הבעיה הפעוטה הראשונה הייתה שבאותן שנים פורד הייתה די מרוחקת מעולמות המירוצים ולא היו לה ניסיון או יכולות טכניות מספקים עבור מירוצי סיבולת, ובוודאי שלא מכונית מתאימה. לצורך זה גוייס קרול שלבי, האמריקאי היחיד שניצח במירוץ הסיבולת החשוב ביותר בעולם מאז ועד היום – '24 השעות של לה-מאן'. על כתפיו של שלבי הוטלה המשימה לבנות מכונית שתביא לדטרויט את הניצחון המיוחל, ופרי יצירתו היה פורד GT40 אשר הייתה מאז לאחד האייקונים המוטוריים המפורסמים, ובוודאי אחד הדגמים החשובים בהיסטוריה של פורד. ספויילר קטן: חלקו האמיתי של שלבי בפיתוח המכונית הזאת היה הרבה יותר צנוע מכפי שמוצג בסרט.

האמת היא שסיפור המאבק בין פורד לפרארי בלה מאן, ולידתה של GT40, הוא סיפור מרתק באמת ולכן לא ברור מדוע הוא לא היה עד היום לסרט ראוי. כעת, לאחר שהעוול תוקן והסרט מופיע גם בבתי הקולנוע בישראל, מותר לתהות עד כמה הוא נאמן לסיפור ההיסטורי האמיתי. ברור מאליו גם שכדי להצמיד את הצופים לכסאותיהם נדרשים אי אילו עיגולי פינות בצילומי השחזור המרהיבים של המרוצים. אלא שכאשר עיקר העניין הוא מירוץ אפשר לצפות לתחקיר מעמיק בנושא המרכזי, והפספוס המשמעותי הראשון הוא שמה שנראה על המסך לא דומה לאופן שבו מתנהלים במציאות מירוצי סיבולת.

אפשר לסלוח, אבל קשה להבליג, על אי דיוקים קטנים אשר לא ממש רלוונטיים לעלילה. אחד מהם, למשל, הוא שכאשר לי אייקוקה – אביהם הרוחני גם של פורד מוסטאנג וגם של GT40 (שנוצרו מאותה סיבה) מציג להנרי פורד השני מצגת שמסבירה מדוע נכון, מבחינת פורד, לרכוש את פרארי. במצגת הזאת מתוארים טרנדים תרבותיים של אותה תקופה, ובהם גם ג'יימס בונד נוהג באסטון מרטין DB5 בסרט 'גולדפינגר'. הטעות היא שסרט זה יצא לאקרנים רק שנה מאוחר יותר.

מפיקי הסרט בחרו, באופן לא מפתיע, להתמקד בצד האמריקאי של העימות, וזה לגיטימי. העניין הוא שככל שהסרט מתקדם הופך תפקידה של פרארי לשולי, והעלילה מתפתחת לכיוון אחר – זה של קן מיילס, נהג המרוצים שקרול שלבי גייס לפיתוח המכונית. התוצאה היא ש'פורד נגד פרארי' הפך להיות "פורד נגד מיילס", כאשר במקום להיאבק באיטלקים נלחמים אנשי פורד באנגלי הבוטה שלא מתאים לתפישה השיווקית שלהם. הסרט מציג כיצד מנסה קרול שלבי להלך בין הטיפות ולשמור את מילס בתמונה, וכך מקבל מיילס משקל גדול מאד, ובמידה רבה אפילו על חשבון  שלבי, כמי שאחראי להצלחת הפרויקט.

