הרגעים האחרונים של חורף ישראלי הם בין הקסומים ביותר, ואחרי שהתענגנו על הכלניות, הרקפות ושלל פרחי האביב כדאי לבקר ברכס הנמוך ששוכן מעל חוף הים בסמוך לקיבוץ מעגן מיכאל.

כמו שטחים רבים אחרים במישור החוף גם כאן היו בעבר שטחי ביצה נרחבים וכאן נשמר רמז לאותם בתי גידול בדמות בריכות הדגים של הקיבוץ, ושמורת הטבע הייחודית שצמודה אליהן.

טיול הסופ"ש מתחיל בהליכה אל גבעה שכמעט נושקת לכביש החוף (כביש מס' 2), גבעה שבימים אלה משתוללת עליה פריחה מהממת. לצד הכלניות האחרונות של העונה פורחים עדיין מקבצים גדולים של רקפות וסביבן פזורות חרציות יפיפיות שצובעות בצהוב בוהק את הירוק הדהוי, בין המוני צבעונים שזוהרים בגוון אדום אש.

הגבעה נמצאת בסמוך לבית הקברות של קיבוץ מעגן מיכאל ואפשר ללכת ממנה לאיבוד בין השבילים המפותלים שמקיפים את בריכות הדגים. בין השבילים אפשר למצוא נתיבים אל חוף הים הסמוך ושם, באופק הקרוב, מבצבצת מתוך כחול-הים אסדת גז. שום דבר אחר לא מפריע את השלווה התכולה שבין תחנת הכוח של חדרה – הרחק בדרום, לבין כתף הכרמל בצפון.

נחל דליה, שנשפך לים מבעד ל'דלתא' בוצית שבין מושב דור לקיבוץ מעגן מיכאל, מסיים כאן מסע מפותל שמתחיל בנביעת מעיינות בין הקיבוצים עין השופט לדליה. משם ממשיך מסלולו – בתוך שמורת טבע – במקביל לתוואי של כביש 67 ולאחר מכן מצטרפים אליו יובלי נחל שלף, נחל מנשה, נחל אלקנה ונחל טלימון.

קיבוץ מעגן מיכאל הוקם על אדמות 'ביצת כבארה' שהייתה שטח הביצה הגדולה ביותר במישור החוף. במשך כ-1,000 שנים התקיים כאן אגם גדול שהיה חלק ממפעל המים הרומי שהזין את העיר קיסריה, אבל ההזנחה של הסכר ותעלות המים הפכה אותו לשטח ביצה ממאיר.

אדמת ביצת כבארה נרכשה בשנת 1922 בכספי הברון רוטשילד ולאורך שנות ה-20 וה-30 של המאה שעברה יובשה הביצה – בתחילה על-ידי פועלים מצריים וסודנים שהובאו ארצה כמהגרי עבודה ובהמשך – לאחר מאבק על עבודה עברית – גם על-ידי פועלים יהודים.

כיום, כאמור, אפשר רק לדמיין את השטח מוצף המים, ולצורך זה אפשר להיעזר באפיק הבוצי שמתוח לאורך כמה מאות מטרים במרחק של כ-100 מטרים מזרחית לקו החוף, שמשני צדדיו צומחים צמחי קנה. אפשר לפסוע לאורך האפיק עד שמוצאים את שבילי הגישה אל החוף.

כך מגיעים: ב'וויז' – בית העלמין קיבוץ מעגן מיכאל. עוברים בשולי הקיבוץ ומחנים את הרכב בסמוך לאחד השבילים. אפשר לעלות רגלית על הגבעה הסמוכה או להמשיך בטיול רגלי לכיוון החוף.

בסביבה:

אל הגשר המחודש שעל הנחל הכחול
אל שמורת נחל תנינים
על החוף מנחל דליה לנחל תנינים

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל מעגן מיכאל ושמורת נחל דליה appeared first on TheCar.

מה אנחנו רוצים ביום קיץ חם? צל, משב רוח שמניס את החום, וזרימת מים שתצנן את כפות רגלינו ואולי גם תאפשר שכשוך וטבילה. במציאות הישראלית רוב המעיינות שכחו מה זה להרוות נחלים, מפני שרוב שפיעתם נתפסת אל מערכת המים. משום כך אנחנו מעריכים ומוקירים כל מקום – נידח ככל שיהיה – שבו אפשר לממש פנטזיה רטובה.

