המועצה חקרה לעומק תאונת דרכים קטלנית בין שני כלי רכב אשר התרחשה ב-1 בינואר 2021 וזעזעה את ארצות הברית כולה בגלל תוצאותיה: שני נהגים ושבעה ילדים הרוגים. משמעות ההמלצה, שנוספת כעת לתהליכי חקיקה שממילא מתקיימים במקביל בארה"ב ובאירופה, היא שכל המכוניות שיימכרו בשני השווקים החשובים האלה החל מבעוד כשלוש עד חמש שנים ינטרו באופן קבוע ואוטומטי את מצבו של הנהג ופשוט לא יאפשרו נהיגה למי ששתה אלכוהול.

מועצת בטיחות התחבורה הלאומית האמריקנית חוקרת באופן קבוע כל תאונת תעופה, רכבות וספנות בארה"ב בלי קשר לתוצאותיה וזאת במטרה להסיק מסקנות רוחב כלל מערכתיות שבעקבותיהן מותקנות תקנות, נקבעים נהלים, מותקנות מערכות או מופסק שימוש בהתקנים שונים. תאונות כאלה נחקרות בשיא הרצינות רק בגל פוטנציאל ההרג שלהן ובזכות החקירות היסודיות האלה, ויישום ההמלצות, נמנעו עד היום תאונות רבות ונחסכו חייהם של מאות אלפי בני אדם. בנוסף, NTSB חוקרת רק את תאונות הדרכים שתוצאותיהן קשות במיוחד או כאלה שחושפות סיכונים כבדים במיוחד.

תאונת הדרכים הקטלנית שהתרחשה בקליפורניה זעזעה בשעתו את המדינה לא רק בגלל מותם המחריד, בשריפה, של שבעה ילדים בני 6 עד 15 אלא גם מפני שמיד לאחריה התברר שהיא נגרמה בגלל נהיגה בשכרות ובמהירות מופרזת של אחד הנהגים אשר איבד שליטה על רכבו. במאמר מוסגר נזכיר שתאונה דומה מאד התרחשה גם בישראל, על כביש 90 בסמוך לים המלח. אצלנו – כרגיל – תאונה זאת לא נחקרה מעבר לחקירה המשטרתית השטחית הרגילה ולא הוסקה כל מסקנה שעשויה למנוע תאונות אחרות. כל מי שמעוניין להבין כיצד נראה דוח מקצועי של חקירה לעומק של תאונה מוזמן לעיין בדוח שפרסמה NTSB.

המסקנות שימנעו נהיגה בשכרות

תאונת הדרכים בקליפורניה התרחשה בגלל גבר בן 28 ללא רישיון נהיגה אשר נהג במיניוואן בעת שרמת האלכוהול בדמו הייתה 0.21%, כמעט פי שלושה מהמגבלה החוקית בקליפורניה. במהלך החקירה שוחזר סדר יומם של שני הנהגים בימים שקדמו לתאונה ועלה חשד סביר מאד שאותו נהג גם היה תחת השפעת מריחואנה. היות שנהלי החקירה של משטרת המחוז לא כוללים בדיקת סמים במקרים כאלה – אי אפשר לקבוע בוודאות מה היה מצבו בעת התאונה מבחינה זאת.

התאונה, על כביש דו-מסלולי מהיר ללא גדר הפרדה, התרחשה כאשר אותו נהג נסע במהירות שבין 142 עד 158 קמ"ש במקום 88, איבד שליטה על המיניוואן, סטה לשולי הכביש וניסה לחזור לנתיב שלו. בעת ניסיון החזרה הוא עבר לנתיב הנגדי ופגע חזיתית בטנדר שבו נהגה נהגת שהסיעה את ארבעת ילדיה וכן שלושה ילדים נוספים – כולם בגילאים שבין 6 עד 15. כל יושבי שורות המושבים הראשונות נהרגו מיד כתוצאה מן הפגיעה החזיתית, ובתוך שניות עלה הטנדר באש וכך נהרגו גם שאר הילדים.

לנוכח התוצאות הקשות של התאונה ביצעה NTBS חקירת עומק ופרסמה דוח מפורט בן 69 עמודים שמסכם את פרטי הפרטים של התאונה והמעורבים בה (למעט שמותיהם). החלק החשוב יותר בדוח כולל מסקנות והמלצות למערכות השלטון השונות אשר ככל שייושמו יוכלו למנוע תאונות דומות בעתיד. ל-NTSB אין סמכות לחוקק או להכריח גופים אחרים לפעול אבל גוף זה נחשב לסמכות המקצועית העליונה והמלצותיו נלקחות ברצינות רבה.

"כתוצאה מחקירה זו", נכתב בסיכום הדוח, "המלצנו כי NHTSA (מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני) ידרוש שכל כלי הרכב החדשים יהיו מצוידים במערכות זיהוי פאסיביות למניעת נהיגה בשכרות, מערכות ניטור מתקדמות לזיהוי מצב הנהג או שילוב של שני סוגי המערכות; מערכות אלה חייבות להיות מסוגלות למנוע או להגביל את פעולת הרכב כאשר הן מזהות נהג תחת השפעת אלכוהול. כדי להבטיח שתעשיית הרכב תהיה מעורבת במאמץ בטיחות חשוב זה המלצנו גם שה'ברית לחדשנות בתחום הרכב' (גוף שבו חברות רוב יצרניות הרכב) תודיע לחבריה (המייצרים קרוב ל-98% מהמכוניות והמשאיות הקלות החדשות הנמכרות בארצות הברית) על תאונה זאת ותעודד אותם להאיץ את הפיתוח ולתעדף את הפרישה של טכנולוגיה מתקדמת למניעת נהיגה בשכרות וכן לחפש דרכים חדשניות להתאים את הטכנולוגיות הקיימות, כגון מערכות לניטור נהגים, כדי להילחם בנהיגה תחת השפעה. כמו כן, חזרנו על המלצה ל-NHTSA לתמרץ יצרניות של כלי רכב לנוסעים, ואת הצרכנים עצמם, לאמץ מערכות מניעת נהיגה במהירות מופרזת (ISA) על ידי, למשל, הכללת ISA במבחני הריסוק לרכב (NCAP)".

ג'ניפר הומנדי (Homendy), יושבת ראש ה-NTSB, צוטטה בהודעת המועצה כאומרת ש: "הטכנולוגיה הקיימת יכלה למנוע את התאונה קורעת הלב הזאת ממש כפי שהיא יכולה למנוע תאונות קשות (אחרות) שנגרמות בגלל נהיגה בשכרות ובהן נהרגים מדי שנה בארה"ב עשרות אלפי בני אדם. אנחנו צריכים ליישם את הטכנולוגיות שיש תחת ידינו ממש עכשיו כדי להציל חיים".

הליך החקיקה מתקדם

נהיגה תחת השפעה אחראית לקרוב לשליש מכלל הרוגי תאונות הדרכים בכבישים מהירים בארה"ב מדי שנה, ובהתאם לכך מעריכים אנשי מועצת בטיחות התחבורה הלאומית האמריקנית שהמערכות החדשות יחסכו את חייהם של יותר מ-9,400 בני אדם בכל שנה.

מערכות לניטור מצבו הקוגניטיבי והבריאותי של האוחז בהגה נכנסות במהירות לשימוש בכלי רכב בזכות תהליכים מקבילים שמתרחשים כעת משני צידי האוקיאנוס האטלנטי. באירופה חלה החל מהשנה חובת התקנת מערכות למניעת נהיגה במהירות מופרזת, ובמקביל קיימת דרישה של פרויקט Euro-NCAP, שהוא פרויקט הבטיחות החשוב ביותר בעולם, להתקין מערכות לניטור מצב הנהג כתנאי לקבלת ציון בטיחות מרבי של חמישה כוכבים. דרישה זאת לניטור כולל של מצב הנהג (לא רק מבחינת אלכוהול אלא גם מצבים בריאותיים והסחות דעת) תחול החל מן השנה הבאה והיא סייעה למספר חברות סטארט-אפ ישראליות שפיתחו טכנולוגיות בתחומים אלה להציע את מרכולתן ליצרניות הרכב השונות.

בארה"ב קיבל מינהל הבטיחות בדרכים הוראה ממשלתית להגיש לכל המאוחר עד לחודש נובמבר 2024 נוסח חוק שיחייב את תעשיית הרכב שכל כלי רכב חדש שיעלה על הכביש יהיה מצויד בטכנולוגיה מתקדמת למניעת נהיגה תחת השפעה. מרגע פרסום החוק, בעוד קצת יותר משנה כאמור, תהיה לתעשיית הרכב תקופת הסתגלות של בין שנתיים לשלוש כדי ליישם אותו ולהתקין מערכות כאלה כציוד סטנדרטי בכל המכוניות והמשאיות הקלות החדשות.

כפועל יוצא של דרישות הדרוג של Euro-NCAP ושל החקיקה הצפויה בארצות הברית החלו חלק מיצרניות הרכב לפתח ואף להטמיע מערכות כאלה, וכרגיל בתעשיית הרכב הן יופיעו בשלב ראשון בכל דגמי הפרימיום ובחלק מדגמי המסה, ולאחר מכן יהפכו לסטנדרט של תעשיית הרכב. אפשר לצפות שכבר סביב 2026-2027 מכוניות לא יאפשרו לנהגים תחת השפעת אלכוהול להניע אותן ולנהוג בהן, ועד לסוף העשור יותקנו מערכות לניטור מצב הנהג בכל מכונית חדשה שתימכר באירופה ובארה"ב, ולכן גם בישראל.

The post בעקבות התאונה המזעזעת: מכוניות חדשות לא יאפשרו נהיגה בשכרות appeared first on TheCar.

על אף שכל זה נשמע כמו עלילות אלף לילה ולילה, ולכל הפחות כמו תיק שיהפוך לחומר לימוד בכל הפקולטות למשפטים, החלק החשוב יותר שעולה ממנו, והינו בבחינת חידוש משפטי, עשוי לסייע ללא מעט מבוטחים בעתיד.

כל העובדות שמתוארות בתחילת הדברים הובאו לאחרונה בפניה של הרשמת הבכירה בבית משפט השלום בתל אביב חן מאירוביץ, חלקן במסגרת כתבי טענות של ש.ח. ואשתו, חלקן כטענות ההגנה של חברת הביטוח 'הפניקס' אשר ביטחה את המכונית שבה נהג ש.ח, ואחרות במסמכי משטרה ומסמכים של חברת הביטוח – ויחד איתן עלו מספר סוגיות משפטיות וביטוחיות עקרוניות וחשובות.

סיפור המסגרת הוא שש.ח. רכש בשנת 2011 מחברת ליסינג את הטויוטה שבה נהג, וכחלק מעסקת הרכש מסר מכונית אחרת בטרייד-אין וקיבל פוליסת ביטוח מקיף וביטוח חובה. במהלך השנתיים הבאות הקפידה חברת הליסינג להוסיף ולשלם את פרמיות הביטוח של המכונית, אבל שני הצדדים לא העבירו בעלות במכונית באגף הרישוי של משרד התחבורה.

ביוני 2013 נהג ש.ח. במכונית ברחובות העיר אשדוד, לכאורה במצב של שכרות וללא רישיון נהיגה בתוקף, וכאשר הגיע אל צומת הרחובות דרך מנחם בגין ו'המשנה' הוא פגע מאחור במכונית מסוג מאזדה וגרם לה לנזק כבד. לאחר התאונה המשיך ש.ח. בנסיעה תוך שממכוניתו עולה עשן וחלקה הקדמי מעוך, הוא חלף במחסום משטרתי מאויש על ידי שוטרים ששמו לב למצב המכונית ולפציעה שלו ודרשו ממנו לעצור אבל לא נענה להוראות ונסע משם במהירות כשהשוטרים דולקים אחריו. ש.ח. נעצר במרחק של כעשרה ק"מ משם, בכניסה לישוב ניצן, ומשם המשיך במנוסה רגלית עד שנתפס ונעצר.

חברת הביטוח הפניקס דחתה פעמיים את תביעתו של ש.ח, וגם את תביעת בעלי מכונית המאזדה, אולם לאחר שנתבעה על-ידי בעלי המאזדה שילמה להם פיצוי במסגרת הסכם פשרה ומבלי להודות בחבותה כלפיהם. רגע לפני התיישנות טענותיו תבע ש.ח. את הפניקס בסכום של 75,000 ש"ח שכוללים לא רק את הנזק למכונית שבה נהג אלא גם פיצוי בגין השתהות של חברת הביטוח בתשלום פיצוי.

בשלב ראשון דחתה הפניקס את פנייתו של ש.ח. לפיצוי בטענה שהוא נהג ללא רישיון בעת התאונה והיה תחת השפעת אלכוהול, אולם בהמשך הדרך זנחה את הטענה הזאת ולכן היא לא נדונה במסגרת ההליך המשפטי.

ש.ח. טען בכתב התביעה שלו שהסכם מכירת המכונית כלל גם את פוליסת הביטוח, ושהפניקס הוסיפה לגבות פרמיות ביטוח גם בשנים הבאות על אף שהבעלות במכונית לא הועברה על שמו. תנאי הפוליסה קבעו שהיא מכסה כל נהג שנוהג בהתאם לתנאים ולחוקים.

חברת הפניקס טענה להגנתה שאין כל קשר חוזי בינה לבין ש.ח. היות שהיא ביטחה את חברת הליסינג ולא אותו, ושמרגע שהמכונית נמכרה לצד שלישי פקע תוקף הסכם הביטוח בינה לבין חברת הליסינג. עוד טענו נציגי הפניקס שש.ח. לכל הפחות החמיר את הנזק למכונית בכך שהוסיף לנהוג בה לאחר התאונה, וגרם לכך שבסופו של דבר היא נשרפה כליל. מאחר וכך לא מדובר באירוע ביטוחי אלא בנזק תוצאתי שלא מכוסה על-ידי הפוליסה, ושבכל מקרה היא לא חייבת לשלם תמורת החמרת הנזק.

ש.ח. טען שבמהלך התאונה הוא נחבל בראשו ולכן סבל מלחץ ומבלבול, ושהוא ברח ממקום התאונה כדי לקבל טיפול רפואי – אולם טענות אלה נדחו, כמעט בבוז, על-ידי הרשמת הבכירה שמצאה אותן מופרכות בעליל.

לא כל כך מהר

הרשמת הבכירה חן מאירוביץ בחנה את מכלול העובדות לפי הסדר, ובתוך כדי כך גם "עשתה סדר" בטענות, באופן שיכול לשרת לא מעט מבוטחים שנתקלים בטיעונים שונים, ולעיתים משונים, של מבטחות כאלה ואחרות. ראשית לכל קובעת מאירוביץ שעניין הבעלות במכונית, במיוחד בימינו, הוא שולי ובוודאי שלא יכול להוות סיבה לדחיית התביעה לפיצוי, וכך גם לעניין הבעלות על פוליסת הביטוח.

לפסיקה הזאת ישנה משמעות מיוחדת מפני שלכאורה היא עומדת בסתירה לפסיקת בית המשפט המחוזי ולהלכה הנהוגה. זאת מתייחסת כפשוטו לנוסח החוק הרלבנטי שבו נכתב: "חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב". בסעיפי החוק נכתב, בין השאר: "א. בביטוח נכסים חייב המבטח לשפות בעד נזק שנגרם למבוטח או למוטב מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזק. ב. הנכס המבוטח יכול שיהיה של המבוטח או של זולתו".

ההלכה שנהוגה ב-52 השנים האחרונות היא שפוליסת הביטוח היא חוזה אישי שכולל חיובים הדדיים שחייבים להיות ממולאים על ידי שני הצדדים, כלומר שאי קיום שלהם על ידי המבוטח פוטר את המבטח מאחריות על פי הפוליסה. לפי שיטה זאת "עם מכירת הבעלות ברכב , המוכר – המבוטח – אינו יכול לקיים את חיוביו על פי הפוליסה שכן הרכב אינו עוד בשליטתו וחזקתו ומשכך אין עוד מקום לחייב את המבטחת לקיים את חיוביה היא על פי הפליסה באופן חד צדדי. לכן נפסק כי במצב דברים זה פטורה חברת הביטוח מאחריותה לפי הפוליסה והחוזה אינו תקף".