אפשר להתנחם בכך שמיילס ראוי לכבוד, במיוחד לנוכח העוול ההיסטורי שנעשה כאשר נגזל ממנו הניצחון בלה מאן 1966. אלא שהדרך שבה הסרט מטפל בדמות ההיסטורית שלו מציבה אותו בתוך מנעד מוגבל מידי של "אאוטסיידר בריטי מחוספס", וזאת תוך כדי הצמדתם של  אישתו ובנו אליו בכל מקום, ובפרט ברגעי קיטש הוליוודים ממוחזרים (הבן, שמייחל להצלחת האב, עוקב אחר פעילותו בלהט, האישה תומכת בבעלה למרות שהיא מתנגדת לחזרתו אל מסלול המרוצים). יוצרי הסרט בחרו בקו דרמטי מאולץ ולטובתו כופפו בבוטות עובדות היסטוריות, ובראשן את הפרט הקטן שאנשי פורד אסרו על מילס להצטרף ולהתחרות במרוץ הלה מאן הראשון שלהם, בשנת 1965. אגב, הניסיון הראשון של פורד להתחרות בלה מאן היה בכלל בסמוך להשקת 'מוסטאנג', בשנת 1964, ומיילס באמת לא השתתף בו. בשנת 1965 הוא היה נהג המשנה של אגדה מוטורית אחרת, ברוס מקלארן, ופרש לאחר 45 הקפות.

אם כוונת היוצרים הייתה לסמן מסלול התנגשות במשולש שבין שלבי, מיילס ואנשי פורד בדרכם להצלחה, ראוי היה להדגיש דווקא את המאבקים הבינאישיים והמקצועיים בתהליך הבניה המואץ של קבוצת המרוצים של פורד. כך היה נוצר יותר עניין, והסרט היה עובר מן הנישה של דרמה בידורית אל ז'אנר הדרמה האמיתית.

האופן המוגחך והשטחי שבו מוצגת קבוצת פרארי במירוץ של שנת 1966 מחמיץ אף הוא את המטרה, וחבל שהביטוי שדרכו מוצגת היריבה שאותה יש לנצח הוא רק רטינות ועצבים של אנזו פרארי, אשר מתובלים בקללות איטלקיות נמרצות. לא מיותר להזכיר גם שאנזו פרארי כלל לא נכח באותו מירוץ, אבל שוב, למה לקלקל עם עובדות? אין ספק שהדרמה הספורטיבית וההיסטורית שהתחוללה על מסלול לה מאן בשנת 1965 באותן 24 שעות ראויה הייתה ליותר מזה, בוודאי  בסרט שכותרתו כוללת גם את השם פרארי.

בשורה תחתונה זה סרט מהנה ומבדר, ודאי בין טונות סרטי קומיקס שכבר יצאו מכל החורים, ואנחנו, חובבי הרכב, נתקשה להתלונן כאשר מגיע סוף סוף פרק היסטורי חשוב אל המסך הגדול. במהלך הסרט עוקץ מיילס את שלבי כשהוא אומר "אתה פה בשביל למכור מכוניות", ובפראפראזה על המשפט הזה נאמר ש"הם כאן כדי למכור כרטיסים". לכן, חובבי רכב שלא מתעקשים על פרטי הפרטים ההיסטוריים מקבלים כאן מעט יותר משעתיים של הנאה.

אגב, בנימה היסטורית זאת, מומלץ לצפות בסרט דוקומנטרי שמציג את מירוץ 24 השעות של לה מאן 1966:

The post פורד נגד פרארי appeared first on TheCar.

שלבי היה מהדמויות הססגוניות בתעשיית הרכב האמריקאי ועל אף שמעולם לא החזיק בתפקיד משמעותי באחת משלוש ענקיות הרכב האמריקאיות הוא נחשב לאחד האנשים המשפיעים ביותר על עיצוב דמותה ואופיה של מכונית הספורט האמריקאית ב-50 השנים האחרונות.

התשוקה של שלבי, בן למשפחת חוואים פשוטה מטקסס, למכוניות מהירות החלה בגיל צעיר בתחילת הדרך כנהג מרוצים על כל מה שזז בערך – ממרוצי דראג, דרך תחרויות מהירות במישורי המלח של בונוויל ועד לאליפות העולם במכוניות GT ואפילו התנסות קצרה בפורמולה 1.
שלבי צבר עוד ועוד ניצחונות כשהמפורסם שבהם היה במרוץ 24 השעות היוקרתי של לה מאן ב-1959 אך לאחר כמה תאונות קשות ובשל בעיות לב נאלץ לפרוש מנהיגה.

