חמושים בפולאריס רייזרים אנחנו יוצאים דרומה למסע נפלא על דרך מדברית שכמעט ואינה פוגשת כביש או מקום ישוב, לאורך יותר ממאה קילומטרים של נהיגת שטח גדושה באקשן, ולא קלה.

את תחילת הנהיגה אנחנו מנצלים ללימוד זהיר של התנהגות הכלים ולאחר שמבינים אותה מתחילים לדהור לעומק המדבר תוך היצמדות אל סימון 'שביל ישראל'.

זרימות גשמי החורף צבעו את הנוף במעט ירוק מדברי שמקושט בפריחה חורפית, ובתום קטע ראשון, לא ארוך במיוחד, אנחנו עולים על 'דרך הבשמים' אשר יורדת מהר הנגב ועד לכביש 90.
לצד קטע דרך שצמוד לכביש הערבה נישא תל נבטי קדום. זהו חאן דרכים שנבנה בעיר הנבטית הקדומה 'מואה' – נקודת הישוב התשיעית – מצפון מערב ועד דרום מזרח על 'דרך הבשמים' בקטע שבין רפיח לפטרה שבירדן.

בשונה מן השמונה האחרות מואה ממוקמת על צומת דרכים עם דרך הערבה אשר הוליכה ממפרץ אילת אל עבר ים המלח בצפון. כמו תחנות הדרכים האחרות פעלה גם 'מואה' החל מן התקופה ההלניסטית, והגיעה לשיא תפארתה ושגשוגה בתקופה הרומית, בזכות ביקוש רב לתבלינים ולבשמים.

זה הזמן לרדת מן הכלים לטיול קצר אל מרומי התל, ולתצפית על הסביבה, רגע לפני שממשיכים לדהור דרומה. מכאן והלאה הופכים תנאי הדרך קשים יותר, וכל קפל קרקע וערוץ נחל מהווים אתגר לאוחזים בהגה.

על הרכס שבין נחל עשוש לנחל צופר לועג 'מעלה עשוש' לחבורת המטיילים בשקט האופייני להרי מדבר: זהו מעלה אשר נטחן עד דק על-ידי אלפי גלגלים של כלי רכב במהלך השנים, וכעת נדמה כאילו שהסלעים, ה'פודרה' והאדמה הבוגדנית נועדו להכשיל את הנהגים ולהביא כל אחד מהם אל קצה יכולותיו.

מי מאיתנו שאינו חוצה מדבריות מקצועי או בוגר של יחידת סיור צבאית, ולא טעם מיופיו הפראי של עומק המדבר, לא יוכל שלא להתפעם מדרכי המדבר הרחוקות מכל ישוב.
בלב מדבר הבדידות מוחשית, וקל להתמכר לקולות הרוח, לעוצמת ההרים החרוצים בערוצי נחלים, לזוחלי המדבר ולעופות.

שבילי המדבר שייכים ומיועדים לכל העוברים בהם, ובכל זאת קל להבין לליבם של מי שבאו ברגל או רכובים על אופניים במטרה ליהנות מן החסד של ערוץ נחל מוצל ומן השקט המופלא של המדבר – ואין הם מקבלים בברכה את כלי הרכב הרועשים ומעלי האבק.

קונפליקט זה מציב גם בפנינו דילמה לא קלה שכותרתה "למי שייך המדבר": האם נכון יותר לחרוש אותו עם רכב שטח או להלך ברגל בין שביליו?
במהלך השנים נכבשו שבילים ייעודיים שסומנו כשבילי רכב, ועל הנהגים לדבוק בהם ולא לסטות מהם כדי שלא לפגוע בבעלי חיים, בערכי טבע ונוף, ובשלוות המטיילים האחרים. ואף על פי כן נדמה שגם פשרה זאת לא מקובלת על חלק מן המטיילים.