אלא שהרשמת הבכירה לא מקבלת את הדברים באופן גורף וכותבת: "סבורני שיש מקרים בהם לא נכון מבחינה משפטית ולא צודק להחיל כלל גורף לפיו הפוליסה פוקעת בעת העברת הבעלות, שכן המציאות טופחת על פנינו וניכר שיש מצבים בהם מציאות החיים מקדימה את המשפט, ויוצרת מצבים שהמשפט טרם נתן להם מענה מעודכן כפי שבמקרה שבפנינו.
על בית המשפט מוטלת המלאכה למצוא פתרונות לייתר מחלוקות בהן המחוקק טרם נתן דעתו בייחוד על רקע העובדה שההלכה השולטת בכיפה הינה הלכה שהייתה תקפה לזמנים אחרים ופחות תקפה היום".

כוונתה של מאירוביץ, בין השאר, היא שהפוליסה שבנדון הוצאה על שם חברת ליסינג ונועדה לכיסוי "כל נהג" שינהג ברכב, ואין מחלוקת על כך שהרוכש "שילם" תמורת הפוליסה כחלק מן התמורה לעסקה כולה, ושהפרמיה הוסיפה להיות משולמת על-ידי חברת הליסינג גם בהמשך כחלק מן העסקה בין הצדדים. "התנהלות זו", כותבת מאירוביץ, "שכיחה בשוק המסחר ברכבים ולכן יש לשלול את עבירות הביטוח ותקפותו רק בתנאים שבהם מוכח שהמבטחת הייתה נמנעת מלבטח את הבעלים החדשים.

משעה שעסקינן בפוליסת ביטוח המתירה נהיגה לכל נהג… איני מוצאת בטענות הנתבעת כל נימוק סביר שהיה מונע ממנה מלהתקשר עם התובעים עובר לקרות התאונה… מסקנתי הייתה שונה אילו דובר בפוליסה שמלכתחילה מיועדת לנהג נקוב בשם או במידה ורשימת המורשים בה הייתה מצומצמת ומוגבלת באופן מפורש… מעבר לדרוש אוסיף ככלל, כי רישום הבעלות במשרד הרישוי אינו עניין מהותי. הלכה היא, כי רישום הבעלות אינו קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי בלבד… העובדה שרכב לא נרשם על שם הקונה אין בכך כדי להכריע את זכויות הביטוח".

הרשמת הבכירה גם מדגישה את העובדה שחברת הפניקס פיצתה בסופו של דבר את בעלי המאזדה שנפגעה על-ידי ש.ח. בתאונה, ובכך לקחה למעשה אחריות על הפוליסה.

לגבי הטענה שש.ח. גרם לשריפת המכונית בכך שהמשיך לנהוג בה אומרת מאירוביץ שחברת הפניקס "טוענת דבר והיפוכו. מחד גיסא היא טוענת שלרכב התובעים אונה נזק מסיבי באירוע תאונתי אך מאידך גיסא היא מתנערת מאחריות לנזק שאונה, בטענה שהנזק נגרם כתוצאה מהמשך הנסיעה… השלב הראשון… בוודאי שחוסה בגדר אירוע תאונתי… ולכן אני קובעת שהתרחיש העובדתי בשלב זה מבוטח במסגרת הפוליסה".

עם זאת, לגבי החלק השני של האירוע קובעת מאירוביץ מסקנה אחרת: "מהשתלשלות האירועים ניתן ללמוד שאין מדובר באירוע תאונתי שמאפייניו הינם אירוע בלתי צפוי, בלתי מתוכנן, הגורם פגיעה או נזק… בחירת התובע להמשיך לנסוע הייתה מכוונת ומתוכננת שתוצאותיה צפויות… הוא נמלט מהשוטרים במודע ככל הנראה מחשש שייתפס כשהוא נוהג תחת השפעת אלכוהול ונהג כפי שנהג באופן מכוון ויכול היה לצפות שנהיגה במהירות ברכב שניזוק עלולה להביא לשרפתו…"

הרשמת גם מתייחסת לעובדה ששמאי שבדק את שרידי המכונית לא הפריד בין נזקים שנגרמו בתאונה עצמה לבין מה שקרה בהמשך, וקיבלה את הדוח מבלי לערער עליו היות שמדובר בשמאי מטעם חברת הביטוח ולא מטעם התובע.

"לא ניתן לחתום את נושא החבות בתיק זה", מסכמת מאירוביץ, "מבלי להתייחס לחלקו הלא מבוטל של התובע במכלול האירועים, וכוונתי לאשם העצמי התורם שיש לו כגורם לקרות התאונה. על רקע כל שתואר אני מוצאת לייחס לו אשם עצמי תורם בשיעור של 40% כך שבסופו של יום יהיו התובעים זכאים לפיצוי חלקי בשיעור של 60% בלבד מהנזק הנתבע".

הרשמת הבכירה מאירוביץ דחתה את תביעת הפיצוי בגין עגמת נפש ורכיבים נוספים שלא הוכחו וגם לא חייבה את הפניקס בתשלום ריבית מיוחדת, כך שסכום הפיצוי שהפניקס תשלם לש.ח. עומד על 38,400 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובתוספת 7,500 ש"ח שכר טרחת עורך דין.

תא"מ 43129-06-16

The post חברת ביטוח תפצה נהג שיכור שגרם לתאונה וברח משוטרים appeared first on TheCar.

אלא שאחת השאלות החשובות בהקשר הזה נותרה עד כה ללא מענה: מהו המינון המדויק של שעות שינה שמתחתיו הופכים נהגים למסוכנים?

קרן מחקר הבטיחות של ארגון הנהגים האמריקני AAA פרסמה בשבוע שעבר מחקר ראשון מסוגו שמבוסס על נתוני תאונות שהתרחשו בארה"ב, ואשר התמקד בקשר הספציפי בין מספר שעות שינה ב-24 השעות שקדמו לתאונה לבין ההסתברות להתרחשותה.

הממצא החשוב ביותר, שראוי להציגו עוד לפני תיאור המחקר, הוא שמי שישן חמש שעות בלילה, או פחות, מסוכן בנהיגתו בדיוק כמו נהג שנוהג תחת השפעת אלכוהול, וזאת מכיוון שנהגים מבוגרים בריאים צריכים לישון בין 7-9 שעות ביממה כדי להפחית משמעותית את הסיכון לתאונה.
בני נוער, מבוגרים צעירים, אנשים שחולים במחלה עונתית או מי שמחלימים ממחלה, מי שמתאוששים מ"חוב שינה" (וגם, יש להוסיף, מי שלא ישנים טוב בלילה בגלל נחירות או הפרעות שינה אחרות) – נדרשים למשך שינה ארוך יותר.

"מניעת שינה", מסבירים עורכי המחקר את מה שגילו, אבל ידוע גם ממחקרים קודמים, "גורמת להאטת יכולת התגובה של אדם לגירויים, מפחיתה את הדיוק של התגובות שלו, ופוגעת ביכולת הקשב והריכוז".

נהגים שלא ישנו מספיק ביממה שקדמה לתאונה גרמו, לפי הממצאים, ל-7% מכלל התאונות שבהן נגרר רכב נגרר מזירת תאונה (נתון שכולל גם תאונות קלות ללא נפגעים – ג.מ.), 13% מכלל התאונות שבהן היה צורך בטיפול רפואי, ובין 16-21% מכלל התאונות הקטלניות.

כך חקרו

המחקר של קרן מחקרי הבטיחות התבסס על נתוני אמת של 4,571 תאונות שהתרחשו בארה"ב בין יולי 2005 לדצמבר 2007 בין השעה 6 בבוקר לבין חצות, ובהן היה היו מעורבים 7,234 נהגים.
מדגם זה כולל לפחות כלי רכב אחד בבעלות פרטית (כל סוגי הרכב, ללא רכב כבד) אשר כתוצאה מן התאונה נדרשה גרירה שלו מזירת התאונה.

החוקרים לא התייחסו, בכוונה, לתאונות שהתרחשו במהלך הלילה גם מכיוון שתאונות כאלה כבר נחקרו במחקרים אחרים אבל גם מכיוון שמטרת המחקר הייתה לבודד את המשתנה של שעות שינה נורמליות של רוב אוכלוסיית הנהגים.

החוקרים בחנו את מכלול הגורמים שתרמו לתאונות ובהם למשל טעויות נהיגה, תנאים סביבתיים ותקלות מכניות ברכב, וכן, כמובן, את הדיווחים של נהגים אודות מספר שעות השינה שהם ישנו ביממה שקדמה לתאונה, וכן את השוני בין נתון זה לבין מספר שעות השינה שאותם נהגים ישנים בדרך כלל – במידה שאפשר היה לקבל נתון כזה.

צריך להדגיש שלא מדובר דווקא בתאונות שבהן הנהג ממש "נרדם על ההגה", אם כי היו גם כאלה, אלא ב"מניעת שינה" באופן כללי ופגיעתה בכושר הריכוז ויכולת התגובה של נהגים לסיטואציות על הכביש.

הקשר בין "מניעת שינה" לבין הסיכון לתאונה הוערך על ידי השוואת מספר שעות השינה שעליהן דיווחו נהגים בתאונות שבהן חוקרי תאונות מצאו תרומה של נהג לגרימת תאונה – בין אם מדובר בפעולה לא בטוחה או לא חוקית שלו, הימנעות מנקיטת פעולה או טעות נהיגה – לבין אותו נתון אצל נהגים שנפגעו באותן תאונות מבלי שגרמו להן, ואשר אליהם התייחסו החוקרים כאל המדגם האקראי שמייצג את ההתפלגות הנורמלית של שעות שינה באוכלוסיה.

כל התוצאות שנמצאו מוצגות ביחס לרמת הסיכון ה"נורמלית" של נהגים שישנו לפחות 7 שעות ביממה שקדמה לתאונה, והממצאים חד משמעיים וברורים.

נהגים שהחסירו שעת שינה אחת ביחס להרגל שלהם (למשל ישנו 7 שעות במקום 8) או מי שישנו 6 שעות ביממה הגדילו ב-30% את הסיכון שלהם למעורבות בתאונה ביחס למי שישנו 7 שעות או יותר, ונהגים שהחסירו שעתיים שינה הגדילו את הסיכוי שלהם לפגוע או להיפגע ב-90%.

נהגים שישנו בין 4-5 שעות הגדילו פי 4.3 את הסיכון למעורבות בתאונה, ואצל מי שישנו פחות מ-4 שעות גדלה ההסתברות לתאונה פי 11.5.

העובדה שנהגים "רגילים" לישון מעט לא משנה בהרבה את התמונה הכוללת: מי שישן באופן קבוע בין 5-7 שעות מעורב, ססטיסטית, ב-40% יותר תאונות, ואצל מי שנוהג לישון בין 4-5 שעות בלילה גדול הסיכוי לתאונה פי 5.4.

כאמור, גם מחקרים קודמים גילו קשר מוכח בין תאונות לבין מניעת שינה ובעקבותיהם פרסמה קבוצת עבודה מיוחדת מטעם "מועצת השינה" האמריקנית (ארגון שחוקר הפרעות שינה) איסור מוחלט לנהיגה של מי שישן פחות משעתיים ביממה.

דוד יאנג, מנהל קרן מחקרי הבטיחות של ה-AAA, אמר בתגובה: "המחקר החדש מראה שנהג אשר ישן במשך פחות מחמש שעות יצר רמת סיכון לתאונה ששקולה לזו שיצר מי שנהג בשכרות. אי אפשר להימנע משינה ועדיין לצפות להיות מסוגל לתפקד בבטחה מאחורי ההגה".

לא ישנים, כן נוהגים

סקר שנערך בארה"ב מצא שלמרות ש-97% מן הנהגים שנשאלו סבורים ששינה של פחות משבע שעות בלילה מהווה "סיכון חמור לביצועי הנהיגה" – שליש מהם הודה שנהג לכל הפחות פעם אחת בחודש האחרון כאשר "היה כל כך עייף עד שהיה לו קשה לפקוח עין".

מחקר אחר שנערך בארה"ב מצא ש-35% מן המבוגרים בארה"ב ישנים פחות מ-7 שעות בלילה, 12% ישנים פחות מ-5 שעות ו-2% ישנים פחות מ-4 שעות. מחקר דומה בבריטניה הסיק ששליש מן הבריטים ישנים בין 5 ל-6 שעות בלילה.

עם זאת, הממצא המטריד ביותר של המחקר האחרון הוא שבעוד שרוב הנהגים מכירים ומבינים את הסימפטומים של נמנום בעת נהיגה, ובהם קושי לשמור על עיניים פקוחות, "שיוט" בין נתיבים ו"פער זיכרון" (חוסר היכולת לזכור את המקומות שבהם נהג עבר בקילומטרים האחרונים של נהיגתו) – למעלה ממחצית הנהגים שהיו מעורבים בתאונות שקשורות בעייפות כלל לא חוו את התסמינים האלה לפני התאונה.

ההמלצה, לכן, לנהגים היא שלא להסתמך על סימפטומים פיזיים כדי להעריך את המסוגלות שלהם לנהוג אלא לפעול לפי כללי התנהגות ברורים.
ראשית לכל לישון לפחות שבע שעות רצופות ביממה.
שנית, לרכז את הנסיעות לשעות הערות הרגילות של הנהג ולהימנע ככל שאפשר מנהיגה בשעות שבהן הוא בדרך כלל ישן.

בנהיגות ארוכות במיוחד חשוב להקפיד גם על הפסקות מנוחה יזומות אחת לשעתיים או בכל 150 קילומטרים לערך, וכן להימנע מאכילת ארוחות כבדות. במידת האפשר צריך לחלוק את משימת הנהיגה עם נהג נוסף, ובכל מקרה יש להימנע מצריכת תרופות שגורמות לנמנום.

The post ישנתם פחות משבע שעות בלילה? אל תנהגו appeared first on TheCar.

בנוסף, התיקון המוצע לתקנות התעבורה קובע כי מספר הנקודות שיספגו נהגים בגין נסיעת נוסע שאינו חגור בחגורת בטיחות יוכפל משתיים לארבע. מספר נקודות מוגדל יוטל גם על נהגים שלא יאפשרו להולכי רגל להשלים חציית כביש בבטחה (מארבע נקודות כיום לשש). עונש חמור במיוחד נקבע לנהגים שיסרבו לעבור בדיקת שכרות: 10 נקודות חובה.

התיקון גם כולל שינוי משמעותי בניקוד החובה לעבירות של נהיגה עם רישיון שאינו בתוקף. במשרד התחבורה מסבירים כי התיקון כולל "שינוי הניקוד בשל נהיגה בלא רישיון נהיגה, כך שבקבוצת שמונה הנקודות תישאר רק נהיגה ברישיון חסר תוקף של יותר משנה, לנהיגת בלתי מורשה יינתנו 10 נקודות, ולתקופות אי-תוקף קצרות יותר לא יינתן ניקוד בכלל".

שינוי חשוב נוסף נוגע לכלי רכב מסחריים. משרד התחבורה מציע ליצור מדרג של נקודות חובה שיותאם לשיעור החריגה ממשקל הרכב המותר. במשרד מציינים כי התיקון כולל "דירוג הניקוד בשל עומס יתר ברכב מסחרי לפי מידת החריגה, כך שב-10 נקודות תישאר רק חריגה של 25% ומעלה (מהמשקל המותר, ש.ה), וחריגות נמוכות יותר יקבלו שתיים או שש נקודות".

ואלה תולדות התיקון
התיקון שמקדם משרד התחבורה צפוי לקבל את אישור ועדת הכלכלה של הכנסת בזמן הקרוב. למעשה, ועדת הכלכלה היא שדרשה ממשרד התחבורה לבחון שינויים בשיטת הניקוד כבר ב-2010, אלא שנדרשו יותר מחמש שנים עד שדרישת הוועדה נענתה. ולמה נדרש זמן רב כל כך לבחון שינויים בשיטת הניקוד? בעקבות דרישת הוועדה, שעלתה במהלך דיונים שנערכו בעניין שיטת הניקוד ב-2010, החליט המשרד להקים ועדת מומחים, שהמלצותיה אושרו והועברו להכנה במחלקה המשפטית.

"ועדת הכלכלה של הכנסת ביקשה במהלך דיונים שנערכו עוד בשנת 2010 לגבי תיקונים מוצעים לשיטת הניקוד, כי תיבחן גם טבלת הניקוד המעוגנת בתוספת השישית לתקנות התעבורה", מסביר שר התחבורה, ישראל כץ. "בעקבות כך מונתה ועדה (ש)בה נטלו חלק נציגים ממשרד (התחבורה), ממשטרת ישראל ומהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שהמליצה על שורה של שינויים".

