את חג האביב 2022 חגגנו באמת בסימן של יציאה לחרות, וזאת בתום שתי שנות קורונה וסגרים מעיקים. מאות אלפי ישראלים ניצלו את התקופה המהממת הזאת כדי לטוס לחו"ל או לנסוע לסיני, חלקם אפילו הספיק לשוב, ואחרים גדשו את כל אתרי התיירות בארץ. אז אחרי כל ההמולה הברוכה הזאת חיפשנו דרך לטיול רגוע, רצוי רכוב, אל שלוות קפה מהביל בלב הטבע.

טיול סוף חג פסח 2022 שלנו הוא טיול קליל ושליו שרצוי לבצע אחר הצהריים כדי ליהנות משקיעה מקסימה וכמה שפחות עומסי תנועה, אל השדות החקלאיים שצבועים כעת בצבעי ירוק צהוב וחום, ואל גבעה שממנה אפשר לצפות אל הנוף בשקט ובשלווה.

בימים אלה שבות הציפורים החורפות מאפריקה לאירופה, והשמים מלאים בלהקות של חסידות שמחוללות במעגלים ודואות אל אתר הלינה שלהן. המסלול שלנו מתחיל בנסיעה על כביש 353 המפותל והיפה אשר מוליך מערבה מצומת שריגים-ליאון ופולח מראות נוף ירוקים ופורחים. זה כביש מושלם כדי להיכנס באמצעותו לאווירה שקטה ורוגעת בזכות גבעות דרום שפלת יהודה הירוקות והרכות, עצי השקד המלבלבים ועצי השיזף והחרוב. ממש מול שער הכניסה למושב עגור פונה הכביש שמאלה בחדות אל סדרה קצרה ונדירה של עליות וירידות בתוך כדי פיתול, ומשם הוא זורם עד לקיבוץ בית ניר.

השלווה והניתוק מקיפים אותנו מכל עבר, ואנחנו מוקפים בשדות חיטה ירקרקים-מצהיבים מלא העין. גשמי העונה, שנטפו עד לאחרונה, הותירו את השדות ירוקים גם עמוק אל תוך חודש אפריל, ועל כך כמובן אפשר רק לברך, והחיטה מתנשאת לגובה נאה, ראשה זקוף, והיא נושאת גרעינים שטרם הבשילו. בעוד שבועות בודדים יהיו כל השדות האלה צהובים והשיבולים ירכינו את ראשיהן מעומס גרעינים כי רב.

היעד שלנו השבוע הוא שביל שמסומן בסימון שבילים כחול, והוא מתאים לכל סוגי הרכב בתנאי שנוהגים במתינות. כלים שמצוידים בהנעה כפולה בוודאי שלא ירגישו שהם ירדו מן האספלט אבל גם מכוניות נוסעים או ג'יפונים רכים עם הנעה קדמית לא יתקשו לצלוח את המסלול – ובתנאי שנוהגים בהם במהירות המתאימה ושמים לב לדרך. אורך השביל כולו הוא כשמונה קילומטרים ולאחר החמישה הראשונים מגיעים אל מפגש שבילים שלצידו נטוע סימון דרכים עשוי מעץ. חץ דהוי אחד מצביע צפונה אל שביל שמסומן בסימון שבילים ירוק, וזה אומר שאנחנו נמצאים במרחק של כשלושה קילומטרים מן היעד שלנו ומן הקפה המובטח (בתנאי כמובן שזכרנו להביא איתנו ערכת קפה, קומקום ומים).

מכאן הנוף נעשה מרהיב עוד יותר ככל שמטפסים על מדרון מתון אל שטח גבוה יחסית שממנו נפרש יופיים של שדות החיטה והשבילים החומים שחורצים דרכם. שדרת דקלים מקדמת את העוברים בדרך עם רחש הרוח שנושבת בכפות הירוקות. בקצה השביל, משמאל, נמצאת רחבה ועליה סוכת גפנים, וזה הסימון שלנו שהגיעה שעת קפה. אם התארגנתם נכון זה הרגע לשלוף את המחצלת והכיסאות המתקפלים, את ערכת הקפה והכיבודים השונים, ורגע לאחר הרתיחה אפשר להתרווח ולהמתין למופע.

