חמישה כלי רכב נגישים ביום. זה כל מה שמשרד התחבורה וחברת נת"ע מציעים לנכים שמתניידים באמצעות כיסא גלגלים ומבקשים לעשות שימוש בשירותי הסעות מחניוני "חנה וסע" שהחלו לפעול במסגרת העבודות להקמת הרכבת הקלה בגוש-דן.

השירות לנוסעים שמשתמשים בכיסאות גלגלים מוצע בשעות קבועות מראש: כלי רכב נגיש יוצא משלושה חניונים (גני יהושע ותל ברוך בתל-אביב, ואצטדיון המושבה בפתח-תקווה) בכל שעה עגולה בלבד, בין השעות 07:00 ו-11:00 בבוקר. בכל שעה אחרת, נכה בעל כיסא גלגלים שמעוניין לעשות שימוש בשירותי ההסעות מהחניונים נדרש לתאם את הגעתו שעתיים מראש.

חשוב לזכור כי הדרישה לתאם את הנסיעה מראש עלולה להרתיע בעלי מוגבלויות מפני שימוש בשירותי ההסעות שמוצעים בחניוני "חנה וסע". כמו כל נהג ונוסע אחרים, בעלי מוגבלויות מעוניינים בגמישות רבה ככל האפשר, וקביעת מועדי נסיעות "קשיחים" ולא תכופים עלולה להרחיק את בעלי המוגבלויות ממעגל המשתמשים בתחבורה הציבורית בכלל ובשירותי ההסעות בפרט.

בהתייחסו לבעיית נגישות דומה ברכבת ישראל, הסביר בעבר פעיל בארגון הפעולה של הנכים כי "בן אדם נורמלי שחי חיים נורמליים, שזו השאיפה שלנו, פשוט אין לו אפשרות לדעת מראש מתי הוא בדיוק יחזור, מתי הוא בדיוק יסיים את הסידורים שלו ומתי הוא ירצה לחזור הביתה. בן אדם יכול לנסוע לעיר מסוימת, הוא יודע מתי הוא רוצה לצאת. אין לו דרך לדעת בדיוק מתי הוא ירצה לחזור".

דברים דומים אמר ח"כ אילן גילאון, שהתייחס גם הוא לבעיית הנגישות ברכבת ישראל בדיון שנערך במליאת הכנסת בשנת 2013: "הדבר האחרון שאדם מוגבל רוצה זה את הצרמוניה מסביב בהגעתו לתחנה… זה הדבר האנטי-נגישותי ביותר שיש".

ראוי לזכור כי בעיית הנגישות של שירותי ההסעות מחניוני "חנה וסע" היא רק חלק אחד מבעיה כוללת של נגישות לקויה בתחבורה הציבורית בישראל. אזרחים בעלי מוגבלויות מתלוננים כבר שנים ארוכות על ליקויים בהתנהלותם של משרד התחבורה וחברות התחבורה הציבורית. בין השאר, נטען כי השימוש באוטובוסים ורכבות כרוך לעתים קרובות בסרבול ביורוקרטי מיותר ופוגעני. עוד נטען כי היקף שירותי התחבורה הציבורית שמותאמים לבעלי מוגבלויות רחוק מלהיות מספק.

"למה באוטובוסים יש רק מקום אחד לנכים ולא שניים או שלושה מקומות?", שאל פעיל באחת מעמותות הנכים בדיון שערכה ועדת הכלכלה של הכנסת בשנה שעברה. "למה לא להוסיף מקומות לנכים? אומרים לנו לא לנסוע עם הרכבים שלנו כי נותנים לנו תחבורה ציבורית מסודרת… אנחנו לא רואים את זה בשטח".

The post חניוני "חנה וסע" של הרכבת הקלה: מגבילים את בעלי המוגבלויות appeared first on TheCar.

