הביקורת הציבורית אינה מרתיעה את סגנית שר התחבורה, ציפי חוטובלי, שמגיע בשבוע הבא לוועדת הכלכלה כדי לבקש את אישורה לרפורמת ענישה שעלולה לפגוע בזכויות יסוד של נאשמים. הצעות שהועלו במטרה למנוע את הפגיעה, וכוללות בין השאר מתן הנחות למי שמשלם קנסות באופן מידי, כלל אינן זוכות להתייחסות

למרות שספגה ביקורת ציבורית חריפה במיוחד, תשוב בשבוע הבא (25.11) סגנית שר התחבורה ציפי חוטובלי לוועדת הכלכלה של הכנסת, ותבקש את אישורה לרפורמה מקיפה בענישת עברייני תנועה. בישיבה שקיימה הוועדה בנושא הרפורמה לפני כשלושה שבועות, סגנית השר מצאה עצמה תחת מתקפה מצד רבים מהנוכחים, ובהם גם מי שלרוב תומכים ביוזמות חקיקה שנועדו להחמיר עם נהגים – כמו למשל נציגי עמותות בטיחות. בנוסף, משפטנים בכירים מהסנגוריה הציבורית ולשכת עורכי הדין מתחו ביקורת חריפה נגד כמה מסעיפי הרפורמה, שתביא לטענתם לפגיעה חמורה בזכויות-יסוד.

מאז נחשפו לראשונה פרטי רפורמת הענישה בשנת 2010, התמקדה הביקורת בסעיפים שצפויים להגביל את גישתם של נאשמים לערכאות ולצמצם את שיקול הדעת של שופטי התחבורה. שני סעיפים מעוררים תגובות חריפות במיוחד: האחד קובע כי נהג שיואשם בביצוע עבירה ויבקש להישפט יידרש להפקיד מראש "דמי עירבון" בגובה הקנס שנקבע לעבירה, והסעיף האחר קובע שבית המשפט יחויב להטיל על נאשם שטען לחפות אך הורשע לא פחות מקנס כפול מזה שנקבע לעבירה.

מטרת המכשולים שמבקשת המדינה להציב בדרכם של נאשמים לערכאות היא הפחתת העומס בבתי המשפט לתעבורה, באמצעות הרתעת נהגים שמגישים "בקשות סרק" להישפט. אולם, משפטנים טוענים כי מהלך שכזה עלול לפגוע באחת מזכויות היסוד החשובות ביותר במשטר דמוקרטי: זכות הגישה לערכאות. באופן טבעי, הפגיעה העיקרית של מהלכים אלה תהיה בנאשמים מעוטי-יכולת, שלא יוכלו להפקיד את דמי העירבון שתדרוש המדינה ויורתעו מהגשת בקשות בגלל חששם מפני דרישה לשלם קנסות כפולים (לפחות).

למה לא נשקלו תמריצים חיוביים?
במהלך הדיון הקודם שערכה ועדת הכלכלה הבהירו משפטנים מה דעתם על הצעות משרד התחבורה בעניין זה. "יש כאן הרתעת יתר של אנשים שמבקשים את זכותם החוקית והלגיטימית לנהל משפט. יש כאן הנחה של חזקת אשמה אפריורית", הסביר עו"ד ישי שרון מהסנגוריה הציבורית. "אנחנו חושבים שהדבר הזה צריך לרדת מסדר היום". היועצת המשפטית של הוועדה, עו"ד אתי בנדלר, אמרה דברים דומים: "אני חושבת שתפקידה של הכנסת (הוא) גם לזכור שיש זכויות אדם שצריך להגן עליהם ושצריך להבטיח אותם, כמו למשל זכות הנגישות לערכאות".

מול הגישה הבעייתית של משרד התחבורה, שמבוססת על תמריצים שליליים, ניצבות הצעות למתן תמריצים חיוביים שעשויים לצמצם את העומס בבתי המשפט מבלי לפגוע בזכויות – כמו למשל הפחתת גובה הקנס למי שבוחרים לשלם מידית. "אפשר לחשוב על תמריצים חיוביים כדי לגרום לאנשים לוותר על זכותם לנהל הוכחות", אמר עו"ד שרון מהסנגוריה הציבורית. "למשל, לקבוע כלל שבתשלום מיידי של הקנס תוכל לשלם קנס מופחת. דבר כזה יכול להביא לאותה תוצאה ומצד שני לא לפגוע בזכויות של אנשים".

