באופן כמעט מפתיע עמדה הלגליזציה של שימוש במריחואנה באחד ממוקדי הבחירות האחרונות בישראל. אמנם כבר ב-9 באפריל התפוצץ הבלון שנופח סביב התמיכה במפלגת 'זהות' – שהייתה הראשונה לעשות שימוש בסנטימנט הציבורי בעד לגליזציה – ובכל זאת לא יהיה זה מוגזם להעריך שכל הפוליטיקאים שיכולים לעשות שימוש בנושא הזה לא יזנחו אותו לקראת הבחירות הבאות.

שימוש עצמי בקנביס ומוצריו נחשב כיום חוקי בלא מעט מדינות בעולם, או לכל הפחות "לא בלתי חוקי", ובארה"ב יש כבר עשר מדינות, ובנוסף להן גם וושינגטון הבירה, שבהן מותר לצרוך מריחואנה ללא מורא החוק. אתר האינטרנט האמריקני 'זברה', אשר עוסק בהשוואת תעריפי ותוכניות ביטוח בארה"ב, פרסם לאחרונה את תוצאותיו של מחקר שבוצע עבורו על-ידי חברת המחקר SurveyGizmo במטרה ללמוד על הרגלי השימוש של מעשנים בכלל, ובפרט על הרגלי הנהיגה שלהם.

לדברי עורכי המחקר, למרות שנסקרו בו רק 811 נשאלים (בשאלונים אנונימיים) בעשר המדינות שבהן שימוש במריחואנה הינו חוקי – מדובר "במחקר המקיף ביותר שנעשה עד היום בתחום זה בארה"ב". החוקרים התמקדו אך ורק באוכלוסיה של מי שמשתמשים בקנביס ובמוצריו, ושאלו אותם שאלות רבות אודות הרגלי החיים שלהם בכלל והשימוש במריחואנה בפרט. התוצאות מעניינות, ויש להן משמעות כבדה בוויכוח אודות הלגליזציה בישראל.
הממצא המעניין ביותר שעולה מן הסקר הזה, למרות שהוא לא מוזכר באף שאלה או נתון – הוא שקיים הבדל יסודי בין הדרך שבה נתפשת נהיגה תחת השפעת אלכוהול לבין נהיגה תחת השפעת מריחואנה, וזה אולי מסביר גם את הנתון הדרמטי ביותר שנמצא: קרוב ל-60% מבין מי שמשתמשים במריחואנה נוהגים לנהוג כאשר הם עדיין תחת השפעת הסם.

שלושת הממצאים העיקריים הנוספים, שלגביהם נרחיב בהמשך, הם ראשית לכל שרוב הנהגים שמשתמשים במריחואנה מחליטים בעצמם אם הם כשירים לנהוג, וזאת בהתבסס על "כמה מסטולים" הם מרגישים. בד בבד, כמעט מחצית מן הנהגים המעשנים מודים שהבחינו בכך שכישורי הנהיגה שלהם נפגעו בזמן שנמצאו תחת השפעת מריחואנה. הממצא הרביעי, והחשוב לא פחות, הוא שנהגים מעשנים סבורים שהם זקוקים להנחיות טובות יותר בנוגע לשימוש במריחואנה בנהיגה, ויחד עם זאת הם גם מפקפקים בתקנות וברגולטורים.

רב הנסתר על הגלוי

לא מיותר להזכיר שבעוד שבעולם אין מחלוקת בנוגע להשפעה השלילית הקשה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, כמעט ולא בוצע עד היום מחקר אודות ההשפעות של מריחואנה על הנהיגה. מה שככל הנראה לא שנוי במחלוקת הוא ששימוש במריחואנה משפיע על תפישת המציאות וככל הנראה גם לפגיעה בכישורים מוטוריים, תפקוד קוגניטיבי ויכולות חיוניות נוספות לנהיגה. נושא נוסף שלא נחקר לעומק, ואין לגביו ממצאים ברורים, הוא כמה זמן נמשכת ההשפעה השלילית על כישורי הנהיגה, ומתוך זה כמה זמן צריכים נהגים לחכות בין מועד צריכת הסם לבין המועד שבו הם יכולים לעלות בבטחה על ההגה. לעניין זה נעות ההמלצות הנוכחיות בטווח שבין שעתיים ל-24 שעות, תלוי את מי שואלים. בדיקות רוק, דם ושיער יכולות להוכיח שאדם השתמש במריחואנה, אבל אין בכך כדי להצביע על מידת הכשירות שלו לנהיגה.

אפילו לגבי ה"תרומה" של שימוש במריחואנה לבין מעורבות בתאונות דרכים אין ממצאים מוחלטים, והקשר בין שימוש לבין מעורבות לא נחשב חד חד ערכי כפי שהוא נחשב לגבי אלכוהול. עם זאת, ממצאים ראשוניים של מחקר שעורך מכון הבטיחות של איגוד חברות הביטוח האמריקני מצביעים על כך שבאותן מדינות שבהן אושר שימוש חוקי במריחואנה חלה לאחר מכן עליה במספר תאונות הדרכים. כל עוד שהוויכוח בעיצומו, ומדינות עדיין לא פרסמו הנחיות ברורות לגבי משך ההמתנה בין מועד השימוש לנהיגה, מוטלים שיקול הדעת והאחריות על המשתמשים והנהגים עצמם.

מעשנים ונוהגים

רק 40.9% מן המעשנים שנשאלו טענו בסקר שהם "לעולם לא נוהגים תחת השפעה". המשמעות היא שכמעט 60% מן הנהגים שמשתמשים במריחואנה כן נוהגים תחת השפעה, אם כי משמעות המושג "תחת השפעה" משתנה בין אדם לאדם. לעומתם, 4.9% מן המעשנים אומרים שהם נוהגים תחת השפעה למרות שברור להם שנהיגתם מושפעת מכך לרעה, ואילו 7.3% אמרו שהם לא חושבים אם הם נמצאים תחת השפעה או לא כאשר הם נוהגים. 14.3% נוספים מבין המשתמשים מודים שהם נוהגים תחת השפעה אבל סבורים שזה לא משפיע על יכולות הנהיגה שלהם, ואילו 15.4% אחרים "בוחרים אם לנהוג או לא לנהוג תחת השפעה בהתאם להרגשה שלי". 17.1% מן הנשאלים אומרים שהם "משתדלים שלא לנהוג תחת השפעה, אבל לפעמים כן נוהגים כך".

ל-6.9% מן הנהגים המשתמשים אין שום בעיה לזכור כמה זמן חולף בין השימוש לבין הנהיגה, מכיוון שהם פשוט מעשנים תוך כדי נהיגה. 5.7% מן הנהגים טוענים שהם ממתינים פחות מ-30 דקות לפני שהם עולים על ההגה, ואילו 13.4% ממתינים בין חצי שעה לשעה. מעט פחות מרבע מן הנהגים ממתינים בין שעתיים ל-4 שעות, ורק 12.5% ממתינים יום שלם לפני שהם נוהגים. כל הנתונים האלה מתייחסים ל"הרגלים", אבל כאשר נשאלו הנשאלים "מה היה פרק הזמן הקצר ביותר שהמתנת בשנה האחרונה בין צריכת מריחואנה לבין נהיגה" השיבו 10.9% מן הנהגים שהם נהגו תוך כדי עישון מריחואנה, ו-11% נוספים המתינו פחות מחצי שעה. במצטבר, 41% מבין הנהגים המשתמשים נהגו בשנה האחרונה בתוך פחות משעה לאחר שצרכו מריחואנה.

עוד שאלה מעניינת היא האם נהגים שמשתמשים במריחואנה סבורים שהשימוש משפיע על כישורי הנהיגה שלהם, ו-21% מן הנשאלים סבורים שהשימוש מאט את זמני התגובה שלהם. 14.5% מן הנשאלים מדווחים על קושי רב יותר בריכוז ובתשומת לב לנהיגה, ו-11.9% מדווחים על קושי בקבלת החלטות ובשיפוט בנהיגה. לעומתם, ולא ברור מה התשובה הפחות טובה לשאלה הזאת – 53.1% מן הנשאלים סבורים שאין כל השפעה על כישורי הנהיגה שלהם.

צילומים ואיורים: יח"צ, זברה

The post רגע לפני הלגליזציה: 60% מן הנהגים שצורכים מריחואנה נוהגים תחת השפעה appeared first on TheCar.

גם התומכים המובהקים ביותר בהתרת השימוש האישי במריחואנה (קנביס) מתקשים להתמודד עם חשש ברור ומוצדק מפני הסכנות הכרוכות בנהיגה תחת השפעת סמים, והסבירות של גידול במספר תאונות הדרכים והנפגעים בהן. אולם תוצאות מחקר חדש, ודי מפתיע יש לומר, אשר פורסמו לאחרונה בארה"ב מעידות שייתכן שהחשש הזה מוגזם.

