קבוצת מורים שמבינים את המשמעויות הכלכליות והחוקיות שעלולות להיות למהלך הזה, ואת הפגיעה שתיגרם להם, התארגנה לאחרונה למאבק, קיבלה ייעוץ משפטי, והחלה לנהל מהלך משפטי במטרה לשנות את מתווה ההפרטה. המורים טוענים שהם לא מתנגדים להפרטה לכשעצמה, אלא להתנהלות של משרד התחבורה בכלל, ובפרט לנזקים שייגרמו להם, כמו גם לעובדה שאנשי משרד התחבורה "לא סופרים" את מורי הנהיגה.

אתמול (א') נשלח אל משרד המשפטים מכתב רשמי של קבוצת מורי הנהיגה בדרישה להתערבות המשנה ליועמ"ש בעצירת התהליך הנוכחי שבו לוחצים אנשי משרד התחבורה על מורי הנהיגה להתקין במכוניות לימוד הנהיגה שלהם את "המערכת הטכנולוגית" מתוצרת חברת מוטורולה.

המכתב, שאותו ניסחו עורכי הדין ד"ר רענן הר זהב ויונתן ברמן, חושף עוד טפח מן ההתנהלות המופקרת של אנשי משרד התחבורה בתהליך ההפרטה, אשר עומדת בסתירה להבטחות ולתצהירים של בכירי המשרד בפני נציגי הציבור בכנסת ישראל ובפני שופטי בית המשפט הגבוה לצדק.

כרקע צריך להזכיר שמשרד התחבורה מנהל בימים אלה קמפיין שנועד ליצור רושם ציבורי כאילו שהפרטת הטסטים תוזיל את לימוד הנהיגה לתלמידים, תאפשר להם לקבל מבחני נהיגה רבים תוך זמן קצר, ותהפוך את הבחינה להוגנת ומבוקרת באמצעות "מערכת טכנולוגית" אשר בוחרת מסלול מבחן אקראי ומתעדת את מהלך המבחן. מערכת זאת, לטענת משרד התחבורה, מפחיתה את שיקול הדעת של בוחן הנהיגה ובכך מאפשרת להעביר את הבחינה לידי זכיינים פרטיים.

לאחר שנדחו עתירה שהוגשה כנגד מהלך ההפרטה על-ידי קבוצת מורי נהיגה ובוחנים, ועתירות שהוגשו על-ידי זכיינים שנבחרו וכאלה שנפסלו, קבעו אנשי משרד התחבורה שמערך המבחנים המופרט ייצא לדרכו במחצית יוני, כלומר בתוך פחות משבועיים. אלא שבאמצע חודש מאי נודע שהמשרד לא מצליח לעמוד בזמנים ומועד זה נדחה למחצית חודש יולי, מועד שאינו סופי. בין לבין צפויה תקופה שבה יסתיימו חוזי ההעסקה של בוחני משרד התחבורה אבל הזכיינים עדיין לא יוכלו להיכנס לפעולה, כלומר פרק זמן לא ידוע שבמהלכו ייתכן שכלל לא יתקיימו מבחנים מעשיים.

במסרים רשמיים למחצה שנשלחו בימים האחרונים למורי נהיגה נאמר להם שמי שיתקין ברכבו את "המערכת הטכנולוגית" עד למועד היציאה לדרך לא יחויב לשלם תמורתה, אולם מי שיתקין אותה רק לאחר מכן יחויב במחירה ו/או בעלות ההתקנה שלה. לא ברור באיזו סמכות נאמרו דברים כאלה אבל מייעוץ משפטי שקיבלו המורים עולה שאין למשרד התחבורה זכות לדרוש דרישה שכזאת, מה גם שהציוד עצמו נרכש מחברת מוטורולה על-ידי המדינה.

מן המכתב שנשלח אל משרד המשפטים עולות טענות קשות, משפטיות ואחרות, כנגד האופן שבו נכפית המערכת הטכנולוגית על מורי הנהיגה. טענה ראשונה, לכאורה פורמלית, עשויה להעיד על הלחץ שבו שרויים אנשי משרד התחבורה: "ב-6 במאי השנה", כותבים עורכי הדין הר-זהב וברמן, "פורסמה להערות הציבור טיוטת תיקון לתקנות התעבורה שנוגעת להתקנת המערכות הטכנולוגיות. באופן רגיל קוצב משרד התחבורה פרק זמן של 21 ימים לקבלת הערות הציבור לתזכירי חוק ולטיוטות תקנות, אולם במקרה זה נקצבו 14 ימים בלבד".

בהמשך נכתב ש:"הספקים שזכו במכרז לתפעול מערך המבחנים המעשיים יוצרים בימים האחרונים קשר עם מורים לנהיגה ומוסרים להם שעליהם להתייצב להתקנת ציוד תיעוד במכוניותיהם. פניות אלה מטעות את ציבור מורי הנהיגה לחשוב שמוטלת עליהם חובה להתייצב לצורך ההתקנה האמורה. זאת בעוד שאין כל חובה כזו".

מכאן ואילך נכנסים עורכי הדין ללב ליבן של סוגיות משפטיות כבדות משקל שחלקן נוגעות לתקנות שפורסמו לעיון הציבור ואחרות קשורות למערכת הטכנולוגית, ולהלן יובאו ציטוטים מתוך המכתב שנשלח.
"התקנות פגומות מיסודן בהיבט המשפטי מכיוון שהן פוגעות בזכות היסוד לפרטיות, בזכות הקניין ובחופש העיסוק… נוכח אופיו חסר התקדים של החיוב להתקין ציוד לתיעוד שיעורי הנהיגה והמבחנים המעשיים כתנאי לעיסוק במקצוע, ניתן היה לצפות שתיעשה עבודת מטה מקיפה, שבמסגרתה יידונו כל ההיבטים הרלוונטיים של עניין זה, ובעיקר הפגיעה חסרת התקדים בזכות לפרטיות. זאת תוך עירוב הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים וכל גורמי המקצוע הרלוונטיים האחרים…
אלא שמשרד התחבורה מבקש, אגב השינויים בתקנות שנועדו לממש את הפרטת מבחני הנהיגה, "להגניב" לתקנות הוראות מרחיקות לכת בדבר ציוד לתיעוד מהלך עבודתם של המורים לנהיגה. זאת מבלי שנעשתה בדיקה של אמצעים חלופיים, ומבלי שנדונה סוגיית הפגיעה בפרטיות, בקניין ובחופש העיסוק…
אין לשר התחבורה סמכות לקבוע בחקיקת משנה הוראות שיש בהן משום פגיעה בפרטיות, בחופש העיסוק ובקניין. על מנת לחייב התקנה של מצלמות לתיעוד שיעורי הנהיגה ומבחני הנהיגה יש צורך בחקיקה המסמיכה את שר התחבורה באופן מפורש לפגוע בזכויות אלה. מיותר לציין שגם חקיקה ראשית כזו תהיה כפופה להוראות פסקאות ההגבלה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק יסוד: חופש העיסוק…"