אנחנו, האוחזים בהגה, עושים ככל שאפשר כדי שלא להפריע למטיילים האחרים ומקפידים במיוחד על נהיגה על השבילים הקיימים בלבד, וזאת כדי שלא לסלול "קוליסים" פוגעניים או לפגוע בחי ובצומח המדברי.

באמצע הדרך, בפארן, אפשר לעצור בנווה מדבר קסום שנקרא 'חאן אבירן' לארוחה שמבושלת על-ידי שולי ועמוס אבירן. מכאן, דרך חממות הישוב פארן, אנחנו מושכים מזרחה, חוצים את כביש 90, וממשיכים דרומה על שביל באורך של כ-70 קילומטרים שמתוח לאורך קו הגבול עם ירדן.

שביל העפר נוח ברובו וחוצה חולות ושטחים חקלאיים, ובחיבור בין מלחת יוטבתה לחולות סמר אנחנו מטפסים על דיונות החול האחרונה בערבה – אשר למרבה הצער גם בה החלו לנגוס בעלי עניין.

השביל אל הדיונות, דרומית ל'סמר', חוצה את כביש הערבה הישן וממשיך מזרחה עד לחולות. כאן אפשר להשתולל, רגלית, על החול הרך ולעצור לתצפית על בריכות מלח שבמקום, וגם לצפות בפלמינגו ובציפורי מים אחרות שמהלכות לאיטן בבריכות הכחולות.

כך מגיעים: דרך הערבה מקבילה לכביש 90 בקטע שנקרא 'כביש הערבה', וכל אחד יכול לבחור את נקודת ההצטרפות שלו אל המסלול דרומה. עם זאת, תמיד יש לנוע בשטח עם לכל הפחות שני כלים או יותר, ואסור לצאת למסלול ללא אף בעל ניסיון. לטיילים-נהגים מתחילים כדאי להצטרף לקבוצה מודרכת, ובכל מקרה יש לנהוג ברכב מתאים ובעל הנעה כפולה.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות סוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: דרך הערבה אל מואה ועשוש appeared first on TheCar.

חגיגה בנגב: נחלי האכזב הפכו בתוך שעות ספורות לנחלי איתן שוצפים, גבי המים מלאים, וקל כבר לדמיין את הפריחה הנהדרת שצפויה לנו במדבר בחורף הקרוב.

רגע לפני הגשם עמדנו על כביש הערבה, ולפני שפנינו מערבה אל דרך עפר עצרנו כדי לדמיין כיצד התנהלו כאן החיים לפני 2000 שנים כאשר שיירות ארוכות, עמוסות בסחורות, חצו את המדבריות על דרך הבשמים – אחת הדרכים העתיקות בעולם.

נתיב המסחר השתרע לאורך כ-2400 ק"מ, רובו בתוך מדבר צחיח ולוהט, ומסע לאורכו ארך כמחצית השנה. שישים וחמש תחנות עצירה ומנוחה נבנו לאורך הדרך הארוכה והמרחק בין אחת לאחרת היה כארבעים קילומטרים ששקולים למרחק שמכסה גמל ביום הליכה.

הנבטים, "אדוני המדבר", הובילו את שיירות הגמלים ממדבריות תימן, דרך ערב הסעודית, אל מדבריות ירדן ועד לחוף עזה, משם הועלתה הסחורה על ספינות בדרך לאירופה.

אורך הקטע של דרך הבשמים שעובר בשטחי ישראל כיום הוא כ-150 ק"מ, ולאורכה נותרו שרידים למפעל הענק של הנבטים: מצדים, מאגרות מים, חאן למנוחה ולהחלפת גמלים, ועוד.

סחורות רבות ומשובחות עשו את דרכן על גב הגמלים, ובהם בין השאר גם צרכי רפואה וכימיקלים ששימשו לשימור אוכל, לחניטה ולפולחן. הסחורות היקרות והחשובות שהובלו באותה תקופה היו בשמים: מור ולבונה.

