מגפת קורונה חוללה אינספור נזקים בריאותיים וכלכליים בעולם, ואת שוק הרכב החדש והמשומש היא תקפה משתי גזרות שונות: משבר השבבים פוגע בכושר הייצור וביכולת האספקה של יצרניות הרכב, ואילו הרתיעה של אנשים רבים מתחבורה ציבורית שולחת אותם לקנות מכוניות – מה שמקפיץ את מחירי המשומשות.

במציאות כזאת רבים נדרשים לקנות מכוניות משומשות, ואחרים נאלצים להישאר עם המכוניות שלהם גם לאחר המועד שבו תכננו להחליף אותן. מעל ראשיהם של אלה וגם אלה מרחף חשש מפני ירידת הערך של המכונית, ומפני אפשרות שהיא תהפוך ל"בור ללא תחתית" ששואב סכומי כסף עצומים בגלל תיקונים יקרים. שאלות שאנחנו נשאלים באופן קבוע (editor.thecar@gmail.com) הן כמה שנים כדאי להחזיק במכונית משומשת, כמה זמן היא בכלל אמורה להחזיק מעמד, ואם יש דרכים להאריך את אורך החיים שלה. אז אנחנו כאן כדי לענות – ובעיקר כדי להרגיע: כמעט תמיד תהיה עלות השימוש במכונית משומשת נמוכה מעלות הרכישה (או ליסינג) והאחזקה של מכונית חדשה.

התשובה הקצרה, לפני שנפרט בהמשך, היא שעלויות השימוש בכלי רכב כוללות שלושה מרכיבים עיקריים: ירידת הערך ועלות המימון, עלויות הדלק או האנרגיה, ועלויות תחזוקה ותיקונים. כל אלה מתייחסים אך ורק למרכיב אחד מתוך רבים שצריך לקחת בחשבון – המרכיב הכלכלי, והם מתעלמים, לצורך הדיון, מתועלות כמו בטיחות, שקט נפשי, נוחות, גמישות בבחירה וכיוצא באלה. גם לא נלקחים בחשבון מקרי קיצון כמו כשל תחזוקתי יקר במיוחד.

אבסולוטית, מכונית מאבדת מערכה את סכום הכסף הגדול ביותר במהלך שלוש השנים הראשונות לחייה, ובנוסף לכך גם עלות המימון ("מחיר הכסף") שהיא עולה היא היקרה ביותר. בהנחה שאין הבדל בכמות הנסועה – ההפרשים במחיר הדלק או האנרגיה לא מאד מהותיים, ואילו בסעיף השלישי – עלות התחזוקה והתיקונים, צריך להבדיל בין שלושה חלקים נפרדים: טיפולים שוטפים, ביטוח, ותיקונים. נכון אמנם שבאופן יחסי למחיר המכונית (באחוזים) עלות הטיפולים והתיקונים מתייקרת ככל שהמכונית מתבגרת, ולפעמים מבאס לשלם 1,000 שקל לטיפול "גדול" למכונית שמחיר המחירון שלה הוא 7,000 שקלים. העניין הוא שבאופן אבסולוטי – בהנחה שרוב בעלי הרכב החדש מטפלים ברשתות השירות של היבואניות מתוך חשש (לא מוצדק) לאבד את האחריות – טיפולים במכוניות משומשות כמעט תמיד יהיו פחות יקרים. בנוסף – ביטוח של מכונית חדשה יקר מזה של מכונית משומשת.

הנעלם היחיד שפועל לרעת מכונית משומשת הוא כמה פעמים היא תיגרר למוסך במהלך חייה בגלל תקלות לא צפויות, וכמה יעלו תיקונים של מערכות כושלות, ולכך נוספת גם השאלה שבכותרת: כמה שנים יכולה מכונית משומשת להחזיק?

ישנם מחקרים, והם מובאים כאן רק לצורך הדיון מפני שסטטיסטיקות כמעט לעולם לא רלבנטיות לאדם ספציפי (או למכונית מסוימת) – שמהם עולה שרוב המכוניות יכולות לפעול בממוצע כ-12.1 שנים לפני שהן נדרשות לתיקונים יקרים. ניסיון החיים מצביע על כך שהממוצע הזה הוא בין דגמים ומותגים שנחשבים אמינים במיוחד – בואו נקרא להם "יפנים", לבין כאלה שנחשבים פחות אמינים, נקרא להם "צרפתים". כמובן שטענה כוללנית כזאת מקפיצה – בצדק – את הפרנקופילים, חובבי הצרפתיות. אלה נשבעים שמכוניות אירופאיות בכלל, וצרפתיות בפרט, השתפרו פלאים מבחינת אמינות, ושאסור להיות מקובעים על סטריאוטיפים ישנים. אלא שלנו יש דוגמא פשוטה שמוכיחה שהם טועים ובאותה נשימה גם צודקים.

רנו, למשל, מתעקשת בשנים האחרונות לבסס מוניטין גרוע של אמינות עם מנוע הטורבו-בנזין בנפח 1.2 ליטר שיוצר בשנים 2012-2016 (נמכר בישראל במכוניות מדגמי 2013-2018). אצלנו התקבלו עד כה יותר מ-300 תלונות של בעלי רכב שסובלים מצריכת שמן מוגזמת, ואצל רבים מהם התפתחו תקלות יקרות עד כדי הרס מוחלט של מנועים. ההערכה שלנו היא שמדובר בתקלה גורפת שפגעה ותפגע באלפי בעלי רכב בישראל, ולרוע המזל רנו לא לקחה עדיין אחריות על הכשל הסדרתי הזה. התוצאה היא שבעלי רכב שנפגעו – ומדובר במכוניות בנות 4 עד 8 – נאלצים לשלם בממוצע בין 5,000 ל-20,000 שקלים כהוצאה לא צפויה ולא סופית.

