הסכם הפשרה הושג בין יצרנית הרכב פורד ונציגתה בישראל – דלק מוטורס, לבין עורכי הדין דוד מזרחי ורון סולן שמייצגים בעלי מכוניות מתוצרת פורד שתבעו בשם כל בעלי הרכב עם מנועי אקובוסט בנפחי 1.5 ו-2.0 ליטר בטענה לפגם סדרתי שגורם להרס מוחלט של מנועים.

כמו בהסכמי פשרה לא מעטים אחרים, יצרנית הרכב לא הודתה בעצם קיומו של הפגם הסדרתי אבל הסכימה להאריך את אחריות היצרן בשנתיים, לבדוק ולתקן על חשבונה מנועים פגומים (כולל החלפה במקרה הצורך), וכן להחזיר כסף ללקוחות שנפגעו בעבר ונאלצו לשלם תמורת התיקון.

הסכם הפשרה בין הצדדים כבר היה חתום ואף זכה לאישור היועץ המשפטי לממשלה, אך למרבה המזל היו מספר נפגעים ערנים שהבינו שהם "נותרו בחוץ" ופנו אל בית המשפט בדרישה שלא לכלול אותם בהסכם. בנקודה זאת, עוד לפני שנכנסים לעובי הקורה, חשוב להדגיש שכאשר תובענה ייצוגית מוכרעת, או אם מתקבל בה הסכם פשרה, בתי המשפט רואים בכך "מעשה בית דין" – כלומר שאי אפשר יותר לתבוע את הנתבעות ולדרוש פיצוי אחר או נוסף על זה שנפסק במסגרת התובענה הייצוגית.

השופט אמיר, כפי שיוסבר בהמשך, הציע לצדדים לשנות את מתווה הפשרה שהושג כדי שלא לקפח חלק מן הנפגעים, אולם הם סרבו ולכן הוא החליט לדחות את הפשרה ולהעביר את המחלוקת לדיון ולהוכחות. הסיכון של כלל הנפגעים כעת הוא שהתביעה תידחה, אלא שמבחינת חלק מן הנפגעים זה כמובן לא ירע את מצבם ובכל מקרה זה לא ימנע מכל אחד מן הנפגעים להגיש תביעת נזיקין אישית כנגד פורד ודלק מוטורס.

מכל מקום, מדובר כאמור באחת ההחלטות האמיצות והחשובות בתחום התובענות הייצוגיות, ודאי בתחום הרכב, וראוי להרחיב לגביה מפני שהיא נוגעת לעשרות הליכים נוספים שמתנהלים כיום במקביל.

הבקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה לפגם סדרתי במנועי אקובוסט בנפח 1.5 ו-2.0 ליטר מתוצרת פורד הוגשה בספטמבר 2020, ונטען בה שמהות הפגם היא דליפת נוזל קירור לתוך הצילינדרים, מה שגורם לאובדן נוזל קירור והרס מנועים כתוצאה מהתחממות. הבקשה הוגשה לגבי דגמי קוגה משנות הייצור 2019-2015 ופוקוס משנות הייצור 2018-2016 עם מנועי טורבו-בנזין בנפח 1.5 ליטר, וכן דגמי אדג' משנות הייצור 2019-2015 עם מנועי אקובוסט 2.0 ליטר.

כעבור עשרה חודשים הוגשה תגובת פורד ודלק מוטורס שביקשה לדחות את התובענה, ובספטמבר 2021 הוגשה תגובת התובעים לתגובת פורד. כעבור מספר חודשים נוספים צמצמו התובעים את התביעה למנועי ה-1.5 ליטר בלבד, אבל לא בגלל שבמנועי ה-2.0 ליטר אין פגם אלא בגלל שפורד האריכה את האחריות לגביהם ל-5 שנים.

בספטמבר שעבר הגישו הצדדים הצעה להסדר פשרה ולאחר תיקון שלו הוא פורסם באופן פומבי בנובמבר 2022, בין השאר במטרה לקרוא למי שחשים את עצמם נפגעים ממנו לפנות לבית המשפט ולהגיש התנגדות מנומקת ו/או להודיע שהוא לא מעוניין שהסדר הפשרה יחול עליו. לבית המשפט הוגשו שלוש הודעות כאלה, של בעלי רכב שהבינו שההסדר המוצע גורם להם נזק.

בפברואר השנה אושר ההסכם על-ידי היועצת המשפטית לממשלה, ומכיוון שלא התקבלה כל התנגדות של הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן – כל שנותר לבית המשפט היה לקבל אותו והוא היה הופך לעובדה מוגמרת.
למזלם של חלק מן הנפגעים, ממש "בדקה ה-90", אחרי שכל שומרי הסף האחרים נרדמו בשמירה, שם לב השופט אמיר שהפשרה הזאת מקפחת חלק ניכר מחברי הקבוצה, ולא רק שהם לא זוכים לכל טובת הנאה ממנו – הם גם מושתקים מכל תביעה אישית עתידית כנגד פורד או דלק מוטורס.

השופט אמיר הציע, כאמור, לעורכי הדין מטעם התובעים, ולנתבעות, לשנות את מתווה ההסכם כדי שיחול על כלל חברי הקבוצה, אבל למרות שההצעה שלו קלה ליישום והגיונית מאד – הם טענו שלא יוכלו לקבל אותה וביקשו מבית המשפט לקבל את הסדר הפשרה במתכונתו המוצעת.

הסדר פשרה רע

בהסדר הפשרה הוגדרה קבוצת הנפגעים באופן שכולל את הבעלים בהווה ובעבר של כלי רכב מתוצרת פורד עם מנוע מסוג GDTI בנפח 1.5 ליטר בדגמי פורד קוגה (2019-2015) או פורד פוקוס (2018-2016). הפשרה קובעת שחברי הקבוצה שחווים ברכבם מפלס נמוך של נוזל קירור מנוע או הופעת עשן לבן מהמפלט, או התחממות מנוע, יוכלו להגיע למוסכים מורשים של דלק מוטורס לצורך בדיקת רכבם ללא עלות, אך זאת רק ב"תקופת התוכנית".

אם בדיקה כזאת תעלה שאכן קיימת חדירת נוזל קירור לצילינדרים "כתוצאה משחיקה, קורוזיה או גימום של שטח בלוק המנוע" – וזאת התקלה הסדרתית הנטענת – היא תתוקן ללא עלות ובאופן חד-פעמי באמצעות "החלפת חצי מנוע" או – "לפי שיקול דעתה המקצועי של דלק מוטורס" – באמצעות החלפת ראש מנוע בלבד.

