מקור בחו"ל שלח אלינו את מה שנחזה להיות כמו מסמך פנימי אותנטי של חברת רנו מחודש פברואר 2016. במסמך, שמוכתר בכותרת "סודי" ונכתב בו שמטרתו להניע את מקבלי ההחלטות לפעולה – מודגשת מסקנה שמבוססת על בדיקות מעבדה: הסיבה לכשל המנועים הוא תכנון לקוי שלהם, ולא פעולה שננקטה או לא בוצעה על-ידי המשתמשים ברכב.

המסמך מתאר תוצאות בדיקות שנערכו בעשרה מנועי H5F כושלים שנבדקו על-ידי רנו ברבעון האחרון של שנת 2015. מדובר במנועי טורבו-בנזין בנפח 1.2 ליטר שתוכננו על-ידי רנו בשנים 2008-2012 ויוצרו על-ידיהם משנת 2012 ועד לשנת 2016. אצלנו, בישראל, הם מניעים מכוניות מתוצרת רנו, ניסאן ודאצ'יה שהאחרונות שבהן עלו על הכבישים שלנו בשנת 2018.

לקריאה נוספת:

מנועי ה-1.2 ליטר המתפגרים של רנו ניסאן ודאצ'יה: קואליציה בינלאומית של עורכי דין תילחם במנהלי רנו באופן אישי

בתחילת המסמך נכתב שהמטרה שלו היא "הפצת תוצאות הבדיקה", מן הסתם אל רשימת תפוצה רלבנטית של מקבלי ההחלטות בחברת רנו, כאשר "הציפייה" מן המסמך הזה, כך נכתב, היא "התחשבות במסקנות" שלו.
במסמך מתוארת האנליזה שבוצעה בעשרה מנועים שככל הנראה הוחלפו בכלי רכב של לקוחות על-ידי היצרנית במסגרת אחריות היצרן. תיאור הממצאים כולל בין השאר היתוך של שסתום אחד בכל מנוע, משקעים על שסתומים רבים וסימני היתוך נוספים על בוכנות, ומתוך הממצאים מתואר באופן תמציתי וברור מנגנון הכשל שהוביל לקטסטרופה ולהרס המנועים.

מסקנת הדוח: מנגנון הכשל נובע מתכנון לקוי ו"לא נמצאה אף סיבה אחרת", כלומר, למשל, שלא מדובר בבעיית תחזוקה.

מנגנון הכשל, או "שרשרת סיבתית אמיתית" בלשון המסמך, מתאר "חוסר דחיסה בצילינדר" שהוביל ל"איטום שסתום פליטה גרוע" וכן ל"היתוך שסתומים ותושבת שסתום של שסתומי יניקה" שהוביל ל"מעבר בוצה/פיח בין התושבת לשסתום הפליטה" שגרם ל"אובדן הידוק השסתום" (ואטימה – ג.מ.) ומכאן ל"מעבר זרימת חום בין התושבת לשסתום" ול"התכת שסתום הפליטה" ול"אובדן כוח מנוע".

תחת הסעיף "סיכום והערות" נכתב כך: "במסגרת ניתוחי M011 H5F ברבעון הרביעי של 2015 מצאנו עלייה במקרים של התכת שסתום פליטה. הקילומטראז' של כלי הרכב נע בין 26,009 ל 70,999 ק"מ… בדיקת המנועים העלתה את הדברים הבאים: התכה של שסתום פליטה אחד בלבד לכל מנוע, (השסתום עצמו) שונה ממנוע אחד למשנהו, נוכחות משקעים על "פטריית" שסתומי היניקה, אין בעיה של סיבוב שסתומים, מוטות שסתומי הפליטה (במצב) ירוד במיוחד כולל בשסתומים סמוכים, נמצאו מכתשים קטנים (על "פטריית השסתום")".

בהמשך מצורפת הערה חשובה: "לא נרשמו תלונות של לקוחות על צריכת שמן בקשר לכשל זה" – ובפירוש שלנו – לקוחות לא הספיקו להבין שקיימת "בריחת שמן" והם גם לא קיבלו על כך כל התראה חזותית בלוח השעונים.
בבדיקת מעבדה שמצורפת לדוח נכתב שמדובר בתוצאות חריגות ביחס לקילומטראז' הנמוך של המנועים, וש"לא ניתן לשלול צריכת שמן בעת פעולת היניקה". בהמשך נכתב: "עבור כל המנועים שנבדקו… (נמצאה) צריכת שמן חריגה".

חובת הזהירות

חשוב להדגיש: המקור שממנו קיבלנו את המסמך נחשב בעינינו לאמין מאד אבל באופן טבעי הוא לא יכול לגלות לנו כיצד התגלגל אליו המסמך ומה רמת המהימנות שלו. התחושה שלנו היא שמדובר במסמך אותנטי, בין השאר מפני שבשלב זה – כאשר הנושא נמצא תחת חקירה פלילית בצרפת, לאף אחד אין אינטרס להפיץ מסמכים מזויפים.

יחד עם זאת, חשוב להדגיש ולזכור שמדובר במסמך מודלף ולא בפרסום רשמי של רשות חקירה, וכך גם צריך להתייחס אליו.

בהנחה שזה מסמך אותנטי מדובר ב"אקדח מעשן" עם פוטנציאל הפללה משמעותי, וזה קצה חוט חשוב עבור כל מי שיחקור ברצינות את רנו. יש בו שמות של מי שחיבר את המסמך ושל מי שקיבל אותו (השמות הושחרו על ידינו למען הזהירות אך הם מופיעים במסמך המקורי) ומכאן קצרה הדרך לבדוק את תהליך קבלת ההחלטות בתוך מסדרונות הנהלת רנו.

מרגע שמנגנון הכשל ברור הפעולה הסבירה של כל חברה צריכה להיות ראשית לכל לקיחת אחריות אחורה וטיפול בכל מי שכבר נפגע מן הכשל, "עצירת הדימום" – כלומר מניעת נזקים נוספים מכל מי שעלול לחוות את הכשל בטווח הזמן המיידי, וטיפול קדימה כדי למנוע נזקים, ובעיקר סיכון, מכל מי שעלול להינזק בעתיד.

הפעולה הוודאית היחידה שבוצעה על-ידי רנו היא הפסקת הייצור של המנוע הפגום הזה בשנת 2016, אם כי החברה המשיכה למכור את המכוניות שכבר יוצרו, ואצלנו בישראל הן נמכרו כאמור גם בשנת 2018. פעולה שלא בוצעה על-ידי רנו ויש לה היבט פלילי – היא שליחת אזהרה לבעלי הרכב מפני האפשרות של כשל במנוע. אשמה פלילית, ובוודאי מוסרית, תתקיים אם יוכח שמנהלים בחברה ידעו שלקוחות שלהם עלולים להיתקע באמצע כביש מהיר ולסכן את חייהם ואת חיי משתמשי הדרך האחרים אבל לא פעלו כדי למנוע את הסיכון הזה.

פעולה פשוטה נוספת שלא בוצעה היא הארכת אחריות למנועים, והמשמעות הכלכלית שלה פשוטה: רנו גרמה ללקוחות שלה לשלם על טעות שלה.

בהנחה שהחקירה הפלילית בצרפת תבוצע ללא מורא וללא משוא פנים סביר שקצה החוט שנחשף במסמך הזה יוביל אל מסמכים נוספים ותכתובות נוספות, וצריך לקוות שאם היו מנהלים שסיכנו ביודעין את משתמשי הדרך הם יועמדו לדין.

