פרדיננד פייש, האיש שעיצב את קבוצת פולקסווגן המודרנית, נפטר אמש בהפתעה, בדרום גרמניה, בגיל 83. פייש היה אחד מנכדיו של פרדיננד פורשה, האיש רב הפעלים אשר קיבל מאדולף היטלר את המנדט לתכנן ולבנות את "מכונית העם" – מכונית שלאחר תום מלחמת העולם השנייה יוצרה על-ידי חברה אחרת לגמרי ותהפוך ל"חיפושית".

פייש נולד בווינה לזוג הורים נאצים בשנת 1937, בסמוך לאחר שסבו – אבי אימו – החל לפתח את החיפושית. לאחר המלחמה הקימו בני משפחת פורשה את החברה שנושאת את שמם, ובנו מכוניות ספורט, ואילו פייש נשלח ללימודים בפנימייה שוויצרית ולאחר מכן למד הנדסה בשוויץ. בשנת 1963 הוא החל לעבוד עבור דודו (בנו של פרדיננד פורשה) בחברת פורשה, וכבר אז התגלה כבעל מזג הרפתקני. פייש חתום על דגם המירוץ המפורסם והמצליח של פורשה – 917 – שהונע בשעתו על-ידי מנוע 12 צילינדרי מקורר אוויר שסיפק כ-600 כ"ס.

ההימור הזה אמנם הצליח, אבל כדי להבין את ההיקף שלו, כמו גם מהלכים שפייש ביצע בהמשך הקריירה שלו, די אם נציין שעלות התכנון והייצור של 25 מכוניות מדגם 917 גזלה בשעתו שני שלישים מתקציב המירוצים השנתי של פורשה. זה היה תקציב הפיתוח העיקרי של החברה ולכן זכה המהלך הזה לביקורת רבה.

בהמשך התגלו חילוקי דיעות בין פייש למשפחתו המורחבת ובשנת 1972 הוא עבר לעבוד בחברת אאודי, שם התקדם לימים לתפקיד האחראי על הפיתוח ובשנת 1988 מונה לתפקיד המנכ"ל. לזכותו רשומים פיתוחים טכנולוגיים ייחודיים באאודי, למשל מערכת ה'קוואטרו' להנעת ארבעת הגלגלים, וגם בקבוצת פולקסווגן כולה, למשל מנועי ה-V5, ה-W6 וה-W12.

לאחר שסיים את תפקידו כמנכ"ל אאודי מונה פייש בשנת 1993 למנכ"ל קבוצת פולקסווגן, ובתקופה זאת, כמו גם לאחר מכן כאשר מונה בשנת 2002 ליו"ר מועצת המנהלים של הקבוצה, הוא הוציא אותה למסע מיזוגים ורכישות חסר תקדים בתולדות תעשיית הרכב. בתקופתו פולקסווגן כבר הייתה הבעלים של אאודי, ובעלת השליטה בסיאט ובסקודה, ותחת שרביטו הושלמה ההשתלטות על מלוא הבעלות בחברות האלה. במקביל הקימה פולקסווגן מחדש את המותג אאודי כמותג יוקרה, רכשה בעלות חלקית בפורשה, שעמדה בפני פשיטת רגל, השתלטה על למבורגיני ודוקאטי, נלחמה בב.מ.וו. על המותג רולס-רויס (ולבסוף הסתפקה במותג בנטלי), ורכשה את יצרניות המשאיות סקניה ומאן וכן חברות תעשייתיות שונות. אחת ההשקעות הראוותניות ביותר של קבוצת פורשה הייתה המצאה מחדש של מותג הסופר-יוקרה 'בוגאטי', ובניית כמה מן המכוניות המתוחכמות והיקרות ביותר בעולם.

גם בהקשר הזה חלק מן ההשקעות הצליחו יפה מאד, ואחרות זכו לביקורת רבה, עד כדי כך שבימינו יש מי שמבקשים לפרק חלק מ"אימפריית הרכב הרב מותגית" ולמכור חלקים ממנה לטובת השקעות בתחבורה חכמה, רכב אוטונומי ורכב חשמלי.

פייש גם היה מעורב בתככנים המשפחתיים בתוך חברת פורשה – שמשפחתו היא חלק מקבוצת הבעלים בה, ובתקופתו ניסתה פורשה להשתלט השתלטות עויינת על קבוצת פולקסווגן, שהייתה, כאמור, אחת מבעלות השליטה בחברה. בסופו של דבר התהפכו היוצרות ופולקסווגן היא זאת שהשתלטה על פורשה. מאותו רגע ירדה קרנו של פייש, כמו גם של כל יורשי משפחת פורשה, ובשנת 2015 (גם בגלל חילוקי דיעות בנושאי מינוי מנהלים) הוא נודה ממועצת המנהלים של הקבוצה.

