לידיעת שרת התרבות והספורט מירי רגב: ההתאחדות הבינלאומית לספורט מוטורי, FIA, פרסמה בשבוע שעבר את תאריכי מירוצי הפורמולה 1 – ליגת הספורט המוטורי הבכירה בעולם – לשנת 2016, וכצפוי אישרה אירוע בינלאומי חדש, בבאקו, בירת אזרביג'אן.

בעונת 2016 יהיו 21 מירוצים במקום 20, מספר שיא בתולדות האליפות הזאת, האירוע שתוכנן לאוסטרליה בחודש אפריל הוקדם לחודש מרץ ושוב יהיה המירוץ שיפתח את העונה, ואילו מירוץ הסיום ייערך באבו-דאבי בנובמבר הבא.

לוח השנה של הפורמולה 1 יהיה לא רק גדוש אלא גם לחוץ, עם שישה אירועים שייערכו בצמדים: המירוצים של קנדה ואזרביג'אן, אוסטריה ובריטניה, הונגריה וגרמניה, בלגיה ואיטליה, מלזיה ויפן, וארצות הברית ומכסיקו, ייערכו בסופי שבוע צמודים, עם מעט מאד זמן היערכות בין מירוץ אחד למישנהו.

המירוץ באזרביג'אן מציין את חזרתו של ה"גרנאד פרי האירופי" – בעבר מירוץ שאיפשר למדינה אחת בכל עונה לארח שני מירוצים בשנה, וכעת מאפשר לסידרה להתקיים גם במקומות שלא כלולים בסבב ההיסטורי של האליפות.

באזרביג'אן אין אמנם מסלול מירוצים ברמה שמתאימה לפורמולה 1 אבל העיר באקו תיערך מבעוד מועד כדי לארח מירוץ רחובות בסגנון של מונטה קארלו.
לעומת זאת, המירוץ של ארצות הברית, שאמור להיערך באוסטין, טקסס, הושאר אמנם בלוח השנה אבל עדיין לא בטוח שיתקיים, לנוכח מגעים שעדיין נערכים עם האמרגנים המקומיים.

תאריכי המירוצים לעונת 2016 הם:

20 מרץ – אוסטרליה
3 באפריל – בחריין
17 באפריל – סין
1 במאי – רוסיה
15 במאי – ספרד
29 במאי – מונקו
12 ביוני – קנדה
19 ביוני – אזרבייג'ן
3 ביולי – אוסטריה
10 ביולי – בריטניה
24 ביולי – הונגריה
31 ביולי – גרמניה
28 באוגוסט – בלגיה
4 בספטמבר – איטליה
18 בספטמבר – סינגפור
2 באוקטובר – מלזיה
9 באוקטובר – יפן
23 באוקטובר – ארצות הברית
30 באוקטובר – מקסיקו
13 בנובמבר – ברזיל
27 בנובמבר – אבו דאבי

בישיבה שנערכה בשבוע שעבר פורסמו גם מספר תקנות חדשות שצפויות להשפיע במידה מסוימת על העונה הקרובה – שתי החשובות שבהן נוגעות לאפשרויות בחירת הצמיגים ולאפשרות לבצע הומולגציה חוזרת למנועים מעונות קודמות.

משמעות ההחלטה הראשונה היא שלקבוצות תהיה אפשרות בחירה טובה יותר של צמיגי מזג אוויר יבש (לא יהיה שינוי בצמיגי גשם), באופן שבו מצד אחד מעורבות יצרן הצמיגים תהיה דומיננטית יותר אך מנגד יוכלו הקבוצות לתכנן אסטרטגיות שונות.

משמעות ההחלטה השניה היא שיצרני מנועים יוכלו לבצע הומולוגציה מחודשת למנועים שפותחו עבור עונת 2015 ולמכור אותם לקבוצות, מה שיאפשר להם להגדיל את מספר ה"לקוחות" ולהוזיל עלויות. פרארי, למשל, צפויה למכור בעונת 2016 מנועים לארבע קבוצות שונות.

