בדיון, שנמשך כשעה וחצי, רובו בהשתתפות יו"ר הוועדה ח"כ דוד ביטן וחבר כנסת נוסף אחד בלבד – שלום דנינו (ליכוד), הסתבר שהבלון של רגב לא רק שלא עונה על צורך אמיתי ומנוגד לאינטרס הכלכלי והבטיחותי של בעלי הרכב – הוא אפילו לא מבוסס על עבודת מטה כלשהי של אנשי משרד התחבורה. יתרה מכך: כל הגורמים שהוזמנו והגיעו היום לדיון בכנסת לא זומנו מעולם לדיון עם אנשי משרד התחבורה, כלומר שכל המהלכים שבוצעו עד כה, ואשר בין השאר גררו את איגוד מכוני הרישוי לצאת בקמפיין פרסום משמיץ כנגד המוסכים – אפילו אינם מבוססים על התדיינות עם גורמי השוק או עם משרדי ממשלה רלבנטיים אחרים כמו האוצר והמשפטים.

רוב רובם המכריע של המוזמנים שהופיעו לדיון היו נציגי מכוני הרישוי, שבאופן טבעי נלחצו מאד מן התוכנית המשונה של השרה רגב, ואף אדם – כולל יו"ר איגוד יבואני הרכב ויו"ר איגוד חברות הליסינג, לא תרם אפילו טיעון חזק אחד שמצדיק את המהלך.

מי שמצאו את עצמם אנוסים לגבות את הרעיון של השרה רגב לאפשר למוסכים לבצע מבחני רישוי הם אבנר פלור, מי שכיהן עד לא מכבר כממלא מקום מנכ"ל משרד התחבורה ומכהן כעת כראש מנהל תכנון ופיתוח תשתיות במשרד, ורפי אלישע, ראש תחום שרותי תחזוקה באגף הרכב. פלור פתח ואמר שבעקבות החלטת השרה יש למשרד התחבורה כוונה לבצע מבחני רישוי במסגרת מוסכים, אבל העיד שהרעיון כולו נמצא "בתהליך עבודה וגיבוש של מתווה על בסיס עבודה שביצענו לפני שנה וחצי, ובמסגרת זה שאנחנו בוחנים מעת לעת הקלה על הציבור ושיפור השירות".

מיותר לציין שלפני הדיון משרד התחבורה לא העביר לוועדת הכלכלה נתונים או דוחות כלשהם, וזה לא קרה במקרה. במהלך הדיון הסתבר ראשית לכל שבכלל אין שום בעיה שצריך לפתור, שאפשר לשפר את המצב הקיים באמצעות מספר מהלכים ביורוקרטיים פשוטים, ושאנשי משרד התחבורה מוסרים לועדת הכלכלה נתונים לא נכונים אפילו בלי למצמץ.

כך, למשל, פלור טען שמשרד התחבורה מתאמץ להוסיף מכוני רישוי נוספים ל-67 המכונים הקיימים, אבל לא מצליח לעשות את זה בגלל שראשי הערים מתנגדים להקמת מכוני רישוי בשטחי הערים שלהם. כדוגמא הביאו אנשי משרד התחבורה את העיר דימונה וטענו שעיריית דימונה מונעת הקמת מכון טסטים מזה מספר שנים.

ח"כ דנינו לא התעצל והרים טלפון בתוך כדי הדיון אל חברו לתנועת הליכוד, ראש עיריית דימונה בני ביטון, וניהל איתו שיחה עם רמקול פתוח. ביטון הסביר ליו"ר ביטן ולמשתתפי הדיון שדימונה כמהה למכון רישוי לא רק עבור תושבי העיר אלא גם עבור מאות אלפי בעלי רכב מישובי הנגב הסמוכים לעיר, והכחיש את הטענה שהעירייה מעכבת הקמה של מכון כזה.