פייש חתום גם על מספר כשלונות, כמו למשל הניסיון לבנות מכונית אלומיניום קלה על-ידי אאודי (A2) או מכונית יוקרה עם הסמל של פולקסוואגן (פייתון). אבל הסכסוך עם מועצת המנהלים של פולקסווגן הפריד אותו מן הקבוצה רגע לפני הכישלון הגדול ביותר שלה – פרשת דיזלגייט.

מקורות עיתונאיים בגרמניה מדווחים שפייש בן ה-82 התמוטט במהלך בילוי במסעדה בבוואריה, דרום גרמניה, ביום ראשון בערב, מול אשתו אורסולה, ולאנשי הרפואה לא נותר אלא לקבוע את מותו במקום.

The post נפטר האיש שעיצב את קבוצת פולקסווגן המודרנית appeared first on TheCar.

חברת הייעוץ האירופאית Evercore, אשר מונתה על-ידי קברניטי פולקסווגן כדי להשיג את העסקה הטובה ביותר במכירת יצרנית האופנועים דוקאטי, קיבלה עד עתה לא מעט הצעות רכש מעניינות בסכומים שנאמדים ככל הנראה בין 1.2 ל-1.5 מיליארד אירו.

בין השמות שנזכרים בשלב זה בולטים כמה מובנים מאליהם – יצרניות אופנועים מתחרות שמבקשות להגדיל את פעילותן באמצעות רכישה ומיזוג, חברות פיננסיות שכנראה מזהות עסק יציב ומניב, וגם לפחות שם אקזוטי אחד – יצרנית האופנה האיטלקיה 'בנטון'. עם זאת, גם בנטון נופלת לתוך הקטגוריה השנייה, היות שמדובר בחברת האחזקות שלה, כלומר בחברה עסקית שמחפשת לעצמה השקעה טובה.

דוקאטי נשלטת על-ידי חטיבת למבורגיני ששייכת לאאודי, שהיא בעצמה חלק מקונצרן פולקסווגן, והעובדה שכל כך הרבה גופים כלכליים – שלא כולם קשורים לתעשיית הרכב – מתעניינים בדוקאטי מחזקת את התחושה שהמוטיבציה של פולקסווגן למכור את אחזקותיה היא יותר אמוציונלית מאשר רציונלית. אחרי הכל, דוקאטי היא חברה מאד רווחית שמכרה בשנה שעברה לבדה מכירות בסך 731 מיליון אירו, היא נמצאת בתקופה הטובה בתולדותיה. פולקסווגן, מנגד, לא נמצאת במצוקה פיננסית כה קשה שמחייבת אותה להיפטר מנכסים טובים.

מכל מקום, במהלך השבוע הקרוב נדע כנראה מי מבין המציעים יעלה לסיבוב שני של התמחרות, ועוד לפני שסוקרים את המתמודדים ראוי להדגיש מי בכלל לא נמצא ברשימה הזאת למרות השמועות שהופרחו לא מכבר באוויר: הארלי דוידסון. להארלי יש ככל הנראה צרות משל עצמה, שאיתן היא מתמודדת, ולכל הפחות על-פי דיווח של סוכנות הידיעות רויטרס האמריקנים לא הציעו הצעה לרכישת דוקאטי.

עוד שם שעלה בשבועות האחרונים בבורסת השמות, וככל הנראה נרתע מן המחיר הגבוה, היא יצרנית האופנועים הסינית הלונסין מוטור.

מבין מי שכן הציעו הצעות בולטות ראשית לכל חברות ההשקעה שלא קשורות לתעשיית הרכב, והמעניינת מכולן היא חברת ההשקעות CVC Capital Partners שהייתה הבעלים הקודמים של דוקאטי ומכרה אותה לפולקסווגן בשנת 2012 תמורת 860 מיליון אירו. Edizione Holding, חברת ההשקעות של בנטון, הגישה כאמור הצעה בסך 1.2 מיליארד אירו, ובמקביל לה הוגשו גם הצעות של החברות 'אינדסטריאל', 'אדוונט' ו-PAI. כל אלה הן כאמור גופים פיננסיים, אולם לא מן הנמנע שאם מי מהם יעלה לשלב הבא הוא יחבור בדרך זאת או אחרת ליצרנית אופנועים או מכוניות.

