לפי דו"ח של משרד התחבורה, הוראת נוהל מ-2013 קובעת כי "מתן תשובה לבקשה לתג נכה תינתן עד 90 יום ממועד הגעת החומר למשרד התחבורה". אך למרות זאת, הטיפול בבקשות שמגישים נכים עלול להימשך זמן כפול פי שניים ואף פי שלושה.

"אף שהוראה זו מאפשרת זמן טיפול ארוך יחסית בבקשות לקבלת תג נכה… התקבלו תלונות רבות על זמנים ארוכים אף יותר", נקבע בדו"ח של המשרד, שאף מבהיר כי "תקופה זו (90 יום, ש.ה) אף מוכפלת ואף משולשת במקרים שבהם אזרחים נדרשים לשלוח אישורים רפואיים נוספים".

בעניין זמן הטיפול הארוך בבקשות שמגישים נכים, ראוי להזכיר דו"ח שפרסם מבקר המדינה ב-2012 ובו נקבע כי "בין הפונים למשרד התחבורה היו חולים הזכאים לתג חניה זמני, למשל עקב טיפולים כימותרפיים או טיפולי דיאליזה. התמשכות ההליך הביאה לכך שחלק מהחולים קיבלו את התג הזמני כמה חודשים לאחר מועד הגשת הבקשה, ולמעשה לאחר התקופה – או מרביתה – שבה הם נזקקו לו, ואפשר גם כי לאחר מותם" (ההדגשה לא במקור).

אפילו המחשבים של משרד התחבורה לא עזרו
הטיפול הלקוי בבקשות שמגישים נכים נמשך למרות שבשנה האחרונה החל משרד התחבורה למחשב את תהליך ההפקה של תגי החניה. במשרד תלו בעבר תקוות רבות במחשוב התהליך: לאחר שנים שבהן נוהל התהליך באופן ידני, הבטיחו במשרד כבר לפני יותר משנתיים שמחשוב יביא לקיצור וייעול תהליך הפקת תגי החניה לנכים.

אלא שכעת מתברר שהמחשוב לא תרם דבר לשיפור השירות לנכים. "במהלך שנת 2015, מוחשב תהליך הטיפול בבקשה לתגי חניה", כותבים בדו"ח של המשרד, "כחלק מהליך זה, הבקשות לתגי נכה המתקבלות במחלקה למוגבלי ניידות נסרקות למערכת הממוחשבת. למרות זאת, נכון להיום (נובמבר 2015, ש.ה) לא ניכר שיפור בהליך הטיפול".

אגב, יש לזכור שבמשרד התחבורה הבטיחו שמחשוב ההליך יסתיים כבר לפני כשנתיים. בדיון ב-2013 בעניין עתירה שהוגשה לבג"ץ הסבירו במשרד כי "לוחות הזמנים נגזרים כעת מהיותו של תהליך הטיפול בבקשות, ברובו המכריע ידני, וממחסור בכוח אדם המיועד לטיפול בכמות העצומה של בקשות… פעילות למחשוב חלקי של אופן הטיפול בבקשות, מצויה בתכנית העבודה של לשנה זו (2013, ש.ה)".

איך גם מטרטרים וגם גורמים לעומס מיותר?
דוגמה נוספת לכך שמשרד התחבורה מקשה שלא לצורך על חיי הנכים אפשר למצוא במכתבים רשמיים שבהם נדחות בקשות לקבלת תג החניה. "במכתבי דחיית בקשות, לא ניתן נימוק ענייני לסיבת דחיית הבקשה", קובע הדו"ח של משרד התחבורה, "הדבר גורם לנדחים לפנות פעם אחר פעם עד לקבלת הסבר שיניח את דעתם, במיוחד במקרים של דחיית חידוש תג קיים למרות טענת הפונה כי מצב בריאותו החמיר. אי-נימוק הדחיות באופן ברור גורם… לטרטור הנכים ולעומס מיותר".

