האם המכירה של רכב מבטלת אוטומטית את חוזה הביטוח שנכרת בין המוכר לבין חברת הביטוח?

מבחינת המבטחים התשובה ברורה וחיובית. לשיטתם מדובר בחוזה אישי שנכרת בינם לבין בעל רכב והוא לא ניתן להעברה, ולכן כאשר מושלמת עסקה והרכב מועבר לחזקת קונה – תמה ונשלמת מערכת היחסים החוזית לעניין הרכב הספציפי המבוטח.

לשיטתו של הרשם הבכיר קייס נאשף מבית משפט השלום בתל אביב לא מדובר בקביעה כל כך מוחלטת, וגם חברות ביטוח חייבות לשים לב ש: "גם אם הרוכש היה משלם את מלוא התמורה והייתה מתבצעת העברת בעלות ברכב, הרי שבפסיקה קיימים ניצנים לגישה חדשה לפיה פוליסת הביטוח אינה פוקעת מאליה כפי טענת המבטחת" – כפי שפסק נאשף בפסק דין חדש.

הרשם הבכיר דן לאחרונה בתביעה שהגיש הבעלים של מכונית נוסעים כנגד חברת הביטוח הראל וכנגד הבעלים של מכונית שפגעה במכוניתו (תביעת צד ג'), וזאת בטענה שהרכב הפוגע היה מבוטח שלה בעת התאונה.

חברת הראל סרבה לפצות את המבוטח בטענה שהמכונית הפוגעת, שאכן בוטחה אצלה בעבר, נמכרה קודם לאירוע לאדם שנהג בה בעת התאונה. הראל טענה שפוליסת הביטוח נכרתה בינה לבין מוכר המכונית ועל כן כבר במועד המכירה היא פגה.

הרשם נאשף סבר אחרת, ובין השאר גם מתח ביקורת על דו"ח שמסר לבית המשפט חוקר מטעם הנתבעת ובו הובאו כהוכחה למכירת הרכב עדויות שמיעה משיחות שקיים. חברת הביטוח לא טרחה לזמן את האנשים שאיתם לכאורה התקיימו שיחות אלה. הרשם פסק שטענת המבטחת, לפיה מכירת הרכב מסיימת את תוקף הביטוח, מהווה הרחבת חזית אסורה שכן היא לא נטענה בכתב ההגנה שהוגש על-ידה.

עדויות אחרות, שכן הרשימו את הרשם הבכיר, מגלות שעסקת הרכישה לא הייתה כל כך פשוטה או מידית: הסיכום בין המוכר לקונה היה שהחזקה במכונית תעבור לקונה באופן מידי, אולם תמורת המכירה תועבר אליו בתוך שלושה שבועות מיום חתימתו של זיכרון דברים ביניהם. בפועל שולמה התמורה על-ידי אדם שלישי אשר היה ערב לעסקה, וזאת רק לאחר מועד התאונה.

לנוכח מורכבות העסקה גם לא בוצעה העברת בעלות לרכב, ולכן גם לא בוטלה פוליסת הביטוח – ודברים אלה הוסברו על-ידי המוכר לחוקר שהופעל על-ידי המבטחת.

"עינינו הרואות איפוא"- קבע הרשם קייס נאשף – שפוליסת הביטוח לא בוטלה מחמת היסח הדעת או טעות טכנית של המבוטח. נהפוך הוא: מדובר בהחלטת מושכלת ומחושבת מראש של המבוטח אשר העדיף כי הפוליסה תישאר בתוקפה, וזאת היות ולא בוצעה העברת בעלות ברכב הפוגע, וכן לא שולמה התמורה בגין רכישת הרכב הפוגע. זאת ועוד: בזיכרון הדברים נכתב על ידי המוכר כי הקונה מתחייב לנסוע כחוק וכי רק בעל רישיון מתאים ינהג בו, מה שמוכיח כי המוכר ידע שעדיין הוא בעל זיקה ישירה לרכב הפוגע חרף העובדה שמסירת החזקה ברכב הפוגע לידי הקונה כבר בוצעה.

עדיין בעיני רוחו של המוכר, המבוטח, העסקה לא הושלמה שכן זו הייתה מותנית בתשלום מלוא התמורה הכספית, וכן בהעברת הבעלות ברכב. גם הקונה העיד שהמוכר מכר לו את הרכב עם ביטוח בתוקף, בין השאר מפני שעד למועד התאונה לא בוצעה העברת בעלות".

מן הפרט אל הכלל: הרשם דן בהיבטים משפטיים של פקיעת ביטוח בעת מכירת רכב, והביא מחד את עמדת ירון אליאס בספרו 'דיני ביטוח', בה הוא קובע ש"זכויות ביטוח על פי פוליסות ביטוח, לפי מהותן, הן זכויות אישיות שאינן ניתנות להעברה. עם מכירת הרכב נשמט היסוד לחוזה הביטוח והפוליסה פוקעת… שינוי זהותו של המבוטח, ללא הסכמת המבטח, שומט את בסיס ההתקשרות החוזית, שכן חוזה הביטוח מבוסס על אומדן סיכונים, ואישיותו, אופיו ואורח חייו של המבוטח, משפיעים על אומדן זה. מבטח הקושר את חוזה הביטוח מתבסס על פרטים אלה".

מנגד מובאת עמדה אחרת של "המלומד שחר ולר, שבספרו 'חוק חוזה הביטוח תשמ"א – 1981, פירוש לחוקי החוזים' קובע ש"העברת הנכס המבוטח אינה שוללת אוטומטית את זכותו של הנעבר לתגמולי ביטוח, אלא אם כן מוכיחה המבטחת שהיתה נמנעת, מנימוקים סבירים, מלבטח את הבעלים החדש. שאלת המפתח היא האם שינוי הבעלות בנכס גרר החמרה של הסיכון…".

הגישה השנייה אומצה במספר פסקי דין, הגם שלא קיימת פסיקה חד משמעית (או מחייבת) בנדון.

בסופו של יום קבע הרשם שחברת הביטוח לא הוכיחה שעסקת המכירה הושלמה, ועל כן הביטוח היה בתוקף ועליה לשאת במלוא הפיצוי למבוטח.

מה שברור הוא שכדי שיתקבל טיעון של חברת ביטוח לפיו תוקף פוליסה פג עם מכירתו של רכב חייבת עסקת המכירה להיות מושלמת, ובין השאר חייב הקונה לשלם למוכר את מלוא את התמורה, חייבת להתבצע העברת בעלות, והחזקה ברכב צריכה להימסר לקונה.

תא"מ 40392-03-15

The post האם מכירת רכב מבטלת את הביטוח? appeared first on TheCar.

מקרה לא שגרתי שהתגלגל לאחרונה אל פתחו של בית משפט השלום בתל-אביב עשוי לשנות את התפישה של מבוטחים ומבטחים לגבי סוגי נזק שבגינם חייבת חברת ביטוח לפצות את מי שמבוטח בביטוח רכוש.

