המחלקה של אנדורי עוסקת בעיקר באוטומטיזציה של רחפנים לפעולות מסחריות, למשל בבדיקת עמידות מבנית של גשרים ובמופעי חוצות מרהיבים כמו זה שפתח את אולימפיידת בייג'ין או בסופרבול האחרון. את החזון שלו לשמיים מלאים במכוניות הוא מסביר בצורך כלכלי שיגרום לאנשים להתחיל לבטוח בתעופה יומית.

״אנשי עסקים יכולים להתחיל לבדוק איך המודל הכלכלי הזה פועל בתנאי שטח מציאותיים״, הוא מסביר. ״כשמנתחים את זה, מבינים שזה עומד לקרות בגלל מספר סיבות, והראשונה בהן היא הגודש בכבישים שנעשים צפופים יותר ויותר. סיבה נוספת היא העובדה שאנשים בתקופתנו מחפשים סיפוקים מידיים והם ידרשו שמוצרים שהוזמנו על-ידם באינטרנט יישלחו אליהם במהירות. ברגע שאנשים וממשלות יפנימו שהרעיון הזה הינו אפשרי אנחנו נתחיל לראות את הרגולציה משתנה״.

כשנאדורי נשאל מה יקרה מבחינה ציבורית לאחר התאונה הראשונה של המכוניות המעופפות, הוא השיב באופן נחרץ ש״מדובר בסוגיה שהתעשייה צריכה לקחת בחשבון. אנחנו חייבים להכיר בכך. מצד שני עלינו להבין שהטכנולוגיה מסוגלת לפתור את זה. סיטואציה כזאת עלולה אמנם להאט את הפיתוח אבל היות שקיימת כדאיות כלכלית, והגודש בכבישים מהווה בעיה – הרי שזה מחסום שבסופו של דבר ייחצה״.

״אנשים מקבלים את העובדה שעשרות אלפי אנשים נהרגים בתאונות דרכים ולמרות זאת הם עדיין עולים על ההגה. ברגע שאנשים יפנימו כמה זמן נחסך להם הם ירגישו שגם הם "חייבים" לקבל מכוניות מעופפות ומיד. תמיד יהיו "מאמצים מוקדמים" (early adopters) שיהיו מוכנים לקחת סיכונים גדולים יותר, אבל ככל שיחלוף זמן יותר ויותר אנשים ירגישו עם זה בנוח״.

עתיד התחבורה, על כך מסכימים רוב העוסקים בנושא, יהיה הרבה יותר מורכב ממה שמוכר לנו כיום ומספר חברות מסחריות כמו Ehang ו'אובר' כבר מפתחות מוניות אוויריות ומבטיחות שהן ירחפו מעלינו כבר בשנת 2023. במקביל יאומצו גם פתרונות תחבורה חדשים נוספים – החל מן ההיפרלופ וכלה בנסיעה בתוך מנהרות תת קרקעיות כמו בחזון שמקדם אלון מאסק.

The post בכיר באינטל: "מכוניות מעופפות" בתוך חמש שנים appeared first on TheCar.

חברת 'בל' (Bell Helicopter) היא בין יצרניות המסוקים הידועות והחשובות בעולם והיא מוכרת בישראל בעיקר בזכות מסוקי העבר של חיל האוויר הישראלי – "סייפן" (212), "אנפה" (206) ו"צפע" (קוברה). בל נוסדה לפני 80 שנים ובין השאר ייצרה את המטוס הראשון ששבר את מחסום הקול, ובעשור האחרון היא מתמחה בעיקר במטוסים שממריאים ונוחתים אנכית (VTOL).

בשנת 2017 בל מיצבה את עצמה מחדש כחברת הי-טק שמפתחת מוצרי טכנולוגיה מתקדמים, והיא אחת מתוך מספר חברות שמתמודדות על המיזם של חברת התחבורה המשתפת 'אובר' לפיתוח והפעלת מונית אווירית שיתופית. לצורך זה בל מפתחת דגם שאותו היא מכנה "נקסוס", ובשנה שעברה היא הציגה את תא הנוסעים של הקונספט שלה, בין השאר כדי לעורר מודעות לרעיון ולפרויקט.

ב-CES בל מציגה דגם תצוגה בקנה מידה מלא של נקסוס, ועל אף שלא מדובר באב-טיפוס טס, אלא רק בדגם להדגמת הקונספט, קברניטיה מבטיחים שהכלי שלהם יגיע לייצור מסחרי בהיקף מלא כבר "באמצע העשור הבא". נקסוס הוא כלי טייס היברידי חשמלי שממריא ונוחת אנכית (eVTOL) והוא מתוכנן מראש כדי לשמש כ"מונית אוויר" לטייס וארבעה נוסעים ולמשקל מרבי של כ-272 קילוגרם. לנקסוס יש שישה מדחפים שמסוגלים לשנות את הזוויות שלהם, וכדי שלא לפגוע באף אחד, ובמקביל גם כדי להגביר את תחושת הביטחון של הנוסעים – המדחפים האלה מוקפים בטבעות-מגן גדולות.

הי, הביטו למעלה!

מייקל ת'אקר, סמנכ"ל הטכנולוגיה והחדשנות של בל, אמר השבוע ש"כלי טיס עירוניים קטנים יכולים למלא תפקיד במקום שבו הפתרונות הנוכחיים לא מספקים את הצרכים שלנו". ואכן, תחום הרחפנים להטסת בני אדם וסחורות מעולם לא נראה קרוב יותר למימוש, וזה לא רק בזכות מאות היצרנים של רחפנים קטנים לשימושים אזרחיים וצבאיים אלא מכיוון שכיום פועלים בו, ברחבי העולם, כ-20 מיזמים שונים – חלקם חברות הזנק קטנות וחלקם יצרניות ותיקות ומבוססות כמו בואינג, אייבאס ועוד. כל אלה ייאלצו להתגבר יחד על לא מעט חסמים, חלקם רגולטוריים, ולשכנע לקוחות פוטנציאליים להתנתק מן הקרקע כדי לצמצם באופן משמעותי את משך התנועה שלהם ממקום למקום.

בל מביאה לשולחן לא רק 80 שנות ניסיון תעופתי אלא גם את "המהפך המחשבתי" שהיא עברה אשר מאפשר לה לפעול כאינטגרטור של טכנולוגיות. בפרויקט שלהם שותפות בין השאר חברות Safran, EPS, Thales, Moog ו- Garmin, כאשר חברת בל מובילה את העיצוב, הפיתוח והייצור של מערכות VTOL, ספרן הצרפתית תספק את מערכות ההנעה ההיברידיות, EPS את "מערכות האחסון האנרגטי" (מותר לקרוא לזה פשוט "סוללות"…), Thales – גם היא חברה צרפתית – תספק חומרה ותוכנה לבקרת הטיסה, ואילו חברת גארמין את האינטגרציה של אוויוניקה עם ניהול ממוחשב של כלי הטיס (VMC).

הכלי עצמו יהיה בנוי מחומרים מורכבים, ואנשי החברה מבטיחים שלא מדובר בצעצוע אלא בכלי שהקוד הגנטי שלו עוצב מלכתחילה כדי להתאים לייעוד שלו, כלומר לגרום לנוסעים שמוטסים באמצעותו להרגיש תחושת ביטחון ונוחות.
אחד האתגרים המשמעותיים בפרויקט של אובר, בהנחה ששאר המכשולים ייפתרו, הוא ייצור המוני של רחפנים להטסת נוסעים, וזאת מכיוון שתעשיית התעופה ערוכה כיום לייצר מספרים קטנים – בין מספר יחידות בודדות ועד כמה עשרות בשנה – מכל דגם, ואילו כאן מדובר בשוק של אלפי כלים ואולי אף יותר.

בשלב ראשון מדובר בכלים אשר יסתמכו אמנם על רמה גבוהה מאד של אוטונומיה אבל למרות זאת יוטסו על-ידי טייסים אנושיים, וגם כאן קיים אתגר לא פשוט היות שמדובר בכח אדם במחסור, ודאי בארה"ב. הפתרון של בל הוא ליצור ממשק משתמש קל ככל שאפשר לתפעול, במטרה להנגיש אותו לאנשים עם רמת מיומנות נמוכה יחסית, ולצורך זה החברה כבר מבצעת הדגמות לקהל הרחב באמצעות סימולטורים, ובהן היא אוספת מידע אודות ההתנהלות של מי שלא הוכשרו עד כה כטייסים.

בכל מקרה, הכוונה היא שלאחר שאפשר יהיה להתגבר על הדרישות הרגולטוריות יהפכו כלי הטיס האלה לאוטונומיים לחלוטין. אגב, במקביל לפרויקט המשותף עם אובר בל שוקדת גם על שירות משלוחים אוטונומי, בין השאר עם כלי טייס שיישלחו למשימות חילוץ, הצלה ופינוי רפואי ביבשה ובים, הובלת מטענים כללית, וגם לצרכי שיטור.
בחברת בל מאמינים ש'נקסוס' שלהם ימריא לטיסת הניסוי הראשונה שלו כבר בתחילת השנה הבאה.

The post בל ואובר ישיקו שירות מוניות מעופפות בתוך כשבע שנים appeared first on TheCar.

תמורת סכום צנוע של 279,000 דולר יכול כל מי שמחזיק ברישיון טייס תקף לרכוש את הגלגול המודרני של אחת הפנטזיות שהלהיבו את הדמיון האנושי כבר מאז המצאת המכונית והמטוס, לפני יותר ממאה שנים.

הרעיון הנהדר הזה, שהומחש בדרך הספרותית הנפלאה ביותר עם המכונית החושבת והגיבורה 'צ'יטי צ'יטי בנג בנג' – פרי עטו של איאן פלמינג (שכתב גם את סדרת ספרי ג'יימס בונד), העסיק מאות ממציאים ומהנדסים לאורך המאה האחרונה, אלא שאף אחד מהם לא ממש הצליח לפתור את הקונפליקטים שבין משקל, עילוי, כח, חוזק מבני ובטיחות.

Terrafugia הוקמה לפני 12 שנים במדינת מסצ'וסטס שבארה"ב במטרה לממש את החזון, הציגה אב טיפוס ראשון כבר כעבור שנתיים, אבל גם המוצר שלה לא הצליח להמריא, תרתי משמע, עד שהסינים נכנסו לתמונה לפני שנה עם כסף חדש. כעת, כאמור, הם הכריזו על קבלת הזמנות ראשונות למכונית המעופפת הראשונה שלהם, אשר יכולה לעבור ממצב נסיעה למצב טיסה בתוך פחות מדקה באמצעות מספר לחיצות כפתור.

יש להודות שהמוצר המוגמר עדיין נראה מעט מוזר, אבל החבר'ה מבטיחים שהוא יכול לנסוע על כביש ציבורי במהירות של כ-161 קמ"ש, לשאת נהג/טייס שמחזיק ברישיון נהיגה וברישיון לתעופה ספורטיבית וכן נוסע נוסף, ולאחר המראה אפשר לנחות איתו כעבור לא הרבה זמן במרחק של כ-644 ק"מ מנקודת ההמראה – וכל זה עם מנוע בעירה פנימית שמוזן בבנזין סטנדרטי.
המנוע, מתוצרת חברת רוטקס שמתמחה, בין השאר, בייצור מנועי אופנועים ומנועים לכלי טייס, הוא מנוע ארבעה צילינדרי (רוטקס 912iS) שמספק 100 כ"ס. נהיגה "יבשתית" מונעת באמצעות מנועים חשמליים שניזונים ממנוע הבנזין, ותצרוכת הדלק המוצהרת היא 19 ליטר דלק לשעה.