בהקשר הישראלי – מסמך זה מחזק את הצורך בהתערבות פעילה, לשם שינוי, של משרד התחבורה הישראלי במטרה לחייב את רנו לבצע קריאה לתיקון של כל המנועים הפגומים.

אם אתם הבעלים של מכונית שבה מותקן מנוע TCe 1.2 ונתקלתם בבעיה דומה – כתבו אלינו ל: editor.thecar@gmail.com.

The post האקדח המעשן: מסמך סודי פנימי של רנו מוכיח שכבר בשנת 2015 הם ידעו שמנוע ה-1.2 ליטר שלהם דפוק appeared first on TheCar.

הקואליציה מוקמת על-ידי עורכי הדין הצרפתים אשר אך לאחרונה הגישו תלונה פלילית כנגד מנהלי רנו ובה הם מואשמים ברשלנות שעלולה לעלות בחיי אדם. קודם לכן הגישו אותם עורכי דין תביעה ייצוגית כנגד רנו בצרפת בשם קרוב ל-2,000 נפגעים. עורכי הדין מקווים שההתארגנות הבינלאומית, על גבי פלטפורמה משפטית שמופעלת בפעם הראשונה, תסייע להבאת עדויות של נפגעים ממדינות שונות באירופה, ובמידה רבה תפעל כנגד יתרון הביתיות של רנו – חברה שנמצאת בבעלות חלקית של ממשלת צרפת ומעסיקה באופן ישיר ועקיף מאות אלפי עובדים צרפתים.

עבור מאות הנפגעים בישראל, ואולי אפילו אלפים, מדובר בבשורות עם משמעות מעורבת. מצד אחד – מהלך בינלאומי כזה עשוי סוף סוף לאלץ את רנו לקחת אחריות, במיוחד מפני שהוא מתמקד במישור האחריות האישית, הערכית והפלילית של מנהלי החברה ולא רק במישור הכלכלי.

על אף המשמעות הכלכלית הכבדה – רנו יכולה הייתה לקחת אחריות כבר לפני שנים ולמנוע מעצמה את הבושה, אלא שמנהליה בחרו להתעלם מנפגעי התקלה וכך יצרו סיכון לחיי אלפים מלקוחותיהם בדרכים. כעת עשויים המנהלים להידרש לשלם על כך מחיר אישי.

מצד שני, אין אף תסריט שבו רנו יכולה להרשות לעצמה להתפשר באופן שמועיל ללקוחות הישראלים של רנו, ניסאן ודאצ'יה מבלי שפשרה כזאת תשפיע על מצבה בצרפת ובשאר המדינות שבהן נמכרו מנועים כאלה. כפי שפרסמנו כאן, עורכי הדין דוד מזרחי, פינחס מיכאל אור וד"ר אלעד אופיר – אשר מנהלים תובענה ייצוגית בישראל כנגד רנו, ניסאן ודאצ'יה – הונחו על-ידי בית המשפט לנהל משא ומתן עם עורכי הדין שמייצגים את שלוש היצרניות ואת היבואנית שלהן לישראל, חברת קרסו מוטורס. לנוכח ההתפתחויות בצרפת נראה שעד שיושג שם הסדר שיסתום את הגולל על-פני אפשרות של תביעות נוספות – לקוחות ישראלים ייאלצו להמתין להתרחשויות מעבר לים ולקבל את אותו הסדר שיתקבל שם בסופו של דבר.

אגב, התרומה הישראלית לכל נפגעי הפרשה באירופה נובעת מכך שאצלנו – בזכות השיטה המשפטית שנהוגה כאן ובחסותה, הוגשה התובענה הייצוגית הרבה לפני התביעה בצרפת, ובמסגרתה נחשפו עובדות חשובות רבות שנוגעות לכשל הסדרתי.

אחריות תאגידית

אנחנו ב-TheCar מסקרים מזה כשלוש שנים את פרשת הכשל הסדרתי במנועי הטורבו-בנזין בנפח 1.2 ליטר שפותחו על-ידי רנו, ועד היום נאספו אצלנו יותר מ-500 פניות של בעלי רנו, ניסאן ודאצ'יה, ותיעוד של מאות נפגעים ששילמו סכומים חמש ספרתיים לתיקון תקלות שונות – החל מהחלפת רכיבים כושלים וכלה בהחלפה של מנועים שלמים. חלק מן המתלוננים נאלצו להחליף מנוע יותר מפעם אחת.

מנוע הטורבו-בנזין בנפח 1.2 ליטר פותח על-ידי רנו בין דצמבר 2008 לפברואר 2012 ונכנס לייצור בצרפת בחודש אוקטובר 2012 תחת שם הקוד H5Ft והשם המסחרי TCE 1.2. לאחר מכן הוכנס מנוע זה לייצור על-ידי ניסאן בבריטניה תחת שם הקוד HRA2 והשם המסחרי Dig-T. ייצור המנוע הסתיים ביולי 2016, אבל עוד הרבה קודם לכן, ולכל המאוחר בתחילת חודש יוני 2015, אנשי רנו וניסאן הבינו שקיים כשל תכנוני במנוע וניסו להתגבר עליו באמצעות עדכוני תוכנה.

מנועי הטורבו-בנזין בנפח 1.2 ליטר תוכננו לספק שלוש רמות הספק (100, 115 ו-120 כוחות סוס) והם הותקנו אצל רנו בדגמי קפצ'ור, קליאו דור 4, קדג'אר, קנגו דור 2, מגאן בדורות 3 ו-4, סניק דור 3 וב-גרנד סניק בדורות 3 ו-4.

אצל דאצ'יה הם הותקנו בדור הראשון והשני של דאסטר ובדור הקודם של דוקר ושל לודג'י, ואילו אצל ניסאן הם הותקנו בעיקר בקשקאי ובג'וק. על פי נתוני קבוצת רנו, נכון לספטמבר 2022, החברה יצרה יותר מ-400,000 מנועים כאלה, ולמספר זה יש להוסיף את מאות אלפי המנועים שניסאן יצרה בבריטניה. כל המנועים – גם אלה שיוצרו בצרפת וגם אלה שיוצרו באנגליה – סובלים מאותן בעיות וזה מעיד על כשל בתכנון ולאו דווקא בייצור.

מנגנון הכשל במנועים אלה נגרם כאשר שמן המנוע נשרף באופן מוגזם בתוך חלל הצילינדרים והמנוע פועל למשך זמן מה ללא שימון מספיק. פעולה כזאת יכולה לגרום לנזק למערכות שונות במנוע עצמו (מערכת תזמון, בוכנות, צילינדרים וכיוצ"ב) ובמערכות פריפריאליות כמו מגדש הטורבו. ברוב המקרים הנזק אינו הפיך וכדי לתקן אותו נדרשת החלפת חלקים במנוע או המנוע כולו.

חשוב להדגיש: "כשל סדרתי" מוגדר ככשל שקיים לפחות ב-1% מסדרת הייצור, והמשמעות היא שרוב המנועים יעברו חיים שלמים בלי שתתגלה בהם בעיה, אבל אין לדעת אם, מתי, ואצל מי כן תתגלה תקלה.

כפי שפרסמנו כאן, לפני כחודש הוגשה בצרפת תביעה פלילית כנגד רנו ומנהליה, והיא מונחת על שולחנו של התובע הכללי בעיר נאנט. בתלונה נטען שמנהלי רנו הטעו את לקוחותיהם "הטעיה בנסיבות מחמירות" לפי חוק הצרכנות הצרפתי, ביצעו "פרקטיקות מסחריות מטעות" לפי אותו חוק, ביצעו הונאה (לפי חוק העונשין הצרפתי), ואף "סיכנו את הזולת" לפי אותו החוק.