אלא שראוי לזכור כי בזמן שחלף מאז הקמת ועדת המומחים ועד העברת התיקון לאישור ועדת הכלכלה, הוחלט במשרד התחבורה לבחון את יעילותה של שיטת הניקוד, מתוך כוונה ברורה ומוצהרת להכניס שינויים מרחיקי לכת בשיטה עצמה, ולא רק בסעיפי העבירות השונים.

בשנה שעברה החל המשרד בהיערכות לקראת מחקר שנועד לבחון את יעילותה של שיטת הניקוד, כאשר בין השאר נקבע שיש לבחון את מידת השפעה של השיטה על עברייני תנועה מועדים ויעילותם של קורסי "נהיגה נכונה" אותם נדרשים לבצע נהגים שצוברים מספר רב של נקודות.

יש לציין שב-2010 כבר קבע מחקר שנערך באוניברסיטת באר-שבע כי יעילות שיטת הניקוד אינה ברורה. "לשיטת הניקוד קיימת השפעה כלשהי על הציבור, אך להערכתנו מודעות ומעורבות הציבור בנוגע למרכיבי השיטה הינם גורם מרכזי אשר פוגע ביישום השיטה באופן אפקטיבי", כתבו החוקרים. "מצאנו נהגים רבים שהגיעו למספר נקודות גבוה באופן חריג, ולמרות זאת עדיין המשיכו לבצע עבירות ללא שינוי ניכר… ממצא זה מעיד על בעייתיות בכושר ההרתעה והאכיפה של השיטה".

The post דיברתם בטלפון בזמן נהיגה? מספר הנקודות יוכפל ל-8 appeared first on TheCar.

"האמת היא שאני די נדהמתי", אמר אתמול השר ארדן במליאת הכנסת, בתשובה לשאילתה שהגישה ח"כ מיכל רוזין. "מ-2010 עד היום, עוד מעט סוף 2015, אין יישום מלא של החוק הזה. אני חושב שזה מביך".

בדבריו הצביע השר על בעיה שכבר עלתה בעבר: מכשיר בדיקת השכרות העיקרי של המשטרה, "הינשוף", אינו מאפשר מדידה של רף השכרות הנמוך שנקבע לנהגים צעירים ומקצועיים. כתוצאה מכך, נדרש הליך מסובך וארוך שכולל בדיקה ראשונית באמצעות "נשיפון", שמספק אינדיקציה לשכרות, ולאחר מכן נדרשת בדיקת דם.

"יש למשטרה את מכשיר ה'נשיפון'", הסביר השר ארדן במליאת הכנסת, "(לאחר מכן) אפשר להמשיך על-ידי ביצוע בדיקת דם… זו בדיקה ארוכה יותר, מורכבת יותר… גם לשיטתי צריך היה ואפשר לעשות יותר".

"חשיבות רבה מאוד"
החוק מ-2010 החמיר משמעותית את רף השכרות שבו נדרשים לעמוד נהגים צעירים ונהגים מקצועיים: לעומת רף כללי של 250 מיקרו-גרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, הרף שנקבע לנהגים צעירים ומקצועיים הוא 50 מיקרו-גרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

ההחמרה נועדה להתמודד עם מעורבות-יתר של צעירים בתאונות ביחס לחלקם באוכלוסיה, בעוד שנהגים מקצועיים – ובכלל זאת נהגי משאיות ונהגי אוטובוסים ציבוריים – נדרשו לעמוד ברף מחמיר בגלל הסיכון שכרוך המוגבר בעבודתם.

"יש חשיבות מאוד רבה ששם (בקרב נהגים צעירים ומקצועיים, ש.ה) לא יהיה שום מקום לספקות ושום סלחנות כלפי נהיגה תחת השפעה כלשהי של אלכוהול", הסביר השר ארדן לחברי הכנסת את החמרת רף השכרות שחוקקה ב-2010.

אולם, למרות החשיבות הרבה של החוק מ-2010, הוא לא יושם כראוי עד היום. עם זאת, השר ארדן הבטיח לחברי הכנסת כי "אף בהיעדרו של מכשיר אכיפה התואם את הרף הנמוך שהוגדר בחוק, משטרת ישראל ממשיכה לבצע אכיפה בהתאם לחוק החדש (מ-2010, ש.ה) על-בסיס האמצעים שנמצאים ברשותה".

"לא יעלה על הדעת"
אלא שגם השר ארדן מודה בפה מלא כי היקף האכיפה רחוק מלהשביע רצון. מה אם כן עושה המשטרה כדי לתקן את המצב ולהביא ליישום החוק? חמש שנים לאחר שחוקק החוק, בידי המשטרה יש חמישה מכשירי אכיפה שאמורים לאפשר את מדידת רף השכרות הנמוך שנקבע לנהגים צעירים ומקצועיים.

"במסגרת היערכות אגף התנועה לאכיפת נהיגה בשכרות כנגד האוכלוסיות המיוחדות (נהגים צעירים ומקצועיים) נרכשו חמישה מכשירי "ינשוף" חדשים… ובהמשך יש כוונה לרכוש עוד עשרות", ציין השר. "המחסום שמפריד היום בין הרכישה של עוד עשרות מכשירים כאלה… הוא בדיקות בחו"ל וגם בדיקות של מכון התקנים".

כל מי שמכיר את התנהלות משרדי הממשלה לא יופתע לגלות שהליך האישור והרכישה של המכשירים החדשים תקוע בגלל מחלוקות ובעיות תקציביות. "בעצם מי שמממן את הפעילות או רוכש את ה'ינשופים' זה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שמאז הקיצוץ בתקציב שלה גם קיצצה מאוד את התקציב של אגף התנועה. למעשה, יש פה איזה בעיה שזה נופל בין הכיסאות".

השר ארדן הבטיח כי יקיים דיון עם המשטרה במטרה למצוא פתרון לבעיית האכיפה, אך בסוף דבריו שב והבהיר כי המצב הקיים בלתי נסבל. "לא יעלה על הדעת שלא נקיים ונאכוף את החוק הזה במלואו", סיכם השר.

The post רף השכרות המחמיר אינו נאכף נגד נהגים צעירים ומקצועיים appeared first on TheCar.

מספיקה האפשרות שלנהג שיכור תהיה שליטה אפקטיבית במכונית כדי לבסס עבירת נהיגה בשכרות, גם אם המכונית עומדת בחנייה ואינה נמצאת בתנועה. כך קבע אתמול (ג') בית המשפט העליון, שדחה ערעור שהגיש נהג שהורשע בעבירת נהיגה בשכרות למרות שמכוניתו עמדה בחנייה וכלל לא הייתה במצב של נסיעה.

"החיבור בין קיומה של שליטה אפקטיבית ברכב לבין הימצאותו של נהג שיכור ברכב עצמו עשוי לשמש בסיס להרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות", קבע השופט אורי שהם, שכתב את פסק הדין העיקרי והשווה בין נהיגה בשכרות והחזקת נשק במצב של שכרות. "תחולתה של עבירת הנהיגה בשכרות, גם במצבים שבהם הייתה לנאשם שליטה אפקטיבית על הרכב, תואמת גם את הרציונל של העבירה שעניינה החזקת נשק בעת שכרות… די בשליטה האפקטיבית בכלי הנשק, במצב של שכרות, כדי להוות עבירה, בין שהסיכון הגלום באותה עבירה התממש, ובין אם לאו".

הנהג שערעורו נדחה אתמול נעצר באוקטובר 2009 בחשד לנהיגה בשכרות, לאחר שעוברים ושבים הזעיקו את המשטרה למקום שבו עמדה מכוניתו באופן שהפריע חלקית לתנועה. הנהג נמצא כאשר הוא ישן, לאחר ששתה כמות גדולה במיוחד של אלכוהול: בבדיקה באמצעות מכשיר "הינשוף" המשטרתי נמדדה כמות אלכוהול גבוהה כמעט פי שלושה מהכמות המותרת על-פי חוק.

תכירו: מבחן השליטה האפקטיבית
השופט שהם קבע כי כדי לקבוע את אחריותו של נהג בעבירת נהיגה בשכרות יש לעשות שימוש ב"מבחן השליטה האפקטיבית", שעשוי להרחיב משמעותית את המונח "נהיגה", שהגדרתו בחוק לוקה בעמימות. השופט שהם מסביר כי "המבחן הנכון לפרשנות המונח 'נהיגה' בענייננו הוא מבחן השליטה האפקטיבית על אמצעי הפעולה של הרכב. בביטוי 'שליטה אפקטיבית' גלומה יכולתו של אדם לשלוט במנגנוני התפעול, הבקרה והשליטה ברכב". לפי השופט שהם, הרחבת ההגדרה של "נהיגה" נובע מהסיכון הטמון במצב השכרות וההשפעה האפשרית של שכרות על שיקול דעתו של הנהג.

"הסיכון הגלום במצב שכרותו של הנהג מחייב התייחסות לאפשרות כי שיקול דעתו הלקוי עלול לגרום לו להעביר את הרכב ממצב סטטי למצב של תנועה", הבהיר השופט, "זאת, חרף חוסר כשירותו של הנהג השיכור לנהוג ברכב מנועי באותו מועד. באותה מידה, עלול הנהג השיכור להפעיל חלקים אחרים ברכב… סיכון זה איננו 'צופה פני עתיד', אלא שמדובר בסיכון ממשי, עוד בשלב שהרכב מצוי במצב סטטי, ובעיקר כאשר מנועו של הרכב פועל".

מפסק הדין עולה כי מבחן השליטה האפקטיבית יוחל בהתאם לנסיבות הייחודיות שעשויות להתעורר בכל מקרה ומקרה. "אינני נדרש לקבוע מסמרות בשאלת היקפו המדויק של מבחן השליטה האפקטיבית ברכב, ונראה כי מדובר בשאלה עובדתית שתוכרע על פי נסיבות העניין", ציין השופט שהם. "די לי אם אומר כי מבחן זה מאפשר לקבוע, בנסיבות המתאימות, כי בוצעה עבירה של נהיגה בשכרות, גם במצב שבו הרכב לא היה בתנועה".

השופט שהם מפרט בפסק הדין נסיבות אותן יש לשקול במסגרת יישום מבחן השליטה האפקטיבית: "היותו של הרכב מונע, הימצאותו של הנאשם במושב הנהג, עמידתו של הרכב בנתיב נסיעה ומידת ההפרעה לתנועה הגלומה במצב עמידתו של הרכב". לאחר שישקלל את כל נסיבות המקרה, ייקבע בית המשפט "האם הייתה במקרה הקונקרטי בידי הנאשם שליטה אפקטיבית על רכבו, וככל שמדובר באדם שיכור, ניתן יהא להרשיעו בנהיגה בשכרות".

ומה אם הנהג כלל לא התכוון לנהוג?
השופט שהם גם קבע כי יתכן שכוונתו הסובייקטיבית של הנהג כלל לא תשפיע על תוצאות המבחן, ובמלים פשוטות – בית משפט עשוי להרשיע נהג בעבירת נהיגה בשכרות גם אם ייטען שלא הייתה לו כוונה לנהוג במכונית. לדברי השופט, "סבורני, שאין בכוונותיו הסובייקטיביות של הנאשם כדי לשנות, בהכרח, את התוצאה בשאלת אחריותו לעבירת הנהיגה בשכרות. שהרי, אדם שיכור הוא בעל שיקול דעת לקוי, וכיצד ניתן להסתמך על כוונותיו של אותו נאשם, שעה שהכרתו אינה במיטבה עקב מצב שכרותו, והוא עלול שלא להעריך נכונה את המציאות?".

עם זאת, השופט שהם מציין בפסק דינו כי במצבים של שכרות קלה תיתכן טענת הגנה שמבוססת על כוונתו הסובייקטיבית של הנהג: "אינני שולל את האפשרות להעלאת הטענה, כי הנאשם לא התכוון להפעיל את רכבו במצב של שכרות, כאשר מדובר בשכרות קלה או גבולית, שהשפעתה על מצב תודעתו של הנאשם היינה שולית".

גם השופט יצחק עמית קבע כי יש לאמץ את מבחן השליטה האפקטיבית, אך הסביר בפסק דינו הקצר כי ייתכנו נסיבות שבהן נהג שרק יושב במכוניתו לא ייחשב למי שנהג בשכרות. "אין פירוש הדבר כי בכל מקרה בו יימצא אדם שיכור יושב במכוניתו, יש לייחס לו נהיגה בשכרות, והדבר הוא תלוי נסיבות", כתב השופט עמית. "לא דומה מי שישן שיכור בחניה כפולה בכביש… למי שישן שיכור במגרש חניה נידח".

The post עבירת נהיגה בשכרות יכולה להתבצע גם במכונית עומדת appeared first on TheCar.

"הנפגעים העיקריים מעונש המינימום הם נהגים השייכים למעמד הסוציו-אקונומי נמוך, שלא השכילו לעקוף את עונש המינימום". כך קובע מחקר שערכו ד"ר אברהם טננבוים, שופט תעבורה בולט שפרש לאחרונה מכס השיפוט, וד"ר שומרון מויאל מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

עונש המינימום לעבירת השכרות הוא פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של שנתיים לפחות, ולפי טננבוים ומויאל הדרך העיקרית לעקיפתו היא באמצעות הסדרי טיעון, שבהם שותפים הנאשם והתביעה – ובעקיפין גם בית המשפט, שנדרש לאשר את ההסדר המוצע. אלא שלעתים קרובות, נהגים הנמנים עם השכבות החלשות אינם מיוצגים על-ידי עורך דין, ולכן הם מתקשים בהשגת הסדר טיעון שעשוי לעקוף את עונש המינימום.

"נראה שהדרך לעקיפת עונש המינימום הייתה בעיקרה דרך הסדרי טיעון מקלים", מציינים טננבוים ומויאל, "הסדרי הטיעון הוסכמו גם משום שלרבים מהשחקנים עונש המינימום נראה לא מידתי ולא צודק, וגם משום שעקב חומרתו הפכו הליכי הבדיקות להיות קשים ומסובכים. אלא שלנהגים החלשים וחסרי הייצוג, היה קשה יותר לעשות כן (להגיע להסדר טיעון, ש.ה)".

ממחקרם של טננבוים ומויאל עולה מסקנה נוספת, שכבר עלתה במחקר קודם שערך מויאל (ביחד עם פרופסור מימי איידנשטדט): עונש המינימום לעבירת נהיגה בשכרות אינו מיושם בפועל בבתי המשפט, ובמקומו מיישמים השופטים "מדרג שכרות" – מתאם בין רמת השכרות של הנהג וחומרת העונש שמוטל עליו.

על-פי טננבוים מויאל, "בניגוד לחוק המפורש והכרזות והצהרות חד-משמעיות של בית המשפט העליון, הרי שעונש המינימום לא יושם. מה שמיושם למעשה הוא מדרג ענישה, בעיקר על-פי כמות האלכוהול שנמדדה אצל נהגים".

בעניין זה ראוי לציין כי טננבוים, שכיהן כשופט בבית המשפט לתעבורה בירושלים במשך כ-18 שנים, מכיר היטב את סוגיית הענישה של נהגים שיכורים, והיה מהשופטים הבולטים שהנהיגו את מדרג השכרות. טננבוים אף ספג ביקורת אישית נוקבת מצד שופט בית המשפט המחוזי בירושלים אמנון כהן, שביטל גזרי דין רבים שבהם הוטל על נהגים עונש קל מזה הקבוע בחוק.

אולם, למרות הבעייתיות הכרוכה בפסיקה שמתעלמת מלשון החוק ומהלכה שנקבעה על-ידי בית המשפט העליון, יישום מדרג השכרות בבתי המשפט לתעבורה נעשה לעתים קרובות תוך הסכמה מלאה מצד התביעה, שמקדמת ואף יוזמת הסדרי טיעון שכוללים ענישה קלה משמעותית מעונש המינימום.

בנוסף, ראוי לזכור שמשרדי המשפטים והתחבורה מנסים לקדם כבר שנים ארוכות חקיקה שתיישם בפועל את מדרג השכרות. מאז 2010 נכלל מדרג השכרות ברפורמת ענישה מקיפה, שכבר אושרה בממשלה (פעמיים) ואושרה בקריאה ראשונה במליאת הכנסת ה-19. אולם, רפורמת הענישה נחשבת לבעייתית, שכן חלק מסעיפיה מכרסמים בחזקת החפות ופוגעים בזכויות יסוד של נאשמים, ובעיקר בזכות הגישה לערכאות.

