משרד התחבורה, הגוף שאמור לקבוע את המדיניות של מדינת ישראל בכל נושאי הרכב והתחבורה, ובין השאר גם לפקח על מערך המוסכים והשירות לרכב, מאשר בפועל לעובדי מוסכים להשתמש בכלי הרכב של לקוחות לשימושים פרטיים, ובתנאי שקיבלו לצורך זה אישור של מנהל המוסך.

במילים פשוטות, אם תכניסו את המכונית שלכם למוסך, ולאחר מכן תגלו שעובדי המוסך נסעו בה לחתונה, לטיפול רפואי או סתם כך לסיבוב ראווה בשכונה – אין טעם שתתלוננו בפני הגוף שמפקח על המוסכים מטעם מדינת ישראל, מפני שהתנהלות כזאת מקובלת עליו ומאושרת על-ידו.

לפני כחודש וחצי פרסמנו כאן את סיפורו המקומם של ל.ק. אשר רכש רנו 'זואי' חדשה וכעבור 72 שעות הופיע בה חיווי של תקלת סוללה שבעקבותיה נאלץ להכניס אותה לבדיקה ותיקון במוסך המרכזי של 'רנו' בחיפה. לאחר שקיבל לידיו את המכונית בחזרה נדהם ל.ק. לגלות שבמהלך הטיפול במוסך נעשה ברכב, לכאורה, שימוש פרטי לצורך נסיעה של אחד מעובדי המוסך לבית החולים בנהריה.

ל.ק. התלונן במקביל גם בפני שירות הלקוחות של קרסו מוטורס, גם בפני איגוד המוסכים, וגם בפני משרד התחבורה. שירות הלקוחות של קרסו מוטורס "שלח אותו סביב", איגוד המוסכים פנה אל קרסו מוטורס וביקש מהם לשלוח נציג לבוררות – אולם החברה סרבה והאיגוד נאלץ לסגור את התיק בגלל חוסר שיתוף פעולה, כך שהתקווה היחידה שנותרה לאזרח הייתה שהתלונה שלו תזכה לאוזן קשבת בגוף שמינתה הממשלה לפקח על המוסכים בישראל.

אגב, לא מיותר לציין שהידיעה שפרסמנו בשעת זכתה לתגובות רבות, רובן נזעמות, אשר נחלקו בין אזרחים שהתלוננו בפני משרד התחבורה על מוסכים – אך לא זכו לכל מענה, לבין תגובות של מוסכניקים שסיפרו לנו כיצד פקחי משרד התחבורה "יורדים לחייהם" לכאורה בנושאים שוליים. חלק מן הדוגמאות שנשלחו אלינו נמצאות כעת בבדיקה.

לאחרונה, לאחר שחלף זמן רב ול.ק. לא קיבל כל תגובה רשמית ממשרד התחבורה (בניגוד, אגב, לתקנות התקשי"ר), הוא פנה אל מ.ס. – שתואר תפקידו הוא "מרכז מחוזי בכיר חיפה במשרד התחבורה", שאמור היה לטפל בתלונתו.
בתגובה, באמצעות התכתבות דואר אלקטרוני, קיבל ל.ק. תשובה שכללה את הדברים הבאים: "העובד של מרכז השירות ביצע נסיעה עד לעיר נהריה ועל הדרך באישור מנהל מרכז השירות עצר לסידור אישי בבית החולים. אציין שהנסיעה בוצעה בידיעת הנהלת המוסך ועל אחריותם ובאישורם וזאת תוך כדי שימוש בכרטיס עבודה ותיעוד הנסיעה ושלט במבחן. חלק מתהליך מתן השירות יכול המוסך ורשאי לבצע נסיעות מבחן לרכבים שבטיפולו". (התגובה המלאה מצורפת כאן).

במילים פשוטות, האיש שאמור לטפל מטעם משרד התחבורה בתלונות של אזרחים כלפי מוסכים שמקבלים רישיון מן המדינה – מודיע לאזרח המתלונן שמותר לעובד מוסך להשתמש ברכב של לקוח לסידורים פרטיים.