תקנות נוספות נוגעות לבדיקות בטיחות שיבוצעו גם ב'פיטס', שיפור מיגון תא הנהג ורמות הרעש מן המכוניות (שצפויות לעלות).

The post לפתוח יומנים: פורסם לוח מירוצי פורמולה 1 לשנת 2016 appeared first on TheCar.

שינוי של ממש או הבטחות של פוליטיקאים: האם 2016 תהיה שנת הפריצה של הספורט המוטורי במדינת ישראל? ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת אישרה אתמול (ב') תיקונים לחוק הנהיגה הספורטיבית, שאמורים לעודד ספורט מוטורי "עממי" באמצעות הוזלת עלויות ההשתתפות בחלק מסוגי המירוצים.

לאחר שאושרו התיקונים בוועדה, אמרה שרת התרבות והספורט, מירי רגב, כי "אני רואה ב-2016 כשנת הפריצה של הספורט המוטורי בישראל, (ו)לאור זאת החלטתי להכפיל את התקציב לספורט המוטורי בשנה הבאה, על-מנת לסייע להתאחדויות (בענפי המירוצים השונים, ש.ה) לצאת לדרך חדשה".

הוזלה של מאות שקלים לכל משתתף?
אחד השינויים שאושר אתמול יביא לכך שבעלי רכב המשמש גם למירוצים וגם לנהיגה יומיומית לא יידרשו להנפיק רישיון ייעודי לכלי הרכב ויוכלו לקבל אישור חד-פעמי להשתתפות במירוץ. קבלת האישור תותנה בבדיקת בוחן, שתיערך לפני המירוץ ובהתאם לתקינה הרלוונטית לכלי הרכב.

תיקון נוסף נועד לבטל את ההתאמה בין רישיון הנהיגה על-פי פקודת התעבורה ובין רישיון הנהיגה הספורטיבית: נהג שמבקש כיום לקבל רישיון נהיגה ספורטיבית נדרש להיות בעל רישיון תקף לאותו סוג רכב לפי פקודת התעבורה. לפי הרשות לנהיגה ספורטיבית, ביטול החובה נדרש בגלל "שישנם כלים תחרותיים שאין הקבלה מדויקת בינם ובין רכבים לפי פקודת התעבורה".

לפי הודעת משרד התרבות והספורט מאתמול, שינויים אלה יוזילו את עלויות ההשתתפות בחלק מאירועי הספורט המוטורי במאות שקלים, וכן יפחיתו את ההליכים הביורוקרטיים שנדרשים ממי שמבקשים להשתתף במירוצים.

"עלינו להמשיך ולפעול במרץ ובנחישות להקמת התשתיות הראויות לקיום תחרויות בארץ ואירוח תחרויות בינלאומיות בהשתתפות מיטב הנהגים מהעולם", הצהירה אתמול שרת התרבות והספורט. "אנו נפעל להגדלת כמות הספורטאים ההישגיים בתחום על מנת להציב את ישראל על מפת הספורט המוטורי בעולם".

אנחנו על המפה, הלא נכונה
האם הצבת ישראל "על מפת הספורט המוטורי בעולם" היא מטרה מציאותית? סביר להניח שהצעד הראשון שבו יש לנקוט בעניין זה הוא ביטול חוק הנהיגה הספורטיבית, שאושר לפני כעשור והפך את ישראל למדינה היחידה בעולם שבה יש חוק ייעודי שמתיר קיום אירועי ספורט מוטורי.

במרבית המדינות המפותחות, כמו למשל גרמניה, איטליה, צרפת ואנגליה – מדינות שבהן מתקיימים אירועי ספורט יותר מ-100 שנה – נערכים מירוצים בענפים שונים ללא חוק ייעודי ולפי תקינה של ארגונים לאומיים ובינלאומיים, כמו למשל ה-FIA – הארגון שאחראי, בין השאר, על מירוצי הפורמולה 1, אליפות העולם בראלי (WRC) ואליפות העולם למכוניות סאלון (WTCC).