בגלל בעייתיות זו נתקלה הרפורמה בהתנגדות נמרצת מצד משפטנים בכירים, ובשלב זה לא ברור מה יעלה בגורלה לאחר שתורכב ממשלה חדשה. העיכובים באישור הרפורמה מסכלים את אישור מדרג השכרות, וכך נשארת מלאכת יישומו בידי שופטי התעבורה. אלא שכאמור, יישום מדרג השכרות לפני אישורו במסגרת חקיקה ראשית יוצר מצב בעייתי, שבו חלק משופטי התעבורה פועלים בניגוד לחוק החרות ופסיקת בית המשפט העליון.

The post עונש המינימום בעבירת השכרות פוגע בעיקר בשכבות החלשות appeared first on TheCar.

בחודש מרץ 2013, בשעת לילה מאוחרת, נעצר ע' לבדיקת שכרות. הבדיקה העלתה תוצאה הגבוהה פי שניים מכמות האלכוהול המותרת על-פי חוק: 515 מיקרו-גרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף. כתב האישום פירט את תוצאות הבדיקה, וייחס לע' את עבירת הנהיגה בשכרות – עבירה שקבוע לצדה עונש של פסילת רישיון לתקופה של שנתיים לפחות.

הייתה רק בעיה אחת, ולא ממש קטנה, בכתב האישום: לא הייתה בו כל ראייה לכך שע' נעצר בזמן שהוא נוהג. למעשה, כתב האישום התבסס ברובו על עדות המתנדב שעצר את ע', ואשר העיד בבית המשפט שאין לו כל זיכרון מהאירוע וכל עדותו התבססה על מזכר שבו לא צוינו פרטים הכרחיים כמו שמו של ע', מספר תעודת הזהות שלו, סוג המכונית שבה נהג או מספר הרישוי שלה.

"עדותו של א' התבססה אך ורק על מזכר שרשם ביום האירוע", הסבירה השופטת רות רז מבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה. "א' העיד כי אינו זוכר את האירוע, וכי הוא מסתמך רק על מה שנכתב במזכר". ומה היה כתוב במזכר? השופטת רז ציינה כי "במזכר רשם (המתנדב, ש.ה) 'עמדתי סטטי בכביש 483 ק"מ 0 לכיוון מערב. עצרתי את הרכב הנ"ל (ב)02:50 לבדיקה אקראית'".

בעדותו בבית המשפט פירט המתנדב את השתלשלות האירועים: "ראיתי את הרכב מתקרב, סימנתי לו לעצור, עצרתי אותו לבדיקה אקראית, שאלתי את הנהג אם אפשר לבדוק לו את הרישיון. רשמתי במזכר את מה שעשיתי… הוא נהג ברכב, הגיע אלי ממזרח למערב ברכב, הוא היה הנהג של הרכב". אלא שכאמור, במזכר שרשם המתנדב לא הופיעו הפרטים האלה.

"לא נרשם מה היה כיוון נסיעת הרכב, לא נרשם כיצד עצר א' את הרכב, לא נרשם כי סימן לרכב לעצור, ולא נרשם מאיזה כיוון ניגש א' לנהג הרכב", הבהירה השופטת רז. למעשה, את כל הפרטים החסרים השלים א' בדיון בבית המשפט מזיכרונו, וזאת למרות שהעיד שכלל אינו זוכר את האירוע.

למעשה, מלבד התיאור התמציתי "עצרתי", לא הייתה במזכר כל התייחסות לכך שא' אכן ראה את המכונית של ע' במצב נסיעה. "לא רק זאת", ממשיכה השופטת רז, "במזכר אין כל פירוט לגבי זהות הרכב, סוג, צבע, או מספר זיהוי. במזכר אין כל אזכור של פרטי הנהג – לא שם ולא מספר תעודת זהות".

אז מה בכל זאת היה כתוב במזכר? "הנדון דו"ח אירוע 14", רשם א' במזכר ולא יסף. מהו דו"ח אירוע 14? האם קיים בכלל דו"ח שכזה? האם נכללו בו פרטים נוספים אודות המקרה או המכונית של ע'? מתברר שלבית המשפט לא הוגש "דו"ח אירוע 14", ובחקירה הנגדית לא היו לא' הסברים אודות המזכר המסתורי:

שאלה: "אני מפנה שוב למזכר, האם כתבת איזה שהוא פרטי מפרטי הנהג במזכר?".
תשובה: "לא, אני לא צריך לרשום".
שאלה: "אם לא כתבת שום פרט, איך בית המשפט ידע?".
תשובה: "אני רושם מספר אירוע, כלומר אני יודע בדיוק מה היה באירוע".
שאלה: "האם יש לך את דו"ח הפעולה של אירוע 14?".
תשובה: לא".

מול המזכר הלקוי והדו"ח המסתורי של המתנדב, לע' דווקא היה הסבר סביר באשר למה שקרה באותו לילה – הסבר שאף זכה לחיזוק מצדו של חבר שהיה עמו (ונוכחותו במקום נשמטה מהמזכר הלקוי שרשם המתנדב). "לגרסת הנאשם, (הוא) הגיע בנסיעה ברכבו", הסבירה השופטת רז, "(ו)בדרך נכנס לתחנת דלק, החנה את הרכב ונכנס ביחד עם החבר לפאב הנמצא בתחנת הדלק, ושם שתה בירה. כשיצא מהפאב והלך לכיוון הרכב כשמפתחות הרכב בידיו, ניגש אליו שוטר, ביקש רישיונות וביקש ממנו להתלוות אליו למחסום המשטרתי, מרחק הליכה של 5-7 דקות, שם נערכו לו הבדיקות".

המשטרה לא הצליחה לספק ראייה שתסתור את הגרסה שהציג ע' בבית המשפט. למעשה, עדותו של המתנדב הייתה כל כך לקויה עד שלא ברור למה הוחלט מלכתחילה לאשר את הגשת כתב האישום נגד ע'. השופטת רז, שעמדה על הבעייתיות בעדות המתנדב, זיכתה את ע' והבהירה כי התעורר ספק אם המתנדב בכלל ראה את הנאשם נוהג במכונית לפני שהחליט לעצור אותו לבדיקה.

The post כתב אישום מיותר: המתנדב שלא זוכר ודו"ח האירוע המסתורי appeared first on TheCar.

חשיפה: משרדי הבריאות והתחבורה צפויים לאפשר לחולים שצורכים קנאביס ברישיון להמשיך לנהוג, גם כאשר בדמם נמצא ריכוז נמוך של תוצר חילוף חומרים של הסם. על-פי החוק כיום, הנהיגה לאחר צריכת הסם אסורה בכל מקרה, וזאת גם לאחר שהשפעתו פגה וכאשר בגוף נמצאים שרידי סם בריכוזים מזעריים. הסיבה לכך היא שהחוק אינו מבחין בין מציאת שרידי סם ובין מציאת החומר הפעיל. כתוצאה מכך, חולים שצורכים קנאביס ברישיון נדרשים בפועל לוותר על רישיון הנהיגה, שכן בדמם נמצא ריכוז מסוים של תוצרי חילוף חומרים גם זמן רב לאחר צריכת הסם.

לפי מידע שמפורסם כאן לראשונה, ועדה בין-משרדית צפויה להמליץ למשרדי הממשלה לקבוע ריכוז מרבי של תוצר חילוף חומרים, שיהווה מעין "רף" חוקי. רק מי שיימצא בדמו ריכוז גבוה יותר ייחשב לשיכור על-פי החוק (בעניין זה ראוי לציין שמציאת סם בבדיקת דם או שתן מקימה אשמת נהיגה בשכרות). אולם, ההמלצה המסתמנת היא לקביעת רף נמוך של תוצר חילוף החומרים, בשיעור של 3.5 עד 5 ננו-גרם לכל מילי-ליטר דם. קביעת רף נמוך עלולה להתברר כבעייתית עבור חולים רבים, שכן בדמם של משתמשים קבועים ניתן למצוא רמות גבוהות של שרידי הסם.

אולם, יש לזכור שמחקרים רבים מצביעים על כך שקנאביס משפיע על כישורי הנהיגה, ולכן הוועדה הבין-משרדית נדרשה לאזן בין הרצון להימנע מהגשת כתבי אישום מיותרים נגד חולים שצורכים את הסם ברישיון, ובין הצורך למנוע סיכון לחולים עצמם וכן למשתמשי דרך אחרים. קביעת ריכוז נמוך של שרידי הסם עשויה אמנם לעורר ביקורת מצד חלק מהחולים, אך ההמלצה המסתמנת של הוועדה הבין-משרדית דומה לזו הנהוגה במדינות שונות. למשל, במדינת וושינגטון בארה"ב – שבה מותר להשתמש בקנאביס גם שלא למטרות רפואיות – נקבע ריכוז דומה (5 ננו-גרם למ"ל).

חשוב להדגיש כי ההמלצות המסתמנות אינן משנות את המצב החוקי: הנהיגה אחרי צריכת קנאביס אסורה, ועדיין אין שינוי בחוק הקיים. גם בתי משפט שדנים בתיקים של נהגים שמואשמים בנהיגה בשכרות לאחר שצרכו קנאביס ברישיון, מבהירים כי הבעיות הנובעות מהמצב החוקי כיום אינן מסירות את האיסור הקיים בכל הנוגע לנהיגה לאחר צריכת הסם. רק לאחר שיאמצו משרדי הממשלה את המלצות הוועדה הבין-משרדית, ובעקבות זאת יוכנו תקנות שיאושרו בוועדת הכנסת הרלוונטית, יוחל התיקון וישתנה המצב החוקי.

השר אמר, השרה אמרה
המצב החוקי כיום בעייתי, שכן חולים שמשתמשים בקנאביס רפואי אינם יודעים מה יעלה בגורלם אם ייעצרו לבדיקת סמים. בתחילת השנה פנתה ח"כ תמר זנדברג לשרי התחבורה והבריאות, וביקשה לברר מה המצב החוקי של חולים שנוהגים לאחר צריכת הסם. התשובות שקיבלה היו סותרות. לפי שר התחבורה, ישראל כץ, "על-פי הנחיות מנכ”ל משרד הבריאות, לא מדווחים על נהגים משתמשי קנאביס. ההנחיה בנושא שש השעות (המתנה בין צריכה ונהיגה, ש.ה) לא שונתה”.

מנגד, שרת הבריאות באותה עת, יעל גרמן, כתבה לח"כ זנדברג והסבירה כי "בתקופה מסוימת בעבר, ובטעות, מסרו גורמי רפואה למטופלים כי מותר להם לנהוג בחלוף שש שעות ממועד השימוש. הדיווח הנ”ל אינו עולה עם הוראות פקודת התעבורה, האוסרת על נהיגה בעת שימוש או כאשר תוצרי הפירוק של הסם מצויים בגוף".

למרות שהתיקון המסתמן נועד לאפשר לחולים לקיים שגרת חיים סבירה, כלל לא בטוח שיהיה בו די כדי להבהיר את מצבם המשפטי, שכן הוא אינו קובע מדדים ברורים ואובייקטיביים, למשל בכל הנוגע למשך זמן מינימלי בין צריכת הסם ונהיגה.

עונש קל יותר כפתרון?
משרדי הממשלה הציעו לפתור את הבעיה באופן חלקי, על-ידי קביעת עונשים מופחתים למי שבדמם יימצא תוצר חילוף חומרים בלתי פעיל של קנאביס. בהצעת חוק ממשלתית, שקידומה נעצר בגלל פיזור הכנסת, נקבע "מדרג שכרות" – התאמה בין רמת השכרות וחומרת העונש שמוטל על נהגים שהורשעו בדין. מלבד קביעה של רמות שונות של אלכוהול ולצידן עונשים ברמות חומרה תואמות, הצעת החוק גם קבעה כי מי שבדמו יימצא תוצר חילוף חומרים בלתי פעיל של קנאביס, יהיה צפוי לשלילת רישיון לתקופה של שישה חודשים (במקום 24 חודשים כיום).

אולם, כבר בדיונים שנערכו בוועדת הכלכלה בעניין הצעת החוק, הביעו חברי כנסת את חוסר שביעות רצונם מההסדר שנקבע במסגרת מדרג השכרות המוצע, שכן אין בו די כדי לשפר את מצבם של חולים שצורכים קנאביס רפואי באופן קבוע ותכוף. על-פי חברי כנסת שהשתתפו בדיון, הבעיה העיקרית היא עצם הכללת תוצר חילוף חומרים בלתי פעיל באותו מדרג שכרות.

בדיון שנערך בוועדה לפני כחודשיים, אמרה ח"כ זנדברג כי "(כ)ידוע לכם, לא מדובר בנהיגה תחת השפעה. מדובר כאן בחומר שנמצא בדם חודש אחרי השימוש כאשר אין השפעה בשום צורה שהיא… אם אפשר לגלות אותו חודש אחרי, ובשום צורה שהיא זה לא נחשב נהיגה תחת השפעה, מדוע זה מופיע בצורה הזאת (במדרג השכרות, ש.ה)".

The post חשיפה: תותר נהיגה אחרי צריכת קנאביס appeared first on TheCar.

בית המשפט העליון למדינה: יש להסדיר בהקדם את המצב המשפטי של נהגים שצורכים קנאביס ברישיון של משרד הבריאות. בהחלטה שפרסם אתמול (ב'), הבהיר השופט אורי שהם כי למרות שבית המשפט כבר הורה למדינה בעבר להסדיר את מצבם המשפטי של נהגים שצורכים קנאביס באופן חוקי, עד עתה לא חלה כל התקדמות בנושא. "למרות חלוף הזמן, המצב המשפטי טרם הובהר לאשורו, ויש לקוות כי הדבר יעשה בהקדם", כתב השופט שהם בהחלטתו, שבה נדחה ערעור של נהג שהורשע בנהיגה בשכרות לאחר שצרך קנאביס.

"אחת החלופות להגדרתו של 'שיכור' בפקודת התעבורה, היא 'מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן'", הבהיר השופט שהם בהחלטה, "זאת, ללא התייחסות לשאלה מהו שיעור החומר האסור (או שרידיו) בגופו של הנהג, ולהבדיל מן החלופות העוסקות במי שבגופו מצוי אלכוהול, אשר בהן נקבע שיעור מסוים של אלכוהול, שמגדיר אדם כ'שיכור'".

על-פי החוק כיום, אין הבחנה בין מציאת תוצרי קנאביס בדם ומציאת שרידים של הסם. לכן, העונש שמוטל על נהג שבדמו נמצא רק תוצר חילוף חומרים בלתי-פעיל עלול להיות זהה לעונש שיוטל על מי שבדמו נמצא הסם עצמו. יש לזכור שבדם של חולים, שעל-פי רישיון של משרד הבריאות יכולים לצרוך קנאביס באופן קבוע ותדיר, נמצאות רמות גבוהות יחסית של תוצרי קנאביס, וזאת גם זמן רב לאחר צריכתו וכאשר השפעתו פגה.

בהחלטה מאתמול הסביר השופט שהם כי "דומה שיש טעם בדבריו של (הנהג שערעורו נדחה, ש.ה) לפיהם ייתכנו מצבים שבהם אדם איננו נתון תחת השפעת הסם, ולמרות זאת הוא מוגדר כ'שיכור' לפי האמור בפקודה, מאחר שבגופו ניתן למצוא שרידי סם או 'תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן', בשיעור כלשהו".

על הצורך להסדיר את מצבם המשפטי של נהגים שצורכים קנאביס ברישיון של משרד הבריאות עמד בית המשפט העליון באוגוסט 2012, אז ביקש מהמדינה לקדם תקנות שיקבעו את פרק הזמן המינימאלי שנהגים נדרשים להמתין בין צריכת הסם ונהיגה. אלא שעד עתה – כשנתיים וחצי לאחר פניית בית המשפט – לא הצליחו משרדי הממשלה לקדם את התקנות הנחוצות. כתוצאה מכך, קרוב ל-20 אלף חולים שמורשים להשתמש בקנאביס רפואי אינם יכולים לדעת מה יעלה בגורל רישיון הנהיגה שלהם אם ייעצרו לבדיקה.

"שאלה זו מתחדדת (הבחנה בין מציאת הסם עצמו ומציאת שרידים בלבד, ש.ה), כאשר עסקינן במי שניתן לו רישיון לשימוש בקנאביס לצורך רפואי", סיכם השופט שהם את החלטתו אתמול, "הדבר ממחיש את הצורך בהבהרת המצב החוקי".