יצרניות האופנועים בטירוף

ההצעה המעניינת ביותר, ואולי גם המפחידה ביותר, שהוגשה על-ידי יצרנית מתחום האופנועים היא זאת של 'בג'אג' מוטורס', שמחזיקה בכמחצית מן הבעלות ב-KTM האוסטרית.
החברה ההודית היא חלק מקונצרן ענק ש"יושב" על קופת מזומנים של 13 מיליארד דולר, ובעל השליטה בחברה, רג'יב בג'אג', רמז רמז עבה מאד אודות כוונותיו בראיון לעיתון הכלכלי ההודי 'The Economic Times', כאשר אמר ש"אנחנו קרובים מאוד לסיום של ברית מבטיחה מאד. זה לא בטוח שזה יקרה, אבל אם זה יקרה, זה יפתח אפשרויות עצומות עבור החברה".

עוד אמר בג'אג' באותו ראיון ש: "לחברה שלנו יש את המשאבים הכספיים הדרושים… זאת הסיבה שאנחנו שומרים את הכסף שלנו אצלנו, כדי שלפעמים, כאשר מגיעה הזדמנות, אנחנו מוכנים". לבג'אג' יש נתח שוק גדול במזרח אסיה בכלל ובהודו בפרט, הברית עם KTM הזניקה אותה מבחינה טכנולוגית והוכיחה את עצמה היטב גם מבחינתם של האוסטרים, ואילו רג'יב בגאג' כבר התבטא יותר מפעם אחת ואמר שהוא לא מתכוון להגדיל את נתח הבעלות של בג'אג' ב-KTM היות שהוא מאמין ביכולות הניהוליות של שותפיו וש"הם חברים".

בשונה מ-KTM, דוקאטי תלויה כיום בשוק אופנועי הפרימיום ובקטגוריית הביניים, ואין לה דריסת רגל בפלחי שוק של אופנועים זולים או קטנים, וזה כמובן יכול להשתנות אם בעלת הבית שלה תהיה יצרנית הודית. אלא שאיחוד עם החברה שמחזיקה בבעלות על KTM תצמצם בהכרח את התחרות הכל כך נחוצה בתעשיית האופנועים.

יצרנית רכב אחרת שנמצאת ברשימה היא קבוצת פולריס, אשר בין השאר רכשה והחייתה את המותג 'אינדיאן' ובמקביל לכך סגרה מותג אופנועים אחר שהקימה קודם לכן – 'ויקטורי'.
לפולריס יש את המשאבים הפיננסיים הנחוצים לרכישת דוקאטי, המותגים שברשותה לא נמצאים בתחרות ישירה מול דוקאטי כמו KTM, והיא יכולה לייצר סינרגיות בתחומי המחקר והפיתוח, אולי גם בתחום הייצור.

מתמודדת לא פחות מעניינת היא היריבה הגדולה של פולריס – חברת BRB (לשעבר חלק מקבוצת בומברדיה) שמייצרת את אופנועי הים 'סי-דו' ואת הטרקטורונים ורכבי ה-SBS קאן אם.
BRB היא גם הבעלים של יצרנית המנועים האוסטרית הנחשבת 'רוטאקס' שסיפקה ומספקת מנועים גם לתעשיית האופנועים, וכרגע עדיין אין לה נוכחות בעולם הדו-גלגלי אבל יש לה רשת הפצה עולמית שתשמח לייצג מותג נחשק כמו דוקאטי.

חברת השקעות אחרת, אייכר מוטורס (Eicher Motors), מחזיקה ביצרנית האופנועים ההודית 'רויאל אנפילד', וגם היא נמצאת ברשימה של הסיבוב הראשון.

לא טוב ליהודים

כמעט כל עסקה מבין כל אלה שנזכרות כאן עלולה שלא להיות טובה ללקוחות הישראלים ולשוק האופנועים הישראלי, ובעיקר עסקה שתעביר אי פעם בעתיד את זיכיון היבוא של דוקאטי לידי ד.ל.ב מוטוספורט (שמחזיקה ב-KTM מחד ובפולריס מאידך) או לידי עופר אבניר (שמייצגת את BRB) – מפני שמצב כזה יצמצם את התחרות בשוק הישראלי הריכוזי ממילא.

גם רכישה על-ידי חברת השקעות, ככל שהיא לא תגובה על-ידי גוף מתעשיית האופנועים או המכוניות, עלולה שלא להועיל או אף להזיק לדוקאטי בטווח הארוך.

שמועות שנפוצו בעולם לפיהן עסקת המכירה של דוקאטי תתפוצץ בגלל לחץ של ארגוני העובדים של פולקסווגן לא יכולות להילקח ברצינות מכיוון שעם כל הכבוד לעובדים האיטלקים, אלה לא ממש מעניינים את עמיתיהם בוולפסבורג, גרמניה.

