בתיבת ההגה של כלי רכב מדגם מיצובישי אאוטלנדר שעלו לכביש בישראל בשנים 2022-2024 קיים כשל סדרתי שעלול לגרום לתאונות. מיצובישי מחליפה את המכלולים הפגומים במדינות אחרות בעולם אבל לא בישראל, ומקווה שגירוז שלהם יספיק עד לתום תקופת האחריות. כך נטען בבקשת אישור לתובענה ייצוגית שהגיש לאחרונה עורך הדין והמהנדס אלון שגיא בשם בעל אאוטלנדר שעלה לכביש בפברואר 2023.

מה שלא נטען בבקשת האישור – אך יוסבר כאן בהמשך – זה שאותו פגם עלול להתגלות גם בדגמים אחרים מתוצרת ניסאן, מיצובישי ורנו.

לטענת התובע, בדיקה שבוצעה בקהילת בעלי מיצובישי אאוטלנדר בישראל, העלתה שקיימים עשרות ואולי אפילו מאות תלונות של בעלי רכב באותו נושא. אלא שלטענת התובעים היבואנית והיצרנית לא פותרות את התקלה ובכך מסכנות את חיי הנהגים, הנוסעים ומשתמשי כביש אחרים.

בחוות דעת טכנית שצורפה לתביעה, ונכתבה על-ידי הנהנדס שלמה נצר, מתוארת הנחיית התיקון של מיצובישי בארה"ב לתקלה זהה, וכן ההודעה שלה למינהל הבטיחות בדרכים האמריקני (NHTSA).

המהנדס נצר קבע שמקור הפגם הוא כשל הנדסי במבנה של תותב ביחס לתושבת שלו בתיבת ההגה, וזה גורם למגע לא נכון ולחיכוך בין התותב לבין גב מסרק ההגה וכתוצאה מכך להרחקה של משחת שימון ("גריז") שאמורה להימצא שם.

כאשר הכשל מתקיים נחשפים נהגים לרעש נקישה שנשמע בעת סיבוב ההגה לאחר שהרכב חנה במשך כ-15 דקות או יותר.

נטען שהרחקת משחת הסיכוך בנקודות המגע שבין התותב למסרק ההגה יוצרת חיכוך והצמדה לא מספקת של גלגל השיניים למסרק. במקרה הקל עלולה אבקה שנוצרת מן השחיקה של התותב לגרום לקושי בתנועת המסרק וכתוצאה מכך נהג עלול לאבד את השליטה בהיגוי. במקרים חמורים עלול חלק מן התותב להישבר ולהיתקע בין המסרק לבין תיבת ההגה באופן שיתקע לגמרי את פעולת ההיגוי – והסכנה שנוצרת ברורה מאליה.

מיצובישי מורחת את הלקוחות

לטענת התובעים – אנשי מיצובישי והיבואנית שלה לישראל – חברת כלמוביל – מכירות היטב את הכשל אבל ממשיכות לשווק את כלי הרכב האלה בלי ליידע לקוחות על קיום הפגם. טענה זאת – לפחות לגבי כלי רכב חדשים – נסתרת על-ידי התובעים עצמם שטוענים שמיצובישי מצאה פתרון הנדסי לכשל בדמות החלפת תיבת ההגה בתיבה חדשה, עם מספר קטלוגי שונה. קשה להניח שמיצובישי החליפה את התיבה בתיבה תקינה אבל לא מתקינה את המכלול המשופר בכלי רכב חדשים.

כאמור, מיצובישי פרסמה בחודש מרץ 2024 עלון טכני שמתאר כיצד יש לזהות את הכשל ובו מונחה עובד המוסך להחליף את מכלול תיבת ההגה בכל רכב שבו הנהג מתלונן על רעש ורעידות.

עם זאת, מיצובישי ונציגיה, כן נטען, לא מספרות על הכשל לבעלי הרכב הקיימים שבהם מותקנת התיבה הפגומה (עם מספר קטלוגי "ישן"), וזאת גם לאחר שמיצובישי שלחה לרשת השירות שלה במדינות רבות עלון טכני מפורט שמתאר כיצד לתקן את התקלה.

כך, בניגוד מוחלט לכתוב בעלון הטכני, מיצובישי ויבואניה לישראל לא מחליפות את תיבות ההגה בכלי רכב שהבעלים שלהם מתלוננים על רעשים ורעידות מן ההגה – וזאת למרות שמדובר בכלי רכב חדשים למדי שרובם עדיים נמצאים בתוך תקופת אחריות היצרנית.

התובע, כך נטען, פנה למוסך מורשה יבואן לאחר שהרכב שלו גמא בסך הכל 6,614 קילומטרים, והתלונן על רעשים ורעידות מן ההגה. לדבריו, במסגרת אחריות היצרן בוצעו במרכז השירות פרוק, גירוז והרכבה מחדש של המנוע החשמלי של מערכת הגברת ההיגוי וכן בוצע "גירוז פניון" בצד המנוע החשמלי של ההגה. הטיפול הזה לא פתר את הבעיה והרעידות והרעש חזרו על עצמם כעבור זמן קצר.

לטענת התובעים – מיצובישי וכלמוביל מסתירות את הכשל הסדרתי מפני שהן "שואפות לשמור על מחיר השוק של הרכבים ועל מנת לחסוך לעצמן בהוצאות, ובשאיפתן כי כאשר התקלה תחמיר עם השנים ובעלי הרבים יפנו לטיפול בתקלה  הרכבים כבר לא יהיה תחת אחריות וכך בעלי הרכבים יישאו במלוא עלות החלפת תיבת ההגה הפגומה".

בבקשת האישור מתבקש בית המשפט לקבל את התביעה ככזאת שמייצגת את כלל בעלי הרכב, להורות למיצובישי ולכלמוביל "לנקוט באופן מיידי בכל הצעדים הדרושים על מנת לוודא שרכביהם של חברי הקבוצה תקינים ובטיחותיים",  להחליף את תיבות ההגה הפגומות בכל הרכבים של חברי הקבוצה ולהתקין במקומה תיבת הגה חדשה ומשופרת, להזהיר את חברי הקבוצה מפני הפגם ופוטנציאל הכשל ויידע לגביו את משרד התחבורה, וכן להאריך את תקופת האחריות על מערכת ההיגוי ל-10 שנים נוספות לכל הפחות.

ומה לגבי ניסאן?

מיצובישי אאוטלנדר שמשווק בישראל מיוצר ביפן על-גבי פלטפורמת רנו-ניסאן CMF-C/D, וזאת במסגרת הברית רנו-ניסאן-מיצובישי. במקביל אליו ניסאן מייצרת ומשווקת בישראל את 'אקסטרייל' ומגוון דגמים נוספים וגם רנו בונה מגוון רחב של דגמים על אותה פלטפורמה.

היתרון שנובע ליצרנית מברית עם יצרניות אחרות קשור פעם אחת לחיסכון הכספי כתוצאה מהנדסה משותפת של מכלולים עיקריים כמו מנוע ומכלולי פלטפורמה, וגם מן ההוזלה של רכיבים באמצעות רכש משותף ויתרון לגודל.

בהנחה שאכן קיים כשל סדרתי, כפי שנטען – לא סביר שהוא יתרחש רק במיצובישי אאוטלנדר אלא בכל דגם שבו מותקנת תיבת הגה זהה, כש"החשוד המיידי" הוא ניסאן אקסטרייל. ייתכן שהכשל קיים רק בסדרת ייצור מסוימת או בתיבות שיוצרו על-ידי ספק מסוים, אבל אם מדובר בטעות הנדסית אפשר לצפות שהוא יתקיים בכל תיבות ההגה מאותו סוג בלי קשר למקום או מועד הייצור שלהן.

תגובת מיצובישי וכלמוביל לבקשת האישור תוגש בוודאי תוך מספר חודשים ואם נקבל אותה נפרסם את המידע הרלוונטי לציבור.

יש לכם רכב מתוצרת מיצובישי, ניסאן או רנו ונתקלתם בתקלה דומה? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

The post כשל מסוכן בהיגוי של מיצובישי אאוטלנדר החדש: ומה לגבי ניסאן? appeared first on TheCar.

אחד הסיוטים של כל נהג ונהגת מתגשם בעשרות אלפי מכוניות מתוצרת ג'יפ, פיאט, אלפא-רומיאו ודודג': דוושת הבלמים עלולה להתפרק בזמן שלוחצים עליה, וצריך להיות קרי רוח במיוחד כדי לעצור את הרכב.

קבוצת סטלנטיס פרסמה בשבוע שעבר מספר קריאות לתיקון של עשרות אלפי מכוניות חדשות יחסית לצורך התקנה מחדש של בורג שמקבע את דוושת הבלמים למקומה. נקראו לתיקון כ-34,500 מכוניות מדגמי ג'יפ קומפאס ו'רנגייד', כ-21,000 אלפא רומיאו טונאלה, כ-12,500 פיאט 500X, וכ-17,000 דודג' הורנט – שכולם יוצרו בשנים 2023-2024.

בחלק מן הדגמים האלה מותקן בלם יד חשמלי ולאנשי סטלנטיס יש פתרון "מקורי" עבור נהגים ונהגות שדוושת הבלם מתפרקת להם תוך כדי נסיעה. לדבריהם, אם רוצים לבלום את הרכב בלי דוושה יש ללחוץ על כפתור בלם היד עד שהרכב עוצר. "בנוסף", הם מנסים להרגיע, "מערכת בלימת החירום האוטומטית – אלא אם כן היא מושבתת – תתערב גם ללא פעולה מצד הנהג כאשר היא מזהה התנגשות קרובה". תודה, אבל לא תודה.

בסטלנטיס מדווחים על 12 מקרים שבהם דוושת הבלם קרסה תוך כדי נסיעה, אלה דווחו לחברה בין 8 בנובמבר 2023 עד ל-4 באפריל 2024 (כלומר מלפני שנה עד לפני כחצי שנה), ובאחד מהם גם נגרמה תאונה, אם כי ללא נפגעים.

בעלי רכב רלוונטיים אמורים להיקרא על-ידי היצרנית לתיקון ובמוסך יבוצע חיזוק של הזרוע של דוושת הבלם באמצעות הוספת בורג ואום למכלול הדוושות.

נכון להיום (18 בנובמבר 2024) עדיין לא מופיעה קריאה כזאת לתיקון לגבי אף אחד מן הדגמים שנמכרו בישראל, וצריך לקוות שאף נהג או נהגת ישראלים לא ימצאו את עצמם עם דוושת בלם שקרסה.

האלקטרוניקה התחרבשה ואין פתרון

ובינתיים, מהצד השני של האוקיאנוס האטלנטי קראה סטלנטיס לתיקון של יותר מ-206,000 כלי רכב מדגמי ג'יפ גרנד צ'רוקי ודודג' דורנגו משנות הדגם (האמריקניות) 2018-2019 למרות שעדיין אי אפשר לפתור את התקלה שלהם.

הכשל שהתגלה עלול לאפשר לכלי רכב לנוע בלי שליטה מתוך חניה או להשבית את מערכות ה-ABS או את בקרת היציבות האלקטרונית (ESC) בזמן נסיעה. בנוסף, התקלה עלולה לגרום להדלקת אורות הבלימה גם כאשר נהג או נהגת לא לוחצים על דוושת הבלמים.

סטלנטיס הודיעה למינהל הבטיחות בדרכים האמריקני שהיא עדיין לא מצאה פתרון לבעיה, וברגע שיהיה לה כזה היא תשלח מכתבים לכל בעלי הרכב כדי לזמן אותם למוסכי השירות.

חלק מאותם כלי רכב כבר הוחזרו לתיקון בגלל בעיה דומה בשנת 2022, אבל גם הם זקוקים לתיקון נוסף. בסטלנטיס מכירים 533 תביעות אחריות שקשורות לכשל הזה אבל לא ידוע להם על תאונות או פציעות.

לקריאה נוספת:

הונדה תתקן 1.7 מיליון כלי רכב בגלל כשל בהיגוי
כריות האוויר ממשיכות לקטול: אופל וב.מ.וו קוראות לתיקון של 12.5 מיליון מכוניות
מחלה כרונית בסוזוקי סוויפט 2017-2021: כשל במדחס המזגן

The post בלי מעצורים: בעיות בלמים מסוכנות במאות אלפי מכוניות מתוצרת סטלנטיס appeared first on TheCar.

חשש מגרימת תאונות גרם לשברולט, GMC וקאדילק להכריז אמש על קריאה לתיקון של שסתום פגום בתיבת ההילוכים ב-461,839 כלי רכב משנות הייצור 2019-2022 עם מנועי דיזל שנמכרו בארה"ב ובקנדה.
כלי רכב דומים, שנמכרו בשאר מדינות העולם ובכלל זה בישראל, צריכים להיות מזומנים בנוסף.

הדגמים שנקראו לתיקון הם שברולט סילברדו (1500, 2500 ו-3500), שברולט סברבן, שברולט טאהו, GMC סיירה (1500, 2500 ו-3500), GMC יוקון, וקאדילק אסקלייד אשר יוצרו בין 18 בינואר 2019 ועד ל-21 במרץ 2022 (תאריכים מדויקים משתנים מעט מדגם לדגם).

הפגם שהתגלה ויתוקן נגרם עקב בלאי מוגבר בשסתום בתיבת ההילוכים וזה עלול לגרום לאיבוד לחץ ונעילה זמנית של הגלגלים המניעים ולהגדיל את הסיכון לתאונה.

לדברי אנשי ג'נרל מוטורס – כדי להתגבר על התקלה יוחלף מודול בקרת הילוכים (או שתשודרג התוכנה שלה) והיחידה תוכל לפקח על פעולת השסתום ותזהה שחיקה מוגברת כ-16,000 קילומטרים לפני שהיא תגרום לאפשרות של נעילת גלגלים.

ג'נרל מוטורס דיווחה למינהל הבטיחות הפדרלי על 11 תאונות שקשורות לכשל. בחלק מן המקרים כלי רכב סטו מהכביש וגרמו נזק קל לרכוש, וידוע על שלושה פצועים קל – אם כי (תחזיקו חזק) "אף אחד מהם לא היה קשור ישירות לפגם ספציפי זה".