המחקר, אשר נערך בראשות הד"ר ג'וליאן סנטאלה-טנוריו (Santaella-Tenorio) מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, השווה בין נתוני התאונות ב-23 מתוך 28 המדינות האמריקניות שאישרו שימוש במריחואנה רפואית (5 מדינות אישרו את השימוש במועד מאוחר יחסית) לבין נתוני התאונות של כלל המדינות בארה"ב.

המחקר בוצע במימון וביוזמת המחוקקים בשבע מדינות שהתירו שימוש במריחואנה רפואית בשנים האחרונות וזאת לנוכח חששות שהובעו שם לגבי ההשפעה השלילית שהייתה צפויה על הבטיחות בדרכים.

על פי הממצאים לא רק שמספר נפגעי התאונות בכלל המדינות שאישרו שימוש במריחואנה רפואית לא עלה – הוא אף ירד באופן מובהק יותר מאשר במדינות האחרות.
החוקרים ניתחו את הנתונים של תאונות שבהן נהרגו 1.2 מיליון אמריקנים בין השנים 1985 ועד 2014 ומצאו ירידה של 11% בממוצע במדינות שהתירו שימוש במריחואנה רפואית החל בשנת 1996, אז החלו מדינות לאשר את השימוש.

החוקרים השתמשו במודלים שונים שניטרלו את השפעתן של פעולות אחרות שבוצעו באותן מדינות, ולקחו בחשבון גורמים כמו שינויים בתוכניות הכשרת הנהג וכן את רמת ההכנסה החציונית, שיעורי אבטלה, העלאת מהירות הנסיעה המותרת, שינוי בחקיקה ובאכיפה של שימוש בחגורות בטיחות וכן איסור על משלוח הודעות טקסט מטלפונים סלולריים בעת נהיגה.

לאחר כל זאת נמצא שבממוצע, ובאופן מובהק, במדינות שבהן הותר השימוש במריחואנה רפואית התרחשה ירידה גדולה יותר במספר הרוגי תאונות מאשר במדינות שלא אישרו שימוש חוקי.

לגליזציה של מריחואנה קשורה, כך נמצא, לירידה ראשונית מובהקת במספר ההרוגים בקבוצות הגיל של בני 15 עד 24 ובני 25 עד 44 שנים, ועם הפחתה מתמשכת נוספת במספר ההרוגים בקבוצת הגיל של בני 25 עד 44.
עם זאת, רק 7 מדינות חוו ירידה במספר ההרוגים הכולל בתאונות לאחר הלגליזציה, ואילו ממצאים דומים – של ירידה במספר ההרוגים בקבוצת הגילאים 25 עד 44 – קיימים גם במדינות שמאשרות מכירה מבוקרת אך חופשית של מריחואנה (בחנויות מורשות ולא רק רפואית).

תוצאות המחקר מזכירות את הממצאים של מחקר אחר שבדק את נתוני התאונות ב-19 מדינות ואשר פורסם בשנת 2013 בכתב העת למשפט וכלכלה. במחקר זה נמצאה ירידה של 8 עד 11 אחוזים במספר הרוגי תאונות הדרכים בשנה המלאה הראשונה לאחר הלגליזציה של מריחואנה רפואית.

למה בעצם?

החוקרים שערכו את שני המחקרים לא מצביעים לפי שעה על סיבה ותוצאה, ולא מסבירים מדוע חלה ירידה כזאת אלא רק מראים את הקשר ומעלים סברה (שלא נחקרה) לפיה שימוש במריחואנה מפחית את השימוש באלכוהול בהקשר של נהיגה.

ההיגיון מאחורי סברה זאת הוא שמי שמשתמש במריחואנה מודע יותר להשפעה שלה עליו כנהג ובעיקר על האטת מהירות התגובה שלו – לכן הוא נוהג באופן מודע וזהיר יותר, בעוד שהשפעת האלכוהול שונה ודווקא מעודדת נטילת סיכונים.
אם סברה זאת נכונה הרי שההמשך ההגיוני שלה הוא שהירידה המובהקת במספר ההרוגים נובעת מן החתך בציבור שהיה עלול לנהוג תחת השפעת אלכוהול אבל החליף את האלכוהול במריחואנה.

אם מרחיבים את אותה החזית הרי שצריך להוסיף לקבוצה הזאת גם את חתך הנהגים שהחליפו תרופות מרשם בשימוש במריחואנה רפואית, וזאת לנוכח ממצאים של מחקרים אחרים שמצביעים על קשר ברור בין נטילת תרופות שונות, למשל משככי כאבים חזקים, לבין חוסר מודעות להשפעה שלהן על הנהיגה ולבין מעורבות בתאונות.

אפשרות נוספת שהחוקרים מעלים היא שבמקביל להתרת השימוש במריחואנה ביצעו המדינות פעולות נוספות, למשל הגדלת הנוכחות המשטרתית בדרכים, אולם גם רעיון זה הועלה כסברה ולא נחקר.

לא מיותר להזכיר שבעוד שרשויות אכיפת החוק בעולם, וגם בישראל, ערוכות למדידת רמת האלכוהול בנשיפתם ובדמם של נהגים, ומדובר באכיפה קלה יחסית – אמצעים למדידת רמת חומרי הסם בדמם של משתמשים במריחואנה עדיין אינם נפוצים – דבר שמעלה חששות בקרב רשויות אכיפת החוק בנוגע לנהיגה לא מבוקרת תחת השפעת סמים. בהקשר זה לא מיותר להזכיר שהמשטרה גם לא אוכפת נהיגה תחת השפעת תרופות מרשם חוקיות.

מה שיורד חייב לעלות?

ממצא פחות טוב מבחינת תומכי הלגליזציה של מריחואנה הוא שייתכן ומגמת הירידה לא קבועה לאורך זמן.

על אף הממצאים הברורים באופן כללי נמצא גם שבמספר קטן של מדינות חלה ירידה ראשונית במספר ההרוגים לאחר הלגליזציה, אבל לאחריה החלה עליה מתונה במספרם.
למשל, בקליפורניה חלה ירידה ראשונית של 16% במספר ההרוגים ובניו-מכסיקו ב-17%, אבל בשתי המדינות חלה לאחר מכן עליה קלה במספר ההרוגים.

צריך להזכיר גם שמחקרים אחרים – למשל מחקר שנערך עבור מחלקת מחקרי הבטיחות בדרכים של ארגון הנהגים האמריקני AAA, מצאו עליה במספר התאונות והנפגעים בקרב מי שצרכו מריחואנה לפני נהיגה בכלל, ובפרט אצל מי שצרכו מריחואנה ואלכוהול יחדיו.

מחקרים אחרים גילו שבעת נהיגה תחת השפעת מריחואנה קיימת נטייה של נהגים "לשייט בתוך הנתיבים" ולא להיות מסוגלים לשמור על מהירות נהיגה קבועה.

סוגיה מעניינת נוספת שעליה מצביעים החוקרים במחקר החדש היא שקיים מתאם כלשהו – אשר גם הוא צריך להיבחן יותר לעומק – בין המגמות השונות של ירידה במספר ההרוגים במדינות השונות שאישרו שימוש חוקי במריחואנה רפואית לבין ההבדלים בין נוסח החוקים שמתירים זאת.

החוקרים מדגישים שגורמים שונים כמו שיפור תשתיות הכבישים ושירותי הבריאות ושיפורים טכנולוגיים בכלי רכב אחראים באופן ודאי וברור להפחתת מספר הנפגעים וההרוגים בתאונות, ויחד עם זאת הקשר בין מקומות שבם מריחואנה רפואית היא חוקית לבין ירידה במספר הרוגי תאונות דרכים הינו מוחשי וקיים.

לגליזציה של מריחואנה בחלק ממדינות ארה"ב היא עדיין דבר חדש יחסית, ולכן צריך לקחת בחשבון שיחלפו שנים לא מעטות עד שאפשר יהיה לקבוע באופן ודאי וחד משמעי האם הלגליזציה הועילה או הזיקה למצב הבטיחות בכבישים. מה שבטוח הוא שמדינות חייבות לבדוק ולקבוע מדדים ברורים בנוגע לרמות החוקיות המותרות של סם פעיל בעת נהיגה, ולבצע פעולות הסברה למניעת שימוש בקנביס בסמוך לפני נהיגה.

עם זאת, כפי שהחוקרים עצמם כותבים במסקנות המחקר, ראוי שהממצאים שלהם יעמדו לנגד עיניהם של קובעי המדיניות במדינות השונות בעת הדיון על החקיקה ו/או החידוש של חוקים שמאפשרים שימוש במריחואנה.

