למרות זאת. מכוניות לא מחליפים כמו טלפונים סלולריים אלא הרבה פחות. מחקר חדש שהתפרסם בארה"ב בדק מה פרק הזמן בו האמריקאי הממוצע מחזיק בבעלותו את המכונית החדשה שרכש, ובנוסף חילק את הבדיקה לפי דגמים, כך שניתן ללמוד אילו דגמים נשארים אצל בעליהם לאורך זמן ואילו דגמים מוחלפים מהר מאד.

המחקר נערך על ידי חברת מחרי הרכב iSeeCars והקיף 15.7 מיליון עסקאות מכירה של רכבים על ידי בעליהם המקוריים. מן המחקר עולה כי האמריקאים נוטים להחזיק את רכבם בממוצע 7.3 שנים, כשלרוב מדובר בזמן בו לוקח להשלים את תשלומי הקניה על הרכב. נתון זה גבוה משמעותית מאשר בישראל, בה רוב רוכשי הרכב משלימים את התשלומים בפרק זמן של 3-4 שנים, אבל צריך לזכור שבארה"ב עסקאות המימון והרכישה הן לטווח ארוך יותר ועם תשלום חודשי נמוך משמעתית בהתאם.

כשמדובר ברכב אותו מחזיקים האמריקאים לזמן הארוך ביותר ישנו רכב אחד הבולט מעל כולם והוא לנד קרוזר 200 של טויוטה. על פי המחקר בעליו מחזיקים בו בפרק זמן ממוצע של 10.6 שנים. בכלל, רכבי ה-SUV הגדולים מככבים ברשימת הנאמנות, כשמחצית מהדגמים בעשיריה הראשונה הם רכבי SUV. הסיבה העיקרית לכך נעוצה באופי הלקוחות שהוא מבוגר וסולידי, כזה שלא נוהה אחרי אופנות מתחלפות ועיצובים נועזים כנהוג אצל רכבי הקרוסאובר למיניהם.

למקום השני ברשימה הגיעה פורשה בוקסטר עם זמן אחזקה ממוצע של 9.9 שנים. בכלל, בעשיריה הראשונה ישנם ארבעה רכבים ספורטיביים, שכן בארה"ב רכבים כאלו נרכשים לא רק על ידי צעירים פוחזים אלא גם על ידי מבוגרים מיושבים כרכב המשמש להנאה בסוף השבוע. את המקום השלישי חולקות פורד אקספדשיין ומרצדס SLK עם 9 שנות בעלות בממוצע.

עשרת המכוניות המוחזקות לאורך זמן
1. טויוטה לנד קרוזר 200 – 10.6 שנים
2. פורשה בוקסטר – 9.9 שנים
3. פורד אקספדיישן – 9 שנים
-. מרצדס SLK 
5. פורד אקספלורר – 8.9 שנים
-. טויוטה סקויה 
7. שברולט קורבט  – 8.8 שנים
-. טויוטה אוואלון 
-. טויוטה 4 ראנר 
-. אאודי TT

באופן מעניין, הרכבים הנמכרים ביותר בארה"ב נמצאים קרוב יותר לממוצע הכללי של שנות האחזקה. פורד F150 שהוא הרכב הנמכר ביותר בארה"ב מוחזק עלי ידי בעליו 7.4 שנים בממוצע, כמו שברולט סילברדו. את שניהם מקדים במעט דודג' ראם 1500 שבעליו מחזיקים בו בממוצע 7.4 שנים. אגב הטנדר לו מגלים הלקוחות את הנאמנות הגבוהה ביותר הוא טויוטה טאוקמה עם 7.8 שנות בעלות בממוצע.

טויוטה קאמרי שהיא מכונית הנוסעים הנמכרת ביותר בארה"ב האחרונים זוכה לממוצע של  אחזקה של 8 שנים, אחרי הונדה אקורד עם ממוצע של 8.4. שתיהן מובילות בפער ניכר על גבי שברולט מאליבו שבעליה מחזיקים בה 6.6 שנים בממוצע או פורד פויוז'ן עם 5.7 שנים בלבד, מה שיכול גם להעיד על שביעות הרצון של האמריקאים מהתוצרת המקומית.

The post מחקר בארה"ב: טויוטה לנד קרוזר הוא הרכב שהאמריקאים לא ממהרים למכור appeared first on TheCar.