בנוסף, כדי ליישם את החוק הוקמה רשות ייעודית, "הרשות לנהיגה ספורטיבית", שמהווה גם-היא המצאה מקומית. במדינות מפותחות מנוהלים ענפי הספורט המוטורי על-ידי התאחדויות וארגונים שאינם ממשלתיים. שלא במפתיע, פעילות הרשות לנהיגה ספורטיבית ממומנת במלואה על-ידי תקציב המדינה: תקציבה לשנים 2015 ו-2016 עומד על קרוב כ-7.7 מיליון שקלים. ביטול החוק יאפשר גם לסגור את הרשות, שתרומתה לקידום הספורט המוטורי נותרה בגדר תעלומה מאז הקמתה.

The post 2016 תהיה שנת הפריצה של הספורט המוטורי בישראל? appeared first on TheCar.

משרד התרבות והספורט העביר לוועדת הכלכלה של הכנסת תיקונים לתקנות הנהיגה הספורטיבית, שאמורים לעודד ספורט מוטורי "עממי". אחד השינויים העיקריים יביא לכך שבעלי רכב המשמש גם למירוצים וגם לנהיגה יומיומית לא יידרשו להנפיק רישיון ייעודי לכלי הרכב, ובמקום זאת יוכלו לקבל אישור חד-פעמי להשתתפות במירוץ. קבלת האישור תותנה בבדיקת בוחן שתיערך לפני המירוץ ובהתאם לתקנות הרלוונטיות לכלי הרכב.

"הספורט העממי כולל מספר ענפי נהיגה ספורטיבית, הן ברכבים והן באופנועים", מסבירים במשרד התרבות והספורט וברשות לנהיגה ספורטיבית. "מדובר בכלים בעלי רישיון רכב לפי פקודת התעבורה, המשמשים את בעליהם ביום-יום ובאירוע נהיגה ספורטיבית משמשים ככלי תחרותי. כלים המשתתפים בספורט עממי… הינם כלים המקבלים כיום רישיון כלי תחרותי מהרשות המוסמכת… השינוי יביא לכך שבעלי הכלים לא יצטרכו להגיע למשרדי הרשות לצורך הנפקת רישיון לנהיגה ספורטיבית".

ברשות לנהיגה ספורטיבית תולים תקוות רבות בתיקון המוצע לתקנות. "הפטור שיינתן (מחובת הנפקת רישיון עבור כלי רכב שמשמש גם למירוצים וגם ליומיום, ש.ה) יפשט את ההליכים הכרוכים בהוצאת רישיון כלי תחרותי לרכב ספורט עממי", מצהירים שם. "(התיקון) יצמצם את העומס בהנפקת וחידוש רישיונות לרכבי ספורט עממי, יפחית עלויות ויביא לעידוד והגדלת כמות (המשתתפים) בתחום זה".

הנוסע שליד הנהג לא יידרש להוציא רישיון
תיקון נוסף יבטל את הדרישה הקיימת להתאמה בין רישיון הנהיגה על-פי פוקדת התעבורה ובין רישיון הנהיגה הספורטיבית. כיום, מי שמבקש רישיון לנהיגה ספורטיבית נדרש להיות בעל רישיון תקף לאותו סוג רכב גם לפי פקודת התעבורה. התיקון המוצע קובע שרשות הנהיגה הספורטיבית תוכל להעניק רישיון לנהיגה ספורטיבית גם למי שאינו בעל רישיון לאותו סוג רכב לפי פקודת התעבורה, אך בכפוף לעמידה בתנאים האחרים לקבלת רישיון נהיגה ספורטיבית.