המשמעויות של מדיניות כזאת, לדוגמא, הן שמבחינת משרד התחבורה מותר לעובדי מוסך לקחת, למשל, כלי רכב בשווי של מיליון שקלים ולנסוע איתו לחתונה שלהם או לסיבוב ראווה בשכונה, או ל"בדיקות התנהגות" על מסלול המירוצים בערד – ובתנאי שאפשר לכסת"ח נסיעה כזאת באמתלה של "נסיעת מבחן לרכב בטיפול".

פנינו אל אבנר עובדיה, דובר משרד התחבורה, ושאלנו אם אגף הרכב של משרד התחבורה מאשר לעובדי מוסכי השירות מורשי משרד התחבורה לבצע נסיעות פרטיות בכלי רכב של לקוחות מבלי לקבל את אישורם, ללא ידיעתם, וככל הנראה בניגוד לחוק? (שימוש ברכב ללא רשות הבעלים). בנוסף, ביקשנו ממר עובדיה לקבל נוהל כתוב שמאשר פעולה כזאת או אוסר אותה.

נזכיר שבתגובה לידיעה שפרסמנו בשעתו אישרו אנשי קרסו מוטורס את עיקרי הדברים ומסרו בין השאר ש: "במהלך הנסיעה אכן עצר הנהג של מרכז השירות בבית החולים לצורך מטלה אישית, כפי שאושר לו ע"י מנהל מרכז השירות. אנו מצרים על התחושה הקשה שקיבל הלקוח, למרות שהצורך בנסיעה זו היה חלק בלתי נפרד מהטיפול. התנצלנו ואף הצענו ללקוח טיפול חינם כמחווה של רצון טוב״.

עדכון 4 בינואר 17:00: כיומיים לאחר המועד האחרון שבו ביקשנו לקבל את תגובת משרד התחבורה, ולאחר שהכתבה כבר פורסמה, התקבלה אצלנו התגובה הבאה: "לצורך בדיקת רכב, יש לבצע נסיעת מבחן ולבקש את אישורו של בעל הרכב. פרטים אלה רשומים בהזמנת התיקון. בבדיקה שנערכה מתברר כי העובדים ביקשו את אישור הלקוח ונענו לבקשה, אך בשל טעות, הלקוח לא הוחתם על הזמנת תיקון. על פי תנאי הרישיון, בעל הרישיון חייב למלא הזמנת תיקון, בה יפורטו בין היתר השירותים שניתנו לרכב. על בעל הרישיון להחתים את המזמין על הזמנה לפני ביצוע העבודה. כמו כן, יש לרשום בכרטיס העבודה את שם המטפל, וכל פרט הנוגע לעניין.

בעקבות התלונה הוחלט בתיאום עם ראש תחום שרותי תחזוקה להוציא לבעל המוסך אזהרה בגין אי החתמה של המלין על הזמנת תיקון ושימוש ברכב של העובד ללא ידיעת בעל המוסך לצרכים פרטיים, במסגרת נסיעת המבחן".

הערת TheCar: בתגובת משרד התחבורה מופיע המשפט "בבדיקה שנערכה מתברר כי העובדים ביקשו את אישור הלקוח ונענו לבקשה", אשר ממנו עלול להשתמע בטעות כאילו בעל הרכב הסכים לשימוש הפרטי שבוצע ברכבו. זה, כמובן, לא המצב. בנוסף, בתגובת משרד התחבורה נכתב גם שהמוסך יקבל "אזהרה" (לא ברור מה המשמעות של זה, אבל מילא) בגלל "שימוש ברכב של העובד ללא ידיעת בעל המוסך לצרכים פרטיים, במסגרת נסיעת המבחן". חלק זה של התגובה מעיד על אחת משתיים: או שהתגובה כולה "מחורטטת", או שאנשי משרד התחבורה לא טרחו לקרוא את הקטע שבו אנשי קרסו מוטורס עצמם אומרים שהעובד ביצע את הנסיעה הפרטית באישור מנהל מרכז השירות.