מן המסמכים שפורסמו על ידי המינהל עולה שאנשי ג'נרל מוטורס החלו לדון איתם על הנושא הזה בחודש ינואר השנה. בחודש יוני דיווח מהנדס בחברה – באמצעות תוכנית פנימית של יצרנית הרכב שנקראת "Speak Up for Safety" – על תקרית שבה היה מעורב לקוח של GMC מדגם סיירה 2500 משנת הדגם 2021. הלקוח חווה נעילת גלגלים בזמן שגרר נגרר, וכתוצאה מכך נגרם נזק לרכב עצמו ולנגרר שלו.
עד לסוף ספטמבר נצברו בחברה כ-1,900 דיווחים שעשויים להיות קשורים לתקלה.

חשוב להדגיש שהתקלה קיימת רק בתיבת ההילוכים שמחוברת למנועי דיזל, ולא משפיע על כלי רכב עם מנועי בנזין שמחוברים לתיבת הילוכים מדגם אחר.
בדרך כלל ג'נרל מוטורס ידועה כחברה שמקפידה לבצע תיקוני תקלות סדרתיות גם בישראל, אבל כמו תמיד גם במקרה זה חשוב להיות ערניים ומודעים לכשל האפשרי.

לקריאה נוספת:

טויוטה ולקסוס יחליפו דאשבורדים באלפי מכוניות בנות 17 בישראל

ריקול משמעותי ל-BYD אטו 3 ודולפין, וזה אירוע חשוב וחיובי

קופרה ו-MG מככבות במבחני הריסוק של Euro NCAP ופורד מפשלת בגדול

The post תיבות הילוכים פגומות בשברולט, קאדילק ו-GMC עלולות לגרום לתאונות appeared first on TheCar.

ארגון הצרכנים הבלגי הוותיק Testachats הודיע לאחרונה שעד כה התקבלו אצלו יותר מ-3,000 תלונות של בעלי רכב שמערכות האוריאה שלהם כשלו, והם נדרשים לשלם כ-1,200 אירו, בממוצע, כדי לתקן אותן. רוב המכוניות שסובלות מן הכשל יוצרו על-ידי פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל.

החל מחודש אפריל 2023 ניהל ארגון הצרכנים הבלגי משא ומתן עם סטלנטיס בדרישה לפצות את בעלי הרכב שנפגעו ולפני כשלושה חודשים אף פתח בהליכים משפטיים כנגד יצרנית הרכב.

לטענת הארגון הבלגי – בתחילת אוקטובר 2023 הסכימה סטלנטיס לפצות את כל בעלי הרכב האיטלקים של מכוניות מתוצרתה שנתקלו בבעיות במערכת האוריאה, ולהחזיר להם את מלוא העלויות שנגרמו להם בהתאם לגיל ולקילומטראז' של הרכב שלהם. הארגון הבלגי טוען שאין סיבה לקפח את בעלי הרכב בבלגיה ולא להעניק להם פיצוי דומה.

אגב, חשוב להדגיש שסטלנטיס לא התנדבה או הזדרזה לפצות את האיטלקים אלא נכנעה להליך שקיימה כנגדה רשות התחרות האיטלקית, וזאת בעקבות תלונה שהגיש אצלה ארגון צרכנים איטלקי. אם מישהו חושב שרשות התחרות הישראלית תפעל באותו אופן כנראה שהוא חי בסרט, או שמצבו אפילו יותר קשה מזה.

אצלנו, בישראל, התנהלו בחודשים האחרונים ניסיונות גישור בין נציגי סטלנטיס לבין עורכי הדין שהגישו בשנת 2021 תביעות ייצוגיות באותו נושא, אולם לפני כחודשיים פסק רמי חיימוביץ, שופט בית המשפט המחוזי מרכז, ש"הפישור מתקיים ממאי 2023 ונראה כי מיצה את עצמו". השופט חיימוביץ קבע שדיון פיזי ראשון בפרשה יתקיים בפניו ב-9 בדצמבר השנה.

לא מיותר להזכיר שבאוגוסט 2023 הכריזה סטלנטיס על קריאה לתיקון של 34 דגמים שונים מהם יוצרו יותר ממיליון כלי רכב ממותגי פיז'ו, סיטרואן, DS, אופל ופיאט כדי לבדוק ובמידת הצורך להחליף את מזרק האוריאה של המערכת הזאת, אשר גורם גם בישראל לתקלות רבות.

בתיאור התקלה נכתב שהממיר הקטליטי (SCR) של מנועי הדיזל מושבת עקב כיול שגוי של מערכת האלקטרוניקה שמנהלת את משאבת האוריאה, ושמזרק אוריאה לא תקין עלול לגרום לפליטות זיהום אוויר גבוהות מן המותר.

מאז שאנחנו, במערכת TheCar, מסקרים את הפרשה התקבלו אצלנו קרוב ל-300 פניות של בעלי רכב שטוענים שהכשל הסדרתי הנטען היכה גם ברכב שלהם ובכיס שלהם, ושעל אף הבטחות שקיבלנו – היצרנית והיבואנית לא לוקחות אחריות ולא מפצות את כל הנפגעים. כאילו כדי להוסיף חטא על פשע – עלויות התיקון שמדווחות לנו גבוהות במידה רבה מעלויות התיקון שמצוטטות באירופה.

מערכת האוריאה ברכב שלכם התקלקלה? כתבו אלינו אל: editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

פיג'ו וסיטרואן: אלפים נפגעו מכשל סדרתי במערכת האוריאה
הכשל במערכת האוריאה של פיג'ו וסיטרואן מתפשט באירופה וזה עשוי לקדם פתרון למחלה של המכוניות האלה בישראל
לראשונה בישראל: שלוש יבואניות רכב מתקוטטות על מותג סיני

The post כשל האוריאה: פיג'ו-סיטרואן-אופל פיצתה באיטליה ונתבעת בבלגיה. ישראלים משלמים כמו גדולים appeared first on TheCar.

בחלק מן הדגמים ההיברידים מתוצרת טויוטה ולקסוס משנות הדגם 2019 עד 2022 קיים פגם תכנוני בצמת חוטי החשמל שאחראית על תפקוד מערכת ההנעה הכפולה, וכתוצאה מכך נגרמת בתוכה חלודה (קורוזיה) מוקדמת שעלולה לגרום לכשל של המערכת ההיברידית כולה. זאת הטענה המרכזית שנטענה כנגד טויוטה בתביעה ייצוגית שהגיש בקנדה 'איגוד הגנת הרכב' (APA) בשם בעלי הרכב הרלוונטיים – רובם בעלי טויוטה ראב 4.

לאחרונה אישר בית המשפט העליון בקוויבק, קנדה, הסדר פשרה בתביעה הזאת, וראשי האיגוד מגדירים אותו כ"הסדר טוב מאוד, עם פרמטרים ברורים וערך כספי משמעותי".

צריך להדגיש: עיקר הנזקים נגרמו לבעלי רכב שמתגוררים ונוהגים באזורים צפוניים בקנדה שבהם הרשויות מפזרות בחורף מלח על הכבישים כדי למנוע התקרחות וסכנת החלקה. מלח נוטה לחדור למערכות עדינות בתוך הרכב ולפגוע בהן. בעקבות חשיפת הבעיה בקנדה היא התגלתה גם במדינת מיין, בארה"ב, ובמדינות נוספות במערב התיכון האמריקני, אבל לא במדינות חמות כמו שלנו.

עם זאת – חשוב לזכור שמלח עלול להאיץ קורוזיה אבל לא לגרום לה – ואם ישנם חלקי צמת חשמל שחשופים לאלמנטים הם עלולים להיכשל במוקדם או במאוחר אם לא יינקטו אמצעי הגנה מתאימים.

ככלל – צמות חשמל הן בין החלקים היקרים ברכב מפני שהן מתוכננות ומורכבות באופן אינדיבידואלי לכל דגם ואין כמעט ייצור תחליפי שלהן. במחירוני החלקים ההזויים של מדינת ישראל מגיעים מחירי צמות החשמל לעשרות אלפי שקלים וגם בקנדה מדובר בחוויה מפוקפקת למדי: תיקון צמת חוטי החשמל במוסך רשת של טויוטה בקנדה עולה בין 4,000 ל-5,500 דולר ארה"ב, כשמתוך זה עלות העבודה נאמדת בכ-1,100 דולר.

במהלך ההליך המשפטי נחשף שבטויוטה הבינו די מהר את הבעיה ההנדסית שקיימת בתכנון צמת החשמל הזאת ומהנדסיה ניסו לתקן אותה לא פחות מארבע פעמים לאורך התקופה. במקור העניקה טויוטה לבעלי הרכב רק שלוש שנות אחריות או עד 100,000 קילומטרים, וכל מי שעבר את המספרים האלה נאלץ לשלם מכיסו סכומי כסף לא מבוטלים.

בזכות התובענה הייצוגית וההסדר שהושג במסגרתה האריכה טויוטה את האחריות לצמת החשמל למשך 8 שנים או 260,000 קילומטרים, וזאת יכולה להיות פרקטיקה מצוינת בכל מקרה שבו מתגלה כשל סדרתי. לדוגמה, אם מהנדסי טויוטה סבורים שצמת החשמל שלהם תוכננה ויוצרה בקפידה ועומדת בכל הסטנדרטים הראויים – יתכבדו נא וירחיבו את האחריות לגביה גם במדינות שבהן לא מפזרים מלח על הכבישים. אחרי הכל – אם התכנון כל כך מוצלח הרי הם לעולם לא ייאלצו לממש את האחריות שיעניקו.

אגב, בהקשר הזה צריך לומר מילה טובה על טויוטה, שבשונה מיצרניות אחרות שמתיימרות לחקות אותה היא בהחלט יודעת לקחת אחריות ולטפל בלקוחות שלה. בקנדה, כמו בישראל, תביעות ייצוגיות נוטות לארוך הרבה מאוד שנים. במקרה הזה חתרו אנשי היצרנית היפנית להגיע להסדר עם התובעים והצליחו לגבש אותו בתוך פחות משנה (ובסה"כ כשנתיים וחצי לאחר הגשת התביעה).

בנוסף להארכת האחריות כאמור טויוטה תחזיר כסף לכל בעל רכב שנאלץ לשלם מכיסו תמורת תיקון צמת החשמל (גם אם כבר מכר את הרכב שלו), ובכלל זה גם תמורת הוצאות עקיפות כמו גרירת הרכב ושכירת רכב חלופי.

יתרה מכך: גם לקוחות שקיבלו מטויוטה "הנחה לפנים משורת הדין" בעת ביצוע תיקון של צמת חוטי החשמל, ולצורך זה חתמו על נוסח שחרור שפוטר את היצרנית מאחריות נוספת כלפיהם – יקבלו מטויוטה החזר מלא על כל מה ששילמו, וכך גם מי ששילמו רק תמורת בדיקת הרכב או גרירה שלו מבלי שביצעו בסופו של דבר את התיקון.

ההסדר בקנדה כולל קרוב ל-100,000 כלי רכב משבעה דגמים שונים שנושאים את סמלי טויוטה ולקסוס: RAV4 (בשתי גרסאות) שנמכרו בשנות הדגם הקנדיות 2019-2022, היילנדר 2020-2022, ונזה (קרוסאובר שמסבוסס על ראב 4) 2021-2022, סיינה 2021-2022, ושתי גרסאות של לקסוס NX.

להערכת טויוטה היא תיאלץ להיפרד לטובת ההסדר מכ-40 מיליון דולר (אם כי למזלה מדובר בדולרים קנדים, כלומר "רק" 29.3 מיליון דולר ארה"ב). מתוך זה, עורכי הדין שהגישו את התביעה לוקחים הביתה כחצי מיליון דולר.

יש לכם טויוטה או לקסוס עם תקלה בצמת החשמל, או כל תקלה בכל דגם אחר? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

האם יבואנית טויוטה גבתה תשלום כפול על אחריות לסוללות לרכב היברידי?
החלפתם מצבר בטויוטה RAV4 שלכם? יש מצב שהרכב עלול להישרף
יונדאי סונטה היברידית: המנוע נהרס, כלמוביל תשלם 15,000 שקלים

The post תקלה סדרתית במערכת החשמל תעלה לטויוטה 30 מיליון דולר appeared first on TheCar.

דלק מוטורס, יבואנית פורד לישראל, נאלצה לדווח היום (א') על קריאה לתיקון של כ-700 קרוסאוברים מדגם 'אדג'' שיוצרו בין יוני 2015 ועד למאי 2018 כדי "למנוע חשש לכשל אפשרי במערכת פליטה שלא עומדת בדרישות התקן". כלי הרכב שנקראו לתיקון יזומנו למוסכי הרשת של פורד בישראל ושם יבוצע "עדכון של תוכנת מחשב ניהול המנוע בהתאם להוראות היצרן".

כרגיל, התיקון (שאורך כשעה) יבוצע על-חשבון היצרן ורכב שלא יתוקן תוך 6 חודשים לא יוכל לעבור את מבחן הרישוי השנתי ("טסט"). זאת, אגב, הסיבה לכך שמשרד התחבורה נוהג בטיפשות בכך שהוא מחייב את יבואניות הרכב לפרסם הודעה לעיתונות בכל פעם שהן מפרסמות "ריקול": רוב מי שקורא את הידיעות האלה (אצל מי שטורח לפרסם אותן) הם לא בעלי רכב רלוונטיים. לעומתם – בעלי רכב שכן זקוקים לתיקון מקבלים הודעה ממוקדת והם לא יכולים לחדש רישיון רכב בלי לבצע את התיקון.

אבל בשעה שמשרד התחבורה הישראלי ממשיך לעסוק בשטויות ולהזניח את בטיחותם של המשתמשים ברכב ובדרך – משרד התחבורה האמריקני נותן עבודה וחוקר כשל הרבה יותר מסוכן בדגמי 'אדג" מאותם שנתונים. מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני (NHTSA) הודיע בסוף השבוע האחרון שפתח בחקירה בעקבות 36 דיווחים נפרדים של בעלי פורד אדג' משנות הדגם (האמריקניות) 2015-2017 לגבי אובדן בלמים פתאומי.

החקירה מתמקדת באפשרות של כשלים בצינורות ההידראוליים של הבלמים האחוריים. אם יסתבר שנדרש לתקן אותם פורד תיאלץ לקרוא לתיקון לכ-368,309 כלי רכב משנות הייצור 2014-2017 שנמכרו בארה"ב, וייתכן שגם לכמה מאות שנמכרו בישראל.