לקריאה נוספת: ועדת הכלכלה בעקבות TheCar: לחקור את הפרטת הטסטים

פגיעה בפרטיות

הטענה היסודית שנטענת כלפי שר התחבורה היא שהדרך שבה בחרו אנשי משרדו לכפות על מורי הנהיגה את המערכת הטכנולוגית היא, ראשית לכל, לא מחויבת המציאות, ומעבר לכך מבוצעת בחוסר סמכות ובאופן שלמעשה "מנדב" אותם לפעול עבור משרד התחבורה תוך פגישה ברכושם – ותחת איום מפורש בשלילת מטה לחמם אם יסרבו להתקין את המערכת: "בהתאם לתיקון המוצע רשות הרישוי מוסמכת לבטל את האישור שניתן לרכב לשמש כרכב ללימוד נהיגה אם לא הותקן בו ציוד לתיעוד מהלך השיעורים… בנסיבות אלה, שבהן אי הסכמה להתקנת הציוד משמעה שבירת מטה לחמם של המורים לנהיגה, אין מקום לדבר על הסכמה חופשית לפגיעה בפרטיות. כאשר תנאי לכניסה לעיסוק ותנאי להמשך העיסוק הוא התקנה של מערכת מסוג זה ברכב, התיעוד אינו תיעוד שנעשה מרצון, אלא תיעוד שנכפה על מורי הנהיגה…
במסווה של יישום ההפרטה והאישור שניתן לה על ידי בג"ץ, משרד התחבורה מנסה "להגניב" אל תוך התקנות הוראה שאין לה אח ורע בדין הישראלי, שלא נדונה (וממילא לא אושרה) על ידי בג"ץ, ושיש בה משום פגיעה חמורה בזכות לפרטיות, בזכות הקניין ובחופש העיסוק. כל זאת מבלי שניתנה לכך הסמכה בחקיקה הראשית ומבלי שהתקיים, קודם לחקיקה ראשית כאמור, דיון מקיף בהצדקה ובחוקיות הפגיעה בזכויות יסוד אלה".

סט טיעונים ראשון נוגע לפגיעה בפרטיות, ולגביו נכתב, בין השאר, כך: "חיוב בעלי מקצוע מסוים להתקין מצלמות לתיעוד עבודתם הוא חסר תקדים. עשויים להיות מקצועות רבים שישנה הצדקה לקיים עליהם רגולציה מסוימת, אולם מעולם לא נחקק חוק ולא הותקנו תקנות המחייבים התקנה של מצלמות תיעוד לצורך פיקוח על בעלי מקצוע כזה או אחר. מדובר בפגיעה קשה, בלתי מידתית ובלתי סבירה באופן קיצוני בזכות לפרטיות… לא פעם נקבע בפסיקה כי כל אדם זכאי לפרטיות במקום עבודתו… כי מקום עבודתו של אדם מהווה "רשות היחיד" גם כאשר מדובר במקום עבודה המצוי במתחם ציבורי, וכי התקנת מצלמות לתיעוד עבודתו מהווה פגיעה לא מידתית ובלתי סבירה בפרטיות, אף אם נעשתה בידיעת העובד…

הדברים באים לידי ביטוי גם בהנחיות הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים שבהן נכתב: "ככלל, התקנת מצלמות במשרדי עובדים או במתחמי העבודה האישיים שלהם תהיה פגיעה לא מידתית ולא סבירה בפרטיותם". אמנם מורי הנהיגה אינם עובדי משרד התחבורה, אולם מכוניותיהם הם מקום עבודתם. מורה לנהיגה מבלה את כל שעות העבודה שלו, המהווים חלק ניכר משעות היממה, במכוניתו. אין כל הבדל בין משרדו של עובד לבין מכוניתו של מורה לנהיגה. משכך, המכונית נחשבת ל"רשות היחיד" לצורך בחינת הפגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות…
מעבר לעצם תיעוד שיעורי הנהיגה, פרטיותם של מורי הנהיגה נפגעת בין גם בשל רכיב ה-GPS הכלול במערכות התיעוד, והמתעד בכל עת את מקום הימצאו של המורה לנהיגה…

חופש העיסוק וזכות הקניין

סט טיעונים שני נוגע לפגיעה בחופש העיסוק של מורי הנהיגה: "התיקון לתקנות הופך את התקנת הציוד לתנאי לכניסה למשלח יד ואת אי התקנתו לעילה לביטול האפשרות לעסוק במשלח יד, משולבת בפגיעה החמורה בזכות לפרטיות גם פגיעה קשה בחופש העיסוק…"

בהמשך מועלות טענות כבדות משקל לגבי הפגיעה בזכות הקניין של המורים: "התקנה מחייבת אותם "להסכים" לביצוע שינויים ברכוש שלהם, אשר יגרמו לפגיעה בערכו הכלכלי… התקנת הציוד בחלק מכלי הרכב החלה בימים האחרונים, ומורים שבכלי הרכב שלהם הותקן הציוד נוכחו לגלות שההתקנה דורשת קידוח והברגה ברכב. מעבר לכך, יצרני כלי הרכב מסרו למורים לנהיגה שפנו אליהם, כי על רכב שהמערכת האמורה תותקן בו לא תחול עוד אחריות היצרן…
מן המפרט לפיתוח המערכת הטכנולוגית עולה שחברת מוטורולה… תעניק אחריות של שנה אחת בלבד לציוד. משמעות הדברים היא שככל שיהיה צורך בתיקון או החלפת הציוד בחלוף למעלה משנה, העלויות יחולו על מורי הנהיגה. מעבר לכך, האחריות אינה חלה במקרים שונים כגון שברים בציוד… ולא ברור אם היא חלה במקרה של גניבת הרכב. מעבר לכך, מורים שיחליפו כלי רכב ייאלצו לשאת בעצמם בעלויות הפירוק וההרכבה של הציוד…
בהתאם להסכם בין מוטורולה סולושנס לבין משרד התחבורה, הציוד המותקן… הוא רכוש משרד התחבורה. אין כל הצדקה לכך שמורי הנהיגה ישמשו "שומרי חינם" של ציוד זה, ויהיו אחראים לתיקונו או החלפתו במקרים של תקלות לאחר שנה או במקרים שבהם יש צורך לתקנו או להחליפו בעקבות שברים, גניבה או בנסיבות אחרות. אף אין כל הצדקה לכך שהם יישאו בעלויות הפירוק וההתקנה במקרה של החלפת רכב, יספגו ירידה בערך הרכב בשל ההתקנה ויאבדו את אחריות היצרן".