The post רגוע: כשהמריחואנה חוקית עושים פחות תאונות appeared first on TheCar.

בחודש הבא תתכנס ועדה בין-משרדית לדיון שעשוי להקל על חייהם של כ-22 אלף חולים שצורכים מריחואנה ברישיון של משרד הבריאות. יותר מארבע שנים לאחר שהחלה לפעול, הוועדה תדון בהמלצות שנועדו לאפשר לחולים שצורכים מריחואנה למטרות רפואיות לנהוג לאחר צריכת הסם.

על-פי המלצות שגיבש ד"ר שלמה אלמוג, מומחה לטוקסיקולוגיה, משרד הבריאות יקבע מעין "רף שכרות" לחולים שמשתמשים במריחואנה למטרות רפואיות. אותו "רף שכרות" יגדיר את הכמות המרבית המותרת של החומר הפעיל במריחואנה בדם: 5 ננו-גרם THC למיליליטר דם. בנוסף, ד"ר אלמוג, שמשמש גם כחבר בוועדה הבין-משרדית, ממליץ לקבוע שפרק הזמן להימנעות מנהיגה לאחר צריכת קנאביס במינון של 20 עד 40 גרם בחודש יהיה שלוש שעות.

המלצה שלישית נוגעת לצריכת אלכוהול על-ידי מי שמשתמשים במריחואנה רפואית למטרות רפואיות. לפי ד"ר אלמוג, יש לקבוע רף שכרות – כמות אלכוהול מותרת – שיהיה נמוך מזה שקבוע בחוק לכלל הנהגים.

לאחר הדיון בוועדה הבין-משרדית, צפויה הוועדה להגיש את המלצותיה הסופיות למשרד הבריאות עד סוף השנה. אם תאמץ הוועדה את המלצותיו של ד"ר אלמוג, ואם יקבל משרד הבריאות את ההמלצות, יבוא אל קצו מחדל שנמשך כבר שנים ארוכות ואשר מסב סבל מיותר לאלפי חולים במחלות כרוניות וסופניות.

רישיון הנהיגה נשלל מהחולים
לפי החוק כיום, הנהיגה תחת השפעת מריחואנה (קנאביס) אסורה, ואין זה משנה אם צריכת הסם נעשית למטרה רפואית או למטרות "פנאי". עבור חולים שמשתמשים במריחואנה ברישיון ולמשך תקופה ארוכה, החוק כיום מהווה פגיעה בחופש התנועה, שכן שרידי סם נמצאים בדמם גם כאשר אין כל השפעה על תפקוד מוטורי וקוגניטיבי.

למעשה, חולים נדרשים לבחור בין ויתור על נהיגה בתקופת מחלתם ובין הסתכנות בביצוע עבירה חמורה שדינה שלילת רישיון נהיגה לתקופה ארוכה. את מצב החולים היטיבה לתאר ח"כ תמר זנדברג, בדיון שנערך בוועדת הכלכלה לפני כשנה: "האנשים האלה לעולם לא יהיו שלא תחת השפעה… לכן נשאלת השאלה האם אנחנו הופכים אנשים שמטופלים בתרופה לפי הגדרות משרד הבריאות לעבריינים כל הזמן… המשמעות היא שאסור להם לנהוג, ובעצם רישיון הנהיגה כביכול ניטל מהם".

כבר לפני יותר משלוש שנים דרש בית המשפט העליון ממשרדי הממשלה להסדיר את עניין נהיגתם של חולים שצורכים מריחואנה ברישיון. "השאלה הרלוונטית לעניין זה היא הפגיעה ביכולת הנהיגה של צורך הסם", הבהיר השופט סלים גו'בראן בהחלטה מאוגוסט 2012. "השאלה… היא מהו פרק הזמן הנדרש עד להתפוגגות ההשפעה של הסם, וחזרה למצב של יכולת נהיגה תקינה. שאלה זו מורכבת ומסובכת, וטוב יעשה משרד הבריאות אם יקדם את התקנת התקנות בנושא".

אלא שדבריו של השופט, שנכתבו לאחר הבטחה מפורשת של משרד הבריאות להסדיר את העניין, לא הובילו לשינוי במצב החוקי. "נציגי משרד הבריאות הבטיחו לא פעם כי הנושא יוסדר", מציינת אוריאנה אלמסי ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, "אולם עד כה הדבר לא נעשה".

ומה עם מי שמעשן סתם?
נדמה שאין מי שיערער על הקביעה לפיה צריכת מריחואנה, בדומה לצריכה של אלכוהול, פוגעת במיומנויות קוגניטיביות ופסיכומוטוריות. בדיון שערכה בשבוע שעבר הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול, אמר ד"ר אלמוג כי "על-פי מחקרים רבים שבוצעו בעולם נמצא כי עצם נטילת קנאביס… מעלה את הסיכון לתאונות דרכים בעיקר כאשר הנהיגה מתבצעת בסמוך לזמן השימוש".

אולם, כמו במקרה של אלכוהול, מתעוררת שאלה של מינון. לפי אלמסי ממרכז המחקר של הכנסת, שמבססת את דבריה על סקירה מקיפה שערך ד"ר אלמוג, "כאשר מינון ה-THC בדם נמוך, הפגיעה העיקרית תהיה בתפקודים הקשורים למהירות הנסיעה ולשמירת מרחק… כשהמינון בדם גבוה, ייפגעו תפקודיו הקוגניטיביים של הנהג".

ההצעה של ד"ר אלמוג, לפיה יקבע "רף שכרות" לחולים שמשתמשים במריחואנה למטרות רפואיות, מיושמת כיום בכמה מדינות בעולם. לפי ד"ר אלמוג, קביעת אותו רף מרבי להימצאות החומר הפעיל במריחואנה תואמת "קונצנזוס… במדינות העולם, והוא תואם את המלצותיהם של כמה צוותי מומחים בין-לאומיים".

אולם, הרף המוצע על-ידי ד"ר אלמוג נוגע אך ורק לחולים שצורכים ברישיון מריחואנה רפואית, בעוד שמי שצורכים מריחואנה למטרות "אחרות" לא יוכלו לנהוג לאחר צריכת הסם. האם יש סיבה להבחין בין סוגי שימושים שונים?

"מחקרים מצביעים על כמה הבדלים בין המשתמשים בקנאביס לצרכים רפואיים לבין המשתמשים שלא לצרכים רפואיים", כותבת אלמסי ממרכז המחקר של הכנסת. "המעשנים שלא לצרכים רפואיים יעשנו עד אשר יגיעו לתחושת אופוריה באופן סובייקטיבי, ואילו המעשנים לצרכים רפואיים יעשנו את הכמות שקבע להם הרופא עד להשגת הקלה בכאב".

בנוסף, אלמסי מציינת כי "הואיל והשימוש בקנביס רפואי הוא שימוש כרוני, גופם של המטופלים מסתגל לחומר הפעיל שבקנביס, ולכן יש דעיכה הדרגתית של תופעות הלוואי הפסיכו-אקטיביות שנגרמות מעישון הקנביס, שלא כמו אצל מעשנים מזדמנים. משום כך, ייתכן שהסיכון למעורבות של משתמשי קנביס לצרכים רפואיים בתאונת דרכים תהיה קטנה יותר".

אלא שלמרות דברים אלה, ראוי לציין כי יש מדינות שקבעו בשנים האחרונות "רף שכרות" לצריכת מריחואנה שאינו מותנה בסוג השימוש בסם. בין השאר, בהולנד ובמדינת וושינגטון בארה"ב נקבע "רף שכרות" שאינו מבחין בין מי שצורך מריחואנה למטרות רפואיות ובין מי שצורך את הסם למטרות "פנאי".

The post משרד הבריאות יקבע: כמה מריחואנה אפשר לעשן לפני נהיגה? appeared first on TheCar.

שני מחקרים חדשים של מינהל הבטיחות הפדרלי האמריקני מגלים ירידה במספר הנהגים השיכורים לעומת עליה במספר הנוהגים תחת השפעת סמים. בדמו של כמעט אחד מכל ארבעה נהגים נמצאו סמים או תרופות שעשויים להשפיע לרעה על הבטיחות

בשעה שוועדה בינמשרדית ישראלית מתאמצת לקבוע כללים לבחינת ההשפעה של שאריות מריחואנה בדמם של נהגים על בטיחות הנהיגה, ולהגדיר מחדש את תקנות החוק שקובעות מתי נהג עובר או לא עובר על החוק לאחר שימוש בסמים קלים, מפרסם השבוע מינהל הבטיחות הפדרלי האמריקני שני מחקרים מדאיגים אודות אותו הנושא.