מדיווחי הנהגים למינהל הבטיחות עולה שצינור הבלמים האחורי כשל ללא אזהרה מוקדמת, מה שהאריך – באופן טבעי – את מרחקי העצירה והגביר את הסיכון לתאונות. החקירה הראשונית של המינהל תעריך את ההיקף ואת חומרת הבעיה ובעקבותיה ייערך בירור עם פורד. אנשי מינהל הבטיחות דיווחו שחלק מן התלונות נגעו לכלי רכב שכבר תוקנו בשנת 2020 בגלל בעיה דומה אשר השפיעה בשעתו על קרוב לחצי מיליון כלי רכב.

יש לכם פורד אדג' משנות הדגם 2015-2018 ונתקלתם בבעיית בלמים? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

שומר כספו ירחק: אל תמהרו לקנות רכב משומש עם רצועת תזמון רטובה

ראם מחזירה לתיקון טנדרים מדגם 1500. לקוחות בישראל נדרשו לשלם לתיקון

נזילת שמן מסוכנת מדגמי יגואר 2021-2024 – אבל בישראל לא הוכרז ריקול

The post פורד אדג' מוחזר לתיקון בישראל אבל הכשל החמור באמת עדיין נחקר appeared first on TheCar.

בית המשפט המחוזי מרכז קבע לאחרונה חמישה מועדים לדיוני הוכחות בתביעה הייצוגית שהוגשה בישראל כנגד רנו, ניסאן, דאצ'יה והיבואנית שלהן בקשר לכשלים הסדרתיים החמורים במנועי ה-1.2 ליטר. דיוני ההוכחות – אם לא יידחו – נקבעו לינואר-פברואר 2025, כלומר כמעט 5 שנים מאז הגשת התביעה.

מנועי ה-1.2 ליטר הכושלים של רנו יוצרו בין השנים 2012-2016 בתצורה המקורית (והיותר בעייתית) שלהם, ועד 2018 בתצורת אירו 6. זה אומר שהמכוניות הצעירות ביותר שצוידו בהם בישראל יהיו כמעט בנות 10 ביום הדיונים המתוכנן הראשון, ורבות מן המכוניות הוותיקות יותר כבר הורדו מן הכבישים בגלל חוסר כדאיות כלכלית להחזיק בהן.

רנו ייצרה בעצמה כ-400,000 מנועים כאלה בצרפת, אבל היא אחראית כנראה גם למאות אלפי מנועים דומים שיוצרו על-ידי ניסאן בבריטניה. עבורה מדובר באסון כלכלי: אם היא תצטרך לפצות את עשרות אלפי בעלי הרכב שנאלצו לתקן, לשפץ או להחליף מנועים כושלים היא מסתכלת על נזק של מאות מיליוני דולרים, וכל יום שחולף מצמצם עבורה את גודל קבוצת הנפגעים. האינטרס שלה להאריך עוד ועוד את הסאגה המשפטית ברור מאליו.

מן הצד האחר ניצבים אלפי נפגעים בישראל ועשרות אלפים ברחבי אירופה. חלקם נאלצו לשלם אלפי שקלים תמורת תיקונים שונים, אחרים נדרשו לשלם עשרות אלפי שקלים. בשונה מפיג'ו-סיטרואן – שגם היא מתמודדת עם כשל תכנוני של מנוע – רנו מתאמצת שלא להודות בכשל וככל הידוע היא לא פרסמה עד היום אמות מידה ברורות לטיפול בנפגעי הפרשה. הרושם – בצרפת ובבריטניה כמו בישראל – הוא שרנו וניסאן מפעילות "שיטת מצליח", והן מפצות חלק מן הנפגעים וזונחות אחרים.

בצרפת – שם הממשלה מחזיקה בחלק מן הבעלות ברנו (ודרכה בניסאן) והליכי התביעות הייצוגיות יותר מסובכים מאשר בישראל – מתנהלות במקביל חקירה פלילית נגד מנהלים ברנו ותביעה ייצוגית אזרחית שאליה רשומים כ-2,000 בעלי רכב. לפני מעט יותר משנה חייב בית משפט צרפתי את רנו להעביר מסמכים שונים לידי עורכי הדין, וגם שם נראה שגלגלי הצדק טוחנים לאט.

כאמור, הטקטיקה ההגיונית ביותר עבור רנו, ניסאן ודאצ'יה היא לדחות את הקץ ולקוות שלכל הפחות חלק מן הבעיות יחלפו מעצמן. אצלנו, בישראל, בית המשפט עודד (כרגיל) את הצדדים להיכנס להליך של גישור אבל כפי שחזינו כאן – להליך כזה, במקרה הזה, לא היו יותר מידי סיכויים ולרנו מאוד השתלם להשתמש בו ולהרוויח זמן. כעת, לאחר שהרוויחו עוד שנתיים, רנו, ניסאן ודאצ'יה יכולות למשוך את הליך ההוכחות עוד כמה שנים ובסופו של דבר מי יודע? אולי הן בכלל יצליחו לדחות את התביעה בנימוקים משפטיים כאלה או אחרים.

מה שברור זה שגם אם רנו, ניסאן ודאצ'יה יפסידו – כנראה שזה לא יעלה להן יותר מכפי שהיה עולה להם הליך הגישור. חשוב מכך: הסדר פשרה בישראל היה מכביד על רנו במאבקים משפטיים במדינות אחרות ולכן לא היה סביר שהיא תשאף להשיג כזה אצלנו בישראל.

כרגיל – היחידים שמפסידים בינתיים הם בעלי הרכב, לקוחותיהן של רנו, ניסאן ודאצ'יה.

לישראלים נמאס

עד היום פנו אל מערכת TheCar קרוב ל-700 בעלי רכב שטוענים שהם נפגעו מכשל מנועי ה-1.2, וחלקם הבינו לאחרונה את האסטרטגיה של רנו. כמה מהם הביעו חשש שגם אם התביעה הייצוגית בישראל תוכרע לטובת הנפגעים הם עלולים למצוא את עצמם מחוץ למעגל הזכאים לפיצוי – פשוט מפני שהמכוניות שלהם יהיו ישנות מידי או עם קילומטראז' שחורג מגבולות ההסדר שיושג.

חלק מן הנפגעים מכרו זה מכבר את המכוניות שלהם בהפסד גדול ביחס לדגמים מקבילים, אחרים לא מצליחים למכור את המכוניות לנוכח מצבן, ויש מי שפשוט התרגלו למלא חצי ליטר או ליטר שמן בכל 1,000 קילומטרים, כאילו שמדובר במנועי שתי פעימות.

אגב, לא מיותר להזכיר שתצרוכת השמן החריגה של המנועים האלה הובילה לפתיחת חקירה בבריטניה לנוכח כמויות גדולות במיוחד של זיהום אוויר שהם מייצרים. רנו, ובעיקר ניסאן, עלולות למצוא את עצמן על דוכן הנאשמים גם בנושא זה.

לאחרונה, דווקא בעקבות כתבה שעסקה בתביעה שהוגשה כנגד יבואנית יונדאי לישראל, פנו אלינו שני נפגעים שמבקשים להוביל מול יבואנית רנו, ניסאן ודאצ'יה לישראל מהלך משפטי מקביל, אשר לא סותר או מפריע למהלך הייצוגי. לדעתם זה יגדיל את הסיכויים לזכות בפיצויים מהירים יותר ולא יפגע בזכויות שתקנה להם התביעה הייצוגית – אם וכאשר היא תסתיים בהצלחה.

במקביל למהלך משפטי מתכוונים חברי הקבוצה לפעול להוזלה משמעותית של עלויות התפעול השוטף של המכוניות, בדגש על תיקון תקלות, כדי להאריך ככל שאפשר את אורך החיים של אלפי מכוניות כאלה בישראל. אנחנו נוסיף לעקוב ולדווח ככל שיהיו התפתחויות נוספות בפעילות של חברי הקבוצה בפרט, ובפרשה זאת בכלל.

אם אתם הבעלים של מכונית מתוצרת רנו, ניסאן או דאצ'יה שבה מותקן מנוע TCe/DIG-T 1.2 ונתקלתם בבעיה דומה – כתבו אלינו ל: editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

מנועי ה-1.2 ליטר המתפגרים של רנו ניסאן ודאצ'יה: קואליציה בינלאומית של עורכי דין תילחם במנהלי רנו באופן אישי

המנועים הפגומים של רנו, ניסאן ודאצ'יה: מדריך לנפגעים

תלונה פלילית כנגד רנו בצרפת בגלל מנועי ה-1.2 ליטר המתפגרים

The post המנועים המתפגרים של רנו ניסאן ודאצ'יה: בעלי הרכב יוצאים לפעולה appeared first on TheCar.

תקלות סדרתיות ברכב לא חייבות להיות מסוכנות או יקרות כדי לחשוף התנהלות כושלת של יצרנית רכב ושל יבואנית רכב לישראל בטיפול בלקוחות ישראלים, ואין כמו דליפת המים לתוך שברולט מאליבו כדי להדגים את זה.

בבקשת אישור לתביעה ייצוגית שהוגשה השבוע על-ידי עו"ד עידן איידן ודוד תירוש נטען שכשל סדרתי בתכנון ואיטום פנס הבלימה העליון האחורי בשברולט מאליבו שיוצרו סביב השנים 2017-2016 גורם לדליפות מים ולנזקים קשים של חלודה ועובש.

במבחן התוצאה, ולפני הכל, כשל כזה עלול להעיד על תקלת הנדסה יסודית של יצרנית הרכב הגדולה ביותר באמריקה, ולא מדובר על דגם בסיסי וזול שמיוצר בקוריאה אלא במכונית לא זולה שמיוצרת בארצות הברית עצמה.

מן התביעה עולה שמהנדסי ומעצבי שברולט התקינו את פנס הבלימה האחורי עליון מעל שמשת הרכב באופן שמאפשר דליפת מים לתוך הרכב. חוות הדעת ההנדסית שצורפה לבקשה גורסת שהליקוי נובע, בין היתר, מאטמים וברגים לא מתאימים, אבל במקרה זה ייתכן שקיים גם כשל קונספטואלי-הנדסי עמוק יותר של עצם ההסתמכות על גומי וברגים למניעת חדירת מים.

מבחינת בעלי הרכב מה שחשוב זאת לא הסיבה אלא התוצאה: כמויות גדולות של מים חודרות דרך החורים בכל פעם שהמכונית מוכנסת לשטיפה, או כשהיא נחשפת לגשם בנסיעה או בחניה חיצונית. המים זורמים אל המושב האחורי, תא המטען, דיפוני הבד של תקרת הרכב ואל רצפת הרכב, וכאשר הם נספגים בחלקי ריפוד ודיפון הם גורמים לחלודה של חלקי מתכת שלא אמורים להיות חשופים להם. חמור מכך: הרטיבות יוצרת מצע לח ומזין להתפתחות מיני עובשים ופטריות ואלה גורמים לריח רע בתוך הרכב ואף לסכנה בריאותית לבני אדם שרגישים להם.

כשל כזה, במכונית כזאת, הוא "פדיחה" שכל יצרנית רכב שמכבדת את עצמה הייתה יוצאת מגדרה כדי לתקן במהירות ו"מתחת לרדאר" ובמיוחד כאשר עלות התיקון נמוכה ולעומת זאת הפגיעה במוניטין כבדה.
הבעיה המשמעותית ביותר שנחשפת במקרה זה היא האופן שבו נמנע טיפול הוגן בחלק מבעלי הרכב, ובעיקר ניסיון להטיל עליהם את עלויות התיקון ולמעשה להתעשר על חשבונם.

מרוויחה על חשבון הכשל

אנשי שברולט בארה"ב גילו את חדירת המים לתוך המאליבו לפני אמצע שנת 2017, מועד שבו שלחו לכל רשת המוסכים שלהם 'אשגר שירות' (TSB) עם הנחיות מפורטות לתיקון התקלה. עלון שירות נוסף נשלח בשנת 2019 אל רשת המוסכים בארה"ב – אבל לא לרשת בישראל.

בעלוני השירות מונחים המוסכים לפרק את פנס הבלימה האחורי, להחליף את הברגים המקוריים בברגים חדשים עם מספר קטלוגי שונה ולתקן את נזקי המים שנגרמו בתא המטען ובתא הנוסעים.

בדיקת הרכב כוללת איתור רטיבות בתוך שקע המרכב שבו ממוקם הגלגל החלופי וכן במושב האחורי, רצפת הרכב, ובחלק האחורי הפנימי של תקרת הרכב. במקרה הצורך יש לפרק את פנס הבלימה ולהתקין אותו מחדש באמצעות ערכה ייעודית שכוללת אטמים חדשים. משך התיקון מוגדר על-ידי יצרנית הרכב ב-6 שעות עבודה שתמורתן משולמת למוסכים בארה"ב על-ידי היצרנית.

כאמור, הנחיות הטיפול הראשונות נשלחו גם ליבואנית הישראלית שאמורה הייתה ליידע את כל מוסכי השירות שלה לגבי התקלה והפתרון שלה. מיותר להדגיש שיצרנית רכב שמפיצה הוראת שירות נושאת בכל העלויות שכרוכות בה, ובכלל זה גם בעלות התיקון של נזקים עקיפים.

במבחן התוצאה היצרנית והיבואנית לא טרחו לעדכן את כלל בעלי שברולט מאליבו בישראל, בדגש על מי שבוחרים לטפל במכוניות שלהם במוסכים מורשי משרד התחבורה שאינם כלולים ברשת השירות של UMI.

אנשי היבואנית לא מסרו לנו כמה מכוניות כן טופלו על-ידם במסגרת הנחיית השירות, אם בכלל, אבל מבקשת האישור עולה שלא רק שהם לא טיפלו בכל המכוניות – הם אפילו עשו קופה קטנה על חשבון חלק מן הנפגעים.

בקשת האישור כוללת בנוסף לתובע עצמו שני בעלי מאליבו אחרים שאל כלי הרכב שלהם חדרו כמויות מים. גם הם לא זכו למענה של יבואנית הרכב למרות ההנחיות הברורות של היצרנית. בנוסף מובאות גם תלונות שפורסמו ברשתות חברתיות על-ידי מי שטוענים שהם בעלי רכב אחרים שנפגעו מאותה תופעה.

לטענת התובעים – אנשי יוניברסל מוטורס לא רק שלא פתרו להם את הבעיה, ולפחות באחד המקרים אף ביצעו תיקון רשלני וכושל שלא לפי הנחיות היצרנית – הם אף חייבו אותם בתשלום ולמעשה "הפילו" עליהם את הנזקים שהיצרנית לקחה עליהם אחריות.

