיו מצוידות ברישוי לכביש הציבורי. משום מה, למרות שגם בזמן אמת היה ברור שמדובר במכונית מאוד ייחודית, מרבית המכוניות לא שרדו את השנים במצבן המקורי וכיום ידוע על רק 9 אקזמפלרים שנותרו שלמים. בין היתר כוכב הטלוויזיה ואספן הרכב ג'יי לנו מחזיק אחת וידוע על מספר יחידות, לא כולן במצב נסיעה, הנמצאות בידי אספנים פרטיים.
למרבה המזל אנשי קרייזלר הבינו שלא מדובר בסתם מכונית ודאגו לשמר שתי מכונית במצב נסיעה.
מכונית הטורבינה מוצגת לקהל במוזיאון וולטר פ. קרייזלר ולאחרונה הזדמן לעיתונאי רכב אמריקאי ממגזין Road&Track לקחת אותה לסיבוב קטן.

בעוד שכשעומדים מבחוץ אי אפשר לטעות שמדובר במכונית שונה מאוד בשל רעש הסילון שהיא מפיקה, נהיגה בה לא שונה באופן מהותי מנהיגה ברכבים אחרים מהתקופה למעט מד סל"ד עם קו אדום ב-60' אלף סיבובים בדקה, ובאופן מפתיע משהו גם בזמן נסיעה עם חלונות פתוחים הרעש בקבינה נמוך מאוד.

לא ידוע על עוד ניסיונית שהבשילו של יצרניות רכב גדולות נוספות לייצר מכונית סילונית, אך הרשת מלאה בכל מיני פרויקטים עצמאיים, לרוב די הזויים, של אנשים שבחרו לשדך בין מגוון כלי רכב די שגרתיים למנועים של מטוסים ומסוקים.

בשנת 2010 יגואר הציגה את ה-CX75 – קונספט למכונית ספורט היברידית המשלבת בין מנוע חשמלי לצמד מנועי סילון קטנים אך הדגם נשאר בגדר מכונית רעיונית. השנה חלום הסילון קיבל בוסט נוסף כשסטארט-אפ סיני בשם Techrules הציג קונספט למכונית על עם מנוע סילון חשמלי שלטענת המפתחים מפיק יותר מ-10000 כ"ס ומציג טווח נסיעה של 1800 קילומטרים בין טעינות.

The post מכונית הסילון של קרייזלר: חזון עתידני משנת 1962 appeared first on TheCar.

עוד ב-TheCar:
סיינפלד מכר את אוסף הפורשה שלו במחיר מציאה
האם ליאו מסי קנה פרארי במעל ל-35 מיליון דולר?
4 צמיגים במחיר גבוה מזה של פרארי חדשה

המכונית שפרארי שלחה למפיקי הסדרה הייתה, כמו רפליקת הדייטונה, בצבע שחור, אך בהפקה החליטו לצבוע את המכונית בלבן על מנות שזו תבלוט יותר בסצנות המרדפים והלילה.
פנים המכונית כולל ריפודי עור בצבע בז' בהיר, חלונות חשמל, בקרת שיוט וגם טלפון סלולרי בצבע לבן תואם מאחד הדגמים הראשונים שכונה, בשל גודלו ומשקלו הרב, "מוטורלה פטיש" עם עריסת עיגון קבועה לרכב.

במהלך הצילומים השונים בכמה עונות בהן הופיעה הפרארי הלבנה היא צברה רק 16.5 אלף מייל. הסדרה ירדה מהמסך בראשית שנות התשעים ומאז הפרארי אופסנה למשך 15 שנים ונשתמרה במצב מצוין.
בשנת 2015 היא הוצעה לראשונה למכירה ב-eBay בתמורה ללא פחות מ-1.75 מיליון דולרים, בערך פי 8 ממחירה של טסטה רוסה מקבילה ללא ייחוס, אבל עם כל הכבוד לנוסטלגיה ולייחוס, אף אחד לא היה מוכן לשלם על כוכבת הטלוויזיה מהעבר סכום בו ניתן לקנות פרארי "לה פרארי" חדשה.

לאחר מכן הטסטה רוסה הלבנה הוצעה במסגרת מכירה פומבית בסכום התחלתי נמוך בהרבה, אך גם בפעם זו היא לא נמכרה וכעת היא מוצעת למכירה בפעם השלישית במסגרת המכירה הפומבית של בארט ג'קסון באריזונה, ללא מחיר מינימום, בתקווה שהפעם ימצא מי שיאמץ אותה לחיקו.

אם תרצו שהטסטה רוסה לא תרגיש לבד אתם יכולים לרכוש גם את הפרארי שכיכבה ב"מגנום" המוצעת ב-Bonhams בסקוטסדייל שבאריזונה.
ה-308GTS מודל 1984 של הבלש מהוואי אותו גילם טום סלק אמנם לא מגיעה יחד עם חולצה פרחונית או שפם שהיו מסממני ההיכר של כוכב הסדרה, אך מעבר לכך מציגה נאמנות מוחלטת למראה שלה בסדרה במחלצות אדומות ועם גג טרגה נשלף.

ה-308, אחד הדגמים הבסיסיים של פרארי, צוידה במנוע וי 8 בנפח 3.0 ליטר המפיק 232 כ"ס . אחרי סיום צילומי הסדרה המכונית נשלחה לפרארי, שם היא נצבעה מחדש ועברה טיפול מקיף לפני שנמכרה ללקוח פרטי מקליפורניה.
במהלך השדנים שעברו מאז היא נמכרה פעם נוספת ובסך הכל נסעה 36 אלף מייל ועברה טיפולים תקופתיים כנדרש.
על פי ההערכות, הפרארי של מגנום תמכר בסכום שבין 150-250 אלף דולר, פי 2-3 ממחירה של פרארי מקבילה.

The post המופע של שנות ה-80': רכבי הפרארי שכיכבו ב"מגנום" וב"מיאמי מחלק מוסר" למכירה appeared first on TheCar.

כך למשל, לפני מספר שנים הוא חילץ טרנספורטר 1951 נדיר מסדרת הייצור הראשונה שהיה שקוע במשך שנים בביצה טובענית בעזרת מסוק ולפני מספר חודשים נודע לו על טרנספורטר מודל 1955 שהושאר לפני יותר מ-40 שנה ביער בגובה רב בהרי האלפים.
הסיפור על אותו רכב ישן מהיער הסתובב בקרב אספני רכב צרפתים מזה זמן רב, אך אף אחד מהם לא הצליח לאמת אותו ולמצוא את הטרנספורטר שנזנח הרחק מכל כביש בלב היער, בתנאי שטח לא פשוטים, בין עשרות אם לא מאות אלפי עצים שנראים בדיוק אותו דבר ומאוד מקשים על ההתמצאות.

עוד ב-TheCar:
רכב עבודה או אייקון רטרו ? פולקסווגן טרנספורטר במבחן
יותר יקר מפרארי – אוסף דגמי המכוניות הזעירות ששווה כמיליון דולר
בקרוב בקו 4? טסלה תשיק מיניבוס לתחבורה ציבורית

אבל ז'ורז' לא ויתר והמשיך ללקט כל פרט על האקזמפלר האבוד.
פריצת הדרך התרחשה כשיום אחד ז'ורז' פגש אדם שנוהג ללקט פטריות באזור שטען בפניו שראה את הרכב לפני 15 שנה ולמרות השנים שעברו הוא זוכר גם את האזור בו הוא נמצא.

ז'ורז החליט ללכת על זה ויצא למסע רגלי ביער על פי הנחיות אותו אדם. השעות הראשונות היו מייאשות וללא שום קצה חוט, אבל אז פתאום הוא זיהה צללית מוכרת בין העצים. ובכן, מסתבר שלא מדובר באגדה אלא ברכב אמיתי, טרנספורטר ישן שניצב בודד באמצע שום מקום כבר שנים.

משני צידיו של הרכב הונחו יריעות מתכת שיצרו מעין מבנה של בקתה שכנראה שימשה את בעל הרכב בטיול בקמפינג האחרון או טיילים שמצאו את הרכב הנטוש וניצלו אותו כמחסה.
בכל מקרה, למרות עשרות שנים בלב יער באזור עם הרבה גשם ושלג בכל עונות השנה, הטרנספורטר הקשיש משנות החמישים נשתמר במצב מצוין ולמעט נקודות ריקבון בודדות, חלודה שטחית על המרכב והרבה ירוקת, עלים וקורי עכביש, הוא נשאר שלם לגמרי.

ז'ורז הנרגש איתר את בעל השטח בו ננטש הרכב וקיבל ממנו אישור לחלצו משם.
הפעם אמנם לחילוץ לא נדרש מסוק, אך משום שמדובר באזור ללא דרכים סלולות ז'ורז' מיהר לתאם עם נהג טרקטור, החליף גלגלים והתקין וו גרירה, אבל אז הוא הסתכל על הטרנספורטר הזקן והחליט שמגיע לו יותר ומחילוץ משפיל בגרירה ובדיוק כמו שהיו לו הכוחות להגיע לכאן בשנות ה-'70 של המאה ה-20', הוא יוכל גם בעשור השני של המילניום השלישי להשלים את המסע ולחזור הביתה על גלגלים.

בשלב זה נאלץ להרוס לכם את הסיפור הרומנטי המרגש ונציין שכדי לחזור למצב כשירות נדרשו קצת יותר מ-WD40, החלפת שמנים, ג'ריקן דלק ונעימה של "צוות לעניין" וכדי לאפשר לקסם הזה לקרות ז'ורז' גייס כמה חברים עם ידע במכונאות והביא איתו מלוא החופן חלקי חילוף.
ז'ורז' החליט להחליף את מסבי הגלגלים שהיו שקועים בבוץ, את מערכת הבלמים שנתפסה, מיכל הדלק שהתמלא בזפת שנוצרה מהדלק הישן שהתחמצן ועבר שינויי טמפרטורה קיצוניים וכמובן להחליף את המנוע שנשרף לפני עשורים והיה הגורם לנטישת הרכב במקום.

בעזרת הרבה מוטיבציה והתרגשות החבר'ה עטו על הרכב ובסיום היום הראשון נשלמה מרבית העבודה והרכב הניע.
בוקר המחרת הוקדש לפינישים ולנסיעת מבחן קצרה שבמהלכה ז'ורז' וחבריו הגיעו למסקנה שהרב כשיר להתחיל במסע חזרה.

על אף שהדרך למטה ברובה לא סלולה וכוללת תוואי שטח לא אחיד וקטעים עם אדמה טובענית שבוודאי היו מאתגרים גם רכבים מודרניים, הטרנספורטר הקשיש צלח אותה בגבורה ואחרי 40 שנה של בדידות הפליג לדרך חדשה ולעתיד בו הוא יזכה להרבה הרבה תשומת לב ואהבה.

אל תפספסו את הסרטון המרהיב המתעד את פעולת החילוץ.

The post חילוץ באלפים: הטרנספורטר שב הביתה appeared first on TheCar.

נראה שסיפורי מציאות האסם מתדלקים את סצנת האספנות מסביב לגלובוס ואכן כמעט כל יום נמצאת באיזה פינה בעולם קפסולת זמן מוטורית אחרי שנים רבות.
ברוב המוחלט של המקרים לא מדובר במכוניות נדירות באמת או בעלות ערך אספני גבוה, אבל מעת לעת יש יוצאת דופן כמו המכונית שנתגלתה בשבוע שעבר לאחר 34 שנים בהן חנתה ללא שימוש בחניה מקורה של בית בדרום איטליה.

על אף שנראה שהחניה המרווחת שמישה את בעלי הבית גם למכוניותיהם היומיומיות, אף אחד מהם לא ממש התייחס למכונית שחנתה בצד וצברה שכבות על שכבות של אבק.
יתרה מזאת, על המכונית שתפסה מקום הונחו כל מיני דברים והצמיגים התרוקנו מאוויר.

עוד ב-TheCar: 
ב.מ.וו מורידה את הכפפות? הדור הבא של ה-i8 עם יותר מ-750 כ"ס
הפרארי הגנובה שנתגלתה אחרי 28 שנים
האגדה על הבוגאטי הנדירה מאגם מאג'ורה

העניין הוא שלא מדובר באיזו פיאט או אפילו באלפא ישנה אלא במכונית העל היחידה של ב.מ.וו – ה-M1, שרק 450 יחידות ממנה יוצרו בין השנים 1978-1981.
יתרה מזאת, לא מדובר ברכב שהיה בשימוש אינטנסיבי עד שהותש או ברכב שעבר תאונה ולא שוקם, אלא באקזמפלר משנת המודל 1981 שכמעט לא היה בשימוש, עבר בכל חייו פחות מ-7500 קילומטרים ועדיין נועל את צמיגי הפירלי P7 המקוריים עימם הגיע מהמפעל.

לא לגמרי ברור מדוע המכונית לא הייתה בשימוש מאז 1982 ומדוע היא הוזנחה, בעיקר מאחר שה-M1 נחשבת לאחת ממכוניות העל הראשונות שהציגו ביצועים ויכולות גבוהות על המסלול אך גם שימושיות יומיומית.
המכונית הציגה עיצוב מרשים מאוד, מנוע מרכזי 6 צילינדרים בטור עם הזרקת מצערות שהפיק 277 ע"ס וביצועים חמים (ביחס לתקופה) עם האצה למהירות תלת ספרתית בתוך 5.4 שניות, ל-160 קמ"ש בתוך 8 שניות ולמהירות מרבית של 260 קמ"ש.

על אף שמדובר במכונית נדירה שערכה האספני גבוה כבר שנים רבות, בהחלט יתכן שבעלי ה-M1 או יורשיו היו משאירים אותה עוד שנים לצבור אבק בחניה אלמלא אחד ממכרי המשפחה היה מספר ל-Mint Classics מברלין, חברה המתמחה במציאת מכוניות קלאסיות במצב כמעט חדש, על המכונית הנדירה.

ב-Mint Classics התקשו להאמין למשמע אוזניהם ותפסו את הטיסה הבאה לדרום איטליה על מנת לראות במו עיניהם את המכונית.
לא ברור כמה בדיוק שילמו אנשי Mint Classics למשפחה, אבל כשהמכונית תשוחזר שוויה צפוי להיות בין 500 אלף לקרוב למיליון דולר.
בכל הנוגע למרכב ולתא הנוסעים עושה רושם שיהיה קל להחזיר עטרה ליושנה, זאת מאחר שהרכב אוחסן במוסך סגור ולא היה חשוף לשמש ולפגעי מזג אוויר ויתכן אף שההזנחה ושכבות האבק היוו בדיעבד שכבת מגן.

עם זאת, בכל הנוגע לשחזור המכני ללא ספק תדרש עבודה רבה מאחר שיש צורך לחדש בזהירות את כל המכלולים, ביניהם המנוע, תיבת ההילוכים, מערכת המתלים, הבלמים וההיגוי, זאת משום שהמכונית לא זזה, הופעלה או טופלה במשך כל כך הרבה שנים.

• עוד על רכבי אספנות כאן ב-TheCar

The post נס פך השמן של מציאות האסם: ב.מ.וו M1 כמעט חדשה נחשפה לאחר 34 שנה appeared first on TheCar.

לעולם לא מאוחר מדי: אסטון מרטין הודיעה בסוף השבוע כי היא מחזירה לחיים את ה-DB4, יותר מיובל שנים לאחר שזו ירדה מפס הייצור.
בעיני מרבית האנשים ה-DB5, האסטון הראשונה של ג'יימס בונד, נחשבת לבריטית הקלאסית הנחשקת ביותר, אך ה-DB4 נחשבת לנדירה יותר ובהתאם לכך ליקרה יותר.