למרות זאת, שלבי לא חשב לרגע לזנוח את אהבתו למכונות מהירות ועל אף שלא הייתה לו שום הכשרה פורמלית הוא הקים את סדנה לשיפורי רכב ובניית מכוניות מרוצים.

היצירה המשמעותית הראשונה של שלבי הייתה השלבי-קוברה שהתבססה על מכונית ספורט מתוצרת AC הבריטית שעברה תחת ידו של שלבי שיפורים ועדכונים רבים ובראשם השתלת מנוע וי 8 אימתני מתוצרת פורד.
השלבי-קוברה השתתפה במרוצים רבים בראשית שנות השישים והצליחה לא פעם גם להראות למכונית כמו השברולט קורבט שתוכננה על ידי טובי המהנדסים של ג'נרל מוטורס ואפילו ליצירות אקזוטיות עם מסורת כמו פרארי שגם חוואי מטקסס עם סדנה קטנה יכול להוציא תחת ידיו מכוניות ספורט מנצחות.

במחצית הראשונה של שנות ה-60, לאחר שהעסקה בה מכירת פרארי שנקלעה לקשיים לקונצרן פורד פוצצה ברגע על ידי אנזו פרארי, הנרי פורד השני החליט לנקום בפרארי ולהביס אותו על מסלול המרוצים.

לצורך כך הוא הורה למחלקת המרוצים של פורד להכין במהירות האפשרית מכונית מרוץ שתוכל לנצח את פרארי במרוץ 24 השעות של לה מאן שהיה בזמנו המרוץ היוקרתי ביותר בעולם. עם צ'ק פתוח אנשי פורד פנו ללולה, קבוצת מרוצים בריטית מפורסמת באותה תקופה, וטובי המהנדסים ונהגי המבחן הכינו את ה-GT40 למשימה.

אבל משהו לא עבד, ולאחר פרישה מביכה של שלוש מכוניות הקבוצה בשעות הראשונות של מרוץ 24 השעות של לה מאן והישגים מביכים בשאר מרוצי ה-GT של אותה עונה, בפורד החליטו לעשות רה-ארגון ולהחליף את "מומחי המרוצים" האירופאים בקרול שלבי.
היו מי שהרימו גבה, אבל זה עבד – ובגדול. ה-GT40 החלה לנצח מרוצים והצליחה להשפיל את פרארי ב"לה מאן" בשנת 1966 כשהיא תופסת את שלושת המקומות בפודיום. ההצלחה של פורד בסבב ה-GT המשיכה וגם בשלוש השנים שלאחר מכן ה-GT40 ניצחה את הלה מאן ובמקביל זכתה גם באליפות היצרנים כמה שנים ברציפות.

במחצית השנייה של שנות השישים שיתוף הפעולה של שלבי עם פורד עלה מדרגה. באותם ימים המוסטנג של פורד נהנתה מהצלחה מסחררת אך לא הציעה, מעבר למראה, יכולות ספורטיביות של ממש. שלבי הציע לפורד לתכנן עבורם גרסה של המוסטנג שתוכל לנצח מכוניות כמו הקורבט של ג'נרל מוטורס. בפורד היו ספקנים שהדבר אפשרי אבל מכיוון ששלבי ביקש תקציב פיתוח של 20 אלף דולרים בלבד החליטו ללכת על זה והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה.

שלבי הציג את המוסטנג GT350 שכללה, לבד ממנוע אימתני שהפיק 306 כ"ס, גם יכולות כביש מרשימות ביחס לתקופה שהפכו אותה לאגדה מוטורית ואת הפוני למכונית השרירים המשמעותית הראשונה של אמריקה.

