בשורה תחתונה, מצלמות המהירות שהותקנו בישראל גרמו עד היום למותם בתאונות של לפחות כמה עשרות בני אדם ולפציעתם של מאות נוספים, עלו לאזרחי ישראל מאות רבות של מיליוני שקלים באופן ישיר, ובנוסף לכך גם גרמו למשק ולכלכלה נזקים בהיקף של מיליארדי שקלים. למרות כל זאת, כאילו כדי להוכיח את אמרתו המפורסמת של אלברט איינשטיין לפיה "יש רק שני דברים אינסופיים: היקום והטיפשות האנושית, ולגבי הראשון אני מסופק" – הטיפשים התורנים במשטרת ישראל ובפרקליטות הוכיחו אתמול שהאגו שלהם חשוב יותר מן השכל הישר: במקום לגרוט את הפרויקט הזה הם החליטו להחיות אותו מחדש.

סקירת ההיסטוריה של מצלמות המהירות בישראל, החל מן היום האומלל שבו עלה הרעיון בשנת 1996 ועד אתמול, מעניקה לכולנו הדגמה מאלפת לא רק לדרך שבה טיפש זורק אבן לבאר ועשרות טיפשים קופצים אחריה – כלומר לא רק לפרויקט האומלל הזה בפני עצמו – אלא בעיקר למנטליות שמאפיינת את ההתנהלות של לא מעט עובדי ציבור ומשרדי ממשלה בישראל, לרמה הרדודה והמייאשת של חברי כנסת שאמורים לפקח על הפעילות הזאת, ולחוסר הנכונות של מערכות ציבוריות בישראל לשקף את פעולותיהן לציבור או לתחקר את עצמן.

נוסף לכשל הניהולי של משרדי הממשלה שעסקו בפרויקט המצלמות – נחשפנו בשנתיים האחרונות לעניין אחר, חמור אף יותר, וזאת תרבות השקר של משטרת ישראל ושל מכון התקנים הישראלי. אלה, בגלל שאינן מטופלות, מהווה לא פחות מאשר סכנה אמיתית לדמוקרטיה שלנו.

קיצור תולדות הטיפשות הישראלית

מצלמות לאכיפת מהירות פועלות בעשרות מדינות בעולם ומניבות מאות מיליארדי שקלים בשנה לקופותיהן של הרשויות שמציבות אותן, ושל חברות מסחריות שמייצרות ומפעילות אותן. למרות זאת, לא קיים בעולם אף מחקר אובייקטיבי שמוכיח באופן מובהק שלמצלמות המהירות הנייחות יש תרומה חיובית לצמצום מספר התאונות והנפגעים. נהפוך הוא: במספר מדינות הסתבר שהמעבר מאכיפת משטרה גלויה וסמויה לשימוש במצלמות מהירות נייחות גרם לעליה במספר התאונות והנפגעים, ומדינות אחדות אף מצמצמות את היקף הפרישה של מצלמות כאלה.

הרעיון להתקין מצמות אלקטרוניות "יעילות" בישראל החל להתגלגל במשרד התחבורה הישראלי באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת, ומי שדחפו אותו היו לוביסטים של חברות מסחריות לצד "מומחי בטיחות בדרכים" מטעם עצמם אשר בחרו להתעלם מנתונים שכבר היו ידועים באותן שנים בעולם. כך או אחרת, ההצדקה הרשמית לפרויקט הזה הייתה שהוא אמור לתרום לבטיחות בדרכים באמצעות הפחתת מהירויות הנסיעה – מה שמציב אותו באופן טבעי ב"מגרש" של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (ונכון לאותו פרק זמן מדובר בגוף שקדם לגוף הנוכחי שנושא את אותו שם).

כרגיל בפרויקטים מורכבים בישראל, גם פרויקט זה נדחה במשך לא מעט שנים ובסופו של דבר זכה לדחיפה וחיים חדשים עם הקמת הרשות הלאומית החדשה, הנוכחית, לבטיחות בדרכים – בעקבות "דו"ח ועדת שיינין" ובדחיפה מאסיבית של עמותת 'אור ירוק'. לנוכח ההתנגדות המקצועית והציבורית לראות בפרויקט זה פרויקט בעל ערך בטיחותי הוחלט להטיל על הרשות הלאומית החדשה לחקור את האפקטיביות ואת העלות-תועלת של מצלמות מהירות נייחות עוד לפני שהפרויקט ייצא לפועל, אולם דבר זה לא בוצע עד היום.

בתחילת שנות ה-2000 התקבלו שתי החלטות הרות גורל: פרויקט מצלמות המהירות הוצא מידי משרד התחבורה והרשות הלאומית והופקד בידי המשרד לביטחון הפנים, והתקציב של הפרויקט הזה נלקח מתוך "קרן הבטיחות" אשר מומנה בעבר מביטוח החובה של בעלי הרכב בישראל – ואלה כספים שנועדו במקור כדי לשפר את הבטיחות על הכבישים. כך – עוד לפני שנולד – גרם פרויקט המצלמות לנזק כפול: הגורם שהוביל אותו הוא משרד שלא אחראי לבטיחות בדרכים אלא לאכיפה, והכסף שמימן אותו לא שימש למטרה המקורית לשמה הוא נגבה – שהיא הגברת הבטיחות.

לאחר הקמת הרשות הלאומית הנוכחית, בשנת 2007, הוטל עליה לבצע "מחקר מלווה" לפרויקט המצלמות. מחקר כזה לא החל אלא עד לאחר בחירת הזכיין, בחירת הציוד, ותחילת ההצבה של עשרות מצלמות מהירות. כאשר בוצע לבסוף מחקר כזה הוא הניב תוצאות "לא מובהקות" בלשון המעטה – ובכל מקרה הוא לא הוכיח כל שיפור בבטיחות בדרכים או בהפחתת מספר הנפגעים.

לקריאה נוספת: הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים: מצלמות המהירות לא הורידו את מהירות הנסיעה בכבישים

לאחר הצבת כמה עשרות מצלמות ברחבי הארץ כבר היה ברור לכל מי שעיניו בראשו שמדובר בפרויקט שלא תורם לבטיחות אבל "מפציץ" את אזרחי המדינה במאות אלפי דוחות ופוגע בעיקר בנהגים נורמטיביים עם עבר תעבורתי נקי. לנוכח מחאה ציבורית הוקמה "ועדה ציבורית" בראשות השופט בדימוס עזרא קמא, אלא שרוב רובם המוחלט של חברי הוועדה היו אנשים שעסקו בפרויקט הזה בעצמם, או כאלה שתמכו בו מלכתחילה. אף אחד מחברי הוועדה לא היה אדם שהתנגד לפרויקט.

למרות זאת, "ועדת קמא" מצאה שכל המצלמות שהוצבו עד לתחילת פעילותה לא הוצבו בהכרח בהתאם לשיקולי שיפור הבטיחות (שלא לומר – הוצבו במקומות שבהם הן יכולות לייצר כמה שיותר דוחות), ודרשה ממשטרת ישראל לשקף לציבור באופן קבוע את השיקולים לפיהם ייבחרו בעתיד המיקומים של מצלמות חדשות. מיותר לציין שהמשטרה לא טרחה ליישם את המלצות ועדת קמה עד היום, ודוח הוועדה מעולם לא נחשף לציבור עד שחשפנו אותו אצלנו כאן.

לפני תחילת הפרויקט הזהירו מספר צדיקים בסדום מפני הסיכון של אכיפה באמצעות מצלמות נייחות וטענו שהפרויקט יגרום לעליה, ולא להפחתה, במספר התאונות והנפגעים. קברניטי הפרויקט, כמו גם אנשי משרד התחבורה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, וכן כל חברי הכנסת שעסקו בנושא – בחרו להתעלם מן האזהרות. למרבה האסון – זה בדיוק מה שקרה: ככל שהתקדמה פרישת מצלמות המהירות בישראל כך חלה גם עליה במספר התאונות, ההרוגים והנפגעים. כמובן שזה לא גרם לאף אחד במשרד התחבורה לעשות מעשה, מכיוון שכידוע "אין שכל – אין דאגות", או, כפי שכתב הזמר והמשורר אבנר שטראוס – "חכם כשהוא לא מצליח אומר איזה טיפש הייתי, טיפש כשהוא לא מצליח אומר לא היה לי מזל".

בשלהי חייה החוקיים של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אי שם בשנים 2014-2017, החלו קברניטיה להביע באופן רשמי פקפוק ביעילות פרויקט המצלמות, ובין השאר התנגדו לו המדען הראשי של הרשות ויושב הראש שלה. קולם של אלה לא נשמע, אולי מכיוון שבשלב זה מצלמות המהירות כבר הפיקו מאות מיליוני שקלים של הכנסות לאוצר המדינה.

טיפשות, רשעות ורמאות

רק בחינה רצינית ועמוקה של מסמכים פנימיים במשרד התחבורה ובמשרד לביטחון הפנים, אולי במסגרת ועדת חקירה ממלכתית, תאפשר לכולנו לדעת אם פרויקט א-3 של המשרד לביטחון הפנים נגוע רק בטיפשות, כלומר אם נכונים לגביו דבריו של אלברט איינשטיין לפיהם "כל טיפש יכול לדעת. הנקודה היא להבין", או שהוא פרי מורעל של מניעים ושיקולים זרים ומושחתים. האם ייתכן, למשל, שמישהו או מספר אנשים דאגו יותר לרווח הכלכלי של מספר חברות מסחריות כאשר ניסחו את המכרזים ובמהלך ביצוע הפרויקט מאשר לטובת הבטיחות בדרכים? בהיעדר אפשרות להוכיח מחשבה או מעשים מושחתים (פלילית או ציבורית) אין לנו אלא לאמץ את המשפט האלמותי של סופר המד"ב רוברט היינלין בנובלה "ההיגיון של האימפריה": "לעולם אל תייחסו לרשעות את מה שמוסבר בצורה מספקת על ידי טיפשות".

למרבה הצער, אי אפשר ליישם הערכה מקלה כזאת על פעולותיהם של מכון התקנים הישראלי ושל משטרת ישראל – וזאת כבר תוצאה ישירה של המשפט המפורסם שניהל הצוות של עו"ד תומר גונן בבית המשפט בעכו. אחת מתוצאות הלוואי המפחידות ביותר של פרויקט מצלמות המהירות היא חשיפת תרבות של שקר וטיוח במכון התקנים – בכך שהנהלת המכון התאמצה, ועדיין מתאמצת, להגן על אילן כרמית שהעיד עדות שקר בבית משפט. במקום להוקיע את כרמית ולהתנער ממנו בחרו אנשי המכון שאמור לייצג את אמות המידה המדויקות והטהורות ביותר להשקיע משאבים ציבוריים בהגנה מי שעדות השקר שלו מייצגת זלזול במערכת המשפט ובאזרחי ישראל.

הצצה ראשונה אל תרבות השקר של משטרת ישראל סביב מצלמות המהירות הוענקה לנו לראשונה על-ידי מבקר המדינה בדוח חמור מאד שפורסם בשנת 2016, ובין עובדות רבות אחרות שעולות ממנו הסתבר שהמשטרה השביתה, בפועל, חלק ממצלמות המהירות היות שלא הצליחה להתמודד עם המספר העצום של דוחות שהופקו על-ידם, וכן שדוחות רבים כנגד אנשי משטרה ומקורבים נמחקו "בתוך הבית".

אבל אף אחד לא הכין אותנו לגילויים מעוררי הבחילה שהתגלו במהלך המשפט בעכו תודות לנחישותם של עו"ד גונן וחברי הצוות שלו. צוות ההגנה חשף, למעשה, את הדרך הנלוזה שבה התאמצו מכון התקנים ומשטרת ישראל לעוור את עיני המחוקק והציבור עם תקן ישראלי מצוץ מן האצבע למצלמות המהירות, וכיצד נהנה מכון התקנים מהכנסה קבועה של מיליוני שקלים מבדיקות תקופתיות שמבוססות על מכשיר דמה שיוצר על-ידי היצרנית של מצלמות המהירות.

לקריאה נוספת: בלעדי: פרשת "דיזלגייט" של מצלמות המהירות האוטומטיות בישראל

למרבה הזוועה, כל מה שנכתב עד לכאן מתגמד יחסית לשערוריה הגדולה ביותר שהחלה להיחשף במהלך המשפט בעכו, וקיבלה לימים אישור של השופט בדימוס דוד רוזן. עו"ד גונן וצוותו חשפו מעשים חמורים ביותר, ספק פליליים, של בכירים במשטרה – וכאן כבר לא מדובר בטיפשות אלא ברשעות וברמאות שאין מקומם המערכת הציבורית, ובוודאי שלא במערכת אכיפת החוק.

לקריאה נוספת: השופט רוזן: התביעה המשטרתית שיקרה בנוגע לאמינות מצלמות המהירות

מיותר לציין שהשר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, האיש ש"במשמרת שלו" התרחשה הנבלה הזאת, לא טרח לנקות את המערכת או אפילו להתבטא כנגד ממצאיו של השופט דוד רוזן – ובכך הוא נושא באחריות מיניסטריאלית להשחתת המנגנון המשטרתי.

לקריאה נוספת: חמש הערות על מצלמות המהירות ושקרים כנגד האזרח

גם הציבור טיפש, ולכן ישלם

אתמול (ה') פרסמה דוברות אגף התנועה הודעה סתומה אשר צוטטה בהרחבה ברוב כלי התקשורת, ובה נכתב ש"בחודשים האחרונים פעלה המשטרה בתאום מלא עם פרקליטות המדינה לקבלת חוות דעת מקצועיות מכלל הגורמים הרלוונטיים, על מנת לבסס את אמינות ודיוק מערכת א-3 במישור המשפטי. לאחר קבלת כל חוות הדעת הנדרשות נמצא כי מערכת א-3 אמינה ומדויקת, וניתן אישור מפרקליטות המדינה לחדש את האכיפה ובהתאם לחזור ולהנפיק דו"חות. לאור האמור, תחודש באופן מלא האכיפה באמצעות המצלמות אשר ימשיכו להיות חלק מסל האמצעים הרחב שבשימוש המשטרה במשימתה החשובה – להיאבק בקטל בכבישים ולהציל חיים!"

לא מיותר לציין שדוברות המשטרה לא פרסמה אף לא אחת מ"חוות הדעת הנדרשות" אשר מוכיחות לטענת המשטרה ש"מערכת א-3 אמינה ומדויקת". זה לא מפתיע: אנשי המשטרה סבורים כנראה שכל הציבור מטומטם, ובעיקר שרוב העיתונאים מטומטמים ולכן לא ישאלו את השאלות הנכונות. האמת היא שמבחינה זאת יש לאנשי המשטרה על מה להתבסס. לא מעט אנשי תקשורת אשר כיסו עד היום את פרשת מצלמות המהירות הוכיחו שהם לא חרוצים במיוחד או לא חכמים במיוחד, או שהם מוכנים לבלוע כל שקר שהמשטרה מספרת להם.

