היום (ד', 20 בדצמבר), כשלושה חודשים בלבד לאחר ההכרזה הרשמית ועל אף כל התהפוכות והקטסטרופות שמתרגשות עלינו מאז ה-7 באוקטובר הארור, נחנך בהרצליה אולם התצוגה המחודש של סמארט והושקה אצלנו 'האשטאג 1' עם תג מחיר שמנבא את רף המחירים העתידי של מכוניות חשמליות בישראל.

בכתבה זאת נסקור את כל מה שחשוב לדעת לגבי סמארט-ג'ילי, החל בהיסטוריה שלה, דרך המוצרים שהיא מציעה ותציע בעתיד, וכלה במיצוב האפשרי שלה בתוך ים מותגים אחרים שיוצעו בארץ.

לפני הכל צריך לומר משהו על המחיר, שמתחיל ב-175,000 שקלים לרמת האבזור הבסיסית ונוסק עד ל-210,000 שקלים לגרסת 'בראבוס' המאובזרת והחזקה ביותר. כמו בסיפור הידוע על "הרבי והעז" – גם המחיר הזה עשוי ברגע הראשון להישמע אטרקטיבי, ודאי ביחס למחירי מכוניות חשמליות אחרות שמוצעות כיום בישראל.
אבל כאשר סוקרים את מספר המותגים הסינים החדשים שזורמים כרגע לאירופה ונתקלים שם באדישות רבה, מביטים על צניחת מחירי המכוניות שמתחוללת מזה כשנה בסין, באירופה ובארצות הברית, וזוכרים את ירידת המחיר העקבית של סוללות לרכב חשמלי – מותר להניח שמחירי המכוניות החשמליות בעולם יוסיפו לרדת ואין סיבה להעריך שהמצב בישראל יהיה אחר.

עוד דבר שצריך לומר על סמארט רגע אחרי אירוע ההשקה זה שהמסר הנוכחי היחיד שמופץ כרגע בנוסף למחיר, או אולי כדי להצדיק אותו, הוא "Designed by Mercedes". זאת למרות שתיאור מדויק יותר צריך להיות

"Designed by Mercedes, made in China by Geely". בלי קשר, המסר היותר חשוב של סמארט צריך בכלל להיות "Smart electric". במילים אחרות, מרצדס זה חשוב, אבל כרגע יותר חשוב שהמוצר הוא מכונית חשמלית.

Smart electric

סמארט-ג'ילי (או, בשמה הרשמי, Smart Automobile) – אמנם נושאת איתה חלק זעיר מן החזון המקורי שנהגה בין ניקולאס הייק – ממציא מותג השעונים 'סווטש' לבין קברניטי מרצדס לפני 29 שנים, אבל השבריר הזה מרוכז כרגע רק בשם המותג אשר נוצר במקור מראשי התיבות – "סווטש-מרצדס-ארט".

כמעט שום דבר אחר לא נותר מן הרעיון המקורי: לא האפשרות להחליף פאנלים של גוף הרכב כדי "להלביש" אותו בכל פעם בדרך אחרת בהתאם לאירוע, ובוודאי שלא המידות המקוריות הזעירות אשר ייעדו אותו לתנועה עירונית צפופה.

למען האמת, אחת מסיסמאות השיווק והמכירה של האשטג 1 מנסה להסביר ללקוחות שהמוצר החדש שמוצע להם הוא בעצם קרוסאובר גדול ולא 'פורטו' – אותה מכונית עירונית דו-מושבית קטנה שכל כך מזוהה עם המותג.
אל תתבלבלו: החברה החדשה והמוצרים החדשים שלה הם בסך הכל עוד מותג סיני שיתאמץ למצוא לעצמו מקום תחת השמש בין 40 מותגים חדשים אחרים שמציעים פחות או יותר את אותם דברים, ויהיה מאוד מעניין לגלות איזה סיפור הם יבנו לעצמם וללקוחות שלהם בשנים הקרובות.

כאשר מסתכלים מלמעלה, סמארט-ג'ילי הוא שילוב מעניין שמחבר בין האילוצים והצרכים של מרצדס – חברה שנאבקה לחתוך את ההפסדים לאחר ששפכה לתוך סמארט הרבה מיליארדי דולרים לאורך שלושה עשורים – לבין ג'ילי הסינית שהוכיחה את עצמה כקוסמת אלופה בבריאת מותגים יש מאין והנפקתם בבורסות השונות תמורת סכומי כסף דמיוניים.

סמארט-ג'ילי הוקמה בשנת 2019 כשנה לאחר שחברת האם של ג'ילי רכשה כמעט 10% ממרצדס-בנץ (ממש כפי שעשתה יצרנית רכב סינית גדולה אחרת – BAIC). באותה עת סמארט ייצרה שתי גרסאות של דגם אחד שפותח בשיתוף פעולה בינה לבין רנו.

מרצדס וג'ילי הקימו חברה משותפת חדשה, וכל אחת מהן השקיעה בה קרוב ל-400 מיליון דולר: רוב ההשקעה של מרצדס הייתה מסירת הבעלות בחברה המקורית ואילו רוב ההשקעה של ג'ילי הופנתה להקמת מפעל ייצור גדול וחדיש בסין, וזה כרגע אחד מבין שני מפעלים בסין שמייצרים את דגמי סמארט.

חלוקת התפקידים בין שתי בעלות הבית במיזם המשותף ברורה: ג'ילי אחראית למחקר ופיתוח, לתכנון הייצור, לרכש חלקים ולייצור המכוניות, כמו גם לשיווק שלהן בסין ולפיתוח העסקי, ואילו מרצדס אחראית לעיצוב, לשיווק באירופה ובמידה רבה גם למיתוג. פחות משנתיים לאחר הקמת המיזם חשפה סמארט-ג'ילי בתערוכת המכוניות של מינכן את מכונית הקונספט 'האשטאג 1', וזו הפכה בשנה שעברה למכונית אמיתית שהחלה להימכר בסין.

במקביל, סמארט מוסיפה לבנות את Smart Fortwo במפעל המקורי שלה בהאמבאך שבמזרח צרפת, אבל הייצור של זאת מסתיים ממש בימים אלה והמפעל צפוי להימכר או להיסגר.

מוקדם יותר השנה השיקה סמארט בסין את 'האשטאג 3', ובחודש אוגוסט מכרה סמארט-ג'ילי חלק מן הבעלות בחברה לקבוצת משקיעים בראשות חברת Tianqui Lithium – שהיא מפיקת הליתיום הגדולה ביותר בעולם. יחס הבעלות בין ג'ילי למרצדס לא השתנה כתוצאה מן הדילול הזה וההערכה היא שג'ילי גייסה כך למיזם המשותף כ-300 מיליון דולר.

מרצדס עם ג'ילי בפנים

האשטאג 1 והאשטאג 3 מבוססות על פלטפורמת SEA של ג'ילי שעליה בנויים מספר רב של דגמי ג'ילי, זיקר, וולוו, פולסטאר ועוד. תצורת SEA-E של הפלטפורמה הזאת היא הבסיס של שתי הסמארטיות וגם של וולוו EX30 וזיקר X. עם זאת, אורך בסיס הגלגלים של האשטאג 1 הוא 275 סנטימטרים, ממש כמו זה של זיקר X אבל ארוך ב-10 סנטימטרים משמעותיים מבסיס הגלגלים של וולוו.

מבחינת ממדים, רשימת הדגמים שמתמודדים מול 'האשטג 1' כוללת בין השאר את פולקסווגן ID.3 המחודשת, סקודה אניאק, BYD Atto3 יונדאי קונה החשמלית החדשה, טויוטה bZ4X ועוד, אבל המכונית שסמארט הכי הייתה רוצה לנצח היא מיני קאנטרימן.

הקלף החזק של האשטג 1 הוא העיצוב שלה – ובאופן מיוחד עיצוב הפנים – אבל לטוב ולטוב – רף האיכות הגבוה שלו לא מאוד שונה ממה שהתרגלנו אליו בשנים האחרונות אצל לא מעט יצרניות רכב סיניות.

אנשי סמארט דואגים להזכיר לכל מי ששוכח שהאשטאג 1 שלהם הוא "SUV", או שמא נאמר "קרוסאובר", והחזות הזאת דווקא מוסווית ביד אומן על-ידי עיצוב עגלגל שמזכיר שוב שהמתחרה האמיתית שלה היא מיני.

השטאג 1 הוא קרוסאובר חשמלי עם חמישה מושבים באורך 427 סנטימטרים, רוחב של 182.2 סנטימטרים וגובה של 163.6 סנטימטרים, הוא שוקל 1,820 קילוגרם, ולגרסת האבזור הבסיסית שלו, שנקראת 'פרו פלוס', יש מנוע אחורי בודד שמספק 272 כוחות סוס. המנוע מוזן מתוך סוללה עם תכולת אנרגיה של 66 קילוואט שעה אשר מספקת טווח נסיעה מוצהר של 440 קילומטרים בין טעינות. אפשר לטעון את הסוללה בטעינה ביתית בהספק של עד 22 קילוואט או בטעינה מהירה בהספק של עד 150 קילוואט.

גרסת ההנעה הכפולה, שמוצעת רק ברמת האבזור 'בראבוס', מספקת 428 כוחות סוס וטווח נסיעה מוצהר של 400 קילומטרים, וגם היא, כמו כל הגרסאות, מוגבלת למהירות מרבית של 180 קמ"ש.

בספטמבר השנה נוספה לדגמי סמארט מערכת הסיוע לנהיגה Mobileye SuperVision הייחודית מתוצרת מובילאיי הישראלית, אשר עושה שימוש בשני שבבי EyeQ5, מצלמה פנימית שמנטרת את מצבו של הנהג ועוד 11 מצלמות חיצוניות. גרסה זאת כוללת את "טייס הניווט החכם" שתוכנן כדי לקבל בעתיד הטמעה הדרגתית של נהיגה אוטונומית. המערכת מקבלת עדכונים דרך האוויר (OTA) ותציע לנהג פונקציות סיוע מתקדמות כמו עקיפה אוטונומית כולל שינוי נתיב בהתאם לתנאי התנועה בכביש, כניסה ויציאה אוטונומיות לכבישים מהירים וסיוע בעומסי תנועה.

סמארט החדשה: עבר הווה ועתיד

אפשר להתווכח האם המיצוב הנוכחי של סמארט בישראל, ואפילו באירופה, הוא נכס או נטל. מבחינה מסחרית סמארט נכשלה במשך 29 שנים כישלון מוחלט וזאת למרות מספר רב של ניסיונות לפתח ולשווק דגמים מאוד מיוחדים.

לצד שני הדורות של סמארט 'פורטו' ניסתה מרצדס (עוד בתקופת דיימלר-קרייזלר-מיצובישי) להציע את 'פורפור' – מכונית האצ'בק בעלת ארבע דלתות על בסיס מיצובישי קולט, והציעה גם גרסת רודסטר מדליקה ביותר.

ה'פורפור' יוצרה בהולנד במפעל נדקאר של מיצובישי (במקור של וולוו ומיצובישי) אבל פרויקט זה חוסל בשנת 2005 ובמקביל נגנז גם הרעיון לייצר קרוסאובר בברזיל. בשנת 2006, אחרי שנים של הפסדים, נסגרה חברת סמארט המקורית והפעילות שלה הוטמעה בתוך מרצדס עצמה למשך כ-13 שנים. דור המותגים השני והאחרון שלה פותח בשיתוף פעולה עם רנו, על בסיס הדור השלישי של 'טווינגו'.

אפשר לטעון שסמארט פשוט הקדימה את זמנה עם מכונית עירונית קטנה ודלת זיהום, אבל על שלושה דברים אי אפשר להתווכח: ראשית – החסות של סמארט תחת כנפי מרצדס לא הספיקה כדי להפוך את המיזם לרווחי, ממש כפי שמכוניות קטנות של מרצדס עצמה מעולם לא היו רווחיות. שנית, סמארט נכשלה מול מיני מפני שבשונה מן המותג הגרמני-בריטי היא מעולם לא הצליחה לבנות לעצמה סיפור שיהפוך אותה למיוחדת ואטרקטיבית. מיני, לעומתה, יצרה הווי שלם סביב הרכב ואיתו את ההצדקה לשלם מחיר פרימיום.

שלישית – סמארט החדשה היא עוד יצרנית של קרוסאוברים, אחת מיני רבות, עם הבטחה להשיק לפחות דגם חדש אחד בכל שנה ולהציע 6-7 דגמים בשנת 2027. רק אחד מהם, אם בכלל, יהיה מכונית עירונית קטנה כמו 'פורטו' המקורית.

ברבעון הראשון של השנה הקרובה אנחנו צפויים לראות בארץ את האשטאג 3 ובעקבותיו גם את האשטאג 5, וזה משאיר מקום להאשטאג 2 ו-4 שבטח יופיעו בהמשך, ככל הנראה כבר במהלך 2025. אף אחד מאלה לא ייוצר באירופה, וחלקם ייוצרו במקביל (או אך ורק) במלזיה.

סמארט-ג'ילי מתהדרת, כאמור, במדבקת "עיצוב על-ידי מרצדס" כמו גם במכירה מתוך האולמות של מרצדס. בדור המכוניות הקודם זה לא עבד אבל זה לא אומר הרבה לגבי הדור הנוכחי – בעיקר מפני שהפעם אנחנו ממילא בעידן הרכב החשמלי והמוצרים הן מכוניות חשמליות.

שאלת מיליון השקלים היא האם האשטג 1 מרעידה את אמות הסיפים של הרכב החשמלי בישראל והתשובה היא שמחירי המחירון של התאומה שלה לבית וולוו, EX30, מתחילים ב-190,000 שקלים ומגיעים עד 255,000 כלומר שיש כאן שיפור חשוב אבל לא דרמה מטורפת. יונדאי קונה, למען הפרופורציות, עולה 153,000 שקלים ואילו פולקסווגן ID. 4 עולה 254,000 שקלים, קצת יותר מן ה-246,500 שעולה טויוטה bZ4x.

לקוחות של סמארט יגיעו יותר מן השכונה של מיני קאנטרימן, שעולה בישראל 290,000 שקלים (עם מנוע בנזין כמובן), בעוד שמחירי ההשקה של האשטג הם 175,000 שקלים לגרסת Pro+ הבסיסית, גרסת Premium עולה 190,000 שקלים, גרסת 'בראבוס' עולה 210,000 שקלים ויש גם "גרסת השקה מיוחדת" שממנה מיוצרות 1,000 מכוניות בלבד (50 מתוכן נשלחו לישראל), שעולה 195,000 שקלים.

אפשר לומר שהאשטאג 1 היא כרטיס כניסה למרצדס במחיר זול ממחירה של טויוטה אך מצד שני זאת כרגע ג'ילי די יקרה, גם אם היא עוצבה על-ידי מרצדס.

לקריאה נוספת:

מאחורי כל פולסטאר עומדת ג'ילי

חברת מנועי הבעירה של רנו וג'ילי מתניעה ויוצאת לדרך

The post סמארט – ג'ילי מושקת בישראל. הנה כל מה שחשוב לדעת עליה appeared first on TheCar.

סמארט 'האשטאג 3' ייבנה על פלטפורמת SEA החשמלית של ג'ילי כאשר כמו בשאר הדגמים מרצדס אחראית על העיצוב החיצוני והפנימי ואילו ג'ילי אחראית על ההנדסה, הרכש, תהליכי הייצור והרכיבים.

אורכה של 'האשטאג 3' הוא כ-4.4 מטרים, וזה ממש אותו אורך כמו וולוו XC40  שאיתה היא חולקת את פלטפורמת SEA. אורך בסיס הגלגלים של סמארט – 278 סנטימטרים – ארוך יותר.

תמונות ריגול של הרכב החדש פורסמו לפני כחודש בסין לאחר שהוא נצפה שם בעת ניסויי כביש בתצורה כמעט מוגמרת, אם כי תמונות רשמיות (לא של גרסת הייצור הסופית) פורסמו על-ידי היצרנית עוד קודם לכן. על-אף שגם קודם היה ברור שמדובר בקרוסאובר גדול יחסית לדגמי סמארט המקוריים, רבים הופתעו לגלות שמדובר ברכב ארוך ורחב (180 ס"מ) אבל נמוך ביחס לקרוסאוברים, בגובה של 155.6 סנטימטר בלבד. למעשה הרכב נראה יותר כמו מכונית סטיישן קצרה מאשר קרוסאובר מנופח, משהו בסגנון של פולסטאר 3.

סמארט החלה אך לאחרונה לספק באירופה את 'האשטאג 1', הרכב החשמלי הראשון בגלגול המודרני שלה, והדגם החדש ארוך ממנו בכ-13 סנטימטרים ויקר ממנו. בכל מקרה מדובר בחריגה גדולה מן הרעיון המקורי שאיתו יצא המותג הזה לדרך בשנת 1996. אגב, סמארט לא מתכוונת לוותר על המורשת המקורית שלה ובהחלט תשיק דגם שיחליף את המכונית הקלאסית ביותר של המותג – סמארט 'פורטו', שהיא גם הדגם היחיד של המותג שעדיין נבנה מחוץ לסין. 'פורטו' הנוכחית, לצד רנו טווינגו, נבנית עדיין בעיר האמבך שבמזרח צרפת, על גבול גרמניה. אנשי סמארט מתכוננים לסיים את ייצור הדגם הזה באמצע השנה הבאה.

