מחר, ה-9 באפריל, נוכל למלא את חובתנו לדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון על-ידי בחירה במפלגה המועדפת עלינו. רבים מאיתנו ישקלו שיקולים מרומו של עולם, למשל אם הם בעד או נגד שחיתות ציבורית, בעד או נגד "ימין" או "שמאל", בעד ביבי או נגד גנץ, בעד התקשורת או נגד התשקורת, בעד גוש חוסם או נגד בלוק טכני וכן הלאה והלאה.

לא צריכים להיות נביאים או חוזים כדי לדעת אמת אחת פשוטה: מערכת הבחירות הנוכחית לא תכריע לגבי אף נושא "גדול" או מהותי. לא משנה מה יהיו תוצאות הבחירות מחר – אף ממשלה שתיבחר לא תהיה חזקה או נחושה מספיק כדי להכריע בעניינים ביטחוניים או מדיניים הרי גורל, ולכן ממש, אבל ממש, לא משנה מה דעתנו בנושאי שלום, מלחמה, שטחים, התיישבות או רצועת עזה – ההצבעה שלנו לא תחולל כל שינוי דרמטי בתחומים אלה.

מאידך, להצבעה שלנו מחר תהיה השפעה רבה על "החיים עצמם": דת ומדינה, בריאות, חינוך, רווחה, ומה שחשוב במיוחד לגולשי TheCar: תחבורה. ההצבעה שלנו מחר עשויה להשפיע באופן משמעותי על משך הזמן שבו נהיה תקועים בפקקים בעשור הקרוב, על הבטיחות בדרכים (נושא שכמעט אף מפלגה לא מתייחסת אליו), על יעילות התחבורה הציבורית, ועל כניסת טכנולוגיות חדשות או העיכוב שלהן בידי גורמים אינטרסנטיים. מבחינה זאת – השיקול החשוב ביותר שעלינו לשקול כאשר נבחר מחר את הפתק שנשלשל לתיבת ההצבעה צריך להיות אם המפלגה שבה נתמוך תשפר או תפגע ב"חיים עצמם". השאלה, כמובן, היא כיצד אפשר לדעת באיזו מפלגה נוכל לתת אמון?

מערכת הבחירות הנוכחית הוכתרה כבר על-ידי לא מעט פרשנים כמערכת הבחירות המכוערת והמפלגת ביותר מאז הקמת המדינה, וזאת שבה השיח הציבורי התדרדר אל תהומות שכמותם לא ידענו בעבר. אלא שהדיון היצרי, הקולני והמכוער בחודשים האחרונים מסתיר בעיה הרבה יותר דרמטית: כמעט אף אחד מן הפוליטיקאים לא מדבר על מהות. כמעט אף אחד לא מסביר באופן ברור ומדויק מה הוא ומפלגתו מתכוונים לעשות בכלל, ובפרט מה הם יעשו אחרת מכפי שנעשה עד היום.

הדרך הברורה והסבירה ביותר להתחייב כלפי הבוחרים היא באמצעות הנגשת מצע כתוב ומפורט שבו מתוארים הרעיונות, השאיפות והכוונות – כלומר ההבטחות לבוחרים. לא מה אתם, "נבחרי הציבור" מצהירים בעל פה בראיון כזה או אחר, אלא מה כתבתם בחוזה שאתם כורתים איתנו לפני שאנחנו בוחרים בכם. מה אתם – אלה שמבקשים את האמון שלנו – מבטיחים לעשות?

תנועת "ישראל 2050", מבית התאחדות הסטודנטים, מכריזה על עצמה כתנועה ש"פועלת לשיפור המציאות החברתית–כלכלית בישראל ע"י חיזוק המעורבות והאחריות האזרחית במערכת הדמוקרטית. אנו מאמינים שחברה אזרחית מודעת, פעילה ומשפיעה על משרתי הציבור, בצורה חכמה וממוקדת, תוכל לשנות את המצב הנוכחי שבו משרתי הציבור פועלים בעיקר למען הצרכים של קבוצות אינטרס ולא למען הצרכים של הציבור הרחב". במסגרת זאת הוקם פרויקט "מה המצע?", אשר מסכם עבור הבוחרים את מצעי כל המפלגות החשובות בתחומים שחשובים ל"חיים עצמם". אנחנו הסתמכנו על עבודת האיסוף והסיכום של פרויקט זה כדי להנגיש עבורכם תשובה לשאלות שהצגנו בתחילת הדברים.

