אנשים בעלי כישרון בבישול לרוב יצליחו להתקין משילוב של שאריות ארוחה יצירתית טעימה בה השלם עולה על סך מרכיביו ואילו האחרים שקצת פחות מחוברים לאומנות המטבח יאלצו להסתפק במשהו שבמקרה הטוב יאפשר להם למלא את הקיבה ובמקרה הפחות מוצלח יגרום בחילה.

גם בעולם הרכב יש מי שעושים שילובים משונים יותר או פחות בין רכיבים ממכוניות שונות וממש כמו בארוחת שאריות לעיתים השילוב מאוד מוצלח ולעיתים, אתה יודעים, הרבה פחות.

יש מי שמתמקדים במיש-מש ויזואלי במחוזות מיצובישי לנסר עם ספוילר של סובארו STI, פנסים של הונדה סיוויק, סאן רוף של סובארו  B4 וג'נטים של אודי RS3.

אחרים הולכים על שינוי הקרביים והחלקים הפנימיים בסגנון מאזדה מיאטה עם מנוע LS של שברולט קורבט, בלמים של פורשה 911 ודיפרנציאל של טויוטה סופרה.

אבל נראה שהבחור שאחראי ליצירה שלפניכם שבר את כל השיאים ורקח, ככל הנראה עם השראה מ"זימר" (אותה מכונית משונה משנות השמונים  שכללה פרונט של מכונית ענתיקה וקבינה ואחוריים של מכונית מודרנית), מגרש גרוטאות זמין, כישרון בריתוך ומכונאות ומוח יצירתי במיוחד מהסוג שמתקבל משימוש בחומרים משני תודעה מכונית המורכבת מחלקיהן של 28(!) מכוניות שונות שיותר מיובל שנים מפריד בין הישנה לחדשה שבהן.

מכסה המנוע והכנפיים הקדמיות מגיעים משברולט מודל 1939, החלון הקדמי והדלתות היו שייכים בעבר לפורד פינטו מודל 1972 ואילו חלקו האחורי של הגג ומכסה תא המטען מגיעים מקאדילק סביל 1985. בין לבין ניתן למצוא גם פגוש קדמי מביואיק 1958, פגוש אחורי משברולט 1932, פנסים ראשיים ופנסי איתות מפורד LTD  מודל 1975, חישוקים מקדילאק 1961, פנסים אחוריים וכנפונים מ-AMC Javelin ועוד ועוד.

הקבינה כוללת דשבורד והגה של פורד Thunderbird 1964, חלונות חשמליים של שברולט קפריס 1992, מושבים של פורד Firebird 1984 ולוח מחוונים וצמת חשמל של ביואיק 98 מודל 1985.

גם מתחת למעטפת החגיגה המוזרה נמשכת עם מנוע וי 8 ביג בלוק מטנדר GMC 350 מודל 1985, תיבת הילוכים של שברולט קפריס 1982, סרן אחורי של פונטיאק 1972, בלמים ומתלים קדמיים של קאדילק 1982, מיכל דלק של פורד פינטו ועוד.

לטענת הבחור שבנה אותה  הרכב, המצויד בטייטל (רישיון רכב) של שברולט 1939, צריך לעבור רישיון כ"מכונית קיט" ובמקביל הוא כל הזמן מוסיף לרכב חלקים נוספים כמובן מעוד רכבים שונים. עם זאת כבר כעת היצירה שלו זוכה להרבה עניין בתערוכת ובמפגשי רכב והופכת בכל מקום לחביבת הקהל.

הרכב מוצע בימים אלה למכירה בקרייגסליסט באזור ביי סיטי במישיגן. בתיאור המכונית נכתב: "יחידה במינה, נבנתה בעבודת יד באהבה מחלקיהן של 28 מכוניות שונות. המוכר מבטיח שלעולם לא תמצאו עוד מכונית דומה לה. אם תרכשו את המכונית תהפכו לשיחת העיר".

ללא ספק מדובר בתיאור משכנע למדי, אבל נשאלת השאלה האם באמת יש מי  שיהיה מוכן לשלם את המחיר המבוקש של 25 אלף בעבור ההזיה המוטורית הזו.

The post ארוחת שאריות: מכוניות המורכבת מחלקי 28 מכוניות שונות appeared first on TheCar.

עוד ב-TheCar:
המין היפה: 1 מתוך 10 נהגי משאית שבדיים הוא אישה
העבודה המסוכנת ביותר בארה"ב: נהג משאית
מכוניות אספנות: השקעה כלכלית מבטיחה או דרך בטוחה להפסיד כסף?