מעשה שהיה כך היה: ש.א. רכשה ביטוח מקיף בחברת הביטוח 'מגדל' למכונית ההונדה סיוויק שלה.
לדבריה, בנובמבר 2012 היא הניחה בתא המטען של המכונית בקבוק סגור, עשוי פלסטיק, ובתוכו נוזל ניקוי חריף שאותו קיבלה מאדם שביצע בביתה עבודות ניקוי.
מספר חודשים לאחר מכן החלה ש.א. להריח ריח חריף בתוך המכונית, ולאחר שהבינה שהוא נודף מן הבקבוק שבתוכו הנוזל היא השליכה אותו אל פח האשפה.
בחודש מרץ 2014 התגלה במכונית תקר בגלגל וכאשר ש.א. רצתה להשתמש בגלגל החלופי היא גילתה שזה היה מכוסה בחלודה כבדה.

המבוטחת פנתה למוסך המרכזי של היבואן כדי לממש את האחריות על הרכב, שכן היא סברה שמדובר בפגם ייצור, אולם לאחר בדיקה שם נמסר לה שהחלודה לא נוצרה בגלל חדירת מים ולכן סרבו לטפל בבעיה. בדיקות נוספות של ש.א. העלו שגם במקומות נוספים בתא המטען ובמכונית נמצאה חלודה יסודית, אשר הגיעה לאזורים נוספים במכונית ואפילו עד למערכות מכאניות שונות, בהן אף מוט ההגה.

בין התקופה שבה סילקה ש.א. את נוזל הניקוי לבין התקופה שבה התגלתה החלודה היא עברה לבטח את המכונית מחברת 'מגדל' לחברת 'כלל', ולאחר ההבנה שמדובר בנזק משמעותי היא פנתה לחברת הביטוח 'מגדל' כדי שזו תטפל במכונית ותכסה את הנזקים. חברת 'מגדל' גלגלה את התביעה אל חברת 'כלל', ולאחר שגם זו סרבה לשפות את ש.א. היא תבעה את שתי החברות בבית המשפט

במהלך הדיון טען נציג חברת 'מגדל' שפוליסת ביטוח תקנית לא מכסה אירוע מסוג זה – בין השאר מפני שהיא לא יכולה הייתה להצביע על מועד מדויק להיווצרות הנזק.

"אין מדובר על "אירוע תאונה פתאומי", ואין הפוליסה מעניקה כיסוי לאירוע המתואר", טען בא כוחה של 'מגדל', והוסיף שבמועד הוצאת בקבוק חומר הניקוי מתא המטען לא היו נזקים ברכב, ואלה התגלו רק במועד מאוחר – עת המכונית כבר הייתה מבוטחת בחברת 'כלל'.

נציגה של חברת 'כלל', לעומת זאת, טען שאירוע הנזק עצמו נגרם בשעה שהרכב בוטח על-ידי 'מגדל', ושהמועד לבחינת "האירוע" הוא המועד שבו נוצר הנזק ולא המועד שבו הוא התגלה.
השופט הבכיר אלי ספיר מבית משפט השלום בתל אביב התייחס בפסק דינו לשאלה האם אפשר להגדיר אירוע זה כאירוע תאונתי, לפי הגדרות פוליסת הביטוח, וכן האם להתנהגות המבוטחת היה "אשם תורם" לנזק עצמו – כזה ששולל ממנה את הזכות לפיצוי.

השופט ספיר מציין שסלע המחלוקת בין הצדדים הוא סביב השאלה אם אירוע זה מתאים להגדרה "תאונה מכל סוג שהוא" אשר מכוסה בפוליסת ביטוח תקנית.

נציגי חברות הביטוח טענו שנטל ההוכחה לעניין זה מוטל על התובעת, וכי חוסר היכולת שלה להצביע על מועד מדויק שבו התרחש האירוע לא מאפשר לה להרים את הנטל הזה.

השופט ספיר דחה את הטענה הזאת וקבע: "התנהלותו של המבוטח עצמו אינה שוללת את הכיסוי הביטוחי. מטרת הביטוח היא כיסוי המבוטח מפני הטעויות שלו עצמו. רק אם התנהלותו או התנהגותו של המבוטח הביאה להתממשות פגם טבוע בנכס (למשל: ייצור כושל) או אירוע הנובע מטבע הברייה (למשל: טבילת מחשב נייד באמבט מים, אף אם המבוטח לא התכוון, סובייקטיבית, לפגוע במחשב), סביר שלא יהיה כיסוי ביטוחי לאירוע.

אשר לטענת מגדל בנוגע להיעדר "פתאומיות" באירוע מצטט השופט את קביעת בית המשפט העליון, מפי השופט ריבלין, לפיה "אין להכליל בהגדרת המונח 'תאונתי' המופיע בפוליסת הביטוח גם יסוד של פתאומיות או מידיות… אין כל סיבה להבחין, בין נזק פיזי הנגרם לרכוש כתוצאה מהתממשות פתאומית של סיכון, לבין נזק הנגרם כתוצאה מהתממשות הדרגתית של סיכון".

השופט ספיר דחה גם את הטענה לגבי רשלנות לכאורה של המבוטחת וקבע ש"פוליסת הביטוח מטרתה לכסות גם, ולפעמים בעיקר, את תוצאות רשלנותו של המבוטח עצמו. משכך, עצם העובדה כי לתובעת תרומת רשלנות אינה פוטרת, אלא להיפך – מחייבת את הנתבעת לשפות את התובעת בגין הנזק.

לגופו של עניין, ובהקשר ליסוד הסיכון, הרי שיש לקבוע כי בנסיבות המתוארות לעיל מתקיים יסוד הסיכון, שכן מדובר על אירוע תאונתי והוא מכוסה בסעיף הפוליסה הדן ב-"תאונה מכל סוג שהוא"…
החלודה שנגרמה לרכב היא אירוע בלתי צפוי ולא מתוכנן, שאף בשקידה סבירה אדם מן הישוב לא יכול היה לצפות לו, אלא שמדובר על התנהלות תקינה לגמרי, בה אדם שם חומר ניקוי בתא המטען של רכבו. אין מדובר על חומר רדיואקטיבי או כזה שהשימוש בו נעשה בידי בעלי מקצוע מיוחדים ובמקרים יוצאי דופן. משכך, דרישת "המקריות" מתקיימת על אף שמדובר בתהליך איטי ומתמשך שבו נגרם הנזק…"

השופט דחה את טענת מגדל לפיה מדובר בנזק תוצאתי שאינו מכוסה בפוליסה: "מדובר בנזק פיזי שנגרם באירוע תאונתי ולכן, אירוע זה מכוסה בפוליסה. בכל מקרה, הנטל להוכיח, כי המקרה הינו נזק תוצאתי שאינו מכוסה בפוליסה, מוטל על כתפי המבטחת והיא לא הוכיחה זאת".

לגבי שאלת האחריות הביטוחית בין שתי המבטחות קבע השופט ספיר שמקרה הביטוח ארע בתקופת הביטוח של 'מגדל', לכן היא זו שאחראית לפיצוי בגין הנזק.

