העיתונות הגרמנית סערה בסוף השבוע האחרון לנוכח החלטת בית משפט גרמני לדחות תביעה כנגד פולקסווגן בנוגע לזכויות היוצרים על העיצוב של אחת המכוניות האייקוניות ביותר בתולדות תעשיית הרכב. אינגריד סטיינק, בתו של ארווין קומנדה – מי שמוכר על-ידי רוב חובבי הרכב ואספני המכוניות כמי שעיצב את הדגם שהמציא את המותג פולקסווגן – ונמכר בעשרות מיליוני עותקים במשך יותר מ-70 שנים, תבעה מפולקסווגן 5.7 מיליון דולרים כ"פיצוי בגין הוגנות" לנוכח ההצלחה העצומה של "החיפושית".

על חלק מן העובדות אין מחלוקת. לארווין קומנדה, שהתמחה בעיצוב מתכת בראשית עידן המכונית הממונעת, שמורות זכויות גם על עיצוב ה"חיפושית המקורית" (הרבה שנים לפני שזו זכתה לכינוי הזה), וגם בעיצוב של מספר דגמי מכוניות אחרים, בהם פורשה 356, 901 ו-903. ארווין קומנדה פגש את פרדיננד פורשה, "אבי החיפושית", כאשר שניהם עבדו עבור חברת 'שטייר' האוסטרית, ומאז הצטלבו דרכיהם למשך לא מעט שנים של עבודה משותפת. קומנדה נפטר בשנת 1966.

כמובן שהשאלה הראשונה שעולה במוחו של כל חובב רכב שמכיר את ההיסטוריה היא: "מה לכל הרוחות? או "בוקר טוב אליהו, מזל שהיא נזכרה עכשיו, אבל איפה היא הייתה כל השנים האלה?"

אז התשובה לכך דווקא פשוטה. בשנת 2002 נוסף לספר החוקים הגרמני סעיף מאד מעניין, בוודאי בעידן שבו תאגידים גדולים משתלטים על העולם, שקובע שאדם שתרם מכשרונו להצלחה של יצירה זכאי לתגמול מיוחד במקרה שבו אותה יצירה זוכה להצלחה מסחרית גדולה. זה – בתרגום כללי ורעיוני מגרמנית – נקרא "פיצוי הוגנות על הצלחה מיוחדת". במילים אחרות, הפיצוי תלוי הצלחה, והרעיון הוא שכאשר מישהו (או גוף כלשהו) עושה כסף גדול מדבר מה שליצירתו היו שותפים אחדים – ראוי שהוא "יזרוק להם כמה עצמות".

על ההצלחה של "חיפושית" ב-70 השנים האחרונות אין מחלוקת, אבל ארווין קומנדה ביצע את מלאכת העיצוב שלו אי שם בשנות ה-30 הרחוקות, כלומר שאפילו על ההתיישנות המשפטית של זה כבר חלה התיישנות. לכן, לבת שלו לא היה מעמד בתביעה כזאת עד לפני שנים אחדות, כאשר נקבע תקדים לאותו סעיף ובו נקבע שהוא חל גם על יצירות ועבודה שבוצעו לפני שנים רבות. זה מסביר מדוע הוגשה התביעה רק לאחרונה, ולא כבר בשנת 2002.