"התוכנית" מכסה רק מכוניות שנסעו לא יותר מ-100,000 קילומטרים, ולמעשה היא מוסיפה רק שתי שנות אחריות לאחר תום משך האחריות המקורית. נפגעים שברכבם כבר הוחלף "חצי מנוע" או ראש מנוע במוסך מורשה של דלק מוטורס יהיו זכאים לתיקון נוסף במקרה שהתקלה תחזור על עצמה, אבל גם זה רק "בתקופת התכנית ובהתאם לתנאי התכנית".

חבר קבוצה שברכבו בוצע תיקון לפני תחילת התכנית יהיה זכאי להחזר כספי בין אם ביצע את התיקון במוסכים מורשים של דלק מוטורס או בכל מוסך מורשה מטעם משרד התחבורה, אבל גם זה רק אם הרכב נסע פחות מ-100,000 קילומטרים והתיקון בוצע עד חמש שנים מיום תחילת האחריות המקורית.

אלא שהשופט אמיר נסמך על חוק תובענות ייצוגיות שבו נקבע שהתנאי הבסיסי לאישור הסדר פשרה הוא שבית המשפט ימצא שהוא "ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה", ומצא שההסדר לא עומד בו מפני שהוא "מפלג בין חברי הקבוצה, מפלה לרעה חלק ניכר ומשמעותי מביניהם ומקפח אותם". באופן יותר ספציפי, ההסדר פוגע בבעלי רכב מהשנים 2015, 2016, 2017 ו-2018, (שנמסרו עד יוני 2018), אשר לא יקבלו כל הטבה במסגרתו והוא גם מסב להם, כאמור, נזק נוסף בכך שהוא חוסם ומונע מהם את האפשרות לתבוע ולממש את זכויותיהם.

הצעתו של השופט אמיר, שנדחתה כאמור על ידי הנתבעים והתובעים, היא שתקופת האחריות המוארכת תחול בכל מקרה למשך שנה מיום אישור ההסדר, וכך תכסה לכל הפחות את כל התקלות שיתגלו עד לאותה נקודת זמן.

מאחורי הקלעים של הסדרי פשרה

ההחלטה של השופט אמיר מכוונת זרקור אל מאחורי הקלעים האפלים של תעשיית הרכב ואל נזיד העדשים שיצרניות הרכב מוכנות לשלם כדי לקנות את הנזק שלהן במחיר מופחת – על חשבון כלל הציבור.

בסופו של דבר, בין אם פורד מודה בכך או לא – מדובר בתקלה סדרתית שנגרמה בגלל כשל בתכנון או בייצור, ואין לדעת מתי היא תפגע בלקוח זה או אחר. אם פורד טוענת שאין תקלה סדרתית, תתכבד ותאריך את האחריות הנקודתית לסוג הכשל הזה לתקופה לא מוגבלת ותתקן על חשבונה כל תקלה שלא נגרמה בגלל תאונה או רשלנות של הלקוחות.

הסדר פשרה שכל מהותו היא הארכת אחריות למשך שנתיים ומתן פיצוי למעט מבין נפגעי העבר אשר ישמעו עליו – מחייב למעשה את פורד לשלם רק על אחוז מסוים מכלל הנזקים שנגרמו בגללה ומגדר את הסיכון שלה למשך כשנה מהיום, תוך השמטה, כאמור, של כל כלי הרכב שנמכרו בישראל במשך שלוש שנים וחצי.

הדברים מקבלים משנה תוקף, ואפילו מקוממים, כאשר נתקלים באחת הטענות החצופות ביותר של פורד לגבי הצעת בית המשפט. "פורד היא חברה בינלאומית שמחויבת לאחידות גלובלית", נטען, "וכל חריגה מההסדר (שהוצע בישראל) תהווה מבחינתה תקדים חוצה יבשות, ותגרור אותה להוצאות ענק בכל העולם". לטיעון המקומם הזה משיב השופט אמיר כך: "האם התנהלותה של פורד בארה"ב צריכה ויכולה להצדיק הסדר מפלה ומקפח בישראל? האם הישגים שהשיגה פורד בטריטוריה אחת, למשל עקב דינים מצמצמים של תביעות ייצוגיות או מבחינה מהותית, יפעלו נגד ציבור הצרכנים הישראלי? דומני שהתשובות לכך ברורות מאליהן, והן תשובות שליליות.

ובהקבלה לכך, האם פורד מוכנה לקבל, שכל הסכם שהגיעה אליו בארה"ב או כל תכתיב של הרגולטור האמריקאי יחייבו אותה גם כאן בישראל בתביעות ייצוגיות המוגשות נגדה? התשובה לשאלה האחרונה ברורה וידועה לכל העוסק בתביעות ייצוגיות, אך לא צריך להרחיק לכת. כבר בתשובה שנתנה פורד בתיק הזה לבקשה לאישור התובענה הייצוגית היא טענה, שמנועי 1.5 בארה"ב שונים ממנועי 1.5 בישראל, ולכן הנעשה שם אינו רלבנטי לכאן".

במילים אחרות, השופט אמיר מציין שאחת מטענות ההגנה הנפוצות של כל יצרניות הרכב שנתבעות בתביעות ייצוגיות היא שהעובדה שהן תיקנו כשל מסוים בשוק אחד לא מעידה על כך שאותו כשל מתקיים או צריך להיות מתוקן גם בישראל. "אתם לא יכולים להחזיק במקל משני קצותיו" הוא אומר להם למעשה.

מעשה בית דין

מעבר למקרה הפרטי של פורד ומנעי אקובוסט הפגומים, הלקח החשוב ביותר שצריך להילמד מן הפרשה הזאת נוגע ל"עקב אכילס" של תובענות ייצוגיות, שהוא "מעשה בית דין" – כלומר סגירת פרשה באופן שלא מאפשר דיון נוסף.

לב ליבו של הרציונל שעומד מאחורי מוסד התובענות הייצוגיות הוא טובת הכלל, ובלעדיו עדיף היה לולא התקיימו. תביעה ייצוגית שמנוהלת נכון צריכה להביא את התועלת הרבה ביותר לכלל הנפגעים וגם "למערכת": במקום שמאות, או עשרות אלפי, בני אדם יגישו כל אחד תביעה על סכום קטן יחסית, ואולי יימנעו מהגשת תביעה בגלל שהסכום קטן, ובמקום שמאות עורכי דין יעסיקו עשרות שופטים בדיונים חוזרים ונשנים על אותן עובדות ואותם נושאים – תביעה ייצוגית "דוחסת" הכל להליך אחד שאולי לא מוציא את כולם עם מלוא תאוותם אבל גם חוסכת המון זמן וכסף לציבור בכללותו.