הדוגמא הבולטת ביותר בהקשר זה היא אותו "דוח טכניון" מסתורי שמשטרת ישראל הזמינה, ואשר לטענתה אמור היה להוכיח את אמינות מצלמות המהירות. רוב העיתונאים שכיסו את הסיפור קיבלו בעבר את טענת המשטרה לפיה באמת יש דוח כזה ושהוא באמת מכשיר את אמינות המצלמות, והם פרסמו את הודעות המשטרה מבלי לאמת אותן. המדהים הוא שמשטרת ישראל התייחסה לדוח הטכניון – אשר מומן מכספי ציבור – כאילו שמדובר ברכוש פרטי שלה ושזכותה להסתיר אותו מן הציבור. אנשי המשרד לביטחון הפנים סרבו בשלב ראשון לחשוף את דוח הטכניון אפילו במסגרת בקשה מיוחדת לפי חוק חופש המידע.

הייתה להם סיבה טובה. כפי שחשפנו כאן, דוח הטכניון לא רק שלא מכשיר את אמינות המצלמות אלא בדיוק להיפך: הוא מוכיח לכאורה את חוסר אמינותן!

במצב דברים זה – גם אם יש כעת בידי המשטרה ממצאים או דוחות אחרים – ראוי היה להתייחס בקצת יותר כבוד לציבור הישראלי. המשטרה, במקום לשחרר הודעה לאקונית לעיתונות, צריכה הייתה לכנס מסיבת עיתונאים ולהציג את הממצאים שלה באופן גלוי, שקוף וברור, ובאותה הזדמנות גם להיות מוכנה לענות לשאלות קשות שעולות מן ההתנהלות שלה בשנים האחרונות.

פתגם איטלקי עממי אומר ש"האמא של המטומטמים תמיד בהיריון", וזה אולי מה שמנחה את הממשלה הזמנית הנוכחית ואת השר גלעד ארדן ואת אנשי המשרד לביטחון הפנים. מבחינתם לא נראה להם שעניינים פעוטים כמו בטיחות בדרכים או הרוגי תאונות יכריעו בדרך כזאת או אחרת את עתידם הפוליטי או המקצועי, והם חושבים שהציבור הישראלי מספיק מטומטם כדי לבלוע כל "לוקש" שהמשטרה מוכרת.

למרבה הצער, הדבר המקומם ביותר בהודעת המשטרה הוא הטענה לפיה "המצלמות ימשיכו להיות חלק מסל האמצעים הרחב שבשימוש המשטרה במשימתה החשובה – להיאבק בקטל בכבישים ולהציל חיים!" במציאות – עד היום, למרות משך הזמן הארוך שחלף, המשטרה – או כל גוף אחר – לא הצליחו להוכיח כל קשר בין מצלמות המהירות לבין הצלת חיים אלא בדיוק להיפך: בתקופה שבה המצלמות הוצבו ופעלו ניכרה עליה עקבית במספר התאונות והנפגעים, ומרגע שהמצלמות הושעו מפעילותן, והמשטרה החלה לפעול בדרכים אחרות – חלה ירידה במספר התאונות והנפגעים. אלה נתוני האמת שמשטרת ישראל והשר גלעד ארדן מעדיפים שלא תדעו, מפני שכפי שאמר מארק טוויין: "מה שעלול לסבך אותנו זה לא מה שאנחנו לא יודעים, אלא מה שאנחנו יודעים בוודאות שהוא פשוט לא נכון".

The post מצלמות המהירות חוזרות: במשטרה סומכים על זה שהציבור מטומטם appeared first on TheCar.

היום (ב') התקבלה אצל עו"ד מיכאל ליטווק תשובת משטרת ישראל להבהרה לבקשת חופש מידע שאותה הגיש, וממנה עולה שאין בידי משטרת ישראל דוח סופי של הטכניון בעניין מצלמות המהירות, כלומר שכל מה שיש בידה הוא אך ורק מסמך שמוכיח דווקא את הבעייתיות של מצלמות המהירות ולא את אמינותן.

למי שלא עקב אחר השתלשלות הדברים נזכיר שבחודש יולי שעבר, לאחר שבפרקליטות התקבלה תלונתו של עו"ד תומר גונן אודות ההתנהלות של התביעה המשטרתית במהלך משפט מצלמות המהירות שאותו ניהל באותה עת יחד עם צוותו בבית המשפט בעכו, ובאופן יותר ספציפי אודות הסתרת מידע אודות עדות השקר של נציג מכון התקנים במשפט, אילן כרמית והתנהלותה של רפ"ק שרית פיליפסון, כינס המשנה לפרקליט המדינה את ראשי אגף התנועה במשטרה, הורה להם לבצע בדיקה מעמיקה לנושא מצלמות המהירות שמשמשות בפרויקט שידוע כ-א3, והנחה אותם להפסיק לשלוח דוחות מהירות לנהגים.

לקריאה נוספת: עדות המהנדס: במצלמות המהירות יש כשל טכנולוגי

מיד לאחר מכן הודיעה משטרת ישראל שמערכת מצלמות המהירות האלקטרוניות תוסיף לפעול אבל המשטרה לא תשלח דוחות תנועה לנהגים. אלא שכבר בסוף אוגוסט, כשבוע לפני ההכרעה הדרמטית של השופט יעקב בכר מבית המשפט בעכו, "פימפמו" נציגי המשטרה לכמה כתבים בגופי תקשורת גדולים את הטענה שבידיהם יש דו"ח שבוצע עבורם על-ידי הטכניון ואשר מוכיח, לדבריהם, שמצלמות המהירות אמינות. באופן תמוה – בחודש אוקטובר 2018 הודיעה הפרקליטות, בגיבוי היועמ"ש, שהיא מאמצת את בקשת המשטרה לחזור ולשלוח דוחות לנהגים, וזאת על בסיס ממצאי הטכניון.

בסמוך לאחר חידוש משלוח הדוחות פנה עו"ד מיכאל ליטווק אל המשטרה וביקש לקבל את ממצאי הטכניון, שעל פיהם הוחלט שהמצלמות, כביכול, אמינות. במשטרה סרבו לבקשתו. עו"ד ליטווק פנה שוב, הפעם באמצעות בקשה לפי חוק חופש המידע, ובאמצע נובמבר 2018 הוא קיבל תשובה שבה נכתב, בין השאר, ש"לאחר שבחנו את הבקשה ושקלנו את השיקולים הרלבנטיים, החלטנו לדחות את בקשתך. המסמך המבוקש עדיין אינו סופי ונמצא בשלבי עיצוב, ולכן לא נוכל למסור אותו לידיך בשלב זה, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 9 (ב)(2) לחוק חופש המידע". במילים פשוטות, ההחלטה של הפרקליטות לאפשר למשטרת ישראל לשוב ולשלוח דוחות מהירות לנהגים התקבלה על-סמך "מסמך לא סופי שנמצא עדיין בשלבי עיצוב". כשלושה שבועות לאחר מכן, בתחילת דצמבר האחרון, בדיון שנערך בבית משפט השלום בחיפה, הודו נציגי המשטרה שנכון לאותו מועד עדיין לא נמצא בידיהם דוח סופי ומגובש של הטכניון – וגם זה לא מנע מן המשטרה לחזור ולשלוח דוחות לנהגים.

לפני קרוב לחודשיים, בשלהי ינואר 2019, פרסמנו כאן נוסח של "דו"ח הטכניון" שמתוארך ל-4 בנובמבר 2018, כלומר שהוא הופק יותר מחודש לאחר שהפרקליטות אישרה למשטרה לשוב ולשלוח דוחות מהירות לנהגים, כשבועיים לפני שעו"ד ליטווק קיבל תשובה שלילית לבקשתו, וכחודש לפני שנציגי המשטרה החליטו שלא להעיד בבית המשפט בחיפה את מי שחיברו אותו. ניתוח הדוח הזה כאן העלה ספק רב אודות האמינות של מצלמות המהירות.

גם מבלי להיכנס לתוקף המדעי של הבדיקות, או לשאלת היכולות המקצועיות של מי שביצעו אותו לבצע משימה מן הסוג שאותה התבקשו לבצע – בעיית האמינות של המצלמות עולה כבר בפרק הראשון של סיכום הממצאים: "סה"כ בדיקות שבוצעו: 849", נכתב בדו"ח, "בדיקות במהירות קבועה: 604, בדיקות במהירות משתנה: 114, בדיקות שנפסלו: 131". במילים פשוטות: כ-15.5% מן הבדיקות שבוצעו – נפסלו!

בהמשך הדו"ח נכתב: "בתאריכים 13-25/5/18 התבצעו סדרת בדיקות (1-7), השוואת מהירות בין מערכת א3 לרכב המטרה. בסדרת בדיקות אלו בוצעה מדידת מהירות רכב המטרה באמצעות מכשיר VBOX. בסדרת בדיקות אלו נדגם נתון מהירות בודד בקו הרוחב האחרון של הלולאה השנייה בנתיב (הכוונה לקו על הכביש שבו מוטמן אחד מחיישני המצלמה – ג.מ.). בתהליך ניתוח הנתונים לסדרת בדיקות 1-7 זוהה הפרש מהירויות שחורג מדרישות ההמלצות הבינלאומיות, OIML R91, בין מערכת א 3 למכשירי המדידה, במספר מדידות. בבחינת הנתונים (ש)בהם נמצא שהפרש המהירויות החורג מדרישות ההמלצות הבינלאומיות OIML R91 נבדק ונמצא שרכב המטרה חצה את אזור הלולאות במהירות משתנה (האצה /בלימה). המידע המפורט בסעיף 9.3 הועבר לידיעת לנציג המשטרה".

במילים אחרות – ב"דוח הטכניון" מחודש נובמבר כתוב בשפה שלא משתמעת לשתי פנים שכאשר מכוניות שנמדדו במהלך הניסויים נמצאו באותו רגע במצב שבו הן מאיצות או מאיטות – נמצא שהמצלמות תיעדו מהירות שונה ממהירות הנסיעה האמיתית שלהן, ובשפה פשוטה: המצלמות זייפו!

מן הדוח עולות גם בעיות נוספות, עליהן תוכלו לקרוא בתחקיר שפרסמנו בינואר, אבל מה שלא פחות חשוב להדגיש זה שכאשר אנחנו פרסמנו את הממצאים שלנו, על בסיס טיוטת דו"ח הטכניון, המשטרה עדיין עמדה בסירובה לפרסם את הדו"ח באופן רשמי, ולא הסכימה להעביר אותו לידי עו"ד ליטווק אשר ביקש אותו בהתאם לחוק חופש המידע. תשובה כזאת, בצרוף "הדו"ח", התקבלה אצל עו"ד ליטווק רק לפני כשלושה שבועות, והדו"ח שצורף לה היה… טיוטת הדו"ח כפי שנחתמה בתחילת נובמבר שעבר.

אין דוח סופי, יש דוחות מהירות

לאחר שעו"ד ליטווק קיבל את הדוח (אותו דוח שאנחנו פרסמנו בינואר השנה) עלה חשד יותר מסביר לפיו אין בידי משטרת ישראל דוח סופי. המשמעות היא שכל מה שיש בידי המשטרה, ועל בסיסו חודש משלוח דוחות המהירות לנהגים – הוא מסמך שבו כתוב באופן מפורש שכ-15.5% מן הדגימות שהתקבלו במסגרת ניסוי הטכניון נפסלו מפני שהמהירות שנמדדה בהן הייתה שונה מן המהירות שנקלטה במצלמות.
עו"ד ליטווק פנה שוב למשטרה והזכיר שבקשתו המקורית לקבלת הדו"ח הוגשה ב-18 בנובמבר אך נדחתה בטענה ש"המסמך המבוקש אינו סופי ונמצא בשלבי עיצוב", אולם הדוח שנשלח לו כעבור כשלושה חודשים נושא את התאריך 4 בנובמבר. עו"ד ליטווק טען בתמימות שהדוח שהועבר אליו בסופו של דבר "אינו עדכני ומוכיח דווקא את חוסר אמינותן של מצלמות המהירות", וביקש לדעת "האם מדובר בדו"ח העדכני המצוי בידיי משטרת ישראל"?
"מהאמור לעיל", כתב עו"ד ליטווק, "עולה כי הדו"ח שצורף לבקשתי אינו דו"ח המוכיח את אמינות מצלמות המהירות מסוג א 3. בנסיבות כאמור, אבקש לדעת האם קיים דו"ח עדכני בעניין מצלמות המהירות מסוג א' 3, ולחילופין ככול שהאכיפה באמצעות מצלמות מסוג א 3 נשענת על הדו"ח שצורף במענה לבקשתי, נראה כי אין מנוס מהפסקת האכיפה באמצעות המצלמות וזיכוי אלפי נהגים אשר נפגעו מהם".

היום (ב') התקבלה, כאמור תגובת משטרת ישראל, והיא לא פחות מדרמטית. "הדוח שנמסר לך על ידינו, במסגרת בקשת חופש מידע 56/19, הינו הדו"ח הסופי שנמצא בידי משטרת ישראל". במילים פשוטות – משטרת ישראל מודה שעדיין אין בידיה דוח סופי של הטכניון – אותו דוח שכבר בחודש אוגוסט 2018 הכריזו לגביו נציגי המשטרה שהוא "מוכיח באופן סופי את אמינות מצלמות המהירות", ואילו המסמך היחיד שכן נמצא בידי המשטרה מוכיח בדיוק את ההיפך: 15.1% דגימות שגויות שנפסלו הן בוודאי נתון שמספיק כדי לזכות כל נהג מחמת הספק לו יגיע דוח זה לדיון בבית משפט.

עו"ד תומר גונן, אשר הוא וצוותו חשפו את הפרשה ואת התנהלות המשטרה במהלך המשפט בעכו, אמר היום ש"הדוח של הטכניון מאשר את כל מה שנחשף בתיק בדראן (המשפט בעכו – ג.מ.): כאשר נהג מאיץ או מאט כאשר הוא חולף ליד מצלמת מהירות אין דרך לדעת אם המדידה תקינה. לנוכח הכתוב בדו"ח הטכניון אין אלא להתפלא על כך שמצלמות המהירות הוחזרו לפעולה".

עו"ד גונן ממליץ לכל אדם שקיבל דו"ח מהירות לבקש להישפט, ולכל אדם שיש לו תיק פתוח הוא ממליץ לשקול שיקולי עלות-תועלת אם לנהל משפט שבו יובאו לדיון גם הממצאים החדשים, או להגיע עם נציגי התביעה להסדר טיעון "מאד מקל" שלא כולל רישום נקודות.

גורמים מקורבים לנושא רמזו היום ל-TheCar שבמשטרה ובפרקליטות מתגבשת החלטה להשבית את כל המצלמות מסוג גאטסו (א-3) ולהפסיק לשלוח דוחות חדשים, וזאת בין השאר על בסיס ממצאי הבדיקה של הטכניון.

בשולי הדברים לא מיותר לציין שממשלת ישראל, ואזרחי ישראל, בזבזו מאות מיליוני שקלים על מערכת א-3 המיותרת, אשר לא רק שלא הועילה לבטיחות בדרכים אלא בסבירות רבה פגעה בה ובנו. אפילו דו"ח הטכניון, שנועד במקור כדי "להכשיר את השרץ", עלה למשלם המיסים 187,200 ש"ח, כפי שגילה עו"ד ליוטטק בבקשה נפרדת שהגיש במסגרת הליך חופש מידע.