הרעיון שהעלה עו"ד שרון אינו חדשני ומונהג מזה כמה שנים בחלק ממדינות אירופה. כך למשל, חלק מהמחוזות בספרד מציעים לנהגים שנלכדים בביצוע עבירת מהירות באמצעות מצלמה אלקטרונית תשלום קנס מופחת של עד 50%, אם יעשו זאת בתוך פרק זמן קבוע מראש (לדוגמה: עד חודש מיום תיעוד העבירה). למעשה, בישראל עלו בשנים האחרונות כמה הצעות חוק פרטיות שביקשו להנהיג הסדרים דומים, אך נראה שהמדינה אינה ששה לוותר על מקור הכנסה יציב ורווחי, גם אם בכך עשויה להיות תרומה משמעותית לצמצום העומס בבתי המשפט לתעבורה.

"חלה החמרה משמעותית בעונשים"
כאמור, הרפורמה סופגת ביקורת גם בגלל סעיפים שיביאו לצמצום שיקול הדעת של שופטים, באמצעות קביעת עונשי מינימום. בעניין זה יש לציין כי כבר כיום נחשב תחום דיני התעבורה לבעייתי, שכן קבועים בו עונשי מינימום רבים מהמקובל בתחומים אחרים של המשפט הפלילי. כך למשל, רפורמה הענישה מבקשת לקבוע חובת מאסר בפועל למי שיורשע בגין נהיגה בזמן פסילה. לכאורה, נראה שיש להצעה הגיון מסוים, אך בפועל – בגלל ליקויים חמורים בהתנהלותם של גופי האכיפה – יתכנו מצבעים שבהם נהגים כלל אינם יודעים על פסילת רישיונם. יתרה מזאת, קביעת מאסר בפועל כעונש מינימום מתעלמת משיקולים רלוונטיים לענישה, וכן דורשת משופטים להתעלם מנסיבות אישיות אשר ראויות לשקילה.

"הסנגוריה הציבורית באופן מסורתי ועקרוני, לא רק בהקשר של דיני תעבורה אלא גם בהקשרים אחרים של המשפט הפלילי, מסתייגת מעונשי חובה ומעונשי מינימום", ציין עו"ד שרון, "הדבר הזה גם עולה בקנה אחד עם תיקון 113 (לחוק העונשין, ש.ה) בנושא הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה. זה נובע מתוך הבנה שהחיים כוללים קשת רחבה של מקרים ואסור לכבול את ידיו של שופט בבואו לגזור את הדין. לא בכדי, בשיטת המשפט שלנו אין הרבה עבירות – אפילו עבירות יותר חמורות מעבירה של נהיגה בזמן פסילה המחוקק שלנו לא קובע עונשי מינימום. אני חושב שצריך לשמור על אותן מושכלות יסוד של המשפט הפלילי גם בהקשר הזה".

בעניין זה ראוי להביא את דבריו של עו"ד שי גלעד, יו"ר ועדת התעבורה בלשכת עורכי הדין, שתיאר בפני חברי ועדת הכלכלה את המציאות הקשה בבתי המשפט לתעבורה, תוך שהוא מפריך את התפיסה המקובלת לפיה השופטים מקלים עם נהגים. "חלה החמרה משמעותית בעונשים המוטלים על-ידי בתי המשפט, בלי שיהיה איזה תיקון בחוק", סיפר עו"ד גלעד. "אם בעבר עונש מאסר היה נדיר בבית המשפט לתעבורה הרי היום הוא ניתן לעתים מזומנות יותר. מוטלים עונשים כבדים של מאסר, אפילו לא בתיקים קטלניים… (אך) יש קונצנזוס בין כל הגורמים, שהגברה או החמרה בענישה לא תביא בהכרח לתוצאה של הרתעה".

