ניסאן תרשום הפסד של כמעט 700 מיליון דולר, סכום שהיה מספיק לה כדי לקנות את כל יצרנית הרכב הדרום קוריאנית 'סאנגיונג', ובין השאר היא מותירה בידיים רוסיות את המפעל שלה בסנט פרטסבורג שבו בנתה עד לחודש מרץ האחרון קרוסאוברים מדגם אקסטרייל לשוק המזרח אירופאי.

כמו רנו, גם ניסאן תעביר את מניותיה בחברת הייצור המקומית שבבעלותה לידי התאגיד הממשלתי NAMI, אם כי בשונה מרנו היא תוכל לקנות בחזרה את העסק בתוך שש שנים. ניסאן מותירה בידיים רוסיות גם את מרכז המחקר שלה בסנט פטרסבורג וכן את מערך המכירות והשיווק שלה, שנמצא במוסקבה.

בחודש מרץ האחרון הופסק הייצור של ניסאן במפעל בסנט פטרסברג בגלל מחסור בחלקים ושיבושים בשרשרת האספקה, ובהצהרת החברה נמסר שחוסר האפשרות לחדש את הייצור הוא אחת הסיבות שהכריעו וגרמו לה להחליט לעזוב את רוסיה. ביפן דווח שבעקבות רנו וניסאן צפויה גם מיצובישי לחסל את עסקיה ברוסיה, אם כי דובר של מיצובישי מסר לעיתון היפני 'ניקיי' שהחלטה כזאת טרם התקבלה.

ניסאן הכריזה בשנת 2006 על הקמת מערך ייצור ברוסיה והשקיעה בשעתו 200 מיליון דולר בהקמת מפעל מודרני שנחנך והחל לייצר כלי רכב בחודש יוני 2009. למפעל בסנט פטרסבורג יש כושר ייצור של 100,000 כלי רכב בשנה, מועסקים בו כ-2,000 עובדים, ובמהלך השנים יוצרו בו דגמים שיש להם ביקוש גבוה בשוק הרוסי כמו קשקאי, אקס-טרייל ומוראנו. בשנים 2012 ו-2013 זכה המפעל הרוסי בשני פרסים פנימיים של ניסאן ונחשב למפעל הטוב ביותר של החברה בעולם. החל משנת 2016 אף יוצאו משם חלקים כמו פגושים למפעלים אחרים של החברה ברחבי העולם.

אגב, הנזק העקיף לניסאן עלול להיות גדול הרבה יותר מאשר אובדן מתקני הייצור והמו"פ היות שרוסיה היא אחד השווקים החשובים של ניסאן מחוץ ליפן ולארה"ב, וכעת היא נאלצת להפסיק למכור שם את מותגי ניסאן ואינפיניטי.

רוסיה סופגת סנקציות כלכליות בינלאומיות חמורות בגלל פלישתה לאוקראינה בחודש פברואר השנה, ובין השאר גם טויוטה הכריזה על הפסקת הייצור שלה במדינה. עם זאת, טויוטה לא מכרה את נכסיה, לפחות בינתיים, והכריזה שהיא תוסיף לספק שירות ותיקונים לכלי רכב שהיא כבר מכרה ללקוחות ברוסיה. פולקסווגן הייתה יצרנית הרכב הראשונה שהשעתה את פעילות הייצור שלה בשני המפעלים שלה ברוסיה, זה התרחש כבר בחודש מרץ שעבר ובמקביל היא גם הפסיקה את כל היבוא של רכב מתוצרתה למדינה. בעקבותיה נטשו את רוסיה גם מרצדס בנץ וג'נרל מוטורס, לצד חברות בינלאומיות מתחומים שונים כמו קוקה קולה ופפסי, סטארבקס, מקדונלד'ס, נייק ו-H&M.

לקריאה נוספת:

רנו וניסאן מאשרות מגעים בנוגע לעתיד הברית ביניהן

רוסיה מחזירה לחיים את המותגים וולגה ופובדה: שובה של המלחמה הקרה?

The post באמת תודה לפוטין: גם ניסאן נאלצה לחסל את עסקיה ברוסיה appeared first on TheCar.

נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, אמר בסוף השבוע שממשלת רוסיה חייבת לתמוך בתעשיית הרכב המקומית, ושהוא דורש להכין תוכנית חדשה לצורך זה. שר התעשייה של רוסיה, דניס מנטרוב, אמר באותה הזדמנות שהתוכנית היא להחזיר את אחד המותגים, או אפילו את שניהם, ושלנוכח התרסקות של כ-85% במכירת מכוניות חדשות ברוסיה בחודש שעבר הקצתה הממשלה 377 מיליון דולר כדי לעודד ביקוש למכוניות חדשות.

התגייסות ממשלת רוסיה ל"הצלת" תעשיית הרכב המקומית ושוק הרכב שלה נשמעת כמו פעולה הגיונית לגמרי לנוכח המצור שמוטל על האימפריה הרוסית, אבל ככל שמדובר ספציפית בתעשיית הרכב ייתכן שמעורבים בה שיקולים שלא סופרים את כל העם הרוסי אלא רק בודדים מבורכים במיוחד. אז מה הם אותם מותגים שממשלת רוסיה רוצה להחזיר לחיים, ומה בכלל ההיגיון להשקיע בתעשיית רכב רוסית?

"ניצחון" או "מולדת"?

פובדה M-20, (Pobeda, "ניצחון") הייתה, למעשה, "המכונית הסובייטית המודרנית הראשונה", וזה דגם שיוצר על-ידי יצרנית הרכב 'גאז' (GAZ, "מפעל המכוניות של גורקי"). דגם זה מייצג נאמנה את שורשי תעשיות הרכב במרחב הקומוניסטי בשנות ה-40 של המאה הקודמת. המכונית, במספר גרסאות מרכב, פותחה על ידי גאז החל מסוף שנות ה-30, יוצרה ברוסיה בין השנים 1946 ל-1958, ונחשבה לאחת המכוניות הסובייטיות הראשונות בעיצוב מקורי. במקביל יוצר הדגם תחת רישיון גם בפולין, במפעלי FSO, עד לשנת 1973, וכן בסין, צפון קוריאה ואפילו בקמבודיה.

כמו דגמי מכוניות ואופנועים אחרים שיוצרו בגוש הקומוניסטי (שלא לומר כולם), גם פובדה "הושפעה" מדגמים מערביים, במקרה זה בעיקר מאופל 'קפיטן'. מאידך, המכונית עוצבה בעיצוב מאד מודרני לאותה תקופה, עם מרכב 'פונטון' (מצרפתית, הכוונה לעיצוב מעטפת עם דפנות-צד אנכיות יחסית) שהחל להשפיע על עיצוב רכב ממש ערב המלחמה והפך נפוץ רק לאחר מכן. אגב, במקור אמור היה דגם זה להיקרא "מולדת", אולם בסופו של דבר הוא הגיע לשלבי ביצוע ראשונים רק לקראת סוף מלחמת העולם השנייה ויוזף סטאלין, מנהיג ברית המועצות באותה עת, החליט לקרוא לו "ניצחון".

כאשר גאז החלה ליצר את המכונית, בשנת 1946, שיטות הייצור שלה היו פרימיטיביות ביחס ליצור תעשייתי אמריקני באותה תקופה, לא מעט בגלל המחסור הכללי באירופה של אחרי המלחמה והיעדר יכולת טכנית ליצור לוחות פח גדולים. לאחר מחלות ילדות, שרובן תוקנו בעקבות צו ממשלתי, שימש דגם זה בין השאר כמונית נפוצה במוסקבה מתחילת שנות ה-50 ואילך.

במקביל לגרסאות הסטנדרטיות, שהונעו על-ידי מנוע ארבעה צילינדרי בנפח 2.1 ליטר, יוצרה עבור הק.ג.ב. מהדורה מיוחדת בהיקפים קטנים עם מנוע שישה צילינדרי בשורה, בנפח 3.5 ליטר. גרסה זאת השיגה מהירות מרבית של 140 קמ"ש לעומת 105 קמ"ש לדגם הרגיל. במהלך חי הדגם יוצרו בברית המועצות כ-236,000 מכוניות מדגם זה, כ-16% מהם שימשו כמוניות ורוב האחרות שימשו ארגונים ממשלתיים ותאגידים בבעלות המדינה או ציי רכב שיתופיים.