את תגובת משטרת ישראל נוסיף אם וכאשר נקבל כזאת.

The post המשטרה מודה: אין דוח סופי מהטכניון – אבל מצלמות המהירות מוסיפות לחלק דוחות ולגבות כסף appeared first on TheCar.

הדוח, שאל שורת הסיכום שלו נתייחס בסוף הדברים – מתאר התנהלות פסולה של פיליפסון ושל בכירים אחרים במשטרה בפרשת מצלמות המהירות, ופותח צוהר אל מה שנראה כמו תרבות ארגונית של שקר, ושל דרכי פעולה שנוגדות את האינטרס הציבורי והדמוקרטי. אלא שכפי שמסתבר כעת – נצ"מ פיליפסון היא ככל הנראה רק קצה הקרחון של פרשה הרבה יותר מסועפת וחמורה שמתרחשת כולה "במשמרת" של השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן.

מתחת לפני השטח, כפי שאנחנו חושפים כאן לראשונה, מסתתרות שאלות קשות בנוגע לבדיקה שביצעה המשטרה באמצעות הטכניון ושעליה הסתמכו המשטרה והפרקליטות כאשר החליטו לחדש את ההנפקה הסדירה של דוחות מהירות. שאלות אלה נוגעות גם לממצאים שמהנדסי הטכניון עצמם טרחו לציין בדו"ח, גם לשיטת הבדיקה ולעצם הכשירות של הטכניון לבצע בדיקה כזאת, ובעיקר בנוגע להתנהלות החשאית של המשטרה.

מצלמות המהירות: עונת 2018

בחודש יולי שעבר, לאחר שבפרקליטות התקבלה תלונה אודות ההתנהלות של התביעה המשטרתית ועל הסתרת מידע אודות עדות השקר של אילן כרמית (אשר מכהן כיום כמנכ"ל בפועל של מכון התקנים), כינס המשנה לפרקליט המדינה את ראשי אגף התנועה במשטרה, הורה להם לבצע בדיקה מעמיקה לנושא מצלמות המהירות מסוג 'גאטסו' שמשמשות בפרויקט א3 הידוע לשמצה, והנחה אותם להפסיק לשלוח דוחות מהירות לנהגים.

בסוף אוגוסט, מעט יותר משבוע לפני שהשופט יעקב בכר מבית המשפט בעכו עמד להקריא את הכרעת הדין שבה נקבע בין השאר שאילן כרמית, נציג מכון התקנים, שיקר בפניו, ושגם נציגי המשטרה לא מילאו את חובתם כלפי האמת והצדק, שלפו לפתע אנשי המשטרה את מה שנודע לימים כ"דוח הטכניון", וטענו בפני כל מי שהיה מוכן להקשיב להם שמהנדסי הטכניון קבעו חד משמעית שמצלמות המהירות אמינות וש"הכל בסדר", אפשר להמשיך ולחלק דוחות.

הכרעת הדין של השופט בכר, שפורסמה כשבוע לאחר מכן, קבעה ששום דבר לא בסדר, לכל הפחות בכל מה שקשור להתנהלות של מי שאמורים לייצג את המדינה. למרות זאת – כחודשיים לאחר מכן החליטו אנשי הפרקליטות להפוך את החלטתם הקודמת ולאמץ את בקשת המשטרה לחזור ולשלוח דוחות, וזאת על בסיס דו"ח הטכניון. לנוכח ההחלטה הזאת פנה עו"ד מיכאל ליטווק אל המשטרה בבקשה לקבל את דו"ח הטכניון, ומשסורב הוא פנה שנית, בהליך לפי חוק חופש המידע. באופן מפתיע, שלא לומר חשוד, קיבל עו"ד ליטווק באמצע חודש נובמבר הודעה לפיה המשטרה מסרבת להעביר לידיו העתק של הדוח. "לאחר שבחנו את הבקשה", כתבו לו, "ושקלנו את השיקולים הרלבנטיים, החלטנו לדחות את בקשתך. המסמך המבוקש עדיין אינו סופי ונמצא בשלבי עיצוב, ולכן לא נוכל למסור אותו לידיך בשלב זה, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 9 (ב)(2) לחוק חופש המידע".

במילים פשוטות, כשלושה חודשים לאחר שדוברי המשטרה הצהירו שיש בידיהם דו"ח של מומחים שקובע שמצלמות המהירות אמינות – מודה המשטרה שהדו"ח שעל פיו שוכנעו אנשי הפרקליטות להחזיר את מצלמות המהירות לפעולה סדירה "נמצע עדיין בשלבי עיצוב". אם לא די בכך, ב-5 בדצמבר האחרון, בדיון שנערך בבית משפט השלום בחיפה, הודו נציגי המשטרה שנכון לאותו מועד עדיין לא נמצא בידיהם דוח סופי ומגובש של הטכניון.

לידי TheCar הגיעה לאחרונה נוסח של "דו"ח הטכניון" שמתוארך ל-4 בנובמבר 2018, כלומר למעלה מחודש לאחר שהפרקליטות אישרה למשטרה לשוב ולשלוח דוחות מהירות לנהגים, כשבועיים לפני שעו"ד ליטווק קיבל תשובה שלילית לבקשתו, וכחודש לפני שנציגי המשטרה החליטו שלא להעיד בבית המשפט את מי שחיברו אותו.

הדו"ח, ברובו, מתאר את סדרות הבדיקות שביצעו מהנדסי 'המעבדה להנדסת רכב ומכונות של מכון המתכות הישראלי במוסד הטכניון למחקר ופיתוח', "אשר בחנו את מצלמות המהירות שהוצגו להם על-ידי משטרת ישראל", והוא מציג ממצאים שונים מבלי לקבוע עמדה נחרצת לגבי סוגיית אמינות המצלמות באופן כללי. יתרה מכך: בראשית המסמך נכתב באופן מפורש ש"הדו"ח כולל בדיקה טכנית של ממצאים… כמו גם בדיקות שטח וניסויים המדמים תנאי סביבה שונים… למען הסר ספק מודגש בזאת כי מהנדסי המעבדה להנדסת רכב, המעבדה להנדסת רכב, מכון המתכות הישראלי, מוסד הטכניון למחקר ולפיתוח בע"מ והטכניון – מכון טכנולוגי לישראל – אינם ולא יהיו אחראים לכל נזק ו/או הוצאות ו/או הפסד, מכל סוג ומין, שנגרם או עלול להיגרם, כתוצאה ישירה או עקיפה, למקבל הדו"ח או לצד ג' כלשהו, לרבות ומבלי לגרוע, למשטרת ישראל, למדינת ישראל, משרד התחבורה או כל גורם מסחרי אחר עקב דו"ח זה או בהקשר אליו, לרבות בשל יישום האמור בו".

הבדיקות, כך נכתב בדוח, בוצעו כבר בין החודשים מאי – יולי 2018, ובתיאור פעולות הבודקים נכתב ש"דו"ח זה הוכן על פי הזמנת משטרת ישראל במסגרתו נבחרו מצלמות במיקומים שונים המשמשים את המשטרה באכיפת עבירות תנועה. המצלמות נבחרו בשיתוף משטרת ישראל ואנשי המעבדה לרכב בהתחשב ביכולת ביצוע הבדיקות (תנאי הדרך, יכולת סגירת כבישים וכו')… נערכו בדיקות השוואתיות בין קריאת המהירות של רכב חולף ע"י מערכת א 3 לבין מהירותו של הרכב כפי שנמדדה ע"י מכשיר המדידה".

כבר בפרק הראשון של סיכום הממצאים עולה עובדה מטרידה: "סה"כ בדיקות שבוצעו: 849", נכתב בדו"ח, "בדיקות במהירות קבועה: 604, בדיקות במהירות משתנה: 114, בדיקות שנפסלו: 131". במילים פשוטות: כ-15.5% מן הבדיקות שבוצעו – נפסלו, כלומר שבבדיקות אלה לא מצויין בדו"ח מה היה הפער בין מהירות הנסיעה האמיתית של המכוניות לבין מה שתיעדו מצלמות א3!

בהמשך הדו"ח נכתב: "בתאריכים 13-25/5/18 התבצעו סדרת בדיקות (1-7), השוואת מהירות בין מערכת א3 לרכב המטרה. בסדרת בדיקות אלו בוצעה מדידת מהירות רכב המטרה באמצעות מכשיר VBOX. בסדרת בדיקות אלו נדגם נתון מהירות בודד בקו הרוחב האחרון של הלולאה השנייה בנתיב (הכוונה לקו על הכביש שבו מוטמן אחד מחיישני המצלמה – ג.מ.).
בתהליך ניתוח הנתונים לסדרת בדיקות 1-7 זוהה הפרש מהירויות שחורג מדרישות ההמלצות הבינלאומיות, OIML R91, בין מערכת א 3 למכשירי המדידה, במספר מדידות. בבחינת הנתונים (ש)בהם נמצא שהפרש המהירויות החורג מדרישות ההמלצות הבינלאומיות OIML R91 נבדק ונמצא שרכב המטרה חצה את אזור הלולאות במהירות משתנה (האצה /בלימה). המידע המפורט בסעיף 9.3 הועבר לידיעת לנציג המשטרה".

במילים פשוטות, ב"דוח הטכניון" נכתב שחור על גבי דוח שכאשר המכוניות שנמדדו שינו את מהירותן (האטו או האיצו) כאשר חלפו מעל לחיישני המצלמות נמצא שהמצלמות תיעדו מהירות שונה ממהירות הנסיעה האמיתית שלהן, ומי מאיתנו מתחייב לנסוע במהירות קבועה כאשר הוא חולף מעל לחיישני מצלמת מהירות? עוד כתוב בדוח, במפורש, שהמידע הזה נמסר לנציגי המשטרה – כלומר שאלה לא נאלצו להמתין לדוח הביניים או לדוח הסופי כדי להבין שהתגלתה בעיה.

בסיכום ביניים אפשר לציין את העובדות הבאות: המשטרה, שהיא בהחלט גוף עם אינטרס מאד משמעותי בפרשה הזאת, משלמת לטכניון כדי שיבצע עבורה מחקר, ומלווה את מומחי הטכניון בתוך כדי ביצוע המחקר. בעולם אידאלי, שבו המשטרה משרתת אך ורק את טובת האזרח ומסייעת לבית המשפט לעשות משפט, אפשר אולי היה להתעלם מניגוד עניינים כל כך ברור. אלא שבמקרה הזה, ודאי לנוכח הממצאים החמורים של השופט דוד רוזן, המשטרה מסתובבת עם גוש חמאה על הראש. מיותר, אגב, לציין שבדו"ח המדובר אין כל אזכור למומחיות של מהנדסי הטכניון בביצוע בדיקות מסוג זה או לניסיון קודם שלהם בבדיקות מאין אלה, ואין גם תאור של נוהל כלשהו שלפיו מבוצעות הבדיקות. התוצאה הבלתי נמנעת של "ניסוי וטעיה", תרתי משמע, לא אחרה להגיע.

אבל כאן רק מתחיל הבלגאן: לאחר שמהנדסי הטכניון גילו שכאשר מהירות הנסיעה של מכוניות משתנה תוך כדי מעבר על החיישנים, ואז היא לא תואמת את המהירות ש"מתועדת" על-ידי המצלמה, הם פסלו את כל המדידות האלה ולא התייחסו אליהן. מדוע? או, טוב ששאלתם: מפני שכדי להבין איך המערכת שהם בוחנים בכלל עובדת הם נאלצו לפנות אל… נציגי היצרנית שלה…

נחזור שוב: מהנדסי הטכניון נשכרו כדי לבצע בדיקה למערכת טכנולוגית, ותכננו ניסוי שככל הנראה לא מגובה באף נוהל ידוע (ואם כן, הם לא טרחו לציין בדו"ח שלהם לפי איזה נוהל בוצעו הבדיקות). לאחר שהם גילו ממצאים שאינם נוחים  למי שהזמין את הבדיקה הם פנו אל מי שמייצר את הציוד – ועלול להיות מסובך עד מעל לראש בתביעה כספית דרמטית, וביקשו לקבל ממנו מידע אודות המערכת שהם נשכרו לבדוק.

"במערכת א 3", קובעים בדוח שלהם מהנדסי הטכניון, "דיוק מדידת המהירות ודיוק ממוצע כלל הבדיקות, עומד בדרישות ההמלצות הבינלאומיות המפורטים במסמכים ישימים". מיותר לומר שהאמירה הזאת לא מבטיחה את אמינות המצלמות, ואולי אפילו מוטב לולא הייתה נאמרת כלל – היות שהיא מתארת רק את הממצאים של מהנדסי הטכניון (וככל הנראה לא את כולם, שהרי אין להתעלם מהפרשי המדידה שנתגלו על-ידם ואת 15.5% המדידות שנפסלו במהלך הבדיקות).

"לצורך בחינת נושא המעבר במהירות משתנה", נכתב בדוח, "בוצעו סדרת בדיקות… ביוזמת נציגי המשטרה התקיים דיון בהשתתפות נציגי חברת "מלמ תים" (נציג היצרן) והמעבדה לרכב בטכניון, בו הוצגו הפרשי המהירויות החורגים מדרישות ההמלצות הבינלאומיות OIML R91. נציג היצרן, באמצעות המשטרה, התבקש וסיפק נתונים על אופן פעולת המערכת מחברת GATSOMETER (יצרנית המערכת)… בבחינת מסמכים של היצרן כפי שנמסרו מהמשטרה הובהר כי המערכת דוגמת את מהירות הרכב במספר נקודות במהלך המעבר על גלאי הלולאות ומבצעת חישוב ממוצע. בסדרת בדיקות 1-9 דגמנו נקודה בודדת בלבד על הלולאה השנייה… הסתבר כי שיטת המדידה שננקטה בבדיקות 1-9 בבדיקות במהירויות משתנות, לא תאמה את שיטת הפעולה של המערכת… לאחר קבלת המסמך מיצרן המערכת הותאמה שיטת הבדיקה – דגימת מספר מהירויות במהלך מעבר הרכב על הלולאות במקום נתון בודד, בהתאמה לשיטת המדידה של מערכת א3. לאחר התאמת שיטת הבדיקה נערכו סדרות ניסויים נוספות במהירות משתנה". אתה הבנת את זה, ברוך?