"מעשה בית-דין", כלומר הצבת סוף פסוק על נושא מסוים, מאפשרת לנתבעות לגדר את הסיכונים שלהן, ומאידך לרוב הצבור ליהנות מפרי עמלם של אחרים. "ואולם", כותב השופט אמיר רגע לפני שהוא שולח חץ ביקורת מנומס ומאופק כלפי עורכי הדין שפעלו בשם התובעים, "לכל הסדר יש שני צדדים, ואם האפקט החוסם של מעשה בית-דין פוגע באופן דרסטי בתת-קבוצה משמעותית שכלל אינה מקבלת דבר בהסדר – אז לא ניתן יהיה להגיע להסדר, ואף אין זה ראוי להגיע להסדר… במצב בעייתי כזה אמורים התובעים הייצוגיים וב"כ הקבוצה לשמש כשומרי סף ראשונים".

בהמשך מפנה השופט אצבע מאשימה כלפי פורד: "התרשמותי היא, שנקיטת הקו הנוקשה בענייננו היא אך ורק מצד המשיבות, ובעיקר פורד, כשבשורה התחתונה ברור שהיא זו שתישא בעלות הנדרשת לתיקונים עקב פגם בייצור. יתכן שזהו הגבול הכספי שעד אליו מוכנות המשיבות (ובעיקר פורד) להגיע, וייתכן שלא. אך בכל הכבוד, הגבולות המסחריים של המשיבות אינם יכולים להיות הצדקה לאישור הסדר פשרה פוגעני כלפי חלק ניכר מהקבוצה".

החלטתו של השופט אמיר הועברה ליועצת המשפטית לממשלה ולממונה על הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, וצריך לקוות שבעקבותיה ישופרו האמצעים שבהם מפורסמים הסכמי פשרה לכלל הציבור. עם כל הכבוד – פרסום מודעות דפוס בשני עיתונים יומיים לא יכול להיחשב בימינו לאפקטיבי, ובמקרים אחרים ייתכן ששופטים לא יהיו מספיק ערנים והתוצאות יהיו שונות.

בשורה תחתונה, עקב פרישתו של השופט אמיר משיפוט בימים אלה מועבר התיק להמשך טיפולו של שופט אחר, אשר ייקבע על-ידי בית המשפט. לבעלי פורד עם מנועי אקובוסט מומלץ לבדוק היטב את מפלס נוזל הקירור ברכב שלהם ובכל מקרה של חשש לתקלה לפנות למוסך מורשה של דלק מוטורס, יבואנית פורד.

אפשר לפנות גם אלינו, בדוא"ל editor.thrcar@gmail.com

The post המנועים המתפגרים של פורד: בית המשפט דחה את הסכם הפשרה בטענה שהוא מקפח את הנפגעים appeared first on TheCar.

על רקע זה הופכת כל תזוזה של האירועים החשובים לבעלת משמעויות גדולות, והשנה אנחנו חווים שתיים כאלה: תערוכת דטרויט, שנחשבה במשך כמה עשורים ל"תערוכת הרכב של תעשיית הרכב האמריקנית" התקיימה השנה בפעם האחרונה במועד המסורתי שלה – השבוע השני של ינואר, והחל בשנה הבאה היא תתקיים ביוני, ואילו תערוכת המכוניות הבינלאומית של שנחאי – אחת משתי התערוכות החשובות ביותר בשוק הרכב הגדול ביותר בעולם – הוזזה מן המועד הקבוע שלה לאמצע חודש אפריל.

יש רק בעיה אחת: אמצע אפריל הוא המועד שבו מתקיימת תערוכת המכוניות הבינלאומית של ניו-יורק, כלומר שתערוכת שנחאי (שתיפתח מחר לקהל הרחב) הקדימה את המועדים שלה במספר שבועות ו"התיישבה" בול על המועדים של תערוכת ניו-יורק (שנפתחת לקהל יום אחריה). נראה שנצטרך הרבה מאד כושר שכנוע כדי להסביר לנשיא ארה"ב, דונאלד טראמפ, שהחלטה כזאת התקבלה "במקרה", ולא כחלק ממלחמת הסחר שמתנהלת בין שתי המעצמות וממוקדת, גם, בתעשיות הרכב שלהן. אגב, למרות הגודל והעוצמה של סין, שתי התערוכות צפויות למשוך מספר דומה של כמיליון מבקרים כל אחת.

מבין שלוש תערוכות הרכב החשובות ביותר בארה"ב – דטרויט, ניו-יורק ולוס אנג'לס – ניו יורק היא המקבילה הקרובה ביותר לתערוכת ז'נבה האירופאית. בשני המקרים ממוקמות התערוכות האלה בליבו של השוק עם כח הקניה הגדול ביותר בסביבה, ובאופן טבעי הן ממוקדות – יותר מתערוכות אחרות – במכוניות יוקרה, מותגי יוקרה, וגרסאות יקרות של מכוניות "עממיות". קליפורניה היא אמנם שוק הרכב הגדול ביותר בארה"ב כמדינה, אבל החוף המזרחי, ואזור ניו-יורק בפרט, קונה את מספר כלי הרכב ה"פרטיים" (להבדיל מטנדרים וקרוסאוברים גדולים שמהווים שוק עצום בארה"ב) – הגדול ביותר, כמו גם את המספר הרב ביותר של מכוניות יוקרה.

מכל מקום, היום (ד') נפתח יום העיתונות הראשון של תערוכת ניו-יורק, התערוכה תיפתח לקהל ביום שישי השבוע, ומי שמגיע ל"תפוח הגדול" במהלך הפסח יכול לבקר בתערוכה שתסתיים ב-28 באפריל.

מביטים קדימה, תקועים בעבר

קברינטי תעשיית הרכב התקשו השנה לפצל את עצמם בין שני חלקי העולם ורבים מהם – ודאי אלה שלא מחויבים יותר מידי לתעשייה האמריקנית – בחרו להגיע לסין. אבל זה לא הסימן היחיד לכך שההתרחשויות החשובות יותר מתקיימות השנה במזרח ולא במערב. כאשר סופרים את מספר החידושים, וגם את המיקוד של יצרניות הרכב בשתי התערוכות האלה, די ברור שהאמריקנים מספרים לנו על מה שהיה, אולי קצת על מה שקורה, בעוד שהסינים מדווחים על מה שעומד לקרות, ולא בעוד הרבה זמן.
תערוכת שנחאי, כפי שדיווחנו כאן אתמול, ממוקדת במידה רבה בהנעה אלטרנטיבית בכלל ובהנעה חשמלית והיברידית בפרט, בעוד שתערוכת ניו-יורק, כמו נשיא ארצות הברית, מתעלמת מן ההתחממות הגלובלית ומרוכזת במה שקורה כאן ועכשיו. זה לא מפתיע בהתחשב בכך שהמדיניות הממשלתית הסינית מעודדת מזה שנים את הפיתוח וההחדרה של מכוניות חשמליות בעוד שהאמריקנים – כבר בשלהי עידן אובמה ובוודאי בעידן טראמפ, חזרו לשרוף נפט בקצב הולך וגובר.