לקריאה נוספת:

פרשת המנועים הפגומים של רנו, ניסאן ודאצ'יה: טחנות הצדק טוחנות לאט ומנועים ממשיכים להתפגר

אבל איך אנחנו יודעים שאסור להסיק מן הפרשה העגומה הזאת על כלל שוק הרכב? ראשית לכל מכיוון שאותו מנוע עם דפקט מותקן גם במכוניות מתוצרת ניסאן (יצרנית יפנית, לכאורה אמינה) וגם במכוניות מתוצרת דאצ'יה הרומנית לכאורה (למעשה בבעלות רנו). בנוסף – רוב הכשלים היקרים לתיקון בימינו לא נגרמים בגלל תקלות ייצור של המכניות עצמן אלא בגלל כשל ברכיב ספציפי – למשל תיבות הילוכים רובוטיות של פולקסווגן בשעתו ושל פורד לאחר מכן, ואלה מיוצרות בכלל על-ידי ספקיות משנה שלהן. במילים אחרות, בימינו לא צריכים להיות "נעולים" על סטריאוטיפים מכיוון שאפשר למצוא את אותם מכלולים אצל יצרניות שונות.

תקלות ו"מחלות" ספציפיות לדגם או סדרת דגמים קיימות גם במותגים יפנים, קוריאנים, אמריקנים ואחרים וכדי להימנע מהן, או לצמצם את הסיכון שהן יכאיבו לנו בכיס, כדאי להתייעץ עם בעלי מוסכים שמתמחים באותם דגמים, או לשוטט בפורומים וקבוצות פייסבוק רלבנטיים. במקרים רבים עדיף לנקוט בתחזוקה מונעת ולהחליף חלקים רגישים לפני שהם מתפגרים.

לקנות מכונית בת 6? להחזיק מכונית בת 12?

צריך להבדיל בין שני מצבים נבדלים: הראשון הוא כאשר רוצים לקנות מכונית משומשת והשני הוא כאשר מבקשים להחליט "כמה זמן למשוך" עם מכונית שכבר נמצאת מספר שנים בשימוש. המצב השני פשוט יותר מכיוון שאנחנו יודעים, או אמורים לדעת, מה עבר על המכונית, כיצד היא מתוחזקת, אילו חלקים הוחלפו וגם מה אומר המוסכניק שלנו, מתוך הניסיון שלו, על צרות שאיתן אנחנו עלולים להתמודד בעתיד.

אם מתעלמים מכשלים סדרתיים כמו הדפקט של רנו – המשתנה החשוב ביותר שיקבע את אורך החיים העתידי של מכונית הוא כיצד היא תוחזקה וכמה קשים היו החיים שלה. למכוניות שנסעו הרבה פחות מן הממוצע (פחות מ-10,000 קילומטרים בשנה) ותוחזקו טוב צפויים חיים ארוכים ונינוחים יותר ממכוניות שנסעו הרבה יותר (יותר מ-20,000 קילומטרים בשנה) ותחוזקו "בתחזוקת ליסינג" או שכמעט לא טופלו בכלל. מבחינה זאת לא משנה אם מדובר במכונית שלנו או בכזאת שאנחנו חושבים לקנות.

אלמנט נוסף שמשפיע על בריאות הרכב הוא אופי הנהיגה – ובאופן טבעי נהיגה אגרסיבית בתנאים קשים (למשל על כבישים משובשים או בסביבה עתירת אבק) תקצר את הזמן עד לתקלה היקרה הבאה.

לקריאה נוספת:

הגיל הממוצע של מכוניות גבוה יותר מאי פעם בעבר

מה דעתכם על פיילוט מחירי החלקים לרכב של משרד התחבורה?

כאשר מחשבים את הפרש הסיכון בין רכישת מכונית משומשת בת 6 – שיכולה להיות הקניה הטובה ביותר מבחינה כלכלית, לבין המשך השימוש במכונית בת 10, אשר איבדה כבר את רוב הערך הכלכלי שלה והעלויות העיקריות שצפויות מכאן והלאה הן אחזקה ותחזוקה (אגרות, טיפולים ותיקונים) – צריך לשקול מצד אחד את ההיסטוריה של המכונית שרוצים לקנות – האם היו לה חיים קלים או קשים וכיצד היא תוחזקה. מצד שני חשוב לדעת שמכונית בת 10 שמתוחזקת טוב יכולה להתגלגל בקלות אל יום ההולדת ה-20 שלה, גם אם היא צרפתיה. כל מה שנדרש כדי שזה יקרה זאת תחזוקה מוקפדת ומקצועית.

הנוסחה לחיים ארוכים

ממש לא משנה אם המכונית שלנו בת שנה או 10, אם היא מונעת באמצעות מנוע בנזין או דיזל חשוב לבדוק לפחות אחת לחודש את מפלס שמן המנוע שלה מפני שבלי שמן אין מנוע. ככל שהמכונית מתבגרת, ואין תוכניות להחליף אותה, מומלץ להקפיד על "תחזוקה מוגזמת", למשל החלפת שמן מנוע כל 10,000 קילומטרים ושימוש בשמן איכותי, והחלפת נוזל הידראולי בתיבת ההילוכים הרבה לפני שזה נדרש לפי הוראות היצרנית (כל 30,000 קילומטרים או פחות).

חשוב להחליף את רצועת / שרשרת התזמון בזמן (ועדיף לפני הזמן) ובאותה הזדמנות גם את משאבת המים, וכדאי להשתמש בחלקים איכותיים ולא לחסוך במקומות שעלולים לעלות ביוקר. לכאורה, ודאי ביחס למחיר המחירון של המכונית, מדובר בהוצאה יקרה ומבאסת שגורמת לבעלי רכב להרהר שמא היה עדיף להם להחליף למכונית צעירה יותר. למען האמת – כפי שהוסבר כאן – מבחינה כלכלית מדובר בהוצאה נמוכה משמעותית מאשר עלויות המימון והביטוח של רכב חדש.