חדשות רכב – משרד התחבורה מודה: תכנית להנגשת תחנות עירוניות של קווי אוטובוס תסתיים באיחור של שנתיים לפחות. בתכנית רב-שנתית שפרסם משרד התחבורה ב-2010 נקבע כי הנגשת התחנות העירוניות תסתיים לכל המאוחר בסוף 2014, אך כעת מתברר כי המשרד רחוק מלעמוד ביעד. ומי שמעיד על האיחור הוא לא אחר מאשר שר התחבורה, ישראל כץ, שאמר אתמול (ד') במליאת הכנסת כי עד כה הסתיימה הנגשת כ-85% מהתחנות העירוניות, ורק בעוד כשנתיים צפויה השלמת ההנגשה של כל התחנות.

וזה היה אותו שר שהבהיר בתכנית הרב-שנתית מ-2010 כי "עד סוף שנת 2014, כל תחנות האוטובוס תהיינה נגישות ומשולטות בשילוט נגיש על-פי חוק". למעשה, משרד התחבורה לא הפר רק את הבטחת השר. תקנות שנכנסו לתוקף בשנת 2003 קבעו במפורש כי "בסוף 2014 אמורים כל האוטובוסים הנוסעים בערים להיות נגישים, וכן צריכות להסתיים כל פעולות ההנגשה, כולל השילוט, של כל תחנות האוטובוסים בערים".

כמו במקרים רבים אחרים, נראה שהבעיה העיקרית ביישום תכנית ההנגשה היא שיתוף הפעולה הלקוי בין משרדי ממשלה ורשויות מקומיות. "הבעיה האקוטית ביותר (היא) הביצוע של הרשויות", טען אתמול במליאה ח"כ יצחק וקנין, "ברוב הרשויות זה לא מתבצע. (ב)חלק מהרשויות זה מתבצע, אבל במרבית הרשויות צריך מישהו שידחוף את הנושא הזה, כי לצערי הרב, אנשים עם מוגבלויות נופלים בין הכיסאות בטיפול הזה".

פתרון אפשרי לבעיה הוא אכיפה נגד ראשי רשויות מקומיות שלא מקיימות את חובתן להנגיש תחנות אוטובוס בתחומן. לדברי שר התחבורה, החל מ-1 בינואר מבצע משרד המשפטים – באמצעות נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות – אכיפה נגד רשויות שלא מבצעות הנגשה, כאשר ראשי הרשויות עצמם חשופים לצווים אישיים. אלא שהפניית האשמה באופן בלעדי לרשויות המקומיות אינה מוצדקת. למשרדי הממשלה, ובעיקר למשרד התחבורה, יש חלק בליקויים שגורמים לעיכוב בהנגשת התחבורה הציבורית לבעלי מוגבלויות.

למשל, משרד התחבורה אמור לקדם תקנות שיחייבו הנגשה חושית באוטובוסים עירוניים. אלא שלפי דו"ח של משרד המשפטים מאוקטובר 2014, התקנות לא קודמו כראוי: "אמנם, שר התחבורה העביר את התקנות לאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ביום 19.2.2012, (ו)משרד התחבורה העביר לוועדה נוסח מתוקן בחודש ספטמבר 2012. (אולם) עם כינון הכנסת ה-19, ביום 5 בפברואר 2013, היה על שר התחבורה להגיש את התקנות מחדש לאישור הכנסת, כדי לאפשר המשך דיון בהן, אך טרם (עד אוקטובר 2014, ש.ה) עשה כן".

יתרה מכך, הנגשת תחבורה ציבורית עירונית תפתור חלק אחד בלבד מבעיית הנגישות. ראשית, רק חלק קטן מהרשויות המקומיות נכללו בתכנית ההנגשה של משרד התחבורה (כשליש), כאשר יש ישובים רבים שכלל אינם נגישים לתחבורה ציבורית. לכך מתווספת בעיית נגישות בקווים בינעירוניים, ובעניין זה ראוי להזכיר את הערת הצוות שכתב את תכנית ההנגשה של משרד התחבורה: "הגיעה העת לטיפול בהנגשתם גם של הקווים הבינעירוניים – זכותם של אנשים עם מוגבלות לנוע מעיר לעיר בתחבורה ציבורית נוחה ובטוחה, אינה נופלת מזכותו של כל אזרח אחר".