אתם משעממים אותם

מי שמתלבט באיזו מפלגה לבחור על בסיס סדר היום שלה בנושאי תחבורה יכול למחוק מרשימת האפשרויות שלו את כל מי שלא מוכן להתחייב לגבי התחום הזה. בתנועת הליכוד, למשל, לא טורחים מזה כמה מערכות בחירות לפרסם מצע, וטוענים ש"המצע של הליכוד הוא מה שבוצע בפועל, בשטח". אז אם לוקחים את הטיעון הזה, וזוכרים שמי שהחזיק בתיק התחבורה בעשר השנים האחרונות ברצף הוא נציג הליכוד – ישראל כץ – אפשר להחליט על סמך מה שקרה בשטח אם ראוי לתת הפעם אמון במפלגה הזאת או לא. במילים אחרות, ובפרפרזה על דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו: אם אתם רואים פקקים אל תטעו לחשוב שמה שלא נעשה בעשור האחרון יבוצע דווקא בשנתיים הבאות, אבל אם אתם רואים מחלפים וכבישים – תוכלו להצביע עבור מפלגה זאת.

מה שבטוח זה שמי שמתכוון להצביע על בסיס הבטחות לפעולות בתחום התחבורה לא יכול לתת אמון ב'איחוד מפלגות הימין', ב'ימין החדש', ב'יהדות התורה', 'ישראל ביתנו', 'רע"ם-בל"ד' או ב'ש"ס' – פשוט מפני שאף אחת מן המפלגות האלה לא מוכנה להבטיח לנו שום דבר בתחום התחבורה.
ב'ימין החדש' אמנם מבטיחים את "חיזוק התחבורה בפריפריה", ב'ישראל ביתנו' מבטיחים "הפעלת תחבורה ציבורית בשבת במקומות בהם יש דרישה ואין הפרעה לשכונות חרדיות מובהקות", וברע"ם-בל"ד מבטיחים שהם "יפעלו לפיתוחם המלא של אמצעי התחבורה אל ומן היישובים הערבים ובתוכם" – אבל קשה לתת אמון במי שמשחרר לאוויר משפטים סתומים וחסרי עומק או משמעות.

אז במי כן לבחור?

אלה המפלגות שמתמודדות בבחירות אשר כן טרחו לפרסם מצע רלבנטי בתחום התחבורה, ואלה ההבטחות שלהן.

מפלגת 'גשר', בראשות אורלי לוי, מבטיחה ש:"תוך חודשיים תוקם תכנית לאומית להתמודדות עם גודש בדרכים, והיא תאושר תוך חודש מיום הגשתה. התכנית כוללת שינויים בתחומים הבאים: מתן פתרונות בתחום התעסוקה – בחינת קידומם של פתרונות גם בתחום התעסוקה אשר יסייעו להסטת חלק מן התנועה על ידי:

1. מתן תמריצים למעסיקים שיאפשרו לעובדיהם לעבוד בשעות גמישות ובכך יוכלו האחרונים להגיע לעבודה שלא בשעות העומס. לדוגמא: שיעורי מס מופחתים, כאשר שיעור ההפחתה יקבע בהתאם למספר השעות הגמישות אשר נרשמו בכל חודש.

2. מתן תמריצים למעסיקים שיאפשרו לעובדים לעבוד חלק מן הימים בבית או לחלופין לעבוד ממתחמי עבודה שיתופיים הקרובים למקום מגוריהם.

3. מתן תמריץ למעסיקים שיעבירו מרכזי פעילות לפריפריה.

עידוד התחבורה השיתופית על מנת להגדיל את מספר הנוסעים בכל כלי רכב ובכך להוריד את מספר הרכבים על הכביש. פיתוח תשתיות תחבורה ציבורית, הרחבת נתיבי תחבורה ציבורית בכניסה למרכזי ערים גדולות ושירותי הסעות לתחנות הרכבות. בחינת מערך המיסוי כך שיכלול התייחסות לגודש (נזק) שכל רכב יוצר בהתייחס לקריטריונים שונים (כגון זמן נסיעה ביחס למרחק) ולחלופות תחבורתיות.