ראוי להזכיר בעניין זה דברים שאמרה ח"כ תמר זנדברג בישיבה שערכה לאחרונה ועדת הכלכלה, ובהם התייחסה למצבם של מי שצורכים קנאביס רפואי. "מדובר על אנשים שמדינת ישראל – אחרי תלאות ובירוקרטיה מאוד-מאוד קשה – סוף-סוף הכירה בעובדה שהאנשים האלה נוטלים קנאביס רפואי לצרכים רפואיים, כתרופה", הסבירה ח"כ זנדברג. "האנשים האלה לעולם לא יהיו שלא תחת השפעה… לכן נשאלת השאלה האם אנחנו הופכים אנשים שמטופלים בתרופה לפי הגדרות משרד הבריאות לעבריינים כל הזמן, מאה אחוז מהזמן… המשמעות היא שאסור להם לנהוג, ובעצם רישיון הנהיגה כביכול ניטל מהם".

The post ביהמ"ש העליון: להסדיר מצב נהגים שמשתמשים בקנאביס רפואי appeared first on TheCar.

לבית משפט לתעבורה מגיעים שני נהגים שנאשמים בנהיגה בשכרות, לאחר שבדיקת דם שנערכה להם גילתה תוצרי חילוף חומרים של סם מסוג קנאביס. בשני המקרים, השימוש בסם נעשה ברישיון של משרד הבריאות, שכן שני הנהגים סובלים מבעיות רפואיות חמורות ומשתמשים בקנאביס לשיכוך כאבים. הנסיבות בשני המקרים דומות, אך תוצאת ההליכים המשפטיים הפוכה: האחד מסתיים בזיכוי, והאחר מסתיים בהרשעה – וצפוי להוביל לשלילת רישיונו של הנהג המורשע לתקופה ארוכה.

התוצאה הבלתי סבירה של ההליכים המשפטיים נובעת מגרירת רגליים של משרדי הממשלה, שגורמת לעיכובים מתמשכים בקידום תיקוני חקיקה שעשויים להקל על חייהם של קרוב ל-20 אלף חולים שמורשים להשתמש בקנאביס רפואי. זאת, למרות שכבר באוגוסט 2012 ביקש בית המשפט העליון ממשרד הבריאות לקדם תקנות שיקבעו את פרק הזמן המינימאלי שנדרשים נהגים להמתין בין צריכת קנאביס ונהיגה.

כיום, חולים שמשתמשים בקנאביס אינם יכולים לדעת בוודאות מה יעלה בגורל רישיון הנהיגה שלהם אם ייעצרו לבדיקה. מחד, קיימות הנחיות קליניות, לפיהן יש להמתין שש שעות בין צריכת הקנאביס ונהיגה. מאידך, לתביעה המשטרתית נתון שיקול דעת נרחב באשר להגשת כתבי אישום נגד נהגים שבדמם נמצאו תוצרי חילוף חומרים של קנאביס.

ומה אומר החוק "היבש"? כיום אין הבחנה בין מציאת סם ומציאת שרידי סם, והעונש שיוטל על מי שבדמו נמצא רק תוצר חילוף חומרים בלתי-פעיל עשוי להיות זהה לעונש שיוטל על מי שבדמו נמצא הסם עצמו. בעניין זה חשוב לציין כי בדמם של משתמשים קבועים – למשל, חולים שעל-פי הרישיון שקיבלו יכולים לצרוך קנאביס באופן קבוע ותדיר – נמצאות רמות גבוהות יחסית של תוצרי הסם גם זמן רב לאחר צריכת הסם וכאשר השפעתו פגה.

סיכום של המצב הקיים אפשר למצוא בדברים שאמרה ח"כ תמר זנדברג, בישיבה שערכה ועדת הכלכלה לפני כשבועיים: "מדובר על אנשים שמדינת ישראל – אחרי תלאות ובירוקרטיה מאוד-מאוד קשה – סוף-סוף הכירה בעובדה שהאנשים האלה נוטלים קנאביס רפואי לצרכים רפואיים, כתרופה. האנשים האלה לעולם לא יהיו שלא תחת השפעה… לכן נשאלת השאלה האם אנחנו הופכים אנשים שמטופלים בתרופה לפי הגדרות משרד הבריאות לעבריינים כל הזמן, מאה אחוז מהזמן… המשמעות היא שאסור להם לנהוג, ובעצם רישיון הנהיגה כביכול ניטל מהם".

"אסור להם לנהוג"
קנאביס, שבשימושיו הרפואיים מסייע לחולים במחלות סופניות וכרוניות, פוגם בכישורי הנהיגה, ונדמה שעל כך יסכימו גם מי שתומכים בלגליזציה (הפיכת הסם לחוקי). אולם, לצד מחקרים שמצביעים על עלייה בשיעור המעורבות בתאונות של מי שצורכים קנאביס, אפשר למצוא גם מחקרים שטוענים שהשפעתו על נהגים פחותה מהשפעתו של אלכוהול.

למשל, לדברי ח"כ משה פייגלין, שהתבטא בנושא בוועדת הכלכלה בפברואר האחרון, אפשר אף למצוא דוגמאות לכך שצריכת קנאביס – בעקבות הפיכת צריכתו לחוקית – הפחיתה את מספר התאונות באותם מקומות שבם הונהגה לגליזציה. אלא שגם מי שדוחה את העמדה שמבטא ח"כ פייגלין אינו יכול להתעלם מהצורך להסדיר את השימוש בקנאביס רפואי, ובפרט את השפעת השימוש על הרגלי הנהיגה של חולים.

לכאורה, החוק קובע כי כל נהג שמשתמש בקנאביס – גם למטרות רפואיות – הוא בגדר "שיכור", וזאת גם אם חלף זמן בין צריכת הסם והנהיגה. כך תיאר את המצב ד"ר שלמה אלמוג, חבר בוועדה שעוסקת בהסדרת השימוש בקנאביס רפואי, בישיבת ועדת הכלכלה לפני כשבועיים: "כל האנשים שמשתמשים בקנאביס רפואי, בגלל שהם מפרישים לאורך כל הימים… תוצרי חילוף חומרים של קנאביס וזה נמצא בדם, זה נמצא בגוף, על-פי החוק היבש האנשים האלה נתונים תחת השפעה… לכן אסור להם לנהוג… אני חוזר בי. לא נוהגים תחת השפעה. הם שיכורים".

אלא שהמציאות "בשטח" רחוקה מלהיות ברורה וחד-משמעית. לפני כעשרה חודשים פנתה ח"כ זנדברג לשרי התחבורה והבריאות בעניין הנהיגה של חולים שמשתמשים בקנאביס, והתשובות שקיבלה היו סותרות. שר התחבורה הבהיר כי "על-פי הנחיות מנכ"ל משרד הבריאות, לא מדווחים על נהגים משתמשי קנאביס. ההנחיה בנושא שש השעות (המתנה בין צריכה ונהיגה, ש.ה) לא שונתה".

אולם, שרת הבריאות אמרה כי "כפי שהובהר לי בתקופה מסוימת בעבר, ובטעות, מסרו גורמי רפואה למטופלים כי מותר להם לנהוג בחלוף שש שעות ממועד השימוש. הדיווח הנ"ל אינו עולה עם הוראות פקודת התעבורה, האוסרת על נהיגה בעת שימוש או כאשר תוצרי הפירוק של הסם מצויים בגוף". ואם שרי הממשלה אינם מצליחים להגיע למסקנה ברורה, אין כל סיבה לצפות שאזרחים מן השורה יבינו מה בעצם אומר החוק או איך הוא אמור להדריך את התנהגותם.

"תקנות בשלבי התקנה"
במשרדי הממשלה הבינו כבר לפני תקופה ארוכה שיש להבחין בין מי שבדמם נמצאים רק שרידי סם מסוג קנאביס, ומי שבדמם נמצא הסם עצמו או סמים קשים אחרים. ואכן, רפורמת ענישה שמנסה משרד התחבורה לקדם כבר מאז 2011 צפויה להקל משמעותית את עונשם של נהגים שבדמם נמצאו רק שרידי סם: במקום פסילת רישיון לתקופה של שנתיים לפחות, ייקבע עונש מינימום של חצי שנת פסילה.

אולם, הקלת העונש אינה פותרת את הבעיה של חולים שעושים שימוש קבוע בסם, שכן גם אם תאושר רפורמת הענישה, הם צפויים לספוג עונש שיגביל את חופש התנועה שלהם. "העובדה שאדם נוטל קנאביס באופן חוקי או באופן לא חוקי לא משנה את האופן שהקנאביס משפיע על גופו", הסבירה לחברי ועדת הכלכלה עו"ד חווה ראובני, סגנית היועצת המשפטית של משרד התחבורה. "לכן, העובדה שהקנאביס ניתן ברישיון לא יכולה כשלעצמה לומר שזה מפסיק להיות עבירה לנהוג תחת השפעה".

כיצד אפשר לפתור את הבעיה עבור חולים שזקוקים גם לסם וגם לרישיון הנהיגה? "יש לשרת הבריאות סמכות לפתור את הבעיה הזאת", הסבירה עו"ד ראובני בוועדת הכלכלה לפני כשבועיים. "הסמכות לקבוע בתקנות שסם מסוכן יהיה סם שמותר לנהוג איתו בגוף, והתנאים לכך היא סמכות שמסורה לשרת הבריאות. לצערי, לא נעשה בה (בסמכות) שימוש לגבי שום סם כבר שבע או שמונה שנים".

דווקא בחודש הקרוב אמורים היו חולים שמשתמשים בקנאביס רפואי לזכות בתקווה לשינוי: ועדה שמונתה לבחון את השימוש בסם אמורה להגיש את מסקנותיה בקרוב, וצפויה להמליץ על תיקוני חקיקה שעשויים להקל על חייהם של חלק מהחולים. אלא שפיזור הכנסת וההכנות לקראת הבחירות במרץ 2015 צפויים לדחות לתקופה ארוכה כל שינוי.

כדאי רק לזכור שגם בעבר כבר הבטיחו במשרדי הממשלה להסדיר את המצב, אך בפועל לא קרה דבר. בדיון שנערך בבית המשפט העליון באוגוסט 2012 בעניינו של נהג שהורשע בנהיגה בשכרות לאחר שנמצא כי השתמש בקנאביס רפואי, הבטיחו בפרקליטות כי "תקנות להסדרת הנושא נמצאות בשלבי התקנה". למרבה הצער, גם יותר משנתיים לאחר מכן נראה שהנושא רחוק מהסדרה ראויה.

The post רולטת הקנאביס הרפואי: מה דין נהג שמשתמש בסם ברישיון? appeared first on TheCar.

בדצמבר 2011, בשעה 01:50, נעצר ע' לבדיקת שכרות בכביש מספר 2. רמת האלכוהול שנמדדה באמצעות מכשיר "הינשוף" הייתה גבוהה מהמותר בחוק בשיעור ניכר. משפטו של ע' נקבע לחודש מרץ 2012, אך מאחר שהוא לא התייצב לדיון הרשיע אותו בית המשפט לתעבורה בחיפה בהיעדרו, וגזר עליו פסילת רישיון לתקופה של שנתיים, קנס בסך 2,500 שקלים ותקופת פסילה על-תנאי.

בפברואר 2014 – כמעט שנתיים לאחר שהורשע – הגיש ע' בקשה לביטול פסק הדין, ובה טען כי הזימון למשפט נרשם בשפה העברית, בעוד שהוא אינו קורא שפה זו, ולכן לא התייצב לדיון שנקבע בעניינו. ע' גם טען שהשוטרים שערכו את בדיקת השכרות חרגו מהנהלים בכך שלא המתינו – כנדרש – 15 דקות מזמן מעצרו ועד ביצוע הבדיקה.

בקשתו של ע' לביטול פסק הדין נדחתה בבית המשפט לתעבורה. בעניין הטענה שהעלה בנוגע לשפה העברית, יש לציין כי הזימון למשפט נרשם בעברית ובערבית. אך ע' לא הרים ידיים, והגיש בקשה שנייה לביטול פסק הדין כעשרה ימים לאחר שבקשתו הראשונה נדחתה. בקשה זו, שהוגדרה "מחזור" של הבקשה הראשונה, הוגשה על-ידי עורך דין אחר, אך תוצאתה הייתה זהה: בית המשפט לתעבורה דחה את בקשתו של ע' לביטול פסק הדין.

שתי הדחיות לא הפילו את רוחו של ע', שטרח והגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה. בכתב הערעור לא עלו טענות חדשות, והשופט יחיאל ליפשיץ דחה את כל טענותיו של ע' בעניין אמינות הבדיקה וקיום הנהלים על-ידי השוטרים. אולם, במהלך הדיון עצמו בחר ע' להעלות טענה חדשה ומפתיעה: לא רק שאינו קורא עברית, הוא גם אינו קורא ערבית – ולכן לא התייצב לדיון שנקבע לו בבית המשפט לתעבורה.

"במסגרת הדיון שהתקיים בפני… 'הרחיב' המערער את טענותיו לעניין אי-יכולתו לקרוא, וטען כי הוא אינו מסוגל לקרוא גם את השפה הערבית, ולכן, לשיטתו, לא התייצב לדיון", הסביר השופט את ההתפתחות המפתיעה. "מדובר בזימון שנרשם הן בשפה העברית והן בשפה הערבית. בתחילה, טען המערער כי הוא אינו קורא עברית ורק במהלך הדיון טען הוא אינו קורא גם את השפה הערבית. מדובר בטענה כבושה, שנטענה לראשונה רק במהלך הדיון, ובכל אופן באם המערער אינו יכול לקרוא עברית וערבית עולה ספק באם הוא כשיר לנהיגה באופן כללי".

השופט ליפשיץ לא הסתפק בהעלאת ספקות באשר לכשירותו של ע' לנהוג. בסיכום פסק הדין הורה השופט לרשות הרישוי לזמן את הנהג, על-מנת ששם תיבדק כשירותו לנהוג. "אני מורה לרשות הרישוי לזמן את (ע') כדי לבדוק את טענתו כי הוא אינו יודע לקרוא את השפות העברית והערבית", סיכם השופט את פסק הדין, שבו דחה את ערעור של ע'. "על-פני הדברים, המערער אף אינו מסוגל לקרוא אנגלית או שפה אחרת, ולכן על רשות הרישוי לבחון את כשירותו לנהוג באופן כללי – ולפעול על-פי מיטב שיקול דעתה".

The post הנהג השיכור שלא יודע לקרוא עברית, וגם ערבית appeared first on TheCar.

נהג שמסרב לעבור בדיקת שכרות באמצעות מכשיר נשיפה, נחשב למי שנהג בשכרות. כך נקבע על-פי חוק, שמטרתו היא למנוע מנהגים מלהתחמק מבדיקות שכרות שעורכת המשטרה. "חזקת השכרות" הקבועה בחוק חלה גם על מי שסירובו אינו מילולי בלבד – למשל, מי שבורח מבדיקת שכרות ייחשב לנהג שיכור, ויהיה צפוי לעונש המינימום הקבוע בחוק: פסילת רישיון לתקופה של שנתיים לפחות.

כך בדיוק קרה ל-י': לאחר שנמלט מבדיקת שכרות שנערכה במחסום שגרתי של המשטרה, הורשע בבית המשפט לתעבורה בירושלים בנהיגה בשכרות. אלא שבשבוע שעבר קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים את ערעורו וזיכה אותו מעבירת הנהיגה בשכרות, תוך שהוא קובע שנהגים אינם חייבים לבצע בדיקת שכרות המבוצעת באמצעות מכשיר "נשיפון", ולכן סירוב לבצע בדיקה זו אינו מקים את חזקת השכרות הקבועה בחוק.

הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי קבע כי רק מי שמסרב לבדיקה באמצעות מכשיר "ינשוף" ייחשב למי שנהג בשכרות, ואילו מי שמסרב לבצע בדיקת אינדיקציה – למשל באמצעות מכשיר "נשיפון" או בדיקת מאפיינים – לא ייחשב לשיכור. לכן, גם מי שבורח מבדיקה שאינו מחויב לעבור על-פי חוק, לא ייחשב למי שנהג בשכרות.

אגב, מי שתוהה מדוע לא ביצעו השוטרים מרדף אחרי י', מוזמן לקרוא את הקטע הבא בפסק הדין בעניינו: "השוטרים החלו לדלוק בעקבותיו של המערער, בכוונה להשיגו ולעצרו. אולם, לאחר בדיקה שערכו במחשב במהלך הנסיעה, שממנה נתחוור כי הרכב שייך לאחיה של שוטרת במחלק התנועה בירושלים, הוחלט להפסיק את המרדף ולהמשיך את החקירה במועד מאוחר יותר".