לקראת 18:00 משלימות החסידות את ענייני היום שלהן ומתארגנות לשנת לילה, והן חגות במעגלים בתוך התרמיקה שנוצרת ככל שהחום שנקלט באדמה במהלך היום נפלט ונושא אותן איתו לגבהים. ריקוד החסידות לפני השינה פשוט מרהיב, כאשר הן נוטשות בזו אחר זו את הלהקה ודואות מעל שדות החרציות הצהובות כאילו הן לוקחות חלק במטס יום העצמאות.

החסידות מוצאות לעצמן מקומות על שני עצים גדולים בסביבה ומתיישבות עליהם לפטפוט אחרון לפני שינה. בשלב זה, עוד לפני אור אחרון, הקפה, ריהוט השטח ושקיות האשפה כבר אסופים ומסודרים ברכב ואנחנו ממשיכים בחזרה אל פיצול השבילים שממנו הגענו קודם.

הפעם אנחנו בוחרים את השביל שמוליך צפונה, לכיוון תל צפית שמתנשא לגובה של כמעט 200 מטרים, ובדרך חולפים לצד שדות חיטה נוספים ושדות חומוס ואספסת. שביל זה סלול רובו ככולו בכורכר והוא נוח יותר לנסיעה, ואנחנו כבר באור אחרון בשעת דמדומים. אם התזמון שלכם דומה לשלי נכונה לכם הפתעה: בבת אחת נדלקים האורות הצבעוניים של תחנת הכח 'צפית', והגבעות המאפירות נראות לפתע כמו לונה פארק צבעוני.

בהמשך, בתום כארבעה קילומטרים של שביל שמסומן בסימון שבילים ירוק, מגיעים אל צומת שבילים נוסף ובו פונים שמאלה, מערבה, אל שביל שמסומן בסימון שבילים שחור. עם השביל הזה עוקפים את תל צפית מימין (משמאל לשביל) ומתחברים אל שביל עם סימון כחול שמוליך עד יער חרובית. משם ממשיכים על כביש שחוצה את היער, ומגיעים איתו עד לכביש 383.

כך מגיעים: כותבים ב'ווייז': "קיבוץ בית ניר". משביל הכניסה לקיבוץ, לפני השער, פונים ימינה אל דרך כורכר כבושה לפי השילוט "דרך חקלאית", אל שביל עם סימון שבילים כחול.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל סיכום החג בדרך החיטה appeared first on TheCar.

אנשי הקרן הקיימת לישראל מדווחים לנו שהשנה נחת בישראל מספר שיא של כל הזמנים של עגורים, והאתר שבו הכי קל ונח לראות אותם מקרוב הוא כמובן אגמון החולה שלמרגלות הרי הגליל והגולן. אחד החידושים באתר הנהדר הזה הוא מרכז מבקרים שהולך ונבנה על שפת האגמון, וגם אם פתיחתו מתוכננת לספטמבר 2019 זה לא מונע מן העגורים לנחות ולהתנחל כבר כיום על גג המבנה שבבניה.

ספירת העגורים באגמון מבוצעת על-ידי צוות האתר, וביום הביקור שלי נספרו שם 51,000 מבעלי הכנף המרהיבים האלה, אשר לא מתרגשים יתר על המידה מכך שסופרים ומתעדים אותם. למעשה, נדמה שדווקא משום כך הם זזים כל הזמן ומקשים על הספירה. השטחים החקלאיים והפתוחים שסביב האגמון יהיו בית לעגורים עד לחודש פברואר או לאמצע חודש מרץ, אבל ממש לא כדאי לדחות את הביקור באגמון אלא להתייצב שם בהקדם האפשרי (הכניסה חינם) ועדיף להקציב יומיים לטיול כזה.