החברה תייצר במפעל שייצר את ה-DB4 המקורית 25 יחידות של גרסת ה-GT הסופר נדירה ממנה יוצרו בסך הכל 75 יחידות, לפי מפרט מהדורת "משקל קל" למרוצים משנת 1959 ממנה יוצרו רק שמונה אקזמפלרים שיועדו למסלול בלבד.
גם המכוניות החדשות, שמן הסתם לא יעמדו בשום תקנות בטיחות או זיהום עדכניות, לא יזכו לרישוי לכביש ויהיו מיועדות לשימוש על המסלול או באירועים מיוחדים בלבד, וכל רוכש יקבל גם כניסה חופשית לא מוגבלת לימי מסלול במספר מסלולים מפורסמים ברחבי העולם כולל שינוע הרכבים למסלול, הכנתם לשימוש וליווי והדרכה צמודה של נהגי מרוצים מפורסמים.

ה-GT DB4 החדשות יישארו נאמנות לתכנון ולעיצוב המקורי ובבנייתן אסטון מרטין תשלב שימוש בטכניקות ישנות תוך הסתמכות על התוכניות המקוריות וציוד מפס הייצור המקורי עם שלדת צינורות ולוחות מרכב מאלומיניום, אך עם זאת בקרת האיכות והדיוק יבוצעו בטכניקות מודרניות כמו גם שיפורים מתבקשים במערכות הבלימה, המתלים והבטיחות. כל זאת, כך על פי אנשי אסטון, מבלי לפגוע בתחושות ובאופי המיוחד והקלאסי של המכונית המקורית.

עוד ב-TheCar:
ההייפר קאר המטורפת של אסטון מרטין ורד בול
אסטון מרטין DB11 היא המכונית החזקה בתולדות המותג
מנכ"ל אסטון מרטין ל-TheCar: "מי שלא יבין את גוגל לא ישרוד"

מספרי השלדה של המכוניות החדשות ימשיכו מהמספר של ה-DB4 האחרונה שיוצרה כדי לשמור על המשכיות הדגם. בתא המנוע ניתן יהיה לפגוש מנוע 3.7 ליטרים עם 6 בוכנות בטור שישמור על מאפייניו המקוריים, אך יפיק כעת 340 כ"ס שיועברו לגלגלים האחוריים דרך תיבת 4 הילוכים ידנית ודיפרנציאל מוגבל החלקה.

"השקת המכונית הקלאסית הזו היא סימן ליכולות המגוונות של אסטון מרטין. באותה שנה בה השקנו את DB11, המכונית הכי מתקדמת שאי פעם ייצרנו, אנחנו יכולים לצאת גם להרפתקה שעושה כבוד למסורת שלנו כמו ה-GT DB4", התגאה אנדי פאלמר, מנכ"ל החברה, והוסיף: "הפרויקט מדגיש את התשוקה שלנו לייצר מכוניות ואת היכולות הייחודיות הקיימות בחברה עם מסורת כמו שלנו שיכולה לעצור לרגע ולהביט לאחור בגאווה על ההיסטוריה שלה".

תג המחיר של הגרסה המחודשת של ה-GT DB4 לא פורסם אבל כפי שאתם יכולים לנחש היא לגמרי לא תהיה שווה לכל כיס וההערכות נעות סביב מיליון וחצי לירות שטרלינג ליחידה. יחד עם זאת, גם אם במקרה זכיתם בירושה שמנה או מצאתם מטמון בלב ים, כנראה שלא תוכלו לשים יד על אחת משום שכל 25 היחידות נמכרו מראש, עוד לפני ירידתה של המכונית הראשונה מקו הייצור לקראת סוף השנה הבאה.

The post אסטון מרטין חוזרת לייצר מכונית בת יותר מ-50 שנה appeared first on TheCar.

עוד ב-TheCar:
שיא חדש: הקיף את הרינג במיני על שני גלגלים
בחזרה לשנות ה-80: מצאנו בשבילכם סובארו ופיאסטה במצב מושלם
מקדש המשפרים: תערוכת SEMA נפתחת בלאס וגאס

למרות ואולי בגלל שה-360 נחשבה למכונית כה גרועה, בהפוך על הפוך בדומה לדגמים כמו הטרייבט המזרח גרמני וAMC- פייסר האמריקאי, היא הפכה בשנם האחרונות למבוקשת בקרב אספנים.
אספן אמריקאי אחד החליט לחטוא לשמירה על מקוריות ולשדרג "מעט" את יחידת ההנעה של ה-360 ובמקום מנוע 2 הצילינדרים המקורי שהותקן באחורי המכונית הוא הצליח לדחוף מנוע וי 8 אימתני מתוצרת שברולט לחזית ה-360 בהשתלה שלטענתו הפכה את הסובארו הזעירה למכונית הוי 8 הקטנה בעולם.

כפי שאתה בודאי מתארים לעצמכם, תוספת הצילינדרים והנפח תרמה לשדרוג ההספק שעלה מ-20 כ"ס בגלגלים האחוריים ללא פחות מ-360 סוסים בריאים במחווה לשמו של הדגם.
בעליה של הסופר 360 החליט לשמור ככל הניתן על המראה המקורי כמו גם על אותותיו של הזמן (והקורוזיה), למעט כונס אוויר עצום בחזית וחישוקים וצמיגים מסיביים יותר מאלה שהגיעו במקור.

מתחת למעטפת נדרשו מן הסתם שדרוגים מסיביים ומעבר למנוע הענק, הסופר 360 כוללת גם תיבת הילוכים אוטומטית "טורבו 350" המסוגלת להתמודד עם מומנט קיצוני, שלדת צינורות מלאה, הגה נשלף, מושבי באקט מאלומיניום ולוחות רצפה מסיבי פחמן.
ה-360 הלא ממש סטנדרטית הזו מוצעת כעת למכירה ב"קרייגסליסט" במדינת אילינוי בעבור כ-25 אלף דולרים – ללא ספק המון כסף לסובארו ישנה, אבל עם שיא רשום על שמה בספר השיאים של גינס, יכולת להאיץ לרבע מייל בתוך פחות מ-9 שניות, בסיס גלגלים של פחות מ-2 מטרים, משקל עצמי של 680 קילוגרם ועוצמה כזו בגלגלים, אין ספק שמדובר בקטנטנה משוגעת ומיוחדת במינה.

The post המיניאטורית שבלעה וי 8 appeared first on TheCar.

הסיבות לכך מגוונות. ראשית, אי אפשר שלא לציין את העובדה שעד שנות ה-60' נעו על כבישי ישראל מעט מאוד כלי רכב ומן הסתם בעשורים הרבים שעברו מאז רובם המוחלט ירד מזמן מהכביש ונרקב לאיטו עד מצב סופני. יש גם מי שסבורים שהסיבה לפופולריות הגבוהה בקרב האספנים לרכבים צעירים יותר משנות ה-70' וצפונה נובעת בעיקר מהעובדה שמדובר בדגמים שהם גדלו עליהם בהיותם נערים או בוגרים צעירים ולכן יש להם פינה חמה בלב לאלה ולא לרכבים שמעולם לא ראו באופן פיזי.

עוד ב-TheCsr:
יוקרה בהגזמה: קאדילק ומרצדס חושפת בפבל ביץ' קונספטים מרהיבים
קאדילק ATS-V בישראל
עצה מאחד שיודע: כך המכונית שלכם תשרוד לנצח

כך או כך, אין ספק שגם המחיר הגבוה של מרבית המכוניות בנות ה-70' ומעלה שלא מצריכות שיקום יסודי מרתיע רבים, במיוחד אם מדובר באקזמפלר שיש צורך לייבא ממעבר לים ולמחיר הרכישה בדרך לארץ הקודש מתווספות עלויות שיותר ממכפילות את המחיר הראשוני.

זו הסיבה בגללה התקשינו להתעלם מהקאדילק סדרה 62 המפוארת משנת הייצור1941 שמוצעת בימים אלה למכירה בקרייגסליסט בקליפורניה בתמורה ל-6500 דולרים בסך הכל, ובמילים אחרות – כ-70 אלף שקלים אחרי רכישה, הובלה, מיסים, אגרות, מע"מ ושאר ירקות.

יתרה מזאת, לא מדובר במכונית הדורשת שיקום מלא מהיסוד אלא באקזמפלר שלם לחלוטין, נטול ריקבונות וחוסרים וכמעט במצב נסיעה.

המוכר מצהיר שעד שאוחסנה לפני מספר שנים מנוע הוי 8 השטוח של המכונית שמפיק 150 כ"ס אפשר לקאדי לשייט בקלות ב-130 קמ"ש כל היום.
לטענת המוכר, כעת בסך הכל צריך רק להחליף את אטם משאבת המים ולנקות את משאבת הדלק כדי לחזור עם בת ה-75 לקרוע את הכבישים.

המרכב הלבן של הקאדילק ככל הנראה נצבע בשלב מסוים, אך לפחות ממה שניתן לראות בתמונות הקווים של הבודי יפים ואין סימנים לחלודה או תיקוני חומר חובבניים ושכל קישוטי הניקל, הפנסים והסמלים קיימים.
עם זאת, מכסה המנוע צריך לעבור עבודת פחחות קלה וצביעה בגלל עיקומים בשני צדדיו שנגרמו, כך על פי המוכר, מפתיחה לא צפויה של מכסה המנוע בעת נהיגה ב-120 קמ"ש.

תא הנוסעים נראה שעבר ריפוד מחדש אי שם לפני אי אילו שנים (לפי סגנון האריג ככל הנראה בשנות ה-60' או ה-70' המוקדמות) ואין ספק שריפודי הקטיפה בחום ירקרק יכולים לזכות לרענון משמעותי ואולי להחלפה, אבל גם כאן הכל שלם וקיים, הדשבורד נראה אף הוא במצב מצוין וכולל את כל המחוונים וגלגל הגה מקורי עם כיסוי שאולי מסתיר פגעי זמן.

לא מדובר ברכב במצב תצוגה ואין ספק שנדרשת קצת אהבה והשקעה כדי לתת לקאדי הזקנה הזו את הכבוד המגיע לה, אבל ברבע ואף פחות מכך ממחירה של מכונית מקבילה לאחר שיפוץ ועם תג מחיר שלאחר מסים בארץ הקודש עדיין נמוך ממחירה של מכונית מיני אוטומטית חדשה, אין ספק שמדובר במציאה, עם הרבה קלאסה, בהישג יד.

The post לא צריך להיות רוטשילד: קאדילק מודל 1941 עם קלאסה, במחיר מציאה appeared first on TheCar.

אין ספק שהאינטרנט הוא מקום מוזר ומיסטי כאחד שמאפשר לצאת למסעות הזויים מלינק אחד למשנהו שמובילים אותך לסרטונים חסרי הגיון ומטורפים כמו זה שלפניכם, המתעד קפיצה של נהג באודי 80 אדומה מהדור השלישי בפול גז, לתוך בריכה שמולאה ב-12 אלף ליטרים של קולה.

מעבר לפעלול, מה שמעניין במיוחד בסרטון שלפניכם הוא שהכוכב שלו הוא ממש לא מי שהייתם מצפים שיפיק סרטון שכזה וגם לא איזה יוטיובר עתיר ניסיון רב ברשת, אלא סבאל'ה בן 73 מאזור כפרי בלטביה שבקושי מצליח להשלים משפט באנגלית.

עוד ב-TheCar:
צפו: שיא עולם חדש בקפיצה למרחק עם סמיטריילר
המיניוואן שמשאיר אבק לפרארי יכול להיות שלכם
כך תבקרו במוזיאוני הרכב החשובים בעולם לגמרי בחינם

בתחילת הסרטון ניתן לראות את הקשיש חופר בריכה, ככל הנראה בשטח חוותו, אוטם אותה עם יריעות ניילון ומתחיל למלא אותה בקולה מעוד ועוד בקבוקי 2 ליטרים.

הקשיש מסביר שהוא ראה הרבה סרטונים ביוטיוב והחליט שמוטב מאוחר מאשר לעולם לא וגם לו מגיעה תהילת רשת, ואין כמו להתחיל בענק עם בריכת קולה גדולה פי 2 מכל מה שמישהו עשה אי פעם.

לא לגמרי ברור מדוע הוחלט למלא את הבריכה במשקה הפופולרי בעולם בעבודה סיזיפית בקבוק אחר בקבוק והאם באמת הפנסיונר רכש 6000 בקבוקי קולה לצורך המטרה (בתיאור הסרטון מודגש שהוא לא קיבל תמיכה מחברת קוקה קולה) בעלות של אלפי יורו אותם קיבל מילדיו כדי לקנות תרופות או שכמות קטנה בהרבה של המשקה המוגז עורבבה עם מים, אבל האמת היא שזה לא ממש משנה לנוכח המשך הסרטון הכולל, כאמור, קפיצה עם מצערת ברצפה של הקשיש ורכבו לבריכת הקולה.

הנחיתה של המכונית במשקל של יותר מטון בבריכת נוזל הכהה הרימה כצפוי גל קולה ענקי לאוויר אך לא יצרה תגובה כימית יוצאת דופן כמו למשל זו המתרחשת בשילוב בין סוכריות מנטוס לנוזל המוגז.

לא ברור למה בדיוק הקשיש התכוון והאם ההתלהבות והאדרנלין גרמו לו להגיע למקפצה במהירות גבוהה מדי, אבל התוצאה הייתה כואבת והאודי ננעצה בעוצמה רבה בדופן הבריכה המרוחקת.
למרות שבגרוטאה אין כריות אוויר ולקראת ביצוע הפעלול לא הותקנו בה אמצעי בטיחות כלשהם ועל אף שעוצמת הפגיעה בדופן הבריכה גרמה לחזית הרכב להתעקם בצורה משמעותית, נראה שהקשיש משש לא נבהל ובסרטון "מאחורי הקלעים" שהועלה לרשת לאחר שתיעוד הקפיצה הפך לויראלי והגיע למעל למיליון צפיות הקשיש מבטיח לחזור ממש בקרוב עם סרטון נוסף ומטורף בהרבה.

אז מי אמר שהעולם שיך לצעירים?

The post צפו: סבא באודי 80 קופץ לתוך בריכת קולה appeared first on TheCar.

גם מחוץ לגבולות הארץ המובטחת מרבית רכבי האספנות הם לא ממש נדירים, אבל בשנים האחרונות לנוכח יותר ויותר מיליונרים עם עודף קיצוני של מזומנים מחיריהם של רכבי האספנות נדירים באמת הרקיעו שחקים.

התופעה בולטת במיוחד במכירות פומביות של רכבים אולטרה נדירים ובעוד שבעבר הלא ממש רחוק רכבים שכאלה בקושי הצליחו לגרד סכומים בני 7 ספרות, כעת מדי שנה אנו שומעים על עוד ועוד מכוניות ישנות שנמכרו בסכומים בני שמונה ספרות – הרבה יותר מהסכום הנדרש על מכונית קצה אקזוטית עם ביצועים מהאגדות וניילונים על המושבים.

עוד ב-TheCar:
מכוניות האספנות היקרות בעולם
הייתם משלמים 200 אלף שקל על סוסיתא?
הפורשה הפסיכדלית של ג'ניס ג'ופלין נמכרה במעל ל-1.7 מיליון דולר

הזינוק החד במחיריהם של רכבי האספנות הוא רוחבי ותקף ללא מעט מותגים שרכבים מתוצרתם הגיעו לסכומים של מעל ל-10 מיליון דולרים, אך בקצה הסקאלה אנו פוגשים בעיקר אקזוטיקה איטלקית ואם נהיה מדויקים – 9 מתוך 10 המכוניות היקרות בעולם הן מתוצרת פרארי ואת ההגמוניה של המכוניות עם סמל הסוס הצוהל מפרה רק מרצדס מרוצים נדירה עליה נהג חואן מנואל פאנג'יו האגדי.