בסופו של יום הורה השופט ספיר לחברת 'מגדל', לפצות את ש.א. בגין נזקיה, בסדר גודל של כ-60 אלף ש"ח, בניכוי ההשתתפות העצמית הקבועה בפוליסה ובתוספת הוצאות משפט.

תא"מ 42520-01-15

The post תאונה לחברת הביטוח: חייבת לפצות גם על חלודה appeared first on TheCar.

את תיאור פסק הדין החשוב והמיוחד של השופט הבכיר אלי ספיר מבית משפט השלום בתל אביב ראוי לפתוח דווקא מן השורה התחתונה שלו, החריגה גם היא.

השופט ספיר הטיל על 'מוסך הקניון' בע"מ, לפצות תובעת בסך של 15,759 ש"ח בגין נזקים שנותרו במכוניתה לאחר התיקון שביצע בה, וכן לפצות אותה בסכום של 7,000 ש"ח בגין עוגמת נפש ואובדן הנאה. זאת בנוסף לתשלום הוצאות משפט בסכום של 10,000 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

את חברת הביטוח 'מגדל' חייב השופט לשלם לתובעת סך של 22,277 ש"ח וזאת בנוסף להוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

מדובר בסכומים גבוהים באופן חריג יחסית לאלה שמוטלים בדרך כלל על חברות ביטוח ומוסכים שמפסידים בתביעות אזרחיות, ואולי יהיה בהם בכדי להרתיע גופים נוספים מלנסות לפעול ב"שיטת מצליח" כשהם סבורים שגם אם יפסידו במשפט לכל היותר ייאלצו לשלם ללקוח את מה שממילא מגיע לו.

ואין זהו החריג היחיד בפסק הדין המיוחד של השופט ספיר: בשולי פסיקתו הוא מציין שמחלק מחוות הדעת של שמאים שנחשפו במהלך המשפט "עולה תמונה המעוררת חשש כי לא מדובר במקרה בודד אלא קיימת אצל חברות הביטוח שיטה לפיה קיים "מסלול עוקף" להלכת מוריאנו".
במילים אחרות, השופט ספיר סבור שמתקיימת שיטה סדורה של חברות הביטוח לעקוף את השיטה שקבע בית המשפט העליון לעניין פיצוי מבוטחים, וזו הסיבה שהוא הורה למזכירות בית המשפט להעביר העתק מפסק הדין למפקחת על הביטוח ולממונה על ההגבלים העסקיים.

קיצור העלילה פשוט, ועלול היה לקרות לכל אדם שמבטח את מכוניתו.

התובעת רכשה מכונית חדשה מסוג סוזוקי, ביטחה אותה בחברת 'מגדל', וכעבור כחודשיים בלבד נפל על המכונית עץ וגרם לנזקים כבדים.
התובעת יכולה הייתה להכניס את המכונית לתיקון במוסך הסדר, אולם בחרה לוותר על ההטבות שכרוכות בכך – למשל דמי השתתפות עצמית מופחתים והימנעות מן הצורך לממן את עלות התיקון עד לקבלת הפיצוי מחברת הביטוח – ותחת זאת הכניסה את המכונית לתיקון במוסך מורשה סוזוקי.

מן העדויות במשפט ומפסיקת השופט עולה שבעוד שהתובעת סברה לתומה שהיא הלקוחה של המוסך, ועל כן חובת הנאמנות של המוסך היא כלפיה – במוסך העדיפו לפעול בהתאם להוראות שמאי הרכב מטעם חברת הביטוח, וסברו שאין הם חייבים ליידע את הלקוחה שיש יותר מאפשרות אחת לתקן את המכונית.

במבחן התוצאה המכונית אכן תוקנה לפי הנחיות השמאי, אשר בשומתו קבע "ירידת ערך" מזערית בשיעור של 8.65% בלבד. המבוטחת קיבלה את מכוניתה מבלי להבין שבוצע בה תיקון חלקי בלבד, שלא לומר רשלני, ומבלי שזכתה לפיצוי הולם.

למזלה של התובעת היא החליטה למכור את מכוניתה בעסקת טרייד-אין, ורק אז התגלתה לה התמונה במלואה: סוחר שהתבקש להציע הצעה זיהה בקלות את שרידי התיקון והציע לה סכום נמוך ב-50 אלף ש"ח ממחיר המחירון של המכונית.

מדובר בשיטה

רק בשלב זה הבינה התובעת שנפלה קורבן לשיטה שפועלת כנגד המבוטחים. היא פנתה אל שמאי הרכב עידן ויקטור שבדק את המכונית וקבע שירידת הערך האמיתית שנגרמה לה צריכה לעמוד על 52.5% מערך המכונית – סכום קרוב מאד לזה שהציע סוחר הרכב. השמאי עידן קבע גם שהמוסך יכול היה לתקן את המכונית באופן אחר, יסודי ומקצועי יותר, ובמצב כזה (אם יבוצע תיקון שעלותו מוערכת בכ-16,000 ש"ח), תעמוד ירידת הערך על 37.5%.

חברת הביטוח 'מגדל' שכרה מנגד את שירותיהם של שלושה שמאי רכב, וקביעותיהם לעניין זה נעו בין ירידת ערך של 14% של השמאי משה אקרמן ממשרד לוי יצחק (אשר לא בדק פיזית את המכונית), דרך 16.5% שקבע השמאי אורן יעקב ועד ל-22% – שומתו של השמאי עמוס ז'ורבסקי. בחברת 'מגדל' השתמשו בשלוש חוות דעת אלה כדי להעמיד את ירידת הערך על הממוצע שלהן, קרי: 17.5%.

אולם שלושת השמאים מטעם מגדל לא התייחסו בחוות הדעת שלהם לזו של ויקטור עידן: אקרמן ויעקב לא התייחסו לירידת הערך ולטיב התיקון במוסך, בעוד שז'ורבסקי הניח בבסיס שומתו את העובדה שגג המכונית היה בר החלפה אך לבסוף תוקן, וכי התיקון היה לקוי (לכן שומתו גבוהה מעט מאלה של עמיתיו).

עובדות אלה לא חמקו מן השופט ספיר אשר בחן לעומק את חמש חוות הדעת והגיע למסקנה לפיה קיים חשש ש"באמצעות השמאים יוצרות חברות הביטוח מצג שווא כלפי המבוטחים – כאילו הם מקבלים פיצוי הוגן ונכון בגין ירידת ערך – בעוד הן מפצות אותם באופן שיטתי פיצוי חסר ומקפח".

"מהראיות שהוגשו על ידי מגדל עצמה" כותב השופט, "הוכח עד כמה מופרכת ושגויה הייתה הערכת ירידת הערך שנקבעה על ידי השמאי יעקב קרופניק (הראשון שבחן את המכונית לפני התיקון – ב.ב.) בשיעור של 8.65% בלבד – שכן שלושת השמאים מטעם מגדל, פסלו בחוות דעתם את חוות דעתו, גם אם לא ציינו זאת במפורש… בסופו של דבר, מגדל הבינה, שהערכה הייתה שגויה ולכן, גם הפיצוי בגין ירידת הערך לא ראוי ולכן, שילמה לתובעת ירידת ערך בשיעור 17.5%, שהינו ממוצע הערכות של שלושת השמאים. מדובר בתוספת של מעל 100% ומכאן, רק ניתן ללמוד את שיעור הסטייה בהערכת ירידת הערך הראשונית".