ל'האשטאג 3' יהיו שתי תצורות הנעה: אחורית, עם מנוע חשמלי יחיד שיספק 200 קילוואט (272 כ"ס), וכפולה, עם שני מנועים חשמליים שיספקו יחד 315 קילוואט (428 כ"ס).

The post סמארט תשיק בחודש הבא את #3 שתתחרה בפולקסווגן ID4 appeared first on TheCar.

בשבוע שעבר, כאמור, החלו מסירות ראשונות של האשטאג 1 בערים הגדולות של סין, בהן בייג'ינג, שנגחאי, גואנגג'ואו, שנזן, נאנג'ינג, האנגג'ואו, צ'אנגשה והפיי, וכל מי שמכיר את ההיסטוריה של המותג הזה לא יכול שלא להתרשם שכיום – עוד לפני השקת דגם ראשון של המיזם החדש – יש לו יותר מרכזי שירות (37) ואולמות תצוגה (133) מכפי שהיו לו כאשר היה שייך למרצדס ודשדש באירופה. עד לסוף השנה יהיו לסמארט 150 חנויות מכירות ושירות ברחבי סין.

ג'ילי, כפי שכתבנו כאן בשנת 2019, רכשה ממרצדס את מחצית הבעלות במותג המיוחד והלא מנוצל הזה, אשר עמד בפני פשיטת רגל. מיד לאחר מכן החלה ג'ילי לבנות עבור סמארט מפעל ייצור בעיר שיאן שבסין, במקביל להתחלת עבודות הפיתוח של דגמים חשמליים חדשים על בסיס פלטפורמת SEA שג'ילי פיתחה אצל וולוו. על גבי פלטפורמה זאת בנויות מכוניות מתוצרת וולוו, זיקר, פולסטאר ולוטוס.

Smart #1 הוא אמנם קרוסאובר קטן יחסית אבל זה הדגם הגדול ביותר בתולדות סמארט, עם בסיס גלגלים באורך 275 סנטימטרים, אורך של 427 ס"מ, רוחב של 182 ס"מ וגובה של 163.6 סנטימטרים. הממדים האלה דומים למדי לממדים של פולקסווגן ID.3 אבל זה רכב גבוה יותר בכמעט שבעה סנטימטרים. מעצבי סמארט שימרו קצת מן העיצוב המקורי אבל קברניטי החברה לא הותירו זכר לרעיון המקורי שנהגה בראשית שנות ה-80 של המאה הקודמת על-ידי מייסד יצרנית השעונים השוויצרית 'סווטש' – ניקולס האייק. בתחילת הדרך הגה הייק רעיון דומה מאד לזה שהפך את השעונים שלו לסטארט-אפ מטורף: לבנות מכונית עירונית קטנה, יעילה ולא יקרה ולאפשר ללקוחות להחליף פאנלים חיצוניים וחלקים בתא הנוסעים כדי להתאים אותה למצב הרוח ואפילו ללבוש. האייק דיבר על קיימות ויעילות כמעט שלושה עשורים לפני שאלה הפכו לבון טון בתעשיית הרכב, אלא שהפתרון שהוא הציע פשוט לא היה כלכלי.

לקראת סוף שנות ה-80 הייק פנה עם רעיון ה"סווטשמוביל" שלו אל מספר יצרניות רכב, וזה אף התקבל בהתלהבות על-ידי פולקסווגן שלקחה אותו לפסים מעשיים. הפרויקט המשותף לשתי החברות החל לפעול בשנת 1991 אבל חוסל שנתיים לאחר מכן בגלל פוליטיקות פנימיות וההעדפה של פרויקט המכונית העירונית הקטנה של פולקסווגן שנקראה 'לופו'.

מי שחטפה את ה'סווטשמוביל' בשתי ידיים הייתה דיימלר-בנץ (מרצדס) שניסתה להקים באמצעותו קונספט מהפכני ליצור רכב. בשנת 1994 מרצדס והייק הכריזו על הקמת חברה משותפת ולאחר עיכובים לא מעטים הושקה בשלהי שנת 1998 מכונית ראשונה מתוצרת סמארט. כעבור זמן לא רב רכשה מרצדס את חלקו של הייק במיזם, אבל על אף השקת מספר דגמים חמודים ויעילים החברה מעולם לא הצדיקה את ההשקעות שהושקעו בה וגרמה למרצדס  לאורך השנים הפסדים של מיליארדי דולרים. החיבור עם ג'ילי, לעומת זאת, הניב מפעל חדש ודגם חדש בתוך כשלוש שנים.

סמארט האשטאג 1 הוא קרוסאובר ייחודי שמצויד במנוע שמספק כ-270 כוחות סוס ומחובר לגלגלים האחוריים, כמו במכוניות קלאסיות מתוצרת 'סמארט'. המנוע מוזן מסוללת ליתיום-יון עם תכולת אנרגיה של 66 קוט"ש, והוא מבטיח טווח נסיעה מרבי של 560 קילומטרים לפי התקן הסיני החדש (כ-440 קילומטרים לפי תקן WLTP). את הסוללה הזאת, שמיוצרת על-ידי CATL, אפשר לטעון תוך 30 דקות מסוללה כמעט ריקה ל-80% באמצעות טעינה מהירה בקצב של 150 קילוואט.

#1 מוצע כעת בסין בשלוש גרסאות אבזור שמחיריהן מתחילים ב-27,000 דולר ומגיעים עד 35,000 דולר. הרכב נמכר בסין עם 4 שנות אחריות "מפגוש לפגוש" או עד 150,000 קילומטרים, 8 שנות אחריות לסוללה (או 150,000 ק"מ) וחמש שנות אחריות למערכות ורכיבים עיקריים. בנוסף לכך מוצע גם מגוון רחב של שירותים היקפיים, בתוספת תשלום, ובכלל זה אחריות מורחבת, שירותי איסוף והחזרה ללא הגבלה לביצוע טיפולים ותיקונים, שירותי חניה, טעינה חינם, רכב חלופי במקרה של תאונה ועוד.

התוכניות הרשמיות לשיווק סמארט באירופה ובישראל טרם נחשפו אבל ככל הנראה תוצג בתערוכת פריז, באמצע אוקטובר. מיד לאחר מכן תתחיל מכירה באמצעות האינטרנט, וכן באולמות תצוגה שממוקמים בסמוך לסוכנויות מרצדס. מסירה בפועל ללקוחות אירופאים תבוצע מיד לאחר סיום התקינה האירופאית שצפוי עד לסוף השנה הנוכחית. ככל הידוע, גרסת הבסיס של #1 בגרמניה תעלה כ-40,000 אירו, גרסת האבזור האמצעית תעלה כ-45,000 אירו ותהיה גם גרסת 'בראבוס' עם ביצועים ספורטיביים שנובעים משני מנועים שיניעו את כל ארבעת הגלגלים. גרסה זאת, היקרה ביותר, תעלה 47,500 אירו.

מכירות סמארט באירופה צפויות להתחיל בגרמניה, לאחר מכן בצרפת, איטליה, ספרד ופורטוגל, ובהמשך גם במדינות נוספות כמו נורבגיה, ורשימת המתחרים האירופאים שלו כוללת בין השאר את DS 3 E-Tense, פיג'ו e-2008 ואופל מוקה e. סמארט מתכוונת לאמץ את שיטת המכירות של טסלה ולמכור את האשטאג 1 במחיר קבוע וללא הנחות, בעיקר כדי לאפשר מכירה אינטרנטית פשוטה וברורה. לעומת זאת, סוכנויות סמארט באירופה יוסיפו למכור את סמארט 'פור טו' המזדקנת בשיטות המסורתיות עד סוף מחזור החיים של הדגם הזה, בשנת 2024.

לקריאה נוספת: חוכמה סינית: ג'ילי ומרצדס משקיעות 777 מיליון דולר בסמארט

The post סמארט #1 מתגלגלת בסין ובדרך לאירופה appeared first on TheCar.

למעשה, כאשר אומרים כיום 'פולסטאר', או אפילו 'וולוו', צריך בעצם לומר "פולסטאר' מבית ג'ילי" או "וולוו על-ידי ג'ילי", ועד לסוף כתבה זאת תבינו לא רק מדוע ג'ילי בונה ומטפחת הרבה מותגים בכלל, ומותגים חדשים בפרט, אלא גם מה עשויה להיות המשמעות של הסדר העולמי החדש שג'ילי מכתיבה לכלל תעשיית הרכב המסורתית.

ג'ילי, כפי שכבר כתבנו כאן במספר לא מבוטל של הזדמנויות, היא לא סתם יצרנית רכב אלא "תופעת טבע" שמחוללת שיבוש רציני ביותר בתעשיית הרכב העולמית, לכן קשה שלא לעקוב אחריה בפה פעור מתדהמה. מצד אחד, הנחישות והמהירות שבה ג'ילי פועלת מותירה באבק יצרניות רכב עם היסטוריה של 100 שנות ייצור ואף יותר, ומצד שני – ביחס לכל יצרניות הרכב האחרות – סיניות ולא סיניות – ג'ילי היא מודל יחיד במינו לשיתוף פעולה בריא בין ארגונים שונים מכל רחבי העולם, ובין חברות שגם מתחרות זו בזו.

"עובדת כיף" ראשונה לפני שממשיכים: בשנת 2010 ג'ילי עשתה את הצעד הנועז והמשמעותי הראשון שלה מחוץ לסין כאשר רכשה מידי פורד האמריקנית תמורת 1.8 מיליארד דולר את חברת המכוניות 'וולוו' (להבדיל מחברת המשאיות שאותה רכשה מאוחר יותר). בסוף השנה שעברה הנפיקה ג'ילי כ-18% מוולוו תמורת סכום שמייצג ערך חברה של כ-20 מיליארד דולר, כלומר פי יותר מעשרה מן הערך שבו היא קנתה אותה לפני כ-12 שנים (וגם בניטרול האינפלציה מדובר בהישג ראוי להערכה).

לזכות פורד צריך לומר שכבר ערב המשבר הכלכלי של 2008-2009 היא השליכה מעליה את רוב הנכסים שאותם היא לא הצליחה לנהל כראוי, בעיקר במחוץ לארה"ב, ובזכות זאת היא הייתה יצרנית הרכב היחידה מבין שלוש הענקיות האמריקניות שלא פשטה רגל. לגנותה צריך לומר שבעשור שבו היא הייתה בעלת הבית של וולוו (1999-2010) היא התערבה לשבדים קצת יותר מידי בעניינים. בשורה התחתונה, שורת הרווח, זה לא עבד.

רכישת וולוו הייתה אבן הדרך המשמעותית ביותר באודיסאה של ג'ילי בתחום הרכב עד לאותו רגע, מפני שבשונה מפורד – שייצרה מכוניות עוד לפני וולוו, לג'ילי היה הרבה מאד מה ללמוד ולקבל מן הרכש החדש שלהם, והם עשו עבודה מדהימה בלתת לשבדים גב חזק בלי להפריע להם לעשות את מה שהם טובים בו – לתכנן וליצור.

וולוו הפכה להיות המנוע הטכנולוגי מאחורי ג'ילי (שרכשה ארבע שנים קודם לכן את החברה הבריטית שייצרה את "המונית הלונדונית" וכבר הייתה הבעלים של שתי חברות לייצור רכב בסין). אנשי ג'ילי דחפו את השבדים להתמקד במה שהיה הכי נחוץ באותה תקופה בסין – רכב חשמלי והיברידי נטען ("רכבי אנרגיה חדשה"), ובמקביל לכך גם בהנדסה ופיתוח של פלטפורמות מודולריות אשר מהוות כעת בסיס גם למכוניות שנושאות את הסמל של וולוו וגם לאלה שנושאות כמה מן הסמלים האחרים בקבוצת ג'ילי, בראש ובראשונה ג'ילי עצמה.

במקביל, ובשונה מיצרניות סיניות אחרות שמואשמות בכך שקנו חברות כדי לינוק מהן טכנולוגיה ולאחר מכן זנחו אותן (ע"ע סאיק הסינית שרכשה את סאנגיונג הקוריאנית) – ג'ילי העצימה את וולוו והביאה אותה לשיאים המשמעותיים ביותר בתולדותיה מבחינת היקף מכירות, והיא פתחה עבורה את השוק הסיני והקימה בו מפעלי ייצור של וולוו.

הסיפור הקצר של פולסטאר

בשנת 2009, שנה לפני שפורד מכרה את וולוו לג'ילי, וולוו רכשה את Cyan Racing אשר הוקמה בשנת 1996 כקבוצת מרוצים שוודית שנקראה STCC Polestar והתחרתה באליפות שוודיה למכוניות תיור (STCC). פחות מעשור לאחר מכן כבר התקיימו יחסים צמודים בין קבוצת המרוצים לבין וולוו, והיא הפכה להיות "המשפרת הרשמית של מכוניות וולוו". הרכישה שלה, בשנת 2009, נועדה להפוך אותה למה ש"חטיבת M" של ב.מ.וו או AMG של מרצדס עושות עבור המותגים הגרמנים: כסף ממכירת מכוניות משודרגות ויקרות.

ההבדל בין וולוו לשלוש הגרמניות, שלכל אחת מהן יש חטיבה דומה, הוא לא רק שזאת של וולוו הייתה קטנה, צעירה וחסרת ניסיון או מיתוג ביחס אליהן, אלא שמאחורי וולוו ניצבת ג'ילי, חברה שסימן ההיכר הבולט ביותר שלה הוא זריזות ופיקחות עסקית. לי שופו, מייסד ג'ילי (חברה שהחלה את דרכה כיצרנית חלקי חילוף למקררים ונכנסה לתחום הרכב בתחילת שנות ה-80 עם רכישת חברה לייצור אופנועים) – בנה בתוך פחות משני עשורים רשת של חברות וארגונים שקשורים זה לזה ומזינים אחד את השני תוך שהם שמים יד על הטכנולוגיות המתקדמות ביותר ולא מפסיקים לקפוץ על הזדמנויות ולהתפתח.

פחות מחמש שנים לאחר רכישת וולוו, בשנת 2015, הפכו אנשיו את 'פולסטאר' למותג בפני עצמו, ובחודש יוני השנה הם הנפיקו את מחציתה בבורסה (באמצעות עסקת SPAC) לפי ערך של קרוב ל-20 מיליארד דולר – כלומר כמו השווי של וולוו עצמה. שנתיים לפני הפיכת פולסטאר למותג עצמאי הציגו אנשי וולוו מכונית תצוגה שנשאה את השם 'פולסטאר 1', ושנתיים לאחר ההפרדה העסקית מוולוו, בשנת 2017, הם כבר ייצרו בסין את הדגם העצמאי הראשון של פולסטאר.

לקריאה נוספת:

פולסטאר של ג'ילי בעקבות טסלה: קונספט לרודסטר חשמל

הסיפור המדהים של ג'ילי

קבוצת האחזקות ג'ה-ג'יאנג ג'ילי הולדינגס מפעילה כיום ארבע חטיבות עסקיות: רכבי נוסעים, כלי רכב מסחריים, חברת טכנולוגיה וחברת שירותי ניידות. בסיכום השנה שעברה הם ייצרו יחד כ-2.2 מיליון מכוניות וסך ההכנסות של הקבוצה עמד על 47.2 מיליארד דולר.

לאחר רכישת "המונית הלונדונית", וולוו ויצרנית רכב סינית נוספת, ובתוך כדי הקמת עשרות מפעלים גדולים וקטנים ברחבי סין, ג'ילי המשיכה ורכשה נתח מ'פרוטון' – יצרנית הרכב הלאומית של מלזיה שהייתה גם הבעלים של חברת 'לוטוס' הבריטית, ובמקביל התמידה בבריאת מותגים חדשים – החל מ'גיאומטרי' שמייצגת את חברת כלי הרכב החשמליים וה"מחושמלים" של ג'ילי רכב (במקביל נבראו גם מותגים סינים נוספים כמו 'Livan' שפחות מעניינים מחוץ לסין), ועד למותג ממוצא אחר שנסמך גם הוא על מכוניות של וולוו ונקרא Lynk &CO (ויגיע בקרוב גם לישראל), או מותג הפרימיום החשמלי 'זיקר'.

אחד השיאים האחרים של ג'ילי היה רכישה, כמעט עויינת יש לציין, של כ-10% מן הבעלות בדיימלר-בנץ (כיום מרצדס-בנץ). מה שמעניין זה שלמרות המהמורות בדרך לעסקה הזאת (אנשי ג'ילי ניסו בתחילת הדרך להשקיע במרצדס באמצעות הנפקת מניות מיוחדות וכשהגרמנים סרבו הם פשוט קנו מניות שלהם בשוק החופשי) – אנשי ג'ילי השכילו לפתח יחסי עבודה טובים גם עם מרצדס ולהוריד מהגב שלהם את המותג 'סמארט' שהסב לגרמנים הפסדים כמעט מיומו הראשון.
ג'ילי רכשה מחצית מן הבעלות ב'סמארט', הפכה (גם) אותו למותג חשמלי בלבד, והעבירה את הייצור של סמארט לסין. בקרוב ייוצאו מכוניות סמארט לאירופה וישווקו שם, ואז נקבל את 'סמארט מספר 1' – קרוסאובר חשמלי טהור בגודל קומפקטי (מה שנקרא אצלנו "משפחתי").

ג'ילי רכשה, כאמור, גרעין שליטה ביצרנית המשאיות וולוו ונתח בעלות בחטיבת המשאיות של דיימלר, וגם 35% מן האופרציה הכושלת של רנו בדרום קוריאה (סאמסונג מוטורס לשעבר).