The post לא מוותרים: רפורמת הענישה חוזרת לוועדת הכלכלה appeared first on TheCar.

ג' נעצר בגין נהיגה בזמן פסילה כאשר הוא נוהג במכסחת דשא. סנגורו טען שמכסחת דשא אינה רכב מנועי ואינה דורשת רישיון, ולכן ביקש לדחות את בקשת המשטרה למעצר עד תום ההליכים. בית המשפט העליון דחה את הבקשה וקבע כי "נראה שאין מניעה להתייחס אל מכסחת הדשא כ'רכב מנועי'"

ג' הוא כנראה לא אזרח למופת, ונראה שהחוק אינו נר לרגליו. בדצמבר 2012 פסל בית המשפט לתעבורה בפתח-תקווה את רישיונו ל-30 חודשים, בנובמבר 2013 רישיונו נפסל שוב לתקופה של שנה, וב-8 בפברואר 2014 (בשעה 11:30) שוטרים עצרו אותו פעם נוספת בגין נהיגה בזמן פסילה (וללא רישיון רכב בתוקף). וזה ממש לא סוף מעלליו: חודשיים לאחר מכן, ב-8 באפריל בשעה 19:15, נעצר ג' כאשר הוא נוהג באחד הרחובות הראשיים בכפר-סבא. אלא שהפעם כלי הרכב שבו נהג היה מכסחת דשא.

בתביעה החליטו להחמיר עם ג'. בפברואר 2014 הוגש נגדו כתב אישום, ובו הואשם בשתי עבירות של נהיגה בזמן פסילה, שתי עבירות של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף, ועבירה אחת של נהיגה ללא רישיון רכב תקף. במקביל להגשת כתב האישום, ביקשה התביעה להורות על מעצרו של ג' עד תום ההליכים, בטענה שמעשיו מקימים עילת מעצר שעניינה מסוכנות לציבור – "בשים לב לכך שהוא שב ונהג ברכב בעת שנפסל רישיונו, מבלי שיהיה עליו מורא הדין ותוך סיכון המשתמשים בדרכים". בתביעה ציינו כי למרות שג' מחזיק ברישיון משנת 2009, הוא הספיק לצבור לחובתו 16 הרשעות בגין עבירות תנועה, מהן שלוש הרשעות בגין נהיגה בזמן פסילה ועבירה אחת של נהיגה בשכרות. ואם לא די בכך, נגד ג' תלוי ועומד כתב אישום בגין עבירות של גרימת תאונת דרכים, נהיגה בקלות ראש ונהיגה ללא מלווה.

בבית המשפט לתעבורה, שדן בבקשת המשטרה למעצר עד תום ההליכים, טען עורך דינו של ג' כי "מכסחת דשא אינה 'רכב' שנהיגה בו מצריכה רישיון ועל כן לא ניתן לנהוג בו בעת פסילה". בית המשפט לתעבורה דחה את הטענה, והורה על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו. זאת, מאחר שגם אם יוכח שאין צורך ברישיון לנהיגה במכסחת דשא, הרי שנגד ג' עומד אישום נוסף בגין נהיגה בזמן פסילה (ב-8 בפברואר, זוכרים?). לאור התנהלותו ועברו התעבורתי, קבע בית המשפט לתעבורה כי ג' הוא בבחינת "שור מועד".

"השימוש – לא לצורך כיסוח דשא"
נגד החלטה זו הגיש ג' ערר לבית המשפט המחוזי, ושם העלה טענות דומות. אלא שגם בית המשפט המחוזי לא התרשם מהטענה בעניין הצורך ברישיון לנהיגה במכסחת הדשא, וקבע כי מכסחת דשא עונה להגדרת "רכב מנועי" בפקודת התעבורה, שכן מדובר ברכב מונע בכוח מכני – "מה גם שהשימוש שנעשה בה לא היה לצורך כיסוח דשא". בית המשפט המחוזי דחה את הערר של ג', וכך התגלגל המקרה עד לפתחו של בית המשפט העליון.