בשנת 2019 פרסמה ג'נרל מוטורס הנחיית שירות נוספת ובה "מדיניות כיסוי מיוחד" אשר מרחיבה את האחריות לכל כלי הרכב לתקופה של 6 שנים או 116 אלף קילומטרים. בנוסף לעלון השירות שלחה יצרנית הרכב לבעלי הרכב מכתב זימון מיוחד שבו נקרא כל מי שסובל מן התופעה להגיע למוסך, ואף פיצתה את בעלי הרכב בארה"ב על תשלומים ששילמו תמורת תיקון הכשל ונזקים שנגרמו בגללו.

אלא שג'נרל מוטורס, כך נטען, לא טרחה לפרסם אצלנו את אותן הנחיות וכפועל יוצא היצרנית והיבואנית "מפלות לרעה את הצרכנים בישראל בכל הנוגע לאופן שבו הן מתנהלות ביחס לליקוי".

בבקשת האישור מתבקש בית המשפט להורות ליצרנית וליבואנית לקחת אחריות על הכשל הסדרתי הנטען ולפצות את כלל בעלי הרכב הרלוונטיים על נזקים שנגרמו להם. בנוסף מבוקשת הארכת אחריות למשך 10 שנים ופיצוי בהיקף של 5-12% בגין ירידת ערך הרכב.

ארצות הברית נגד סין

יוניברסל מוטורס היא אחת היבואניות המיוחדות מבין יבואניות הרכב לישראל במובן זה שעד לפני כעשור הוחזקו כ-10% מן הבעלות בה על-ידי יצרנית הרכב ג'נרל מוטורס בעצמה. מאז הקמתה בשנת 1993 כאיחוד של שתי נציגות של יצרנית הרכב הגדולה באמריקה היא התמקדה בעיקר במותגי שברולט, קאדילק ואיסוזו, ושיווקה בתקופות שונות גם מותגים נוספים של GM.

בחודשים האחרונים החלה יוניברסל מוטורס בשיווק מהוסס של יצרנית הרכב הסינית פורת'ינג, מבית דונגפנג, ולא מיותר להזכיר שתעשיית הרכב הסינית מציבה כיום את האתגר הגדול ביותר בפני יצרניות הרכב האירופאיות, האמריקניות, היפניות והקוריאניות.

רוב יצרניות הרכב הוותיקות נוהגות לקחת אחריות על כשלים סדרתיים ולטפל בלקוחותיהן ברחבי העולם. במדינת ישראל אין אף גוף ממשלתי שדואג לבעלי הרכב ומוודא שיצרניות הרכב ייקחו אחריות, ולכן כולנו תלויים ברצון הטוב וברמת האתיקה של יבואניות הרכב ושל יצרניות הרכב.

כפי שחשפנו לא אחת ב-TheCar – לא מעט יצרניות רכב לוקחות אחריות על כשלים סדרתיים בארה"ב ובאירופה אבל לא עושות את זה בישראל, וזאת – להערכתנו – בגלל "ניהול סיכונים" שלוקח בחשבון שהן לא חשופות אצלנו לאף עונש או סנקציה.

בשוק הרכב הישראלי יש מספר "צדיקות בסדום" – יבואניות רכב שמשקיעות מאמץ מיוחד בדאגה ללקוחות שלהן, אבל המצב הקשה כרגע עלול להיות קשה שבעתיים בעתיד ככל שיימכרו אצלנו יותר כלי רכב מתוצרת סין.
ככלל, תעשיית הרכב בסין עדיין צעירה ואין שם מוסדות להגנת הצרכן מן הסוג שפעיל בארה"ב ובאירופה. סביר להניח שבמהלך הזמן נוכל להבדיל בין היצרניות הסיניות ולגלות מי מייצרת מוצרים יותר או פחות איכותיים, מי דואגת ללקוחות ישראלים ומי מזלזלת בהם.

נכון להיום, ה"קלף" החזק ביותר שבו מחזיקות יצרניות רכב ותיקות לנוכח הפלישה הסינית הוא חשש מפני רמה טכנולוגית נמוכה ואיכויות ייצור גרועות בסין. אלא שחשש זה הולך ונשחק ככל שהסיניות מוכיחות את עצמן והיצרניות הוותיקות מפשלות.

כאשר יבואנית רכב כמו יוניברסל מוטורס נתבעת בטענה שלא הצליחה לדאוג ללקוחותיה שסובלים מכשל פשוט – עליה לעבוד קשה כדי לשכנע אותנו שהיא תתמוך במי שירכשו ממנה מכוניות מתוצרת יצרנית סינית צעירה.

השברולט מאליבו שלכם דולפת? יש ברכב אחר שלכם כשל סדרתי? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

שתיים אוחזות בדונגפנג: גם מטרו מוטור וגם יוניברסל מוטורס טוענות שהן אלה שמחזיקות בזיכיון היבוא של קבוצת הרכב הסינית

לחשמלית המשפחתית של דונגפנג קוראים נאמי 01, יש לה טווח של 430 קילומטרים והמחיר שלה מתחיל ב-41,000 שקלים. בסין.

עוד תקלת מנוע ביונדאי טוסון וב-i30 וגם הפעם היא לא מטופלת בישראל

הושג פיצוי ותיקון בחינם לבעלי פורד עם מנועי ה-1.5 ליטר המתפגרים, אבל לא כולם יקבלו אותו

The post השברולט מאליבו שלך דולפת ונוזלת? מגיע לך פיצוי appeared first on TheCar.

קוראים לזה "רעידת המוות", Death Wobble, ואף נהג לא רוצה למצוא את עצמו מתמודד איתה: בעת נהיגת כביש, במהירות של כ-90 קמ"ש, כאשר אחד הגלגלים הקדמיים פוגע במהמורה או חריץ בכביש הוא שולח רעידות  בתדר מסוים למערכת ההיגוי. באותו רגע מתחילים הגלגלים הקדמיים וגלגל ההגה לרעוד באופן עצבני ובלתי נשלט עד שהנהג מצליח לעצור את הרכב עצירה מוחלטת.

תופעת "רעידת המוות" קיימת בעיקר בכלי רכב עם מתלה קדמי מחובר ("סרן חי") ובאופנועים מסוימים, ולמרות שהיא הרבה יותר מפחידה מאשר מסוכנת ישנם גורמים במערכת המתלים וההיגוי שעלולים להגדיל את השכיחות והעוצמה שלה וגם אמצעים שיכולים למתן אותן.

בבקשת אישור לתובענה ייצוגית שהוגשה אתמול (ב') בישראל כנגד יצרנית הרכב ג'יפ וחברת סמלת שמייצגת אותה בארץ – נטענות מספר טענות קשות שעל חלקן אנחנו מתריעים כאן חזור והתרע. באופן מיוחד מקוממת תופעה ששבה וחוזרת על עצמה פעם אחר פעם ונובעת מאוזלת היד של משרד התחבורה הישראלי: יצרניות רכב מבצעות תיקוני תקלות וכשלים סדרתיים במדינות אחרות, אבל מזניחות את לקוחותיהן בארץ ומותירות אותם ללא מענה. כך נטען גם במקרה זה.

בקשת האישור הוגשה על-ידי עורכי הדין יאמן מסאלחה וצחי פיסטל בשמו של הבעלים של ג'יפ רנגלר משנת הייצור 2019 אשר יובא ארצה כרכב משומש ועלה על הכביש בשנת 2020. התובענה נועדה לייצג את כל בעלי ג'יפ רנגלר וגלדיאטור משנות דגם אחדות, אם כי תופעת רעידת המוות מתרחשת ככל הנראה גם בכלי רכב משנות דגם קודמות. התובעים טוענים לפגם סדרתי במשכך של מערכת ההיגוי אשר לטענתם "מתפרץ באופן מפתיע ופתאומי, ללא כל התראה מוקדמת, במהלך נסיעה".

לטענת התובעים, בשנת 2019 ג'יפ ביצעה בארצות הברית "קריאה לתיקון" של ג'יפ רנגלר משנת הדגם 2018-2020 (שנות ייצור 2017-2019) וגלדיאטור משנת ייצור 2020 (שנת ייצור 2019). במקביל ג'יפ האריכה את האחריות לדגמים אלה לשמונה שנים. אלא שלטענת התובעים ג'יפ לא הודיעה על הקריאה לתיקון הזאת למשרד התחבורה הישראלי, לא פרסמה קריאת שירות דומה בישראל, ולא פעלה כדי ליידע את בעלי הרכבים הישראלים שהיא מבצעת תיקון שיכול לצמצם או לבטל את התופעה. ג'יפ, כך התובעים, גם לא טרחה לבדוק ולתקן את הפגם הידוע הזה בכלי רכב בישראל.

עוד טוענים התובעים שגם אצל מי שסבל מרעידת המוות בישראל ג'יפ והיבואנית שלה לישראל לא הציעו לטפל בו על חשבונן ולא האריכו לו, או לאף אחד אחר, את תקופת האחריות.

מה רועד?

צריך לומר בכנות שהניסוח של בקשת האישור קצת יותר דרמטי מן הכשל הנקודתי של ג'יפ במובן זה שנטען בו ש"מדובר בתופעה כה נפוצה עד שהוצמד לה כינוי בארה"ב שתרגומו המילולי – "רעידת המוות"".

אז נכון – באמת קיים כינוי כזה – אבל כדי להעמיד דברים על דיוקם צריך לומר שהוא לא נולד כדי לתאר באופן ספציפי את המקרה או את התופעה שנטענת ביחס לג'יפ רנגלר. "רעידת המוות" הוא ביטוי שרחוק מלהיות ייחודי דווקא לתקלה הסדרתית הנטענת – כפי שאפשר להבין בטעות מנוסח התביעה.

תופעת "רעידת מוות" מתרחשת בהרבה סוגים של כלי רכב – בעיקר ג'יפים וטנדרים, ויש לה מספר סיבות וגורמים תורמים כמו שיפורים לא מאוזנים שמבוצעים בכלים או בלאי ונזק לרכיבים שונים של המתלה הקדמי או של מערכת ההיגוי.

נדנוד קיצוני ומפחיד של גלגל ההגה יכול להיגרם, למשל, בגלל צמיגים לא מתאימים או פגומים או בגלל בלאי, פגמים או התקנה לקויה של מוט המסילה של מערכת ההגה, מפרקים כדוריים שחוקים, פגם או בלאי של זרועות בקרה עליונות או תחתונות או של תותבים ומסבי גלגלים, ולפעמים גם בגלל יישור גלגלים ואיזון צמיגים לא תקינים. כל גורם כזה בנפרד לא אמור לגרום לתופעה אבל בהחלט עלול להעצים אותה.

"רעידת מוות" – ללא ספק תופעה מפחידה ולכל הפחות "לא נעימה" – נגרמת בעת פגיעה מאוד שכיחה של אחד הגלגלים הקדמיים במהמורה או עצם על הכביש. הפגיעה עלולה לייצר תהודה בתדר ספציפי – משהו שאפשר לדמיין כמו הקשה על 'קולן' (מזלג כוונון של כלי מוזיקה), וזו מתעצמת ולא פוסקת עד שמביאים את הרכב לעצירה מוחלטת או להיפך – עד שמגבירים את המהירות כדי לשנות את התדר.

ישנם כלי רכב שבהם גדלה הסבירות ל"רעידת מוות", וזאת בגלל הנדסה לקויה של מערכת המתלים וההיגוי או בגלל בלאי או כשל של אחד המכלולים, כאמור לעיל. תלונות של בעלי רכב לגבי רעידת מוות בג'יפ רנגלר וגלדיאטור החלו להצטבר כבר משנת 2012, ורובן התמקדו בטענות אודות טלטולים אלימים בעת נהיגה. מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני (NHTSA) הודיע בעבר שהנושא נבחן על-ידו אולם עד לשנת 2019 החקירה הזאת לא הניבה דרישה פדרלית לקריאה לתיקון.

באותה שנה הוגשה בארה"ב תביעה ייצוגית כנגד ג'יפ, וזו התמקדה ברנגלרים משנות הדגם 2015-18 (שנות ייצור 2014-2018). בתביעה נטען שבכלי הרכב האלה "הותקנו סרן קדמי ומערכת שיכוך פגומים שתוכננו ו/או יוצרו באופן שגורם להגה לרעוד בעוצמה בעת נסיעה במהירות גבוהה לאחר שנתקלו בשינויי כביש נפוצים וצפויים".

אנשי ג'יפ מצידם הכחישו את הטענות ואמרו שסך התלונות מייצגות רק כ-2% מכלל הרנגלרים שיוצרו. אלא שבאופן מפתיע, ואולי בעצם לא, חודשיים לאחר הגשת התביעה הכריזה ג'יפ על מבצע "שביעות רצון לקוחות" שכלל החלפה של משכך הזעזועים. מיותר לומר שפעולות שבוצעו לרווחת הלקוחות בארה"ב לא דווחו למשרד התחבורה בישראל או לבעלי ג'יפ אצלנו.

ביולי 2019 נשלחו לכלל בעלי הרכב בארה"ב מכתבים שמזמינים אותם להחליף את משכך ההיגוי ברכב שלהם ברכיב שונה, מתוצרת אותו ספק אבל עם מספר קטלוגי אחר (מק"ט 580AE בבולם החדש לעומת 580AC בבולם הישן). ככל הידוע, התקלה במשכך ההיגוי שהוחלף קשורה כנראה לכניסת אוויר לתוכו בטמפרטורות קרות, כאשר הנוזל ההידראולי בתוכו סמיך. כך נוצרות בועיות אוויר שפוגעות ביעילות השיכוך עד שהן יוצאות מן המערכת.

התביעה הייצוגית בארה"ב הסתכמה בסופו של דבר בהסדר פשרה שבמסגרתו ג'יפ לא רק החליפה את משככי ההיגוי אלא גם האריכה את תקופת האחריות למשכך ל-8 שנים או עד כ-145,000 ק"מ.

שני תיקונים לא פתרו את הבעיה

כאמור, התובע הייצוגי ייבא ארצה מארצות הברית רנגלר משומש בייבוא אישי, וככלי רכב "אמריקני" הוא נקרא שם לתיקון.

היות שבעל הרכב מטפל ברכב שלו במוסכי רשת השירות של יבואנית ג'יפ לישראל – כן בוצע אצלו תיקון, ובהיסטוריית הטיפולים של הרכב אף נרשם שחור על גבי לבן שבוצע "ריקול", להבדיל מ"קמפיין שביעות רצון לקוחות". כאמור – קריאה כזאת לתיקון לא פורסמה בארץ על-ידי משרד התחבורה.