מקוצר היריעה לא נתעמק כאן באחד הדברים המדהימים האחרים שג'ילי עושה מהר יותר מכל יצרניות הרכב האחרות בעולם – וזה השילוב בין עולמות הרכב לעולמות הטכנולוגיה שבהם טמון עתיד התחבורה. ראוי פשוט לחתום את הכתבה הזאת בשורה תחתונה שמסכמת את המנטליות העסקית של ג'ילי בתוך תעשיית הרכב "הישנה".

בחודשים הבאים תתגשם האסטרטגיה הממשלתית הסינית ומספר עשרות יצרניות רכב שעברו את סף האיכות וקיבלו רישיונות יצוא יתחילו לשווק מכוניות באירופה ובשווקים מערביים אחרים. בשעה שרוב היצרניות האלה תיאלצנה למתג את עצמן מאפס, ולהסביר לקונה מערבי מדוע עליו להאמין ולסמוך על מותגים שמיוצרים בסין ונקראים "גרייט וול" או "צ'רי" או "סקייוול" או "איוייז" – ג'ילי לא צריכה להציג מחדש את וולוו, סמארט או את לוטוס למרות שגם הן מיוצרות (כולן או חלקן) בסין. אפילו במקומות שבהם היא המציאה שמות חדשים (ומוזרים, יש לומר) כמו Zeekr או Lynk &CO אין לאלה מורשת סינית והם יכולים לתת לטכנולוגיה או למודלים העסקיים החדשים לדבר בשמם. בנוסף, ג'ילי מטפחת את מרכזי המו"פ והעיצוב של חברות שהיא קונה ולא "שותה" אותן לתוך סין, וכך נהנית מחדשנות ומאהדת הקהל האירופאי.

המנטליות העסקית של ג'ילי, שמבוססת על זריזות ויכולת מופלאה לעבוד עם ארגונים זרים ועם אנשים עם מנטליות ותרבות שונה מאד מזאת הסינית (ע"ע השת"פ עם 'מובילאיי' הישראלית), מאפשרת לקבוצה הזאת לפתח את הטכנולוגיות המובילות בתעשיית הרכב או לשים עליהן יד, ולחלוק אותן בין כל החברות והארגונים שתחת המטריה של חברת האחזקות. במקביל, אנשי ג'ילי מנפיקים בנדיבות נתחים לא קטנים מן החברות שהם רוכשים ולא מתעקשים להחזיק בבעלות מלאה – מפני שכך הם משיגים את המימון לו זקוקה כל חברה כדי להתפתח.

הדוגמה של לוטוס הבריטית, שבה ג'ילי מחזיקה נתח של 51%, ממחישה את השיטה. לוטוס היא אמנם סמל בריטי עתיר אמוציות עם הישגים חשובים בספורט מוטורי, אבל כמו כמעט כל יצרניות הרכב הבריטיות היא הלכה מדחי אל דחי במשך שנים ונמצאה רוב הזמן על פי התהום הכלכלית. תחת ג'ילי (ופרוטון) לוטוס מפתחת מכוניות חשמליות מתקדמות שאותן היא תבנה בסין, והתוכנית היא שבתוך כחמש שנים לוטוס תייצר בכל שנה כ-90,000 מכוניות חשמליות, שזה יותר ממה שהיא ייצרה מאז הקמתה. בתזמון הנכון, אולי אפילו לא בעוד הרבה זמן – ג'ילי מתכוונת להנפיק את לוטוס בבורסה לפי ערך חברה שמוערך ב-7 עד 8 מיליארד דולר, והנפקות דומות מתוכננות גם למותגים אחרים ואולי אף לכל חטיבת כלי הרכב המסחריים שלה.

בתוך פחות משלוש שנים מתכוונת ג'ילי לייצר ולמכור בכל שנה כ-1.2 מיליון מכוניות מתוצרת וולוו, כ-150,000 מכוניות מתוצרת 'סמארט', וכ-290,000 מכוניות מתוצרת 'פולסטאר'. אז אם עד היום לא שמעתם על המותג 'פולסטאר' זה ממש בסדר, מספיק שתזכרו שמאחוריו ניצבת ג'ילי.

לקריאה נוספת:

ג'ילי בעקבות טסלה: שיגרה לחלל 9 לוויינים עבור קישוריות ונהיגה אוטונומית

ג'ילי קנתה את יצרנית הטלפונים החכמים מייזו. למה בעצם?

האם 'LYNK & CO' תשנה את הדרך שבה משתמשים באופנועים בעולם?

The post מאחורי כל פולסטאר עומדת ג'ילי appeared first on TheCar.

ג'ילי, שהיא גם אחת מבעלות המניות הגדולות במרצדס (מחזיקה בכמעט 10% מן החברה) תשקיע 388.77 מיליון דולר במיזם, ומרצדס תשקיע סכום זהה, כאשר המטרה המוצהרת של השתיים היא "לבנות כלי רכב לקטגוריית הפרימיום, שיהיו חשמליים וחכמים".
המפעל החדש של סמארט, ומכרז המחקר והפיתוח, יוקמו בעיר החוף הסינית נינגבו, לאחר שהמיזם קיבל, כאמור, את כל האישורים הרגולטוריים הנחוצים ממשלת סין. שתי החברות מתכוונות להתרכז במכירות של המכוניות החדשות בעיקר בשוק הסיני, האירופאי והאמריקני, ו"חלוקת התפקידים" ביניהן היא שהגרמנים יעסקו בעיקר בעיצוב החיצוני והפנימי של הדגמים ואילו הסינים יובילו את הנדסת המכוניות והטמעת הטכנולוגיות. לכל אחד מן הצדדים יהיו שלושה נציגים בדירקטוריון החברה, אולם יושב הראש של מועצת המנהלים ימונה על-ידי הסינים.

ג'ילי הוא ככל הנראה "סיפור סינדרלה" המרתק ביותר בתעשיית הרכב הסינית, ובשורה התחתונה שלו החברה הזאת מחזיקה, כאמור, בכ-10% ממרצדס, בבעלות מלאה ב'וולוו' וב'מונית הלונדונית', במחצית הבעלות ב'פרוטון' המלזית, ובאמצעותה גם ב'לוטוס' הבריטית. בנוסף, החברה הקימה את המותג 'לינק-אנד קו' שמבוסס על דגמי וולוו, ואת המותג החשמלי 'גיאומטרי'.

לפני כתשעה חודשים עשתה ג'ילי טובה גדולה מאד למרצדס כאשר רכשה ממנה את מחצית הבעלות בחברה המדדממת 'סמארט', אשר צברה הרבה מאד הפסדים כמעט לכל אורך חייה. כפי שכבר פרסמנו כאן בעבר, כל המכוניות העתידיות של סמארט יהיו חשמליות והחברה תפסיק לייצר דגמים חדשים עם מנועי בעירה פנימית. הדגמים הנוכחיים של החברה צפויים לרדת מקווי הייצור כבר בתוך כשנתיים מהיום. בהמשך תתרחב סמארט אל מעבר לנישת מכוניות המיני העירוניות של שניים וארבעה נוסעים גם אל נישת הסופר-מיני.

מייסד ג'ילי והיו"ר שלה, המילארדר הסיני לי שופו, אמר ש"אנחנו מכבדים לחלוטין את הערך של סמארט, וכשותפים שווים אנחנו מחויבים לקידום המותג 'סמארט' ברחבי העולם". בינתיים, עד השמפעל בסין יוקם ויתחיל להפיק את הדגמים החדשים, מרצדס ממשיכה לייצר את הדגמים הנוכחיים בצרפת ('פור-טו') ובסלובניה ('פור-פור'), בשיתוף פעולה עם רנו.

במקביל מרצדס מתכוננת כבר לעידן שלאחר העברת הייצור לסין, והיא מתכוונת להשקיע כ-560 מיליון דולר בשדרוג המפעל של סמארט בעיר המבאך, צרפת, כדי להכין אותו לייצור של סדרת המכוניות החשמליות הקטנות יותר מבין מגוון דגמי המותג החשמלי של מרצדס – EQ.
אגב, "הקשר ההיסטורי" בין מרצדס לב.מ.וו. לא נפרד גם בכל הקשור ל'סמארט' ולמותג הבריטי-גרמני 'מיני': כחודש לפני ההודעה של ג'ילי ומרצדס הכריזו אנשי ב.מ.וו. על הקמת מיזם משותף עם חברת 'גרייטוול' הסינית לייצור בסין של מכוניות חשמליות תחת המותג 'מיני'.

The post חוכמה סינית: ג'ילי ומרצדס משקיעות 777 מיליון דולר בסמארט appeared first on TheCar.

מוקדם יותר השבוע פרסמנו הערכות שהופצו בעולם בנוגע להחלטות שאמורות להתקבל בדיימלר-בנץ בנוגע לעתידה של החטיבה המפסידה הזאת, אבל בשונה מכפי שפרסמנו מסתבר שדיטר זטשה, יו"ר דיימלר-בנץ, לא המתין לסיום התפקיד שלו, בחודש מאי הקרוב, והספיק להשאיר ליורש שלו, אולה קאליניוס "שולחן נקי" לפחות בנושא הזה.
סמארט, אשר עד כה פעלה כחטיבה בתוך מרצדס ולכן גם לא פרסמה דוחות כספיים נפרדים, תועבר בשלמות לחברה חדשה שתהיה בבעלות משותפת, ושווה, של השותפות הגרמניה והסינית. החברה החדשה תפעל תחת פיקוחה של מועצת מנהלים שבה יהיו לכל צד שלושה נציגים.

כל הדגמים החדשים של 'סמארט', לפחות בטווח הנראה לעין, יהיו חשמליים בלבד, והדבר המעניין ביותר הוא שהם לא יתבססו על טכנולוגיה של מרצדס אלא דווקא על טכנולוגיה של ג'ילי (שחלקה מגיע מוולוו). הסינים יהיו אחראים בלעדית גם לייצור – כלומר שכל מכוניות סמארט העתידיות ייוצרו באופן בלעדי בסין, ואילו תפקידם של הגרמנים בשותפות הזאת יהיה העיצוב והמיצוב של כל דגמי המותג המתחדש – וזאת באמצעות רשת סדנאות העיצוב הגלובלית של מרצדס.

סמארט תסיים את שיתוף הפעולה שלה עם רנו, אשר ממילא התכוונה לפרוש ממנו, כלומר שדור חדש של 'טווינגו', אם יהיה כזה, לא יהיה קשור לסמארט. סמארט, לעומת זאת, תיכנס גם לפלח השוק של מכוניות סופר-מיני (קטגוריית 'פולו' ו'פיאסטה') – וגם אלה יהיו מכוניות חשמליות טהורות.

לקריאה נוספת: חבל הצלה: האם ג'ילי הסינית תציל את 'סמארט' הגרמנית?

אחת הסיבות לכך שמרצדס ממהרת להעביר אחריות על סמארט היא שמרצדס עצמה נכנסה בשנתיים האחרונות לתחום הרכב החשמלי. מרצדס השיקה בשנה שעברה את מותג החשמליות הטהורות ' EQ ', ובמקביל לצמצום הייצור של דגמי סמארט הנוכחיים בצרפת – לקראת תחילת הייצור של דגמים חדשים בסין החל בשנת 2022 – היא תכין את  מתקני הייצור הנוכחיים ב"סמארטויל" (העיר האמבאך שבחבל לוריין על גבול צרפת-גרמניה) לייצור דור חדש של מכוניות חשמליות תחת המותג EQ. מרצדס תשקיע במפעל שבצרפת כחצי מיליארד אירו (שזה כנראה פחות מכפי שסמארט מפסידה בכל שנה כיום).

ג'ילי מחזיקה כ-9.7% מן הבעלות בדיימלר, מה שעושה אותה לבעלת המניות הבודדת הגדולה ביותר בחברה, ובלי קשר לשותפות החדשה בסמארט יש לשתי החברות מיזם משותף אחר בתחום שירותי הניידות.

לי שופו, בעל השליטה ב'ג'ילי', צוטט בהודעה המשותפת של שתי החברות לעיתונות כשאמר: "אנחנו מכבדים את הערך של 'סמארט'. לחברה זאת יש משיכה מיוחדת וערך מסחרי גבוה, ג'ילי ודיימלר מצפים לפרויקט החדש והמאתגר הזה שבאמצעותו נוכל לקדם כלי רכב חשמליים לקטגוריות הפרימיום ולספק חוויית שימוש מלהיבה ללקוחות שלנו. כשותפים שווים אנחנו מחויבים לקידום המותג 'סמארט' בעולם. אנחנו נמנף את הניסיון ואת היכולות הגלובליות שלנו בניהול המותג, מחקר ופיתוח, ייצור, ניהול שרשרת אספקה וניהול בתחומים אחרים. הסינרגיות משיתוף פעולה זה יניבו תועלות הדדיות ובמקביל נמשיך לפתח עבור 'סמארט' טכנולוגיות בתחומי הקישוריות כדי להוסיף ולהוביל בתעשייה בשעה שהיא עוברת שינוי גדול".

The post ג'ילי הסינית רכשה מחצית מן הבעלות ב'סמארט' appeared first on TheCar.

כפי שדיווחנו כאן מוקדם יותר השבוע, בהתבסס על דיווח בעיתון הגרמני החשוב 'הנדלסבלאט', לאנשי מרצדס נמאס לשרוף כל שנה בין חצי מיליארד ל-700 מיליון אירו בחטיבת 'סמארט', והם מתכוונים להחליט עד סוף השנה הנוכחית כיצד לפעול. בדיווח שלנו העלנו בין השאר את האפשרות שסמארט תימכר לג'ילי, ולדברי שלושה אנשים מקורבים לעניינים, שאנשי ה'פייננשל טיימס' שוחחו איתם – זה פחות או יותר מה שעתיד לקרות.
לדברי העיתון, בג'ילי מקווים להשלים את השיחות ואת ההסכמות העקרוניות לגבי עסקה כזאת ממש בימים הקרובים כדי להכריז עליה כבר במהלך תערוכת המכוניות הבינלאומית של שנחאי, שתיפתח לקהל ב-16 באפריל הקרוב. מה שעלול למנוע עסקה כזאת הוא טיב היחסים בין הסינים לגרמנים, שבו – ככל הנראה – מעורבים גם שיקולי אגו וגם שיקולים מדיניים ופוליטיים.

לקריאה נוספת: ג'ילי לקחה את שבדיה וכעת רוצה את העולם

כרקע לדברים כדאי לדעת שג'ילי היא חברה בבעלות פרטית וציבורית, חלקה נשלט על-ידי לי שופו שהוא אחד מעשירי סין והעולם בכלל, וחלקה נסחר בבורסה בהונג קונג. למרות זאת, ג'ילי – כמו כל יצרניות הרכב הסיניות – נתמכת במידה רבה על-ידי הממשל הסיני המרכזי ונהנית גם מתוכניות ממשלתיות שונות לקידום הטכנולוגיה החשמלית, ולרכש של טכנולוגיה מערבית. מבין כל יצרניות הרכב הסיניות ג'ילי עשתה את המהלכים הנועזים ביותר של רכישת יצרניות רכב מערביות. דונגפנג אמנם רכשה נתח מן הבעלות בפיג'ו-סיטרואן, ו-SAIC קנתה את שרידי חברת רובר הבריטית, אבל ג'ילי קנתה את וולוו השבדית ואת יצרנית "המונית הלונדונית", נתח מיצרנית המשאיות 'וולוו' (חברה נפרדת מחברת המכוניות), וגם את השליטה בחברת 'פרוטון' המאלזית ובאמצעותה את 'לוטוס' הבריטית.

הצעד הדרמטי ביותר של לי שופו ושל ג'ילי עד כה היה ניסיון לקנות בהסכמה ובמחיר נמוך ממחיר השוק נתח משמעותי ממניות דיימלר בנץ, ומשניסיון זה לא עלה יפה ג'ילי קנתה – כמעט ב"השתלטות עויינת", 9.7% ממניות דיימלר-בנץ תמורת כ-9 מיליארד אירו – מה שעושה אותה בעלת המניות הבודדת הגדולה ביותר בחברה. מיותר לציין שהגרמנים – גם במסדרונות מרצדס וגם בממשלה הגרמנית, "לא עפו" על דריסת הרגל הסינית בקודש הקודשים שלהם.

למרות העובדות האלה, ייתכן שההתייחסות ל'סמארט' תהיה שונה מאד, בעיקר מכיוון שמצבה כל כך גרוע. כפי שכתבנו כאן מוקדם יותר השבוע, עד היום נהנתה החברה הזאת מן הסנטימנטים של מי ש"גדלו" במרצדס ויש להם אמוציות כלפי המותג, אבל על שולחנו של היו"ר החדש של החברה, השבדי אולה קאליניוס, מונחות כעת הכרעות כבדות משקל בנוגע לעתיד החברה הגרמנית בעידן כאוטי מאד של תעשיית הרכב – וזה לא זמן למשחקים עם חברה שגוזלת כסף מן הקופה במשך 20 שנים ברציפות. בנוסף, ייתכן שענייני האגו הגרמני נרגעו מעט, כפי שמעידה עסקה שבוצעה בין מרצדס לבין ג'ילי בחודש אוקטובר שעבר בנוגע לשירותי ניידות בסין.

מאידך – בממשל הגרמני, כמו במדינות מערביות נוספות – מוטרדים מאד מן התוכניות (והמעשים) הסיניות לרכישת נכסים אסטרטגיים במערב, ולאחר הרכישה המפתיעה של נתח הבעלות בדיימלר-בנץ העבירו המחוקקים הגרמנים חוק שמאפשר לממשלה הגרמנית למנוע השקעות בשיעור של יותר מ-15% של חברות גרמניות על ידי חברות ממדינות שלא חברות באיחוד האירופאי. לדברי אנשי ה'פייננשל טיימס' – גם אנשי דיימלר וגם אנשי ג'ילי סרבו לפי שעה להגיב על הידיעה שלהם.