שתי טענות עיקריות העלה ג' בפני בית המשפט העליון, ושתיהן – כך הסביר עורך דינו – מגלות עניין ציבורי ולכן יש לדון בבקשת הערר שהגיש: "השאלה (הראשונה היא) האם יש מקום למעצר של חשוד בגין עבירה שבוצעה חודשיים לפני מעצרו, ביחס לאישום הראשון… (ו)השאלה (השנייה היא) האם מכסחת דשא הינה 'רכב מנועי', למרות שאין לה מספר רישוי בפועל".

השופטת דפנה ברק-ארז לא מצאה שטענותיו של ג' מגלות עניין ציבורי. "לא מצאתי מקום להתייחס לטענות באשר למעמדה של מכסחת הדשא כ-'רכב' או 'רכב מנועי' לצורך פקודת התעבורה, מאחר שהחלטותיהן של הערכאות קמא (בית המשפט לתעבורה ובית המשפט המחוזי, ש.ה) עומדות על מכונן אף ללא האישום השני בכתב האישום".

אולם, בהמשך החלטתה לדחות את בקשת הערר של ג' הבהירה השופטת ברק-ארז כי "לכאורה נראה שאין מניעה להתייחס אל מכסחת הדשא עמה נסע המבקש על הכביש כ'רכב מנועי' על-פי ההגדרה בסעיף 1 לפקודת התעבורה, ובשים לב לכך שפרשנות מונח זה בפקודת התעבורה הינה רחבה יחסית בהתאם לתכלית הפקודה". ובמלים פשוטות: מי שנוסע עם מכסחת דשא על הכביש נדרש להיות בעל רישיון נהיגה, ככל נהג אחר.

השופטת ברק-ארז דחתה גם את הטענה בעניין השיהוי במעצר – כזכור, ג' נעצר באפריל, אך את העבירה הראשונה בכתב האישום ביצע בפברואר. "כפי שנקבע, המבקש נמנע מלסור למשטרה במהלכו של פרק זמן זה על אף שזומן לחקירה מספר פעמים, ואין להשלים עם כך שהתחמקותו מרשויות החוק תיזקף לזכותו", סיכמה השופטת ברק-ארז. "אכן, הוראה על מעצר עד תום ההליכים של אדם צעיר בגין עבירות תעבורה אינה החלטה שכיחה, ואף אינה פשוטה. יחד עם זאת, בנסיבותיו החריגות של המקרה, עברו המכביד של (ג') והתנהלותו אל מול רשויות החוק המלמדת לכאורה כי קשה לתת בו אמון, מטים את הכף לעבר המסקנה כי צדקו הערכאות הקודמות שדנו בעניינו".

The post ואז נעצר הנהג שרישיונו נפסל כשהוא נוהג במכסחת דשא appeared first on TheCar.

בית המשפט המחוזי ביטל שחרור מוקדם ממאסר של נהג שהורשע בנהיגה בזמן פסילה. השופטים כתבו בפסק הדין: "עבירות תעבורה, ובמיוחד עבירות של נהיגה בזמן פסילה, מצביעות על זלזול במערכת החוק ועל מסוכנות"

בהחלטה חריגה, ביטל בית המשפט המחוזי בחיפה את החלטתה של ועדת שחרורים להורות על שחרורו המוקדם של נהג שנעצר בגין נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון בתוקף. "לעתים נוטות ועדות שחרורים – כמו גם בתי משפט – לעשות הבחנה לעניין מסוכנות בין עבירות תעבורה ובין עבירות פליליות אחרות", נכתב בפסק הדין שבו ביטל הרכב של שלושה שופטים את החלטת הוועדה. "הבחנה גורפת זו אינה במקומה, במובן זה שעבירות תעבורה, ובמיוחד עבירות של נהיגה בזמן פסילה, הן עבירות המצביעות על זלזול במערכת החוק, (ו)הן עבירות המצביעות על מסוכנות רבתי".

ההחלטה של בית המשפט המחוזי נוגעת להחלטת ועדת שחרורים בכלא כרמל להורות על שחרורו המוקדם של ש', שהחל לרצות מאסר לתקופה של שנתיים בנובמבר 2012. ש', שהורשע בנהיגה בזמן פסילה וללא רישיון וביטוח תקפים, אמור היה להשתחרר בנובמבר 2014, אך באפריל האחרון החליטה ועדת השחרורים כי יש לשחררו לפני תום תקופת המאסר.