"עבור נסיעה במהירות משתנה" נכתב בדו"ח, "נדגמים נתוני מהירות של רכב המטרה בנסיעה באזור הלולאות. מנתונים אלו מחושבת המהירות הממוצעת בה עבר רכב המטרה את אזור הלולאות… שיטת דגימה זו נקבעה לאחר קבלת מידע נוסף (מסמכים מיצרן המערכת GATSOMETER) המפרט את שיטת הבדיקה של מערכת א3 המבוססת על דגימת מספר מהירויות וחישוב מהירות ממוצעת ולא על דגימת נתון בודד".
אגב, ארבעת ה"קריטריונים לפסילת בדיקה" שנמנים בדוח של הטכניון הם: "חוסר קריאה ואי רישום נתונים במכשיר המדידה, חוסר קריאה ואי רישום של מערכת א3, רכב מפריע נמדד על ידי מערכת א3 לפני רכב המטרה, והסיבה המפוארת ביותר: "בדיקה בנסיעה במהירות משתנה בדגימת נתון בודד (עקב אי התאמה בין תהליך בדיקת המהירות במכשיר המדידה לתהליך מדידת המהירות במערכת א3 ואי דגימת מהירות ממוצעת במהלך המעבר באזור הלולאות)".

שקר שקר תרדוף

"בירור תלונתך", כותב השופט בדימוס דוד רוזן לעו"ד תומר גונן אשר פתח את "תיבת הפנדורה" שבה מדובר כאן, "גילה התנהלות חמורה ובלתי קבילה של התביעה בהסתרה מכוונת של חומר חקירה מהותי מההגנה. הסתרת חומר חקירה הינה אך מקלעת אחת ברשת השקר והחיפוי שנפרשה על-ידי התביעה בבית המשפט. נראה כי נכון לשוב ולחזור על מושכל ראשון, לפיו עורך הדין הינו בבחינת "נאמן בית המשפט" ושליחו של החוק ומשרתו. משכך, תפקידו העיקרי של עורך הדין הוא לסייע לבית המשפט לעשות משפט…
…דברים אלה מקבלים משנה תוקף כשמדובר במייצגי המדינה בערכאות. אל לו לעורך הדין בכלל, ומקל וחומר – למייצג המדינה בערכאות, להטעות את בית המשפט לפניו הוא מופיע. מכלל התמונה העובדתית שנצטיירה בבירור תלונתך עולה כי בית המשפט הוטעה במכוון על-ידי מייצגי המדינה בערכאות. תובע משטרתי בדרגת רפ"ק, בצוותא חדא עם קצינה בכירה בדרגת ניצב משנה במשטרה, הנושאת עמה בתפקידה הרם אחריות מקצועית לעשרות רבות של תובעים, הסתירו, לכאורה, בכוונת מכוון מבית המשפט עובדות מהותיות שהיה בכוחן לקעקע מארג ראיות התביעה".

יפים דבריו של השופט בדימוס רוזן לא רק למה שהתרחש ברקע ההליך המשפטי בעכו, אלא למה שקורה בתביעה המשטרתית באופן כללי, ויותר ספציפית לעניין השימוש המוטעה או המטעה ב"דוח הטכניון". לא ברור כיצד נשכרו מלכתחילה שירותיה של המעבדה להנדסת רכב בטכניון, שהרי אם יש לה את הידע הנחוץ כדי לבחון את אמינות מצלמות המהירות מדוע היא לא נבחרה בשעתו על-ידי מכון התקנים לאותו צורך?

לאחר שנשכרו שירותי הטכניון, ותמורתם שולמה מתקציב המדינה – כלומר מן הכסף של כולנו – איזו זכות יש למשטרת ישראל להסתיר את ממצאי הבדיקה הזאת מן הציבור? לא מיותר להזכיר, בהקשר הזה, שעו"ד ליטווק הגיש פעם נוספת בקשה לקבלת הדוח בהליך לפי חוק חופש המידע (הפעם הוגשו שתי בקשות – גם למשטרה וגם לטכניון), ואלה לא נענו עד לרגע זה.

עו"ד תומר גונן, מי שבזכותו ובזכות צוות ההגנה שפעל יחד איתו נחשפה ההתנהלות הפסולה של אנשי המשטרה, בחר שלא להתייחס לדוח הטכניון אלא לומר ש"מוטב שמדינת ישראל תפסיק לאלתר את השימוש במערכת האכיפה המיושנת והלא רלבנטית שנקראת א3". את תגובת המשטרה והטכניון נוסיף כאן אם וכאשר הם יבחרו להגיב.

צילומים: מתוך דוח הטכניון, מהדורת נובמבר 2018

The post מצלמות המהירות נכשלו בבדיקות הטכניון appeared first on TheCar.

אל מסקנה חמורה זאת הגיע השופט בדימוס דוד רוזן, אשר מכהן כנציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות במשרד המשפטים, בעקבות בדיקת תלונה שהגיש עורך הדין תומר גונן, בין השאר על בסיס קביעות חמורות של שופט בית המשפט בעכו יעקב בכר. בירור התלונה הבשיל אתמול לאחת ההחלטות הנוקבות והקשות ביותר של שופט בישראל כנגד התביעה המשטרתית בכלל, וכנגד אגף התנועה של המשטרה בפרט.
מתמצית החלטת השופט רוזן עולה תמונה קשה מאד של תרבות שקר לא רק מול עורכי הדין שמייצגים נאשמים אלא גם כלפי בית המשפט ואפילו כלפיו עצמו. בשורה תחתונה, השופט רוזן ממליץ להעביר מתפקידה את נצ"מ שרית פיליפסון, ראש לשכת התביעות במשטרת התנועה, ולפתוח בחקירה פלילית כנגד מספר נושאי תפקידים, בהם התובע רפ"ק דוד כתר, לאחר שמצא שהם גרמו לכך שתובעים משטרתיים ישקרו בבתי המשפט לתעבורה בעניין אמינות מצלמות המהירות.

כפי שדיווחנו כאן, במהלך המשפט שניהל צוות ההגנה בראשות עו"ד גונן בבית המשפט בעכו בשמם של כ-20 נאשמים בעבירות מהירות, הסתבר שאילן כרמית, מי שמכהן כיום כמנהל בפועל של מכון התקנים, שיקר בעדותו בבית המשפט בנוגע לניסויים שבוצעו כביכול בהולנד ועל בסיסם העניק המכון תו תקן למצלמות המהירות מסוג גאטסו. במהלך המשפט הסתבר שלא בוצעו ניסויים כאלה, אבל נציגי התביעה והמשטרה – במקום לעשות את הדבר הנכון – הסתירו את האמת מבית המשפט ולפי קביעתו של השופט רוזן – אף פעלו באופן אקטיבי לצורך זה.

לקריאה נוספת: חמש הערות על מצלמות המהירות ושקרים כנגד האזרח

השופט רוזן העביר את החלטתו לטיפול היועץ המשפטי לממשלה "נוכח חשש ממשי לביצוע עבירה פלילית", כמו גם לממלא מקום מפכ"ל המשטרה, והמליץ "להעביר מתפקידה קצינת משטרה בכירה ביותר, בעקבות רשת הסתרה ושקרים של התביעה המשטרתית בבית המשפט".

מתמצית ההחלטה עולה שפיליפסון לא אמרה אמת גם לשופט רוזן: "קצינת המשטרה הבכירה טענה בהתייחסותה, בין היתר, כי לא היא ניהלה את התיק; כי היא לא עודכנה באופן שוטף בנעשה בו; וכי ישנם גורמים מקצועיים שזה היה תפקידם". על כך כותב השופט רוזן: "עמדה זו מתנגשת חזיתית בדברים שנגלו בבירור התלונה בצורה דווקנית וחד משמעית על ידי התובעים המעורבים בתיק, כשהוחוור מדבריהם ללא עוררין, כי הקצינה משלה בכפה בתיק זה. מעל לכך, עמדה זו מתכרסמת ומתבקעת, לא מעט, נוכח שורת מסמכים ומיילים שפורטה בהחלטת הנציב. מעורבותה של הקצינה הבכירה בניהול התיק, בצורה צמודה וישירה, ניכרת וברורה".

"הנציב קבע בהחלטתו", נכתב בתמצית ההחלטה, "כי הדעת אינה סובלת מצב דברים זה. לידי התביעה המשטרתית הועבר חומר חקירה מהותי, שיש בו, לכאורה, כדי לקעקע הבסיס הראייתי עליו הסתמכה התביעה בבית המשפט להוכחת כתב האישום. חרף זאת, התביעה, בידיעתה המלאה ובהנחייתה של הקצינה הבכירה, בחרה לנהוג אחרת. התביעה הלכה למעשה, הסתירה לאורך כשנה וחצי את המידע החדש שהובא לפניה – בתקופה בה נמשכו הדיונים בבית המשפט – עד להתערבותה של פרקליטות המדינה בעניין. מדובר בהסתרה מכוונת של חומר חקירה מהותי, הנושא עמו מידע שיש בו, לכאורה, כדי למוטט את כתב האישום, כפי שאכן קרה…
תיאור העובדות עד כאן, חושף התנהלות קשה ופגומה של התביעה המשטרתית בעניין זה; עניין לנו בהסתרה מדעת של חומר חקירה מהותי מההגנה… התביעה ידעה ידוע היטב על עדותו השקרית של נציג מכון התקנים בבית המשפט, ועל חזרתו הברורה של העד הנ"ל מעדותו במייל מפורש ששלח לתביעה. חרף זאת, התובע לא ציין בבית המשפט כי נציג מכון התקנים חזר בו מעדותו וכי עדותו הייתה, הלכה למעשה, עדות שקר…"

השופט רוזן קובע גם שהתביעה שיקרה בבית המשפט: "התובע גרס במשפט, כי: "אין בהבאת ההולנדים כדי לשפוך אור על עדותו של נציג מכון התקנים". הצהרה זו של התביעה בבית המשפט ניתנה כאשר היה ברור אליבא דכולי עלמא, כי היה גם היה בהבאת ההולנדים לחשוף האמת כולה. בהעדת ההולנדים היה נגלה לבית המשפט, כי בהולנד לא התקיימו ניסויים כלשהם, ובהכרח, נציג מכון התקנים ומי מטעם מכון התקנים, לא נכח בשום ניסוי שכזה, ועדותו של הנציג הינה עדות שקר.
טענתו, איפוא, של התובע, לפיה אין כביכול בהבאת ההולנדים כדי לשפוך אור על עדותו של הנציג, היא בבחינת ההיפך מהנכון. שכן, לו הייתה התביעה מזמנת את ההולנדים להעיד בתיק, כפי שרצתה לפני שהתמונה האמיתית נתגלתה בפניה, הרי שהיה בכך כדי לשפוך אור על העובדה, שהתביעה ניסתה להסתיר, כי עדותו של הנציג הייתה עדות שקרית שאין בינה לבין מה שהתרחש בפועל דבר וחצי דבר.
מדובר בגילוי לא פחות מדרמטי להליך, שכן היה בו לשמוט את הקרקע מתחת לחוות דעתו של הנציג, ששימשה עוגן מרכזי בראיות התביעה. לא פחות חשוב – היה במידע החדש, על כך שלא נערכו כלל ניסויים בהולנד, כדי להטיל צל כבד על תקפות תו התקן שניתן על ידי מכון התקנים בשנת 2011".

בלעדי: פרשת "דיזלגייט" של מצלמות המהירות האוטומטיות בישראל

השופט רוזן קבע ש: "הסתרת האמת בבית המשפט על ידי התביעה בנויה ממספר נדבכים השזורים ומתחברים אחד למשנהו. אם בכך לא סגי, במסגרת דיון פנימי במשרד לביטחון פנים שנערך בנושא, ציינה הקצינה הבכירה, ולא רק היא, כי: "נמצא שהתקן שהעניק מכון התקנים למצלמות ריק מתוכן ולא ניתן להצביע על אמינות המצלמות בהסתמך על תקן זה… אף שהתביעה העריכה שהבסיס לתו התקן – קרי, הניסויים שכביכול נערכו בהולנד בנוכחות נציגים מכון התקנים – שווה כקליפת השום, היא הוסיפה בדרכה לטעון בנחישות לתקפותו של תו התקן".

הנציב קבע ש"בירור התלונה גילה התנהלות חמורה ובלתי קבילה של התביעה המשטרתית בהסתרה מכוונת של חומר חקירה מהותי מההגנה. הסתרת חומר חקירה הינה אך מקלעת אחת ברשת השקר והחיפוי שנפרשה על ידי התביעה בבית המשפט… נכון לשוב ולחזור על מושכל ראשון, לפיו עורך דין הינו בבחינת "נאמן בית המשפט" ושליחו של החוק ומשרתו. משכך, תפקידו העיקרי של עורך הדין הוא לסייע לבית המשפט לעשות משפט. בית המשפט מסתמך על יושרו של עורך הדין המופיע בפניו. בית המשפט רוחש אמון למעמד עורך הדין שחובתו, כאמור, היא לסייע לו במלאכת חשיפת האמת ועשיית משפט צדק. דברים אלה מקבלים משנה תוקף כשמדובר במייצגי המדינה בערכאות. אל לו לעורך הדין בכלל, ומקל וחומר – למייצג המדינה בערכאות, להטעות את בית המשפט לפניו הוא מופיע…
מכלל התמונה העובדתית שנצטיירה בבירור התלונה עלה, כי בית המשפט הוטעה במכוון על ידי מייצגי המדינה בערכאות. תובע משטרתי בדרגת רפ"ק, בצוותא חדא עם קצינה בכירה במשטרה, הנושאת עמה בתפקידה הרם אחריות מקצועית לעשרות רבות של תובעים, הסתירו, לכאורה, בכוונת מכוון מבית המשפט עובדות מהותיות שהיה בכוחן לקעקע מארג ראיות התביעה".

The post השופט רוזן: התביעה המשטרתית שיקרה בנוגע לאמינות מצלמות המהירות appeared first on TheCar.

בהליך שמתנהל בבית המשפט לתעבורה בחיפה אוחדו תיקים של מספר נאשמים שמיוצגים על ידי עורכי דין שונים, וההגנה מנוהלת על-ידי "פול" של עורכי דין שהמוכרים בהם הם הצוות של עו"ד תומר גונן שזכה בהליך שהתנהל בבית המשפט בעכו. גם בחיפה, כמו בעכו, הנהגים הואשמו על בסיס דוחות שהפיקו מצלמות מהירות אלקטרוניות מסוג גאטסו (פרויקט א-3).

התביעה המשטרתית, אשר הכריזה על ההליך המשפטי בעכו כעל תיק עקרוני, אבל מסרבת לקבל את פסיקת השופט וגם לא הגישה עליה ערעור, מנסה – כך עולה מהחלטתו של השופט קאופמן, "לנהל את המשפט תוך כדי תנועה" וכך לפגוע פגיעה מהותית בסדר הדין וביכולת של הנאשמים להגן על עצמם. לאחר מספר דיונים שהתנהלו בפני השופט קאופמן הגישה התביעה המשטרתית בקשה לתקן את כתב האישום ולהוסיף מספר לא ידוע, ככל הנראה 37, של עדי תביעה.

בפתח החלטתו, שפורסמה היום (ד'), הודיע השופט קאופמן שהוא דוחה את הבקשה, ולאחר מכן תיאר את השתלשלות ההליך עד כה – החל מן השלב שבו התבסס כתב האישום על תו התקן שהעניק מכון התקנים למצלמות המהירות (בהליך מפוקפק, כפי שהסתבר במהלך המשפט בעכו), ועד לשלב שבו הסכימה ההגנה לתיקון קודם של כתב האישום ולהסתמכות של התביעה על מבחנים שנעשו בישראל במקום על תו התקן הלקוי.