אם וכאשר מגיעים אל פינת חמד נדירה כזאת אפשר לבלות יום שלם לצד זרזיף המים, ובמיוחד כאשר נביעה או זרימה מוצלות בצל עצים גבוהים ורוח קרירה מנשבת ממעל.

מספר מעיינות נובעים לאורך כל ימות השנה על רמת מנשה, והם מפכים בלחש קסום מן האדמה ומפרנסים פלגים קטנים של מים מתוקים וצלולים, ואנחנו מוצאים את עצמנו צועדים לכיוון שמורת הטבע שעוטפת את יובלי נחל דליה. צמחיה ירוקה, עצים גבוהי צמרת, פינות מוצלות לישיבה ואי אילו אפשרויות שכשוך במים צוננים.

נחל שלף זורם, ככל שאפשר לכנות את זה "זרימה", גם בשיא הקיץ, ולאורכו אפשר לפסוע בשני מסלולים שאורכם המרבי כחמישה קילומטרים. הנחל נובע ברמת השופט שעל רמת מנשה וזורם בתוך עמק רחב וירוק. לאורך כשלושה קילומטרים של טבע ירוק נמצאים פלגי מים חיים שאליהם נוספים מי מעיין 'עין מחוללים'.

עצי אקליפטוס וצפצפה ותיקים מגוננים ומצלים חלקים נרחבים מן המסלול, וההולכים יכולים לשכשך רגליים במים הזורמים ובמספק מקומות אפילו לרבוץ בתוך המים.

העונג הרטוב מקושט בצמחייה נחלים עשירה בצל עצי אולמוס שעיר נדירים שמשגשגים רק באזור זה, עצי ערבה בוכיה ומספר מיני עצי צפצפה שמנשאים לגובה מרשים מאד.

ערוץ נחל שלף מחבר ונבלע לתוך האפיק הזורם של נחל דליה, ואפשר לבחור בין שני מסלולי הליכה: ארבעה קילומטרים בהליכה רגלית, או מסלול נסיעת שטח שמתאים לכלי רכב מוגבהים.

אל מסלול ההליכה, לאורך סימון שבילים כחול, מגיעים בנסיעה של כקילומטר דרומה ממעגל התנועה (כיכר) שליד קיבוץ רמת השופט, על כביש 672. מצד ימין מבחינים בסימון הכחול לא הרחק מן הכניסה לשביל, וחלקו הראשון לא מוצל לכן חייבים להגיע חבושים בכובעים ומוגנים מן השמש.

החלק המהנה מתחיל כאשר מגיעים למעיין 'עין שלף', ואת המעיין הבא – 'עין דמומית', צריך למצוא כשהוא חבוי בין צמחי פטל דוקרניים. מכאן ממשיך מסלול הליכה מוצל, חלקו בתוך המים וחלקו על שביל שממשיך לאורך הנחל. לצד המסלול נפגוש בשיחי צבר, שרידי טחנות קמח עתיקות ושפע שיחי פטל מאובקים וקוצניים. המסלול מסתיים ב'עין מחוללים'.

אם ממש חם, או שמוותרים על הליכה, אפשר להגיע עם כלי רכב מתאימים ובנהיגה רגועה דרך כביש 6954 (כביש הגישה לקיבוץ רמות מנשה) שאליו נכנסים ממעגל התנועה של צומת רמת שופט. כ-500 מטרים לפני שער הכניסה הצהוב של הקיבוץ מאתרים מצד שמאל של הכביש שביל הליכה עם סימון שביל שחור. שביל זה מוליך ישירות לסוף המסלול, אל 'עין מחוללים', ושם אפשר ליהנות מצל העצים הענקיים, לשכשך במים, לטייל בסביבה הקרובה או להמשיך את המסלול שתיארנו קודם – לכיוון ההפוך ובחזרה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: מסלול מים ברמת השופט בשיא הקיץ appeared first on TheCar.