The post הנגשת תחנות אוטובוס תסתיים באיחור של יותר משנתיים appeared first on TheCar.

בחודשים הקרובים תרכוש רכבת ישראל עשרות מתקנים שנועדו לסייע לבעלי מוגבלויות לעלות לקרונות. בחברה מסבירים כי רכישת המתקנים נועדה להתמודד עם עלייה במספר בעלי המוגבלויות שנוסעים ברכבת, וכן עם קיצור זמן ההתראה שבעלי מוגבלויות נדרשים לספק לרכבת לפני כל נסיעה. הבעיה היא שעצם הדרישה להודיע מראש על נסיעה מגבילה את הנגישות ופוגעת בבעלי מוגבלויות

רכבת ישראל תרכוש עשרות מתקני הרמה לשימושם של בעלי מוגבלויות, הנזקקים לסיוע בזמן העלייה והירידה מקרונות הרכבת לרציפים בתחנות. כיום מפעילה הרכבת 69 מתקני הרמה ייעודיים לבעלי מוגבלויות, ובשנה הבאה צפויה החברה לרכוש כ-40 מתקנים נוספים. ברכבת מסבירים כי "לאור הגידול בכמות בעלי המוגבלויות הנוסעים ברכבת ולאור הורדת זמן ההתראה על נסיעת בעלי מוגבלויות ברכבת, החליטה חטיבת נוסעים ברכבת ישראל לרכוש ולהציב מתקני הרמה בכל הרציפים בתחנות הרכבת".

רכישת עשרות מתקני הרמה צפויה לשפר את נגישותה רכבת ישראל לבעלי מוגבלויות, אך ספק אם יהיה בכך די על מנת להפוך את הנסיעה ברכבת לפשוטה. על-פי נהלי הרכבת, נוסעים שנעזרים בכיסא גלגלים נדרשים להודיע לרכבת מראש על רצונם לנסוע באחד מקווי החברה: אמנם זמן ההודעה מראש קצר מכפי שהיה נהוג בעבר (שש שעות לעומת 12), אך הצגת הדרישה להודיע על הנסיעה מראש נחשבת על-ידי רבים לחסם משמעותי, שמגביל את נגישות הרכבת לבעלי מוגבלויות.

ולמה בדיוק נזקקת רכבת ישראל להודעה מראש של כמה שעות? בדיון שקיימה בעבר ועדת הכנסת לפניות הציבור, הסביר סמנכ"ל החברה משה אמסלם, המשמש כיום בתפקיד בכיר במשרד התחבורה, כי "(צריך) איש שיחכה ויוכל להעלות את המוגבל לתוך הרכבת. יש מתקן שצריך להפעיל אותו ולהעלות את האיש לרכבת… לכל תחנה יש את האחראי שלה או מי שאמור לקבל את האחריות על אותה נסיעה. יש תחנות שהן עם שישה רציפים, יש תחנות עם שני רציפים. צריך להעביר מרציף לרציף".

נציג ארגון הפעולה של הנכים, שהשתתף באותה ישיבה של ועדת פניות הציבור, הסביר את הבעיה הקשה שיוצרת הדרישה עבור בעלי מוגבלויות: "בן אדם נורמלי שחי חיים נורמליים, שזו השאיפה שלנו, פשוט אין לו אפשרות לדעת מראש מתי הוא בדיוק יחזור, מתי הוא בדיוק יסיים את הסידורים שלו ומתי הוא ירצה לחזור הביתה. בן אדם יכול לנסוע לעיר מסוימת, הוא יודע מתי הוא רוצה לצאת. אין לו דרך לדעת בדיוק מתי הוא ירצה לחזור". גם לאחר שקוצר זמן ההודעה מראש הנדרש לשש שעות, הבעיה שתוארה בוועדת פניות הציבור לא באה על פתרונה.