לעומת זאת, עדיין ייתכן שיווצר לחץ פוליטי פנים ארגוני בתוך פולקסווגן, של מי שיפקפקו בכדאיות המכירה מבחינת הגרמנים. אלה עשויים לטעון שמאחורי המהלך עומד אך ורק הרצון למחוק את המורשת של פרדיננד פייש, מי שניהל את הקבוצה והיה היו"ר שלה בעת רכישת דוקאטי. במקרה כזה נותר עדיין סיכוי קטן שהמכירה תיגנז, הגם שכרגע זאת לא נראית אפשרות מאד ריאלית.

The post המירוץ נמשך: מי יקנה את דוקאטי? appeared first on TheCar.

הצהרה שפרסמה ביום שישי חברת האחזקות פורשה SE, אשר שולטת ב-52% מזכויות ההצבעה בדירקטוריון קבוצת פולקסווגן, מאשרת דיווחים שונים בתקשורת הגרמנית לגבי רעידת אדמה נוספת שצפויה בחברה: פרדיננד פייש, נכדו של האיש שעל שמו נקראת פורשה, צפוי למכור בקרוב את מניותיו שערכן נאמד בכ-1.2 מיליארד דולר.

פייש מחזיק בכ-14.7% מן הבעלות בחברה המשפחתית פורשה SE שבאמצעותה שלטו משפחות פורשה-פייש במידה רבה בהחלטות אסטרטגיות הרות גורל של יצרנית הרכב הגדולה ביותר בעולם כיום, והוא עשוי לפרוש ממנה בגלל סכסוך משפחתי שהוא בין התורמים לו.

פורשה SE נוסדה בשנת 1931 על-ידי סבו של פייש, פרדיננד פורשה, אשר תכנן את המכונית שמוכרת כ"חיפושית" של פולקסווגן בהתאם לחזון הנאצי ערב מלחמת העולם השנייה. המבנה הנוכחי של החברה נוצר בין השנים 2007-2012 והיא מחזיקה כיום בכ-31.5% מן הבעלות וברוב זכויות ההצבעה בקבוצת פולקסווגן.

פייש, אחד מעשירי אוסטריה, נחשב לאחת הדמויות החזקות והמשפיעות בתעשיית הרכב.
פייש ניהל את אאודי והפך אותה מיצרנית של מכוניות גדולות אך משעממות לאחת משלוש יצרניות היקרה הגדולות בגרמניה ובעולם, ומשנת 1993 ניהל את קבוצת פולקסווגן ויצא למסע רכש חסר תקדים שבמהלכו השלימה החברה את רכישת הבעלות בסקודה ורכשה את בנטלי, בוגאטי, למבורגיני, מאן, סקניה, דוקאטי ועוד.

בעשור האחרון היה פייש מעורב בשתי פרשות משמעותיות בניהול החברה: ניסיון כושל של פורשה להשתלט השתלטות עויינת על פולקסווגן בשנת 2009 (שבסופו קרה ההיפך – פולקסווגן השתלטה על פורשה בשנת 2012), וניסיון כושל אחר להדיח את מרטין וינטרקון, מנכ"ל פולקסווגן שאותו, במקור, מינה פייש. לאחר ניסיון זה, באפריל 2015, נאלץ פייש לפרוש מראשות דירקטוריון הקבוצה ובתוך כדי כך החל להיחשף סכסוך משפחתי לא פשוט.

על-פי דיווחים בתקשורת הגרמנית מה שמכניס את פייש לפינה וככל הנראה מאלץ אותו למכור את מניותיו בחברה היא הטענה שלו – אשר מוכחשת על-ידי פולקסווגן, לפיה מרטין וינטרקורן דיווח לדירקטוריון החברה על חקירת 'דיזלגייט' כחצי שנה לפני התפוצצות הפרשה.

סיכום ניסיון ההשתלטות של פורשה על פולקסווגן יצר מצב שבו למשפחה יש, כאמור, רוב בזכויות ההצבעה וכמעט שליש מן הבעלות, אבל המבנה הנוכחי של מועצת המנהלים של קבוצת פולקסווגן מוגדר על-ידי אנליסטים שונים ככזה שלא מאפשר לו לנהל בחופשיות את החברה. שלושת הכוחות החזקים בדירקטוריון כעת הם משפחות פורשה-פייש, מדינת סכסוניה תחתית (שמחזיקה בכ-20% מן הבעלות), ונציגי האיגודים המקצועיים של העובדים.