החדשות הטובות שמגיעות מוושינגטון הן שקמפיין ארוך שנים שמבוצע בארה"ב במטרה להיאבק בתופעת הנהיגה בשכרות מניב תוצאות חיוביות, פחות נהגים נוהגים תחת השפעה והכבישים הופכים בזכות זאת לבטוחים יותר.
החדשות הרעות הן שהשימוש בסמים קלים מסוג מריחואנה, ובתרופות מרשם אשר פוגמות בכושר הנהיגה, נמצא במגמת עליה. חדשות אלה וגם אלה עולות משני מחקרים חדשים שמוגדרים על-ידי המינהל האמריקני כ"פורצי דרך".

מן המחקר הראשון עולה שמספר הנהגים האמריקנים שבדמם נמצא אלכוהול ירד בכ-30% מאז שנת 2007 ועד לשנת 2014, ובשיעור מרשים של יותר מ-75% מאז הסקר הראשון שבוצע בנושא זה, בשנת 1973.
עם זאת, באותו סקר התגלתה עלייה גדולה ומדאיגה מאד במספר הנהגים שנוהגים תחת השפעת מריחואנה או סמים לא חוקיים אחרים. התוצאות בהחלט עלולות להפחיד: הסקר מצא שבדמו של כמעט אחד מכל ארבעה נהגים נמצאו סמים או תרופות שעשויים להשפיע לרעה על בטיחות הנסיעה.

"סקר צד הדרך" של המינהל נערך חמש פעמים במהלך 40 השנים האחרונות, וזהו סקר התנדבותי לגמרי שבו נאספים הנתונים מנהגים בעילום שם, ומבלי שעלולה להיות מופעלת כלפיהם אף סנקציה.
הנתונים נאספים בעשרות מקומות שונים ונפרדים ברחבי ארצות הברית, ורק מנהגים שמוכנים לענות על שאלות ולבצע בדיקות נשיפה ודם.

הסקר האחרון, כאמור, מצביע על המשך מגמת הצניחה של שימוש באלכוהול: כשמונה אחוזים מהנהגים שנבדקו בשעות הלילה של סופי נמצאו עם כמות כלשהי של אלכוהול ב"מערכת" שלהם, ורק אצל מעט יותר מ- 1% נמצא 0.08 אחוזי אלכוהול בנשיפה (שהוא השיעור החוקי ברוב מדינות ארה"ב), או למעלה מכך. נתון זה מייצג ירידה של כ-30 אחוזים יחסית לסקר הקודם אשר בוצע בשנת 2007, וכ-80 אחוזים יחסית לסקר הראשון שנערך בשנת 1973.

לעומת זאת, שיעור הנהגים שמשתמשים בסמים או בתרופות מרשם שמשפיעים לרעה על הבטיחות, בקרב אותה אוכלוסיית "נהגי סוף שבוע בשעות הלילה" שנבדקה, עלה מ-16.3 אחוזים בשנת 2007 ל-20 אחוזים בשנת 2014. מספר הנהגים עם מריחואנה (או שרידי סם) ב"מערכת" שלהם זינק בכמעט 50 אחוזים.

אל תשתה לי חשיש

הסקר השני, שאותו מתארים אנשי מינהל הבטיחות כסקר הגדול ביותר מסוגו שנערך אי פעם, נועד לבחון האם שימוש במריחואנה על ידי נהגים מגדיל את הסיכון לתאונות.
באופן די צפוי גילה הסקר שהמשתמשים במריחואנה נמצאים בסיכון גבוה יותר למעורבות בתאונות, אלא שלא רק, או לא בהכרח, בגלל עצם השימוש בסם.
הסיכון המוגבר, קובעים עורכי המחקר, עלול להיגרם גם בגלל שהמשתמשים במריחואנה נמצאים ממילא בקבוצות בסיכון גבוה יותר לתאונות – בין אם הם משתמשים או לא משתמשים בסמים ברגע נתון.

חשוב להדגיש לא רק את עצם האמירה, אלא לשבח באופן ספציפי את הכנות וההוגנות של עורכי המחקר שלא התפתו לפרסם רק את כותרת המימצא – כמקובל במקומותינו – אלא גם להסביר את ההקשר של הנתון הזה.
אנשי מינהל הבטיחות מדגישים שהמשתמשים במריחואנה הם במקרים רבים מן הממוצע גברים צעירים, כלומר שמראש מדובר בקבוצה ברמת סיכון גבוהה.

המחקר נערך בוירג'יניה ביץ', וירג'יניה, ארה"ב, ובו נאספו נתונים של יותר מ-3,000 נהגים שהיו מעורבים בתאונות במהלך כ-20 חודשים. כקבוצת ביקורת שימשו 6,000 נהגים אחרים שלא היו מעורבים בתאונות.
המחקר מצא שנהגים ששתו מעל הגבול החוקי של 0.08 אחוז אלכוהול הגדילו את ההסתברות לתאונה פי ארבעה יחסית לנהגים שלא שתו, ואצל נהגים שבנשיפתם נמצאה רמת אלכוהול של 0.15 אחוזים או יותר גדל הסיכון פי 12.
כאמור, המינהל הפדרלי האמריקני טוען שמדובר במחקר המבוקר ביותר והמדויק ביותר מסוגו שנערך עד היום כמחקר שטח.

מחקרים אחרים, אשר בוצעו באמצעות סימולטורים לנהיגה ובדיקות רפואיות מצאו ששימוש במריחואנה ברמות גבוהות מספיק מגדילה את הסיכון הבטיחותי, וזה כמובן לא מפתיע.
מנגד, תומכי הלגליזציה של מריחואנה טוענים שאופן ההשפעה שלה על רמת הנהיגה שונה מן ההשפעה של אלכוהול, ושני הצדדים מסכימים על-כך שנדרשים מחקרים נוספים כדי לקבוע את רמות הסם המסוכנות, ואת הדרכים הנכונות להגדיר את שיטות הבדיקה.

The post מינהל הבטיחות האמריקני מגלה: פחות נהגים שיכורים, יותר מסוממים appeared first on TheCar.

אחרי שנים של גרירת רגליים וגרימת עוול לחולים שצורכים קנאביס ברישיון, משרדי הממשלה צפויים להתיר נהיגה עם ריכוז נמוך של תוצר חילוף חומרים של הסם. אולם, למרות שמדובר בשיפור לעומת המצב הקיים, כלל לא בטוח שיהיה בכך די כדי לאפשר לחולים לקיים שגרת חיים סבירה

חשיפה: משרדי הבריאות והתחבורה צפויים לאפשר לחולים שצורכים קנאביס ברישיון להמשיך לנהוג, גם כאשר בדמם נמצא ריכוז נמוך של תוצר חילוף חומרים של הסם. על-פי החוק כיום, הנהיגה לאחר צריכת הסם אסורה בכל מקרה, וזאת גם לאחר שהשפעתו פגה וכאשר בגוף נמצאים שרידי סם בריכוזים מזעריים. הסיבה לכך היא שהחוק אינו מבחין בין מציאת שרידי סם ובין מציאת החומר הפעיל. כתוצאה מכך, חולים שצורכים קנאביס ברישיון נדרשים בפועל לוותר על רישיון הנהיגה, שכן בדמם נמצא ריכוז מסוים של תוצרי חילוף חומרים גם זמן רב לאחר צריכת הסם.

לפי מידע שמפורסם כאן לראשונה, ועדה בין-משרדית צפויה להמליץ למשרדי הממשלה לקבוע ריכוז מרבי של תוצר חילוף חומרים, שיהווה מעין "רף" חוקי. רק מי שיימצא בדמו ריכוז גבוה יותר ייחשב לשיכור על-פי החוק (בעניין זה ראוי לציין שמציאת סם בבדיקת דם או שתן מקימה אשמת נהיגה בשכרות). אולם, ההמלצה המסתמנת היא לקביעת רף נמוך של תוצר חילוף החומרים, בשיעור של 3.5 עד 5 ננו-גרם לכל מילי-ליטר דם. קביעת רף נמוך עלולה להתברר כבעייתית עבור חולים רבים, שכן בדמם של משתמשים קבועים ניתן למצוא רמות גבוהות של שרידי הסם.

אולם, יש לזכור שמחקרים רבים מצביעים על כך שקנאביס משפיע על כישורי הנהיגה, ולכן הוועדה הבין-משרדית נדרשה לאזן בין הרצון להימנע מהגשת כתבי אישום מיותרים נגד חולים שצורכים את הסם ברישיון, ובין הצורך למנוע סיכון לחולים עצמם וכן למשתמשי דרך אחרים. קביעת ריכוז נמוך של שרידי הסם עשויה אמנם לעורר ביקורת מצד חלק מהחולים, אך ההמלצה המסתמנת של הוועדה הבין-משרדית דומה לזו הנהוגה במדינות שונות. למשל, במדינת וושינגטון בארה"ב – שבה מותר להשתמש בקנאביס גם שלא למטרות רפואיות – נקבע ריכוז דומה (5 ננו-גרם למ"ל).