ח"כ אילן גילאון היטיב לסכם את בעיית הנגישות לרכבת, בדיון שנערך במליאת הכנסת בשנה שעברה: "אנשים צריכים להשתמש בנגישות של הרכבת ולא להתכונן לקראתה – לא מנהל תחנת הרכבת, לא סגנו, לא העובדים – אף אחד אחר. הדבר האחרון שאדם מוגבל רוצה זה את הצרמוניה מסביב בהגעתו לתחנת הרכבת. זה הדבר האנטי-נגישותי ביותר שיש… רכבת ישראל, על-פי כל התקנות הנדרשות ממנה, צריכה להיות מונגשת – אין צורך בשום הכנה מוקדמת".

The post טוב מאוחר: הרכבת תשפר את הנגישות לבעלי מוגבלויות appeared first on TheCar.

נציגים של ארגוני נכים מתנגדים לתקנה חדשה, שאמורה להגביר את בטיחות נסיעתם של בעלי מוגבלויות באוטובוסים. "אנחנו לא רוצים למשוך תשומת לב ולא רוצים לקומם את החברה עלינו", הסבירה נציגת ארגוני הנכים לחברי ועדת הכלכלה. כך נראית החברה הישראלית בעיניי הנכים

בסוף יולי אישרה ועדת הכלכלה של הכנסת תיקון לתקנות התעבורה, שקובע כי נהג של רכב ציבורי המסיע נכה בכיסא גלגלים יוכל להתחיל בנסיעה רק לאחר שעיגן את הכיסא באמצעות התקן ייעודי ובדק שהנכה חגור בחגורת בטיחות. מטרת התקנה החדשה היא הבטחת שלומו של הנכה, וכן מניעת פגיעה בנוסעים אחרים, שעלולים להיפגע מכיסא הגלגלים במקרה של עצירה פתאומית או אירוע בטיחותי אחר.

לתיקון נרשמה התנגדות מפתיעה: דווקא נציגים של ארגוני הנכים ביקשו מיו"ר הוועדה, ח"כ אבישי ברוורמן, שלא לאשר את התקנה החדשה. הנימוק להתנגדות משמש תעודת עניות לחברה הישראלית. "אם נדרוש מנהגי אוטובוסים לקבע את כיסא הגלגלים לרכב זה יעצבן את הנוסעים", הסבירה שמחה בניטה, נציגה של ארגוני הנכים. "אנחנו לא רוצים למשוך תשומת לב ולא רוצים לקומם את החברה עלינו… לא צריך להכביד על נכה בכך שימשוך תשומת לב וגם להכביד על נהגים שגם ככה לא אוהבים לפתוח את המעלון (מתקן להעלאת כיסאות גלגלים, ש.ה) ופוסחים הרבה מאוד על נכים".

במלים פשוטות, נציגי ארגוני הנכים סבורים שהדאגה לבטיחותם בזמן נסיעה בתחבורה הציבורית עלולה לעכב את שאר הנוסעים, וכך יתעורר כעסם. ואם לא די בכך, מתברר שנציגי הנכים אינם מעוניינים להכביד על נהגי האוטובוסים, שכן הכבדה זו "תחזק" את נטייתם להשאיר נכים בתחנות האוטובוס.

שני נציגים נוספים של ארגוני נכים שנכחו בדיון, הביעו עמדה זהה לזו של בניטה. ליאון פלג, חבר בעמותת "נכים עכשיו", ציין כי "התקנה הזאת עלולה לגרום לאנטגוניזם כנגד הנכים". עמוס רון, פעיל בכיר בארגוני הנכים, הוסיף כי "אנחנו בארגון מקבלים הרבה מאוד תלונות על כך שנהגים בתחבורה ציבורית – אוטובוסים ומוניות – מנסים להתעלם מקיומו של נוסע נכה. אני מציע לא לטפל בנושא הזה בתקנה הזאת".

"עגלה יכולה לפגוע באנשים"
דווקא נציגים של חברות האוטובוסים תומכים בתקנה החדשה, ודוחים טענות לפיהן נהגים בוחרים שלא לעצור לנכים הממתינים בתחנות הסעה. לדברי קצין בטיחות בחברת דן, "היו שתי תאונות שאני מכיר. ברחוב השומרון (בתל אביב)… עגלת נכים עפה בסיבוב. אדם נפגע באופן קשה מאוד. הנהגים שלנו קיבלו הנחיה לרתום נכה שעולה לאוטובוס… (הנהגים) מחויבים לעשות את זה… עגלה יכולה לזוז ולפגוע באנשים".