תמרוץ רשויות מקומיות בפיתוח מודלים לתחבורה ציבורית קהילתית בשכונות רלוונטיות (שאטלים) על פני אוטובסים היוצרים עומס בכבישי השכונות. עידוד אמצעים לרכיבה על אופניים והליכה רגלית במרכזי הערים הגדולות כגון: הוספת שבילי אופניים והרחבתם, רמזורי הולכי רגל ארוכים יותר, הגברת האכיפה בנוגע לשימוש נכון בשבילי אופניים ובמדרכות, עמדות טעינה חשמליות במרכזי הערים ועוד. בחינת נושא החנייה במרכזי הערים הגדולות. תמרוץ המפעילים למקסום מקומות הישיבה בכל רכב להסעה המונית".

"ההבטחה המרכזית" של מפלגת העבודה היא "פחות מכוניות, יותר תחבורה ציבורית". המצע של מפלגת העבודה מבטיח "שינוי סדרי העדיפויות בהקצאת תקציבי הענק של מערכת התחבורה בישראל, כך שרוב המשאבים יוקצו לפיתוח התחבורה הציבורית והיתרה רק לכבישים מסוכנים. הצבת קדימויות בתכניות משרד התחבורה הקיימות באופן שמעמיד בראש סדר הביצוע פרישה של קווי שירות מהירים למוקדי תעסוקה, פריסת נתיבי תחבורה ציבורית ברחבי גוש דן והשלמת פרויקטים להסעת המונים ציבורית בטווח הקצר ביותר.
יישום תכנית לעיבוי ושיפור שירותי התחבורה הציבורית, ובכלל זאת אמינות ועמידה בלוחות זמנים, שדרוג תחנות האוטובוסים והתקנת מערכות מידע מתקדמות עבור ציבור המשתמשים, שיספקו נתונים מדויקים על לוחות הזמנים של אוטובוסים ורכבות.

קידום מערך תחבורה ציבורית עורקית, המגובה בקווים מזינים בשילוב והתאמה של כל אמצעי ההסעה באופן אופטימלי: אמצעי הסעה המונית כמו רכבות ואוטובוסים מהירים רבי קיבולת, אוטובוסים, מיניבוסים ומוניות, במטרה להביא את אחוז המשתמשים בתחבורה הציבורית בערים הגדולות לרמה המקובלת במדינות מפותחות בעולם.
בלימת המשך עליית תעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית וביטול תלותם הנוכחית במדד המתעדכן פעמיים בשנה. תוקם ועדה מקצועית שתשים דגש על קביעת תעריפי נסיעה כדאיים שיציבו תחרות בפני עלויות השימוש ברכב פרטי.
שיפור הניידות האישית והנגישות המהירה לתחבורה ציבורית באזורי פריפריה, באזורים כפריים ובדרכים בינעירוניות, תוך שמירה מיטבית של עתודות הקרקע המועטות בישראל. התאמת מדיניות התחבורה לפיתוח אזורי מגורים ומרכזי תעסוקה, תוך מתן מענה מיטבי לתהליכי תכנון עירוניים, פיתוח בר קיימא, עתודות מגורים ופיתוח עסקים. שינוי תקני החנייה במרכזי הערים כאמצעי לעידוד השימוש בתחבורה ציבורית ולהגנת הטבע ושטחים פתוחים ומניעת כיסויים באספלט.

החלת חובה על רשויות מקומיות לסלילת שבילי אופניים בתוך העיר ועל רשויות התכנון ומע”צ לסלילת שבילי אופניים בדרכים בינעירוניות, באמצעות חקיקה וקביעת מדיניות. אסדרה של נושא האופניים והקורקינטים החשמליים, ברמה החקיקתית והמוניציפלית. הקמת ארבע רשויות מטרופוליטניות לתחבורה בגוש דן, חיפה והקריות, ירושלים רבתי ובאר שבע ועיגון סמכויותיהן לקבלת החלטות ולביצוען, בחקיקה. הקצאת משאבים מוגברת למאבק בתאונות דרכים, בהסברה ובחינוך, טיפול בכבישים אדומים והגברת האכיפה והענישה.
הקמת שדה תעופה משלים לנתב”ג באזור הנגב, ולא בעמק יזרעאל.

הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, לרבות רכבת, במתכונת מצומצמת ומוסדרת הינה מהלך חברתי ממעלה ראשונה. מתווה הפעלת התחבורה הציבורית בשבת, לרבות ברכבת, ייעשה בשיתוף רשויות המקומיות ותוך התחשבות בזכויות עובדים".