באמצעות ההליך הפלילי בכלל, ובפרט לפי סעיף 145 לחוק סדר הדין האזרחי הצרפתי, התובעים רוצים שבית המשפט ייאלץ את רנו "לבקש מבעל דין את כל המידע (עובדות, מעשים, מסמכים וכו') הרלוונטי ליישוב סכסוך, גם אם יסודות אלה אינם לטובתה". עורכי הדין הצרפתים זכו בהישג ראשון כאשר נשיא בית המשפט של ורסאי הורה לרנו להעביר לרשותם מסמכים רבים (ובפרט דוחות ביקורת איכות) שיכולים לשפוך אור על המועד שבו הצרפתים למדו לראשונה על הכשל הסדרתי ועל היקפו. אלא שרנו ערערה על החלטה זאת של בית הדין של ורסאי ועיכבה אותו, ופסק הדין בערעור שלה צפוי להתקבל לפני סוף השנה.

לתובע הצרפתי נותרו כעת חודשיים כדי לפרסם את החלטתו והוא יכול לדחות את התלונה, ליזום חקירה שבמסגרתה ייבחנו העובדות, למנות שופט חוקר לנוכח המורכבות של הפרשה והצורך בשיתוף פעולה בינלאומי, או – אם הוא סבור שנצברו בידיו די ראיות – להגיש תביעה כנגד רנו באופן מיידי בבית המשפט הפלילי.

גם אם התובע ידחה את התלונה עדיין פתוחה הדרך להשיג מינוי של שופט חוקר וזאת באמצעות תלונה מנומקת לרשות ייעודית בצרפת. אם הדברים יתגלגלו לבית המשפט הפלילי צפויים ההליכים בתיק לארוך לפחות 24 חודשים עד לפסיקה וקביעת פיצוי כלכלי ללקוחות.

שיתוף פעולה חוצה גבולות

התובעים בצרפת נמצאים תחת הכוונתם ושליטתם של הממונים עליהם, כלומר תחת סמכות שר המשפטים שהוא דמות פוליטית. כאמור – ממשלת צרפת היא גם בעלת מניות מיעוט ברנו, וגם בעלת עניין בחוסנה של חברה צרפתית שמעסיקה עשרות אלפי עובדים באופן ישיר ומאות אלפים באופן עקיף.

עורכי הדין הצרפתים טוענים שכאשר מתרחשת תקלה במנוע 1.2 ליטר – ולמעשה כאשר הכשל הסדרתי בא לידי ביטוי – קבוצת רנו לא פועלת כפי שאפשר היה לצפות ממי שיודע שייצר מוצר פגום. במקום לדאוג ללקוחות שלה, טוענים התובעים, היא עושה כל שביכולתה כדי להתנער מאחריות ולייחס את התקלה לאופן התחזוקה שבוצעה בידי הלקוחות או לאופן הנהיגה שלהם. כך, אגב, נטען גם בתובענה הייצוגית שהוגשה בישראל כנגד רנו, ניסאן ודאצ'יה.

עורכי הדין הצרפתים מבקשים כעת להרחיב את מעגל העדים (ובעקיפין – התובעים) בהליכים האזרחיים והפלילים גם אל בעלי רכב ממדינות נוספות באירופה, באיחוד ומחוצה לו, ולהרחיב אותם גם כנגד ניסאן. בהקשר הזה יש לומר שבעקבות ה'ברקזיט' ויציאת בריטניה מן האיחוד האירופאי קשה יותר לצרפתים לפעול כנגד ניסאן, שמקום מושבה בסנדרלנד, בריטניה. עבורנו בישראל זאת בעיה מפני שאחוז ניכר מבין הנפגעים הישראלים הם בעלי ניסאן קשקאי.

רנו ודאצ'יה מכרו את המנועים הלקויים שלהן בכ-28 מדינות אירופאיות, וברובן לא נהוגה שיטה משפטית שמאפשרת תובענות ייצוגיות. הפלטפורמה המשפטית שמוקמת כעת נועדה להרחיב את המאבק המשפטי כנגד רנו אל מדינות שלא מושפעות מאינטרסים צרפתים פנימיים, ולדברי יוזמי הפלטפורמה הקונסורציום הזה יחבר יחד את תיק הממצאים ואת הטיעונים המשפטיים גם ברמת המדינה וגם ברמת האיחוד האירופאי (לא כל המדינות חברות באיחוד).

ההליך שנבחר מאפשר להפגיש כל התובעים – ללא קשר ללאום שלהם – בפני בית משפט אחד ב"מקום העסקים העיקרי של קבוצת רנו", כלומר בית המשפט של נאנטר, ולשאוף "לקבוע גם את אשמתה וגם את אחריותה של הקבוצה, וכתוצאה מכך פיצוי מלא בגין הנזק שנגרם (לבעלי הרכב)".

חלוקת התפקידים בקבוצה הזאת מטילה על עורכי הדין הצרפתים לנהל את ההליך בצרפת בשם כל המבקשים בעוד שבכל אחת מן המדינות ינהלו עורכי דין מקומיים את הממשקים מול נפגעים, והכל בהתאם לסטנדרטים משפטיים שנקבעו לעניינים כאלה על-ידי נציבות האיחוד האירופאי. הפלטפורמה הצרפתית תנהל את העברת המידע לעורכי הדין במדינות השונות ומהם, במטרה להשיג פיצוי מרבי לכל הנפגעים.

ומה אצלנו, בישראל?

כאמור, עצם הפעילות המשפטית כנגד רנו בעולם צפויה "לסנדל" את המגעים בישראל, אבל מצד שני ייתכן שהיא תאיץ את רנו להתעורר ו"לעשות את הדבר הנכון": לקחת אחריות על הכשל, לטפל בכל הלקוחות שסובלים כרגע מתקלה ולפצות את מי שניזוקו בגללה.

תיאורטית ייתכן גם ערוץ פעולה נוסף עבור ישראלים, שהוא הפעלת לחץ על משרד התחבורה באופן שייאלץ את רנו לבצע קריאה לתיקון של כל המכוניות הרלבנטיות שנמכרו בארץ. הניסיון מול קבוצת הנפגעים הישראלית לא מעודד: אל הדיון היחיד שנערך בבית המשפט בנושא התובענה הייצוגית הגיע רק נפגע אחד מתוך מאות, לכן יהיה מפתיע (לטובה) אם תתארגן קבוצת נפגעים ותבצע פעולות אקטיביות מול רנו, ניסאן ודאצ'יה בישראל.

מעבר לעניין האישי של נפגעים ישראלים בפרשה הזאת, החשיבות המשמעותית ביותר שלה בהקשר של תעשיית הרכב נובעת מכך שזאת התארגנות משפטית ראשונה בהיסטוריה על-גבי פלטפורמה רב לאומית שממוקדת בתביעה כלפי יצרנית רכב.

אם אתם הבעלים של מכונית שבה מותקן מנוע TCe 1.2 ונתקלתם בבעיה דומה – כתבו אלינו ל: editor.thecar@gmail.com.