אם גם אתם נתקלתם בהתנהלות מזלזלת או בתפקוד לקוי של משרד התחבורה כתבו אלינו ל: editor.thecar@gmail.com

The post משרד התחבורה לאזרח: לעובד מוסך מותר לקחת את הרכב שלך לשימוש פרטי appeared first on TheCar.

בית המשפט לתביעות קטנות פסק שמנהל לשעבר של מוסך ב.מ.וו. קילל לקוח ולכן יפצה אותו ב-12,500 ש"ח

"ניתן לצפות שבמוסך היבואן של מותג יוקרה יינתן שירות טוב במיוחד; ואם במקום לתת שירות כזה החליט לא אחר מאשר מנהל המוסך לגדף ולחרף את אחד הלקוחות – כנראה שאותו לקוח עשה דבר מה פסול במיוחד המצדיק לכנותו בשמות. ניתן להבין אפוא את תחושתו הקשה של התובע: במקום לקבל שירות ההולם את אופיו של המותג ואת יוקרתו, הוא נאלץ לספוג עלבונות קשים, משפילים ומביכים בפני אנשים שהכיר. אדם סביר השומע את הגידופים הללו מתרשם שיש דברים בגו"- כך קבע השופט טל חבקין מבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב שפסק פיצויים בסך 12,500 שקל ללקוח של המוסך.

לאחר מספר דיונים וביצוע חקירה מאומצת, ובהתבסס על "שפת גופו" של המנהל הנתבע, קבע השופט שהנתבע כינה את הלקוח, בנוכחות עובדים של המוסך: "נוכל, רמאי, אפס מהשכונות, מרוקאי זבל, ערס, אזיין אותך, אני אתן לך למצוץ לי, אני שם זין עליך ועל קמור".

את תביעת לשון הרע הגיש ב.ק, בעל מכוניות מתוצאת ב.מ.וו. שמחירה מעל חצי מיליון ש"ח, כנגד מנהל לשעבר של "מוסך מרכזי" בפתח תקווה שהיה בתקופה הרלבנטית מוסך רשת של יבואנית ב.מ.וו. לישראל. יצוין שהתקרית בגינה הוגשה התביעה אירעה ביולי 2012, כחצי שנה בלבד לאחר שחברת דלק מוטורס רכשה את חברת 'קמור' – היבואנית הקודמת של ב.מ.וו.

הלקוח טען בתביעתו שהפרשה החלה להתגלגל לנוכח סירובו לשלם עבור טיפול שבוצע במכונית מפני שחלק מן הסכום נדרש תמורת פעולות שבוצעו כבר בטיפול קודם. מנהל המוסך, כך נטען, סירב להכיר בכך ואז פרץ ויכוח קולני שבמהלכו הטיח המנהל בתובע את המשפט שנזכר לעיל ואין טעם לחזור עליו. בנוסף, כך טען ב.ק, כאשר איים על המנהל כי בכוונתו לפנות בתלונה לחברת קמור הוסיף האחרון: "אני שם זין עליך ועל קמור".

הלקוח מעיד על עצמו שהוא יזם בתחום הנדל"ן. לדבריו, מאז גיל 19 הוא נוהג ברכבי יוקרה מסוג BMW שטופלו במוסכי היבואן. המוסך שבו אירעה לטענתו התקרית נוהל עד אמצע שנת 2011 על ידי קמור ולאחר מכן הועבר הניהול לחברת ש. ח. מוסך מרכזי בע"מ, ואילו הנתבע הועסק בתפקיד מנהל משותף של המוסך.

כאמור, הוויכוח החל להתגלגל כאשר התובע טען שכבר שילם בעבר חלק מעלותך הטיפול, ובן לנוכח דרישתו שהמוסך ישמור את החלקים שהוחלפו כדי שיתאפשר להוכיח שאכן מדובר בחלקים תמורתם כבר שילם בעבר.
בעקבות הדברים שנאמרו, לטענת התובע, במהלך הוויכוח הוא תבע פיצוי בגין לשון הרע בסך של 25,000 ש"ח וכן ביקש לחייב את מנהל המוסך לשלוח לו מכתב התנצלות.

