חלפו קרוב ל-90 שנה מאז שבראשית שנות ה-30' של המאה העשרים מקלט הרדיו מצא את מקומו לראשונה ברכב.
בתחילת הדרך היה מדובר באבזר יוקרה שרק מעטים מרוכשי המכוניות יכלו להרשות לעצמם ואשר עלה בערך חמישית ממחירה של מכונית חדשה באותה התקופה, אך בהמשך המחירים הפכו לשפויים יותר והרדיו הפך עם השנים לפריט חובה בכל רכב.

באמצע שנות ה-50' קרייזלר חשפה מכשיר מהפכני שכלל לבד מהרדיו גם פטיפון קטן, עשור מאוחר יותר הפטיפון הקופצני הוחלף בקסטות "8 ערוצים" ענקיות, בשנת 70' הושקה מערכת סאונד עם  קסטה קומפקטית שאחדים מאיתנו עוד זוכרים ושליוותה אותנו במשך כשני עשורים, בסוף שנות ה-80' הדיסקים החלו להופיע במכוניות ורבים היו בטוחים ששיא הטכנולוגיה כבר כאן, אך בראשית המילניום הנוכחי הדיסקים החלו לאבד גובה לטובת נגני ה-mp3 וכיום בכלל מערכות הסטריאו המודרניות מצוידות בחיבור לרשת ולספריות האין סופיות של מוזיקה לפי דרישה.

עם זאת, על אף שללא כל ספק הרבה דברים השתנו בתחום מערכות הבידור לרכב מאז אותו מקלט רדיו הראשון לרכב מלפני קרוב למאה שנים, ממש כמו אז גם היום במערכות המודרניות ביותר הצלילים בוקעים מרמקולים מעוגלים או אובליים הכוללים שלדת מתכת, מגנט, ממברנה וסליל.
בעוד שפעם היה ניתן להסתפק ברמקול בודד, כיום כמעט בכל מכונית יש כבר מספר לא מבוטל של רמקולים ואלה תופסים מקום רב, דורשים חיווט ארוך ולא פעם גם מפצלי סאונד, תיבות ייעודיות ומגברים.

על אף שסביר להניח שלרובכם אין שוב בעיה עם זה, בחטיבת המחקר והפיתוח של חברת קונטיננטל הגרמנית, המוכרת לכולנו כיצרנית צמיגים איכותיים אך עוסקת גם בפיתוחים אוטונומיים רבים נוספים, החליטו כי הגיעה העת להתקדם ולנצל את משטחי חלל תא הנוסעים כדי להפיק מהם סאונד באופן ישיר.

הטכנולוגיה החדשה אמנם עושה שימוש בחלק ממרכבי הרמקול המסורתי כמו מגנט וסליל, אך במקום ממברנה ושלדה מסורבלת, גלי הקול יבקעו ממשטחים כמו ריפוד תקרת המכונית, חיפויי הדלתות, המושבים ועוד.

לטענת קונטיננטל, לפיתוח החדש יש כמה יתרונות משמעותיים – ראשית הוא זול יותר מעלותה של מערכת רמקולים רגילה וכמו כן הוא מביא לחסכון במקום ותורם להפחתת משקל הרכב הכולל ועל כן בעקיפין משפיעה לטובה על נתוני צריכת הדלק והביצועים.

מעבר לכך המפתחים טוענים כי הסאונד המתקבל מהמערכת הוא טבעי יותר ועוטף את הנהג והנוסעים בתחושת סראונד מיוחדת.

על פי קונטיננטל חלקים שונים של תא הנוסעים על פי גודלם ומיקומם מתאימים לתדרי קול שונים וכך למשל קורת A מתאימה לצלילים הגבוהים, הדלתות לתדרים הבינוניים והתקרה לצללי בס עמוקים, שכדי להפיק אותם כיום יש צורך בסאבוואפרים גדולים ומסורבלים.