עם זאת, השבוע, במסגרת המכירה הפומבית הידועה של בית המכירות RM סות'ביס בתערוכת פבל ביץ' שבמונטריי הושגו שני סכומי שיא חדשים למכוניות מתוצרת בריטניה וארצות הברית.

יגואר D טייפ משנות ה-50 כחולה שניצחה את מרוץ 24 השעות בשנת 1956 ושרדה במצב מצוין קבעה שיא חדש למכוניות מהממלכה המאוחדת כשנמכרה בעבור לא פחות מ-21.8 מיליון דולרים – 7.5 מיליון דולרים יותר מהאסטון מרטין DB4 זגאטו שהחזיקה עד כה בתואר.

ה-D טייפ נחשבת למכונית המהפכנית והחשובה ביותר של יגואר. היא יוצרה בין 1954 ל-1957 והציגה תכנון אווירודינמי לא שגרתי עם כנף אופקית ייחודית באחוריים שאפשרה לה להגיע למהירות מרבית של כמעט 280 קמ"ש, יותר מכל פרארי באותה תקופה.
בסך הכל יוצרו פחות מ-100 יחידות: 53 מהן נמכרו ללקוחות פרטיים לשימוש בכבישים ציבוריים ו-34 יוצרו עם שדרוגים לנהיגת מסלול שאפשרו ליגואר, בין היתר, לנצח במרוץ לה מאן הנחשב 3 שנים ברציפות.

רודסטר כחולה נוספת קבעה שיא נוסף במונטריי עם 13.75 מיליון דולרים ששולמו בעבור ה-CSX2000, מה שהופך אותה למכונית היקרה ביותר מארץ הדוד סם.
השלבי קוברה הראשונה שיוצרה אי פעם תפסה את מקומה של הפורד GT 1968 שהייתה עד היום המכונית האמריקאית שהחליפה ידיים בעבור הסכום הגבוה ביותר.
באופן פרדוקסלי משהו שני הרכבים פותחו על ידי קרול שלבי האגדי.

השלבי קוברה מבוססת על מכונית ספורט בריטית מתוצרת AC עם שלדת צינורות וגוף אלומיניום מרהיב אשר במקור הייתה מצוידת במנוע 6 צילינדרים די מיושן מתוצרת בריסטול.
קרול שלבי זיהה את הפוטנציאל והחליט, באישור היצרן הבריטי, לעשות במכונית שינויים ולהשתיל בה מנוע וי 8 סמול בלוק אמריקאי בשרני שבצירוף שדרוגי מתלים ומשקל עצמי של כ-900 קילוגרם הפכו אותה לאגדה מוטורית שהתעלתה על המקור.

The post שיאים חדשים למכוניות אספנות בריטיות ואמריקאיות appeared first on TheCar.

בסך הכל יוצרו 342 יחידות של ה- 500K בכמה גרסאות מרכב ורק 29 מהן היו בתצורה של המכונית המוצעת כעת למכירה המשלבת מרכב רודסטר נמוך צללית, 2 דלתות, צמד מושבים בפרונט ומושב נוסף נשלף במקום תא מטען.
מעבר להידור רב, ניתן לציין גם מערכת חשמל מודרנית של 12 וולט, מתזי מים חשמליים, נעילה מרכזית ובלמים עם מגבר הידראולי.

עוד ב-TheCar:
מכוניות האספנות היקרות בעולם
מוזיאון מרצדס מוכר חלק מהאוסף
מציאות האסם הבלתי נשכחות של השנים האחרונות

המכונית צוידה במנוע 8 צילינדרים עם מגדש על בנפח 5.0 ליטרים שהפיק 160 כ"ס ומומנט בשרני שאפשר למרצדס היוקרתית, ששקלה יותר מ-2 טון, לשייט בבטחה ולאורך זמן במהירות של מעל ל-160 קמ"ש.
צריכת הדלק, אגב, לא הייתה משהו להתגאות בו עם נתון רשמי של כ-3.5 קילומטרים לליטר.

האקזמפלר הספציפי נבנה בהתאם למפרט ייחודי שהזמין הנס פרים, תעשיין עשיר ששלט בחברה המשפחתית שהוקמה עוד במאה ה-13.
לא לגמרי ברור מה היה חלקם של מפעלי פרים במכונת המלחמה הנאצית, אך עם שחרור אירופה והשתלטות כוחות הברית על גרמניה ב-1945 הנס פריים נתפס, נשפט ונשלח לכלא.
בעלות הברית תפסו גם את האחוזה המשפחתית המפוארת והיא שמשה כבסיס לחייליו של גנרל כוחות הברית המוערך (והיהודי) מוריס רוז שפיקד על הארמיה השלישית ששחררה חלקים נרחבים של גרמניה.
רוז נהרג בהתקלות על אדמת גרמניה במהלך אותה שנה וכשהאחוזה פונתה לבסוף עם עזיבת כוחות בעלות הברית את המדינה בשנת 1949 המרצדס היקרה לא הייתה בסביבה.

לאף אחד לא היה ברור מה עלה בגורלה של המכונית היקרה, אך יותר מ-25 שנים מאוחר יותר היא נתגלתה במפתיע בארצות הברית.
בשנת 2011 היא נמכרה במכירה פומבית בתמורה לכ -3.7 מיליון על ידי בית המכירות המפורסם RM לאספן רכב הולנדי בשם פרנץ ואן הרן.

אמנם במסמכים שליוו את המכונית בית המכירות ציין שעברה של המכונית לא ברור, אך שום דבר לא היה להכין את האספן ההולנדי לטוויסט הבא בעלילה שהתרחש כשהוא החליט להשוויץ קצת עם הרכישה החדשה שלו בתערוכת מכוניות האספנות "Techno Classica car show in Essen" שבגרמניה.

בעודה מוצגת בלב אולם התצוגה המרכזי, שוטרים גרמניים הגיעו לתערוכה והחרימו את המכונית הנדירה בעקבות דרישת יורשיו של הנס פריים, הבעלים הראשונים של המרצדס, שטענו שפריים מעולם לא מכר את הרכב וזה נגנב ככל הנראה על ידי אחד החיילים האמריקאיים בתקופה שאלה עשו שימוש באחוזתו.

גורלה של מכונית המריבה הגיעה לבית המשפט בהמבורג וזה קבע כי אין שום ראיות או הוכחה לכך שהמכונית נמכרה על ידי הנס ומאחר שלאף אחד מחיילי הכוחות האמריקאיים לא הייתה זכות לעשות בה שימוש ובוודאי שלא לקחת אותה, יש להתייחס אליה כרכוש גנוב שיש להשיבו לבעליו החוקיים – במקרה זה יורשיו של התעשיין הגרמני שנפטר בשנות השישים של המאה ה-20'.

לא ברור אם ולאיזה הסדר הגיעו היורשים של פרים עם האספן ההולנדי התמים שרכש את המכונית במיטב כספו, אבל כעת הרכב שוב מוצע למכירה, הפעם על ידי בעליו החוקיים, בבית המכירות Bonhams וההערכה היא כי הפרסום הרב לו זכה הרכב בעקבות החרמתו יתבטא בזינוק במחיר. הצפי להוא הצעות בסכומים שבין 5 ל-7 מיליון יורו.

The post "מרצדס המריבה" הנדירה מוצעת שוב למכירה פומבית appeared first on TheCar.

עם זאת, אלביס, כמובן, לא היה בדיוק חייל רגיל וכמי שהרוויח סכומי עתק הוא הרשה לעצמו להתפנק וליהנות ממנעמי החיים ובין התר זמן קצר אחרי הצבתו בגרמניה הוא רכש מכונית ב.מ.וו נוצצת.

מדובר ב.ב.מ.וו 507 – רודסטר מתקדמת שיוצרה בין השנים 1956-1959 וכללה מנוע וי 8 וביצועים חמים מאוד ביחס לתקופה.

עוד ב-TheCar:
צפו: הצצה נדירה ל-120 השנים הראשונות של סקודה
מציאות האסם הבלתי נשכחות של השנים האחרונות
עצה מאחד שיודע: כך המכונית שלכם תשרוד לנצח

אלביס רכש את הבימר בצבע לבן, אך עד מהרה הבחירה בגוון הבהיר התבררה כטעות גדולה מאחר שהמעריצים ובעיקר המעריצות הרבות של מי שהיה אחד הזמרים המפורסמים בעולם הפכו את המרכב הבהיר לקנבס חלק להשארת הודעות, מספרי טלפון עם הצעות שונות ונשיקות ליפסטיק.
על אף שבהתחלה זה בוודאי החמיא בסופו של דבר לאלביס נמאס והוא הבין שהדרך היחידה לצמצם את התופעה היא להחליף את צבע המרכב לכהה יותר והבימר נצבעה באדום.

עם שחרורו מהצבא ב-1960 הזמר המפורסם חזר לארצות הברית ובין יתר חפציו שצבר בשרות בגרמניה שלח גם את הב.מ.וו הביתה. לאחר זמן מה הוא החליט להיפרד ממנה ומכר אותה בטרייד אין כחלק מעסקה לרכישת מכונית חדשה מסוכן קרייזלר בניו יורק.

למרות הייחוס שלה והיותה מכונית נדירה בפני עצמה שרק 252 שכמותה יוצרו, הבחור שרכש את ה-507 החליט להתחרות איתה במרוצי חובבים ולאחר שחווה מספר תקלות במנוע הב.מ.וו המקורי, החליט להשתיל במקומו יחידת הנעה זמינה יותר מתוצרת שברולט. השתלת המנוע והגיר האמריקאים דרשו התאמות שונות שכללו, בין היתר, חיתוכים בשלדה הקדמית.
בהמשך המכונית החליפה חמישה בעלים שונים שכנראה לא ידעו על עברה המפואר, עד שבסופו של דבר היא נעלמה מהרדאר למשך זמן רב.
לפני מספר שנים המכונית שהייתה במצב קשה למדי התגלגלה לידיו של ג'ק קסטור, אספן רכב מקליפורניה שרכש אותה בתקווה לשפץ אותה ביום מן הימים.

לקסטור לא היה מושג על הייחוס של המכונית, וזו חיכתה זמן לא מבוטל במחסן שלו לשיפוץ. אבל אז, יום אחד, הוא קרא כתבה במגזין ב.מ.וו שגוללה את הסיפור על המכונית של אלביס בצבא. קסטור עשה אחד פלוס אחד והחלט למהר לבדוק את המכונית שנרקבת במחסן.

חשדו עלה כשזיהה שאריות של צבע לבן בחלקים נסתרים של המרכב. בשלב זה הוא החליט לפנות למחלקת המורשת של ב.מ.וו ולבקש מהם לבדוק, על פי מספרי השלדה של המכונית שברשותו, האם היא היא הב.מ.וו של המלך.
התשובה והאישור לא איחרו להגיע ועמה הצעה כספית נדיבה לרכישת המכונית על ידי ב.מ.וו.
קסטור הסכים והמכונית נשלחה למינכן לשיפוץ ייסודי ויקר שנמשך שנתיים תמימות.
כזכור, מלבד הצורך להחזיר עטרה ליושנה לאחר הזנחה של שנים, המכונית הייתה מצוידת במנוע, תיבת הילוכים וסרן אחורי לא מקוריים וצוות המומחים של היצרנית היה צריך לבנות מנוע זהה לזה המקורי מאפס כמו גם לשחזר את השלדה הקדמית שנחתכה בעת השתלת מנוע השברולט.

בב.מ.וו החליטו להחזיר גם את הצבע המקורי וה-507 נצבעה שוב בגוון "לבן נוצה".
עם השלמת השיפוץ, ה-507 עושה בימים אלה את דרכה שוב לארצות הברית לקראת חשיפתה הרשמית ב-21 באוגוסט במסגרת תחרות Concours d'Elegance היוקרתית בפסטיבל הרכב שיתקיים בפבל ביץ' שבקליפורניה.

The post אלביס פרסלי אולי עזב את הבניין, אבל ה-ב.מ.וו שלו חוזרת בענק appeared first on TheCar.

אבל השבוע, לרגע, ממש התרגשתי וקיבלתי פרפרים בבטן כשנתקלתי ב"קרייגסליסט", לגמרי במקרה, במודעה למכירת טריומף הראלד קבריולט מודל 1963.

ההראלד היה אחד הדגמים הבסיסים בהיצע של היצרנית הבריטית שסיימה את חייה בשנת 1984.
הדגם יוצר בין השנים 1959-1971 והוצע בגרסות סדאן, קופה, סטיישן וגג נפתח וכלל הנעה אחורית, מנועים בנפח שבין 1.0 ל-1.3 ליטר ועיצוב נאה.
האקזמפלר הספציפי שמוצע כעת למכירה בתמורה לסכום מכובד של 7500 דולרים בארצות הברית שרד את השנים במצב טוב ועבר לאחרונה שחזור מלא שאפילו כלל את הפרדת המרכב מהשלדה.

על אף שאין ספק שמדובר במכונית בריטית ותיקה ששופצה היטב, מבחינה הגיונית לא הייתי אמור להתרגש מדי גם מהרכב הזה ולא להבין מה מביא אדם להשקיע כל כך הרבה בשיפוץ רכב כזה, אך כאמור הפעם ממש לא נותרתי אדיש.

עוד ב-TheCar:
הקטנה של פורד חוגגת 40
הייתם משלמים 200 אלף שקל על סוסיתא?
פינת המציאות: קנה אחת קבל עוד אחת במתנה

לפני המון שנים, קצת אחרי שבגרוש היה חור, בימים בהם טלכרט לטלפון הציבורי היה אמצעי התקשורת הנייד הכי מתקדם שניתן היה  לשים עליו את היד, שי, חבר ילדות ושותף לשיגעון המוטורי שלי,  נתקף בתשוקה עזה לטופלס בדמות מכונית בלי גג.

בדיקה קצרה של מצב המזומנים בחשבון שלו וההיצע המוטורי באותם ימים בארץ הקודש היה צריך להביא כל בן אדם שפוי למסקנה שחלום המכונית פתוחה כנראה נועד להישאר בגדר פנטזיה, לפחות בשנים הקרובות. אבל הבחור היה נחוש בדעתו להגשים את החלום.
כבר בשלבי החיפוש הראשוניים אחרי נטולת הגג לשי היה ברור שזה לא יוכל להיות שום דגם ספורטיבי אייקוני, אבל הבעיה היא שהתקציב שלו לא הספיק אפילו לדגמים הכי ישנים והכי פחות נחשקים ללא גג.

ואז, יום אחד, אחרי שכבר לתומי חשבתי שהוא ירד מהרעיון, קיבלתי  שיחת טלפון נלהבת. "קניתי!!! טריומף הארלד 63'. אני מאושר. אמנם היא במצב לא משהו, הבאתי אותה על גרר, תבוא מהר לראות אותה!", הפציר בי שי והוסיף: "אבל אתה מבטיח שאתה לא צוחק עליי".

בדרך כלל אני מאוד משתדל לעמוד בהבטחות שלי, אבל כשראיתי לראשונה את "הכלה" פשוט לא יכולתי לשלוט בעצמי ובמשך רבע שעה לפחות התגלגלתי מצחוק עד שהצלחתי להוציא משפט שלם מהפה: "כן, היא במצב לא משהו…".

האמת ש"לא משהו" היה האנדרסטייטמנט של האנדרסטיימנט ולקח לי לא מעט זמן להאמין ששי אשכרה שילם כסף בעבור ערימת הג'אנק הזו ולא היה זה שקיבל מהבעלים תשלום בעבור פינוי המטרד מהחניה.