"מעדויות השמאים עולות התמיהות הבאות: איך ייתכן שאורן יעקב לא התייחס כלל לסחירות הרכב, ולרתיעת הקונים הפוטנציאליים מקנייתו ולמרות זאת העריך את ירידת הערך ב-16.5%, דהיינו יותר ממשה אקרמן, שהרבה במלל לגבי ירידת הערך המסחרית ולרתיעת הקונים הפוטנציאליים, אך קבע ירידת ערך בשיעור של 14% בלבד.

תמיהה נוספת: איך מגדל הגיעה למסקנה, כי 17.5% הינו השיעור המתאים כאשר שמאי מטעמה, מר אורן יעקב, קבע ירדת ערך של 16.5%, וכאשר הוא מציין במפורש כי לא לקח בחשבון השפעה פסיכולוגית על קונה עתידי ולא לקח בחשבון את סחירות הרכב… איך ההינה 'מגדל' לאחר שהתגלתה "הפאשלה" של יעקב קרופניק להחליט כי הפיצוי הראוי הינו 17.5%, כאשר ברור שאומדן זה עומד בסתירה לפסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת מוריאנו?…

מעדות השמאים עולה כי שלושתם התבססו על תעריפון של איגוד השמאים ו/ או וועדת ששון. אין לי כל ביקורת על קיום תעריפון. הביקורת היא שנראה בעליל כי תעריפון זה עומד בסתירה להלכת מוריאנו.
מר משה אקרמן בעדותו הכנה חשף למעשה את השיטה לפיה קובעים אומדן ירידת ערך שלמעשה כל המבינים וכל בעלי העניין (חוץ מבעל הרכב עצמו) יודעים היטב שאינו משקף את ירידת הערך האמתית. בעל הרכב בהתאם למצג שהוצג לו בטוח שהוא מפוצה פיצוי מלא בגין ירידת הערך. בדרך כלל ערך המכונית יורד משמעותית בחלוף הזמן, ואם הוא לא מוכר את רכבו בסמוך מאוד לאירוע התאונה לעולם לא ידע את האמת", קבע השופט.

לגבי חוות הדעת של ויקטור עידן מציין השופט כי "בהבדל משמאי מגדל, ויקטור עידן, התייחס לירידת הערך בדרך הפרשנית שנקבעה בפרשת מוריאנו, ואצלו לא היה פער בין המלל לבין קביעת אחוזי ירידת הערך עצמם…
לאור האמור, הגעתי למסקנה, כי ירידת הערך הנכונה במקרה זה, שמשקפת את פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת מוריאנו, הינה ירידת הערך שנקבעה על ידי השמאי, מר ויקטור עידן בשיעור של 37.5%."

"בית המשפט העליון", כותב השופט ספיר, "קבע בהלכת מוריאנו כיצד יש להעריך ירידת ערך של מכונית שניזוקה בתאונה. קביעה זו אינה נוחה לחברות הביטוח. במקום לקבל את הדין, או להתמודד עמו, חברות הביטוח מתחכמות לו ומפירות אותו. הן מנצלות את עוצמתן הכלכלית כדי לגרום לשמאים לפעול בניגוד להלכת מוריאנו (ומן הראוי לבחון כיצד התנהגות זו מתיישבת עם דיני ההגבלים העסקיים)".

נאמנות המוסך

השופט ספיר לא הסתפק בביקורת כלפי חברות הביטוח והשמאים, ולא חסך את שבטו מן ההתנהלות של המוסך בפרשה זו.
בעוד שנציג מוסך הקניון טען להגנתו שתיקון המכונית בוצע בדיוק בהתאם להנחיות שקיבל מן השמאי של חברת 'מגדל', יעקב קרופניק – ועל כן כל מה שלא אושר לתיקון או להחלפה לא תוקן – קבע השופט ספיר שהמוסך אחראי לבצע תיקון במיומנות ובמקצועיות סבירים ואם חרג מהסבירות, הוא צריך לפצות התובעת, הלקוחה, בגין הפרת החוזה ורשלנותו, בשיעור הנזק שגרם.

האמירה החשובה במיוחד בהקשר זה נוגעת לחובת הנאמנות של המוסך כלפי הלקוח האמיתי שלו – שהוא בעל הרכב ולא השמאי או המבטח: "לעניין זה", כותב ספיר, "אין חשיבות מהו הסכום אותו קיבל המוסך מהלקוחה. אין גם חשיבות לעובדה שהמוסך קיבל את התשלום לתיקון ממגדל. חוזה השירות נערך בין המוסך והתובעת ולפיכך חובת הנאמנות המקצועית של המוסך הייתה כלפי התובעת בלבד ולא כלפי מגדל".

"אם היו למוסך השגות, המוסך היה אמור לציין זאת בפני הלקוחה לפני שלקח על עצמו את העבודה. משלקח המוסך את העבודה והחוזה בינו ובין הלקוחה היה לעובדה מוגמרת, אין למוסך כל זכות להלין על עצם העבודה…
…הבעלים של המוסך שגה שגיאה חמורה בסוברו, כי המוסך הינו "הרשות המבצעת של חברת הביטוח" או בסוברו, כי "התובעת וחברת הביטוח הם גוף אחד." עמדה זו… הינה עמדה מקוממת. התובעת בחרה במוסך כמוסך מורשה והאמינה שבמוסך זה תקבל את הטיפול המיטבי ואם יידרש להחליף חלק הדבר יעשה והיא תקבל את החלק המקורי של היצרן… התובעת לא בחרה במוסך כ"רשות מבצעת של חברת הביטוח". התובעת האמינה וקיוותה, כי המוסך ידאג לאינטרסים שלה וידאג לכך, שהתיקון יהיה מיטבי. המוסך הפר את חובת הנאמנות שלו לתובעת בצורה קשה".

לדברי השופט חייב היה המוסך להסב את תשומת לב התובעת לכך, שיש ליקויים שלא אושרו על ידי שמאי מגדל ויש חלקים שלא אושרה החלפתם. "המוסך מעל בחובתו המקצועית והפר את חובת הנאמנות שלו ולמעשה, הציג בפני התובעת מצג שיקרי פעמיים. בפעם הראשונה, בעת שקיבל את הרכב, הציג בפניה את המצג שהרכב יתוקן באופן מיטבי כפי שמתחייב מהיותו מוסך מורשה ובפעם השנייה וביתר שאת, כאשר נתן לה את המכונית בסיום הטיפול במצג שיקרי לפיו, הרכב תוקן ב-100% ולא נשארו כל ליקויים, למעט ליקויים שלא ניתן לתקנם באופן סביר.