לקריאה נוספת, הסיקור שלנו עד כה:

תביעה ייצוגית נגד רנו וניסאן: מנועי ה-1.2 ליטר זוללים שמן ונהרסים

פרשת המנועים הפגומים של רנו, ניסאן ודאצ'יה: טחנות הצדק טוחנות לאט ומנועים ממשיכים להתפגר

מנועים של רנו, ניסאן ודאצ'יה נהרסים בגלל כשל סדרתי. לקוחות בישראל משלמים אלפי שקלים והבעיות לא נגמרות

המנועים הפגומים של רנו, ניסאן ודאצ'יה: מדריך לנפגעים

המנועים הפגומים של רנו ניסאן ודאצ'יה: האם מוכרי מכוניות עוברים על החוק וכיצד להיפטר ממשומשת מקולקלת?

מנועי ה-1.2 ליטר הכושלים של רנו ניסאן ודאצ'יה: תביעה ייצוגית גם בצרפת

מנועי ה-1.2 ליטר המתפגרים של רנו, ניסאן ודאצ'יה: הולכים לגישור?

תלונה פלילית כנגד רנו בצרפת בגלל מנועי ה-1.2 ליטר המתפגרים

The post מנועי ה-1.2 ליטר המתפגרים של רנו ניסאן ודאצ'יה: קואליציה בינלאומית של עורכי דין תילחם במנהלי רנו באופן אישי appeared first on TheCar.

התקדמות משמעותית, אם בכלל, תושג לאחר שהנתבעות – יצרניות הרכב רנו, ניסאן ודאצי'ה, והיבואנית שלהן לישראל, חברת קרסו מוטורס – יגישו כתבי הגנה שמהם, בפעם הראשונה, נוכל ללמוד כיצד הן מתייחסות באופן ענייני לכשל הסדרתי הזה.

במהלך השנה וחצי האחרונות התקבלו במערכת TheCar יותר מ-300 פניות של בעלי רנו, דאצ'יה, ובעיקר ניסאן, אשר סובלים מן הבעיה, ורבים מהם נאלצו כבר להחליף או לתקן מנועים (אחדים יותר מפעם אחת) או מערכות תזמון. רוב הנפגעים פנו אל מחלקת השירות של היבואנית בבקשה שהיצרניות ייקחו אחריות על תיקון התקלות – אך ההתייחסות המקובלת אליהם נעה בין התנערות מוחלטת לבין נכונות להשתתפות בעלויות התיקון בתמורה לחתימה על מסמך "קבלת מחווה מסחרית מהיבואן" – שהמשמעות שלו היא ויתור על כל פיצוי עתידי שאולי יגיע להם.

במדריך זה ריכזנו תשובות לשאלות שונות שנשאלנו על-ידי חלק מן הפונים אלינו בתקווה שהוא ישמש את כלל הנפגעים, ועל אף שהוא עוסק באופן ייחודי בכשל סדרתי במנועי רנו (שהותקנו גם בניסאן ובדאצ'יה) – רוב התשובות רלבנטיות גם לבעלי כלי רכב מתוצרת של כל היצרניות אשר נפגעו או ייפגעו בעתיד מתקלות סדרתיות ברכבם.

• מה הבעיה?

כשל בתכנון או בייצור של מנועי טורבו-בנזין בנפח 1.2 ליטר שיוצרו על-ידי רנו בין השנים 2012-2016 והותקנו בדגמים שונים של רנו, ניסאן, דאצ'יה ומרצדס (חלקן נמכרו בישראל עד לשנת 2018) גורם לצריכה מוגברת של שמן מנוע, לפעמים עד כדי ליטר שמן ל-1,000 קילומטרים. כתוצאה מכך מנועים מגיעים למצב שבו הם פועלים ללא שימון מספיק וזה גורם לנזקים סופניים למערכות תזמון שסתומים, לשסתומים ולבוכנות, ובסופו של דבר להרס כולל של המנוע.

במקרים הקלים ביותר נדרשים חלק מבעלי הרכב – בעיקר מי שנוסעים בנסיעות קצרות יחסית עם הרבה עצירות – להוסיף כמויות גדולות של שמן במהלך תקופת השימוש ברכב, ובמקרים קשים הם נדרשים לתיקונים והחלפת מנוע שעולים בין כמה אלפי שקלים ועד כ-20,000 שקלים או יותר.

• מה זה "כשל סדרתי" ברכב?

כשל סדרתי הוא תופעה שבה מוצר או רכיב פגומים כבר בעת הייצור או כושלים במהלך השימוש באחוזים לא סבירים, ובעקבות זאת נדרש תיקון או החלפה של הרכיב הפגום. כשל סדרתי יכול להיגרם, בין השאר, בגלל תכנון לא טוב של חלק או של מערכת, או בגלל שימוש בחומרים לא מתאימים או לא איכותיים, או בגלל תקלה נקודתית או מערכתית בתהליך הייצור של מערכת או של מכונית.

כמעט כל רכיב במכונית מגיע בסופו של דבר לסוף חייו, ואף רכיב לא אמור לשרוד לנצח, ולכן ההגדרה המדויקת של "כשל סדרתי" אינה מדעית אלא תלויה בגיל המכונית, בסבירות לתקלה מאותו סוג ובמה שמקובל אצל יצרניות אחרות. כל הכשלים והתקלות במכונית חדשה אמורים להיות מכוסים במסגרת אחריות היצרנית למשך 2-7 שנים מיום הרכישה שלה (8 שנים בסוללות לרכב חשמלי) – למעט חלקים שמתבלים כמו צמיגים, מצברים וכיוצ"ב.
ההתייחסות המקובלת לכשל סדרתי ככזה היא כאשר מתגלה תקלה או כשל ביותר מ-2% מסדרת הייצור.

• מה הקשר בין "כשל סדרתי" ל"ריקול"?

"ריקול" הוא השם המקובל ל"קריאה לתיקון", כלומר תהליך שמבוצע על-ידי יצרנית או ספקית של מוצר שבמסגרתו היא אוספת מוצרים פגומים שנמכרו על ידה ומעניקה פיצוי ללקוחות. היות שמכוניות הן מוצר מורכב מאד יש הרבה יותר סיכוי שמתי שהוא יתגלה "כשל סדרתי" מאשר שלא יתגלה כזה, ומכיוון שזה מוצר יקר – התיקון מבוצע בדרך כלל על-ידי הזמנת הלקוחות למוסך, או בשעה שמכונית מגיעה לטיפול שוטף. תיקון במסגרת קריאה לתיקון מבוצע בישראל על-ידי היבואניות על-חשבון היצרניות.

• "ריקול" הוא עניין בטיחותי?

לא לכל כשל סדרתי יש משמעויות בטיחותיות מיידיות, למרות שבמכוניות עלולות רבות מן התקלות להתפתח למצבים תאונתיים על הכביש. למשל – אם מתגלה הרכבה לא נכונה של אטם של חלון גג ("גג שמש") תיגרם מן הסתם חדירת מים לרכב אך זאת לא תסכן את התנועה. לעומת זאת, אם יש כשל במערכת הצתה הוא עלול לגרום לכיבוי מנוע בתוך כדי נסיעה, וזה כבר פחות נוח.

"קריאות לתיקון", לכן, נחלקות לקריאות בטיחותיות – לצורך זה קיים תהליך מוסדר ברוב מדינות העולם שבמסגרתו חייבות יצרניות הרכב לדווח על הפגם לרשויות (אבל חלקן לא תמיד מקפידות לעשות את זה), ולקריאות לא בטיחותיות. תיקונים סדרתיים לא בטיחותיים מבוצעים לרוב "מתחת לרדאר" באמצעו הוראות שירות פנימיות של יצרניות הרכב.

