סוכנות הידיעות רויטרס פרסמה בסוף השבוע האחרון תחקיר שצריך להטריד כל מי שנהג או נסע במכונית מתוצרת טסלה, אבל גם את כל מי שבמכונית שלו מותקנת מצלמה מקורית פנימית של רבות מיצרניות הרכב.

מן התחקיר עולה שמכל המכוניות מתוצרת טסלה שבהן מותקנות מצלמות עלולים לעלות אל מחשבי החברה צילומים מביכים או מפלילים של כל מה שמתרחש בתוך תא הנוסעים ובסביבת הרכב. זה אומר, בין השאר, תיעוד של מצבים אינטימיים, עבירות שונות או סתם חדירה לפרטיות. בפועל – כך טוענים תשעה עובדים לשעבר בחברה, היו מי שחיטטו במידע אישי שכזה וחלקו אף הופץ הלאה ברשת הפנימית של החברה. בינתיים, בארה"ב, כמו בארה"ב, לא חלפו 48 שעות מרגע הפרסום לפני שהוגשה תביעה ייצוגית כנגד טסלה בגין חדירה לפרטיות, ולא קשה להעריך שהעתק-הדבק של התובענה האמריקנית תוגש גם בישראל תוך זמן קצר.

חייכו, אתם במצלמה נסתרת!

צילומי וידאו מבוצעים באופן קבוע בתוך תא הנוסעים ובסביבת הרכב במכוניות רבות מתוצרת טסלה, אולם לפחות לכאורה הם לא אמורים להיות משודרים החוצה ללא אישור של בעלי הרכב. בפועל, בעלי רכב חותמים על כך שקראו את הסכם הפרטיות של החברה שבו הם מתבקשים גם לאפשר לטסלה לקבל צילומים כאלה. המטרה המוצהרת היא "ללמד" את תוכנות הבינה המלאכותית שהחברה מפתחת לזהות עצמים ואנשים, וזאת כדי שטסלה תוכל לפתח מערכת נהיגה אוטונומית.

בנוסח הפרטיות מובטח במפורש שהמידע מועבר אל טסלה באופן אנונימי ומבלי שקיימת אפשרות להצליב בינו לבין בעל רכב ספציפי, אלא שמסתבר שזה לא נכון. בכל מקרה, חלק מבעלי הרכב מסמנים את האפשרות הזאת מתוך  רצון לסייע לטסלה, אחרים בגלל חוסר סבלנות ותשומת לב, אבל סביר שרוב מי שמאשרים לטסלה לקבל את התמונות והסרטונים מתוך הרכב מאמינים שבטסלה לא אוספים מידע פרטני שמאפשר לקשר בין צילומים שמבוצעים בתוך ובסביבת המכוניות לבין אנשים ספציפים.

תחקיר רויטרס חשף את העובדה שטסלה חייבת לתייג את התמונות כדי "ללמד" את התוכנה מה מצולם, ולצורך זה היא העסיקה בשלבים שונים עובדים בחברה עצמה, כח עבודה זול באפריקה, חברה קבלנית אמריקנית, ולבסוף אף הקימה מערך של מאות "מתייגים", עובדי החברה בארה"ב.

אנשי רויטרס פנו אל כ-300 עובדי טסלה וביקשו לראיין אותם אודות אופן העבודה הזאת, ובסופו של דבר זכו לשיתוף פעולה של כתריסר עובדים. תשעה מהם, רובם עובדים לשעבר, חשפו מציאות מאד מטרידה וטענו שעל אף שהנתונים אמורים להיאסף באופן אנונימי – בפועל מגיע המידע עם ציון גיאוגרפי. כך, באמצעות "מפות גוגל", קל להצליב בין תמונות וסרטונים שבהם צופים המתייגים לבין מכונית ספציפית בכתובת מסוימת.

חמור יותר: מסתבר לכאורה שקטעי וידאו "פיקנטיים" במיוחד לא רק נצפו על-ידי המתייגים אלא גם הורדו מן המערכת ושותפו ברשת הפנימית של החברה בין מספר קבוצות של עובדי טסלה, ומכאן קצרה הדרך האפשרית אל מכשירים ניידים של העובדים עצמם. בין החומרים שעליהם דיווחו העובדים בולטים סרטונים ותמונות פולשניים ביותר שצולמו על ידי מצלמות הרכב בתוך המכוניות של הלקוחות, אך גם כאלה שצולמו במצלמות החוץ שמתעדות את סביבת הרכב. תחקירני רויטרס מדווחים שפעולות כאלה בוצעו לכאורה בין השנים 2019 עד לקראת סוף 2022 והופסקו לפני כחצי שנה.

באחד הסרטונים, למשל, מתועדת תאונה שבה נהג הטסלה נהג במהירות גבוהה בתוך שטח שכונת מגורים, פגע בילד שרכב על אופניים והעיף אותו למרחק. סרטון זה, לטענת אחד העובדים, "התפשט ברחבי המשרדים של טסלה בסן מטאו, קליפורניה, באמצעות צ'אטים פרטיים כמו אש בשדה קוצים". שני עובדים אחרים סיפרו שבמסגרת תפקידם הרגיל בעבודה הם התבקשו לצפות בתמונות של לקוחות בבתיהם ובסביבתם, ובאחד הסרטונים נראה לקוח של טסלה נכנס ערום למכוניתו.

"לפעמים תהיתי אם האנשים האלה יודעים שאנחנו רואים את זה", אמר אחד מן המתייגים. "ראיתי כמה דברים שערורייתיים כמו סצנות של אינטימיות, אבל לא עירום, ובהחלט היו הרבה דברים שלא הייתי רוצה שאף אחד יראה על החיים שלי". אדם זה, כך לפי רויטרס, טוען שראה בתוך מכוניות "חפצים מביכים", כגון "פרטי לבוש ואביזרי מין, וסתם סצנות פרטיות מהחיים שהיינו חשופים אליהן". בצ'אטים אחרים בין העובדים פורסמו תמונות שונות, למשל של כלבים, והעובדים הפכו אותם לממים ויראליים לאחר שהוסיפו להם כתוביות ופרשנויות משעשעות.

שלושה מעובדי טסלה אמרו לתחקירני רויטרס שהם מוטרדים ממה שבוצע בחברה: זאת פגיעה בפרטיות", אמר אחד מהם. "תמיד התלוצצתי שלעולם לא אקנה טסלה אחרי שראיתי איך הם מתייחסים לחלק מהאנשים האלה". עובד אחר מצוטט כמי שאמר ש: "זה מפריע לי אני חושב שאנשים שקונים את הרכב לא יודעים שהפרטיות שלהם לא מכובדת… יכולנו לראות דברים אינטימיים באמת. יכולנו לראות את הילדים שלהם".