במילים אחרות, משרד התחבורה כופה על מורי הנהיגה לבצע שינויים במכוניות שלהם, אשר עלולים לגרום לפגיעה באחריות היצרן, להתקין בהן מערכות ששייכות למשרד התחבורה וכך, למעשה, להפוך את המכוניות ל"מחסן ציוד" עבור המדינה, לשאת בעלויות הפירוק וההרכבה כאשר הם מחליפים מכונית, ו"להשאיר באוויר" שאלות שקשורות באחריות ובביטוח, למשל מי אחראי לנזק שייגרם לציוד, לגניבה שלו ספציפית או לגניבה שלו כאשר המכונית עצמה נגנבת, או לנזק בעת תאונה. בנוסף, לא ברור אם המורים יידרשו לתקן את הציוד על חשבונם לאחר תום תקופת האחריות, וכן ברור שללא הציוד הזה הם לא יוכלו להגיש תלמידים למבחן מעשי.

וזה לא הכל: מי יפצה את מורה הנהיגה כאשר מתגלה תקלה בציוד והוא נדרש לתקן אותה תוך כדי ביטול זמן במקרה הטוב, או להפסיד שיעור או מבחן מעשי במקרה הרע?

חכמי חלם

מבקר המדינה קבע כבר שבמשרד התחבורה לא בוצעה "עבודת מטה" מסודרת לקראת מהלך ההפרטה, ועובדה זאת התגלתה גם במהלך העתירה לבג"צ שהוגשה כנגד ההפרטה. ההתנהלות הרשלנית של משרד התחבורה, אשר גרמה עד היום נזקים כלכליים עצומים למורי הנהיגה ועגמת נפש שלא תתואר למאות אלפי תלמידים, באה לידי ביטוי גם בפרט קטן, אבל מאד חשוב, שמוכיח שאין גבול לטיפשות (או, חלילה, לשחיתות). אם המערכות הטכנולוגיות אכן נדרשות רק לצורך ביצוע המבחן המעשי – מדוע רכשה מדינת ישראל 5,000 ערכות כאלה מחברת מוטורולה, ומדוע היא מחייבת את התקנתן בכל אלפי מכוניות לימוד נהיגה?
מדוע לא אופיינה מלכתחילה מערכת ניידת שאותה יכול לשאת כל בוחן נהיגה בעת שהוא נכנס למכונית? בדרך זאת יכלה מדינת ישראל להסתפק ברכישת 300-400 ערכות לכל היותר, ולחסוך את הטירדה ואת הצרות של מורי הנהיגה.

לקריאה נוספת: אבנר פלור מודה: ועדת ההפרטה לא רשמה פרוטוקולים

דיעה: מעז ייצא מתוק?

אסור לחשוד באנשי משרד התחבורה בתחכום יתר, וברור לכל שהפרטת מבחני הנהיגה בוצעה ברשלנות שאין כדוגמתה. אלא שבאופן אבסורדי לחלוטין – ובניגוד לאינטרס של מורי הנהיגה הפחות טובים – לא מן הנמנע ש"מעז ייצא מתוק".

צריך להניח שאנשי משרד התחבורה, בניסיון להגן על מה שאולי נותר מכבודם, ינסו לטעון שהתקנת הציוד במכוניות של מורי הנהיגה נועדה למהלך עתידי של הטלת פיקוח על לימודי הנהיגה, שהוא, לכשעצמו, רעיון מבורך אם יבוצע כראוי.

במסגרת העתירה לבג"צ הודו בכירי משרד התחבורה שהמשרד מעסיק בסך הכל שני מפקחים (!) לפיקוח על כל מבחני הנהיגה ותהליך הלימוד שמכשיר כ-130 אלף נהגים חדשים בכל שנה. אם וכאשר תהפוך המערכת שתותקן במכוניות לימוד הנהיגה לכזאת שמנטרת גם את מהלך הלימוד יהיה אפשר לתעד אם כל תלמיד אכן מבצע את כל מטלות הלימוד שנקבעו על-ידי משרד התחבורה, או שהוא רק מסתובב במסלולי המבחנים במטרה "לעבור טסט".

מערכת תיעוד כזאת תאפשר לדרג את מורי הנהיגה בהתאם למקצועיות שלהם, וגם – את זה יאהבו אנשי מס ההכנסה – לוודא שהם משלמים מס אמת. במקביל, אולי כך יתוקן סוף סוף עיוות היסטורי ומורי הנהיגה יזכו בכך שמכוניתם תוכר ככלי רכב לעבודה לצרכי מס.

כל תהליך הפרטת מבחני הנהיגה, כידוע, לקוי מיסודו ובוצע בדרך חלמאית, שלא לומר מעבר לכך. אבל מי מבין מורי הנהיגה שנותרו אדישים לתהליך הזה בשלוש השנים האחרונות ולא השמיעו את קולם – יכולים כעת לבוא בטענות רק לעצמם.

את תגובת משרד התחבורה נפרסם אם וכאשר נקבל אותה.

The post האסימון נפל: החשש של מורי הנהיגה מציוד תיעוד הטסטים appeared first on TheCar.

מודה ועוזב ירוחם: שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ הנחה את מנכ"לית משרדו לבצע מהפך נוסף ברפורמת מבחני הנהיגה המעשיים, לבטל את תהליך ההפרטה אשר החל בשנה שעברה, ולגייס 30 בוחני נהיגה זמניים כדי להתגבר על המצוקה הקשה שממנה סובלים תלמידי ומורי הנהיגה.

פעולות אלה יבוצעו במקביל לרפורמה כוללת בלימודי הנהיגה בישראל, שמטרתה להעלות את רמת כישורי הנהיגה של נהגים צעירים, וזאת כדי להפחית את שיעור המעורבות שלהם בתאונות דרכים.

להערכת גורמים במשרד התחבורה צפויה הרפורמה החדשה לפתור באופן מיידי את המצוקה הנוכחית, ולהשיג בתוך פחות משנה פתרון קבע אשר ישדרג מאד את רמת לימוד הנהיגה בישראל.

