המרוץ השני באליפות הדריפטים של ישראל התקיים לפני ימים מספר כשהפעם האירוע התארח בלב אזור אורבני במגרש החניה רחב הידיים של קניון חוצות כרמיאל.

זו ככל הנראה הפעם הראשונה בה מרוץ מתקיים בלב עיר, מרחק דקות מהבית של עשרות רבות של אלפי אנשים וחבל שהמפיקים לא היטיבו לנצל את המיקום הנוח כדי למלא את היציע בקהל נלהב.

המארגנים קיבלו לרשותם את אחד ממגרשי החניה רחבי הידיים בשולי המרכז המסחרי, פינו כל מיני מכשולים כמו "פיתות" מבטון ולמעשה יצרו מגרש אספלט חלק של כמה דונמים טובים. על המשטח שורטט בצורה ברורה תוואי מוצלח למדי עם כמה פניות המאפשרות סחיפות ארוכות ושינוי כיוון מהירים.

האירוע חולק לשני ימי תחרות כשהיום הראשון הוקדש למקצי הסולו והשני לקטגוריית הטנדם.

קטגוריית הסולו מגוונת ביותר וכוללת רכבים ברמות שונות, מרכבי כביש סטנדרטיים לגמרי ועד לרכבים שנבנו למסלול בהשקעה אדירה, ממכוניות עם הספק צנוע של 180 כ"ס ועד למכוניות עם עדר סוסים עוצמתי עד פי חמישה.

בשל מיעוט משתתפים יחסי כולם מתחרים באותה קטגוריה ולמעשה נאבקים על אותו פודיום ולטעמי הדבר בהחלט בעייתי כי זה פשוט "לא כוחות".
עם זאת, התוצאות מוכיחות שגם רכבים משודרגים קלות שהוכנו נכון יכולים להיות תחרותיים ולראיה הב.מ.וו E30 של עידן לוי עם מנוע אטמוספרי ורק קצת יותר מ-200 סוסים שבזכות כשרון רב והתמקדות במה שחשוב לשפר כמו קיט זוויות היגוי רשם תוצאות מצוינות העונה.

גם ניב סדובסקי עם סובארו BRZ סטנדרטית כמעט לחלוטין רשם תוצאות יפות ועקביות לרכב שלמעשה משמש אותו ביום יום להגיע לעבודה.
מסיבות שונות בקטגוריית הסולו התחרו במרוץ בכרמיאל רק 14 מבין 24 המשתתפים הרשומים העונה ובסיום היום היה זה ג'ניה פשקוב עם ניסאן סילביה S13 שזכה במקום הראשון. את המקום השני קטף עידן לוי עם הב.מ.וו E30 האטמוספרית שלו ולאחר שני מרוצים מתוך הארבעה המתוכננים העונה הוא ממוקם במקום הראשון בדירוג האליפות.

במקום השלישי סיים יהודה בר עם מאזדה מיאטה NC מוגדשת ומשודרגת מאוד ואותה מכונית העניקה את המקום הרביעי לדייב אדרי.

במקום החמישי סיים ניב סדובסקי עם סובארו BRZ כמעט סטוק.

היום השני אירח את התותחים הכבדים בקטגוריית הטנדם בה מדובר ברכבים שהורדו מהכביש והוכנו למסלול עם כלוב בטיחות מלא, מערך מתלים ייעודי, קיטים קיצוניים של זוויות היגוי ומנועים בהספקים של 450 כ"ס וצפונה.

בתחרות הטנדם מתקיימים בכל פעם שני מקצים בין המתחרים. יש נהג מוביל שקובע את הקצב ואת זווית ההחלקה והנהג השני רודף אחריו כשהמטרה היא להצמד ככל הניתן למוביל ולחקות את זוויות ההחלקה שלו במקצה השני המתחרים מתחלפים ביניהם.

גם בקטגוריה זו הנוכחות לא הייתה מלאה ורק 12 משתתפים מתוך 20 המשתתפים הרשומים השתתפו הפעם אך זה לא הפריע להמון אקשן.
הרמה והנחישות של הנהגים משתפרות ממרוץ למרוץ והפעם שילוב בין הרבה יותר זמן לאימונים ומרוץ שנערך על מגרש אספלט ולא על מסלול, מה שמעניק לנהגים יותר שולי ביטחון אם משהו מתפספס, נתן למשתתפים ביטחון להתקרב יותר ולנהל קרבות טנדם צמודים ומרשימים מאוד.