בנוסח הפרטיות של טסלה מתבקשים הלקוחות לאשר שכאשר הם מסכימים לשתף נתונים "הרכב עשוי לאסוף נתונים ולהפוך אותם זמינים לניתוח על-ידי טסלה. ניתוח זה מסייע לטסלה לשפר את מוצריה ואת התכונות שלהם ולאבחן בעיות מהר יותר". עוד נכתב שם שנתונים אלה עשויים לכלול "קטעי וידאו קצרים או תמונות", אבל מודגש שהם לא מקושרים לחשבון הלקוח או למספר זיהוי הרכב, "ואינם מזהים אותך באופן אישי". אלא שברכבי טסלה נוסעים גם בני אדם שלא חתמו על אף הצהרת פרטיות ואפילו לא יודעים שהם מצולמים, ולעיתים נוהגים בהם נהגים מזדמנים שלא מודעים לעובדה שהם מצולמים.

בעיה אחרת היא שרוב האנשים שמצולמים על-ידי המצלמות החיצוניות של הרכב, למשל כאשר הוא חונה מול חלון ביתם, כלל לא יודעים שהם מצולמים ובוודאי שלא נתנו לאף אחד את הסכמתם להיות מצולמים. זה, אגב, מעלה סוגיה שחייבת להילקח בחשבון על-ידי גופי הביטחון בישראל. אלפי מכוניות נכנסות מידי יום למתקנים ביטחוניים מסווגים ברחבי הארץ, וברבות מהן מותקנות כיום מצלמות חיצוניות ופנימיות. האחראים על הביטחון חייבים לנקוט בפעולות שימנעו אפשרות לצלם ולהעביר הלאה דברים שצריכים להישאר חשאיים, וזה כולל גם מתקנים ביטחוניים אבל גם מסמכים מסווגים שאנשים מעיינים בהם בתוך הרכב.

חשוב להדגיש: טסלה, כרגיל, היא סמן ימני באימוץ מהיר, ולפעמים גם חסר עכבות, של טכנולוגיות חדשות, אבל היא בוודאי לא היחידה שמשקיעה בקישוריות של כלי רכב ומתקינה מצלמות פנים וחוץ שיכולות לתעד את הנעשה ברכב ובסביבתו. החשיפה של רויטרס היא קריאת השכמה לתעשיות הרכב והאלקטרוניקה ועוד יותר מכך לרגולטורים בכל רחבי העולם.

התביעה כבר בדואר

אמש בישרה סוכנות הידיעות רויטרס שבעקבות התחקיר שלה הגיש תושב סן פרנסיסקו שבבעלותו 'מודל Y' תובענה ייצוגית ראשונה כנגד טסלה. בעל הרכב טוען בתביעתו שעובדי טסלה חיטטו בתמונות ובסרטונים שצולמו בתוך וסביב המכוניות למען "הבידור חסר הטעם שלהם" ו"השפלתם של אלה שתועדו בחשאי".

"כמו כל אחד אחר", טען עורך הדין שהגיש את התובענה, "(התובע) זעם על הרעיון שניתן להשתמש במצלמות של טסלה כדי להפר את הפרטיות של משפחתו, שחוקת קליפורניה מגנה עליה בקפדנות… טסלה צריכה לשאת באחריות לפלישות האלה ולמצג השווא של נוהלי הפרטיות הרופפים שלה בפני התובע ובפני בעלי טסלה אחרים". בתביעה נכתב כי התנהלותה של טסלה "שערורייתית במיוחד" ו"פוגענית ביותר" ובית המשפט מתבקש "לדון בהתנהגותה הפסולה, כולל פגיעה בפרטיות הלקוחות ואחרים, ולקבל פיצויים ממשיים ועונשיים".

חוקי הפרטיות בישראל מפגרים שנות דור אחרי אלה שנהוגים בארה"ב אבל אם יהיה אפשר להוכיח שבין מחצית 2021 למחצית 2022 הועלו למחשבי טסלה חומרים שצולמו במכוניות בישראל זה יגרור כמעט בוודאות תביעה ייצוגית דומה גם אצלנו.

טסלה סרבה להגיב לתחקיר של רויטרס.

The post נוהגים בטסלה? יש מצב שתמונות אינטימיות שלכם ושל יקיריכם מתרוצצות ברשת appeared first on TheCar.

בית המשפט בעכו אמר את דברו, אבל השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, בחר שלא להקשיב. מדינת ישראל, כפי שהיא מיוצגת על-ידי בכירי המשרד לביטחון הפנים והתביעה המשטרתית, מנהלת בחודשים האחרונים קרב לא סימטרי כנגד נהגי ישראל, ונדמה שמבחינת אנשיו של ארדן כל האמצעים כשרים.

במהלך השבוע שחלף הותקנו בישראל שלוש מצלמות מהירות חדשות, המשטרה סרבה לבקשת חופש מידע ולא הסכימה להציג את "דו"ח הטכניון" אשר מוכיח – לטענתה – שהמצלמות אמינות, סרבה לבקשת סנגורים להציג את יומני התקלות של מצלמות, וביקשה להוסיף לא פחות מ-30 עדי תביעה (!) למשפט שמתנהל בחיפה.
כל הפעולות הללו בוצעו לאחר פסק הדין המהדהד של השופט הבכיר יעקב בכר מבית המשפט בעכו, אשר בין השאר חשף את העובדה שמשטרת ישראל מעלה בתפקידה כ"פקידת בית המשפט" – מי שאמונה על חשיפת האמת ומרדף אחר צדק בהליכים משפטיים.
כל הפעולות האלה בוצעו על-ידי דרגי ביצוע שונים במשרד לביטחון הפנים, פקידים ונושאי תפקידים שאמונים על שמירת החוק והסדר במדינה ולצורך זה הופקדו בידיהם סמכויות אדירות – מתוך הבנה שאלה ישמשו למען כלל הציבור ולא כנגדו. אלא שמי שחייב לתת דין וחשבון ציבורי הוא רק אדם אחד אשר נבחר על-ידי הציבור לעמוד בראש המערכת הזאת, ולכן נושא לא רק בתואר ובכבוד אלא גם באחריות הכוללת: השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן.

צוות גונן מכה שנית

הדיון החשוב ביותר בסאגה הבלתי נגמרת של מצלמות המהירות האלקטרוניות (שנקראות 'פרויקט א3') התקיים אתמול בבית משפט לתעבורה בחיפה בפני השופט אבישי קאופמן. על הפרק עמדה השבוע בקשת המשטרה להוסיף לכתב האישום לא פחות מאשר 30 (!) עדי תביעה, וזאת חודשים רבים לאחר שכתבי האישום נחתמו ונשלחו לנהגים.