מכירת חלקה של המשפחה למשקיעים שאינם נתונים ללחץ פוליטי כזה או אחר, וגם לא לאילוצים משפחתיים, תדלל את השפעת המדינה והעובדים ותאפשר לפולקסווגן להתנהל מתוך שיקולים עסקיים חופשיים יותר – מה שעלול לפגוע בעובדים אבל (אולי) לשפר את כושר התחרותיות של הקבוצה.

סביר להניח שמבין כל המשקיעים הפוטנציאלים מי שיש להם אינטרס ראשון במעלה לקנות את חלקה של המשפחה, ולשלם תמורתו פרמיה נדיבה ביחס למחיר השוק, הם השותפים של פולקסווגן לפעילויותיה בסין: שתי הענקיות המקומיות SAIC ו-FAW אשר נשלטות על-ידי הממשלות המקומיות ויכולות לגייס כל סכום שיידרש לצורך זה. בתסריט כזה ישימו הסינים רגל ביצרנית הרכב הגדולה בעולם וזאת לאחר שכבר הציבו את עצמם בוולוו, פיג'ו-סיטרואן-אופל, קבוצת רובר ועוד.

פייש לא יכול אמנם למכור את מניותיו בשוק החופשי ללא כל מגבלה היות שלמשפחתו יש זכות סירוב ראשונה, אולם לא סביר שהמשפחה תוכל לגייס סכומי כסף דומים לאלה שהסינים יכולים לשים על השולחן.

The post דיזלגייט מכה שנית: פרדיננד פייש עוזב את פולקסווגן appeared first on TheCar.

מועצת המנהלים של קבוצת פולקסוואגן, שצפויה לעבור את טויוטה ולהתמקם כיצרנית הרכב הגדולה ביותר בעולם, בחרה בסמנכ"ל הכספים של החברה, האנס דיטר פואטש (Pötsch) כמועמד ליו"ר מועצת המנהלים של המועצה. המינוי, שצפוי להיות מאושר, ייכנס לתוקפו בחודש נובמבר הקרוב.

בהודעה לעיתונות בסוף השבוע הודיעה המועצה המפקחת של פולקסוואגן על החלטתה לתמוך בהצעה של נציגי בעלי המניות של דירקטוריון פורשה, אחת מבעלות המניות המרכזיות בקבוצה, לבחור בהאנס דיטר פואטש כיו"ר שיחליף את פרדיננד פייש, היו"ר האגדתי והכל יכול של הקבוצה, אשר הודח באפריל האחרון. פואטש בן ה-64 מכהן כסמנכ"ל הכספים של פולקסווגן מאז שנת 2003.

ארנדט אלינגהורסט, מנהל מחלקת מחקר הרכב בחברת המחקר העולמית Evercore ISI אמר בסוף השבוע בהודעת דוא"ל שהפיץ ללקוחותיו שמדובר במהלך מוצלח היות שפואטש "מכובד בקהילה הפיננסית ויש לו "הבנה ברורה" של הבעיות הכלכליות העיקריות שבפניהן ניצבת קבוצת פולקסווגן". אלה, לדבריו, כוללות רמת הון גבוהה והוצאות גדולות על מחקר ופיתוח, כמו גם עלויות גבוהות של עבודה וחומרי גלם. מנגד, גורמים אחדים במועצת המנהלים טענו שהמינוי, ללא תקופת צינון מתאימה, עלול להיות בעייתי.

עד לא מכבר נחשב מרטין וינטרקורן, מנכ"ל הקבוצה, למועמד המוביל לתפקיד הזה, לאחר שניסיון הדחתו על-ידי פייש באפריל האחרון גרם בסופו של דבר דווקא להדחת היו"ר.
וינטרקורן, כך הוחלט, יוסיף לשמש כמנכ"ל לאחר שחוזה ההעסקה שלו הוארך עד לשנת 2018.

בהודעתה לעיתונות ציינה מועצת המנהלים של החברה ש"פוטאש הוא המועמד המתאים לתפקיד יו"ר המועצה המפקחת… הוא ניכר בראייה אסטרטגית, ידע מקיף של תעשיית הרכב וניסיון רב בשווקים הפיננסיים".

מינויו של יו"ר אצל יצרנית רכב אולי לא היה מעניין בחברה בגודל בינוני או קטן, אבל כאשר מדובר ביצרנית שמתכוונת להיות הגדולה ביותר בעולם, ואשר נדרשת לקבל החלטות אסטרטגיות משמעותיות בקנה מידה עולמי – מדובר במינוי המשמעותי ביותר בתעשיית הרכב בעתיד הנאה לעין.

The post פואטש יחליף את פייש כיו"ר פולקסוואגן appeared first on TheCar.