בכתב ההגנה הכחיש מנהל המוסך את כל הנטען בכתב התביעה וטען שכל מטרתה היא לנסות להתחמק מתשלום תמורת הטיפול.
לדבריו, בעל הרכב שהה ליד המכונית לאורך כל זמן הטיפול ועקב אחריו כשהוא ער לכל פרט, לכל עבודה ולכל חלק שהוחלף בה. בתום הטיפול דרש שייאספו ויישמרו עבורו כל החלפים שפורקו מהמכונית, אולם יועץ השירות הסביר ללקוח שמאחר שבקשה זו לא נאמרה לפני תחילת הטיפול אי אפשר להיעתר לה. בתגובה, כך נטען בכתב ההגנה, השיב התובע שלא ישלם תמורת החלפים אם לא ימציאו לו את אלה הישנים.

לאחר מכן יצאה המכונית לנסיעת מבחן והתובע ביקש להצטרף אליה, בשלב כלשהו טען התובע שהוא שומע רעש כלשהו וביקש להחליף את הבוחן ליד ההגה, וכך – לטענת הנתבע – "השתלט בעורמה" על המכונית ונסע מן המקום מבלי לשלם תמורת הטיפול.

בכתב ההגנה מכחיש הנתבע שאמר את הדברים שיוחסו לו, ואף כתב שדווקא התובע הוא שהשתלח בנתבע בפני לקוחותיו ועובדיו, הטיח בו שהוא "אינו מבין כלום, לא מקצועי" וקרא לו "תחזור למקום שממנו באת", "זבל" ו"תחזור למוסך מאזדה פורד".
מנהל המוסך טען שחובו של התובע למוסך עומד על סך של 10,617 ש"ח, חוב שלא שולם למרות מכתבי התראה שנשלחו לתובע, וכן שבסופו של דבר נאספו עבור התובע כל החלפים שהוחלפו ונשמרו עבורו במשך חודשים במרכז השירות מבלי שבא לאוספם.

העדים לא הופיעו, השופט התאמץ לחקור

במהלך המשפט התברר שמנהל המוסך כבר אינו עובד בו, אבל עובדי המוסך שהוזמנו כעדים מטעם התובע סירבו להגיע.

התובע הציג בפני בית המשפט הקלטת שיחה שערך עם מנהלת השרות של המוסך, ת.ז, אשר הייתה, לדבריו, עדה לשיחה בינו לבין המנהל. בהקלטה נשמעת ת.ז. כשהיא מאשרת לכאורה את קיומה של השיחה המשפילה ואף אומרת: "מה קרה פה? תגיד לי מה קרה פה? אלוהים, אני בחיים לא הייתי יכולה לעכל כזה דבר…. אתה ראית, אני באתי לעלות במדרגות לבוא אליך, הוא לא נתן לי את האפשרות. …אני הייתי בהלם. בהלם. אני הייתי בהלם …אתה יודע מה, זה היה לי, אין הזוי, הזוי, הזוי עם זה. ממש הזוי….אני שמעתי, למה אני יכולה להתכחש לזה שלא שמעתי? "

לאחר ששמע את הקלטת השיחה הוציא השופט צו הבאה לשלושה מעובדי המוסך אשר לא הופיעו לארבע ישיבות שאליהן זומנו.

מנהלת השרות טענה בבית המשפט שלא הייתה נוכחת בתקרית אבל מתוקף תפקידה יצרה קשר עם התובע לאחר שהודיעו לה שלא שילם תמורת הטיפול. לדבריה היא יצרה קשר עם התובע וניסתה לגרום לכך שישלם.
בעדותה עמדה על כך שלא שמעה את הנתבע אומר לתובע את המיוחס לו, אבל לאחר השמעת הקלטת השיחה איתה, כשהשופט ביקש הסבר להבדל בין הדברים היא איבדה את הכרתה והתעלפה, ובהסכמת הצדדים לא שבה להעיד.