מול התביעה המשטרתית ניצבת נבחרת מעניינת של עורכי דין, ובהם "צוות גונן": עורכי הדין תומר גונן, ערן בר-אור, יוסי יעקבי וכפיר דור אשר ניהלו את ההגנה בבית המשפט בעכו. ההליך המשפטי בחיפה מאחד עשרות אישומים כנגד נהגים שנתפסו במצלמות מהירות בכביש 23 וחלקם מיוצגים שם גם על-ידי עורכי הדין קלנטריה, בנדל, עקראוי ואחרים.
בדיון אתמול ביקשו עורכי הדין מבית המשפט לזכות את כלל הנאשמים והטענה העיקרית שלהם היא שלמרות הפסיקה המהדהדת של בית המשפט בעכו, ובעיקר למרות העובדה שהתביעה לא ערערה על פסק הדין הזה, המדינה מתעקשת לנהל דיונים נוספים מבלי שהציגה אף בדל של ראיה חדשה שלא נחשפה בעכו.

אחד ההליכים המעניינים שהתקיימו במסגרת הדיון הזה היה דרישת ההגנה לקבל לידיה את יומני ההפעלה של מצלמת המהירות. כזכור, משטרת ישראל היא לא אזרח פרטי והדיון הוא לא דיון אזרחי בין שני בעלי דין, אלא מדובר בהליך פלילי שבו מייצגת התביעה את כלל אזרחי ישראל. לנוכח זה אפשר היה לצפות שלמשטרה לא יהיה מה להסתיר – לא מצוות ההגנה ולא מן הציבור, ולמרות זאת בחרה התביעה לפנות אל בית המשפט המחוזי בדרישה שלא לחשוף את יומני ההפעלה (שכבר נמצאו בידי צוות ההגנה).

בדיון שנערך ביום רביעי השבוע בפני השופט ארז פורת, מבית המשפט המחוזי בחיפה, טענו נציגי המדינה שהם לא מבינים איזו תקלה של מצלמות המהירות יכולה "להשליך אחורה", כלומר להעיד על כך שמצלמה לא הייתה תקינה במועד שבו הונפק דוח כלשהו, וזה הבסיס לדרישת התביעה שלא לחשוף בפני ההגנה את יומני התקלות של המצלמות.
עו"ד בר אור הסביר לבית המשפט ש"תעודות הכיול" של מצלמות מהירות מונפקות אחת לשנה, אבל בין לבין עלולות להתרחש תקלות רבות ושונות – כפי שהוצג לבית המשפט ביומן התקלות של מצלמה לדוגמא, ומדובר לא בתקלות שמשביתות את הציוד אלא בכאלה שגורמות לו שלא לדייק.

עו"ד בר אור גם הדגיש באזני בית המשפט את האבסורד בטענת התובעת המשטרתית לפיה "לתיק הזה עלולה להיות השפעת רוחב": "אני סבור", אמר עו"ד בר אור לבית המשפט, "שדווקא בגלל שמדובר בתיק עקרוני הגישה צריכה להיות יותר מקילה עם חשיפת החומר על מנת שבאמת נוכל לברר את כל המחלוקות באשר למערכת ולמהימנותה".

בסופו של דבר דחה השופט פורת את הערעור של התביעה, אישר את העברת יומני התקלות לידי צוות ההגנה והוסיף כמה דברי טעם לפרשה המביכה שנקראת "פרשת מצלמות המהירות": "עניינו של התיק כאן", כתב השופט פורת בהחלטתו, הוא שאלת מהימנותם של מכשירי מדידה משטרתיים מסוג א3… (המשיבים) עתרו לקבלת מלוא תיק העמדה לרבות מסמכים שנערכו לאחר מועד צילום שמתייחס לכתבי האישום… בטענה כי אפשר ומתקיימות תקלות שאינן נבדקות בתדירות יומית… במהלך הדיון בפני הוברר כי מדובר במכשיר שלו תחזוקה מצד קבלן אזרחי, במקביל לבדיקות כיול שנתיות שעורכת המשטרה… קיימת אי בהירות בעניין טיב הדיווחים שמעביר אותו קבלן מתחזק ליומן ההפעלה המשטרתי של המכשיר ולמעשה קיימת היתכנות כי המכשיר יופעל פרק זמן הנמדד בימים ואולי אף מעבר לכך שבמהלכם יא לעבור בדיקות תקינות כלשהן… בנסיבות בהן אין נערכת בדיקת כיול יומית אני סבור כי החלטת הערכאה קמא (בית משפט השלום – ג.מ.) מאוזנת ונכונה ויש בה כדי לאפשר למשיבים לסייע לקו ההגנה…"

תיקון אסור

יום למחרת, אתמול, שב בית משפט השלום לדון בתיק, וכבר בפתח הדיון הודיע נציג התביעה לבית המשפט שחלק מן המסמכים שהתביעה רוצה להציג בתיק עדיין לא נמצאים בידיו. במילים אחרות, התביעה מנסה "להשחיל" לתיק עדויות שנאספו, לכאורה, אחרי הגשת כתב האישום.

עו"ד בר אור הסב את תשומת לב השופט לכך שהמשטרה מסרבת עדיין לחשוף את דו"ח הטכניון – אשר לפי ההדלפות של המשטרה מוכיח את אמינות המערכת, וציטט את דברי המשטרה עצמם, לפיהם "חוות הדעת עדיין בהליך עיצוב", ועל כן, לטענתו, הינה דבר מה תיאורטי. לדבריו, לנוכח תוצאות המשפט בעכו, ומשלא הוצגו ראיות חדשות, אין מקום בכלל לנהל את ההליך ויש לבטל את כתב האישום.

עו"ד כפיר דור הזכיר לביהמ"ש שאלפי תיקים אחרים, שמתנהלים באותו עניין בעשרות בתי משפט ברחבי הארץ, נדחו למשך 6 חודשים בהמתנה לחוות הדעת של הטכניון. עו"ד דור ציטט פסיקה של בית המשפט העליון לפיה בעת הגשת כתב אישום חייבים כל חומרי החקירה והחומרים שנחוצים לצורך הוכחת אישום להימצא בתיק החקירה.
עו"ד בר אור הוסיף ש"משמסתירה המאשימה מבית המשפט ומההגנה… (את) העובדה שהיא שוקדת על חומר חדש יש בכך התנהגות שערוריתית שאינה עולה בקנה אחד עם עקרון הצדק בניהול ההליך…
הוסיף עו"ד יעקבי: "כיוון שבין השורות ניתן להבין כי בית המשפט מתכוון לתת משקל לעובדה שלא מדובר בתיק ספציפי והשפעת החלטה על עשרות אלפי תיקים, מן הראוי ראשית, שתהייה על כך הסכמה". עו"ד יעקבי מכוון לכך שגם לגבי ההליך בעכו טענה המשטרה שמדובר ב"תיק עקרוני", אלא שבאורח פלא הוא חדל להיות כזה כאשר התביעה הפסידה.