"התוספת נדרשת לאור העובדה שישנם כלים תחרותיים שאין הקבלה מדויקת בינם ובין רכבים לפי פקודת התעבורה", מסבירים ברשות. תיקון נוסף לתקנות קובע סוגי רישיונות נהיגה ספורטיבית חדשים: "לאור הניסיון שנצבר מאז כניסת התקנות לתוקף, כניסת כלים מסוגים חדשים לישראל והפעילות המוטורית המתבצעת ברחבי הארת. נדרש לעדכן את סוגי הכלים והרישיונות… (לכן) התווספו לרשימה רכבי ספורט עממי ומיני באגי".

ברשות גם מבקשים להעניק פטור מחובת רישיון למי שכלל אינם נוהגים באירועי ראווה, שאינם מירוצים. "על-פי החוק, גם נסיעה בכלי תחרותי שלא כנהג מחייבת רישיון לנהיגה ספורטיבית", מסבירים ברשות, "(ו)פטור מרישיון מבוקש רק לאדם הנוסע בכלי התחרותי שלא כנהג, בין אם לצד הנהג או במושב האחורי… המטרה בפטור זה הינה לעודד השתתפות והצטרפות של אנשים נוספים שאינם בעלי רישיון לנהיגה ספורטיבית, על-מנת שיחוו את הספורט ויצטרפו גם הם למעגל הפעילות המוטורי".

מי שבישל חוק ביום שישי, שיאכל אותו ביום שבת
התיקונים המוצעים עשויים להיראות כמו צעד בכיון הנכון: הקלה על חלק מהמשתתפים בספורט המוטורי, וניסיון להרחיב את מספר המשתתפים באירועים שונים. אלא שהתיקונים חושפים, ולא בפעם הראשונה, את הליקוי העיקרי של חוק הנהיגה הספורטיבית: עצם קיומו. מדינת ישראל היא, ככל הנראה, המדינה היחידה בעולם שבה קיים חוק ייעודי שמתיר קיום של אירועי ספורט מוטורי.

במדינות "נחשלות" כמו צרפת, אנגליה, גרמניה, איטליה וארה"ב לא נדרשים חוקים ייעודיים שכאלה. אירועי ספורט מוטורי, שמתקיימים במדינות רבות בעולם כבר יותר מ-100 שנה, נערכים לפי תקינה ותקנונים של ארגונים לאומיים או בינלאומיים, כמו למשל ה-FIA – הארגון שאחראי, בין השאר, על התקינה של סבבי המירוצים של הפורמולה 1 ואליפות העולם בראלי (WRC).

החוק הישראלי, שחוגג עשר שנים לאישורו בכנסת, יוצר סיבוך ביורוקרטי בלתי סביר עבור מרבית המשתתפים באירועי ספורט מוטורי, ובעיקר מרחיק מהספורט את מי שהפרוטה אינה מצויה בכיסם. יש לזכור שאישור התקנות שנדרשו ליישום החוק נמשך יותר מחמש שנים, כך שלמעשה רק בתחילת העשור הנוכחי הפך החוק לבר-יישום. אלא שגם לאחר מכן, מספר האירועים שמתקיימים זניח, והיקפם רחוק מזה המקובל במדינות שאוכלוסייתן דומה בגודלה לזו של ישראל.

כדי ליישם את החוק גם החליטה מדינת ישראל להקים רשות ייעודית – "הרשות לנהיגה ספורטיבית" – שפעילותה ממומנת על-ידי תקציב המדינה. גם הקמת הרשות היא המצאה מקומית חסרת תקדים, שכן במדינות מפותחות מנוהלים ענפי הספורט המוטורי על-ידי התאחדויות וארגונים שאינם ממשלתיים. הרשות מתוקצבת על-ידי משרד התרבות והספורט: תקציבה לשנים 2015 ו-2016 עומד על קרוב כ-7.7 מיליון שקלים.

The post מעודדים ספורט מוטורי עממי? הקלות בחוק הנהיגה הספורטיבית appeared first on TheCar.