למיטב דעתנו המקצועית – הפגם במנועי ה-1.2 ליטר הוא גבולי וככל הנראה לא דורש דיווח לרשויות וביצוע קריאה לתיקון בטיחותית, וזאת למרות שבמצבים שונים בהחלט עלולים להתפתח מצבים תאונתיים – למשל אם מנוע כושל במהלך נסיעה ללא כל התרעה (לנו דווח על מספר מקרים כאלה).

• מי אחראי לתיקון כשל סדרתי?

אצל רוב יצרניות הרכב וספקיות המשנה שלהם עובדים מנהלים אחראים שלא לוקחים סיכונים מיותרים, אבל לא תמיד זה המצב. מן העבר ידועות לנו פרשיות כמו הסתרת תקלות סדרתיות במיצובישי (לאחר שזו נחשפה ביצעו שני מנהלים בחברה התאבדות, ואחרים נשפטו למאסר) ואצל ג'נרל מוטורס (במה שכונה "פרשת סוויצ'גייט"), וידועה כמובן הפרשה החמורה מבין כל אלה שנחשפו: פרשת כריות האוויר הקטלניות מתוצרת 'טקאטה' שהביאה לקריאה לתיקון הגדולה בהיסטוריה של תעשיית הרכב.

העניין הוא שיחסי הכוחות בין יצרנית הרכב לרשויות וללקוחות אינם שוויוניים: יצרנית הרכב היא ארגון מסחרי שפועל למטרת רווח, ומידע נאסף אצלה בלבד באמצעות תלונות של לקוחות וביצוע תיקונים במסגרת אחריות. אם מסתבר שכשל סדרתי עלול לגרום למוות או פציעה – מנהלים שהיו בסוד העניינים חשופים להליכים פליליים ולתביעות כספיות כבדות וכך גם הארגונים עצמם. אבל אם לכשל אין משמעות בטיחותית – הסיכון העיקרי לארגון הוא נזק כספי ניכר במקרה של הפסד בתובענות ייצוגיות כמו גם פגיעה במוניטין האמינות.

התשובה התיאורטית, לכן, היא שיצרנית הרכב אחראית לטפל בכשלים סדרתיים ולשאת במלוא עלויות התיקון שלהם, אבל "באמת של החיים" יש יצרניות שמבצעות "ניהול סיכונים" ומשתדלות להתעלם מתקלות סדרתיות כדי לחסוך לעצמן הרבה כסף. כאשר לוקחים כדוגמא את הכשל הסדרתי במנועי רנו, ומכפילים 2,500 אירו בכמה מאות אלפי מנועים – מאליו ברור שעל המאזניים מונח סכום משמעותי מאד עבור היצרנית.

מה שמכעיס במיוחד בישראל זה שהרשויות שלנו (בעיקר משרדי התחבורה והתמ"ס) לא דואגות כלל לאינטרסים של בעלי הרכב הישראלים. כתוצאה מכך כמעט שלא קיים סיכון כלכלי או פלילי ליצרניות ואחדות מהן מחליטות שלא לקחת אחריות. כך נוצרו מצבים שבהם יצרניות רכב ביצעו קריאות לתיקון – אפילו בטיחותיות – במדינות שונות בעולם אבל לא בישראל, ועד היום אף אחת מהן לא נפגעה מכך כלכלית.

• איך מטפלים בכשל סדרתי?

קריאות לתיקון בעלות אופי בטיחותי מבוצעות במסגרת Safety recall – "קריאה לתיקון בטיחותית". יצרנית הרכב מודיעה על התקלה לרשויות (בישראל באמצעות היבואניות, במדינות אחרות באופן ישיר) ואלה פועלות כדי לאתר את כלי הרכב שכלולים בסדרה שבה קיים הכשל ולהודיע על כך לבעלי הרכב. אלה מתבקשים להגיע לרשת השירות ושם מטופלות המכוניות בהתאם להנחיות היצרנית ועל חשבונה.

תיקונים של כשלים סדרתיים שאינם בטיחותיים מבוצעים באמצעות "עלוני שירות" (TSB): יצרנית הרכב מפיצה למערך השירות שלה מסמך שמתאר את התקלה ואת אופן הטיפול בה, וכאשר מכונית נכנסת לטיפול תקופתי אמורה להופיע במחשב הניהול של המוסך התראה והנחיה לביצוע תיקון. התוצאה היא שכלי רכב שמטופלים במוסכי הרשת זוכים לתיקון על-חשבון יצרנית הרכב, אבל מי שמטפל במוסכים שלא קשורים לרשת של היצרנית עלולים לשלם מכיסם על כשלים שנגרמו בגלל פגם סדרתי.

• מה אפשר לעשות?

בעלי מכוניות מתוצרת רנו, ניסאן ודאצ'יה שיוצרו בין השנים 2012-2018 ומונעים באמצעות מנועי הטורבו-בנזין בנפח 1.2 ליטר חייבים – ראשית לכל – לנקוט בזהירות מונעת ולבצע בדיקות תכופות של מפלס השמן במנוע שלהם. ללא קשר לפתרון ארוך הטווח של התקלה – מי שלא יקפיד לוודא שלא חסר שמן במנוע שלו ייקלע למצב שאפשר להימנע ממנו, וחבל.

ראוי היה שיצרניות הרכב הרלבנטיות היו מפיצות הנחיה כזאת לכלל הלקוחות שלהן, אבל לא סביר שזה יקרה מפני שתהיה בכך הודאה בקיום הכשל, לכן ההמלצה שלנו היא – כאמור – לנקוט בזהירות מונעת.

מי שכבר נפגע צריך – למען הסדר וההגינות – לאפשר ליצרניות, באמצעות היבואנית, לטפל בתקלה שלו, ורצוי מאד לתעד את המגעים עם מחלקת השירות למקרה שבעתיד יעלה הצורך לתבוע תביעה כספית. היצרניות יכולות להציע כל הצעה שנראית להן – החל מכיסוי מלא של עלויות התיקון וכלה בהתעלמות מוחלטת, אבל כפי שיוסבר בהמשך – גם אם מוצע תיקון על חשבון היצרנית צריך לשים לב לנוסח ההסכם שנחתם לצורך זה בין הלקוח ליבואנית.

במקביל כדאי לפנות למוסכי מכונאות מורשי משרד התחבורה שאינם "מוסכי יבואן", כלומר כאלה שלא כלולים ברשת השירות של קרסו מוטורס. חלק מן הפונים אלינו שלחו לנו תיעוד של תיקונים שבוצעו במוסכים כאלה תמורת סכומים נמוכים יותר מן הסכום שנדרש מהם ברשת השירות של היבואנית גם אחרי שהוצעה להם "מחווה מסחרית".

• מה זאת "מחווה מסחרית"?

יבואנית יכולה להציע ללקוח "מחווה מסחרית" שזה, בעצם, ביטוי שנועד לכסות אותה מבחינה משפטית בסגנון של "אנחנו לא חייבים כלום אבל רצינו להיות נחמדים". במקרים כאלה מוצעת לרוב הנחה ממחיר המחירון של היבואנית, אבל לא תמיד זה מייצג "נחמדות" אמיתית. בהתחשב בכך שמתח הרווחים של יבואנית על חלקים שהיא מוכרת יכול לנוע בין 50% ל-400% או יותר – הרי שהנחה של 50-60% ממחיר המחירון יכולה לפעמים להותיר בידי היבואנית רווח על תיקון שאמור היה להיות מבוצע ממילא על-חשבון היצרנית.