גלגל הצלה

מבחינתנו, כצופים מן הצד, נראה שרכישת מחצית מן הבעלות בסמארט על-ידי ג'ילי, או אפילו בעלות מלאה, היא בוודאי אפשרות עדיפה הרבה יותר מאשר סגירה של החברה הזאת – וזאת בעיקר – כפי שכתבנו כאן – רגע לפני שהמודל המקורי של סמארט, שהוא מכונית עירונית מתוקה וידידותית לסביבה, יכול לממש את הפוטנציאל שהיה טמון בו מיומו הראשון. אנשי סמארט כבר הודיעו שהחל בשנה הבאה כל המכוניות שלהם יונעו אך ורק על-ידי מנועים חשמליים, וסין, בזכות תמיכה ממשלתית מאסיבית – שואפת להוביל את תעשיית הרכב החשמלי העולמי.
המכירות של סמארט התדרדרו בשנה שעברה לכ-129,000 מכוניות בלבד, ואין ספק שהשוק הסיני לבדו יכול לעכל מספר כזה בתוך חודשים בודדים, כלומר שפוטנציאל המכירות העולמי של 'סמארט', תחת הנהגה סינית וייצור בסין – יכול להיות גדול פי כמה וכמה. מבחינתנו, כמי שמשתמשים בטלפונים חכמים מתוצרת קוריאה וסין – האם באמת משנה אם סמארט תיוצר בצרפת או בזאיג'יאנג שבמזרח סין?

The post חבל הצלה: האם ג'ילי הסינית תציל את 'סמארט' הגרמנית? appeared first on TheCar.

לדברי מקורותיו של העיתון – ההנהלה החדשה של חברת דיימלר, חברת האם של מרצדס ושל סמארט, אמורה לקבל עד לסוף השנה הנוכחית החלטה אם לסגור את סמארט ולקטוע רצף של כ-20 שנות הפסדים, כלומר "להפסיק לזרוק כסף טוב אחרי כסף רע" – או לתת למותג הזה הזדמנות נוספת וחיים חדשים תחת שותפות עם יצרנית רכב סינית.

איך שלא נהפוך את זה, הקונספט מאחורי 'סמארט' היה נכון ביום היוולדו, ונכון גם בכל נקודת זמן לאורך חייו רצופי התלאות, אבל כפי שכותבים אנשי העיתון בפראפרזה על ביטוי גרמני – "החברה הזאת אף פעם לא עמדה מתחת לכוכב הנכון", וכנראה שהם מתכוונים לכך בתרתי משמע. באופן אירוני, הקונספט של 'סמארט' נכון היום הרבה יותר מכפי שהיה אי פעם בעבר – ולמרות הכל – במבחן התוצאה מדובר בחטיבה שעולה כרגע לדיימלר חצי מיליארד אירו בשנה, כל שנה, במקום שתהיה רווחית.

העובדות, כפי שמצוטטות בכתבה, פשוטות, ומובילות למסקנה הרציונלית הקרה לפיה המותג הזה צריך להיסגר. עד היום ניהלו את החברה מנהלים שהיה להם קשר רגשי כזה או אחר עם המותג, וגם תעשיית הרכב "חשבה" בדרך שונה מכפי שהיא "חושבת" כיום, וזה הקנה ל'סמארט' חומת הגנה למרות שמעולם לא הייתה שביעות רצון מן הביצועים העסקיים של החטיבה הזאת. החל מחודש מאי הקרוב יחליף השבדי אולה קאליניוס את דיטר זטשה כיו"ר מועצת המנהלים של החברה, ולאחר צניחה של כ-30% ברווחי החברה בשנה החולפת לאף אחד אין יותר מידי סבלנות להפסדים של חטיבת מכוניות המיקרו.

הנתון היחיד שיכול לשנות את ההחלטה, דווקא בגלל או בזכות השינויים המשמעותיים שמתרחשים כיום סביב תעשיית הרכב, יהיה האפשרות לבצע שינוי מהיר במיקוד של החברה תוך כדי שינוי מבנה ההוצאות שלה, והפיכתה לחטיבה רווחית על-ידי העברת בסיס הייצור לסין.

עולם מופלא, וקשה

הרעיון שמאחורי 'סמארט' החל להתגבש כבר לפני כ-35 שנים (!) במוחו היצירתי של ניקולס הייק, מי שהיה הבעלים של יצרנית השעונים האופנתיים הנודעת 'סווטש', וחייבים להודות שכיום הוא נראה יותר נכון מאי פעם בעבר. מדוע אנחנו צריכים מכונית גדולה ששוקלת טונה וחצי כדי להסיע אדם אחד או שניים בתוך עיר צפופה, ובתוך כדי כך גם לזהם את האוויר ולגזול שטח נדל"ן יקר כאשר צריכים להחנות אותה? בנוסף, מדוע אנחנו צריכים מנוע בנזין או דיזל גדולים ומזהמים אם כל מה שאנחנו רוצים זה להגיע מנקודה לנקודה בתוך העיר?
הייק התחיל להשתעשע ברעיון של לייצר מכונית קטנה, שתהיה אופנתית – ובעיקר נחשקת – ממש כפי שהשעונים שלו היו נחשקים: בזכות העיצוב שלה, ובזכות האפשרות להחליף פאנלים פלסטיים על המכונית כדי "להלביש" אותה בהתאם לאירוע ולמצב הרוח של מי שנוהג בה.

ניקולאס הייק ניסה לקדם את הרעיון שלו עם חברת פולקסווגן, שהחלה לעבוד עליו ובסופו של דבר פיתחה בעצמה את 'לופו' הקטנה, ואז הוא התגלגל אל מרצדס-בנץ אשר סבלה באותה תקופה מתדמית של יצרנית מכוניות גדולות, כבדות ויוקרתיות שמיועדות לאנשים זקנים. מרצדס הרימה את הכפפה ויצרה עם הייק שותפות, אבל כאשר עלויות הפיתוח האמירו וטפחו הוא נאלץ לפרוש ומרצדס לקחה את העניינים לידיים והקימה את חטיבת 'סמארט'.

כדי שלא להאריך יתר על המידה אפשר להתרכז בקצרה בשלושה אלמנטים עיקריים של הקונספט הגאוני הזה. ראשית, סמארט צריכה להיות מכונית עירונית קטנה, לשניים או ארבעה נוסעים, עם מנוע אחורי וממדים (של הגרסה הקצרה) שצריכים לאפשר לה לחנות בניצב למכוניות האחרות כדי לזכות ביתרון משמעותי בקרב על מקומות חניה בעיר. מכונית קטנה יכולה להסתפק במנוע קטן, וכבר מיומה הראשון נעשו ניסיונות להשתמש בהנעה אלטרנטיבית – בעיקר חשמלית, כדי למקסם את הערך הידידותי לסביבה.

שנית, כדי שהמיזם יהיה רווחי, ויתגבר על הבעיה שאנשים לא רגילים או מוכנים לשלם הרבה כסף על מכונית קטנה ולא נוחה – המכונית הזאת חייבת להיות אופנתית, עם "תדמית עשירה", ובעיקר "מגניבה". 'סמארט' נולדה באותה תקופה שבה ב.מ.וו. השקיעה במגניבות של המותג 'מיני' ולכן ההשוואה בין שני המותגים האלה מתבקשת מאליה.

שלישית, דווקא מפני שסמארט הייתה נטע זר בתוך דיימלר, ומכיוון שהיא אתגרה את החברה עם שיטות ייצור שונות מאד ועם שיקולים כלכליים אחרים לגמרי, זאת הייתה הזדמנות מיוחדת עבור החברה הזאת להגות קונספט מהפכני של ייצור רכב – במסגרת פארק תעשייה שבו ספקיות המשנה מייצרות ומפתחות את המכונית במקביל ליצרנית הרכב. עד היום נחשב הפרויקט הזה, שהוקם בעיר האמבאך שבחבל לוריין שבמזרח צרפת, על גבול גרמניה, ליחיד ומיוחד בתעשיית הרכב.

סמארט המקורית הוצגה לראשונה בתערוכת פרנקפורט בשנת 1997, ומכירותיה החלו שנה לאחר מכן. מאז טפחה המציאות על פני היזמים והחוזים פעם אחר פעם, ובניגוד מוחלט לב.מ.וו. ו'מיני', סמארט מעולם לא הצליחה להתרומם. בשנת הייצור הראשונה שלה יוצרו כ-80,000 יחידות, ובשנת השיא נמכרו כ-150,000 מתוך כ-200 אלף בשנה שתכננו אנשי מרצדס למכור. את השנה שעברה הם סיימו עם כ-129,000 בלבד, ולא בגלל שאין צורך במכונית עירונית מושכת ואטרקטיבית או מי שמוכן לשלם תמורת מכונית כזאת. לשם השוואה, 'מיני החדשה' מכרה כבר בשנה הראשונה שלה 144 אלף מכוניות, ובסיכום השנה שעברה מסרה ללקוחותיה 362 אלף מכוניות.
אחת הסיבות לחוסר ההצלחה של סמארט היא שבמסגרת מאמציהם לחסוך בעלויות ייצור הגרמנים בנו מכונית שנתפשה מיומה הראשון כלא מספיק איכותית, ולמרות ניסיונות מאד מאומצים לבנות סביבה תדמית צעירה ו"מגניבה" – הם לא הפכו את המותג 'סמארט' למספיק נחשק או מיוחד. כאמור, עד היום צבר מיזם זה הפסדים של מיליארדי אירו, ולהערכת אנליסטים הוא מפסיד כיום בין 500 ל-700 מיליון אירו בשנה.

לפני שבע שנים, במטרה לחסוך בעלויות הייצור, התחברה מרצדס עם רנו, והשתיים פיתחו את הדור הנוכחי של 'סמארט' (שהושק ב-2014) במקביל לדור הנוכחי של 'טווינגו'. הגרסה הארבע מושבית של סמארט מיוצרת בסלובניה יחד עם רנו טווינגו, והגרסה הדו-מושבית מיוצרת בצרפת. אלא שגם רנו לא רואה ברכה בטווינגו, והיא כבר הודיעה שאין בכוונתה להמשיך עם הדגם הזה מעבר לתקופת ההסכם הנוכחי בין החברות, שמסתיים בשנת 2022.

הקדימה את זמנה

אף דבר מכל הנחות היסוד של ניקולאס הייק באמצע שנות ה-80 לגבי הצורך במכונית עירונית קטנה ואופנתית לא הוכח עד היום כלא נכון, והמסקנה הבלתי נמנעת לכן היא שהמותג הזה לא המריא לא בגלל שלא היה בו צורך אלא בגלל הדרך שבה הוא נוהל. כיום, יותר מאי פעם בעבר, הערים צפופות וגדושות ולקוחות פתוחים לקבלת כלי רכב שונים ומשונים – כפי שמוכיחה לנו האינפלציה במספר הקורקינטים שמפוזרים ברחבי הערים. עובדה זאת, אגב, רק מחזקת את תחושת הכישלון מפני שקברניטי סמארט לא ידעו לקחת את המיתוג שלו – שבו הושקעו מיליונים רבים במהלך 20 השנים האחרונות, ולהפוך אותו ל"מותג ניידות" (Mobility) אשר מוכר שירותים וכלי רכב לניידות אישית.
סגירת המותג סמארט בשנת 2019 – רגע לפני שכל הקצוות מתחברים והמותג ממריא – תהיה לא פחות מאשר טראגית.

ובכל זאת, לא הכל אבוד. ראשית לכל, אנשי דיימלר מינו לא מכבר את הגב' קתרין אדט בת ה-46 כמנהלת החטיבה, ועל כתפיה הוטלה המשימה להפוך את המותג הזה לרלבנטי ואטרקטיבי. אחת ההחלטות שכבר התקבלו בחברה היא שהחל בשנה הבאה כל מכוניות סמארט שייוצרו יהיו חשמליות בלבד, כלומר שלא ייוצרו עוד מכוניות עם מנועי בעירה פנימית.

שנית, המיליארדר הסיני לי שופו, ששולט גם ביצרניות הרכב וולוו וג'ילי, רכש בשנה שעברה כמעט 10% מן הבעלות בדיימלר, וזה מעלה שתי אפשרויות ריאליות: או שהוא יציע לדיימלר שיתוף פעולה להעברת הייצור של סמארט לסין וחבירה אל "המגמה החשמלית" שם – כולל חיבור אסטרטגי עם יצרנית סוללות סינית שנתמכת בידי הממשלה, או שהוא יקנה בעצמו את המותג הזה אם הגרמנים יקבלו החלטה אומללה ויחליטו לסגור אותו. אפשרות שלישית היא שדיימלר תפנה דווקא לשותפה הסינית שלה, חברת BAIC, ותציע לה שותפות גם במותג האופנתי הזה.

דובר מטעם חברת ג'ילי הגיב לדברים ואמר ש"אנחנו מקיימים דיונים רבים עם יצרניות רכב", ואילו חברת דיימלר סרבה להגיב.

The post צל"ש או טר"ש: העתיד של סמארט יוכרע עד לסוף השנה appeared first on TheCar.

לנוכח תמונת הפרופיל הסכמתית, שמאתגרת את הדמיון, אנשי יאמהה לא צריכים לפרט יותר מידי, שכן מבט אחד מספיק כדי להבין שמדובר במשהו שנועד לייצר כיף.
ואכן, גם כדי לשמור אותנו במתח, היפנים לא מנדבים אף פיסת מידע למעט הכותרת שהם מעניקים לדגם התצוגה – "4 Wheeler", אשר יכול להיות גם השם של הדגם וגם כותרת שנועדה לציין את העובדה שבשונה מן הדגמים האחרים שלהם כאן לא מדובר בכלי דו-גלגלי…

כל שאנשי יאמהה מציינים בשלב זה הוא ש-"4 Wheeler" – הוא דגם תצוגה אשר מושפע בעיצובו מאופנועי הספורט שלהם, ושהוא "מבטא את הסגנון הייחודי של ימאהה".
עוד הם מציינים ש"קנדו היא מילה יפנית שמתארת רגשות של סיפוק עמוק והתרגשות עזה, כפי שאנחנו חווים כאשר אנו נתקלים במשהו בעל ערך יוצא דופן".

או קיי, בסדר, בינתיים אפשר להסתפק בתמונת הפרופיל המטושטשת שמציגה מכונית די דרמטית, כזאת שבהחלט תעשה טוב ליצרן אופנועים שמבקש"לבצע כניסה" לשוק המכוניות הצפוף והתחרותי.

העיתון היפני ניקיי מצטט את הירויוקי ינאגי, אשר שימש בעבר כנשיא יאמהה, שאמר שהחברה מבקשת לגוון את עסקי הליבה שלה – עניין די מובן מאליו לנוכח השפל שחווים עסקי האופנועים המסורתיים – ושהיא "מתכוונת להקצות סכומי כסף משמעותיים כדי להרחיב את יכולותיה בתחום זה".

שת"פ בריטי, תחרות גרמנית

יאמהה היא לא רק יצרנית האופנועים השנייה בגודלה ביפן אלא גם שחקנית משמעותית מאד בתחום המנועים בכלל והמנועים הימיים בפרט, ובעבר אף ייצרה בקבלנות מנועים עבור יצרניות מכוניות כמו פורד.

פלח השוק שאליו היא מכוונת הוא תחבורה עירונית אישית, כלומר מכוניות קטנות ויעילות מבחינת הממדים וצריכת האנרגיה, ושם היא תפגוש בראש ובראשונה את סמארט של מרצדס – אם תכוון כלפי מעלה, או מכוניות בסיסיות וזולות כמו טאטא נאנו אם תביט כלפי מטה.

הכסף הגדול, בכך אין ספק, נמצא בוואקום שהותירה אחריה 'סמארט רודסטר' – הדו-מושבית הקטנה שייצרה סמארט למשך תקופה קצרצרה, בין 2003 ל-2005, וממנה יוצרו בסך הכל כ-43 אלף אקזמפלרים.

בהיעדר מידע מוצק אודות כוונותיה אפשר להתחיל בתערוכת טוקיו 2013, שבה הציגה יאמהה את דגם התצוגה MOTIV – מכונית עירונית קטנה אשר נהגתה ותוכננה על ידי סדנת העיצוב של גורדון מאריי, המעצב של מכונית-העל מקלארן F1.

אחת התכונות החשובות של 'מוטיב', כפי שתוארה בשעתו על-ידי אנשי יאמהה, היא פלטפורמה מודולרית מודרנית אשר מאפשרת ליצרנית לבנות עליה מכוניות ארוכות יותר או פחות וברוחבים שונים, ותכונה חשובה נוספת היא משקל קל במיוחד.

בעת השקת דגם התצוגה ההוא, לפני שנתיים, הוקרן ברקע סרטון וידאו שמתאר תצורות מרכב שונות ובהן גם מכונית ספורט קטנה בתצורות קופה ורודסטר, ואנשי יאמהה יותר מרמזו שהיציאה שלהם לשוק תהיה "דרמטית".
ההערכה היא שגם הפעם, ואולי אף יותר מתמיד, מעורב מאריי בפרויקט – מה שמבטיח שחלק מן המטען הגנטי של הספורטיבית הקטנה שואב השראה ממכונית העל הבריטית היקרה.