"בדיקה שאין חובה על הנהג לבצעה"
"הבדיקה שאותה התבקש המערער לבצע היא בדיקה באמצעות מכשיר 'נשיפון'", הסביר השופט יורם נועם בפסק הדין שבו זוכה י' מעבירת הנהיגה בשכרות. "עם זאת, בדיקה זו לא בוצעה למערער, שכן הלה ברח מהמקום מבלי שביצע את הבדיקה. במובחן מבדיקה באמצעות מכשיר 'ינשוף' – אשר נהג חייב לבצעה על-פי החוק, הרי שבדיקה במכשיר 'נשיפון' היא בדיקת אינדיקציה בלבד, בבחינה ראיה נסיבתית לנהיגה בשכרות… בדיקה שאין חובה על הנהג לבצעה".

בהמשך פסק הדין הבהיר השופט נועם כי גם אם בריחתו של י' תיחשב כסירוב לבצע את הבדיקה, אין להרשיעו בעבירת נהיגה בשכרות. "לא ניתן להחיל בעניינו של המערער את הוראות פקודת בתעבורה, הקובעות כי יש לראות במי שסירב לבצע בדיקה במכשיר ינשוף כמי שעבר את העבירה (של נהיגה בשכרות, ש.ה)", ציין השופט, "שכן אף אם נאמר כי דין בריחתו של המערער, לאחר שהתבקש לבצע בדיקה באמצעות 'נשיפון', כדין סירוב – הרי שהוא סירב לבדיקה שהוא אינו מחויב לעבור על-פי דין, והבדיקה הספציפית אינה מקימה את חזקת הסירוב".

את קביעתו מבסס השופט נועם על לשון החוק, לפיה החובה לבצע בדיקת שכרות מתייחסת רק למכשיר נשיפה שאושר על-ידי שר הבריאות בהתייעצות עם שר התחבורה. השופט נועם מציין כי עד עתה, רק מכשיר "הינשוף" זכה לאישורים הנחוצים, ולכן בדיקה באמצעותו היא היחידה שמקימה את חזקת השכרות למי שמסרב לבצעה.

למה דווקא פרשנות דווקנית?
היצמדותו של השופט ללשון החוק אינה מקרית או גחמה אישית: כללי פרשנות החוק בפלילים מחייבים שופטים לנהוג כך. "הרשעה בעבירה פלילית מכוח חזקה שנקבעה בחוק, כמו במקרה של סירוב לבצע בדיקה ספציפית שחלה חובה על-פי דין על הנהג לבצעה, ובפרט כאשר מדובר בעבירה חמורה של נהיגה בשכרות… מחייבות פרשנות דווקנית של תנאי החזקה", הסביר השופט נועם בפסק הדין, "משכך, אין די בכך שהמערער סירב, בדרך של בריחה, לבצע בדיקת שכרות באמצעות מכשיר 'נשיפון' כדי להחיל עליו את החזקה (חזקת השכרות)".

למעשה, השופט נועם הבהיר כי רק אם השוטרים היו אומרים לנהג במפורש כי בכוונתם לבצע לו בדיקה באמצעות מכשיר "ינשוף", אפשר היה להרשיעו בנהיגה בשכרות. "ניתן היה לזקוף לחובתו (של הנהג) את הסירוב לבדיקת שכרות ולהחיל עליו את החזקה רק אם היה נאמר לו בטרם הבריחה כי יש כוונה לבדקו במכשיר 'ינשוף'", כתב השופט, "שכן החזקה חלה על בדיקה במכשיר האמור, ובמכשיר זה בלבד".

כמה מהקביעות של השופט נועם ראויות להדגשה, שכן הן מבהירות לנהגים את זכויותיהם – זכויות שלעתים קרובות נחשבות לפחותות ביחס לזכויותיהם של נאשמים בעבירות פליליות אחרות. כך למשל, בכל הנוגע לבדיקות אינדיקציה: "את סירובו של המערער לבצע בדיקת 'נשיפון'… ניתן לראות כסירוב לכל בדיקת אינדיקציה שהמערער לא היה חייב לעבור, כמו בקשה לצאת מהרכב כדי להריח את הבל פיו, או בקשה לשוחח עמו כדי להתרשם ממצבו, או בקשה לבצע מטלה כמו הליכה בקו ישר".

לאור כל זאת זוכה י' מעבירת הנהיגה בשכרות, אולם מאחר שהורשע בעבירות נוספות – נהיגה בקלות ראש ואי-ציות לשוטר – בית המשפט המחוזי רק הקל בעונשו. תקופת פסילת רישיון הנהיגה קוצרה משנתיים לשנה, וגם עונש של שירות לתועלת הציבור קוצר במחצית, מ-200 שעות ל-100 שעות.

The post נהג נמלט מבדיקת שכרות וזוכה מעבירת נהיגה בשכרות. למה? appeared first on TheCar.

ב-4 באוקטובר, בשעה שתיים לפנות בוקר, הבחין מתנדב במשטרה ברוכב קטנוע אשר התקרב למחסום שבו נערכו בדיקות שכרות לנהגים, ברחוב הרכבת בתל-אביב. המתנדב הבחין ברוכב ממרחק של כ-50 מטרים וסימן לו לעצור, אך זה פנה ימינה ונכנס לחנייה סמוכה. המתנדב דלק אחרי הרוכב, תוך שהוא שומר לטענתו על קשר עין רצוף.

המתנדב הצליח בסופו של דבר לסגור את המרחק, ועצר את מי שהיה חשוד בהיותו רוכב הקטנוע. אלא שהחשוד היה ללא קסדה בזמן שנעצר, ומיד ניסה להסביר למתנדב כי כלל לא רכב על קטנוע. "(החשוד טען) שלא נהג כלל, אלא הלך ברגל", צוטט החשוד בדו"ח הפעולה שהכין המתנדב.

ההסברים לא עזרו, והמתנדב החליט לבצע בדיקת שכרות לחשוד. יש לציין כי "הרוכב החשוד" כלל לא הסתיר את העובדה שצרך אלכוהול, והודה בפני המתנדב ששתה יין לבן. "מפי הנאשם נדף ריח קל של אלכוהול", נכתב בדו"ח הפעולה של המתנדב, "התנהגותו הייתה עליזה, המבחן ההליכה על הקו הוא לא הצמיד עקב לאגודל (כך במקור, ש.ה) ובמבחן הבאת אצבע לאף (הוא) השתמש ביד הלא נכונה".

התנהגותו העליזה של "הרוכב החשוד" עלתה לו ביוקר. לאחר בדיקה באמצעות מכשיר הנשיפון, נערכה לו בדיקה באמצעות מכשיר "הינשוף", ובעקבות תוצאת הבדיקה (310 מיקרו-גרם אלכוהול) הוחלט להגיש נגדו כתב אישום בגין נהיגה בשכרות.

כתב האישום שהוגש נגד "הרוכב החשוד" לא הרשים את סגן נשיאת בית המשפט לתעבורה בתל-אביב, ישראל ויטלסון. "מנסיבות המקרה עולה כי מדובר באירוע שהתחולל בשעת ליל מאוחרת, ומבלי שמתואר בכתב האישום – או בכל מקום אחר – (מה היה) מצב הראות והתאורה", כתב השופט בפסק הדין שבו זיכה את הרוכב מהאשמה שיוחסה לו. "המרחק שבין מקום (ה)מחסום ועמידת המתנדב לבין מקום נסיעת הנאשם לכאורה, והעובדה שהמתנדב עיכב את הנאשם כשהקסדה איננה ברשותו, מעלה את המחשבה כי יתכן והמתנדב היה עלול לטעות בזיהוי הולך הרגל".

בהמשך אף מציין השופט ויטלסון כי לא מצא סיבה לפסול את גרסת "הרוכב החשוד", שאף הביא עד הגנה מטעמו, שסיפר בבית המשפט כי הלך ברגל עם הנאשם זמן קצר לפני שזה נעצר. "גרסת הנאשם… הייתה עקבית ויציבה מהרגע הראשון שבו פגש את השוטר רושם הדו"ח", הבהיר השופט בפסק הדין. "לטעמי, לא נתגלו סתירות מהותיות בגרסתו".

לאור כל זאת, זוכה "הרוכב החשוד" מהאשמה. "במשפט הפלילי עסקינן", סיכם השופט את פסק הדין. "הראיות צריכות להיות ברורות, חד-משמעיות, בהיקף הנדרש, (ו)מספיקות להצביע מעל לכל ספק סביר על אשמתו של הנאשם. לא זה המקרה כאן".

The post גם הולך רגל יכול להיות נהג שיכור? appeared first on TheCar.

ב-2 באוקטובר 2009, בשעות הערב, הגיעו שוטרים ואנשי מד"א למכונית שחנתה ברחוב יצחק שדה בתל-אביב. המכונית, שעמדה בחנייה כפולה באופן חלקי, הייתה מונעת ומאחורי ההגה ישב י' כאשר הוא שיכור כלוט. אולם, י' לא נהג במכונית – לפי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, כאשר הגיעו אליו שוטרים ואנשי מד"א הוא היה "שקוע בשינה עמוקה ומתוקה". מדוע אם כן הורשע י' בנהיגה בשכרות?

השופט רענן בן-יוסף דחה בשבוע שעבר ערעור שהגיש י' נגד הרשעתו בבית המשפט לתעבורה, והבהיר כי "מי שיושב ברכב מונע כשהוא שיכור, עובר את העבירות האוסרות לנהוג שיכור". אגב, בבדיקת נשיפה שערכו השוטרים לי' התקבלה תוצאה של 885 מיקרו-גרם אלכוהול בליטר אוויר – יותר מפי 3 מכמות האלכוהול המותרת על-פי חוק.

"להיכנס לרכב בחום וללא מזגן"
"הרכב היה מונע עוד לפני שהוא נכנס אליו, הוא ישן זמן רב וקשה אפילו היה להעיר אותו… איך אפשר להאשים אותו?", ניסה סנגורו של י' לשכנע את השופט בן-יוסף, "הוא עשה הכל כדי לא לנהוג. הוא לא רצה לנהוג, הוא רצה לישון… האם אדם זה היה צריך להיכנס לרכב, בחום (ו)ללא מזגן, ולשבת בפנים ולישון ברכב סגור בלי אוויר (?)". הסנגור גם טען שיש לפרש את החוק כך שהמונח "יניע" יתייחס אך ורק למצב שבו הנהג מניע בעצמו את המכונית – ולא כאשר הוא נכנס למכונית מונעת.

בזו אחר זו, דחה השופט בן-יוסף את הטענות שהעלה הסנגור בעניין ההרשעה. אלא שלמרות זאת, קיבל השופט את ערעורו של י' בעניין העונש שקיבל בבית המשפט לתעבורה: פסילת רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים, ותקופת מאסר על-תנאי ופסילת רישיון על-תנאי.

"אדם שסבור שהוא איננו בכושר מתאים לנהוג ומחנה (את מכוניתו) לשם כך ולא נוהג, הוא ראוי להערכה ולא לגינוי", הסביר השופט בן-יוסף בפסק דין שכתב בשבוע שעבר. "בוודאי שהדבר מהווה הצדקה להתחשבות בעונש. הדבר מהווה נסיבה מאוד רלוונטית וחשובה לאשמתו של המערער… הדבר מהווה נסיבות מיוחדות, המצדיקות – ואף במידה רבה – הפחתה מעונש פסילת המינימום לשנתיים".

לאחר דברים אלה, קיצר השופט בן-יוסף את עונש הפסילה לשמונה חודשים בלבד, כאשר רק שלושה חודשים (מתוך השמונה) יחולו על כל כלי רכב. סיווג הפסילה, כך הסביר השופט בן-יוסף, נועד "למנוע פגיעה יתירה בפרנסתו של המערער (י')".

The post אפשר להרשיע שיכור שהלך לישון במכונית מונעת? appeared first on TheCar.

באפריל 2013 נעצר א' לבדיקת שכרות. רס"מ מאור, שערך לא' בדיקה באמצעות מכשיר "נשיפון" – המשמש לקבלת אינדיקציה ראשונית לשכרות – החליט שיש לבצע בדיקה בעזרת מכשיר "הינשוף", ולכן העביר את הנהג לטיפולו של רס"מ דוד.

השוטר הוותיק ערך את הבדיקה, וקיבל תוצאה מפתיעה ומוזרה – במקום נתון של כמות אלכוהול בליטר אוויר נשוף, הציג המכשיר את התוצאה "הפרעות". למרות שלא הכיר את החיווי, המשיך רס"מ דוד להשתמש בינשוף. בבדיקה השנייה שערך לא' התקבלה תוצאה זהה, "הפרעות", ורק בבדיקה השלישית התקבל נתון של כמות אלכוהול – 330 מיקרו-גרם. בעקבות זאת הוגש כתב אישום נגד א', ובמהלך משפטו נחשפה תמונה חמורה: מפעילי הינשוף ואף הטכנאים שמטפלים בו במעבדת המשטרה אינם מבינים את פשר התוצאה "הפרעות", אך השימוש במכשיר נמשך באין מפריע.

בפסק הדין שבו זיכה את א', כתב השופט נאיל מהנא ביקורת חריפה על התנהלות המשטרה. "משהופיע תוצאה שכזו היה צורך לברר משמעותה, ואף אם היא אינה ידועה לאנשי המעבדה במשטרת ישראל, יש לפנות ולברר את הדבר עם יצרן המכשיר. שהרי הכיצד יתכן שמפעיל הינשוף בשטח ימשיך בעבודתו עם אותו מכשיר שקיים ספק לגבי תקינותו, שכן הופעת תוצאה מסוג 'הפרעות' מעלה חשד שמא מדובר בתקלה במכשיר אשר יתכן ותביא להרשעתם של חפים מפשע?!".

חשוב לציין שלמרות שלא ידעו מה משמעות החיווי "הפרעות", המשיכו השוטרים להפעיל את מכשיר הינשוף. "מפעיל הינשוף המשיך לערוך בדיקות באמצעות אותו מכשיר", כתב השופט מהנא, "'… והמשיכו לעבוד עם המכשיר לאחר מכן באותו יום או לאחר מכן, וסימן שהמכשיר תקין' (מתוך הפרוטוקול, ש.ה)". האם השימוש במכשיר הלקוי הביא להגשת כתבי אישום נוספים ולהרשעת נהגים חפים מפשע? להיטותה של התביעה להגיש את כתב האישום נגד א' והתעקשותה לנהל משפט למרות הליקויים במכשיר הינשוף, אינם מבשרים טובות בכל הנוגע לחשיפת האמת במקרה זה.

לקרוא ולא להאמין
בפסק הדין החריף מתאר השופט מהנא מבית המשפט לתעבורה בירושלים שורה של מחדלים בהתנהלות המשטרה: החל מהחלטת מפעיל הינשוף להמשיך להפעיל את המכשיר למרות שלא הבין את מהות החיווי, ועד הסברי טכנאי המעבדה המשטרתית – שלא ידע לומר כיצד יש לפעול כאשר מתקבלת תוצאת "הפרעות".

"המפעיל לא ידע לומר בוודאות מה משמעות הופעת תוצאה מסוג 'הפרעות'", כתב השופט מהנא. "יתרה מזאת, בחקירתו הנגדית התברר שגם תשובתו, לפיה מדובר ב(הימצאות) אלכוהול בפה או רוק, אין לה כל בסיס, אלא מדובר בהשערה בלבד". בשלב זה, סבר השופט כי מן הראוי לפנות לאנשי המקצוע של המשטרה, ולבקש הסבר אודות התקלה מטכנאי מעבדה מוסמך.

אלא שמתברר שגם טכנאי המעבדה לא ידע להסביר את התקלה. "טכנאי המעבדה לא ידע לתת הסבר כיצד על המפעיל לפעול במצב שכזה, והשיב כי הוא חושב שעליו להמתין ולשוב ולבצע את הבדיקה", כתב השופט מהנא. "טכנאי המעבדה לא הסביר מהו פרק הזמן שיש להמתין לאחר קבלת הודעה כזו… לתדהמתי, טכנאי המעבדה לא יכול היה לומר בוודאות אם נכון היה לשוב ולבצע בדיקה באותו מכשיר, וכל שאמר בעניין זה הוא כי יש 'להמתין, אני לא יודע כמה'… לבסוף, העיד טכנאי המעבדה כי הוא כלל לא יודע מה על המפעיל לעשות בדיוק במקרה זה".