ואם לא די בכך, הדו"ח של משרד התחבורה גם מתאר התנהלות שנראית מתאימה למערכון של אפרים קישון משנות ה-50: "אזרחים המבקשים מידע על מצב הטיפול בבקשות לאישור תגי חניה שהגישו, מתבקשים לפנות ל'רישוי-קול' (מוקד טלפוני של אגף הרישוי, ש.ה). במקרים רבים, בשל עיכוב בסריקת המידע הרלוונטי ובהקלדתו, אין באפשרות מוקדני רישוי-קול לתת מידע אישי לפונים, והם מנחים את האזרחים לשלוח שוב את מסמכי הבקשה בדואר".

מדוע משרד התחבורה מתנהל בצורה כה לקויה ובלתי סבירה? במשרד מעולם לא הסתירו את חוסר שביעות רצונם מכך שהטיפול בתגי החניה של נכים נפל בחלקם. בדיון באחת מוועדות הכנסת ב-2010 התייחס סגן מנהל אגף הרישוי לליקויים בטיפול בבקשות לקבלת תגי נכה ואמר כי "(זה) לא תפקידנו, בקושי אנחנו מתעסקים עם רישיונות… לא מבין, לא יודע מה לנו ולזה בגלל".

שנתיים לאחר מכן, בדיון ב-2012, חזר סגן מנהל האגף על גישתו, והתלונן כי "אנחנו לא רופאים ולא מבינים בזה. האכסניה של תגי החניה היא לא משרד התחבורה… הסמכות למתן תג נכה בישראל לא צריכה להיות משרד התחבורה". ואכן, התנהלות משרד התחבורה בכלל ואגף הרישוי בפרט מלמדת שהמשרד לא מעוניין בסמכות לטפל בבקשות לתגי נכה, ופקידיו עושים כל שביכולתם כדי לדאוג לכך שסמכות זו תועבר למשרד אחר, אולי אנושי יותר, שיידע כיצד לדאוג לנכים.

The post "לא ניכר שיפור": משרד התחבורה ממשיך לטרטר נכים appeared first on TheCar.

השירות לנוסעים שמשתמשים בכיסאות גלגלים מוצע בשעות קבועות מראש: כלי רכב נגיש יוצא משלושה חניונים (גני יהושע ותל ברוך בתל-אביב, ואצטדיון המושבה בפתח-תקווה) בכל שעה עגולה בלבד, בין השעות 07:00 ו-11:00 בבוקר. בכל שעה אחרת, נכה בעל כיסא גלגלים שמעוניין לעשות שימוש בשירותי ההסעות מהחניונים נדרש לתאם את הגעתו שעתיים מראש.

חשוב לזכור כי הדרישה לתאם את הנסיעה מראש עלולה להרתיע בעלי מוגבלויות מפני שימוש בשירותי ההסעות שמוצעים בחניוני "חנה וסע". כמו כל נהג ונוסע אחרים, בעלי מוגבלויות מעוניינים בגמישות רבה ככל האפשר, וקביעת מועדי נסיעות "קשיחים" ולא תכופים עלולה להרחיק את בעלי המוגבלויות ממעגל המשתמשים בתחבורה הציבורית בכלל ובשירותי ההסעות בפרט.

בהתייחסו לבעיית נגישות דומה ברכבת ישראל, הסביר בעבר פעיל בארגון הפעולה של הנכים כי "בן אדם נורמלי שחי חיים נורמליים, שזו השאיפה שלנו, פשוט אין לו אפשרות לדעת מראש מתי הוא בדיוק יחזור, מתי הוא בדיוק יסיים את הסידורים שלו ומתי הוא ירצה לחזור הביתה. בן אדם יכול לנסוע לעיר מסוימת, הוא יודע מתי הוא רוצה לצאת. אין לו דרך לדעת בדיוק מתי הוא ירצה לחזור".

דברים דומים אמר ח"כ אילן גילאון, שהתייחס גם הוא לבעיית הנגישות ברכבת ישראל בדיון שנערך במליאת הכנסת בשנת 2013: "הדבר האחרון שאדם מוגבל רוצה זה את הצרמוניה מסביב בהגעתו לתחנה… זה הדבר האנטי-נגישותי ביותר שיש".