אזור רמות מנשה, בדרום הכרמל, תחום על-ידי רכס הכרמל ובקעת הנדיב ממערב ודרום-מערב, ואדי מילק (נחל תות) ונחל יקנעם מצפון מערב, עמק יזרעאל מצפון-מזרח וואדי עארה (נחל עירון) מדרום-מזרח. שטח זה פרוש על-פני גבעות קירטון רכות שגובהן בין 250-400 מטרים מעל פני הים, ומתברך בכמות משקעים ממוצעת של 600-700 מילימטרים של גשם בשנה.

אקלים לח למחצה, ולא מעט יובלים שחורצים את הגבעות, משכו מקדמת דנא לאזור הזה אוכלוסיות של נוודים-לקטים ושל רועים, וזאת ככל הנראה עד לתקופות הרומית והביזנטית שבהן החלה התיישבות כפרית-חקלאית משמעותית, בעיקר על פסגות הגבעות.

בשנת 1832, כאשר מוחמד עלי יצא ממצרים לטורקיה כדי להיפרע מבני בריתו לשעבר, העות'מנים, הוא פיזר לאורך נתיב מסעו חקלאים ופורשי צבא מצרים בעשרות נקודות ישוב חדשות וקיימות. אחת מהן, באזור זה של הארץ, הייתה אום א-זינאת, במורדות הדרומיים של הכרמל. בנוסף התקיימו באזור זה במאה ה-19 ישובים חקלאיים קטנים ובהם דליית אל-רוחה, שאדמותיו היו בבעלות משפחה לבנונית, וכן ג'וערה, אום דפוף וריחניה.
לקראת סוף המאה ה-19 החלו מוסדות ההתיישבות היהודים לרכוש אדמות באזור, החל מאזור זכרון יעקב ובת שלמה וכלה בחלקות שנרכשו מתום מלחמת העולם הראשונה ועד לתקופת המרד הערבי הגדול בשנת 1936, או אז התמקמו כנופיות פורעים ומסיתים בחלק מן הכפרים בסביבה ואילצו חלק מן התושבים המקומיים לעזוב.

בדיעבד, תקופת המרד הערבי (1936-1939) חוללה פריחה אזרחית יהודית ברוב חבלי הארץ ובין השאר האיצה את רכישת האדמות ואת ההתיישבות היהודית גם באזור רמות מנשה. עשור לאחר מכן – בין פרסום תוכנית החלוקה לפרוץ מלחמת העצמאות – נמלטו רוב תושבי הכפרים הערבים הקטנים אל הערים הגדולות, בעיקר אל ג'נין.

אחד הנחלים הגדולים ברמות מנשה, נחל דליה, מתפתל לאורך כ-17 קילומטרים מאזור קיבוץ דליה לכיוון מערב, ומנקז את מי הרמה לכיוון מערב עד שהוא נשפך אל תוך הים התיכון בין מושב דור לקיבוץ מעגן מיכאל. אחד היובלים הגדולים שנשפכים לנחל דליה, שאליו נשואות פנינו השבוע, הוא נחל שלף אשר מתחפר בתוואי שמתחיל צפונית לקיבוץ עין השופט ומתמזג עם נחל דליה מדרום-מזרח למושב בת שלמה. נחל שלף הוא נחל איתן, ולא במקרה הוא נקרא בערבית ואדי אלפואר, כלומר "הנחל השופע מים". השם העברי שלו, נחל שלף, נשמע אולי נעים יותר מבחינה פונטית אבל משמעותו היא צמחיה יבשה שנותרת בשדה לאחר הקציר. למרבה הצער, השם הזה מתאים יותר לנחל שלף ברוב ימות השנה, ובמיוחד בשיא הקיץ שבהם שפיעתו דלה מאד.

למרבה השמחה, בימים אלה של שלהי החורף שופע נחל שלף בזרימת מים מרשימה ומענגת, ועל אף שמי הנחל לא ראויים לשתייה מזכיר הטיול לאורך האפיק תמונות נוף שכאילו נלקחו מפלגי מים קטנים בלב הרי האלפים הרחוקים. נחל שלף מוזן על-ידי מספר מעיינות צלולים, בהם עין דמומית, עין שלף ועין מחוללים, ולאורך רוב האפיק שלו הוא מעוטר, ולפעמים אף מוסתר, בצמחיית מים עשירה, עצי אולמוס רבי יופי ושנים, ושיחי פטל דוקרניים.
כאמור – טיול לאורך אפיק נחל שלף מומלץ מאד בתקופה זאת של השנה, כאשר המים שופעים ומראות הנוף הירוק מסביב מרחיבים את הלב ואת הנשמה. בחלק מן המקומות אפשר להגיע עד למי הנחל ולשכשך רגליים, ואזורים רבים מקושטים בפריחה נפלאה עם צהוב החלמון של החרציות וצוחר לובנו שם הקחוון.