נתונים נוספים שנחשפו במהלך הדיון הם ראשית לכל שמשך הזמן הממוצע של "טסט" בישראל הוא כ-25 דקות, כולל המתנה, ושעיקר הלחץ במכוני הרישוי קיים בתחילת כל שנה פשוט מפני שלאורך השנים רוב הרישוי של רכב חדש מבוצע ברבעון הראשון של כל שנה. אם משרד התחבורה ירווח את מועדי הטסטים ויחלק את צי הרכב באופן אחיד על פני השנה כולה – משך ההמתנה יתקצר עוד יותר. בנוסף, לאחר שאנשי אגף הרכב נדרשו לספק נתונים על ההיקף של מה שלדעתם מוגדר כבעיה הסתבר שבכל רחבי הארץ חסרים לכל היותר 20 מכוני רישוי.

יו"ר הוועדה, דוד ביטן, גער באנשי מכוני הרישוי ודרש מהם שלא להחזיק במקל משני קצותיו, כלומר שלא לחסום את התחרות ואת ההקמה של מכוני רישוי חדשים באמצעות עתירות לבג"צ ומהלכים משפטיים, ואנשי איגוד מכוני הרישוי התחייבו להיענות לדרישה הזאת.

רז ניזרי, בעבר המשנה ליועמ"ש לממשלה וכיום עו"ד פרטי שעובד בין השאר עבור איגוד מכוני הרישוי, עמד כמו רבים אחרים ממשתתפי הדיון על ניגוד העניינים האפשרי בין מוסכים לבין בדיקת רכב. ניזרי הזכיר שלאורך השנים היו אלה נציגי משרד התחבורה עצמם שהצהירו שוב ושוב בפני בתי המשפט ומבקר המדינה שקיים ניגוד עניינים מובנה בין עבודת מוסך לבין עבודת ביקורת, ושביצוע טסטים במוסכים יפגע בבעלי הרכב.

בסיכום הדיון נקבע שנציגי משרד התחבורה יתחילו לקיים עבודה מסודרת מול גורמי השוק כדי לבחון את הנושא באופן ענייני ושתוך כשלושה חודשים ייערך דיון נוסף באותו נושא בוועדת הכלכלה. ח"כ ביטן סיכם את הדיון ואמר שקיים ניגוד עניינים מובנה בהצעה של משרד התחבורה, ומכיוון שההצעה הזאת ממילא לא ניתנת ליישום מיידי עדיף לבחור בפתרונות אחרים, ובכלל זה להקמת מכוני רישוי במיקומים שבהם הם חסרים.

לממשלה הזאת אין אופוזיציה

בשולי הדברים חשוב לומר שמי שייצג את האינטרס הציבורי בדיון הזה הם שני חברי כנסת של הליכוד אשר דיברו לעניין והפגינו ידע, הגם שלצורך זה הם נאלצו לפעול כנגד עמדת השרה, המפלגה והממשלה.
לעומתם, מי שנעדרו מן הדיון ובכך לא ביצעו את תפקידם להגן על הציבור מפני החלטות שלטוניות אוויליות הם חברי ועדת הכלכלה מן האופוזיציה – ח"כ בועז טופורובסקי ורון כץ (יש עתיד), זאב אלקין (המחנה הממלכתי), עופר כסיף (חד"ש-תע"ל), ואביגדור ליברמן (ישראל ביתנו).

חברי כנסת מן האופוזיציה אמורים היו להקשות על נציגי משרד התחבורה ולשאול אותם שאלות עומק קצת יותר רציניות, למשל מדוע לא בוצעה רפורמה במבחני הרישוי עצמם כדי להתאים אותם לשנת 2023 ולשנים הבאות, ובכלל זה מדוע לא נבדקות מערכות בטיחות חיוניות ברכב כמו כריות אוויר, מערכות בלימה אוטונומיות ועוד.

לקריאה נוספת:

האם צריך להעביר את הטסט השנתי לרכב ממכוני הרישוי למוסכים, או אולי לבטל אותו לגמרי?

The post לא יהיו טסטים לרכב במוסכים: דוד ביטן פוצץ את הבועה של מירי רגב appeared first on TheCar.

אם ביצעתם מבחן רישוי שנתי לרכבכם בארבע השנים האחרונות, ונדרשתם להחליף את לוחיות הרישוי מפני שהן דהו – לא מן הנמנע שמגיע לכם פיצוי ושבקרוב אף תוכלו לקבל אותו.