בסופו של יום עמוס ולאחר לא מעט דו־קרבות שלא הוכרעו ודרשו מקצה נוסף (שמכונה One More Time) היה שחזור של הפודיום מהמרוץ הראשון כשאולג וסילקוב, הפעם בנהיגה על הב.מ.ווE36  טורבו של רפי ברנס, ניצח את ניר שוקרון עם המיני מונסטר מיאטה V8 שסיים שני, ליאב נגר שמשתפר ממרוץ למרוץ סיים שלישי בב.מ.וו E30 עם מנוע LS, ערן ונונו בב.מ.וו E30 נוספת סיים רביעי וארטיום לוז'קין שהלהיב בתצוגת נהיגה מרהיבה עם הוולוו סטיישן האימתנית סיים חמישי לאחר שיצא עם שני גלגלים מתוואי המסלול.

הסבב השני בעונת המרוצים השלישית של מועדון הדריפטים הוכיח שוב את הרצינות, המקצוענות ואחוות המשתתפים של ענף הספורט המיוחד והמלהיב הזה והציג עליה נוספת ברמה.

הלוקשיין הפעם, במיקום מרכזי בצפון הארץ, לא נוצל מספיק כדי למלא את היציעים בקהל. הקהל שכן הגיע ללא ספק קיבל תמורה מלאה לכספו עם הרבה אקשן ועשן על המסלול וטריבונה שאפשרה צפייה בכל המסלול ללא בעיה, אך הקהל שהגיע סבל מעיכובים בלוחות הזמנים ומתנאי מחיה מאתגרים ללא הצללה ביום מאוד חם.

עריכת התחרות במגרש ולא במסלול אפשרה למארגנים ליצור תוואי מעניין שקל לשנות ממרוץ למרוץ אם כי היא נראית פחות מרשימה ועוצמתית מאחר שגבולות המסלול הם למעשה וירטואליים וקשה להבחין מי מנצל את כל רוחב המסלול ומי לא וירידה מסימוני המסלול לא באמת דרמטית.

מנהלי מועדון הדריפטים שלו פלח, יובל דוכובני ויהל מויאל נעזרו הפעם במפיקים בוריס סטרוסלסקי ולאון בוסקיס בשיתוף עיריית כרמיאל וקניון חוצות כרמיאל ונותני החסות הם Imracing, PitStopMotorsport ו- special performance.

המרוץ הבא יתקיים באמצע אוקטובר ללא קהל במסלול פצאל בבקעת הירדן והמרוץ המסכם של העונה צפוי להתקיים בסמוך לחנוכה בנוכחות קהל במיקום שטרם נקבע עדיין.

אליפות ישראל בדריפטים, מרוץ שני תוצאות:

קטגוריית סולו
מקום ראשון: ג'ניה פשקוב על ניסאן סילביה S13 .
מקום שני: עידן לוי על ב.מ.וו E30 עם מנוע 2.8 אטמוספרי.
מקום שלישי: יהודה בר עם מיאטה NC מוגדשת.

קטגוריית טנדם
מקום ראשון: אולג וסילקוב שנהג בב.מ.וו E36  טורבו.
מקום שני: ניר שוקרון שנהג על מיאטה NC  מונסטר עם מנוע וי 8 של קורבט עם מגדש על.
מקום שלישי: ליאב נגר שנהג על ב.מ.וו E30 עם מנוע וי 8 של קמארו SS.

צילומים: נעם וינד

Loading...

Taking too long?

Reload document

| Open in new tab

The post ממשיכים בכל הכוח, על הצד: מרוץ שני באליפות ישראל בדריפטינג appeared first on TheCar.

איומי טרור אסלאמי הביאו ב-2008 לביטולו של ראלי דקאר יממה לפני הזינוק ועל אף שמרוץ השטח שנחשב לקשה בעולם שמר על שמו, ב-2009 הדקאר עבר יבשת ומתקיים מאז מדי שנה בדרום אמריקה.

המרוץ המפרך אמנם הצליח גם בדרום אמריקה לשמור על אופיו המיוחד, אולם יש מי שמתגעגעים לנופים ובעיקר לדיונות החול האינסופיות של הסהרה שאפיינו את מסלול המרוץ המקורי שנמתח לאורך 9,000 קילומטרים בין פריז שבצרפת לדקאר אשר בסנגל.