נהג שהורשע בהריגה לאחר שהשתתף במירוץ מכוניות לא חוקי שהסתיים במות שניים מהמשתתפים, זוכה היום בבית המשפט העליון. "המנוחים היו אחראים בלעדיים ליצירת הסיכון אשר הביא למותם", כתב נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אשר גרוניס. השופט אליקים רובינשטיין התנגד לזיכוי בדעת מיעוט, וציין כי ראוי "להחיל אמות מידה מחמירות בשמירת קדושת החיים"

בית המשפט העליון קיבל היום (ד') עתירה של נהג שהורשע בעבירת הריגה, לאחר שהיה מעורב במירוץ מכוניות לא חוקי שהסתיים במותם של שניים מהמשתתפים. הנהג, שהיה קטין בזמן התאונה, מעולם לא קיבל רישיון נהיגה והשתתף פעמים רבות במירוצים לא חוקיים עם מכונית שבה הותקנו מערכות שנועדו לשפר את ביצועיה.

אולם, בית המשפט העליון קבע כי שני המשתתפים שנהרגו בתאונה הם שאחראים לתוצאה הטרגית. "מרגע פתיחת המירוץ, ועד לתאונה הקטלנית, היו המנוחים אחראים בלעדיים ליצירת הסיכון אשר הביא למותם", כותב נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אשר גרוניס. "הם קבעו את מהירות נסיעתם ואופן נסיעתם, והם היו בשליטה מוחלטת על רמת הסיכון (ש)בה היו נתונים".

לעמדתו של גרוניס הצטרפו חמישה משבעת שופטי ההרכב, ובהם נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור. "תיתכנה נסיבות אחרות גם לגבי מירוץ מכוניות, אשר עשויות להביא לתוצאות שונות ולרבות להרשעה בהריגה", הבהירה הנשיאה, "אך קשה עלי תוצאה שלפיה כל משתמש במירוץ אחראי לכל תוצאה אפשרית".

למרות שזוכה מעבירת ההריגה ירצה הנהג עונש מאסר בפועל לתקופה של שנה, בעקבות הרשעתו בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה. בפסק הדין כותב גרוניס כי "דומה שאין צורך להכביר מלים על ההבדל בין עבירת ההריגה, העוסקת במותו של אדם, לבין עבירה שבמרכזה עומד הסיכון לחיים ולא התוצאה הקטלנית".

סיבוב פרסה לעבירת ההריגה
בפסק דין שעשוי להתברר כבעל השפעה מרחיקת לכת, כותב גרוניס כי הגיעה העת לצמצם את תחולתה של עבירת ההריגה. "עבירת ההריגה התפתחה בישראל במשך השנים לממדים כאלה שפרוסה היא כיום על מגוון עצום של מצבים", מבהיר גרוניס. "דומה שהגיעה העת להציב תמרור עצור, ואולי תמרור המחייב, ולא רק מתיר, עשייתו של סיבוב פרסה לעניין זה".

אמירה חדה וחד-משמעית זו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס מצטרפת לדעתם של מומחים בתחום המשפט הפלילי, שמתריעים כבר שנים ארוכות על "התרחבותה" של עבירת ההריגה. ראוי לציין בהקשר זה כי ועדה בראשות פרופסור מרדכי קרמניצר המליצה בעבר על יישום רפורמה מקיפה בעבירות ההמתה, ובכלל זאת נקבע מדרג של עבירות בהתאם לחומרתן.

פסק הדין התקבל בהרכב של שבעה שופטים במסגרת הליך של "דיון נוסף": הליך חריג, שמתקיים לאחר שבית המשפט העליון כבר הכריע בתיק. פסק הדין בדיון הנוסף הפך החלטה קודמת של בית המשפט העליון, שקיבל ב-2013 ערעור שהגישה המדינה נגד זיכויו של הנהג מעבירת הריגה בבית המשפט המחוזי בירושלים.