בתחילת שנת 2014, לפני מעט יותר משנתיים, נודע לאנשי משרד התחבורה אודות פגם ייצור בכמה מאות אלפי לוחיות רישוי לרכב.

לוחיות אשר יוצרו על ידי שניים מתוך ארבעה יצרנים בישראל, ואשר הורכבו על מספר גדול של כלי רכב, החלו לדהות כעבור זמן קצר כתוצאה מפגם ייצור של מדבקת הצבע שיוצרת את הרקע הצהוב בלוחית הרישוי.

ככל הידוע נעשה שימוש במדבקות הפגומות הללו לכל הפחות בין השנים 2012 ל-2014, ובמהלכן הן הותקנו על כלי רכב חדשים ו/או כלוחיות שהחליפו לוחיות פגומות אחרות. בתקופה זאת עלו על כבישי ישראל קרוב לחצי מיליון כלי רכב, אם כי חלקם של שני היצרנים שסיפקו לוחיות פגומות מתוך סך כלי הרכב הללו לא פורסם עד כה.

בהתאם לדרישות התקינה הישראליות אמורים יצרני הלוחיות לספק אותן עם חמש שנות אחריות, אלא שלא בכל מכוני הרישוי הקפידו ליידע את בעלי הרכב שהם זכאים להחלפת הלוחיות על-חשבון היצרנים. במקרים שונים נדרשו בעלי רכב לשלם תמורת התקנת לוחיות חדשות.

במשרד התחבורה יכלו לטפל בבעיה בדרכים שונות, כמו למשל לאלץ את היצרנים לבצע קריאה לתיקון ("ריקול") למוצרים הפגומים ולהחליף על חשבונם את הלוחיות.
אלא שתחת זאת בחרו אנשי המשרד לטפל בתופעה באמצעות "הוראת נוהל", מבלי ליידע באופן פומבי את ציבור בעלי הרכב.

אנשי אגף הרישוי פרסמו בחודש מאי 2014 הוראת נוהל למכוני הרישוי, ובה הם נדרשים לאסוף את הלוחיות הפגומות, להתקין במקומן לוחיות חדשות, ולהתחשבן עם יצרני הלוחיות בנוגע לעלויות.

אחד מבעלי הרכב שנדרשו להחליף לוחיות רישוי שדהו הוא עו"ד יגאל רוזנברג, ומכיוון שמכוניתו באותה עת הייתה חדשה יחסית, רק בת שלוש, הוא חשד שמדובר בתופעה רחבה יותר ויצא לבדוק את הנושא.
לאחר שהסתבר לו שאכן מדובר במגיפה, ושהוראת הנוהל של משרד התחבורה לא מיושמת כראוי בשטח או שאיננה אפקטיבית, הגיש עו"ד רוזנברג בחודש נובמבר שעבר תביעה ייצוגית בסך 29 מיליון שקלים כנגד שני יצרני הלוחיות וכנגד שני מכוני רישוי, וזאת באמצעות משרד עורכי הדין טיקוצקי קנטור גוטמן צדרבוים מחיפה.

אל התביעה, ותוצאותיה, נשוב בהמשך הדברים, אך קודם לכן נזכיר שהאחריות ללוחיות הרישוי היא לחמש שנים.

אם לוחית פגומה לא מוחלפת בהתאם להוראת הנוהל של משרד התחבורה בעת ביצוע רישוי שנתי בשנה נתונה, הרי שבשנה שלאחר מכן האחריות כבר עלולה שלא להיות בתוקף והמכונית תיכשל במבחן הרישוי השנתי. במקרה כזה תוטל עלות ההחלפה – כ-50-60 ש"ח לכל לוחית – על בעל הרכב.

כאמור, לו היו אנשי משרד התחבורה סבורים שהם עובדים עבור כלל הציבור היו פתוחות בפניהם דרכים שונות לסייע לנפגעים, למשל לגרום ליצרנים לבצע "קריאה לתיקון" בדיוק לפי הנוהל שבו חייבים יבואני רכב לפרסם קריאות לתיקון בטיחותיות, תוך שהם מיידעים את בעלי הרכב הנוגעים בדבר.