בהודעה שפרסם היום (א') דובר משרד התחבורה נכתב שהשר כץ החליט להיכנס לעובי הקורה לנוכח הביקורת הציבורית כנגד הפרטת המבחנים, והטיל על ועדה מקצועית בראשות מנהל אגף הרישוי, אפי רוזן, לבחון לעומק את מכלול קבלת ההחלטות אשר הובילה למהלך הפרטת המבחנים, וכן להציע חלופות אחרות.
בתום כשישה שבועות של עבודה הגיע הצוות למסקנה שהפרטת המבחנים עלולה לפגוע ברמת הלימוד והמבחן, ושקיימת חלופה הרבה יותר טובה.

על פי התוכנית החדשה, אשר הוצגה לשר ואומצה על-ידו, יבוטל בשלב ראשון מהלך ההפרטה, ומשרד התחבורה יגייס 30 בוחני נהיגה זמניים למשך 8 חודשים, וזאת במטרה לקצר באופן מיידי את זמני ההמתנה הארוכים למבחנים מעשיים. כך מתכוונים אנשי המשרד לפתור לפני הכל את המצוקה הנוכחית הקשה של מורי הנהיגה והתלמידים.

בשלב הבא, אשר צפוי להתחיל כבר בחודש ספטמבר השנה, יבוצעו במקביל שלושה מהלכים. ראשית, משרד התחבורה הציב יעד לפיו אחוז המעבר של מבחנים מעשיים יעלה מכ-20% כיום ל-40% בתוך שנה, וזאת באמצעות מערכת משוב חדשה והגברת הפיקוח על לימודי הנהיגה.

המשרד יפרסם באתר האינטרנט שלו את רשימת כל מורי הנהיגה הפעילים בישראל, ואלה ידורגו בהתאם לשיעור ההצלחה של תלמידיהם במבחנים וכן לציון שיקבלו מן התלמידים במשוב. לדברי רוזן, שילוב של צעד כזה יחד עם הגברת הפיקוח על לימודי הנהיגה יצמצם באופן משמעותי את המוטיבציה של מורים להגיש למבחן תלמידים שאינם מוכנים לקבלת רישיון, וישפר את רמת הלימוד ואת היכולות של נהגים צעירים.

במקביל, המשרד יכניס לשימוש מערכת לתיעוד מבחני נהיגה באמצעות מצלמות, ויפעיל מערכת בקרה חיצונית על ביצועי בוחני הנהיגה. זאת במטרה לנהל טוב יותר את כח האדם ולהפריש מן המערכת בוחני נהיגה אשר לא יעמדו בסטנדרטים החדשים שנקבעו.

נכון להיום מבוצעים בישראל מידי שנה כ-400 אלף מבחני נהיגה ומוענקים כ-110,000 רישיונות מכל הסוגים, בהם גם שדרוגי רישיון. בחינה אנליטית של נתוני המבחנים ושל מצבת הבוחנים הובילה למסקנה שהעלאת רמת הלימוד ושיפור ביצועי הבוחנים תפחית את מספר המבחנים שנדרשים ל-220 עד 240 אלף בשנה, וכל זאת רק על ידי העלאת שיעורי ההצלחה במבחנים.

בהנחה שמספר מבקשי הרישיונות יישאר קבוע, ומספר הכישלונות במבחנים יפחת משמעותית, יהיה אפשר לצמצם את מספר בוחני הנהיגה מ-120 כיום, או 150 לאחר גיוס הבוחנים הזמניים, עד לכ-80 בוחנים ומפקחים בתוך כשנה.

צעד שלישי, אשר יבוצע במקביל בשיתוף הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הוא רפורמה מקיפה בלימודי הנהיגה אשר תכלול הפקת תוכן חדש לספר תיאוריה, שינוי שיטת המבחן לאחר כ-40 שנים שבמהלכן הוא לא עודכן כלל, ויצירת מערך חדש ואפקטיבי של "מבחנים פנימיים" בבתי הספר.

לדברי השר כץ: "רק מי שלא עושה לא טועה, ולאחר בחינה מחודשת של כלל הפעולות שבוצעו בשלוש השנים האחרונות במשרד התחבורה בתחום לימודי הנהיגה הגענו למסקנה שנעשו שגיאות. כאשר הבחירה הייתה בין "ללכת עם הראש בקיר" רק מטעמי אגו ובאופן שיגרום נזק לתלמידי הנהיגה ולבטיחות בדרכים, לבין להודות בטעות ולתקן אותה – בחרתי לוותר על האגו ולפעול למען תלמידי הנהיגה ולטובת הבטיחות בדרכים. אני משוכנע שהחלטה זאת תפתור בתוך חודשים ספורים את הבעיות שנוצרו ותציל את חייהם של נהגים צעירים".

גורם שמכיר היטב את משרד התחבורה מסר בתגובה: "תתעוררו, זה רק חלום. יש רק יום אחד בשנה שבו אפשר לצפות ממשרד התחבורה לעשות את הדבר הנכון, והיום הזה הוא היום, ה-1 באפריל. מחר יהיה יום חדש".

עדכון מה-2 באפריל, והערה חשובה:

לטובת מי שהצליח לפספס, זאת הייתה המתיחה שלנו ל-1 באפריל 2018.

בדיעבד, תגובות רבות שהגיעו אלינו למערכת מדגישות את העובדה שכל מה שכתוב כאן יכול, וצריך, היה להתקיים במציאות במדינה שבה השיקולים היחידים של שר התחבורה והבטיחות בדרכים הם טובת הציבור.

The post בלעדי: הפרטת הטסטים בוטלה, המתנה למבחן לא תעלה על שבועיים appeared first on TheCar.

בכך מממש ח"כ כבל את ההבטחה שנתן בעקבות דיון שנערך בוועדת הכלכלה לפני כשבועיים, שבו הועלו טענות קשות כנגד הזוכות במכרז ובעיקר כנגד ההליך עצמו.

במכתבו למבקר כותב ח"כ כבל שבדיון שנערך בפניו בוועדת הכלכלה "הועלו טענות חמורות לפיהן הליך המכרז התנהל באופן שאינו תקין, תוך העדפה מפורשת של שתי החברות הזוכות…
טענה חמורה נוספת שעלתה במהלך הדיון, ומופיעה גם בתלונתה של חברת מגער (אחת החברות שהתמודדו ולא זכו במכרז – ג.מ.) הינה כי חברת טלדור (אחת משתי הזוכות – ג.מ.) נעזרה לצורך המכרז בחמאדה גנאם שבעבר היה מנהל אגף הרישוי במשרד התחבורה ופרש מתפקידו לאחר שהתנהל הליך משפטי נגדו עקב "התנהגות בלתי הולמת".
כמו כן, גזר בית הדין על מר גנאם פסילה לחמש שנים ממשרד התחבורה שתגיע לקיצה רק ביוני 2018. לאור האמור לעיל אני פונה אליך בבקשה לבחון את תקינות הליכי המכרז האמור".