לצד כל האמור כאן אסור לשכוח שמכוניות חדשות מציעות בדרך כלל רמת בטיחות גבוהה יותר וחידושים טכנולוגיים שלא היו נפוצים לפני 10 שנים. יחד עם זאת, כמעט כל מכונית בת 10 או פחות אשר לא הייתה מעורבת בתאונה מציעה רמת בטיחות טובה, ומצוידת בבקרת יציבות שהיא המערכת האחת שבאמת חשוב שתימצא בכל מכונית.

החדשות הטובות עבור מי שמחליטים לשמור על המכוניות שלהם הן שמכוניות מודרניות מחזיקות מעמד זמן רב יותר מאשר בעבר, וזה בעיקר מפני שמכלולי רכב, באופן כללי, אמינים יותר כיום ומיוצרים תחת בקרת איכות גבוהה. גם סך התחזוקה של מכוניות מודרניות נמוך משמעותית מאשר לפני 20 או 30 שנים (לא צריך לכוון קרבורטורים ותזמון הצתה, למשל, ואיכות השמנים גבוהה בהרבה). בהתאמה, בכל המדינות המערביות מתארכת בשנים האחרונות תקופת הבעלות על כלי רכב, ואפילו בארצות הברית – שם הרבה יותר קל וזול לקנות מכונית חדשה מאשר בישראל – ממוצע משך הבעלות על רכב עומד על כ-8.4 שנים. חשוב להעיר שכמחצית מכלי הרכב שנמכרים בארצות הברית הם טנדרים וקרוסאוברים קשוחים, ואלה מושכים את הממוצע כלפי מעלה, כך שאצלנו – בישראל – סביר שהממוצע הזה נמוך יותר.

אגב, עובדה מעניינת היא שבלי כל קשר לאמינות הנתפשת של מותג כלשהו – ככל שהעיצוב של דגם מסוים לא השתנה באופן משמעותי – כך מתארכת תקופת הבעלות הממוצעת של אותו דגם. במילים אחרות – בעלי רכב לא מרגישים לחץ להחליף כלי רכב עם עיצוב "קלאסי" או כזה שלא מרגיש מיושן לנוכח עיצוב חדש ונאה יותר של אותו דגם.

המשמעות, מעבר לשיקולי התחזוקה והשרידות של מכונית ספציפית, היא שמי שמבקש לקנות לעצמו מכונית שתשמור על ערכה למשך תקופה ארוכה יותר ייטיב לעשות אם יבחר בדגם שצפוי להיראות טוב ומושך גם כעבור שנים.

The post כמה שנים מכונית מחזיקה מעמד וכמה זמן כדאי להחזיק אותה? appeared first on TheCar.

מי שמבקש לרכוש מכונית משומשת ראשונה או נוספת למשפחתו, ולא צריך למכור מכונית שכבר נמצאת בבעלותו, נמצא במצב טוב מזה של מי שחייב "להיפטר" קודם לכן מן המכונית אשר משמשת אותו כעת.

בעשור האחרון מוצף שוק הרכב הישראלי בעודף של מכוניות חדשות, מעל ומעבר לביקוש הטבעי שלו, כלומר שבכל שנה עולות על הכבישים יותר מכוניות חדשות מכפי שהמשק באמת צריך. זה, כמובן, יוצר לחץ רב בשוק המשומשות, וכתוצאה מכך קשה למכור מכונית משומשת, ובודאי לא קל להשיג תמורתה מחיר שנראה הולם.

"שוק של קונים" הוא כמובן מצב אידאלי עבור מי שמבקש לרכוש או לשדרג מכונית, אבל פחות נוח עבור מי שחייב קודם לכן להיפטר ממכונית משומשת.

יש מי שמתפתה לרכוש תחילה את המכונית הבאה שלו ואז "נתקע" עם המכונית האחרת למשך זמן, תוך שהוא נאלץ לשלם עלויות כפולות של ביטוח, רישוי ואחזקה. לכן אנחנו ממליצים למכור תחילה את המכונית הקיימת, ורק לאחר מכן להתחיל לחפש את הקשר הבא. לחילופין, מי שנעזר בשירותי טרייד-אין, או רוכש מכונית מחברת ליסינג או השכרה, יכול במקרים רבים לבצע 'טרייד-אין' למכוניתו הישנה. עם זאת, חשוב לזכור שהמחיר שיוצע למוכר במקרה כזה תמורת מכוניתו עלול להעליב אותו.

כך או אחרת, למי שמעוניין למכור מכונית משומשת מומלץ – אם יש לו זמן וסבלנות – לנסות ולפרסם אותה בלוחות האינטרנטיים החינמיים, לכל הפחות כדי "להרגיש את השוק". גם השיטה הוותיקה והישנה של להדביק מודעה על המכונית עדיין עובדת, אם כי צריך לשים לב שרשויות מקומיות שונות קונסות את מי שמציב את מכוניתו עם שלט שכזה במקומות שונים בשטחן.

מתי למכור, מתי לקנות?

לכאורה, מה זה משנה? מוכרים כשאפשר, קונים כשצריך.
למעשה, תזמון לא טוב של מכירה או קניה עלול להאריך את התהליך וגם לייקר אותו, לכן כדאי לתכנן מראש ולבחור מועד שבו יש פנאי לבצע קניה ומכירה בראש שקט. כדאי לקחת בחשבון שלקראת סוף כל שנה מסתיימת גם שנת הדגם, והשוק לחוץ יותר. זה משחק לטובת הקונים וכנגד המוכרים (בעיקר של מכוניות חדשות יחסית).

