נודה ולא נבוש, הורדנו את המסמך אך טרם הספקנו לקרוא אותו לעומק. בשלב זה ניאלץ להסתפק בעבודה החשובה שעשו אנשי ה'אוטומוטיב ניוז' האירופאי שהתגברו על הלשון המשפטית והמקצועית שכוללת מילים כמו הכנסות, שיתופים, הלימת הון, יתירות, או אזהרות למשקיעים, וצלחו את המסמך עד לקטע מעניין בראש עמוד 23, בפרק שעוסק בניהול החשבונאי של המיזוג.

הפסקה אמנם כתובה באנגלית תקנית, אבל לא מיועדת לקורא הממוצע (אלא אם הוא בקי בכללי החשבונאות לפי תקן IFRS 3). מוסבר שם שבעסקה מן הסוג הזה נדרשת הגדרה של "גוף רוכש" ושל "גוף נרכש", ובמלים אחרות – בשל סיבות שמובנות בוודאי לאנשי המקצוע בתחום צריכה אחת החברות המתאחדות לרכוש את החברה האחרת, לכל הפחות מבחינה פורמלית. במקרה שלפינו, וזאת הסיבה שהגעתם עד הלום, מוגדרת חברת פיג'ו S.A. (ואפילו לא קבוצת פיג'ו-סיטרואן – PSA) כגוף הרוכש, ואילו קבוצת פיאט-קרייזלר (FCA) היא הגוף שנרכש.
"בהתבסס על הערכת האינדיקטורים על פי תקן חשבונאות IFRS 3 והתחשבות בכל העובדות והנסיבות הרלוונטיות", נכתב במסמך, "הנהלת FCA ו-PSA קבעה שפיג'ו S.A. היא הרוכשת לצרכי חשבונאות".

עכשיו, מה שמעניין בהגדרה הזאת זה שלכל הפחות מבחינת שווי הנכסים ופוטנציאל השוק של שתי החברות, כפי שהוסכם עליו בשלבים המוקדמים של שיחות המיזוג, דווקא השווי המוערך של פיאט-קרייזלר גבוה יותר מזה של פיג'ו-סיטרואן, וזאת בעיקר בזכות הנוכחות בשוק הצפון אמריקני והמכירות של ג'יפ בארה"ב. כפי שפורסם בשעתו, כדי להגיע ל"מיזוג של שווים" שבו כל צד מחזיק ב-50% מן החברה המאוחדת נדרשה החברה החדשה לשלם סכום כסף לבעלי המניות של פיאט-קרייזלר כדי לאפס את הפרשי השווי.

ההגדרה החוקית-משפטית-חשבונאית שנחשפה כעת, לפיה פיג'ו היא הרוכשת ופיאט-קרייזלר היא הנרכשת, מצטרפת לעובדה שבמועצת המנהלים של חברת 'סטלנטיס' – החברה המאוחדת החדשה, יהיו 6 נציגים לקבוצה הצרפתית ורק 5 לקבוצה האיטלקית-אמריקנית. המנכ"ל הראשון של סטלנטיס יהיה קרלוס טווראס, מנכ"ל פיג'ו-סיטרואן.

מה שמסבך את העניינים מבחינתם של מי שלא אמונים על כללים חשבונאיים הוא שמבחינת ההגדרה המשפטית תהיה זאת דווקא קבוצת פיג'ו-סיטרואן אשר תיקלט לתוך חברת האחזקות ההולנדית החדשה יחסית שבתוכה מאוגדת קבוצת פיאט-קרייזלר, וזה מכיוון שהצדדים החליטו לרשום את סטלנטיס בהולנד (החברה החדשה תיקרא Stellantis N.V). בעלי מניות של פיג'ו-סיטרואן יקבלו יקבלו 1.742 מניות רגילות של פיאט-קרייזלר תמורת כל מניית פיג'ו-סיטרואן שברשותם.