לא מיותר לציין שחומרים רבים אודות פרשיות שונות סביב הפרטת המבחנים המעשיים הועברו בשנה וחצי האחרונות למבקר המדינה (אשר כמדיניות לא מגיב אודות חקירות בשעה שאלה מתנהלות), אולם ככל הידוע עד עתה המבקר לא העביר לנוגעים בדבר בקשה לתגובה, אשר הייתה עשויה להעיד על ממצאים כלשהם או על קיום חקירה בנושא.

The post איתן כבל למבקר המדינה: חקור את הפרטת הטסטים appeared first on TheCar.

עובדה זאת עולה מתגובת משרד התחבורה לעתירה שהגישו יצחק סנדלר וקבוצת בוחני נהיגה לבית הדין הגבוה לצדק כנגד ההפרטה, על ידי עו"ד גלעד ברנע.

לפני חמישה חודשים פנינו אל משרד התחבורה בבקשה לקבלת מידע לפי חוק חופש המידע, ובה ביקשנו לקבל "את כל הפרוטוקולים והמסמכים של "הוועדה להכנת מכרז ההפרטה" בראשות סמנכ"ל משרד התחבורה מר אבנר פלור – אשר דנה בהפרטת מבחני הנהיגה המעשיים".
ביקשנו בנוסף לקבל "כל מסמך אשר עשוי היה להשפיע על קבלת ההחלטות של הנהלת משרד התחבורה… ובכלל זה – למשל – השוואות בינלאומיות, פניות ותשובות מטעם גורמים מקצועיים בתחום לימוד הנהיגה ו/או המבחנים, וכן כל מסמך שעשוי להסביר את ההחלטה לבחור בפתרון שנבחר – קרי: הפרטת מערך הבחינות המעשיות".

חוק חופש המידע מחייב את משרד התחבורה להעביר את החומרים המבוקשים בתוך 15 ימים ומתיר לו להאריך מועד זה ב-60 ימים בתנאי שהמשרד ינמק מדוע נדרש הצורך בהארכת התקופה. רק מנכ"ל המשרד מוסמך להאריך הארכה נוספת את התקופה האמורה ב-60 ימים נוספים, אולם זאת רק במקרים שבהם "בשל היקפו או מורכבותו של המידע המבוקש יש צורך להאריך את התקופה", ולאחר שהמשרד שלח למבקש החלטה מנומקת.

הבקשה שביקשנו ממשרד התחבורה פשוטה ולא כרוכה במאמץ מיוחד: הראו לציבור בישראל את הנתונים והאפשרויות שעמדו לנגד עיניכם, ותארו את השיקולים המקצועיים שהנחו אתכם להעדיף את מהלך ההפרטה על פני אפשרויות אחרות – וכל זאת באמצעות מסמכים שאמורים להימצא בקלסר בארון של מר אבנר פלור, סמנכ"ל משרד התחבורה.

לאחר למעלה מ-30 ימים שלח לנו משרד התחבורה את התגובה הבאה: "הנני לעדכנך, כי מחמת מורכבות המידע הנדרש והיקפו, הממונה על החוק מאריכה את זמן הטיפול וזאת על פי סעיף 7 (ב) לחוק חופש המידע התשנ"ח-1998", ונזכיר שמדובר במסמכים שאמורים היו לכלול פרוטוקולים ודוחות כתובים ולא מידע שדורש עיבוד או עבודת חיפוש מורכבת בארכיונים.

רק ב-7 באוגוסט, כלומר לאחר המועדים הקבועים בחוק חוק חופש המידע ומבלי שקיבלנו מהם החלטת דחיה כנה ואמיתית (שהרי לא באמת מדובר במידע בהיקף או מורכבות שאמורים לעכב את איסופו), קיבלנו את התשובה הבאה: "בהתייחס לצוות מקצועי בראשות סמנכ"ל בכיר תנועה, אין בנמצא פרוטוקולים, ושיטה העבודה הייתה הוצאת סיכומי פגישות עבודה בהם משימות ביצוע. מדובר במסמכים פנימיים העוסקים בתהליכי עבודה".

במילים אחרות, משרד התחבורה טוען שאבנר פלור – סמנכ"ל משרד התחבורה, ניהל דיונים שנוגעים לרפורמה החשובה והמורכבת ביותר אשר מבוצעת בתחום לימודי הנהיגה מזה למעלה מ-20 שנים – מבלי שנרשמו פרוטוקולים. עצם העובדה הזאת עשויה להעיד על אחת משתיים: או שלמשרד התחבורה יש מה להסתיר מן הציבור, ולכן מראש הוחלט שלא לרשום פרוטוקולים בנושא כל כך חשוב, או שעבודה כל כך חשובה נוהלה באופן רשלני.

תשובה לבג"צ

בשבוע שעבר, כאשר נציגי משרד התחבורה הגישו לבג"צ את תשובת המשרד לעתירה שהוגשה כנגד ההפרטה, נחשפה עובדה חמורה נוספת: משרד התחבורה מסתיר מן הציבור בישראל מסמכים שאותם ביקשנו בבקשה לפי חוק חופש המידע, ובכך עובר על החוק.

כך נכתב בתשובת המדינה לבג"צ: "החל משנת 2014 התבצעה עבודת מטה רחבה לבחינת האופן שבו נערכים מבחני הנהיגה המעשיים. עבודת המטה כללה בין השאר תיאום והתייעצויות עם משרדי האוצר והמשפטים… פנייה למשרדי תחבורה בעולם כדי לברר את אופן עריכת הבחינות המעשיות במדינותיהם, סקר ספרות בדבר האמצעים הטכנולוגיים הקיימים בעולם, עבודה כלכלית של יועץ חיצוני (חברת "עדליא") ועוד".

לא מיותר להזכיר שכל עבודת הרשויות בישראל ממומנת על-ידי הציבור ואמורה להיעשות למענו, והרציונל שמאחורי חוק חופש המידע הוא שמידע שנאסף על-ידי הרשויות שייך לכלל הציבור.

במילים אחרות, ההחלטה של משרד התחבורה שלא לחשוף בפני הציבור את המסמכים השונים – למשל את העבודה הכלכלית שמומנה על-ידי הכסף של כולנו, את "סקר הספרות" או את הפניות אל משרדי תחבורה שונים בעולם ותגובות שהתקבלו מהם – אם התקבלו – מהווה עבירה לכאורה על החוק אשר מונעת מכולנו מידע ששייך לציבור.