כדי לבחון את יעילות המערכת, קונטיננטל בנתה אב טיפוס והחליפה את הרמקולים הקונבנציונליים במרצדס C קלאס חדשה במשטחי הסאונד החדשים שפיתחה.
עם זאת, על אף שהניסוי הוגדר כמוצלח ועל אך שהמערכת למעשה כבר עובדת, בקונטיננטל מעריכים שיעברו עוד כמה שנים עד אשר מערכות שמע לרכב ללא רמקולים יגיעו למכוניות בייצור סדרתי .

The post סוף עידן הרמקולים ברכב? appeared first on TheCar.

בעתיד הלא מאוד רחוק, כך כבר מבטיחים לנו כמה שנים, אחרי יותר מ-100 שנים מנועי הבעירה הפנימית יפנו את מקומם למנועים חשמליים שלבד מהיותם יעילים יותר ולא מזהמים הם גם כמעט ולא ידרשו טיפולים תקופתיים.

עד שזה יקרה אנו נמשיך להמליץ לכם לא לוותר על טיפולים תקופתיים ולהקפיד הקפדה יתרה על החלפת שמנים במועד. יתרה מזאת, על אף שלא מעט יצרני רכב מאפשרים בשנים האחרונות מרווחי טיפולים של אפילו 30 אלף קילומטרים, אנו סבורים, למרות השיפור הדרמטי באיכות השמנים בשני העשורים האחרונים, שבתנאי האקלים ואופי הנהיגה במחוזותינו רצוי להחליף שמן מנוע כל מקסימום 15 אלף קילומטרים.

שמן המנוע הוא "הדם" של המנוע וככל שהוא מזדקן ומתחמצן פעולת הסיכוך שלו פחות יעילה, בלאי החלקים הנעים במנוע גדל והוא מתפרק ויוצר בוצה שעשויה לסתום מעברים ולפגום בפעולתו התקינה של המנוע.

אין ספק שהחלפות שמן תכופות מאריכות את חייו של המנוע, אך אנשים רבים נרתעים ומעדיפים שלא להיכנס למוסך אם הם לא חייבים בשל בזבוז הזמן הכרוך בכך ובעיקר מחשש לכל מיני הוצאות כבדות נוספות שינחתו עליהם בכל ביקור שם.

עוד ב-TheCar:
קולה במקום שמן מנוע – רעיון טוב או אסון?
נס פך השמן: המצאה שתאפשר לכם להחליף שמן ברכב תוך פחות מדקה
טוב שמן טוב משמן רע

אמנם כמעט כל מי שאין לו שתי ידיים שמאליות יכול די בקלות ללמוד להחליף את שמן המנוע בעצמו, אך מדובר בעבודה מלוכלכת למדי שמרבית האנשים מעדיפים לוותר עליה וכאן נכנס לתמונה המכשיר של חברת הסטארט-אפ הגרמנית RobinOne שאמור לייתר כמעט לחלוטין את הצורך להחליף את השמן, זאת מבלי לפגוע במנוע או לגרום לו נזק.

למעשה זו מערכת שעובדת על עיקרון דומה למכשיר הדיאליזה האנושי ומנקה את שמן המנוע על ידי סינון המשקעים שהצטברו בו והסרתם.

המכשיר נייד ומזכיר בצורתו ובגודלו מיכל של גלון שמן. הוא מופעל על ידי כבלים המתחברים למצבר הרכב וכולל שני צינורות – אחד המושחל לאגן השמן דרך תעלת מדיד השמן ושני אותו שמים בפתח מילוי השמן ומחזיר שמן למערכת לאחר ניקוי יסודי שאורך 15 דקות.

לטענת המפתחים, שימוש במכשיר בכל עשרת אלפים קילומטרים עד 15 אלף קילומטרים (בהתאם לסגנון ולאופי הנהיגה) יאריך את אורך חייו של שמן המנוע בצורה דרמטית לעד 200 אלף קילומטרים בין החלפות. עם זאת, המפתחים ממליצים להחליף את מסנן השמן של המנוע בכל 50 אלף קילומטרים.

את הפילטר הייחודי שנמצא בלב RobinOne יש להחליף כל 20 מחזורי טיהור (משמע כל 200 עד 300 אלף קילומטרים).