פעם, די מזמן למען האמת, המותג פולקסווגן ("מכונית העם") הצדיק את השם שלו וייצר מכוניות עממיות, אמינות ואהודות.

מאז, בדרכה אל המקום השני בטבלת יצרניות הרכב הגדולות בעולם, איבדה הקבוצה הזאת את הדומיננטיות בפלחי השוק הזולים והתמקדה בפלחי שוק רווחיים יותר, של מכוניות לא זולות.

פולקסוואגן אמנם מובילה את המכירות בשוק הסיני, הגדול ביותר בעולם, ולא מסתירה את שאיפותיה לעקוף את טויוטה ולהיות יצרנית הרכב הגדולה ביותר בעולם, אבל לא כל דבר שבו נוגעים אנשיה הופך לזהב. רחוק מכך.

אך לפני כחודשיים התחולל מהפך דרמטי בהנהלת קבוצת פולקסוואגן, ודי בקרוב צפויים שם שינויים ארגוניים מאד משמעותיים, ולא מן הנמנע שמאחורי שני האירועים הללו מסתתר הכשלון של פולקסוואגן לשוב לשורשיה ולייצר מכונית עממית וזולה.

כבר לפני קרוב לשלוש שנים הכריזו מקורות בפולקסוואגן שהם לא מתכוונים להשאיר את חלקו הזול של שוק הרכב לשליטה בלעדית של רנו-ניסאן (עם דאצ'יה ודאטסאן) ושל שברולט, ושהם יציגו כבר בשנה הבאה (2016) מכונית עממית שתעלה בין 6,750 ל-9,000 דולר.

אלא שמנהלי ומהנדסי החברה לא הצליחו לעמוד ביעד הזה ולהתקדם עם הפרויקט, ולא יציגו מכונית כזאת בשנה הבאה, וזה עושה להם בעיה גדולה מאד בשווקים המתפתחים בכלל, ובפרט בסין.

ערב הדחתו של פרדיננד פייש מכס יו"ר הקבוצה הוא עסק בניסיונות להדיח את המנכ"ל שלו ובן טיפוחיו, מרטין וינטרקורן, בטענה שזה לא הצליח לחלץ את החברה מן הבוץ שבו היא מדשדשת בשוק הצפון אמריקני ובסין.
בסופו של דבר, כזכור, התהפכו היוצרות, פייש שב בידיים ריקות אל ביתו (המפואר) שבאוסטריה בעוד שמועצת המנהלים של החברה נותנת גיבוי מלא לוינטרקורן, וממש לא מופרך להניח שזאת הסיבה לעיתוי שבו בחר כעת וינטרקורן להתראיין לעיתון הגרמני החשוב בילד אם זונטאג (Bild am Sonntag) ולהבטיח שם שפרויקט המכונית העממית של פולקסוואגן קום יקום.

בראיון, אשר פורסם ביום ראשון השבוע, הצהיר וינטרקורן שבמהלך שנת 2018 תשיק פולקסוואגן בשוק הסיני לא מכונית עממית אחת, אלא משפחה שלמה של מכוניות זולות וזו תכלול – כך אפשר להבין – מכונית סדאן, מכונית האצ'בק, וגם קרוס-אובר אופנתי.
יעד המחיר – בין 9,000 ל-12,300 דולר, גבוה אמנם לא במעט מן היעד המקורי (החל ב-6,750 דולר כאמור), אבל עדיין נמצא בטווח המחירים הנמוך.
וינטרקורן אמר שהמכוניות אמנם מיועדות לשוק הסיני, אבל "החברה לא תפסול את האפשרות לשווק אותן גם במדינות אחרות אם יהיה לכך ביקוש".

אנליסטים שניתחו את הדברים סבורים שפולקסוואגן מכוונת בראש ובראשונה לשווקים המתפתחים – שם צפוי עיקר הגידול בביקוש למכוניות בשנים הבאות – כלומר לסין, הודו, מזרח אסיה ודרום אמריקה – אבל מתעניינת גם בפוטנציאל המכירות של מכוניות זולות בשווקים המפותחים.

לא לאבד את הראש

פולקסוואגן היא יצרנית הרכב המובילה במכירות בשוק הסיני מזה קרוב לעשור, ובאמצעות שיתופי הפעולה שלה עם יצרן הרכב הגדול ביותר במדינה – SAIC, ועם יצרן גדול מאד נוסף – FAW (שכל אחד מהם עובד גם עם יצרני רכב מערביים אחרים) היא מחזיקה ביותר מ-14% נתח שוק.