"דומה שאין צריך לומר כי על רקע תוכן השיחה המוקלטת קשה לקבל את עדותה שלפיה היא לא נכחה באירוע וששמעה עליו בדיעבד" קבע השופט. "הואיל והעדה לא השלימה את עדותה ולא התאפשר לה להגיב לפשר הסתירה הלכאורית בין גרסאותיה, אסתפק בקביעה כי הגרסה המסתברת היא שהתוכן השיחה המוקלטת משקף את מצב הדברים, ולא הגרסה שנמסרה בבית המשפט".

עובדת נוספת שהעידה טענה גם היא שלא נכחה בעת חילופי הדברים אבל השופט מציין בפסק דינו ש"התרשמתי כי היא ניסתה לגונן על הנתבע ולהרחיק את עצמה ממקום האירוע ומנסיבותיו. היא השיבה לשאלות בקצרה; עדותה הותירה רושם מתגונן; ואיני מוציא מכלל אפשרות שהייתה נוכחת באירוע ואף על פי כן ביקשה להימנע מאי-הנעימות הכרוכה במתן עדות כגון דא הפועלת לחובת הנתבע. כמו כן, ייתכן שהיא העדיפה שלא לסייע לתובע מהטעם שגרם להוצאת צו הבאה נגדה ולחוויה הבלתי-נעימה הכרוכה בביצועו. עם זאת מציין השופט כי אינו יכול לקבוע שעדותה לא הייתה מהימנה.

בעדותו בבית המשפט אמר מנהל המוסך שהתובע נמצא ליד הרכב בכל משך התיקון וראה בדיוק מה נעשה בו. לדבריו, משסירב התובע לשלם הוא נקרא לשוחח איתו ובשיחה זו אמר לו התובע "אל תיתמם, תחזור לחולון, לא יודע מי הביא אותך לפה, אני לא משלם".

לגבי התקרית האמורה הוא העיד ש"היה דין ודברים אתו, לא זוכר בדיוק מה, בטח לא הדברים שהוא טוען להם. לא זוכר מה נאמר שם… לא היה לידינו אף אחד. זה היה במסדרון. חוץ ממני וממנו אף אחד לא שמע את זה. לשאלת בית המשפט מה היה תוכן השיחה, אני משיב שהתוכן היה שהוא לא רצה לשלם. אמרתי לו שאין דבר כזה שלא משלמים. אני לא זוכר שאמרתי לו מילים קשות. אני לא רוצה סתם להפליל את עצמי. לא זוכר אם היו קללות, זה היה בלהט הוויכוח, אך אף אחד לא היה. הוא ביקש שיתרחקו כולם לנסות לשכנע אותי לא לשלם."

בפסק דינו קיבל השופט חבקין את גרסת התובע, וזאת בין השאר בגלל "שפת הגוף" של הנתבע כאשר זה נשאל אודות חילופי הדברים: "פתאום הוא נתקשה להרים את ראשו; הביט למטה ולצדדים; עד שביקשתי ממנו להסתכל לעברי כדי שאוכל לראות את עיניו. התרשמתי שהנתבע מבקש להרחיק את עצמו מאחריות לאירוע וחש אי-נוחות ניכרת. כשהקשיתי עליו, השיב הנתבע כי הוא לא רוצה להפליל את עצמו – תשובה המעוררת שאלה כשהיא נשמעת מאדם המכחיש בתוקף כי אמר את הדברים שיוחסו לו… אני ער לכך שייתכן כי שפת הגוף של הנתבע ומחוות פניו נבעו מחוסר נוחות המאפיינת את המצב – הלא נעים מטבעו – שבו היה שרוי. ברם התרשמתי שהנתבע לא התקשה להעיד בתחילת דבריו; וששינוי חד ארע, כאמור, כשהוא נתבקש להעיד על לב המחלוקת: השאלה אם הטיח בתובע את הדברים האמורים. על רקע מכלול זה… באתי למסקנה כי הגרסה המסתברת היא שהנתבע אכן אמר את הגידופים והקללות שהתובע ייחס לו" – קבע השופט.