תקופות החגים והחופש הגדול נחשבות "מתות" יחסית, וגם לקראת גזירות כלכליות (או בעקבות תזוזות בשערי מטבעות) עלולים להיווצר לחצים לצד הביקוש או ההיצע. מי שנאלץ למכור את מכוניתו מפני שהיא מתקלקלת כל הזמן ופשוט נמאס לו ממנה לא יכול להיות בררן. אבל למי שלא לחוץ, ויודע שבכוונתו למכור או לקנות מכונית במהלך השנה הקרובה, עדיף לתכנן את התהליך מראש כדי שיתאים לשאר התוכניות שלו.

כך, למשל, עדיף לקחת בחשבון תוכניות אישיות ומשפחתיות ולהשתדל לתזמן את תקופת ההחלפה למועד רגוע ככל שאפשר. אפילו במהלך חודש בודד ישנם ימים טובים יותר וטובים פחות למכירת מכונית: לקראת סוף החודש צפויים המחירים של חלק מן המכוניות לרדת, גם אם במעט, היות שבתחילת החודש הבא מפורסם מחירון רכב חדש.

איך למכור?

כאמור, ב"שוק של מוכרים" עדיף למכור ראשית לכל את המכונית הקיימת ולא להיתקע איתה, גם אם כתוצאה מכך תיאלצו להשתמש לפרק זמן מסויים בתחבורה ציבורית – אוטובוסים, רכבות ומוניות, או לשכור מכונית. כיום קל מאד לפרסם מכוניות בלוחות האינטרנטיים הגדולים, בעיקר ב'יד 2': הפרסום לא עולה כסף, והוא קל מאד לביצוע.

כדי לחסוך כאב ראש ובלבול מוח עדיף למסור במודעת הלוח כמה שיותר פרטים אודות המכונית, גם כאלה שנראה שמקטינים לכאורה את האטרקטיביות שלה. מי שרוצה לחסוך מעצמו הטרדות יכול להשתמש לצורך המכירה במספר טלפון שאינו המספר הראשי והעיקרי שלו (אצל חלק מן המפעילות הסלולריות אפשר לקבל קו טלפון תמורת דמי הרשמה ועוד כ-10 ש"ח לחודש).

חשוב לצלם את המכונית מכמה זויות, אפילו באופן חובבני באמצעות הטלפון הנייד, ולפרסם במודעה מספר תמונות כאלה. זה יגדיל את האטרקטיביות של המכונית אם היא במצב טוב, ואם היא לא – לכל הפחות כך לא יתקשרו כל מי שממילא לא היו קונים את המכונית לו ראו אותה לראשונה במציאות.

כדי לקבוע מה המחיר הסביר שבו אפשר יהיה למכור את המכונית אפשר פשוט לבדוק מה מבקשים מוכרים אחרים תמורת מכונית דומה במצב דומה, לבדוק את מחיר המחירון שלה במחירון הרכב של לוי יצחק, ולהציץ גם במחירון יד 2, גם אם הוא עדיין לא קובע שוק כמו זה של יצחק. מומלץ להצטייד מראש בכל המסמכים שיקלו על ביצוע המכירה: צילום של רישיון הרכב, העתקי קבלות שמעידים על ביצוע שיגרת טיפולים, מסמכי רכישה, בדיקות קנייה אם יש, וכיוצא באלה.

חשוב לקחת בחשבון שבישראל פועלים מאות (אם לא יותר מכך) של "סוחרי מדרכה חאפרים" אשר עוסקים ברכישה ובמכירה של מכוניות, ולמי שלא מאד לחוץ למכור את המכונית מאד מומלץ להימנע מהם, ודאי בתקופה הראשונה. אנשים אלה לא מתכוונים לקנות מכונית לעצמם אלא לסחור בה, ולכן יציעו תמורתה את המחיר הנמוך ביותר שיוכלו לקבל. לצורך זה הם יערערו, בין השאר, את הביטחון של המוכר ויציגו בפניו תמונה שחורה ככל שאפשר אודות מכוניתו באופן ספציפי ולגבי מצב השוק האופן כללי. כדי להימנע מהם אפשר פשוט לשאול את מי שמתקשר אם הוא סוחר או לא (ולפעמים זה גם עובד…).

אם המכונית לא נמכרה תוך זמן סביר אפשר לפנות אל אחת מחברות הטרייד-אין או לעשות את מה שממילא יקרה כאשר פונים לחברה כזאת: להוריד את המחיר המבוקש במודעה.

כדי להעלות את האטרקטיביות של מכונית משומשת, ואת המחיר שאפשר לקבל תמורתה, עדיף לתעד את כל הטיפולים שבוצעו בה ולשמור העתקי מסמכים. אם המכונית במצב טוב ולאורך השנים טופלה במועדים המומלצים על-ידי יצרנית הרכב אפשר להציע לקונה המיועד להיפגש במוסך שבה היא טופלה כדי לקבל שם את היסטוריית הטיפולים. פעולה כזאת לא רק תשפר את תחושת האמינות של המוכר אלא תוכיח לקונה שהוא בודק מכונית מטופלת ושמורה.

לאחר סיכום מחיר המכירה ותנאיה, ולחיצת היד, צריך לנסח בכתב זכרון דברים שבו יפורטו ליקויים שונים במכונית – במידה שישנם כאלה. כך יהיה הרוכש מנוע מלטעון שהוסתרו ממנו פרטים מהותיים בנוגע למצב המכונית. חשוב לדעת שהעברת הבעלות, לפי החוק, היא באחריות המוכר, ואם מוכר לא מבצע העברת בעלות הוא עלול לגלות שעבירות תנועה שונות (למשל צילום ע"י מצלמות מהירות) נזקפות לחובתו. לכן, במקביל לקבלת התמורה חייב המוכר לגשת עם הקונה לסניף דואר, או לסניף של אגף הרישוי, ולבצע את העברת הבעלות.