בהמשך פסק הדין מבהירים שלושת שופטי ההרכב שמי שחוזר ומבצע עבירות של נהיגה בפסילה מסוכן לציבור כמו כל עבריין פלילי – ולכן אין להתייחס אליו בצורה שונה. "אין צורך להזכיר כי מספר הנפגעים בגוף ובנפש מעבירות תעבורה גדול בהרבה מסך הנפגעים מכל יתר מעשי הפשע והעבירות הפליליות", כתבו השופטים בפסק הדין, שנשלח לצדדים בשבוע שעבר. "התפיסה כי עבירות תעבורה מצביעות על מסוכנות פחותה אינה מתיישבת עם המציאות המוכרת לכולנו. כאשר אדם מעיד על עצמו כי הוא מוכן להפר את הוראות החוק ולנהוג כאשר הוא אינו מורשה לעשות כן, יש לראותו כאדם מסוכן".

המקרה של ש' אינו מקרה של עבריין תנועה רגיל: לפי פסק הדין, בעברו נרשמו 70 הרשעות קודמות "במגוון רחב" של עבירות תנועה, והרכב השופטים גם מציין שבעבר הורשע בגין עבירות אלימות. למעשה, ש' אף ריצה בעבר שתי תקופות מאסר בגין נהיגה בזמן פסילה. לכן, כאשר קוראים את דברי ההרכב שביטל את ההחלטה לשחררו, יש לזכור כי אין מדובר במקרה המייצג את מרבית הנאשמים בעבירות תנועה – נאשמים אשר במרבית המקרים הם אזרחים נורמטיביים, שלא הפרו את החוק מתוך זלזול. בתי משפט לתעבורה מרבים להתייחס לעניין זה, ומבהירים בפסקי דין רבים שמרבית הנהגים המובאים בפניהם אינם עבריינים אלא מי שלקו בשיקול דעתם או ביצעו טעות רגעית. דברים אלה אינם משקפים את התנהגותו של ש', כפי שהיא עולה מפסק הדין בעניינו.

"כאשר אדם חוזר פעם אחר פעם ומבצע אותן עבירות של נהיגה בזמן פסילה, כאשר תלויים ועומדים נגדו מאסרים מותנים, מעיד אותו אדם על עצמו כי הוא נכון לגרום סיכון לציבור", הבהירו שלושת שופטי ההרכב בפסק הדין. "למעשה, אין אמצעי אשר ירתיעו מלחזור ולבצע עבירות… בהביאנו את כל הנתונים ובהתחשב ברמת המסוכנות הגבוהה של המשיב (ש'), סבורים אנו כי לא ניתן לשקול, לעת הזו, את שחרורו" (הדגשה במקור). בכפוף לגיבוש תוכנית שיקום, שתושלם בתוך חודשיים ותיבחן את שילובו של ש' בהוסטל ותחת פיקוח הדוק, תוכל הוועדה לשוב ולדון בבקשת השחרור.

The post "נהיגה בזמן פסילה מצביעה על זלזול בחוק ומסוכנות" appeared first on TheCar.

לפי הצעת חוק חדשה, שופטי תעבורה יוכלו להמיר תקופות פסילה ארוכות וקנסות כבדים בשעות שירות לתועלת הציבור. יוזמי ההצעה מסבירים: "הענישה הכואבת שמטרתה הרתעתית אינה התשובה המתאימה לכל התנהגות שהוגדרה כעבירה על החוק"

קבוצה של ארבעה חברי כנסת הגישה אמש (ב') הצעת חוק חדשה וחשובה, שקוראת להגביר משמעותית את השימוש בעונש של שירות לתועלת הציבור (של"צ) בעבירות תנועה. על-פי ההצעה, בתי המשפט לתעבורה יוכלו לגזור על עברייני תנועה עונשי של"צ במקום פסילת רישיון לתקופה ארוכה או קנסות כבדים, וללא צורך בקבלת תסקיר של קצין מבחן. תקופת השירות לציבור שמוצעת על-ידי חברי הכנסת היא בין 100 שעות ו-300 שעות.