בין לבין הסכימו התביעה וההגנה להמתין להכרעת הדין בעניין מצלמות המהירות בבית המשפט בעכו, אבל לאחר שהתוצאות שם לא התאימו לתביעה היא ביקשה לבסס את האישום על עדותו של קצין המשטרה יגאל לייבוביץ' אשר לדברי התביעה "ערך בדיקות השוואתיות למערכת" בסוף חודש אפריל השנה.

כפי שפרסמנו כאן, לאחר שההגנה ביקשה וקיבלה לידיה את דוחות התקלות של המצלמות ביקשה התביעה למנוע ממנה לעשות בהם שימוש, גם בקשה זאת נדחתה, המשטרה ערערה על ההחלטה הזאת לבית המשפט המחוזי ובקשתה נדחתה גם שם.

דו"ח הטכניון המפורסם והעלום

החשיבות של התיק שנידון בפני השופט קאופמן נובעת מכך שהתביעה מבקשת להרשיע את הנאשמים על סמך "דו"ח הטכניון" המפורסם, דו"ח אשר התביעה מסרבת בינתיים לחשוף אותו לציבור. על סמך הדוח הזה, שככל הנראה כלל לא הושלם, החליט היועץ המשפטי לממשלה לאשר למשטרה לשוב ולאכוף מהירות באמצעות מצלמות ה'גאטסו'. נכון להיום, וכל עוד שאף אחד מחוץ למשטרה או לתביעה המשטרתית לא שזף את עיניו בדו"ח סופי, נראה שהיועץ המשפטי לממשלה קצת מיהר בהחלטתו, ואולי עדיף היה לו היה ממתין לקרוא את החלטתו של השופט קאופמן מהיום, שבה הוא מזכיר שכשבועיים לפני המועד שנקבע לשמיעת הראיות (באמצע נובמבר), ביקשה הפרקליטות לדחות את הדיון הקבוע וזאת מאחר ו"טרם מוצה הליך העיון בחומרי החקירה".

אותו דיון אכן נדחה, ובמועד התזכורת ביקשה התביעה לתקן "תיקון נרחב" את כתב האישום – על-ידי הוספת 37 עדי תביעה. "עיון ברשימת העדים שהגישה המאשימה בבקשתה לתיקון", כותב השופט קאופמן, "מגלה כי היא כוללת את מר חגי בק – "מומחה מטעם הטכניון"… כשלושים שוטרים שביצעו ככל הנראה פעולות טכניות שונות, וכן את העדים הבאים: נציגות מטעם היצרן; נציגות מל"מ תי"ם (החברה הזכיינית, מפעילת המצלמות)… נציג מעבדת 14 nmi …
עוד אציין כי בתחתית הרשימה נכתב כי מדובר בעמוד 1 מתוך 2, אולם לא הוגש עמוד נוסף¬ בשלב זה. לצורך הדיון בבקשה אצא מהנחה כי הרשימה כוללת אך את 37 העדים הנ"ל, ואין עדים נוספים בעמוד 17 שלא הוגש".

השופט מתאר את טענות צוות ההגנה, ובפרט את הקביעה לפיה התביעה "ממשיכה לחפש ראיות, התנהלות דומה… להתנהלות בתיק (בעכו)…" לאור דרישתו של השופט הסכימה התביעה להצהיר שהיא תתייחס לתיק בחיפה כעל "תיק עקרוני בעל השלכות רוחב", ובאותו מעמד טענה ש"חוות הדעת של המומחה בק צפויה להתקבל בהקדם ושאר החומר יוכל לעמוד לעיון ההגנה "בתוך חודשיים שלושה".

נחסוך מקוראינו את הטיעונים המשפטיים של שני הצדדים ונסתפק בכך שהשופט קאופמן קיבל את רוב טיעוני צוות ההגנה, מפני שהאמירות החשובות, אפשר לומר דרמטיות, שלו מובאות בהכרעתו.

"כאמור לעיל", הוא כותב, "החלטתי לדחות את הבקשה. המדובר בבקשה לתיקון כתב האישום בהיקף נרחב ביותר. מעבר בין עד אחד לשלושים ושבעה הוא לכל הדעות דרמטי, ואולי אף חסר תקדים , במיוחד כאשר הוא מוגש ממש ערב מועד שמיעת הראיות. עם זאת, לאו דווקא היקף התיקון המבוקש הוא שמביא אותי למסקנה כי לא ניתן לאשרו, אלא מהותו, והעובדה כי הוא מלמד על כך שספק אם הראיות שבידי המאשימה "הבשילו" לצורך ניהול ההליך. למעשה, מתברר כי בשלב זה אין בידי המאשימה מלוא הראיות עליהן היא מבקשת להתבסס. חוות דעתו של מר בק טרם הושלמה, ובכל מקרה טרם ניתן להציגה, וההגנה אינה יכולה לעיין בה.
כפי שעלה מהדיון כל שהתקבל עד כה הוא דוח ביניים לקראת חוות דעת כנדרש. יתרה מכך, כמפורט לעיל חלק משמעותי מהתיקון הוא בקשה לזימון "נציגות" הן של היצרן והן של מעבדה הממוקמת בחו"ל, אשר זהותם אינה מצוינת כלל, וככל הנראה אינה ידועה עדיין למאשימה.
המשמעות היא כי הבקשה שלפניי היא למעשה לחתום על "צ'ק פתוח", אותו מבקשת המאשימה להשלים בהמשך, לאחר שתמשיך לפעול לאיסוף החומר, במשך עוד כחודשיים-שלושה כדבריה עצמה בדיון, זמן רב אחרי הגשת האישומים ולאחר המועד בו כבר היה אמור התיק להישמע.

זאת ועוד, הבקשה מעוררת שאלות נוספות. כך למשל לא ברור כלל מי הוא "היצרן"? האם מדובר רק בנציגות של חברת גטסו, אשר ממנה רכשה המשטרה את המערכת השלמה, שמא יתברר בהמשך כי יש צורך בשמיעת נציגי חברות אחרות, אשר מייצרות עבור גטסו מכלולי מהותיים של המערכת, כגון מערכת הגלאים, מערכת המחשוב וכיו"ב? בשלב זה המאשימה אינה יכולה לשלול זאת ולהתחייב אודות העדים מטעמה. לא ברור אם אותה נציגות היא בת עד אחד או יותר, ולא ברור האם מדובר בבעלי תפקידים שעודם זמינים לעדות, שמא בינתיים הוחלפו ויש צורך לאתר אדם שכבר אינו עובד עוד בשירות היצרן. באופן דומה לא ברור מי העד או העדים מטעם אותה מעבדה, מתי נערכו בה הניסויים הרלוונטיים, והאם ניתן לאתר ולהביאם לעדות בקלות.

כאמור, המאשימה הודיעה בדיון כי היא סבורה שיש צורך ב"חודשיים שלושה" נוספים על מנת להשלים את כל המידע ולהעמיד את החומר לעיון ההגנה. בנסיבות שנוצרו, אני מוצא כי המדובר בהערכה אופטימית ובלתי ריאלית. למעשה המאשימה שוקדת על נושא זה מאז שהתבררו הליקויים בחוות דעת מכון התקנים, דהיינו מזה למעלה משנה, ועד היום לא השלימה היערכותה. לא הובאו בפניי כל תימוכין להערכה כי ניתן להשלים היערכות זאת בתוך זמן קצר כנטען.
כפי שפורט לעיל, המאשימה ביקשה לדחות את שמיעת הראיות עקב אי סיום הליכי הגילוי והעיון בחומר החקירה. ההליך נמשך כבר כשבעה חודשים וטרם הסתיים, וזאת כאשר הוא מתייחס לחומר המתייחס ל"בדיקות" שערך מר ליבוביץ. ניתן רק לשער את היקף הליכי העיון הדרושים לשם העמדת כל החומר להגנה כאשר מדובר כיום, לפי הבקשה, בעדות מספר מומחים, חלקם כאמור עדיין עלומים בשלב זה, וכאשר חלק ניכר מהחומר בוודאי נערך בשפה זרה, ואף ככל הנראה שפה שאינה אנגלית, כך שאף מלאכת התרגום עלולה להיות סבוכה.

דומה אפוא, כי הבקשה דנן היא בקשה ראשונית ובעקבותיה צפויות בקשות נוספות להוספת עדים, בין אם מדובר במי שנטל חלק בהכנת "חוות דעת הטכניון" ובעיקר במי שאמורים להעיד מטעם היצרן ומטעם המעבדה הזרה. המסקנה המתבקשת היא כי למרבה הצער דומה כי בשלב זה המאשימה עודנה אינה ערוכה לניהול התיק לגופו ובהערכה זהירה לא ניתן יהיה להתחיל ולעשות זאת אלא בעוד שנה לפחות".

השופט קאופמן מסכם את החלטתו ומזכיר שהתביעה הסכימה לנהל תיק עקרוני והיא מבקשת שהוא יידון בפני הרכב של שלושה שופטים. "לפי עמדתי", הוא ממליץ, "אכן יש מקום לברר שאלת תקינותה של מערכת א' 3בהליך אחד נרחב ומקיף¬ ודומה כי 4 אכן יש טעם בבקשה כי הדבר ייעשה במסגרת הרכב שופטים… בכדי למנוע, ככל שהדבר אפשרי, ניהול מספר משפטים דומים ברחבי הארץ"

כעת, כאמור, תצטרך התביעה להחליט אם לבטל את האישומים או לנהל את התיק בעיקר על סמך עדותו של קצין משטרה אחד.

The post מצלמות המהירות: השופט דחה את בקשת המשטרה appeared first on TheCar.

צוות תכנית התחקירים 'שטח הפקר', אשר משודרת בערוץ הטלוויזיה 'כאן 11', ערך בחודשים האחרונים תחקיר מקיף אודות מצלמות המהירות האלקטרוניות שמותקנות בישראל על-ידי המשרד לביטחון הפנים ומתופעלות על-ידי משטרת ישראל.

הסרט חושף בין השאר את תהליכי קבלת ההחלטות שהביאו להצבת המצלמות מלכתחילה, וגם את השקרים והטיוח של בעלי תפקידים בכירים במהלך המשפט המתוקשר אשר ניהלו עו"ד תומר גונן וצוות שותפיו בבית המשפט בעכו. תזמון ההקרנה כמעט מושלם: כ-24 שעות לאחר שחלף המועד החוקי שבו יכולה הייתה המשטרה לערער על פסק הדין של שופט בית המשפט בעכו, יעקב בכר, מה שאומר שאנשי הפרקליטות שקלו היטב את הסיכויים שלהם להפוך את ההחלטה או להפסיד בערעור ואולי אף לחטוף ביקורת חריפה יותר מבית המשפט – והחליטו שעדיף להם לקבל את הדין.

בתחקיר של 'שטח הפקר' מובאת לראשונה תגובת משטרת ישראל לפרשה, וזאת לאחר חודשים ארוכים שבהם סרבו נציגי משטרת ישראל להתראיין ולהסביר את עמדת המשטרה – בטענה שהעניין נדון בבית המשפט. גם לאחר הכרעת הדין בעכו הסתפקה המשטרה במשלוח תגובה לאקונית וסטנדרטית לכל כלי התקשורת. בתחקיר 'שטח הפקר' טוען, כמובן, נציג המשטרה שמצלמות המהירות אמינות ומונעות תאונות, אלא שטענתו זאת לא מגובה במחקר ובעובדות שניתנים לבחינה.

השאלה שמלווה את התחקיר כולו היא אם מצלמות המהירות בישראל באמת מסייעות לשיפור הבטיחות ולהפחתה במספר תאונות הדרכים, או שמדובר במערכת שבסך הכל מייצרת הרשעות רבות לנהגים, והכנסות אדירות למדינה ולחברות שהתקינו ומתפעלות אותה.

ראשי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים אומרים בתחקיר באופן ברור שיש לבטל את הפרויקט, לאחר שזה כבר עלה מאות מיליוני שקלים לאזרחי ישראל, והשאלה שצריכה ללוות את הצופה לכל אורך הפרק היא מדוע מי שאחראים לביזיון הידוע מראש הזה לא משלמים מחיר אישי בקריירות הממשלתיות והציבוריות הנוחות שלהם.

אחד הדגשים בתחקיר, למעשה פרשה צדדית אך חשובה מאד מבחינה ציבורית אשר עלתה במהלך המשפט בעכו, הוא פרשת עדות השקר של אילן כרמית, מי שמנהל בפועל את מכון התקנים הישראלי. השופט יעקב בכר, מבית המשפט בעכו, קבע לגביו שהוא לא אמר אמת בעדותו בבית המשפט, והשאלה הציבורית היא אם אדם ששיקר בבית משפט ראוי לעמוד בראש גוף שקובע סטנדרטים של איכות בישראל, ואת העמידה בהם?

נאחזים בקרנות המזבח

שאלה חשובה מאד שצריך לשאול את עצמו כל מי שיצפה בפרק הזה, ובכלל, נוגעת לאדישות הציבור גם בנושאים שאמורים להימצא מעל לכל מחלוקת פוליטית, שבהם פקידים ובעלי סמכות פועלים כנגד האינטרס הציבורי – בין אם במעשה ובין אם במחדל.

העובדה היא שהציבור הרחב נותר אדיש גם לאחר שנחשפו עובדות שמוכיחות באופן ברור את רשלנותם המקצועית של רבים מבין מי שהיו מעורבים בפרויקט מצלמות המהירות, כולל גם מספר מרואיינים בתחקיר של 'שטח הפקר'. אדישות זאת מאפשרת לאותם רשלנים להמשיך לפעול כנגד האינטרס הציבורי, ובמקום לבחון מחדש את הפרויקט כולו הם מעדיפים להסתיר את המחדלים האישיים שלהם על-ידי הנצחתו.

כך, למשל, הפרקליטות קיבלה לאחרונה את עמדת המשטרה לפיה יש להמשיך ולהשתמש במערכת המצלמות, וזאת על בסיס דוח של הטכניון שלא פורסם לעיון הציבור. שאלת התרומה, או הפגיעה, של מצלמות המהירות בבטיחות בדרכים לא נדונה כלל, למרות שזאת כביכול הסיבה שמאות מיליוני שקלים מכספי הציבור נשפכו מלכתחילה לפרויקט חסר התוחלת הזה.

לקריאה נוספת: חמש הערות על מצלמות המהירות ושקרים כנגד האזרח

לפני כשבועיים, בבית המשפט המחוזי בלוד, הושג זיכוי חשוב בתיק שבו כפר נהג באישום כנגדו, ונקבע שבניגוד להודעות של המשטרה לעיתונות, שבהן נטען שהמצלמות אמינות – משטרת ישראל ומכון התקנים עדיין לא הצליחו עד כה להוכיח את אמינותן בבתי משפט. מצב כזה מותיר עשרות אלפי נהגים מבולבלים, והבלבול הזה עלול לגרום שני סוגים של נזק. ראשית, נהגים רבים עלולים לשלם את הקנסות ולחטוף את העונשים שכרוכים בהם (ובכלל זה נקודות, העלאת דמי הביטוח לרכב, ואף שלילת רישיון בפועל) – וזאת למרות שייתכן שכלל לא עברו עבירה.