על פניו ייתכן שהתיקון שבוצע בג'יפ המסוים הזה מציג ביצוע בפועל של "אחריות נסתרת" שרק חלק מבעלי הרכב זכו לקבל, וכמעט בטוח שכל מי שמטפל ברכב שלו מחוץ לרשת השירות של היבואנית לא יכול היה לקבל את התיקון הזה.

לא פחות מטרידה העובדה שכתשעה חודשים לאחר התיקון הראשון בוצעה החלפה נוספת של משכך ההיגוי בגלל נזילה ברכיב שהותקן, ושלדברי בכל הרכב – גם זה לא פתר את "רעידות המוות" ברכב שלו.

העובדה שג'יפ לא הכריזה על קריאה רשמית לתיקון בישראל יכולה להיות מוסברת לפחות בשלושה הסברים, והראשון בהם הוא שג'יפ יודעת שאף גורם ממשלתי בישראל לא יעניש אותה על כך שהיא לא מבצעת קריאה לתיקון בישראל. למשרד התחבורה הישראלי פשוט לא אכפת.

סיבה נוספת יכולה להיות שהתיקון שג'יפ מבצעת לא באמת פותר שום דבר מפני שהנטייה לרעידות נובעת מבעיית הנדסה יותר יסודית של מערכת המתלה, אבל אם זה המצב סביר שנגלה את זה במוקדם או במאוחר בארה"ב. אחרי הכל – ההסדר בתביעה הייצוגית בארה"ב נחתם אך לפני פחות משנה (יולי 2023), וייתכן שעוד נשמע בנושא הזה.

סיבה שלישית, הכי פשוטה, יכולה להיות שאנשי ג'יפ באמת מאמינים בטענות שלהם וחושבים שאין ערך להחלפת משכך ההיגוי או צורך בפעולה הזאת, אבל בארה"ב לא הייתה להם ברירה והם נאלצו לעשות את זה רק כדי לסגור את התביעה.

נתקלתם בתופעת "רעידת מוות" או כל בעיה אחרת בג'יפ רנגלר או בכל דגם אחר? כתבו אלינו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

ההיגוי של ג'יפ גרנד צ'רוקי 2020-2023 מתפרק אבל בישראל הוא עדיין לא נקרא לתיקון

חלק מן המכוניות הסיניות כמעט בלתי ניתנות לביטוח בגלל בעיות באספקת חלקים ותיקונים

יבוא רכב לישראל: משרד התחבורה מציג מפגן הזוי ומביך של חוסר מודעות עצמית

משרד התחבורה משחק בחיים שלך: הקריאה לתיקון של סקודה וסיאט היא קריאת השכמה לחברי כנסת ישראל

משרד התחבורה לאזרח: לעובד מוסך מותר לקחת את הרכב שלך לשימוש פרטי

The post "רעידת המוות" של ג'יפ מתוקנת ומטופלת בארצות הברית. בעלי רכב בישראל יכולים לחפש את החברים שלהם appeared first on TheCar.

סטלנטיס קראה לאחרונה לתיקון בארה"ב ל-338,000 ג'יפ גרנד צ'רוקי משנות הדגם 2021-2023 (שנות ייצור 2020-2023) כדי לתקן כשל במתלים ובהיגוי. על אף סבירות גבוהה שבעיה זאת קיימת גם בכלי רכב שנמכרו בישראל – אצלנו טרם פורסמה קריאה כזאת לתיקון.

בתיאור של מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני נכתב ש"המפרק הכדורי של זרוע הבקרה העליונה ומפרק ההיגוי עלולים להיפרד ולגרום לגלגל ליפול החוצה וכתוצאה מכך לגרום לאובדן יכולת ההיגוי".

אנשי ג'יפ דיווחו למינהל הבטיחות שעד כה לא ידוע להם על תאונות עם נפגעים, אבל לא צריך תואר בהנדסת רכב כדי לדמיין תוצאות של התנתקות ההיגוי בעת נהיגה על כביש מהיר. הדיווח של ג'יפ כולל 20 תלונות של לקוחות שלדבריהם טוענים שהם שמעו רעשים מוזרים מכיוון מערכת ההיגוי, בעיקר בעת נסיעה על מהמורות.

מספרם הגדול של כלי רכב שנקראו לתיקון בארה"ב מעיד לכאורה על כשל בתכנון או בייצור של סדרת ייצור גדולה מאוד, ואולי אפילו מדובר בכל הכלים מדגם זה שיוצרו בארה"ב. לכן קשה להאמין שדווקא כלים שיוצרו באותו מפעל והגיעו לישראל חמקו מן הכשל הזה.

ג'יפ, בדרך כלל, לא ידועה כיצרנית שמסתירה קריאות לתיקון, ויעיד על כך המספר הגדול של קריאות לתיקון שהיא פרסמה וביצעה בישראל בשנים האחרונות. לכן – בהנחה שהתקלה אכן רלוונטית גם לישראל – סביר שהדיווח של ג'יפ עדיין לא עבר במערכות השונות אך הוא צפוי להתפרסם גם בארץ במוקדם או במאוחר.

בל נשכח שלישראל יובאו לא מעט ג'יפ גראנד צ'רוקי ביבוא אישי ומקביל, ושמשרד התחבורה הישראלי מתרשל בכל הקשור לחובותיו להגן על הציבור – וזה מחריף את הסיכון לתאונות כתוצאה מן הכשל הזה בישראל. למען הזהירות המונעת מומלץ לכל בעל ג'יפ גרנד צ'רוקי שעלה על הכביש בישראל בין השנים 2020-2024 לפנות בכתב אל יבואנית הרכב – חברת סמלת, ולשאול האם מתוכננת קריאה לתיקון גם אצלנו, ומתי. חשוב לתעד ולשמור את תשובות היבואנית ובכל מקרה של ספק לפנות אלינו, אל editor.thecar@gmail.com.

בארצות הברית יתחיל מבצע התיקונים ב-12 באפריל, ובכלי רכב שיגיעו לרשת מוסכי השירות של ג'יפ ייבחנו הברגים בזרועות הבקרה העליונות ובמקרה הצורך יהודקו או יוחלפו על-חשבון היצרנית.

יש גם תקלת תאורה

נוסף לתקלת המתלים, שנוגעת כאמור לכ-340,000 כלים, ג'יפ פרסמה גם קריאה לתיקון של קבוצה קטנה יותר של כ-9,400 ג'יפ גרנד צ'רוקי מאותם שנתונים לצורך תיקון תקלה בהפעלת תאורת הדרך.

באותם כלים, כאשר מתג התאורה מכוון למצב אוטומטי, תיתכן בעיית הפעלה של האורות הגבוהים, וזה לא מאפשר לכלים האלה לעמוד בתקנות הרלוונטיות. התיקון, במקרה הזה, מבוצע באמצעות עדכון תוכנה.

The post ההיגוי של ג'יפ גרנד צ'רוקי 2020-2023 מתפרק אבל בישראל הוא עדיין לא נקרא לתיקון appeared first on TheCar.

יצרנית הרכב פורד ונציגתה בישראל, חברת דלק מוטורס, הגישו בשבוע שעבר לאישור בית המשפט הסכם פשרה מתוקן בפרשת מנועי ה'אקובוסט' 1.5 ליטר הכושלים שעליה דיווחנו כאן. בתביעה המקורית, שהוגשה עוד בשנת 2020, נטען שבמנועים אלה, כמו גם במנועי 'אקובוסט' בנפח 2.0 ליטר, קיים כשל סדרתי שגורם לדליפת נוזל קירור המנוע אל תוך הצילינדרים, וכתוצאה מכך נהרסים מנועים ויש לשפץ או להחליף אותם.

בשונה מן ההסדר המקורי, אשר נדחה על-ידי השופט רמי אמיר בטענה שהוא מקפח חלק מן הנפגעים, אם יאושר הסכם הפשרה המתוקן שהוגש בשבוע שעבר הוא יחול על כל בעלי פורד קוגה משנות הדגם 2015-2019 עם מנועי טורבו-בנזין בנפח 1.5 ליטר, ועל כל בעלי פורד פוקוס משנות הדגם 2016-2018 עם אותם מנועים. מנועי ה-2.0 ליטר נמחקו מן התביעה עוד בשלב מוקדם יותר של ההליך.

פורד, כרגיל בהסדרי פשרה מסוג זה, לא מודה בעובדות שנטענו כלפיה ואודות כשל סדרתי במנועים מתוצרתה. התובעים, אשר מיוצגים על-ידי עורכי הדין דוד מזרחי ורון סולן, ימשכו במקביל את התביעה שלהם מבלי שהיא תידון לגופה בפני בית המשפט.

פורד והתובעים הסכימו שקבוצת הנפגעים תכלול את הבעלים בהווה ובעבר של כל כלי הרכב הנ"ל, וכולם יקבלו הארכת אחריות למנועים לעשר שנים מן היום שבו המכוניות עלו על הכביש. לכאורה, בהתאם לגילאי המכוניות, זה היה אמור להבטיח לחברי הקבוצה שקט עד לשנים 2025-2029. אלא שבפועל זה לא מה שבאמת קורה.

תיאורטית, כל מי שנאלץ להוציא עד כה כספים על תיקון התקלה הסדרתית (המוכחשת) אמור לקבל את כספו בחזרה (לא כולל הוצאות עקיפות), בין אם רכש את המכונית שלו מדלק מוטורס או מיבואנים מקבילים, ואף אם המכונית יובאה בייבוא אישי או שנרכשה כמשומשת. מעשית – חלק מן הנפגעים עדיין נותרו מחוץ לגדר ולא יזכו לקבל פיצוי וגם לא הארכת אחריות.

ה"עז" הראשונה בהסכם הפשרה המתוקן היא הגבלת קילומטראז' ל-160,000, כלומר שפיצויים תמורת תיקונים שבוצעו בעבר, ותיקונים שיבוצעו במסגרת אחריות מעתה והלאה, ישולמו רק למי שבעת התפרצות הכשל מכוניתו לא נסעה יותר מ-160,000 קילומטרים.

"עז" נוספת מנוסחת לתוך סעיף מוזר, או מכוון, בהסכם הפשרה אשר מבטל למעשה את הסעיף הראשון וקובע שיתרת תקופת האחריות לא תסתיים 10 שנים לאחר שהמכוניות עלו על הכביש (כפי שכתוב באופן מפורש בהסכם) אלא כעבור שנה אחת בלבד מיום אישור ההסכם, כלומר אי שם באמצע שנת 2025, עוד לפני שמלאו 10 שנים למכוניות הוותיקות ביותר בקבוצה.

התקלה הסדרתית, שפורד כאמור לא מודה בה, מוגדרת בהסכם כ"תקלת מנוע הנגרמת על-ידי חדירת נוזל קירור לצילינדרים כתוצאה משחיקה, קורוזיה או גימום של שטח בלוק המנוע", והתסמינים שלה הם "מפלס נמוך של נוזל קירור מנוע או הופעת עשן לבן מהמפלט, או התחממות מנוע".

בעל רכב שנתקל באחד התסמינים האלה יוכל להיכנס למוסך שירות של דלק מוטורס ולקבל בדיקה בחינם, ואם יסתבר שהמנוע סובל מן הכשל המדובר – "התיקון המוצע לחברי הקבוצה הינו החלפה חד פעמית של חצי מנוע ובמקרה הצורך, ולפי שיקול דעתה המקצועי של דלק מוטורס – של החלפת ראש מנוע". במילים פשוטות, אם כתוצאה מהתחממות המנוע נגרמו לו נזקים עקיפים – למשל לבלוק או לאביזרי המנוע – מי שיישא בעלויות התיקון יהיה בעל הרכב.
בנוסף – אם אותה תקלה תשוב ותופיע פעם נוספת בעתיד – פורד לא תישא שוב בעלויות התיקון.

אם לא די בכל אלה – נפגעי הפרשה גם חייבים להיות קשובים ו"חדים" ולפעול במהירות: אם הם יפספסו חלילה את הכתבה הזאת, או את ההודעות של פורד, ולא יתבעו את המגיע להם תוך שנה אחת מיום אישור ההסכם – הם "יאכלו אותה" ויאבדו את זכותם לפיצוי.

אז מה יעשו כל מי שלא עומדים בהגדרות?

לא מיותר להזכיר שחלק לא מבוטל מכלי הרכב שבהם קיימת אותה תקלה סדרתית שפורד לא מודה בקיומה נמכרו במקור לציי רכב ולחברות ליסינג, לכן סביר שהם גמאו קילומטראז' רב. ההסכם המחודש מדיר ומקפח אותם (ואת כל הבעלים של כלי רכב שחרגו מ-160,000 קילומטרים או יחרגו מן הקילומטראז' הזה בשנה וחצי הקרובות) והם לא יזכו לשום פיצוי, אפילו חלקי.

מיותר להדגיש שהתקלה הנטענת – בין אם פורד מודה בקיומה במדינות אחרות ולא בישראל ובין אם הסכם הפשרה הוא הודאה בפועל – לא קשורה להיקף הקילומטראז' שמבוצע ברכב מסוים אלא לפגם ייצור שמופיע רק במנועים האלה ולא מופיע במנועים דומים של יצרניות רכב אחרות. לכן ההדרה של חלק מקבוצת הנפגעים מטילה את המשמעות הכלכלית של הכשל הזה על חלק מלקוחות פורד.

בנוסף, יש לשים לב לכך שמי שקיבל או יקבל מפורד פיצוי בדמות החזר כספי על תיקון שבוצע בעבר או תיקון של נזק שקיים כעת – יאבד אוטומטית את המשך תקופת האחריות המצומצמת ממילא מפני שפורד מחויבת לתיקון חד פעמי בלבד.

לבעלי רכב שנפגעו בעבר מן הכשל וגם למי שלא נפגעו ממנו אבל מצאו את עצמם מודרים מן הקבוצה שזכאית לפיצוי אין זמן לאבד. אם לא יפעלו באופן מיידי הם יאבדו את כל זכויותיהם ולא תהיה להם אפשרות עתידית לפעול באופן משפטי כנגד פורד, מפני שחלק מן הרעיון של תביעות ייצוגיות הוא לסגור כל פרשה באופן הרמטי ולחסוך דיונים משפטיים רבים.