עמדה דומה עולה מדברי בכיר בחברת קווים, לפיהם "אכן יש לרתום (את כיסא הגלגלים), כיוון שלא זה מה שיגרום לנהג לדלג על התחנה או לא לדלג עליה. ממילא זה לוקח זמן ומושך תשומת לב. יש הנחיות. אנחנו מבצעים המון הדרכות ספציפיות לנהגים אצלנו ואצל חבריי בדן לגבי מה בדיוק הם צריכים לעשות, איך להתנהג, איך לבקש מציבור הנוסעים סליחה על העיכוב".

אולם, למרות דברים אלה, המצב עד אישור התקנה החדשה בוועדת הכלכלה היה לקוי, שכן עיגון כיסא הגלגלים וחגירת הנכה לא היו מחויבים על-פי חוק, ולכן היו נתונים – בפועל – ליישום מדיניות פנימית של חברות האוטובוסים השונות. למשל, בסוף 2012 הורשעה חברת אגד בבית המשפט לתעבורה בירושלים בכמה מקרים של אי-מילוי תנאי רישיון, לאחר שהשופט אברהם טננבוים קבע כי נהגיה לא סייעו לנכים. במהלך הדיונים, טענו עורכי דינה של החברה כי "אגד מלמדת את הנהגים להתייחס בכבוד ובשוויון לנכים… (אך) מכאן ועד חובה חוקית הדרך ארוכה, והחובה… היא על משרד התחבורה, להתקין תקנות שיבהירו באופן ברור מה הדרישות לנהגים".

התקנה החדשה אמורה להסדיר את המצב, בדיוק כפי דרשו עורכי דינה של חברת אגד ממשרד התחבורה. לדברי בכיר במשרד, "אני נוסע הרבה באוטובוסים, לפחות בבוקר כשאני בא לעבודה. מדובר על נסיעה קצרה בתוך העיר. אם אנחנו, כשאנחנו עולים לאוטובוס והנהג מתחיל בנסיעה, בקושי מחזיקים את העמודים כדי לא ליפול, אז תאר לך אדם נכה… אנחנו בקושי מסוגלים להסתדר, אז אותו (את הנכה) נשאיר חופשי עם העגלה? אנחנו דואגים לשלומו. רצוננו לדאוג לשלומו".

מטפלים בבעיה הלא נכונה?
יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ ברוורמן, הביע חוסר נוחות מהטיעונים שהעלו נציגי הנכים נגד התקנה החדשה. "אם בגלל מישהו שלא מרגיש נוח או בגלל שהציבור לא מחונך אנחנו נגרום לתאונות, זאת תהיה טעות", אמר ח"כ ברוורמן לפני שהעלה את התקנה החדשה להצבעה בוועדה. אולם, לדברי חברת הכנסת תמר זנדברג, העיסוק בתקנה החדשה הסיט את תשומת הלב מהבעיות העיקריות שעומדות כיום בפני בעלי מוגבלויות: יחס מפלה מצד החברה הישראלית כלפי נכים, והיעדר תשתיות נגישות שיאפשרו את שילובם של בעלי מוגבלויות בחברה.

לדברי ח"כ זנדברג, "הבעיה המרכזית של בעלי מוגבלויות בתחבורה הציבורית זו אפליה, העדר נגישות, זה שלא מעלים אותם לאוטובוס ואין את המתקנים המתאימים. (ו)מה אנחנו עושים? אנחנו מתחילים מהבעיה הלא-נכונה שמטילה עוד מגבלות על בעל המוגבלות עצמו ועל הנהג. לא מספיק שהוא (הנהג) מפלה, שהוא לא עוצר בתחנה, אולי מפני שאין לו את ההכשרה המתאימה או שהוא חושש משאר הציבור… אנחנו לא פותרים את הבעיה המרכזית שכיום מטרידה את ציבור בעלי המוגבלויות".