שנית, וזאת בעיה חמורה יותר, נהגים רבים עלולים לנסות ולהישפט מבלי שיהיו מצוידים בידע המתאים או בעורכי דין מקצועיים ונחושים – ובכך לגרום לנזק גדול לכלל הנהגים.

ניסיון העבר מלמד שמשטרת ישראל משחקת "משחק מלוכלך" בזירה המשפטית, תוך חתירה ליצירת "מסה קריטית" של הרשעות, שאיתה היא מנסה לשכנע את בית המשפט המחוזי, ולאחריו את בית המשפט העליון – שהציוד בו היא משתמשת אמין, כלומר שחלה עליו "חזקת האמינות" מבחינה משפטית, ולכן אי אפשר לתקוף אותו בבתי משפט.
השיטה פשוטה: בכל פעם שהתובעים המשטרתיים חשים שהנאשם, או עורך הדין שמייצג אותו, עושים עבודה גרועה – הם מנהלים את התיק עד להכרעת דין שבה קובע שופט שהנאשם אשם. לעומת זאת, כאשר המשטרה נתקלת בעורך דין מקצועי, והרושם של התובעים הוא שהם עומדים להפסיד את התיק – הם מציעים לנאשם פשרה (למשל להודות בעבירה קלה יותר), או שהם מבטלים את האישום. כך, בסופו של יום, נצבר מספר רב של הרשעות ומעט מאד זיכויים, אם בכלל, ועם ה"מאזן" הזה משיגה הפרקליטות את מבוקשה בזירה המשפטית.

להישפט או לא?

כל עוד שלא התעוררה מחאה חברתית כנגד האחראים לפרויקט – ובראשם השר לביטחון הפנים גלעד ארדן, ניצבים עשרות אלפי נהגים שקיבלו דוחות ממצלמות המהירות בפני דילמה מאד מעשית: האם לשלם את הקנס ובכך להודות בעבירה, שזאת פעולה שאין ממנה דרך חזרה, או לנסות ולהיאבק באישום בבית המשפט, וזאת החלטה שעלולה להיות כרוכה בעלויות לא מבוטלות ובהשחתת זמן.

המצב כרגע הוא שככל הידוע, המשטרה פועלת כדי לקיים את ההליכים המשפטיים הראשונים בתיקי מצלמות המהירות בתחילת השנה הבאה, כלומר בתוך כשלושה או ארבעה חודשים. בינתיים ינסו אנשיה, בסיוע מכון התקנים, לבסס את הדוח של הטכניון ולחזק אותו כדי שיעמוד במבחן משפטי. היות שיוקרתם האישית והמקצועית של לא מעט אנשים במשטרה, בפרקליטות ובמשרד לביטחון הפנים תלויה בכך – אפשר לצפות שמצד אחד הם יעשו עבודה אינטנסיבית "למען" המערכת, ומנגד יתאמצו להסתיר כל פיסת מידע שעלולה לפגוע במאמצים אלה.

כל נהג שמואשם בעבירת מהירות על סמך המצלמות האלקטרוניות צריך לפעול בהתאם למצבו האישי, ובין השאר בהתאם למספר ההרשעות הקודמות שלו, ורצוי לקבל ייעוץ משפטי כדי להבין היטב את כל המשמעויות של הודאה באשמה או של בקשה להישפט. בכל מקרה, הדרך המומלצת כרגע לכל מי שמחליט להישפט ולטעון לחפותו, תוך התבססות על פסקי הדין מעכו ומלוד, היא להתארגן בקבוצות של כמה עשרות נהגים במטרה לממן ייצוג משפטי ברמה גבוהה, תוך חלוקת הנטל הכלכלי בין מספר רב של חברים.

כרגע עדיין מוקדם לדעת אילו "קלפים" מחזיקה המשטרה בידיה, שכן היא מתייחסת אליהם כאל רכוש שלה ולא כאילו שמידע זה שייך לכלל הציבור, אבל נראה שבמישור המשפטי נוטה הכף לכיוון שסותר את חזקת האמינות של המצלמות.

דעה: גלעד ברח

במדינה מתוקנת צריך היה לצפות מן השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, שינחה את אנשיו לפעול הפעם לטובת הציבור ולא נגדו, כלומר לעצור את הפעלת המצלמות ואת כל ההליכים המשפטיים ולכנס, במקביל, ועדה ציבורית שקופה ואובייקטיבית שתבחן לעומק את הפרויקט ואת כל המשמעויות וההשלכות שלו.
אם ועדה כזאת תוכיח תועלת בטיחותית לציבור כתוצאה מהפעלת המצלמות אפשר יהיה לכל הפחות לשפר את הפעולות הבאות שיינקטו, למשל על-ידי הצבתן במקומות מועילים והסרת מצלמות שרק גובות כסף.
למרבה הצער, ההתנהלות של ארדן בנושא זה מאז שנכנס לתפקידו מעידה שאין לו את האישיות של מי שיעשה את הדבר הנכון, וחבל.

צילומים: שטח הפקר

The post מצלמות המהירות: תחקיר 'שטח הפקר' חושף שקרים, טיוח, ופגיעה בבטיחות appeared first on TheCar.

מי שחשף את החדשות האלה הוא כתב המשפט של חברת החדשות, גיא פלג, אשר דיווח הערב (א') במהדורה המרכזית של ערוצי 12 ו-13 על ההנחיה של הפרקליטות, כמו גם על תגובת המשטרה לפיה המצלמות יוסיפו לפעול ולתעד עבירות מהירות כביכול, אולם כל עוד שהנושא נמצא בבדיקה לא יישלחו דוחות לנאשמים.
לדברי פלג, המשנה לפרקליט המדינה קיים ישיבה משותפת לאנשי אגף התנועה, מחלקת התביעות של המשטרה ואנשי המשרד לביטחון הפנים, ובה הורה למשטרה להפסיק לשלוח דוחות מהירות, כאמור.

לקריאה נוספת: המשטרה חטפה דו"ח: הפרויקט הכושל של מצלמות המהירות

בדיעבד, מי שהביא לבדיקת הטכניון ולתוצאה המתבקשת הוא עו"ד תומר גונן אשר יחד עם צוות פרקליטים מנהל בשלוש השנים האחרונות הליך משפטי בבית משפט השלום בעכו, שם הוא מייצג קבוצה של כ-20 נאשמים שכופרים באישומים המיוחסים להם.
במהלך המשפט חשף עו"ד גונן את העדות הבעייתית, שלא לומר מעבר לכך, של ממלא מקום מנכ"ל מכון התקנים (כתוארו היום) אילן כרמית, שבעקבותיה הסתבר שמכון התקנים העניק למערך המצלמות מדגם גאטסו תו תקן על סמך בדיקות שמעולם לא נערכו. עו"ד גונן אף פנה פעמיים לפרקליטות בתביעה לפתוח בחקירה כנגד כרמית בנוגע לעדותו בבית המשפט.

חשיפה חשובה נוספת של עו"ד גונן במהלך ההליך הזה הביכה את צמרת המשרד לביטחון הפנים ומשטרת התנועה – או שלכל הפחות צריכה הייתה להביך אותם מאד – ומדובר בדיון פנימי שנערך ביום 25 בינואר 2017 במשרד לביטחון הפנים ובו השתתפו בכירים מן המשטרה ומן המשרד לביטחון הפנים כדי לדון במצב שנוצר לאחר חשיפת העדות הבעייתית של כרמית ולקבל החלטה כיצד עליהם לפעול.
באותו דיון, ובעקבותיו, במקום "לעשות את הדבר הנכון" הוסיפו בכירי המשטרה לטעון בבתי המשפט שמצלמות המהירות אמינות, ואף שהתקן שניתן להן שריר וקיים. בפועל בכירים במשטרה, כולל מי שנכחו באותו דיון, לא אמרו אמת גם בהליכים משפטיים וגם בפני נציגי ציבור בכנסת – וטענו שהמצלמות אמינות ושיש להן תו תקן תקין וטוב.

לקריאה נוספת: מספר התאונות הקטלניות הוכפל בכבישים שבהם הותקנו מצלמות

לכאורה, בית המשפט בעכו אמור היה לעודד את עו"ד גונן וצוותו לסייע לו להגיע לחקר האמת בנושא המצלמות, אלא שלמרבה הצער השופט יעקב בכר לא קיבל את בקשת צוות ההגנה להעיד את ניצב משנה שרית פיליפסון, ראש לשכת התביעות במשטרת התנועה, אשר מצוטטת מאותו דיון כך: "המשטרה נדרשת לחשוף בפני בית המשפט את כל מה שנעשה כדי לאשר את המצלמות על פי התקן האמור, לצערם הרב, העד ממכון התקנים מר אילן כרמית חזר בו בעדותו, לא דייק והביא את המשטרה למצב מביך בו למעשה היא נאלצה לבצע בדיקה עצמאית באשר לטענתו של מר כרמית… הממצאים היו קשים ולמעשה ההולנדים התנערו מבדיקות אלו… נמצא שהתקן שהעניק מכון התקנים למצלמות ריק מתוכן ולא ניתן להצביע על אמינות המצלמות בהסתמך על תקן זה".

בהמשך פרשת ההגנה באותו הליך העיד המהנדס טוביה סגל, וחשף בין השאר את העובדה שציוד הבדיקה שבו משתמש מכון התקנים כדי לאשר אחת לשנה את כיול המצלמות, ולהעניק להן אישור כשירות (בתשלום) – יוצר על-ידי יצרנית המצלמות וכלל לא בודק את אותם אותות שמועברים באופן שגרתי למצלמה על-ידי הגלאים שמוטמנים התוך הכביש.

במקביל להליכים המשפטיים ביצע אגף התנועה במשטרת ישראל בדיקות משלו, שבמהלכן נחשפה העובדה שגם מכשיר ה'דבורה' שבו עושה המשטרה שימוש לאכיפת מהירות – אינו אמין, וכפי שחשף הערב גיא פלג – המשטרה הפעילה גם את הטכניון לביצוע בדיקות, ותוצאותיהן של אלה הגיעו לידי פרקליטות המדינה לפני מספר שבועות.
עד היום נגבו מנהגי ישראל יותר ממיליארד שקלים באמצעות מערך מצלמות המהירות, ורבבות נהגים קיבלו קנסות כספיים כבדים, צברו נקודות ובמקרים רבים גם איבדו את רישיונם לתקופות שלילה שונות – והכל על סמך מערכת אכיפה בעייתית שלא נבדקה כראוי וככל הנראה איננה אמינה במיוחד.

על אף ההתפתחות האחרונה קשה להאמין שאנשי המשרד לביטחון פנים, אשר מובילים את הפרויקט הזה ב-15 השנים האחרונות, ימהרו לוותר בקלות על "התרנגולת שמטילה ביצי זהב" שלהם. עד היום עלתה המערכת הזאת למדינה יותר מ-350 מיליון שקלים, ובכל שנה עולים התחזוקה והתפעול שלה מאות מיליוני שקלים נוספים, אבל מאד לא סביר שמי מבין מקבלי ההחלטות או המעורבים בבחירת המערכת ובהטמעה שלה בישראל ישלם מחיר אישי.
ייתכן שהשימוש במצלמות הספציפיות האלה יוקפא עד למציאת פתרון משפטי או אחר, אבל גם אם הוא יופסק לגמרי – מהר מאד יוחלפו מצלמות אלה בציוד אחר, שכן במשטרת ישראל נחושים בטענתם (הבלתי מבוססת מדעית ומחקרית) לפיה דוחות מהירות מצמצמים את מספר התאונות.

לקריאה נוספת: המחדל: ידעו על סכנת מצלמות הרמזור, אך התקינו עשרות

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "הנושא נמצא בבדיקה ולפי שעה מצלמות המהירות יוסיפו לתעד נהיגה במהירות מופרזת. החלטות לגבי האכיפה תתקבלנה בתום הבדיקות".

לקריאה נוספת: חשיפה: נציגי המשטרה שיקרו לגבי תקן ואמינות מצלמות המהירות

The post מצלמות המהירות: כל סוף הוא התחלה חדשה appeared first on TheCar.

במסגרת השאיפה של המדינה לנטרל אפשרויות לתקיפה משפטית ומדעית של מצלמות המהירות האוטומטיות שהותקנו בישראל הוטל על מכון התקנים לנסח תקן מקומי למצלמות האלה. אחת מדרישות התקן היא שכל מצלמה תישלח אחת לשנה לבדיקה במכון לצורך ביצוע פעולה שאותה מכנים שם "כיול". אם המצלמה עוברת את הבדיקה ונמצאה תקינה מוענקת לה "תעודת כיול" אשר תקפה לשנה, ותמורת כל בדיקה משלם המפעיל למכון התקנים דמי בדיקה.

הדעת נותנת שכדי לקבוע אם הציוד תקין יבצעו אנשי מכון התקנים בדיקות שונות אשר מבוססות על העיקרון המדעי לפיו הוא פועל. במהלך בדיקות כאלה יש לדמות את הקלט שמקבלת המצלמה מן החיישנים שמותקנים בשטח, וזאת כדי לבחון את אמינות ודיוק התוצאות שמתקבלות במצלמה.
לצורך הדוגמא, מכשיר הבדיקה אמור לשדר למצלמה פלט שמדמים מספר כלי רכב באורכים שונים אשר חולפים מעל החיישנים במהירויות של 50, 90 ו-130 קמ"ש, ולבחון מה התוצאות שהתקבלו במצלמה מול אותם נתונים.

למרבה התדהמה, מסתבר ש"בדיקות הכיול" שמבצע מכון התקנים לא מבוצעות באמצעות ציוד בדיקה ייעודי אשר אופיין על-ידי אנשי המכון או צוות הבודקים, אלא באמצעות מדמה ("סימולטור") שיוצר על-ידי אותה חברה שמייצרת את מצלמות המהירות, ואשר נמכר על ידה למכון התקנים.
במקרה "הטוב" אנשי המכון פשוט לא בחנו את עיקרון הפעולה של אותו מדמה, ואת המסוגלות שלו לבצע בדיקות כאלה, ובמקרה הרע הם משתפים פעולה עם ה"בלוף" – כפי שעולה מעדותו של סגל – ומנפיקים תווי בדיקה חסרי משמעות רק לטובת הכנסה כספית למכון.

לדברי המהנדס סגל, הבעיה הראשונה היא שהמדמה שבו נעשה שימוש "בנוי בטכנולוגיות אשר שימשו לבניית מכשור אלקטרוני וחשמלי לפני עשרות שנים ונדיר לפגוש כמוהו בימים אלו. סימולטורים מודרניים מופעלים ע"י מחשב… תהליך וגבולות הסימולציה נקבעים מראש ע"י הוראות setup של התכנה, ובסיום הבדיקה או הסימולציה מופק פלט אוטומטי לקובץ הניתן לשמירה, הדפסה ותיעוד. בבדיקות מסוג זה, הגורם האנושי מנוטרל ואין אפשרות להשפיע על תוצאות הבדיקה".
אלא שבמדמה שנמכר למכון התקנים על-ידי יצרנית המצלמות מבוצע תהליך הבדיקה "באופן ידני, ללא תיעוד אוטומטי, ואינו מקובל כיום בבדיקות מסוג זה. הנתונים הרבים מוזנים ידנית לתוך קובץ אקסל בתהליך ארוך, בלתי יעיל וכפוף לטעות אנוש במקרה הטוב או לרישום תוצאות סובייקטיבי".

