בחודש הבא תתכנס ועדה בין-משרדית לדיון שעשוי להקל על חייהם של כ-22 אלף חולים שצורכים מריחואנה ברישיון של משרד הבריאות. יותר מארבע שנים לאחר שהחלה לפעול, הוועדה תדון בהמלצות שנועדו לאפשר לחולים שצורכים מריחואנה למטרות רפואיות לנהוג לאחר צריכת הסם.

על-פי המלצות שגיבש ד"ר שלמה אלמוג, מומחה לטוקסיקולוגיה, משרד הבריאות יקבע מעין "רף שכרות" לחולים שמשתמשים במריחואנה למטרות רפואיות. אותו "רף שכרות" יגדיר את הכמות המרבית המותרת של החומר הפעיל במריחואנה בדם: 5 ננו-גרם THC למיליליטר דם. בנוסף, ד"ר אלמוג, שמשמש גם כחבר בוועדה הבין-משרדית, ממליץ לקבוע שפרק הזמן להימנעות מנהיגה לאחר צריכת קנאביס במינון של 20 עד 40 גרם בחודש יהיה שלוש שעות.

המלצה שלישית נוגעת לצריכת אלכוהול על-ידי מי שמשתמשים במריחואנה רפואית למטרות רפואיות. לפי ד"ר אלמוג, יש לקבוע רף שכרות – כמות אלכוהול מותרת – שיהיה נמוך מזה שקבוע בחוק לכלל הנהגים.

לאחר הדיון בוועדה הבין-משרדית, צפויה הוועדה להגיש את המלצותיה הסופיות למשרד הבריאות עד סוף השנה. אם תאמץ הוועדה את המלצותיו של ד"ר אלמוג, ואם יקבל משרד הבריאות את ההמלצות, יבוא אל קצו מחדל שנמשך כבר שנים ארוכות ואשר מסב סבל מיותר לאלפי חולים במחלות כרוניות וסופניות.

רישיון הנהיגה נשלל מהחולים
לפי החוק כיום, הנהיגה תחת השפעת מריחואנה (קנאביס) אסורה, ואין זה משנה אם צריכת הסם נעשית למטרה רפואית או למטרות "פנאי". עבור חולים שמשתמשים במריחואנה ברישיון ולמשך תקופה ארוכה, החוק כיום מהווה פגיעה בחופש התנועה, שכן שרידי סם נמצאים בדמם גם כאשר אין כל השפעה על תפקוד מוטורי וקוגניטיבי.

למעשה, חולים נדרשים לבחור בין ויתור על נהיגה בתקופת מחלתם ובין הסתכנות בביצוע עבירה חמורה שדינה שלילת רישיון נהיגה לתקופה ארוכה. את מצב החולים היטיבה לתאר ח"כ תמר זנדברג, בדיון שנערך בוועדת הכלכלה לפני כשנה: "האנשים האלה לעולם לא יהיו שלא תחת השפעה… לכן נשאלת השאלה האם אנחנו הופכים אנשים שמטופלים בתרופה לפי הגדרות משרד הבריאות לעבריינים כל הזמן… המשמעות היא שאסור להם לנהוג, ובעצם רישיון הנהיגה כביכול ניטל מהם".

כבר לפני יותר משלוש שנים דרש בית המשפט העליון ממשרדי הממשלה להסדיר את עניין נהיגתם של חולים שצורכים מריחואנה ברישיון. "השאלה הרלוונטית לעניין זה היא הפגיעה ביכולת הנהיגה של צורך הסם", הבהיר השופט סלים גו'בראן בהחלטה מאוגוסט 2012. "השאלה… היא מהו פרק הזמן הנדרש עד להתפוגגות ההשפעה של הסם, וחזרה למצב של יכולת נהיגה תקינה. שאלה זו מורכבת ומסובכת, וטוב יעשה משרד הבריאות אם יקדם את התקנת התקנות בנושא".

אלא שדבריו של השופט, שנכתבו לאחר הבטחה מפורשת של משרד הבריאות להסדיר את העניין, לא הובילו לשינוי במצב החוקי. "נציגי משרד הבריאות הבטיחו לא פעם כי הנושא יוסדר", מציינת אוריאנה אלמסי ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, "אולם עד כה הדבר לא נעשה".