מעבר לחסכון בזמן ובכסף מפתחי המכשיר מדגישים במיוחד את התרומה הסביבתית של הפיתוח החדש בשל היכולת למנוע בזבוז של מיליוני ליטרים של שמן בשנה ובמיוחד לצמצם נזקים משמנים ישנים שלא מוחזרו כראוי ועשויים לגרום להשפעות סביבתיות הרסניות. (לשם הדוגמה, ליטר שמן בודד עלול לזהם מיליון ליטרים של מי שתייה).

המפתחים של ה-RobinOne פתחו לאחרונה בפרויקט מימון המונים דרך אתר IndieGogo בתקווה לגייס 150 אלף דולרים ובמסגרתו ניתן לרכוש את המכשיר במכירה מוקדמת בעבור 150 דולרים, כמחצית ממחירו הצפוי לצרכן לכשיגיע לייצור סדרתי.

תקראו לנו סקפטיים או אולד סקול, אבל על אף שהפיתוח בהחלט נראה ונשמע מבטיח מאוד ולמרות שהסביבה חשובה לנו, בשלב ראשון לפחות אנחנו נמשיך להקפיד על החלפות שמנים במועד וניתן למישהו אחר להקריב את המנוע שלו כשפן הניסיונות של הטכנולוגיה.

The post הפטנט שיבטל את הצורך להחליף את שמן המנוע appeared first on TheCar.

כשמדמיינים חיית שטח מוטורית ששום דבר לא עוצר אותה, סביר להניח שהדבר הראשון שעולה בראש הוא ג'מוס גדול, משופר ומוגבה עם בולמי זעזועים כפולים או משולשים, קפיצי ענק ומרווח גחון מטורף.

אבל, כפי שכבר נוכחנו לגלות בעבר, כמו בסיפור של דוד וגוליית לעיתים גם כלים צנועים יכולים להרשים מאוד בשטח.

קחו לדוגמא את ה- Swincar שפיתחה חברת Mecanroc הצרפתית שלמרות מימדיו הצנועים ומראו השברירי יכול לצלוח באדישות מכשולים שנראים בלתי עבירים מהסוג שיעצרו את מרבית רכבי השטח המגודלים והשרירים.

במקום מערכת הנעה כפולה מסורבלת עם דיפרנציאלים, דרישפטים, בק אקס ושאר חלקים מכאניים המגבילים את כושר העבירות, ה- Swincar עושה שימוש ב- 4 מנועים חשמליים קטנים במרכזי הגלגל ובשלדת צינורות קלת משקל.

אבל אין ספק שהדבר המרכזי שהופך את ה- Swincar למוצלח במיוחד בשטח היא מערכת המתלים הייחודית של הכלי הלוקחת את עקרון המתלה העצמאי לכל גלגל לרמה חדשה לחלוטין.

הודות לזרוע ייחודית. המחוברת לסרן גמיש שמתחבר לשלדה בנקודה גבוהה לכל גלגל יש יכולת תנועה כמעט אין סופית.

המבנה הייחודי הזה למעשה מאפשר לכל גלגל לשמור באופן עצמאי על קשר רציף עם הקרקע ושומר את המרכב במצב מאוזן כמעט לחלוטין גם בעת מעבר בשיפועים צידיים קיצוניים, נקיקים, נתיב מסולע ושאר אתגרים שאפשר למצוא היכן שאין אספלט.

לטענת המפתחים מערך המתלים הייחודי תורם גם לנוחות נסיעה מרחפת אפילו בשטח משובש מאוד.

מה שעוד יותר מעניין שהיכולת המרשימה הזו מבוססת על תכנון מחוץ לקופסא של גיאומטריית מתלים ומתופעל באופן מכאני לחלוטין ללא אלקטרוניקה, חיישני ג'יירו, מייצבים,מחשבים ושאר דברים שיכולים להתקלקל.
בנוסף, ניתן להסב את ה- Swincar לכלי אולטימטיבי לתנאי מזג אוויר קרים במיוחד על יד החלפת הגלגלים במגלשיים.

עם זאת, אין מנוס מלציין של- Swincar יש גם כמה חסרונות כמו למשל העדרה של מערכת מיזוג אוויר או שאר מערכות נוחות שדי התרגלו אליהן במאה ה-21.