הפרק הקודם: מבוא למדריך
הפרק הבא: מה לקנות – התאמה לתקציב

The post המדריך לקניית מכונית יד שניה: מכירה לפני קניה appeared first on TheCar.

המכונית המשומשת, החדשה עבורנו, נמצאת כעת ברשותנו ואפשר להתחיל ליהנות ממנה. כעת, ולפני כל פעולה אחרת, מומלץ להגיע בדחיפות אל המוסך שבו נטפל בעתיד ולהוציא (אם לא עשינו זאת קודם) את היסטוריית הטיפולים במכונית. כך נדע מתי בוצעו הטיפולים האחרונים ומה יש לבצע בעתיד הקרוב.

אם המוסך שלנו לא קשור למחשבי היבואן כדאי להגיע אל מוסך מורשה יבואן ולקבל שם את המידע הזה. כעת (אם לא עשינו זאת קודם) יש לבקש מאנשי המוסך לבצע בדיקה ראשונית ולקבל הצעת מחיר לטיפול במערכות הבטיחותיות והמכאניות. יחד איתם חשוב לעבור על מצב הצמיגים, בלמים, מערכת הגה, מערכת חשמל, ולבדוק את מצב המנוע באופן כללי (רעשים, נזילות שמן).

אם המכונית לא טופלה כלל, או שאין תיעוד לטיפול האחרון שלה, או שהטיפול הבא אמור להתבצע בקרוב, כדאי לנצל את ההזדמנות ולבצע לכל הפחות טיפול שוטף שכולל החלפת שמן ומסננים, ובמידת הצורך גם טיפול בשרשרת (או רצועת) התזמון. כדאי מאד לבדוק מתי הוחלף בפעם האחרונה השמן בתיבת הילוכים אוטומטית. בתיבות שידועות ברגישות לתקלות כדאי להחליף שמן כל 40-30 אלף ק"מ (בממוצע אחת לשנתיים), וכך לצמצם את הסיכון להוצאה יקרה מאד.

חשוב שאנשי המוסך יתחברו אל המכונית עם מחשב דיאגנוסטיקה כדי לקרוא את התקלות האחרונות שנרשמו בה. תקלות כאלה עשויות להעיד על הצורך להחליף חיישן זה או אחר (או לנקות אותו) או על תקלות שקיימות במכונית וכדאי לתקן אותן. פעולת מניעה מומלצת נוספת היא בדיקה יסודית של מערכת הקירור, שבמהלכה יש לשקול החלפת מצנן (רדיאטור), טרמוסטט, משאבת מים, וגם את צנרת הגומי (כל הרכיבים או חלקם, בהתאם למצבם), וזאת כדי למנוע כשל עתידי של מערכת הקירור, התחממות של המנוע ונזק מכאני יקר.

"חוק מרפי" קובע שאם משהו עלול להתקלקל הוא יתקלקל, וזה יקרה בתזמון שבו הוא יגרום לנזק הגדול ביותר. בכל מקרה אסור "לעגל פינות" בכל הקשור למערכות הבטיחותיות – ובעיקר צמיגים, בלמים והיגוי.

מאד חשוב, למשל, לבדוק אחת לשבועיים את לחץ האוויר בצמיגים. גם אם צמיג נראה תקין, אבל בכל שבועיים צריך להוסיף לו אוויר, יש בו משהו פגום שדורש בדיקה בפנצ'ריה הקרובה לפני שהתקלה תגרום לתאונה. אם רפידות הבלמים, או הדיסקיות, כבר "עשו את שלהם", מרחקי הבלימה יהיו ארוכים יותר ואז יהיה הנזק הפוטנציאלי רב לאין ערוך מן החסכון. "יישור קו" מיד לאחר הרכישה מבטיח לרוכש שהמכונית תקינה ראשית לכל מבחינה בטיחותית, וגם שלא צפויות לו הפתעות לא נעימות אחרות בעתיד הקרוב.

בנוסף, כך נקבע גם תאריך שנתי קבוע שבו מבצעים את תשלום הביטוחים ואת הטיפול השנתי (אצל מי שלא מגיע במהלך השנה למרווח הקילומטראז' שבין טיפולים).

הפרק הקודם: הפרוצדורות

The post מדריך המשומשות פרק עשירי: היום שאחרי appeared first on TheCar.

בחרנו, בדקנו ולחצנו יד על המחיר שסיכמנו עם המוכר, אבל רגע לפני שמתיישבים במושב הנהג ומאיצים קדימה נותרו כמה פרוצדורות חשובות שיחסכו מאיתנו צרות בהמשך.

כאשר רוכשים מכונית משומשת מחברה גדולה ומוכרת – בין אם מדובר בחברת ליסינג או בטרייד-אין – רוב הפעולות שנועדו להבטיח רישום נכון ומשוחרר ממשכונות נראה כמעט מיותר, היות שאלה מבוצעות באחריות המוכרים. למרות זאת, כדאי לשים לב לסימני האזהרה שנתאר כאן, ולבצע את כל הבדיקות ממש כמו בעת רכישה מאדם פרטי.

הסיכונים העיקריים בעת רכישת מכונית משומשת, ככל שמדובר ברישום שלה, נוגעים לשיעבודים ועיקולים שאולי מוטלים עליה, או זהות מזוייפת של המוכר או של המכונית עצמה. במקרים אחדים החוק מגן דווקא על הקונה התמים, ומעדיף אותו אפילו על-פני מי שמכוניתו נגנבה ממנו, ובמקרים אחרים מי שעלול להיפגע הוא הקונה. אבל אם בסופו של דבר כן מתגלה בעיה היא מחייבת את הקונה לפעול ולהשקיע זמן וכסף, ואלה לא יושבו לו גם אם בסופו של יום תיפתר הבעיה. בנוסף, מכונית יכולה להיות מעוקלת או משועבדת, ולמעשה לא בבעלותו המלאה של המוכר.

