מהדרין מקפידים להכניס את הרכב שלהם למוסך אחת לשנה וסומכים שהמוסכניק ילכלך עבורם את ידיו וידאג להחליף שמן מנוע ומסננים, ויש גם מי שנוקטים ב"תחזוקת שבר" ולא מתעסקים עם הרכב כל עוד שהוא לא מתקלקל.

אפשר להבין את מי שחושבים שהרכב שלהם צריך לשרת אותם ולא להיפך. אבל "מחיר הטעות" גדול: תחזוקה מונעת וקצת תשומת לב יכולים לחסוך תיקונים שעולים עשרות אלפי שקלים – וזאת סיבה מספיק טובה להתיידד עם ידית הפתיחה של מכסה המנוע ולהשתמש בה לפחות אחת לחודש.

יש פעולות תחזוקה פשוטות וחשובות שדורשות דקות בודדות בלבד: לשלוף מדיד כדי לבדוק שלא חסר שמן מנוע, לוודא שלא חסר נוזל קירור, להציץ על הקופסה שבה אגור נוזל הבלמים ועל הקטבים של המצבר ולמלא נוזל לשטיפת שמשות. לא מסובך.

יש גם פעולות מעט יותר מורכבות, אבל לרוב חד פעמיות, שחשוב לבצע לכל הפחות לאחר שרוכשים רכב – חדש או משומש – כמו להכיר את שגרת התחזוקה ואת המלצות היצרן.

כך, למשל, ליצרניות רכב שונות יש דרישות שונות לגבי מועד ההחלפה של נוזל הקירור במערכת הקירור ברכב (אגב, גם בסוללות של חלק מכלי הרכב החשמליים). יצרנית מובילה אחת ממליצה להחליף נוזל קירור אחת ל-160,000 קילומטרים או כל 10 שנים (המוקדם מביניהם), אצל אחרת מומלץ לעשות את זה כל 5 שנים או 150,000 קילומטרים, ויצרנית שלישית ממליצה על החלפה כל 100,000 קילומטרים או 5 שנים.

נשאלת השאלה: למה צריך בכלל להחליף את נוזל הקירור שמוזרם בתוך מערכת סגורה, כל עוד שהמערכת תקינה והוא לא חסר?
התשובה עשויה להפתיע מעט, אבל נדמה שברגע שמבינים אותה עוברים מיד למחנה של מי שמחליפים נוזל קירור כל שלוש שנים או 60,000 קילומטרים.

חם לך? גם למנוע חם!

מערכת הקירור ברכב אוספת חום מתוך החלקים הלוהטים ביותר במנוע ונפטרת ממנו בתוך המקרן ("רדיאטור"), ומי שנושא בכל העומס הוא נוזל שמתחמם ומתקרר ללא הרף.

מים רגילים יכולים לעשות את העבודה הזאת לא רע בכלל, אלא שנקודת הרתיחה שלהם נמוכה מידי, סביב 100 מעלות, ונקודת הקיפאון תלויה בחלקיקים שבתוך המים ויכולה לנוע בין 4 מעלות למינוס כמה מעלות. לצורך ההמחשה, נקודת הקיפאון של אלכוהול היא מינוס 114 מעלות.

לא מעט אנשים רגילים לדבר על "מי קירור" או על "אנטי פריז" (anti-freeze) ויש מי שזוכרים שנוזל הקירור – ירוק, אדמדם או צהבהב (ראו בהמשך) – נקרא כך מפני שהוא מונע קיפאון של הנוזל במזג אוויר קר במיוחד.
זה נכון, וזה בעייתי: היות שישראל היא מדינה חמה ומספר הימים המאוד קרים לא רב אצלנו – נדמה לנו שאין צורך אמיתי להשתמש ב"נוזל נגד קיפאון".

האמת היא שנוזל הקירור כולל כימיקלים שונים שמאפשרים לו לבצע את תפקידו על הצד הטוב – תוך שמירה על טמפרטורת עבודה יציבה מבלי לרתוח או לקפוא, אבל זה רק אחד התפקידים שלהם ולאו דווקא החשוב ביותר.
הכימיקלים בנוזל הקירור נבחרו כדי למנוע קורוזיה (חלודה), התבססות של אבנית, ויצירת בועות אוויר בתוך מערכת הקירור – וכל אחד מאלה, בנפרד, פוגם ביעילות הקירור.