לאחר שפולקסווגן דחתה את דרישתה המקורית של אינגריד סטיינק ל"פיצויי הוגנות" היא פנתה לבית המשפט. בנובמבר האחרון, בעת הגשת התביעה, טען פיטר לוץ, עורך הדין שייצג את אינגריד סטיינק ש"הלקוחה שלי עוסקת בעיקר בהכרה בהישג החיים של אביה". כמובן שבאותה נשימה הובהר מיד שכבוד לחוד וכסף לחוד: התביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי של ברונסוויק נשאה תג מחיר של 5.7 מיליון דולר…
מכל מקום, כפי שנכתב בתחילת הדברים – בית המשפט אמנם הכיר בזכותה של אינגריד סטיינק לתבוע בגין הזכויות אבל בסופו של דיון דחה את התביעה לגופה. ראשית לכל צומצמו מאד "גבולות הגזרה של התביעה: בית המשפט קיבל את הטענה המקדמית של פולקסווגן לפיה גם אם יש ממש בתביעה כזאת – ההתיישנות בהחלט חלה על עצמם ההצלחה המסחרית של החיפושית. במילים אחרות יש מקום לתביעה רק לגבי פרק הזמן שבו מיוצר הדור השני של "החיפושית החדשה", ולכן התביעה צומצמה מאד והוגשה רק לגבי מכוניות שיוצרו בשנת 2014.

וכאן מתחיל החלק היותר מעניין מבחינת חובבי רכב ואספנות. הסיבה הראשונה, והמעניינת ביותר, לדחיית התביעה היא שבית המשפט קיבל את טענתה של פולקסווגן לפיה… תחזיקו חזק… העיצוב של "חיפושית" לא היה עיצוב מקורי…
נציגי פולקסווגן טענו, ובית המשפט קיבל את טענתם, שבתקופה שבה ארווין קומנדה עיצב את KDF-wagen התגלגלו כבר בעולמנו דגמים דומים אחרים שכללו את אותם "רעיונות עיצוביים", והדוגמאות שהובאו הם טטרה V570 ומרצדס בנץ 130. השרטוטים המקוריים שהיורשת הלא צעירה צרפה לכתב התביעה שלה לא הוכיחו – לטענת בית המשפט – שמדובר בעיצוב מקורי ופורץ דרך במידה שצריכה להקנות לו פיצויי הוגנות.

בנוסף, ולא פחות חשוב, בית המשפט קיבל טענה אחרת של פולקסווגן לפיה בכלל לא בטוח שהעיצוב הסופי, שנחתם על-ידי פרדיננד פורשה ובסופו של דבר נכנס לייצור המוני רק לאחר מלחמת העולם השנייה, היה 100% של ארווין קומנדה. למעשה, בית המשפט בחן שני רישומים של ארווין קומנדה משנת 1934, ופסק ש"קיימים הבדלים משמעותיים בעיצוב" בין התרשימים לבין העיצוב הסופי של המכונית שעלתה על קוו הייצור אחרי המלחמה.

אתר שמוקדש לארווין קומנדה ולפרשת התביעה

התביעה נדחתה גם בטענה משפטית, מעניינת מנקודת המבט של חובבי רכב, ולפיה סעיף החוק הספציפי לא "מתיישב" באופן מובהק על התביעה הזאת – היות שלא מדובר ב"אמנות שימושית". לכל אלה צריך להוסיף גם טענה אחרת, ברורה יותר מאליה, שנטענה על-ידי פולקסווגן והתקבלה על-ידי בית המשפט – לפיה הקשר בין העיצוב של החיפושית המקורית לבין המכונית המודרנית שיוצרה בשנת 2014 על בסיס הדור השישי של 'גולף' הינו "קשר רעיוני בלבד", כלומר שהמכונית החדשה מעוצבת "בהשראת" המקור ולא מעבר לכך. למעשה, בית המשפט קבע שהעיצוב הזה "שונה באופן משמעותי" מדגמי העבר ולכן לא יכול להיחשב שעיצוב שזכאי לזכויות יוצרים שקשורות לחיפושית המקורית.

בלי קשר, וכפי שפרסמנו כאן בעבר, פולקסווגן כבר החליטה "להוריד את הגרזן" על החיפושית החדשה-חדשה, אשר מיוצרת בימינו במקסיקו, ולהוריד אותה מקו הייצור בתוך כחודש מהיום.

The post מי עיצב את החיפושית? בית המשפט דחה תביעה נגד פולקסווגן appeared first on TheCar.