צמחיית בראשית עבותה מסוככת על אזורים אחרים ולא מאפשרת גישה לאפיק, אך גם בהם אי אפשר שלא להתפעם מרחש פכפוך המים שמפתה את המטייל להתגבר על הקושי, לזחול, ואף להידקר משיחי הפטל כדי לחזות ביופי. בכניסה לעין דמומית, למשל, צריך להתכופף, לעבור מבעד למנהרת שיחי פטל קוצני ואכזר כדי לחזות בשפע המים שבוקע מבעד לצינור עבה וממלא בריכה קטנה של מים צלולים. קרני שמש חודרת בקושי דרך סבך הפטל ומנמרות בכתמי אור רכים את מי המעיין, וממקומות מסתורן נשמע קרקור של צפרדעים. מעט צפונה מן המעיין אפשר לטבול את הרגליים במי הנחל ואף לצעוד בתוכו למרחק וליהנות מצלילי קונצרט קירקורי הקרפדות ומשפע פרחי 'סלסלי הכסף' שמעטרים את הגדות כאילו היו יהלומים זעירים.

נחל שלף עשיר בצמחיית מים, צבר, צפצפה, שיטה וכאמור גם בעצי אולמוס נדירים ששורשיהם טבולים במים הצוננים וצמרותיהם נישאות אל על. ענפי האולמוסים מכוסים בימים אלה בעלווה ירוקה רעננה ומלווים את המטיילים לאורך השביל שמוליך מערבה ומסומן בסימון שבילים כחול. לאורך הטיול, לצד המים, חולפים לצד מדרון רקפות וליד "זולה" קסומה לישיבה ומרגוע בצילו של אקליפטוס עבה גזע. בהמשך מגיעים למעיין 'עין מחוללים' ששמו ניתן לו לכבוד הרוקדים בפסטיבלי המחולות שהתקיימו בקיבוץ דליה.

אורך מסלול ההליכה כשלושה קילומטרים, והוא משובץ בצמחיה האופיינית לאזור רמות מנשה: שיחי סירה קוצנית, עצי אלון התבור וצפצפה, פרחי תורמוס ההרים, כלנית ורקפת ושפע יערות מחטניים שניטעו על-ידי קק"ל.
במהלך המסלול מגיעים אל שרידי הכפר דליית א-רוחה ואל שרידי בוסתניו שבהם צומחים עדיין עצי חרוב, תאנה ורימון, לצד משוכות צבר, ובהמשך אל שרידים עתיקים יותר של טחנת קמח ושל אמת מים.
לאחר הטיול הרגלי אפשר לבקר בלא מעט אתרים נוספים במרחב הביוספרי של שמורת הטבע 'פארק רמות מנשה', ובהם עמק השלום, אנדרטת הקיבוצים, נחל השופט, גבעת הרקפות ויער הזורע.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 70 מצומת פורדיס צפון-מזרחה ופונים ימינה במחלף אליקים אל כביש 672, שאיתו ממשיכים עד לצומת רמת מנשה. אם מגיעים עם שתי מכוניות אפשר להשאיר אחת ליד קיבוץ רמות מנשה, ולהמשיך עם השנייה לכיוון קיבוץ דליה. אם מגיעים עם מכונית אחת מאפסים בכיכר את הספידוטמטר וממשיכים דרומה, לכיוון דליה, לאורך כ-900 מטרים, עד שמגיעים אל דרך עפר שנמצאת מימין לכביש, ושם מחנים את המכונית.
ממשיכים בהליכה רגלית על השביל עד לשלט שעליו כתוב 'יובלי נחל דליה, נחל שלף', ובוחרים את השביל הימני. השביל, כאמור, מסומן בסימון שבילים כחול במפת הטיולים וסימון השבילים כרמל (מס' 4).

