החזרתו של מותג נשכח אל תעשיית הרכב המודרנית והריכוזית דווקא בעידן שבו יצרניות הענק נפטרות ממותגים שאינם רווחיים מנוגדת אמנם להיגיון הכלכלי אולם אינה בלתי אפשרית.

כפי שדיווחנו כאן, בימים אלה חוזר לחיים 'בורגוורד', אחד ממותגי העבר הגרמנים המצליחים, וזאת במימון סיני כבד, ואילו רנו מחיה את המותג 'אלפין' כדי לשווק תחתיו מכוניות ספורט יקרות.
בשני המקרים ישנה מוטיבציה כלכלית ושיווקית הגיונית: הסינים רוצים מותג מערבי וגישה לטכנולוגיה מערבית שבעזרתם יוכלו להתנסות ביצוא ושיווק מכוניות במדינות המערב, ואילו עבור רנו מדובר בהשקעה קטנה ואין לה דרך יותר טובה לייצר תדמית שתאפשר לה למכור מכוניות יקרות.

הסיפור של טאטרה שונה, ולכן מעניין ומרתק מצד אחד אבל מעט הזוי מן העבר האחר.
לפי הדיווח של Ekonom, מה שהצית את הרעיון הוא ביקוש מתגבר בצ'כיה למכוניות הנוסעים ההיסטוריות מתוצרת טאטרה, בעיקר כאלה שיוצרו בתקופה הקומוניסטית שאחרי מלחמת העולם השנייה ועד לשנת 1952, ותעשיית רסטורציה ואספנות שהתפתחה שם סביב מכוניות אלה.

טאטרה עברה בעשור האחרון מספר משברים כלכליים והעברות בעלות, ומאז שנת 2013 היא שייכת לחברת אחזקות בבעלות ציבורית.

ההיגיון הכלכלי והלוגיסטי מאחורי התוכנית של טאטרה לחזור לייצר מכוניות נוסעים טמון, כך על-פי מקורותיו של העיתון הכלכלי הצ'כי, בכך שיצרנית משאיות היא למעשה יצרנית של כלי רכב "בהתאמה אישית" אשר מדוגמים לפי דרישה ספציפית של הלקוח.

בטאטרה שוקלים להתבסס על פלטפורמה ועל מערכת הנעה של יצרנית רכב קיימת, ולהרכיב מכוניות יוקרתיות ויקרות במפעל של החברה תוך כדי התאמתן האישית לדרישות של לקוחות. מכוניות כאלה, אשר יוצעו בשלב ראשון ל"פטריוטים צ'כים עשירים", אמורות לעלות כ-100 אלף אירו לפני מיסים.

אם הרעיון ייצא לפועל סביר שהעיצוב של מכוניות מודרניות ישאל רמזים עבים מעיצובה של T-600 "טאטרהפלאן", ובעיקר בכל הקשור לפרופיל האירודינמי שלה.

בהתאם לסוג שיתוף הפעולה שטאטרה תצליח לקיים (אם תצליח) ייקבע האם אלה יהיו מכוניות קונבנציונליות, בעלות מנוע קדמי, או מכוניות אקזוטיות יותר בעלות מנוע מרכזי-אחורי.

כדי לחדש את המותג יצטרכו הצ'כים לנער מעליו שכבות עבות של בוץ ואבק, אבל מתחתיהן מסתתרים כמה יהלומים: טאטרה אמנם ייצרה גם מכוניות עממיות – בעיקר בתקופה שבין השפל הכלכלי למלחמת העולם השנייה, אבל יש לה מורשת מפוארת של בניית מכוניות יוקרה גם בין המלחמות וגם בתקופת השלטון הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה.

עם זאת, לאנשי טאטרה ישנה נגישות גבוהה מאד לטכנולוגיה אוטומטיבית מכיוון שצ'כיה היא מעצמה קטנה ומצליחה בתחום הייצור של כלי רכב, ובמהלך שנת 2016 יוצרו בה כ-1.3 מיליון מכוניות.
יצרנית המכוניות הגדולה והמוכרת במדינה היא כמובן סקודה, ששייכת לקבוצת פולקסווגן, אבל במדינה פועל גם אחד משני בסיסי הייצור החשובים ביותר באירופה עבור יונדאי וגם לטויוטה ופיג'ו-סיטרואן יש שם מפעל משותף.
בתחום הרכב הכבד טאטרה היא היצרנית המוכרת של משאיות, אוטובוסים וציוד מכאני, אבל גם לאיווקו יש שם מפעל ייצור למשאיות ואוטובוסים ואילו בתחום הדו-גלגלי ג'אווה הוא עדיין מפעל פעיל שייצר כ-1,300 כלים במהלך השנה.