קבוצת ACP היפנית השתתפה בדקאר פעמים רבות בשנות ה-80. נהג הקבוצה היה היפני הראשון שחצה את קו הגמר של הדקאר ב-1981 ובשנת 1987 הקבוצה זכתה במקום הראשון בקטגוריית רכבי דיזל עם טויוטה לנד קוזרר משופר.

יותר מ-30 שנה עברו מאז אותו הישג ולמרות ש ACP השתתפה מאז בעוד לא מעט מרוצים ועסקה בבחינת דגמי רכב חדשים עבור טויוטה, נראה כי חיידק הדקאר מעולם לא עזב את אנשי הקבוצה ואלה החליטו, לזכר הימים הטובים, להעמיס את עצמם על רכב  מודרני מתוצרת טויוטה ולצאת למסע בין 7,000 קילומטרים במסלול של ראלי פריז–דקאר המקורי.

על אף שבארסנל הדגמים של טויוטה יש כמה רכבי שטח קשוחים או טנדרים מגודלים עם הנעה כפולה ושלדת סולם שמתאימים מאוד למשימה וזוכים לפופולריות גבוהה כאמצעי התחבורה המוביל במדבריות אפריקה, ב-ACR החליטו לצאת לסהרה דווקא עם רכב אחר של טויוטה שלרוב מזוהה יותר עם סביבה מערבית אורבנית.

למרבה ההפתעה לא מדובר גם בקרוסאובר אופנתי דוגמת הראב4 שמציג הנעה כפולה, מרווח גחון נדיב ויכולת שטח מסוימות אלא באחת מהמכוניות האחרונות של טויוטה שהייתם חושבים לצאת איתה למשימה שכזו – פריוס היברידית.

מאחר שלמעט החלפת צמיגי החיסכון בדלק בצמיגי שטח 50 אחוז הפריוס שיצאה לאפריקה הייתה סטנדרטית לחלוטין, כפי שאתם יכולים לנחש אנשי ACR נאלצו לוותר על קטעים מסולעים ודיונות חול והצוות חצה את היבשת בעיקר על דרכי עפר כבושות היטב וכבישים סלולים שנוספו בעשורים האחרונים בסמוך לתוואי הדקאר המקורי.

בכל מקרה, משום שהמטרה הייתה להיצמד ככל הניתן למסלול המקורי ולטבע, למסע הצטרף גם טויוטה לנד קרוזר כרכב ליווי ליתר ביטחון כדי שזה יוכל לחלץ את הפריוס מכל צרה (או חול טובעני) באותם מקרים בהם הצוות דחף את המכונית ההיברידית למקומות שמעולם היא לא נועדה להגיע אליהם.

אנשי הצוות מצאו בבחירת הרכב המשונה שלהם גם יתרונות כמו למשל אפשרות להיעזר במערך הסוללות של המערכת ההיברידית כמקור כוח לחימום מזון בהפסקות הצהריים.

בסופו של דבר, למעט מספר שקיעות קלות הפריוס צלחה את המסע ללא בעיה והפגינה, כמו כל טויוטה, אמינות מוחלטת בדרך לקו הסיום האייקוני על חוף הים בדקאר.

The post טויוטה חזרה לפריז-דקאר עם פריוס appeared first on TheCar.

אחת הסיבות שמרוץ 24 השעות של לה מאן הוא אחד מאירועי הספורט המוטורי המרתקים ביותר בעולם, אם לא המרתק מכולם, הוא ששום דבר בו לא מובן מאליו, וכל מיקום או תוצאה עלולים להשתנות בן רגע, אפילו בדקה האחרונה של יממה מפרכת.

אירוע '24 השעות של לה מאן' לשנת 2016 החל להתגלגל למעשה בסוף השבוע הקודם והגיע לשיאו בצהרי יום ראשון עם ניצחון נוסף לפורשה, ה-18 בתולדותיה, ובשיאו סיפק את אחת הדרמות הגדולות שנראו בשנים האחרונות.
זו גם פעם שניה ברציפות שבה פורשה חוטפת לעצמה את הניצחון ממש ברגעי הסיום, והפעם היא מנעה מטויוטה ניצחון היסטורי ראשון.

המירוץ, אשר בשעותיו הראשונות לווה בגשם, נפתח בשליטה של הטויוטות אשר הפגינו דומיננטיות מוחלטת.