למעשה לא מדובר במכשיר שמסוגל לבדוק אמינות אלא לכל היותר תקינות של המערכת, היות שזה מדמה אשר מחובר באמצעות חוטים למצלמה במקום הגלאים שבכביש. מכשיר בדיקה שמתאים לייעודו אמור היה לעמוד במספר תנאי סף, והראשון בהם הוא שהמצלמה תפעל במעבדה באופן עצמאי כאילו שהיא מוצבת בשטח, ושהיא תוזן ממקור מתח עצמאי.
בנוסף, כל האותות שמופקים על-ידי המדמה חייבים להיות זהים לחלוטין לאותות שמחוללים הגלאים שבתוך הכביש, וההדמיה ("סימולציה") צריכה לדמות התקנה אמיתית בשטח. חלק קריטי מאין כמותו לבדיקה כזאת הוא שהמצלמה "לא תדע" באף מקרה אם היא מחוברת לחיישנים הרגילים שבכביש או לציוד בדיקה, ושלא יהיה אף סימן מוסכם במצלמה שלפיו היא תזהה חיבור אל מערכת סימולציה. אותם דברים נכונים גם לגבי הצד ההפוך: אסור שהמדמה ייצור פונקציה כלשהי אשר מדמה כל דבר אחר מלבד גלאי שמותקן בשטח.

מערכת הבדיקה חייבת לבדוק את המערכת במצבי קיצון – גם מבחינת השונות של מהירויות וסוגי כלי רכב וגם מבחינת תנאי אקלים, והיא חייבת להיות מסוגלת לדמות תקלות אמיתיות שעלולות להתקיים במציאות. תכונה נדרשת נוספת היא האפשרות של הבודקים לבצע בדיקה מלאה של האלגוריתם שמחשב את מהירות כלי הרכב ואת האופן שבו האלגוריתם הזה מיישם את הפעולות שהוא נדרש למדוד.

בפועל, לדברי סגל – המדמה לא רק שלא עומד בדרישות הסף האלה אלא שהוא בכלל לא בודק את סוג הגל שמשדרים החיישנים במציאות!

במצב רגיל משדרים חיישני הכביש גל לא סדיר שעליו נמדדות שמונה נקודות שונות, והאלגוריתם, בהנחה שהוא קביל ותקין, אמור לאתר את כל הנקודות האלה או את חלקן ולבצע חישוב מהירות על-פי הקלט הזה. אלא שהגל שמיוצר במכשיר הבדיקה שונה לגמרי מזה שאותו יוצרים חיישני הכביש, וזהו לא "גל לא סדיר" אלא "גל מרובע", שעליו אין 8 נקודות אלא רק נקודה בודדת.
במצב כזה לא רק שהמצלמה "יודעת" שהיא נבדקת על-ידי ציוד בדיקה היא גם יוצרת תגובות שמתאימות לגל המרובע שהיא מקבלת, וכפי שסגל מנסח זאת: "אין כל קשר בין האות המיוצר ע"י הסימולטור לאות אשר מייצרים הגלאים בשטח… במידה ובמצב עבודה רגיל יגיע גל מרובע מהגלאים (דבר שאינו אפשרי), המערכת לא תוכל לבצע חישוב כי היא לא תזהה 8 נקודות ולא תזהה נקודות בכלל – מדובר בגל ריבועי אשר אינו מוכר למערכת והמערכת אינה בנויה לטפל בו שכן גל מסוג זה לא קיים במציאות בה פועלים הגלאים.. המסקנה המתבקשת היא שבמערכת נכתבו שורות תוכנה ייחודיות למצב עבודה עם סימולטור… במצב סימולציה פעולת המערכת באופן שונה לחלוטין ממצב עבודה בשטח ולכן הבדיקה המתבצעת ע"י הסימולטור אינה רלוונטית כלל".

כל מי שעקב אחר "פרשת דיזלגייט" לא יוכל להתעלם מן הדמיון בין שתי הפרשות: כמו ב"דיזלגייט" גם כאן הנבדק "יודע" שהוא נמצא במצב בדיקה, ויכול לשנות את ההתנהגות שלו בהתאם למצב כזה. זה, לטענת סגל, גם מה שקורה בפועל: המצלמה הנבדקת "מזהה שמחובר אליה סימולטור ועוברת לפעולה במצב שונה לחלוטין אשר אינו רלוונטי לפעולתה במצב אמיתי בשטח… אלגוריתם אמור לאתר 8 נקודות ע"ג האות המופק מהגלאים, לחשב סטיות וממוצעים כולל בדיקת מהירות הרכב, אינו מופעל ולא נבדק בבדיקה זו… כאשר מחובר סימולטור (למצלמה) האלגוריתם המשמש בשטח לחישוב מהירות מושבת ופועל אלגוריתם שונה אשר פועל רק במצב סימולציה…"

מה שהרבה יותר חמור במקרה הזה, יחסית ל"דיזלגייט" הוא שבדיקות זיהום אוויר מרכב מבוצעות באמצעות ציוד "אובייקטיבי" ואוניברסלי ואילו כאן נבדקת מערכת של יצרנית מסחרית באמצעות ציוד בדיקה (מיושן) שיוצר על-ידי אותה יצרנית. במילים אחרות, ב"פרשת דיזלגייט" הרמאות הייתה תוכנה שזיהתה את מצב הבדיקה ושינתה בהתאם את מוד ההפעלה של המנוע, ואילו כאן כלל אין צורך "לרמות" – היות שציוד הבדיקה מראש יוצר מצב שונה מן המצב בשטח.

צריך להניח שמי שבחר במכון התקנים כגוף אשר ילווה את תהליך הקליטה של המצלמות, ואשר יעניק להן אישורי תקינות שנתיים (שתמורתם מקבל המכון הכנסה שנתית לא מבוטלת), סבר שמדובר בגוף שיפעל באובייקטיביות, במקצועיות, ומתוך כוונה להגיע לתוצאות אמת שיהיו קבילות גם על האזרחים וגם על המערכת המשפטית.

במציאות, מתוך הדברים שעולים כאן, מסתבר שמכון התקנים לא עונה על הציפיות האלה ואין זה משנה אם הסיבה לכך היא טעות, חוסר מקצועיות או חוסר תם לב.

ממכון התקנים נמסר בתגובה: "מכון התקנים הישראלי מבצע כיול שנתי של המצלמות באמצעות סימולטור שיוצר על ידי יצרן המצלמות. הסימולטור מבצע הדמייה של נהיגה במהירויות שונות במספר מסלולי נסיעה. המהירות מושוות למהירות המוצגת במערכת. מכון התקנים מחוייב לעבוד על פי הוראות יצרן. הכיול לסימולטור מבוצע על ידי מעבדה המוסמכת על ידי הרשות הלאומית להסמכת מעבדות. לכל השאלות הטכניות יש לפנות ליצרן או לחברת מלם תים (זכיינית פרויקט המצלמות בישראל – ג.מ.)".

אגב, בהליך המשפטי שמנהל עו"ד תומר גונן בביהמ"ש בעכו, בשמם של כ-20 נאשמים, הסתיימו עדויות ההגנה, והשלב הבא הוא שלב הסיכומים.

The post בלעדי: פרשת "דיזלגייט" של מצלמות המהירות האוטומטיות בישראל appeared first on TheCar.

התלונה, שהעתק ממנה נשלח גם אל מבקר המדינה – השופט בדימוס יוסף שפירא, חושפת, לראשונה, את המעורבות, לכאורה, של המפקח הכללי של משטרת ישראל, רב ניצב רוני אלשיך, בנושא שלא אמור להעסיק את מי שעומד בראשות גוף כל כך גדול וחשוב – אלא אם יש לכך סיבות מיוחדות.

בתלונתו מבקש עו"ד גונן מהיועמ"ש לחקור את האופן שבו אושרו לשימוש בישראל מצלמות ה"א-3" אשר מאות מהן פזורות כיום לאורך כבישי הארץ. בפתח פנייתו הוא מזכיר ליועמ"ש את דבריו שלו עצמו, מחודש ינואר השנה, לפיהם "איש אינו עומד מעל לחוק. אין אדם שיש לו דין שונה. המבחן הראייתי הוא מבחן אחיד לכולם. כך היה גם ביחס לפתיחה בחקירות ולניהולן. וכך גם יהיה אם נמצא די ראיות להוכחת ביצוע עבירה המצדיקות הגשת כתב אישום".

הפנייה של עו"ד גונן, יחד עם עו"ד כפיר דור מצוות ההגנה, משתרעת על פני 91 עמודים (כולל נספחים), והיועמ"ש מתבקש לקיים בדיקה פלילית כנגד המעורבים בפרשה. גונן מגולל את השתלשלות הדברים בתיק התעבורה שמתנהל כיום בבית המשפט בעכו בפני השופט יעקב בכר ומתאר את עדותו של מי שמכהן כעת כמ"מ מנהל מכון התקנים, אילן כרמית, לפיה הוא עצמו נכח בניסויים שבוצעו בהולנד – ניסויים שבדיעבד הסתבר שכלל לא נערכו.

לדברי עו"ד גונן, כפי שמופיעים בפניה ליועמ"ש, לאחר ש"התברר לאנשי המשטרה כי לא נערכו כל ניסויים בהולנד, וכי מר כרמית או כל נציג אחר לא נכחו בניסויים כאלה וכי למעשה מדובר בעדות שקר… החל מרגע זה… החל תהליך שהובל על ידי בכירים במשטרה, במכון התקנים ובמשרד לביטחון הפנים שמטרתו להסתיר מההגנה ומהציבור את נתוני האמת, והדברים כפי שיובאו כאן לא פחות חמורים מעדותו המוטלת בספק של מר כרמית בבית המשפט".

קראו עוד: חשיפה: נציגי המשטרה שיקרו לגבי תקן ואמינות מצלמות המהירות

עו"ד גונן מתאר את הדיון שהתנהל בעקבות כך בפני סמנכ"ל המשרד לביטחון הפנים, שאותו תיארנו כאן, וכותב ש"דבר מכל המתרחש בדיון זה לא הועבר לידיעת בית המשפט ו/או ההגנה, וחמור מכך, עולה כי ראש מערך התביעות המשטרתי מציעה להשתיק את העניין כדי לא "לסבך" את המשפט המתנהל בעכו, דבר שמהווה שיבוש הליכי משפט בצורה הברורה ביותר… אם לא די בכל אלו, רפ"ק דוד כתר (ממשתתפי הדיון – ג.מ.) התייצב… בבית המשפט וטען לפרוטוקול דברים הפוכים מאשר טען רק מספר ימים ספורים קודם לכן…"

מה למפכ"ל ולמצלמות המהירות?

החידוש הגדול שמקופל בתוך הפניה ליועמ"ש הוא חשיפת הטענה לפיה מפכ"ל המשטרה בכבודו ובעצמו, רנ"צ רוני אלשיך, היה מעורב – לכאורה – בנושא מצלמות המהירות וזאת בכך שפנה אל מי שכיהן בשעתו כמנכ"ל מכון התקנים וביקש ממנו לדעת "מה קורה עם התקן?".
"מהתיעוד שיש בידי ההגנה", נכתב בתלונה, "עולה כי בתאריך 24/02/17 התקשר מפכ"ל המשטרה רנ"צ רוני אלשיך למנכ"ל מכון התקנים דאז פנחס שחר ושאל מדוע המכון לא עומד מאחורי תו התקן וכי הדבר עלול לגרום לפגיעה בתדמית המשטרה".

פנינו אל דוברת המשטרה, נצ"מ מירב לפידות, וביקשנו לדעת האם אכן נעשתה פניה כזאת, כפי שנטען בתלונה, ואם כן – מדוע נדרש מפכ"ל המשטרה בעצמו להתערב בנושא זה? תגובת המשטרה טרם נתקבלה, ואנו נוסיף אותה אם וכאשר תתקבל.

כאמור, הפניה ליועמ"ש נועדה לעודד אותו לפתוח בחקירה כנגד גורמים בכירים במשטרה, וגם כנגד גורמים בכירים במכון התקנים: "במקביל לדיונים המשטרתיים", נכתב בתלונה ליועמ"ש, "החל מכון התקנים לבצע פעולות שכשירותן מוטלת בספק רב ומעלה חשדות כבדים נוספים נגד בכירים רבים המכון, אשר פעלו לטייח את האמת ולבצע הסתרה מתוחכמת של אי ביצוע הפעולות עליהן העיד עדות שקר (כפי שנטען במשרד לביטחון הפנים) אילן כרמית בבית המשפט".

עו"ד גונן מוסיף בתלונתו: "כיצד יכול להיות שמערכת שהושקעו בה מעל 350 מיליון שקלים וגבתה מהציבור הישראלי מעל למיליארד שקלים כאשר בכל שש שנות הפעלתה היא לא עמדה ביעד שהוגדר במשרד לביטחון פנים, הוכנסה לפעילות מבלי שנבדקה בהתאם לתקן שנבנה במיוחד עבורה במכון התקנים… זאת ועוד, כיצד ייתכן שהוכנסה מערכת בטכנולוגיה מיושנת כל כך שהופסק הייצור הסדרתי שלה 3 שנים לפני רכישתה ונופח המכרז שלה רק עקב הצורך להתעסק עם חציבת גלאים בקרקע, דבר שאינו מקובל בעולם המערבי"…

"בשולי הדברים", מוסיף גונן, "ראוי לציין כי כבר בשנת 2016 פניתי בדרישה לבחון כיצד ייתכן שתביעות התעבורה כפופים לראש אגף התנועה בניגוד לבג"צ גנור וחו"ד שהציג המכון הישראלי לדמוקרטיה".

בשיחה נפרדת שקיימתי עם אילן כרמית ועם דוברת מכון התקנים נמסר ל-TheCar שכרמית מכחיש את הטענה לפיה שיקר בבית המשפט, ולדבריו הוא שגה במהלך עדות שארכה מספר שעות והתייחס לבדיקות שבוצעו במערכת אחרת.
התשובה הסטנדרטית של אגף התנועה היא שכל עוד שהנושא נדון בבית המשפט הם לא מתייחסים אליו.

אגב, לא מיותר להזכיר, בהקשר זה, שאך לפני פחות מחודשיים קיבל שופט בית משפט השלום בעכו, יעקב בכר, את עמדת התביעה ודחה את בקשת צוות ההגנה לזמן לעדות את נצ"מ שרית פיליפסון, אשר יכולה הייתה להעיד בעצמה אודות הטענות שנטענות כלפיה, וכלפי הצוות שלה, בתלונה ליועמ"ש.
צוות ההגנה ביקש, בשעתו, לזמן את פיליפסון, וזאת לאחר שכן הצליח להעיד את רפ"ק דוד כתר באותו תיק, אולם השופט בכר פסק שהמהלכים שלגביהם מתבקשת כעת בדיקת היועמ"ש לא רלבנטיים לתיק זה.