חשוב להדגיש כי ההמלצות המסתמנות אינן משנות את המצב החוקי: הנהיגה אחרי צריכת קנאביס אסורה, ועדיין אין שינוי בחוק הקיים. גם בתי משפט שדנים בתיקים של נהגים שמואשמים בנהיגה בשכרות לאחר שצרכו קנאביס ברישיון, מבהירים כי הבעיות הנובעות מהמצב החוקי כיום אינן מסירות את האיסור הקיים בכל הנוגע לנהיגה לאחר צריכת הסם. רק לאחר שיאמצו משרדי הממשלה את המלצות הוועדה הבין-משרדית, ובעקבות זאת יוכנו תקנות שיאושרו בוועדת הכנסת הרלוונטית, יוחל התיקון וישתנה המצב החוקי.

השר אמר, השרה אמרה
המצב החוקי כיום בעייתי, שכן חולים שמשתמשים בקנאביס רפואי אינם יודעים מה יעלה בגורלם אם ייעצרו לבדיקת סמים. בתחילת השנה פנתה ח"כ תמר זנדברג לשרי התחבורה והבריאות, וביקשה לברר מה המצב החוקי של חולים שנוהגים לאחר צריכת הסם. התשובות שקיבלה היו סותרות. לפי שר התחבורה, ישראל כץ, "על-פי הנחיות מנכ”ל משרד הבריאות, לא מדווחים על נהגים משתמשי קנאביס. ההנחיה בנושא שש השעות (המתנה בין צריכה ונהיגה, ש.ה) לא שונתה”.

מנגד, שרת הבריאות באותה עת, יעל גרמן, כתבה לח"כ זנדברג והסבירה כי "בתקופה מסוימת בעבר, ובטעות, מסרו גורמי רפואה למטופלים כי מותר להם לנהוג בחלוף שש שעות ממועד השימוש. הדיווח הנ”ל אינו עולה עם הוראות פקודת התעבורה, האוסרת על נהיגה בעת שימוש או כאשר תוצרי הפירוק של הסם מצויים בגוף".

למרות שהתיקון המסתמן נועד לאפשר לחולים לקיים שגרת חיים סבירה, כלל לא בטוח שיהיה בו די כדי להבהיר את מצבם המשפטי, שכן הוא אינו קובע מדדים ברורים ואובייקטיביים, למשל בכל הנוגע למשך זמן מינימלי בין צריכת הסם ונהיגה.

עונש קל יותר כפתרון?
משרדי הממשלה הציעו לפתור את הבעיה באופן חלקי, על-ידי קביעת עונשים מופחתים למי שבדמם יימצא תוצר חילוף חומרים בלתי פעיל של קנאביס. בהצעת חוק ממשלתית, שקידומה נעצר בגלל פיזור הכנסת, נקבע "מדרג שכרות" – התאמה בין רמת השכרות וחומרת העונש שמוטל על נהגים שהורשעו בדין. מלבד קביעה של רמות שונות של אלכוהול ולצידן עונשים ברמות חומרה תואמות, הצעת החוק גם קבעה כי מי שבדמו יימצא תוצר חילוף חומרים בלתי פעיל של קנאביס, יהיה צפוי לשלילת רישיון לתקופה של שישה חודשים (במקום 24 חודשים כיום).

אולם, כבר בדיונים שנערכו בוועדת הכלכלה בעניין הצעת החוק, הביעו חברי כנסת את חוסר שביעות רצונם מההסדר שנקבע במסגרת מדרג השכרות המוצע, שכן אין בו די כדי לשפר את מצבם של חולים שצורכים קנאביס רפואי באופן קבוע ותכוף. על-פי חברי כנסת שהשתתפו בדיון, הבעיה העיקרית היא עצם הכללת תוצר חילוף חומרים בלתי פעיל באותו מדרג שכרות.

בדיון שנערך בוועדה לפני כחודשיים, אמרה ח"כ זנדברג כי "(כ)ידוע לכם, לא מדובר בנהיגה תחת השפעה. מדובר כאן בחומר שנמצא בדם חודש אחרי השימוש כאשר אין השפעה בשום צורה שהיא… אם אפשר לגלות אותו חודש אחרי, ובשום צורה שהיא זה לא נחשב נהיגה תחת השפעה, מדוע זה מופיע בצורה הזאת (במדרג השכרות, ש.ה)".

The post חשיפה: תותר נהיגה אחרי צריכת קנאביס appeared first on TheCar.

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים משקיעה הון במסעות הסברה בנושא אלכוהול ונהיגה, אבל עד היום לא הציגה עמדה בנושא נהיגה תחת השפעת מריחואנה ותרופות מרשם. נכון להיום נגזרה שלילת רישיון נהיגה על 30 אלף משתמשים במריחואנה רפואית

עד כמה מסוכנת הנהיגה עם שיירי THC, החומר הפעיל במריחואנה, במחזור הדם? עד כמה מסוכנת נהיגה תחת השפעת תרופות "מעבר למדף", כמו משככי כאבים, ותרופות מרשם שונות? עד כמה מנסים מי שאמונים על הגברת הבטיחות בכבישים לעשות סדר ולספק תשובות לשאלות האלה?

התשובה לשאלה הראשונה לא ברורה, לפחות לנו, מפני שבעולם פורסמו מחקרים שמעידים, לכאורה, על שני הפכים: ישנם מחקרים שמהם עולה שדי בשרידי החומר כדי לפגום בכושר הנהיגה, ואילו מחקרים אחרים מעלים שגם מיד לאחר צריכת כמויות קטנות של החומר הפעיל כמעט ואין פגיעה ביכולות הקוגנטיביות שחשובות לנהיגה, לא כל שכן אם ממתינים כשלוש שעות לאחר השימוש.

הרושם של האדם הסביר שאינו איש מחקר או רפואה הוא שגם במקרה זה, ממש כמו בעצם הויכוח אודות הלגליזציה של שימוש במריחואנה, מתקיימות דיעות הפוכות אשר מסתמכות על פירושים הפוכים לנתונים שונים.

על דבר אחד אין מחלוקת: לחומר הפעיל במריחואנה יש שני סימפטומים – 'אקוטי', כלומר שלב שבו השפעת החומר מורגשת לא רק על-ידי המשתמש עצמו אלא לרוב גם על הסובבים אותו, ו'כרוני' – שהוא שלב שנמשך הרבה מעבר לשלב האקוטי ובו באמצעות בדיקה רפואית נמצאים שרידי THC בדם גם ימים רבים לאחר השימוש.

אצל מעשנים קבועים של מריחואנה, למשל מי שצורכים אותה כתרופת מרשם להקל על כאבים ("מריחואנה רפואית"), נמצאו שרידי THC גם 30 ימים לאחר תום הטיפול, והטענה של אחד המחנות היא שביצועיהם בנהיגה פחות ממוקדים ופחות טובים מאלה שבדמם אין שרידי חומר.

ציטוט של אחד המחקרים (אם כי ללא המקור שלו), טוען שמעשנים כרוניים מעורבים בתאונות פי עשרה ממי שאינם מעשנים – אבל מבלי לבדוק את שיטת המחקר ואת מהימנותו קשה לקבוע אם התוצאה הזאת (בהנחה שהיא נכונה) נגרמת בגלל שרידי החומר או בגלל מאפיינים אחרים של אותה קבוצה.

מנגד, המחנה האחר מצטט מחקרים שמדגישים שגם אם יש למריחואנה השפעה שלילית על הנהיגה היא בטלה בשישים יחסית להשפעת אלכוהול וחלק לא מבוטל של תרופות המרשם. תחנת טלוויזיה בוושינגטון, למשל, ערכה לפני כשנתיים "ניסוי שדה" לא מדעי בעליל שבו בחנה את ביצועי הנהיגה של שלושה מתנדבים במגרש סגור ותחת פיקוח מדריך נהיגה ושוטר, כדי לקבוע "כמה מריחואנה זה יותר מידי?"

התוצאות, וגם כאן תלוי היכן קוראים את התיאור שלהן, עושות רושם מפתיע לפיו עד רמה מסוימת – גבוהה פי כמה מן הרמה החוקית בארה"ב – רמת הערנות והנהיגה לא נפגעו. ה"ניסוי" בוושינגטון בוצע בשעתו כחלק מ"חגיגת" הלגליזציה של מריחואנה שם ובמדינות נוספות באמריקה – בהן קולרדו, אורגון ואלסקה.