אבל אחרי שכל זה נאמר, צריך להדגיש דבר אחד חשוב לזכות תערוכת ניו יורק. בעוד שתערוכת שנחאי מתמקדת בכלי רכב חשמליים – ומאד חבל שממשלת ישראל עדיין מפגרת בתחום הזה, ודאי בכל מה שקשור לעידוד פרישה של תשתיות טעינה לכלי רכב כאלה – תערוכת ניו יורק ממוקדת במכוניות שרובן נמכר גם באירופה. התוצאה היא שבניו-יורק 2019 מוצגים יותר דגמים רלבנטיים להווה שלנו בישראל מאשר בשנחאי.

חדשות "התפוח הגדול" ל-2019 כוללות דגמים חדשים של קאדילק, יונדאי, סובארו, טויוטה וניסאן, יש גם עדכונים וגרסאות אבזור לאאודי R8, פיאט 124 ספיידר, מנוע של פוקוס RS מתחת למכסה המנוע של מוסטאנג, שברולט קורבט חדשה עם מנוע מרכזי, וגם מתיחת פנים של יגואר XE.

ובכל זאת צריך לתת ראשית לכל כבוד לאמריקנים. גם אם מדובר במותג לא ממש מוביל בישראל – קאדילק הוא מותג היוקרה האמריקני החשוב ביותר, ובעשור האחרון משקיעים קברניטיו מאמצים אדירים למצב אותו "ראש בראש" מול מותגי היוקרה הגרמנים. CT5 – מכונית באורך של כמעט 5 מטרים, מוגדרת בארה"ב כ"מכונית יוקרה קומפקטית" וכאשר היא תוצע למכירה בסתיו הקרוב היא תחליף במבחר הדגמים של המותג גם את CTS וגם את ATS (אשר חלק מלקוחותיה יבחרו ב-CT4).

CT5 מתיימרת להתמודד מול ב.מ.וו. סדרה 3, אאודי A4 ומרצדס C קלאס, ולצורך זה היא כנראה המוצר המושקע ביותר מבחינה טכנולוגית בקבוצת ג'נרל מוטורס כיום (למעט דגמי הנעה אלטרנטיבית וכלים אוטונומיים). מתחת למכסה המנוע שלה פועמים שני מנועים מוגדשי טורבו (4 בשורה בנפח 2.0 ליטר ושישה צילינדרים ב-V בנפח 3.0 ליטר) והם מחוברים לתיבה האוטומטית החדשה עם עשרה (!) יחסי העברה. אנקדוטה מעניינת לגבי המכונית הזאת היא שאנשי קאדילק מעריכים שעד לשנת 2023 כ-77% מסך המכירות של CT5 יגיעו מסין ורק 23% מן השוק האמריקני…

אחרי הפירגון לאמריקנים ראוי לזכור שהמותג הנמכר ביותר בישראל בשנים האחרונות הוא יונדאי, והיצרנית הקוריאנית חושפת בניו-יורק שני דגמים חשובים מבחינתה. הדור השמיני של יונדאי סונטה הוצג אמנם כבר לפני כחודש בתערוכת המכוניות של סיאול, והמכונית מוצגת במקביל גם בשנחאי, אבל החשיבות שלה חורגת מן הדגם עצמו (שמכירותיו בישראל חטפו החודש מהלומה לנוכח עדכון נוסחת "המיסוי הירוק"). סונטה בנויה מעתה על פלטפורמה חדשה שעליה ייבנו דגמים לא מעטים נוספים, והיא גם מעוצבת ב"שפת עיצוב" חדשה ומעניינת יותר.

מכוניות נוסעים בתצורת סדאן נאבקות על חייהן לנוכח מתקפת הקרוסאוברים, והעיצוב החדש והמעניין של סונטה הוא כלי נשק חשוב במאבק הזה. מצד שני, מי שסבורים שמדובר במלחמה אבודה מראש יתעניינו יותר בקרוס אובר הקטן והחדש של יונדאי – Venue ("מקום מפגש") שיהיה הקרוסאובר הקטן היותר (לפי שעה) במשפחת דגמי החברה.
Venue הוא בין הדגמים הבודדים בתערוכת ניו יורק שלא הוצג קודם לכן בתמונות רשמיות, או אפילו בחשיפה ממש, על-ידי יצרנית רכב, וכל מה שידוע לגביו לפני הצגתו הרשמית זה שזהו דגם כניסה זול (מתחת ל-20 אלף דולר בארה"ב) שנכנס לנישה של כלי רכב עירוניים קטנים מתחת ל'קונה'.

בראיה כלל עולמית, אחת המכוניות החשובות שמוצגות בניו יורק היא 'ורסה' של ניסאן – מכונית "לואו קוסט" גלובלית שמוכרת אצלנו כ"טידה" ובעבר הייתה מטבע עובר לסוחר בחברות הליסינג וההשכרה שלנו. הדור החדש של המכונית עדיין צפוי להיות דגם זול, אבל העיצוב שלו פחות מכוער מבעבר – ומכיוון שהוא נראה מזויות מסוימות כמו גרסה מוקטנת של 'אלטימה' המרשימה – אפשר לומר שהוא עובר את גבול ה"נעים לעין". המכונית כעת גם פחות צפופה – היא רחבה וארוכה יותר, ומה שלא פחות חשוב: כעת נוספו לה כמעט כל מערכות הסיוע לנהג המקובלות – החל ממערכת בלימה אוטונומית עם זיהוי הולכי רגל, דרך בקרת שיוט אדפטיבית ועד התרעה מפני כניסה לנתיב חסום.

מנוע הבנזין האטמוספירי נותר קונבנציונלי מאד: ארבעה צילינדרי בנפח 1.6 ליטר שמספק 122 כ"ס, והוא מחובר לתיבת ההילוכים הרציפה והמסרסת הרגילה של ניסאן. עיצוב הפנים שופר מאד וכולל כעת גם מסך מגע בגודל 7 אינטש ומערכת מולטימדיה חדשה, ורשימת האבזור (לפחות עבור השוק האמריקני) ארוכה מבעבר ומסתיימת אפילו עם חימום למושבים.

מכונית מאד פופולרית ומצליחה בארה"ב, אבל קצת יקרה מידי בישראל, היא סובארו אאוטבק – הדגם הגדול יותר במשפחת דגמי סובארו והאחרונה להתיישב על הפלטפורמה המודולרית החדשה של סובארו שעליה מבוססת גם 'לגאסי' החדשה (כמו גם הקרוסאובר הגדול 'אסנט', וכן 'פורסטר' ו'אימפרזה'). המנוע הבסיסי של אאוטבק באמריקה הוא בוקסר אטמוספירי בנפח 2.5 ליטר שמספק 182 כ"ס, ויש גם מנוע חדש, מוגדש טורבו, בנפח 2.4 ליטר שמספק 260 כ"ס ומחליף את מנוע ה-V6 הי"ד.
תא הנוסעים וסביבת הנהג, כרגיל, הם "העתק הדבק" של לגאסי החדשה, ואלה חדשות טובות, בין השאר בזכות צג מולטימדיה גדול ואיכותי במיוחד (11.6 אינטש) וארגונומיה משופרת.