The post פרשת מצלמות המהירות: האם גם מפכ"ל המשטרה מעורב? appeared first on TheCar.

בסרטון, אשר מתעד נהיגה לילית של אנשי משטרת התנועה שחולפים לצד מצלמת מהירות דיגיטלית אוטומטית מסוג 'גאטסו', אשר משמשת את פרויקט האכיפה "א3", נראה בבירור הפרש דרמטי בין המהירות העצמית שנמדדת על-ידי מכשיר ה'דבורה', לבין המהירות של מכונית המשטרה שבה היא מותקנת. כעבור מספר שניות מסונכרנות שתי קריאות המהירות, אולם על פניו מומחש שקיים פרק זמן שבו מכשיר ה'דבורה' "מנותק מן המציאות" ולכן עלול להנפיק קריאות מהירות שגויות.

אנשי אגף התנועה של משטרת ישראל, אשר הגישו עד היום מאות אלפי דוחות מהירות כנגד נהגים שנתפסו על-ידי מצלמות המהירות האוטומטיות שמופעלות במסגרת "פרויקט א3", נתפסו "עם המכנסיים למטה" במשפט שמנהל עו"ד תומר גונן בשם כ-20 נהגים שכופרים באישומים כנגדם. במהלך המשפט, אשר מתקיים אצל השופט הבכיר יעקב בכר בבית משפט השלום בעכו, חשף עו"ד גונן את העובדה שמכון התקנים העניק תו תקן למצלמות המהירות על סמך בדיקות שאמורות היו להיות מבוצעות בהולנד, אבל מעולם לא באמת בוצעו.

אנשי אגף התנועה ניסו "להכשיר את השרץ" בדיעבד, ולהוכיח שבלי קשר לתו התקן מדובר במצלמות אמינות, ועל כן יזמו וביצעו ניסוי שבו חלפו עם ניידות משטרה לצד מצלמות א3 בתוך כדי שהם מתעדים את מהירויות הנסיעה שלהם על-ידי מד המהירות של המכונית ומכשיר אכיפה מסוג "דבורה".

למרבה המבוכה, הסרטון שהוגש על ידם לבית המשפט כדי להמחיש את הניסוי הזה לא רק שלא מוכיח שמצלמות המהירות האוטומטיות אמינות – הוא מעלה את האפשרות שגם מכשירי ה"דבורה" לוקים באמינותם, ושגם ההפעלה שלהם בידי שוטר אנושי עלולה להיות בעייתית, ודאי בהיעדר תיעוד בזמן אמת שלה. כפי שעולה בברור מן הסרטון, קיים הפרש מהותי בין המהירות שנמדדת על-ידי מד המהירות של מכונית המשטרה לבין המהירות העצמית שנמדדת על-ידי מכשיר ה"דבורה" שמותקן בה.

בניסיון להסביר את הפער העצום הזה טען אחד מנציגי המשטרה ש"מדובר בניידת שעברה קילומטראז' רב, ולכן ייתכן שמד המהירות שלה פגום", אולם ככל הנראה מדובר בטיעון מופרך, גם מכיוון שמדובר במכונית מתוצרת טויוטה ומד המהירות שלה צפוי לשרוד ולתפקד למשך שנים ארוכות, ובעיקר מכיוון שכפי שניתן לראות בבירור בסרטון – מכונית זאת נסעה עד למועד הניסוי כ-40 אלף ק"מ בלבד.

התגובה הסטנדרטית של אגף התנועה בכל הקשור לעניינים שנוגעים למשפט שמתנהל בעכו היא: "ההליך המשפטי בנושא עודנו מתנהל בבימ"ש ולכן אנו מנועים מלהתייחס אודותיו או לגבי גורמים הנוגעים לגביו".

The post ניסוי האמינות של מצלמות המהירות חושף תקלה ב'דבורה' appeared first on TheCar.

עו"ד תומר גונן וצוות ההגנה שאיתו, אשר מייצגים קבוצה של כ-20 נהגים שכופרים בעבירות מהירות שמיוחסות להם, הגיש לבית המשפט את חוות דעתו המקצועית של המהנדס סגל, ובה כלולים לא רק הסברים אודות כשלים טכנולוגיים של המערכת אלא גם מספר דוגמאות למקרים שבהם הורשעו נהגים בישראל על לא עוול בכפם. לטענת סגל, אשר מתבסס על ידע מקצועי נרחב ועל הספרות הטכנית של יצרנית מצלמות המהירות, הבעיה המשמעותית ביותר של המצלמות נובעת מן הבחירה להשתמש בישראל בגלאי סליל אשר מותקנים בתוך האספלט שסלול על הכביש, ובאלגוריתם שלטענתו לא מסוגל לבצע כראוי את המדידה שהוא מתיימר לבצע.

כתוצאה ממגבלות המערכת, לדבריו, ישנם מקרים שבהם רכב שחולף במהירות גבוהה בנתיב אחד מפעיל את המצלמה אולם המצלמה "מתעדת" רכב שנוסע בנתיב אחר במהירות חוקית – ומייחסת לו עבירה שכלל לא בוצעה על-ידו.

אחד המוצגים שהוגשו לבית המשפט היא תמונה שבה נראה אוטובוס נוסע במהירות של 137 קמ"ש בנתיב אחד, ואילו בנתוני המצלמה מופיעה קריאת המהירות כשהיא מיוחסת לנתיב אחר – שבו לא מצולם באותו רגע אף כלי רכב. הנהג של אותו אוטובוס ראה את התמונה והודה בביצוע עבירת המהירות מבלי לדעת, ומבלי שאנשי המשטרה טרחו לומר לו, שהוא לא ביצע כל עבירה ושהתיעוד לכאורה מתייחס – במקרה הטוב – לנתיב אחר, ובמקרה הרע נובע מכשל של גלאי הסליל של המערכת.

עדותו של סגל נמשכה משעות הבוקר ועד לשעות אחרי הצהריים וכמעט לכל אורכה הוא הותקף במילים קשות ומעליבות, לפעמים גם בצעקות, על-ידי כמה מן התובעות המשטרתיות. גם מן העבר השני, מצד ההגנה, לא נשמרה דממה. היחידים ששמרו על שלווה וקור רוח במהלך הדיון כולו היו המהנדס סגל והשופט בכר – אשר לא רק הפגין בקיאות והבנה במשמעות הטכנית של דברי העד אלא התעלה באופן מעורר הערכה מעל השפה המעליבה שבה נעשה שימוש ומן האופי הפוגעני של החקירה.

כשל טכנולוגי

לטענת המהנדס טוביה סגל, אשר עוסק בחיי היום יום שלו במגוון נושאים טכנולוגיים מורכבים ומתמחה בציוד מדידה ובקרה, מי שרכש את מערכת האכיפה שהותקנה בישראל קיבל מערכת אשר נעשה בה שימוש רק באחוז קטן מאד מבין כל מצלמות המהירות שמוצבות בעולם. לטענתו, הסיבה לכך היא שסוג החיישנים שבו נעשה שימוש – סלילים שמותקנים בתוך האספלט, לא מסוגל לבצע את המדידה שהוא מתיימר לבצע גם בגלל סוג החיישן ותנאי מזג האוויר והסביבה שאליו הוא חשוף. בנוסף, האלגוריתם שבו נעשה שימוש כדי לחשב את מהירות הנסיעה "מייצר" תוצאו אקראיות אשר לא בהכרח קשורות למהירות הנסיעה בפועל של כלי הרכב.

לטענת סגל, הפרשי המדידה עלולים להיות של עשרות קמ"שים והרבה יותר מטווח הסטייה המוגדר למערכת – של 3%. מה שלא פחות חמור – מעבר רכב על נתיב אחד גורם במקרים שונים ליצירת קריאת מהירות מופרזת בנתיב אחר – ככל הנראה בגלל השראה על סליל המתכת. "האלגוריתם של המערכת הזאת נועד לתת פתרון לבעיה מובנית שלה", העיד סגל, "שהיא שיטת המדידה אשר מבוססת על הזחה של השדה החשמלי אשר קיים בחיישנים כל הזמן, ומופרע כאשר עובר מעליו כלי רכב. אלא שיצרן המערכת בעצמו מודה שלא בכל מקרה מסוגלים החיישנים לבצע את כל המדידות שהם אמורים לבצע, ואין ביטחון שהאלגוריתם שאמור לחשב את המהירות ו"להעיף" תוצאות לא נכונות עושה את עבודתו אלא דווקא להיפך. הסימנים מצביעים על כך שהאלגוריתם דווקא מעיף תוצאות נכונות ומשאיר תוצאות לא נכונות היות שהוא כתוב כך שבכל מקרה תתקבל קריאה".

בחוות הדעת שהוגשה לבית המשפט מתייחס סגל לפערים בין התקן הישראלי למכשירי מדידה אוטומטיים לבין הביצועים בפועל של מצלמות המהירות, והוא טוען שהמבנה הטכנולוגי של המערכת לא מאפשר לה לעמוד בדרישה של זיהוי חד ערכי בין רכב שמואשם בביצוע עבירת מהירות לבין רכב שמפעיל את החיישן שטמון בקרקע. במהלך המשפט שמתנהל בעכו עלו עד כה שאלות כבדות משקל אודות תהליך התקינה של מצלמות המהירות בישראל וחשד לכאורה למעשי מרמה שבוצעו בתהליך הזה, כמו גם לגבי מעשי טיוח ועדויות שקר, לכאורה, של אנשי המשטרה והמשרד לביטחון הפנים.

אלא שחוות הדעת שהגיש סגל, ועדותו בבית המשפט, מתייחסים בפעם הראשונה גם לעצם המסוגלות של מערכת זאת לייצר "אפס תקלות" ולעמוד באחת הדרישות היסודיות שלשמן נכתב התקן מלכתחילה: להבטיח הרשעה במשפט פלילי, כלומר "מעבר לספק סביר".

המשטרה מודה: המערכת מפיקה דוחות שגויים

הדרמה הגדולה ביותר שהתקיימה בדיון בהקשר הזה היא ההודאה, למעשה, של התובעים המשטרתיים בכך שבהליך ההפקה של דוחות מהירות עלולות להיגרם טעויות אנוש של שוטרי פרויקט א' 3, אשר מפיקים את דוחות התנועה שנשלחים לנהגים. אבסורד זה, אשר מתאר אפשרות שאחוזים מסוימים ממאות אלפי דוחות המהירות שנשלחו עד היום לנהגים הרשיעו את מי שכלל לא ביצעו עבירה, עלה כאשר התובעות המשטרתיות ניסו לסתור את חוות דעתו של סגל אודות דרישות התקן.

סגל טוען שדרישות התקן, אשר נועד מצד אחד למנוע מנהגים את המוטיבציה לערער כנגד אמינות המערכת ומצד שני אמור למנוע את ההרשעה של חפים מפשע, קובעות שהמערכת הטכנולוגית לא תוכל להנפיק דוחות שגויים. התובעות, בתגובה, טענו שהמצלמות כלל לא מפיקות דוחות אלא "מתעדות אירועים", ומי שמנפיק בפועל את הדוחות הם שוטרים בשר ודם שאמורים לעבור על תוצרי המערכת ולבחון אותם.

על אף שסגל נשאל שאלות בעלות אופי משפטי הוא התאמץ להגביל את התשובות לתחום המומחיות שלו והתמקד, בהקשר הזה, בעובדה שאסור למערכת להותיר שיקול דעת נוסף לשוטר והיא צריכה להיות "אוטומטית" במובן הסביר והברור של המושג. סגל נשאל האם ייתכן מצב שבו כלי רכב אחר, שמוסתר על-ידי כלי הרכב המצולם, הוא זה שביצע את העבירה בנתיב הסמוך. תשובתו הייתה שהתקן הישראלי מנוסח באופן שלא אמור לאפשר למערכת הטכנולוגית לבצע טעות כזאת, ושכדי שמערכת טכנולוגית תעמוד בדרישות התקן אסור שהיא תנפיק דוחות שגויים. הוא אף הסביר שקיימות אפשרויות טכנולוגיות למנוע טעויות כאלה.

משמעות הדברים, כפי שהוצגו בדיון על-ידי התובעות (שהן עובדות אגף התנועה של המשטרה) – היא שמערכת המצלמות מייצרת דוחות שגויים אשר אמורים להיפסל על-ידי גורם אנושי שמבקר אותם. במצב כזה לא רק שאי אפשר להשיג הרשעות "מעבר לספק סביר", שהרי המערכת חשופה ל"טעויות אנוש", יש בכל גם הולכת שולל של המחוקק – חברי כנסת ישראל – אשר שוכנעו להאמין שמדובר במערכת אכיפה אמינה "אשר קיבלה תו תקן".

אגב, במהלך הדיון כולו ישב לצד התובעות המשטרתיות מהנדס אשר עובד עבור החברה שהתקינה ומפעילה את מערך המצלמות עבור המשטרה וייעץ להן בעניינים טכניים. עו"ד גונן ביקש מבית המשפט להדגיש בפרוטוקול את "הטעם לפגם בכך שנציג מטעם הזכיין, אשר יש לו אינטרס כלכלי טהור להציל את מרבץ הזהב שלו, יושב בעת הדיון ויועץ לתביעה".

במהלך הדיון ביקש השופט בכר מן המהנדס של מפעילת המצלמות "לשאול את העד שאלות בשפה 'מהנדסית'", כדי שהתביעה תוכל להבהיר אילו פגמים היא מוצאת בחוות הדעת, אולם ככל שאפשר להתרשם עדותו של סגל הייתה קוהרנטית ותאמה את הכתוב בחוות הדעת שהגיש.

מודים באשמה: מצלמות המהירות לא קשורות לבטיחות בדרכים

תגובת אגף התנועה במשטרת ישראל: "ההליך המשפטי בנושא עודנו מתנהל בבימ"ש ולכן אנו מנועים מלהתייחס אודותיו או לגבי גורמים הנוגעים לגביו. מדובר בפרויקט שיעילותו הוכחה ובמקומות בהן מוצבות מצלמות א-3 קיימת ירידה בכמות תאונות הדרכים, והוכח במחקר אובייקטיבי כי ישנה ירידה גם במהירות הנסיעה".

לא נהוג להגיב על תגובות אלא שחשוב להדגיש שלמרות האמור בתגובה – עד היום לא הוצג בפנינו אף מחקר שמתייחס לתקופה שלאחר קבלת המלצות ועדת קמא, בשנת 2014. ככל הידוע אין בידי משטרת ישראל כללים כתובים בנוגע למיקומי המצלמות, בהתאם להמלצות הנ"ל, ובניגוד לתגובה אין בידיה אף נתון שמוכיח את האפקטיביות של המצלמות בהפחתת מספר התאונות והנפגעים.

The post עדות המהנדס: במצלמות המהירות יש כשל טכנולוגי appeared first on TheCar.