המנוע דפק, תא הנוסעים היה הרוס לחלוטין, הצבע היה גמור, הפחחות… על הפנים. אבל כל אלה היו זוטות לעומת הזעזוע האמיתי שקיבלנו כשבחנו את השלדה וגילינו מעיכה מטרידה באזור חיבור המתלה הקדמי שמשום מה המוכר "שכח" לספר עליה ואם זה לא מספיק הרי גם שהרכב לא עבר מספר שנים טסט שנתי וקיבל רישוי אדום, מה שאמר שעל מנת להחזירו לכביש שי יצטרך להעביר אותו בדיקה מקיפה במכון התקנים.

אהה ועוד משהו קטן – זו כלל לא הייתה גרסת הקבריולט של הדגם, אלא הראלד עם גג קשיח שאמנם ניתן לפירוק בקלות אך לא כולל את  מנגנון הגג מתקפל הסופר נדיר במחוזותינו.

ניתוח רציונלי של המצב היה מביא כל אדם בר דעת להרים ידיים, אבל שי החליט לא לוותר ובנחישות פעל להחזרת עטרה ליושנה לגמרי לבד בפרויקט שנמשך מספר שנים, במקביל לשירותו הצבאי בחיל האוויר.

שי לא חיפף בשום פרט: בנה מחדש את תא הנוסעים, הסיר את כל שכבות הצבע וחומר הפחחים מהרכב ושחזר את המרכב באהבה למצבו המקורי. במקביל הוא בנה את מערכת החשמל מאפס, השיג מנוע טריומף בנפח גדול יותר מסוסיתא ועשה לו אוברול בחצר.

בניגוד לימים אלה, בהם eBay ושאר אתרים ברשת משמשים כמחסן חלפים אינסופי לכל משפץ של רכב אספנות, באותם ימים רחוקים לא ממש היה אינטרנט ולא היתה ברירה אלא לכתת רגליים בין חנויות חלפים עם מלאים ישנים ופירוקיות מבולגנות, וגם לצאת להרבה סיורים בחיק הטבע – לא כדי להתפעם מפריחת האירוסים אלא כדי לאתר "פינות חמד" רחוקות מהעין בהן אנשים נהגו להפטר ממכוניותיהם הישנות.
יום אחד החיפושים העלו שלל רב בדמות הראלד נטושה, אמנם ללא רישיונות ומספרים אך עם שלדה ישרה לחלוטין ועוד שלל חלפים שימושיים.
עד מהרה הרכב התורם נגרר לחניה הציבורית בה חנתה ההראלד מפרויקט השיקום של שי.

כמו במבצע צבאי החברים גויסו לסוף שבוע של עבודה מאומצת במסגרתו התורמת פורקה לחלוטין מכל חלקיה ברי השימוש ובעיקר מהשלדה הישרה שהופרדה מהמרכב והחליפה, לאחר ניקוי יסודי וזיפות, את השלדה העקומה ברכב של שי שהחל לקבל סוף סוף צורה של משהו שאולי יוכל יום אחד לחזור לכביש.

תקצר היריעה מלהתעכב על כל הסיפורים הקשורים בהשגת חלקים לרכב הזה, אך קשה לשכוח גם את התרומה המשמעותית ביותר שלי לפרויקט בדמות איתור מהאוויר תוך כדי טיסה במסוק יסעור למשימה במסגרת שירותי הצבאי, בה הצלחתי לראות פגר הראלד מרקיב בשדה באזור השרון שכלל מנגנון נדיר לגג המתקפל וחלונות צד תואמים.

מאחר שבאותה תקופה לא היו מכשירי ניווט אזרחיים מיד רצתי לטייס וביקשתי שיכתוב לי את הנ.צ המדויקת של המקום כדי שאוכל להגיע לשם ולפרק את החלק מהרכב הנטוש.בסופו של דבר הפרויקט הושלם בהצלחה רבה. המכונית עברה את הבדיקה של מכון התקנים וחזרה לכביש ובזכות השיפוץ היסודי נמצאת, אמנם אצל בעלים אחרים, בשימוש עד עצם היום הזה.

אם גם בכם בוערת התשוקה להראלד, תהא הסיבה אשר תהא, ואתם מתקשים למצוא אקזמפלר ראוי בארץ הקודש, הרכב שמוצע כעת למכירה ברשת בהחלט יכול להיות זה שיגשים את החלום שלכם. 70-75  אלף שקלים פנויים בבנק יהפכו אתכם לבעליו החוקיים כאן בארץ הקודש.

כך תגשימו את חלום מכונית האספנות שלכם בקליק אחד

The post הגרוטאה שריגשה אותנו appeared first on TheCar.

עוד ב-TheCar:
כך תבקרו במוזיאוני הרכב החשובים בעולם לגמרי בחינם
האם ליאו מסי קנה פרארי במעל ל-35 מיליון דולר?
הפורשה הפסיכדלית של ג'ניס ג'ופלין נמכרה במעל ל-1.7 מיליון דולר

עם זאת, אם אתם לא חייבים 911 וחושקים במכונית ספורט גרמנית קלאסית, אפשר, עדיין במחירים שפויים למדי, לשים יד על דגמים אחרים של היצרנית כמו ה-924 שיוצרה בין השנים 1976-1978 וה-944 שיוצרה בשנים 1982-1991.
ה-924, שנולדה כתוצאה משיתוף פעולה עם קונצרן פולקסווגן, הציגה עיצוב מרשים לתקופתה ויכולות ניהוג גבוהות למדי, אך הביצועים היו די פושרים בעיקר ב"זכות" מנוע 4 צילינדרים בנפח 2 ליטרים שהפיק 110 כ"ס והיה למעשה לא יותר מגרסה משופרת קלות למנוע ששימש את הטרנספורטר המסחרית.

בשנת 1979 הצטרפה להיצע גרסה מוגדשת שהצליחה לחלץ מהמנוע 170 כ"ס שהעניקו למכונית דחף שיצק תוכן למחלצות הספורטיביות.

בשנת 1981, רגע לפני השקת ה-944, בפורשה השיקו את ה-GTR – גרסת קצה במהדורה מוגבלת מאוד ל-924 שהייתה מיועדת למסלולי המרוצים וכללה חיזוקי שלדה, בלמים ומתלים, קיט מרכב רחב ואגרסיבי, חלקים קלי משקל, כלוב מרוצים תקני ובעיקר מנוע מאוד מאוד משופר שהצליח לחלץ ממנוע הטרנספורטר לא פחות מ- 375 כ"ס ומומנט של מעל ל-40 קג"מ.
עם משקל עצמי של 930 קילוגרם הביצועים היו יותר ממרשימים ביחס לתקופה וה-924 GTR האיצה למהירות תלת ספרתית בתוך 4.7 שניות בלבד והגיעה ל-290 קמ"ש מרביים, יותר מדגמי הקצה של פרארי ולמבורגיני מאותה תקופה.

בסך הכל יוצרו רק 17 יחידות של ה-924 GTR, 9 מהן השתתפו במרוץ 24 השעות של לה מאן ובמרוצים נוספים באירופה, ארצות הברית ויפן.
יחד עם זאת, מסתבר שכמה אקזמפלרים לא עברו חיים קשים כמו למשל ה-924 GTR שבתמונות לפניכם שיוצאה ליפן ונשתמרה במצב חדש כחלק מאוספו הפרטי של חובב רכב נלהב אחד מארץ השמש העולה.

למעשה, ב-35 שנותיה המכונית נסעה בסך הכל 109 קילומטרים ובמקביל תוחזקה בדקדקנות תוך הקפדה על טיפולים תקופתיים שנתיים אליהם הובלה על גבי נגרר.
מחר (28.7) המכונית הנדירה הזו צפויה להחליף ידיים במסגרת מכירה פומבית של מכוניות מרוץ קלאסיות שתתקיים במסלול המרוצים סילברסטון שבבריטניה.

כפי שאתה בוודאי יכולים לנחש, בניגוד ל-924 רגילות במקרה זה לא מדובר במציאה באלפים בודדים של דולרים ועל פי הערכות ה-924 GTR הנדירה תחליף ידיים בעבור סכום שבין 2.5 ל-3 מיליון שקלים.

כך תגשימו את חלום מכונית האספנות שלכם בקליק אחד

The post לא רק 911: גרסת הקצה של הפורשה העממית למכירה appeared first on TheCar.

כמעט מדי יום עוגנות בנמלי ישראל אוניות שמביאות על סיפונן מכוניות (לרוב תחת ההגדרה של "רכבי אספנות") שנקנו ברשת.עם זאת, על אף החשש המובן מרכישת מכונית בלי אפשרות ממשית לבחון ולמשש אותה, ברוב המוחלט של המקרים הרוכשים מרוצים מאוד והמכוניות תואמות לתיאור שהוצמד להן.
יחד עם זאת, לעיתים יש גם הפתעות, כמו שלמד על בשרו פולני אחד שרכש ברשת פרארי 308 מודל 1981 בתמורה ל-45 אלף דולרים.

עוד ב-TheCar:
המכונית של הילרי קלינטון למכירה
הייתם משלמים 200 אלף שקל על סוסיתא?
תקועים באייטיז? החללית של סובארו יכולה להיות שלכם במחיר מצחיק

תהליך הרכישה עבר בצורה חלקה והרכב אף הועבר כבר לנמל לוס אנג'לס לצורך ייצואו לפולין, אך אז, בבדיקה טכנית שגרתית, אנשי המכס גילו כי המכונית נושאת מספר השלדה של רכב שיוצא מארצות הברית לנורבגיה לפני למעלה מעשור.

פקיד המכס החרוץ בחן ברישומים אם הרכב במקרה חזר לארץ הדוד סם בשנים האחרונות ולאחר שאפשרות זו נשללה הוא החל לבדוק את הנושא לעומק וגילה למעשה כי מדובר בזהות שהולבשה על פרארי אחרת שנגנבה בשנת 1987 באורנג' קאונטי בקליפורניה ומאז, במשך 28 שנים, נעלמו עקבותיה.

לא ברור בדיוק מה עבר והיכן הייתה האיטלקיה האדמונית במשך קרוב ל-3 עשורים, אך מד המרחק המצביע על בסך הכל 45 אלף מייל – רק קצת יותר מעשרת אלפים מייל מעבר למרחק שצברה עד שנגנבה, ומצבה החיצוני והפנימי המצוין, מצביעים על כך שהיא טופלה באהבה במשך כל השנים הללו וכמעט שלא הייתה בשימוש.

בשלב זה חקירת המכס והמשטרה נמשכת ולא ברור אם המוכר של המכונית היה מעורב בגניבה של הרכב בשנות ה-80 או היה מודע לכך שמדובר למעשה במכונית גנובה.
הבעלים החוקי ממנו נגנבה הפרארי בשנות ה-80 כבר קיבל מזמן את כספו בחזרה מחברת הביטוח וכעת נשאלת השאלה למי למעשה שייכת המכונית, לחברת הביטוח או לפולני ששילם עליה במיטב כספו.

כך או כך, תהיה ההחלטה אשר תהיה, אין ספק שיעבור עוד זמן אם בכלל עד שהבחור שקנה את הפרארי הקלאסית ברשת יוכל ליהנות ממנה.
אנחנו לא מעורים בכל הפרטים של מקרה זה אך למרות החששות המוצדקים בהחלט עדיין ממליצים לכם להמשיך לרכוש ולייבא לארץ רכבי אספנות.

עם זאת, בהחלט יש לנקוט באמצעי זהירות ובין היתר לקנות רק ממוכרים עם דירוג גבוה, לדרוש לקבל העתק של מסמכי הרכב כולל הטייטל לפני שאתם מעבירים את כל הכסף, לבקש מהמוכר לצלם את ההטבעה של מספר השלדה ברכב, לעשות חיפוש בגוגל על פי מספר השלדה של פרטים שונים הקשורים ברכב, לדרוש לקבל פרטים אישיים מלאים של המוכר או של בעל המגרש שמוכר את הרכב ובמקרה של רכב ששווה סכום גבוה רצוי במקביל גם לשלוח אדם מטעמכם שיבדוק את הרכב באופן פיזי לפני העברת התשלום המלא.

The post הפרארי הגנובה שנתגלתה אחרי 28 שנים appeared first on TheCar.

הראשונה היא אלפא ספיידר מקורית ומטופחת מבציר 1986 שמאז תחילת השנה יכולה לעשות עליה לארץ הקודש תחת ההגדרה של "רכב אספנות". אמנם ספיידרים מהשנתונים הללו שווקו גם בישראל, אך הכמויות היו קטנות ורק מעטות מהן נשתמרו במצב ראוי.

עוד ב-TheCar:
הזוי: אלפא רומיאו בדרך חזרה לפורמולה 1
שוב חוזר הניגון: עיכובים בהשקת הדגמים הבאים של אלפא רומיאו
המסחרית של אלפא שעולה כמו פרארי

האיטלקיה הספצפית הזו, המוצעת כעת למכירה ב- eBay, התגוררה בשנים האחרונות בקולורדו שבארצות הברית והיא עוטה עליה מחלצות כספות מקוריות שחודשו לא מכבר ומציגות גוף במצב מצוין ללא ריקבונות או תופעת התחת הנפול שהייתה המחלה ב-ה' הידיעה של הספיידרים באותן שנים.
מדובר בגרסה ששווקה לשוק האמריקאי הכוללת מנוע 2 ליטרים עם הזרקת דלק רב נקודתית, בשונה מצמד הקרבורטורים הכפולים בגרסה ששווקה בארץ.
בין היתר ניתן לציין גם דיפרנציאל מוגבל החלקה, מושבי עור, חלונות חשמליים, שעון דיגיטלי ומזגן. יש לציין שגם הקבינה וגם תא המנוע נראים יותר ממצוין למי שנמצאת איתנו כבר מעל ל-3 עשורים. המוכר דורש כ-8000 דולרים ב"קנה עכשיו" שהם כ-73 אלף שקלים בארץ, אך ניתן, כמובן, להציע סכומים נמוכים יותר.

הספיידר השניה, המוצעת אף היא למכירה באתר המכירות המקוון הגדול בעולם מצריכה אמנם הרבה יותר תשומת לב, אבל בהחלט יכולה, ללא מחיר מינימום, להיות מציאה של ממש למי שמצויד בהרבה זמן פנוי וחיבה לפרויקטים.

מדובר בספיידר טורינג מודל 1963. המכונית הייתה מאוחסנת במשך 35 שנה, מאז שהייתה מעורבת בתאונה קלה בדאלאס בשנת 1980.
אותה תאונה הסתכמה בנזקים קלים לפח החזית ולמכסה המנוע, אך השנים הרבות בהן האיטלקיה המתינה לתיקון המיוחל במחסן בהחלט נתנו את אותותיהן במשטחי הפח המראים הרבה סימני חלודה ובמקומות מסוימים ריקבונות של ממש.

תא הנוסעים נשתמר במצב טוב יחסית והמכירה כוללת גם חלקים שפורקו מהרכב או נרכשו לצורך תיקון התאונה והשיפוץ שמעולם לא יצאו אל הפועל.

אם אתם מחפשים רומן סוער ועוצמתי במיוחד אין ספק שהמועמדת השלישית שלנו צריכה להיות הבחירה שלכם.
מעבר למחלצות האדומות הלוהטות, מיד כשמביטים על הספיידר 1984 ניתן להבחין שלא מדובר בעוד טופלס שגרתית מחוטבת אלא בשרירנית הכוללת בודי קיט מלא מהסוג שהיה פופולרי באייטיז, חישוקים גדולים, מכסה מנוע עם זימי אוורור, קשת התהפכות תקנית, אגזוז גדול, מושב מרוצים ושאר רמזים באשר לאופיה העוקצני המיוחד של הוותיקה שלפניכם, שעל קנקנו ניתן לתהות כאשר מרימים את מכסה המנוע ומבינים שמנוע ה-4 צילינדרים בנפח 2 ליטרים פינה את מקומו לוי 6 יפהפה מבית אלפא ששודרג וכולל נשימה עצמונית בעזרת צמד מגדשי טורבו המפיקים מעל ל-300 כ"ס – בהחלט הרבה לרכב הנעה אחורית השוקל כטון.
הבעלים של הרכב מציין שאת עבודות השיפוץ והשיפורים הוא השלים כבר לפני קרוב לשני עשורים ועדיין הכל עובד ונראה מצוין.
הספיידרית העוצמתית הזו מוצעת למכירה בפורום חובבי אלפא מקנדה בתמורה ל-18 אלפא דולרים אשר יהפכו בארץ, בצירוף דמי ההובלה, מס הקניה, המכס, המע"מ ושאר ירקות לכ-150 אלף שקלים.