בשלב ראשון מומלץ להוריד מאתר האינטרנט של איגוד המוסכים "טופס גילוי נאות". החוק מאפשר ביטול עיסקת מכירה של מכונית אם הוסתרו מהרוכש פרטים מהותיים אודותיה, לכן חשוב להחתים את המוכר על הטופס, שבו הוא מציין במסמך כתוב את הדברים שמסר לנו בעל פה.

חלק מן השיעבודים והמישכונים שמוטלים על כלי רכב מצויינים בטופס רישיון הרכב (וחלק לא), לכן חשוב לקרוא היטב את כל הפרטים ברישיון, לוודא שהם תואמים את אלה של המכונית והמוכר שלה, ולשים לב גם להערות. אם המכונית רשומה על-שם בעלים נוסף (למשל בן זוג), תידרש גם חתימתו שלו במעמד העברת הבעלות. עובדה זו עלולה להיות בעייתית, לדוגמא, כאשר בני זוג נמצאים בסכסוך, והיא תמנע את ביצוע ההעברה.

חשוב להחתים את המוכר על הצהרה שלא רובץ על המכונית עיקול, שיעבוד או משכון. צריך להבדיל בין שני סוגי רישום שמונעים העברת בעלות "חלקה": משכון – שנרשם בדרך-כלל כנגד הלוואה, ועיקול – שנרשם במאגר הרישוי של משרד התחבורה, בדרך-כלל כתוצאה מהליך כלשהו (פרטי או ממשלתי) שמתנהל נגד בעל הרכב.

דואר ישראל, וחברות נוספות, מאפשרים בדיקת משכונות מיידית, אך גובים עמלת פעולה שנעה סביב ה-80 ש"ח.
עדיף, לכן, להצטייד מבעוד מועד במספר הרישוי של המכונית, ולבצע בדיקה ברשם המשכונות (משרד המשפטים) באמצעות האינטרנט – פעולה שעולה 11 ש"ח בלבד ובמהלכה אפשר לגלות גם פרטים נוספים על המכונית (למשל בעלות קודמת של חברת השכרה או בית ספר לנהיגה).

בדיקת רישום במאגר הרישוי של משרד התחבורה מסובכת יותר אבל לא פחות חשובה. כאן צריך לקבל החלטה על סמך "ניהול סיכונים" אישי.
מצד אחד, ברוב רובם של המצבים פשוט לא תתאפשר העברת בעלות אם הרכב "חסום" באמצעות עיקול, כלומר שהמחשב של סניף הדואר (שמחובר לאגף הרישוי) פשוט לא יבצע את העברת הבעלות.

מי שסומך על המוכר ומוכן לקחת סיכון יכול, לכן, לסמוך על תהליך העברת הבעלות, ומי שרוצה להיות בטוח ב-100% חייב לבצע את הליך הבדיקה מול אחד מסניפי אגף הרישוי. כאשר ברור לנו שהמכונית שקונים תואמת את מה שמציג לנו המוכר, ולא רובצים עליה שדים מן העבר או עיקולים מן ההווה, אפשר לבצע את העברת הבעלות, אבל לא לפני שמוודאים שביטוח החובה החדש שלה, על שם הקונה, נכנס לתוקף.

לצורך זה אפשר להתקשר לסוכן הביטוח, או לבצע רכישה אינטרנטית (או טלפונית באחת מחברות הביטוח הישיר), אבל חשוב מאד לקבל את פוליסת ביטוח החובה לפני שמתניעים ומתחילים לנסוע. אם המכונית נרכשת באמצעות הלוואה תידרש גם פרוצדורה נוספת, מול הגורם המממן (ורשם המשכונות), וברוב המקרים יידרש גם ביטוח מקיף.

לפי התקנות מי שאחראי על ביצוע העברת הבעלות (והתשלום בגינה) הוא המוכר, וחשוב להשלים את התהליך הזה, לרוב באחד מסניפי הדואר, לפני העברת מלוא התמורה.

הפרק הקודם: איך קונים? איך בודקים?
הפרק הבא: היום שאחרי

The post מדריך המשומשות פרק תשיעי: הפרוצדורות appeared first on TheCar.

שמאי הרכב הלאומי, לוי יצחק, הגדיר במחירון שלו שמכונית לא זוכה לשידרוג במחיר שלה גם אם נמכרה מן הבעלים המקורי בגיל חמש, ושמכוניות בנות שש ושבע יקבלו רק 1% נוסף למחירן אם הוחזקו כל אותה עת על-ידי הרוכש המקורי. לעומת זאת, מכוניות בנות ארבע או פחות שעברו כבר שתי ידיים יפסידו 3-4% ממחירן לדעת יצחק, ואם עברו שלוש ידיים הן תפסדנה 8-10% (או 11-13% ליד רביעית). במילים אחרות, השוק הנורמלי, לדעת לוי יצחק, מעריך יותר מכוניות שנהנו מיחסים קבועים, וחושד במכוניות שעברו מספר ידיים.

יכול להיות שזה באמת מצב נורמלי, אבל אי אפשר להתעלם מן העובדה שכך נוצר עיוות: מכונית ששימשה להשכרה, ובתקופה זאת עברה עשרות או מאות ידיים, נסחרת לדעת השמאי הלאומי שלנו ב-12-14% מתחת למחיר המחירון, ואילו מכונית בת שלוש שעברה רק שלושה בעלים פרטיים נסחרת ב-11% מתחת למחירון.

מבחינת הרוכש, המשמעות הקריטית ביותר למספר הבעלויות הקודמות תהיה בעת המכירה שלה – לא מן הנמנע שיהיה לו קצת יותר קשה למכור אותה בגלל אותה תדמית. לכן, מי שמתכנן מערכת יחסים ארוכה עם מכוניתו, כלומר להחזיק בה 5-7 שנים, לא צריך להתרגש ממספר הבעלויות הקודמות ואף יכול ליהנות מהפחתת המחיר, אבל מי שמתכנן למכור את המכונית תוך שנה שנתיים צריך לקחת בחשבון את ירידת העארך הצפויה.