חברי הכנסת דוד צור, דב חנין, אלעזר שטרן ועדי קול מציינים שעונשי שירות לתועלת הציבור לא יחליפו את השימוש בפסילות רישיון או קנסות, אך יאפשרו לשופטים להפעיל שיקול דעת ולהמיר חלק משמעותי מתקופת הפסילה או הקנס בעונש של שירות לתועלת הציבור. ארבעת חברי הכנסת מסבירים שיתכן כי ראוי לקבוע מעין תעריפון קבוע מראש, לפיו כל חודש פסילה יהיה "שווה" מספר שעות – לפי הצעת החוק, אפשר לשקול המרה של חודש פסילה ב-50 שעות שירות לתועלת הציבור.

"ענישה כואבת אינה התשובה המתאימה"
בדברי ההסבר להצעה, כותבים חברי הכנסת כי "בעולם כולו ובישראל בפרט מתחזקת הדעה הסוברת כי הענישה הכואבת שמטרתה הרתעתית אינה התשובה המתאימה לכל התנהגות שהוגדרה כעבירה על החוק… במקביל לכך, גוברת הדעה כי מן הראוי להטיל על הנאשמים חובה לשלם את חובם לחברה באמצעות שירות לציבור. יש היגיון רב בכך. נאשמים מוענשים על נזק שגרמו לחברה. במקרים רבים, כגון במאסר, מוטלת עלות הענישה על החברה, כך שיוצא שהיא משלמת פעמיים – לא די שהעבריין גרם נזק לחברה, אלא שהציבור גם צריך לשאת בעלות הענישה".

למרות שהעמדה שמציגים חברי הכנסת עלולה להיתקל בביקורת ציבורית – וגם בביקורת מצד חברי כנסת אחרים – מומחי משפט רבים טוענים שהשימוש שעושה מערכת המשפט בענישה פלילית, ובעיקר בעונשי המאסר – אינו יעיל במקרים רבים. הדבר נכון במיוחד במקרים של נהגים נורמטיביים, שאינם בעלי מחשבה עבריינית והאחריות הפלילית שמוטלת עליהם היא לעתים קרובות תוצאת שגיאה מקרית או חוסר תשומת לב רגעי. במקרים שכאלה, הטלת עונשים פליליים, שיכולים להגיע עד מאסר ארוך במקרים של עבירות חמורות, נושאים יותר נזק מתועלת – גם לאזרח עצמו, אך גם לחברה בכללותה.

בהתייחסם לעונש שירוצה בדרך של שירות לתועלת הציבור, כותבים חברי הכנסת כך: "שירות לציבור מהווה עונש הולם. אין ספק שמדובר בענישה משום שעל הנידון להקדיש על חשבונו ועל חשבון זמנו החופשי מספר שעות לא מבוטל לצורך ביצוע השירות. במקביל, יוצא הציבור נשכר מענישה זו. הנידון תורם ממרצו ומכוחו לטובת החברה ללא שום תמורה ועל ידי כך מפצה את הציבור על הנזק שנגרם לו, לפחות באופן חלקי".

נהגים ללא אופי עברייני
לדברי חברי הכנסת, השימוש בעונשי שירות לתועלת הציבור מתאים במיוחד במקרים של עברייני תנועה – שהם לרוב אזרחים נורמטיביים ונעדרי מחשבה פלילית (למרות שלעתים החוק מייחס להם מחשבה שכזו). "מכלל העבריינים הפליליים, הרי שעברייני תעבורה הם המתאימים ביותר לענישה בדרך של שירות לציבור", כותבים חברי הכנסת. "רוב עברייני התעבורה הם אנשים מן היישוב, בעלי פרנסה ומשפחות, שמצאו עצמם על ספסל הנאשמים בשל עבירות תנועה שייתכן והן חמורות, אך אינן מעידות על האופי העברייני של מבצעיהן".