מי שיצליח לשים יד על המכונית המעופפת של טרהפוגיה אולי לא ימצא אותה שימושית במיוחד, אבל בלי ספק יחזיק פיסת היסטוריה, מפני שהניחוש שלנו הוא שמדובר ב"חוליה החסרה" בדרך אל עולם שבו התווך האווירי מנוצל הרבה יותר מכפי שנעשה בו שימוש בימינו (לטוב ולרע).

מעבר לאתגר הטכנולוגי, אחד החסמים המשמעותיים מפני התעופפות של חפצים ואנשים מעל לראשים שלנו הוא תקנות תעופה שחייבות להבטיח לא רק את שלום המעופפים אלא בעיקר את שלומם של מי שנשארים עם רגליים על הקרקע. הממשל האמריקני, באמצעות מינהל התעופה שלו וסוכנות החלל, מנסים להתמודד עם האתגר הזה מזה כשני עשורים וכבר פיתחו פרוטוקול לטיסות בין אלפי שדות תעופה קטנים ומאות אלפי מנחתים מאולתרים שפזורים ברחבי ארה"ב. אבל נראה שמוצר מסחרי אמיתי וטס כמו זה של טרהפוגיה יאלץ אותם לשבת על המדוכה באופן יותר ממוקד ולהביא את פרויקט השליטה בתנועה האווירית לידי מימוש.

אגב, אנשי טרהפוגיה מבטיחים שעד עתה השלימו כבר מאות שעות טיסה עם אבות הטיפוס השונים שלה, ובסרטונים שאנשיה העלו נראה שמדובר בחוויה מרגשת ומסקרנת.

העתיד: רחפנים

בטרהפוגיה קוראים לדגם המסחרי הראשון שלהם Transition (מעבר, שינוי), ונראה שהם עצמם עוברים בעת האחרונה שינוי משמעותי בדרך החשיבה שלהם, בהתאם להתפתחויות הטכנולוגיות בעולם.

עתיד התעופה האישית מתקדם כעת במהירות בזכות התפתחויות רבות בטכנולוגיה (מערכות ניווט, תקשורת סלולרית, רובוטיקה, בינה מלאכותית, חיישנים, הגנת סייבר, אגירת אנרגיה חשמלית, כח מיחשוב), בתחבורה (חברות תחבורה משתפת כמו אובר), במסחר (אמזוןן), ובמידה רבה גם בזכות שבירת מחסומים מחשבתיים אצל בני אדם לאחר שהם נתקלים במוצרים מוחשיים – במקרה הזה רחפנים. התוצאה המתבקשת היא שהרבה יותר סביר ש"מכונית מעופפת" אמיתית ונפוצה לא תיראה בעתיד כמו הכלאה בין טרקטורון לפייפר, אלא כמו רחפן גדול, ואוטונומי.

גם בטרהפוגיה מבינים את זה ולכן בחודשים האחרונים הם מקדמים הדמיות ראשוניות של משפחת דגמים נוספת, TF-2, שהיא המקבילה המעופפת למיניוואן. הרעיון כאן, בשונה מכלי רכב שהופך לכלי טייס, מבוסס על הפרדה בין התחומים, כאשר מה שמקשר ביניהם הוא למעשה תרמיל (POD) שנבנה מראש כדי לשאת בני אדם או מטענים.
כלי הטייס הוא למעשה רחפן גדול, אשר במהדורה המאוירת הראשונה שלו הופיע כאשר הוא מוטס בידי אדם ובמהדורות האחרונות הפך לכטב"מ (כלי טייס בלתי מאויש) או כתמ"מ (כלי טייס מאויש מרחוק), והוא קולט את התרמילים שמובלים קרקעית על-גבי כלי רכב שמעוצב כמשאית.

רעיון התרמילים מתכתב באופן מושלם עם רעיון ה'היפרלופ', וזה אומר שכאשר אנחנו מפנטזים על תחבורה עתידית יכול להיות שכדאי להתמקד בקפסולות ולזכור שכל מי שלא רוכב על כלי דו-גלגלי או כלי רכב לניידות אישית (גם כעת), ארוז למעשה בתוך תרמיל מהיר יותר או פחות.

The post הנה זה בא: מכונית מעופפת ראשונה כבר בשנה הבאה appeared first on TheCar.

הרעיון הבסיסי, עוד לפני שנכנסים לנוסח הפטנט, פשוט מגניב, ולקוח מעולמה של 'צ'יטי צ'יטי בנג בנג' המופלאה: כשמישהו מרגיש קצת תקוע בפקק תנועה הוא פשוט לוחץ על כפתור, ובתוך כמה רגעים הופכים גלגלי המכונית שלו למדחפים ומעבירים את המכונית למצב ריחוף, וטיסה.

תקציר בקשת הפטנט, בתרגום חופשי, מתייחס אל "כלי רכב בעל שני מצבים, גלגלים לכלי רכב זה, ולשיטת השינוי של כלי הרכב בין מצב נסיעה למצב ריחוף… במצב נסיעה כוללת השיטה את הסיבוב של שתי זרועות גלגלים סביב ציר מרכזי שמנמיך את הגוף של כלי הרכב לגובה הקרקע. כל זרוע של גלגל נמתחת ממרכז הציר לגלגל".
בקשת הפטנט מתארת את מהלך הזרועות ואת הסיבוב שהן מבצעות, ולאחר מכן את השיטה שבה הופכים הגלגלים למדחפים שמסתובבים במהירות ובעוצמה מספקים לטיסה. לפי בקשת הפטנט של טויוטה אמור כל אחד מן הגלגלים / מדחפים להיות מונע באמצעות מנוע חשמלי שמוזן מתוך סוללה חשמלית, תא דלק מימני, או כל מקור אנרגיה חשמלית אחר, למשל טורבינת גז.

בבקשת הפטנט מתוארת גם דרך לא קונבנציונלית לשינוי כיוון התנועה של הרכב כאשר הוא נוסע על כביש: במקום שהגלגלים הקדמיים יהיו מחוברים למערכת היגוי רגילה (מה שכנראה לא היה מאפשר להם להפוך למדחפים) – שינוי הכיוון מבוצע בדרך המקובלת בציוד מכאני הנדסי כבד, ובטנקים. הגלגלים בצד שאליו רוצים לפנות מסתובבים לאט ביחס לגלגלים שבצד השני, וכלי הרכב פונה אל הכיוון הראשון.

הי, הביטו למעלה!

בקשת הפטנט הוגשה לרשם הפטנטים האמריקני בשם שני מהנדסים ממרכז הפיתוח הצפון אמריקני של טויוטה, ונרשמה כבר בחודש מרץ 2017 (הפרסום נעשה החודש, לאחר שהרשם התרשם שהבקשה מוצדקת). מעט לאחר מכן נודע – ככל הנראה ללא כל קשר – שטויוטה מעורבת ביוזמה לפיתוח כלי תחבורה מרחף אחר, במסגרת פרויקט CARTIVATOR שמפתח מכונית רחפנית בשם Skydrive, אשר אמורה להדליק את האש האולימפית במשחקים האולימפיים שייערכו בטוקיו בשנת 2020.

בשנים האחרונות הזניקו פיתוחים טכנולוגיים רבים בתחומי האלקטרוניקה, הניווט, אגירת חשמל, קישוריות ועוד, וגם התעצמות השימוש ברחפנים לצרכים אזרחיים וצבאיים, את היתכנות השימוש ברחפנים ככלים לתחבורה אישית וציבורית. ההתעוררות הזאת סוחפת את מי שכבר נמצאים בתחום התעופה, חברות כמו איירבוס ויצרניות מסוקים, אבל גם כמה מיצרניות הרכב ששמות לב שהמודל הישן של מכירת מכוניות ניצב בפני נקודת מפנה היסטורית.

יצרנית המכוניות הסינית ג'ילי, למשל, רכשה את הסטארט-אפ האמריקני Terrafugia, אשר הציג קונספט ראשון לרחפן ככלי תחבורה אזרחי כבר בשנת 2015. חברת 'אובר', שמשכירה ומפעילה בערך כל דבר שזז חוץ מרכבות שוקדת בימים אלה על פרויקט "מוניות מעופפות" שיפעיל כלי טייס מרחפים ואוטונומיים, לארי פייג', אחד ממייסדי גוגל, שוקד על פרויקט מכונית מעופפת משלו, וגם אאודי נכנסה לא מכבר לזירה המעופפת באמצעות חברת בת שלה, איטדסיגין. זאת פיתחה בשיתוף עם יצרנית המטוסים איירבוס את רכב התצוגה היבשתי-אווירי Pop.Up Next.

כמובן ששימוש יעיל במכוניות מעופפות, או אפילו ברחפנים שיבצעו משלוחי מזון וחבילות, דורש התייחסות מערכתית מורכבת ומאד ברורה לתווך האווירי במדינה, ומדובר ברגולציה לא פשוטה שדורשת הרבה מאד שכל ותכנון מוקדם. אז מה עושה משרד התחבורה הישראלי כדי להכין את המדינה לעתיד שבו רחפנים יוכלו לשמש ככלי תחבורה במרחב הציבורי?

טוב ששאלתם. המשרד שבמשך יותר מעשור לא מצליח להפוך את האופניים והקורקינטים החשמליים לחלק ממערך התחבורה – וכך להפחית את השימוש בכלי רכב אחרים – משקיע כעת מיליארדים מהכסף שלכם בהקמת… רכבלים.

כן, מה ששמעתם: לקברניטי משרד התחבורה הישראלי יש כנראה חיבה עזה להיסטוריה, ולכן הם משקיעים בימים אלה מיליארדי שקלים מהכסף שלכם בתכנון והקמת מערכי רכבל בירושלים, בחיפה, וגם באחת הנקודות החשובות ביותר בישראל מבחינה פוליטית: אל הר מירון. לטכנולוגיית הרכבל אין אמנם ככל הידוע זיקה ישירה ליהדות, אבל יש ויש לה פרספקטיבה היסטורית רחבה. הרכבל הראשון נבנה בשנת 1644 בעיר גדאנסק שבפולין על-ידי המהנדס והממציא ההולנדי Adam Wybe. הרעיון עצמו, אגב, נהגה שנים קודם לכן על-ידי הבישוף הקרואטי Fausto Veranzio שהיה איש אשכולות וממציא, ופעל בשטח הרפובליקה הוונציאנית ששלטה באותה תקופה בשטחי קרואטיה של ימינו.

אז בשעה שאלון מאסק הביא לעולם את ה'היפרלופ', וטויוטה, פולקסווגן וג'ילי מפתחות רחפנים – משרד התחבורה שלנו משקיע מיליארדים בטכנולוגיה בת 374 שנים. כבוד.