תחשבו על חריץ, קדח, שעובר בתוך גוש הפלדה או האלומיניום שמהם בנויים ראש המנוע או הבלוק שלו, ובתוכו מוזרם נוזל הקירור. בתוך כדי מעבר באזורים החמים של המנוע סופח הנוזל את החום ומסלק אותו משם.
עכשיו תחשבו על נקודות חלודה קטנות שמצטברות בתוך החריר הזה, או על אבנית שמתיישבת שם וסותמת את מעבר הנוזל. ההמשך ידוע: חלק מן המנוע מתחמם מאוד, מתעוות ואולי אף נסדק – וההמשך נקרא שיפוץ מנוע או החלפת מנוע.

הסיבה פשוטה: נוזל קירור מאבד עם הזמן את תכונותיו הכימיות בכלל ובעיקר את אלה שמונעות קורוזיה, וזה אומר שגם אם הרכב לא מתחמם עלולות להיווצר סתימות במעברי נוזל פנימיים וכתוצאה מכך התחממות שגורמת לנזקים לא הפיכים.

חברת הכימיקלים BASF, היא בין היצרניות הגדולות בעולם לנוזלי קירור ולא צריך לחשוד בה בהיעדר אינטרסנטיות. ובכל זאת כדאי להקשיב לחברים שם שטוענים שאורך החיים המומלץ של התוספים שמרכיבים את נוזל הקירור נע בין שנתיים למקסימום 5 שנים, תלוי בסוג הנוזל, תנאי השימוש ורכיבי מערכת הקירור.

חשוב לזכור גם שמזג האוויר בישראל חם במיוחד ומערכת הקירור עובדת קשה, לכן למי שנוהג בתנאים מאומצים במיוחד כמו באזורים חמים, במהירויות גבוהות או כאשר המנוע מתאמץ (למשל בכבישים הרריים) – כדאי להחליף נוזל קירור במרווחי זמן קצרים יותר.

במה להשתמש?

נוזלי קירור לא אמורים להיות יקרים ובכל מקרה חשוב להקפיד על שימוש בנוזל שמתאים לתקן שקבעה יצרנית הרכב.

קיימות שלוש "משפחות" של נוזלי קירור למנועי רכב והן נבדלות זו מזו בצבע שלהן: ירוק, אדמדם או צהבהב. ההבדלים בין שלוש המשפחות נובעים מסוג החומרים נוגדי־קורוזיה שהם מכילים, באורך החיים שלהם וחשוב מכל: בהתאמה לתקן הספציפי שקבעה יצרנית הרכב.

נוזל קירור ירוק, יש מי שיכנו אותו "דור ישן" גם אם הוא מיוצר בסטנדרטים גבוהים על ידי יצרנית מובילה – נקרא IAT (Inorganic Acid Technology): והתוספים שבתוכו מבוססים על סיליקטים, פוספטים ובורטים.

משך החיים המומלץ בנוזל כזה הוא עד שלוש שנים או עד 50,000 קילומטרים ונעשה בו שימוש בעיקר בכלי רכב ישנים יחסית, שיוצרו עד לשנות ה־2000 (אבל גם בכלי רכב חדשים יותר). נוזל זה לא תואם, בדרך כלל, למערכות קירור מתקדמות או למנועים מאלומיניום.

נוזל קירור אדום (או אדמדם) נקרא (OAT – Organic Acid Technology) והתוספים שבתוכו מבוססים על חומצות אורגניות ללא סיליקטים או פוספטים. נוזל זה מתאים לרוב כלי הרכב שנמכרו בישראל בעשור האחרון.
משך החיים המומלץ עם נוזל כזה הוא כ־5 שנים או עד 150,000 קילומטרים ולמרות זאת אבל כדאי לשקול להחליף אותו כל 3 שנים, הוא נחשב "ידידותי" למנועי אלומיניום ומתאים לשימוש במערכות קירור מתקדמות.
חשוב מאוד שלא לערבב בין נוזל קירור אדום לנוזל ירוק מפני שזה עלול ליצור בוצה שתגרום לנזק למשאבת המים או למעברי נוזל.