"מירוצי מכוניות הם רעה חולה"
כתב האישום העיקרי שהוגש נגד הנהג עוסק בשלושה מירוצים עוקבים, שהתקיימו בחודש מרץ 2008. "במירוצים אלה התחרה העותר במנוחים, כאשר העותר במכונית אחת והמנוחים במכונית השנייה", מתאר גרוניס בפסק דינו. לקראת סוף המירוץ השלישי איבד הנהג האחר את השליטה, ובעקבות זאת "המכונית עלתה על אי תנועה, התנגשה בעמוד תאורה והוטחה אל קיר אבנים".

בעקבות התאונה מתו הנהג והנוסע במכונית השנייה. ראוי לציין כי בין המכוניות שהשתתפו במירוץ לא נוצר מגע, והתביעה אף לא טענה שהנהג הנאשם גרם ישירות לאיבוד השליטה במכוניתם של שני המנוחים. לאחר ניתוח ארוך של עבירת ההריגה והיסודות הנדרשים לקיומה, קבע גרוניס כי הנהג הנאשם לא יצר את הסיכון לשני המשתתפים האחרים, אלא רק איפשר אותו.

"במקרים (ש)בהם הסיכון אשר מביא למותו של המנוח נוצר ונשלט על ידיו באופן אוטונומי לחלוטין, תופסת האוטונומיה מקום מרכזי במסגרת השיקולים להטלת אחריות פלילית", מסביר גרוניס. "במצב זה, הטלת אחריות פלילית על מי שפעולותיו איפשרו את הסיכון בלבד עשויה לחרוג מתכליתה של עבירת ההריגה".

בהמשך פסק הדין, גרוניס מנמק את קביעתו: "הטלת אחריות בגין עבירת ההריגה על מי שאך איפשר לאחר ליצור סיכון, תהווה לטעמי יצירת חובה 'מעין פטרנליסטית' על אדם, למנוע לקיחת סיכונים מצד חברו. על חובה זו להיות שמורה, בהיעדר נסיבות מיוחדות, למדינה ולמקרים בהם קיימת חובה מיוחדת, כמו למשל במקרה של הורה וילד".

גרוניס אמנם אינו מקל ראש בצורך להרתיע נהגים מפני השתתפות במירוצים לא חוקיים, אך לדבריו ניתן להשיג את ההרתעה המבוקשת שלא באמצעות עבירת ההריגה – שהיא עבירת ההמתה השנייה בחומרתה כיום בדיני העונשין בישראל.

"מירוצי מכוניות מחתרתיים הם רעה חולה", מציין גרוניס. "הם אינם מקדמים כל ערך חברתי חיובי ומסכנים, לא רק את חיי המשתתפים בהם, אלא גם את חייהם של עוברי אורח תמימים…. (אולם) ארגז הכלים שהפקיד המחוקק בידיו של בית המשפט, מאפשר לטעמי להתמודד באופן יעיל עם תופעת מירוצי המכוניות, וזאת מבלי להידרש לעבירת ההריגה במקרים מהסוג שלפנינו".

"שותף עם זולתו בהרס חיים"
כנגד עמדתם של שישה מחברי ההרכב ניצב לבדו השופט אליקים רובינשטיין, שהתנגד לזיכויו של הנהג. השופט רובינשטיין, שישב בהרכב שקיבל ב-2013 את ערעור המדינה נגד זיכוי הנהג בבית המשפט המחוזי, מבהיר בדבריו כי ערך קדושת החיים נעלה מערך האוטונומיה של הפרט, ולכן יש להחמיר עם מי שמעמיד בסכנה חיי אחרים.

"יש גבולות לאוטונומיה", כותב השופט רובינשטיין בפסק דינו, "ואיבוד עצמי לדעת – קרוב מאוד בהיקש למעשי המנוחים – אסור באיסור חמור… יש לאדם אוטונומיה, אך היא אינה בלתי מוגבלת". בעניין זה יש לציין כי הטיעון בדבר אוטונומיית הפרט היווה את אחד השיקולים העיקריים לזיכויו של הנהג.