קטע הדרך שמסתיים בכביש הערבה יכול לשמש כמעין "טעימה" לדרך הבשמים. הכניסה אליו נמצאת כקילומטר וחצי דרומית לישוב צופר, לצד קיר בצבע אוקר שניצב ממערב לכביש הערבה. הכיתוב שעל השלט: "מואה" – דרך הבשמים".

לאורך קטע הדרך יש שילוט נאה ומסודר שמתאר את המרחק עד לתחנה הבאה – חאן "מואה", ומשם עד למיצד "קצרה".
המרחק בין הנקודות כ-14 ק"מ, ואת החלק הראשון, הקצר יותר, אפשר לעשות עם מכונית נוסעים. כדי לעבור את קטע הדרך השני נדרש כבר רכב שטח בעל הנעה כפולה, ואיתו מגיעים לחאן סהרונים שבמכתש רמון. אגב, למי שמתכנן לעשות את כל המסלול עדיף לנסוע דווקא בכיוון ההפוך, כלומר להתחיל בחאן סהרונים ולסיים על כביש הערבה.

הפעם נתמקד בקטע הדרך הראשון, הקצר, עליו אפשר כאמור לנוע עם מכוניות נוסעים ובהמשך ברגל. רוכבי אופניים יכולים ליהנות מאוד מאחת הדרכים המומלצות ביותר לרוכבים, דרך שמשובצת ברבים מאתגרי העבירות ומסלולי הרכיבה האתגרים שהם אוהבים.

עם זאת, מי שיהנו יותר מכולם, במיוחד בימים אלה של אחרי השטפונות, יהיו ההולכים ברגל שיוכלו להתענג על תחילת פריחות המדבר הנהדרות.

הכניסה לדרך הבשמים, מערבה מן הכביש, מבוצעת בנקודה שמסומנת בסימון שביל שחור (מפת טיולים מס 17), ובהמשך הדרך מופיע סימון דרך מיוחד של "דרך הבשמים". החלק הראשון, כאמור, נוח לתנועה, ותוך זמן קצר מגיעים לנקודה הראשונה, "מואה" הנבטית אשר שימשה כתחנת מעבר על "דרך הבשמים" והוקמה על צומת דרכים: אחת הוליכה דרומה אל ים סוף והאחרת מערבה אל נמלי הים של עזה ורפיח.

אל החאן מטפסים בטיפוס רגלי קליל, ומגיעים אל נקודת תצפית עתיקה ומרהיבה שסביבה נפרשים מראות נפלאים של מצוקי חוואר הלשון. החאן כולל חצר פתוחה, מוקפת חדרים, ובחפירות ארכיאולוגיות שבוצעו במקום נחשפו בית מרחץ ובית בד להכנת שמן זית.

בחפירות נמצאו גם גרעיני תמר, פירות שונים, גרעיני זיתים ומוצרים שונים ששימשו את הסוחרים ואת מארחיהם. סמוך לחאן יש נאות מדבר עם דקלים לצד בור או בריכת מים חרבים.

שקיעות השמש במדבר שונה מאשר במרכז הארץ: כאן הכל בהיר, האוויר צלול, ועל כן מעניקה השמש השוקעת צבעוניות עשירה בתמורה למאמץ העליה אל התל.

גווני כתום, צהוב ומעט אדום נחים על הגבעות שמסביב ונראה ששעת החסד הזו נמשכת מעט יותר זמן מאשר במרכז הארץ, כאילו מדגישה כל שלב ושלב בתהליך הצניחה מערבה. בשעה שכזאת זהו ודאי אחד המקומות הנפלאים להתבודדות מדברית.

כך מגיעים: הכניסה לדרך הבשמים מכביש הערבה, בקילומטר ה-129.

הדרכה בתשלום: למי שלא מצוידים בכלי רכב בעל הנעה כפולה ומעוניינים בטיול ג'יפים מודרך, עמוס אבירן מדריך טיולי ג'יפים ובעל 'חאן אבירן', 052-3868938.

הצעות נוספות לטיולי סוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל דרך הבשמים appeared first on TheCar.