דוגמה לבעיית הנגישות אפשר היה למצוא בדיון שערכה בנושא ועדת הכלכלה. "למה באוטובוסים יש רק מקום אחד לנכים ולא שניים או שלושה מקומות?", שאל פעיל באחת מעמותות הנכים, "דיברתי עם נציגי דן שאמרו שיש להם בעיה. הם אמרו לנו שהם מעלים נכה אחד ולא נעים להם מהנכה השני שמחכה בתחנה. (אז) למה לא להוסיף מקומות לנכים? אומרים לנו לא לנסוע עם הרכבים שלנו כי נותנים לנו תחבורה ציבורית מסודרת… אנחנו לא רואים את זה בשטח".

השפעת התקנה החדשה על שיפור הנגישות של נכים בתחבורה הציבורית תתברר לאחר שתחל אכיפתה, אם משרד התחבורה אכן יאכוף אותה ויוודא שנהגי האוטובוסים ממלאים את חובתם. אולם, נראה שעצם העלאת הטיעונים נגד התקנה מצד הנכים עצמם, מעידה על המצב העגום שבפניו ניצבים בעלי מוגבלויות: חוסר סובלנות מצד החברה הישראלית, והיעדר נגישות ראויה בתחבורה הציבורית.

"אנחנו כל הזמן מטילים גזירות במקום לטפל איפה שכן צריך – באפליה, בבעיית הנגישות", סיכמה ח"כ זנדברג את התייחסותה לתקנה החדשה. וכדאי לשים לב גם לדברי נציגי הנכים. "בנסיעה קצרה לא צריך להכביד", הסבירה שמחה בניטה לחברי ועדת הכלכלה. "נכה רוצה להיכנס ולרדת מיד. אני חושבת שזה (אישור התקנה החדשה, ש.ה) ממש מיותר".

The post שיפור בטיחות הנכים באוטובוסים "יעצבן את הנוסעים" appeared first on TheCar.

עד סוף 2014 אמורים משרד התחבורה וחברות האוטובוסים לסיים את הנגשת הקווים העירוניים ברחבי הארץ. הבעיה היא שהארץ מחולקת, שכן החוק הרלוונטי אינו חל ביהודה ושומרון, והתוצאה היא פגיעה בנכים שנוסעים בתחבורה ציבורית

ה-30 באפריל הוא המועד האחרון להגשת הצעות למתן שירותי יעוץ למשרד התחבורה בתחום הנגישות בתחבורה הציבורית. לנושא יש חשיבות חברתית ברורה, ובשנה הקרובה אמור משרד התחבורה להשקיע מאמצים מיוחדים בקידומו, שכן עד סוף 2014 מחויבים המשרד וחברות האוטובוסים לסיים את הנגשת כל הקווים העירוניים בארץ.

אלא שלמרות המאמצים הנדרשים לסיום עבודות ההנגשה הנחוצות, הכוללות הנגשה של אוטובוסים, תחנות ושילוט, יש אזור אחד בארץ שמתנהל בצורה שונה ובלתי סבירה: יהודה ושומרון. הסיבה לכך פשוטה: החוק הרלוונטי – חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות (מ-1998) – אינו חל מעבר לקו הירוק.

התוצאה היא פגיעה בציבור הנכים שנוסעים בתחומי יהודה ושומרון בתחבורה ציבורית. לדברי בכיר באחת מעמותות הנכים, "מגיעות אלינו הרבה פניות שגם לנכים יש בעיה בתחבורה הציבורית… (יש) גם אנשים עם מוגבלות, (ש)אין להם אפשרות לעלות עם העגלות שלהם… הגיעו אלינו פניות רבות". למשל, אחת הבעיות הייחודיות לאזור יהודה ושומרון היא היעדר נגישות לאוטובוסים ממוגנים – אוטובוסים שבחלק מהקווים הם כלי הרכב הציבוריים היחידים שמותרים לשימוש.