חשוב לציין כי בתי המשפט לתעבורה מוסמכים להטיל על עברייני תנועה עונשי שירות לתועלת הציבור, אך זהו עונש שהשימוש בו נעשה לעתים רחוקות בלבד. למעשה, רק בית המשפט לתעבורה בירושלים – ובעיקר, שופט התעבורה הבולט אברהם טננבוים – נוהגים להטיל עונשי של"צ כדרך קבע, וכחלופה לפסילת רישיון לתקופה ארוכה.

"העונשים המוטלים כיום על עברייני תנועה הם בעיקר קנס או פסילה של רישיון הנהיגה, בפועל או על תנאי" מציינים חברי הכנסת בדברי ההסבר של הצעת החוק. "העונש המרתיע והכואב ביותר הוא פסילת הרישיון. לעיתים רבות, מדובר בפרנסתו של הנידון וישנה פגיעה לא קלה בו ובמשפחתו. במקרה של פסילת רישיון, ממילא נפגעים גם אחרים וישנו תמיד הפיתוי לנהיגה בפסילה שתוצאותיו מביאות למאסר ויותר מכך. לכן, אין ספק, כי מן הראוי להגביר את השימוש בשירות לציבור בעבירות תעבורה… העונש של שירות לציבור כמעט ואינו מופעל בבתי המשפט לתעבורה, ובוודאי לא בצורה מורחבת ומקיפה כפי שניתן ורצוי שיהיה. המקרים שבהם שירות לציבור מופעל הם בודדים ויוצאי דופן".

ההליך הבירוקרטי של עונש השל"צ
לטענת חברי הכנסת – טענה ששותפים לה כמה שופטי תעבורה – הסיבה העיקרית לכך שבתי המשפט ממעטים להשתמש בעונשי של"צ היא הבירוקרטיה הכרוכה בהליך. כדי ללמוד על מורכבות התהליך, מתארים חברי הכנסת את הדרישות שמציב כיום החוק בעניין עונשי של"צ: "על בית משפט המבקש להטיל על נידון צו שירות לציבור להשתכנע, על פי תסקיר של קצין מבחן, שיש תכנית מפורטת שתאפשר את ביצוע השירות… שירות לציבור יכול להתבצע רק תחת פיקוח של קצין מבחן, ולאחר שצו השירות הוסבר לנידון והוא הביע את נכונותו למלא אחר הוראותיו… על קצין המבחן לשלוח את הנידון למקום שבו יבוצע השירות ועל הנידון לחזור לקצין המבחן… על הנידון להופיע שוב בבית המשפט ולקבל מהשופט הסבר והחלטה… הנידון יתחיל בשירות לציבור רק לאחר שהפיקוח עליו עבר לקצין המבחן".

כאשר אלה הם פני הדברים, ומאחר שהעומס בבתי המשפט לתעבורה חמור במיוחד, אין להתפלא שהשימוש בעונש השל"צ נעשה רק לעתים נדירות. לכן, כך מסכמים חברי הכנסת, מטרתה העיקרית של הצעת החוק היא לפשט את ההליך, כך שעונש השירות לתועלת הציבור יהפוך לעונש מקובל ונפוץ בבתי המשפט לתעבורה. כאמור, החידוש העיקרי של ההצעה הוא ביטול הדרישה לקבל תסקיר של קצין מבחן לפני הטלת עונש שירות לתועלת הציבור על עברייני תנועה.

"בעבירות תעבורה, כאשר מדובר בנאשם נורמטיבי בעל מקצוע ורישיון נהיגה, אין בכך (בתסקיר של קצין מבחן, ש.ה) בהכרח צורך", מבהירים חברי הכנסת. "הוויתור על התסקיר נעשה גם בהסתמך על הניסיון בבית המשפט לתעבורה במחוז ירושלים – שהוא היחיד שבו נעשה שימוש מאסיבי בעונש של שירות לציבור". למרות זאת, ההצעה קובעת ששופטים שיחליטו כי יש צורך לקבל תסקיר של קצין מבחן, יוכלו לעשות כן – בדרך המקובלת כיום.

The post הצעת חוק: שירות לתועלת הציבור במקום פסילה וקנסות appeared first on TheCar.