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל נחל שלף appeared first on TheCar.

צילומים: דובי זכאי

הדיעות חלוקות לגבי מקור השם 'עמק השלום' אשר מקובל כיום כשמו של שטח נהדר, ספון בין יערות קק"ל, מזרחית לצומת אליקים ולא הרחק מן הקיבוצים דליה, רמות מנשה ועין השופט, וכ-2 ק"מ מדרום מערב לקיבוץ הזורע לצד ערוץ נחל השופט.

אוהביו טוענים שזהו אחד המקומות הנהדרים ביותר בישראל עם בוא האביב, בעיקר בזכות פריחה נפלאה לצד שדות חיטה צרים בין יערות אורנים, ולא מעט גם בזכות נחל השופט שזורם בו בכל ימות השנה.

כל אלה גם מעניקים למקום את השם הרומנטי יותר, "עמק האהבה", ואי אפשר כמובן שלא להזכיר את סיפורם של שני גרמנים, חברי כת 'אוהבי ישראל', שהתיישבו כאן לפני שנים והאמינו שביום הגאולה יובילו היהודים את התרבות העולמית.

הגאולה עדיין נקנית ביסורים, כך מסתבר, וגם לשני החבר'ה האלה – על כוונותיהם הטובות, לא היה קל. בקושי רב הם נאחזו בקרקע ופיתחו את המקום, שתלו, זרעו ונטעו את שבעת המינים, וחייו מפרי עמלם הצנוע.
באותם ימים ניצב שלט גדול בכניסה לחצרם ועליו הכיתוב הנדיר: 'הכניסה מותרת', אשר הזמין את המטיילים ביערות מנשה להיכנס, לשבת ולאכול את הארוחה שהביאו עמם, לקטוף מעצי הפרי, להעביר שעה קלה בשיחה עם החבר'ה ולשמוע מהם מחמאות אודות העם היהודי.

השנים עברו ושני החברים לא הפכו צעירים יותר, כוחם תש, ומתוך אמונה לפיה אין להחזיק ברכוש הם תרמו את השטח למדינה ופרשו לעולם שכולו טוב.

סיפורו פחות מוכר אודות 'עמק השלום' התרחש בעת "המאורעות" של שנת 1936, אחת התקופות הקשות במאבק על ארץ ישראל, כאשר יואש זולר ויצחק קליצ'בסקי, שני שומרים צעירים שהוצבו במקום נרצחו על ידי ערבים מן הסביבה.
תושבי האזור החליטו להקים ישוב באותו שטח ולקרוא את שמו 'רמת השניים'. שני עצי ברוש ניטעו במקום ושני מעיינות בסביבה נקראו על שם הבחורים: עין יצחק ועין יואש.

הישוב לא החזיק מעמד וננטש לאחר זמן קצר, ולמעלה מרבע מאה לאחר מכן, בשנת 1962, נרכשה הקרקע על-ידי הגרמנים שנזכרו לעיל.

בימים אלה מקדם אוויר צח את המטיילים במקום, עם מרחבים, יערות, זרימת המים בנחל השופט, וגם אטרקציה לילדים בדמות מבנה עתיק של טחנת מים ומספר מערות מסתוריות בסביבה.

קק"ל הכשירה כמה מן הדרכים לבעלי מוגבלויות, שיכולים לנוע עליהם עם כסאות גלגלים וליהנות מן הטבע, ולהגיע עד לשטחי פיקניק מסודרים.

הנוף בסביבה, רגע לפני החמסינים הראשונים של אפריל, פשוט מרחיב את הנשמה, ואפילו הדרך אל העמק מרהיבה, כשהנסיעה חותכת דרך יערות ולצד עשרות מקומות מתאימים לפיקניק ולנופש. מי שמגיע מצוייד באופני שטח יגלה כאן גם גן עדן לרוכבים.

כך מגיעים: עמק השלום נמצא במרכז משולש הכבישים שמקיפים את יקנעם: כביש 66 מצומת משמר העמק ועד למחלף התשבי, כביש 70 עד לצומת אליקים, והדרך היפה שמתפתלת בירידה מרמת השופט למשמר העמק, הלא היא כביש 6953.

הצעות נוספות לטיולי סוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל עמק השלום appeared first on TheCar.