The post אז מי תהיה הספיידר שלכם? appeared first on TheCar.

אבל על אף שהמותג היפני הפך באותם שנים לאייקון ישראלי לא פחות מכובע טמבל או מנת פלאפל, נראה שאף אחד לא היה מוכן לחללית שנחתה כאן בדיוק לפני שלושים שנה וענתה לשם XT טורבו.
מתחת למעטפת ה-XT אמנם התבססה על הפלטפורמה והמכלולים של הסובארו ליאונה המשפחתית אבל עם עיצוב שנראה כאילו נחת מכוכב אחר, קווים חדים, פנסים מתרוממים, מדבקות ענק בטיפוגרפיה מעולם ה-NEW WAVE , ידית הילוכים בצורת סטיק של מטוס, לוח מחוונים דיגיטאלי מאולמות הארקייד, ריפודי קטיפה בהשראת גרפיקה ממוחשבת ועוד, ה-XT הייתה ללא ספק המכונית הכי עתידנית ומסובבת מבטים על כבישי מע"צ.

עוד ב-TheCar:
מדריך: כך תשמרו על רכב האספנות שלכם בחורף
סיינפלד מכר את אוסף הפורשה שלו במחיר מציאה
פינת המציאות: קנה אחת קבל עוד אחת (או 3) במתנה

המחיר שלה שעמד ב-1986 על כ-45 אלף שקלים, אמנם לא היה שווה לכל נפש אך מצד שני הוא לא היה בשמים והיה דומה למחיר של מכוניות כמו 205 GTI או פולקסווגן פאסאט.
לארץ הגיעה גרסת ההנעה הקדמית הבסיסית שצוידה במנוע 1.8 טורבו ללא מצנן ביניים שהפיק 136 כ"ס והאיץ את ה-XT למהירות תלת ספרתית בקצת פחות מ-10 שניות ואפשר לקידומת בצג הדיגיטאלי להתחלף ל-2.
בסטנדרטים של ימנו מדובר בנתונים שכל משפחתית מבית קונצרן פולקסווגן מציגה באדישות, אבל בשנת 1986 ה-XT בהחלט נחשבה למכונית מהירה, אפילו מאוד.

בכביש המפותל היא קצת פחות הרשימה ולמרות שהציגה רמת אחיזה טובה בהתנהגות שלה הייתה משעממת והזכירה בעיקר מכונית משפחתית נטולת יומרות ספורטביות.
למרות ואולי דווקא בגלל שסובארו הייתה כה פופולרית בארץ באותם שנים, ה-XT לא זכתה להצלחה גדולה ולמרות אפקט הפוזה המרשים, במהלך השנים שהיא שווקה כאן נמכרו רק כמה עשרות יחידות בודדות.
רוב האקזמפלרים עברו חיים לא קלים ולא הצליחו להגיע במצב נסיעה לעשור הרביעי של חייהן. אמנם מעת לעת מתגלה כאן עוד איזו XT ששרדה באומץ את התעללות, אך לרוב מדובר במכוניות שהחליפו ידיים בקצב שאנשים מחליפים גרביים וכאלו שטופלו בשלל מוסכי קומבינה.

בואה של שנת 2016 פתחה בפני חובבי הרכב את האפשרות לייבא לארץ תחת הגדרה של "רכב אספנות" כמה דגמים שנולדו בשנת 1986 ונחשקים בקרב חובבי רכב כל שגדלו באייטז כמו למשל פורשה 944 טורבו, שברולט קורבט קבריולט וגם…סובארו XT טורבו. ותנחשו מה? מצאנו אחת כזאת בשביל כל חובבי הסובארו שביניכם במחיר מצחיק. 700 דולר שהם בסך הכל 2700 שקל זה מה שמבקש מוכר מקליפורניה בקרייגליסט על ה-XT מודל 1986 שלו.
ולא מדובר בגרסה הבסיסית שיובאה לארץ אלא בגרסת ההנעה הכפולה שכללה מערך מתלים שונה לחלוטין עם מתלי אוויר ייחודיים עם אפשרות לכיוון גובה הרכב.

בכל חייה המכונית הספציפית עשתה כ-120 אלף קילומטרים והמוכר שרכש את אותה לפני מספר שנים מהבעלים הראשון והמקורי לא רשם אותה על שמו כך שטכנית מי שירכוש אותה כעת יהיה הבעלים השני של הרכב.
מעבר להנעה הכפולה, ומתלי האוויר, הרכב כולל גם לוח מחוונים דיגיטאלי מלא (שונה מזה שהגיע לארץ וכלל רק תצוגת מהירות דיגיטאלית), בקרת שיוט, גיר אוטומטי, סאן רוף, מחשב דרך,בקרת אקלים אלקטרונית ועוד.
הרכב עמד מספר שנים בחוץ בהמתנה לשיפוץ והשמש של קליפורניה נתנה את אותותיה בצבע האדום שיצטרך חידוש.
עם זאת אין חלודה וריקבונות כלל, קווי הרכב יפים מאוד והוא נושא "טייטל נקי" המצביע על כך שלא היה מעורב בתאונות משמעותיות.

תא הנוסעים נשתמר במצב מצוין, הריפודים נראים כמי שזקוקים ללא יותר משאיבה טובה והפלסטיקה שלמה ונטולת סדקים.
עם זאת המוכר מציין שהמכונית לא במצב נסיעה, ככל הנראה בגלל השנים שהיא עמדה, אך מתחייב כי המנוע לא תפוס , לא חסרים חלךקים מכאניים וכי מדובר בבעיה חשמלית כל שהיא של הצתה.

אמנם לצערנו בארץ המחיר של ה-XT יהיה "קצת" יותר גבוה מ-2700 שקלים שהיא תעלה לכם בקליפורניה ומעבר להוצאות השילוח הימי (ואולי עוד כמה מאות דולרים על שילוח יבשתי מהחוף המערבי למזרחי) אפילו כשמדובר ב"גרוטאה" המדינה היקרה שלנו גוזרת קופון שמן בדמות מס של 117 אחוזים על מחיר הרכב וההובלה. ובצירוף כל מיני אגרות ותשלומים שונים יש לצפות שעלות ה-XT תגיע לסכום כולל של כ-20 אלף שקלים ביציאה מהנמל בארץ הקודש.

על אף שמבחינת חדוות נהיגה בהחלט היו באייטז' מכוניות שיש יותר מה להתגעגע אליהן, ה-XT על עיצובה המוחצן והחללי, היא מעל לכל קפסולת זמן מרהיבה לעשור בו העולם החל להפוך לדיגיטאלי.
ומעבר לנוסטלגיה (עם פסקול של הליגה האנושית או דיבור חדיש ברקע) ניתן גם על ידי שדרוגי מתלים ושליטת מנוע ומערכת הנעה מאימפרזה WRX להפוך את "החללית" של סובארו למכונית נהיגה מהנה ומרהיבה במיוחד.
אוהבי סובארו למה אתם מחכים? מציאות כאלה לא מגיעות בכל יום.

The post תקועים באייטיז? החללית של סובארו יכולה להיות שלכם במחיר מצחיק appeared first on TheCar.

הפיל P50 היא המכונית היחידה שיוצרה על האי מאן השייך לממלכה המאוחדת, אך בניגוד לתדמית של האי, המפורסם בשל מרוץ האופנועים המטורף הנערך בו פעם בשנה והכבישים בהם אין הגבלת מהירות, במקרה של הפיל, כפי שבוודאי הבנתם, הנושאים המרכזיים שעמדו אל מול עיני המתכננים היו חסכון מרבי ויכולת תמרון מקסימלית ברחובות הכרך.

עוד ב-TheCar:
הייתם משלמים 200 אלף שקל על סוסיתא?
השרירנית הקשישה שעושה לנו חשק
יצאנו לחפש את העתיד והתאהבנו בדלוריאן מהאייטיז

עם אורך של 1.3 מטרים ורוחב של פחות ממטר, ה- Peel P50בהחלט עמדה במשימה ויכלה להשתחל לכל חור, אבל המימדים הזערוריים חייבו גם פשטות ספרטנית ולא היה מדובר בכלי תחבורה מפנק בשם דרך. במפרט ניתן לציין מושב עם ריפוד דקיק, שלושה גלגלים קטנטנים, פנס בודד ומנוע של טוסטוס עם שלושה הילוכים קדמיים. הילוך אחורי,אגב, לא היה ובמקומו הותקן באחורי הרכב מוט קטן שאפשר לדחוף את ה-Peel P50, ששקלה רק 50 קילוגרם, לאחור.
צריכת הדלק הרשמית עמדה על כ-35 קילומטרים לליטר.

ה- Peel P50 יוצרה בין השנים 1962-1966 ולמרות היתרונות הגדולים שלה בזכות גודלה הקטן, המיקרו-מכונית שנמכרה בעבור 199 לירות שטרלינג בסך הכל, לא משכה יותר מדי לקוחות ובמהלך ארבע שנים רק 47 יחידות ממנה נמכרו.
המכונית, ששווקה תחת הסלוגן "כמעט יותר זול מללכת ברגל", אמנם לא ממש הצליחה להפוך לסיפור הצלחה בזמן אמת אך בשנים האחרונות, ככל הנראה לא מעט בזכות הופעתה המשעשעת בתוכנית הרכב "טופ גיר" בעונת 2007, המכונית הזערורית הפכה לפריט אספנים מבוקש למדי.

176 אלף הדולרים שהושגו במכירה בסוף השבוע הפתיעו אפילו את המומחים שסברו שהמכירה תסגר בסביבות ה-100 אלף דולרים, אך צריך לזכור שכבר ב-2013 Peel P50 אחרת ששרדה הצליחה להגיע לסכום בן 6 ספרות כשהחליפה ידיים בתמורה ל-120 אלף דולרים.

אגב, אם אתם מרגישים שאתם חייביםPeel P50 אך לא מצוידים במעל ל-100 אלף דולרים כדי להגשים את החלום הקטנטן, נספר שבשנת 2012, שלושה אנשי עסקים בריטיים החליטו להחיות את הקטנטנה בגרסת הומאז' במהדורה מוגבלת אשר שמרה על העיצוב המקורי, צוידה במנוע חשמלי ונמכרה בכעשרת אלפים דולרים.

The post המכונית הקטנה בעולם נמכרה במחיר ענק appeared first on TheCar.

עוד ב-TheCar:
האגדה על הבוגאטי הנדירה מאגם מאג'ורה
ושבו בנים לגבולם: סברה ישראלית מוצעת למכירה בארצות הברית
מכוניות האספנות היקרות בעולם

כמי שכבר חצה את אירופה ברכב בן כמה עשורים וחרש את ארץ הדוד סם בקצב של מאות קילומטרים ביום במכונית אספנות שרכש ב-eBay, אני יכול להעיד שמדובר בחוויות חזקות שישארו איתי לכל החיים, הרבה יותר מעוד טיול ברכב שכור או שיפוץ מכלול כזה או אחר ברכב האספנות.

עם זאת, בחיים הכל יחסי ובעוד שטיולים ארוכים בניכר על סיפונן של מכוניות ותיקות כמו שעשה כותב שורות אלו או מסעות מדליקים כמו "גרוטאשטח" שיתקיים בפעם השניה בפסח הקרוב ויכלול מסלול של 800 ק"מ בשטח מקיבוץ שניר בצפון לאילת במכוניות שמחירן פחות מ-5000 שקלים נראים למרבית האנשים כמו סוג של טירוף, תמיד יהיו מי שיקחו את ההרפתקנות המוטוריות כמה צעדים קדימה כמו למשל דירק וטרודי – בני זוג מהולנד שהחליטו בשנת 2012 לעצור את שגרת החיים ולצאת עם המכונית למסע מסביב לעולם, במטרה לקדם את המודעות לארגון SOS Children's Villages שהוקם אחרי מלחמת העולם השניה ומפעיל כפרי נוער לילדים במצוקה ברחבי העולם ובדרך לבקר במעל ל-50 מדינות שונות, בכל היבשות על פני הכדור ולאורך של כ-130 אלף קילומטרים.

את כל מסע הדרכים המפרך הזה בני הזוג החליטו לעשות עם רכב האספנות שלהם – פורד מודל T משנת הייצור 1915, רכב שמיותר לציין לא כולל שום אביזרי נוחות ומצויד במנוע בנפח 2.9 ליטרים המפיק 20 כ"ס וגיר עם שני יחסי העברה שמביא את הרכב הראשון בייצור סדרתי למהירות מרבית של כ-65 קמ"ש.

החלק הראשון של המסע החל בהולנד וכלל חצייה של צרפת ואיטליה, מעבורת ליוון ומשם לטורקיה, מעבורת נוספת אלינו לישראל ומשם ביקור בירדן, מצרים, סודן, אתיופיה, קניה ומדינות מוספות עד לסיום בקייפטאון שבדרום אפריקה. בסך הכל בחלק הזה עברו בני הזוג 22 אלף קילומטרים ב-6 חודשים ללא שום תקלות משמעותיות, למרות שהדרך כללה הרבה כבישים מתפוררים, דרכי עפר מאתגרות ומזג אוויר מדברי קיצוני.

לאחר כמה חודשי מנוחה, ב-2013 הפורד הקשישה נשלחה לצפון ארצות הברית ובני הזוג יצאו לרואוד-טריפ של 180 יום ברחבי המדינה שנוצרה על גלגלים וגם בשכנתה קנדה. במהלך החלק הזה בני הזוג רשמו עוד 28 אלף קילומטרים במהלכם הם חוו שתי תקיעות קלות, אחת בשל פנצ'ר בגלגל ושניה בעקבות אלטרנטור ששבק.

מצפון אמריקה הזוג המשיך ב-2014 לאמריקה הלטינית במסע שהתחיל בקולומביה, המשיך לפרו, בוליביה, ארגנטינה וצ'ילה והסתיים כעבור חצי שנה נוספת בריו דה ז'נרו.

בסיום המסע באמריקה ובסך הכל לאחר קרוב ל-80 אלף קילומטרים בדרכים, הרכב הקשיש נשלח בחזרה לאירופה לקראת המשך המסע הרפתקני.
החלק הבא של המסע תוכנן להיות הארוך והמאתגר ביותר והתוכנית כללה יציאה מהולנד מזרחה לכיוון מדינות ברית המועצות לשעבר, סין, הודו, יפן, אוסטרליה וסיום בניו זילנד, אבל כמה ימים בלבד לאחר תחילת המסע, על כביש מהיר בבלגיה, משאית פגעה בעוצמה במודל T הישנה של בני בזוג, המכונית התהפכה ובמזל בני הזוג שרדו את התאונה בפגיעות קלות בלבד.

את זה אי אפשר היה להגיד על הפורד הותיקה שספגה פגיעות קשות ונגררה חבוטה להולנד.

למרות הפגיעות הקשות הכוללות שברים בסרני הרכב ופגיעות קשות בשלדה ובמרכב, בני הזוג החליטו לא לוותר ובימים אלה הם עסוקים בגיוס תרומות לצורך שיקומה המורכב של המכונית ונחושים בדעתם להחזיר עטרה ליושנה ולהשלים על סיפונה את המסע.