המשרד יכול היה גם לצרף מכתב לטופס חידוש הרישיון אשר נשלח לכל בעל רכב לקראת מועד המבחן השנתי לרכב ("טסט") וכך ליידע אותו אודות הבעיה והזכויות שמגיעות לו.
בחירת משרד התחבורה לפעול רק באמצעות נוהל שמותיר את ההחלטה בנוגע למצבה של הלוחית, כמו גם את הטיפול הפיזי בהחלפתה, בידי מכוני הרישוי, מאפשרת מצד אחד למכונים לרמות את בעלי הרכב שלא מודעים לזכויותיהם, או, במקרה הטוב, פשוט להתעלם מן הפגמים בלוחיות כל עוד הן במסגרת האחריות.

ההסדר כמעט חתום

היות שמשרד התחבורה לא פעל באופן מספיק אפקטיבי לפתרון הבעיה הוגשה, כאמור, התביעה הייצוגית, וככל שהדברים נראים כעת נראה שמיד לאחר חג הפסח צפויה פרשה זאת להסתיים בהסדר בין התובעים לבין שני יצרני הלוחיות.

היות שהסכם סופי טרם נחתם, ולכן גם טרם הוגש לאישור בית המשפט – לא נציג כאן עדיין את ההסכמות המתגבשות.
עם זאת, פטור בלא כלום אי אפשר, לכן כן אפשר לומר שכל מי שלוחית הרישוי שלו דהויה, ובתנאי שמדובר בלוחיות פגומות שכלולות בקריאה לתיקון, יוכל להחליף אותה בלוחית חדשה ונוצצת – הכל כמובן על חשבון היצרנים.

במקביל, כל מי ששילם בשנתיים האחרונות תמורת החלפת לוחית רישוי מן הסוג הזה במהלך המבחן השנתי – יוכל אף הוא לקבל פיצוי, בהתאם לתנאי ההסכם הסופי, ותמורת כל לוחית פגומה שעליה שילם.

אנחנו, מצידנו, ממליצים לבעל רכב שמזהה שלוחיות הרישוי שלו דהו או התקלפו לדרוש את החלפתן, וזאת גם אם המכונית עברה את מבחן הרישוי מבלי שהלוחיות הוחלפו במסגרתו.

מאד מומלץ לבדוק את מצב הלוחיות ובמידת הצורך לפנות אל היצרן שלה עוד לפני שמועד האחריות יסתיים, ובעל הרכב ימצא את עצמו מתרוצץ אחר פיצוי.

כדי לדעת האם לוחיות הרישוי ברכב עדיין נמצאות במסגרת האחריות יש לבדוק את מועד הייצור שלהן, כפי שזה מוטבע על כל לוחית: קוד מועד הייצור מורכב מארבע ספרות, השתיים השמאליות מתארות את שבוע הייצור ושתי הספרות הימניות את שנת הייצור (למשל: 0612 מתאר את שבוע הייצור השישי של שנת 2012).

את תגובת משרד התחבורה נפרסם כאן אם וכאשר הם יבחרו לשלוח כזאת.

The post לוחית הרישוי ברכב דהתה? יחליפו לך אותה בחינם appeared first on TheCar.

נכון, במחשבה רציונלית ברור לנו שזה "בשבילנו", ומי לא רוצה לנסוע עם מכונית תקינה ולדעת שאין לו שום בעיה בטיחותית. אבל מצד שני אף אחד גם לא ממש רוצה לגלות שהוא צריך להכניס את המכונית לתיקון יקר, להחליף צמיגים או לטפל בבלמים, כי אחרי הכל – למי יש זמן, וכסף וסבלנות בשביל זה?

הפתרון, לכן, קצת דומה לכל מבחן שעברנו בחיים, וגם כאן אין מנוס אלא להתכונן קצת מראש (או הרבה, אם המכונית במצב לא משהו…).

זמן להתכונן דווקא יש לנו, מפני שאם אין שביתות במשרד התחבורה או בדואר אנחנו אמורים לקבל את ההודעה על המבחן השנתי כחודשיים, ולכל הפחות חודש לפני מועד ה'טסט'.

אגב, לא רוצה להלחיץ, אבל בקבלת רישיון הרכב יש לפחות בשורה חיובית אחת (לצד הבשורה הפחות נעימה, של תשלום אגרת הרישוי השנתית…) – אם קיבלנו את ההודעה במועדה סימן שהמכונית עדיין רשומה על שמנו במשרד הרישוי.