את תגובת משרד התחבורה נפרסם אם וכאשר נקבל כזאת.

The post מדינה שלא מתמודדת עם אופניים חשמליים תסתדר עם מכוניות מעופפות? appeared first on TheCar.

קוראי TheCar גם מכירים מספר יוזמות של חברות מבוססות כמו אירבוס ושל חברות סטארט אפ שונות לפיתוח רחפנים להטסת בני אדם, והמשמעות היא שרעיון "המכונית המעופפת" עובר, במידת ודאות רבה מאד, מעולם המדע בדיוני אל המציאות.

בסוף השבוע פרסמה אאודי הצהרת כוונות אשר מקדמת את היום שבו רחפנים יטיסו אותנו מנקודה לנקודה כשירות מסחרי. מדובר במכתב כוונות שנחתם לאחרונה בין חטיבת היוקרה של קבוצת פולקסווגן לבין יצרנית המטוסים איירבוס ואחד הגופים של ממשלת גרמניה, לביצוע ניסוי, במסגרת פרויקט משותף עם האיחוד האירופי, אשר ינתח ויבחן את ההיתכנות והפוטנציאל של שימוש במוניות אוויר באזור אינגולשטאט.

אינגולשטאט היא "עיר הבירה" של אאודי, ובמסגרת הניסוי רחפנים גדולים יטיסו נוסעים במתכונת של "מונית אווירית", במטרה להתגבר על עומסי התנועה בעיר ובפרבריה.

"מוניות מעופפות כבר אינן עוד חזון; הן יכולות לקחת אותנו לממד חדש של ניידות", צוטט בהודעה לעיתונות אנדריאס שייר, שר התחבורה הגרמני. "אלה מהווים הזדמנות אדירה לחברות ולסטארט-אפים צעירים שכבר פיתחו טכנולוגיה מוחשית ומוצלחת".

המנכ"ל הזמני של אאודי, וחבר מועצת המנהלים של החברה, בראם שוט אמר: "ניידות אנכית חוסכת זמן ללקוחות ומשפרת את איכות האוויר. (בעתיד) יהפכו מכוניות מחוברות, חשמליות ואוטונומיות את התנועה העירונית לנוחה ונקייה יותר, ויחסכו מקום, כלומר שזה ישפר את איכות החיים בערים. ניידות ב"ממד שלישי" יכולה לתרום תרומה חשובה בעתיד", הדגיש שוט. "אנחנו מברכים על המעורבות של העיר אינגולשטאט ונתמוך בפיתוח האזור כשדה ניסויים למוניות אוויר".

בתערוכת ז'נבה האחרונה הציגו אאודי וחברת בת שלה, איטדסיגין, יחד עם יצרנית המטוסים איירבוס את רכב התצוגה היבשתי-אווירי Pop.Up Next. למעשה מדובר בקפסולה דו-מושבית, או "תרמיל" אוטונומיים לחלוטין אשר יכולים להתחבר לרחפן גדול או לפלטפורמה יבשתית-גלגלית כדי לספר ניידות אופקית ואנכית.

פרויקט "ניידות עירונית" הוא חלק מיוזמה של האיחוד האירופי יחד עם רשות החדשנות האירופית (EIP) בנושא 'ערים חכמות וקהילות חכמות' (SCC).

לא מיותר להזכיר שאאודי היא לא יצרנית המכוניות היחידה שמעורבת בפיתוח "תחבורה אנכית", ושבנוסף ליצרניות רכב יש גם לא מעט חברות סטארט אפ אחרות שמתאמצות לפתח טכנולוגיה רלבנטית.

חברת הסטארט אפ הגרמנית 'וולקופטר', אשר נתמכת על-ידי דיימלר-בנץ ואינטל, בנתה כבר אב טיפוס של רחפן חשמלי שמיועד להטסת נוסעים בטווחים עירוניים, והיא השלימה כבר את טיסות המבחן שלו. אנשי החברה הצהירו שהם יהיו מוכנים לפעילות מסחרית בתוך שלוש עד חמש שנים.

חברת ג'ילי הסינית, שכבר הוכיחה את השאפתנות שלה לאחר שרכשה את וולוו השבדית וכן נתח מן הבעלות במרצדס (דיימלר-בנץ), רכשה לא מכבר את חברת Terrafugia שעוסקת גם היא בפיתוח "מכונית מעופפת".

The post המונית האווירית של אאודי ואיירבוס מתכוננת להמראה appeared first on TheCar.

כפי שבוודאי הבנתם, הדלוריאן לא הייתה מעולם מכונית מוצלחת במיוחד ואת הפיכתה לאייקון מוטורי אספני ניתן לייחס למראה ה "אולד סקול" העתידני שלה וכמובן בעיקר לחלקה המשמעותי בטרילוגיית סרטי "בחזרה לעתיד" הבלתי נשכחת, שהרי למה להתעכב על זוטות כמו ביצועים לא משכנעים על הכביש כשלמעשה, כך על פי בחזרה לעתיד, מדובר במכונית שיכולה לשמש כמכונת זמן או לכל הפחות מסוגלת גם לעופף ללא בעיה באוויר.

עוד ב-TheCar:
הדור הבא של המכונית המעופפת מתקרב
בחזרה לעבר: העתיד עוד ממש לא כאן
2015: המכונית מ"בחזרה לעתיד" הגיעה לבית המשפט

אבל במציאות גם כמעט שנתיים אחרי ה-21 באוקטובר 2015, התאריך בו, כזכור, מתחיל החלק השני העתידני של הטרילוגיה ובניגוד למשפט המפורסם של דר' אמט בראון "כבישים? במקום שאנחנו נוסעים אליו לא צריך כבישים", ב-2017 עדיין כל כלי הרכב בעולם ובהם גם כמה אלפי רכבי דלוריאן ששרדו בהחלט צריכים רצועות אספלט ארוכות כדי להגיע ממקום למקום.

כעת מסתבר כי הדבר הולך להשתנות ויתכן שבקרוב גם אתם תוכלו לרכוש דלוריאן שגם בעולם האמיתי לא צריכה כבישים.

מאחורי היוזמה עומד פול דלוריאן, אחיינו של ג'ון דלוריאן, האיש שהמציא מכוניות בלתי נשכחות כמו פונטיאק GTO , Firebird וכמובן את ה-DMC 12 דלוריאן, המשקיע בשנים האחרונות כמנכ"ל ומתכנן ראשי בחברת "דלוריאן ארוספייס" שנוסדה ב-2012 את מירב זמנו בפיתוח של כלי תחבורה אישי מעופף.

למעשה, החלום של תחבורה אישית המסוגלת לנוע על הכבישים ולעוף מעת לעת באוויר מלווה את האנושות מאז שכלי תחבורה ממונעים ראשונים החלו להיות מראה שכיח יחסית בראשית המאה העשרים, ממש במקביל להצלחה הראשונית של האחים רייט לנצח את כוח המשיכה ולבנות כלי שמסוגל לעוף באוויר וגם לנחות.
עם זאת, למרות שהחיבור הזה בין מטוס למכונית הוא יותר ממתבקש, עד לא מזמן ניתן היה למצוא מכוניות מעופפות בעיקר בסרטי מדע בידיוני או במוחם הקודח של כל מיני ממציאים הזויים ורק לאחרונה נראה כי יותר ויותר חברות רציניות כמו ענקית שיתוף הנסיעות אובר, גוגל (באמצעות כמה מיזמים שמטפח לארי פייג' ), יצרנית המטוסים איירבאס ואפילו טויוטה שבונה מכונית מעופפת שתדליק את הלהבה האולימפית בטוקיו משקיעות לא מעט משאבים בפיתוח כלי תחבורה למימד השלישי.

באופן מפתיע, בהשוואה לחלק מאבות הטיפוס של המכונית המעופפת של החברות הרציניות שהוזכרו לעיל, דווקא ה-DR7 שפיתח דלוריאן ג'וניור נראה כמוצר פחות מופרך וכמשהו מבושל והגיוני יותר שיגיע לייצור סדרתי.

הדלוריאן המעופפת תציע מקום לשני נוסעים, תכלול שני זוגות כנפיים המתקפלות הידראולית בזמן התנועה על הקרקע וצמד רוטורים אשר בעת המראה ונחיתה יתייצבו במצב אופקי יחסית לגוף הכלי ובעת תנועה קדימה יעברו למצב אנכי.

הדלוריאן המעופפת תהיה חשמלית לחלוטין ותהיה מסוגלת לנוע באופן אוטונומי ממקום למקום בטווח של עד 200 קילומטרים ללא צורך בנהג/טייס אנושי.

בינתיים "דלוריאן ארוספייס" בנתה כמה אבות טיפוס בקנה מידה מוקטן וכעת בחברה מצהירים על מעבר לדבר האמיתי – אב טיפוס בגודל מלא אשר בשלב ראשון כמובן ינוסה בשלט רחוק ללא נוסעים אנושיים.

ובמילים אחרות החזון של "בחזרה לעתיד"  נמצא עדיין… בעתיד, אבל אם אי פעם נגיע לשם יתכן שנפגוש שם כלי רכב מעופף עם שם שכולנו גדלנו עליו.

The post העתיד כאן? בקרוב דלוריאן מעופפת appeared first on TheCar.

אמנם בשנים האחרונות פותחו מספר כלים המשלבים בין היכולת לנוע על הקרקע וגם לטוס, אבל בפועל אלה לא באמת מכוניות מעופפות אלא למעשה סוג של מטוס קל עם כנפיים מתקפלות ובוודאי, מעבר לתג המחיר הגבוה, לא הכלים שישנו את פני התחבורה האישית בעולם.

עוד ב-TheCar:

מכונית מעופפת תדליק את הלהבה האולימפית בטוקיו 2020
מייסד גוגל רוצה לבנות מכונית מעופפת
בחזרה לעבר: העתיד עוד ממש לא כאן

גם ה-SureFly שהוצג בסוף השבוע בסלון האווירי בפריז לא יאתגר ככל הנראה את הקורולה של טויוטה מבחינת היקפי מכירות בעתיד הנראה לעין, אבל נראה מבטיח יחסית למרבית הרכבים המעופפים הקיימים כיום.

ה-SureFly דומה במראהו לרחפן צילום, אך בזכות מימדים גדולים משמעותית (אבל עדיין קומפקטיים מאוד ביחס לכלי טייס אחרים), שימוש נרחב בסיבי פחמן שתורמים למשקל עצמי נמוך ו-8 רוטורים, הוא מסוגל לשאת אל על שני בני אדם במהירות של עד 125 קמ"ש ולטווח של כ-130 קילומטרים או כשעה באוויר.

הרחפן/מסוק האישי עושה שימוש ב-8 מנועים חשמליים המקבלים את הזרם הדרוש לפעולתם ממנוע בעירה פנימית המשמש כנגרטור, ולגיבוי הכלי גם מצויד בצמד סוללות ליתיום המאפשרות כ-5 דקות של טיסה במקרה של כשל במנוע הבנזין. למקרה חירום קיצוני, ה-SureFly מצויד גם במצנח בליסטי המסוגל להחזיר את הכלי לקרקע בבטחה.