מסך עשן

מבחינתנו, בישראל, עולות ארבע בעיות משמעותיות ממסך העשן שעוטף את האמת בסוגיה זו.
ראשית, הציבור בישראל לא נחשף מעולם, וגם כיום עדיין לא, לנתונים מוצקים ולמסע הסברה שאמור להשפיע על המשתמשים ועל סביבתם, בסגנון של "אם מעשנים לא נוהגים", וצריך להניח שרמת המודעות לנושא לא מספיק גבוהה.

סקר שערך ארגון הנהגים האמריקני, ה-AAA, למשל, מעלה שאפילו שם המודעות להשפעות של סמים קלים ותרופות מרשם עדיין נמוכה. בעוד ש-66% מן הנשאלים הסכימו עם הקביעה שנהיגה תחת השפעת אלכוהול פוגעת בבטיחות, רק מעט יותר מחצי (56%) הסכימו עם קביעה דומה בקשר להשפעת מריחואנה, ורק 28% חושבים כך לגבי תרופות מרשם.
אגב, 80% מן הנשאלים סבורים שתחילת נהיגה כשעה לאחר צריכת מריחואנה איננה מסוכנת, וישנם מחקרים שמהם עולה ש-3 שעות הן טווח זמן בטוח.

שנית, וזו אולי גם חלק מן הסיבה לבעיה הקודמת, הרבה יותר קשה למדוד את ההשפעה של כמויות ספציפיות של מריחואנה או תרופות מרשם על כושר הנהיגה מאשר את זו של אלכוהול.
בניגוד לאלכוהול, איתו אפשר להמליץ שלא לשתות יותר מכמות כזאת או אחרת של בירה או כמות מסוימת של משקאות חריפים, או לקבוע שלנהגים בפרופיל מסוים (צעירים, נהגים מקצועיים) אסור לצרוך ולו טיפת אלכוהול אחת – במריחואנה שאיננה רפואית אי אפשר למדוד את רמת החומר הפעיל ואי אפשר לקבוע "מנות" שמתאימות לאדם זה או אחר בהתאם למשקלו, למשל.

בנוסף, בעוד שכדי להילחם בתופעת הנהיגה בשכרות פותחו מכשירי מדידה – גם לצורך אכיפה אבל גם לטובת ריסון עצמי, והבדיקה עצמה (לפחות בדיקת הנשיפה המקדמית) די מדויקת, איתור שרידי סמים בדם אינו כל כך פשוט, וחלק עיקרי של האכיפה מבוצע לפי "סימנים חיצוניים" – כלומר לפי התרשמותו האישית של שוטר זה או אחר.

שלישית, וזה נובע כנראה משתי הבעיות הקודמות, הרושם הוא שכל מי שיכולים היו לתרום להבנה של הציבור בנושא – בראש ובראשונה משרד התחבורה ומשרד הבריאות – מתעלמים לא רק מסוגיית הסמים אלא גם מבעיה קשה עוד יותר של נהיגה תחת השפעת תרופות מרשם.

מחקרים שונים מעידים שצריכת תרופות גורמת לפגיעה די דומה בבטיחות לזו של אלכוהול, היא ודאי הרבה יותר נפוצה משימוש במריחואנה, ולמרות זאת לא שמענו עד היום ולו מסעון הסברה אחד קטן בנושא זה.
בארה"ב, למשל, גילה מחקר שמספר הנהגים שנהגו תחת השפעת תרופות שמשפיעות השפעה שלילית על הנהיגה גדול בהרבה ממספר הנהגים שנהגו בשכרות – ומדובר בתרופת מסוגים שונים, בהם כאלה שנועדו לצמצם בעיות קשב וריכוז, תרופות אנטי דכאוניות, משככי כאבים במרשם ו'כדורי שינה'.
בארה"ב מוצע כלי אינטרנטי פשוט שבו יכולים חולים כרוניים, או מי שמקבלים תקופת מרשם כלשהי, לכתוב את שם התרופה ולקבל תוצאה ברורה לגבי מידת ההשפעה החזויה שלה על הנהיגה.

אותם גורמים בישראל לא משתפים את הציבור במידע אודות הסכנות: ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים מתמקדים אך ורק בקמפיינים שקשורים לאלכוהול, ובפועל מטילים על רופאי המשפחה את האחריות ליידע את המתרפאים שלהם אודות ההשפעות האפשריות של תרופות.

בעיה רביעית, שהיא בעיקר מקוממת, נוגעת לציבור של קרוב ל-30 אלף משתמשים קבועים במריחואנה רפואית.
הגדרות החוק בישראל קובעות חד משמעית שאדם שבדמו נמצאו שרידי THC נחשב ל"שיכור", גם אם השרידים נמצאו חודש לאחר השימוש האחרון במריחואנה, ולמרות שבתי משפט נדרשו לנושא הזה פעמים רבות, ואף הפצירו ב"מדינה" להסדיר את הנושא הזה – במבחן התוצאה מתקיימת גרירת רגליים מתמשכת במשרדי התחבורה והבריאות, ועל כל ציבור החולים נגזרת, בפועל, שלילת רישיון הנהיגה.

The post אם מעשנים לא נוהגים? אבל כמה זמן? appeared first on TheCar.

משרדי הממשלה ממשיכים לגרור רגליים בכל הנוגע להסדרת מצבם המשפטי של נהגים שצורכים קנאביס רפואי, ובית המשפט העליון דורש לשים לכך סוף. "למרות חלוף הזמן, המצב המשפטי טרם הובהר לאשורו, ויש לקוות כי הדבר יעשה בהקדם", הבהיר אתמול השופט אורי שהם

בית המשפט העליון למדינה: יש להסדיר בהקדם את המצב המשפטי של נהגים שצורכים קנאביס ברישיון של משרד הבריאות. בהחלטה שפרסם אתמול (ב'), הבהיר השופט אורי שהם כי למרות שבית המשפט כבר הורה למדינה בעבר להסדיר את מצבם המשפטי של נהגים שצורכים קנאביס באופן חוקי, עד עתה לא חלה כל התקדמות בנושא. "למרות חלוף הזמן, המצב המשפטי טרם הובהר לאשורו, ויש לקוות כי הדבר יעשה בהקדם", כתב השופט שהם בהחלטתו, שבה נדחה ערעור של נהג שהורשע בנהיגה בשכרות לאחר שצרך קנאביס.

"אחת החלופות להגדרתו של 'שיכור' בפקודת התעבורה, היא 'מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן'", הבהיר השופט שהם בהחלטה, "זאת, ללא התייחסות לשאלה מהו שיעור החומר האסור (או שרידיו) בגופו של הנהג, ולהבדיל מן החלופות העוסקות במי שבגופו מצוי אלכוהול, אשר בהן נקבע שיעור מסוים של אלכוהול, שמגדיר אדם כ'שיכור'".

על-פי החוק כיום, אין הבחנה בין מציאת תוצרי קנאביס בדם ומציאת שרידים של הסם. לכן, העונש שמוטל על נהג שבדמו נמצא רק תוצר חילוף חומרים בלתי-פעיל עלול להיות זהה לעונש שיוטל על מי שבדמו נמצא הסם עצמו. יש לזכור שבדם של חולים, שעל-פי רישיון של משרד הבריאות יכולים לצרוך קנאביס באופן קבוע ותדיר, נמצאות רמות גבוהות יחסית של תוצרי קנאביס, וזאת גם זמן רב לאחר צריכתו וכאשר השפעתו פגה.

בהחלטה מאתמול הסביר השופט שהם כי "דומה שיש טעם בדבריו של (הנהג שערעורו נדחה, ש.ה) לפיהם ייתכנו מצבים שבהם אדם איננו נתון תחת השפעת הסם, ולמרות זאת הוא מוגדר כ'שיכור' לפי האמור בפקודה, מאחר שבגופו ניתן למצוא שרידי סם או 'תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן', בשיעור כלשהו".

על הצורך להסדיר את מצבם המשפטי של נהגים שצורכים קנאביס ברישיון של משרד הבריאות עמד בית המשפט העליון באוגוסט 2012, אז ביקש מהמדינה לקדם תקנות שיקבעו את פרק הזמן המינימאלי שנהגים נדרשים להמתין בין צריכת הסם ונהיגה. אלא שעד עתה – כשנתיים וחצי לאחר פניית בית המשפט – לא הצליחו משרדי הממשלה לקדם את התקנות הנחוצות. כתוצאה מכך, קרוב ל-20 אלף חולים שמורשים להשתמש בקנאביס רפואי אינם יכולים לדעת מה יעלה בגורל רישיון הנהיגה שלהם אם ייעצרו לבדיקה.

"שאלה זו מתחדדת (הבחנה בין מציאת הסם עצמו ומציאת שרידים בלבד, ש.ה), כאשר עסקינן במי שניתן לו רישיון לשימוש בקנאביס לצורך רפואי", סיכם השופט שהם את החלטתו אתמול, "הדבר ממחיש את הצורך בהבהרת המצב החוקי".