השיקול של הלקוח, במקרה כזה, צריך להיות מסחרי: מה הפער בין עלות התיקון אצל היבואנית אחרי ה"הנחה" לבין תיקון במוסך מורשה משרד תחבורה שאינו מוסך רשת.

• להיזהר מ"עיזים"

חברת קרסו מוטורס פועלת לכאורה באופן לא הגון כלפי חלק מן הלקוחות שלה כאשר היא מחתימה אותם על כתב "מחווה מסחרית". באחד המקרים, למשל, התבקש לקוח לתחום על נוסח שכלל את הדברים הבאים: "בכפוף לביצוע המחווה המסחרית מצד קרסו… אני מתחייב ומסכים לסילוק סופי ומלא של כל הדרישות והטענות ו/או התביעות שלי ו/או מי מטעמי שעניינם הרכב ו/או מנוע הרכב ו/או תיבת ההילוכים ו/או כל הוצאה ישירה או עקיפה או נזק אשר נגרמו לי…".

לקוח כזה עלול שלא לדעת שלרנו וניסאן יש גם תקלה סדרתית אחרת, בתיבות הילוכים, והיא לא קשורה לכשל הסדרתי של המנועים. שאלנו את אנשי קרסו מוטורס מה הקשר בין תיקון תקלה סדרתית אחת ברכב (מנוע) לבין תקלה סדרתית אחרת שידועה להם (תיבת הילוכים), ומדוע נעשה ניסיון לשלול מלקוח בעורמה זכויות בנושא שייתכן שהוא כלל לא מודע למשמעותו?

גם שאלה זאת – כמו כל השאלות האחרות ששאלנו ובקשותינו לתגובה – לא נענו.

• מה זאת "תביעה ייצוגית"?

עורכי הדין דוד מזרחי, פינחס מיכאל אור וד"ר אלעד אופיר הגישו תובענה ייצוגית בשם קבוצת הנפגעים הרלבנטית ובה הם מבקשים מבית המשפט, לאחר שיכיר בתובענה כייצוגית, לחייב את היצרניות והיבואנית לפרסם "קריאת שירות" בישראל ולספק לנפגעים בדיקה, תיקונים, החלפות וטיפולים ככל שיידרשו בכלי הרכב, להחזיר להם כספים ששולמו תמורת תיקונים בעבר, ולפצות אותם על כל הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהכשל. בנוסף מבקשים התובעים לפצות את בעלי הרכב על ירידת הערך שנגרמה, וכל על הוצאות עבור טיפולים, איתור תקלות, תיקונים וחלפים, רכישת שמן מנוע מעבר למקובל (עקב צריכת השמן המוגברת) ותמורת בזבוז זמן וכסף שנדרשו כדי להגיע בכל פעם למוסכים השונים כמו גם בגין "עוגמת הנפש שנגרמה עקב רכישת רכב פגום ותקול, אובדן ההנאה מהרכב בשל כך והחשש בשל סכנת הבטיחות".

בית המשפט מתבקש להורות ליצרניות וליבואנית להחליף או לתקן על חשבונן את כל המנועים הפגומים שמותקנים בכלי הרכב של חברי הקבוצה, ולהציג בפני בית המשפט "תכנית מעשית לתיקון התקלות והנזקים". בנוסף מבקשים התובעים שבית המשפט יחייב את היצרניות והיבואנית להעניק 10 שנות אחריות לכלי הרכב או אחריות שתכסה לפחות 200,000 קילומטרים מיום אישור התובענה, וזאת גם למנועים מקוריים וגם לכאלה שהוחלפו או תוקנו.

תובענה ייצוגית, ככלל, מתאימה כדי לפצות או לטפל במספר רב של תובעים שלכולם נגרם אותו סוג של נזק – ובדרך כלל ישנם שלושה תרחישים לאחר שתביעה כזאת מוגשת: בית המשפט יכול לדחות תביעה ייצוגית, הוא יכול לקבל אותה ולחייב את הנתבעים לפצות את הלקוחות בהתאם לתביעה או בדרך אחרת, או שהוא יכול לשלוח את הצדדים להתדיינות שתסתכם בפשרה שתאושר על-ידי בית המשפט.

להמתין לתביעה? לתבוע לבד?

עבור בעל רכב שנאלץ לשלם מכיסו 10,000 שקלים תמורת שיפוץ מנוע – תביעה ייצוגית היא לא המוצא היחיד. היות שמדובר בכשל סדרתי וקיים לא מעט תיעוד לגביו מן הארץ ומחו"ל – אפשר לתבוע את הנזק גם במסגרת תביעה קטנה וגם במסגרת תביעה כספית רגילה לבית משפט השלום. אבל יש בעיה: אדם שהחליט להגיש מראש תביעה עצמאית בעצם הוציא את עצמו מן הקבוצה הייצוגית ואם הוא מפסיד "לגופו של הליך" (כלומר שההליך לא נמחק בלי שהייתה הכרעה שיפוטית) – הוא מאבד (למעשה "ממצה") את עילת התביעה שלו והוא לא יוכל להיכלל בתביעה הייצוגית או לקבל פיצוי אם ייפסק כזה בעתיד. היתרון של תביעה כזאת הוא שאין צורך להמתין עד לסיום ההליך בתביעה הייצוגית. ההבדל בין תביעה קטנה לבין תביעה בבית משפט השלום הוא עלות הייצוג וההבנה המשפטית שנדרשת: בתביעה קטנה לא מעורבים עורכי דין והתובע חייב להבין איך לנהל את ההליך (לא מסובך, אבל דורש התעסקות), ואילו לתביעה בבית משפט השלום יש עלויות של ייצוג משפטי שעלולות לחול על התובע.

• קניתי מכונית משומשת עם תקלה. יש את מי לתבוע?

בכך עסקנו בהרחבה בכתבה שפרסמנו בשבוע שעבר, וגם בצד ההפוך של אותה שאלה: האם ללקוח פרטי שמודע לתקלה מותר למכור את המכונית שלו מבלי ליידע את הקונה אודותיה (רמז: לא). ככלל – מי שקנה מכונית משומשת עם תקלה, ויכול להוכיח שהמוכר הסתיר ממנו פרטים מהותיים אודות מצבה – זכאי לביטול לעסקה ולהשבת כספו.

לקריאה נוספת:

פרשת המנועים הפגומים של רנו, ניסאן ודאצ'יה: טחנות הצדק טוחנות לאט ומנועים ממשיכים להתפגר

יש לכם שאלות נוספות שתרצו להוסיף למדריך זה? כתבו לנו אל: editor.thecar@gmail.com

The post המנועים הפגומים של רנו, ניסאן ודאצ'יה: מדריך לנפגעים appeared first on TheCar.

מי שנאלצים לשאת לבדם בעול הכבד הם בעלי הרכב, והם נדרשים כעת לשאלה מוסרית וחוקית לא קלה: מה לעשות כאשר רוצים למכור מכונית עם תקלה ידועה? האם חייבים ליידע את הקונה אודותיה או שמותר להסתיר את המידע הזה? התשובה לשאלה זאת פועלת גם לכיוון ההפוך, וכדי לא להחזיק אתכם במתח נאמר כבר כאן ועכשיו שכל מי שקנה מכונית פגומה מסוחר או מחברת סחר ברכב, אך גם מלקוח פרטי, יכול לתבוע את נזקיו. חובת הגילוי הנאות חלה לכאורה לא רק על מי שמוכר רכב אלא גם על מי שמטפל בו, ולכן גם מוסכי רשת של היבואנית אשר מסתירים מידע אודות פגם ידוע עוברים לכאורה על החוק, ועל כך בהמשך הדברים.