בדיון שערכה לאחרונה ועדת הכלכלה של הכנסת בנושא בעיות בתחבורה הציבורית במטה בנימין, הסבירה אחת מחברות הכנסת כי "חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות לא חל ביהודה ושומרון. זה פשוט נורא. זה לא עולה על הדעת שבנושא כזה של זכויות אנשים עם מוגבלות, השאלה הפוליטית של קו ירוק או לא קו ירוק תפריד בין אנשים. זאת שערורייה בפני עצמה שאנחנו צריכים לתקן אותה".

כמו במקרים רבים אחרים, במשרדי הממשלה מודעים היטב למצב החוקי הלקוי (או, מוטב לומר – מצב בלתי-חוקי), אך מתקשים לפתור אותו. בשיחה שנערכה לפני כמה חודשים, הבהירה בכירה במשרד המשפטים כי "חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות אינו חל (למשל) בעיר בית"ר עלית ומודיעין עלית, שכן הן נמצאות מעבר לקו הירוק. נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (במשרד המשפטים, ש.ה) מוסמכת לבצע (שם) פעולות של פיקוח בלבד, אך אינה רשאית לבצע פעולות של אכיפת ההנגשה".

במשרד המשפטים, בשיתוף פעולה עם משרד התחבורה, ניסו לפתור את הבעיה באמצעות פעילות ישירה מול הרשויות המקומיות ביהודה ושומרון, וכן מול המינהל האזרחי בכל הנוגע לאימוץ החקיקה הרלוונטית ויישומה. "הנציבות סבורה כי על העיריות לדאוג להנגשת המרחב הציבורי, ובכלל זה תחנות אוטובוסים, עבור אוכלוסיית האנשים עם מוגבלות בעיר ללא קשר למיקומה הגיאוגרפי", הבהירה הבכירה במשרד המשפטים.

דברי חברת הכנסת בוועדת הכלכלה מעידים שתיקון הליקויים מתעכב. והיא לא הייתה היחידה שהביעה במהלך הדיון חוסר שביעות רצון מהמצב הקיים. "אני חושב שכולם יודעים שהאוטובוסים הממוגנים לא נגישים", הפטיר ממלא מקום יו"ר הוועדה, ח"כ אורי מקלב, במה שוודאי יכול להתקבל כעדות נוספת לרפיון הממשלתי בקידום פתרונות שיקלו על בעלי מוגבלויות.

האם המכרז לקבלת שירותי יעוץ בתחום הנגישות צפוי לשפר את המצב? ראשית, ראוי לשאול מדוע מלכתחילה נדרש משרד התחבורה להעסיק יועץ חיצוני (ופרטי), כאשר במשרד המשפטים פועלת נציבות לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות – נציבות שאחד מתפקידיה הוא קידום השתלבותם של בעלי מוגבלויות בכל התחומים. שנית, במכרז שפרסם המשרד אין כל התייחסות ייעודית לבעיה הייחודית של יהודה ושומרון, וממילא אין ליועץ חיצוני סמכות לשנות דבר במישור החוקי – שהוא המישור הדרוש פתרון מידי.

ולבסוף – מאחר שהפתרון הנדרש הוא חקיקתי, אפשר וראוי לצפות שבית המחוקקים הישראלי – ביחד עם משרדי הממשלה הרלוונטיים – ימצאו פתרון מהיר (וחוקי) למצב הבלתי ראוי. אחרי הכל, אם אפשר ליזום ולאשר תיקון לחוק-יסוד בתוך פחות משנה, אפשר גם למצוא פתרון לבעיית יישום תקנות שוויון זכויות לבעלי מוגבלויות ביהודה ושומרון.

The post ביהודה ושומרון אין חוק, ובעלי מוגבלויות סובלים appeared first on TheCar.

חברי הכנסת אילן גילאון ומיקי רוזנטל הגישו השבוע הצעת חוק שמבקשת להקל על חייהם של נכים. לפי ההצעה, תגי חנייה לנכים יכללו רק את פרטיהם האישיים, ולא יצוין בהם מספר רישוי של מכונית שבה הם עושים שימוש (כנהוג כיום). יוזמי ההצעה סבורים שכך ישוחררו נכים מהחובה לעשות שימוש במכונית אחת בלבד – חובה שלדבריהם מגבילה את ניידותם של נכים רבים.