המוסך לא גילה לתובעת באותה עת, כי ביצע עבודה רשלנית במילוי חומר, טרם הצביעה, כך שסביר מאוד שיהיו סדקים בעתיד. המוסך לא גילה לתובעת שקיימים ליקויים שהשמאי לא אישר לתקנם ולכן לא תוקנו כלל. המוסך גם לא גילה לתובעת שישנם ליקויים שלגביהם נדרשה החלפת חלקים אך הדבר לא בוצע בגלל שהשמאי לא נתן את אישורו לכך…. התובעת כאשר יצאה מהמוסך יצאה עם מכונית שבכל רגע בעתיד יכולים להופיע בה סדקים לאור התיקון הלקוי. ברור שחובתו של המוסך לשלם עבור נזק זה" – קבע השופט.

ת"א 10310-11-11

The post "באמצעות השמאים יוצרות חברות הביטוח מצג שווא כלפי המבוטחים" appeared first on TheCar.

אחת השאלות שנשאל מי שמבטח כלי רכב נוגעת ל"זהות הנהג העיקרי ברכב", ומשמעותה פשוטה: מי האדם שעושה שימוש במכונית דרך קבע, ויותר מכל האחרים.
תביעתו של ר.מ, בעל חברת שליחויות ועבר ביטוחי בעייתי, כנגד חברת הביטוח 'ביטוח ישיר' – נדחתה לאחרונה על-ידי השופט אבי שליו מבית משפט השלום בתל-אביב לאחר שזה קבע שר.מ. מסר לחברת הביטוח פרטים כוזבים אודות זהות המשתמש העיקרי ברכב.

ר.מ. רכש מכונית מאחד מדגמי קרייזלר וכדי לקבל הלוואה מבנק לאומי הוא נדרש לבטח אותה ולשעבד את הפוליסה לבנק.
לימים הוצתה מכוניתו של ר.מ. – ככל הנראה על-ידי חורשי רעתו – ונשרפה כליל, והוא פנה אל חברת הביטוח כדי לקבל כ-180 אלף ש"ח – סכום הפיצוי שלדעתו מגיע לו. אלא שבחברת הביטוח טענו שבפוליסת הביטוח נרשם כנהג העיקרי במכונית אדם אחר, תושב אילת (שבינתיים נפטר).

לטענת חברת הביטוח ר.מ. הוא תושב מרכז הארץ, ובשל עברו הביטוחי, שכולל ניסיון הונאת ביטוח, הוא מוגדר כ"מסורב ביטוח".
במקור, כאשר פנה ר.מ. לחברת הביטוח וביקש לרכוש פוליסת ביטוח על שמו, נאמר לו על ידי נציג חברת הביטוח שאף חברת ביטוח לא תסכים לבטח אותו בגלל עברו הבעייתי, וזאת כנראה הסיבה שבגללה נרשם חברו האילתי כנהג העיקרי. חברת הביטוח טענה שהרישום הכוזב הוא נסיון להונות אותה, ולכן היא פטורה מתשלום הפיצוי.

החברה טענה שר.מ. נחשב באותה עת ליעד מבוקש בעולם התחתון, ואחד הקטנועים של חברת השליחויות שלו הוצת בעבר, ולו הייתה יודעת שהוא המשתמש ברכב היא לא הייתה מנפיקה פוליסה על שמו.
בנוסף, המבוטח בפועל, חברו של ר.מ, לא נהג בפועל במכונית (ולכל הפחות לא אמור היה לנהוג בה) מפני שבאותה עת נמצא בשלילת רישיון.

חוקר פרטי שהפעילה חברת הביטוח גילה שמי שבאמת נהגה ברכב הייתה בכלל אשתו של ר.מ, וגם אותה הפוליסה לא כיסתה מפני שזו הוגבלה לנהגים בני 24 ומעלה ואילו היא הייתה בת 23.

בנק לאומי, לזכותו הייתה המכונית משועבדת, תבע את חברת הביטוח, בין השאר בטענה שגם אם ר.מ. לא היה "המבוטח העיקרי" בכל זאת מותר היה לו לעשות שימוש במכונית בהתאם לתנאי הפוליסה. בנוסף טען הבנק שבחברת הביטוח ידעו מי הבעלים בפועל של הרכב ולכן זו לא רשאית לשלול את תגמולי הביטוח.
שלוש טענות נוספות של הבנק היו שזהות הנהג העיקרי ברכב לא רלוונטית למקרה של הצתה, שמי שיעץ לר.מ. לעשות ביטוח על שם אדם אחר היה נציג חברת הביטוח שאיתו שוחח בטלפון, וכן שלא יתכן שחברת הביטוח מוכנה לבטח את המכונית על שם נהג אחר (ולא על שם הבעלים) ואחר כך לטעון שאין לו זיקה ביטוחית לרכב.

השופט אבי שליו מבית משפט השלום בתל אביב, שדן בתיק, דחה את התביעה וקבע שמסירת מידע לחברת ביטוח אודות "הנהג העיקרי ברכב" היא ענין מהותי לפיו נקבע אם בכלל תונפק פוליסה ומה יהיה התעריף שלה. משהוכח שבמקרה זה נמסר מידע כוזב לחברת הביטוח, ובכוונת מרמה, פטורה חברת הביטוח מתשלום פיצוי.
"פוליסת ביטוח אינה אלא חוזה אישי בין המבטח למבוטחו", קבע השופט שליו, "רצונה של המבטחת להתקשר בחוזה ביטוח מותנית בזהותו של המתקשר עמה. בהתאם לכך, חב' הביטוח בוחנת את פרטי המבוטח, לרבות גילו, מעורבותו בעבר בתאונות דרכים, תביעות קודמות וכיוצ"ב. כל אלה מהווים שיקולים לגיטימיים לחברת הביטוח האם להתקשר עם המבוטח, ועל המבוטח ליתן בידה את כל המידע הנחוץ לשם כך.
כך לדוגמא, חזקה על חב' הביטוח שתדחה מי שנתפס בעבר בהונאת ביטוח. משכך, המידע בדבר זהות המשתמש העיקרי ברכב הוא ענין מהותי לחב' ביטוח, ומהווה חלק מהערכת הסיכונים שלה בנוגע לרכב המבוטח".

ר.מ, קבע השופט, "הסתיר מחברת הביטוח מידע ביודעו בברור כי גילוי המידע יגרום למבטחת שלא להתקשר עמו בחוזה הביטוח לאור עברו הביטוחי והאישי… יש לומר כי אין מדובר בהיסח דעת או רשלנות מצידו של ר.מ ובציינו זהות כוזבת של נהג עיקרי מתוך מטרה לזכות בכיסוי ביטוחי, הוא בגדר מי שפעל בכוונת מרמה ולפיכך אין לו כל הגנה בסעיפים אחרים של החוק שמאפשרים לו לקבל פיצוי".