כאשר מפשפשים ברשימת בעלי המניות אחרי המיזוג מסתבר ש'אקסור', חברת האחזקות של משפחת אניילי – בעלת המניות הגדולה ביותר של פיאט-קרייזלר, תחזיק גם בחלק הגדול ביותר ב'סטלנטיס', עם 14.4 אחוזים ואילו למשפחת פיג'ו תהיה האחזקה השנייה בגודלה עם 7.2 אחוזים. ממשלחת צרפת תחזיק 6.2 אחוזים מן הקבוצה המאוחדת ואילו יצרנית הרכב הסינית דונגפנג, אחת מבעלות המניות של פיג'ו-סיטרואן, תחזיק ב-5.6 אחוזים. עם זאת, לפי דיווח קודם שפורסם לפני שבועות אחדים דונגפנג עשויה, או אמורה, למכור את חלקה.

האם להגדרה המשפטית-חשבונאית הזאת יש גם משמעויות מעשיות? למשל, האם טווארס יוכל ביתר קלות להורות על חיסול של דגמים או אפילו על סגירת מותגים של פיאט קרייזלר (ובראשם, למרבה הצער, לנצ'יה ודודג')? זה עדיין לא לגמרי ברור. מה שברור זה שנראה שפיג'ו תהיה החברה הדומיננטית יותר במיזוג החדש, וזאת למרות הדיבורים החוזרים ונשנים על "מיזוג בין שווים" שבו משתמשים כל הנוגעים בדבר בכל ראיון פומבי איתם.

לקריאה נוספת: לקראת האיחוד: פיאט נכבשת בידי פיג'ו-סיטרואן

בהנחה שכל המכשולים הרגולטוריים יוסרו במהלך החודש הקרוב, ופעולות שיינקטו על-ידי פיג'ו-סיטרואן למכירת חלק מן הפעילות בתחום הרכב המסחרי ישביעו את רצונות של הממונה על ההגבלים העסקיים האירופאי – מיזוג שתי הקבוצות צפוי להיסגר ולצאת לדרך לכל המאוחר בחודש מרץ הקרוב.

The post "איחוד בין שווים" או שפיג'ו-סיטרואן קונה את פיאט-קרייזלר? appeared first on TheCar.

דיווח ראשון אודות מגעים מתקדמים בין שתי הקבוצות בדרך למיזוג פורסם אמש ב'וול סטריט ג'ורנל', מבין העיתונים הכלכליים החשובים ביותר בארה"ב ובעולם, ולאחר מכן פורסמו דיווחים דומים גם בסוכנויות הידיעות רויטרס ובלומברג. מקורות של כלי התקשורת האלה דיווחו על כך שהיום (ד') בערב יתקיימו במקביל ישיבות דירקטוריון שלא מן המניין גם במועצת המנהלים של פיג'ו-סיטרואן-אופל בצרפת, וגם במועצת המנהלים של חברת האחזקות האיטלקית Exor NV, שבאמצעותה שולטת משפחת אניילי בפיאט-קרייזלר.
במידה ויתקיים מיזוג כזה יהיה השווי של החברה המאוחדת כ-46 מיליארד דולר, תחת כנפיה יהיו 15 מותגים פעילים ועוד לא מעט שמות מותג היסטוריים, והיקף הייצור המשותף שלה יהיה כ-8.7 מיליון כלי רכב בשנה. זה יציב את החברה המאוחדת במקום הרביעי מבין קבוצות הרכב הגדולות – אחרי פולקסווגן, טויוטה, רנו-ניסאן-מיצובישי, ולפני ג'נרל מוטורס. מי שיוביל את החברה המאוחדת יהיה קרלוס טווראס, בעבר יד ימינו של קרלוס גוהן ובשנים האחרונות האיש שהושיע את פיג'ו-סיטרואן מפני פשיטת רגל.

ההבדל המהותי ביותר בין מיזוג כזה לבין המיזוג שלא בוצע עם רנו – מעבר לזהות המחותנות – הוא שבמקרה זה מדובר על "מיזוג בין שווים". בעוד שבמיזוג עם רנו הוערך ערכה של החברה המשותפת בכ-37 מיליארד דולר, וחלקה של פיאט קרייזלר היה בעל ערך רב יותר (ולכן היו בעלי המניות של פיאט-קרייזלר אמורים "לשים בצד" כ-2.8 מיליארד דולר), הרי שבשיחות הנוכחיות מדובר על מיזוג סימטרי מבחינת ערכם המוערך של הארגונים המתמזגים. בשני המקרים אמורה הייתה הבעלות בחברה המשותפת להתחלק באופן שווה: 50%-50.
המגעים הרשמיים בין פיאט-קרייזלר לרנו הופסקו באופן מפתיע ביוזמת אנשי פיאט לאחר שלטענתם נקטו הצרפתים בסחבת, ושהרושם שלהם היה שממשלת צרפת, אשר מחזיקה בכ-20% מן הבעלות ברנו, מתנגדת למיזוג.