ומה עם מי שמעשן סתם?
נדמה שאין מי שיערער על הקביעה לפיה צריכת מריחואנה, בדומה לצריכה של אלכוהול, פוגעת במיומנויות קוגניטיביות ופסיכומוטוריות. בדיון שערכה בשבוע שעבר הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול, אמר ד"ר אלמוג כי "על-פי מחקרים רבים שבוצעו בעולם נמצא כי עצם נטילת קנאביס… מעלה את הסיכון לתאונות דרכים בעיקר כאשר הנהיגה מתבצעת בסמוך לזמן השימוש".

אולם, כמו במקרה של אלכוהול, מתעוררת שאלה של מינון. לפי אלמסי ממרכז המחקר של הכנסת, שמבססת את דבריה על סקירה מקיפה שערך ד"ר אלמוג, "כאשר מינון ה-THC בדם נמוך, הפגיעה העיקרית תהיה בתפקודים הקשורים למהירות הנסיעה ולשמירת מרחק… כשהמינון בדם גבוה, ייפגעו תפקודיו הקוגניטיביים של הנהג".

ההצעה של ד"ר אלמוג, לפיה יקבע "רף שכרות" לחולים שמשתמשים במריחואנה למטרות רפואיות, מיושמת כיום בכמה מדינות בעולם. לפי ד"ר אלמוג, קביעת אותו רף מרבי להימצאות החומר הפעיל במריחואנה תואמת "קונצנזוס… במדינות העולם, והוא תואם את המלצותיהם של כמה צוותי מומחים בין-לאומיים".

אולם, הרף המוצע על-ידי ד"ר אלמוג נוגע אך ורק לחולים שצורכים ברישיון מריחואנה רפואית, בעוד שמי שצורכים מריחואנה למטרות "אחרות" לא יוכלו לנהוג לאחר צריכת הסם. האם יש סיבה להבחין בין סוגי שימושים שונים?

"מחקרים מצביעים על כמה הבדלים בין המשתמשים בקנאביס לצרכים רפואיים לבין המשתמשים שלא לצרכים רפואיים", כותבת אלמסי ממרכז המחקר של הכנסת. "המעשנים שלא לצרכים רפואיים יעשנו עד אשר יגיעו לתחושת אופוריה באופן סובייקטיבי, ואילו המעשנים לצרכים רפואיים יעשנו את הכמות שקבע להם הרופא עד להשגת הקלה בכאב".

בנוסף, אלמסי מציינת כי "הואיל והשימוש בקנביס רפואי הוא שימוש כרוני, גופם של המטופלים מסתגל לחומר הפעיל שבקנביס, ולכן יש דעיכה הדרגתית של תופעות הלוואי הפסיכו-אקטיביות שנגרמות מעישון הקנביס, שלא כמו אצל מעשנים מזדמנים. משום כך, ייתכן שהסיכון למעורבות של משתמשי קנביס לצרכים רפואיים בתאונת דרכים תהיה קטנה יותר".

אלא שלמרות דברים אלה, ראוי לציין כי יש מדינות שקבעו בשנים האחרונות "רף שכרות" לצריכת מריחואנה שאינו מותנה בסוג השימוש בסם. בין השאר, בהולנד ובמדינת וושינגטון בארה"ב נקבע "רף שכרות" שאינו מבחין בין מי שצורך מריחואנה למטרות רפואיות ובין מי שצורך את הסם למטרות "פנאי".

The post משרד הבריאות יקבע: כמה מריחואנה אפשר לעשן לפני נהיגה? appeared first on TheCar.

כך הפכה הבטחת השר לבדיחה: במקום לאפשר לרוכבים לנסוע בנתיבי תחבורה ציבורית, משרד התחבורה יקדם "ניסוי". לפני כחודשיים ביקש שר התחבורה, ישראל כץ, להתיר לרוכבי אופנועים וקטנועים לנסוע בנתיבי תחבורה ציבורית (נת"צים). הסיבה ליוזמת השר כץ ידועה: הקמת הרכבת הקלה בגוש-דן גורמת לעומסי תנועה חריגים בערי המרכז ובעיקר בתל-אביב, ורכיבה על כלי רכב דו-גלגליים יכולה לשמש פתרון תחבורתי זמין וזול יחסית.