בסיכום התייחסותו לעניין תקינות המכשיר, הבהיר השופט מהנא כי "מטרת בדיקת הינשוף היא להגיע לחקר האמת ולבדוק רמת האלכוהול אצל חשודים בנהיגה בשכרות… בנסיבות כאשר נדרשת ענישה מחמירה לגבי מי שנתפס נוהג בשכרות, עלינו להיזהר שמא יורשעו חפים מפשע כתוצאה מכשל במכשיר, וכך נחטיא את מטרת הענישה".

לכל אורך פסק הדין, מפגין השופט את פליאתו מהחלטת השוטרים להמשיך בהפעלת מכשיר הינשוף למרות שלא הבינו את מהות התקלה. "הכיצד יתכן כי מפעיל הינשוף יקבל תוצאה שאינה ידוע לו משמעותה, ואף על פי כן הוא ימשיך לבצע בדיקות באמצעות המכשיר, וזאת מבלי לברר משמעות אותה הודעה והשפעתה על תקינות המכשיר ודיוק התוצאה?", ציין השופט מהנא. "מן הראוי שמשטרת ישראל תבדוק הוראות היצרן לגבי תקלה מסוג זה ותתדרך את המפעילים בשטח, והרי יפה שעה אחת קודם!".

The post מחדל: ל-"ינשוף" היו הפרעות, אך השוטר המשיך להפעילו appeared first on TheCar.

ב-5 באפריל 2010 נהג ר' בכביש מספר 90 מכיוון ים המלח לירושלים. במהלך הנסיעה יצא לעקיפה, איבד שליטה וסטה מנתיב נסיעתו. כתוצאה מכך התנגשה מכוניתו במכונית אחרת שנסעה במקביל אליו. ר' ונוסעי המכונית שבה התנגש נפגעו באורח קל.

כחצי שנה לאחר מכן, באוקטובר 2010, נהגה רווית באותו כביש, מירושלים לכיוון מזרח. במהלך נסיעתה החלה לעקוף מכונית נוסעים ושתי משאיות, וכאשר החלה לשוב לנתיבה התנגשה במשאית הראשונה. כתוצאה מכך הסתחררה מכוניתה, ואוטובוס שנסע בנתיב הנגדי פגע בה וסחרר אותה פעם נוספת. מכוניתה של רווית פגעה במכונית שנסעה מאחור ונהגה נהרג. רווית עצמה נפגעה באורח קל עד בינוני.

האם אשמתו של ר' חמורה מזו של רווית או להיפך? לכאורה, התשובה לכך פשוטה: רווית גרמה למותו של אדם ואילו התאונה לה גרם ר' הסתיימה בנפגעים בלבד. אם כן, מי מהנהגים ראוי לעונש חמור? שוב, התשובה פשוטה לכאורה: העונש הראוי לרווית, בגלל התוצאות הטרגיות של התאונה, צריך להיות חמור משמעותית מזה של ר'. אלא שהמציאות מורכבת הרבה יותר, כפי שעולה מתיאור המקרים בפסקי דין והחלטות בית משפט שפורסמו לאחרונה.

הפרטים שמשנים את התמונה

כאשר ר' יצא לעקיפת המכונית שנסעה לפניו הכביש לא היה פנוי, ובנוסף לכך הוא חצה קו הפרדה רצוף. מהירותו, כך נקבע בבית המשפט לתעבורה בירושלים, לא התאימה לתנאי הדרך. חמורה מכל היא העובדה שבבדיקת דם שנערכה לר' לאחר התאונה, נמצא ריכוז אלכוהול גבוה פי כמעט ארבעה מהמותר בחוק.

מנגד, רווית יצאה לעקיפה במקום שבו העקיפה מותרת, הכביש היה פנוי ושדה הראיה תקין. לא נטען שמהירותה הייתה מופרזת, ועד לשלב שבו פגעה במשאית שאותה עקפה היא לא ביצעה עבירת תנועה כלשהי.

אלה אינם ההבדלים היחידים בין המקרים. לפי בית המשפט המחוזי בירושלים, "התנהגותו (של ר') הייתה פרועה, הוא צעק וקילל, ותגובתו הייתה לא לעניין, במובן זה שלא ידע שהיה מעורב בתאונת דרכים ולא היה מסוגל לומר מהיכן נסע". בבדיקה שנערכה מאוחר יותר התברר שבעברו של ר' שתי עבירות קודמות של נהיגה בשכרות.

לעומת זאת, רווית תוארה בבית המשפט המחוזי כאזרחית נורמטיבית, עם עבר תעבורתי קל בלבד. לאחר התאונה הביעה רווית צער וחרטה על מעשיה, ושלחה מכתבים לבני משפחתו של נהג הרכב שנהרג. בעקבות התאונה אף החלה לסבול מתסמינים פוסט-טראומטיים.

המסקנה העולה מתיאור המקרים בפסקי הדין של שני הנהגים ברורה: התאונה הקטלנית לה גרמה רווית הייתה תוצאה טרגית של טעות נהיגה, או טעות בשיקול דעת, ואילו התאונה לה גרם ר' הסתיימה במזל רב עם פציעות בלבד אך נבעה מנהיגה עבריינית ומזלזול מוחלט בחוק. כעת, לנוכח פרטי שני המקרים, האם עדיין עומדת בעינה התשובה הקודמת לעניין העונש הראוי לשני נהגים אלה?

רווית הואשמה והורשעה בעבירת הריגה – העבירה השנייה בחומרתה בחוק העונשין הישראלי (מעליה ניצבת רק עבירת הרצח). ר' הואשם והורשע בשורת עבירות, שהחמורה שבהן היא גרימת נזק לרכוש או אדם. על רווית נזרו 20 חודשי מאסר בפועל, פסילת רישיון ל-15 שנים ופיצוי למשפחת ההרוג בסך 50 אלף שקלים. רישיונו של ר' נפסל לארבע שנים, והוא נידון למאסר של חודשיים אשר ירוצה בעבודות שירות.

זה יכול לקרות לכל אחד

שני פסקי הדין מעוררים שאלות רבות, והראשונה שבהן היא האם עונשה הראוי של נהגת שטעתה בשיקול הדעת הוא מאסר בפועל? יתרה מזאת – האם מלכתחילה היה ראוי שהתביעה תבחר להגיש נגד נהגת נורמטיבית כתב אישום חמור בגין הריגה, ובעקבות זאת תדרוש את מאסרה לחודשים ארוכים? הלהיטות של התביעה לשלול את חירותה של רווית, בזמן שאת ר' פוטרים במה שנראה כמו מכה על כף היד, אינה ברורה – במיוחד כאשר תועלתו של עונש המאסר, בעיקר במקרים של נהגים נורמטיביים שרק לקו בשיקול דעתם, מוטלת בספק.

שיקולי הענישה העיקריים במשפט הפלילי הם גמול והרתעה. 'גמול' אינו 'נקמה': עקרון יסוד הוא שראוי כי עונשו של עבריין יהיה תואם את מידת אשמתו. להרתעה שני פנים: הרתעת היחיד (הנאשם) מפני ביצוע עבירות בעתיד, והרתעת הכלל מפני התנהגות עבריינית. האם 20 חודשי מאסר בפועל לנהגת שטעתה ו-60 ימי עבודות שירות לנהג שיכור הם עונשים ראויים ומידתיים?

כדי לענות על שאלה זו, ראוי לקרוא את הדברים שכתב שופט התעבורה אברהם טננבוים – מהשופטים המנוסים והבולטים במערכת המשפט הישראלית:

"תאונות דרכים הן תוצאה של טעויות שיכולות לקרות לכל אחד ולכל אחת. איש איננו חסין לגמרי מטעויות. גם התובע, גם הסנגור, וגם בית המשפט אינם יכולים לומר כי חפים הם מכל טעות נהיגה ומעולם לא שגו בנהיגתם. אין נהג או נהגת בארץ שלא יחטאו, אלא שלעתים השגיאה נעשית במקום ובזמן המאוד לא נכונים, והתוצאה בהתאם. ועל השילוב של הטעות עם נסיבות אחרות, אין שליטה לאיש".

נסו כעת לענות על שאלת העונש הראוי, אבל במקום רווית דמיינו שבמקומה ניצבת אישה הקרובה אליכם – בת זוג, אמא או בת. האם הייתה רוצים שמערכת המשפט תשלח אותה למאסר בגין טעות רגעית, ותהא תוצאתה טרגית ככל שתהיה?

The post טעות נהיגה מול שכרות: מי ייענש יותר? appeared first on TheCar.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה ערעור של נהג שהורשע בנהיגה בשכרות, וקבע שעליו לשלם קנס של 20 אלף שקלים. בנוסף, רישיונו של הנהג נפסל לתקופה של שבע שנים. העונשים שנגזרו על הנהג הם חריגים בצורה קיצונית, וגבוהים משמעותית אף מאלו שהוטלו על נהגים שהרשעתם התבססה על נסיבות חמורות יותר.

על-פי מחקר שנערך עבור הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הקנס השכיח לעבירות נהיגה בשכרות הוא 1,000 שקלים בלבד, והקנס הממוצע שמוטל על נהגים בתיקים שמגיעים לבית משפט (ללא הסדר טיעון) הוא כ-1,600 שקלים. גם תקופת הפסילה שנגזרה על הנהג היא חריגה: משך הפסילה הממוצע בתיקי שכרות הוא כ-13.3 חודשים בלבד.

למעשה, באותו מחקר – שנערך על-ידי פרופסור מימי אייזנשטדט וד"ר שומרון מויאל מאוניברסיטת ירושלים – נמצא שהעונש המרבי שהטילו בתי משפט לתעבורה על נהגים שיכורים היה קנס בסך של 15 אלף שקלים, ופסילה לתקופה של שש שנים. מה אם כן עשה הנהג שהצדיק עונשים כה חמורים?

"בכל ליטר אוויר נשוף מריאותיו נמצאה הכמות האגדתית של 885 מיקרו-גרם אלכוהול", כתב השופט רענן בן-יוסף בהחלטתו לדחות את הערעור שהגיש הנהג, "(ו)ברור לחלוטין מתאריך (ביצוע) העבירה שאף לא היה פורים באותו יום". רף האלכוהול שנאכף על-ידי המשטרה הוא 290 מיקרו-גרם אלכוהול בליטר אוויר – כשליש מזה שנמדד לנהג.

אלא שבמחקר שנערך על-ידי אייזנשטדט ומויאל נמצאו נהגים עם כמויות גבוהות משמעותית של אלכוהול (למשל, כ-1,300 מיקרו-גרם), ובכל זאת עונשם לא התקרב לזה של א' – הנהג שערעורו הגיע לאולמו של השופט בן-יוסף. למעשה, על-פי המחקר, נהגים עם ריכוז אלכוהול גבוה מ-600 מיקרו-גרם (בבדיקת נשיפה), קיבלו בממוצע עונש שכלל פסילת רישיון לתקופה של 21.3 חודשים – פחות משליש מעונשו של א'. אז אולי היו נסיבות נוספות שהביאו להחמרת העונש?

השופט בן-יוסף ציין בהחלטתו שא' לא הגיע לדיונים שנערכו בעניינו בבית המשפט לתעבורה, ולכן שופט התעבורה "לא יכול היה להטיל על המערער מאסר, ואף לא מאסר על-תנאי". יתרה מכך: השופט בן-יוסף הסביר כי למרות שהורשע ב-2009, רק ב-2014 הגיש א' בקשה לביטול פסק הדין – וגם לדיון שנקבע לערעור הוא לא הצליח להגיע.

"מדובר במערער שאיננו מתייצב לדיונים בבתי המשפט, ולמרות זאת פונה בבקשות שונות", הבהיר שופט המחוזי. "אמנם אין זה עונש של – 20 אלף שקלים ושבע שנות פסילה – אבל יש לשים לב (שבית המשפט לתעבורה) לא גזר עונש מאסר, ואפילו לא מאסר על-תנאי, משום שלא יכול היה. (גם) יש לשים לב לכמות הגדולה מאוד של האלכוהול שננשף מריאות המערער".

אגב, בתי המשפט בתל-אביב הם המחמירים ביותר בכל הנוגע לעונשים המוטלים על נהגים שיכורים: על-פי המחקר של אייזנשטדט ומויאל, טווח הקנסות שמוטל בבתי המשפט התל-אביביים מגיע ל-15 אלף שקלים, בעוד שבבתי משפט אחרים הקנסות מגיעים עד 7,000 שקלים (ירושלים) ו-5,000 שקלים (באר-שבע ורמלה). גם הקנס הממוצע בתל-אביב גבוה משמעותית מאשר בבתי משפט אחרים: כ-1,550 שקלים לעומת כ-1,250 שקלים בבאר-שבע ורמלה וכ-800 שקלים בלבד בירושלים.

The post תג מחיר: נהג בשכרות וישלם קנס של 20 אלף שקלים appeared first on TheCar.

עד לפני כשבוע, לב' הייתה סיבה לא רעה להיות שבע רצון: למרות שהורשע בגין נהיגה בשכרות, גזר הדין שהטיל עליו בית המשפט לתעבורה בירושלים היה קל יחסית. במקום פסילה לתקופה של שנתיים, כפי שקובע החוק, החליט השופט אברהם טננבוים להטיל על ב' פסילה בפועל לשישה חודשים בלבד, ובנוסף נקבע שיחויב בביצוע 250 שעות שירות לתועלת הציבור (של"צ).

בשבוע שעבר התהפך גורלו של ב': בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את ערעור המדינה, וביטל את גזר הדין של השופט טננבוים. השופט ארנון דראל יישם את ההלכה שקבע בית המשפט העליון, לפיה "נהיגה בשכרות הינה אחת מן הגורמים המרכזיים לגרימתן של תאונות דרכים… לפיכך מדיניות הענישה בעבירות אלה מחייבת את בתי המשפט לנהוג ביד קשה בנהגים שיכורים".

בהחלטה, שבה ביטל את גזר דינו של ב', ציין השופט דראל כי רק נסיבות מיוחדות מאפשרות לשופט לחרוג מעונש המינימום הקבוע בחוק. לדבריו, אורח חיים נורמטיבי ועבר "נקי" אינם יכולים להיחשב נסיבות מיוחדות. לפיכך קבע השופט דראל שרישיונו של ב' יפסל לתקופה של שנתיים, ועונש השל"צ – שב' כבר החל בביצועו – יבוטל לאלתר.

כל שופטי המחוזי טעו?

ב' אינו היחיד שגורלו מתהפך בבית המשפט המחוזי. מזה כמה שנים מתנהל מאבק (לא סמוי) בין בית המשפט המחוזי ובית המשפט לתעבורה בירושלים. בצד אחד של הזירה המשפטית ניצב השופט טננבוים, משופטי התעבורה הבולטים בישראל: לדבריו, רבים מהנהגים שמורשעים בשכרות הם אזרחים נורמטיביים, ועונש המינימום הקבוע כיום בחוק פוגע בהם באופן בלתי מידתי. לכן הוא בוחר לנקוט קו שיפוטי חריג, וממיר חלק מעונש הפסילה בשירות למען הציבור תוך קיצור משמעותי של הפסילה בפועל.

בנוסף, השופט טננבוים מיישם בפסקי הדין שלו מעין "מדרג שכרות" – התאמה בין חומרת העונש ורמת השכרות של הנהג. אם כמות האלכוהול שבגינה מורשע הנהג גבוהה רק במעט מהרף הקבוע בחוק, רישיונו יפסל לתקופה קצרה משמעותית מהעונש הקבוע בחוק.

מן הצד האחר של הזירה המשפטית ניצבים כמה משופטי בית המשפט המחוזי בירושלים, שמותחים ביקורת חריפה (ולעתים בוטה) נגד השופט טננבוים, ומבטלים – בזה אחר זה – את גזרי הדין שבהם הוא מרשיע נהגים בנהיגה בשכרות. באחד מפסקי הדין שבו ביטל גזר דין של טננבוים, כתב (באירוניה גלויה) השופט הבכיר אמנון כהן "האם כל שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים טעו, ורק כבוד השופט אברהם טננבוים צודק?".

אז מי צודק?