ראוי לזכור כי בעיית הנגישות של שירותי ההסעות מחניוני "חנה וסע" היא רק חלק אחד מבעיה כוללת של נגישות לקויה בתחבורה הציבורית בישראל. אזרחים בעלי מוגבלויות מתלוננים כבר שנים ארוכות על ליקויים בהתנהלותם של משרד התחבורה וחברות התחבורה הציבורית. בין השאר, נטען כי השימוש באוטובוסים ורכבות כרוך לעתים קרובות בסרבול ביורוקרטי מיותר ופוגעני. עוד נטען כי היקף שירותי התחבורה הציבורית שמותאמים לבעלי מוגבלויות רחוק מלהיות מספק.

"למה באוטובוסים יש רק מקום אחד לנכים ולא שניים או שלושה מקומות?", שאל פעיל באחת מעמותות הנכים בדיון שערכה ועדת הכלכלה של הכנסת בשנה שעברה. "למה לא להוסיף מקומות לנכים? אומרים לנו לא לנסוע עם הרכבים שלנו כי נותנים לנו תחבורה ציבורית מסודרת… אנחנו לא רואים את זה בשטח".

The post חניוני "חנה וסע" של הרכבת הקלה: מגבילים את בעלי המוגבלויות appeared first on TheCar.

בתוך ארבע שנים גדל מספר התלונות שהוגשו נגד אגף הרישוי במשרד התחבורה ב-20%, כאשר שיעור התלונות שנמצאו כמוצדקות זינק מ-25.3% בשנת 2009 ל-65.7% ב-2013. רוב התלונות שהוגשו נגד אגף הרישוי ב-2013 נגעו לנכים: כ-40% מסך התלונות נרשמו בעניינים כמו הנפקת תגי חניה לנכים ואגרות נכים. שיעור התלונות שהגישו נכים ב-2013 היה גבוה משמעותית מאשר בשנים קודמות: שיעור פניות הנכים מסך התלונות שהוגשו נגד אגף הרישוי היה 16.4% ב-2012 ו-23.8% בשנת 2011.

לרוב, התלונות שמוגשות על-ידי נכים נגד אגף הרישוי עוסקות בנושאים כמו משך הזמן שנדרש לקבלת תג נכה או חידוש תג קיים, אי-חידוש תג נכה למרות החמרה במצב הרפואי וללא נימוק, וכן אי מתן נימוק ענייני כאשר בקשה לקבלת תג נדחית על-ידי אגף הרישוי. בשני עניינים נוספים שנמצאים תחת אחריות אגף הרישוי התקבלו תלונות רבות: ביצוע קורסי "נהיגה נכונה" וקורסי רענון, וכן זימונים לבדיקות רפואיות ששולח האגף לנהגים.

שיעור התלונות שהוגשו נגד אגף הרישוי ונמצאו מוצדקות גבוה מאשר הממוצע של תלונות מוצדקות נגד כלל גופי משרד התחבורה: 65.7% לעומת ממוצע של 56.3%. עם זאת, גם בשיעור התלונות המוצדקות נגד כלל גופי משרד התחבורה ניכרת עלייה משמעותית לאורך שנים: ב-2009 היה שיעור התלונות המוצדקות כ-25% בלבד. העלייה מוסברת בחלקה על-ידי הזינוק הדרמטי בשיעור התלונות המוצדקות נגד אגף הרישוי.

ראוי להזכיר כי משרד התחבורה הוא אחד מהגופים הציבוריים שנגדם מוגש מספר התלונות הגבוה ביותר לנציב תלונות הציבור: ב-2013 היה המשרד חמישי מבין כל הגופים הציבוריים, כאשר לפניו (בסדר יורד) המוסד לביטוח לאומי, משטרת ישראל, משרד המשפטים ומשרד האוצר. בכל הנוגע לשיעור התלונות שנמצאו מוצדקות, המשרד היה רביעי מבין כלל הגופים הציבוריים, כאשר לפניו (בסדר יורד) חברת דואר ישראל, רשות השידור ומשרד ראש הממשלה. שיעור התלונות המוצדקות שהוגשו נגד המשרד היה כ-50% ב-2013, לעומת ממוצע של כ-32% בקרב הגופים הציבוריים.