על גדות הוולגה

גאז M-20 הוחלפה בשנת 1956 ב-M-21 שידועה יותר כ'וולגה'. דגם זה יוצר במפעל בעיר גורקי עד לשנת 1970, והוא נחשב יוקרתי וגדול יחסית למוצא וליכולות הטכנולוגיות של אותה תקופה. 'וולגה' (כמו קודמתה אגב) נבנתה כדי להתמודד עם דרכים סלולות באופן לא אידאלי, ולצורך זה התאפיינה במכלולים חזקים ועמידים ובמרווח גחון גבוה, של 23 סנטימטרים. גם מכונית זו עוצבה ויוצרה עם לא מעט מיץ אידאולוגי במטרה להדגים יכולות לנוכח תעשיית הרכב האמריקנית של אחרי מלחמת העולם השנייה, ולכן תוכננה עם ממדים גדולים ובעיצוב מנופח. במהלך חיי הדגם, לגרסאותיו השונות, יוצרו ממנו בברית המועצות קרוב ל-650,000 יחידות.

המכונית פותחה משלב התכנון הראשוני ועד לייצור סדרתי בתוך כשלוש שנים, וקיבלה השראה מדגמים אמריקנים כמו שברולט בל-אייר ופלימות' סבוי. וולגה עם מנוע ארבעה צילינדרי בנפח 2.5 ליטר שסיפק כ-65 כוחות סוס הוצעה עם תיבת הילוכים ידניים עם שלושה יחסי העברה, ועם תיבה אוטומטית שממנה יוצרו רק 700 אקזמפלרים.

אנקדוטה מעניינת ואקטואלית היא שהשקת הדגם הזה, בשנת 1955, בוצעה עם שלוש מכוניות שביצעו נסיעת הדגמה מעיר הבירה מוסקבה אל חצי האי קרים, אלא שהמכוניות היו עדיין אבות-טיפוס בעוד שייצור סדרתי בהיקף מלא החל רק שנתיים לאחר מכן, בשנת 1957. מצד שני, המכונית הזאת זכתה בשנת 1959 בניצחון בקטגוריה שלה בראלי אלף האגמים בפינלנד, ובראלי אקרופוליס קטפה את המקום השלישי, המכובד.

וולגה זכורה בזיכרון הקולקטיבי של אזרחי ברית המועצות כמכונית ששימשה בין השאר את כוחות המשטרה מחד ומוניות מאידך, וכמו ל'פובדה', גם ל'וולגה' הייתה "גרסת KGB" עם מנוע V8 בנפח 5.5 ליטרים שסיפק 160 כוחות סוס והביא אותה למהירות מרבית של 170 קמ"ש. גרסה זאת קיבלה תיבת הילוכים אוטומטית. אנשי גאז הצליחו למשוך את הייצור של וולגה עד לשנת 1970 אולם אז כבר ניכרו בעיצוב שלה סימני הזמן, וגם הטכנולוגיה כבר הייתה מיושנת, והייצור הופסק.

מה עומד מאחורי החזרה לחיים של תעשיית הרכב הרוסית?

כאמור, בסוף השבוע הורה נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, לממשלתו להכין בדחיפות תוכנית תמיכה בתעשיית רכב מקומית, וזאת בין השאר לנוכח צניחה של 83.5% במכירת רכב חדש בחודש מאי. בפגישה עם גורמי ממשל רשמיים, אשר שודרה בערוץ הטלוויזיה הממלכתי, אמר פוטין: "אני מבקש מהממשלה לספר לנו בפירוט באילו צעדים מהירים היא תנקוט כדי לתמוך בתעשיית הרכב וכדי לייצב את השוק המקומי". סוכנות הידיעות הרוסית 'אינטרפקס' ציטטה את פוטין כאומר ש"הממשלה צריכה לגבש תוכנית מעודכנת לפני ה-1 בספטמבר".

בשלב ראשון הקצתה ממשלת רוסיה כ-377 מיליון דולר שמחציתם מוקצים לעידוד המכירות באמצעות הלוואות ייעודיות, ומחציתם האחרת לסובסידיות לתוכניות ליסינג ולכלי רכב חשמליים, וכן לדלק.
בעוד שאפשר להבין את הערך התודעתי-לאומי שיש לעצם קיומה של תעשיית רכב במדינה עם שוק מקומי גדול מספיק, נשאלת השאלה האם רוסיה באמת זקוקה למותגי רכב משלה, ובפרט לחברות שיבצעו את כל המהלך היקר של תכנון, פיתוח וייצור רכב. מדובר בשאלה כלכלית כבדת משקל בעידן שבו התעשייה הזאת עוברת מהפך עצום. במילים פשוטות, האם רוסיה באמת זקוקה ל'מוסקביץ' ול'וולגה'?