בשנת 1970 בפורד שינו כיוון ובמקום להמשיך להשקיע תקציבים גדולים במרוצים ובדגמים ספורטיביים הוחלט להתמקד בדגשים אחרים כמו בטיחות וזיהום אוויר והשותפות עם שלבי הסתיימה באקורדים צורמים.

במהלך שנות ה-70 שלבי התמקד בפרויקטים קטני היקף בסדנה שלו הרחק מאור הזרקורים.

בשנות ה-80 לי אייקוקה, המנכ"ל שהצליח להרים את קרייזלר מהקרשים ובתקופת עבודתו בפורד היה זה שהמציא את המוסטנג, פנה לשלבי והציע לו לפתח עבור דודג' גרסאות ביצועים. כמו בעבר גם במקרה זה שלבי הצליח לקחת דגמים רופסים ועלובים של דודג' ולהפוך אותם למכוניות ספורט ראויות.

בעשורים הבאים שלבי היה מעורב בשני פרויקטים לייצור מכוניות ספורט אמריקאיות שקראו תיגר על פאר התוצרת האקזוטית מאירופה – דודג' ווייפר בראשית שנות ה-90 והדור הראשון של הפורד GT המודרנית בראשית שנות ה-2000.

ב-2004, לכבוד חגיגות 40 שנים למוסטנג ולמרות שכבר חצה את גיל 80, נקרא שוב שלבי אל הדגל ונתבקש להכין עבור פורד גרסה קיצונית של המוסטנג החדשה לזכר תפארת העבר. למרות גילו המופלג שלבי קפץ על ההצעה בהתלהבות של נער חובב שיפורים ותכנן את המוסטנג GT 500 עם הספק של כ-500 כ"ס ושלל שיפורים נוספים.

אוסף המכוניות של שלבי כולל כמה אבות טיפוס לדגמים, לא מעט גרסאות ספורטיביות שריריות שפיתח עבור יצרני הרכב האמריקאיים במהלך השנים וגם כמה מכוניות קלאסיות מלפני תקופתו.

בין היתר ניתן לציין פורד מודל T ומודל A וקרייזלר Airflow Sedan  מלפני המלחמה ועוד כמה מכוניות כמו דה-טומאסו פנטרה משנות ה-80 ודה סוטו משנות ה-50 ששלבי אהב אך לא היה לו חלק בפיתוחן, אך עיקר האוסף, כאמור, כולל מכוניות עם קשר ישיר יותר לאגדה המוטורית האמריקאית וכולל 6 מוסטנגים – ארבעה מהם משנות ה-60 מגרסאות GT350  ו-500 ושניים מודרניים משנות האלפיים.

חובבי רכבי קונצרן קרייזלר יוכלו למצוא במכירה שבעה רכבים ספורטיביים, בעיקר של מותג דודג', ששלבי תכנן עבור הקונצרן במהלך שיתוף הפעולה ביניהם בשנות ה-80 ואשר רובם נושאים את המספר הסידורי #1, כמו גם כמה אבות טיפוס (למשל גרסה לוהטת לטנדר הענקי דודג' ראם) שלא הגיעו לייצור.

אי אפשר כמובן בלי המכונית הראשונה שהביאה לשלבי פרסום – השלבי-קוברה 427, כאן בגרסת הארד-קור משנת 1965 ובמכירה תוצע גם המכונית הראשונה (והיחידה) ששלבי תכנן מדף חלק – Shelby Series 1  משנת המודל 1999.

המכירה לא כוללת אמנם כמעט אף מכונית בעלת ערך אספני קיצוני, אך נראה שבבית המכירות בטוחים ששמו של שלבי יגרום לאספנים לפתוח את הארנקים ועל כן הם החליטו להציע את כל המכוניות ללא מחיר מינימום.

The post הגלגלים של האגדה: אוסף המכוניות של קרול שלבי למכירה appeared first on TheCar.