פורד, אשר אכלה הרבה מאד חצץ בשוק הישראלי בשנים האחרונות (וגם האכילה לא מעט לקוחות מאותו החומר) ניסתה לדחוף אצלנו בשנה האחרונה את 'קוגה' באחרית ימיה, ובמחירים סבירים. כעת מגיע סוף סוף דור חדש לדגם השני הנמכר ביותר של פורד באמריקה (אחרי F-150). 'אסקייפ', כפי שהוא נקרא מעבר לים, מוצע עם שתי אופציות למנועי בנזין אבל מה שעשוי להיות הרבה יותר מעניין מבחינתנו – גם עם גרסה היברידית רגילה וגרסה היברידית-נטענת (עם טווח מובטח של כ-45 ק"מ על כח חשמל טהור). העיצוב החיצוני נראה כעת יותר ספורטיבי מאשר בדגם היוצא, ואנשי פורד נשבעים שגם רמת השימושיות שלו שופרה עם כל מיני טריקים, שלא לדבר על שדרוג דרמטי של מערכות הבטיחות והבידור, וגם של המרחב הפנימי.

כתבנו כאן בעבר על הפרויקט המשותף של מאזדה וטויוטה שבמסגרתו הפכה טויוטה יאריס האמריקנית למאזדה 2 עם סמל של טויוטה, והיצירה הזאת מוצגת כעת בניו יורק, אליה היא מגיעה מן המפעל של מאזדה במקסיקו (מעבר לחומה של טראמפ…). מאזדה, רק לצורך הקוריוז, לא טורחת למכור את המכונית הזאת בארה"ב תחת הסמל שלה עצמה, אולי מפני שזה לא כלכלי מבחינתה.

לסיום, ומכיוון שהתחייבנו על כך שתערוכת ניו יורק היא "תערוכה לעשירים", אי אפשר לחתום בלי להזכיר שמרצדס מציגה שם את GLS החדש, שמיוצר במפעל שלה באלבמה. GLS מבוסס מעתה על פלטפורמת MHA (שאותה הוא חולק עם GLE), ואפשר לומר שזה ה-S קלאס של הקרוסאוברים עם סמל הכוכב, כלומר כלי רכב מפואר מאד, שמצויד במנועים החזקים של החברה, עם רמת האבזור הגבוהה ביותר וכמובן שגם עם תג מחיר הולם.

The post תערוכת ניו יורק: אמריקה עדיין חיה בהכחשה appeared first on TheCar.

מי אתה פורד קוגה?

פורד, אחת מיצרניות הרכב הגדולות והמצליחות בעולם, סובלת ממה שנראה כמו מאניה–דיפרסיה בכל הקשור למכירות שלה בשוק הישראלי. גם אם נשים בצד את הסאגה המכאיבה של תיבות ההילוכים הרובוטיות, יצרנית הרכב האמריקנית לא הביעה בשני העשורים האחרונים עודף מחויבות לשוק הישראלי, וזה בא לידי ביטוי בשיאי מכירות מחד, ושפל מביך מאידך.

היות שלפורד יש מגוון מוצרים רחב מאד – שחלקו הונדס כדי להצליח באירופה, חלקו כדי להתמודד בארה"ב, וחלקו כדי להיות "גלובלי" ולהתאים לכל מדינות העולם – כל שנותר לנו, כצרכנים, זה להשתומם על כך ששמות דגם נהדרים כמו 'פיאסטה', 'פוקוס' ו'מונדיאו' לא נישאים בפי כל. למען האמת, דגמי פורד, בימינו, אפילו לא נכנסים, לרוב, אל רשימת האפשרויות שמתוכה לקוחות בוחרים את המכונית המועדפת עליהם, וזה ממש חבל.

"האזרח הקטן ברחוב" ישלוף בוודאי לפחות חמישה שמות שונים של דגמי קרוסאוברים קומפקטיים לפני שייזכר שגם פורד מציעה אחד כזה, ואין זה מוגזם להניח שרוב הנשאלים בכלל לא יידעו לענות לשאלה "מה זה 'קוגה'?".
זה חבל מכל בחינה אפשרית, ובעיקר לנוכח העובדה שפורד הייתה בין ממציאות הז'אנר – עוד עם 'אקספלורר' האמריקני – וש'קוגה', דור ראשון, הושק כבר בשנת 2008, רגע לפני שהכלכלה העולמית נכנסה בשעתו לתרדמת.

כמו מתחריו, קוגה מבוסס על פלטפורמה של מכונית נוסעים קומפקטית, פוקוס במקרה זה, והיות שאותה פלטפורמה היוותה בשעתו בסיס גם למכוניות הקומפקטיות של וולוו (שהייתה שייכת לפורד) וגם לדגמי מאזדה שונים (פורד החזיקה אז גם בנתח בעלות במאזדה) – הוא היה אחד הקרוסאוברים היותר מוצלחים מבחינה דינמית.

אפילו בשנים הטובות שלה כאן פורד לא ממש התאמצה למכור קוגה בישראל, לכן גם לא התרחשה אצלנו דרמה כאשר היא ביצעה מהלך דרמטי, בשנת 2013, ועברה עם קוגה ל"דור 2.0" שלו, עם כלי ארוך משמעותית מן המקורי ומנופח יותר, וזאת כדי להתאים אותו לשיווק גם בארה"ב. התוצאה הייתה כלי שבסיס הגלגלים שלו אמנם לא הוגדל אבל האורך שלו כן, והוא התמצב כאחד הקרוסאוברים היותר מרווחים בקטגוריית החמישה מושבים.
בשנת 2016, רק 3 שנים לאחר השקת דור 2, ו-8 שנים לאחר שנולד, ביצעה פורד מתיחת פנים נוספת, הפעם מינורית, שעיקר חשיבותה היא בהוספת מערכות בטיחות שונות. תצורה זאת עשתה עליה ארצה בשנה שעברה, אבל לא עשתה רושם. קוגה נותר כלי כמעט זניח בשוק הרכב הישראלי שבו, בשנת 2017, נמכרו ממנו 480 יחידות לעומת כמעט 7,000 מיצובישי אאוטלנדר, יותר מ-9,000 יונדאי טוסון ויותר מ-11,000 קיה ספורטאז'.

השורה התחתונה היא שליבואני פורד יש הרבה מאד עבודה אם הם רוצים למצב את קוגה כמתמודד ראוי בקטגוריה הבוערת והצפופה הזאת.