"מפנה להליך שהתנהל בעכו שם הוגשו 5 בקשות לתיקון כתב האישום, בכול פעם נטען כי מדובר בתיק עקרוני אשר יש לו השלכה על עשרות אלפי נהגים… וראה איזה פלא התקבל זיכוי מוחלט שבו נקבע שלא הוכחה אמינות המצלמות והסנגוריה הוכיחה שהמצלמות אינן אמינות, אבל אותה מאשימה שהצהירה בכל ההליך שמדובר בתיק עקרוני מסרבת לקבל את הדין. לא זו אף זו, הגדילה לעשות ולא הוגש ערעור על פסק הדין כך שהוא הפך להיות חלוט, אותו הליך עקרוני אשר היה מחייב את הסנגוריה לו היה נפסק לחובתה וכך היו קובעים כל בתי המשפט – אינו מחייב את המאשימה ומודיעה כי הליך זה (הכוונה למשפט בחיפה – ג.מ.) הוא העקרוני, ומי לידנו יתקע כי המאשימה תעמוד באמירתה ותראה בכך סוף פסוק, ומדוע עדיף לדעת המאשימה בית משפט זה (בחיפה), על פני בית המשפט בהליך הקודם"?

עו"ד יעקבי הוסיף טיעון נוסף, לפיו לנאשמים מגיעה "הגנה מן הצדק", שהרי לא סביר שכנגד נהגים אחרים שנתפסו כביכול באותה עבירה בתקופה בת 4 החודשים שבהם לא נשלחו כתבי אישום כנגד נהגים כלל לא מוגשים כתבי אישום וכנגד הלקוחות שלו, שנאשמים בדיוק באותה עבירה – כן הוגשו.

עו"ד גונן הוסיף לדברים את הטענה שבכתב האישום המקורי נמצא עד תביעה אחד, וניחא לו היה מבוצע "מקצה שיפורים" להוספת מספר קטן של עדים, אבל "לאפשר למאשימה לתקן את כתב האישום (ולהוסיף) 30 עדים לא צריך להתקיים. מדובר בפעולות חקירה שבוצעו אחרי שקיבלנו את כתבי האישום שהתובעת חתומה עליהם.

עו"ד בנדל הוסיף "כשבאים לבית משפט עכו וטוענים שמדובר בתיק עקרוני אזי בסופו יש מעשה בית דין (הכוונה היא שפסק הדין הופך סופי – ג.מ.), תיק עקרוני צריך להגיע לבית המשפט המחוזי, אותו נושא מורכב ומסובך, ניהול משפט הוכחות, והמדינה עומדת על כך שיש פסק דין עקרוני, ובחוסר תום לב לא הוגש ערעור למחוזי. לדעתי זה חוסר תום לב".

נציג התביעה המשטרתית אמר לבית המשפט שרק אתמול בבוקר הוא קיבל לידיו את רשימת העדים ושאת חוות הדעת של הטכניון טרם קיבל. "שמעתי את דברי בית המשפט", הוא אמר, "כי ככל שאנו לא נסכים לקבל את ההכרעה כאן כבעלת משמעות רחבה… ספק רב אם יש הצדקה לתקן בשלב זה את כתב האישום באופן נרחב כמבוקש".

בסיכום הדיון החליט השופט קאופמן כך: "הדברים שנרשמו בפרוטוקול לרבות הערות בית המשפט, מדברים בעד עצמם. בשלב זה, בטרם ברור התיקון המבוקש במלואו ובטרם ברורה ההשלכה של ההכרעה לגבי תיקים אחרים, איני רואה אפשרות לתת החלטה" הדיון נדחה, לכן, ליום שני הבא, והשופט רמז שהוא מתקשה להתמודד עם כמות האנרגיות של צוות ההגנה ודרש שלאותו דיון תגיע רק "נציגות מצומצמת מטעם ההגנה כאשר כל סנגור שיבקש יוכל להשלים טיעוניו בכתב, במידת הצורך".

מצלמות לאחר הגשם

השורה התחתונה היא שהתביעה המשטרתית מנסה למצוא לעצמה "תיק עקרוני" שיהיה נוח לה, כזה שבו אולי לא יתמודד מולה צוות הגנה משופשף ובקיא ואותו אולי יהיה אפשר לקחת לאחר מכן גם לערעור בבית משפט מחוזי, ונשאלת השאלה מדוע נוהג כך גוף שאמור לייצג כל אחד ואחת מאיתנו במרדף אחר חוק, סדר, וצדק.

בינתיים, לאחר ארבעה חודשי עצירה ולפני שהוצגה לציבור כל הוכחה שתומכת באמינות מצלמות המהירות, לא רק שהמשטרה שבה להנפיק דוחות מהירות חדשים – הזכיין ממשיך להציב מצלמות מהירות חדשות. לפני מעט יותר משבוע הוצבו שתי מצלמות מחסום/מהירות על מפגשי רכבת ליד לוד וליד כרמיאל, ומצלמת מהירות נוספת, הפעם מכיוון מזרח למערב, הוצבה בגבעתיים בצומת של דרך רבין ובן גוריון.

חשוב לשוב ולהזכיר שגלעד ארדן, כאשר כיהן כיו"ר ועדת הכלכלה, טען טענות ענייניות וחשובות כלפי פרויקט א3, ובעיקר כלפי הטכנולוגיה המיושנת של המצלמות שנבחרו. למרות הידיעה האישית שלו – בתקופתו כשר לביטחון הפנים לא רק שהמשרד לא הורה לעצור את הפרויקט ולבחון אותו מחדש, כפי שמחייב ההיגיון (עצירת משלוח הדוחות בוצעה בהוראת היועץ המשפטי לממשלה) – הוא לא פעל, לפחות לא באופן גלוי, כנגד שוטרים שהעידו לכאורה עדויות שקר בבתי משפט ובוועדות הכנסת, לא שיקף לציבור את מסקנות ועדת קמא, ולא דרש (לפחות באופן גלוי) ממבקר משרדו לבחון מדוע השקיעה מדינת ישראל מאות מיליוני שקלים בפרויקט שלא רק לא מסייע לבטיחות בדרכים אלא בסבירות רבה פוגע בה.