לטענת המוכר המשאית האמורה הייתה חלק מצי של 22 משאיות חשמליות זהות ששימשו בית הוצאה לאור גדול בשם "Curtis Publishing" בעבודה במשמרות מסביב לשעון אשר במסגרתן המשאיות הובילו מתחנת הרכבת גלילי נייר ריק להדפסה ופחם להפעלת מכבשי הדפוס ובהמשך הלילה העבירו את העיתונים והמגזינים המודפסים לבית הדואר לחלוקה.

"Curtis Publishing" מפילדלפיה נחשבה לאחת מההוצאות לאור החשבות והמשפיעות בארצות הברית בראשית המאה העשרים. לא לגמרי ברור מדוע בחרו בבית ההוצאה לאור ללכת דווקא על צי של משאיות חשמליות – יתכן שהסיבה לכך הייתה צורך להוביל את גלילי הנייר עד למכבשי הדפוס והשאיפה להמנע מפליטת גזים מסוכנים במבנים סגורים, ויתכן שהסיבה לכך הייתה טריוויאלית יותר וקשורה לדיל כלכלי טוב ולהסכם תחזוקה נוח שהם השיגו מיצרן המשאיות המקומי. כך או כך, מה שבטוח הוא שהמשאיות החשמליות היו יעילות וקלות לתפעול מסוסי המשא אותם החליפו.

המשאיות החשמליות מדגם A-10 של חברת המשאיות של פילדלפיה עשו שימוש בארבעה מנועים חשמליים במתח של 85 וולט וזרם של 10 אמפר מתוצרת ג'נרל אלקטריק שכל אחד מהם הפיק 16 כ"ס ואשר מוקמו בטבורי הגלגלים.

יחד הם סיפקו 64 כ"ס שהניעו את כל ארבעת הגלגלים ואפשרו לכל משאית לשאת מטען של עד 10 טון ולנוע במהירות מרבית של כ-20 קמ"ש.

את האנרגיה למנועים סיפק מערך של 45 סוללות חומצת עופרת ששקלו כ-250 קילו ומוקמו מתחת למשטח המשא. מערך הסוללות הזה הספיק, כך טוען המוכר, ליותר מ-10 שעות עבודה רצופות וטעינה מלאה נמשכה רק שעתיים. כיום, אגב, את הכוח שסיפקו אותן 45 הסוללות המקוריות ניתן להשיג באמצעות שימוש בחמש סוללות 12 וולט מודרניות.

למרות שבאותה תקופה מרבית כלי רכב כבר היו מצוידים בצמיגים שמולאו באוויר, ככל הנראה על מנת להימנע מפנצ'רים המשאיות צוידו בגלגלים מגומי מלא. התפעול של המשאית נעשה בעזרת צמד הגאים שמוקמו אחד מעל לשני כשהעליון שימש כדי לכוון את הגלגלים בדומה למקובל גם כיום ואילו התחתון שלט במצערת. סיבוב שלו לכיוון השעון האיץ את המשאית קדימה, סיבוב נגד כיוון השעון אפשר נסיעה לאחורה וסיבוב לכיוון השעה 12 האט את המשאית. בנוסף המשאית צוידה גם במערכת בלמים עצמאית שהופעלה באמצעות דוושה רגלית.

בשנים הראשונות המשאיות כללו קבינה פתוחה לנהג עם גגון מתקפל מעל, אך מאחר שבפילדלפיה שורר מזג אוויר קר במשך חודשים רבים בשנה כעבור כמה שנים קבינה סגורה ולא מאוד נאה הותאמה לצי המשאיות.

בעוד שמבחינה עיצובית ובכל הנוגע להנדסת אנוש הכלים של "חברת המשאיות של פילדלפיה" מתקשים להלהיב, נראה שבכל הנוגע לאיכות הבניה אין עוררין על כך שהם נבנו בצורה מסיבית ביותר כדי לשרוד לנצח ובמקרה זה, כך מתברר, לא מדובר בסתם פרפרזה.

מסתבר שהמשאיות היו בשימוש יומיומי מסיבי על ידי בית ההוצאה לאור עד שנת 1964 – יותר מ-50 שנים ברציפות וגם כיום, יותר מ-50 שנים אחרי שיצאו משירות, לא פחות מ-15 מתוך 22 המשאיות שהרכיבו את הצי שרדו ולפחות האקזמפלר שמוצע כעת למכירה במצבו המקורי מבלי שעבר שום שחזור או רסטורציה עדיין חי ובועט ובמצב נסיעה גם 106 שנים לאחר שירד מפס הייצור ונראה שבקלות יכול לשרוד עוד מאה שנים נוספות.

מעניין יהיה לראות האם המשאיות החשמליות של טסלה יגיעו אפילו לחצי מזה.

The post הרבה לפני טסלה: משאית חשמלית בת 106 שנים appeared first on TheCar.