עם זאת, סביר מאד שהדגש של אנשי יאמהה הוא על יעילות – גם מבחינת כושר התנועה של המכונית במקומות צפופים וגם מבחינת תצרוכת האנרגיה שלה.

ההשערה המתקבלת ביותר על הדעת, לכן, היא שהיפנים לא יסתפקו בהסבת אחד ממנועי האופנועים שלהם להנעת המכונית, אלא יחברו אליו מערכת חשמלית ליצירת מכונית היברידית יעילה, וספורטיבית.
האפשרויות מתחילות במנוע בנזין אטמוספירי תלת-צילינדרי בנפח 1.0 ליטר, כפי שהוצג עם 'מוטיב', דרך הגדשת טורבו אופנתית לאותו מנוע או הנעה היברידית – ועד להנעה חשמלית טהורה.

ככל שידוע כעת, שוק היעד העיקרי של המכונית יהיה אירופה, ויאמהה מחפשת אחר המדינה שתעניק לה את התנאים הטובים ביותר להקמת מפעל שם, או אחרי קבלן משנה שיבנה עבורה את המכונית.

מה שבטוח הוא שאנשי יאמהה מבקשים להלהיב אותנו ולפתח ציפיות גבוהות, ואנשיה צוטטו כבר לפני שנתיים כשהבטיחו ש"ימאהה לא הייתה נכנסת לשוק הארבעה גלגלי כדי לייצר משהו דומה לכל מה שקיים בו. אנחנו לא חושבים בדרך הזאת והמטרה שלנו היא להפגין חדשנות הנדסית".

The post ימאהה תייצר מכונית ספורט קטנה appeared first on TheCar.

כלמוביל פינתה ביום חמישי שעבר את האולם הוותיק שלה בתל-אביב, שפעל בסמוך לאצטדיון יד אליהו, והשיקה אולם ענק, בגודל 2,000 מ"ר, בהרצליה פיתוח – לא הרחק מאולמות התצוגה של לקסוס, אאודי, אינפיניטי וקאדילק, וגם מאלה של פיז'ו-סיטרואן, סיאט ואופל.

הבשורה החדשותית החשובה היום היא אודות תחילת השיווק של דור שלישי למכוניות סמארט בישראל, מכוניות שמבוססות על שיתוף הפעולה החדש עם רנו ונבנות על פלטפורמה משותפת עם 'טווינגו' הקטנה.

אריאל פינטו, מנכ"ל קבוצת רכבי היוקרה בכלמוביל מרצדס, אמר שהחברה הצליחה לבלום כמחצית מן היבוא האישי של מכוניות מרצדס לישראל, ושממילא רק בודדות מבין המכוניות שיובאו כך היו חדשות – והרוב המכריע הן מכוניות משומשות.
"למי שמחפש מכונית מרצדס משומשת אנחנו מציעים כיום הצעה כלכלית משתלמת יותר, ולצורך זה, בין השאר, אנחנו מחזיקים באולם החדש צי חסר תקדים של 200 מכוניות הדגמה. המכירות לפלח השוק הזה הן חלק ממנוע הצמיחה שלנו אל מספרי מכירות של 2,300-2,400 בשנה.
האולם החדש, כמו גם הרחבת שעות הפעילות שלו, הם מקצת מן המהלכים שלנו שצפויים להגדיל עוד את המכירות בשנים הבאות".

אגב, אולם התצוגה המרכזי החדש הוא אחד הראשונים של מרצדס בעולם אשר עוצב ותוכנן בהתאם למאפייני הזהות המותגית (C.I.) החדשים של מרצדס בעולם.

קטנה ולא זולה

כאמור, כלמוביל החלה לקבל הזמנות ל'סמארט פור טו' הדו מושבית העירונית, אשר תשווק בישראל עם מנוע בנפח 1,000 סמ"ק מתכנון של מרצדס וביצוע של רנו.

תיבת ההילוכים שמחוברת למנוע זה היא אוטומטית רובוטית בעלת מצמד כפול ("טווינמאטיק" בלשון מרצדס), אשר תוכננה בלעדית עבור מרצדס לשימוש בסמארט ולא משמשת באף דגם אחר.

המנוע האטמוספירי והתלת-צילינדרי מספק 71 כ"ס ו-9.3 קג"מ של מומנט, מגיע עם המכונית למהירות של 100 קמ"ש 14.4 שניות לאחר הזינוק, ולמהירות מרבית של 151 קמ"ש.

יתרונה של 'פור-טו' כמכונית עירונית נובע מקוטר הסיבוב הקטן שלה, שמקנה לה זריזות רבה וכושר תמרון רב, וגם מן הממדים הצנועים שמאפשרים לה לחנות במקומות שנהגים אחרים מוותרים עליהם מראש.
אלא שבגזרת המחיר הבשורה לא כל כך דרמטית, וגם אריאל פינטו מודה שסך המסירות הצפוי לא ישבור שיאים חדשים: "סמארט תישאר שחקן נישה יוקרתי עם מעט מאד מכירות בסגמנט גדול של מכוניות מיני".

רמת האבזור של המכונית גבוהה יחסית, וכוללת מערכת שמע מקורית עם חיבוריות BT, בקרת אקלים, התראת התנגשות ועוד, כמו גם מעמד מקורי לטלפונים ניידים שעליו אפשר להציב טלפון עם אפליקציית 'סמארט' ייעודית שהופכת את הטלפון למשהו דומה למסך מקורי ברכב. "חבילת ההשקה" כוללת חישוקי גלגלים בקוטר 16 אינטש, מתלים מונמכים, גג פנורמי ומסך מגע.

על אף שגם דגם ה'פור-פור' בעל חמש הדלתות וארבעת המושבים רחוק מלהיות זול (110,000 ש"ח לגרסת ה-1.0 ליטר האטמוספירית) – בעיניי פינטו זה יהיה מנוע הצמיחה של סמארט – כאשר הדגם החדש יגיע ארצה בסוף השנה הקלנדרית.
שתי המכוניות יקבלו אופציה למנוע ה-900 סמ"ק מוגדש הטורבו של רנו בסוף השנה, כמו גם גרסת 'בראבוס' יוקרתית, ספורטיבית ויקרה יותר.

The post מרצדס משיקה דור שלישי לסמארט בישראל appeared first on TheCar.

אפשר לתלות את האשם ביצרן, שלא סיפק את התנאים הנחוצים להצלחה, בשוק הרכב הישראלי שאולי לא היה בשל למכונית הזאת, או בגורמים רבים נוספים שקשורים בעניינים מערכתיים או פרסונליים בארץ ובחו"ל.
אבל עם העובדות אי אפשר להתווכח: כלמוביל ניסתה לשווק את דגמי סמארט השונים בישראל מספר פעמים, בכל אחת מהן נוצרו (אצלנו) ציפיות גבוהות, אבל במבחן התוצאה סמארט מצליחה הרבה יותר במספר מדינות אירופיות מכפי שהיא מצליחה אצלנו.

אפילו בדור האחרון של המכונית, ולנוכח חגיגת מכירות בפלחי השוק של מכוניות קטנות, מכוניות פרימיום, ומכוניות פרימיום קטנות – המותג המיוחד הזה לא נסק.

כעת, לקראת השקתו של דור שלישי למכוניות סמארט – והפעם במסגרת שיתוף פעולה עם היצרן הצרפתי רנו – מתחילים אנשי כלמוביל שוב לטפח (אצלנו) ציפיות.

כל ההתחלות קשות?

המותג סמארט נולד בשנת 1994 כשיתוף פעולה בין מרצדס למייסד חברת השעונים סווטש, והרעיון היה ליצור מכונית עירונית קטנטנה, אופנתית, ידידותית לסביבה, כזאת שתצעיר את המותג מרצדס.

עבור הגרמנים היו לפרויקט הזה גם ערכים נוספים – החשוב בהם הוא הניסיון לבנות קונספט חדש של ייצור תעשייתי שבו ספקי המשנה של יצרן הרכב אחראים למכלולים שלמים של המכונית, בונים אותם בפארק תעשייתי לצד מפעל ההרכבה, ואחראים לעצם ההרכבה של המכלולים בתוך המכונית על קו הייצור.

במהלך השנים נעשו, כאמור, מספר ניסיונות לייבא את המכוניות לישראל, אלא שמחיר גבוה, ביצועים בינוניים, תיבת הילוכים לא אהודה ובהמשך גם בעיות מכאניות שהתגלו בדור הראשון, בנוסף לעלויות תחזוקה יקרות, גרמו לא אחת להפסקת המכירות.

בשנת 2011 בוצע ניסיון נוסף לייבא את סמארט, הפעם בדור השני שלה.

רפורמת המיסוי הירוק, שנכנסה לתוקף ב-2009, ולידתה של קטגוריית ה'מיני' שבאה בעקבותיה, הרימה באופן טבעי מחדש את רמת הציפיות.

אלא שגם אז הרתיעו מחירים גבוהים את רוב הלקוחות, והחדרתו המחודשת של המותג הסתכמה במספר זניח של סמארטים על כבישי הארץ.

במהלך שנת 2011 נמכרו בישראל רק 116 מכוניות כאלה, בשנה שלאחר מכן חל גידול מסחרר של 56% במכירות, מה שהסתכם ב-181 יחידות בלבד, ומאז שוב יוצא האוויר מן הבלון, עם 102 מסירות בשנת 2013 ו-32 מכוניות בלבד לכל אורך השנה שעברה.

חדש חדש חדש

בתערוכת פריז האחרונה (אוקטובר 2014) הוצג דור שלישי לסמארט 'פור-טו' (Fortwo) והדור השני של סמארט 'פור-פור' (ForFour), שתיהן בנויות בשיתוף פעולה עם רנו ועל בסיס 'טווינגו' החדשה, ושני הדגמים האלה צפויים לנחות בישראל בחודשים הקרובים.

גם הפעם בונים (אצלנו) אנשי כלמוביל ציפיות גבוהות ומשדרים אופטימיות, עם הבטחה למחיר תחרותי.

סמארט תנחת הפעם בשוק רווי יותר, משוכלל, ועם מספר רב יותר של שחקנים במספר קטגוריות.

פיאט 500 למשל, שזה עתה נולדה מחדש, יכולה בהחלט להיחשב לכוכבת בפלח השוק של מכוניות עירוניות-אופנתיות, ומאז הגיחה הקודמת של סמארט בישראל הוזל מחירה באופן משמעותי: החל מ-80,000 ש"ח לגרסה ידנית ו-90,000 ש"ח לאוטומטית רובוטית. הוזלת המחיר הניבה שילוש של סך המכירות – מכמעט 500 יחידות ב-2012 ועד ל-1,627 מסירות אשתקד.

השנה הושקה לאותו פלח שוק גם אופל אדם, שמתומחרת ומאובזרת באופן דומה ל-500, אם כי לפחות לפי שעה היא לא מצליחה לאיים יותר מידי על פיאט שמוכרת פי שלושה יותר ממנה בכל חודש.

שחקנית נוספת, לפחות במובן מסוים, היא סיטרואן קקטוס – מכונית בעלת מראה קרוסאוברי שרוכבת על גל המכוניות האופנתיות. שיווקה מתחיל בימים אלה ממש ולעת עתה ברמת גימור אחת ובגרסה אחת בלבד (1.2 ליטר, 82 כ"ס) עם תיבת הילוכים ידנית. בתחילת השנה הבאה תגיע גם גרסה אוטומטית שלה.

שאלה של מחיר

לא צריך להיות גאון או נביא כדי להניח שהגורם החשוב ביותר להצלחתה של סמארט דור 3.0 בישראל יהיה תג המחיר שלה, ולא מיותר להזכיר שבאנגליה אפשר לקנות סמארט פורוטו תמורת מחיר די דומה לאלה של פיאט 500, אופל אדם וסיטרואן קקטוס.

אצלנו, בישראל, מכוניות "עירוניות" טהורות, דו-מושביות, אינן מחזה שכיח, לכן כדי שדגם כזה יצליח כאן הוא חייב להיות פחות יקר ממכוניות בעלות חמישה מושבים, ולא פחות חשוב – הוא חייב להציע ערך מוסף ללקוח.

כמובן שהדגם היותר מעניין, ודאי לנוכח הצלחת המותג 'מיני', הוא סמארט פור-פור השימושי יותר, אבל גם כאן – אחרי דישדוש של 15 שנים – יבואני סמארט יהיו חייבים לגרום ללקוחות להתאהב ולחשוק במכונית, במיוחד אם הם מתכוונים להדביק עליה תג מחיר גבוה.

The post פעם שלישית גלידה? סמראט תנסה למחוק את היסטוריית הכשלונות שלה בשוק הישראלי appeared first on TheCar.

מכונית נוסעים, מאידך, מציעה חוויית נהיגה אינטימית יותר, אבל אפילו סמארט פור-פור – אחת המכוניות הקטנות והיעילות ביותר לתנועה עירונית – לא יכולה להתגבר על פקקי התנועה בדרך לעיר.

הפתרון?

להפוך את סמארט 'פור-פור' לסמארט 'פור-רייל' (או מ"סמארט לארבעה" ל"סמארט למסילות ברזל"), ולכל הפחות לכלי רכב שיכול לנסוע על מסילה.

זה בדיוק מה שעשה צוות של חברת הנדסת הרכבות אינטרפליט מן העיר דרבי שבבריטניה, בפרויקט מיוחד עם חברת סמארט מבית דיימלר בנץ, שזכה כמובן לשם "forrail".

הרעיון, שנראה פשוט על-פניו ואפילו בוצע על-ידי רוג'ר מור באחד מסרטי ג'יימס בונד, הוא להפשיט את גלגלי המכונית מצמיגיה ולתת לחישוקים לרוץ על מסילת הברזל, וזה נחמד בסרטים אבל לא יכול לעבוד במציאות: אם תנסו את זה תגלו שבדרך זו המכונית פשוט מתעופפת מעל למסילה ומתהפכת.

נדרשו לאנשי אינטרפליט שישה חודשים של עבודות הנדסיות ויצירת מודלים ממוחשבים כדי להנדס לסמארט הקטנה גלגלים יחודיים מיציקת פלדה, בקוטר 22 אינטש, כל אחד מהם שוקל 80 קילוגרם, כדי לאפשר לה להיצמד למסילה וגם להישאר עליה.

ההיגוי הזריז של המכונית הקטנה נותק על ידי המהנדסים, וכדי למנוע כל תנועת היגוי רותכו תומכי אלומיניום אל בין הסרנים ונעלו את הגלגלים בקו ישר.

בסוף השבוע האחרון הועלתה היצירה של סמארט על מסילת ברזל בריטית שמופעלת על-ידי חברה פרטית, ונסעה בכוחות עצמה על קטע מסילה שאורכו כ-16 ק"מ במרחבי סאסקס שבאנגליה.

כדי להרגיע את כל מי שלא אוהבים לראות אנשים אחרים נהנים קצת מבהירים לנו אנשי פרויקט פור-רייל שעבודת ההנדסה והניסוי בוצעו באופן שעומד בכל תקני הבטיחות הנדרשים ואף עולה עליהם, שהניסוי כולו בוצע תחת הפיקוח של צוות מיומן מעובדי הרכבת לאורך כל הזמן, ושבמכונית נמצא בכל עת נהג רכבת מורשה.

עוד הם מדגישים שכל הנסיעות בוצעו במהירות נמוכה, ושלאחר השלמת ה"ניסוי" המכונית הוחזרה למצבה המקורי ולנסיעה על הכביש.

ליתר ביטחון, ובמקרה הבלתי סביר שמישהו מן המתעניינים בפרויקט יעלה על דעתו לנסות בעצמו רעיונות דומים מדגישים אנשי סמארט ומרצדס בנץ שהם לא מעודדים אף אדם לבצע שינויים דומים: "זה קשה מאוד", הם מזכירים.

אותנו כל הפרויקט הזה דווקא מאד משעשע, ושמנו לב שהאנגלים השתמשו לכל הפחות במכונית שבה מותקן ההגה בצד הנכון, ולא בצד הבריטי של המכונית, ובכל מקרה אנחנו ממליצים לכם לראות גם את הוידאו החביב. שווה.

The post סמארט ירדה מהפסים appeared first on TheCar.

דגמים חדשים שמושקים בפריז יגיעו ברובם ארצה במהלך הרבעון הראשון או השני של השנה הבאה, ומיעוטם יגיע אלינו עוד קודם לכן.

למי שמתכנן לעבור בפריז בתקופה הזאת כדאי לציין ביומן את הימים 4-10 באוקטובר, שבהם תהיה התערוכה פתוחה לקהל הרחב (עלות כניסה בשעות הרגילות 82.6 שח למבוגר, או 123 שח למבוגר וילד, ומוצעים גם כרטיסים מוזלים לשעות פתיחה מוגדרות).

לצד האטרקציות הגדולות והנוצצות בתערוכה, רובן בגזרת מכוניות-העל והמותגים הנחשקים, תוצגנה השנה לא מעט מכוניות חשובות לשוק הישראלי, בהן למשל חמש מכוניות סופר-מיני חדשות לגמרי – יונדאי i20, מאזדה 2, סקודה פאביה, אופל קורסה והונדה ג'אז אשר יחליפו מכוניות קיימות ומצליחות, וגם פולקסוואגן פאסאט שתהיה אחת מכוכבות התערוכה.

גם פלח השוק של ג'יפונים יככב בפריז, עם כמה ג'יפונים וקרוס-אוברים שיוצגו בתצורתם הסופית ומספר קרוס-אוברים חדשים שיוצגו כאבות טיפוס לקראת השקתם בתחילת השנה הבאה.