כדי לענות לשאלה הזאת לא צריך להרחיק יותר מאשר להציץ על ההיסטוריה של גאז, חברה שהוקמה בהוראת המפלגה הקומוניסטית בשנת 1932. על אף הבוז (ולכל הפחות התעמולה) כנגד אורח החיים הקפיטליסטי והקפיטליזם בכלל, גאז התבססה בראשית דרכה על שיתוף פעולה מסחרי עם יצרנית הרכב האמריקנית פורד. אגב, החברה נקראה במקור NAZ על שם העיר נובגורוד שבקרבתה הוקם המפעל שלה, ולאחר ששם העיר נובגורוד שונה ל'גורקי' הוחלף שם החברה ל-GAZ.

לכל אורך ההיסטוריה שלה יוצרו ב'גאז' סדר גודל של 10 מיליון כלי רכב, מכוניות ומשאיות מכל המינים והסוגים, ובשנת 1990, עם התמוטטות ברית המועצות, גאז כמעט חדלה מפעילות ועבדה "על אש נמוכה" למשך מספר שנים. בשנת 2000 גאז "נרכשה" בהשתלטות עוינת על-ידי התאגיד הרוסי 'סיבאל' שנשלט על-ידי האוליגרך הרוסי אולג דריפסקה, ומאז החלה גם היא לשתף פעולה עם יצרניות רכב זרות תוך התמקדות בייצור רכב מסחרי ואוטובוסים.
בשנת 2006 השתלטה סיבאל על יצרנית הרכב הבריטית LDV, שנוצרה במקור כשותפות בין דאף ההולנדית לחטיבת המסחריות הקלות של קבוצת רובר הבריטית (אז בבעלות ממשלתית). במקביל, דריפסקה ניסה באותה שנה לרכוש את קרייזלר מידי דיימלר, אולם כניסתו לארה"ב נמנעה על-ידי הרשויות האמריקניות מבלי לנמק זאת באופן פומבי. הוול סטריט ג'ורנל דיווח בשעתו שזה יכול היה להיות בגלל שדריפסקה הואשם בקשר לפשע מאורגן ברוסיה. כ-12 שנים לאחר מכן פרסם הניו יורק טיימס כתבה שבה נטען שהוויזה של דריפסקה בוטלה בגלל החשש שהוא מתכוון להלבין כספים באמצעות עסקאות נדל"ן.

המיזם של סיבאל עם LDV פשט רגל במהלך המשבר הכלכלי של 2008-2009 ולימים נמכרו שרידיו ליצרנית הרכב הסינית 'סאיק'. באותה תקופה קנו הרוסים קו הרכבה מיושן של דיימלר-קרייזלר, והוא פורק במישיגן והותקן מחדש בגורקי. במפעל זה יוצרו עד לא מכבר, ברישיון, כלי רכב מדגמים ישנים של פולקסווגן, ג'נרל מוטורס ומרצדס. בסוף שנת 2010 יוצרה המכונית ה"רוסית" האחרונה של גאז – 'וולגה סיבר', ואיתה נעלם שם המותג 'וולגה'.

"החתיכה האחרונה" שיכולה אולי להשלים את הפאזל שאיתו פתחנו היא אולג דריפסקה – דמות מעניינת בפני עצמה אשר מעורבת במגוון פרשיות רוסיות ובינלאומיות מרתקות שבחלקן קשורים אוליגרכים רוסים אחרים ואחרות מגיעות עד לקמפיין הבחירות של דונלד טראמפ בארה"ב. דריפסקה נחשב ברגע מסוים לאיש העשיר ביותר ברוסיה אולם איבד חלק ניכר מהונו במשבר הכלכלי של 2009. גם כך הוא נותר איש מאד עשיר ומקושר, והוא נחשב לאחד מחברי המעגל הפנימי הקרוב ביותר לולדימיר פוטין. בשנת 2019, בעקבות פלישת רוסיה לחצי האי קרים, הוטלו על אולג דריפסקה סנקציות בינלאומיות אישיות אשר בין השאר אילצו אותו לבקש מממשלת רוסיה 468 מיליון דולר כדי לחלץ את גאז מחדלות פירעון.