לאחר שהצוות הפיתוח זכה בכמה תחרויות עיצוב וטכנולוגיה, כעת נותר רק להמתין לראות אם ומתי ה- Swincar יגיע ליצור סדרתי ובאיזה מחיר העכביש המוטורי הזה יוצע לקהל הרחב.
אנחנו בכל מקרה רוצים סיבוב.

The post האם זה רכב השטח האולטימטיבי? appeared first on TheCar.

בשנים האחרונות, ככל שמאגרי הדלק המחצבי בכדור הארץ הולכים ומדלדלים, יותר ויותר מדענים, ממציאים, גיאולוגיים וכימאים עסוקים במציאה ופיתוח של מקורות אנרגיה נוספים.
אחרי ששמענו כבר על גז טבעי המסוגל לשמש להנעת מכוניות המופק מהמיץ של הזבל שאנו זורקים או כזה הנוצר מצואת פרות, כעת אנו מתבשרים על עוד דרך מעניינת להפקת אנרגיה.

הפיתוח מגיע אלינו מניו זילנד, מדינה הידועה במרחבי הטבע העצומים שלה ולא פחות מכך גם בנפיחות הכבשים המקומיות שכבר עשו חור באוזון, וכן בחיבתם היתרה של התושבים לבירה.

כמה מהנדסים מקומיים החליטו, כנראה על כוס בירה ענקית, שניתן לנצל את אחד מהמשאבים המקומיים להפקת אנרגיה ולמרות שהנפיחות היו יכולות להיות הבחירה המתבקשת, הם החליטו ללכת דווקא על הבירה.

מסתבר שזיקוק פשוט של תוצרי לוואי ממבשלות בירה שכוללים בעיקר הרבה שמרים מותססים, יוצר אתנול באיכות גבוהה המסוגל לשמש להנעת מכוניות.

עם זאת, על מנת להשתמש באתנול נקי במקום בנזין יש צורך בהתאמות שונות במנוע ועל כן המפתחים החליטו ללכת על ערבוב של אתנול שמופק מבירה עם דלק קונבנציונלי וליצור את ""Brewtroleum – תערובות דלק באוקטן גבוהה המכילה 10 אחוז אתנול-בירה ו-90 אחוז דלק, המוצעת בימים אלה בכמה תחנות דלק מסחריות ברחבי ניו זילנד.

מעבר לאופציה לחסוך, לאורך זמן, הרבה בנזין יקר ולהרגיש הכי קוליים בעולם, מסתבר שהתדלוק בבירה טוב גם למנוע ולסביבה וממש כמו שבירה (בכמות הגיונית) עוזרת לשטוף את הכליות אצל בני אדם, בשל ההרכב הייחודי שלה, בירה טובה גם למנוע ועוזרת לנקות שאריות פיח מהחלקים הפנימיים, מצמצמת ב-8 אחוזים את פליטות הפחמן ותורמת לשיפור הביצועים.

אין ספק שאלכוהול ונהיגה הם שילוב מסוכן, אבל בפעם הבאה שיגידו לכם שמכוניות ובירה פשוט לא הולכות יחד, תדעו שההיפך הוא הנכון.

עוד על דלק ב-TheCar:
יצרני הרכב יפרסמו נתוני צריכת דלק אמיתיים? – ממש לא בקרוב
טויוטה מראה לטסלה מה עושה פרה

The post לחיים: בניו זילנד החלו לתדלק מכוניות בבירה appeared first on TheCar.

כמעט 11 אלף אמריקאים איבדו אשתקד את חייהם בתאונות דרכים שנגרמו כתוצאה מנהיגה תחת השפעת אלכוהול.
אמנם מדובר בירידה קלה לעומת המספרים של השנים הקודמות, אך עדיין זהו מספר כמעט בלתי נתפס של אנשים המבטא קרוב לשליש מסך כל ההרוגים על כבישי ארצות הברית מדי שנה.