נוזל קירור צהוב הוא נוזל שנרקח מלכתחילה כ"טכנולוגיה היברידית" שמשלבת את שתי הטכנולוגיות הקודמות והוא נקרא (HOAT – Hybrid OAT). בנוזל הזה יש שילוב מרכיבים של חומצות אורגניות עם סיליקטים.
משך החיים המומלץ לנוזל הזה הוא כ־5 שנים או עד 250,000 קילומטרים – אבל גם כאן – ההמלצה שלנו היא לא להמתין את כל התקופה הזאת ולהקדים להחליף את הנוזל.

נדגיש שוב: תמיד יש להשתמש בנוזל הקירור שהומלץ על ידי יצרנית הרכב (מופיע בספר הרכב או על פקק מיכל העיבוי). שימוש בנוזל לא מתאים, או ערבוב ביניהם, עלול להזיק.

החלפת נוזל קירור ותקלות נפוצות

כאשר מחליפים נוזל קירור חשוב להקפיד לשטוף היטב את כל הצנרת ומעברי הנוזל, ובכלל זה את הרדיאטור, מיכל העיבוי ובלוק המנוע. תהליך השטיפה של המערכת (flush) מבוצע תוך שימוש בחומר ייעודי, ולאחר מילוי הנוזל החדש יש לרוקן בועות אוויר באמצעות פתיחת פקק אוורור.

רוב התקלות של מערכת הקירור נגרמות בגלל כשל של משאבת המים, פגיעה פיזית במקרן ("רדיאטור") או סתימה של מעברי מים, והסימפטומים הנפוצים לתקלות כאלה יכולים להיות התחממות מנוע פתאומית, סימני קורוזיה סביב הרדיאטור, התרמוסטט או משאבת המים, צבע עכור של הנוזל או – הנפוץ ביותר: ירידה חוזרת ונשנית של מפלס נוזל הקירור.

במקרים כאלה אין להסתפק בהוספת נוזל קירור אלא לבדוק באופן דחוף ולאתר את מקור הבעיה. לעיתים מדובר בנזילה ממיכל העיבוי או אחד הצינורות, זאת עלולה להיות תקלה במשאבת המים ובמקרים חמורים – סדק בראש המנוע.

לכן – חשוב לדעת שנוזל קירור הוא מרכיב קריטי ולא סתם "נוזל שפשוט ממלאים כשחסר". הקפדה על מפלס נכון והחלפת נוזל אחת לשלוש שנים תאריך את חיי המנוע ותמנע תקלות חמורות.

לקריאה נוספת:

האם אפשר למלא מים רגילים במערכת הקירור במקום נוזל קירור?

מהי הדרך הנכונה ללטש ולחדש פנסי רכב?

האם אפשר וכדאי להשבית את פונקציית Start+Stop ברכב, וכיצד לעשות זאת?

The post מתי החלפת את נוזל הקירור ברכב שלך? appeared first on TheCar.

אם קיימת נזילה ממערכת הקירור ורוצים להמשיך לנסוע כדי להגיע למוסך אפשר למלא מים רגילים במקום נוזל קירור. זה פחות או יותר המצב היחיד שבו כדאי למלא מים במערכת הקירור, ובכל מצב אחר חשוב להקפיד שימוש בנוזל קירור איכותי.

התשובה המלאה

מערכת הקירור ברכב סופחת חום מן המנוע ומונעת ממנו להתחמם לטמפרטורות שעלולות לגרום לנזק. במנועי בעירה משולבים מעברי נוזל סביב בלוק המנוע והצילינדרים וסביב ראש המנוע, ונוזל שעובר דרכם סופח חום ומוליך אותו אל מצנן ("רדיאטור") שבו הוא מקורר.

מים רגילים ("מי ברז") מכילים מינרלים ומשקעים שעלולים להצטבר בתוך מערכת הקירור של הרכב ולגרום לסתימות של מעברי נוזל, ולעומת זאת נוזל קירור מכיל כימיקלים שמסייעים לו לספוח חום בדרך יעילה יותר, לצמצם אפשרות למשקעים וסתימות ולמנוע חלודה ("קורוזיה"). הכימיקלים גם מעלים את נקודת הקיפאון של הנוזל, וזה חשוב בחורף.

בלית ברירה אפשר להשתמש במים למשך זמן קצר במקום נוזל קירור, אבל לאורך זמן זה עלול לגרום לנזקים ובכל מקרה פוגע ביעילות של מערכת הקירור.