אלא שלא לעולם חוסן, ופולקסוואגן כבר חשה את האספלט מתחמם מתחת לגומי שלה בגלל ההתחזקות של יצרנים אחרים שזיהו טוב יותר את מגמות הביקושים בשוק הסיני.
במחצית הראשונה של 2015 איבדה פולקסוואגן כ-3.7% ממכירותיה בשוק שסך המכירות בו עלה בכ-5%. מדובר אמנם עדיין במכירות של יותר מ-1.2 מיליון יחידות, אבל המגמה ברורה ולא החלה אתמול.

פולקסוואגן פיספסה את שינוי המגמה שחל בשוק הסיני בשנים האחרונות, ובמיוחד את המעבר ממכוניות גדולות פיזית למיניוואנים ולקרוס-אוברים, לצד גידול בפלח השוק של מכוניות עממיות.
בשעה שג'נרל מוטורס, פורד ופיג'ו-סיטרואן הציגו, כל אחת, שלושה קרוס-אוברים, פולקסווגן מציעה רק שני קרוס-אוברים מתוך 25 דגמים שלה בסין, ורק אחד מהם, טיגואן, מיוצר בייצור מקומי (טוארג מיובא מאירופה ומשלם מיסי יבוא גבוהים).

שברולט השיקה לא מכבר את מכונית הסדאן הקטנה ניוסייל (New Sail), ממנה היא מוכרת כעשרת אלפים יחידות בכל חודש תמורת כ-9,660 דולר.
המכונית הנמכרת ביותר של פולקסוואגן, שההצלחה שלה אולי גם עומדת בעוכרי החברה, היא מכונית הסדאן העתיקה סנטאנה, שמחירה התחלתי היא 13,700 $.
כאמור, בפולקסוואגן מבינים את המצב ומזה לפחות שלוש שנים מבטיחים תשובה בדמותה של "מכונית תקציב" חדשה, אבל עד היום לא הצליחו לפצח את הנוסחא למוצר כזה.

לא מיותר להזכיר שהצהרות של בכירים בפולקסוואגן בנוגע למכונית עממית וזולה נשמעו לאורך כל השנים האחרונות, ובשנת 2013 ניסו אנשי פולקסוואגן לפתח מותג זול יחד עם שותפיהם הסינים ב-FAW, תוכנית שככל הידוע לא התקדמה.
באפריל האחרון, בתערוכת שנחאי, הבטיח יוכם הייצמן (Jochem Heinzmann), מנכ"ל פולקסווגן סין, שהחברה שוקדת על בניית מכונית שתעלה 7,900 דולר (אם כי הוא הודה שהם "עדיין נאבקים בעלויות").

The post פולקסוואגן חוזרת לשורשים: תציג משפחת מכוניות עממיות בשנת 2018 appeared first on TheCar.

היו"ר הדומיננטי של קבוצת פולקסוואגן נאלץ להתפטר לאחר שנכשל בניסיון להדיח את מנכ"ל החברה. שינוי המבנה הניהולי עשוי להביא לגיבוש אסטרטגיה עולמית חדשה

פרדיננד פייש, היו"ר הדומיננטי ביותר בתולדות קבוצת פולקסוואגן, הודיע אתמול (שבת) על התפטרותו מתפקיד יו"ר הקבוצה לאחר שהפסיד את תמיכת דירקטוריון החברה ואת הקרב שניהל בחודש האחרון כנגד מנכ"ל פולקסוואגן מרטין וינטרקורן.

פייש, האוסטרי בן ה-78, הוא אחד מנכדיו של פרדיננד פורשה – ממציא החיפושית ומייסד חברת פורשה, והוא נחשב לאחד הכוחות המניעים מאחורי הפיכת קבוצת פולקסוואגן לאחת שנאבקת על תואר יצרנית הרכב הגדולה ביותר בעולם.

כמנהל בכיר בקבוצה החל פייש את דרכו באאודי – שאותה הפך בתקופתו למובילה הנדסית וליצרנית יוקרה, משם עבר לנהל את כל קבוצת פולקסוואגן ותחת ניצוחו הפכה החברה בשעתו לרווחית לאחר מספר שנות הפסדים.

פייש, מעשירי אירופה, הוא אחד הכוחות שעמדו מאחורי ניסיון ההשתלטות הכושל של פורשה על פולקסוואגן לפני מספר שנים, שבסופו השתלטה דווקא פולקסוואגן על חברת פורשה, ועד לאחרונה הוא גם הצליח להדיח מתפקידיהם את המנהלים שעלו לגדולה בחברה – למשל את המנכ"ל שירש אותו כאשר הפך ליו"ר – ברנד פישטסרידר.