"אף אלמלא הייתי מגיע למסקנה כי הוכחה מרמה", הוסיף השופט, "נראה שלא חלה הוראת סעיף 8(2) לחוק, מאחר ויש קשר בין ההצתה לבין זהות המשתמש העיקרי ברכב, שהרי נחזה שהצתת הרכב ארעה משום שאותם גורמים עבריינים הבינו כי הרכב שייך לר.מ… ניתן להניח כי הנזק שנגרם במכוון לרכב, נעשה בין היתר משום שהייתה ניראות של ר.מ או רעייתו ברכב, ומבקשי רעתו יכלו להסיק כי הרכב שייך לו או מצוי בשליטתו. יתכן שאם היה חברו (זה שהביטוח הוצא על שמו) משתמש ברכב כנהג עיקרי ונוהג בו תדיר, לא היה נודע להם על עניין הבעלות, ויכול שהנזק היה נמנע".

בנק לאומי, שהגיש את התביעה, נותר לפיכך ללא פיצוי ובנוסף גם חוייב לשלם לחברה לביטוח ישיר את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ש"ח.

ת"א 23952-08-12

The post שיקרת לביטוח? נשרף הכסף appeared first on TheCar.

בית משפט השלום בתל-אביב דחה את טענת חברת הביטוח שומרה לפיה היא לא חייבת לפצות מבוטחים שלא הצהירו אודות עברם הפלילי. המפקח על הביטוח בוחן כעת את הסוגיה

האם חברת ביטוח רשאית לשאול בטופס הצעת הביטוח אם לרוכש הפוליסה יש עבר פלילי, ולהתנות בכך את הנפקת הפוליסה?

סוגיה זו בדיוק נבחנת בימים אלה על-ידי המפקח על הביטוח, וכאילו ב"הרמה להנחתה" ניתן לאחרונה פסק דין בעניין זה ממש על-ידי בית משפט השלום בתל-אביב.

חברת הביטוח שומרה סרבה לפצות שני מבוטחים שלה – שניהם בעלי עבר פלילי, אחד בתחום הסמים והאחר בתחום עבירות רכוש, תקיפה וגניבת מכוניות – לאחר שמכונית המאזדה שביטחו בחברה נגנבה.

לטענת חברת שומרה, המבוטחים ניסו להונות אותה בכך שכאשר רכשו את הפוליסה, ומילאו את השאלון הסטנדרטי שממלא כל מועמד לביטוח, הם טענו שאין להם עבר פלילי בעוד שבפועל הם הורשעו בפלילים.
חברת הביטוח טענה שלו היה ידוע לה שהשניים הורשעו בפלילים כלל לא הייתה מבטחת אותם, וכן שאף מבטח סביר לא היה מבטח אותם בתנאים כאלה.

אלא שהשופט הבכיר אלי ספיר, מבית משפט השלום בתל-אביב, סבור אחרת, ולכן דחה את טיעוני חברת הביטוח.

במהלך הדיון טענו המבוטחים שאמו של אחד מהם ניהלה את המו"מ מול סוכן הביטוח, והיא זו שמסרה את המידע השגוי. אלא שבהמשך התברר ששני המבוטחים הם מי שסיכמו את התנאים מול סוכן הביטוח ומסרו לו את הפרטים המטעים.

עוד עלה בדיון שבפני המבוטחים הוצג שאלון ובו 19 שאלות, כשלצד כל שאלה שני ריבועים, האחד עם הכיתוב "כן" והשני עם הכיתוב "לא". נוסח אחת השאלות הוא: "האם המציע או הנוהגים ברכב הורשעו בגין עבירה פלילית ב-7 השנים האחרונות (למעט עבירות תנועה)? אם כן, פרט", והתשובה שסומנה בטופס הייתה "לא".

למרות זאת, ספיר פסק שחברת הביטוח לא הצליחה להוכיח שהמידע הלא נכון שמסרו לה המבוטחים נמסר מתוך כוונה להונות אותה. לדבריו מוכיחה זאת העובדה שהשניים מסרו מרצונם לחוקר של חברת הביטוח אודות עברם הפלילי, ולא ניסו להסתירו.

בנוסף, לדעתו לא הצליחה חברת הביטוח להוכיח את הטענה לפיה מבטח סביר כלל לא היה מבטח את התובעים אפילו תמורת פרמיה גבוהה יותר, לו ידע אודות עברם הפלילי.

"משלא הוכחה כוונת מרמה", כותב ספיר, "היה על הנתבעת להוכיח, בהתאם לסעיף 7(ג)(2) לחוק חוזה הביטוח, כי מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו.
בהתאם ל"הלכת סלוצקי", היה על הנתבעת במקרה זה להביא תצהיר של אקטואר או איש מקצוע אחר הבקי בתחום הביטוח, לפיו למיטב ידיעתו, לא מוצעת בשוק הביטוח בישראל פוליסה הנותנת כיסוי למבוטח עם עבר פלילי בסמים. משלא עשתה כן, לא הצליחה הנתבעת לעמוד בנטל המוטל עליה, כי היא פטורה מאחריות ולכן דין התביעה להתקבל".

בסופו של יום חויבה חברת שומרה לפצות את המבוטחים בסכום של 47,000 שקל (הערך המלא של הרכב שנגנב) בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגניבה, הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום של 7,000 ש"ח + מע"מ.

במשרד המפקח על הביטוח בודקים בימים אלה את השאלה האם חברת ביטוח רשאית בכלל לשאול שאלה בנוגע לעברו הפלילי של מועמד לביטוח, ופסק הדין יוכל לתמוך בטענה ששאלה כזאת כלל לא רלבנטית כל עוד שאין תעריף ביטוח מיוחד למורשעים בפלילים שמבקשים לבטח רכוש.

תא"מ 23774-03-13

The post גם בעל עבר פלילי זכאי לפיצוי מחברת ביטוח appeared first on TheCar.

הוספת נהג צעיר לפוליסת ביטוח רכב דורשת הנפקה של פוליסה חדשה, ואי אפשר להתייחס אליה רק כאל "החמרת סיכון". תובע שמכוניתו נהרסה כליל בתאונה בה היה מעורב בנו הצעיר נדרש כעת לשלם גם הוצאות משפט בסך 19,500 ש"ח

"הוספת נהג נוסף, או הרחבת מעגל הנהגים המבוטחים גם לנהגים צעירים (בפוליסה התקנית), איננה (רק) שינוי מהותי של הסיכון שבוטח, שייחשב כ"החמרת הסיכון" אלא עניין המחייב כריתת חוזה ביטוח חדש, שונה מזה הקיים בין הצדדים ואשר חל על סיכונים חדשים – להבדיל מסיכונים מוחמרים"- כך קבעה השופטת קרן אניספלד מבית משפט השלום בחדרה.

עם קביעה זו דחתה השופטת את התביעה שהגיש בעל רכב כנגד חברת הביטוח הראל לתשלום פיצויים בגין רכבו שניזוק בתאונה.