השימוש ב-8 רוטורים ולא באחד מרכזי כפי שנהוג במרבית המסוקים כיום מעניק ל-SureFly יציבות גבוהה וקלות שליטה יחסית.

בשלב זה לא מדובר בכלי טייס אוטונומי וכדי לעשות שימוש בכלי יהיה צורך ברישיון טייס בסיסי. עם זאת, שליטה בו אמורה להיות פשוטה באופן משמעותי מאשר במרבית כלי הטייס ולהתבצע בעזרת ג'ויסטיק לכיוון התנועה הקדמית והצידית ופקדים לשליטה בגובה הטיסה. בעתיד, כך מצהירים המפתחים, כי יתווספו לו גם יכולות להגיע ממקום למקום ללא התערבות אנושית רק על ידי על ידי הזנת היעד במערכת הניווט.

ל-SureFly אין גלגלים כך שלמעשה הוא לא עונה להגדרה של "מכונית מתקפלת", אך עם זרועות מדחף מתקפלות אפשר יהיה לאחסן אותו בקלות בכל חניה ביתית סטנדרטית.

חשוב להדגיש, לא מדובר ברעיון הזוי של ידי חברת סטארט אפ קיקיונית, ומאחורי המיזם עומדת Workhorse –  חברה מאוהיו שבארצות הברית עם מתקני ייצור מרשימים המתמחה בהסבה ובייצור שלי כלי רכב ומשאיות עם מנועים חשמליים או היברידים נטענים ובין לקוחותיה ניתן למנות חברות ענק אמריקאיות כמו שירות המשלוחים UPS שעבורו  Workhorse פיתחה לאחרונה גם רחפן משלוחים אוטונומי שכבר נוסה בהצלחה.

לטענת החברה, ה-SureFly יגיע לייצור בתוך שנתיים ויעלה כ-200 אלף דולרים, ובחברה כבר החלו לקבל דמי מקדמה ראשוניים בסך אלף דולרים מלקוחות שרוצים להיות בין הראשונים שיעקפו את הפקקים בדרך לעבודה מלמעלה.

The post עתיד התחבורה באוויר? חברה אמריקאית הציגה רחפן אנושי appeared first on TheCar.

אנשי טויוטה, למשל, חושבים שזה רעיון מדליק, תרתי משמע, ולכן הם משלבים אותו לכל הפחות באחת התוכניות שלהם להפגנת יכולת במשחקים האולימפיים של טוקיו 2020: מכונית מעופפת שנקראת 'סקאי דרייב' (Skydrive) תדליק – לא מעט בזכות העזרה שלהם – את הלהבה האולימפית שתבער לאורך האירוע כולו.

סקאי דרייב יהיה כלי רכב לנהג בודד שמסוגל להמריא ולנחות אנכית, אורכו יהיה 2.9 מטרים והוא מפותח במסגרת פרויקט התנדבותי שמעסיק כ-30 מהנדסים ועובדים על חשבון זמנם הפנוי. אנשי קארטיביטור, שמפתחים אותו, מקווים לבנות כלי מוכן לטיסות מבחן מאוישות כבר בסוף השנה הבאה ולהיכנס לייצור סדרתי מיד אחרי אולימפיאדת טוקיו בשנת 2020.

כלי הרכב המעופף אמור לרחף בגובה של כמטר אחד מעל לכביש כאשר הוא במצב "נסיעה" – למשל בעת כניסה לחניונים או בעת שהוא נמצא בדרכו ליעד שאי אפשר לטוס לידו, ולעופף בגובה של כ-10 מטרים ובמהירות של כ-100 קמ"ש בזמן שהוא במצב טיסה – כל זאת באמצעות ארבעה מדחפים שמונעים באמצעות מנועים חשמליים.

הרעיון של כלי רכב שמסוגלים להמריא ולנחות אנכית הפך בשנים האחרונות נפוץ מאד – במקביל להתפתחויות האדירות בתחומי הרחפנים מחד ואגירת אנרגיה בסוללות חשמליות מאידך, וכיום הוא מעסיק מספר רב מאד של חברות מבוססות כמו איירבאס וחברות הזנק – שעל חלקן כתבנו כאן לא מעט. בין השאר נמצאים במירוץ הזה חברת הסטארט אפ 'קיטי הוק' שבה מעורב לארי פייג', אחד משני מייסדי גוגל, איירבאס, כאמור, המיזם הסיני 'איהאנג' עם דגם 184 שלהם, 3-PAL-V ONE ההולנדית,חברת טרפוג'יה האמריקנית עם 'טרנזישן' שלה, וגם חברת שיתוף-הנסיעות אובר.

Cartivator נוסדה בשנת 2012 לאחר שמנהיג הפרויקט, צאבאסה נקמורה זכה בתחרות של יזמים צעירים. מאז הוא הספיק לגייס שלושים מהנדסים ועובדים שהסכימו לתרום את זמנם הפנוי לטובת הפרויקט, וגם את מאספומי מיווה (Masafumi Miwa), מומחה יפני למטוסים זעירים ללא טייס אשר משמש כפרופסור להנדסת מכונות באוניברסיטת טוקושימה. טאיזו סון (Taizo Sun), מייסד חברת GungHo היפנית אשר מפתחת משחקי וידאו אינטרנט היה בין התורמים הראשונים לפרויקט ובנוסף גויסו גם כ-22 אלף דולר באמצעות מימון המונים.

במהלך השבוע שעבר הסכימה חברת טויוטה, באמצעות קבוצת חברות שקשורה אליה (בהן מספר חטיבות של טויוטה, יצרנית החלקים 'דנסו', חברת דייהטסו שבבעלות טויוטה ועוד) להשקיע במיזם יותר מ-350,000 דולר במטרה להגיע לכל הפחות למצב שבו כלי רכב מרחף מאוייש מדליק את הלהבה האולימפית עם פתיחת המשחקים של אולימפיאדת טוקיו 2020.

כמו כל המיזמים האחרים גם Cartivator ייאלץ להתמודד לא רק עם פיתוח הטכנולוגיה אלא גם עם רגולציה בכלל ופתרון של בעיות בטיחות בפרט – אחרי הכל (כפי שציין גם אלון מאסק בהקשר אחר) – אף אחד לא רוצה ללכת ברחוב ולחטוף מכונית מעופפת על הראש, אלא שאסור להקל ראש במעורבות של טויוטה בפרויקט וביכולת הסיוע שלה בהקשרים רגולטוריים.

טויוטה הקימה כבר בנובמבר 2015 קרן ייעודית להשקעה בחברות הזנק וברעיונות חדשניים, וביום רביעי שעבר הכריזה על השקעה של 9.3 מיליאד דולר (!) בטכנולוגיות עתידיות. "דברים לא יתקדמו אם נמתין ונממן רעיונות רק כאשר הטכנולוגיה תהיה מוכנה", אמר באותו מעמד טאקשי איצ'יאמאדה, יו"ר טויוטה.

בלי קשר לרחפן, יצרניות הרכב היפניות, והממשלה היפנית, מתכננות לנצל את המשחקים האולימפיים כדי לבצע תצוגת תכלית מהממת של מספר רב של פרויקטים בתחומי הרכב, התחבורה והטכנולוגיה שמשמשת אותם, למשל עם כלי רכב אוטונומיים אשר ישנעו את הספורטאים בין הכפר האולימפי לבין האצטדיונים השונים, וכן כלי רכב מונעים באמצעות תאי דלק ומימן אשר ידגימו את מהפכת האנרגיה שמובילה הממשלה.

The post מכונית מעופפת תדליק את הלהבה האולימפית בטוקיו 2020 appeared first on TheCar.

עצם הרעיון לא חדש: אובר כבר הכריזה באוקטובר שעבר על כך שהיא "חוקרת את האפשרויות שגלומות בתעופה עירונית על פי דרישה", כלומר את הכדאיות הכלכלית של הפעלת צי של כלי טייס למרחקים קצרים – מוניות מעופפות למעשה – שאותן יהיה אפשר לזמן באמצעות אפליקציית הטלפנים החכמים של החברה. כבר באותה עת הבהירו אנשי אובר שאין בכוונתם לפתח לבד את הטכנולוגיה או את הכלים, וכעת נראה שהם כבר מוכנים להסיר את הלוט ולחשוף את עיקר הרעיון שלהם.

חשוב להדגיש, כפי שגם יוצג כאן, שהשמיים לא נפתחים באופן בלעדי עבור אובר: כמה עשרות מיזמים שונים ברחבי העולם עובדים במקביל על תוכניות משלהם לבניית כלי טייס אישיים, כך שהמירוץ אל המכונית המעופפת כבר נמצא בעיצומו.

בכנס של אובר משתתפים נציגיהן של חמש חברות מתחום התעופה, ובהם גם בכירים של יצרנית המסוקים המובילה 'בל' (אשר בין השאר ייצרה את דגמי ה-205 וה-206 אשר שימשו את חיל האוויר הישראלי), ושל יצרנית המטוסים הברזילאית 'אמברר' (Embraer), שהיא יצרנית המטוסים השלישית בגודלה בעולם (אחרי בואינג ואיירבוס) והמובילה בתחום המטוסים בגודל בינוני.

'אובר' הטילה את אתגר הפיתוח של מונית מעופפת גם לפתחן של שלוש חברות נוספות: Aurora Flight Sciences, Pipistrel Aircraft ו-Mooney, והגדרת המשימה היא "כלי טייס חשמלי חסכוני לארבעה נוסעים אשר מסוגל לטוס עצמאית מנקודת נחיתה/המראה אחת לאחרת".

בכנס בן שלושה ימים שנקרא Elevate, שאותו עורכת אובר בדאלאס, טקסס, היא הכריזה גם על סדרת שיתופי פעולה עם חברת נדל"ן גדולה באותה עיר, שעליה הוטלה המשימה לאתר שטחי נדל"ן מתאימים לבניית נקודות ההמראה, וגם עם חברת אנרגיה שאמורה לפתח את עמדות הטעינה המהירה לכלי הטייס החדשים.

בנוסף, וזה מאד מעניין, אובר הכריזה על שיתוף פעולה לא רק עם רשויות העיר דאלאס, אלא גם עם רשויות דובאי, שבאיחוד האמירויות – אחת מערי-המדינה שעומדת כיום בחזית הטכנולוגיה בתחום הפיתוח של תחבורה חדישה (למשל עם פרויקט ה'היפרלופ' שהולך וקורם עור וגידים בשטחה).

אנשי אובר מצהירים שהם רציניים לחלוטין בנוגע לפרויקט המטוסים הקלים שממריאים ונוחתים אנכית (VTOL) האוטונומיים שלה ושתאריך היעד שהם הציבו לתחילת הניסויים המעשיים הוא שנת 2020.

על פניו זה נשמע מעט יומרני בהתחשב בכך שהטכנולוגיה עדיין לא זמינה במלואה ושהרגולציה של כלי כאלה – שנושאים בני אדם מעל למקומות מיושבים – לא צפויה להיות פשוטה במיוחד.