אנשי טויוטה, עם ה-TS050 שלהם שכבר הוכיחו את עצמן היטב, קיוו לקטוף סוף סוף את פירות ההשקעה הכבדה שלהם בשנים האחרונות, לאחר שבשנה שעברה הם הובילו בשלביו המוקדמים של המירוץ אבל סיימו במקומות השישי והשמיני בלבד.
אלא שטויוטה הצליחה להחזיק בהובלה רק לאורך השעתיים הראשונות, ולאחר מכן התמקמה פורשה מספר 1 בחזית, כשהיא נהוגה בידי הצוות ברנארד/וובר/הארטלי.

הצרות של אאודי, עד לא מכבר השליטה המוחלטת של מירוצי הסיבולת, החלו בשעה השנייה כאשר תקלה במגדש הטורבו של מכונית מספר 7 עלתה לצוות בעשרים דקות קריטיות. כתוצאה מכך נאלץ הצוות המוביל של אאודי לרדוף אחר המובילים בניסיון לצמצם פערים.

פורשה, עם ה-919 היבריד מספר 1 שלה, הוסיפה להחזיק בהובלה עד לשעה החמישית, עם פער די קבוע של כ-25 שניות, לא לפני שאיבדה לרגע את ההובלה למשך זמן קצר לטויוטה מספר 6 של סאראזין/קונווי/קוביאשי.

אלא שהשמחה של הצוות המוביל של פורשה לא נמשכה זמן רב: תקלה במשאבת המים במנוע עלתה לה ביותר מעשר הקפות כאשר הצוות הטעני התאמץ להתגבר על התקלה, וכתוצאה מכך אפסו הסיכויים של צוות מספר 1 לנצח את המרוץ, והעול הוטל על גלגליה של מכונית מספר 2 שנהוגה בידי דומאס/יאני/ליאב.

עמוק לתוך השעה התשיעית ניהלו פורשה מספר 2 וטויוטה מספר 5 קרב צמוד על הבכורה, ובמהלכן החליפו ביניהן מקומות מספר פעמים. עיכוב בפיטס עלה לפורשה בדקה שלמה והותיר את צמד המקומות הראשונים בידי טויוטה בתום 14 שעות, ולפורשה היה ברור שטעות נוספת עלולה לחסל סופית את תקוותיהם לניצחון במרוץ השנה.

טויוטה מספר 5, נהוגה בידי אנתוני דוידסון, סבאסטיאן בואמי וקאזוקי נאקאג'ימה, החזיקה בהובלה החל בשעה ה-16 של המרוץ – אם כי בפער קטן מאד – ובמהלך השעה ה-18 נמצאו שלוש המובילות בטווח של פחות מחצי דקה זו מזו.

פורשה מספר 2 נותרה התקווה היחידה של הקבוצה לשחזר את הניצחון החשוב של השנה שעברה, אבל ככל שחלפו השעות וההקפות שמרה הטויוטה של נאקאג'ימה על פער של דקה ועשרים שניות לפניה, כלומר שלפורשה נדרש משהו בסדר גודל של נס.

הנס הזה, מבחינת פורשה, אכן התגשם: דקות ספורות בלבד לסיום המרוץ החל נאקאג'ימה להתלונן על אובדן כוח במכוניתו, ושתי דקות בלבד לפני הסיום היא פשוט שבקה חיים ונעצרה באמצע ההקפה.

אנשי פורשה המופתעים לא האמינו למראה עיניהם. הניצחון הוגש להם על מגש של כסף. פורשה מספר 2 חצתה את קו הסיום ראשונה, לאחר שהשלימה 384 הקפות והקדימה בשלוש הקפות את טויוטה מספר 6, נהוגה בידי מייק קונווי, קואמי קובאיאשי וסטפן סאראזין, אשר העניקה ליפנים את המקום השני על הפודיום, ופרס ניחומים צורב ביותר.

האאודי R18 של לוקה די גראסי, אוליבר ג'רביס ולואיק דובאל העניקה לאאודי את המקום השלישי, והמאכזב מבחינת אאודי, לאחר שסיימה במרחק של 12 הקפות ביחס למכונית המנצחת.

לתוצאות המלאות שעה אחרי שעה

The post לה מאן 2016: זה לא נגמר עד שזה נגמר appeared first on TheCar.

בעוד שבישראל הספורט המוטורי ממשיך להתקשות להרים את הראש, למרות ואולי בגלל שבארץ יש רשות רשמית של המדינה לנהיגה ספורטיבית וחוק ספורט מוטורי, מסביב לעולם מתקיימים בכל רגע נתון אין סוף מרוצים ואירועים מוטוריים.
"One Lap of America" שייסד בשנת 1985 עיתונאי הרכב האמריקאי ייטס ברוק ומתקיים במתכונתו הנוכחית כבר מאז שנת 1992 הוא ללא ספק אחד מהמעניינים שבהם.