מה שיותר חשוב – בצ'כיה פועלים כיום כמה עשרות ספקי משנה לתעשיית הרכב אשר מייצרים חלקים גם לייצור המקומי וגם לשאר מדינות אירופה.

הישרדות כנגד כל הסיכויים

מאז העידן הקומוניסטי ועד ימים אלה צברה טאטרה מוניטין עצום כיצרנית של משאיות בעלות יכולות שטח מרשימות ביותר וכושר שרידות חסר תחרות, ובין השאר זהו אחד הספקים המבוקשים ביותר לכלי רכב להובלה ושינוע של ציוד צבאי.

ההיסטוריה של טאטרה ארוכה ומפוארת ומגיעה אל ימי הבראשית של תעשיית הרכב: טאטרה היא היצרנית השלישית בעולם של כלי רכב ממונעים ואחת שרשמה מספר לא מבוטל של המצאות טכנולוגיות.
טאטרה נוסדה בשנת 1850 כיצרנית של כרכרות וייצרה את הכרכרה הממונעת הראשונה שלה בשנת 1897 – הרבה לפני רוב יצרניות הרכב הוותיקות בעולם.

בשתי הזדמנויות במהלך ההיסטוריה שלה הופסק ייצור מכוניות הנוסעים: הפעם הראשונה הייתה בשנת 1951, כאשר המפלגה הקומוניסטית החליטה להעביר את ייצור המכוניות שלה לידי סקודה ולמקד אותה בייצור משאיות וציוד צבאי, והפעם השנייה הייתה בשנת 1998, כאשר לא נותר היגיון כלכלי לייצור של מכוניות כאלה על-ידי חברה שזה לא עסק הליבה שלה.

בתקופה הקומוניסטית הבינו הצ'כים מהר מאד שסקודה של אותם ימים לא מצליחה להתמודד עם ייצור של מכוניות יוקרה גדולות ואמינות ולכן החזירו לטאטרה את המנדט לייצור מכוניות כאלה בשנת 1955, וזו הפכה להיות הספקית העיקרית של מכוניות שרד לבכירי למפלגה הקומוניסטית, ובמידה מסוימת גם לייצוא.

הרעיון הנוכחי, שאמור להיות מוכרע עד לאמצע השנה הבאה, החל להתגלגל במקביל להקמתו של מוזיאון חדש של החברה במפעל היציקה ההיסטורי שלה בעיר קובשידניצה. זאת לאחר שרנה מאטרה, אחד הבעלים של חטיבת המשאיות של טאטרה, רכש אוסף של כחמישים מכוניות ומשאיות מתוצרת טאטרה אשר חלקם שופצו על-ידי אספן צ'כי שמתגורר בדרום בוהמיה.
האוסף אמנם מבוסס ברובו על משאיות אבל כולל גם אמבולנסים, כלי רכב צבאיים, טרקטורים לגרירת מטוסים, אוטובוסים, וגם מכוניות נוסעים.

כאמור, המוטיבציה העדכנית לייצור מכוניות מונעת על-ידי הסנטימנט הצ'כי למכוניות העבר והגידול במספר המכוניות שמוחזרות לצ'כיה מן העולם ומשופצות בה, דבר שייצר "תעשיית שיפוץ" שלמה סביב המכוניות האלה. על-פי רישומי משרד התחבורה הצ'כי שופצו בשנים האחרונות מאות רבות של מכוניות מתוצרת טאטרה וכיום נעות על כבישי המדינה 5,175 מכוניות כאלה.