במקרים כאלה – למשל של מי שחורג או צפוי לחרוג בקרוב מ-160,000 קילומטרים – אין לבעל רכב כזה מה להפסיד מפני שממילא הוא נותר בידיים ריקות, והפעולה המומלצת עבורו היא פשוט לשלוח פקס למזכירות בית המשפט (כן, מזכירות בית המשפט עדיין עובדת עם פקסים…). בעל רכב שלא רוצה להיכבל שלא בטובתו להסדר החדש צריך להגיש לבית המשפט בקשה להחריג אותו מן ההסדר, ובעתיד תהיה לו אפשרות להחליט איך כדאי לו לפעול.

לא מיותר להזכיר שבפעם הקודמת שבית המשפט דחה את הסדר הפשרה והציע לצדדים להגיע לסיכום אחר זה קרה לאחר שהשופט רמי אמיר קיבל מספר בקשות החרגה כאלה והבין שההסדר פוגע בחלק מחברי הקבוצה. חשוב להדגיש, עם זאת, שההסדר הנוכחי הרבה יותר טוב מן הקודם מפני שהוא מקפח פחות נפגעים.

נהרס לך מנוע 1.5 ליטר בפורד קוגה או פוקוס? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

מנועי פורד אקובוסט המתפגרים ו"שיטת מצליח" של דלק מוטורס

The post הושג פיצוי ותיקון בחינם לבעלי פורד עם מנועי ה-1.5 ליטר המתפגרים, אבל לא כולם יקבלו אותו appeared first on TheCar.

תיבות ההילוכים הרציפות מתוצרת חברת ג'טקו (JATCO) היפנית, שסובלות לכל הפחות משני כשלים סדרתיים שונים, עומדות במרכז תובענה ייצוגית בישראל, ולא בפעם הראשונה.

אלא שבשונה מפעמים קודמות הפעם נראה שעורכי הדין שהגישו את בקשת האישור עשו עבודה יסודית שחושפת התנהלות מכעיסה של מספר יצרניות רכב שכנראה לא ראויות לאמון הצרכנים: זלזול בלקוחות הישראלים שלהן והסתרה, שמשמעותה המעשית היא רמאות.

ניסאן, כך נטען בבקשת אישור שהוגשה בשבוע שעבר בישראל, הרוויחה יחד עם קרסו מוטורס, היבואנית שלה, לא מעט כסף מלקוחות שלהן תמורת תיקון תקלות בתיבות ההילוכים מתוצרת ג'טקו, וזאת למרות שמדובר בכשלים סדרתיים שהיו ידועים לה – בבחינת "רצחת וגם ירשת". לא זאת בלבד שהיא לא לוקחת אחריות על כשל סדרתי שהיא יודעת עליו, היא אף מחייבת לקוחות שלה לשאת בעלויות של תיקוני התקלות. במקביל, ממש באותה עת ניסאן תיקנה בארה"ב ובקנדה את אותן תקלות סדרתיות על חשבונה, ואף פיצתה לקוחות.

"כוכבת" פרשה זאת היא תיבת הילוכים רציפה אשר סיכנה וגרמה נזק כלכלי וסבל למאות ואולי אף אלפי בעלי רכב מתוצרת ניסאן, רנו, מיצובישי, סוזוקי וסובארו (וכעת מסתבר שגם לכמה וכמה בעלי שברולט) – וזאת בגלל שני כשלים סדרתיים שנגרמו ככל הנראה בגלל תקלות תכנון או ייצור. תיבת ההילוכים המדוברת, שידועה בעיקר בקוד הדגם JF015E, יוצרה בין השנים 2010-2016 על-ידי חברה יפנית ש-75% מן הבעלות בה שייכת לניסאן, 15% למיצובישי ו-10% לסוזוקי, והיא נמכרת, כאמור, גם ליצרניות רכב אחרות שגם לקוחותיהן סובלים בדיוק מאותן בעיות (בארץ נמכרו מכוניות כאלה, עם תיבות תקולות, גם בשנת 2017).

עד היום כבר התקיימו ומתקיימים בישראל מספר הליכים כנגד חלק מיצרניות הרכב והיבואניות שלהן בקשר לתיבה הזאת, אבל במבחן התוצאה נראה שחלק מן התביעות הוגשו טרם זמנן ובלי בסיס עובדתי חזק מספיק. לכן חלק מן התביעות האלה נדחה וחלקן הסתיים בפשרות לא מספיק מוצלחות עבור בעלי הרכב (בנוסף, שתי תביעות כנגד סוזוקי עדיין מתנהלות).

בקשת האישור החדשה הוגשה על-ידי עורכי הדין דוד מזרחי ורון סולן, ומהנדס הרכב ערן דובדבני, אשר חתום על חוות הדעת המקצועית שמצורפת אליה, כתב (בין השאר) גם את חוות הדעת בתביעות שהוגשו כנגד סוזוקי וכנגד ניסאן (בקשר לדגם 'ג'וק') באותו נושא. הפעם, נוסף לבסיס העובדתי אודות אופן הפעולה של התיבה והתקלות הנטענות, סוקר דובדבני באופן יסודי גם את תוכניות האחריות השונות שמעניקות חלק מן היצרניות בחו"ל.

בהקשר זה מעניין לציין שניסאן, אשר מחזיקה באחוזי הבעלות הגבוהים ביותר בחברה שמייצרת את התיבות ולכן גם נושאת (בעקיפין) באחוז הגדול ביותר של עלויות התיקון שלהן – מעניקה (גם בעולם) את משך האחריות הקצר ביותר בהשוואה ליצרניות האחרות שנסקרו. עדיין, גם ניסאן מעניקה בחו"ל אחריות ארוכה יותר מכפי שהיא מעניקה ללקוחותיה הישראלים, ואם התובענה החדשה תתקבל – או שתושג פשרה הולמת – ייתכן שהיא אף תיאלץ להציע סוף סוף לישראלים אחריות עדיפה על זאת שהיא מעניקה בחו"ל.

הלקוחות שילמו מספיק, כעת תורן של ניסאן ושברולט

ניסאן התקינה את תיבת ההילוכים הכושלת מתוצרת ג'טקו במגוון רחב של דגמים שחלקם נמכרו גם בישראל, ובהם בין השאר ג'וק, קשקאי, מיקרה, סנטרה (אלמירה), נואט, אקסטרייל ואלטימה שיוצרו בין השנים 2013 עד 2019. שברולט התקינה את התיבה הזאת בחלק מדגמי 'ספארק' שנמכרו בישראל.

כפי שפרסמנו כאן לגבי סוזוקי, גם בתביעה שהוגשה כנגד ניסאן ושברולט מוצגות הנחיות הבדיקה והשירות שהעבירו יצרניות הרכב לרשת מוסכי השירות שלהן ברחבי העולם במטרה לפתור ולתקן בעיות של רעידות, השהיות בפעולת העברת הכוח, הגבלת תאוצה שעלולה להיות מסוכנת בעת עקיפה והגבלות מהירות. הנחיות השירות אמנם מטפלות במקרים שכבר קרו, ואין בכוחן למנוע תקלות, אבל לכל הפחות הן לא מטילות את הנטל הכלכלי על בעל הרכב.

נכון להיום סוזוקי ומיצובישי מעניקות הארכת אחריות ל-10 שנים מן היום שהרכב עלה לכביש וזאת ללא הגבלת קילומטראז'. הארכת האחריות הראשונה של סוזוקי, בנוגע לכשל שגורם לשחיקה והתפרקות של מסב גל הכניסה לתיבת ההילוכים פורסמה בעולם (אבל לא בישראל) כבר לפני 7 שנים (!). למרות זאת, לקוחות ישראלים לא מעטים נאלצו לשלם תמורת תיקון התקלה, ואפילו כיום רבים מהם מסורבים לקבל פיצוי בטענה שהרכב שלהם לא טופל במועדים הנדרשים – למרות שבשגרת הטיפולים אין פעולות שקשורות לתחזוקת התיבה.

באוגוסט 2020 פורסמה בעולם הארכת אחריות דומה גם לגבי הכשל השני בשסתום בקרה של תיבת ההילוכים, וגם זאת לא פורסמה בישראל עד לאחר הגשת תובענה ייצוגית בנושא.

בעקבות תובענות ייצוגיות שהוגשו כנגדה נאלצה ניסאן, בעלת השליטה ב'ג'טקו', להאריך את האחריות בארה"ב ובקנדה ל- 7 שנים או עד 135,000 קילומטרים, ואילו בישראל – בעקבות תביעה ייצוגית אחרת, היא נאלצה להאריך את האחריות באופן דומה (עד 150,000 קילומטרים) לדגמי ג'וק שיוצרו רק בין השנים 2010-2012.

שברולט, שרכשה מג'טקו תיבות כאלה והתקינה אותן בחלק מדגמי 'ספארק' שנמכרו בישראל, מעניקה בעולם 10 שנות אחריות לתיבת ההילוכים במכוניות שיוצרו בין 2014 ל-2019. גם היא, יחד עם היבואנית שלה – חברת UMI, לא פרסמו הארכת אחריות דומה בישראל.

קרסו מוטורס, יבואנית ניסאן, ייבאה ארצה עשרות אלפי כלי רכב עם תיבת ההילוכים הכושלת ובמהלך השנים קיבלו אנשיה את הנחיות השירות של היצרנית לטיפול בתקלות בתיבות ההילוכים. למרות זאת – כך נטען בבקשת האישור – "בחלק מהמקרים קרסו מוטורס, אשר ללא ספק מודעת לפגמי הייצור, מנצלת את פערי הידע והכוח בינה לבין בעלי הרכבים, ומתנה את השתתפותה בעלויות החלפת תיבת ההילוכים בחתימת הלקוח על כתב וויתור". במילים אחרות, גם לקוחות ש"זוכים" לכיסוי מלא או חלקי של עלויות התיקון נדרשים לחתום על התחייבות שלא לתבוע את היבואנית ולא לגלות מידע לגבי אופן הטיפול בתקלה.

אגב, בחוות הדעת המקצועית של המהנדס ערן דובדבני הוא קובע בין השאר שעלויות התיקון שקרסו מוטורס גובה תמורת תיקוני תיבות הילוכים כושלות – מעבר לעובדה שהן היו אמורות להיות משולמות על ידי היצרנית – גבוהות במידה משמעותית מאלה שנדרשות במוסכים פרטיים שמתמחים בתיקון תיבות הילוכים.

בבקשת האישור נתבעות ניסאן, שברולט והיבואניות שלהן לישראל להצהיר על הכשלים הסדרתיים, להאריך לתקופה של 10 שנים וללא הגבלת קילומטראז' את האחריות שהן מעניקות, לפצות את כל מי שנאלץ לשלם תמורת תיקון וליידע את כל הלקוחות שלהן אודות הארכת האחריות והפיצוי לנפגעים.

בנוסף, לבקשת האישור מצורפת גם חוות דעתו המקצועית של השמאי דני גורביץ שקובע ירידת ערך של עד 20% לדגמים השונים שבהם מותקנות תיבות כאלה, ובנוסף לכך עוד 5-10% לכלי רכב שבהם התגלתה התקלה – וגם על כך נדרש פיצוי.

ניסאן צריכה לקחת אחריות

אפשר לומר הרבה דברים בעד ונגד תובענות ייצוגיות, ובעתיד גם נתייחס לכך, אבל כעת נתמקד בעובדה שעולה מפרשת תיבות ההילוכים מתוצרת ג'טקו לפיה חלק מן התביעות (לגבי יצרניות שונות) לא הניבו לבעלי הרכב שנפגעו אפילו את מה שאותן יצרניות מעניקות ללקוחות שלהן בחו"ל. בעלי רכב חייבים לדעת שתביעות ייצוגיות לא תמיד משרתות את האינטרס שלהם, ובמיוחד כאשר הן מסולקות או מסתיימות בפשרות לא ראויות.

מקרים כאלה ממש "מזמינים" את יצרניות הרכב לזלזל בלקוחות הישראלים מפני שגם במקרה הגרוע ביותר מבחינתן הן נאלצות לכל היותר לתת לבעלי הרכב את מה שממילא מגיע להם. ראוי היה שבתי משפט יפסקו פיצויי עונשין כנגד יצרניות שנקטו במדיניות של הסתרה ורמאות ולו בכדי שהן יבינו שעלול להיות לכך מחיר ויימנעו מפרקטיקות כאלה. בנוסף – ראוי שיצרניות רכב שנחשפות במערומיהן ישלמו לא רק מחיר כלכלי אלא גם ציבורי: מי שמזלזלת בלקוחותיה לא ראויה לאמון שלהם.

נפגעתם מתקלה בתיבת הילוכים רציפה בניסאן, רנו, מיצובישי, סוזוקי, סובארו או שברולט? כתבו אלינו ל- editor.thecar@gmail.com

The post ניסאן ושברולט הסתירו מלקוחות בארץ כשלים סדרתיים בתיבות הילוכים וגבו מהם אלפי שקלים למרות שבחו"ל הן נושאות בעצמן בעלויות התיקונים appeared first on TheCar.

יצרנית הרכב הקוריאנית קיה, והיבואנית שלה לישראל חברת טלקאר, מסתירות כשל סדרתי במערכת מיזוג האוויר של קיה נירו פלאג-אין בניסיון "להפיל" על הלקוחות שלהן עלויות תיקון שמסתכמות באלפי שקלים. זאת בשעה שבארצות הברית מעניקה יצרנית הרכב ללקוחות שלה 10 שנות אחריות לתיקון תקלה זהה. כך נטען בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה לאחרונה בשם בעלי הדגם הזה בישראל על-ידי עורכי הדין אלון בר-אל, עמרי פרג' וירדן ליכטמן.

עוד נטען בבקשת האישור שקיה וטלקאר מנהיגות פרקטיקה פסולה של "אחריות נסתרת" שבאמצעותה הן מטפלות בלקוחות נבחרים (או רעשנים). לקוחות אלה זוכים בתיקון על חשבון קיה, אך גם זאת מבלי לשאת בנזקים עקיפים כמו השחתת זמן ועוגמת נפש.

בבקשת האישור נטען שבכל דגמי קיה נירו פלאג-אין שנמכרו בישראל משנת 2016 ועד לשנה שעברה קיים כשל סדרתי מובנה ביחידת המאדה של מערכת מיזוג האוויר, כלומר ביחידה הפנימית של מיזוג האוויר אשר מחדירה אוויר קר (או חם) לתוך הרכב. הפגם הנטען נובע מהנדסה לקויה, שימוש בחומרים לא מתאימים או תקלת ייצור נרחבת, וכתוצאה ממנו נגרמת כעבור זמן מה דליפת גז הקירור מתוך מערכת גז שאמורה להיות סגורה.