מבחינה מיניסטריאלית, ואת זה חשוב לזכור במיוחד לקראת הבחירות שמתרגשות עלינו כעת, האיש שאחראי כלפי אזרחי ישראל על מחדל אי הפסקת פרויקט מצלמות המהירות הוא גלעד ארדן, מי שמכהן כשר לביטחון הפנים מאז ה-25 במאי 2015.

את תגובת השר ארדן, המשרד לביטחון הפנים ומשטרת ישראל נצרף אם וכאשר נקבל כאלה

The post מצלמות המהירות: המדינה מנהלת מלחמת התשה נגד הנהגים appeared first on TheCar.

אבן דרך משמעותית במאבק במצלמות המהירות מסוג 'גאטסו' שפועלות בישראל: פרקליטות המדינה הנחתה את משטרת ישראל להפסיק לשלוח דוחות מהירות אשר "מיוצרים" על-ידי מערך מצלמות המהירות הנייחות מסוג 'גאטסו', אשר מוכרות גם כ"א-3". זאת בעקבות בדיקה שבוצעה על-ידי אנשי הטכניון ובה נתגלו בעיות במידת האמינות של המצלמות.

מי שחשף את החדשות האלה הוא כתב המשפט של חברת החדשות, גיא פלג, אשר דיווח הערב (א') במהדורה המרכזית של ערוצי 12 ו-13 על ההנחיה של הפרקליטות, כמו גם על תגובת המשטרה לפיה המצלמות יוסיפו לפעול ולתעד עבירות מהירות כביכול, אולם כל עוד שהנושא נמצא בבדיקה לא יישלחו דוחות לנאשמים.
לדברי פלג, המשנה לפרקליט המדינה קיים ישיבה משותפת לאנשי אגף התנועה, מחלקת התביעות של המשטרה ואנשי המשרד לביטחון הפנים, ובה הורה למשטרה להפסיק לשלוח דוחות מהירות, כאמור.

לקריאה נוספת: המשטרה חטפה דו"ח: הפרויקט הכושל של מצלמות המהירות

בדיעבד, מי שהביא לבדיקת הטכניון ולתוצאה המתבקשת הוא עו"ד תומר גונן אשר יחד עם צוות פרקליטים מנהל בשלוש השנים האחרונות הליך משפטי בבית משפט השלום בעכו, שם הוא מייצג קבוצה של כ-20 נאשמים שכופרים באישומים המיוחסים להם.
במהלך המשפט חשף עו"ד גונן את העדות הבעייתית, שלא לומר מעבר לכך, של ממלא מקום מנכ"ל מכון התקנים (כתוארו היום) אילן כרמית, שבעקבותיה הסתבר שמכון התקנים העניק למערך המצלמות מדגם גאטסו תו תקן על סמך בדיקות שמעולם לא נערכו. עו"ד גונן אף פנה פעמיים לפרקליטות בתביעה לפתוח בחקירה כנגד כרמית בנוגע לעדותו בבית המשפט.

חשיפה חשובה נוספת של עו"ד גונן במהלך ההליך הזה הביכה את צמרת המשרד לביטחון הפנים ומשטרת התנועה – או שלכל הפחות צריכה הייתה להביך אותם מאד – ומדובר בדיון פנימי שנערך ביום 25 בינואר 2017 במשרד לביטחון הפנים ובו השתתפו בכירים מן המשטרה ומן המשרד לביטחון הפנים כדי לדון במצב שנוצר לאחר חשיפת העדות הבעייתית של כרמית ולקבל החלטה כיצד עליהם לפעול.
באותו דיון, ובעקבותיו, במקום "לעשות את הדבר הנכון" הוסיפו בכירי המשטרה לטעון בבתי המשפט שמצלמות המהירות אמינות, ואף שהתקן שניתן להן שריר וקיים. בפועל בכירים במשטרה, כולל מי שנכחו באותו דיון, לא אמרו אמת גם בהליכים משפטיים וגם בפני נציגי ציבור בכנסת – וטענו שהמצלמות אמינות ושיש להן תו תקן תקין וטוב.

לקריאה נוספת: מספר התאונות הקטלניות הוכפל בכבישים שבהם הותקנו מצלמות

לכאורה, בית המשפט בעכו אמור היה לעודד את עו"ד גונן וצוותו לסייע לו להגיע לחקר האמת בנושא המצלמות, אלא שלמרבה הצער השופט יעקב בכר לא קיבל את בקשת צוות ההגנה להעיד את ניצב משנה שרית פיליפסון, ראש לשכת התביעות במשטרת התנועה, אשר מצוטטת מאותו דיון כך: "המשטרה נדרשת לחשוף בפני בית המשפט את כל מה שנעשה כדי לאשר את המצלמות על פי התקן האמור, לצערם הרב, העד ממכון התקנים מר אילן כרמית חזר בו בעדותו, לא דייק והביא את המשטרה למצב מביך בו למעשה היא נאלצה לבצע בדיקה עצמאית באשר לטענתו של מר כרמית… הממצאים היו קשים ולמעשה ההולנדים התנערו מבדיקות אלו… נמצא שהתקן שהעניק מכון התקנים למצלמות ריק מתוכן ולא ניתן להצביע על אמינות המצלמות בהסתמך על תקן זה".

בהמשך פרשת ההגנה באותו הליך העיד המהנדס טוביה סגל, וחשף בין השאר את העובדה שציוד הבדיקה שבו משתמש מכון התקנים כדי לאשר אחת לשנה את כיול המצלמות, ולהעניק להן אישור כשירות (בתשלום) – יוצר על-ידי יצרנית המצלמות וכלל לא בודק את אותם אותות שמועברים באופן שגרתי למצלמה על-ידי הגלאים שמוטמנים התוך הכביש.

במקביל להליכים המשפטיים ביצע אגף התנועה במשטרת ישראל בדיקות משלו, שבמהלכן נחשפה העובדה שגם מכשיר ה'דבורה' שבו עושה המשטרה שימוש לאכיפת מהירות – אינו אמין, וכפי שחשף הערב גיא פלג – המשטרה הפעילה גם את הטכניון לביצוע בדיקות, ותוצאותיהן של אלה הגיעו לידי פרקליטות המדינה לפני מספר שבועות.
עד היום נגבו מנהגי ישראל יותר ממיליארד שקלים באמצעות מערך מצלמות המהירות, ורבבות נהגים קיבלו קנסות כספיים כבדים, צברו נקודות ובמקרים רבים גם איבדו את רישיונם לתקופות שלילה שונות – והכל על סמך מערכת אכיפה בעייתית שלא נבדקה כראוי וככל הנראה איננה אמינה במיוחד.