אסור להקל בכך ראש: ממספר פסקי דין שפרסמנו כאן, ב-TheCar, עולה תמונה מדאיגה לפיה זיופי העברות בעלות על מכוניות הן תופעה נפוצה מידי, ואם לא קיבלנו הודעת חידוש רישיון יש לנו את כל הסיבות לחשוש שמא מישהו כבר העביר את יקירתנו על שמו או אפילו הלאה משם…

איפה הכסף?

עם קבלת רישיון הרכב כדאי להציץ בו ולוודא שכל הפרטים – במיוחד פרטי הבעלות – נכונים, ומכאן אין מנוס אלא לשלם את אגרת הרישוי עוד לפני שמגיעים למכון הבדיקה.

כמה נשלם? הנה קישור לאתר משרד הרישוי למחירי האגרה

את האגרה אפשר לשלם במוקד הטלפוני של משרד התחבורה אבל כדי לחסוך זמן ועצבים עדיף להשתמש באחת ממכונות ה'רישיומט' שמוצבות בסניפים נבחרים של רשת סופר פארם.
אפשר לשלם את האגרה גם בבנק (כרוך בעמלה) או בבנק הדואר, או בהעברה בנקאית לפירוט באתר משרד התחבורה.

אגב, מחיר אגרת הרישוי השנתית כולל גם "אגרת רדיו" בסך 145 ש"ח עבור רשות השידור, וצריך לקוות שביטול אגרת הטלוויזיה יבטל את הסכום הלא גדול אך המעצבן הזה.

הכנה לטסט

במהלך מבחן הרישוי השנתי יבדקו בוחני המכון את מערכת התאורה, הבלמים ובלם היד, רמת פליטות המזהמים מן המנוע, מצבם הכללי של המתלים והשילדה, ואת מערכת ההגה.
ברוב המכונים יבדקו גם את מצב הצמיגים והמגבים ואת הימצאותם של משולש אזהרה ואפוד זוהר.

כדי להגדיל את הסיכויים שלנו לעבור את המבחן בפעם הראשונה, ולהימנע מ"מועד ב'", כדאי לבדוק בעצמנו כל מה שנוכל לבדוק לבד, ובמקרה של ספק אפשר לקפוץ למוסך, לבצע "הכנה לטסט" או לתקן דברים שאנחנו יודעים שיש איתם בעיה..

מומלץ שלפחות אחד מן הטיפולים השגרתיים שלנו במכונית – או הטיפול השנתי היחיד אם איננו נוסעים הרבה – יתוזמן מראש לחודש שלפני מועד הרישוי השנתי של המכונית, וכך נוכל לחסוך זמן, אולי גם כסף, ולהימנע מביקורים מיוחדים במוסך.

הנה מה שאפשר וכדאי לבדוק לבד:

נורות: לוודא שכל הנורות – בהן מאותתים, אורות דרך ואור גבוה, אורות אחוריים ואורות בלימה – כולן פועלות כסדרן.
כדי לבצע את זה ניעזר באדם נוסף אשר יבדוק ויראה מה קורה עם הנורות ברגע שאנחנו מפעילים את המערכות הרלבנטיות. באותה זהדמנות כדאי לוודא שהכיסויים החיצוניים של הפנסים הקדמיים אינם עכורים או דהויים, ובמידה שכן נוכל לחדש אותם בבתי עסק שמתמחים בכך.

מגבים: לבדוק שהמגבים אינם יבשים באופן קיצוני.

לוחית רישוי: אחד הפריטים שטסטרים אחדים "אוהבים" להכשיל בגינם, לכן יש לוודא שהספרות לא מטושטשות או מחוקות ובמידת הצורך לחדש את הצבע עליהן.

צמיגים: בתחום הזה אסור לחפף מפני שצמיגים פגומים עלולים להכניס אותנו לצרות צרורות ולפגוע בבטיחות. מומלץ לשים לב לתאריכי הייצור (מופיעים על דופן הצמיג), ולוודא שהצמיגים לא יבשים, סדוקים או שחוקים באופן לא אחיד או באופן מוגזם.