מיזוג אוויר לא יכול לפעול ללא גז קירור ודליפת הגז משביתה בפועל את המערכת כולה. תנאי האחריות הסטנדרטיים של קיה מעניקים רק 12 חודשי אחריות לכמות הגז שנמצאת במערכת הסגורה, ולכן כל לקוח שמגלה שהמזגן שלו לא מתפקד נאלץ להוסיף גז על חשבונו, בעלות של מאות שקלים – וזאת ללא הועיל: בהתאם לקצב דליפת הגז מן המערכת תחדש הוספת הגז החדש את פעולת המערכת למשך חודשים בודדים, שבועות, או שעות אחדות בלבד.

לדברי התובעים, מכיוון שקיה מסתירה את התקלה גם בעלי מקצוע שמתמחים במזגנים לרכב מתקשים לאתר את מקור הדליפה, שהוא ביחידת מאדה שמותקנת עמוק מתחת לדאשבורד. כדי להגיע ליחידה הזאת ולהחליף אותה נדרש פירוק נרחב של חלקים שונים בתוך הרכב – בהם "הדאשבורד עצמו וחלקים נוספים כמו לוח שעונים, מחשב, מערכת מולטימדיה, תאורה, אביזרים שונים המותקנים על הדשבורד ושלל חלקי פלסטיק שונים". זה מאלץ את הלקוחות להשאיר את רכבם במוסך למשך ימים אחדים ולשלם סכומי כסף לא מבוטלים תמורת אבחון של תקלה שהיצרנית מודעת אליה אך, כאמור, מסתירה.

עושים סלקציה

התובעים טוענים שבמסגרת "האחריות הנסתרת" שקיה בחרה ליישם בישראל היא האריכה את האחריות המעשית לכלי הרכב ל-5 שנים (במקום 3 שנים שהוענקו לרוב הכלים האלה במקור) אולם מפני שהכשל הסדרתי מוסתר לקוח שנתקל בתקלה לא יכול לדעת אם הוא היחיד שסובל ממנה ואם ליצרנית וליבואנית יש כוונה לקחת עליה אחריות.

עוד טוענים התובעים שבמסגרת "הוראת שירות" (TSB) שהיצרנית העבירה בסתר למערך השירות שלה מונחים המוסכים לטפל רק בלקוחות מתלוננים, כלומר, למשל, לא לבצע בדיקות יזומות בכל כלי רכב כזה שנכנס למוסך. במקרים כאלה מונחים מוסכי היבואן להחליף על חשבון היצרנית את יחידת המאדה הפנימית – פעולה שכאמור דורשת השבתה של הרכב למשך כ-1.5 ימים בממוצע, ופירוק נרחב של חלקים ברכב.

לקוחות שביצעו או יבצעו החלפת מאדה על חשבונם נדרשו או יידרשו לשלם כ-4,300 שקלים, וזה כולל גם לקוחות שיחרגו מן התנאים הלא גלויים של האחריות הנסתרת. לטענת התובעים קיה וטלקאר מסתירות את התקלה מן הלקוחות ובעלי הרכב בחוסר תום לב וזאת כדי להימנע מלשאת באופן פומבי באחריות ובעלויות הכספיות שנובעות ממנה.

המומחה מטעם התובעים, מהנדס המכונות שלמה נצר, בחן את הנושא ומצא לטענתו שמדובר בתופעה מוכרת ונרחבת בדגם קיה נירו מהדור הראשון. לדבריו, מערכת מיזוג האוויר ברכב לא מושפעת באף אופן מטיפולי התחזוקה שנדרשים ואמורה לתפקד ללא כל תקלה לאורך כל חיי הרכב. במילים אחרות – לא תתקבל טענה לפיה מי מן הנפגעים אחראי לכשל של מערכת המיזוג מפני שלא ביצע טיפולים במועד או נהג בדרך כזאת או אחרת או חרג ממגבלת קילומטראז' מסוימת.

כאמור – "במקרה דומה בארה"ב הוארכה האחריות לעשר שנים או 160,900 קילומטרים", ומכאן נובעת הדרישה של התובעים להאריך את האחריות גם בישראל לעשר שנים או 200,000 קילומטרים.

בבקשת האישור נטען ש"בעלי כלי רכב רבים נשאו בעלות התיקון של התקלה במוסכים שאינם מופעלים על ידי המשיבות ולא תבעו את זכותם להנות מכיסוי עלות התיקון… בעלי כלי רכב רבים נשאו בעלות התיקון, כולה או חלקה, גם במרכזי השירות המורשים שמפעילות (טלקאר) משום שלא עמדו (לכאורה) באחד מהקריטריונים המוסתרים של אותה מדיניות הסתרה פסולה ומפלה של המשיבות ומבלי שניתנה להם כל הזדמנות להשיג על כך ולעמוד על זכויותיהם. לאלה מתווספים בעלי רכבים עם יחידה מאדה פגומה שהתקלה בה עוד טרם התפרצה ושיאלצו, במוקדם או במאוחר (לתקן אותה)".

במקרה של התובעת הייצוגית עצמה, שבשמה הוגשה הבקשה עבור קבוצת הנפגעים כולה, היא ניסתה בשלב ראשון לתקן את המזגן במוסך חיצוני ורק לאחר מספר ניסיונות שלא צלחו פנתה למוסך רשת. במוסך היבואנית תיקנו את התקלה על חשבון היצרנית אך לא לפני שאילצו אותה לנהוג במשך כשבועיים עם מזגן לא פעיל עד שהמוסך קיבל יחידת מאדה חדשה להחלפה ברכב.

בבקשת האישור נדרש עבור נפגעי הפרשה פיצוי בסך 7,620 שקלים שכולל את עלות התיקון עצמו ונזקים עקיפים כמו השחתת זמן ועוגמת נפש, ומה שחשוב יותר עבור מי שעדיין לא סובלים מן התקלה – נדרשת גם הארחת אחריות ל-10 שנים ממועד העלייה של הרכב לכביש (וכן 3 שנים ממועד ביצוע תיקון). כמו כן מתבקש בית המשפט להורות על ביצוע תיקון של מערכת מיזוג האוויר בכל כלי הרכב הרלבנטיים "בין אם טרם בוצעו בהם תיקונים ובין אם בוצעו תיקונים שלא פתרו את הבעיה".

יש לכם קיה נירו פלאג-אין ונאלצתם לתקן תקלה במיזוג האוויר? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

The post בעלי קיה נירו פלאג-אין בישראל נאלצים לשלם אלפי שקלים בגלל כשל סדרתי במיזוג האוויר. בארצות הברית קיה מעניקה 10 שנות אחריות appeared first on TheCar.

כסף, כבוד וכח. אלה שלוש מן הסיבות שמאפשרות לחלק מיצרניות הרכב "לשים קצוץ" על לקוחות שלהן בישראל ולאלץ אותם לשלם על תיקון תקלות סדרתיות שהן מתקנות על חשבונן בחו"ל. למחדל ארוך השנים הזה יש שמות ופרצופים שנושאים גם באשמה וגם באחריות, והם יושבים במשרד התחבורה שלנו ובוועדת הכלכלה של כנסת ישראל.

לקראת סוף השבוע האחרון נאלצה יצרנית הרכב האמריקנית פורד לפרסם קריאה לתיקון של מצלמות אחוריות בכ-169,000 כלי רכב שהיא מכרה בארה"ב, וזאת הקריאה השלישית שהיא ביצעה השנה לתיקון תקלה כזאת. בחודש מאי השנה פורד קראה לתיקון ל-422,000 כלי רכב בארה"ב בגלל חשש לכשל בתצוגת המצלמה האחורית, ו-4 חודשים קודם לכן, בינואר, היא קראה לתיקון של 462 אלף כלי רכב ברחבי העולם מאותה סיבה.

הרשות הפדרלית האמריקנית לבטיחות בדרכים, ה-NHTSA, פרסמה הודעה לפיה "אובדן תמונת המצלמה האחורית עלול לפגוע באופן משמעותי ביכולת הראיה של נהג בעת נסיעה לאחור, ובכך להגדיל את הסיכון לתאונות והתנגשויות", וזה ממחיש שלמרות שמדובר "רק" במצלמת רברס – כמעט לכל כשל סדרתי ברכב יש השלכות בטיחותיות. פורד עצמה דיווחה שכתוצאה מן התקלות האלה היא קיבלה עד עכשיו קרוב ל-3,500 תלונות של לקוחות, ושידוע לה על שתי תאונות קלות ללא נפגעים.

בקריאה הספציפית הזאת לתיקון אין שום דבר יוצא דופן ביחס לעשרות קריאות אחרות שכמעט כל יצרניות רכב מפרסמות חדשות לבקרים, וזה מאד סביר והגיוני: כלי רכב הם מוצרים טכנולוגיים מאד מורכבים וקשה עד בלתי אפשרי להגיע למצב של "אפס תקלות". עם זאת, השאלה היא כיצד נוהגת יצרנית רכב לאחר שנודע לה שקיימת תקלה סדרתית, ואם היא לוקחת אחריות ומתקנת אותו על חשבונה או שהיא מנסה להתעלם ממנו או להפיל את עלויות התיקון על הלקוחות שלה.

כבחירה אקראית ואקטואלית נשתמש כאן בקריאה לתיקון של פורד כדי להמחיש את הדילמה של יצרניות הרכב, אבל לפני שמשבחים אותה על לקיחת אחריות והוצאה לפועל של תיקון – נזכיר שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים האמריקנית מנהלת חקירה גלויה בנושא הזה עוד משנת 2021. בין השאר, ב-NHTSA חוקרים האם פורד עיכבה עוד בשנת 2020 קריאה לתיקון של 620,000 כלי רכב עם אותן בעיות. במילים אחרות, ספק אם פורד הייתה לוקחת אחריות לולא ריחפה מעליה חרבו של הרגולטור וסיכון לקנס של עשרות מיליוני דולרים.

בואו נדבר על כסף

בהודעה לבורסה פרסמה פורד שהקריאה לתיקון של 169,000 כלי הרכב תעלה לה כ-270 מיליון דולר, כלומר ממוצע של כ-1,600 דולר לכל רכב, ומותר להניח שהסכום הזה גדול מן הרווח הנקי הממוצע של פורד על כל אחד מכלי הרכב האלה בעת שנמכרו ללקוחות. לפי אותו מפתח – של 1,600 דולר לכל רכב – כאשר מוסיפים לאותה קריאה לתיקון את 884,000 כלי הרכב הקודמים עם אותה תקלה יוצא שהחברה הפסידה כ-1.4 מיליארד דולר רק בגלל מצלמת רברס. לא קשה לדמיין כמה מאות מערכות נוספות שקיימות בכל רכב שחשופות לתקלות, חלקן הרבה יותר יקרות.

רוב העלות של קריאה לתיקון הוא לאו דווקא התקלה עצמה, בדוגמא שלפנינו החלפת מצלמה ועדכון תוכנה, אלא הלוגיסטיקה שכרוכה בה וכוללת בין השאר את הזימון של בעלי רכב למוסכים, משלוח הנחיות תיקון מפורטות, תשלום למוסכים תמורת זמן העבודה והתיקון וכיוצא באלה. כל זה עוד לפני שדיברנו על העלויות המשפטיות שפורד נדרשת להן במקרים שבהם היא זקוקה ל"עידוד" מצד לקוחות שלה כדי לפתור כשלים סדרתיים.

כמובן שכאשר מדובר בתקלה מורכבת יותר, למשל הכשל הסדרתי במנועי 'אקובוסט' מתוצרת פורד, ההוצאות מזנקות לשמים. החלפת מנוע דורשת פירוק והרכבה של חלקים יקרים ובתהליך ארוך יותר במוסך. למרות זאת, כאשר פורד גילתה תקלות סדרתיות במנועי 'אקובוסט' שלה, תחילה במנועי ה-1.6 ליטר הוותיקים יותר ולאחר מכן בסדרות הצעירות בנפחי 1.5 ו-2.0 ליטר – היא נאלצה לתקן אותן בארצות הברית על חשבונה.

ומה בישראל? בתביעה ייצוגית שהוגשה בארץ נטען שלפורד אין עודף מוטיבציה לבזבז כסף על לקוחות ישראלים ותחת זאת היא מעדיפה "להפיל" עליהם את עלויות התיקון. כך הרווח שלה כפול: לא רק שהיא חוסכת כסף על תיקון יקר – היא אפילו מרוויחה מן הלקוחות שלה כסף מכשל סדרתי שהיא עצמה אחראית לו.

זה בדיוק מה שקורה בישראל עם לא מעט יצרניות רכב: כדי לחסוך כסף ואף להרוויח על חשבון הלקוחות הן לא מבצעות בישראל תיקונים של תקלות דומות או זהות לאלה שעליהן הן לוקחות אחריות במדינות אחרות. מדוע זה קורה וכיצד זה מתאפשר? חכו שנגיע לסעיף ה"כוח".

אגב, חשוב להבדיל בין מצבים שבהם יצרנית רכב בוחרת "לשים קצוץ" על כל הלקוחות שלה בכל רחבי העולם במידה דומה, כמו בפרשת מנועי ה-1.2 ליטר של רנו, ניסאן ודאצ'יה לבין מצבים שבהם יצרניות מתקנות תקלה סדרתית בחו"ל ושמות קצוץ על הלקוחות בישראל, כמו שנטען, למשל, בתביעה הייצוגית שהוגשה לאחרונה כנגד שברולט ואופל בנוגע למנועי ה-1.4 ליטר הכושלים.

בידול כזה חשוב לא מן המקום ש"יצאנו פראיירים" אלא מפני שזאת ליבת הטענה שלנו בכתבה זאת: הוא נובע אך ורק מן האימפוטנציה של משרד התחבורה הישראלי ושל חברי הכנסת שלנו.

למי יש יותר כבוד?

במאמר מוסגר צריך לתקן טעות נפוצה של הרבה ישראלים שמבקשים המלצות לרכישת רכב ושואלים אם יש לו "ריקולים" ידועים כדי להימנע מן הרכישה של רכב כזה. ריקול ("Recall") או "קריאה לתיקון" הוא לא דבר רע אלא דווקא דבר טוב: זאת הדרך המעשית עבור יצרנית רכב לקחת אחריות ולתקן על חשבונה כשל סדרתי באופן גורף ופומבי.