בהשקה שנערכה במונטה קרלו ביום ראשון בערב הציגה רנו את אלפין 'ויז'ן', והכריזה שבכוונתה להפוך את המותג המפואר לשעבר למותג הספורטיבי שלה.

עוד הכריזה שבכוונתה למצב את אלפין מול לא פחות מאשר יצרניות ספורטיביות כמו לוטוס, אלפא רומיאו ופורשה, תוך ניצול הידע והניסיון שצברה במרוצי פורמולה 1 ומרוצי סיבולת.

תזכורת היסטורית: אלפין, שנוסדה בשנת 1955 בידי ג'אן רדלה (Jean Rédélé), ייצרה בתחילת דרכה מכוניות ספורט קטנות בעלות מנוע והנעה אחורית על בסיס מכוניות של רנו (ולאחר מכן גם סימקה) שכיכבו במירוצי ראלי בשנות ה-50 וה-60.

בשנות ה-70 שיתפה אלפין פעולה עם רנו במרוצי הסיבולת ב'לה-מאן', ובשנת 1973 נרכשה על-ידה ולימים נטמעה בתוכה והייתה אחראית ליצירת גרסאות ספורטיביות לדגמים שונים (רנו 5 טורבו אלפין, למשל). שירת הברבור של אלפין הייתה A710 אשר יוצרה עד לשנת 1995, ומאז היא נמחקה מדפי ההיסטוריה כשהפכה, מאוחר יותר, לחטיבת 'רנו ספורט'.

דיבורים אודות החייאת המותג אלפין החלו לפני עשור, אבל רק בשנת 2013 נעשה ניסיון מעשי ראשון להתקדם בכך, עם גרסת מרוץ למכונית התצוגה 'רנו דזיר', שנבנתה – לא פחות – על בסיס ניסאן GTR.

לפני כשנה חגגו אנשי רנו את יובל 60 לאלפין והציגו את Celebration – מכונית קונספט שעוצבה בהשראת אלפין A110 משנת 1969 – אשר היה בשעתו הדגם המצליח והמפורסם ביותר של אלפין.

בינתיים מריצה רנו את אלפין בסדרת מרוצי הסיבולת האירופית, שם כבר זכתה בשתי אליפויות מקומיות, והיא הכריזה על כוונתה לחזור לסדרת מרוצי הסיבולת בקטגוריית LMP2.

פורשה 718 קאימן ואלפא 4C – בפנים שלכן!

דגם התצוגה 'ויז'ן', שהוצג בהשקה ויוצג בפני קהל בז'נבה, הוא פיתוח של Celebration שמייצג מכונית דו-מושבית ספורטיבית כמעט מוכנה לייצור.

ברנו מתכוונים להיאחז בהיסטוריה ולייצר את המכונית במפעל ההיסטורי של אלפין בעיר דייפ (Dieppe) – שם שכנה עד לא מכבר חטיבת רנו ספורט, הם יציגו את המכונית המוגמרת עוד השנה, ויתחילו למכור אותה באירופה בתחילת השנה הבאה.

ויז'ן עוצבה, כאמור, בסגנון של A110 עם צללית מעוגלת ועם צמד פנסי ערפל בחזית, כמו גם עם מבנה מעוגל של השמשה האחורית, שמתחתיה ממוקמים כונסי אוויר למנוע.
המכונית המוגמרת לא תהיה, כמובן, בעלת מנוע אחורי כמו A110, אלא תונע באמצעות מנוע אחורי-מרכזי כמו בפורשה 718 קאימן ובוקסטר, לוטוס אליז ואלפא 4C.

אנשי רנו ממעטים בינתיים למסור פרטים טכניים אולם כן אומרים שהמנוע יהיה טורבו-בנזין ארבעה צילינדרי מוגדש אשר מפותח בחטיבת רנו ספורט, והיעד הוא להגיע לביצועי תאוצה של 4.5 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש.

הנחה הגיונית היא שמדובר במנוע שמבוסס על מנוע ה-1.6 ליטר של רנו קליאו RS אשר יהיה כנראה בעל נפח גדול יותר ויספק הרבה יותר מאשר 200 כ"ס הנוכחיים, סביר גם שהוא יחובר לתיבת הילוכים רובוטית בעלת מצמד כפול ושישה יחסי העברה.

ברנו מתחייבים למשקל קל, ההערכות מדברות על כ-1,000 קילוגרם, אם כי עדיין לא פורסם אם הם ישתמשו לצורך זה בחומרים מורכבים כמו סיבי פחם ומתכות אקזוטיות.