חשוב לוודא שבמכונית שלנו נמצאים משולש אזהרה, אפוד זוהר, גלגל חלופי תקין, מגבהה ("ג'ק"), מפתח גלגלים ואשפתון (פח אשפה קטן. כיום כבר אסור להכשיל בגלל היעדרו, אבל מדוע לקחת סיכון?).

אם קיים אצלנו חשד כלשהו לגבי תקינות הבלמים – למשל אם הדוושה ספוגית או "דביקה", או אם בעת בלימה ישנה תחושה שהמכונית "מושכת" לאחד הכיוונים – אסור להמתין למועד הטסט וחשוב להיכנס מבעוד מועד לבדיקה במוסך.

צריך לדעת שמכונית שנכשלת במבחן הרישוי בגלל סעיפים אלה חייבת להגיע למבחן החוזר עם "אישור בלמים" חתום על-ידי בעל מוסך מתמחה.

ביום הטסט כדאי להגיע עם הרבה סבלנות ואורך רוח, התור לבדיקה עלול להיות ארוך וחם, וזה לא ממש תענוג. עדיף להגיע מוקדם, ומומלץ מאד להימנע מלהגיע בימי שישי – שבהם מכוני הבדיקה עמוסים במיוחד.

והיה אם נכשל…

לא סוף העולם, ובכל זאת צריך לדעת כמה דברים גם בהלכות מבן ומבחן חוזר. ראשית, עלות מבחן רישוי למכונית נוסעים "רגילה" עומדת על 97 ש"ח (כל תעריפי הבקידות נמצאים כאן), ואם הרכב נכשל נידרש לשלם אגרה נוספת, אם כי במחיר מופחת של 20 ש"ח (בין השאר מפני שהעלות המקורית כוללת גם "עלות בדיקת זיהום אוויר" והיא נפרדת מעלות המבחן).

במקרה של כשלון במבחן, ניתנת ארכה למשך שבוע שבמהלכה יש לתקן את הליקויים ולהגיע למבחן חוזר – יש לשים לב שלפי נהלי משרד התחבורה אין אפשרות לבצע את המבחן החוזר במכון אחר: אם הרכב נכשל יש לשוב למבחן חוזר באותו המכון. אפשר, עם זאת, להגיע למכון רישוי אחר כעבור 30 ימים, מה שאומר שאם חלף מועד הטסט צריך להשבית לצורך זה את המכונית לתקופה האמורה.

ישנן מספר סיבות – כולן על רקע סכנה בטיחותית חמורה – שאם הרכב נכשל בגינן עליו לעבור תיקון מתועד במוסך שמתמחה במערכת שנכשלה. למשל, במקרה של תקלה במערכת הבלמים, ההגה או ב"כיוון פרונט" חייבים לתקן במוסך מומחה ולקבל ממנו אישור רשמי של משרד התחבורה (מתוך פנקס עם אישורים ממוספרים שנמצא בידי המוסך המתמחה) על ביצוע התיקון. תוקף אישור זה הוא 30 ימים. בנוסף, יש להביא למבחן החוזר גם חשבונית בגין התיקון מאותו מוסך או כרטיס עבודה.

לכלי רכב שנכשל בגלל ליקוי מסוכן אסור לנסוע למוסך אלא עליו להיגרר לשם, וצריך לשים לב שבמספר מקרים – למשל רכב שהורד מן הכביש על-ידי ניידת בטיחות בגלל ליקוי מסוכן – אין בכלל טעם להגיע למכון הרישוי לפני ביקור במוסך, תיקון, וקבלת אישור לגבי התיקון הזה.

מבחן רישוי שנתי לא נדרש במכוניות חדשות, אלא רק כעבור שנתיים מיום עלייתן לכביש, אולם הפטור מן המבחן לא פוטר את בעל הרכב מתשלום אגרת הרישויה שנתית…

בכלי רכב שגילם מעל 15 שנים חייבים להגיע למכון הבדיקה מצוידים באישור של מוסך מוסמך לתקינות הבלמים, ובכלי רכב שגילם 19 שנים ויותר – שמוגדרים כ"רכב מיושן", יש לבצע מבחן רישוי בכל חצי שנה ולהגיע לטסט עם "אישור רכב מיושן" מן המוסך המטפל.