גורמים בלשכת שר התחבורה הסבירו רק לאחרונה כי בעקבות הרחבת העבודות להקמת הרכבת הקלה בחודש אוגוסט האחרון, יש כעת "אינטרס ברור לעודד מעבר לשימוש ברכב דו-גלגלי… ואחת הדרכים לעודד מגמה זו היא מתן אפשרות לנסיעת דו-גלגלי בנתיבי התחבורה הציבורית, כפי שנהוג במדינות רבות בעולם".

יוזמת השר כץ נכשלה. בלשכת השר מבהירים כי הרכיבה בנת"צים אסורה עד להודעה חדשה, והמשטרה תמשיך לאכוף את החוק נגד רוכבים שייסעו בנתיבי התחבורה המיועדים לתחבורה ציבורית. ומה בכל זאת נותר מיוזמתו של השר כץ? במשרד התחבורה מקדמים כעת "פיילוט" – ניסוי מקדים, שבסופו יוחלט איך ואיפה לאפשר לרוכבים לנסוע בנת"צים.

אלא שביצוע "פיילוט" בנת"צים הוא לא רעיון חדש. כבר ב-2011 ניסה השר כץ לקדם ניסוי שכזה, במטרה לבחון הצעת חוק שיזם ח"כ לשעבר זאב בילסקי ואשר ביקשה להתיר לרוכבים לנסוע בנת"צים. "אנשי המקצוע (במשרד התחבורה, ש.ה) אומרים שלא ניתן לאפשר (את זה)", אמר השר כץ במליאת הכנסת, "(אבל) אני תמיד פתוח לרעיונות… בהחלט אפשר לבדוק, ואולי נקבע איזשהו נוהל בהדרגה ובאופן ניסיוני".

דברי השר כץ ותמיכתו לא הועילו, ונתיבי התחבורה הציבורית נותרו סגורים בפני רוכבי אופנועים וקטנועים. למעשה, ביצוע "פיילוט" משמש לעתים קרובות את פקידי משרד התחבורה כאמצעי בלתי-רשמי לביטול או דחיית יוזמות שלא זוכות לתמיכת הדרג המקצועי במשרד.

היחס בין היתוש והפיל
יש לזכור כי כל ניסיון לאפשר לרוכבים להשתמש בנתיבי תחבורה ציבורית נתקל בעבר בחומה בצורה של סירוב מצדם של פקידי משרד התחבורה, שנוהגים להסביר כי שילוב אופנועים וקטנועים בנת"צים יגרום לבעיות בטיחותיות חמורות.

כך למשל, לפני כחמש שנים ניסו חברי כנסת לאפשר לרוכבים לנסוע ללא תשלום בנתיב המהיר בכביש מספר 1 בכניסה לתל-אביב. אלא שבמשרד התחבורה, בעידוד משרד האוצר, התנגדו ליוזמה באופן נחרץ.

בדיון בוועדת הכלכלה בחודש מרץ 2010 הסבירה עו"ד חווה ראובני, סגנית היועצת המשפטית של משרד התחבורה, כי "מה שנוסע פה (בנתיב המהיר, ש.ה) זה הרבה מאוד אוטובוסים, לכן אנחנו רואים את זה גם מבחינה בטיחותית כבעייתי. אנחנו מדברים כאן על נתיב אחד, אמנם רחב קצת, אבל בלי אפשרויות עקיפה… זה נתיב יחיד, ששימושו העיקרי הוא של אוטובוסים… היחס בין היתוש הזה לפיל".

למרות אותו יחס בין יתוש ופיל, יש מדינות וערים שמתירות לרוכבי אופנועים וקטנועים לנסוע בנת"צים. למשל, בלונדון נערך ניסוי מקיף שבסופו הוחלט להתיר לרוכבים לעשות שימוש ברוב רשת הנת"צים בעיר. בדו"ח מסכם שפורסם בדצמבר 2011 נקבע כי נסיעת אופנועים בנת"צים אינה משפיעה לרעה על הבטיחות, ואף תורמת לצמצום פליטת מזהמים.

"היתרונות כוללים זמני נסיעה קצרים יותר לרוכבים וצמצום פליטת פחמן דו-חמצני (CO2)", סיכמו ברשות התחבורה של לונדון (TFL), "(ו)הבטיחות של רוכבי אופנועים ומשתמשי דרך פגיעים אחרים אינה מושפעת".

The post פארסה: לרוכבים אסור לנסוע בנת"צים, ובקרוב ייערך "ניסוי" appeared first on TheCar.