על אף ההתפתחות האחרונה קשה להאמין שאנשי המשרד לביטחון פנים, אשר מובילים את הפרויקט הזה ב-15 השנים האחרונות, ימהרו לוותר בקלות על "התרנגולת שמטילה ביצי זהב" שלהם. עד היום עלתה המערכת הזאת למדינה יותר מ-350 מיליון שקלים, ובכל שנה עולים התחזוקה והתפעול שלה מאות מיליוני שקלים נוספים, אבל מאד לא סביר שמי מבין מקבלי ההחלטות או המעורבים בבחירת המערכת ובהטמעה שלה בישראל ישלם מחיר אישי.
ייתכן שהשימוש במצלמות הספציפיות האלה יוקפא עד למציאת פתרון משפטי או אחר, אבל גם אם הוא יופסק לגמרי – מהר מאד יוחלפו מצלמות אלה בציוד אחר, שכן במשטרת ישראל נחושים בטענתם (הבלתי מבוססת מדעית ומחקרית) לפיה דוחות מהירות מצמצמים את מספר התאונות.

לקריאה נוספת: המחדל: ידעו על סכנת מצלמות הרמזור, אך התקינו עשרות

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "הנושא נמצא בבדיקה ולפי שעה מצלמות המהירות יוסיפו לתעד נהיגה במהירות מופרזת. החלטות לגבי האכיפה תתקבלנה בתום הבדיקות".

לקריאה נוספת: חשיפה: נציגי המשטרה שיקרו לגבי תקן ואמינות מצלמות המהירות

The post מצלמות המהירות: כל סוף הוא התחלה חדשה appeared first on TheCar.

תקנה חדשה שנכנסה בשבוע שעבר לתוקף בארצות הברית מחייבת שכל מכונית נוסעים ומשאית קלה חדשה שעולה על הכביש תהיה מצוידת במצלמת חניה ("מצלמת רברס") כסטנדרט.

מבחינה טכנית, המשמעות היא שכל מכונית חדשה חייבת להיות מצוידת גם במסך פנימי שעליו תוקרן תמונה של הנעשה מאחורי המכונית בעת נסיעה לאחור, וזה אומר שכל יצרניות המכוניות והמשאיות נדרשו לתכנן את הדאש-בורד ואת סביבת הנהג כך שיתאימו להצבה של מסך כזה.

גם אם נדמה שמסכים פנימיים ממילא הפכו לסטנדרט בכל מכונית חדשה, ושהדבר נובע מן הביקוש של לקוחות לשימוש במערכות ניווט ובאפליקציות ויזואליות שונות, ברוב המכוניות העממיות מוצעים מסכים ומצלמות חניה רק מעל רמת האבזור הבסיסית. תקנה שמחייבת התקנה כזאת כדרישת החוק לא מאפשרת ליצרניות שלא להציע את המערכת, ולכן גם לא מאפשרת להן לגבות תמורתה תוספת תשלום.

לכאורה אמורות תקנות אמריקניות להשפיע רק על מה שקורה בצד האחר של כדור הארץ. בפועל, העלות המשמעותית עבור יצרניות הרכב, במקרה זה, היא לא מצלמת החניה עצמה אלא עיצוב סביבת הנהג והתקנת המסך בתוכה. מבחינת רוב היצרניות אין היגיון כלכלי לבצע השקעה כפולה ולתכנן סביבות נהג שונות לארה"ב ולשאר העולם, מה גם שהביקוש למערכות מולטימדיה ממילא דוחק בהן להציע את האפשרות הזאת.

המורכבות הטכנית שנדרשת לצורך הפיכת מצלמת החניה למנדטורית היא ככל הנראה הסיבה העיקרית לכך שתעשיית הרכב והלובי שלה בארה"ב הצליחו לדחות את הליך החקיקה הזה, אשר נמשך שם מאז תחילת שנות ה-2000, אם כי כעת נותר לנו לתהות מדוע לא מוכנסת לשימוש טכנולוגיה יעילה יותר שפותחה בעשור האחרון – בלימה אוטונומית בעת זיהוי מכשול בנסיעה לאחור.

ההערכה בארה"ב היא שבכל שנה נהרגים שם 210 בני אדם ו-15,000 נפצעים כתוצאה מתאונות שנגרמות בעת נסיעת רכב לאחור, ורוב הנפגעים הם ילדים קטנים או קשישים. ילדים מתחת לגיל 5 מהווים כ-31% מן ההרוגים וזאת מכיוון שהם נמוכים מכדי שנהג יוכל להבחין בהם, תחושת הסכנה שלהם פחות מפותחת וכל פגיעה בהם קטלנית הרבה יותר מאשר במבוגרים. גם קשישים נחשבים לאוכלוסיה פגיעה במיוחד, הם מהווים כ-26% מכלל ההרוגים, וזה מכיוון שהם מתקשים להימלט בעת שמכונית נוסעת לאחור וגם אצלם כל פגיעה היא קשה ואף קטלנית.

בישראל נפגעים מאות בני אדם בכל שנה בגלל תאונות כאלה, ורוב מקרי המוות מדווחים כ"תאונות חצר" שנפוצות בעיקר המגזר הערבי והבדואי.

מצלמות חניה החלו להיכנס למכוניות כציוד מקורי כבר בתחילת שנות ה-2000, כאמור, אולם בעיקר במכוניות יקרות. קמפיין אמריקני להפיכת המצלמות לסטנדרט החל כבר בשנת 2002 בעקבות מותו המזעזע של פעוט כבין שנתיים, קמרון גולברנסן, שאביו – רופא ילדים במקצועו – דרס אותו בטעות בעת נסיעה לאחור. ההכרה שתאונה טראגית כזאת יכולה לקרות לכל נהג הפיחה אנרגיות בארגונים חוץ ממשלתיים שפעלו לקידום התקינה חרף התנגדותה, כאמור, של תעשיית הרכב.
מכל מקום, התקינה האמריקנית קיבלה תאוצה בשנת 2009, כאשר מינהל הבטיחות בדרכים החל בתהליכי איסוף מידע ובקשת תגובות לתקנה, והידיעה שמצלמות תהפוכנה לסטנדרט נדרש הייתה ידועה מאז.