מפלגת זהות, בראשותו של משה פייגלין, מתחייבת ל"ביזור סמכויות – הסמכויות תועברנה ל"רשויות תחבורה מטרופוליניות" שיהיו בכל מועצה אזורית. השיקולים להפעלת קווים ולקניית כלי תחבורה יהיו בידי החברות בלבד. שדרוג התשתיות והשמת קץ לבעיית הפקקים. צמצום המיסוי והבירוקרטיה על בעלי רכב פרטי.
פתיחת אפשרות לחברות של שיתוף מכוניות לפעול בישראל ובמקביל צמצום המס הגבוה על מוניות כדי לאפשר תחרות הוגנת".

במפלגת 'כולנו', מפלגתו של משה כחלון, מבטיחים "שיפור תשתיות התחבורה והנגשת התחבורה הציבורית. השקעה בחיבור מרכזי התעסוקה המרחביים לתשתיות תחבורה ציבורית אמינות, זמינות ויעילות, מהדלת בבית לדלת מקום העבודה (door to door). טיפול בפערי תשתיות תחבורה ציבורית המקשים על ההגעה מריכוזי אוכלוסיות מיעוטים אל מרכזים תעסוקתיים. הקמת 4 רשויות מטרופוליניות (צפון, מרכז, דרום וירושלים) והעברת סמכויות תחבורתיות נרחבות לרשויות אלה. יפעלו בפריפריה להנגשת התחבורה 'מהבית למקום העבודה', תוך התרכזות במרכזי תעסוקה, כדי להביא להגדלת אפשרויות התעסוקה. שיפור הסנכרון בין שירותי התחבורה השונים בפריפריה על מנת לצמצם את זמני הנסיעה הארוכים.
פיתוח תשתיות תחבורתיות כדי לשחרר דירות 'תקועות' לשוק הדיור (דירות מתוכננות שאינן נבנות, בין היתר, בשל העדר התשתיות הנדרשות בקרבתן)".

במפלגה החדשה, כחול לבן בראשות בני גנץ ויאיר לפיד, מבטיחים "קידום תוכנית לאומית להשקעה בתשתיות הציבוריות – יישום תוכנית להכפלת קצב ההשקעות בתשתיות כאחוז התל"ג כדי להתגבר בתוך 20-15 שנה על הפיגור העצום בתחום התשתיות הציבוריות. הגדלת ההשקעה, שנתמכת בהמלצות ארגונים בין-לאומיים ובנק ישראל, תמומן באמצעות השיפור בצמיחה ושיתוף עם המגזר הפרטי במודלים של PPP ו-BOT. מרבית ההשקעות יוקצו לתשתיות התחבורה.

הקמת קבינט תחבורה שתקדם את הליכי התכנון הנחוצים ויפתחו פתרונות יצירתיים לבעיית הפקקים. הקמת רשויות תחבורה מטרופוליניות בארבעת המטרופולינים במדינה. עידוד תחבורה שיתופית תוך התחשבות בהשפעה שעשויה להיות לכך על נהגי המוניות, עידוד נסיעות משותפות למקומות העבודה בשעות העומס וסבסוד התחבורה השיתופית בפריפריה, שבה התחבורה הציבורית פחות תדירה וזמינה.

קידום ויסות של שעות הכניסה למטרופולין ת"א – תמרוץ חברות על מנת לאפשר לעובדיהן לעבוד יום בשבוע מהבית ולהנהיג שעות עבודה גמישות. הרחבת ההפעלה של שיטת "נעים לירוק" לתמרוץ נהגים להקל בוויסות שעות הכניסה לעיר, ובחינת שינוי במדיניות המס – הענקת פטור ממס תשלומי עובדים לתחבורה הציבורית כנגד מיסוי הטבת חניה.
מלחמה בתאונות הדרכים – שיפור תשתיות הכבישים, בעיקר "כבישים אדומים", הוספת מדרכות וגשרים להולכי הרגל והגברת האכיפה המשטרתית. כמו כן, יישום תוכניות חינוך חדשות ומעמיקות שיחנכו לזהירות בדרכים מגיל צעיר.
השקת תוכנית לאומית שתביא תחבורה ציבורית איכותית, זמינה ונגישה לכל מקום בישראל – סלילת נתיבים נוספים לתחבורה ציבורית והפעלת קווי "הזנק" לאזורי תעסוקה מרכזיים. מדי שנה ייסללו 50 ק"מ נוספים של נתיבי תחבורה ציבורית, ותושלם התוכנית המטרופולינית לפריסת נתיבי תחבורה ציבוריים בגוש דן. יתווספו סמכויות אכיפה בנתיבים הציבוריים לפקחי הרשויות המקומיות ויוצבו מצלמות אכיפה.