בכתבה זאת לא נעסוק כמעט בצד הטכני והמכאני מפני שהוא פורט בהרחבה בכתבות קודמות שלנו בנושא זה. מהות התקלה ברורה וידועה היטב גם לנתבעות בתביעה הייצוגית: יצרנית הרכב רנו, שייצרה את המנועים, ויצרניות הרכב ניסאן ודאצי'ה שהתקינו אותם במבחר דגמים שלהן. גם היבואנית והמפיצה של שלוש היצרניות – חברת קרסו מוטורס – מודעת היטב לתקלה ובהיותה חברה בורסאית אף פרסמה כחוק את דבר התביעה כנגדה. ויודגש: התופעה מתקיימת בכל דגמי רנו, ניסאן ודאצ'יה שבהם הותקנו מנועי 1.2 ליטר כאלה. אצלנו במערכת TheCar, למשל, הדגם שלגביו נצבר מספר התלונות הגדול ביותר עד כה הוא ניסאן קשקאי.

לקריאה נוספת: 

מנועים של רנו, ניסאן ודאצ'יה נהרסים בגלל כשל סדרתי. לקוחות בישראל משלמים אלפי שקלים והבעיות לא נגמרות

פרשת המנועים הפגומים של רנו, ניסאן ודאצ'יה: טחנות הצדק טוחנות לאט ומנועים ממשיכים להתפגר

באופן טבעי, רבות מן המכוניות שיוצרו בין השנים 2012 ל-2016, ומיעוטן נמכר בישראל גם בשנים 2017 ו-2018, החליפו כבר לפחות יד אחת, לפעמים גם יותר. חלק מאלה נמכרו, ואף נמכרות כעת, באמצעות חברות טרייד-אין וסחר ברכב – ובהן גם חברות ששייכות באופן ישיר או עקיף לקרסו מוטורס. מייעוץ משפטי שקיבלנו עולה שמי שקנה מכונית משומשת מחברה לסחר ברכב, או אף מלקוח פרטי, ונפגע מן הכשל הסדרתי – יכול לתבוע את המוכר ולדרוש את ביטול העסקה כמו גם פיצוי כספי. לצורך זה עליו להוכיח שהמוכר ידע אודות התקלה, או אמור היה לדעת לגביה, וזאת לא בהכרח משימה מסובכת.

מנגנון הכשל ופצצות הזמן

כאמור, בכתבה זאת לא נתעמק יתר על המידה בכשל עצמו, אבל באופן הכללי ביותר נאמר שבגלל טעות תכנון או פגם יצור יש למנועים אלה נטייה לצריכה גבוהה מאד של שמן מנוע, עד כדי ליטר שמן בכל 1,000 קילומטרים. לאחר שמנוע מאבד את רוב השמן – וזה עלול לקרות גם בתוך ימים ספורים לאחר שהרכב יצא מטיפול תקופתי, מתחילים להיגרם נזקים מכאניים שונים למערכת התזמון, לשסתומים, לצילינדרים ולבוכנות – ובסופו של דבר המנוע כושל וחייבים להחליף אותו או לבצע "אוברול".

ישנם בעלי רכב שנתקלו בתופעה כעבור 30,000 קילומטרים או פחות ויש מי שגמאו כבר יותר מ-100,000 קילומטרים ללא כל בעיה. אבל לאחר מאות תלונות שהתקבלו אצלנו, ואלפי תלונות שפורסמו באירופה, ברור מאליו שמדובר בכשל סדרתי ובתקלה לא שכיחה בתעשיית הרכב. ברור לנו שגם מי שטרם נתקל בבעיה הזאת לא מחוסן מפניה והיא עלולה להתרחש במכוניתו. היצרניות אמנם ביצעו עדכון תוכנה שאמור לצמצם את הסיכון, אבל בעולם פורסמו עדויות לפיהן גם מנועים כאלה כשלו. בישראל נמכרו כמה עשרות אלפי מכוניות עם מנועי 1.2 ליטר כאלה והבעיה, ככל הידוע, התגלתה כבר בכמה אלפים מהם. מבין שאר כלי הרכב חלק עברו תאונות משביתות ואחרים נוסעים כרגיל מבלי שנתגלתה בהם תקלה, אבל כל עוד שהיצרנית מסרבת לספק לרוכשים "רשת ביטחון" כלשהי חייב כל קונה לקחת בחשבון שהוא חשוף לנזק כלכלי לא קל אם וכאשר המנוע של מכוניתו יתקלקל.

בשנת 2008 נחקק בישראל "חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות)", ויש בו שני אלמנטים רלבנטיים לפרשת המנועים התקולים של רנו. ראשית, מרגע שאדם רכש רכב משומש הוא זכאי לפנות אל רשת השירות של היבואנית או אל כל מוסך שבו טופל הרכב, ולדרוש לקבל את כל המידע אודות טיפולים קודמים שבוצעו ברכב. עיון בהיסטוריית הטיפולים יגלה אם הרכב "סבל" מבעיות שקשורות במחסור בשמן ושמא תוקנו תקלות מנוע, ויודגש שתיקון אינו שווה ערך ל"חיסון": לנו ידוע על מקרים שבהם גם מנועים שתוקנו או הוחלפו סבלו פעם נוספת מאותן בעיות.

האלמנט החשוב השני בחוק מכירת רכב משומש מחייב את העוסקים בסחר ברכב למסור לקונה טופס גילוי נאות שבו מפורטים פרטים רלוונטיים לעסקה, ובכלל זה גם מידע אודות תקלות מהותיות ברכב. לכאורה, כל חברה רצינית לסחר ברכב משומש אמורה להכיר את הבעיה הייחודית למנועי ה-1.2 ליטר של רנו, ניסאן ודאצי'ה, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר באחת החברות בקבוצת קרסו מוטורס. סוחרים ברכב משומש אשר מוסרים לרוכשים מידע חלקי או מוטעה צפויים לא רק לביטול העסקה ולהשבת כספם של הרוכשים – אלא חשופים גם לקנס הקבוע בחוק. די להוכיח שסוחר הרכב ידע, או אמור היה לדעת, על התקלה הסדרתית כדי לשכנע את בית המשפט לבטל את העסקה ולחייב את המוכר בפיצוי. אגב, מספיק שסוחר רכב לא מסר ללקוח טופס גילוי נאות חתום כדין כדי להביא לביטול עסקה, והסוחר חשוף לתביעות ולקנסות.

ככלל, עיקרון מהותי במשפט הישראלי הוא "חובת תום הלב", וסוחר רכב (או לקוח פרטי) שמסתיר במכוון ליקויים מהותיים מפר חובה זאת באופן בוטה. לעניין זה קבע בית המשפט העליון שהטעיה יכולה להיות "במעשה", כלומר כאשר מציגים בפני הקונה פרטים שגויים (למשל: "אף פעם לא שמענו שיש בעיות במנועי 1.2 ליטר") או "במחדל", כלומר כאשר למוכר ידוע (או צריך היה להיות ידוע) שהרכב סובל מבעיה מהותית ולמרות זאת הוא לא מגלה את זה באופן יזום לקונה. "חוק מכירת רכב משומש" אמנם מנוסח באופן שמדגיש בעיקר אי גילוי בנושאים כמו תאונות, קילומטראז' ובעלויות קודמות, אבל הפסיקה מאשרת שהכוונה היא גם לליקויים מכאניים משמעותיים ובהם תקלות במנוע או בתיבת הילוכים.