התאונה עצמה התרחשה כאשר במכונית נהג בנו של המבוטח, אשר לא היה מורשה לנהוג לפי תנאי הפוליסה בשל גילו הצעיר. בעל הרכב טען שבנו נהג ברכב ללא רשותו, לכן יש להתיחס למקרה כאילו ומדובר בגניבת הרכב. אבל גם הטיעון הזה נדחה על ידי השופטת שקבעה כי "לא כל מקרה של נהיגה ללא רשות עולה גם כדי גניבת הרכב. על-מנת שישתכלל אירוע ביטוחי מסוג של גניבה נדרש כי הנהיגה תהא ללא הרשאה וכי נוטל הרכב יעשה כן במטרה לשלול את חזקתו של בעליו בו דרך קבע".

השאלה שעמדה לדיון בבית המשפט הייתה האם התובע, המבוטח, זכאי לתגמולי ביטוח מלאים או לכל הפחות חלקיים מכח פוליסה לביטוח נזקי רכוש ברכב שאותה קנה בחברת הביטוח הראל. כאמור, הנזק למכונית נגרם בתאונת דרכים שהתרחשה כאשר נהג ברכב מי ש"לא נמנה על קבוצת האנשים שנהיגתם ברכב בוטחה על-פי הפוליסה", ובמקרה זה מדובר בנהג בן 21 בעוד שהפוליסה הגדירה שרשאים לנהוג ברכב רק מי שגילם עולה על 30 והם בעלי ותק של שנה לפחות בנהיגה.

בעקבות התאונה הוכרז הרכב, מסוג פולקסווגן טוארג, כ"אובדן להלכה", והמבוטח תבע מחברת הביטוח לפצות אותו בסך של 206,938 שח או בחלק מסכום זה. לטענתו, גם אם ברכב נהג מי שאסור היה לו לנהוג, עדיין מדובר רק ב"החמרת הסיכון" ולכן אין מקום לדחות את התביעה בכללותה.

השופטת אניספלד קיבלה, כאמור, את טיעוני חברת הביטוח וקבעה שהוספת נהג צעיר מחייבת כריתת הסכם ביטוח חדש, אשר יכסה את הסיכונים הנוספים. אי אפשר, כך היא קבעה, להתייחס להוספת הנהג הצעיר רק כאל "החמרת הסיכון".
"נהיגתו של נהג הרכב ביום התאונה הייתה נהיגה ללא הרשאת המבוטח. נהיגה ללא הרשאה אינה בין הסיכונים המכוסים בפוליסה, זולת אם עסקינן בנהיגה ללא הרשאה העולה כדי גניבת הרכב. לא זה המצב בענייננו. היעדר הרשאה מראש אינו יכול להפוך להרשאה למפרע – במטרה לעשות את האירוע הביטוחי לדבר-מה שבא בגדרה של החמרה בסיכון"- נקבע בפסק הדין.

עוד ציינה השופטת, כאשר החליטה לדחות את מלוא התביעה ולא לחייב את הראל אפילו בתשלום חלקי, כי הסיכון אשר התממש בקרות התאונה – כלומר זה הכרוך בנהיגה של אחר זולת המבוטח וללא הרשאתו, "אינו בין הסיכונים שבוטחו בפוליסה ואינו ממין הסיכונים שתיתכן 'החמרה' לגביהם".

השופטת אניספלד פסקה שהתובע ישלם לנתבעת את הוצאות ההליך המשפטי בסך 2,000 ש"ח, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 17,500 ש"ח

The post הוספת נהג צעיר? הביטוח לא ישלם פיצויים appeared first on TheCar.

החלטה של המפקחת על הביטוח תחייב את חברות הביטוח להחזיר כ-12 מיליון שקלים למבוטחים בגין קיזוז לא חוקי של אגרת הרישוי. מדובר בנוהג חדש יחסית של חברות הביטוח, שניכו מהפיצויים לבעלי רכב שנגנב או הוכרז כאובדן גמור את החלק היחסי של אגרת הרישוי

הרכב שלכם נגנב או הוכרז כאובדן גמור ("טוטאל לוס")? יש סיכוי שתקבלו בקרוב פיצוי נוסף מחברת הביטוח שלכם. מתברר שבתקופה האחרונה מצאו חלק מחברות הביטוח פטנט חדש להקטנת הפיצוי למבוטחים במקרה של גניבה או אובדן גמור: הן מנכות מתשלום הפיצויים את החלק היחסי של אגרת הרישוי – ממועד ההשבתה או הגניבה ועד סוף תוקף הרישוי. זאת, למרות שסכום זה משולם מדי שנה על-ידי בעל הרכב, ישירות למשרד הרישוי.

ההחזר יעשה בעקבות הכרעה שהעבירה אתמול (ד') סגנית המפקחת על הביטוח, ליאורה הירשהורן, לבית המשפט המחוזי בת-אביב, שם תלויות ועומדות שלוש בקשות לתביעות ייצוגיות שהוגשו נגד חברות הביטוח מגדל, שומרה ושלמה. ההכרעה, שהוכנה על-ידי היחידה לפניות הציבור בפיקוח על הביטוח, הועברה לבקשת בית המשפט ונקבעו בה ארבע הוראות אופרטיביות לחברות הביטוח:

1. החברות יפסיקו לאלתר את ביצוע הקיזוז בכל תביעות הביטוח שתלויות ועומדות וכן באלה שתוגשנה בעתיד.
2. בתוך 30 יום ממועד ההכרעה, תשיב כל חברת ביטוח לפונים (בפניות הרלוונטיות לגביה) את הסכום שקוזז בגין אגרת הרישוי מתגמולי הביטוח שהיו צריכים להשתלם להם ("סכום ההשבה"). סכום ההשבה יישא הפרשי הצמדה וריבית, ובמקביל להשבה תישלח הודעה על ביצועה תוך פירוט אופן חישוב סכום ההשבה.
3. בתוך חמישה חודשים ממועד ההכרעה, ישיבו חברות הביטוח לכל התובעים שקיבלו תגמולי ביטוח בחסר את סכום ההשבה. סכום ההשבה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום התביעה ועד למועד תשלום סכום ההשבה בפועל.
4. החברות ידרשו לדווח על השבת הכספים למפקח על הביטוח.

אוהד מעודי, מנהל צוות ביטוח רכוש בפיקוח על הביטוח, אמר בכנס שערך אתמול איגוד השמאים כי ההערכה היא שחברות הביטוח יאלצו להחזיר למבוטחים בין 10 ו-12 מיליון שקלים בשל הקיזוז הלא-חוקי. עם זאת, מעודי אמר כי לחברות הביטוח יש עדיין אפשרות לערער על ההחלטה.

אגרת הרישוי מהווה חלק מהמחיר
בעקבות הנוהג של כמה מחברות הביטוח להפחית את החלק היחסי של אגרת הרישוי מתגמולי הביטוח, הגישו מבוטחים בקשות לתביעה ייצוגית נגד שלוש חברות ביטוח – מגדל, שומרה ושלמה. התביעות הוגשו באמצעות עו"ד הראל חסון, והן מגובות בחוות דעת שקיבל מהשמאי ישראל דרנוב מחברת "אומדנים". בתביעה נטען כי אין הצדקה לקיזוז, שכן אגרת הרישוי מהווה חלק ממחירה של המכונית.