"לאזרחים המוגבלים בניידות, הרכב משמש כרגליים", מציינים חברי הכנסת גילאון ורוזנטל בהצעת החוק, "הוא מאפשר להם חופש תנועה ובכך (מאפשר) מימוש של זכותם הבסיסית לנוע בחופשיות. אולם, בשל המצב המשפטי כיום מתקשה קהילת הנכים בישראל לממש את זכותם".

בדברי ההסבר של הצעת החוק מתארים חברי הכנסת את המצב כיום: "תג נכה מונפק עבור רכבו של נכה על-פי מספר הרישוי של הרכב… המצב הנוכחי יוצר בעיה חמורה, הואיל וכאשר מבקש הנכה לנסוע ברכב אחר, שאין לו אישור חניה מוכר ממשרד הרישוי, הוא לא יוכל ליהנות מההטבות המגיעות לו".

בהמשך מתייחסים חברי הכנסת לבעיה מוכרת וכאובה עבור נכים רבים – הליך קבלת תגי החנייה. "הבירוקרטיה הכרוכה בהוצאת אישור חניה כיום מהווה תסבוכת מיותרת", מבהירים חברי הכנסת, "היא אינה חד-פעמית, אלא חוזרת ונשנית… הגבלת הטבת החניה לנכה לרכבו האישי מהווה בעיה הגורמת לעוול יום יומי לאוכלוסיית הנכים, לבירוקרטיה מיותרת המקשה על האזרח הנכה, ולשימוש בתגי הנכה באופן לא הגון".

על בעיית הבירוקרטיה התריעו בשנים האחרונות רבים – הנכים עצמם, אך גם דו"חות של מבקר המדינה וגורמים מקצועיים ובלתי-תלויים (ובכלל זאת מרכז המחקר והמידע של הכנסת). בדו"ח שפרסם ב-2012, מתח משרד המבקר ביקורת חריפה של משרדי הממשלה, וקבע שהתנהלותם גורמת עוול וסבל מיותר לנכים רבים, שנדרשים לעבור הליך איטי ומסורבל כדי לקבל את תגי החניה.

"בין הפונים למשרד התחבורה היו חולים הזכאים לתג חניה זמני, למשל עקב טיפולים כימותרפיים או טיפולי דיאליזה", נקבע הדו"ח, "התמשכותו של ההליך הביאה לכך שחלק מהחולים קיבלו את התג הזמני כמה חודשים לאחר מועד הגשת הבקשה, ולמעשה לאחר התקופה – או מרביתה – שבה הם נזקקו לו, ואפשר גם כי לאחר מותם".

הצעת החוק אמנם לא צפויה לפתור את בעיית הבירוקרטיה, אך לדברי חברי הכנסת גילאון ורוזנטל היא תוכל להקל על הנכים בהתמודדות עם משרדי הממשלה. "מלבד ההקלה שיביא (החוק המוצע) לאדם הנכה להתנייד, (הוא) יקל באופן משמעותי על הבירוקרטיה הכרוכה בהוצאת האישור", הם כותבים בדברי ההסבר של ההצעה, "התג יינתן לאדם נכה באופן אישי, ולא יהיה עוד צורך בשינוי מספרי הרכבים המורשים בכל פעם שהנכה יזקק לכך".

בסיכום דברי ההסבר, מציינים חברי הכנסת כי "הנפקת תג נכה אישי תאפשר לנכה לממש את זכויותיו באופן מלא והגון יותר. הנכה יוכל להשתמש בחניות המיועדות לאנשים במצבו גם כאשר לא מדובר ברכבו הפרטי, (למשל) כאשר אחד מקרוביו או חבריו מסיע אותו… התיקון (לחוק) יאפשר הגינות רבה בנוגע להתניידותם של אנשים עם צרכים מיוחדים ואנשים המוגבלים בניידות, והעוול הנגרם להם היום יימנע".

The post הצעת חוק: תגי חנייה לנכים ללא קשר למכונית ספציפית appeared first on TheCar.