The post 80 אלף מייל מסביב לעולם במכונית בת 100 appeared first on TheCar.

הסברה ספורט הושקה ב-1961 במקביל להצגתה של הגרסה המשופרת של הסוסיתא קובייה. למרות הפיאסקו שחברת אוטוקרס חוותה בשווקים מעבר לים עם הקוביות הראשונות שיוצאו לארצות הברית והתפרקו בתוך אלפי קילומטרים, יצחק שובינסקי הבעלים לא הפסיק לרגע לחלום ולאור התגובות החמות לה זכתה מכונית הספורט הנאה בתערוכת הרכב בניו יורק, הוא לגמרי האמין כי הסברה הארץ ישראלית תצליח לאתגר את הרודסטרים של טובי היצרנים הבריטיים.

עוד ב-mako רכב: 
הייתם משלמים 200 אלף שקל על סוסיתא?
המסחרית של אלפא שעולה כמו פרארי
מדריך: כך תשמרו על רכב האספנות שלכם בחורף

כרגיל אצל שובינסקי המרחק בין החזון למציאות היה גדול מאוד ולמרות שהוא טען כי בסמוך לחשיפתה בתערוכת ניו יורק התקבלו בארצות הברית מאות הזמנות, במציאות הן כנראה טבעו בדרך מניו יורק לחיפה, ובפעול בשנת 1961 נרכשו רק כמה עשרות סברות שבכלל יוצרו על ידי רליאנט בבריטניה בקבלנות משנה עבור אוטוקרס.

בשנים 1962-63 היצור החל לעבור בהדרגה לחיפה וב-67 הוחלט על הפסקתו בעקבות תקופת המיתון שקדמה למלחמת ששת הימים. עם זאת הזמנות שכבר נרשמו, התקבלו ונמסרו באיחור במהלך שנת 1968. בסך הכל יוצרו 379 יחידות: 26 מהן נמכרו בישראל, 144 בארצות הברית ו-81, באופן מפתיע, בבלגיה. כיום ידוע על קצת יותר ממאה רכבים ששרדו ועדיין במצב נסיעה בכל העולם.

לא ברור אם האקזמפלר שמוצע כעת למכירה הוא חלק מאותה מצבת או מציאת אסם שנעלמה במשך שנים מהעין, אבל בכל מקרה ללא ספק מדובר ברכב נדיר מאוד ומאלו, על פי מספרי השלדה, שאכן יוצרו כאן בישראל.
הסברה שהייתה אדומה במקור כנראה עברה תהליך כל שהוא של הורדת הצבע כהכנה לצביעה מחדש שמעולם לא בוצעה.
משטחי הפיברגלס החשופים נראים במצב שלם ומקורי לחלוטין ללא תיקונים או פגיעות למעט סדק קטן בקדמת מכסה המנוע. הפנסים, עיטורי הניקל, הידיות והחלונות נשתמרו במצב שלם וטוב.
גם הדשבורד בסך הכל די שלם וכולל את כל המחוונים והמתגים המקוריים, עם זאת ההגה עצמו חסר וכך גם המושבים והגג המתקפל. רצפת הקבינה לא שרדה את השנים ותדרוש בניה מחדש מפיברגלס. שלדת הברזל של המכונית שלמה לחלוטין אך בהחלט לא יזיק כאן  ניקוי חול וזיפות טוב. מערך המתלים והבלמים שלם אף הוא והרכב כולל גם שני חישוקי שפיצים מקוריים מקדימה ושני חישוקי ברזל מאחור.

המנוע המקורי של הסברה היה מתוצרת פורד והפיק 72 כ"ס ובדומה לרכבי ספורט ראויים דוגמת הונדה S2000  או המאזדה מיאטה החדשה הוא מוקם מאחורי הסרן הקדמי בתוצרת מנוע קדמי-מרכזי.  עם זאת בסברה המוצעת כעת למכירה בשלב מסוים מישהו החליף את מנוע הפורד ביחידת הנעה מתקדמת יותר מתוצרת פיאט-לנצ'יה  הכוללת מנוע בנפח 1750 סמ"ק עם גל זיזים עליון כפול שמפיק 118 כ"ס וגיר עם 5 יחסי העברה אשר שימשו בין היתר את הפיאט 124 ספיידר.

הרכב מוצע, כאמור,למכירה בימים אלה ב- eBay, נמצא פיזית במיסיסיפי שבארצות הברית ונכון לרגע זה, כ-3 ימים לפני סיום המכירה, אין יותר מדי הצעות וסכום המכירה בשלב זה עומד על בסך הכל 3,300 דולרים שיהפכו בארץ, אחרי שילוח ימי וכמובן מכס ומס קניה (אם כי לא בטוח שצריך לשלם מיסים על רכב מתוצרת ישראל ) לכ-40 אלף שקלים. אין ספק שמדובר בפרויקט שדורש הרבה השקעה ולא מעט סבלנות אבל נראה שהמרכב והשלדה השלמים, בהחלט יכולים לשמש בסיס ראוי למכונית אספנות צברית אמיתית ונחשקת. האם מישהו מהקוראים מרים את הכפפה?

The post ושבו בנים לגבולם: סברה ישראלית מוצעת למכירה בארצות הברית appeared first on TheCar.

חובבי הפרויקטים יכולים לאתר פה ושם סובארוים או פיאסטות בחצרות מושבים או במגזר, אך בעוד שבכל הנוגע למכונאות משימת השחזור צפויה להיות די פשוטה הודות לזמינות טובה יחסית של חלקים, בכל הנוגע למרכב על מנת להחזיר עטרה ליושנה נדרש מאמץ של ממש הכולל עבודת פחחות יסודית שתתמודד עם כל התיקונים החאפריים והריקבונות שנצטברו במהלך השנים, וזה עוד לפני שהזכרנו את תא הנוסעים, המושבים, הדשבורד, המתגים וחלקי הפלסטיק השונים.

עוד ב-TheCar:
קלאסיקה מקומית: מועדון החמש משיק רנו דופין שיוצרה בחיפה
הייתם משלמים 200 אלף שקל על סוסיתא?
בחזרה להווה: דלוריאן שבה אל קו הייצור

ויש גם דרך אחרת – פשוט לייבא מן הניכר אקזמפלרים של אותם רכבים נוסטלגיים במצב טוב בהרבה.
על אף שבמחשבה ראשונה זה נשמע כמו רעיון די מוזר, לא מן הנמנע שהדרך הזו תהיה הגיונית ולעיתים גם זולה יותר בסופו של דבר.
שתי המכוניות שבהן עסקינן היום מוצעות למכירה בארצות הברית וכוללות מפרט אמריקאי מעט שונה מזה ששווק בזמנו כאן אצלנו.

בפיאסטה ההבדל הבולט ביותר לעין הוא בפגושים שבגרסה האמריקאית, בהתאם לתקנות הבטיחות של אותם ימים שחייבו עמידות מלאה בהתנגשות עד למהירות של 10 קמ"ש, הם מסיביים בהרבה ומותקנים במרחק של כמה סנטימטרים מהמרכב.
גם הפנסים שונים ואת מקומם של צמד פנסי הדרך הרבועים הקטנים מחליפות יחידות תאורה עגולות שיחד עם הפגושים המוגזמים ללא כל ספק פוגעים במראה הכללי.
אך לא הכל רע בגרסה היאנקית ובקבינה ניתן לפגוש רמת גימור גבוהה יותר הכוללת מושבי סקאי ודיפונים בצבע אדום וכן גימורי דמוי עץ בדשבורד ובלוח המחוונים.
בתא המנוע אפשר למצוא את היתרון הבולט ביותר של הגרסה בדמות מנוע בנפח 1.6 ליטרים מסדרת קנט של פורד המפיק 74 כ"ס, הרבה יותר ממה שהפיקו גרסאות ה-1.0 וה-1.1 ליטרים ששווקו בארץ.
המכונית עברה רק 97 אלף קילומטרים שהם כ-2,500 קילומטרים בממוצע בשנה.
צילומי המרכב התחתון חושפים שלדה במצב מושלם ומערכת הינע נטולת נזילות לחלוטין. הרכב עבר צביעה חוזרת בגוון הכסוף המקורי לפני מספר שנים, אך המוכר מבטיח שמתחת לצבע המבריק לא מסתתרות שום הפתעות לא נעימות. המחיר הנדרש עומד על 3,800 דולרים שיהפכו בארץ אחרי הובלה, מיסוי מע"מ ושאר ירקות לכ-40 אלף שקלים. לא מעט לסופר מיני בת 36, אבל לא רחוק מהעלות של פרויקט שיקום של גרוטאה מקומית.

הסובארו ליאונה 1982 שמצאנו בשבילכם היא אפילו במצב טוב יותר. מדובר ברכב בגרסת הסטיישן עם מנוע 1.8 ליטרים והנעה כפולה בגימור קרוס-אובר הכולל מרכב מעט מוגבה, חישוקים קלים לבנים עם צמיגים משודרגים ומגן גחון אינטגרלי בפגוש הקדמי.

מדובר באקזמפלר מיד ראשונה שעבר במהלך השנים רק כ-160 אלף קילומטרים ונשתמר במצב מושלם.
בין היתר ניתן לציין צבע אדום מקורי מבריק ללא שום תיקוני פחחות, תא נוסעים מקורי לחלוטין כולל מושבים עם ריפוד משבצות ופלסטיקה במצב חדש שקשה למצוא אפילו במכוניות בנות שנה-שנתיים, מערכת סטריאו משודרגת מראשית ה-80 הכוללת רדיו טייפ אוטו-רוורס המחליף צדדים בקלטת בעצמו ואקולייזר-מגבר נפרד.
המנוע במצב מצוין וכולל מזגן חזק ומערכת חשמל מקורית לחלוטין.
כמו כן, הקונה יקבל גם את כל ספרי הרכב המקוריים ותיעוד מלא של כל התיקונים והטיפולים מאז שהרכב יצא מהסוכנות.

הרכב, שמוצע בימים אלה באתר eBay, זוכה ככל הנראה להתעניינות מצד חובבי המותג בארצות הברית ושבוע לפני סיום המכירה נרשמו כבר 10 הצעות כשהגבוהה מבניהן עומדת על כ-6,300 דולרים מה שאומר, גם אם המחיר הסופי לא ישתנה בהרבה, שבארץ אנחנו כבר מדברים על סביבות 60-65 אלף שקלים – יותר ממחירה הממוצע של משפחומטית ליסינג בת שלוש שנים.

The post בחזרה לשנות ה-80: מצאנו בשבילכם סובארו ופיאסטה במצב מושלם appeared first on TheCar.

שתי הדוגמאות המובהקות ביותר הן טנדרי הפיק אפ האמריקאים משנות ה-50 והפולקסווגן טרנספורטר BUS משנות ה-60 וה-70 שהפך לאייקוני בזכות ילדי הפרחים.
האלפא רמיאו Autotutto היא מסחרית נוספת שנחשבת לפריט אספנים מבוקש ואקזמפלרים במצב טוב מחליפים ידיים בתמורה לעשרות אלפי דולרים.

מרבית האנשים כלל לא יודעים שהחברה, המפורסמת במכוניות הספורט שלה וברכבים עם דגש מרבי על חווית הנהיגה, בכלל יצרה כלי רכב מסחריים אבל מסתבר שבמשך כשלושים שנה מאז שנות החמישים של המאה העשרים ועד ראשית שנות השמונים, בליין הדגמים של אלפא רומיאו היה גם וואן קטן שהוצע בגרסאות לנוסעים,מטען ואף ארגז פתוח.
ה- Autotutto(כל מטרה) אמנם לא הייתה 'מכונית לנהג' בשום דרך שהיא וגם הביצועים שהיא הציעה לא היו מסמרי שיער אך היא בהחלט כללה לא מעט אלמנטים חדשניים לרכבים מסחריים באותם שנים.

למעשה מדובר במסחרית הראשונה בעולם ביצור סדרתי שהגיעה עם הנעה קדמית. המנוע הותקן בין המושבים ומאחר שלא היה צורך במנהרת גל הינע הרכב הציע רצפה שטוחה לחלוטין ובקלות יחסית ניתן היה לייצר גרסאות באורכים שונים. כמו כן זו הייתה המסחרית הראשונה שהגיעה עם בלמי דיסק כסטנדרט, צמיגים רדיאליים ללא פנמית בקוטר גדול ומתלה אחורי עצמאי (בניגוד לסרן חי שמקובל עד היום בלא מעט מסחריות).
בתא המנוע ניתן היה לפגוש כבר בשנות ה-50 מנוע בנזין 4 צילינדרים עשוי כולו מאלומיניום עם גל זיזים עליון כפול אשר שימש גם רכבים נחשקים יותר של החברה והייתה גם אופציה למנוע מאוד ייחודי: 2 פעימות מונע דיזל עם מגדש על.
הכוח עבר לגלגלים הקדמיים דרך תיבת הילוכים סינכרונית (גם פריט נדיר באותם שנים בכלי רכב מסחריים) של ZF עם 4 יחסי העברה.
בניגוד לתאי הנוסעים המסוגננים שאפיינו מאז ומתמיד את אלפא, הקבינה של ה- Autotuttoהיצגה בעיקר פונקציונאלית והייתה נטולת אביזרי נוחות אך כללה סמל מבהיק של אלפא רומיאו מילאנו במרכז הדשבורד.
גם הקווים של ה- Autotutto לא היו פורצי דרך ולמעט "דלתות ההתאבדות" הקדמיות שנפתחו הפוך, נראה כי המעצבים שאבו לא מעט השראה מהטרנספורטר של פולקסווגן. עם זאת הסבכה האייקונית של אלפא ופנסי הערפל בהחלט נותנים טוויסט מעניין למסחרית הקופסתית.
בית המכירות הצרפתי Bonhams מציע בימים אלה Autotutto מודל 1961 בצבע בורדו בגרסת מוביל נוסעים שעברה לאחרונה שיפוץ ייסודי למצב חדש. הרכב יימכר במכירה פומבית ב-4 לפברואר, הבעיה היחידה היא הסכום הנדרש עבורו הכולל מחיר מינימום העומד על 260 אלף שקלים והערכות שמדברות על מחיר סופי שיכול לנסוק גם לכמעט 400 אלף שקלים, כמובן לפני מיסים והובלה לארץ. וזה סכום ממש לא מבוטל וגבוה ממחירן הממוצע של ותיקות איטלקיות הרבה יותר מרגשות לדעתנו כמו למשל פרארי 328 או אפילו למבורגיני גייארדו.

The post המסחרית של אלפא שעולה כמו פרארי appeared first on TheCar.