30 שנים של מחדל

לא מיותר להזכיר שתגובת המדינה לבג"צ חושפת בין השאר מחדל בן למעלה מ-30 שנים בטיפול בתחום לימודי הנהיגה בכלל ומבחני הנהיגה המעשיים בפרט.
"בעיה זאת (היעילות הנמוכה של מערך הבחינות המעשיות – ג.מ.)", נכתב בתגובת המשרד לבג"צ, "התעוררה עוד לפני שנים רבות, וכבר בשנות ה-90 של המאה הקודמת נדון העניין בוועדת הכלכלה של הכנסת…"

מה שחמור במיוחד הוא הניסיון לכאורה של משרד התחבורה להעלים את הבעיות האמיתיות בלימוד הנהיגה ובמבחן הנהיגה, ולהציג לבית המשפט הגבוה לצדק מצג לפיו החלופות האפשריות היחידות שעמדו בפני אבנר פלור והוועדה שלו היו ביצוע בחינות מעשיות עם עובדי מדינה או באמצעות קבלנים חיצוניים.
"בסופו של יום", נכתב בתגובה, "עבודת המטה התנקזה לבחירה בין שתי חלופות: האחת – העברת חלק מההיבטים של ביצוע הבחינות המעשיות לנהיגה למיקור חוץ, והשניה – המשך ביצוע הבחינות המעשיות, על כל היבטיהן, באמצעות עובדי מדינה".

אלא שבחינה מקצועית ויסודית של כל תהליך לימוד הנהיגה בישראל הייתה מגלה את הצורך הדחוף בשינוי שיטת המבחן ולא בהחלפת הבוחנים. שינוי כזה לא רק היה מעלה את רמת לימוד הנהיגה אלא גם מאפשר לצמצם את מספר הכשלונות של תלמידים במבחנים ומאלץ את מורי הנהיגה להגיש למבחן רק תלמידים שיודעים לנהוג. הפחתת אחוז הכשלונות אמורה להיות החלופה המועדפת על מדינה שפועלת למען אזרחיה לא רק מפני שהיא משפרת את מצבם הכלכלי על-ידי הפחתת עלויות לימוד הנהיגה, אלא גם מפני שהיא מאפשרת לצמצם את מערך הבוחנים במקום להרחיב אותו.

במספר מקומות בתשובת המשרד לעתירה ישנה התייחסות לבעיות שקיימות כיום בשיטות לימוד הנהיגה והמבחנים, אולם אין תשובה לשאלה מדוע אלה לא מתוקנות כרגע, עם המערך הקיים, או מה הקשר בין הצורך לתקן אותן לבין ההפרטה. לדוגמא, כך נכתב בתשובה לבג"צ: "…בהיבט רמת המבחן. צורת הנהיגה ורמת הנהיגה הנדרשת במבחן המעשי נותרו כיום כפי שהיו בעבר, למרות שצורת הנהיגה השתנתה בשנים האחרונות בצורה משמעותית ביותר. למשל, נהג טיפוסי כיום עושה לעיתים שימוש במכשיר GPS… ואילו במבחן המעשי היכולת לנהוג לפי הוראות מכשירים אלה אינה נבחנת כלל".

בהמשך התשובה מתוארת המערכת הטכנולוגית שמשרד התחבורה אמור לפתח כדי לנהל את מערך המבחנים, אולם לא נאמר מה מצב הפיתוח שלה, מתי היא צפויה להיות מבצעית, וחשוב מכל: מה הבעיה להשתמש בה עם מערך הבוחנים הנוכחי?

המסמכים אבדו

תגובת משרד התחבורה לבג"צ חושפת מחדל נוסף, בן לפחות 15 שנים, בטיפול בנושא הספציפי של מבחני הנהיגה.

"כאמור", נכתב בתגובה, "הבעיות שהוזכרו לעיל לא התעוררו רק בשנים האחרונות. למעשה, מזה עשרות שנים מתבצעים מעת לעת במשרד התחבורה ניסיונות לחולל רפורמה באופן עריכת הבחינות המעשיות… כך למשל, חוות הדעת של היועמ"ש לממשלה משנת 1999… נסמכה על חוות דעת…. של משרד התחבורה (משנת 1998) ועל דו"ח הוועדה הבינמשרדית לבחינת העברת ביצוע מבחני הנהיגה לגורמים חיצוניים. בשל חלוף הזמן מסמכים אלו לא אותרו… עבודת המטה שהובילה להחלטה מושא העתירה החלה בשנת 2014, אולם הדברים מובאים כדי להמחיש את המחשבה הרבה שהושקעה בנושא זה בעשרים השנים האחרונות…"

למעשה – תגובת משרד התחבורה לבג"צ מוכיחה דווקא את ההיפך: מאז שנת 1999 ועד לשנת 2014 לא התבצעה ככל הנראה עבודה, ולכל הפחות אין לכך עדות בדמות מסמכים שהמשרד יכול היה להגיש לבג"צ כדי להעיד על בחינת דרכים לשיפור לימודי הנהיגה או מערך המבחנים. מסמכים אחרים, כפי שמודים אנשי המשרד, "לא אותרו בשל חלוף הזמן", ואילו העובדה שלא קיימים פרוטוקולים של "עבודת המטה" שהחלה ב-2014 מעידה על הרבה דברים אבל בטח לא "ממחישה את המחשבה הרבה שהושקעה בנושא זה בעשרים השנים האחרונות…"

את תגובת משרד התחבורה נפרסם אם וכאשר נקבל כזאת.

The post משרד התחבורה מסתיר דוחות בנושא הפרטת מבחני הנהיגה appeared first on TheCar.

כחודש לפני כן פנינו אל דובר משרד התחבורה אבנר עובדיה, ובמקביל הגשנו בקשה מתוקף חוק חופש המידע, כדי לקבל את כל הפרוטוקולים והמסמכים של "הועדה להכנת מכרז ההפרטה" בראשות סמנכ"ל משרד התחבורה אבנר פלור.
ועדה זאת דנה לכאורה בהפרטת מערך מבחני הנהיגה המעשיים ובעקבות דיונים אלה אמורות היו להתקבל החלטות הנהלת המשרד בנושא הפרטת המבחנים המעשיים.
צריך היה לקוות שבאותם דיונים הוצגו, למשל, השוואות בינלאומיות, פניות ותשובות מטעם גורמים מקצועיים בתחום לימוד הנהיגה ו/או המבחנים, וכן מסמכים אחרים שעשויים להסביר את ההחלטה לבחור בהפרטת מערך הבחינה המעשית כפי שעלה מן המכרז שפורסם.