"יש לטעמי להחיל אמות מידה מחמירות בשמירת קדושת החיים", מסכם רובינשטיין את עמדתו, "גם על הצופה אפשרות של מוות – במיוחד במסגרת פעילות מסוכנת ובלתי חוקית – ונעשה שותף עם זולתו בהרס חיים צפוי שגם נתממש.. ולכן יש לקבוע כי העותר צריך היה לצפות את אשר אירע, ולהרשיעו בעבירת ההריגה".

The post השתתף במירוץ מכוניות קטלני, וזוכה מהרשעה בהריגה appeared first on TheCar.

מארגני אירועי ספורט אתגרי, לרבות ספורט מוטורי, לא יכולים להסתתר מאחורי תצהירי ויתור-אחריות של המשתתפים באירוע במידה שמוכחת רשלנות מצידם

חברות שעוסקות בספורט אתגרי דוגמת מירוצי מכוניות, שיט רפטינג בנהרות סוערים, צניחה חופשית וכיוצא באלה לא יכולות להסתתר מאחורי החתמת המשתתפים על "טופס נפנוף" – כך עולה מפסק דין חדש שניתן באחרונה על-ידי בית המשפט העליון.

כמעט כל החברות שמארגנות או מפעילות אירועי ספורט אתגרי לסוגיו נוהגות להחתים את המשתתפים על טופס שבו הם מצהירים כי ידוע להם שמדובר בספורט מסוכן, וכי הם נוטלים על עצמם את האחריות לפגיעות גוף שעלולות להיגרם להם במהלך הפעילות. בתרגום חופשי מאנגלית אמריקנית נקרא טופס כזה "טופס נפנוף", היות שהוא מסיר, לכאורה, את האחריות לנזקי גוף מן המארגנים ומטיל אותה על המשתתפים.

אלא שבית המשפט העליון, בהרכב של השופטים מרים נאור, אליקים רובינשטיין ויורם דנציגר, נפנף לאחרונה את טופס הנפנוף כאשר דן בערעוריהם של שארי שלמה חרובי ז"ל מצד אחד וחברת 'נהרות משלחות רפטינג' מן העבר האחר.
חרובי ז"ל, נהרג יחד עם שני משתתפים נוספים בעת שיט רפטינג בנהר 'וואטוט' בפפואה גינאה החדשה.
בהליך משפטי שניהלו שאריו בבית המשפט המחוזי כנגד החברה המארגנת הוטלה האחריות למותו על המארגנים, והם נדרשו לפיצוי כספי. החברה המארגנת, 'נהרות משלחות רפטינג', ערערה על הפסיקה בטענה שלחרובי ז"ל היה אשם תורם בתאונה היות שהוא ידע מבעוד מועד שהוא נוטל על עצמו סיכונים בעצם השתתפותו במסע קשה ומסוכן. לראיה הוא אף חתם על תצהיר שפוטר את החברה מאחריות לתאונה אם תקרה כזאת.

קרובי משפחתו, לעומת זאת, ערערו בדרישה להגדיל את הפיצוי שנפסק.