עזבו אותנו, אנחנו בקושי מתעסקים ברישיונות
הטיפול של אגף הרישוי בפניות של נכים מעורר ביקורת ציבורית כבר שנים ארוכות. דיונים בוועדות הכנסת בשנים האחרונות העלו תמונה עגומה, ולפיה האגף אינו מצליח לטפל בפניות הנכים בצורה ראויה – אם בגלל חוסר רצון מופגן לטפל בסוגיה, ואם בגלל ליקויים מנהליים. הטיפול בתגי נכה מעורר ביקורת חריפה במיוחד, כאשר בקשות רבות נדחות או לא מטופלות בזמן, תוך פגיעה חמורה בנכים. אחת הסיבות לליקויים בטיפול בנכים היא ריבוי של גופים שעוסקים בתחום: משרד התחבורה, משרד הביטחון, המוסד לביטוח לאומי ומשרד הבריאות.

בעניין זה, ראוי לזכור שבמשרד התחבורה מעולם לא הסתירו את חוסר שביעות רצונם מכך שהאחריות לתגי הנכים הועברה לידיהם. ב-2012 אמר סגן מנהל אגף הרישוי כי" אנחנו לא רופאים ולא מבינים בזה. האכסניה של תגי החניה (לנכים, ש.ה) היא לא משרד התחבורה… הסמכות למתן תג נכה בישראל לא צריכה להיות משרד התחבורה". דברים כמעט זהים אמר אותו סגן מנהל שנתיים לפני כן: "אנחנו לא מבינים ברפואה, (זה) לא תפקידנו, בקושי אנחנו מתעסקים עם רישיונות… שמעתם פה את הוויכוחים על סוגי המחלות, (אני) לא מכיר, לא מבין, לא יודע מה לנו ולזה בכלל".

חלק ניכר מהעיכובים בטיפול בבקשות שמגישים נכים נבע, לכל הפחות עד 2013, מטיפול ידני בבקשות. במסגרת דיון בעתירה שהוגשה לבג"ץ, הודו במשרד התחבורה כי "לוחות הזמנים נגזרים כעת מהיותו של תהליך הטיפול בבקשות, ברובו המכריע ידני, וממחסור בכוח אדם המיועד לטיפול בכמות העצומה של בקשות – כאלפי בקשות – המוגשות… מדי חודש". באותו דיון הבטיחו במשרד כי "פעילות למחשוב חלקי של אופן הטיפול בבקשות, מצויה בתוכנית העבודה של משרד התחבורה לשנה זו (2013, ש.ה)". אכן, הצלחה מרשימה למדינה שמתגאה בהיותה מעצמת היי-טק.

אלא שעבור נכים רבים, ובהם כאלה שנזקקים באופן זמני לתגי נכה בעקבות טיפולים כימותרפיים, השיפורים אינם מספיקים ולעתים מגיעים מאוחר מדי. בדו"ח שפרסם מבקר המדינה ב-2012 נקבע כי "בין הפונים למשרד התחבורה היו חולים הזכאים לתג חניה זמני, למשל עקב טיפולים כימותרפיים או טיפולי דיאליזה. התמשכות ההליך הביאה לכך שחלק מהחולים קיבלו את התג הזמני כמה חודשים לאחר מועד הגשת הבקשה, ולמעשה לאחר התקופה – או מרביתה – שבה הם נזקקו לו, ואפשר גם כי לאחר מותם".

The post חכמים על חלשים: זינוק בתלונות מוצדקות נגד משרד התחבורה appeared first on TheCar.

בסוף יולי אישרה ועדת הכלכלה של הכנסת תיקון לתקנות התעבורה, שקובע כי נהג של רכב ציבורי המסיע נכה בכיסא גלגלים יוכל להתחיל בנסיעה רק לאחר שעיגן את הכיסא באמצעות התקן ייעודי ובדק שהנכה חגור בחגורת בטיחות. מטרת התקנה החדשה היא הבטחת שלומו של הנכה, וכן מניעת פגיעה בנוסעים אחרים, שעלולים להיפגע מכיסא הגלגלים במקרה של עצירה פתאומית או אירוע בטיחותי אחר.