במאמר מוסגר ראוי להזכיר את חברת 'אוטו-ואז' שמוכרת לרבים מאיתנו בזכות שם המותג לאדה. חברה זאת, שהוקמה במקביל ל-GAZ כמיזם משותף עם פיאט האיטלקית, התמקדה בייצור מכוניות עממיות קטנות וגם היא עברה תהליך דומה לאורך ההיסטוריה הסובייטית. ההבדל הבולט הוא שעם קריסת ברית המועצות לא היה אף אוליגרך שהשתלט על אוטו-ואז באופן ישיר, והחברה פעלה במשך לא מעט שנים בכאוס תוך שהייצור, כח העבודה, המכירות והמסחר בחלפים נשלט על-ידי כנופיות פשע שונות.

רנו החלה לרכוש נתחים ב'אוטו-ואז' סביב שנת 2000 והשלימה את הרכישה (חלק בעצמה וחלק עם ניסאן) בתוך כעשור לאחר ששפכה מיליארדי דולרים לתוך החברה. בעקבות פלישת רוסיה לאוקראינה נאלצו כל יצרניות הרכב המערביות להפסיק לעשות עסקים עם רוסיה, ורנו – כפי שפרסמנו כאן – נאלצה למחוק השקעות של מיליארדי דולרים ולהימלט מן המדינה.

לקריאה נוספת:

רנו מכרה את לאדה תמורת חמש אגורות. הפסידה 2.3 מיליארד דולר ברוסיה

לרוסיה אין כעת יכולת מיידית לפתח טכנולוגיות שנחוצות כדי לתחזק תעשיית רכב מודרנית ותחרותית, ומצד שני גם אין לה יומרות או אפשרות לייצא מכוניות אל שווקים זרים שמחרימים אותה כלכלית. בתקופת המלחמה הקרה הסתדרו הרוסים עם כלי רכב מאד מיושנים מבחינה טכנולוגית, ונראה שלפחות בעתיד הנראה לעין, למשך מספר שנים, לא תהיה להם בעיה להמשיך לייצר את הדגמים הנוכחיים ולמתג אותם במיתוג "רוסי". כמובן שמי שיסבלו מכך הם הלקוחות הרוסים שכבר התרגלו לרמה גבוהה יותר, אבל לא נראה שאלה נלקחים בחשבון.

צריך להניח, לכן, שמכוניות שמבוססות על טכנולוגיה של רנו-ניסאן (וגם ג'נרל מוטורס, שהייתה שותפה עסקית של אוטו-ואז לפני כניסת רנו-ניסאן) ייוצרו במוסקבה וימותגו כ'מוסקביץ', בעוד שדגמים קיימים של פולקסווגן וג'נרל מוטורס ייוצרו בגורקי וימותגו כ'וולגה' או 'פובדה'. לעם הרוסי אולי לא יהיה כסף כדי לקנות אותם, אבל אפשר לסמוך על החבר פוטין שידאג לתקציב ממשלתי לצורך זה.

The post רוסיה מחזירה לחיים את המותגים וולגה ופובדה: שובה של המלחמה הקרה? appeared first on TheCar.

רנו, שהייתה בין היצרניות הזרות הבולטות ברוסיה, נאלצת למחוק כ-2.29 מיליארד דולר מן השווי שלה בגלל אובדן הכנסות ונכסים במדינה, ואמש דיווחה על השלמת העסקה למכירת השליטה ביצרנית הרכב הרוסית הגדולה ביותר – AvtoVAZ, אשר מוכרת לנו בעיקר בזכות המותג 'לאדה'.

רנו, אשר אך לפני מעט יותר משנה איחדה תחת חטיבה אחת את הפעילויות של דאצ'יה הרומנית (ששייכת לה) עם אלה של 'אוטו ואז', מחזיקה כעת כ-67.7% מן הבעלות בחברה. בעסקה הנוכחית היא מכרה אותן לעיריית מוסקבה (למעשה לגוף עירוני שנקרא "מכון המחקר והפיתוח המרכזי הרוסי למכוניות ומנועים, "NAMI", ובין השאר זה מביא לכדי סיום את התוכניות הגדולות שהיו לרנו בשוק הרוסי בכלל, ועבור לאדה בפרט.