חשוב להעיר שאובר היא אמנם חברה פורצת דרך אשר כבר גייסה מיליארדי דולרים לפעילותה, אבל סדרת תקריות שבהן היא מעורבת בשנה האחרונה עלולה להעיד על מנטליות של "חיתוך פינות" אשר שגורה אולי בתעשיית ההי-טק אבל לחלוטין לא מתקבלת על הדעת בתעשיית התעופה.

גוגל, למשל, תבעה את אובר בטענה שזו גנבה ממנה טכנולוגיה בתחום המכוניות האוטונומיות, מכונית ניסוי של אובר הייתה מעורבת לא מכבר בתאונה, לאחרונה עלו האשמות בנוגע למנטליות של הטרדות בעבודה בחברה, ובכלל נראה שעל הפעילות האינטנסיבית מאד של החברה הצעירה הזאת מעיב ערפל של חדשות רעות (שלא לדבר על עלויות התפעול האדירות וההפסדים שהחברה צברה עד עתה) – וכל אלה מעלים סימני שאלה לא קלים אודות היכולת של אובר לשרוד ולהגשים את הרעיונות המהפכניים שלה.

מצד שני, עצם ההתעסקות של אובר בפרויקט הזה – בין אם הוא יתגשם באמצעותה או לא – מקדמת באופן חד משמעי את רעיון "המונית המעופפת", גם מפני שזו פותחת חסמים מחשבתיים, וגם מכיוון שהיא מאיצה פיתוח בפועל של טכנולוגיה.

היעד: 2020

בהודעה שפרסמה אובר היא מכריזה על כוונתה "לאפשר בעתיד ללקוחות ללחוץ על כפתור ולקבל טיסה במהירות גבוהה בתוך ומסביב לערים", ומשפט כזה לבדו מצית את הדמיון היות שקל להבין את הערך שגלום באפשרות להתעופף מעל לכבישים פקוקים ולקצר את זמן המסע מצד אחד של אזור עירוני צפוף לצד אחר שלו. לדברי אנשי אובר, נסיעה בין סן חוזה לבין סן פרנסיסקו שבקליפורניה – אשר כיום אורכת כשעה וחצי, בעיקר בגלל עומסי התנועה, תארך רבע שעה בלבד בדרך האוויר.

תאריך היעד שהחברה קבעה להשקת שירות UberAIR שלה הוא תערוכת 2020 World Expo אשר תיערך בדובאי, והוא מצהירה ששירות של מוניות אוויריות יהפוך את התחבורה האווירית לחלק מחיי היומיום שלנו בעתיד.

בכל מקרה, אובר היא לא הגורם היחיד שמקדם את התעופה באמצעות כלי טייס קטנים, ולכן סביר שאנחנו צפויים לראות כל מיני דברים מתעופפים מעלינו בעוד מספר שנים.

לארי פייג', אחד משני המייסדים של ענקית האינטרנט 'גוגל', השקיע לא מכבר מיליוני דולרים בחברת Kitty Hawk אשר מפתחת, בין השאר, "רחפנים מאויישים".

קיטי הוק חשפה לאחרונה מעין "אופנוע מעופף" לו היא קוראת Flyer, וזהו למעשה רחפן חשמלי גדול, מופעל ידנית, שמסוגל להמריא, לטוס ולנחות כשהוא נושא נוסע בודד.

מה שחשוב ביוזמה הזאת, בשונה מכמה עשרות יוזמות דומות לה, הוא שקיטי הוק מצהירה שה"מעופף" שלה יהיה זמין למכירה עוד השנה ושהוא יציע טווח ריחוף של מספר קילומטרים. החברה אפילו מציעה את הכלי במכירה מוקדמת: מי שיזמין כעת את הכלי, וישלם מקדמה של 100 דולר, יחסוך 2,000 דולר ממחירו של הכלי המוגמר, כאשר זה יתחיל להיות משווק.

אנשי קיטי הוק מבטיחים שהפעלת הכלי לא תדרוש רישיון טייס, אולם בשלב זה אסור יהיה להשתמש ולטוס בו מעל לאזורים מאוכלסים.

היוזמה שבה מעורב פייג' לוקחת כמובן תשומת לב בזכות האיש עצמו, והמשאבים הרבים שעומדים לרשותו, אבל זאת רק אחת מיני רבות בתחום כלי הטייס האישיים.

בין השאר צריך לזקוף את ההתעוררות בתחום הזה לפיתוחים טכנולוגיים משמעותיים שקשורים לרחפנים חשמליים מצד אחד (למשל בתחום מערכות השליטה והבקרה), אבל גם לטכנולוגיית הסוללות החשמליות, אשר משתפרת מאד ומאפשרת להקטין את המשקל שלהן תוך כדי הגדלת תכולת האנרגיה.

אולי גרמניה מנצחת?

בין חברות הסטארט-אפ שרודפות אחרי חלום המכוניות המעופפות אפשר למנות למשל את EHang הסינית, Aeromobil הסלובקית ואת Terrafugia האמריקנית.

גם חברות גדולות ומבוססות, כמו איירבוס, מפתחות כלי טייס וטכנולוגיה בתחום, וגופים ממסדיים חשובים כמו NASA ומינהל הטייס הפדרלי האמריקני עוסקים בו באופן אינטנסיבי.

אבל אחת היוזמות הכי מעניינות בתחום התעופה האישית, אשר נחשפה בשבוע שעבר, היא של חברה גרמנית בשם 'ליליום' אשר הציגה ניסוי מתועד עם "רכב חשמלי מעופף". במקרה זה, למרות שמדובר בכלי טיס שממריא ונוחת אנכית, אנחנו כבר לא מדברים על "רחפן" אלא על מטוס של ממש.
כלי הטייס של ליליום מונע באמצעות 36 מנועי סילון חשמליים נפרדים שחלקם מותקנים לאורך כנפיו הקבועות. בעת ההמראה מכוונים המדפים והמנועים כלפי מטה כדי לספק יכולת ריחוף והמראה, ובעת טיסה הם מופנים אחורה בהדרגה, למצב אופקי, כדי לספק דחף שיאפשר לכנפיים לייצר עילוי.

אנשי ליליום טוענים שהם השלימו סדרת ניסויים עם אב-טיפוס של כלי טייס דו מושבי, שאותו הציגו, ושהם עובדים באינטנסיביות על בניית אב-טיפוס לדגם גדול יותר, בעל חמישה מקומות ישיבה.

הייחוד של ליליום נובע משיטת ההנעה שלה – כמו כל היצרניות האחרות גם היא משתמשת במנועים חשמליים אולם אלה לא מסובבים מדחף אלא מפעילים סילון אוויר, ככל הנראה בדומה לטכנולוגיה שבה משתמשים אופנועי ים. זה מאפשר גמישות גבוהה יותר בשלב הקריטי של הפיכת הטיסה האנכית (שלבי ההמראה והנחיתה) לאופקית.

אנשי החברה מכריזים על טווח טיסה פנטסטי של 300 ק"מ במהירות עוד יותר מרתקת של 300 קמ"ש, ומדובר בנתונים מהממים הרבה יותר מכל מה שראינו עד היום בכל הרחפנים הגדולים שהוצגו.

כמו אנשי אובר, גם בליליום מנסים לרתק את הדימיון שלנו כשהם מבטיחים שנסיעה של שעה מתוך מנהטן אל שדה התעופה קנדי (JFK) שבניו-יורק, אשר עולה כיום כ-55 דולר במונית, תארך חמש דקות בלבד באמצעות הכלי שלהם ותעלה 6 דולרים בלב.

ניסוי הטיסה המתועד של החברה, שמוצג כאן, הודגם בשבוע שעבר בשדה תעופה קטן לא הרחק מן העיר מינכן, גרמניה, כאשר בכלי לא הותקנו מושבים והוא נשלט אלחוטית מן הקרקע.

The post השמיים נפתחים: מונית מעופפת של אובר בדרך אליך appeared first on TheCar.

עוד ב-TheCar:
בחזרה לעבר: העתיד עוד ממש לא כאן
הדור הבא של המכונית המעופפת מתקרב
המכונית המעופפת של בואינג נמכרה

אבל האם יתכן שבכלל מדובר בדיון ארכאי על טכנולוגיות שעוד לפני שיהפכו זמינות לכלל יהיו מיושנת ויתכן שעתיד עולם התחבורה האישית נמצא בכלל מעל לפני הקרקע?

חלום המכונית המעופפת אמנם מלווה אותנו כבר מאז מחצית המאה ה-20 אך עד כה, מעבר לפנטזיות, סרטי מדע בדיוני וכמה דגמים רעיוניים מעופפים שנראו יותר כמו מטוסים קלים עם כנפיים מתקפלות, הוא לא באמת התרומם.

בשנת 2010 מהנדס בכיר בנאס"א בשם מארק מור פרסם מסמך דעה מפורט מאוד שעורר גלים אשר בחן לפרטי פרטים את ההיתכנות של פיתוח כלי תחבורה חשמליים מעופפים קטנים שימריאו וינחתו אנכית ויוכלו לשנות את פני התחבורה בכרך בעיקר בשעות העומס הכבדות.

החזון המאוד מפורט של מור שימש בין היתר השראה ללארי פייג' מייסד גוגל שהשקיע בחשאי מאז 2010, כפי שדיווחנו כאן ב- TheCar לפני מספר חודשים, מעל למאה מיליון דולרים מהונו הפרטי בשני מיזמי סטארט אפ בתחום.

עושה רושם שגם בענקית שיתוף ההסעות "אובר" סבורים שהשמים הם לא הגבול ולאחר שבאוקטובר האחרון החברה פרסמה מסמך עמדה מקיף משלה בנושא, לאחרונה היא שכרה את שרותיו של אותו מור שפרש אחרי 30 שנה מסוכנות החלל האמריקאית כדי לעמוד בראש חטיבה חדשה בשם Uber Elevate שאמורה להתעסק בכל אמצעי התחבורה שלא מחייבים מגע קבוע עם האספלט .

על פי הדיווחים מור החליט לעזוב את נאס"א לאחר שמאס בבירוקרטיה שמונעות יצירתיות ופיתוחים בכיוונים חדשים. אם זאת מור מודע היטב שהדרך להגשמת החזון שלו לא פשוטה "צפויים מכשולים רבים בדרך ולא רק בפן הטכנולוגי וכדי להפוך את החלום למציאות צריך לגרום לספקים להוריד מחירים, לפתור בעיות רגולטוריות ולשנות את תקנות התעופה" מסביר מור "כל אחד מהנושאים הללו בפני עצמו הוא מאוד סבוך, אבל עם כוח של 55 מיליון משתמשי אובר פעילים בהחלט יש כאן גם היתכנות כלכלית ולא רק חזון טכנולוגי משוגע, עזבתי את נאס"א שנה לפני גיל הפרישה, ויתרתי על פנסיה לכל החיים כדי להיות בזמן הנכון ובמקום הנכון".

עם זאת, על אף שאובר היא כבר מזמן הרבה יותר מרק אפליקציה המחברת בין נהגים שרוצים לעשות כסף מהצד לאנשים שמחפשים הסעות ולמרות שהחברה מפעילה שרותי הסעה אוטונומיים ניסיוניים בערים שונות (עדיין עם נהג אנושי שיכול לתפוס את הפיקוד במקרה שמשהו משתבש), לא סביר להניח לפחות בשלב זה שהחברה תפתח בקרוב מכונית מעופפת בעצמה ונראה, בדומה למעורבותה בתחום האוטונומי, כי באובר רוצים להימצא בחוד החנית גם בתחום זה כדי להמריץ את התעשייה לפיתוחים בכיוון זה.