בסופו של יום חייב השופט את מנהל המוסך לשלם לתובע פיצוי של 12,500 שקל בגין הוצאת לשון הרע, וציין: "אכן, לא כל קללה או גידוף שפורסמו יקימו עילת תביעה בעילה של לשון הרע. קללות וגידופים הם למרבה הצער עניין שגרתי וכמעט יומיומי. בחוגים רבים בחברה הישראלית הם חלק בלתי נפרד מתרבות השיח וברור שלא רצוי שכל ויכוח שהתלהט ונגרר לדברי עלבון, חרפות וגידופים יסתיים בבית המשפט. לעומת זאת, יש שקללות וגידופים נאמרים בנסיבות שעמן אין להסכין ושאין לעבור עליהן לסדר היום. המדובר במצבים שבהם הפגיעה שנגרמת לניזוק מהדברים היא גדולה יותר, וחוצה את קו הגבול – הלעיטים מטושטש – בין לשון הרע שהוא עניין של מה בכך לבין לשון הרע המקים עילת תביעה שראוי לפסוק פיצוי בגינו…

התובע טיפל ברכב היוקרה שלו – מסוג BMW – במוסך היבואן. אדם כזה מצפה לקבל שירות ברמה ההולמת את סכום הכסף ששילם בעד המכונית. התובע ציפה לשירות טוב ומסור, והיה זכאי לצפות לקבלו. מחומר הראיות עולה כי התובע היה לקוח מוערך של המוסך. גרסתו של התובע כי המחלוקת הכספית שהתעוררה בינו לבין מוסך מרכזי יושבה בסופו של דבר, לאחר שטענתו ששילם עבור הבלמים בעבר התקבלה – לא נסתרה ולא הוגשה נגד התובע תביעה בגין החוב מהסיבה שנתקבלה הוראה מהמנכ"ל: "זה רכב שעולה קרוב ל-500,000 ש"ח ואל לקוחות כאלה מתנהגים בצורה אחרת". הדברים הללו לא נסתרו…

בין התובע לבין הנתבע התגלעה מחלוקת צרכנית בנוגע לתשלום. ניתן היה להתמודד עמה בדרכים המקובלות, כגון נקיטת הליך משפטי או הטלת עכבון על הרכב. הוצאת לשון הרע אינה דרך לגיטימית לטפל במחלוקת כזו. הנתבע אף לא עשה כל ניסיון לברר את טענותיו של התובע לפני שהגיב כפי שהגיב. נראה כי הוא התעצבן, איבד את העשתונות ונתן דרור ללשונו באופן פוגעני ובלתי מידתי".

בסופו של יום פסק השופט פיצוי בסך 12,500 ש"ח משום ש"מדובר בפרסום חד פעמי שנעשה בעל פה; נחשפו אליו מספר מוגבל ולא גדול של אנשים; לנוכח הזיכרון האנושי הקצר והעובדה שאין מדובר בפרסום מתועד בכתב, יש להניח שהוא נשכח יחסית מהר ולא הותיר חותם על מי שנחשפו אליו; בנוסף התובע לא הצביע על נזק קונקרטי שנגרם לו זולת אי הנעימות שספג ברגע הפרסום וזמן מה לאחר מכן; הוא אף לא טען שהפרסום הסב לו עגמת נפש ניכרת או שליווה אותו תקופה ארוכה."
השופט החליט שלא לחייב את הנתבע לפרסם התנצלות הן משום שמדובר בסעד שאינו אפקטיבי בחלוף זמן כה רב ולנוכח אופי הפרסום, והן מפני ש"ספק אם בית משפט זה מוסמך ליתן צו עשה מסוג זה"

ת"ק 17253-11-12

The post "טיסת השוקולד" גרסת מוסך ב.מ.וו: מנהל המוסך קילל וישלם פיצוי appeared first on TheCar.