עובדה היסטורית מרתקת היא ששחזור של מכוניות ישנות היה חלק אינטגרלי מתהליך הייצור של טאטרה בעידן הקומוניסטי, דבר שהופך המון מכוניות לתיבות פנדורה מבחינת אספנים ומשפצי רכב.
הנוהל השגור באותו עידן היה שכל בכיר שמכוניתו הוחלפה על-ידי המפלגה מסר אותה בחזרה לטאטרה (קצת מזכיר את אסטון מרטין, להבדיל), וזו שיפצה אותה ושידרגה אותה לרמת האבזור והטכנולוגיה העדכנית לפני שמכרה אותה הלאה ללקוח המיוחס הבא.

הבסיס הגנוב של פולקסווגן חיפושית

אחד הפרקים המפוארים אך הטראגיים בהיסטוריה של החברה הוא דגם T-97 אשר פותח בין השנים 1936-1937 ואשר הועתק, למעשה, על-ידי פרדיננד פורשה כאשר זה "המציא" את "מכונית העם" (אשר לימים התגלגלה להיות "החיפושית") לפי הנחייתו של הפירר הגרמני.

ערב פלישת גרמניה לצ'כיה בתחילת מלחמת העולם השנייה תבעו הצ'כים את הגרמנים על העתקת הקונספט שלהם – שהתבסס על מבנה מרכב אירודינמי, שילדת "עמוד שידרה" ומנוע בוקסר אחורי מקורר אוויר – אולם עם הפלישה הוחרמה האופרציה הצ'כית על-ידי הנאצים. לאחר המלחמה חודשה התביעה ופולקסווגן (שהוקמה לאחר המלחמה) פיצתה את טאטרה בהסדר מחוץ לכותלי בית המשפט.

אבל אם מישהו מחפש סיבה טובה אחת שבזכותה ראוי שטאטרה תשוב אל זירת תעשיית הרכב העולמית ותייצר מכוניות מספיקה לכך העובדה שטאטרה הפיקה בשעתו את סרט הפרסומת המרתק, המופרע, המיוחד וההזוי ביותר – ובכל מקרה סרטון שלא משופע ב"תקינות פוליטית" רבה. זהו סרטון מעט ארוך אבל בהחלט מומלץ מפני שהוא מנפץ את כל הגבולות שבין חוק וסדר לבין יצירת עניין של הצופה במכונית נוסעים. צפייה נעימה.

The post טאטרה הצ'כית שוקלת חזרה לייצור מכוניות בזכות האספנים appeared first on TheCar.

עם זאת, ההיסטוריה של סקודה מתחילה הרבה לפני הפעם הראשונה בה רובכם התוודעתם למכונית המותג בעודכם ישובים במושב האחורי של מונית אוקטביה, וגם המון זמן לפני הסקודה פייבוריט שהגיעה לארץ לאחר נפילת מסך הברזל בראשית שנות ה-90'.

למעשה, השורשים של סקודה מתחילים עוד לפני העידן הקומוניסטי ומדובר ביצרנית שנוסדה בשלהי המאה ה-19', הרבה לפני חברת האם שלה פולקסווגן וגם לפני פורד, שברולט ורבים טובים אחרים.

צפו בכתבה שהכנו במיוחד עבור קוראי TheCar:

תחילת הדרך

הכל התחיל לפני 121 שנים, ב-1895, כשואצלב קלמנט, סוחר ספרים מהעיירה מלדה בולסלב, נתקל בבעיה באופניים היקרים שרכש. הוא פנה לחברה הגרמנית שייצרה אותם אך זו לא נאותה לעזור.

בעקבות המקרה הוא פנה למכרו, המהנדס ואצלב לורן, והשניים החליטו לייסד בעיירה סדנה ליצור אופניים. בתוך זמן הם החליטו להוסיף מנוע לאופניים שלהם ומשם הדרך להוספת עוד שני גלגלים הייתה קצרה ביותר ובתוך כעשור מאז שהחברה הוקמה היא כבר ייצרה מכוניות שפנו לאנשים מבוססים למדי.

אחרי מלחמת העולם הראשונה לורן וקלמנט נקלעו למצוקת מזומנים וב-1924 מכרו את החברה לתעשיין מקומי עשיר. מאותו יום תוצרי החברה נמכרים תחת המותג "סקודה".

הגב הכלכלי המוצק של סקודה אפשר לחברה להתפתח ולהציג דגמים מרשימים ששימשו את אצולת בוהמיה.