עו"ד חסון טוען כי החברות "מפחיתות שלא כדין מתגמולי הביטוח אותם הן משלמות למבוטחים את סכום אגרת הרישוי, המגיעה למבוטחים בחזרה ממשרד הרישוי – זכות אשר עומדת להם מכוח תקנות התעבורה". כתוצאה מכך, טוען עו"ד חסון, חברות הביטוח מרוויחות שלא כדין סכומי כסף גדולים. התובעים מקווים כי בית המשפט יורה לחברות הביטוח להשיב את ההפרש לבעלי הרכב.

בדיקת המפקח על הביטוח העלתה כי חברות הביטוח החליטו לקזז את יתרת אגרות הרישוי, בטענה כי בעל הרכב מקבל ממשרד הרישוי את החזרי יתרת האגרה, ולכן אין הצדקה למתן פיצוי כפול. יש לציין כי לפי הגדרת מחירון המשומשות "לוי יצחק", "מחיר מכונית משומשת כולל את אגרת הרישוי יחסית לתקופת השימוש", וגם את ההחזר ממשרד הרישוי. לפי הפרשנות של עו"ד חסון, מחיר המכונית כולל את אגרת הרישוי ולחברת הביטוח אין זכות לקזז את אגרת הרישוי, גם אם בעל הרכב יקבל החזר ממשרד הרישוי.

בבדיקות של המפקח על הביטוח התברר כי ההערה במחירון לוי יצחק, המציינת כי מחיר מכונית משומשת כולל את אגרת הרישוי היחסית לתקופת השימוש, הוכנסה למחירון רק באוקטובר 2011. זאת, לאחר שביולי 2010 הוכנסה הערה לפיה "מחיר מכונית משומשת כולל את אגרת הרישוי" (בלי התוספת "היחסית לתקופת השימוש"). עד יולי 2010 לא הייתה כל התייחסות במחירון לנושא.

מיד עם הכנסת ההערה הזו למחירון, חברות הביטוח החלו לקזז מסכומי הפיצוי את הפרשי האגרה מה שחסך להן כ-10 – 12 מיליון שקל.

The post חברות הביטוח ישיבו כ-12 מיליון שקלים למבוטחים appeared first on TheCar.

חברות הביטוח ידרשו לקבל את הסכמת המבוטח לחידוש פוליסה, ויידרשו לדווח למבוטח על כל שינוי בתנאי הביטוח ובמחיר הפוליסה

קרה לכם בוודאי לא אחת שקיבלתם מחברת הביטוח שלכם פוליסת ביטוח חדשה, ימים ספורים בלבד לאחר שפג תוקף הפוליסה הנוכחית – וזאת מבלי שביקשתם מחברת הביטוח לחדש אותה.
ברוב המקרים הייתם מרוצים מכך שסוכן הביטוח או חברת הביטוח לא שכחו אתכם וחידשו לכם את הביטוח, כך שלא תשארו ללא ביטוח תקף אפילו ליום אחד.
מבחינה זו פעלו חברות הביטוח לפי הוראות המפקח על הביטוח אשר קיימות כבר מן השנים 1999 ו-2000.

בכל מקרה כזה היה פתח מילוט: אם חידשתם את הביטוח בחברה אחרת, ולא הודעתם על כך לחברה הקודמת – עדיין אפשר היה לבטל את החידוש – אך בתנאי שתוכיחו שהפוליסה חודשה בחברה אחרת.

הבעיה היא שחלק מחברות הביטוח מתנהלות כאילו שהלקוחות שבויים שלהן, ואף הרשו לעצמן להכניס שינויים בפוליסות שהתחדשו אוטומטית, למשל ביטול כסויים שונים, הגדלת דרישות מיגון או ייקור של התעריפים, וכל זאת מבלי ליידע את המבוטחים מראש, אולי גם מתוך הנחה שהמבוטחלים לא יבלנו יותר מידי לעומק את השינויים הללו.

כעת עומדת חגיגה זאת להסתיים: הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר, דורית סלינגר, העבירה בימים אלה טיוטת חוזר לחברות הביטוח ובו דרישה לעדכן את המבוטח על כל שינוי בתנאים ובמחיר הפוליסה, וזאת עוד לפני מועד החידוש. מהלך זה אמור לאפשר למבוטח לבחון הצעות נוספות, ולבצע סקר שוק שבמהלכו יוכל למצוא את הפוליסה המתאימה לו ביותר.

החוזר החדש קובע שחברות ביטוח יישלחו למבוטח שתי הודעות לקראת תום תקופת הפוליסה: הודעה ראשונה תישלח 45 ימים לפני מועד החידוש, והודעה נוספת שבועיים לפני מועד החידוש.

בנוסף, חברת ביטוח תידרש לקבל את הסכמת המבוטח להמשיך את ההתקשרות, ולתעד את הסכמתו. גם אם חברת ביטוח החליטה לא לחדש פוליסה היא תידרש להודיע על כך למבוטח 45 ימים מראש, ואף לפרט את הסיבות להחלטתה.

בהודעת חברת הביטוח ייכללו הפרטים הבאים:

דמי הביטוח לתקופת הביטוח הבאה, כפי שעודכנו בהתאם לפרטי בעל הפוליסה או הרכוש המבוטח, הידועים לחברה במועד ההצעה.

נתונים שעל בסיסם חושבו דמי הביטוח לתקופת הביטוח הבאה, לדוגמא: גיל, ותק נהיגה, היסטוריית תביעות, סכום ביטוח, תנאי מיגון וכו'.

שינויים בתנאי הביטוח ביחס לתנאים שהיו נהוגים בתקופה הקודמת. ציון חברת הביטוח לגבי אופן יישוב תביעות.

במידה וחברת הביטוח לא רוצה לחדש את הביטוח יהיה עליה לפרט בהודה ללקוח לכל הפחות את הפרטים הבאים:
מועד תום תקופת הביטוח, סיבת אי חידוש פוליסת הביטוח, השלכות העדר רצף ביטוחי, וכן אחריות בעל הפוליסה לדאוג לכיסוי ביטוחי.

חברת ביטוח ששלחה לבעל פוליסה הודעה על הצעה לחידוש פוליסת ביטוח ולא קיבלה את הסכמתו או ששלחה לבעל הפוליסה הודעה על אי חידוש פוליסת ביטוח, תשלח לבעל הפוליסה הודעה על תום תקופת הביטוח שבועיים לפני תום תקופת הביטוח, ותכלול בהודעה את הפרטים הבאים: מועד תום תקופת פוליסת הביטוח, השלכות העדר רצף ביטוחי, אחריות בעל הפוליסה לדאוג לכיסוי ביטוחי.

ההסדר החדש יכנס לתוקף 3 חודשים ממועד פרסומו הרישמי. חברות הביטוח יגישו את הערותיהן לטיוטת החוזר החדשה במהלך הימים הקרובים, וב-22 באפריל הן יוכלו להעלות אותן גם בדיון שיערך אצל המפקחת על הביטוח.

The post עוברים מאוטומט לבודד: תם עידן החידוש האוטומטי של פוליסות ביטוח appeared first on TheCar.