אגב – נוזל הקירור מאוד רעיל ולכן חשוב להרחיק אותו מהישג ידיהם של ילדים.

לקריאה נוספת:

קרוב לקצה: מה כבר יכול לקרות אם מתדלקים רק אחרי שנדלקת נורית דלק?

האם אפשר למלא דלק באוקטן 98 במקום אוקטן 95?

הרכב כמעט ולא נוסע. האם זה מזיק לו?

The post האם אפשר למלא מים רגילים במערכת הקירור במקום נוזל קירור? appeared first on TheCar.

איך זה עובד, מה עלול להשתבש?

מבחינה פיזיקלית מנוע בעירה פנימית הוא יצור די מטופש, מפני שכדי לפעול ביעילות מרבית הוא זקוק מצד אחד לטמפרטורות עבודה גבוהות ומצד שני לטמפרטורות נמוכות. לצורך זה הוא מבעיר דלק בלחץ ובחום גבוהים במיוחד, ובה בשעה משקיע אנרגיה בקירור חלקים שעלולים להתעוות, להיסדק או להתפוצץ.

מערכת קירור כוללת נוזל קירור, מיכל התעבות, משאבה, צנרת פנימית, צנרת חיצונית, מקרן חום ("רדיאטור"), מאוורר חזק, מד חום, שסתומים וחיישנים. אחת ההסתעפויות של המערכת מוליכה אל רדיאטור קטן שנמצא בתוך מערכת האוורור/מיזוג של המכונית, וזו מספקת בחורף אוויר חם לתוך תא הנוסעים. כל כשל של אחד הרכיבים האלה פוגע בתפקוד מערכת הקירור וזה יגרום לזינוק של חום המנוע ולנזקים שתוארו.

נוזל קירור אוסף אנרגיה (חום) מתוך המנוע ומשחרר אותה בתוך הרדיאטור בדרך פשוטה מאד: הוא זורם דרך מסבך צינורות מתכת שמתוכנן כך שיתקבל שטח פנים גדול ככל האפשר, בשעה שמאוורר חזק מזרים אוויר על חלקם החיצוני ושואב משם את החום. מערכת הקירור פועלת בתנאי חום ולחץ, והיא בנויה ממתכות שונות וחלקי גומי שמתבלים עם הזמן. שימוש בנוזל קירור לא איכותי, או חלילה במים רגילים, מותיר בתוכה משקעים, ואלה סותמים את מעברי המים.

סימני מצוקה

מערכת הקירור היא מערכת סגורה, כלומר שנוזל הקירור אמור להישאר בתוכה באותה כמות מהרגע שהוא הוכנס לתוכה ועד להחלפתו. ירידה במפלס הנוזל מעידה על דליפה במערכת הזאת, וחשוב לטפל בה באופן מיידי. רדיאטור, צנרת ומשאבת מים יכולים לשרוד שנים ללא בעיות, אבל חשוב להיות קשובים וערניים לשלושה תסמינים נפוצים שמעידים על בעיה. סימן האזהרה הברור ביותר הוא ירידה של מפלס נוזל הקירור או – חמור יותר – "שלולית" של נוזל קירור מתחת לרכב. נוזל קירור איכותי צבוע בדרך כלל בירוק, צהוב או אדום, וכאשר נתקלים ברטיבות מתחת לרכב (למשל במקום שבו הוא חנה או חונה) צריך לוודא אם מדובר בנוזל קירור או במי עיבוי ממיזוג האוויר (ואז אין בעיה). אם נתקלים בשלולית "צבעונית", או במה שנראה כמו מים עם חלודה או שמן – זה סימן ברור לדליפה שצריך לטפל בה באופן מיידי.

נוזל הקירור מוזן לתוך "מיכל התעבות" שמטרתו לאפשר ללחצים להיצבר כאשר המערכת חמה, לכן חשוב להשאיר בו חלל אוויר. מיכל זה בנוי מפלסטיק שקוף למחצה עם סימונים ברורים לגובה נוזל מרבי ומינימלי. כאשר המנוע קר צריך לוודא שמפלס הנוזל נמצא בין הסימונים, ובמידת הצורך להוסיף נוזל קירור. עדיף לבדוק את מפלס הנוזל לפחות אחת לחודש.