The post מי צריך כבישים? אובר שכרה מהנדס נאס"א כדי לפתח מונית מעופפת appeared first on TheCar.

מכונית הב.מ.וו סדרה 3 מהדור הקודם (E92) ששימשה את קיוימאקי לקביעת השיא הייתה סטנדרטית לחלוטין ולא בוצעו בה שום התאמות לצורך קביעת השיא למעט הרכבת צמיגים מתוצרת נוקיאן הפינית שיוצרו במיוחד למטרה זו.
לנוקיאן מסורת של סיוע בשבירת שיאי גינס ובין היתר היא מחזיקה בשיא מהירות של מעל ל-335 קמ"ש אשר נקבע לפני מספר שנים על ידי יאן לטינן בעת נהיגה באודי RS6 נעולה בצמיגי חורף עם מסמרים, על משטח קרח.

"בעבר ניסיתי לשבור כל מיני שיאים על שני גלגלים ובסופו של דבר הבנתי שהמכשול המרכזי שלי הוא הצמיגים שהתקשו לעמוד בעומס הרב", הסביר קיוימאקי. "החלטתי לפנות ליצרנית הצמיגים הפינית הותיקה נוקיאן ובחברה נענו מיד לאתגר ויצרו עבורי צמיגים בעלי דופן קשיחה שלא קורסת".
יחד עם הצמיגים המיוחדים קיוימאקי הצליח לתת משנה תוקף לא שגרתי לסלוגן לפיו ב.מ.וו היא מכונת הנהיגה האולטימטיבית.

בלי שום קשר לגינס וסביר להניח שללא כוונה ממשית לשבור אף שיא, בריטי שנהג בטסלה מודל S חשמלית הצליח לרחף בסוף השבוע מספר לא מבוטל של מטרים באוויר.
הנהג, שככל הנראה היה שתוי, לא עשה שימוש בפונקצית "הטייס האוטומטי" של טסלה ומאחר שלא היה במצב פיכחות מיטבי לא הבחין שהוא מתקרב במהירות למעגל תנועה ופשוט המשיך ישר לתוך הכיכר, שם נתקל בתלולית קטנה ובשיחים שגרמו למכונית היוקרה לרחף באוויר ולנחות על הגג של מרצדס E קלאס שחנתה בחזית סוכנות מרצדס מקומית.
הנחיתה על גג המכונית החונה לא עצרה את הטסלה המעופפת שהמשיכה בדרכה עד שנתקלה בעמוד בחזית אולם התצוגה.

The post כמעט 200 קמ"ש על שני גלגלים בב.מ.וו וטסלה מעופפת בלי קשר לטייס האוטומטי appeared first on TheCar.

חברת A³, שהיא חברת בת של קונצרן התעופה האירופאי 'איירבס', מפתחת אב-טיפוס לכלי טייס אוטונומי לנוסע בודד, והיא מבטיחה שהוא ירחף בשמי ארצות הברית עוד לפני סוף השנה הבאה.

פרויקט 'Vahana' – על שם "מרכבת האלים" במיתולוגיה ההודית, הוא פרויקט ראשון של חברת A³ אשר הוקמה במאי 2015 ומקום מושבה בסן חוזה שב'עמק הסיליקון' בקליפורניה, ארה"ב.

הפרויקט יצא לדרך בתחילת השנה הנוכחית, והיעדים שלו הם, כאמור, השקת אב-טיפוס בסוף השנה הבאה ותחילת ייצור סדרתי של אלפי כלים החל משנת 2020.

"המטוס שאנחנו בונים", כותב רודין ליאסוף, מנכ"ל A³, במאמר שפרסם בסוף השבוע שעבר באתר של החברה, לא זקוק למסלול, טס עצמאית, ויכול לזהות ולהימנע ממכשולים ומכלי טיס אחרים".

הרחפן האוטונומי של A³ מונע באמצעות שמונה מדחפים שמסובבים באמצעות מנועים חשמליים, וכולל טכנולוגיה לא פשוטה של הטיית המדחפים ממצב מאונך – שמאפשר המראה אנכית – למצב מאוזן שמאפשר טיסה אופקית יעילה.

הרחפן האוטונומי יכיל הרבה טכנולוגיות שמפותחות במקביל גם בתעשיית הרכב לטובת מכוניות אוטונומיות ובכלל – החל ממערכות שליטה ובקרה, דרך טכנולוגיית הנעה חשמלית וכלה בייצור תעשייתי רחב היקף של חומרים מורכבים.

מבחינה זאת מהווה פרויקט 'ואהאנה' חלק ממגמה כלל עולמית: כלי טייס אישיים – אשר עד לפני כמה שנים נדמו לפנטזיה בדיונית שלקוחה מסרטים מצוירים – הופכים עוד בעידן שלנו מחזון למציאות בזכות הבשלתן של מספר טכנולוגיות בתחומים רחוקים זה מזה, וגם בזכות הכוונה ממשלתית-מדעית – למשל על-ידי פרויקט ממוקד של NASA בתחום התעופה האישית.

נוסף לשתי חברות סטארט-אפ בתחום זה שבהן השקיע לאחרונה לארי פייג' – אחד ממייסדי גוגל, מבוצעים כיום בעולם כמה עשרות פרויקטים שונים בתחום כלי הטייס האוטונומיים-אישיים, ועל אחד המעניינים שבהם, של חברת איהאנג הסינית (שהיא יצרנית רחפנים) דיווחנו כאן לא מכבר.

כמו פרויקטים שונים של היזם הבלתי נלאה אלון מאסק (למשל 'היפרלופ'), אחד הדברים המעניינים במיוחד בפרויקט 'ואהאנה' הוא התבססות החברה על 'קוד פתוח' – כלומר על גילוי "סודות" מסחריים תוך כדי שיתוף תהליך המו"פ עם כמה שיותר מתעניינים עצמאיים שיכולים לתרום לו. בנוסף, החברה פועלת, לטענת ליאסף, עם מספר חברות וגורמים ידועים שעוסקים בתחומי הפיתוח השונים, אם כי בשלב זה היא עדיין לא חושפת במי מדובר.

"ההתפתחויות האחרונות בייצור חומרים מורכבים וכלי רכב אוטונומיים", כותב ליאסף בבלוג של החברה, "מראות שניתן לייצר כלי טייס קטנים וקלי משקל בכמויות משמעותיות ובעלויות נמוכות יותר מכפי שאפשרו (טכנולוגיות קונבנציונליות) בתחום התעופה בעבר… מגמות אלה, יחד עם האתגרים הגדלים של תחבורה עירונית, עשויים (לייצר את ההזדמנות) לדור חדש של כלי טיס אישיים".

לדברי ליאסף, A³ כבר הספיק ה לגייס "צוות מומחים נלהבים וחסרי מנוחה" מתחומי העיצוב והייצור של מטוסים, הנעה חשמלית, אוטונומיה של רכב, ורישוי (הומולוגציה) של מטוסים.

עד כה הצליח הצוות, לטענת ליאסף, להשלים את העיצוב של כלי הטיס ולהיקשר עם שותפים חיצוניים שיעזרו לבנות את אב הטיפוס.
לדבריו, מדובר בכלי טיס אוטונומי, בטוח לטיסה, שנועד לשנע נוסעים ומטענים במרחבים עירוניים באמצעות אוטומציה מלאה שתמנע טעויות אנוש.

המטוסים יטוסו בנתיבי טיסה שנקבעו מראש ומהם הם יסטו רק על מנת להימנע ממכשולים ומכלי טיס אחרים, ולתוך התכנון מובנית רמת בטיחות גבוהה היות שכלי הטייס יכול לנחות גם במקרה של תקלה במנוע או שניים.
"במקרה הלא הסביר של תקלה חמורה", כותב ליאסף, "כלי הטייס כולל גם מצנח בליסטי שעובד גם בגובה נמוך".

ליאסף מבטיח לשתף את כלל הציבור, ובפרט מפתחים פוטנציאליים, בהתקדמות הפרויקט וזאת בין השאר בפוסטים נוספים באתר החברה, וזאת מתוך אמונה שפיתוח פרויקט כזה בשיטת הקוד הפתוח תדחף את התעשייה כולה ותגרום לחברות וארגונים אחרים ללכת בעקבות A³.

A³ לא לבד

לפני פחות משנה הכריזו מהנדסי נאס"א על פרויקט מחקר בתחום התעופה החשמלית הבלתי מאוישת לטווחים של פחות מ-300 ק"מ, עם כלי טייס חשמליים שמסוגלים להמריא ולנחות אנכית.

נוסף להקצאת כספים למימון פעילויות "הנבטה" של יוזמות חדשות בתחום זה פועלת NASA בשיתוף פעולה עם רשות התעופה הפדרלית האמריקנית אשר בעצמה מעודדת מזה זמן פרויקט לניהול התעופה האזרחית של כלי טייס זעירים.

ב-NASA מציינים את העובדה שפיתוחים טכנולוגיים בתחום ייצור חומרים, ובעיקר הייצור התעשייתי של חומרים מורכבים, מאפשרים כיום לבנות חלקים קלים וחזקים שדרושים לתעופה בעלויות שהן כעשירית ממחירם של אותם חלקים שבנויים בשיטות הקונבנציונליות, כלומר ממתכות כמו אלומיניום.

להערכתם, ייצור סדרתי של כמה אלפי כלי טייס קטנים, לא מאויישים, בכל שנה צפוי להתחיל כבר בתוך חמש עד שבע שנים מהיום, ובמחירים נמוכים מ-50 אלף דולר ליחידה.

גם לישראל, מדינה שבה פותחו כמה מכלי הטייס הבלתי מאויישים (כטב"מים) המובילים בעולם, יש מה לתרום בחזית הזאת, והשאלה היא אם מוסדות המדינה יתנו לכך יד או שגם בתחום הזה תיאלץ התעשייה הישראלית לרעות בשדות זרים.

The post מרכבות האלים: רחפן אישי לכל נוסע appeared first on TheCar.

"שילוב בין מטוס למכונית זה השלב הבא. אתם יכולים לחייך, אבל בקרוב זה יגיע", הצהיר בביטחון בשנת 1940 הנרי פורד, מי שהמציא את המכונית הראשונה בייצור סדרתי וללא ספק היה אחד מהאנשים המשפיעים ביותר על הפיכתו של הרכב הממונע מצעצוע לעשירים לכלי תחבורה ששינה את פני העולם.

השנים עברו ועברו ולמרות ההתקדמות הטכנולוגית האדירה שהאנושות חוותה במאה ה-20 אף מכונית מעופפת לא נראתה באופק וגם תחילתו של המילניום השלישי לא הביאה עימה שום בשורות גדולות בתחום, לבד מכמה דגמים רעיוניים של ממציאים הזויים ואבות טיפוס שנראו יותר כמו מטוסים קלים עם כנפיים מתקפלות.