ראוי להזכיר בעניין זה דברים שאמרה ח"כ תמר זנדברג בישיבה שערכה לאחרונה ועדת הכלכלה, ובהם התייחסה למצבם של מי שצורכים קנאביס רפואי. "מדובר על אנשים שמדינת ישראל – אחרי תלאות ובירוקרטיה מאוד-מאוד קשה – סוף-סוף הכירה בעובדה שהאנשים האלה נוטלים קנאביס רפואי לצרכים רפואיים, כתרופה", הסבירה ח"כ זנדברג. "האנשים האלה לעולם לא יהיו שלא תחת השפעה… לכן נשאלת השאלה האם אנחנו הופכים אנשים שמטופלים בתרופה לפי הגדרות משרד הבריאות לעבריינים כל הזמן, מאה אחוז מהזמן… המשמעות היא שאסור להם לנהוג, ובעצם רישיון הנהיגה כביכול ניטל מהם".

The post ביהמ"ש העליון: להסדיר מצב נהגים שמשתמשים בקנאביס רפואי appeared first on TheCar.

קרוב ל-20 אלף חולים מקבלים רישיון לצרוך קנאביס רפואי, אך השימוש בסם עלול להביא לפסילת רישיון הנהיגה שלהם. למרות שחולים, משפטנים וחברי כנסת מבקשים כבר שנים ארוכות לתקן את המצב, משרדי הממשלה גוררים רגליים. התוצאה: חולים שצורכים את הסם ברישיון משרד הבריאות נתונים לחסדי שיקול הדעת של התביעה המשטרתית, ואינם יודעים כיצד לנהוג

לבית משפט לתעבורה מגיעים שני נהגים שנאשמים בנהיגה בשכרות, לאחר שבדיקת דם שנערכה להם גילתה תוצרי חילוף חומרים של סם מסוג קנאביס. בשני המקרים, השימוש בסם נעשה ברישיון של משרד הבריאות, שכן שני הנהגים סובלים מבעיות רפואיות חמורות ומשתמשים בקנאביס לשיכוך כאבים. הנסיבות בשני המקרים דומות, אך תוצאת ההליכים המשפטיים הפוכה: האחד מסתיים בזיכוי, והאחר מסתיים בהרשעה – וצפוי להוביל לשלילת רישיונו של הנהג המורשע לתקופה ארוכה.

התוצאה הבלתי סבירה של ההליכים המשפטיים נובעת מגרירת רגליים של משרדי הממשלה, שגורמת לעיכובים מתמשכים בקידום תיקוני חקיקה שעשויים להקל על חייהם של קרוב ל-20 אלף חולים שמורשים להשתמש בקנאביס רפואי. זאת, למרות שכבר באוגוסט 2012 ביקש בית המשפט העליון ממשרד הבריאות לקדם תקנות שיקבעו את פרק הזמן המינימאלי שנדרשים נהגים להמתין בין צריכת קנאביס ונהיגה.

כיום, חולים שמשתמשים בקנאביס אינם יכולים לדעת בוודאות מה יעלה בגורל רישיון הנהיגה שלהם אם ייעצרו לבדיקה. מחד, קיימות הנחיות קליניות, לפיהן יש להמתין שש שעות בין צריכת הקנאביס ונהיגה. מאידך, לתביעה המשטרתית נתון שיקול דעת נרחב באשר להגשת כתבי אישום נגד נהגים שבדמם נמצאו תוצרי חילוף חומרים של קנאביס.

ומה אומר החוק "היבש"? כיום אין הבחנה בין מציאת סם ומציאת שרידי סם, והעונש שיוטל על מי שבדמו נמצא רק תוצר חילוף חומרים בלתי-פעיל עשוי להיות זהה לעונש שיוטל על מי שבדמו נמצא הסם עצמו. בעניין זה חשוב לציין כי בדמם של משתמשים קבועים – למשל, חולים שעל-פי הרישיון שקיבלו יכולים לצרוך קנאביס באופן קבוע ותדיר – נמצאות רמות גבוהות יחסית של תוצרי הסם גם זמן רב לאחר צריכת הסם וכאשר השפעתו פגה.

סיכום של המצב הקיים אפשר למצוא בדברים שאמרה ח"כ תמר זנדברג, בישיבה שערכה ועדת הכלכלה לפני כשבועיים: "מדובר על אנשים שמדינת ישראל – אחרי תלאות ובירוקרטיה מאוד-מאוד קשה – סוף-סוף הכירה בעובדה שהאנשים האלה נוטלים קנאביס רפואי לצרכים רפואיים, כתרופה. האנשים האלה לעולם לא יהיו שלא תחת השפעה… לכן נשאלת השאלה האם אנחנו הופכים אנשים שמטופלים בתרופה לפי הגדרות משרד הבריאות לעבריינים כל הזמן, מאה אחוז מהזמן… המשמעות היא שאסור להם לנהוג, ובעצם רישיון הנהיגה כביכול ניטל מהם".

"אסור להם לנהוג"
קנאביס, שבשימושיו הרפואיים מסייע לחולים במחלות סופניות וכרוניות, פוגם בכישורי הנהיגה, ונדמה שעל כך יסכימו גם מי שתומכים בלגליזציה (הפיכת הסם לחוקי). אולם, לצד מחקרים שמצביעים על עלייה בשיעור המעורבות בתאונות של מי שצורכים קנאביס, אפשר למצוא גם מחקרים שטוענים שהשפעתו על נהגים פחותה מהשפעתו של אלכוהול.

למשל, לדברי ח"כ משה פייגלין, שהתבטא בנושא בוועדת הכלכלה בפברואר האחרון, אפשר אף למצוא דוגמאות לכך שצריכת קנאביס – בעקבות הפיכת צריכתו לחוקית – הפחיתה את מספר התאונות באותם מקומות שבם הונהגה לגליזציה. אלא שגם מי שדוחה את העמדה שמבטא ח"כ פייגלין אינו יכול להתעלם מהצורך להסדיר את השימוש בקנאביס רפואי, ובפרט את השפעת השימוש על הרגלי הנהיגה של חולים.

לכאורה, החוק קובע כי כל נהג שמשתמש בקנאביס – גם למטרות רפואיות – הוא בגדר "שיכור", וזאת גם אם חלף זמן בין צריכת הסם והנהיגה. כך תיאר את המצב ד"ר שלמה אלמוג, חבר בוועדה שעוסקת בהסדרת השימוש בקנאביס רפואי, בישיבת ועדת הכלכלה לפני כשבועיים: "כל האנשים שמשתמשים בקנאביס רפואי, בגלל שהם מפרישים לאורך כל הימים… תוצרי חילוף חומרים של קנאביס וזה נמצא בדם, זה נמצא בגוף, על-פי החוק היבש האנשים האלה נתונים תחת השפעה… לכן אסור להם לנהוג… אני חוזר בי. לא נוהגים תחת השפעה. הם שיכורים".

אלא שהמציאות "בשטח" רחוקה מלהיות ברורה וחד-משמעית. לפני כעשרה חודשים פנתה ח"כ זנדברג לשרי התחבורה והבריאות בעניין הנהיגה של חולים שמשתמשים בקנאביס, והתשובות שקיבלה היו סותרות. שר התחבורה הבהיר כי "על-פי הנחיות מנכ"ל משרד הבריאות, לא מדווחים על נהגים משתמשי קנאביס. ההנחיה בנושא שש השעות (המתנה בין צריכה ונהיגה, ש.ה) לא שונתה".

אולם, שרת הבריאות אמרה כי "כפי שהובהר לי בתקופה מסוימת בעבר, ובטעות, מסרו גורמי רפואה למטופלים כי מותר להם לנהוג בחלוף שש שעות ממועד השימוש. הדיווח הנ"ל אינו עולה עם הוראות פקודת התעבורה, האוסרת על נהיגה בעת שימוש או כאשר תוצרי הפירוק של הסם מצויים בגוף". ואם שרי הממשלה אינם מצליחים להגיע למסקנה ברורה, אין כל סיבה לצפות שאזרחים מן השורה יבינו מה בעצם אומר החוק או איך הוא אמור להדריך את התנהגותם.

"תקנות בשלבי התקנה"
במשרדי הממשלה הבינו כבר לפני תקופה ארוכה שיש להבחין בין מי שבדמם נמצאים רק שרידי סם מסוג קנאביס, ומי שבדמם נמצא הסם עצמו או סמים קשים אחרים. ואכן, רפורמת ענישה שמנסה משרד התחבורה לקדם כבר מאז 2011 צפויה להקל משמעותית את עונשם של נהגים שבדמם נמצאו רק שרידי סם: במקום פסילת רישיון לתקופה של שנתיים לפחות, ייקבע עונש מינימום של חצי שנת פסילה.