לקריאה נוספת:

רנו איחדה את דאצ'יה עם לאדה. מה יוצא לנו מזה?

עם זאת, קצת קשה לכנות את המהלך הזה "עסקה", שכן רנו נאלצה למכור את כל הפעילות של רנו רוסיה כולל הבעלות באוטו ואז תמורת חמש אגורות (רובל רוסי אחד ששוויו כעת 0.016 דולר).
אוטו ואז מעסיקה כ-45,000 עובדים, ואך לאחרונה החלה בפרויקט לייצור מקומי של דאצ'יה דאסטר תחת המותג לאדה. החברה תמשיך, מן הסתם, לייצר את אותם דגמים שהיא מייצרת כעת, אבל ברוח המלחמה והמצור הכלכלי הבינלאומי שמוטל על רוסיה מתכננים הבעלים החדשים להחיות את המותג מוסקביץ' שנזנח לפני כשלושים שנים.

המותג Moskvich (שמשמעותו המילולית היא "מוסקבאי", כלומר "יליד מוסקבה) הוקם בעידן הסובייטי, בשנת 1930, וייצר כלי רכב שונים עד לשנת 1991. לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה יוצרה שם מכונית קומפקטית בשם 'קים' אך אז הוסב המפעל לייצור כלי רכב צבאיים. לאחר המלחמה ייצרה מוסקביץ' דגמים קודמים של אופל תחת הסמל של מוסקביץ' ואלה הוחלפו לאחר מכן בדגמים מפיתוח רוסי אשר יוצאו למדינות מזרח אירופה וגם לסקנדינביה, צרפת ובריטניה.

עם התפרקות ברית המועצות נקלעה החברה לפשיטת רגל ונסגרה בפועל בשנת 1991. בשנת 2005 רכשה רנו חלקים מן המפעל במוסקבה והחלה להרכיב בו מכוניות מדגם דאצ'יה לוגאן שיוצרו ברומניה ונשלחו לרוסיה כערכות להרכבה מקומית, וזאת במקביל להשתלטות על 'אוטו ואז'. לרנו היו תוכניות לקנות את הזכויות לשם מוסקביץ' ולייצר מכוניות תחת שם זה אולם הן לא יצאו לפועל.

תחת מצור

פלישת רוסיה לאוקראינה גררה הטלת סנקציות בינלאומיות על סחר עם רוסיה, והכלכלה המקומית בכלל, ובפרט תעשיית הרכב, נערכות לתקופה שבה ייאלצו להסתמך אך ורק על ייצור מקומי.

עיריית מוסקבה, אשר רכשה את חלקה של רנו והיא מעתה הבעלים של 'אוטו ואז', הודיעה שהיא פועלת יחד עם יצרנית המשאיות הרוסית המפורסמת 'קאמאז' (Kamaz) ועם משרד התעשייה והמסחר של רוסיה כדי להרחיב את הייצור המקומי של חלקי רכב רבים ככל האפשר. לדברי העיריה, כבר במהלך השנה הנוכחית יחל ייצור מכוניות נוסעים תחת הסמל של מוסקביץ'.

ליצרנית המשאיות, שלוקחת כאמור חלק במיזם הרכב הרוסי, יש קשרי מסחר וטכנולוגיה עם יצרנית הרכב הסינית JAC אשר מייצרת כל רוב סוגי הרכב אך חזקה במיוחד בכלי רכב מסחריים ומשאיות. בזכות קשר זה נראה שהרוסים יוכלו לבנות עוד השנה מכוניות חשמליות על-בסיס פלטפורמה של JAC, ואולי אפילו לייצר ברוסיה מכוניות כאלה מקיטים שיוצרו במקור בסין ויורכבו במוסקבה (CKD). אם אכן יתקיים פרויקט לייצור רכב שבו הסינים מעבירים רכיבים וטכנולוגיה לרוסיה זה יהיה תעתוע-גורל היסטורי. עד לשנות ה-70 של המאה הקודמת, כאשר סין הייתה סגורה לעולם בגלל מדיניות היו"ר מאו, כל תעשיית הרכב הסינית (שהפיקה בעיקר משאיות וציוד צבאי) התבססה על ידע וחלקים רוסים ועל "הנדסה הפוכה" של מכוניות שנותרו בסין מלפני המהפכה.

The post רנו מכרה את לאדה תמורת חמש אגורות. הפסידה 2.3 מיליארד דולר ברוסיה appeared first on TheCar.