עוד ב-TheCar:
בחזרה לעבר: העתיד עוד ממש לא כאן
הדור הבא של המכונית המעופפת מתקרב
המכונית המעופפת של בואינג נמכרה

יתכן שבקרוב זה הולך להשתנות תודות לבחור אחד בשם לארי פייג' שנחוש בדעתו לעשות סוף סוף את החיבור הכל כך מתבקש הזה בין מכונית למטוס.
אם לרגע תהייתם בהחלט מדובר באותו בחור שהקים בשנת 1998, יחד עם סרגיי ברין, את "גוגל".

על פי "בלומברג", פייג' השקיע מאז 2010 כבר מעל ל-100 מיליון דולרים מהונו הפרטי בחברת סטארט אפ בשם Zee.Aero הממוקמת ממש בסמוך למטה גוגל בסיליקון וואלי.
ככל הנראה על פי הנחיית פייג', עד כה החברה הקפידה על עמימות וטרחה להסתיר כל קשר של מייסד גוגל אליה. עם זאת, הקרבה למטה גוגל והעובדה כי מרבית הקרקעות בסביבה שייכת לגוגל מרמזת על הקשר הסודי. יתרה מכך, פייג' עצמו מחזיק משרד בקומה השניה של המבנה בו היא פועלת ועל פי מקורות בחברה פניות אליו נעשו תחת שם הקוד GUS המורכב מראשי התיבות של "הבחור מהקומה למעלה".

בחברה מועסקים כ-150 עובדים השוקדים על פיתוח כלי תחבורה חשמלי קטן שיכול להמריא ולנחות אנכית בכל מקום ובה בעת לנוע גם על כבישים ציבוריים, או במילים אחרות – מכונית מעופפת.

החברה בנתה אבות טיפוס במתקן מחקר סמוך של נאס"א ואף שכרה האנגר בשדה התעופה Hollister בקליפורניה.
עד כה ידוע רק על שני ניסויים מעופפים שהחברה ערכה וקיים רק תיעוד אחד של כלי תעופה משונה באוויר שצולם על ידי טייס חובב שהמריא משדה תעופה סמוך.

על פי כתבת השער במוסף בלומברג, פייג' החל לאחרונה להשקיע במיזם תעופתי נוסף – סטארט אפ בשםKitty Hawk שבאופן "מפתיע" גם משרדיו שוכנים בסמוך למטה גוגל ופחות מקילומטר ממשרדי Zee.Aero.
עם זאת, כאן לא בדיוק מדובר במכונית מעופפת ועל פי הנאמר בכתבה ב- Kitty Hawk מפתחים כלי תעופה אישי המזכיר בצורתו רחפני מצלמות.

האם פייג', שהקים רק לפני 18 שנים את החברה ששינתה את הדרך בה כולנו חיים, יצליח להפוך את חלום המכונית המעופפת למציאות או ששוב מדובר בחלומות באספמיה? קשה לדעת ובהחלט חשוב לזכור שכבר עשרות שנים אף אחד לא הצליח לממש את החזון של הנרי פורד וכל המיזמים שהבטיחו בקול תרועה רמה לשנות את פני התחבורה הסתיימו בקול ענות חלושה עם משקיעים מאוכזבים, חשבונות בנק מדולדלים ואף מכונית שהתרוממה מהקרקע ועל פי מה שידוע בשלב זה גם אף אחד מהמיזמים של פייג' עדיין לא באמת קרוב להצגת רכב מעופף שימושי.

עם זאת, חשוב לזכור שבשנים האחרונות נרשמה קפיצת מדרגה נחשונית בכל הנוגע למערכות ניווט אוטונומיות. יתרה מזאת, על פי בלומברג ברחבי העולם פועלים כיום כמה וכמה מיזמים של אנשים רציניים וחכמים הנתמכים על ידי משקיעים עם כיסים עמוקים שלא מחפשים התעשרות מהירה אלא נחושים בדעתם להגשים את החלום העתידני מסרטי המדע הבדיוני עליהם גדלו.

ניתן גם לשאוב עידוד מדבריו של מארק מור, מהנדס אווירונאוטיקה בכיר בנאס"א שהתראיין לכתבה וקבע נחרצות שהפעם זה יהיה שונה: "בחמש השנים האחרונות חלה התקדמות עצומה בכל הטכנולוגיה הקשורה ליכולת תנועה אוטונומית, ובניגוד למה שחושבים טיסה אוטונומית היא הרבה יותר פשוטה מרכב ללא נהג. באוויר אין שלטים, סימון נתיבים, צמתים מרומזרים והולכי רגל".
"מה שיחשף ב-5-10 השנים הבאות יהיה מדהים", סיכם מור.

The post מייסד גוגל רוצה לבנות מכונית מעופפת appeared first on TheCar.

אמנם צריך לקחת את "בחזרה לעתיד" בפרופורציה ולציין כי בסך הכל מדובר בסרט ולהזכיר שבמהלך למעלה מ-100 שנות קולנוע הופקו אין ספור סרטים שתיארו את החיים בעתיד, אולם בניגוד למרבית סרטי המדע הבדיוני שעסקו במציאות חיים שונה בתכלית מזו המוכרת לנו, עם חייזרים, מושבות בחלל ונבואות אפוקליפטיות, החלק השני של "בחזרה לעתיד" הציג קפיצה של בסך הכל 30 שנים קדימה למציאות שלפחות בשנות ה-80 ולנוכח הזינוק הטכנולוגי שחוו האנשים במהלך המאה ה-20 נראתה כמו משהו הגיוני ולא יותר מדי מופרך לאיך שיראו החיים בעשור השני של המילניום השלישי.

והנה, לוח השנה אינו משקר, אנו נמצאים כמה ימים לפני אותו תאריך סימבולי ואין ספק שהגיע הזמן לעשות רשימת מלאי ולראות מה בדיוק מאיך שחשבנו שיראה העתיד לפני שלושים שנה אכן התגשם.

ובכן, מצד אחד יש תחומים בהם הנבואות של מפיקי הסרט היו מתונות יחסית ולא הצליחו לחזות עד לאן הטכנולוגיה תתקדם בשלושה עשורים.
הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא תחום הטלפונים הסלולריים אשר למרות שכבר הומצאו בשנות ה-70 והיו בשימוש מסחרי בשנים בהן הופק הסרט, אף אחד לא חזה עד כמה יתקדמו ויהפכו לחלק כל כך משמעותי בחיים של כולנו.

בתחומים אחרים, כמו משחקי מחשב, טכנולוגיות "בית חכם" וקוראים ביומטריים כל מה שהוצג ב"בחזרה לעתיד" כבר קיים במציאות. אמנם לא הכל נמצא בכל בית כמו בסרט, אבל הטכנולוגיה לגמרי כאן.

מאידך, בכל הנוגע לתחבורה המצב שונה מאוד,ובעוד שמפיקי הסרט סברו כי צפויה קפיצה נחשונית קדימה שתשנה את הדרך בה בני אדם יתניידו על פני כדור הארץ, כעת, כששנת 2015 כבר כמעט מאחורינו, אין מנוס מלהודות בצער שהמציאות התחבורתית כיום לא שונה מהותית מזו שהייתה בשנות ה-80 בהן צולם הסרט ולמעשה אפילו קרובה יותר לשנות ה-50 של המאה ה-20 (בהן מתרחש חלקה הראשון של הטרילוגיה) מאשר לחזון העתידני של "בחזרה לעתיד 2".

עדיין יש צורך בכבישים

"כבישים? במקום שאני בא ממנו (2015) לא צריך כבישים", הבטיח דר' אמט בראון לפני שהמריא עם הדלוריאן בסיום הסרט הראשון בסדרה ונטע בדור שגדל על סובארו DL תקוות לעתיד מוטורי מעניין ומרגש יותר.

אין ספק שהמכוניות של 2015 טובות מאלו של האייטיז אבל ממש לא מעופפות. טכנית, אם יש לכם רבע מיליון דולר פנויים אתם יכולים להזמין אצל חברת טרפוג'יה משהו שנקרא מכונית מעופפת, אך בפועל הטרנזישן הוא יותר מטוס קל בעל כנפיים מתקפלות מאשר מכונית מעופפת אמיתית ומעל לכל הוא עדיין דורש מסלול פנוי באורך של לפחות 500 מטרים להמראה ולנחיתה.
טרפוג'יה וחברות נוספות עוסקות בימים אלה בפיתוח דגמים מתקדמים יותר שיוכלו גם להמריא אנכית, אך לכולם ברור שמדובר בפתרונות שרחוקים מלהיות ישימים לשימוש המוני.

עדיין משתמשים בדלק מזהם

אם כך, מכוניות מעופפות עוד לא באמת כבשו את השמיים, אבל מה קורה עם מקור האנרגיה שמניע את אלו הנעות על הכבישים? כזכור, במקום דלק ד"ר אמט בראון פותח את הפח וזורק כמה שאריות מזון ישנות לתוך מתקן באחורי הדלוריאן שהופך אותן לדלק. האם כאן התחולל המהפך המובטח וכבר ניתן לתדלק את המכונית בזבל ביתי או לפחות לעשות שימוש באנרגיה שלא מזהמת את הסביבה?

ובכן, לא ממש. חובבי תיאוריות קונספירציה טוענים שבמשך שנים יצרני רכב, תאגידי נפט ואפילו מעצמות שרצו לשמר עמדות מפתח ומאזני כוחות ברחבי העולם, פעלו כדי לסכל כל ניסיון לפיתוח מקורות אנרגיה חלופיים לנפט תוך קניית כל פטנט לטכנולוגיה מתקדמת שנהגה על ידי מדענים וקבירתו עמוק במגירה.
לא ברור אם יש משהו בטענות הללו, אך בכל מקרה באמצע העשור השני של שנות ה-2000 הרוב המכריע של המכוניות עדיין עושות שימוש בדלק מחצבי מזהם שגורם להגדלת החור באוזון, לפגיעה בבריאותם של מיליוני אנשים ולשינויי אקלים קיצוניים בעולם.

עם זאת, יש לציין שבשנים האחרונות מדענים הצליחו להפיק אנרגיה מזבל ולהשתמש בה להנעת מכוניות אך מדובר בתהליך מסובך, יקר ורחוק מאוד מלהפוך לדלק המחר (או המחרתיים, במקרה של ה-21.10…).

דלק המחר יהיה ככל הנראה מימן והשנה, סביר להניח שבלי קשר ממשי ל"בחזרה בעתיד", טויוטה השיקה את המיראי – המכונית המימנית הראשונה בייצור סדרתי העושה שימוש בטכנולוגית תא דלק המערבבת מימין עם חמצן ומייצרת מספיק אנרגיה למנוע חשמלי שמניע את הרכב. אמנם בשלב זה מדובר בייצור בהיקפים קטנים, מכירה במספר שווקים מצומצם ותג מחיר ממש לא עממי, אבל אין ספק שמדובר בצעד משמעותי ראשון בדרך להשתחררות מהתלות בנפט המזהם.