רבים מיצרני הרכב לא ממתינים עד לתערוכה עצמה וכבר חשפו לכל הפחות חלק מן המידע אודות הדגמים החדשים, ואנו מביאים כאן את הבשורות החשובות שידועות לנו עד כה.

אאודי
רבים מחובבי הספורט והביצועים ממתינים ל- RS3 חדשה, שנועדה להתמודד מול ב.מ.וו. M235i ומרצדס A45 AMG. השמועות מספרות שאל ארבעת הגלגלים של המכונית יישלח מנוע ה-2.5 ליטר מוגדש הטורבו לפחות 360 כ"ס, ואולי אף יותר.

אותם אוהדים גם ממתינים למכונית עוד יותר מדליקה, R8 החדשה אשר תהיה, למעשה, האחות התאומה של למבורגיני הוראקאן החדשה, שהושקה השנה, והיא מונעת באמצעות מנועי V8 ו-V10 שמעבירים הרבה כח לכל ארבעת הגלגלים.

אלא שככל שידוע לנו שתי המכוניות הללו עשויות להמתין לתערוכת הרכב הגדולה הבאה, אולי בדטרויט או בלוס-אנג'לס, ולא כדאי לעצור את הנשימה לקראת פריז.

עם זאת, הצעד הטבעי של אאודי, לאחר השקת TT החדשה הוא להשיק גרסת רודסטר פתוחה שלה, ואת זה בדיוק היא תעשה בפריז: TT רודסטר מונעת באמצעות כל מגוון המנועים של הקופה, בהם גם מנוע בנפח 2.0 ליטר מוגדש טורבו, שמספק 230 כ"ס. עיצוב הפנים זהה לקופה, למעט הוספת קשת התהפכות ומסך אחורי להטיית זרם האוויר כשהגג פתוח.

ומן השחקים אל קרקע המציאות. בערך. בפריז חושפת אאודי את מתיחת הפנים של A6 וגם של הגרסה הספורטיבית שלה, S6, אשר קיבלו בעיקר נגיעות עיצוב קלות בחלקה הקדמי, עם פנסי LED חדשים.

מנוע ה-4.0 ליטר מוגדש הטורבו של S6 שודרג כך שהוא יספק מעל 430 כ"ס ויזניק את המכונית מעמידה ל-100 קמ"ש תוך 4.6 שניות.

אופל
החדשה החשובה ביותר של אופל היא כמובן קורסה החדשה, אשר מבוססת על הפלטפורמה של הדגם היוצא. המידות הכלליות שלה, ובעיקר מרווח הסרנים, לא שונו משמעותית.

אנשי אופל מתאמצים להדגיש את ההבדלים בין המכונית החדשה (דור חמישי או 'קורסה E') לבין הקורסה הנוכחית (D) וטוענים ש"אף חלק בשלדה של המכונית החדשה לא זהה לזו של המכונית היוצאת". גם מערכת המתלים וכיול השיכוך שונו, כמו גם "הארכיטקטורה של מערכת החשמל".

עם זאת, "קורסה E" היא סוג של דור ביניים, מתיחת פנים מאד משמעותית אבל שלב אחרון בחייה של הפלטפורמה הנוכחית לפני השקתה של מכונית חדשה לחלוטין, על פלטפורמה חדשה ומתקדמת יותר, שצפויה בשנת 2018.

מכל מקום, את קורסהE בגרסתה המעניינת יותר יניע מנוע 1.0 ליטר תלת צילינדרי מוגדש טורבו, אשר מוצע בשתי רמות הספק (90 ו-115 כ"ס). לצדו מוצע גם מנוע 1.4 ליטר בעל ארבעה צילינדרים מוגדש טורבו. שני המנועים חדשים לגמרי ולשניהם מחוברות תיבות הילוכים ידניות חדשות אף הן.

שתי תיבות הילוכים חדשות – אחת אוטומטית בעלת 6 יחסי העברה, ואחת רובוטית בעלת מצמד בודד יוצעו גם הן.קורסה החדשה תיוצר במקביל בספרד ובגרמניה החל מסוף שנה זו ותגיע אלינו בתחילת השנה הבאה.

אלפא רומיאו

אלפא תציג בפריז מתיחת פנים של ג'ולייטה, אשר תכלול שיפוצי עיצוב חיצוניים ופנימיים ושדרוג של כמה מן המנועים לטובת פחות זיהום ותצרוכת דלק יעילה יותר.
פרטים נוספים יימסרו ודאי בשבוע הבא.

ב.מ.וו.

הדור השני של ב.מ.וו. X6 אמור היה להיות מושק בתערוכת מוסקבה, לפני כחודש וקצת, אבל מנהלי ב.מ.וו. החליטו להמתין איתו עד לתערוכת פריז.

הכלי החדש גדול מקודמו אבל לא יותר יפה ממנו, הוא ייוצר בארה"ב לצד רוב הג'יפים והג'יפונים שמיועדים בעיקר לארה"ב, ומכירתו שם תחל כבר בדצמבר הקרוב.

גרסת הקבריו של סדרה 1 מוחלפת בפריז על-ידי סדרה 2 קבריו, מכונית שלדברי ב.מ.וו. היא "בוגרת ויוקרתית יותר". ממדי המכונית זהים לתצורת הקופה של סדרה 2, אך בניגוד לה הגג הנפתח אינו קשיח אלא גג בד, וזאת בעיקר כדי לחסוך בעלויות ובמרחב שתופס מנגנון הקיפול של הגג.

הבד שממנו עשוי הגג עשוי מאריג ארבע-שכבתי חדש, שאמור להיות עמיד יותר מפני פגעי השמש, מזג האוויר והזמן, ובעיקר להציע רמת בידוד רעשים טובה יותר.
פתיחת וסגירת הגג אורכת 20 שניות, ויכולה להתבצע גם תוך כדי נסיעה עד למהירויות של 50 קמ"ש.

חיזוקי המרכב, שנדרשים כדי לפצות על היעדר הגג וקורותיו, ומנגנון הקיפול של הגג הרך הגדילו את משקל המכונית ב-150 ק"ג יחסית לגרסת הקופה, ומצד שני מעצבי ב.מ.וו. השקיעו בחומרים איכותיים יותר מאשר בקופה כדי ליצור תחושה יוקרתית יותר בתוך הקוקפיט. עיצוב הפנים, באופן כללי דומה מאד בשתי הגרסאות, למעט איכות החומרים, כאמור.

הונדה
בראיה האירופאית של הונדה, המכונית החשובה ביותר עבורה בפריז היא מתיחת פנים (או גרסה נוספת, תלוי את מי שואלים) לסיביק האירופית (האצ'בק 5 דלתות).
מתיחת הפנים נועדה להצעיר את המכונית ולהקנות לה מראה עוד יותר ספורטיבי, עם רמזים ל-TYPE-R ומערכת מולטימדיה חדישה.

החדשות החשובות באמת במכונית הזאת, תוצאה ישירה של מאמצי פרוייקט EuroNCAP לקדם את הבטיחות של כלי רכב בעולם – היא מערכת הבלימה האוטונומית הראשונה שמוצעת במכונית סדרתית "עממית" בגודל הזה.

מערכת הבלימה העצמאית פועלת אמנם במהירויות נמוכות יחסית, אבל מוצעת כסטנדרט בכל הגרסאות של המכונית, ותקבל ניקוד מרבי בסעיף זה אצל אנשי EuroNCAP.

בראיה ישראלית, החדשות החשובות של הונדה בפריז הן HR-V, קרוס-אובר חדש שיתחרה בקטגוריית הג'וק.

HR-V, כמקובל בקטגוריה הרותחת הזאת, מבוסס על פלטפורמת הסופר-מיני של ג'אז (העתידית) – אשר גרסה מוארכת שלה מהווה בסיס לסיביק.

שמונה שנים חלפו מאז שהפסיקה הונדה את ייצורו של HR-V המקורי, כלי שלא ממש הצליח מבחינה מסחרית אבל ודאי נותן בידי הונדה את ההצדקה לטעון שהיא זו שזיהתה את כמיהת הקהל לקרוס-אוברים בגודל סופר-מיני כבר לפני שנים.

היות שלכל דגם חדש עדיף להציע ייחוד כלשהו, ובנוסף לעיצוב החיצוני שהולם את משפחת דגמי הונדה, HR-V מכריז על מרווח פנימי רב בזכות שימוש בשתי תכונות שהפכו גם את ג'אז לאחת המרווחות בקטגוריה שלה: מכל דלק שממוקם נמוך במרכז חלקו התחתון של המרכב, ושיטת קיפול ייחודית של המושבים שמאפשרת להשיג נפח הטענה רב במיוחד.

חדשות חשובות יותר עבור הונדה אירופה הן ג'אז חדשה, הדגם השלישי הנמכר ביותר של הונדה באירופה, אשר מחליף מכונית טובה אך יקרה מידי לשוק הישראלי.
זהו הדור השלישי של המכונית, גרסאות אחרות שלה כבר נמכרות בעולם (תחת שם המותג 'פיט') והיא נראית כמו גרסה סופית וכמעט מוכנה לייצור למרות שבפריז היא תופיע כ"אב טיפוס" בלבד.

בהונדה מבטיחים שיפור במרחב הפנימי, ושדרוג תחושת העידון והיוקרה, כמו גם של תכולת האבזור, ושיפור באיכות הנסיעה תודות לכיול מחדש של המתלים.
בסיס הגלגלים ארך ב-3 ס"מ, והאורך הכללי ב-1.5 ס"מ בלבד, והמנועים אמנם נושאים את אותם נפחים מוכרים לנו אבל כעת כבר מכילים את טכנולוגיות "חלומות הארץ" חוסכות הדלק והזיהום של הונדה.

המנוע הבסיסי הוא בנזין בנפח 1.3 ליטר שמחובר לתיבה ידנית או לתיבה אוטומטית רציפה, ומעליו מוצעת המערכת ההיברידית – מנוע בנזין בנפח 1.5 ליטר שמחובר למערכת היברידית טורית, שמספקים יחד 123 כ"ס.

מכירותיה של סיביק, הקומפקטית של הונדה, ידעו עדנה (יחסית) לאחרונה, וכעת מגיעה מתיחת הפנים של גרסת ההאצ'בק 5 דלתות.

עיקר העבודה היא קוסמטית, וברובה נוגעת בפרצוף כדי לשוות לו תחושה עוד יותר ספורטיבית, אבל ייתכן גם שידרוג של סביבת הנהג ושיפור תכולת הגאדג'טריה.

וולבו

XC90 החדש הוא דגם ראשון שוולבו משיקה תחת הבעלות של ג'ילי הסינית.
הכלי בנוי על פלטפורמה חדשה ומודולרית שנקראת SPA , פותחה בשבדיה בארבע השנים האחרונות, ומציעה גמישות רבה (כך שהיא תהווה בסיס לדגמים שונים נוספים) משקל נמוך ושיפור ביצועי הבטיחות.

וולבו תציע מערכות בטיחות שעדיין לא קיימות אצל מתחרותיה – האחת מהדקת את חגורות הבטיחות על הנהג והנוסעים, ו"מפעילה טכנולוגיה סופגת זעזועים" כאשר הרכב יורד מן האספלט, והאחרת עוצרת אוטונומית את המכונית כשהיא מזהה מצב תאונתי מתקרב.

XC90 החדש ארוך, רחב וגבוה מהדגם היוצא, ומיועד להתחרות בפורשה קאיין ופולקסוואגן טוארג, ב.מ.וו. X5, מרצדס ML ועוד.

ספינת הדגל של הג'יפ החדש, שתיקרא T8, תהיה בעלת הנעה היברידית.

טויוטה

טויוטה חושפת בפריז את C-HR, שמציג בינתיים כמה סימני שאלה ושני סימני קריאה.

השאלה הראשונה נוגעת למועד ההשקה של מכונית אמיתית שתתבסס על הקונספט הזה – יש שאומרים שזה יקרה רק בעוד כשנתיים, אחרים מהמרים על השנה הבאה.

שאלה נוספת נוגעת למיקום של קרוס-אובר כזה במגוון הדגמים של טויוטה, שמוכרת בהצלחה רבה את RAV-4 שלה. היות שמדובר בכלי רכב הרבה יותר נועז, עיצובית, ברור שיש לו מקום גם לצד RAV-4, אבל השאלה היא האם הוא יהיה פחות או יותר באותם ממדים – ויתבסס על פלטפורמת 'אוריס', או שהוא נועד לתת תשובה לשוק הקרוס-אוברים הקטנים יותר מקטגוריה B, שממנו טויוטה עדיין נעדרת, ואז יתבסס על פלטפורמת היאריס.

דגם מוסווה של "אוריס קרבית" בתצורת קרוס-אובר נצפה לאחרונה במהלך ניסויים בגרמניה, כך שהעדויות כרגע נוטות לכיוון האופציה הראשונה (ואפילו עם שם משוער: "אוריס קרוס").

טויוטה מניפה כדרכה דגל – גרסה היברידית שבה יצויד הקרוס-אובר הקטן ובכך ייבדל לטובה ממתחריו.

C-HR עשוי להיות נקודת מפנה עיצובית של כלל דגמי טויוטה. הוא מתאפיין בקשתות גלגלים מנופחות, תחושת ריחוף נמוך ורחב ש"מרוח" על הכביש וצמוד אליו, כתפיים מודגשות ופרצוף עגלגל שמכיל את הקווים הכלליים של הלוע הנוכחי של דגמי טויוטה.

מה מתוך כל אלה ישרוד אל המכונית האמיתית, ומה ימשיך הלאה אל דגמי טויוטה עתידיים אחרים? ימים יגידו.

יגואר
יגואר, לפני שנחתה לחיקה המפנק של טאטא ההודית, אשר עושה הרבה כבוד למורשת הבריטית, ידעה הרבה מאד מורדות ומורדות.

בשנת 2009, למשל, כאשר כל שוק הפרימיום נמצא בצמיחה מטורפת למרות משבר כלכלי עולמי, וכל יצרניות הפרימיום נמצאו בקדחת ההכנה של דגמים ותתי-דגמים חדשים, הפסיקה את ייצורה של X-TYPE, מכונית שנולדה בחטא על הפלטפורמה של מונדיאו הקודמת.

כך, בעת שכל יצרניות הפרימיום השיקו דגמים קטנים והולכים, וחדרו לסגמנטים שבהם לא התחרו מעולם, ויתרה יגואר על הקטגוריה המתפתחת ביותר בעולם הפרימיום.

כעת מנסה יגואר לתקן את המצב, ולמרות שהיא עדיין לא מציעה מתחרה לאאודי A1, היא נכנסת מחדש לקטגוריה החשובה של ב.מ.וו. סידרה 3, אאודי A4 ומרצדס C קלאס.
XE החדשה תונע באמצעות סדרת מנועי 'אינג'ניום' החדשים, בעלי ארבעה צילינדרים, אשר ידחפו, באמצעות הגלגלים האחוריים, פלטפורמה חדשה, מתקדמת וקלה.

בהמשך, אם כי הפעם לא בגלל אילוץ כמו בפעם הקודמת, תוצע גם גרסת הנעה כפולה.

יונדאי

במרכז התצוגה של יונדאי תעמוד מהדורה חדשה של המכונית השניה הכי נמכרת בישראל בשנה האחרונה – i20 (שהיא גם מכונית הסופר-מיני הנמכרת ביותר בארץ).
i20 פותחה במרכז הפיתוח והעיצוב של יונדאי בפרנקפורט, גרמניה, בין השאר כדי לקלוע לטעמם של לקוחות אירופאים.

כמו ב-i10 גם כאן השקיעו מפתחי המכונית בעיקר בהגדלה פיזית של תא הנוסעים, בעיצוב, ובהעמסת המכונית בתכולת איבזור רבה כדי לייצר לה ערך רב יותר בעיני הלקוחות.

המכונית מבוססת על פלטפורמה חדשה אולם בסיס הגלגלים הוארך רק בחצי ס"מ. עם זאת, אנשי יונדאי מבטיחים שמרחב הרגליים במושב האחורי הוא הטוב בקטגוריה, ושבאופן כללי זאת המכונית המרווחת ביותר בקטגוריית הסופר-מיני עבור היושבים במושב האחורי.

בין פריטי האבזור שיונדאי מצהירה עליהם (לא ברור מה מתוכם יגיע ארצה) בולטים גג שמש פנורמי מיוחד, מצלמה אחורית סטנדרטית בכל הגרסאות, ותאורת LED מלפנים ומאחור.

המכונית מיוצרת בטורקיה לצדה של i10

לנד-רובר
לנד רובר ממתגת את עצמה מחדש עם שלוש סדרות דגמים, כש"ריינג' רובר" בראש הפירמידה ו"דיסקאברי" צמוד לכל מה שיודע לנסוע גם בשטח.

דיסקאברי "ספורט" החדש, שממוקם במגוון דגמי החברה מתחת לדיסקאברי (שיוחלף בדגם חדש בשנה הבאה), הוא מחליפו של 'פרילנדר' ונועד להתמודד עם כלים מפונפנים כמו אאודי Q5 – תוך כדי כך שהוא מציע גם יכולות אמיתיות של נהיגת שטח.

אם מתעלמים מריינג' אבוק 'דיסקאברי ספורט' (אשר מבוסס על פלטפורמת ה'אבוק) יהיה בינתיים הקטן בדגמי החברה, והראשון בסדרה מתרחבת של דגמי משפחת 'דיסקאברי'.