לפני מספר שנים פוטין החליט להקצות כמה עשרות אם לא מאות מיליוני דולרים לצורך פרויקט יומרני לתכנון וייצור רכב שרד מתוצרת מקומית.
על אף שקשה היה למצוא הצדקה ממשית לפרויקט שכזה, פוטין תירץ את המהלך והסביר שכמי שמטיף לציבור הרוסי לרכוש כלי רכב מתוצרת מקומית של חברות כמו "וולגה" ו"לאדה", הוא גם רוצה לתת דוגמה אישית.
בתחילה הוא פנה לחברת ZIL שיצרה את הלימוזינות הנשיאותיות בימים שלפני נפילתו של מסך הברזל ודרש ממנה לייצר לימוזינה עדכנית ואכן לאחר זמן מה החברה הציגה את ה-ZIL-4112P.

עוד ב-TheCar:
כמו פוטין, רק על גלגלים
צפו: עיר החטאים יורדת לשטח
"מכונית הדיקטטורים" חוזרת: מרצדס תציג גירסת פולמן ל-S קלאס

ב-ZIL טענו כי מדובר ברכב חדש לחלוטין, אולם הלימוזינה החדשה הציגה עיצוב דומה בצורה מחשידה לדגם הנשיאותי מימי ברית המועצות וגם מתחת למעטפת לא נמצאה הברקה רוסית מקורית אלא מנוע שהגיע, למרבה האירוניה, מאמריקה, בנפח 7.7 ליטר 315 כ"ס ושודך לתיבת 6 הילוכים אוטומטית.

על פי מקורות שונים בקרמלין פוטין לא היה מרוצה, בלשון המעטה, מהתוצאה ושלח את צוותי הפיתוח חזרה לשולחן השרטוט.
אחרי קצת יותר משנתיים נוספות של תכנון מחודש נחשפה התוצאה הסופית העונה לשם "Kortezh".
בשלב זה מדובר באב טיפוס והמכונית עדיין צריכה לעבור מבחני ריסוק ובדיקות שונות, אך הפעם עושה רושם כי המתכננים קלעו למטרה.

ה"Kortezh", שמציגה עיצוב במחוזות שבין רולס רויס פנטום לקרייזלר 300, תכלול יחידת הנעה (ככל הנראה וי 12) שמפותחת בימים אלה על ידי פורשה וכמו כן ניתן לציין פאר רב בקבינה כולל סמל רוסיה הרקום על משענות המושבים ומרכז ההגה וכמובן מיגון מלא מפני ירי.

פוטין צפוי לקבל את הלימוזינה הנשיאותית שלו בשנה הבאה, אך בניגוד ל"ביסט", הקאדילק שמיוצרת במיוחד לשימוש הנשיא האמריקאי, ה-Kortezh תיוצר במספרים קצת יותר גדולים תשמש גם בכירים אחרים בממשל ותוצע גם לאנשי עסקים, לאוליגרכים ולשאר רוסים שיש להם סיבה לחפש גלגלים ממוגנים היטב ולא סובלים מבעיית תזרים מזומנים.

אם כבר בלימוזינות עסקינן, קשה להתעלם מהיצירה החדשה מבית אודי – גרסה מאורכת עם 6 דלתות לאודי A8 הנמתחת לאורך של 6.36 מטרים שתוכננה ונבנתה במפעלי החברה במשך שנה בהתאם להזמנה ולמפרט שביקש לקוח שהעדיף לשמור על אנונימיות.

בניגוד ללימוזינות מאורכות שנבנות על ידי סדנאות שונות וכוללות חיתוך של מכונית לשתי חתיכות והוספת תותב במרכז, במקרה זה התהליך כלל הקפדה על הסטנדרטים של אודי, שמירה על מערכת ההנעה הכפולה וגם חוזק מרכב האלומיניום מחד וגמישות הפיתול שלו מאידך.
הלקוח ביקש שהלימו תכלול 3 דלתות בכל צד ובניגוד לנהוג ברכבים מסוג זה גם ביקש להתקין במכונית 6 מושבים נפרדים הפונים לכיוון הנסיעה.