אצלנו, בישראל, מקבלות מצלמות חניה חצי נקודת זכות ב"מדד הבטיחות" כבר מאז שנת 2015, אבל בשונה מאמצעי בטיחות אחרים שהופכים סטנדרטיים הניקוד תמורתן לא הוסר או הופחת לקראת שנת 2018 כפי שהיה, למשל, עם שליטה אוטומטית באורות גבוהים, התראת שמירת מרחק והתרעת סטייה מנתיב הנסיעה.

בעוד שאין ספק שלמצלמות חניה יש יתרון, בעיקר בזכות היכולת של נהג להבחין בילדים קטנים או בעצמים שנמצאים מאחורי הרכב, יש להן גם שני חסרונות מובנים. ראשית, זהו אמצעי פאסיבי אשר לא מתערב בנהיגה ואפילו לא מתריע במקרה של הימצאות אדם או בעל חיים מאחור. שנית, נהגים רבים כבר לא מפנים יותר את ראשיהם בעת נסיעה לאחור, מפני שהם סומכים על המצלמה – ובכך כמובן נגרמת פגיעה בטיחותית.

הפתרונות לשתי הבעיות האלה הם בשני מישורים, פאסיבי ואקטיבי: חיישני חניה אשר משמיעים צפצוף כאשר המכונית מתקרבת למכשול הם אמצעי זול שראוי לעידוד – למשל קביעת תקנה חוקית שמחייבת את התקנתם, ואילו מערכת בלימה אוטונומית בעת זיהוי מכשול מגדילה במאות אחוזים את ההסתברות למניעת תאונה מסוג זה. מיותר לציין ששתי מערכות אלה לא מקבלות כל "סיוע" של מדד הבטיחות הישראלי ההזוי.

כדי להכניס את הדברים לפרופורציות מספריות ראוי לצטט מחקר שבוצע לפני פחות משנתיים ופורסם לאחרונה, ובו בוצעה השוואה בין מכוניות שמצוידות במצלמות חניה לכאלה שלא מצוידות בהן. בממוצע, מצלמות חניה צמצמו את מספר התאונות בעת נסיעה לאחור ב-16%, והן הוכיחו תועלת גבוהה במיוחד בקרב נהגים מבוגרים, מעל לגיל 70, שאצלם צנח שיעור התאונות מסוג זה ב-40%.
לעומת זאת, מחקר שפורסם השנה מעלה שמערכת בלימה אוטונומית בעת נסיעה לאחור, אשר משולבת עם חיישני חניה, מצלמה והתרעה קולית, מסוגלת להפחית את מספר התאונות ב-75% בממוצע, כלומר פי חמישה (!) מאשר מצלמת חניה בלבד. כאמור, מדד הבטיחות הישראלי לא מזכה מערכות כאלה אף לא ברבע נקודה.

הדבר הגדול הבא

כפי שכתבנו כאן פעמים רבות בעבר, מדד הבטיחות הישראלי נקבע במשרד התחבורה "בחדרי חדרים", בתהליך לא שקוף אשר עלול להיות מושפע מאינטרסים זרים ובמבחן התוצאה שירת אינטרסים כלכליים יותר מאשר את טובת הבטיחות. גם משרד האוצר, אשר מעניק בפועל את הטבות המס, שותף מלא לבעיה ולתוצאותיה.
למזלנו, גופי בטיחות בעולם מקדמים יוזמות אשר משפרות את בטיחות המכוניות שלנו גם כאשר משרד התחבורה שלנו מתפקד כמו ברוסיה הסובייטית, והקפיצה הבאה בתחום סטנדרטיזציה של מערכות בטיחות צפויה להיות הכנסתן של מערכות בלימה אוטונומיות כדרישת חובה.

בארה"ב נקבעה כבר בשנת 2016 תקנה שמחייבת הכנסת מערכות כאלה לכל המכוניות החדשות והמשאיות הקלות החל משנת 2022, כלומר בעוד 4 שנים. בחודש מרץ האחרון נקבעה דרישת חובה דומה גם על ידי האיחוד האירופאי וזאת כוללת גם דרישה שמערכות אלה יזהו לא רק כלי רכב אלא גם הולכי רגל ורוכבי אופניים. ההערכה כיום היא שבלימה אוטונומית מסוגלת להפחית 38 אחוזים מתאונות הדרכים החזיתיות ופגיעה בהולכי רגל וברוכבי דו גלגלי.

את תגובת משרד התחבורה נפרסם אם וכאשר נקבל אותה.

The post בקרוב: מצלמת חניה בחינם בכל מכונית appeared first on TheCar.

תושבי העיר מיאמי שבפלורידה חגגו בסוף השבוע האחרון את קיפול פרויקט מצלמות הרמזור בעיר הגדולה ביותר בפלורידה, וזאת לאחר שבדצמבר האחרון קיבל בית הנבחרים של העיר פה אחד את ההחלטה לסלק את הפרויקט הזה מן העיר.

ראש העיר של מיאמי, פרנסיס סוארז, צייץ בסוף השבוע בחשבון הטוויטר שלו: "זה רשמי. החל מהיום לא יופקו עוד דוחות מצלמות רמזור בעיר מיאמי. חלפו הימים שבהם התושבים הפגיעים ביותר שלנו "הופצצו" בקנסות היקרים האלה". מבחינת ראש העיר סוארז מדובר בהישג פוליטי חשוב לא רק מכיוון שהוא זוכה כמובן לאהדת הציבור ש"נפשו נקעה" מן המצלמות ומן הקנסות, אלא בעיקר מפני  שהוא נאלץ להיאבק בתפישה שבגללה הוצבו המצלמות הללו מלכתחילה – לפיה יש להן תרומה לבטיחות בדרכים.

מצלמות אור אדום ברמזור, אפילו יותר מאשר מצלמות מהירות, נתפשות בעיניי רבים כגורם אכיפה ראשון במעלה אשר אמור להרתיע נהגים עבריינים מפני כניסה לצומת באור אדום, ולהעניש עבריינים שעשו כך. יתרה מכך: במיאמי נעשה שימוש בציוד שיכול גם לסייע לגורמי האכיפה לאתר כלי רכב שמעורבים בעבירות שלא קשורות בתנועה ותחבורה, והמשטרה המקומית טענה לכן שהיא מסתייעת בהן כדי להגביר את השיטור והסדר הציבורי באופן כללי.

אלא שבפועל, כפי שנטען על-ידי גופים רבים ושונים וכפי שהוכח בתחקיר מקיף שערך העיתון שיקגו טריביון, מדובר בסופו של דבר בפרויקט לגביית כספים מן הציבור, והערך הבטיחותי שלו שולי או אף שלילי. יתרה מכך: תחקיר נוסף של השיקאגו טריביון, אשר פורסם לפני כשנה וחצי, מצא שמנהלים בחברה שמתקינה ומפעילה את מצלמות המהירות שיחדו בכירים במוסדות העיריה כדי שיתקינו מצלמות בעיר. בעקבות תחקיר זה נפתחו חקירות פליליות ונותני ומקבלי השוחד הורשעו.