עוד ב-TheCar:
נהיגת התרשמות ראשונה: סקודה אוקטביה 1.0 ליטר
סקודה ראפיד ספייסבק סקאוט במבחן דרכים
סקודה סופרב החדשה במבחן

סקודה כמותג יוקרה

הרכבים של סקודה באותן שנים היו יקרים מאוד וכדי להפוך לבעליה של אחת ממכוניות המותג היה צורך להיפרד מסכום בו ניתן היה לרכוש באתה תקופה יותר משני בתים לא רעים.

מכוניות פרימיום הן בהחלט סגמנט רווחי ביותר, גם היום, אך מוגבל בהיקפו ומתוך הרצון לפנות לקהלים רחבים יותר, על רקע המיתון העולמי, בשנות ה-30' של המאה ה-20' התווספו להיצע גם דגמים עממיים יותר כמו הפופולר.

בשנת 1939 גרמניה הנאצית פלשה לצ'כוסלובקיה ובתוך זמן קצר הייצור האזרחי במפעל פסק.
בין השנים 1941-1945, בהוראת הגרמנים, ייצרו במפעלי החברה גרסאות צבאיות למכוניות המותג וכלי רכב משוריינים ובעקבות כך מפעלי סקודה הופצצו מהאוויר מספר פעמים על ידי מטוסי בעלות הברית.

אחרי המלחמה מהמפעל במלדה בולסלב נשארו בעיקר עיי חורבות, אבל בזכות רצון עז להשאיר את התקופה האפלה מאחור מנהלי החברה ועובדיה אספו את השברים, תרתי משמע, ובתוך מספר חודשים הקימו קו ייצור חדש ממנו התגלגלה הטודור שהיתה למעשה גרסה משודרגת לפופולר מלפני המלחמה.

התקופה הקומוניסטית

במסגרת הסדר העולמי החדש בשנים שאחרי המלחמה, צ'כוסלובקיה הצטרפה בשנת 1948 לגוש הקומוניסטי וסקודה הולאמה.

עם זאת, למרות האידיאולוגיה המרקסיסטית, גם מאחורי מסך הברזל סקודה שמרה על אופי עצמאי ובניגוד ליצרניות רכב מזרח אירופאיות אחרות, שעסקו בהרכבת רכבים בסיסיים שהתבססו על דגמים ארכאיים שנרכשו מהמערב, בשנות ה-50' וה-60' סקודה הציגה כמה מכוניות מקוריות מאוד כמו הפליסיה בגרסאות סדאן וקבריולה והאוקטביה בגרסאות סדאן וסטיישן, שמעבר לכך שהיו עדכניות למדי, נאות למראה ושימושיות הן אפילו הציעו, רחמנא ליצלן, הנאה מנהיגה.

בשנת 1964 סקודה הציגה את ה-MB – עוד מכונית מתכנון עצמאי לחלוטין בתצורת מרכב אחוד, לראשונה ברכבי המותג.

ב-MB היה מנוע אחורי (שהיה באותם ימים מאוד פופולרי במכוניות קטנות גם במערב) והיא הציגה עיצוב נאה יחסית ביחס לתוצרי הגוש המזרחי.

באותה תקופה בסקודה לא יודעו שה-MB למעשה תלווה את המותג במשך יותר משני עשורים, אך בקיץ 1968 בעקבות רוחות ליברליזציה שזכו לכינוי "האביב של פראג" הסובייטים פלשו למדינה והידקו את חיבוק הדוב ובכלל זה קיצצו בחדות את תקציבי הפיתוח של סקודה שבשנים הבאות נאלצה להתמקד בייצור דגמים אפרוריים מאוד שהתבססו על הפלטפורמה מראשית שנות ה-60'.

על אף קיצוץ הכנפיים, אנשי סקודה עדיין היו גאים בתוצרת שלהם וביחס לכלי רכב אחרים שיוצרו בגוש הקומוניסטי המכוניות של סקודה הציעו רמת בניה טובה, אמינות סבירה והנדסת אנוש מתקבלת על הדעת.
יתרה מזאת, על בסיס ה-MB וללא תקציב פיתוח של ממש הצליחו בסקודה לייצר גרסאות קופה וקבריולה עם תחת השם "ראפיד".