כך או אחרת, היות שלא בכל יום שב אלינו מותג נחשק מן העבר, ולנוכח ההתחממות בעולם המכוניות הספורטיביות היקרות למחצה – ברור ששווה להישאר בהאזנה לתוצאה הסופית.

The post רנו מחזירה את אלפין לחיים appeared first on TheCar.

לקראת השקתה הרשמית בתערוכת ז'נבה, בעוד מעט יותר מחודש, פרסמה הלילה פורשה תמונות ופרטים רשמיים ראשונים אודות מתיחת הפנים של 'בוקסטר', אשר תיקרא מעתה 718 בוקסטר.

אנשי השיווק של פורשה בחרו לחזור אל ימי הזוהר של שנות ה-60 ואפשר לשער שההחלטה הראשונה הייתה להציג מנועי בוקסר בעלי ארבעה צילינדרים בלבד – ובעקבות זאת נלקחה גם ההחלטה הנוספת – להחזיר לחיים שם דגם מתקופה שבה מנועים כאלה עשו חייל במרכז המרכב של פורשה דו-מושבית פתוחה.

מכל מקום, אנשי פורשה מזכירים שהשקת הדור החדש של 'בוקסטר' 718 הדו-מושבית היא "הפעם הראשונה מאז שנות ה-60 המאוחרות שבה פורשה מציעה מכונית ספורט עם מנועים ארבעה צילינדריים שטוחים".

בכך, כמובן, הם מוחקים את זכרה של 968, מחליפתה של 944 והמכונית שקדמה ל'בוקסטר' ויוצרה עם מנוע ארבעה צילינדרי (בשורה) בין השנים 1992-1995 – אם כי בהחלט אפשר להבין למה הם מתכוונים.

מכונית הספורט המחודשת שלהם, שזכתה לריענון נאה מאד לעיצוב החיצוני ולסביבת נהג מעודכנת ומשודרגת גם מבחינת תכולת האלקטרוניקה, תימסר ללקוחות הראשונים במהלך חודש אפריל הקרוב.

בוקסטר 718 תוצע עם מנוע בוקסר בנפח 2.0 ליטר שמספק 300 כ"ס, ואילו גרסת S תוצע עם מנוע דומה, אבל בנפח של 2.5 ליטר, שמספק 350 כ"ס. בשני המקרים מדובר בתוספת הספק של כ-35 כ"ס ביחס למנועים היוצאים.
לדברי אנשי פורשה, מנוע ה-2.0 ליטר מספק מומנט מרבי של 380 ניוטון מטר (תוספת של 100 ניוטון מטר), וכח זה זמין בטווח המהירויות שבין 1,950 ל-4,500 סל"ד.
מנוע ה-2.5 ליטר של גרסת ה-S מספק 420 ניוטון מטר (תוספת של 60 ניוטון מטר) בטווח המהירויות שבין 1,900 ל-4,500 סל"ד.

במנוע החזק יותר משתמשת פורשה במגדש טורבו מתוחכם יותר, עם גיאומטריה משתנה – ולטענתה כיום היא יצרנית הרכב הסדרתית הראשונה שעושה שימוש בטכנולוגיה הזאת במנועי בנזין.
גם הביצועים שופרו בהתאם: גרסת ה-2.0 ליטר מזנקת כעת מעמידה ל-100 קמ"ש בתוך 4.5 שניות, שיפור של 0.7 שניות ביחס לדגם היוצא, וגרסת ה-2.5 ליטר מזנקת לאותה משימה ב-4.0 שניות, כלומר שהיא משיגה שיפור של חצי שניה במשך התאוצה.

אנשי פורשה מתגאים בתוספת כח והספק שמושגים במקביל לחסכון בדלק של עד 13%.

המנועים מגיעים כסטנדרט עם תיבת הילוכים ידנית בעלת שישה יחסי העברה, וכאופציה עם תיבת הילוכים רובוטית בעלת מצמד כפול (PDK) ושבעה יחסי העברה. אנשי פורשה טוענים גם ל"כיול חדש לגמרי" של המתלים, לטובת שיפור התנהגות הכביש.

באירופה, לפני מיסים, תעלה 718 הבסיסית 53,646 אירו, ואילו גרסת S תעלה "החל מ-66,141 אירו".

The post לקראת ז'נבה: פורשה חושפת את 718 appeared first on TheCar.