עיצוב, מיצוב

זה לא הצד החזק של פורד קוגה. יש לו אמנם נוכחות, בכך אין ספק, והיא נובעת מן הגובה, הממדים הפיזיים והחזית האגרסיבית, אבל בסך הכל, ובוודאי בהשוואה לפיג'ו 3008, מאזדה CX-5, טויוטה C-HR, ואפילו לקיה ספורטאז' או ניסאן קשקאי – לקוגה יש מראה קופסתי-ריבועי-מאסיבי שנראה יותר כמוביל אנשים מאשר כרכב חלומות.
לזכות העיצוב האפור אך השימושי למראה אפשר לומר שגם הצמד סיאט אטקה / סקודה קארוק, וגם מיצובישי אאוטלנדר הם לא ממש מלכי יופי או עלמות חן ובכל זאת נמכרים היטב ומציעים ערכים נחשקים אחרים. עם זאת, ייתכן שאחת הסיבות שקוגה נחבא אל הכלים היא העיצוב החיצוני שלו.

בעיה גדולה יותר של קוגה היא המיצוב שלו בפרט, ושל פורד בישראל בכלל, וזה מכיוון שבמדינה שבה המיסוי על רכב כל כך כבד, ומחירי הרכישה שנגזרים ממנו כל כך יקרים – אפשר להבין את מי ש"הולך על בטוח" ורוכש דגם "מפורסם" ומבוקש מתוך תקווה שיהיה לו קל יותר למכור אותו בעתיד.

עיצוב פנים, שימושיות

אותות הגיל ניכרים בעיצוב הפנים של קוגה, גם כאשר מתמקדים במערכת המולטימדיה והמסך שלה ובעיקר כאשר מתייחסים להנדסת האנוש ולמתגים השונים. קוגה עוצב בסגנון שמאפיין דגמים אחרים של פורד מאותה תקופה, בעיקר פוקוס שעליה הוא מבוסס, ולצד מספר קטן של הברקות חביבות – למשל גלגל הגה נעים למגע ולשימוש או קימורים חלקים ונאים לעין, נראה שמעצבי הפנים חשבו על החותם שהם מותירים הרבה יותר מאשר על הנוחות של מי שיישב מול ההגה.

דוגמאות בולטות הן הדרך שבה הקונסולה המרכזית, גם בין המושבים וגם בחלק של הדאש-בורד, משתלטת על המרחב הפנימי ומצמצמת אותו שלא לצורך, מתגי תפעול לא נוחים של מערכת המולטימדיה בכלל ושל עוצמת השמע בפרט, העובדה שבחלק הקדמי של הקונסולה אין תא אחסון או שקעי USB, המיקום המרוחק של מסך המגע והצבת פתחי האוורור, וגלגלות הפתיחה שלהם, במיקום לא נכון ארגונומית. בין המושבים מוצב תא חפצים שימושי.
נציגי פורד, בעת ביקוריהם בישראל, צריכים בסך הכל "לרדת קומה" ולבקר את מאזדה CX-5 כדי לראות איך אפשר לעצב סביבת נהג שמציבה אותו, ואת נוחות השימוש, בעדיפות גבוהה יותר.

איכות ההרכבה טובה מאד, והפלסטיקה נעימה בדרך כלל, אך תחושת האיכות הכוללת פחות מרשימה מאשר במוצרי קבוצת פולקסווגן, במאזדה CX-5, בפיג'ו 3008 או אפילו בקשקאי. מצד שני, המצב ממש לא רע אם ההשוואה היא מול כלים פופולריים אחרים כמו מיצובישי אאוטלנדר.

תנוחת הנהיגה טובה, גבוהה ושולטת ושדה הראיה טוב לפנים ולצדדים, אבל לא לאחור, המושב נוח ותומך, ולנהג וליושב לצידו יש שפע של מקום – וזה למרות שהתחושה הבולטת ביותר היא של עיצוב פנים בזבזני במרחב, על חשבון זה של הנהג.

המצב במושב האחורי לא רע בכלל, שם יכולים שני מבוגרים לשבת בנוחות וליהנות ממרחב רגליים טוב ובעיקר ממרחב ראש הגון. נוסע שלישי, במרכז, ייאלץ להתפשר על מושב צר, אבל כולם ייהנו מן הרצפה השטוחה ומפתחי המיזוג מאחור. נפח תא המטען של קוגה צנוע מידי, גם ביחס למכוניות משפחתיות קומפקטיות, אבל החלל עצמו מעוצב בדרך יעילה, עם שפת הטענה נמוכה ושטוחה שמתחתיה מוטמן גלגל חלופי מוקטן.

קוגה מוצע בארץ בארבע רמות אבזור, הבסיסית מכולן עם מערכת מולטימדיה מקורית אך צנועה מידי, והאחרות עם מערכת ישראלית עם מסך בגודל 8 אינטש. חישוקי הגלגלים ברמות האבזור הבסיסיות הם 17 אינטש צנועים מידי יחסית לגודל הכלי, רמת 'טיטניום' מתגלגלת על חישוקי 18 אינטש מרשימים יותר ורמת טיטניום X' על חישוקי 19 אינטש. רשימת האבזור, בעיקר ברמות הביניים והגבוהות, כוללת פתיחה חשמלית לדלת האחורית, התנעה ללא מפתח, גג פנורמי (מיותר), כוונון חשמלי למושב נהג ועוד.

התנהגות כביש, נוחות

אחת משתי נקודות האור של קוגה, עוד מאז הדור הראשון שלו, היא התנהגות הכביש ורמת הנוחות.
למהנדסי פורד היה חשוב שלכל הפחות המהדורה האירופאית של קוגה תשדר תחושה ספורטיבית, לכן – ביחס לרוב המתחרים בקטגוריה – זהו כלי נוקשה למדי שלא מתפזר יתר על המידה כאשר נוהגים בו על כבישים מפותלים. איכות הספיגה טובה, וכך גם שיכוך ההחזרה של המתלים, והוא לא נוטה יותר מידי לגלגול גוף ולהעברות משקל. חשוב מאד להדגיש שכל הסופרלטיבים האלה מוענקים רק באופן יחסי: בסופו של יום אנחנו נוהגים על קרוסאובר גבוה, עם מרכז כובד גבוה, כלומר שעוד לפני שמתניעים אותו הוא מתחיל מנקודת פתיחה מוחלשת, וזאת לא "מכונית לנהג".

אבל ביחס לרוב המתחרים של קוגה באותה קטגוריה זהו כלי מדויק, נעים לנהיגה, שמשדר תחושת אחיזה והתנהגות מאד מגובשות. בהחלט יהיה מעניין לנהוג לסירוגין בקוגה, במאזדה CX-5 ובסקודה קארוק כדי לקבוע מי מהם יוצר את הפשרה היותר טובה בין נוחות להתנהגות, אבל אין ספק שקוגה ממוקם בחלקה העליון של הטבלה בסעיפים אלה.
ההיגוי, כמובן, יוצר פחות משוב לנהג מכפי שהיינו רוצים לקבל אבל גם זה לא חריג בימינו ובקטגוריה, והוא ניכר בעיקר בתחושת דיוק טובה ובמשקל כבד שתורם לתחושת הסולידיות של הכלי כולו.