למרות מבנה בסיסי מיושן עם מנוע אחורי, גרסאות אלו, שהיו מצוידות במנוע שהפיק עד ל-130 כ"ס, זכו לכינוי החיבה "פורשה לעניים", הצליחו להימכר לא רע גם במערב אירופה ורשמו הישגים מרשימים במרוצי ראלי אל מול מכוניות מודרניות בהרבה.

על רקע רוחות חדשות בגוש המזרחי עם עלייתו של מיכאל גורבצ'וב לשלטון בשנת 1985 ולנוכח אווירת הגלאסנוסט, בשנת 1987 סקודה השיקה את הפייבוריט שהציגה מראה מודרני ונאה, מבנה יעיל ומנוע והנעה קדמיים.

לידתה של סקודה מחדש

הגלאסנוסט והפרסטרויקה הובילו להתפוררות מהירה של הגוש המזרחי ולכאוס כלכלי במדינות הגוש הסובייטי לשעבר כשחברות, מפעלים ואוצרות טבע שהיו בידי המדינה מצאו את עצמם ביום אחד ללא בעלים. חלקם פשטו את הרגל, אחרים נבזזו על ידי מקורבים לצלחת ועבריינים ורק בודדים שרדו בהצלחה את ההפרטה המהירה.

בניגוד ליצרניות רכב מזרח אירופאיות דוגמת לאדה הרוסית, דאצ'יה הרומנית ופולסקי מפולין שהיו לא יותר ממפעלי הרכבה מיושנים, לסקודה הייתה מורשת מוטורית אמיתית ולכן גם פולקסווגן וגם רנו התחרו על הזכות לרכוש את המותג הצ'כי.

בסופו של דבר הקונצרן הגרמני שבניגוד לרנו שחיפשה מותג לואו-קוסט לייצור דגמים מיושנים הבטיח לשמור על עצמאות המותג, זכה בעסקה.
במרץ 1991 נחתם ההסכם לרכישת השליטה בסקודה בתמורה ל-620 מיליון מארקים גרמניים במה שהיום, 25 שנים מאוחר יותר, ניתן ללא ספק להגדיר כאחד המיזוגים המוצלחים ביותר בעולם הרכב בעשורים האחרונים.

צילומים (וידאו וסטילס):
נעם וינד, Ivo Hercik

עריכה:
אודליה כהן

The post צפו: הצצה נדירה ל-120 השנים הראשונות של סקודה appeared first on TheCar.

השנים שאחרי נפילת מסך הברזל היו שנים מטלטלות מאוד לכלכלה במדינות הגוש הסובייטי לשעבר. חברות, מפעלים ואוצרות טבע שהיו בידי המדינה מצאו את עצמם ביום אחד ללא בעלים. חלקם פשטו את הרגל, אחרים נבזזו על ידי מקורבים לצלחת ועבריינים ורק בודדים שרדו בהצלחה את ההפרטה.
בניגוד ליצרניות רכב מזרח אירופאיות דוגמת לאדה הרוסית, דאצ'יה הרומנית ופולסקי מפולין, לסקודה הייתה מורשת מוטורית אמיתית והיה מדובר בהרבה יותר ממפעל להרכבת מכוניות מיושנות מפסי ייצור שנקנו מיצרניות במערב.

עוד ב-TheCar:
סידור למשפחה: קיה ספורטאז' במבחן דרכים מול סיטרואן C4 פיקאסו וסקודה אוקטביה
מבחן השוואתי: מאזדה 2 מול אופל קורסה, יונדאי i20 וסקודה פאביה
מבחן דרכים: סקודה סופרב החדשה 

למעשה סקודה היא אחת מיצרניות הרכב הותיקות בעולם. החברה נוסדה בשנת 1895 כסדנה לייצור אופניים וכעבור שנים ספורות החברה נכנסה גם לתחום האופנועים ולאחר מכן אל עולם המכוניות.