המכוניות של אותם ימים היו הרבה פחות מורכבת מאלו של ימינו ואילין חתם הסכם עם קייזר פרייזר האמריקאית ובהמשך עם רנו הצרפתית. היצרניות היו שולחות לארץ ארגזים גדולים עם ערכות הרכבה שכללו את כל חלקי הרכב וכל מה שנדרש היה לצבוע את חלקי הפח ולחבר הכל ביחד והרי לכם מכונית "תוצרת ישראל".
האמריקאיות שייצר המפעל כמו הנרי ג'י של קייזר פרייזר, לא כל כך התאימו לשוק המקומי העני. רק מתי מעט יכלו להרשות לעצמם רכבים שכאלה וחלק גדול מהתוצרת ייוצא למדינות מעבר לים.
הקאטר שבו הקטנה של רנו כבר יותר התאימה לשוק המקומי ובשנת 1957 החלו במפעלי אילין להרכיב את הלהיט של אותם ימים, רנו דופין, שהייתה מכונית מודרנית יחסית לתקופה. בסוף שנת 1960 רנו נכנעה לחרם הערבי וביטלה את זיכיון הייצור של אילין, אך בשנת 1963 החלו במפעלי החברה בחיפה לייצר את הקונטסה 900 של Hino היפנית שהייתה מבוססת על הפלטפורמה של הרנו דופין.
על אף שהדופין הייתה מכונית נפוצה למדי בישראל באותם ימים ולמרות מוניטין אמינות טוב למדי, לא יותר מדי אקזמפלרים שרדו את השנים וכל רכב ישראלי שכזה שחוזר לחיים אחרי תקופה ארוכה שהוזנח הוא סיבה טובה לחגיגה בדיוק כמו זו לכבוד הדופין 58 של עופר נס שתתקיים מחר (שישי 22.1 בשעה 16:00) במפגש הקבוע של מועדון החמש, ברחבת החניה של היכל הכדורסל ביד אליהו.
על פי מסמכי הרכב המקוריים הדופין יוצרה ב-21 לינואר 1958, בדיוק באותו היום בו נולד עופר נס, הבעלים הנוכחי ומי שהשקיע לילות כימים בהחזרת עטרתה ליושנה.
לאירוע יגיעו 7 מכוניות רנו דופין נוספות שעדיין נעות על כבישי ישראל וכן אספני רכב בעלי מכוניות מתוצרת רנו, פיג'ו וסיטרואן במה שבמועדון ה-5 מגדרים כ"חגיגה צרפתית" של מוסיקה, כיבוד ואווירה מיוחדת בהתאם לארץ המוצא.
שגריר צרפת בישראל, מר פטריק מיזונאב, יהיה אורח הכבוד באירוע והוא גם יסיר את הלוט יחד עם נס מעל הדופין וישא דברים.
כמו כן, ישאו דברים דרור בריל, יו"ר מועדון החמש, ויואל קרסו, מנכ"ל "קרסו" יבואנית רנו בישראל.
הכניסה חופשית והציבור הרחב בהחלט מוזמן להגיע וליהנות מיצירות קלאסיות שכיום כבר לא מייצרים כמותן.

The post קלאסיקה מקומית: מועדון החמש משיק רנו דופין שיוצרה בחיפה appeared first on TheCar.

עוד על אספנות ב-TheCar:
האם הייתם משלמים מעל ל-150 אלף דולר על ערימת חלודה?
יצאנו לחפש את העתיד והתאהבנו בדלוריאן מהאייטיז
מדריך: כך תשמרו על רכב האספנות שלכם בחורף

אל מול ההיצע הדליל מאוד בשוק המקומי, מעבר לים המצב שונה בתכלית ובמדינות כמו ארצות הברית ניתן לשים את היד על כמעט כל חלום מוטורי שאתם מסוגלים לדמיין, לעתים גם במחיר ממש סביר.
אמנם כבר מזה זמן רב ניתן לייבא לארץ רכבי אספנות בני שלושים שנה או יותר, אך עד לפני כמה שנים רק בודדים, לרוב אספני רכב מנוסים או מיליונרים, באמת העזו לעשות את הצעד ולייבא לארץ את החלום המוטורי שלהם.

בשנים האחרונות הדבר השתנה והעם בציון שלמד די מהר שניתן למצוא באתרי הקניה הגדולים ברשת מוצרים במחירים שאין סיכוי למצוא בארץ, החל להבין שמעבר לפיצ'יפקס בדולרים בודדים ניתן לקנות און ליין גם דברים הרבה יותר יקרים ואפילו מכוניות. וכך, בעוד שבשנים קודמות המספרים דיברו על בין 100-200 רכבי אספנות שעשו עליה כל שנה, בשנת 2015 יובאו לארץ 576 מכוניות אספנות ו-124 אופנועים קלאסיים ויש להניח שבעתיד המספרים עוד יגדלו.

מרבית רכבי האספנות שעשו עליה נרכשו דרך אתר eBay וחלק גדול מהם יובא לארץ בעזרת חברת USHOPS motors המציעה שירותי שילוח ידידותיים למשתמש. עם זאת יש לציין שפועלות בארץ חברות ספנות המתעסקות גם בשינוע רכבים וכמו כן יש מי שמעדיפים להשתמש בשירותיהם של סוכנים לתיווך רכבים ביבוא אישי שגם רוכשים עבור הלקוחות את הרכבים מעבר לים.

בכל מקרה, USHOPS פתרה לפני זמן מה את אחד החסמים המרכזיים, מעבר לחשש הטבעי לרכוש רכב מבלי שראו אותו פיזית, בתהליך רכישה וייבוא של רכב מעבר לים ופיתחה מחשבון עלויות פשוט המאפשר לכל אחד לדעת מראש ובתוך שניות, עד רמת סטייה של אחוזים בודדים, כמה יעלה הרכב שאתם רוצים לקנות בחו"ל בארץ לאחר שילוח ומיסוי.

אתמול הושק בתל אביב כלי חדש, פרי שיתוף פעולה בין ענקית הקניות המקוונות eBay ל-USHOPS, שמפשט אף יותר את תהליך הרכישה ומאפשר להשתמש במנגנון חיפוש חדש באתר USHOPS המקושר לכל מאגר הרכבים המוצעים למכירה ב-eBay וניתנים לייבוא לארץ (רכבי אספנות בני יותר משלושים שנה או רכבים חדישים עד 24 חודשים ממועד יצורם).
הכלי מציג את המחיר הסופי של כלי הרכב בארץ אחרי הכל – מחיר רכישת הרכב בחו"ל, השינוע היבשתי עד לנמל, עמילות המכס, ההובלה הימית וכמובן המכס, מסי הקניה והמע"מ.

ב- USHOPS motors מבהירים שהחברה לא גוזרת קופון על רכישה דרך הממשק ומרוויחה רק מדמי הטיפול והשילוח (3,600 דולר למכונית ו-1,500 דולר לאופנוע) ומבחינתם אין הבדל ממשי בין יבוא פרארי ב-100 אלף דולר או סובארו ישנה ב-2000 דולר.
"אנחנו עוזרים לאנשים להגשים חלומות ומשחררים אותם מכל הבירוקרטיה מסביב ומחסמי היבוא", מבהיר ירון בן אלי, מנכ"ל החברה. "בנוסף אנו עורכים בדיקה מקיפה לכל רכב עם הגעתו למרכז הלוגיסטי שלנו הכוללת צילום של הרכב מכל זווית ומציעים גם שירות של בדיקת מכונאי ויישורי קו לפני הייבוא לארץ".

אנשי USHOPS motors סבורים ששוק האספנות המקומי יגדל בצורה משמעותית בשנים הקרובות. "עד היום הרבה אנשים שחשקו במכונית אספנות לא היו מודעים לכך שבעבור סכום שאינו "בשמיים" הדומה למחירה של מכונית משומשת משעממת בארץ של בין 40-70 אלף שקל במקרה של מכוניות ו-25-40 אלף שקלים במקרה של אופנוע, הם יכולים להגשים הרבה מאוד חלומות מוטוריים, כל זאת מבלי להסתבך בהתעסקות בירוקרטית ולחשוש מאי וודאות בנוגע למחיר" .
לנו נותר רק לקוות שהחזון של אנשי USHOPS motors יתגשם ובעתיד נוכל לפגוש כאן ובגודל מלא יותר ויותר מכוניות שכיכבו בפוסטרים שהיו תלויים על קירות חדר הילדות של חולי הגה כמונו.

The post כך תגשימו את חלום מכונית האספנות שלכם בקליק אחד appeared first on TheCar.

האמת היא, כמעט כמו תמיד, איפשהו באמצע ובעוד שזה בהחלט יכול להיות די מביך לגלות שכל משפחתית ליסינג הכי טריוויאלית עוקפת בסיבוב (תרתי משמע) את מכונית הספורט האייקונית שלכם אשר השקעתם מאות שעות בשיפוצה, מאידך גם שינויים מוגזמים הכוללים שילוב אלמנטים בעלי אופי מודרני מובהק ושדרוגי מנוע מטורפים עשויים להרוס את האופי הקלאסי המיוחד של רכב האספנות שלכם.

עוד בערוץ האספנות של TheCar:
מדריך: כך תשמרו על רכב האספנות שלכם בחורף
האם הייתם משלמים מעל ל-150 אלף דולר על ערימת חלודה?
הפורשה הפסיכדלית של ג'ניס ג'ופלין נמכרה במעל ל-1.7 מיליון דולר

דוגמה מוצלחת למדי של שילוב בין שתי הגישות ניתן לפגוש ב-Z240 מודל 1972 המוצעת בימים אלה למכירה ברשת.
בשלב זה, 5 ימים לפני סיום המכירה, ההצעה הגבוהה ביותר עומדת על מחיר מציאה של 3600 דולרים בלבד, אך יש להעריך שלקראת סיומו של המכרז המחיר לצערנו יטפס מעלה.

ה-Z240 הושקה בשנת 1969 והיא למעשה התחילה את שושלת הדגמים הספורטיבית של ניסאן הנמשכת כבר 46 שנים, מאז ועד עצם הימים האלה.

בתחילת דרכה ה-Z שווקה בארצות הברית (וגם באוסטרליה ובשווקים אחרים) תחת השם דאטסון ועל אף שיש להניח שלא מדובר במכונית שתזכה לאזכור בתולדות ימי הרכב היא זכתה להצלחה לא מבוטלת, העניקה לרוכשיה ביצועים טובים בתמורה לכל דולר ובניגוד לתוצרת ארה"ב מאותן שנים הפגינה גם יכולות פניה מתקבלות על הדעת.
יתרה מזאת, על אף שמדובר במכונית נישה, ה-Z240 היא למעשה זו שסללה את הדרך של היצרן היפני הקטן באותם ימים אל מחוץ לגבולות ארץ השמש העולה.

האקזמפלר הספציפי המוצע כעת למכירה עבר שדרוגים שונים בהשראת גרסאות מסלול למכוניות מהתקופה וכולל בתי גלגל תפוחים, עזרים אווירודינמיים מלפנים ומאחור, חופות פנסים, ג'נטים רחבים, יציבה נמוכה וויתור על פגושי הניקל המסורבלים שהותקנו בהתאם לדרישות הבטיחות האמריקאיות.

מנוע ששת הצילינדרים בנפח 2.4 ליטרים המקורי, שהפיק בגרסה הסדרתית 160 כ"ס ונחשב מתקדם לזמנו, זכה למסכת שדרוגים מקיפה הכוללת מערכת הזנת דלק משופרת עם 3 קרבורטורים כפולים בקוטר 44 מילימטר (שניים במקור) גל זיזים חם, הצתה מבית MSD, סעפת פליטה 6 ל-1 ובוכנות וטלטלים מחוזקים.

המוכר לא מדווח על נתוני ההספק העדכניים, אך ניתן להעריך שסדרה מקיפה של שיפורים במחוזות אולד סקול שכאלה תרמו לעליה של כ-20-25 אחוזים בהספק המנוע ולשיפור יכולת הנשימה והטיפוס המהיר במעלה הסל"ד.
כמו כן, ב-Z הקלאסית ניתן למצוא גם מסרק הגה חדש, מתלים ובולמי זעזועים משופרים מתוצרת יצרני אפטרמרקט נחשבים וגם מוטות מייצבים עבים יותר ובלמים משופרים – תרומת ה-Z280 .

הדיפרנציאל אף הוא הגיע מה-Z280 אך לצערנו מדובר בדיפ' פתוח ולא מוגבל החלקה כמתבקש במכונית ספורטיבית אמיתית.

הקבינה זכתה גם היא למקצה שיפורים מרשים וכוללת צמד מושבי באקט קלאסיים, דשבורד עמוס במחוונים במצב מושלם והגה שלוש צלעות ספורטיבי של ספארקו.

המוכר מציין שכל מכלולי הרכב זכו לטיפול אוהב ומתחייב למצב מכני מושלם.
מה שבטוח הוא שמדובר במכונת נהיגה מענגת ודי עוצמתית מהסוג שעושה לנו חשק ועשוי לגרום לנו לשבת מול המחשב ביום שלישי בערב (המכירה מסתיימת ב-12.1.16 ב-23:30) ולראות האם ברגע האחרון ניתן לשים את היד על מציאה במחיר אטרקטיבי.

• עמוד המכירה של ה-Z240

The post השרירנית הקשישה שעושה לנו חשק appeared first on TheCar.

ג'ופלין קנתה את הפורשה כמשומשת בשנת 1968 ונהנתה ממנה מאוד. עם זאת, לאחר זמן קצר היא החליטה שהצבע הכסוף השמרני המקורי שלה לא תואם את אישיותה הסוערת ונתנה את הפורשה לדייב ריצ'ארדס, ידיד אישי שלה, ורודי (האיש שהיה אחראי על כיווני הגיטרות) של להקתה, על מנת שזה יצייר על הרכב שלל ציורים פסיכדליים.

עוד ב-TheCar:
הלוואי שהיית כאן: הפרארי שהייתה שייכת לרוג'ר ווטרס נגנבה
רכב הטיולים של סטיב מקווין יכול להיות שלכם
יצאנו לחפש את העתיד והתאהבנו בדלוריאן מהאייטיז

ריצ'ארדס נענה לבקשה של מלכת הרוקנ'רול וכיסה כל פיסת פח באיורים בצבעים עזים שכללו שלל אלמנטים שכאילו נלקחו היישר מתוך הזיית סמים וכללו נופים, פרפרים, גולגלות, קשתות ושאר מוטיבים אסוציאטיביים שונים.
ג'ופלין הייתה מאוד מרוצה מהתוצאה והשתמשה בפורשה הפתוחה באופן קבוע עד למותה באוקטובר 1970 ממנת יתר, בהיותה בת 27 בסך הכל.
לאחר מותה אחיה של ג'ופלין ירשו את עזבונה, כולל את הפורשה הייחודית והחליטו משום מה לצבוע מחדש את הפורשה בצבעה הכסוף המקורי.
אחרי שהמכונית שופצה והוחזרה למצבה המקורי,
האחים הבינו שזה היה רעיון נורא שהרס את כל הייחודיות שביטאה כל כך טוב את אישיותה הסוערת של אחותם
ושכרו שני אמנים שהשתמשו בצילומים של הרכב המצויר כדי לשחזר בצורה מושלמת את הפורשה המצוירת.

עד לאחרונה ומאז 1995 הפורשה של ג'ופלין הושאלה להיכל התהילה של הרוקנ'רול בקליבלנד שם הוצגה וזכתה לכבוד רב באולם המבואה של אחד מהמוזיאונים החשובים בעולם למוזיקה בת זמננו ובסוף השבוע, כאמור, היא הועמדה למכירה בניו יורק.
במכירה נאבקו שבעה אספנים על הזכות להירשם כיד השלישית של הרכב ותרמו למחיר הסופי לזנק הרבה מעבר למצופה.

The post הפורשה הפסיכדלית של ג'ניס ג'ופלין נמכרה במעל ל-1.7 מיליון דולר appeared first on TheCar.

בעוד שבחודשי הקיץ לרוב מספיק כיסוי טוב כדי להגן על הרכב מהשמש היוקדת בזמן שלא משתמשים בו, בחורף אין מנוס מלהתארגן על חניה סגורה או לפחות מקורה היטב, אפילו במחיר של שכירת מקום כזה בעלות של כמה מאות שקלים בחודש לתקופה זו. אל תנסו לחסוך כאן ולהסתפק ביריעות ניילון או בשאר פתרונות יצירתיים כי לא משנה אם מדובר ברנו 4 או בפרארי יוקרתית, הרבה יותר זול בסופו של דבר לשמור על מצבו של הרכב בתנאים טובים מאשר להתמודד אחר כך עם נזקים של חדירת מים, חלודה, רקבונות ושאר פגעי מזג אוויר.