לתיקון נרשמה התנגדות מפתיעה: דווקא נציגים של ארגוני הנכים ביקשו מיו"ר הוועדה, ח"כ אבישי ברוורמן, שלא לאשר את התקנה החדשה. הנימוק להתנגדות משמש תעודת עניות לחברה הישראלית. "אם נדרוש מנהגי אוטובוסים לקבע את כיסא הגלגלים לרכב זה יעצבן את הנוסעים", הסבירה שמחה בניטה, נציגה של ארגוני הנכים. "אנחנו לא רוצים למשוך תשומת לב ולא רוצים לקומם את החברה עלינו… לא צריך להכביד על נכה בכך שימשוך תשומת לב וגם להכביד על נהגים שגם ככה לא אוהבים לפתוח את המעלון (מתקן להעלאת כיסאות גלגלים, ש.ה) ופוסחים הרבה מאוד על נכים".

במלים פשוטות, נציגי ארגוני הנכים סבורים שהדאגה לבטיחותם בזמן נסיעה בתחבורה הציבורית עלולה לעכב את שאר הנוסעים, וכך יתעורר כעסם. ואם לא די בכך, מתברר שנציגי הנכים אינם מעוניינים להכביד על נהגי האוטובוסים, שכן הכבדה זו "תחזק" את נטייתם להשאיר נכים בתחנות האוטובוס.

שני נציגים נוספים של ארגוני נכים שנכחו בדיון, הביעו עמדה זהה לזו של בניטה. ליאון פלג, חבר בעמותת "נכים עכשיו", ציין כי "התקנה הזאת עלולה לגרום לאנטגוניזם כנגד הנכים". עמוס רון, פעיל בכיר בארגוני הנכים, הוסיף כי "אנחנו בארגון מקבלים הרבה מאוד תלונות על כך שנהגים בתחבורה ציבורית – אוטובוסים ומוניות – מנסים להתעלם מקיומו של נוסע נכה. אני מציע לא לטפל בנושא הזה בתקנה הזאת".

"עגלה יכולה לפגוע באנשים"
דווקא נציגים של חברות האוטובוסים תומכים בתקנה החדשה, ודוחים טענות לפיהן נהגים בוחרים שלא לעצור לנכים הממתינים בתחנות הסעה. לדברי קצין בטיחות בחברת דן, "היו שתי תאונות שאני מכיר. ברחוב השומרון (בתל אביב)… עגלת נכים עפה בסיבוב. אדם נפגע באופן קשה מאוד. הנהגים שלנו קיבלו הנחיה לרתום נכה שעולה לאוטובוס… (הנהגים) מחויבים לעשות את זה… עגלה יכולה לזוז ולפגוע באנשים".

עמדה דומה עולה מדברי בכיר בחברת קווים, לפיהם "אכן יש לרתום (את כיסא הגלגלים), כיוון שלא זה מה שיגרום לנהג לדלג על התחנה או לא לדלג עליה. ממילא זה לוקח זמן ומושך תשומת לב. יש הנחיות. אנחנו מבצעים המון הדרכות ספציפיות לנהגים אצלנו ואצל חבריי בדן לגבי מה בדיוק הם צריכים לעשות, איך להתנהג, איך לבקש מציבור הנוסעים סליחה על העיכוב".

אולם, למרות דברים אלה, המצב עד אישור התקנה החדשה בוועדת הכלכלה היה לקוי, שכן עיגון כיסא הגלגלים וחגירת הנכה לא היו מחויבים על-פי חוק, ולכן היו נתונים – בפועל – ליישום מדיניות פנימית של חברות האוטובוסים השונות. למשל, בסוף 2012 הורשעה חברת אגד בבית המשפט לתעבורה בירושלים בכמה מקרים של אי-מילוי תנאי רישיון, לאחר שהשופט אברהם טננבוים קבע כי נהגיה לא סייעו לנכים. במהלך הדיונים, טענו עורכי דינה של החברה כי "אגד מלמדת את הנהגים להתייחס בכבוד ובשוויון לנכים… (אך) מכאן ועד חובה חוקית הדרך ארוכה, והחובה… היא על משרד התחבורה, להתקין תקנות שיבהירו באופן ברור מה הדרישות לנהגים".