אפילו לסקייטבורד עדיין יש גלגלים

ההתקדמות האיטית בנושאים "גדולים" כמו מכוניות מעופפות או מעבר לשימוש בדלקים תחליפים אילצה את מעריצי "בחזרה לעתיד" להקטין ציפיות ולרכז את המאמצים בפיתוח של כלי מעופף קטן ולכאורה פשוט בהרבה – הרחף-בורד, שכיכב לצד הדלוריאן ב"בחזרה לעתיד 2" .
למי שלא מצוי בפרטים נציין שמדובר במעין סקייטבורד ללא גלגלים שכוח עילוי מיוחד מאפשר לו לנוע כמה סנטימטרים מעל לגובה הקרקע.

בשנים האחרונות הושקו כמה וכמה מיזמים לפיתוח של כלי קולי שכזה עם תאריך יעד ברור בשנת 2015.
אבל למרות ההצלחה די מדהימה בגיוס כספים מהציבור למיזמים דרך פלטפורמות כמו קיק סטרטר או אינדיגוגו לא כל הקבוצות הצליחו לעמוד ביעד, להגיע לקו הסיום ולהציג סקייטבורד מרחף. אלו שכן הצליחו לעמוד לכאורה במשימה בנו כלים שיכולים לרחף למשך זמן מוגבל מאוד ורק כשהם נמצאים מעל למשטחים מגנטיים במקרה של לקסוס, או מתכתיים במקרה של הנדו, או במילים אחרות – לא משהו שתוכלו לעשות בו שימוש בעולם האמיתי.

סרטון האנימציה של CollegeHumor מסכם בצורה משעשעת את הפער בין חזון העתיד בסרט למציאות של 2015.

עוד השוואה בין התחזיות למציאות

The post בחזרה לעבר: העתיד עוד ממש לא כאן appeared first on TheCar.

עם זאת, השנים עברו ולבד מבחוברות קומיקס ובסרטי מדע בדיוני אף מכונית מעופפת לא נראתה באופק ובוודאי שלא בשמיים מעל, וגם בואו של המילניום השלישי לא הביא עימו שום בשורות בתחום.
לפני כמה שנים הדבר השתנה כשחברה קטנה ממסצ'וסטס שבארצות הברית בשם טרפוג'יה הציגה את ה"טרנזישן" – המכונית המעופפת הראשונה שבאמת עבדה ואף עמדה בכל התקנות והדרישות של הרשויות השונות לשמש ככלי תעופה בשמיים וכרכב על פני הקרקע.

לכאורה, כבר שלוש שנים כל מי ברשותו סכום של 250 אלף דולרים יכול לרכוש את כלי הכלאיים המיוחד הזה ולעשות בו שימוש על הכבישים הציבוריים באמריקה.

העניין הוא שמבחינה טכנית אכן מדובר בכלי המשלב בין מכונית למטוס, אולם בפועל הטרנזישן היה יותר מטוס קל עם כנפיים מתקפלות מאשר מכונית מעופפת אמיתית ומעל לכל הוא עדיין דרש מסלול פנוי באורך של לפחות 500 מטרים להמראה ולנחיתה.

מאחר שקצב ההזמנות לטרנזישן לא בדיוק שבר שיאים, בטרפוג'יה הבינו שיש עוד כמה דברים לשפר ולפני כשנתיים החברה חשפה פרטים ראשונים והדמיות מחשב של ה-TF-X, הדור הבא של המכונית-מטוס.

כעת, במקביל להודעה על דחיה של שנה-שנתיים בלוחות הזמנים שהוצגו תחילה ודיברו על תחילת שיווק לפני סוף העשור, אנשי טרפוג'יה משחררים כמה איורי מחשב מעודכנים של ה-TF-X וסרטון אנימציה תלת מימדית ריאליסטי במיוחד של החיים הנפלאים עם המכונית-מטוס.

מעל לכל ניכר כי בשנתיים שחלפו, המהנדסים והמתכננים התאמצו להעניק לאב הטיפוס מראה ומימדים הגיוניים יותר שיקלו את התנועה על הכביש.

ה-TF-X ישלב בין מנועים חשמליים שיפעילו רוטרים מתקפלים לתוך חצאיות בחלקו התחתון של המרכב ואשר יאפשרו המראה ונחיתה אנכיות כמו במסוק. מנוע בעירה פנימית ישמש לתנועה באוויר ועל הקרקע ומערכת טייס אוטומטי למעשה תבצע בעצמה את מרבית הפעולות בזמן השהייה באוויר בדרך אל היעד שיוזן במערכת הניווט המתוחכמת. כמו כן תהיה גם אופציה של שליטה ידנית. הטווח באוויר או ביבשה יעמוד על כ-800 קילומטרים.

בטרפוג'יה מסבירים שה-TF-X יאפשר גם למי שאינו טייס מיומן ליהנות משלל היתרונות של שילוב בין מטוס למכונית ולטענתם נהג ממוצע לא יצטרך הדרכה של יותר מ-5 שעות כדי לדעת איך להפעיל את המכשירים ולהשתמש ב–TF-X.

בטרפוג'יה עוד לא מדברים על המחיר, אך טוענים שמכיוון שלכלי הזה יש פוטנציאל מספרי גדול בהרבה מלטרנזישן ניתן להעריך שהמחיר לצרכן יוכל להיות נמוך יותר.

בהנהלה במסצ'וסטס מאמינים שה-TF-X יגיע לשווקים בשנת 2021 – אותה שנה בה הרחק הרחק, אי שם בלבנט, עוד מיזם תחבורה גרנדיוזי בדמות הרכבת התחתית בגוש דן אמור להתממש.

האם החזון העתידני של מכונית מעופפת יתגשם לפני הגעת הרכבת הקלה הראשונה לתחנה בתל אביב? ימים יגידו.

עוד ב-TheCar: 

המכונית המעופפת של בואינג נמכרה
מחפשים מכונית לא שגרתית? מצאנו משהו בדיוק בשבילכם

The post הדור הבא של המכונית המעופפת מתקרב appeared first on TheCar.

על רקע מאה של התחדשות גדולה ואין סוף פריצות דרך טכנולוגיות חסרות תקדים, זה נראה טבעי ורק עניין של זמן עד שההמצאה שתחבר בין מטוס למכונית תופיע ותשנה את עולם התחבורה האישית.

"שילוב בין מטוס למכונית זה השלב הבא. אתם יכולים לחייך, אבל בקרוב זה יגיע", הצהיר בביטחון בשנת 1940 הנרי פורד, מי שהמציא את כלי הרכב הראשון בייצור סדרתי והפך את המכונית מצעצוע לעשירים לכלי תחבורה ששינה את פני העולם.
שנות ה-40 עברו חלפו להן ובשנות ה-50 חלמו על מכוניות מעופפות לכל דורש בסרטי מדע בדיוני רבים, אך חזון עתיד עולם הרכב לא הגיע לכדי מימוש וכך היה גם בשנות ה-60, ה-70 וחלק ניכר משנות ה-80.
רבים כבר החלו להתייאש ולהבין שהחזון כנראה רחוק מלהתממש, אבל אז, ב-3 ביולי 1985 -השבוע לפני 30 שנים, יצא לאקרנים הסרט הראשון בטרילוגיה הבלתי נשכחת "בחזרה לעתיד".

בסופו של הסרט יש סצינה קצרה שאף אחד שגדל באייטיז לא ישכח במהלכה מצהיר ד"ר אמט בראון, שהזמין את מרטי מק'פלי וחברתו לנסיעה בדלוריאן שהסב למכונת זמן: "כבישים? מהמקום שאני בא ממנו (שנת 2015, בה מתרחש החלק העתידני של הטרילוגיה) לא צריכים כבישים!"

יתכן שאותו תאריך יעד ברור שניתן בשובר הקופות הביא כמה מהנדסים של בואינג, חברה שידועה כאחת שמבינה דבר או שניים בבניית כלים מעופפים, להשקיע במחצית השניה של שנות ה-80 כמה מיליוני דולרים טובים בפרויקט בשם Sky Commuter לפיתוח מכונית מעופפת אישית.

על פי התכנון, ה- Sky Commuter היה אמור להתרומם אל על בעזרת כוח עילוי מ-3 מדחפי פרופלור אנכיים בקדמת הכלי ואחוריו ולנוע על הכביש בעזרת כוח דחף ממנוע טורבינת הגז שבמצב טיסה גם מסובב את המדחפים.
על פי התכנון הכלי היה אמור לנוע במהירות של עד כ-140 קמ"ש (האם רק אנחנו מזהים קשר למהירות זהה של 88 מייל לשעה אליה הדלוריאן מ"בחזרה לעתיד" הייתה צריכה להגיע כדי לנוע בזמן?) ולטווח של כ-360 קמ"ש.

הפרויקט עבר את שלב שולחן השרטוט ו-3 אבות טיפוס בגודל מלא נבנו והציגו חזון מרהיב ומלא תקווה.

גורמים שונים שהיו מקורבים לפרויקט טענו בזמנו שהמיזם הגיע גם לשלב הניסויים המעשיים ושה-Sky Commuter הצליח להתרומם ולרחף באוויר.

עם זאת, משום מה, אין שום הוכחה – תיעוד, צילום או סרטון של ניסוי מעשי מוצלח שכזה וניתן להעריך שהדיווחים על אבות טיפוס שאיבדו יציבות וכושר עילוי בגובה של לא יותר מ-3 מטרים והתרסקו היו יותר קרובים למציאות.

בכל מקרה, אחרי ש-6 מיליון דולרים – לא מעט כסף במונחים של שנות ה-80 – התאדו לאוויר מבלי שהושגה פריצת דרך של ממש, הפרויקט נגנז וכל מה שנותר ממנו הוא אב-טיפוס בודד ששרד.

בשנת 2008 מישהו בבואינג החליט לעשות ניקוי במחסנים ולהפטר מהזיכרון לאותו כישלון ואב הטיפוס מצא את דרכו ל-eBay והחליף ידיים, ללא מנוע ושאר מערכות האחראיות על תנועה באוויר וביבשה, בעבור כ-110 אלף דולרים.

לאחרונה ה- Sky Commuterהחליף שוב ידיים לאחר שהוצע למרבה במחיר באירוע של בית המכירות בארט ג'קסון. המחיר אגב, ממש לא המריא והזוכה שילם בעבורו 71,500 דולרים.

מצד אחד ללא ספק מדובר בסכום לא ממש גבוה לפריט אספנים נדיר, אך מאידך יש לזכור של-Sky Commuter אין שום יכולת תזוזה ובוודאי לא טיסה וכיום בעבור סכום של כ- 250 אלף דולר אפשר לרכוש את ה"טרנזישן" שפותח על ידי חברה קטנה בשם טרפוג'יה ממסצ'וסטס שבארצות הברית, אשר על אף שהוא נראה הרבה פחות עתידני ופורץ דרך מה-Sky Commuter מהאייטיז באמת מציע יכולת לנוע על הכביש וגם לעופף בשמיים.

עוד חידושים והמצאות ב-TheCar:
פיתוח חדש: הרכב לא יניע אם אתם שיכורים
פיזיקה בשירות הבטיחות: המפוח שיציל אתכם מתאונה

The post המכונית המעופפת של בואינג נמכרה appeared first on TheCar.