בכל מקרה, כאן לא נגמר הסיפור וגם אחרי שכבר מצאתם חניה סגורה יש עוד כמה דברים שרצוי מאוד להקפיד עליהם כדי לשמור על הרכב המיוחד שלכם.

– מרכב חיצוני: בניגוד למה שחלק מהאנשים חושבים, שכבת לכלוך לא שומרת על הצבע שמתחתיה. להיפך, לסוגים שונים של לכלוכים שנשארים על המשטח לאורך זמן יש נטיה לחדור את שכבת הלכה ולהכתים את הצבע לתמיד. על כן יש לנקות את הרכב היטב לפני האחסון ורצוי גם להשקיע בשכבת ווקס טובה שתשמור על הצבע ותרחיק לכלוך ונוזלים.
למרות שמדובר במקום סגור מאוד מומלץ לכסות את המכונית כדי לשמור על הצבע מפני שריטות וכתמים.
חשוב לבחור כיסוי טוב מחומר איכותי, עבה אך נושם. כיסויים מחומרים פלסטיים אטומים כמו שמשונית אמנם יעילים למדי למניעת חדירת מים אך כולאים את המים שכן חודרים (דרך התפרים למשל) ותורמים להיווצרות לחות ולמעשה עלולים לגרום למצב בו גם בחלל אחסון סגור חלקים של המרכב יהיו חשופים באופן מתמיד כמעט לרטיבות שעלולה לתרום להיווצרות רקבונות.

– תא הנוסעים: מעבר לעובדה שיהיה לכם הרבה יותר כיף לחזור באביב לרכב נקי, אחסנה של רכב נקי תקטין באופן משמעותי את הסיכוי שברכב יגדלו כל מיני בקטריות ועובש. כמו כן יש חשיבות גדולה לשמן את חלקי הפלסטיק, הסקאי והעור בשכבה נדיבה של חומר מגן כדי שאלה ישארו במצב טוב ולא יסדקו או יתבקעו.

– מנוע: לפני שאתם מאחסנים את הרכב מלאו את מיכל הדלק ומומלץ מאוד שתוסיפו לו גם Fuel Stabilizer. אחרי שתדלקו ותוסיפו את המייצב סעו עם הרכב מספר קילומטרים כדי שהתוסף יתערבב במיכל ויגיע לכל מערכת הדלק. בעת אחסנה ארוכה נוצרים בדלק משקעים ושינוי מזג אוויר אף גורמים להפיכת דלק שנשאר בצינורות ובמשאבת הדלק לצמיגי. מטרתו של ה- Fuel Stabilizer היא למנוע תופעות אלה שיקשו על ההתנעה הראשונית של הרכב ועשויות אף לגרום לנזקים של ממש למשאבת הדלק ולמערכת הזנת הדלק.

כמו כן, יש לוודא שברכב יש מספיק שמן מנוע ושבמערכת הקירור יש נוזל איכותי ולא מי ברז שיגרמו, במיוחד בעת אחסנה ארוכה, לקורוזיה במנוע. אם אתם מאחסנים את הרכב במקומות קרים במיוחד הקפידו להשתמש בנוזל קירור אנטי פריז איכותי שבאמת לא קופא כשהטמפרטורה יורדת לאזור האפס מעלות, שכן גם כשהמנוע לא פועל קפיאה של נוזל הקירור עלולה לגרום לפיצוץ ברדיאטור ולסדקים בראש המנוע ואף בבלוק.
רצוי לנתק את מצבר הרכב כדי שזה לא יתרוקן במהלך החניה הארוכה וכדי לבטל חשש לקצרים. עם זאת, אם אתם רוצים לשמור על מערכת איתור פעילה יש לחבר למצבר מטען טעינה איטית ייעודי שישמור על מתח אחיד לאורך זמן.

– אבטחה: בשנים האחרונות נרשמה עליה דרמטית במספר הגניבות של רכבי אספנות. גם מהסיבה הברורה שהרבה יותר קל לגנוב אותם מאשר רכבים חדשים וגם כי גנבי הרכב הבינו שבעלי הרכבים, שהשקיעו את הנשמה וממון רב בשיפוץ הרכב, יהיו מוכנים לשלם סכומי כסף גדולים כדי לקבל את מושא אהבתם בחזרה.
אמנם אין דבר שאי אפשר לגנוב אבל אם רכבכם יהיו מאובטח כראוי רוב הסיכויים שהגנב ימשיך לרכב הבא.
מומלץ להתמקד באמצעי הגנה פסיביים כמו סנדל לגלגל, מנעול הגה חובק, קשירה לעמוד ועוד. כמו כן, מומלץ להשקיע כמה מאות שקלים במערכת איתור GPS פסיבית עם סוללת גיבוי רצינית אותה תסליקו במקום לא שגרתי כדי שאם חלילה רכבם יגנב, תוכלו לגלות היכן הוא נמצא.
כמו כן, גם אמצעים פשוטים כמו תאורה הנדלקת עם חיישן במקום החניה בהחלט מרתיעים גנבים.

– צמיגים: הקפידו לבדוק את לחץ האוויר בכל הצמיגים לפני אחסנת הרכב. מומלץ למלא את הצמיגים בלחץ יותר גבוה מהרגיל (אך לא מעל למגבלות לחץ האוויר של יצרן הצמיגים) כדי למנוע ככל האפשר מצב בו דליפת אוויר איטית תוביל לאיבוד האוויר ולמצב של בו הצמיג הופך לשטוח.
לידיעתכם, עמידה במשך זמן רב ללא אוויר תגרום לפגיעה בדפנות הצמיג ולעיוות בלתי הפיך שתחייב את החלפתו.
מאחר שברכבי אספנות ברוב המקרים לא נוהגים יותר מדי ושחיקת הצמיגים איטית, רצוי למרוח משני צדדיו של הצמיג, במיוחד לפני תקופת אחסנה, שכבה נדיבה של חומר מיוחד לצמיגים לשימור הגומי שמעבר למראה המבריק שהוא מעניק להם הוא מאט מאוד את ההתיישנות ותופעות כמו סדקים והפיכתם של הצמיגים לקשים ולא בטוחים לשימוש.

אם מתאפשר לכם, למען שמירה טובה יותר של הצמיגים והפחתת בלאי מערך המתלים, מומלץ מאוד להעמיד את הרכב על בלוקים קטנים באוויר.

– סביבת האחסנה: זכרו, לחות היא האויב שלכם לכן ודאו מבעוד מועד שלמקום בו אתם מאחסנים את הרכב לא חודרים מים מהקירות או מהתקרה.
עם זאת, גם מקום אטום לחלוטין הוא לא טוב מאחר שהוא תורם להיווצרות לחות ורצוי לדאוג לזרימת אוויר קבועה למשל בעזרת מאוורר חשמלי קטן מתחת לרכב שיעזור בהפחתת הלחות שבין הכיסוי למרכב המכונית.

– ביקור בית: השתדלו לבדוק בכל כמה שבועות את הרכב שלכם. הורידו את הכיסוי, בדקו שיש אוויר בצמיגים ושאין לחות מיותרת בין המכונית לכיסוי, בדקו את מפלס השמן ונוזל הקירור ואם יש לכם אפשרות גם הניעו את הרכב ואפשרו לו (רק בחלל אחסון מאוורר היטב עם חלון גדול או דלת פתוחה) לפעול מספר דקות בסיבובי סרק מבלי לאמץ את המנוע.

הקפדה על כמה כללים פשוטים תאפשר לכם לשמור על הרכב האהוב במצבו למשך שנים מבלי להוציא סכומים אדירים על תיקון נזקים שנוצרו כתוצאה מהזנחה ומחוסר תשומת לב למזג האוויר.

The post מדריך: כך תשמרו על רכב האספנות שלכם בחורף appeared first on TheCar.

מדובר בפורשה 356 ספידסטר מודל 1955 מסדרת T1 שרק כ-1,200 יחידות ממנה יוצרו בין השנים 1955-1959. הרכב הספציפי הוא מסדרת ייצור מוקדמת יחסית ונושא את מספר השלדה 0212.

הרכב החליף ידיים בפעם האחרונה בשנת 1968 ונרכש בזמנו על ידי תושב ברקלי. הוא השתמש ברכב עד שנת 1974 ואז בעקבות רעש חזק מהמנוע הוא החנה את הרכב בגראז' הביתי ולאחר כמה בדיקות הבין שיש צורך באוברול כללי. האיש פירק את המנוע אך במקום לשפץ אותו רכש במקומו מנוע מפירוק במצב טוב מרכב מודל 1960 ומגרסה חזקה יותר המפיקה 90 כ"ס.

משום מה הפרויקט התעכב, המנוע לא הותקן והמכונית הקטנה, שכבר בשנות ה-70' נחשבה לבעלת ערך אספני, המתינה והמתינה בגראז' ליום בו בעליה ימצאו את הזמן להחזיר עטרה ליושנה.
השנים עברו, הגראז' הישן כבר לא הגן מן החוץ כמו בעבר וכשהיא חשופה לפגעי מזג האוויר הספידסטר הקטנה החלה להתפרק לאיטה.
למזלם של היורשים של עזבונו של בעליה, מישהו ייעץ להם שהגרוטאה המתפוררת בחצר יכולה להיות שווה משהו מעבר לערך הברזל.

מסתבר שאקזמפלרים של הדגם מהשנים הללו מחליפים ללא בעיה ידיים בסכומים שבין 200-250 אלף דולרים לאחר שיפוץ ולמרות המצב העגום מאוד של הרכב האמור מסתבר שניתן לרכוש תחליף לכמעט כל חלק שהחלודה ניצחה אותו, ובהשקעה של 20-30 אלף דולרים על חלקים והרבה הרבה זמן פנוי (או כסף שיקנה את הזמן של מישהו אחר…) ניתן בהחלט לשחזר את הרכב למצב תצוגה ולהתקין ברכב את המנוע שמחכה כבר משנת 1974.

בכל מקרה, כמי שכבר שיפצו דבר או שנים בחייהם, לנו קשה להחליט אם מדובר באמת במציאה או אולי בבור ללא תחתית.

The post האם הייתם משלמים מעל ל-150 אלף דולר על ערימת חלודה? appeared first on TheCar.

מתחת למכסה המנוע ניתן לפגוש מנוע וי 12 בנפח 4 ליטרים עם 6 קרבורטורים כפולים המפיק 350 כ"ס. למרות מספר הקילומטרים הנמוך, בשנת 2011 התגלה סדק דק בבלוק המנוע והוא הוחלף, אולם בכל מקרה בלוק המנוע המקורי יינתן לרוכש. בשנת 2011 גם המרכב עבר רענון וצבע התפוז חודש. תא הנוסעים מקורי לחלוטין ובמצב מעולה.

אין ספק שהקונטאש מפורסמת יותר ובולטת מהמיורה, אך היא מזוהה עם תקופה מסוימת ופחות נדירה ולכן בשוק רכבי האספנות שוויה של המיורה גבוה בהרבה.
המוכר לא פרסם מחיר מבוקש או מחיר מינימום, אבל לפי מכירות של אקזמפלרים דומים במצב מעולה ועם ייחוס ניתן לצפות לסכום גבוה ממיליון דולר.

The post הלמבורגיני שכיכבה בג'וב האיטלקי יכולה להיות שלכם appeared first on TheCar.

אחת הייתה "סתם" פרארי 328 GTB מודל 1986 השווה כ-80 אלף דולרים והשניה, כאמור, דייטונה 365 קופה נדירה בעלת ערך אספני ולא פחות מעניין מכך – שושלת בעלים מרשימה.

את הדייטונה בצבע אדום עמוק מטאלי ולא שגרתי רכשה בשנת 1973 אשתו של בעלי קבוצת המרוצים Hesketh שהשתתפה גם בסבב הפורמולה 1 היוקרתי בשנות ה-70 ועל פי הידוע, ג'יימס האנט, שהיה נהג הקבוצה עד 1975, שאל את הפרארי מעת לעת כדי לנהוג בה.

עם זאת, האנט, הנהג הפרוע שזכה בתואר אליפות הפורמולה 1 בשנת 1976, היה הסלבריטאי הפחות מפורסם שנהג ברכב ולאחר מספר שנים המכונית נמכרה לרוג'ר ווטרס, סולן להקת הפינק פלויד, שהשתמש בה מספר שנים ובין היתר נהג לנסוע איתה לאולפנים בריביירה הצרפתית בהם הקליטה הלהקה את "החומה".

שושלת המפורסמים שאחזו בהגה הפרארי האדומה לא הסתיימה גם כאן וכשווטרס החליט למכור את הפרארי הרוכש היה מוחמד אל פאייד, מיליארדר מצרי שרכש באמצע שנות ה-80' את חנות הכלבו היוקרתית והמפורסמת ביותר בבריטניה, "הרודס".

בשנות ה-90' אל פאייד העניק את הפרארי הקלאסית כמתנה לבנו דודי שהשתמש בה מעת לעת, גם בתקופה בא יצא עם הנסיכה דיאנה לאחר שזו עזבה את צ'ארלס ועד למותו לצד מלכת הלבבות הבריטית בתאונת דרכים קטלנית ומשונה במכונית מרצדס S קלאס, שהתרחשה בזמן שהשניים ניסו לחמוק מצלמי פפארצי בפריז בשנת 1997.

לפני כ-5 שנים אנזו צ'רבולו, חובב רכב ובעל מסעדה מאוסטרליה הגשים חלום ילדות, רכש את הפרארי והעביר אותה לקצה השני של העולם, ב"דאון אנדר", אך שמר על לוחיות הרישוי המקוריות מהממלכה המאוחדת, PLL 10L.
המכונית, שלא הייתה בשימוש יותר מעשור, הייתה זקוקה לרענון מקיף ורק לאחרונה צ'רבולו השלים את מלאכת השיפוץ.

בסוף אוקטובר המכונית הוצגה לראשונה בתערוכת רכבי האספנות Motorclassica הגדולה באוסטרליה בבניין ה-Royal Exhibition. הדייטונה אמנם לא זכתה בפרסים אך משכה תשומת לב רבה.
לאחר התערוכה צ'רבולו הבחין שלפרארי יש בעיה באלטרנטור והחליט להעביר את הרכב למוסך.

בלילה שבין שישי לשבת, הגנבים, שככל הנראה ידעו בדיוק מה נמצא מאחורי דלתות המוסך, הגיעו למקום עם רכב גדול ונגחו בשעריו. כאמור, בתוך פחות מ-4 דקות הם נעלמו מהמקום עם שתי מכוניות הפרארי.
כמה שעות לאחר הגנבה המשטרה המקומית קיבלה דיווחים על פרארי 328 החונה ברחוב במרחק של כ-4 קילומטרים מהמוסך, אך עד שהשוטרים הגיעו למקום המכונית נעלמה. דיווחים על הדייטונה היוקרתית טרם התקבלו.

צ'רבולו פנה בקריאה נרגשת לציבור: "הדייטונה לא הייתה עוד לבנה בקיר, אני לא מולטי מיליונר, אין לי אוסף של מכוניות ספורט, הפרארי הייתה היחידה והחלום שלי. גדלתי ליד מכוניות כאלה – אבי היה מכונאי רכב שכיר שעבד במוסך של רכבי ספורט, ותמיד חלמתי על היום בו אוכל לקנות מכונית כזו, השקעתי בה את הכל".

עוד על פרארי ב-TheCar:
הצעיר ששרף את הפרארי שלו
יבואנית פרארי מכרה 35 מכוניות, והפסידה שלושה מיליון שקלים
אסור לפספס: פרארי מורידה חלק עליון

The post הלוואי שהיית כאן: הפרארי שהייתה שייכת לרוג'ר ווטרס נגנבה appeared first on TheCar.