בשנות ה-30 של המאה ה-20 לסקודה היה ליין דגמים מודרני יחסית והחברה זכתה להצלחה לא מבוטלת. בתקופת הכיבוש הנאצי במהלך מלחמת העולם השניה הייצור במפעל פסק ואחרי המלחמה, עם הצטרפותה של צ'כיה לגוש הקומוניסטי, המפעל הולאם ובהתאם לאידאולוגיה המרקסיסטית התמקד בייצור מכוניות עממיות ופשוטות.
אולם, כאמור, באופן יחסי ליצרנים המזרח אירופאים האחרים, המכוניות של סקודה נהנו מתכנון עצמאי, מאיכות בניה טובה וממפרט מתקדם יחסית וחלק לא מבוטל של התוצרת יוצא למדינות שונות בעולם שם זכו רכבי המותג למוניטין טוב כרכב חסון המתאים גם למדינות מתפתחות עם כבישים גרועים.
יש שיאמרו שהפשטות והיעלות שמאפיינת את רכבי המותג גם היום עוצבה למעשה באותן שנים.
לצד הדגמים האפרוריים, המהנדסים הצ'כים הוציאו תחת ידיהם גם כמה מכוניות די מעניינות כמו למשל ה- 110Rומכונית קופה נאה ומהנה לנהיגה שזכתה לכינוי "פורשה לעניים".

הפייבוריט שהושק בשנת 1987 היה הדגם האחרון שתוכנן תחת השלטון הקומוניסטי ועל אף שבסטנדרטים מערביים לא היה מדובר ברכב מוצלח במיוחד, בפולקסווגן הטיבו לזהות את הפוטנציאל הטמון ביצרנית הותיקה וכאמור במרץ 1991 חתמו על הסכם לרכישת השליטה במותג בתמורה ל-620 מיליון מארקים גרמניים.

ההצלחה אמנם לא הגיעה בן לילה, אבל הגב והמזומנים של פולקסווגן אפשרו ליצרנית הצ'כית לגשר במהירות על הפערים הטכנולוגיים כתוצאה משנים מעבר למסך הברזל ובשנת 1994 הושקה הפליסיה הקטנה שכבר עשתה שימוש חלקי במכלולים של הקונצרן הגרמני וסימנה את החזרה של המותג הצ'כי לשווקים המערביים.
המכונית אמנם לא הציגה שום פסגה טכנולוגית אבל העניקה תמורה טובה לכסף וזכתה לדירוגים גבוהים בסקרי שביעות הרצון של לקוחות.
אך הפריצה הגדולה של סקודה התרחשה שנתיים מאוחר יותר ב-1996 עם השקת האוקטביה – משפחתית קומפקטית שהציגה עיצוב מודרני, מבנה נוצ'בק מעניין, תא מטען ענק, רמת בניה מצוינת וקבינה יעילה.

בשנת 2000 פולקסווגן רכשה את כל מניות החברה והיא הפכה לבעלת הבית הבלעדית של המותג ומאז שרכשה את המותג ועד היום הקונצרן השקיע בסקודה כ-11 מיליארד יורו.
עם זאת, ההשקעה ככל הנראה הייתה משתלמת וכיום סקודה מוכרת את תוצרתה ב-100 שווקים שונים, מייצרת כמיליון כלי רכב בשנה ונחשבת לאחד מעמודי התווך של הכלכלה הצ'כית.
כך למשל, בשנת 2014 היצרנית הייתה אחראית לקרוב ל-5 אחוזים מהתוצר המקומי הגולמי.

סקודה היא, כצפוי, מותג הרכב הפופולרי בצ'כיה וכ-85 אלף כלי רכב מתוצרת המותג נמכרו במדינה בשנה החולפת.
יתר 92 האחוזים שיוצרו נמכרו בשווקים זרים והיוו 8 אחוזים מכלל היצוא הצ'כי.
סין היא השוק הגדול ביותר של המותג עם מעל לרבע מיליון מכוניות בשנה, ואחריה ברשימה מגיעה גרמניה עם מעל ל-150 אלף כלי רכב בשנה המבטאים נתח שוק של 5.6 אחוזים באחד משווקי הרכב התחרותיים והאיכותיים בעולם.
בישראל כמות כלי הרכב שסקודה מוכרת אמנם נמוכה בהרבה, אך כבר מספר שנים מדובר במותג המצליח ביותר של קונצרן פולקסווגן בארץ ובאחד המותגים הפופולריים בישראל ובמהלך שנת 2015 נמכרו כאן מעל ל-17.5 אלף סקודות שמיקמו את המותג במקום השישי עם נתח שוק של 6.7 אחוזים.

מוזיאון סקודה. צילומים: נעם וינד

The post חתונת הכסף: סקודה ופולקסווגן חוגגות חצי יובל יחד appeared first on TheCar.