פרטים נוספים אודות נהלים שנוגעים לכלי רכב מיוחדים (מוניות, גרירה וחילוץ וכיוצ"ב), ולגבי כלל המסמכים שנדרשים למבחן השנתי והנהלים השונים אפשר למצוא כאן.

The post מבחן רישוי שנתי: כך נעבור במועד א' appeared first on TheCar.

הבטחות מנהליות של משרד התחבורה, או של רשות מנהלית אחרת, שוות כקליפת השום, ומי שמקבל הבטחה כזו טוב יעשה אם לא יסתמך עליה. זו המסקנה המתבקשת לנוכח פסק דין אשר ניתן באחרונה על-ידי השופט ד"ר יגאל מרזל מבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית דין לעניינים מנהליים.

השופט מרזל דחה את עתירתו של מוסך הרישוי 'טסט קל' מטירת כרמל כנגד משרד התחבורה, בה התבקש המשרד להעניק לו כתב הרשאה לעיסוק ברישוי רכב ("טסט שנתי") לכלל הציבור.

המאבק המשפטי שניהל המוסך החל בעקבות החלטת משרד התחבורה להפסיק הסדר שהיה נהוג בעבר לפיו מוסכים מסוימים הורשו לבצע מבחן רישוי שנתי ("טסט") בכלי רכב שבהם טיפלו.
כתב הרשאה כזה, של "מוסך רישוי לרכב שבטיפול המוסך", הוענק ל-9 מוסכים בלבד מתוך 103 "מוסכי רישוי" שמעבירים טסטים לכלל הציבור, ולאלה מותר לבצע רישוי אך ורק ברכב שבו טיפלו.
לצד "מוסכי הרישוי" קיימים גם "מכוני רישוי" אשר פתוחים לשירות הציבור בכללותו.

מוסך טסט-קל מטירת כרמל קיבל הרשאה כזאת בשנת 1995, אולם בשנת 2010 מתח מבקר המדינה ביקורת על ההסדר, היות שלפי שיפוטו יש בכך חשש לניגוד עניינים.
בחמש השנים שחלפו מאז פעל משרד התחבורה לגיבוש מדיניות חדשה להפעלת מכוני רישוי, ובמסגרתה נדונה גם פעילות "מוסכי הרישוי".

טסט קל ביקשה מבית המשפט לחייב את משרד התחבורה לאפשר לה לבצע מבחני רישוי בכלי רכב בכלל – גם כאלה שאינם מטופלים על-ידה, וזאת בין השאר בהתבסס על הבטחה מנהלית ועל חוזה מחייב, לטענתה, שנכרת בינה לבין משרד התחבורה. בעת הגשת העתירה עדיין לא גיבש המשרד מדיניות סופית בנוגע לפעילות "מוסכי הרישוי", אך פרסם "מסמך מדיניות" לעניין זה, שאותו תיקן בהמשך, ובו נקבע שלמכוני הרישוי ולמוסכי רישוי שמועמדים לסגירה ייערך שימוע, ובעלי כתבי הרשאה קיימים יורשו להשתתף במכרזים להקמת מכוני רישוי חדשים.

מתשובת המדינה לעתירה עולה שמשרד התחבורה החליט לבטל לפי שעה את סגירת פעילות הרישוי במוסכי הרישוי, ולבחון את השפעתו של נוהל חדש להגדרת 'רכב שבטיפול המוסך'.

השופט מרזל ציין בפסק דינו שהעותרת טוענת ששורת תכתובות ומסמכים ממשרד התחבורה במועדים שונים מבססים את ההבטחה המנהלית שניתנה ואת ההסכם המחייב להעניק לה הרשאה למכון רישוי.

בין השאר הוגשו לבית המשפט מכתב שנשלח בשנת 2010 על-ידי אלכס בוגטיקוב ראש תחום שירותי תחזוקה במשרד התחבורה, מכתב משנת 2011 מאת אבנר פלור, אז מנהל אגף בכיר רכב במשרד התחבורה, ומכתב משנת 2012 מאת מי שכיהן אז כסמנכ"ל בכיר תנועה וכיום מכהן כמנכ"ל המשרד – עוזי יצחקי. בנוסף צורף גם תמליל הקלטת שיחה שהתקיימה זמן קצר לפני הדיון בבית משפט בין מנהל העותרת לבין עוזי יצחקי.