אולם, הקלת העונש אינה פותרת את הבעיה של חולים שעושים שימוש קבוע בסם, שכן גם אם תאושר רפורמת הענישה, הם צפויים לספוג עונש שיגביל את חופש התנועה שלהם. "העובדה שאדם נוטל קנאביס באופן חוקי או באופן לא חוקי לא משנה את האופן שהקנאביס משפיע על גופו", הסבירה לחברי ועדת הכלכלה עו"ד חווה ראובני, סגנית היועצת המשפטית של משרד התחבורה. "לכן, העובדה שהקנאביס ניתן ברישיון לא יכולה כשלעצמה לומר שזה מפסיק להיות עבירה לנהוג תחת השפעה".

כיצד אפשר לפתור את הבעיה עבור חולים שזקוקים גם לסם וגם לרישיון הנהיגה? "יש לשרת הבריאות סמכות לפתור את הבעיה הזאת", הסבירה עו"ד ראובני בוועדת הכלכלה לפני כשבועיים. "הסמכות לקבוע בתקנות שסם מסוכן יהיה סם שמותר לנהוג איתו בגוף, והתנאים לכך היא סמכות שמסורה לשרת הבריאות. לצערי, לא נעשה בה (בסמכות) שימוש לגבי שום סם כבר שבע או שמונה שנים".

דווקא בחודש הקרוב אמורים היו חולים שמשתמשים בקנאביס רפואי לזכות בתקווה לשינוי: ועדה שמונתה לבחון את השימוש בסם אמורה להגיש את מסקנותיה בקרוב, וצפויה להמליץ על תיקוני חקיקה שעשויים להקל על חייהם של חלק מהחולים. אלא שפיזור הכנסת וההכנות לקראת הבחירות במרץ 2015 צפויים לדחות לתקופה ארוכה כל שינוי.

כדאי רק לזכור שגם בעבר כבר הבטיחו במשרדי הממשלה להסדיר את המצב, אך בפועל לא קרה דבר. בדיון שנערך בבית המשפט העליון באוגוסט 2012 בעניינו של נהג שהורשע בנהיגה בשכרות לאחר שנמצא כי השתמש בקנאביס רפואי, הבטיחו בפרקליטות כי "תקנות להסדרת הנושא נמצאות בשלבי התקנה". למרבה הצער, גם יותר משנתיים לאחר מכן נראה שהנושא רחוק מהסדרה ראויה.

The post רולטת הקנאביס הרפואי: מה דין נהג שמשתמש בסם ברישיון? appeared first on TheCar.

נהג שנתפס מעשן מריחואנה בעת נהיגה נענש באופן קל משמעותית מן הענישה הנהוגה לעבירות שכרות. האם בעקבות מדרג השכרות ייקבע בארץ גם מדרג עישון?

מה העונש הראוי לנהג שנתפס כאשר הוא מעשן מריחואנה בזמן הנהיגה? לפי בית המשפט לתעבורה בירושלים, עונשו הראוי קצר משמעותית מזה של מי שנהג כשהוא תחת השפעת אלכוהול, ודומה לזה של נהג שעבר רק במעט את סף השכרות הקבוע בחוק. בגזר דין שניתן בשבוע שעבר, קבע השופט אברהם טננבוים כי עונשו של נהג שעישן מריחואנה בזמן הנהיגה יהיה פסילת רישיון לשישה חודשים – רבע מהעונש המינימאלי שקובע החוק למי שהורשע בנהיגה בשכרות.

את ההחלטה להטיל על הנהג עונש קצר משמעותית מזה שקובע החוק לנהגים שיכורים, תולה השופט טננבוים בכמה נימוקים. ראשון וחשוב במיוחד נוגע להצעת חוק ממשלתית לתיקון פקודת התעבורה, שכבר עלתה לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת: "אין ספק שהעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול או תוך שימוש בסמים הינה עבירה מסוכנת", כתב השופט טננבוים בגזר הדין, "יחד עם זאת, בימים אלה מונחת על שולחן הכנסת הצעת חוק שאין להתעלם ממנה, המבקשת לקבוע מדרג בריכוזים השונים של שכרות".

לפי הסברי השופט, "התיקון החדש עושה מדרג וקובע כי יוטלו שישה חודשי פסילה על נהג שבגופו נמצאו שרידי קנביס, לעומת נהג שבגופו נמצאו שילוב של קנביס ואלכוהול, שרישיונו ייפסל לשנתיים". אמנם הצעת החוק הממשלתית עוד לא אושרה, ולכן לא קיבלה תוקף של חוק, אך השופט טננבוים מוצא בה נימוק כבד-משקל להטלת עונש קצר יחסית. "עינינו הרואות כי קיימת מגמה לקצר את תקופת פסילת המינימום בגין העבירה שלפנינו לתקופה של שישה חודשים", ציין השופט בגזר הדין.

לכך מצרף השופט טננבוים את נסיבותיו האישיות של הנהג, א'. למרות שנתפס בשעת בוקר מאוחרת "שעה ש(הוא) מעשן סם מסוג קנביס בנהיגה", הבהיר השופט בגזר הדין כי שירות המבחן למבוגרים מצא את א' "אדם המנהל אורח חיים תקין ובעל ערכים נורמטיביים". לזכותו של א' גם נזקפה הודאתו בעבירות שיוחסו לו, ולדברי השופט טננבוים "בכך חסך מזמנו השיפוטי של בית המשפט".

עם זאת, לצד עונש הפסילה הקצר יחסית, בחר השופט טננבוים להטיל על א' עונש נוסף – שירות לתועלת הציבור (של"צ) בהיקף של 250 שעות, שיבוצע במעון נכים של איל"ן. "במקרה שלפנינו החלטתי שאין די בפסילה לבדה והחלטתי להחמיר עם הנאשם", הסביר השופט, "השתת עונש השל"צ על הנאשם אינה קלה במיוחד. מדובר ב-250 שעות התנדבות, (ו)משמעותם למעשה כמעט חודש וחצי של עבודה ללא שכר".

"אינו מאפשר נהיגה בטוחה"

עבור מי שמכיר את פסיקותיו של השופט טננבוים, החלטתו לפסול את רישיונו של א' לשישה חודשים בלבד אינה מפתיעה. השופט החל להנהיג "מדרג שכרות" – התאמה בין כמות האלכוהול וחומרת העונש – זמן רב לפני שהוגשה הצעת החוק הממשלתית. עם זאת, ההרחבה של פסיקה זו לעבר עבירות סמים אינה ברורה מאליה, וצפויה לעורר התנגדות וביקורת – כמו שקורה לעתים קרובות בעניין פסיקותיו של השופט טננבוים.

למעשה, גזר הדין אינו מתיישב עם פסיקת בית המשפט העליון. לפני כשנתיים דחה השופט סלים ג'ובראן ערעור שהגיש נהג שעישן מריחואנה לפני הנהיגה, והסביר כי "אין מחלוקת כי המבקש צרך את הסם זמן קצר ביותר לפני הנהיגה. צריכה זו עומדת בניגוד להמלצות הקליניות, בוודאי שאינה מותרת על-פי חוק… אין מחלוקת כי פרק זמן של דקות ספורות בין צריכת הסם לנהיגה, אינו מאפשר נהיגה בטוחה".

מנגד, יש לזכור שבשנים האחרונות ניכרת מגמה עולמית של לגליזציה – התרת השימוש במריחואנה לצרכים רפואיים, אך גם לצורכי "פנאי". עדות לכך אפשר למצוא בימים אלה בארה"ב: לפי הניו-יורק טיימס, "אחרי שקולורדו ו-וושינגטון חוקקו חוקים המתירים שימוש במריחואנה, יותר ממחצית מהמדינות, ובכלל זאת כמה מדינות בדרום השמרני, שוקלות לקדם לגליזציה של הסם לצרכים רפואיים או לצורכי פנאי, וכן נשקלת דה-קרימינליזציה של השימוש בסם. כל זה הופך את השנה הקרובה ל-'קו פרשת מים' במאבק על השאלה האם מריחואנה צריכה להיות זמינה כמו אלכוהול".

מגמה שכזו – אם תתממש בעתיד בישראל – מחייבת שינויי חקיקה מתאימים בתחומים שונים, ובהם בכל הנוגע לנהיגה. פסיקתו של השופט טננבוים, שמיישמת מתווה שנקבע בהצעת חוק ממשלתית, עשויה להתברר כ"סנונית" המבשרת על שינוי בגישת בתי המשפט לתעבורה לעבירת הנהיגה תחת השפעת מריחואנה.

The post העונש על נהיגה תחת השפעת גראס: רבע מן העונש על שכרות appeared first on TheCar.