שופטי בית המשפט העליון הטילו את מלוא האחריות למות השלושה על חברת 'נהרות' וקבעו שהחברה התרשלה בניהול המסע. למשל, בדפי הסבר שחילקה למשתתפים לפני המסע נכתב שלפני כל כניסה לקטע מסוכן של הנהר "נצפה ונבחר את הדרך הטובה והבטוחה למעבר". בפועל, קובעים השופטים, לא כך נהגה החברה: "מה שקרה בפועל הוא שמדריכי המסע כלל לא עצרו עד לאירוע התאונה ולא התנהלו – כפי שהיה צריך להתנהל – לפי כל הראיות, עקב בצד אגודל".
אשר לטענה בדבר "הסתכנות מרצון" קבעו השוטים ש"תנאי להגנה של הסתכנות מרצון הוא כי הניזוק 'חשף עצמו' לסיכון. 'חשיפה' זו אין עניינה אך ידיעה על דבר התרחשות הנזק… אלא עניינה חשיפה לתוצאותיו המשפטיות של הנזק… המנוח ידע – או, לכל הפחות, שהיה עליו לדעת – על אודות הסיכון הטמון בשיט רפטינג, בפרט באזור בלתי מוכר; והוא הסכים לאותה "חשיפה" לנזק שעשוי להיגרם כתוצאה מהסיכונים הרגילים הנלווים לשיט בנהר מסוכן. אולם, המנוח לא קיבל על עצמו את הסיכון להתרחשות נזק – לרבות מוות – כתוצאה מניהול המסע שלא כמובטח ובניגוד למתוכנן, באופן שחרג מהנהלים שהחברה המארגנת עצמה קבעה – דהיינו, התנהלות בנהר ללא עצירות ולא, כפי שצריך היה לעשות, עקב בצד אגודל, תוך בדיקת היכולת להמשיך בשיט לנוכח המכשולים המצויים בתוואי הדרך. המנוח לא הסכים שתוצאות הנזק במקרה שכזה תיפולנה על כתפיו, בייחוד לנוכח העובדה שהפעולה – או, ליתר הדיוק, המחדל – שגרמה לנזק בוצעה כאן על-ידי 'נהרות'… הדברים ברורים ומדברים בעד עצמם. העובדה שהסכנות שבנהר היו ידועות אינה מעידה על רצון להסתכן בתוצאות המעשים הרשלניים של 'נהרות', כפי שארע כאן", קבעו השופטים.

תרומה שולית

אשר ל"אשם התורם" קבעו השופטים כי אין בעצם השתתפות המנוח בשיט מסוכן, כשלעצמה, כדי להצביע על קיום אשם תורם. בתצהיר שעליו חתמו המשתתפים נכתב אמנם בין היתר: "יודעתי מראש על… הסכנות והקושי במשלחת, ואני יוצא כחלק ממשלחת זו על אחריותי הבלעדית ולא אבוא בתביעות כנגד "נהרות" או נציגה בגין פעילות גופנית כלשהי". אלא שהשופטים קבעו שנוסח זה לא מסיר אחריות מן החברה היות שהמנוח לא התכוון ש'נהרות' תחרוג מנהליה ותבצע את השיט בשונה מהמתוכנן. "אין אלה סיכונים הכרוכים באופן טבעי בפעולת השייט ושבאופן מושכל הסכים המנוח ליטול על עצמו את הסיכוי שיתממשו. אכן נכון המנוח היה מוכן להסתכן בספורט אתגרי; על כך אין חולק, שהרי הצטרף שוב ושוב למבצעי ספורט אתגרי כמו שיט בנהרות געש, מה שהעיד שבצופן אישיותו הייתה נכונות לסיכון, שרוב רובם של בני אנוש לא היו מכניסים עצמם אליו מעיקרא. ואולם, המנוח לא היה מתאבד, ולא מאותם "העמלים מרי נפש… המחכים למוות, שתוקעין החרבות בבטנם ומשליכים עצמן מעל הגגות לפיכך- בנסיבות העניין ולנוכח ההתרשלות החמורה של "נהרות", יש לשלול את תוקפו של התצהיר… משול הדבר למי שנכון לצניחה חופשית, אך ברי כי לא ייעתר לה אם יוברר לו שהמצנח שבסופו של דבר אמור להיפתח, הוא פגום ר"ל, ולא ייפתח".

בסיכומו של דבר הוטלה האחריות למותו של חרובי ז"ל על כתפיה של חברת 'נהרות'. בפסק דין זה טמון לקח לחברות שעוסקות בייזום וארגון ספורט אתגרי, לרבות מירוצי מכוניות: החתמת המשתתפים על תצהירים שפוטרים אותם כביכול מאחריות לא תעמוד לצידם אם תוכח רשלנות שלהם בניהול או הפקת האירוע.

The post בית המשפט נפנף את טופס הנפנוף appeared first on TheCar.