"ספורט" החדש מציע שבעה מקומות ישיבה, מהם שניים אחוריים מתקפלים, כלומר שאפשר להניח שהם לא יהיו שימושיים לנוסעים בוגרים לאורך זמן.

מאזדה

עבורנו, בישראל, המכונית החדשה החשובה ביותר של מאזדה בפריז היא מאזדה 2, אשר בנויה על פלטפורמת 'סקייאקטיב' חדשה ומונעת באמצעות מנוע ה-1.5 ליטר החדש שמניע את מאזדה 3.

בנוסף יוצעו גם מנוע בנזין חדש, אף הוא מסדרת 'סקייאקטיב', בנפח 1.3 ליטר, וכן מנוע 1.5 ליטר דיזל חדש.

מאזדה 2 החדשה גדולה ברוב ממדיה מן המכונית היוצאת: ארוכה ממנה בכ-14 ס”מ, בסיס הגלגלים שלה ארוך בכ-6 ס”מ, והיא גבוהה יותר ב-2.5 ס”מ. הרוחב שלה נותר זהה.

אחרי כחצי שנה של טיזינג תושק סוף סוף בפריז אחת המכוניות האייקוניות ביותר של מאזדה, MX-5 "מיאטה".

מאזדה התאמצה לשמור על המורשת, ועל העיצוב הקלאסי ששואב מן המורשת הבריטית, ובה בעת לבנות מכונית מודרנית, יעילה יותר ובעלת ביצועים משופרים בכל תחום.
מסקרן יהיה לגלות האם מאזדה תציג בפריז גם רמז לדגם החשוב ביותר שהיא צפויה להשיק במחצית הראשונה של השנה הבאה, הלא הוא CX3 – קרוס-אובר קטן שנראה קצת כמו CX5 מוקטן.

מאזדה, כמו יצרניות נוספים, נוהגת בדרך כלל להציג מכונית תצוגה שרומזת על העתיד לבוא, זה נכון גם כאשר היא מחליפה דגם ואמור להיות נכון שבעתיים לקראת כניסתו של דגם חדש לגמרי לארסנל הדגמים שלה.

CX3 יתבסס על הפלטפורמה של מאזדה 2 וצפוי להיות גדול ומרווח מחלק מן הקרוס-אוברים הקטנים שבהם הוא יתחרה, וההימור שלנו הוא שבפריז תוצג מכונית תצוגה שמתארת באופן כללי כיצד הוא אמור להיראות.

אגב, בתחילת השנה הבאה תשיק מאזדה מתיחת פנים מעניינת למאזדה 6, אשר הוצגה בסוף 2012 והושקה בישראל אך לפני כשנה וחצי, אבל לא בטוח אם היא תבחר להציג אותה כבר בפריז או שתמתין לצורך זה לתערוכת דטרויט, בינואר הבא.

מתיחת פנים מאד דומה אמור לעבור במקביל גם הג'יפון של מאזדה, CX5, וגם כאן יכולה מאזדה לבחור להציג אותה בפריז או להמתין לדטרוייט.

מיני

מיני של ב.מ.וו. כבר חשפה רשמית את גרסת החמש דלתות שלה בברלין לפני חודשיים וקצת, אבל פריז תהיה ההזדמנות הראשונה לחשיפה בפני קהל.

המכונית נועדה למי שלא מצליח לדחוס את משפחתו לתוך גרסת השלוש דלתות אבל לא רוצה לטפס אל הקאונטרימן הגדולה והיקרה יותר.

לכן, נוסף לשתי הדלתות האחוריות, בסיס הגלגלים של המכונית ארוך יותר ב-7.2 ס"מ, המכונית ארוכה ב-16.1 ס"מ, מאחור ישנם שלושה מושבים, ומרחב הראש והרגליים גדולים מאלה של גרסת השלוש דלתות. גם נפח תא המטען גדל, ב-67 ליטרים, וכעת מציע 278 ליטרים שזה כמעט מספיק.

אנשי מיני מבטיחים שכל השינויים הללו לא פגמו בתחושת הנהיגה ה"קארטינגית" והישירה של ההאצ'בק 3 דלתות, ומזכירים שכ-70% ממכוניות ההאצ'בק בקטגוריית הגודל הזו הן בעלות 5 דלתות – מה שאומר שפוטנציאל המכירות של מיני יגדל מאד.

כמו גרסת השלוש דלתות גם גרסה זו מבוססת על פלטפורמת ההנעה הקדמית החדשה של ב.מ.וו, שעליה מבוססת גם 'סדרה 2 אקטיב טורר' החדשה ובעתיד גם סדרה 1 הבאה.
את 'קנטרימן' – גרסת הכאילו סטיישן של מיני, תחליף בעתיד גרסת סטיישן שתתבסס על גרסת החמש דלתות.

מרצדס

מרצדס רוצה להראות לפורשה 911 מהיכן פולט האגזוז, והיא תציג בפריז את AMG GT – ספק דו-מושבית ספורטיבית ספק מכונית על, ובכל מקרה יורשת רוחנית ל-SLS.

GT החדשה תונע באמצעות מנוע V8 בנפח 4 ליטר שיוגדש על-ידי צמד מגדשי טורבו שיספק כ-505 כ"ס בגרסת ה-S הבכירה.

עוד אקזמפלר מבית היוצר של AMG היא C63 סטיישן, אשר מונעת באמצעות 480 כ"ס ממנוע V8 בנפח 4.0 ליטר בגרסתו הבסיסית, ועד 580 כ"ס בגרסה העצבנית יותר.
בהמשך השנה תחשוף מרצדס את אותה קונפיגורציה גם בגרסאות מרכב נוספות, בהן סלון, קבריו וקופה.

ברמה ארצית יותר תציג מרצדס את מתיחת הפנים של B קלאס, המיני-מיניוואן שמבוסס על פלטפורמת ה-A קלאס.

המעניין במכונית הזאת, נוסף לשינויים העיצוביים הקלים והשגרתיים בפנים ובחוץ – היא גרסה חשמלית חדשה שפותחה בשיתוף פעולה בין מרצדס לבין טסלה.

למעשה זאת היא החשמלית הסדרתית הראשונה של מרצדס בעידן המודרני, ומתחרה ראויה לפולקסוואגן גולף החשמלית, והיא מסוגלת להגיע למהירות מרבית של 160 קמ"ש ולהגיע לטווח מרבי (תיאורטי כמובן, ולא ב-160 קמ"ש…) של 200 ק"מ. הזינוק מעמידה ל-100 קמ"ש, למי שלא חוסך בחשמל, עומד על 7.9 שניות.

אחד המנועים שאיתם מונעת B קלאס הוא מנוע דיזל ארבעה צילינדרי בנפח 1.5 ליטר שמיוצר על-ידי רנו, וזה עבר מספר שינויים לטובת הפחתת זיהום האוויר ותצרוכת הדלק שלו.

המכונית עצמה עברה סדרת שיפוצים קוסמטיים קלים, גם חיצוניים וגם פנימיים, בהם פגוש קדמי נוכח יותר, עם פתחי כניסת אוויר מוגדלים, שילוב תאורת היום הקבועה בתוך הפנסים הראשיים ואופציה לפנסי LED.

הקוקפיט שודרג גם בתחושת האיכות ובמיוחד בתכולת האיבזור, בין השאר עם מסך מגע חדש בגודל 8 אינטש, מערכות סיוע לנהג וכניסה ללא מפתח, שמוצעת כאופציה בתוספת תשלום.

עוד בענייני הנעה אלטרנטיבית: מכונית הדגל של מרצדס ואחת המכוניות המתוחכמות ביותר טכנולוגית בעולם, S-CLASS, מקבלת בפריז גרסת פלאג-אין חדשה עם טווח נסיעה מוצהר של כ-32 ק"מ על חשמל.

מי שלא יחפוץ להשתמש במערכת ההיברידית דווקא לצרכי חסכון, ויחליט ללחוץ בכח על המצערת, יוכל להזניק את המכונית הזאת מעמידה ל-100 קמ"ש בתוך 5.2 שניות.

סוזוקי

ויטארה חדשה תעמוד במרכז התצוגה של סוזוקי בפריז, וזהו ג'יפון רך שמיועד להתמודד בראש ובראשונה בסובארו XV, אבל גם במובילי קטגוריה אירופים כמו אופל מוקה ורנו קפצ'ור, בניסאן ג'וק כמובן, וכן בכלים עתידיים צפויים מבית הונדה, יונדאי, קיה וטויוטה.

ויטארה תיוצר במפעל של סוזוקי בהונגריה, והיא תשווק באירופה עם מנוע דיזל ומנוע בנזין. אלינו יגיע בוודאות מנוע הבנזין, מפני שהדיזל סובל מחרפת מיסוי, והוא מעביר את כוחו לגלגלים הקדמיים בלבד בתצורות הבסיסיות, ואל כל ארבעת הגלגלים באמצעות מערכת "AllGrip" בדגמים היותר יקרים.

כמו אצל ניסאן עם הג'וק, ובמידה מסוימת גם אצל רנו עם קפצ'ור, בסוזוקי מבטיחים שלקוחותיהם יוכלו לבצע קסטומיזציה, כלומר לבחור שילובים שונים של צבעים ופריטי אבזור.

סקודה

פאביה חדשה לגמרי, אם כי על-בסיסה של פלטפורמה משודרגת בלבד, ולא על פלטפורמת ה-MQB המודולרית והחדשה של קבוצת פולקסוואגן, תעמוד במרכז התצוגה של סקודה בפריז, ומתחת למכסה המנוע שלה יותקנו מנועי TSI בנפחי 1.2 ו-1.4 ומנוע דיזל בנפח 1.6 ליטר.

המכונית מבוססת על שדרוג של פלטפורמת הפולו הנוכחית (PQ25), בין השאר כדי להוזיל את עלויות הפיתוח והייצור שלה.

פאביה החדשה רחבה בתשעה סנטימטרים מן המכונית היוצאת, וגם בסיס הגלגלים גדל מאד, אך היא תהיה נמוכה בכ-3 ס”מ. תא המטען שלה, אחת מנקודות החוסן של רוב דגמי סקודה, מציע נפח של 330 ליטרים.

לישראל תגיע כנראה המכונית עם אותם מנועים שמוצעים בפולו: טורבו בנזין בנפח 1.2 ליטר שמייצר 90 ו-110 כ”ס בשילוב תיבה ידנית בעלת חמישה הילוכים או אוטומטית רובוטית בעלת מצמד כפול ושבעה הילוכים.

סמארט
חטיבת סמארט של דיימלר-בנץ תציג בפריז, לראשונה בפני קהל, את את הדור השלישי של “בשביל שניים” (Fortwo ) ואת הדור השני, לאחר כמה שנות הפסקה, של “בשביל ארבע” (ForFour ), לאחר שייצורה הופסק לפני קרוב לשמונה שנים.

סמארט הדו-מושבית ואחותה בעלת ארבעה המושבים חולקות פלטפורמה משותפת עם ‘טווינגו’ החדשה של רנו. 'פור-פור' ארוכה מ'פור-טו' ב-80 ס"מ, והיא תיוצר על-ידי רנו עבור 'סמארט' במפעל של רנו בסלובניה. ’פור-טו’, הקטנה יותר, תוסיף להיות מיוצרת בצרפת, במפעל של סמארט.

אלינו, לישראל, יגיע הצמד בתחילת השנה הבאה, בכפוף לכך שהיבואן יגיע להסכמות עם היצרן.

פור-טו ופור-פור מבוססות, כאמור, על הפלטפורמה של טווינגו אבל שתיהן קצרות ממנה. בסיס הגלגלים של ‘פור-פור’ ארוך מזה של ‘פור-טו’ ב-62 ס"מ מאד מאד חשובים.

'פור-טו' חולקת עם ‘פור-פור’ את עיצוב החלק הקדמי אך לא את עיצוב האחוריים, ובעוד שהדלת האחורית של 'פור-טו' מחולקת לשתיים, כדי להקל על פתיחתה במקומות חניה צפופים, ל'פור-פור' יש דלת אחת.

את שתי המכוניות יניע מנוע בנזין תלת צילינדרי בנפח 1.0 ליטר מתוצרת מיצובישי, שמספק 71 כ"ס, וחובבי הביצועים יוכלו לקבל מנוע עצבני יותר: בנזין מוגדש טורבו בנפח 900 סמ”ק, מתוצרת רנו, אשר מספק 90 כ”ס.

את התיבה הרובוטית בעלת המצמד הבודד מחליפה כעת תיבה רובוטית בעלת מצמד כפול ושישה יחסי העברה (תיבה שמוצעת גם במרצדס A-class), ולראשונה אצל סמארט היא מציעה גם תיבת הילוכים ידנית.

פולקסוואגן

במרכז התצוגה של פולקסוואגן בפריז פאסאט החדשה, דור שמיני למכונית המשפחתית הגדולה שמסמנת כבר כמעט שני עשורים את הרף העליון בקטגוריה.

פאסאט החדשה מבוססת על פלטפורמת MQB המודולרית, הוא קלה יותר ומונעת באמצעות מנועים יעילים וחסכוניים יותר, והיא מכילה שפע מערכות בטיחותיות לסיוע לנהג, כמו גם מערכות נוחות ובידור.

המכונית לא גדלה בממדי האורך והרוחב, אבל בסיס הגלגלים הוארך ב-7.9 ס”מ מאד משמעותיים (עומד כעת על 279.1 ס”מ) כך שהיא צפויה להציע שיפור ניכר למרחב הפנימי.

אורך המכונית החדשה הוא 476.7 ס”מ, רוחבה 183.2 ס”מ וגובהה 145.6 ס”מ, כלומר שהיא קצרה ב-2 מ”מ, רחבה ב-1.2 ס”מ ונמוכה ב-6 מ”מ מן הדגם היוצא. מפתח הגלגלים רחב כעת ב-3.1 ס”מ מלפנים ו-1.4 ס”מ מאחור.

לראשונה בקטגוריה הזו מותקן בפאסאט (כאופציה) לוח מכשירים שמבוסס על מסך TFT ברוחב 12.3 אינטש, שעליו מוקרנות תצוגות שונות לפי בחירת הנהג. התצוגה גדולה וצבעונית, ומאפשרת למקם את פונקציית הניווט, למשל, מול הנהג ולא רק על המסך שלימינו.

פאסאט היא המשפחתית הגדולה הראשונה שמציעה גם תצוגה עילית כסטנדרט, ובאמצעותה מוקרנים לנהג נתונים רבים אודות המכונית ומצב הניווט שלה.

מערכות הבטיחות כוללות מערכת שמבצעת בלימה אוטומטית במהירויות נמוכות, מערכת לבלימת חרום אוטומטית במהירויות גבוהות, “סייען גרירה” שמסייע לנהג לתמרן עם נגרר, ו”סייען פקקי תנועה” שהוא ככל הנראה בקרת שיוט אדפטיבית.

מבחר המנועים כולל עשר יחידות כח שונות, כולן מוגדשות טורבו ובעלות הזרקת דלק ישירה, בנפחים של 1.4, 1.8 ו-2.0 ליטר בנזין ו-2.0 ליטר דיזל.
אלה מספקות החל מ-120 כ”ס ועד 280 כ”ס, ומצוידות במערכות “דומם והתנע” (למרבה הצער) וכן במערכות השבת אנרגיה ממערכת הבלמים.

פאסאט תוצע בגרסה היברידית-נטענת בעלת הספק משולב (מנועי בנזין וחשמל יחד) של 211 כ”ס. ההיברידית-נטענת תהיה החזקה מסוגה מכל דגמי פולקסוואגן, ותציע טווח נסיעה (תיאורטי) של 50 ק”מ באמצעות המערכת החשמלית לבדה, ללא הנעה של מנוע הבנזין. טווח הנסיעה המשולב של המכונית אמור להיות ארוך יותר מ-950 ק”מ בין תדלוקים (וחישמולים).

אצלנו צפויה פאסאט החדשה בתחילת השנה הבאה.

לצד המשפחתית הגדולה החדשה חשפה פולקסוואגן גרסה מעודכנת של פולו GTI (פולו "הרגילה" עודכנה בתערוכת ז'נבה השנה). במסגרת העדכון שונו הפגושים והפנסים, כשהשינויים המרכזיים התרחשו מתחת לפני העור עם החלפת המנוע הקודם במנוע חדש גדול וחזק יותר והוספת תיבת הילוכים ידנית להיצע. כן, הסופר-מיני הספורטיבית של פולקסוואגן הוצעה בדורה האחרון (חמישי) אך ורק עם תיבת הילוכים אוטומטית.

אז כעת יש גם תיבה ידנית כאופציה (שישה הילוכים) שתוצע לצד התיבה האוטומטית המוכרת (רובוטית כפולת מצמד), וגם מנוע חדש. זהו מנוע בנפח 1.8 ליטר מוגדש טורבו (בודד) שמפיק 192 כ"ס ומחליף את מנוע הקודם בנפח 1.4 ליטר עם מגדש-טורבו ובמגדש-על שמפיק 180 כ"ס. ביצועי המכונית עם שתי התיבות זהים ומעט טובים יותר מבעבר עם תאוצה מ-0 ל-100 קמ"ש ב-6.7 שניות ומהירות מרבית של 236 קמ"ש (קיזוז של 0.2 שניות ותוספת של 8 קמ"ש ביחס לפולו GTI עם המנוע הקודם).