בתחילת שנות ה-70' ברוק היה מהמייסדים של מה שהפך בהמשך ל"קנונבול", מסע-מרוץ לא ממש חוקי על כבישים ציבוריים. בשנים האחרונות הפורמט הפך לממוסד יותר ומתקיים במספר יבשות, אך המרוצים של ברוק מחוף לחוף מניו יורק לקליפורניה היו פרועים ואחרי 5 מרוצים שהסתיימו בנס ללא נפגעים וצוות שהשלים את המרחק שעמד על יותר מ-4,500 קילומטרים בתוך פחות מ-33 שעות, ייטס הפנים שמדובר באירוע בעייתי מאוד והחליט לחפש פורמט אחר שישלב בין מסע דרכים ארוך ואתגרי לנהיגה על הקצה.

ה-"One Lap of America" מתקיים במתכונת דומה למרוץ מחוף לחוף וכולל מספר דומה של קילומטרים על כבישים ציבוריים, אך למעשה אלו הם קטעי קישור ללא דירוג והתחרות האמיתית בין המשתתפים מתקיימת על מסלולי מרוצים ודראג לאורך המסלול.

מדובר במרוץ סיבולת הנמשך שבוע שבמהלכו המשתתפים, שניים בכל רכב, צריכים להתחרות ב-9 מרוצים מסוגים שונים ועם אותו הרכב בדיוק וללא צוותי סיוע לנוע גם על הכבישים בין מסלול למסלול, מה שלא משאיר הרבה זמן בין לבין ומחייב להיות ברכב מעל ל-20 שעות בכל יום במשך שבוע ברציפות.

בעוד שכדי להצליח בקטעי הדירוג על מסלולי המרוץ השונים רצוי מן הסתם להצטייד במכונית ספורט עוצמתית, אין ספק שעל מנת לשרוד את המסע המאתגר והמתיש ללא פריצת דיסק כדאי לבחור במיניוואן.

בטויוטה ארצות הברית החליטו לשלב בין שני העולמות ולכבוד ה-One Lap of America 2016 שהתקיים בראשית החודש הכינו שני רכבים לא שגרתיים בדמות גרסאות R מיוחדת לטויוטה סיינה – רכב ה"סוקר מאם" האמריקאי האייקוני הידוע גם כלהיט ענק ביבוא אישי ברחוב החרדי בבני ברק.

צמד הרכבים שנשלחו לתחרות השנה החלו את דרכם כמיניוואנים סטנדרטיים לחלוטין. יתרה מזאת, בדרך להפוך לרכבי מרוץ אנשי מחלקת הספורט של טויוטה אף שמרו על יחידת ההנעה המקורית הכוללת מנוע וי 6 ותיבת הילוכים אוטומטית עם שישה יחסי העברה. עם זאת, לאחר שדרוגים בתוכנת ניהול המנוע, מערכת יניקת אוויר קר ואגזוז זרימה חופשית ההספק שודרג ל-306 כ"ס וביחד עם ויתור על כל מיני מכלולים לא הכרחיים שהביאו להפחתת משקל של כ-400 קילוגרים המיניוואן הקרבי הציג יחס הספק-משקל דומה לזה שמצעים רכבי הוט-האץ' מודרניים.

אבל זה כמובן לא מספיק לאתגר שכזה וכדי שהסיינה תהיה מסוגלת לשמור על קצב גבוה גם על מסלולי המרוצים עבודה רבה הושקעה בהקשחת השלדה, התאמת צמיגים דביקים וכיול מתלים ספורטיבי.
מן הסתם זה לא הספיק כדי לאשר למיניוואן לזכות במקום הראשון מול רכבי ספורט ייעודיים ועוצמתיים בהרבה כמו ניסאן GT-R, מיצובישי EVO, פורשה 911 GT3, שברולט קורבט, מקלארן 12C, הרבה ב.מ.וו M ואפילו אריאל אטום, אך המיניוואן הגמלוני הצליח להגיע למקום הראשון בקטגורית רכבי הפנאי/טנדרים (אין קטגוריה למיניוואנים) ולמקום ה-21 המכובד בדירוג הכללי.

The post צפו: טויוטה קורעת את אמריקה במרוץ מאתגר במיניוואן appeared first on TheCar.