מחיר הקשיחות הוא התמודדות פחות טובה עם פגעי מע"צ על כבישים משובשים, והמחיר גבוה עוד יותר במרחב העירוני כאשר מדלגים מעל באמפים וסדקי אספלט. בסך הכל זהו מחיר הוגן תמורת התנהגות כביש טובה ומדויקת מזו של רוב המתחרים. קוגה הוא כלי די נוח בנסיעות ארוכות, גם בזכות ספיגת המתלים והשליטה הטובה בגלגול הגוף וגם בזכות שיכוך טוב של רוב סוגי הצלילים והרעשים. צליל המנוע משוכך היטב וגם רעשי הדרך, ואילו רעש הרוח לא ניכר עד לגבול המהירויות החוקיות ומתחיל להציק מעט רק מעבר להן. בסיכום הסעיף הזה מקבל קוגה את צמד התארים "נוח" ו"מגובש".

מנוע, ביצועים

נקודת האור האחרת של קוגה הוא מנוע טורבו-בנזין בנפח 1.5 ליטר אשר מספק 182 כוחות סוס ומה שחשוב יותר – כ-24.5 קג"מ של מומנט. הכח נמסר כבר במהירויות מנוע נמוכות ומועבר את הגלגלים הקדמיים דרך תיבת הילוכים אוטומטית קונבנציונלית עם שישה יחסי העברה, כך שגם במהירויות עירוניות וגם כאשר לוחצים על המצערת מתקבלת תחושת כח טובה מאד.

מנועי טורבו-בנזין בנפח 1.5 ליטר הופכים במהירות לסטנדרט בתעשייה ובקטגוריה, הם מניעים כבר כלים של קבוצת פולקסווגן, קבוצת יונדאי-קיה ומיצובישי, לכן קיימת כבר ממש תת קטגוריה רלבנטית להשוואה. כמו רבים מעמיתיו גם קוגה אינו כלי קל במיוחד, וייתכן שהמנוע שלו קצת פחות מתקדם מכמה ממתחריו בכל הקשור ליעילות, לכן כאשר מדדנו את צריכת הדלק במשאבה קיבלנו נתון לא מפיל של 10.3 קמ"ל – וזאת לאחר נהיגה לא אגרסיבית בכלל.
קוגה מאיץ מעמידה ל-100 קמ"ש תוך פחות מ-10 שניות ומשדר, כאמור, תחושת כח טובה ופעולה נעימה, כך שלכל הפחות הדלק הזה נשרף למטרה טובה.

בטיחות

נקודת התורפה של קוגה, נכון לימינו אלה, היא ההתקמצנות של היצרנית בכל הקשור למערכות בטיחות מקוריות, וההסתמכות של היבואנית על המערכת הפאסיבית של 'מובילאיי'. לקוגה יש אמנם ציון מרשים מאד במבחני הריסוק של פרויקט Euro-NCAP אלא שהמבחן הזה בוצע בשנת 2012, לפני בערך שלושה שידרוגים והחמרות של המבחן, ולכן הוא פחות רלבנטי בימינו.

אפשר היה לקבל גם את זה לו היו בוחרים היצרנית והיבואנית לאבזר את קוגה עם המערכת החשובה מאין כמותה של בלימה אוטונומית, כפי שמציעיות יצרניות אחרות בשוק שלנו. לקוגה, החל מרמת 'טרנד X', יש בלימה אוטונומית למהירויות עירוניות, אבל אין לה בלימה אוטונומית למהירויות בינוניות וגבוהות או בקרת שיוט אדפטיבית.

לזכות קוגה, בכל הדגמים למעט ברמת האבזור 'טרנד', עומדת מערכת מקורית להתרעה מפני סטייה מנתיב הנסיעה, והממשק שלה עם הנהג הוא היעיל ביותר: באמצעות הרעדת גלגל ההגה, והוא כולל גם היגוי אקטיבי. מערכת התרעה מפני כניסה לנתיב נסיעה חסום מוצעת ברמות האבזור 'טיטניום' ומעלה.

שורה תחתונה

בקטגוריית הקרוסאוברים הקומפקטיים, שהיא הגדולה, הפופולרית והחשובה ביותר בקרב לקוחות פרטיים בישראל, נמכרים מידי שנה יותר מ-40 אלף יחידות, וזה אומר שפוטנציאל השוק של קוגה הרבה יותר נרחב מזה שנתפס על ידו כעת.

היות שחלק מן המתחרים מציעים ערכים מוספים עדיפים – בין אם בתחום העיצוב החיצוני והפנימי, הבטיחות, הסחירות ושמירת הערך – הגזרה היחידה שבה קוגה יכול להתמודד בה כיום בהצלחה היא על התמורה למחיר. מחירי המחירון של קוגה מתחילים ב-144 אלף ש"ח לגרסת 'טרנד' הבסיסית מידי והלא מומלצת, ועוברים דרך 'טרנד X' הסבירה יותר (149 אלף ש"ח) ו'טיטניום' המומלצת (160 אלף ש"ח).

אלא שבמחיר מחירון של 160 אלף ש"ח אפשר לרכוש, למשל, גרסה מאובזרת מאד של סקודה קארוק עם מנוע 1.5 ליטר ולקבל כלי מודרני יותר, ויש גם לא מעט הצעות טובות נוספות, לכן צריך להציץ ולראות מה מציעות כיום חברות הליסינג בגזרת ה"0 ק"מ". שם, תמורת 134 אלף ש"ח, אפשר לקבל את קוגה ברמת אבזור 'טרנד X', וזה כמובן זורק אותנו אל תחילת שנת 2015, כאשר קיה ויבואניה לישראל חוללו את "מהפיכת ספורטאז'".

ספורטאז' אורבאן 1.6 אטמוספירי הוא אמנם כלי נחות בביצועיו ביחס לקטגוריה, אבל בל נשכח שעם הופעתו הוא הציע את הרף הגבוה ביותר של מערכות בטיחות, ושהוא נחת כאן פחות משנה לפני מתיחת הפנים שלו.
'קוגה' יכול כיום להחזיר את פורד אל מרכז הקטגוריה אם יבואני פורד יחליטו לוותר על חברות הליסינג ולמכור אותו ישירות לצרכן תמורת 135,000 ש"ח בגרסת 'טרנד X'. במצב כזה הוא יישאר אמנם מעט נחות ממתחריו בתחומי הבטיחות ועיצוב הפנים, אבל בזכות מנוע עוצמתי והתנהגות כביש טובה הוא יציע תמורה-למחיר טובה מאד, והצעה מפתה באמת ביחס למכוניות משפחתיות קומפקטיות.