הפרשה הנוכחית, שבסופה נאלצו להתפטר מן הדירקטוריון לא רק פייש אלא גם אשתו אורסולה, החלה לפני כחודש בראיון שהעניק פייש לשבועון הגרמני 'דר שפיגל', ובו טען שבינו לבין וינטרקורן חל נתק.

אתמול הביעה ועדת ההיגוי של הדירקטוריון אי אמון דווקא בפייש, כאשר הצביעה כנגדו ביחס של חמישה לאחד – ובין המצביעים נגדו היה אפילו בן דודו, נכד אחר של פורשה – וולפגאנג פורשה, שמכהן כיו"ר חברת האחזקות המשפחתית פורשה SE.

היחסים העכורים בין פייש לוינטרקורן נובעים ככל הנראה מסיבות שונות שחלקן טרם פורסמו, אך ביניהן גם חוסר ההצלחה של החברה לשפר את רווחיות המותג פולקסוואגן בשנים האחרונות, חוסר ההצלחה בשוק האמריקני החשוב, והעובדה שהחברה עדיין לא הצליחה להפיק מותג זול לשווקים מתפתחים כמו דאצ'יה ודאטסן של קבוצת רנו-ניסאן.

בהצהרה שפרסמה ועדת ההיגוי לאחר ההצבעה נאמר ש"חברי ועדת ההיגוי הגיעו להסכמה כי לאור השבועות האחרונים לא נותר האמון ההדדי ההכרחי לשיתוף פעולה מוצלח. על רקע זה פרופסור דוקטור פרדיננד פייש התפטר מתפקידו כיו"ר".

מינויו של פייש כיו"ר קבוצת פולקסוואגן אמור היה להסתיים בדיוק בעוד שנתיים, ואילו ועדת ההיגוי האריכה לפני כעשרה ימים את מינויו של וינטרקורן כמנכ"ל הקבוצה אל מעבר לשנת 2016 שבה הוא אמור היה להסתיים. ההערכה כעת היא שוינטרקורן, שאותו ביקש פייש להדיח, אף עשוי לקבל בעתיד את תפקיד היו"ר.

חברת פולקסוואגן, אשר נוסדה במבנה הנוכחי שלה לאחר מלחמת העולם השנייה תחת השלטון הצבאי הבריטי ובחסות מדינת סקסוניה, נשלטת כיום על ידי מבנה בעלות מסובך.
משפחות פורשה ופייש מחזיקות ב-50.7% מן הבעלות והיתרה מוחזקת על-ידי ממשלת סקסוניה (20%), איגודי עובדים ובעלי מניות מן הציבור.

קבוצת פולקסוואגן היא הבעלים של 12 מותגים, בהם פולקסוואגן, אאודי, סיאט, סקודה, פורשה, למבורגיני, בנטלי, דוקאטי, סקניה, מאן ועוד, ובין השאר היא מחזיקה גם בנתח השוק הגדול ביותר בסין, בשותפות עם שני יצרני רכב מקומיים.

מהלך דרמטי

פרדיננד פייש מונה כמנכ"ל פולקסוואגן בשנת 1993, ובספר זכרונותיו כתב לימים שבאותה עת עמדה החברה – עם חובות של יותר ממיליארד דולר, "מהלך שלושה שבועות מחדלות פרעון".

בתוך מספר שנים הפך פייש את קבוצת פולקסוואגן לחברה רווחית. כמנכ"ל הוא השלים את ההשתלטות על סקודה ובהמשך, גם כיו"ר, יצא למסע רכישות עצום שבמהלכו השתלטה הקבוצה על שאר המותגים שנזכרו לעיל.

להתפטרותו של האיש הדומיננטי ביותר בקבוצת פולקסוואגן עשויה להיות משמעות רבה מאד לאסטרטגיה העתידית של הקבוצה, אשר התמקדה עד כה בניסיון לעקוף את טויוטה ולהיות יצרנית הרכב הגדולה בעולם.

בחמש השנים האחרונות הגדילה קבוצת פולקסוואגן את מכירותיה בכ-30%, אבל הגידול המהיר בהיקפי הייצור והמכירות בא במידה רבה על חשבון שולי הרווח שלה: לדברי אנליסטים שניתחו את דוחות החברה מרוויחה הקבוצה כיום רק כשליש מכפי שמרוויחה טויוטה, בממוצע, על כל מכונית שהיא מוכרת, וחלק מן המפעלים שלה עובדים בתפוקה נמוכה.

בחודשים ובשנים הבאות צפויה, כך מעריכים אנליסטים, החברה להאט את קצב הגידול שלה ולהתרכז בשיפור הרווחיות.

The post רעידת אדמה בפולקסוואגן: פרדיננד פייש נאלץ להתפטר appeared first on TheCar.