השעות המועדפות לטיול הן שעות הערב, שבהן נראה גוש הרי נפתלי כמסה כהה, גדולה ומאיימת, כמו גל ענק שמתרומם מכיוון מערב. מעל ההרים נעים עננים בכבדות ומכסים את פני השמש. לרגע נשטפים הרי הגולן באור, עם קרן שמש פרועה שמתגנבת ומרככת את תפאורת הסתיו הקודר והאפור. לפתע משתרר שקט, ואז הוא מופר על-ידי שתי שורות ארוכות של נקודות שהולכות וגדלות, כשהן מלוות בצלילי משק כנפיים ובצווחות רמות.

מוביל להקת העגורים שלוח כחץ קדימה, חותך את האוויר בחבטות כנף כבדות וחג מעל לשטחי ההצפה של החולה. הוא בוחן את נקודת הנחיתה המתאימה לו ונוחת יחד עם להקתו בחלק הרחוק של האגם, בהמולת קולות. בתוך המים מוצאות ציפורי הענק האלה מקלט לילה מפני טורפים, והן ישנות שם בעמידה. מפעילי אגמון החולה זיהו שחלק מן העופות עורך הקפה נוספת לפני השינה ונוחת בלב השטח, לא רחוק מן המים, באתר שאותו הם מכנים "הבר": לדבריהם, עגורים אלה מבלים את הזמן של לפני השינה כשהם "יושבים על הבר", אוכלים מעט, מפטפטים, וכאשר מכסה העלטה את השטח הם ממהרים לשוב אל אחיהם ולישון איתם שנת לילה בלב אגמון החולה.

בעולם ישנם 15 מיני עגורים וכולם עופות נודדים שניכרים בסגנון תעופה שעושה שימוש רב בדאייה. העגור שמוכר לנו בישראל הוא עוף גדול בגובה של כ-1.40 מ' (!) ומשקלו עשוי להגיע לחמישה ק"ג. עגורים הינם מונוגמיים לכל חייהם, והם גם מנהלים "משק בית" משותף שבו הם חולקים זה עם זה את מלאכת הדגירה וגידול הצאצאים. הם ניזונים ממזון צמחי, דו חיים ויונקים קטנים, ואגמון החולה הפך, מבחינתם, למקום רעייה מועדף בזכות שפע המזון שמוכן שם עבורם. במקור, עד לפני כעשור, נהגו העגורים לפשוט ולבזוז את השדות החקלאיים שבסביבת עמק החולה, והתענגו במיוחד על הבוטנים. הנזקים שגרמו לחקלאים יצרו כמובן יריבות אלימה, חד צדדית אמנם, אולם מלחמה זאת באה לידי סיום כאשר נפתחו "תחנות ההאכלה" הנדיבות באגמון החולה. התוצאה היא WIN-WIN-WIN: העגורים משמינים בנחת וללא מאמץ ומותירים את החקלאים לנפשם, ואילו אגמון החולה הפך לאחד ממרכזי הצפרות המרתקים והאהודים ביותר בעולם.

העגורים הם אמנם בין בעלי הכנף הגדולים והמרשימים שנודדים באזורנו, אבל המטיילים באתר נהנים גם מחברתם של נודדים אחרים: קורמורנים, שקנאים, חסידות וגם כ-30 מינים שונים של עופות דורסים.
כאמור, מומלץ להגיע בשעות אחה"צ והערב ולצאת לסיור לקראת שקיעה. אפשר להגיע עם אופניים או לצאת לסיור רגלי, אפשר להצטרף לסיור בעגלה שנמשכת באמצעות טרקטור, ואפשר לשכור במקום אופניים או קרוניות גולף חשמליות. כמעט מדי לילה מתקיים ספארי לילה, ובשעות הבוקר המוקדמות אפשר להצטרף לסיור השכמה עם הציפורים.

אגמון החולה 04-6817137.

כך מגיעים: נוסעים צפונה על כביש 90 לכיוון קריית שמונה, ואחרי שעוברים את צומת יסוד המעלה / אחוזת דוברובין (לפני שמגיעים לצומת כח) פונים ימינה, לפי השילוט.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש בעקבות העגורים לאגמון החולה appeared first on TheCar.