פולקסווגן "חיפושית" התקיימה הרבה לפני שהחברה עצמה הוקמה ולפני שהודבק לה הכינוי המפורסם שהפך ברבות הימים לשם שלה, ועד להולדת 'גולף', בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת, זה היה המוצר העיקרי והבסיס לקיום ולהתפתחות של החברה כולה.

עובדה זאת, כמו גם העיצוב האייקוני של הסמל הגרמני אשר נהגה על-ידי פרדיננד פורשה (או נגנב מרעיונות של ממציאים אחרים), עמדה מאחורי ההחלטה של פולקסווגן לברוא מחדש את ה"חיפושית החדשה" בשנת 1997 על בסיס הדור הרביעי של 'גולף', ואת המחליפה שלה, שנקראת פשוט 'חיפושית', בשנת 2011 על בסיס הדור השישי של 'גולף'. אנשי השבועון הבריטי הנחשב 'אוטוקאר' העלו השבוע את ההשערה לפיה קיימים סיכויים רבים מאד לגרסה רביעית של האייקון שהמציא את פולקסווגן, הפעם כמכונית חשמלית טהורה על בסיס הפלטפורמה החשמלית של חטיבת .I.D, וזאת, לדעתם, היות שקיימים הרבה מאד "סימנים מעידים" לכוונה שכזאת.

ייצור הגרסה הנוכחית של 'חיפושית', אשר הושקה, כאמור, בשנת 2011, יסתיים בסוף השנה הנוכחית ולפולקסווגן יש לא מעט סיבות להתאכזב מביצועי המכירות שלה, או מן התועלת התדמיתית עבורם, ודאי כאשר הם משווים את עצמם למה שעשתה חטיבת 'מיני' לקבוצת ב.מ.וו, או אפילו לאופן שבו הצילה '500 החדשה' את חברת פיאט. בין הסיבות לכך שהעיצוב האלמותי של חיפושית לא הועיל יותר מידי במהדורות 2 ו-3 שלו בולטת במיוחד העובדה שאין הרבה ביקוש ל"גולף 3 דלתות בעיצוב צפוף", כלומר שמכונית 'קופה 2+2' היא בהכרח מכונית נישה.

סיבה נוספת, מעט פחות דרמטית, היא שחיפושית המקורית הייתה בעלת הנעה אחורית בעוד שפלטפורמת הגולף היא להנעה קדמית. אלא שפלטפורמת MEB החדשה, שעליה ייבנו לא מעט דגמים של כלי רכב חשמליים טהורים, למשל 'מיקרובוס', מאפשרת למעצבים ולמהנדסים מידה רבה יותר של חופש בעיצוב המרכב עצמו, כמו גם את האפשרות לבחור אם הם מעדיפים להניע את הגלגלים הקדמיים, האחוריים, או את כל הארבעה. חיפושית חשמלית חדשה, אם וכאשר תעוצב ותהונדס, תהיה בעלת הנעה אחורית, ועם ארבע דלתות ולא שתיים.

ברגע זה עדיין לא ברור אם הרעיון שנזרק לחלל האוויר על-ידי 'אוטוקאר' נסמך על מידע פנימי מבוסס, או שזהו "בלון ניסוי" של חברי המערכת או של גורם כלשהו בתוך קבוצת פולקסווגן, אבל קשה מאד להתווכח עם ההיגיון שמאחוריו.
הטענה היא שקברניטי פולקסווגן, ובראשם הרברט דיאס אשר מונה מוקדם יותר השנה להנהיג את החברה, בוחנים ברצינות את התוכנית ואם היא תקבל אור ירוק נוכל לראות מכונית כזאת באולמות התצוגה בתוך פחות משלוש שנים.