סימן אזהרה שני הוא התחממות יתר של המנוע, ואם מד החום ("טרמוסט") תקין אפשר לזהות אותה במד החום על לוח המחוונים. טבעי שמד החום יצביע על טמפרטורות נמוכות בתחילת נסיעה עם מנוע קר וטמפרטורות גבוהות יותר כעבור מספר דקות, וטבעי שהמחוג ינוע כלפי מטה בטווח סביר כאשר הרדיאטור נכנס לפעולה. יחד עם זאת – חשוב שהמחוג יימצא כל הזמן בטווח הנורמלי ומתחת לאזור האדום, וכדאי לשים לב למיקום ולתנועה שלו.

כאשר מאיצים במהירות, או כאשר עומדים זמן רב בפקק, טבעי שחום המנוע יעלה ושהמאוורר ייכנס לפעולה, אבל דווקא בנסיעה מהירה ממושכת צריך לצפות שהמחוג יימצא בנקודה אופטימלית בטווח התקין, מכיוון שהרדיאטור מקבל זרם אוויר חיצוני. אם המחוג מזנק מהר כלפי מעלה מיד לאחר התנעה, ונותר במיקום גבוה בתוך או סמוך לטווח האדום – קיימת סבירות גבוהה לתקלה ברדיאטור או במאוורר, בטרמוסטט, או אפילו במשאבת המים.

סימן אזהרה שלישי וחמור מכל הוא כאשר מחוג מד החום כלל לא מטפס ולא מגיב – וזה מעיד על תקלה בטרמוסטט, במשאבת המים, או – חמור מכל: על כך שכל המים נזלו החוצה מן המערכת והטרמוסטט לא מקבל כל קריאה. במצב כזה חשוב לבדוק מיידית את מצב מיכל ההתעבות.

דליפה או סתימה

אחת התקלות הנפוצות, כאמור, היא אובדן נוזל קירור, לרוב בגלל סדק ברדיאטור או במיכל העיבוי, או בגלל קרע באחד מצינורות הגומי או במחברים שלהם, או בגלל כשל של משאבת המים. אם הדליפה קלה אפשר יהיה לזהות את קיומה על-ידי בדיקה קבועה של מפלס נוזל הקירור במיכל ההתעבות, אבל לא תמיד יהיה קל לאתר את המקור שלה. כדי לבדוק את הבעיה צריך לבצע בדיקת לחץ במוסך, וזאת בדיקה פשוטה שנועדה לאתר דליפות מן המערכת.

כאשר רדיאטור מתיישן, בעיקר אם זה רדיאטור מאיכות ירודה, נוצרת חלודה בתוך מסבך הצנרת שלו, והיא מונעת בתוך הרדיאטור עד שהיא נתקעת באזור שסותם את זרימת הנוזל. עד גבול מסוים אפשר לנקות את הרדיאטור, אבל מעבר לכך, ובעיקר אם מתחילות להיווצר נזילות, צריך להחליף אותו.

במכוניות ישנות יותר קיימת גישה ישירה לרדיאטור, עם פקק ייעודי, אבל ברוב המכוניות המודרניות קשה להגיע לשם והממשק היחיד של הנהג הוא דרך מיכל ההתעבות. בכל מקרה, כל התעסקות עם מערכת כזאת – למעט במצב חרום – חייבת להתבצע כשהמנוע קר. חשוב להיזהר מנוזל קירור רותח שעלול לפרוץ ולגרום לכוויות קשות או לפגיעה בעיניים. כאשר קיימת גישה ישירה לרדיאטור אפשר לבדוק את זרימת נוזל הקירור בתוכו, אבל רק לאחר שהמנוע התקרר ונח ללא פעולה לפחות במשך שלוש שעות.

לאחר שהמנוע התקרר פותחים את הפקק של הרדיאטור, מתניעים את המנוע, ומאירים באמצעות פנס חזק לתוך הרדיאטור. לאחר שהמנוע פועל למשך שתיים או שלוש דקות אמור הטרמוסטט לפתוח את מעבר הנוזל וצריכה להיראות זרימה בתוך הרדיאטור. כאמור, ברוב המכוניות המודרניות אין גישה ישירה לרדיאטור אבל אפשר לראות את מצב נוזל הקירור במיכל ההתעבות. אם הנוזל נראה עכור, בגווני חלודה או שמן, או אם הזרימה נראית לא אחידה – כנראה שהרדיאטור סתום וצריך לנקות או להחליף אותו.