נדגיש שוב: בעלים פרטי שמוכר רכב עם תקלה חייב ליידע באופן יזום את הקונה אודות מצב הרכב ואסור לו להתעלם מכך. לכן, כדי להגן על עצמו מפני תביעות עתידיות חשוב שמוכר רכב יחתים את הקונה על טופס הגילוי הנאות (שאותו אפשר להוריד כאן) וכך הקונה לא יוכל לטעון בעתיד שלא גילו לו שקיימת בעיה.

ככל שמדובר בסוחרי רכב – חובת הגילוי הנאות שחלה עליהם נחשבת ל"מוגברת", וזאת מעצם העובדה שעיסוקם בסחר ברכב. אם סוחר רכב לא יוכל להציג בפני בית משפט טופס גילוי נאות שעליו חתום לקוח – ובו נכתב במפורש שהסוחר יידע את הלקוח אודות בעיה קיימת במנועי ה-1.2 ליטר (או אפשרות לבעיה כזאת) – סיכוי סביר שבית המשפט יפסוק שהמחיר ששולם תמורת הרכב לא שיקלל את התקלה. אגב חשוב: גם אם המוכר יוכל להציג בפני בית המשפט טופס של מכון בדיקה שמוכיח שהמנוע היה תקין בעת הבדיקה – זה לא פוטר אותו מחובת הגילוי היזום של תקלה ידועה.

הגנת הצרכן

חוק רלבנטי נוסף לעניין המנועים הפגומים הוא "חוק הגנת הצרכן" שבו נקבע שעוסק חייב לגלות לצרכן "כל פגם או איכות נחותה או תכונה אחרת הידועים לו, המפחיתים באופן משמעותי מערכו של הנכס". כאשר לקוח תמים רוכש רכב משומש ולא זוכה לגילוי נאות הוא יכול לתבוע את המוכר גם מתוקף חוק זה. אגב, כלל זה חל גם על מוכר פרטי שמוכר מכונית תקולה לקונה תמים.

בהמשך השבוע נפרסם כאן מדריך לבעלי רנו, ניסאן ודאצ'יה ובו נסכם עבורם מה כדאי להם לעשות וכיצד לטפל בתקלות במנועים, אך ראוי להקדים כבר כעת ולומר שאצלנו התקבלו תלונות של לקוחות שטוענים שהם לא זכו לגילוי נאות מצד חלק מן המוסכים ברשת השירות של היבואנית. לטענתם, לאחר שהתגלתה במנוע שלהם תקלה והם פנו אל מוסכים של רנו, ניסאן או דאצ'יה כדי לטפל בה – נטען בפניהם שתקלה סדרתית כזאת "לא קיימת" ושהם נדרשים לשאת בעצמם במלוא עלות התיקון.

על-פניו, ובהתאם לייעוץ משפטי שקיבלנו, אם אכן נציגים של קרסו מוטורס – בין אם ביחידות הטריד-אין ובין אם בחטיבת השירות של החברה – לא מעדכנים לקוחות אודות עצם הקיום של תקלה הם גורמים לכאורה להטעיית לקוחות בהתאם לנוסח "חוק הגנת הצרכן". בחוק זה נקבע, בין השאר, "איסור הטעיה": "לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה – העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן – הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו עניינים אלה כמהותיים בעסקה: הטיב, המהות, הכמות והסוג של נכס או שירות".

פנינו אל קרסו מוטורס עם מספר שאלות בנושא ובין השאר שאלנו מדוע לא נמסרה לכל נציגי המכירות והשירות בקבוצה הנחיה כתובה עם הסבר מניח את הדעת שלהם ללקוחות אודות מהות התקלה במנועי ה-1.2 ליטר ואודות ההשלכות האפשריות שלה עליהם בעתיד, וזאת כדי שלכל הפחות הם יתנהלו תוך גילוי נאות וב"ידיים נקיות". נכון למועד פרסום כתבה זאת לא קיבלנו כל תשובה לשאלה זאת, כמו גם לכל השאלות הנוספות שנשאלו. עד כה לא נמסרה לנו גם אף תגובה אודות הפרשה בכללותה מעבר לתגובות כלליות שנמסרו לנו בכתבות קודמות.

אז מה עושים?

אם אתם בעלים של מכונית מתוצרת רנו, ניסאן או דאצ'יה עם מנוע טורבו-בנזין בנפח 1.2 ליטר שיוצר בין השנים 2012-2016 (ובכלל זה גם מכוניות שנמכרו בישראל עד לשנת 2018) עדיף שבשעת מכירת הרכב תחתמו בפני הקונה על טופס גילוי נאות שבו תציינו כל פרט מהותי בקשר למצב המכונית. חשוב לשמור על העתק של טופס זה, בחתימת ידו של הקונה, כדי למנוע תביעות עתידיות כנגדכם. אם אתם הבעלים של מכונית כזאת וידוע לכם על בעיה – עדיף שלא לקחת סיכון ולא כדאי להסתיר אותה מפני רוכש תמים, פשוט מכיוון שרוב הסיכויים שזה יחזור אליכם כבומרנג עם תביעה כספית כבדה.

לכל מי שקנה מכונית משומשת עם מנוע 1.2 ליטר ונתקל בבעיה מומלץ לפנות ראשית לכל אל המוסך המטפל ולדרוש לקבל את היסטוריית הטיפולים ברכב. המוסך, כאמור, חייב לספק לכם את המידע הזה מתוקף החוק. אם בתיעוד שקיבלתם יש אזכור לצריכת שמן מוגברת ו/או לתיקונים או בדיקות שקשורים במנוע ונובעים ממחסור בשמן – אפשר לפנות אל מוכר הרכב ולדרוש את ביטול העסקה ואת השבת סכום הרכישה או חלק ממנו (בהתאם למשך השימוש לאחר הרכישה).

נכון להיום לא ידוע עדיין כיצד תתגלגל התביעה הייצוגית שהוגשה בארץ נגד היצרניות והיבואנית, אבל בסבירות רבה מאד – אם היא תתקבל ותושג בה הכרעה לטובת התובעים – כל מי שנגרם לו נזק יהיה זכאי לפיצוי כלשהו בין אם קנה את המכונית כחדשה מן היבואן או כיד שניה מאדם פרטי או מחברת סחר ברכב. עד אז – אין סיבה שמי שנפגע וזקוק לסעד מיידי יישא בעצמו ולבדו במלוא גובה הנזק.

אגב, באופן עקרוני, כל מי שרכש מחברת סחר ברכב מכונית עם מנוע בנפח 1.2 ליטר מן הסדרה הפגומה, ולא קיבל גילוי נאות בעת הרכישה, יכול לדרוש את ביטול העסקה וזאת אפילו אם עד היום לא נגרמו לו נזקים. עקרונית, בעל רכב כזה עלול להיפגע לא רק בגלל ירידת ערך מואצת אלא גם מפני שבעתיד הוא עלול לסבול מאותה תקלה.

בכתבה הבאה, כאמור, נפרסם מדריך מפורט שמסביר לכל בעלי הרכב שנפגעו כיצד עליהם לנהוג ומה הם יכולים לעשות. עד אז, אם יש שאלות שלא נענו כאן או בכתבות הקודמות אפשר להפנות אותן בדוא"ל אל: editor.thecar@gmail.

The post המנועים הפגומים של רנו ניסאן ודאצ'יה: האם מוכרי מכוניות עוברים על החוק וכיצד להיפטר ממשומשת מקולקלת? appeared first on TheCar.