The post פורד קוגה 1.5 טורבו במבחן דרכים appeared first on TheCar.

קוגה הנוכחי הוצג כבר לפני כמעט ארבע שנים אבל בפורד כנראה מאמינים שהעיצוב שלו מספיק חזק כדי להתמודד עם התחרות. עובדה: לפחות מבחינה עיצובית מדובר במתיחת פנים מינורית בלבד.

עיקר העדכון הויזואלי הוא בחרטום, אשר מעוצב בהתאם לסגנון המשפחתי של פורד – בדומה ל'אדג" החדש ול'אקוספורט' הקטן.
החרטום העדכני מאופיין ביחידות תאורה חדשות ורבועות יותר, ובשבכה בעלת תצורה משושה, גדולה ובולטת יותר.

בסביבת הנהג עודכנו הקונסולה המרכזית ומתגי תפעול שונים, ואילו בשורה חשובה בהרבה היא הטמעתה של מערכת מולטימדיה חדשה של פורד, שמכונה על ידם 'Sync 3' ומותאמת לממשקים החדשים של גוגל ואפל.

אנשי פורד מבטיחים גם שיפור של איכות החומרים ושל רמת בידוד הרעשים, שאמורים כמובן לתרום את חלקם לשיפור תחושת האיכות.

גם הבטיחות יצאה נשכרת עם העדכון של היצע מערכות הסיוע לנהג, בהן התרעת התנגשות שכוללת בלימה עצמאית במהירויות עירוניות, זיהוי תנועה חוצה מאחור ומערכת חניה עצמאית – כל אלה יוצעו, כמובן, כאופציה.

כמו אצל שברולט, גם בפורד מציעים מעתה עם קוגה מפתח התנעה ייעודי עבור נהגים צעירים, שבאמצעותו יכולים ההורים לתכנת הגבלת מהירות, הגבלה על כניסת שיחות טלפון בעת הנהיגה וכן הגבלת עוצמת השמע המרבית של מערכת השמע.

היצע המנועים שודרג עם מנוע טורבו דיזל חדש בנפח 1.5 ליטר שמספק 120 כ"ס, אבל שאר יחידות ההנעה נותרו ללא שינוי: מנוע טרבו-בנזין מסדרת 'אקובוסט' בנפח 1.5 ליטר, אשר יוצע עם הספקים של 182 כ"ס לגרסת ההנעה הכפולה ו-150 כ"ס לגרסת ההנעה הקדמית.

אצלנו, בישראל, חלה הפסקה די ממושכת בשיווקה של 'קוגה', אולם הדגם הזה שב אלינו אך לפני כחודשיים בגרסת הנעה קדמית מוזלת. זו אפשרה ליבואנית, חברת דלק מוטורס, להציע את קוגה סוף סוף במחיר תחרותי אל מול גרסאות ה-2.0 ליטר של קרוס-אוברים קומפקטיים כמו קיה ספורטאז', מיצובישי אאוטלנדר וכמובן מאזדה CX5.

יש לקוות שגם לאחר מתיחת הפנים, ואולי גם עם תוספת אבזור בטיחותי, תצליח פורד להיות תחרותית מול המאבק המתחמם בין קיה ספורטאז' ויונדאי טוסון החדשים לחלוטין.

The post פורד מציגה מתיחת פנים לקוגה appeared first on TheCar.

מנוע ה-1.5 ליטר מבוסס על מנוע ה-1.6 ליטר אותו הוא מחליף וגם הוא חלק מסדרת מנועי 'אוקובוסט' של פורד (טורבו-בנזין). הוא כבר מוצע בדגמים נוספים של היצרנית ובהם מונדיאו החדשה (שנקראת פיוז'ן בארה"ב), S מקס, ו-C מקס ובהספקים שונים שנעים בין 150 ל-182 כ"ס, אבל מבחינת השוק הישראלי, קוגה הוא הדגם הראשון של פורד המשווק עם המנוע החדש.

במקרה של קוגה אין הבדלים גדולים בין המנוע החדש לישן, הספק דומה עם 182 כ"ס לעומת 180 כ"ס ב-1.6 ליטר והמומנט זהה עם 24.46 קג"מ ב-1,500 סל"ד לעומת 1,600 ב-1.6 ליטר. כמו בעבר המכונית תוצע עם תיבה אוטומטית בעלת שש מהירויות והנעה כפולה כך שלא מפתיע לגלות שגם ביצועים דומים: תאוצה מעמידה ל-100 קמ"ש ב-10.1 שניות ומהירות מרבית של 200 קמ"ש (לעומת 9.7 שניות ומהירות מרבית זהה ב-1.6 ליטר).

גם מנוע זה מוצע בשילוב מערכת עצור-סע, טעינה רגנרטיבית, ובתריסי סבכה קדמיים אקטיביים – אלה נסגרים כאשר המהירות עולה ואין צורך בכמות גדולה של אוויר לצינון המנוע (בהתאם לחישן חום המנוע). כל אלה עוזרים לשפר את תצרוכת הדלק שבתנאי מעבדה עומדת על 13.5 ק"מ לליטר בנסיעה משולבת בהשוואה ל-13 ק"מ לליטר ב-1.6 ליטר.

עם מנוע הקודם שווק הדגם בשתי רמות גימור ('טרנד' ו'טיטניום'), אבל לעת עתה ישווק הדגם רק ברמת הגימור הגבוהה יותר. רמת גימור זו כוללת ריפוד המשלב בד ועור, חלון גג נפתח, מפתח חכם לכניסה והתנעה ועוד. בין היתר היא גם כוללת את מערכת המולטימדיה 'MyFord Touch' שעד עתה הוצעה רק בגרסאות האמריקניות. זוהי מערכת מולטימדיה המציעה כמו בעבר תפעול קולי, חיבורי USB ובלוטות' ועוד כשהחידוש הוא תקשורת Wi-Fi. במערכות האמריקניות תקשורת ה- Wi-Fiמובנת בתוך המערכת, בישראל תשווק המערכת עם כניסת 'נט-סטיק' שתהפוך אותה ל'נקודה חמה'.

מחיר פורד קוגה כעת זול במעט ביחס לעבר: 195,000 שקלים לעומת 199,500 שקלים ב-1.6 ליטר, אבל עדין מדובר במחיר יקר ביחס למתחרות שרובן כאמור בכלל משווקות עם הנעה קדמית. בדלק מוטורס מודעים לכך ועמלים על הבאת גרסאות זולות יותר כבר בחודשים הקרובים. עדין לא ברור אם מדובר רק ברמת גימור נמוכה יותר (שבעבר נמכרה ב-180,000 שקלים), או גם בגרסת הנעה קדמית שתתמודד טוב יותר עם המתחרות.

The post החל שיווק פורד קוגה עם מנוע 1.5 ליטר appeared first on TheCar.