התקנה החדשה אמורה להסדיר את המצב, בדיוק כפי דרשו עורכי דינה של חברת אגד ממשרד התחבורה. לדברי בכיר במשרד, "אני נוסע הרבה באוטובוסים, לפחות בבוקר כשאני בא לעבודה. מדובר על נסיעה קצרה בתוך העיר. אם אנחנו, כשאנחנו עולים לאוטובוס והנהג מתחיל בנסיעה, בקושי מחזיקים את העמודים כדי לא ליפול, אז תאר לך אדם נכה… אנחנו בקושי מסוגלים להסתדר, אז אותו (את הנכה) נשאיר חופשי עם העגלה? אנחנו דואגים לשלומו. רצוננו לדאוג לשלומו".

מטפלים בבעיה הלא נכונה?
יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ ברוורמן, הביע חוסר נוחות מהטיעונים שהעלו נציגי הנכים נגד התקנה החדשה. "אם בגלל מישהו שלא מרגיש נוח או בגלל שהציבור לא מחונך אנחנו נגרום לתאונות, זאת תהיה טעות", אמר ח"כ ברוורמן לפני שהעלה את התקנה החדשה להצבעה בוועדה. אולם, לדברי חברת הכנסת תמר זנדברג, העיסוק בתקנה החדשה הסיט את תשומת הלב מהבעיות העיקריות שעומדות כיום בפני בעלי מוגבלויות: יחס מפלה מצד החברה הישראלית כלפי נכים, והיעדר תשתיות נגישות שיאפשרו את שילובם של בעלי מוגבלויות בחברה.

לדברי ח"כ זנדברג, "הבעיה המרכזית של בעלי מוגבלויות בתחבורה הציבורית זו אפליה, העדר נגישות, זה שלא מעלים אותם לאוטובוס ואין את המתקנים המתאימים. (ו)מה אנחנו עושים? אנחנו מתחילים מהבעיה הלא-נכונה שמטילה עוד מגבלות על בעל המוגבלות עצמו ועל הנהג. לא מספיק שהוא (הנהג) מפלה, שהוא לא עוצר בתחנה, אולי מפני שאין לו את ההכשרה המתאימה או שהוא חושש משאר הציבור… אנחנו לא פותרים את הבעיה המרכזית שכיום מטרידה את ציבור בעלי המוגבלויות".

דוגמה לבעיית הנגישות אפשר היה למצוא בדיון שערכה בנושא ועדת הכלכלה. "למה באוטובוסים יש רק מקום אחד לנכים ולא שניים או שלושה מקומות?", שאל פעיל באחת מעמותות הנכים, "דיברתי עם נציגי דן שאמרו שיש להם בעיה. הם אמרו לנו שהם מעלים נכה אחד ולא נעים להם מהנכה השני שמחכה בתחנה. (אז) למה לא להוסיף מקומות לנכים? אומרים לנו לא לנסוע עם הרכבים שלנו כי נותנים לנו תחבורה ציבורית מסודרת… אנחנו לא רואים את זה בשטח".

השפעת התקנה החדשה על שיפור הנגישות של נכים בתחבורה הציבורית תתברר לאחר שתחל אכיפתה, אם משרד התחבורה אכן יאכוף אותה ויוודא שנהגי האוטובוסים ממלאים את חובתם. אולם, נראה שעצם העלאת הטיעונים נגד התקנה מצד הנכים עצמם, מעידה על המצב העגום שבפניו ניצבים בעלי מוגבלויות: חוסר סובלנות מצד החברה הישראלית, והיעדר נגישות ראויה בתחבורה הציבורית.

"אנחנו כל הזמן מטילים גזירות במקום לטפל איפה שכן צריך – באפליה, בבעיית הנגישות", סיכמה ח"כ זנדברג את התייחסותה לתקנה החדשה. וכדאי לשים לב גם לדברי נציגי הנכים. "בנסיעה קצרה לא צריך להכביד", הסבירה שמחה בניטה לחברי ועדת הכלכלה. "נכה רוצה להיכנס ולרדת מיד. אני חושבת שזה (אישור התקנה החדשה, ש.ה) ממש מיותר".