נראה שעל אף ההסברה המתמדת והאכיפה הלא מתפשרת, עדיין הרבה יותר מדי אנשים, נורמטיביים ושומרי חוק בדרך כלל, ממשיכים לאחוז בהגה גם כשהם שיכורים. ב-NHTSA, הרשות הלאומית האמריקאית לבטיחות בדרכים, הבינו שמאחר שככל הנראה אי אפשר לסמוך על האחריות האישית של האנשים בנושא זה, אין מנוס אלא לחשוב על דרכים יצירתיות שיצמצמו עד כמה שניתן את התופעה ובהתאם לכך רתמו את הטכנולוגיה למערכה.

ברשות האמריקאית פיתחו לאחרונה אב-טיפוס למערכת טכנולוגית שבבסיסה רעיון פשוט: למנוע מנהגים שיכורים כל אפשרות להניע את הרכב.
את המערכת הזו ניתן לשלב כחלק מהאבזור הסטנדרטי במכוניות חדשות או להתקינה כמוצר אפטר מרקט בכל מכונית קיימת.

המערכת למעשה בוחנת בתוך שניות ובאופן אוטומטי את רמת האלכוהול: חיישן אוויר מתקדם שלא מצריך נשיפה מיוחדת ומותקן על ההגה בוחן את ריכוז האלכוהול הנפלט מפיו של הנהג ויכול לזהות בקלות אם קיים ריכוז חריג מהנורמה בדמו של הנהג.
בנוסף חיישן אינפרא אדום שמותקן על כפתור ההתנעה (או על בורר ידית ההילוכים) מבצע סריקה מהירה של האצבע המאפשרת, באמצעות בחינת החזר האור מנימי הדם שמתחת לעור, לאבחן את רמת האלכוהול בדם.
אם בשתי הבדיקות הללו מתגלה ריכוז גבוה מ-0.08 מיליגרם המותרים בחוק הרכב פשוט לא מניע.

הניסויים באב הטיפוס הניבו תוצאות טובות ובקרוב המערכת תעבור לשלב הניסוי בעולם האמיתי, אך ב-NHTSA מציינים שיעברו לפחות עוד חמש שנים עד שאב הטיפוס יהפוך לזמין ביישום מסחרי.
ברשות האמריקאית מבהירים שאין כוונה לחייב את התקנת המערכת בכל רכב חדש, אך לדעתה יש בהחלט אנשים רבים שישמחו אם ברכבם תותקן מערכת שכזו – מהורים לבני נוער וצעירים שקיבלו לאחרונה רישיון ועד לחברות מסחריות הרוצות לפקח על מידת הפיכחות של הנהגים שהן מעסיקות.

"זהו כלי חזק ורב עוצמה במאבק בנהיגה תחת השפעה. למערכת שכזו יש פוטנציאל עצום במניעת נהיגה בשכרות", ציין בהתרגשות מנהל NHTSA מארק רוסקינד. "אני מאמין שהיא תהפוך לאפקטיבית בצמצום מימדי התופעה באוכלוסיות ספציפיות, כגון נהגים צעירים וציים מסחריים".

עם זאת, לא כולם חושבים שמדובר בהמצאה כל כך טובה ויש הטוענים כי, מעבר לפוטנציאל הגדול תקלות בקריאה של מערכת שכזו יביאו לתקיעתם של אלפי רכבים מדי שנה, לכולם ידוע שההשפעה של אלכוהול אינה אחידה אצל כל בני האדם ובהחלט יותר מסביר שבמקרים מסוימים מערכת שכזו תשבית רכבים שנהגיהם בסך הכל שתו כוסית יין אחת עם הארוחה.

אין ספק שבכל הנוגע לנהיגה תחת השפעה המצב בישראל טוב מאשר במרבית מדינות המערב, אך בעשור וחצי האחרונים נרשמה כאן בלבנט עליה חדה בהיקפי צריכת האלכוהול ועל אף שנראה שהסלוגן "אם שותים לא נוהגים" די תפס, בסקר שנערך לא מכבר בארץ עולה שכ-40 אחוזים מהנשאלים סבורים כי אפשר לנהוג אחרי שתיית אלכוהול.

