החום עולה ואפשרויות הבחירה של המטיילים מצטמצמות. השבוע נעלה צפונה, מערבית לכנרת, אל מעיין נון ואל הישוב מגדל

אל הבריכה הגדולה, שאורכה כשלושים מטרים, מוליך שביל קצר, פחות מ-50 מטרים אורכו, שמתפתל ממגרש חניה.
עם מעט זריזות אפשר להספיק "לפרוק" מהמכונית ולהגיע עד למים הנקיים והצוננים, שנובעים ישר מעין נון, עוד לפני שצינת מזגן המכונית תיטוש אותנו לגמרי ואנו נהפוך לחלק מגל החום.

דקלי וושינגטוניה משתקפים במים ומחוללים עם רוח אחר הצהריים, עצי אקליפטוסים אדירי ממדים מספקים שפע של צל. מה עוד נוכל לבקש לעצמנו בימים אלה של תחילת הקיץ? אולי רק שיהיו בארץ חינוך טוב יותר ואכיפה אפקטיבית כדי שכל היופי הזה לא ייפגם על-ידי מטיילים שמשליכים חפצים למים הצלולים, ועל ידי מי ש"שוכחים" אחריהם את האשפה שהם מייצרים.

תמונת נוף שלווה שנראית כבר מן השביל הקצר היא המבוא אל לב הטיול שלנו. מי הבריכה זורמים במפל קטן והופכים בהמשך לנחל קטן ומפכה. משם הם זורמים אל סבך מגונן ומוצל של עצי תאנה ושיזף, וממשיכים עם הנחל תוך שהם יוצרים פינות חמד קטנות ומוצלות של בריכות קטנות, מוקפות בשיחי הרדוף וצמחי מים. צבא שפיריות צבעוניות עורכות אימוני נחיתה על המים, מפלרטטות זו עם זו במחול עדין.

עיקר היופי בלב המקום: מספר דקלי ושינגטוניה דקי גזרה, בראשן מקלעת – ציצית עלים שענפיה מתבלבלים ברוח הקלה. הגזע הדקיק והגמיש שלהם נד מצד אל צד, כאילו בתפילה חרישית. שני עצי אקליפטוס ענקיים, גזעם עבה וחסון וענפיהם מתנשאים לגובה רב, מעניקים למספר שולחנות וכסאות צל נדיב ביום חם. זה מקום מומלץ לעצור לכמה רגעים כדי להתענג על אבטיח צונן.

בקצה הצפוני צומחת אסופת צמחי קנה וצמחיית מים ירוקה, וכל היופי הזה מקיף את הבריכה הגדולה שלתוכה זורמים מי מעיין נון הזכים.

אנחנו נמצאים סמוך מאד למושב מגדל, על שם העיר המקראית מגדלא, מקום שמזוהה על-ידי הנוצרים עם מקום מושבה של מרים המגדלית, מריה מגדלנה.

מבלי להתעמק בזה יותר מידי אפשר לומר שהנוצרים לא לגמרי סגורים על דמותה של מגדלנה, שנתפשת באופן שונה על-ידי זרמים שונים בנצרות, אבל בתוך הקונצנזוס ברור שזאת אחת הדמויות החשובות לדת זאת.

מרים המגדלית היא אחת משלוש הנשים שנמצאו ליד ישו בעת צליבתו, ככל הנראה גם מי שהורידה אותו מן הצלב ואף חזתה בתחייתו. היא הייתה בת לווייתו, אולי האינטימית, ודאי תלמידתו ונושאת בשורתו.

למגדל, בכל מקרה, יש מקום חשוב בנצרות כמו לא מעט אתרים נוספים סביב הכנרת ובצפון הארץ.
בתחילת המאה הקודמת התיישבו כאן גרמנים קתולים, אולם לא שרדו את כבשן החום ואת התנאים במקום ונטשו לאחר כשנה. את מקומם תפסו ציונים שנמלטו מן האנטישמיות ברוסיה, בהם גם יוסף טרומפלדור.

אדמות המקום נרכשו על ידי הלורד היהודי מלצ'ט, שאף בנה לעצמו בית בסמוך (אם כי למרבה הצער לא זכה לגור בו אף יום אחד). בית מלצ'ט היפה מוקף חומה, וממוקם במרחק של כאלף מטרים מזרחה, על שפת הכנרת.

איך מגיעים: נוסעים על כביש 90 מצפון לדרום, לכיוון מגדל. לפני שלט הפניה לישוב פונים ימינה ושוב ימינה. ממשיכים על דרך עפר כבושה היטב לאורך כ-500 מטרים, ונעזרים בשילוט לכיוון המעיין.

לרעבים: מעבר לכביש, בכניסה לקיבוץ גנוסר, בתחנת הדלק, מסעדת 'קצה הנחל' שמתמחה באוכל לבנוני וירדני, בשרים ודגים.

לחובבי הנהיגה: כביש צר ומפותל שממנו נשקף נוף נאה של בקעת ארבל. הכביש מטפס מכביש 77 שעולה מטבריה לכיוון צומת גולני: פונים מערבה אל כפר חיטים ואז מתפצל הכביש צפונה אל הארבל. לאחר מכן שבים וממשיכים עד לנבי שועייב.

The post טיול לשבת: קצת צל ליד המעיין appeared first on TheCar.