עברה של המכונית במהלך הבעלויות הקודמות שלה חשוב בעיקר כדי לדעת מה באמת עבר עליה, והאם היא מושכנה או שרובץ עליה חלילה שיעבוד כלשהו. למשל, יכול להיות שמכונית נמכרה לאחר שעברה טראומה של תאונה, וייתכן שהיא החליפה הרבה ידיים מפני שזאת "מכונית לימון" – כזאת שסובלת ממגוון תקלות ופגמים חוזרים ונשנים.

הדרך הזולה והיעילה ביותר לגלות האם מדובר במציאה או בבור ללא תחתית היא לגשת עם המוכר אל מוסך רשת שמטפל באותו מותג, ולהוציא את היסטוריית הטיפולים במכונית. לפי החוק חייב המוסך לספק את רשימת כל הטיפולים והתיקונים שבוצעו לא רק בתשלום אלא גם במסגרת אחריות היצרן והיבואן, ומתוך רשימה זאת אפשר להבין מה עבר על המכונית, מה התקלות שנתגלו בה במהלך השנים ומתי נפתרה, אם בכלל, התקלה האחרונה.
באותה הזדמנות אפשר לגשת אל מחלקת הפחחות של המוסך, או לקפוץ אל פחח רכב מתמחה, כדי שיבדוק האם המכונית עברה פגיעות מרכב כלשהן, ואם כן – כיצד תוקנה.

בתסריט הטוב ביותר המכונית לא עברה תאונות, אין לה יותר מידי תקלות רשומות, והעברות בעלות מרובות בוצעו בגלל צרכיהם של הבעלים השונים. לאחר התחנה הזאת יהיה קל יותר להחליט האם כדאי להמשיך בתהליך הקניה או לעבור הלאה.

הפרק הקודם: מתחילים לחפש
הפרק הבא: איך קונים? איך בודקים?

The post המדריך לקניית מכונית יד שניה: כמה ידיים, כמה זה משנה? appeared first on TheCar.

כעת, משוחררים מעולה של המכונית הקודמת ולאחר שהחלטנו איזה דגם מתאים ביותר לצרכים שלנו, אפשר לצאת לחפש את המיועדת החדשה. רגע לפני כן חשוב להחליט ממי מתכוונים לקנות אותה. בהכללה גסה, אשר לא כוללת מכוניות בנות 0-3 שנים שנמכרות על-ידי חברות הליסינג וציי הרכב, שוק המשומשות בישראל נחלק כיום לכ-50% מוכרים פרטיים רגילים ותמימים, 25% מכוניות שנמכרות דרך חברות טרייד-אין ממוסדות, ועד כ-25% "סוחרי מדרכה" אשר מתפרנסים מסחר במכוניות משומשות.

מדובר בתופעה מאד רחבה שכוללת כמה אלפי אנשים שכל אחד מהם קונה ומוכר בממוצע כ-5-10 מכוניות בחודש (במניין זה נכללים גם סוחרים הגונים, וחברות סחר-מכר בינוניות וקטנות, וגם הרבה סוחרים לא הגונים וחברות בעייתיות). מי שלא חובב סיכונים מיוחדים יעשה לעצמו טובה גדולה אם יימנע מהתעסקות עם "חאפרים" למיניהם.

אם מתכוונים לקנות מכונית בת שלוש או פחות, נתח הארי של "הסחורה" נמצא כיום בידי חברות הליסינג, וחשוב לשקול אם רוצים לקנות מכונית ששירתה בעבר בצי רכב כזה. אבל גם כאשר קונים מכונית ותיקה יותר רבים הסיכויים שבעברה היא הועלתה לכביש על-ידי צי רכב או חברת ליסינג – וחשוב לדעת מראש אם עבורכם זאת אופציה קבילה או לא: האם אנחנו מבינים את כל המשמעויות של מכונית עם עבר בצי רכב ומוכנים לקבל אותן?

בכל מקרה, לפני שמחליטים איזו מכונית משומשת כדאי לקנות חשוב לדעת כיצד מתכוונים להגיע אליה, והאפשרויות הן דרך לוח אינטרנטי, חברת טרייד-אין גדולה או חברת סחר קטנה. רוב הסוחרים החאפרים מפרסמים את המכוניות שבידיהם בלוחות האינטרנטיים, וחלקם גם מתחזים לבעלים של המכונית המוצעת למכירה.

שתי אפשרויות פחות קונבנציונאליות שכדאי לשקול הן בדיקה בקרב חברים, משפחה ורשתות חברתיות, או – במקרה של מי שמחפש משומשת צעירה – אפשרות לשדרג ל"מכונית אפס ק"מ", כלומר מכונית חדשה שנמכרת על-ידי חברת ליסינג לאחר שהבעלות עליה הועברה מן היבואן ונרשמה.

סוג אחר לגמרי של סוחרים הם חברות הסחר הגדולות שאליהן נתייחס בנפרד, אבל באופן עקרוני צריך לדעת שמדובר בשירות בעל ערך, שגם עולה כסף. ההחלטה הבאה, לכן, צריכה להיות: "ממי קונים?" מאדם פרטי, מחברת סחר גדולה או מ"סוחר מדרכה".

אם מחליטים לקנות מאדם פרטי שאינו סוחר צריך לבצע סינון ראשוני של המוכרים בעת שיחת הטלפון הראשונה, או אפילו לפני כן באמצעות שירות ההודעות של אתר הלוחות האינטרנטי. השאלה הראשונה שצריכה להישאל היא, פשוט ולעניין: "האם זאת המכונית שלך או שאתה מוכר אותה עבור מישהו אחר?", וליתר ביטחון אפשר להוסיף ולשאול: "אתה סוחר?"