תג מחיר: נהג בשכרות וישלם קנס של 20 אלף שקלים

The post פיתוח חדש: הרכב לא יניע אם אתם שיכורים appeared first on TheCar.

שבוע שעבר ערכה טויוטה את ההאקתון (Hackathon) הראשון שלה מחוץ לגבולות יפן. ההאקתון שנקרא 'HackCars', יועד בעיקר למפתחים, יזמים, מעצבים, מנהלי מוצר, UX, סטודנטים והמתעניינים בחדשנות, טכנולוגיה ופיתוח עסקי. מטרתו: עבודה משותפת על מוצרים ואפליקציות לסמארטפון אשר יתחברו באופן שקוף ואוטומטי עם מערכות הרכב. לצד מטרה זו ביקשו מארגני האירוע גם ליצור הזדמנויות וחשיפה לחברות סטארט-אפ ישראליות העוסקות בתחום.

באופן מסורתי מחלקת הפיתוח והתכנון האסטרטגי של טויוטה (TITC, ר"ת: TOYOTA Info Technology Center), נהגה לפתח טכנולוגיות חדשנות בתחום מערכות מידע בתוך טויוטה עצמה, אולם לדברי Yu Nagata, חוקר בכיר ב-TITC, מתוך הבנת החשיבות ורצון להעניק ערך אמיתי ורלוונטי למשתמשים, המגמה כעת היא לפעול במקביל גם מחוץ ליפן.

"לישראל IT eco-system ייחודי." אמר Nagata, "המדינה מובילה בתחומי ידע וחדשנות, אוכלוסייתה מגוונת ומיקום המדינה אסטרטגי – בין אירופה לאסיה. גם התרשמנו מכך שהישראלים באים לא רק עם רעיון מקורי מוכן, אלא עם גישה עסקית ומודל עסקי. החשיבה על החזר ההשקעה (ROI) כבר מהשלב הראשוני של פיתוח המוצר היא ייחודית לישראל. ביפן, לדוגמא, הרעיונות מאוד טובים ואיכותיים אך בדרך-כלל חסרים את המודל העסקי שראינו כאן בישראל."

עיקר הדגש בהאקתון היה בתחום ה-Big Data בתעשיית הרכב – כלומר היכולת לאסוף מגוון רחב של נתונים ממקור אחד מרכזי בכדי להבין טוב יותר את שימושי הרכב ומאפייניו ולהביא לנסיעה יעילה יותר. תחום זה ההולך וצובר תאוצה ומעמיד אתגרי פיתוח משמעותיים בפני יצרניות הרכב ככל שחזון "המכונית המחוברת" (connected car) הולך ומתממש.

לדברי Nagataטכנולוגיית "המכונית המחוברת" נתפסה בעבר כצורך רק עבור דגמים יוקרתיים. "ההבנה כיום היא כי יש לשתף נתוניביג דאטה גם בדגמים פופולריים, כולל מכוניות בינוניות וקטנות." אמר.

מבין המשתתפים בהאקתון בחרו חוקרי TITC שלוש קבוצות ישראליות. במקום הראשון קבוצת 'Traffic Light' אשר שואפת לפתח מפת רמזורים כלל עולמית בהתבסס על נתונים מהרכב לשם ייעול הנהיגה ושימוש חכם יותר בדרך. במקום השני זכה צוות 'T-NET' אשר שואף ליצור DNA  Driver. הרעיון הוא יצירת אפליקציית סלולר על בסיס מידע שמגיע ממאגרי המידע של טויוטה ומכל המוסכים המורשים במטרה להדריך את הנהג כיצד לנהוג נכון וחכם יותר. במקום השלישי זכה צוות 'Nooly' אשר פיתחו מערכת חיזוי מזג אוויר בתא שטח קטן במטרה לספק תחזית מדויקת בסביבה הקרובה של הרכב. המערכת שואפת לתת חיזוי מדויק ברזולוציה של מטר על מנת לסייע לנהג לפעול באופן הטוב ביותר בתנאי מזג אוויר משתנים.

The post טויוטה רוצה להעמיק את שיתוף הפעולה שלה עם ישראל appeared first on TheCar.