יומיים לאחר שנעצר בגין נהיגה ללא רישיון, נגזר על ר' מאסר בפועל לתקופה של חודשיים, למרות שזו הייתה עבירת התנועה הראשונה שלו. האם יתכן שהיחס המחמיר של המשטרה ובית המשפט נבע מהיותו מהגר מסודן?

לפני כשבועיים, ב-20 באפריל, נהג ר' בתל-אביב כאשר אין ברשותו רישיון נהיגה תקף. שוטרים עצרו אותו, והביאו אותו בפני שופט תורן כדי לבקש את הארכת מעצרו. השופט התורן אמנם שחרר אותו, אך קבע דיון בעניינו ל-22 באפריל. לאחר ששוחרר, התייצב במועד שנקבע בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב, ושם נגזר עליו – בו-במקום – עונש של מאסר בפועל לתקופה של חודשיים. זאת, למרות שזו הייתה עבירה ראשונה של ר' ולמרות שהואשם במקרה אחד וחד-פעמי של נהיגה ללא רישיון.

ראוי כעת לעצור לרגע את תיאור המקרה של ר', ולהבהיר כמה עניינים: מעצרו ובקשת הארכת המעצר שהגישה המשטרה הם צעדים חריגים, גם כאשר מדובר במי שכבר נעצר בעבר בגין נהיגה ללא רישיון – ובמיוחד כאשר מדובר במי שזו עבירתו הראשונה. ההמשך לא פחות חריג: מאסר בפועל למשך חודשיים, שמוטל מידית, הוא עונש חמור ויוצא דופן, שרק לעתים נדירות מוטל על נהגים שלא נזקפות לחובתם הרשעות פליליות או הרשעות תעבורה.

אם כן, מה עשה ר' שזיכה אותו ביחס החריג לרעה של משטרת ישראל ובית המשפט לתעבורה בתל-אביב? ר' הגיע לישראל מסודן ב-2007, והוא מוגדר "נתין זר". בבית המשפט לתעבורה גם צוין שר' שוהה בישראל ללא היתר, והוא עומד בפני גירוש. וכנראה שבמשטרה ובבית המשפט לתעבורה סבורים שנתינים זרים שעומדים בפני גירוש חייבים בדין אחר מזה שבו חייבים אזרחים ישראלים. היחס החריג הזה עורר ביקורת מצד שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב רענן בן-יוסף, שקיבל את הערעור שהגיש ר' והורה על שחרורו המידי ממאסר.

"הענישה הנוהגת בדרך כלל, ויש עשרות ואלפי דוגמאות, גם בדיוני המותב (בית המשפט, ש.ה) הנוכחי, היא שהתביעה לא עותרת כלל לעונש מאסר בפועל", כתב השופט בן-יוסף בהחלטתו לקבל את הערעור של ר', "אפילו בעבירה חמורה הרבה יותר של נהיגה בפסילה, המדינה לא עותרת, בנסיבות כאלה – של אדם ללא עבר כלל וללא כל נסיבות מחמירות המצויות בכתב האישום בעניינו – למאסר בפועל".

כאשר ביטל השופט בן-יוסף את גזר הדין כבר שהה ר' במעצר תשעה ימים, כך שההחלטה לשחררו היוותה משום תיקון מאוחר של המעוות. "המערער כבר יושב במאסר", סיכם השופט בן-יוסף, "אינני סובר שהיה מוצדק להטיל עליו מאסר בפועל בכלל, אך משישב, אתקן רכיב זה בגזר דינו של בית המשפט (לתעבורה) ואמיר את המאסר בפועל לתשעה ימים, והמערער ישוחרר".

יש לציין שהמקרה של ר' אינו יחיד – מקרים דומים הם לא מחזה נדיר בבתי המשפט, ובמיוחד בבתי המשפט בתל-אביב. סנגורים העלו בחודשים האחרונים טענות בדבר יחס מפלה לכאורה שנוקטת המשטרה בעניינם של עובדים זרים, אך טענות אלה נדחו על-ידי שופטים – לעתים בתקיפות רבה. אולם, המקרה של ר' יכול ללמד על כך שהטענות שמעלים אותם סנגורים אינן בלתי-מבוססות.

The post דין אחד לישראלים, דין אחר לזרים? appeared first on TheCar.