מיותר לציין שדובר משרד התחבורה לא השיב לנו, ושמשרד התחבורה גם מצפצף על חוק חופש המידע ולא העביר לנו בטווח המועדים הקבועים בחוק את המסמכים שביקשנו.

מיותר גם להזכיר שלא מדובר במהלכים ביטחוניים או מדיניים שפרסומם עלול לפגוע בישראל אלא דווקא להיפך: מסמכים שאמורים לאפשר לאזרחי ישראל להבין כיצד מקדמים אנשי משרד התחבורה נושאים מקצועיים שמשליכים על כל אחד מאיתנו.

בסוף חודש מרץ השנה פרסמנו כאן את התהיות שלנו אודות התנהלות משרד התחבורה בתקופה שקדמה לפרסום מכרז ההפרטה ולשביתה.
במקביל, כך מסתבר, פנו גם אנשים נוספים אל משרד התחבורה בהתאם לחוק חופש המידע, וגם הם זכו לאותו יחס מזלזל ומנוגד לחוק – ולא קיבלו את המסמכים הנ"ל.
כעת, בעקבות פנייה אל הועדה לפניות הציבור של הכנסת, יוצא המרצע מן השק ומסתבר שאחת מן ההשערות שלנו הייתה נכונה: אבנר פלור, הסמנכ"ל הבכיר שמונה לעמוד בראש צוות ההפרטה, מודה לראשונה שהצוות שלו לא טרח לפעול באופן גלוי ושקוף, ולא ניהל פרוטוקולים מסודרים של ישיבותיו.

יתרה מכך: פלור גם לא העביר לוועדה לפניות הציבור את המסמכים שכן נכתבו בעקבות דיוני הצוות המקצועי, שאותם הוא מגדיר כ"מסמכים פנימיים".

נזכיר שוב: לא מדובר במהלכים ביטחוניים בנושא תקיפה אפשרית של צה"ל באיראן או במסמכים שעלולים לסבך את מדינת ישראל בזירה הבינלאומית – אלא במסמכים שעשויים לשפוך אור על שאלה פשוטה: מה רמת הסבירות של פעולת אנשי משרד התחבורה? האם הם פעלו לטובת הציבור, האם פעלו במקצועיות או שמא בחוסר מקצועיות או אף למעלה מכך: ברשלנות או בשחיתות.

במכתב תשובתו לח"כ ישראל אייכלר, יו"ר הוועדה לפניות הציבור בכנסת, כותב פלור כך: "בהתייחס לצוות מקצועי בראשותי אין בנמצא פרוטוקולים, ושיטת העבודה הייתה הוצאת סיכומי פגישות עבודה בהם משימות ביצוע. מדובר במסמכים פנימיים העוסקים בתהליכי עבודה. עיקרי עבודת המטה אשר אושרו ע"י וועדת המכרזים של משרד התחבורה הוטמעו במפרטי המכרז אשר פורסמו ביום 17 במרץ 2016".

תשובתו של פלור שערורייתית לכל הפחות מפני שהמשמעות שלה קשה מאד מבחינה ציבורית: על אף שמדובר במהלך המקצועי החשוב ביותר שבוצע בעשרות השנים האחרונות בתחום לימוד הנהיגה בישראל – נדמה שהוא בוצע כלאחר יד ולכל הפחות לא הוצגה כל הוכחה שהוא בוצע ברצינות.

נכון להיום אין אנחנו יודעים מי ישב בדיוני הצוות המקצועי והאם השתתפו בהם, למשל גורמים אינטרסנטיים. אין אנחנו יודעים האם הוועדה שקלה את כלל השיקולים לטובת הציבור או שמא פעלה ממניעים זרים. אין אנחנו יודעים האם אנשים שישבו באותם דיונים – בין אם פקידים מתוך המשרד ובין אם גורמים חיצוניים – צפויים להרוויח כלכלית בעתיד מעצם ביצוע הפרטה, ובמידה שכן הרי שהם פעלו בחוסר תום לב ולכל הפחות בניגוד עניינים.
לא ברור גם מדוע נמנע פלור מלמסור לוודעה את אותם "סיכומי פגישות עבודה בהם משימות ביצוע – מסמכים פנימיים העוסקים בתהליכי עבודה".

בתוך פחות מחודש תסתיים התקופה שבה הקפיא בית הדין לעבודה את מכרז הפרטת מבחני הרישוי המעשיים, ולאחר פגרת בתי המשפט צפוי להתחדש הדיון בבג"צ – לאחר שזה הורה למשרד התחבורה להשיב לעתירה לביטול ההפרטה.

אם למרות כל זאת משרד התחבורה לא "ירד מהעץ" הרי שבסבירות רבה תתחדש שביתת בוחני הנהיגה.

את תגובת משרד התחבורה נוסיף אם וכאשר נקבל כזאת

The post אבנר פלור מודה: ועדת ההפרטה לא רשמה פרוטוקולים appeared first on TheCar.

שר התחבורה ישראל כץ הכריז מספר פעמים שבכוונתו להפריט את המערך שמעניק רישיונות נהיגה לנהגים בישראל, ובכך לא רק שהוא הודה שהמשרד נכשל בניהול המערך הזה אלא גם שהוא סבור שלמשרד תהיה יכולת פיקוח על גופים פרטיים שיעלו נהגים על כבישי ישראל.

המכרז שפורסם מנציח, למעשה, את המצב הקיים בכל הקשור ללימודי נהיגה, מצב שבו אין כמעט כל פיקוח על תהליך הלימוד עצמו (בכל הארץ פועלים ארבעה מפקחים על יותר מ-100 אלף תלמידי נהיגה), ושיעור הנכשלים הארצי במבחנים המעשיים עומד על 80%.

גורמים שעוסקים בנושא, בעיקר מורי נהיגה ואנשים שעבדו במערכת של משרד התחבורה, טוענים שהמשרד לא יוכל לפקח כראוי על המערך המופרט – דבר שצפוי ליצור תעשיית שוחד ושוק שחור של הנפקת רישיונות למי שלא ראויים לנהוג. כדוגמא למצב הצפוי, לדעתם, מביאים אנשים אלה עשרות מצבים שנחשפו במהלך השנים במכוני הרישוי הפרטיים, בהם מכוניות שלא היו ראויות לנוע על הכביש עברו את תהליך הרישוי באמצעות 'מאכרים'.