כאמור, העותרת טענה, בהתבסס על מסמכים אלה, שהתגבשה הבטחה מחייבת ואף הסכם, ושהיא הסתמכה על אלה ועל כן הוציאה הוצאות כספיות ניכרות.

משרד התחבורה, מנגד, טען שאין במסמכים ובראיות כדי לקיים את התנאים שנקבעו בפסיקה לעניין "הבטחה מנהלית מחייבת", וכי אין יסוד לטענה לפיה מדובר בהסכם שנכרת בין הצדדים.
טיעון נוסף, אולי בעייתי יותר מבחינה ציבורית, הוא ש"אפילו אם הייתה הבטחה מנהלית מחייבת… הרי שקיים צידוק חוקי לשנות ואף לבטל את ההבטחה".

השתלשלות מעניינת אחרת בפרשה הזו היא שאל העתירה צורף כמשיב (בהחלטת השופט) גם מכון הרישוי "טכנו טסט שירותי רכב בע"מ" שהוא מתחרה עסקי של העותרת, אשר מפעיל מכון רישוי "מעבר לכביש" מן העותרת.
טכנו-טסט, מתחרה עסקי כאמור, טען שאין יסוד לטענת ההבטחה המנהלית או ההסכם, והוסיף טענות משלו לעניין היעדר המקום והצורך שהעותרת תקיים מכון רישוי בכלל ובפרט בסמיכות למכון שהוא מפעיל.

השופט ד"ר יגאל מרזל החליט, כאמור, לדחות את העתירה.

בין היתר הוא מציין שלעותרת היה ידוע אודות החלטת בית המשפט העליון בסוגיה זו בעקבות עתירה אחרת שהוגשה בנושא, ובעניין זה הוא לא קיבל את הטענה לפיה הפניה לבית המשפט נעשתה בחוסר ברירה לאחר שמשרד התחבורה דחה את הבקשה לקבל את ההרשאה.

השופט קובע שהמוסך לא הצליח להוכיח קיום של הסכם מחייב מכח הבטחה מנהלית: "העותרת לא הייתה מוכנה להסתפק בנכונות הרשות המנהלית לשקול את מכלול השיקולים הרלבנטיים בהחלטתה לעניין שינוי המדיניות, אלא עמדה על זכאותה לכתב הרשאה למכון רישוי מכוח הבטחה מנהלית מחייבת".

"מעמדת משרד התחבורה עלה גם בבירור, ובמבט צופה פני עתיד, שקיים קושי משמעותי בהיעתרות לבקשת העותרת וזאת במיוחד נוכח הקרבה הגיאוגרפית למכון רישוי שמפעיל טכנו טסט והחשש מפני "תחרות פרועה" במקום שתביא לפגיעה באינטרס הציבורי בדבר הקפדה על בטיחות כלי רכב…

…ברור שהרשות המנהלית לא הגיעה לכדי מדיניות סופית לאורך כל התקופה הרלבנטית למסמכים והראיות שהציגה העותרת; ושיש אפוא לקרוא אותם מסמכים וראיות על רקע מדיניות מתגבשת והולכת זו וכחלק ממנה. זאת – להבדיל מהבטחה מחייבת או הסכם…

…מעבר לנדרש יש לציין שאפילו הייתה מסקנתי שונה, הרי שממילא היה בידי הרשות צידוק חוקי לחזור בה מההבטחה ולבטלה. כידוע, יש מקום לכך כאשר באיזון מכלול האינטרסים הרלבנטיים לעניין – בהם השיקולים שבאינטרס הציבורי לחזור מההבטחה; לעומת החשש מהפגיעה באמון הציבור".

השופט מרזל חייב את העותרת בהוצאות משרד התחבורה ובשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח, ובהוצאות מכון טכנו טסט ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ש"ח.

עת"מ 50830-07-14

The post המשרד הבטיח, אבל לא הבטיח לקיים appeared first on TheCar.