בדיקה שאפשר לבצע רק במכוניות שבהן יש גישה סבירה לרדיאטור היא מישוש וחיפוש "נקודות קרות". לאחר נסיעה מכבים את המנוע (זהירות, הוא חם!), פותחים את מכסה המנוע ומקשיבים. אם נשמע צליל מזכיר רתיחה – כנראה שישנם בתוך הרדיאטור אזורים חסומים. לאחר מכן מעבירים בזהירות יד במרחק קטן מן הרשת החיצונית של הרדיאטור – אבל נזהרים שלא לגעת בה, ובעיקר בחלקו העליון. אם נראה שהחום לא אחיד, וישנם אזורים יותר חמים ופחות חמים – ישנה סבירות גדולה שהרדיאטור סתום.

החדשות הטובות הן שרדיאטור סתום לא בהכרח חייב החלפה, ואם אין בו סדקים או דליפות אפשר פשוט לנקות אותו. לצורך זה – כאשר המנוע קר – פותחים את הפקק העליון (או את מיכל העיבוי) ואת החיבור התחתון של הרדיאטור, ומזרימים מים מצינור גינה מלמעלה למטה. בשלב ראשון אמורים לצאת מים עכורים שנראים כמו מרק חלודה, ולאחר כמה דקות אמורים לצאת מים צלולים. בשלב זה צריך לאפשר לכל המים לצאת, לחבר מחדש את הצינור התחתון ולמלא נוזל קירור למערכת. אם שטיפה לא פתרה את הבעיה – חייבים להחליף רדיאטור.

משאבת מים, טרמוסטט

משאבת המים מזרימה את נוזל הקירור, והיא מופעלת ישירות על-ידי המנוע או באמצעות "רצועת האביזרים" שלו. משאבה עלולה לקרוס כתוצאה מבלאי, או בגלל פגיעה ברצועת האביזרים או התעקמות של ציר או מיסב ("פולי"). במקרים רבים אפשר יהיה לזהות נזילת נוזל קירור ממקום סמוך למנוע עצמו, או לשמוע רעש חריג מן המנוע. ברוב המקרים – כפי שתואר קודם – הסימן למשאבת מים פגומה יהיה חוסר סדירות של טמפרטורת המנוע.

יש משאבות שבנויות משני חלקים עיקריים וביניהם יש אטם שמתבלה עם הזמן, ובכל מקרה יש במשאבות אטם או אטמים שאחד מהם עלול לכשול. אפשר לשפץ משאבה, לקנות משאבה משופצת או לקנות משאבה חדשה – אבל כמעט תמיד נדרש פירוק של לא מעט חלקים כדי להגיע ולהחליף משאבה ולכן זה תיקון שצריך לבצע במוסך מורשה.

רדיאטור מערכת אוורור

כאמור, אחת ההסתעפויות של מערכת הקירור היא אל רדיאטור קטן שממוקם לרוב בחלקו האחורי של הדאשבורד, מתחת לשמשה הקדמית. עם הזמן עלול להיווצר סדק שיגרום לנזילת נוזל קירור, והוא עלול לנזול דרך תא הנוסעים או ישירות לתא המנוע. ברוב המקרים אפשר לסתום את הצנרת שמוליכה לרדיאטור הזה ולהשקיע זמן ברכישת רדיאטור מפירוק או מחו"ל, מפני שהתיקון לא דחוף ופער המחירים עשוי להיות גדול.

צינורות

כאמור, צנרת הגומי היא אחת מנקודות התורפה של המערכת, מפני שהגומי מתבלה, מתייבש ונסדק עם הזמן ועם החשיפה המתמדת לחום. צינורות מקוריים עלולים להיות יקרים ללא כל פרופורציה לעלות הייצור שלהם, ואפשר להשיג צינורות תואמים או מאד דומים במחירים שפויים. חשוב להקפיד על התאמה מרבית של צינור לייעוד המקורי שלו (מבחינת אורך, עובי, וחיבור להסתעפויות שונות.

The post חם לך? גם למנוע חם: כך תזהו ותתקנו תקלות במערכת הקירור appeared first on TheCar.