"כאשר עולה על הכביש מכונית עם ליקויי בטיחות", אמר ל-TheCar גורם בכיר במשרד התחבורה, "זה מסוכן מספיק, ואנחנו נתקלים כמעט על בסיס יומי במכוניות שלא עוברות ביקורת של ניידות הבטיחות שמבצעות ביקורות בדרכים – וזאת למרות שחלקן עברו רישוי שנתי ללא כל בעיה.
הפרטת מבחני הנהיגה המעשיים, לעומת זאת, תהיה בכיה לדורות מפני שלא תהיה שום דרך לזהות נהג שקיבל רישיון נהיגה לאחר ששילם שוחד – עד אשר הוא יגרום לתאונה".

מחר (ה) צפויה ישיבה של ועד בוחני הנהיגה שבה יוחלט אילו צעדים ארגוניים יבוצעו לנוכח פרסום המכרז, וכן התייעצות של חלק מארגוני מורי הנהיגה אשר שוקלים גם הם להשבית את הלימודים ו/או את המבחנים.

את תגובת משרד התחבורה נפרסם כאן אם וכאשר הם יבחרו לשלוח לנו אותה.

The post משרד התחבורה מפריט את מבחני הנהיגה המעשיים appeared first on TheCar.

בכיר במשרד התחבורה מודה: רמת מבחני הנהיגה נמוכה. כך בדיוק אמר סמנכ"ל המשרד, אבנר פלור, בדיון שערכה ועדת הכלכלה של הכנסת בשבוע שעבר. "זה נכון, רמת הבחינה נמוכה", הבהיר הסמנכ"ל, למי שחשב שמבחני הנהיגה נערכים במקצועיות ראויה. ומי אשם ברמה הירודה של המבחנים?

הבה נראה: תפקידו הרשמי של פלור הוא "סמנכ"ל בכיר תנועה" – הממונה על מינהל התנועה במשרד התחבורה. מינהל התנועה "מופקד על ביצוע מדיניות המשרד בכל הנושאים הנוגעים להכשרת הנהג, בחינתו, רישויו, הסמכת מורי נהיגה ומנהלים מקצועיים". אז מה למדנו? פלור מותח ביקורת על עצמו.

חייבים לתקן

זו אינה הפעם הראשונה שבה פקידים בכירים במשרד התחבורה מותחים ביקורת על עצמם (שלא בכוונה, כמובן, אלא אולי בתקווה שהשומעים ישכחו את מהות תפקידם). למשל, באוגוסט 2011 התייצב בוועדת הכלכלה קודמו של פלור, עוזי יצחקי (המשמש כיום כמנכ"ל המשרד), והלין על רמתם הנמוכה של לימודי הנהיגה.

"לתוכנית ההכשרה הנוכחית (של תלמידי נהיגה, ש.ה) יש מספר נקודות חולשה בולטות מאוד, חייבים לתקן אותה", ביכה יצחקי את המצב הלקוי. "שיטת ההכשרה לא מכשירה היום את התלמיד באופן מעשי ללימודי הנהיגה… המורה מלמד את התלמיד איך לעבור את הטסט, הוא לא מלמד אותו איך לנהוג". מילים כדרבנות, אך שוב – יצחקי היה באותה עת מי שממונה מטעם ממשלת ישראל על "הכשרת הנהג, בחינתו, רישויו, (ו)הסמכת מורי נהיגה".

התלונות שמפנים בכירי המשרד נגד עצמם לא הובילו לחשבון נפש נוקב. פעם אחר פעם בחן המשרד את הכשרת תלמידי הנהיגה, הסמכת המורים ורישוי הבוחנים, ופעם אחר פעם לא קרה דבר. בשבוע שעבר, כאשר הבטיח אבנר פלור לחברי ועדת הכלכלה שמשרדו בוחן דרכים להעלאת רמת מבחני הנהיגה, ענה לו ח"כ ישראל חסון: "אני בדיון הזה השתתפי בשש השנים האחרונות שלוש פעמים, ונאמרה אותה תשובה… יש משהו מאוד בסיסי, שמחייב אתכם לקחת דברים שכבר בדקתם, ופשוט לקבל החלטות".

תשובה מתחמקת

ההחלטה שעומדת כעת על הפרק היא הפרטת מבחני הנהיגה. אלא שנראה שפקידי משרד התחבורה בחרו להציג תמונה עמומה בפני חברי ועדת הכלכלה. "אני חייב להגיד שההצעה לסדר שעלתה פה הייתה (בעניין) הפרטת מבחני הנהיגה המעשיים ולא קיבלנו תשובה", נזף ח"כ דוד צור בנציגי משרד התחבורה. "קיבלנו תשובה מתחמקת שאומרת – אנחנו בודקים, אנחנו רוצים, נראה, נחליט".

מול העמימות של פקידי משרדו, שר התחבורה, ישראל כץ, דווקא מציג עמדה נחרצת. "דבר שכרגע מתגבש זה בעצם להפריט – המילה שחלק כאן לא אוהבים – להפריט את מערך המבחנים המעשיים", אמר השר במליאת הכנסת לפני כחודשיים. "יש (כיום) מעל 120 בוחנים. חלק מהם יועסקו בפיקוח על הנושא הזה (הפרטת המבחנים), וחלק נוודא שישולבו, בשכר הולם, במערך הפרטי הזה".

התוצאה, לפי השר, תהיה שיפור משמעותי ברמת השירות הניתנת לתלמידי נהיגה שניגשים למבחן מעשי. "שלא יצטרכו להמתין שלושה חודשים", הבטיח השר, "כדי שבמחיר שנקבע, ואולי אפשר יהיה אפילו להוזיל אותו, יוכלו לגשת בתוך ימים למבחן הנהיגה הראשון, ואם נכשלים – ימתינו פרק זמן סביר עד השני".

נשמע נהדר, אבל הנה בעיה קטנה שמעיבה על החזון האוטופי – מי שאחראי למצב הלקוי כיום הוא משרד התחבורה והעומד בראשו, השר כץ. אז בעצם מה שקרה הוא שהאחראים על הליקויים החליטו שבמקום לפתור את הליקויים, עדיף פשוט לגלגל את האחריות לפתחו של מישהו אחר.

וגם אם זה נשמע לכם הגיוני, ואפילו אם הפרטה היא אכן הפתרון הנכון, נשאלת השאלה מה יקרה עד שיופרטו המבחנים המעשיים? האם משרד התחבורה סבור שראוי להמשיך להכשיר נהגים באופן לקוי, ולבחון אותם במבחנים שרמתם נמוכה? התוצאה, זאת יש להזכיר לשר ולפקידיו, היא לא רק המתנה ארוכה למבחן. התוצאה היא רמת נהיגה נמוכה שתורמת את חלקה לתאונות הדרכים.

The post להפריט את הביזיון appeared first on TheCar.