הסימנים מעידים

אנשי השבועון מבססים את הרעיון שלהם ראשית לכל על העובדה שהרברט דיאס התבטא במספר הזדמנויות ואמר שהחברה חייבת להציג מספר גדול יותר של מכוניות "אמוציונליות" כדי לחזק את הקשר והאהבה למותג ולסמל, ויש מעט מאד דגמים אייקוניים בכל תעשיית הרכב כמו 'חיפושית' של פולקסווגן.

במקור, 'מיקרובוס' של פולקסווגן, זה שהפך לימים לאחד הוואנים המסחריים הנמכרים ביותר באירופה, נבנה על בסיס השלדה הנפרדת של 'חיפושית' ועם אותה ארכיטקטורה בסיסית של הנעה ומנוע אחוריים. בעידן שלנו כבר די ברור שמיקרובוס החדש, והחשמלי, ייבנה החל בשנת 2022 – בין השאר כדי לעורר תחושות רגשיות כלפי פולקסווגן, ובחירה בכלי כזה, אשר ישמש בעיקר כמיניוואן – נושא אנשים – מודרני, ברורה מאליה בזכות הפונקציונליות של כלי רכב כזה.

סימן מעיד נוסף הוא שמנהל מחלקת העיצוב של פולקסווגן, קלאוס בישוף, אמר אמנם בעבר שהחברה לא תוכל "להתפרע" עם מספר רב של דגמי על גבי הפלטפורמה החשמלית שלה, לפחות לא בשלב הראשון שבו עליה להתמודד עם אתגרים טכנולוגיים לא פשוטים, אבל בהזדמנויות אחרות הוא הדגיש ש"כאשר מביטים בפלטפורמת MEB ברור שבגרסת בסיס הגלגלים הקצרה שלה (אשר עליה תושק בעוד כשנה המכונית החשמלית הראשונה של החברה, מקבילה ל'גולף' ובמבנה האצ'בק – ג.מ.) יש לך הרבה מקום, אין יותר כל בפונקציונליות, ולכן ('חיפושית') יכולה להיות מכונית מאד אטרקטיבית".

בישוף אפילו אישר בהזדמנות אחרת שהוא שרטט כבר סקיצה של חיפושית בעלת ארבע דלתות על גבי פלטפורמת MEB אך סייג שהחלטה אודות ייצור מכונית כזאת עשויה להתקבל רק בעוד שנתיים או שלוש.

גם הרברט דיאס פיזר כבר לא מעט רמזים אודות היתכנות של דגם כזה כאשר אמר, למשל, ש:"אם היינו רוצים לעשות חיפושית חשמלית היא הייתה יכולה להיות הרבה יותר טובה מאשר הדגם הנוכחי, הרבה יותר קרובה לדגם ההיסטורי, וזה מכיוון שהיא יכולה להיות בעלת הנעה אחורית".
בהתייחסות לערכים הרגשיים שפולקסווגן צריכה להביא עם דגמיה החשמליים הוא אמר: "יש לנו סיכוי טוב בגזרה החשמלית, היות ש(יש לך את הגמישות) לייצר גרסאות רבות באופן מאד יעיל. יש לנו פלטפורמה מאוד גמישה ואנחנו יכולים לעשות דברים יפים: הנעה אחורית, הנעה קדמית או הנעה כפולה".

לא מן הנמנע שהחלטה חיובית אודות ייצור דור רביעי, חשמלי, של חיפושית כבר התקבלה, אבל ייתכן גם שאנחנו, בעקבות הידיעה של 'אוטוקאר', מהווים כרגע חלק מ"בלון ניסוי" של פולקסווגן לבחינת ההיתכנות של תוכנית כזאת. גם כאשר החברה החליטה להחזיר לחיים את החיפושית, בשנת 1997, היא בנתה ראשית לכל דגם תצוגה שאותו השיקה בתערוכת דטרויט בארה"ב, והחלטה סופית לגבי ייצור המכונית התקבלה לאחר שהחברה קיבלה הרבה מאד תגובות מתלהבות.

The post החיפושית חוזרת, הפעם בגרסה חשמלית appeared first on TheCar.