תגבור מירבי של קווי התחבורה הציבורית בפריפריה –
1. הרחבת התחבורה הציבורית בפריפריה ובעיקר ביישובי המגזר הערבי.
2. השקת קווים ישירים ומהירים מהפריפריה למרכזי התעסוקה ולמרכזי המטרופולינים.
3. הרחבת קווי הלילה אשר יאפשרו נגישות למקומות בילוי מחצות ועד השעה 4:00 בבוקר ויובילו לצמצום תופעת הנהיגה תחת השפעת אלכוהול.

חיזוק מערך הרכבות ועידוד שיתוף פעולה בין המגזר הפרטי למגזר הציבורי כדי לחדש ולשדרג את תשתיות התחבורה בישראל – סלילת קו רכבות עוקף באר-שבע אשר ייתן מענה לערי הנגב ולעיר הבה"דים. הפעלת מערך הסעות גדול מתחנות הרכבת בפריפריה שישפר מאוד את היעילות ואת הזמינות של תחנות הרכבת. קידום מאמץ לאומי להקמת רשת מטרו מודרנית במרכזי הערים הצפופות בישראל.

הפיכת ישראל למדינה מובילה בתחום התחבורה החדשה – ניצול טכנולוגיות העילית המתפתחות בארץ כדי שמערכת התחבורה העתידית תהיה מבוססת על החלפתן של המכוניות הנוכחיות במכוניות אוטונומיות נקיות ושקטות, אשר יקלו על בעיית הצפיפות והעומס, הצעת תמריצים כספיים לרשויות שיאמצו פתרונות של תחבורה חכמה, ותגמול על נסיעה שיתופית.

במפלגת מרצ, בראשות תמר זנדברג, מבטיחים "הגדרת יעד ממשלתי להעברת נסיעה מהתחבורה הפרטית לציבורית. העדפה משמעותית לתחבורה הציבורית והשקעה מסיבית בתשתיות התחבורה הציבורית. עידוד השימוש בתחבורה הציבורית, תוך הקצאת משאבים הולמים, הגברת תדירויות וזמינות, הקמת מערך מודיעין וכרטוס משולב. סבסוד מחירי התחבורה הציבורית בשיעור של 80% לאזרחים ותיקים, ילדים, סטודנטים ואנשים עם מוגבלות. סלילת לפחות 50 ק"מ של נתיבי תחבורה ציבורית בשנה.

הפעלת תחבורה ציבורית שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה, כבסיס לשיפור וקידום אוכלוסיות מוחלשות, לקירוב פריפריה למרכז ולצמצום השימוש ברכב הפרטי.

קידום הקמת רשויות מטרופוליניות לתחבורה אשר יתכננו את המפה התחבורתית לפי הצרכים המקומיים. קידום תכנית קווים מהירים לאזורי תעסוקה. הגדלת מספר הנהגים בחברות האוטובוסים ע"י שיפור תנאי העבודה והגדלת המערך המטפל במשרד התחבורה. עידוד התניידות בלתי ממונעת ע"י יצירת מסלולים בטיחותיים, הרחבת אפשרות להטענת אופניים בתחבורה הציבורית, מאבק בגניבות האופניים, מערך השכרת אופניים, מקלחות במקומות העבודה ועוד.
צמצום הנסיעה הפרטית באמצעות הפחתה ביבוא כלי רכב, הורדת כלי רכב ישנים מהכביש,הגדלת ההיטלים והאגרות הכרוכים בהחזקת רכב, מס מוגדל על רכב שני למשק בית וצמצום ההשקעה בכבישים חדשים ובמקומות חניה. צמצום ההקלות לליסינג.

קידום נתיבי תחבורה ציבורית בכניסה לערים הגדולות והרחבת מיסי הגודש (העתקת מודל הנתיב המהיר לת"א לכניסות וערים מרכזיות נוספות). מתן הטבות כלכליות להשבתת רכבים ליום עבודה קבוע בשבוע ולמקומות עבודה, שיעודד שימוש בתחבורה ציבורית, שיתופית או לא ממונעת. האצת תהליך בניית קווי מערכות להסעת המונים במטרופולין גוש דן, חיפה וירושלים.

צילומים: ועדת הבחירות המרכזית

The post יום הבוחר: מה מבטיחות המפלגות בתחום התחבורה? appeared first on TheCar.