פורד
שוק המיניוואנים הישראלי ירד אמנם מגדולתו מאז ששיא עידן הליסינג מאחורינו, אבל פורד S-MAX הוא עדיין אחד המתחרים האירופאים הראויים, ובפריז יושק הדור השני, החדש, אשר מבוסס על הפלטפורמה והמכלולים של מונדיאו החדשה (ובקרוב גם של מחליפיהם של גלאקסי ואדג' האמריקני).

אנשי פורד מבטיחים שהתנהגות הכביש, שהייתה אחת התכונות המוערכות בדגם היוצא, רק שופרה, ושבזכות מתלים משודרגים שופרה גם נוחות הנסיעה ותחושת האיכות.
S-MAX יוצע מעתה עם מנועים חדשים – מנוע 1.5 ליטר מוגדש טורבו שמספק 150 כ"ס, מנוע 2.0 ליטר מוגדש טורבו שמספק 239 כ"ס, ומנוע טורבו דיזל חדש, בנפח 2.0 ליטר, שיוצע בשלושה הספקי מנוע.

כל המנועים יוצעו עם תיבת הילוכים ידנית, מנוע ה-2.0 ליטר בנזין גם עם תיבה אוטומטית קונבנציונלית, ומנוע הדיזל גם עם תיבה רובוטית בעלת מצמד כפול.
רמות האיבזור של S-MAX מותאמות כמובן לכל שוק, אבל כוללות מעתה מערכת מולטימדיה חדשה עם מסך מרכזי גדול בגודל 8 אינטש, ומערכת לבלימה אוטונומית של המכונית שיכולה לבלום אוטומטית ממהירויות של 180 קמ"ש ועד לעצירה מוחלטת.

המידות החיצוניות של הכלי נותרו דומות, אבל בפורד טוענים שאף חלק מרכב לא נותר זהה לזה של הדור הקודם, וכן שהעיצוב המעט יותר נמוך, עם קו מותניים גבוה יותר, מייצר תחושה ויזואלית יוקרתית וספורטיבית יותר.

שיטת קיפול והזזה חדשה של שבעת המושבים, שכוללת אפשרות להזזה קדימה ואחורה של השורה האמצעית וקיפול כללי של כל המושבים האחוריים הפכה את תא הנוסעים ל"גמיש" ושימושי יותר.

מכונית שלא יובאה עד היום לישראל היא C-MAX – מיני-מיניוואן שמבוסס על פלטפורמת הפוקוס ומתחרה באירופה ברנו סניק ואופל זאפירה.

בפריז תושק מתיחת פנים גם של הגרסה הרגילה שלו וגם של הגרסה המוארכת, 'גראנד סי-מאקס' (בעלת 7 מושבים, שמתחרה בגראנד סניק).
בשני המקרים כוללת מתיחת הפנים שדרוג של הקוקפיט – ממש כמו במתיחת הפנים האחרונה של פוקוס, התקנת מערכת מולטימדיה חדשה עם מסך מרכזי גדול, ועיצוב מחדש, נועז ובוטה יותר, של החרטום והירכתיים.

את מנוע ה-1.6 ליטר יחליף מנוע מוגדש טורבו בנפח 1.5 ליטר שיספק 150 כ"ס, וגרסאות הבסיס יונעו באמצעות מנוע ה-1.0 ליטר מוגדש הטורבו שמספק 125 כ"ס.

פורשה
מתיחת פנים לקאיין לא נשמעת כמו חדשות מיוחדות בזמן ששני אחיו לפלטפורמה – טוארג של פולקסוואגן ו- Q7 של אאודי מוחלפים בדגמים חדשים. החידוש המעניין של קאיין יהיה גרסה היברידית-נטענת שתספק מעל 410 כ"ס ותוצג לצד מנועי בנזין ודיזל ששופרו לטובת תצרוכת דלק וזיהום אוויר מופחתים.

פיאט
יבואני פיאט לישראל יכולים להתחיל לנשום לרווחה. עד עתה הם נאלצו לשרוד בשוק התחרותי שלנו עם דגם עיקרי אחד בלבד – 500 הקטנה והמדליקה, כשברקע ממלאת את האולמות שלהם פונטו מזדקנת, מיני-מיניוואן שפלח השוק שלו מוגבל וטנדרון קטן.

כעת, עם השקתו של X500, הם יוכלו לכוון ישר לפוני של אחד מפלחי השוק התוססים והרווחיים ביותר בעולם, ובישראל: שוק הקרוס-אוברים הקטנים.

X500 הוא ג'יפון / קרוס-אובר משותף לפיאט ולקרייזלר (הוא נקרא 'רנגייד' תחת הסמל האמריקני) ושניהם מיוצרים במפעל של פיאט במלפי, איטליה.

שני הג'יפונים מבוססים על הפלטפורמה של L500, כלומר על שידרוג ומתיחה של פלטפורמת הפונטו / קורסה.

לבד משאלת המחיר, שהיא תמיד נקודה רגישה, השאלה החשובה מבחינתנו היא אילו מנועים יהיו זמינים עבור השוק שלנו. אם יהיה זה מנוע ה-1.4 ליטר מוגדש הטורבו של פיאט, כשהוא משודך לתיבה רובוטית חדשה – זה בהחלט יכול להיות גלגל הצלה למכירות פיאט בישראל.

האופציה של מנוע הטורבו דיזל בנפח 1.25 ליטר עם תיבה רובוטית בעלת מצמד בודד פחות עדיפה, אבל אם לא תהיה ברירה זה מה שיהיה.
פיאט תשחרר כמובן תמונות רשמיות של 500X אבל החליטה להקדים אותם בטיזר וידאו חביב.

פיז'ו
אחרי השלמת ההשקה של 308 מתפנה פיז'ו להצגת גרסאות חמות יותר של המכונית, והראשונה בהן היא 308 GT – שבליבה מוצעות שתי גרסאות מחוזקות של מנוע ה-1.6 ליטר מוגדש הטורבו.

המכונית זכתה גם לכמה שיפורים קוסמטיים, להדגשת הערך המוסף שלה, ולנגיעות עיצוביות גם בתא הנהג.

לצידה הציגה היצרנית מתיחת פנים ל-508 אשר מישרת קו עם שפת העיצוב החדשה שהחלה ב-308. מלפנים נמצא שבכה קדמית צרה יותר ופחות אגרסיבית מבעבר, פנסים חדשים ופגוש בעיצוב שונה. גם מאחור נמצא עדכון לפגוש, פנסים ולמכסה תא המטען. בתא הנוסעים פיז'ו מדווחת על שימוש בחומרים איכותיים יותר, מערכת מולטימדיה עם צג מגע בגודל 7 אינץ' ומערכת שמע משודרגת של JBL.

עוד מדווחת היצרנית על כיול חדש למתלים לשיפור היכולות הדינמית ועל שדרוג למערך הבטיחות עם מערכת לניטור בשטחים מתים.

https://www.youtube.com/watch?v=GcRQgiEQ5Dk

במסגרת עדכון המנועים לעמידה בתקני אירו 6 המחמירים יותר מנוע הטורבו-בנזין זכה לתוספת של 9  כ"ס, כך שכעת מנוע ה-1.6 ליטר מפיר 165 כ"ס. בנוסף תיבת ההילוכים האוטומטית בעלת ששת ההילוכים שופרה גם כן כשעל פי פיז'ו זהו הדור השלישי של התיבה. בנוסף יש גם מנוע טורבו-דיזל חדש בנפח 2.0 ליטר שיוצע בשני הספקים (150 ו-180 כ"ס).

שיווקה של פיז'ו 508 המעודכנת יחל בחודש הקרוב ואלינו היא תגיע בתחילת 2015.

קיה
החדשות של קיה בפריז הן דור שלישי לסורנטו, אחיו של יונדאי סנטה-פה ואחד הג'יפים הבינוניים היותר נמכרים בישראל.

אנשי קיה אמנם שדרגו את סביבת הנהג ותא הנוסעים, שנראית, לפחות בתמונות, יוקרתית מבעבר, אבל העיצוב הכללי של סורנטו נראה עוד יותר מיושר וחסר ברק אפילו מן הדור הנוכחי, היוצא.

מצד שני, סורנטו החדש גדול ומרווח יותר, וצפוי גם להיות יותר שימושי.

The post חדשות מפריז: תערוכת המכוניות הבינלאומית appeared first on TheCar.

חטיבת סמארט של דיימלר-בנץ חשפה היום בברלין את הדור השני של "בשביל ארבע" (ForFour ), לאחר שנעדרה מן הזירה למשך כשמונה שנים, ואת הדור השלישי של "בשביל שניים" (Fortwo ).

שתי המכוניות חולקות את אותה פלטפורמה עם רנו 'טווינגו' החדשה אשר נחשפה לראשונה בתערוכת ז'נבה השנה. פור-פור תיוצר עבור סמארט על-ידי רנו במפעל של רנו בסלובניה, בעוד ש'פור-טו' תוסיף להיות מיוצרת במפעל של סמארט בצרפת.

אין זו הפעם הראשונה שסמארט מבצעת "מיקור חוץ" לבניית המכונית שלה: הדור הקודם של פור-פור, אשר יוצר במשך שנתיים בלבד בגלל מכירות לא מוצלחות במיוחד, התבסס על מיצובישי קולט.
שתי המכוניות חולקות, כאמור, פלטפורמה משותפת עם טווינגו, אולם שתיהן קצרות ממנה, ואילו בסיס הגלגלים של 'פור-טו' קצר מזה של 'פור-פור'.

כעת, כאשר שיתוף בעלויות הפיתוח והייצור מאפשר לסמארט להגיע לעלויות מתקבלות על הדעת מבחינתה, היא יכולה לתת פתרון לכל מי שרצה לבחור בסמארט אבל לא יכול היה להסתדר עם שני מושבים בלבד.

"בשביל שניים" (Fortwo ) חולקת עם 'פור-פור' את אותו עיצוב של החלק הקדמי, אולם בנוסף לשתי הדלתות האחוריות והמושב האחורי שמתאים לשני נוסעים, נבדלות השתיים גם בעיצוב החלק האחורי בכלל, והדלת האחורית בפרט (בפור-טו הדלת מחולקת לשתיים כדי להקל על פתיחתה במקומות חניה צפופים).

בסיס הגלגלים של סמארט 'פור-טו' החדשה ארוך ב-8 מ"מ כמעט חסרי משמעות מזה של המכונית היוצאת (שנמכרה גם בישראל), ואילו האורך הכולל של החדשה זהה לזו היוצאת.
עם זאת, רוחב המכונית החדשה גדל ב-10 ס"מ מאד משמעותים, לכן היא תציע מרחב כתפיים משופר ומרחב פנימי טוב יותר. גם גובה המכונית לא השתנה.

פור-פור ארוכה מפור-טו בכמעט 80 ס"מ, ובסיס הגלגלים שלה ארוך מזה של הדו-מושבית ב-62 ס"מ עוד יותר משמעותיים.

בסמארט מדגישים את ייעודן של המכוניות כמכוניות עירוניות, ולצורך זה תכננו להן מערכת היגוי חדשה. בין השאר, רדיוס הסיבוב של 'פור-טו' הוא הקטן ביותר מבין כל המכוניות מייצור סדרתי בעולם כיום (פחות מ-7 מטרים), וגם זה של 'פור-פור' נחשב קטן מאד: רק 7.3 מטר. מיותר להזכיר שבזכות רדיוס סיבוב קטן מתקבל כושר תמרון מעולה בעיר.

מנוע בנזין תלת צילינדרי מוגדש טורבו בנפח 900 סמ"ק, מתוצרת רנו, שמספק 90 כ"ס, יניע את שתי המכוניות, וגרסת הבסיס שלהן תונע על-ידי מנוע בנזין תלת צילינדרי בנפח 1.0 ליטר מתוצרת מיצובישי שמספק 71 כ"ס.

לראשונה אצל סמארט תוצע תיבת הילוכים ידנית בעלת שישה יחסי העברה, ואת התיבה הרובוטית בעלת המצמד הבודד מחליפה כעת תיבה רובוטית בעלת מצמד כפול ושישה יחסי העברה – אותה תיבה שמוצעת במרצדס A-class.

בעוד כשנה וחצי תוצע גם גרסה חשמלית אשר פותחה בשיתוף פעולה עם חברת טסלה האמריקנית.

שתי המכוניות יוצעו עם כמה וכמה אופציות למערכות סיוע לנהג, וגם עם מערכת אלקטרונית סטנדרטית ייחודית אחת: סייען התמודדות עם רוחות צד. מערכת זאת פועלת באופן דומה לבקרת היציבות (הסטנדרטית גם היא) כדי למנוע סטייה של המכונית מנתיב נסיעתה גם תחת משבי רוח חזקים.

שתי המכוניות צפויות להימכר בישראל בתחילת השנה הבאה.

The post סמארט חושפת את "בשביל ארבע" ו"בשביל שניים" appeared first on TheCar.

טווינגו, במקור אחת המכוניות העירוניות הייחודיות והמקוריות ביותר, חוזרת כ-22 שנים לאחר הופעתה המקורית עם קונספט חדש ורענן.
מהנדסי החברה בראו מכונית חדשה לגמרי, "מדף נייר חלק" כדבריהם, ותוך הענקת כבוד למורשת של טווינגו המקורית ושל 'רנו 5'.
בניגוד לרוב רובן המכריע של המכוניות שמיוצרות בעולם מאז מלחמת העולם השניה, לטווינגו החדשה יש מנוע אחורי והנעה אחורית, ולטענת רנו כך התאפשר להם לתכנן תא נוסעים מרווח יותר, ולשפר מאד את יכולת התמרון של המכונית במקומות צפופים. בסרטון וידאו ששיחררה רנו מודגם קוטר הסיבוב הצנוע של המכונית, אשר הושג באמצעות אורך קצר והעברת המנוע לאחור.
לטווינגו מרכב בעל ארבע דלתות, אם לא סופרים את הדלת האחורית, החמישית, שהפכה מן הסתם למכסה המנוע…
עם זאת, ייתכן שהדלת האחורית תשמש גם כדלת תא-מטען, ושמסעדי המושבים האחוריים יהיו ניתנים לקיפול לצורך הטענה.
את טווינגו יניע מנוע תלת-צילינדרי בנפח 900 סמ"ק אשר משודך לתיבת הילוכים ידנית וגם לתיבה רובוטית בעלת מצמד כפול.
טווינגו פותחה על-ידי רנו במסגרת פרוייקט משותף לה ולחברת 'דיימלר-בנץ', חברת האם של המותג 'סמארט', אשר יצא לדרך כבר לפני קרוב לארבע שנים.
פלטפורמת הטווינגו, ולמעשה גם חלקים נוספים במכונית, יהוו בסיס לדור החדש של 'סמארט פור-פור', ואילו גרסה מקוצרת יותר של אותה פלטפורמה תהיה הבסיס לדור הבא של 'סמארט פור-טו'.
טווינגו וסמארט 'פור-פור' ייבנו יחד במפעל חדש בסלובניה, ואילו סמארט 'פור-טו' תוסיף להיבנות במפעל הנוכחי של סמארט בצרפת.

The post רנו טווינגו החדשה נחשפת: עירונית קטנה עם הנעה אחורית appeared first on TheCar.

קונספט 'סמארט פורג'וי' הוא הדבר הקרוב ביותר למכונית הארבע-מושבית החדשה שסמארט מפתחת יחד עם רנו

בתערוכת פרנקפורט הקרובה תציג 'סמארט' את 'פורג'וי' (fourjoy ) – מכונית תצוגה אחרונה בשרשרת מכוניות קונספט שנועדו לבשר על חזרתה לעולם של מכונית עירונית ארבעה מושבית מתוצרתה. פורג'וי הוא כנראה האחרון בשרשרת מפני שכבר בתחילת השנה הבאה צפויה סמארט לחשוף את גרסת הייצור של המכונית האמיתית, אשר מפותחת בשיתוף פעולה הדוק עם רנו על-גבי פלטפורמה חדשה.

דגם התצוגה מונע באמצעות מנוע חשמלי, שהרי ככלות הכל זהו דגם תצוגה, ומבחינה זו הוא דומה לדגם התצוגה של רנו – 'טווין זי אלקטריק', שהוצג מוקדם יותר השנה על בסיס אותה הפלטפורמה.

סמארט, חברת בת של מרצדס, ייצרה מכונית ארבעה מושבית בשם 'סמארט פור פור' בין השנים 2004-2006, על בסיס מיצובישי קולט, אם כי ליתר דיוק לא סמארט ייצרה את המכונית אלא מיצובישי, במפעל הייצור ההולנדי שלה, נדקאר. המכונית המקורית, למעשה מיצובישי קולט שעוצבה בסגנון העיצוב האופייני לסמארט, לא נחלה הצלחה מרשימה בין השאר מפני שלא כללה את החומר הגנטי שממנו בנוי המותג.

'פור פור' החדשה, לעומת זאת, תיבנה כאמור על פלטפורמה חדשה, וזו תשמש גם את הגרסה הדו-מושבית של סמארט 'פור-טו' העתידית, וגם את רנו 'טווינגו' הבאה. מבחינה זאת דווקא רנו היא שמשנה הפעם את ה-DNA שלה לטובת השותפות, מפני שגם המכונית שלה תהיה בעלת מנוע אחורי והנעה אחורית. בעוד ש'סמארט פור-טו' תוסיף להיות מיוצרת במפעל של סמארט בהאמבאך, צרפת, 'סמארט פור-פור', ורנו 'טווינגו', שתיהן בעלות ארבע דלתות, ייוצרו יחד במפעל של רנו בסלובניה.

The post סמארט חושפת את הרנו שבתוכה appeared first on TheCar.