ה-A8 סופר לונג מצוידת במנוע 3 ליטרים המפיק 306 כ"ס שמעניק לתפלץ, השוקל מעל ל-2.4 טון, ביצועים נאותים למדי כמו האצה למהירות תלת ספרתית בתוך קצת יותר מ-7 שניות.
בשלב זה מדובר באקזמפלר בודד, אך לאור ההתעיינות שה-A8-XXL מעוררת לא מן הנמנע כי הדגם יגיע לייצור גם במהדורות נרחבות יותר.

בימים בהם מרכז ההזמנות של טסלה קורס לנוכח מבול ההזמנות ההיסטרי של המודל 3, סדנה מקוסטה מסה שבקליפורניה המתמחה בייצור לימוזינות מאורכות החליטה להסב את את הדגם הותיק יותר של טסלה, המודל S , ללימוזינה.
לטענת הסדנה מדובר בלימוזינה הראשונה המבוססת על מכונית מתוצרת טסלה ולצורך הפרויקט בסדנה נאלצו לתכנן מחדש את מיקום הסוללות ברצפת הרכב.
אם אתם חובבי טסלה אנחנו לא בטוחים שסצינת חיתוך המכונית החשמלית עם מסור דיסק תהיה נעימה לצפיה, אבל לפחות אפשר להתנחם שגם בקרב חובבי השואו-אוף יש מי שחושב על הסביבה.

The post הלימוזינה החדשה של פוטין כמעט מוכנה appeared first on TheCar.

עם זאת, למרות שכיום יצרני הרכב מציעים מאות דגמים העונים להגדרה "רכבי פנאי" או "ג'יפונים", רק לקומץ מהם יש באמת יכולת שטח וכשבוחנים את הנושא לעומק מגלים למעשה שמדובר בדיוק באותם הדגמים כמו טויוטה לנד קרוזר, מיצובישי פאג'רו וכמובן ג'יפ רנגלר הקלאסי, שנמצאים איתנו כבר כמה עשורים.
יתרה מזאת, כשבוחנים את ההיצע המוטורי לתנאי שטח קשים באמת מגלים שכבר יותר מחצי מאה ההוא מסתכם פחות או יותר בכלי אחד העונה לשם יונימוג.

לא ברור אם ה-Sherpa הרוסי יצליח לערער את מעמדו האלמותי של אייקון השטח הגרמני, אבל אין ספק שהוא לוקח את המשימה בצורה טיפה אחרת ועל פי היכולות שניתן לראות בסרטון המצורף ללא ספק מדובר בשדון שטח שובב מאוד שקשה מאוד לעצור.

הדבר הבולט ביותר בכלי הם גלגלי הבלון הענקיים בקוטר של 1.5 מטרים כל אחד ובשילוב מרווח גחון של 60 סנטימטרים, אורך של כ-3.5 מטרים האופייני למכוניות מיני עירוניות, רוחב של 2.5 מטרים וגובה של 2.3 מטרים, מתקבל כלי עם פרופורציות מאוד לא שגרתיות המעניקות ל-Sherpa מראה מאוד ייחודי.

הכלי שוקל כ-1,300 קילו ומניע אותו מנוע דיזל קטן בנפח 1.5 ליטרים, אבל הדבר המעניין באמת הוא מערכת ההנעה והבלימה המאפשרת, לבד משליטה נפרדת על הסרן הקדמי או האחורי, גם תפעול ושליטה נפרדת לפי צד ימני או שמאלי, שמעניקים לכלי יכולת תמרון נקודתית.
צמיגי הבלון הענקיים והמשקל העצמי הלא מאוד גבוה מאפשרים ל-Sherpa גם לצוף ולנוע במים במהירות של עד 6 קמ"ש.
המהירות המרבית על היבשה לא באמת גבוהה במיוחד ועומדת על בסך הכל 45 קמ"ש, אבל כפי שניתן לראות גם במהירות "העירונית" הזו בהחלט ניתן ליהנות מהרבה פאן.

מחיר גרסת הבסיס עומד על 65 אלף דולרים וכולל מפרט ספרטני ללא יותר מדי אבזור נוחות מפנק.
זה בהחלט לא זול, אבל אנחנו לא מכירים הרבה כלים שיכולים לחצות באדישות כל מכשול שיעצור כל כלי 4 על 4 סופר משופר ובוודאי לא כאלה שיכולים לשבור את הקרח ועדיין להגיע ליעד.

The post כמו פוטין, רק על גלגלים appeared first on TheCar.