לפי החוק היבש התשובה לשאלה (הרטורית) שהציג השופט כהן היא כמובן "לא": החוק קובע פסילת מינימום לשנתיים למי שמורשע בנהיגה בשכרות, וכך צריך לפסוק כל שופט. אלא שהחוק בעייתי, ועל כך מתלונן לא רק השופט טננבוים. גם משרדי המשפטים והתחבורה סבורים שהחוק כיום מחמיר שלא לצורך.

הצעת חוק ממשלתית, שנועדה ליישם רפורמה מקיפה בענישת עבירות תנועה, מאמצת את אותו "מדרג שכרות" שמיישם השופט טננבוים בפסיקותיו. "קיים הבדל משמעותי בין רמת הסיכון שיוצר נהג שבגופו רק מעט אלכוהול מעל המותר, לבין רמת הסיכון שיוצר מי שבגופו רמת אלכוהול בריכוז העולה פי כמה על המותר", מסבירים במשרדי הממשלה בהצעת החוק, "ועונש המינימום (כיום, ש.ה) אינו רגיש דיו להבדלים אלה". במקום אחר אף מגדירים שם את עונש המינימום הנהוג כיום כ"גורף ומחמיר".

השופט טננבוים מרבה להזכיר את הצעת החוק הממשלתית בפסיקותיו בעניין נהגים שיכורים. לדבריו, מאחר שהמדינה עצמה מעוניינת ליישם את "מדרג השכרות" (ואף מקדמת אותו בפועל), יש לראות בו משום הכוונה והדרכה לשופטים כבר כיום. מנגד, שופטי המחוזי נוקטים גישה הפוכה, ולפיה יש לקיים רק את החוק: בהחלטה שבה בוטל גזר הדין של ב', כתב השופט דראל "הצעת החוק, כשמה כן היא – הצעת חוק, והיא איננה הדין הנוהג, אלא הדין המוצע".

הבעיה היא שהצעת החוק הזו כבר מעלה אבק: היא גובשה והוגשה (ואף אושרה בוועדת השרים לענייני חקיקה) כבר בתקופת הממשלה הקודמת, וכעת היא מקודמת (שוב) על-ידי סגנית שר התחבורה, ציפי חוטובלי. למעשה, ההצעה ליישם "מדרג שכרות" נולדה אף לפני שהחל קידום הצעת החוק הממשלתית, ויישומו נשקל כבר בעשור הקודם.

אבל מתברר שבמקום לפתור בעיה שפוגעת באזרחים נורמטיביים וגורמת להתמשכות מיותרת של הליכים משפטיים, במשרדי הממשלה וועדות הכנסת מעדיפים לעשות דברים אחרים. למשל, לצאת לפגרת הפסח – למרות שהצעת החוק הממשלתית אושרה (בפעם השנייה) בוועדת השרים לענייני חקיקה כבר בשנה שעברה, ולמרות שההצעה אושרה בקריאה ראשונה במליאת הכנסת, עד כה קיימה ועדת הכלכלה של הכנסת רק דיון אחד בעניינה.

ומה יעשו נהגים שהורשעו בשכרות "קלה" עד שיחזרו חברי הכנסת מפגרת הפסח (באמצע מאי) וימצאו זמן לדון בשינוי החוק הבעייתי? הם יוכלו רק לקוות שדינם ייגזר לפי גישת "בית טננבוים" המקלה ולא לפי גישת "בית כהן" המחמירה.

The post חברי הכנסת יצאו לפגרה, הנהגים נענשים בחומרה יתרה appeared first on TheCar.

מה העונש הראוי לנהג שנתפס כאשר הוא מעשן מריחואנה בזמן הנהיגה? לפי בית המשפט לתעבורה בירושלים, עונשו הראוי קצר משמעותית מזה של מי שנהג כשהוא תחת השפעת אלכוהול, ודומה לזה של נהג שעבר רק במעט את סף השכרות הקבוע בחוק. בגזר דין שניתן בשבוע שעבר, קבע השופט אברהם טננבוים כי עונשו של נהג שעישן מריחואנה בזמן הנהיגה יהיה פסילת רישיון לשישה חודשים – רבע מהעונש המינימאלי שקובע החוק למי שהורשע בנהיגה בשכרות.

את ההחלטה להטיל על הנהג עונש קצר משמעותית מזה שקובע החוק לנהגים שיכורים, תולה השופט טננבוים בכמה נימוקים. ראשון וחשוב במיוחד נוגע להצעת חוק ממשלתית לתיקון פקודת התעבורה, שכבר עלתה לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת: "אין ספק שהעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול או תוך שימוש בסמים הינה עבירה מסוכנת", כתב השופט טננבוים בגזר הדין, "יחד עם זאת, בימים אלה מונחת על שולחן הכנסת הצעת חוק שאין להתעלם ממנה, המבקשת לקבוע מדרג בריכוזים השונים של שכרות".

לפי הסברי השופט, "התיקון החדש עושה מדרג וקובע כי יוטלו שישה חודשי פסילה על נהג שבגופו נמצאו שרידי קנביס, לעומת נהג שבגופו נמצאו שילוב של קנביס ואלכוהול, שרישיונו ייפסל לשנתיים". אמנם הצעת החוק הממשלתית עוד לא אושרה, ולכן לא קיבלה תוקף של חוק, אך השופט טננבוים מוצא בה נימוק כבד-משקל להטלת עונש קצר יחסית. "עינינו הרואות כי קיימת מגמה לקצר את תקופת פסילת המינימום בגין העבירה שלפנינו לתקופה של שישה חודשים", ציין השופט בגזר הדין.

לכך מצרף השופט טננבוים את נסיבותיו האישיות של הנהג, א'. למרות שנתפס בשעת בוקר מאוחרת "שעה ש(הוא) מעשן סם מסוג קנביס בנהיגה", הבהיר השופט בגזר הדין כי שירות המבחן למבוגרים מצא את א' "אדם המנהל אורח חיים תקין ובעל ערכים נורמטיביים". לזכותו של א' גם נזקפה הודאתו בעבירות שיוחסו לו, ולדברי השופט טננבוים "בכך חסך מזמנו השיפוטי של בית המשפט".

עם זאת, לצד עונש הפסילה הקצר יחסית, בחר השופט טננבוים להטיל על א' עונש נוסף – שירות לתועלת הציבור (של"צ) בהיקף של 250 שעות, שיבוצע במעון נכים של איל"ן. "במקרה שלפנינו החלטתי שאין די בפסילה לבדה והחלטתי להחמיר עם הנאשם", הסביר השופט, "השתת עונש השל"צ על הנאשם אינה קלה במיוחד. מדובר ב-250 שעות התנדבות, (ו)משמעותם למעשה כמעט חודש וחצי של עבודה ללא שכר".

"אינו מאפשר נהיגה בטוחה"

עבור מי שמכיר את פסיקותיו של השופט טננבוים, החלטתו לפסול את רישיונו של א' לשישה חודשים בלבד אינה מפתיעה. השופט החל להנהיג "מדרג שכרות" – התאמה בין כמות האלכוהול וחומרת העונש – זמן רב לפני שהוגשה הצעת החוק הממשלתית. עם זאת, ההרחבה של פסיקה זו לעבר עבירות סמים אינה ברורה מאליה, וצפויה לעורר התנגדות וביקורת – כמו שקורה לעתים קרובות בעניין פסיקותיו של השופט טננבוים.

למעשה, גזר הדין אינו מתיישב עם פסיקת בית המשפט העליון. לפני כשנתיים דחה השופט סלים ג'ובראן ערעור שהגיש נהג שעישן מריחואנה לפני הנהיגה, והסביר כי "אין מחלוקת כי המבקש צרך את הסם זמן קצר ביותר לפני הנהיגה. צריכה זו עומדת בניגוד להמלצות הקליניות, בוודאי שאינה מותרת על-פי חוק… אין מחלוקת כי פרק זמן של דקות ספורות בין צריכת הסם לנהיגה, אינו מאפשר נהיגה בטוחה".

מנגד, יש לזכור שבשנים האחרונות ניכרת מגמה עולמית של לגליזציה – התרת השימוש במריחואנה לצרכים רפואיים, אך גם לצורכי "פנאי". עדות לכך אפשר למצוא בימים אלה בארה"ב: לפי הניו-יורק טיימס, "אחרי שקולורדו ו-וושינגטון חוקקו חוקים המתירים שימוש במריחואנה, יותר ממחצית מהמדינות, ובכלל זאת כמה מדינות בדרום השמרני, שוקלות לקדם לגליזציה של הסם לצרכים רפואיים או לצורכי פנאי, וכן נשקלת דה-קרימינליזציה של השימוש בסם. כל זה הופך את השנה הקרובה ל-'קו פרשת מים' במאבק על השאלה האם מריחואנה צריכה להיות זמינה כמו אלכוהול".

מגמה שכזו – אם תתממש בעתיד בישראל – מחייבת שינויי חקיקה מתאימים בתחומים שונים, ובהם בכל הנוגע לנהיגה. פסיקתו של השופט טננבוים, שמיישמת מתווה שנקבע בהצעת חוק ממשלתית, עשויה להתברר כ"סנונית" המבשרת על שינוי בגישת בתי המשפט לתעבורה לעבירת הנהיגה תחת השפעת מריחואנה.

The post העונש על נהיגה תחת השפעת גראס: רבע מן העונש על שכרות appeared first on TheCar.

בספר חדש שעוסק בהרשעת חפים מפשע, טוען פרופסור בועז סנג'רו, מומחה למשפט פלילי, כי השימוש במכשיר ה-"ינשוף", המשמש לבדיקות שכרות, הוביל להרשעת-שווא של אלפי נהגים בישראל. על-פי חישוב שערכו סנג'רו והפיזיקאי ד"ר מרדכי הלפרט, "אחד מכל שני מורשעים כלל לא היה שיכור". בהתבסס על החישוב שערכו, סנג'רו והלפרט טוענים כי בשנת 2008, מתוך כ-11,000 נהגים שנכשלו בבדיקות שכרות, כ-5,242 היו פיכחים ואובחנו בטעות כשיכורים.

"ממצא מוטעה של שכרות עלול להוליך – במקרה של תאונה קטלנית – להרשעה בעבירת ההריגה, שדינה עד 20 שנות מאסר, במקום בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, שדינה עד שלוש שנות מאסר", מזהיר סנג'רו בספרו. לכך יש להוסיף גם את המקרים "הרגילים", שבהם "רק" נשלל רישיונו של נהג בעקבות ממצא שגוי של בדיקת שכרות.

על-פי חוק, עונש המינימום למי שהורשע בנהיגה בשכרות הוא שלילת רישיון לתקופה של שנתיים לפחות. שלילת רישיון הנהיגה לתקופה ארוכה עלולה לפגוע בפרנסה ובשגרת החיים, ובנוסף יוגבל חופש התנועה של המורשע – חופש הנחשב לזכות-יסוד, ומהווה בסיס למימוש זכויות-יסוד אחרות.

לדעת משפטנים בכירים ולא מעט שופטי תעבורה בולטים, פגיעה שכזו היא לעתים בלתי-מידתית אף כאשר הנהג היה אשם כדין בנהיגה בשכרות. כאשר ההרשעה מבוססת על אבחנת-שווא של מכשיר בדיקת שכרות, התוצאה היא ענישה פלילית חמורה של חפים מפשע.

סיכוי להרשעה דווקא בקרב נהגים נורמטיביים
על האפשרות (הסבירה) שרבים מהנהגים שהורשעו בנהיגה בשכרות כלל לא היו שיכורים בזמן הבדיקה, יודעים במשרדי הממשלה ובמערכת המשפט כבר לא מעט שנים. ב-2009 נערך ניסוי עבור הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ותוצאותיו העלו כי בחלק מהמקרים קיים סיכוי לטעות של 2.5% – כלומר, יתכן ש-2.5% מהנהגים הנבדקים יחשבו לשיכורים על-פי חוק, למרות שרמת האלכוהול בדמם נמוכה מרף השכרות הקבוע בחוק.

טעויות אלה התקבלו דווקא בתוצאות נמוכות בבדיקת השכרות – עד 285 מיקרו-גרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, כאשר הרף החוקי (באותה עת) היה 240 מיקרו-גרם. ובמלים אחרות, הסיכוי להרשעת חפים מפשע היה קיים דווקא בקרב נהגים נורמטיביים, ששתו כמות קטנה יחסית של אלכוהול. אמנם מחקרים מלמדים שגם כמות אלכוהול קטנה פוגעת בכישורי הנהיגה, אך חשוב לזכור שהחוק אינו אוסר על שתיית אלכוהול לפני הנהיגה.

בספרו, "הרשעת חפים משפע בישראל ובעולם – גורמים ופתרונות" (הוצאת רסלינג), מעלה פרופסור סנג'רו נקודה נוספת הנוגעת לבדיקות השכרות. לדבריו, מאחר שהחוק מתיר לבצע בדיקה גם ללא חשד סביר לביצוע עבירה כלשהי, אמינות הבדיקה נפגעת משמעותית. "קיימת סכנה גדולה שטעויות הבדיקה 'תייצרנה' עבירות מדומות, יש מאין", כותב סנג'רו.

על בעיית היעדר החשד הסביר בבדיקות השכרות לנהגים, התריעו בעבר. "ככלל, קבועים בחוק בישראל תנאים מקלים יחסית בנוגע לביצוען של בדיקות אלכוהול לנהגים", כתבו במרכז המחקר של הכנסת ב-2009. "אין דרישה לקיומו של חשד לביצוע עבירה כלשהי או חשד לנהיגה בשכרות, לשם התרת ביצוע בדיקת אוויר נשוף". פרופסור סנג'רו מציע כעת בספרו לתקן את החוק, כך שרק חשד סביר לשכרות יוכל לשמש עילה לביצוע בדיקה.

כמו מטוס שמתרסק פעם ב-1,000 טיסות?
אמינות מכשיר הינשוף, שלטענת פרופסור סנג'רו הובילה להרשעת אלפי נהגים חפים מפשע, אושרה בבתי המשפט – החל מהרכב מיוחד של שלושה שופטי תעבורה בירושלים ועד החלטה של בית המשפט העליון. עם זאת, הרכב שופטי התעבורה המליץ על העלאה דרמטית של רף השכרות (ל-400 מיקרו-גרם). המלצה זו אמנם נדחתה בבית המשפט המחוזי, אך המשטרה הודיעה בעקבות זאת כי תאכוף את עבירת הנהיגה בשכרות החל מסף של 290 מיקרו-גרם – סף הגבוה בכ-20% מכמות האלכוהול המותרת על-פי חוק.

אולם, ספק אם בתי המשפט (ואפילו בית המשפט העליון) הם המקום הנכון לבירור אמינותו של מכשיר אכיפה. במאמר דעה שפרסם בעיתון הארץ ב-2012, התייחס הפיזיקאי ד"ר הלפרט להחלטה של בית המשפט העליון ש"הכשירה" את מכשיר מדידת המהירות של המשטרה, הממל"ז ("אקדח הלייזר"). ההחלטה, שקבעה כי המשטרה לא חייבת לכייל את מכשירי האכיפה שלה על-פי אמות מידה מחמירות, הייתה לטענת ד"ר הלפרט טעות חמורה.

"מדוע מוכנים השופטים להרשיע בהתבסס על תוצאות ממכשירים שאמינותם מוטלת בספק?", שאל הלפרט, "האם היה חיל האוויר מסכים להשתמש במטוס קרב שאחת מכל 20 טיסות שלו (או 100, או אפילו 1,000) מסתיימת בהתרסקות? מי מוכן לטוס במטוס שבטיחותו הוכחה 'מעבר לספק סביר'?".

כדי למנוע הרשעת חפים מפשע, ובמקום לבחון את מכשירי האכיפה בבתי משפט שאינם מסוגלים להתמודד עם ההיבט המדעי והטכנולוגי של בדיקה שכזו, ממליץ פרופסור סנג'רו לקבוע סטנדרטים מחמירים לאישור מכשירי המשמשים להפקת ראיות מדעיות. בספרו, מציע כעת סנג'רו לקבוע סטנדרטים הדומים (בחומרתם) לאלה שנקבעים למכשירים רפואיים.

לדבריו, יש לפתח תורת בטיחות למשפט הפלילי – שתחום התעבורה הוא אחד מענפיו – ורק כך "תיתכן מערכת משפט שבה גדול יותר שיעור העבריינים האמיתיים המורשעים, וקטן יותר שיעור החפים מפשע המורשעים".

The post מומחה משפט: אחד מכל שני מורשעים בנהיגה בשכרות לא היה שיכור appeared first on TheCar.