אל מי שמוכר, לטענתו, את המכונית של חבר/דוד/אזרח חו"ל/גיס/אביו המאמץ/חברה לעבודה או כל סוג קשר שהוא אל מי שפרטיו רשומים ברישיון הרכב צריך להתייחס בחשדנות. יכול כמובן להיות שהסיפור שלו נכון ואמין, אבל גם יכול להיות שלא, ובכל מקרה יותר בטוח לנהל מו"מ עם מי שהוא הבעלים הרשום של המכונית. מאד חשוב לשים לב לכך שיש הבדל גדול בין מכונית ששימשה אדם פרטי לבין מכונית ששימשה בחברת השכרה, בית ספר ללימוד נהיגה, סוכן מכירות בחברה גדולה או מכונית צמודה בחברת ליסינג.

ההבדלים הם ראשית לכל באופי השימוש במכונית, וביחס לו זכתה, בשיטת התחזוקה (מוסך מורשה, מוסך חברה, ללא תחזוקה), בקילומטראז' שהיא ביצעה, ולא פחות חשוב – ברישום שמופיע ברישיון הרכב ואשר ישפיע בעתיד על הסחירות שלה.

לרכישה מחברת ליסינג, או של מכונית שבעברה שימשה חברה כזאת, יש משמעויות גם מבחינת עלויות התחזוקה של המכונית וגם מבחינת הסחירות שלה בעתיד. מכוניות שמשמשות בציי רכב נהוגות על-ידי מי שהם לא הבעלים שלהן, ולרוב גם לא חשים צורך להתייחס אליהן באותה זהירות שהיו מפגינים לו היה מדובר ברכוש שלהם.

בנוסף, באופן ממוצע מכוניות כאלה נוסעות קילומטראז' רב יותר, ואצל חלק מן החברות הן מטופלות במוסכים פנימיים או במוסכי הסדר, ובכל מקרה באופן שמוזיל ככל האפשר את עלויות האחזקה שלהן. אמנם אי אפשר להכלליל – יש חברות ליסינג שמטפלות במוסכים מורשים ומאידך יש לקוחות פרטיים שמזניחים את המכוניות שלהם, אבל באופן כללי צריך להניח שמכונית של צי רכב זוכה לחיים יותר קשים, וליד פחות אוהבת, מאשר מכונית שנרכשה על-ידי לקוח פרטי במיטב כספו.

מנגד, אם בעת הרכישה שלה המכונית נבדקת ונמצא שהיא במצב טוב, ואם הלקוח שרוכש אותה לא מתכוון למכור אותה בטווח של שנתיים שלוש וגם לא מתכוון לבצע איתה קילומטראז' רב – טמון יתרון ברכישה מגוף גדול אשר מציע רמה מסוימת של אחריות, אופציה למימון ואף לטרייד-אין, ובעיקר: מחיר נמוך יותר ממחיר השוק.

הפרק הקודם: התאמה לצרכים
הפרק הבא: מתחילים לחפש

The post המדריך לקניית מכונית יד שניה: ממי לקנות? appeared first on TheCar.

ההחלטה החשובה ביותר בעת רכישת מכונית בכלל, ומשומשת בפרט, היא באיזה דגם לבחור ומה הציפיות ממנו מבחינת התאמה לצרכי המשתמש. מבחינה זאת אין כמעט הבדל בין רכישת מכונית משומשת למכונית חדשה: בכל מקרה רצוי שמכונית תתאים לאדם שרוכש אותה ולמשפחתו, ושסדר העדיפויות שלהם יקבל ביטוי הולם.

כדי לבחור במכונית המתאימה ביותר לצרכים אנחנו ממליצים לקרוא את המדריך המלא שלנו לרכישת מכונית, שבו מוסברים כל השיקולים החשובים שצריכים להנחות אותנו בעת הבחירה. ההבדל המשמעותי בין רכישת מכונית חדשה למשומשת הוא שאין שתי מכוניות משומשות מאותו דגם ושנת ייצור שנמצאות בדיוק באותו מצב. יש שעברו 10,000 ק"מ ויש שעברו 150,000, יש שחוו תאונות ויש שנשמרו בקפדנות, יש שעברו מספר ידיים ויש מי שמוצעות על-ידי הבעלים המקורי שלהן. לכן, בעת רכישת משומשת צריך לשים את הדגשים במקומות שמתאימים לאופי השימוש העתידי בה: אפשר להתפשר על גיל המכונית, כלומר לרכוש מכונית משנתון מוקדם יותר, על מספר הבעלים או על הקילומטראז', והכל בהתאמה בין אופי השימוש לבין הנתונים  שמשפיעם על מחירה.

קיים הבדל גדול בדרישות ממכונית שתסיע ארבעה נוסעים בנסיעות בינעירוניות ארוכות ותעבור עשרות אלפי קילומטרים בשנה לעומת מכונית עירונית קטנה שתבצע קילומטראז' נמוך מאד.

מי שלא נוסע הרבה יכול לקנות מכונית שכבר נסעה המון (אבל לוודא שהיא טופלה או תטופל טוב), אבל מי שנוסע המון לא יכול להרשות לעצמו לקנות מכונית "טחונה" שכבר לא נותר בה יותר מידי "מיץ".

כ"כלל אצבע", אלה הפרמטרים העיקריים שצריכים להשפיע על בחירה במכונית כזאת או אחרת בהתאם לשימושים שמתוכננים לה:

הפרק הקודם:  מה לקנות – התאמה לתקציב
הפרק הבא: ממי לקנות?

The post המדריך לקניית מכונית יד שניה: מה לקנות? – התאמה לצרכים appeared first on TheCar.