The post שיפור בטיחות הנכים באוטובוסים "יעצבן את הנוסעים" appeared first on TheCar.

"לאזרחים המוגבלים בניידות, הרכב משמש כרגליים", מציינים חברי הכנסת גילאון ורוזנטל בהצעת החוק, "הוא מאפשר להם חופש תנועה ובכך (מאפשר) מימוש של זכותם הבסיסית לנוע בחופשיות. אולם, בשל המצב המשפטי כיום מתקשה קהילת הנכים בישראל לממש את זכותם".

בדברי ההסבר של הצעת החוק מתארים חברי הכנסת את המצב כיום: "תג נכה מונפק עבור רכבו של נכה על-פי מספר הרישוי של הרכב… המצב הנוכחי יוצר בעיה חמורה, הואיל וכאשר מבקש הנכה לנסוע ברכב אחר, שאין לו אישור חניה מוכר ממשרד הרישוי, הוא לא יוכל ליהנות מההטבות המגיעות לו".

בהמשך מתייחסים חברי הכנסת לבעיה מוכרת וכאובה עבור נכים רבים – הליך קבלת תגי החנייה. "הבירוקרטיה הכרוכה בהוצאת אישור חניה כיום מהווה תסבוכת מיותרת", מבהירים חברי הכנסת, "היא אינה חד-פעמית, אלא חוזרת ונשנית… הגבלת הטבת החניה לנכה לרכבו האישי מהווה בעיה הגורמת לעוול יום יומי לאוכלוסיית הנכים, לבירוקרטיה מיותרת המקשה על האזרח הנכה, ולשימוש בתגי הנכה באופן לא הגון".

על בעיית הבירוקרטיה התריעו בשנים האחרונות רבים – הנכים עצמם, אך גם דו"חות של מבקר המדינה וגורמים מקצועיים ובלתי-תלויים (ובכלל זאת מרכז המחקר והמידע של הכנסת). בדו"ח שפרסם ב-2012, מתח משרד המבקר ביקורת חריפה של משרדי הממשלה, וקבע שהתנהלותם גורמת עוול וסבל מיותר לנכים רבים, שנדרשים לעבור הליך איטי ומסורבל כדי לקבל את תגי החניה.

"בין הפונים למשרד התחבורה היו חולים הזכאים לתג חניה זמני, למשל עקב טיפולים כימותרפיים או טיפולי דיאליזה", נקבע הדו"ח, "התמשכותו של ההליך הביאה לכך שחלק מהחולים קיבלו את התג הזמני כמה חודשים לאחר מועד הגשת הבקשה, ולמעשה לאחר התקופה – או מרביתה – שבה הם נזקקו לו, ואפשר גם כי לאחר מותם".

הצעת החוק אמנם לא צפויה לפתור את בעיית הבירוקרטיה, אך לדברי חברי הכנסת גילאון ורוזנטל היא תוכל להקל על הנכים בהתמודדות עם משרדי הממשלה. "מלבד ההקלה שיביא (החוק המוצע) לאדם הנכה להתנייד, (הוא) יקל באופן משמעותי על הבירוקרטיה הכרוכה בהוצאת האישור", הם כותבים בדברי ההסבר של ההצעה, "התג יינתן לאדם נכה באופן אישי, ולא יהיה עוד צורך בשינוי מספרי הרכבים המורשים בכל פעם שהנכה יזקק לכך".

בסיכום דברי ההסבר, מציינים חברי הכנסת כי "הנפקת תג נכה אישי תאפשר לנכה לממש את זכויותיו באופן מלא והגון יותר. הנכה יוכל להשתמש בחניות המיועדות לאנשים במצבו גם כאשר לא מדובר ברכבו הפרטי, (למשל) כאשר אחד מקרוביו או חבריו מסיע אותו… התיקון (לחוק) יאפשר הגינות רבה בנוגע להתניידותם של אנשים עם צרכים מיוחדים ואנשים המוגבלים בניידות, והעוול הנגרם להם היום יימנע".

The post הצעת חוק: תגי חנייה לנכים ללא קשר למכונית ספציפית appeared first on TheCar.