פרישת מצלמות רמזור ומהירות בעיר מיאמי, פלורידה, על-ידי חברה זכיינית בשם American Traffic Solutions שמפעילה מערכות דומות במאות ערים ברחבי ארה"ב, החלה בשנת 2010 בעקבות לחץ של מחלקת הבטיחות בדרכים של מדינת פלורידה. בשונה מאשר בישראל, חלק מכספי הקנסות אף יועד מראש לפעילויות  למען הציבור, למשל תמיכה במחלקת השיקום של בית חולים עירוני.

אלא שמאז החל הפרויקט, ובמהלך כשבע שנים, התקבלו אלפי תלונות של אזרחים לפיהן מדובר במערכת שכל תפקידה הוא "הדפסת כסף" עבור החברה הזכיינית והרשויות העירוניות. נושא המצלמות הפך לאחר הנושאים החשובים במערכת הבחירות האחרונות לראשות העיר, והבטחת הקמפיין של פרנסיס סוארז, כמו גם של נציב העיר, ג'ו קרולו, הייתה להפסיק את ההתקשרות עם הזכיינית ולפרק את המצלמות.

לדבריהם, "תושבי העיר מיאמי לא יכולים לעמוד בקנסות בסך 100 דולר אם המערכת לא מספקת כל תועלת אחרת". בהקשר זה לא מיותר, כמובן, להזכיר שגובה הקנסות בישראל גבוה פי כמה. באותה מערכת בחירות טענה גם ההנהגה המודחת של העיר שמדובר בפרויקט בעייתי: הנציב היוצא ווילי גורט אמר אז ש"תוכנית מצלמות הרמזור מעלה יותר תלונות של הציבור מכל נושא אחר", וזאת מבלי שהוא עצמו גילה כל הוכחה שהיא באמת הופכת את הדרכים לבטוחות יותר, או "מצדיקה את כעסם של האזרחים".

"במשך שלוש השנים האחרונות אני מבקש לקבל מן המפעילים מידע שמוכיח מה המצלמות עושות", אמר אז גורט, "אני מחכה שלוש שנים… ואף אחד לא הביא לי מידע (כזה)".

התומכים בהתקנת מצלמות רמזור טענו במשך שנים שיש בכוחן לגרום לנהגים להימנע מלעבור באור אדום וכך לצמצם את אחד מסוגי התאונות המסוכנים ביותר של חזית – צד. טיעון זה, כמו גם זרם הכנסות גדול מקנסות, שכנע עשרות רבות של ערים ברחבי ארה"ב להתקין מערכות דומות במהלך העשור האחרון. אלא שבפועל התברר שהדרכים לא הפכו בטוחות יותר ומספר תאונות הצומת אף עלה (אם כי בעיקר תאונות מסוג חזית-אחור). לא מיותר לציין שרוב המחקרים שתומכים במצלמות מהירות ואור אדום מומנו במהלך השנים באופן ישיר או עקיף על-ידי חברות שמייצרות מצלמות או מפעילות אותן, או על-ידי גופים שסבורים באמת ובתמים שיש בכוחן לצמצם את מספר התאונות והנפגעים.

אלא שהוויכוח הציבורי סביב הנושא עודד את העיתון האמריקני שיקגו טריביון לממן מחקר מדעי בלתי תלוי משלו, בעזרת חוקרי אוניברסיטת טקסס, וזה הוכיח שהמצלמות בשיקגו "לא מפחיתות את מספר הפציעות הכולל שקשור בתאונות בצמתים". ממצאי המחקר גילו אמנם ירידה קלה במספר התאונות מסוג חזית-צד אבל זינוק של כ-22% במספר תאונות החזית-אחור, והחוקרים סיכמו וקבעו ש"השורה התחתונה היא שבסך הכל יש לפרויקט השפעה מועטה בלבד על הבטיחות".

מצלמות הרמזור הפכו בשנים האחרונות למושא שנאה של רבים מתושבי פלורידה, אחת המדינות הגדולות והעשירות בארה"ב, וזה מוביל לשינוי מגמה גם בהתייחסות של הרשויות כלפיהן, בעיקר לאחר שנחשף שחלק מן הרשויות "עשו סיבוב" על הנהגים.

כבר בשנת 2013 מצא תחקיר של תחנת טלוויזיה בטמפה, פלורידה, שרשויות המדינה איפשרו לערים לקצר את משך הזמן שבו פועל האור הצהוב ברמזורים, ובכך להכשיל את הנהגים, ולימים הסתבר שהתזמון של החלפת האורות שונה מצומת לצומת – וזה פוגע ביכולת השיפוט ומאלץ נהגים רבים "לצנוח" על הבלמים מחשש שייתפסו עוברים באדום.

בדצמבר האחרון הכריע, כאמור, בית הנבחרים של פלורידה להורות על ביטול ההתקשרות עם הזכיינית בתוך 60 ימים, וזאת החלטה שהתקבלה ללא מתנגדים.

כמו הרבה נושאים אחרים גם לוויכוח הפנים אמריקני סביב מצלמות המהירות והרמזור יש משמעויות כלכליות אדירות ולכן מתקיים בשנים האחרונות מצב אבסורדי שבו בחלק מן הערים והמדינות מותקנות מערכות חדשות, ובערים שבהן המערכות פועלות נוצר לחץ לצמצם את גובה הקנסות ואף להסיר את המצלמות. עם זאת, מאז תחילת 2017 הולכת ומתארכת רשימת הערים והמדינות שבהן מתגבשות יוזמות לצמצום או ביטול הפרויקטים של מצלמות רמזור ומהירות, או להפחתת גובה הקנסות.

כפי שפרסמנו כאן, העיירה ניו מיאמי שבאוהיו, ארה"ב, תיאלץ להחזיר לנהגים שקיבלו דוחות מהירות בשטחה כ-3 מיליון דולר, וזאת בין השאר לאחר שנקבע שפעולת הגביה הייתה "בלתי חוקתית". פרנסי העיירה ניסו להפעיל כל תעלול משפטי אפשרי כדי להימנע מקיום פסק הדין שניתן כנגדם, אבל לאחרונה הם הפסידו שוב באחת מערכאות הערעור.

The post לחץ ציבורי עוזר: מיאמי קיפלה את פרויקט המצלמות appeared first on TheCar.