הצעה למיזוג בין פיאט-קרייזלר לפיג'ו-סיטרואן עלתה כבר לפני כשלוש שנים, ביוזמתו של סרג'יו מרקיונה ז"ל, והרבה לפני שפיג'ו-סיטרואן רכשה את אופל מידי ג'נרל מוטורס. בסמוך לאחר מכן ניסה מרקיונה לכפות מיזוג על ג'נרל מוטורס, אולם נדחה. שיחות המיזוג הנוכחיות התקיימו ככל הנראה ברקע לכל אורך התקופה, ואפילו בסמוך לפני פרסום המגעים עם רנו, אבל עלו מדרגה לאחר כשלון המגעים בין פיאט-קרייזלר לבין רנו.
פיאט-קרייזלר אמנם רשמה לאחרונה רווחי שיא בשוק האמריקני, בעיקר בזכות המותגים 'ג'יפ' ו'ראם', אלא שקברניטיה מודעים היטב לכך שזאת "שירת הברבור" מבחינתם: בשונה מפולקסווגן, או ממרצדס וב.מ.וו, פיאט-קרייזלר לא השכילה לפתח טכנולוגיה חשמלית זמינה שתאפשר לה להתגבר במהירות על דרישות תקינת זיהום האוויר המחמירות באירופה, והיא תיאלץ לשלם מיליארדי אירו כקנסות כל עוד שהיא תתעכב במכירת מכוניות דלות-זיהום. מבחינה זאת, בראיה של פיאט-קרייזלר קיימת עדיפות רבה למיזוג עם רנו, שהיא אחת החברות שמובילות את התחום החשמלי. פיג'ו-סיטרואן-אופל אמנם לא נמצאת בחזית הטכנולוגית בתחום זה, אבל מצבה בכל זאת טוב בהרבה מזה של פיאט-קרייזלר והיא כבר מתחילה לשווק דור ראשון של מכוניות חשמליות.

לפחות מבחינה אחת אין הבדל בין אפשרות המיזוג עם רנו לבין האפשרות למיזוג עם פיג'ו-סיטרואן-אופל: בשני המקרים צפויה התנגדות של ארגוני העובדים בצרפת לקיצוצים בכח אדם, ובשני המקרים יש לממשלת צרפת מה לומר (הממשלה מחזיקה בכ-13.7% ממניות PSA). מצד שני, אחד החסמים לעסקה עם רנו הוא היחסים המורכבים בינה לבין ניסאן במסגרת הברית בין שתי החברות והלחץ של ממשלת צרפת להפוך אותה מברית לחברה מאוחדת.

שורה תחתונה: יהיה מיזוג או לא?

לנוכח כשלון המיזוג עם רנו, והתמשכות המגעים עם פיג'ו-סיטרואן, נראה שכל מי שמדווחים על המיזוג האפשרי משתדלים להדגיש ש"המגעים לא הבשילו לכדי עסקה" ושהכל עדיין פתוח. רכישות ומיזוגים הן עניין שגרתי בתעשיית הרכב, אבל כמעט תמיד הם מאד מורכבים ולפעמים, למשל במקרה של מרצדס וקרייזלר, הם מסתיימים בכי רע. לא מיותר להדגיש גם שבפועל "הדלת עדיין פתוחה" גם במגעים בין פיאט-קרייזלר לבין רנו, ובשני המקרים לא ברור אם משא ומתן עם חברה אחת לא נועד בעיקר כדי ללחוץ על החברה האחרת.

The post פיאט מדלגת: מיזוג עם פיג'ו-סיטרואן במקום עם רנו? appeared first on TheCar.