האבסורד הוא שיצרנית שמבצעת קריאות לתיקון מסתכנת בפגיעה בתדמית שלה בעיניי הציבור, וזה מפני בגלל שרבים מבלבלים בין "תקלה" לבין "ריקול" (כלומר תיקון תקלה על חשבון יצרנית הרכב). למעשה – כצרכנים ובעלי רכב אנחנו צריכים להיזהר דווקא מיצרניות שלא מבצעות קריאות לתיקון ולא מאלה שכן לוקחות אחריות, מפני שהאלטרנטיבה היא לשלם על תיקונים כאלה מכיסנו או להיפגע בתאונה.

יצרניות רכב חוששות מפגיעה בתדמיתן ובכבודן, וזאת אחת הסיבות לכך שחלקן, במקביל לתהליך המוסדר של קריאות לתיקון, משתמשות בתהליכי תיקון שמבוצעים "מתחת לרדאר" כאשר כלי רכב מוכנסים לטיפולים תקופתיים, ובישראל מבוצעת הסתרה זאת באישור משרד התחבורה שלנו.

בואו נדבר על כוח

דיברנו על כסף ועל כבוד, כעת בואו נשרטט את מאזן הכוחות בין יצרניות הרכב ותעשיית הרכב בכלל, לבין הרגולטורים – כלומר ממשלות במדינות השונות, שליטה באמצעי תקשורת, והכוח הצרכני של בעלי הרכב. רוב יצרניות הרכב מבצעות הרבה יותר תיקונים באחריות בארצות הברית מאשר ברוב המדינות האחרות בעולם, בוודאי בישראל, והסיבה לכך היא אותו "מאזן כוחות".

תעשיית הרכב באירופה, ארצות הברית, יפן וקוריאה היא אחד המעסיקים הגדולים ביותר במשק, ואחד מגורמי הייצור החשובים לכלכלות המקומיות. לא מפליא, לכן, שלנציגי התעשייה הזאת יש אוזן קשבת במסדרונות השילטון, והשפעה גדולה מאוד על חקיקת חוקים ותקנות.

דווקא אצלנו, בישראל, אין לחצים כאלה כי אין כאן תעשיית רכב, וממשלה שפועלת למען אזרחיה לא נתונה בלחץ של לובי של תעשיית הרכב. במציאות כזאת למשרד התחבורה יש יד חופשית לפעול למען אזרחי ישראל ולהשתמש בכוח שלו כדי לגרום ליצרניות הרכב לעשות את הדבר הנכון. הבעיה היא שלמרות שפקידי המשרד מחזיקים בידיהם המון כוח מתוקף החוק, אין להם כוח מנטלי להשתמש בו לטובת הציבור.

בארצות הברית, בשונה מישראל, לתעשיית הרכב יש המון כוח פוליטי כפי שהרגשנו בתקופת ממשל טראמפ. מצד שני, שם יש גם לצרכנים הרבה מאוד כוח – וזאת דווקא בזכות הרגולטור, כלומר הממשלה. למינהל הבטיחות בדרכים האמריקני יש סמכויות חקירה ומנדט להטיל על יצרניות הרכב קנסות כבדים, וכל מי שמוכר רכב בארה"ב חייב לדווח למינהל הבטיחות כאשר מתגלה כשל סדרתי.
אמנם נשמעות טענות שהמינהל לא מספיק אקטיבי, ושחלק מן החקירות "מוסמסו" למשך זמן ארוך מידי, אבל הגוף הזה הרבה יותר פעיל מגופים אחרים, והוא מתנהל ברמת שקיפות גבוהה מאד.

לצרכן האמריקני יש כוח רב גם בזכות ארגוני צרכנים אקטיביים, אלפי עורכי דין רעבים שממתינים לכל פירור והזדמנות להסתער על יצרניות הרכב העשירות, ונגישות גבוהה מאד של הציבור אל נציגיהם בממשל. נכון אמנם שגם אצלם ניזונים גופי המדיה, המשפיענים והעיתונות מתקציבי פרסום של יצרניות רכב – אבל במדינה כל כך גדולה יש מספיק גופים ודרכי תקשורת להפיץ כל מידע – לטובה ולרעה.

כאשר משווים בין המודל האמריקני למציאות הישראלית קל להבחין שלבעל הרכב הישראלי אין כוח. כל מי שאמור לייצג אותו – הרגולטור, חברי הכנסת ועורכי הדין – פועלים עבור האינטרסים של עצמם או של מי ששלח אותם ולא עבור הציבור. מאזן הכוחות בישראל נוטה חד משמעית לטובת יצרניות הרכב והנציגות שלהן בישראל, ובמציאות כזאת אף אחד לא מאיים עליהן ודי מיותר מבחינתן לבזבז עלינו כסף.

חברי הכנסת שכחו מי שלח אותם, והרכב שלך עלול להישרף

לפני שבועות אחדים חשפנו כאן מקרה שבו יונדאי סונטה היברידית עלתה באש במהלך נסיעה שגרתית על כביש 6, ולמרבה המזל הסתיימה התקלה הזאת ללא נפגעים בנפש. אל מערכת TheCar הגיעו מספר תלונות נוספות של כלי רכב מתוצרת יונדאי וקיה שעלו באש, ובאחד המקרים נטען ששריפת הרכב כמעט גרמה להבערה של בית צמוד קרקע בשכונת מגורים בכפר סבא.

בדגמי מכוניות שונים מתוצרת יונדאי וקיה התגלו בשנים האחרונות מספר תקלות סדרתיות, חלקן במנועים וחלקן ברכיבים אלקטרוניים שונים, ויצרניות הרכב הקוריאניות נאלצו לבצע קריאות לתיקון של מאות אלפי כלי רכב בארה"ב ובמספר מקרים אף לבקש מן הלקוחות שלא לחנות את המכוניות שלהם בצמוד למבנים או בתוכם.

חלק מן התקלות האלה תוקנו גם בישראל, תקלות אחרות לא תוקנו כאן ולכן הוגשו כנגד יונדאי וקיה מספר תובענות ייצוגיות, אבל המינימום שאפשר היה לצפות ממשרד התחבורה שלנו זה לפתוח בחקירה יסודית כדי להבין האם היצרניות נוקטות כאן את כל הצעדים המתחייבים לטיפול בתקלות או שהן חושפות אותנו לנזקים כלכליים ובטיחותיים. כאמור – למשרד התחבורה יש סמכויות והוא יכול להשיג את המידע הרלבנטי, והוא צריך לגרום ליצרניות רכב לטפל בלקוחות ובכלי רכב בישראל לכל הפחות באותו אופן שהן מטפלות בלקוחות ובכלי רכב בארה"ב ובאירופה.

גם אנחנו חשבנו שזה בדיוק תפקידו של משרד התחבורה ולכן פנינו לדובר משרד התחבורה, אבנר עובדיה, וביקשנו לקבל פרטים אודות חקירה כזאת. נראה שהתגובה הלא מפתיעה שלו, אליה נגיע בהמשך, מייצגת את הלך הרוח של משרד התחבורה, כלומר של ממשלת ישראל. אז אם מדברים על "כוח" ועל "מאזן כוחות", במבחן התוצאה לאנשי משרד התחבורה הישראלי אין כוח לדאוג לבעלי הרכב בישראל, ועד היום גם לא היה אף כוח בעולם שגרם להם לחרוג מעייפותם.

מי שאמור לפקח על עבודת הממשלה, ובמקרה הזה על עבודת משרד התחבורה, הם חברי הכנסת בכלל, ובפרט חברי ועדת הכלכלה של הכנסת. אלא שגם חברי הכנסת – שאותם כולנו בחרנו בבחירות האחרונות – לא מתעניינים בתקלות סדרתיות של כלי רכב, והעובדה היא שעד היום לא התקיים בוועדת הכלכלה אף דיון בנושא הזה בהשתתפות נציגי משרד התחבורה.

הנזק המיידי של כל בעל רכב בישראל מן המצב הנוכחי הוא כספי. למשל, פורד, שברולט, אופל, כמו גם יונדאי וקיה ויצרניות רכב נוספות – תיקנו על חשבונן כשלים סדרתיים בארצות הברית ובאירופה אבל אצלנו בישראל הן הפילו את עלויות התיקון על חלק מבעלי הרכב אשר נאלצו לשלם בין 10,000 לכ-30,000 שקלים לכל נפגע.

בנוסף, וזאת בעיה גדולה בהרבה, חלק מיצרניות הרכב בוחרות שלא לתקן בישראל כשלים שעלולים לגרום לתקלות בטיחותיות ואף לתאונות – למרות שהן מבצעות את התיקונים האלה בארה"ב. איך הון מעזות? כבר אמרנו: כסף, כבוד וכוח. כל זמן שלמשרד התחבורה הישראלי אין כוח לגרום להן לקחת אחריות איזו סיבה יש להן לבזבז כאן כסף ולאבד כבוד?

מכירים את אבנר עובדיה?

כאמור, לצורך כתבה זאת פנינו אל אבנר עובדיה, דובר משרד התחבורה, כדי לקבל את תגובת המשרד ולהבין איזה כוח נדרש כדי לעורר את המשרד עוד לפני שנהג או נוסע ברכב יישרף בישראל על לא עוול בכפו.
אבנר עובדיה הוא "מנהל אגף בכיר להסברה ודובר המשרד", ובמניפסט של משרד התחבורה נכתב ש"אגף דוברות, הסברה ויחסים בינלאומיים מופקד על מתן ביטוי הולם למדיניות המשרד והשרים העומדים בראשו, בנושאים שהמשרד מופקד עליהם… מטרת האגף להציג את מגוון פעילויות המשרד ותאגידיו לציבור הרחב, באמצעות דוברות, פרסום והסברה באמצעי התקשורת השונים. זאת, תוך מתן דגש על רמת השירות, שיפור תדמית משרד התחבורה והצגתו כמשרד מוביל המשפיע על צמיחת המשק.

האגף מסייע להנהלת המשרד בניהול אסטרטגיה וניהול הקשר עם הציבור והתקשורת, תוך הגברת האמון הציבורי במשרד והבלטה תקשורתית וציבורית של פעילות המשרד. יחד עם זאת, האגף משרת את הציבור ומחויב לשתף את המידע הארגוני תוך שקיפות מרבית בנוגע לארגון, מדיניותו ופעולותיו".

חשוב להדגיש שמר עובדיה הוא "מנהל אגף בכיר" שממונה על 4-5 עובדים במשרה מלאה, ושהמשכורת החודשית שלו נעה בין 35,000 ל-40,000 שקלים שאליהם יש להוסיף עלות רכב (לצד תשלום זקיפות), הוצאות לשכה, מזכירה, אש"ל, מנוי לעיתונים, מנוי לטלוויזיה, גמל ועוד הטבות שונות ומשונות שלהן זכאים עובדי מדינה.

אנחנו שאלנו את מר עובדיה מדוע משרד התחבורה לא מבצע מעקב אחר תקלות של כלי רכב שמפורסמות בחו"ל ובאופן יותר ספציפי – תקלות שעלולות לגרום לתאונות או לשריפות. שאלנו גם אם בתוכניות העבודה של משרד התחבורה לשנים הקרובות קיימת התייחסות לנושא כשלים סדרתיים, ואם כן – אם נוכל לקבל העתק או פרוטוקולים שתומכים בכוונה כזאת.
תגובת מר עובדיה: מר עובדיה אפילו לא טרח להשיב לנו. אין לו כוח.

אז מה למדנו מכל זה?

תיקון תקלה סדרתית די פשוטה יעלה ליצרניות הרכב פורד כ-1,600 דולר לכל מכונית וכ-1.4 מיליארד דולר לכל המכוניות.

יצרניות רכב שמבצעות תיקוני תקלות בארה"ב מבינות שלמשרד התחבורה הישראלי, ולחברי הכנסת בישראל, אין כוח להתעסק איתן. לכן אין להן עודף מוטיבציה לתקן אצלנו על חשבונן את מה שהן יכולות להפיל עליכם.

גם כאשר מדובר בתקלות בטיחות חמורות, למשל מכוניות שנשרפות, למשרד התחבורה הישראלי אין כוח להתעסק עם זה, והאזרח הקטן נאלץ לשלם בגדול.

את תגובת משרד התחבורה נוסיף אם וכאשר נקבל כזאת.

לקריאה נוספת:

מנועי ה-1.4 ליטר הכושלים של שברולט ואופל: היצרניות לקחו אחריות ופיצו לקוחות באמריקה, אבל בישראל הן מסתירות את התופעה וגובות מבעלי הרכב אלפי שקלים.

המנועים המתפגרים של פורד: בית המשפט דחה את הסכם הפשרה בטענה שהוא מקפח את הנפגעים.

היונדאי סונטה ההיברידית עלתה באש, הרופא ניצל בנס ובתושיה, אבל ביונדאי מתעקשים שאין בעיה בטיחותית.

מאות אלפי כלי רכב מתוצרת יונדאי וקיה עלולים להישרף. מדוע לא פורסמו קריאות לתיקון בישראל?

האקדח המעשן: מסמך סודי פנימי של רנו מוכיח שכבר בשנת 2015 הם ידעו שמנוע ה-1.2 ליטר שלהם דפוק.

The post זאת הסיבה שבעלי רכב בישראל נאלצים לשלם מכיסם לתיקון תקלות סדרתיות שיצרניות רכב מתקנות בחו"ל על חשבונן appeared first on TheCar.

1,068 מנועי 2.4 ליטר מתוצרת יונדאי וקיה, שהותקנו במקור ב-7,214 יונדאי סנטה פה וקיה סורנטו, הוחלפו בשנים האחרונות לאחר שהתפגרו במהלך נסיעה ושימוש. כך עולה מנתוני משרד התחבורה אשר נחשפו במסגרת תביעה ייצוגית כנגד יונדאי, קיה, והיבואניות שלהן לישראל – חברות כלמוביל וטלקאר.

כדי להמחיש שמדובר בנתון חריג בכל קנה מידה השוו התובעים את המספר הזה עם סדרת מנועים דומה מתוצרת מאזדה, שממנה נמכרו בישראל 7,273 כלי רכב, והתוצאה שומטת לסתות: רק 173 מנועי מאזדה הוחלפו, כלומר סדר גודל של כ-2.4% במאזדה לעומת 14.8% ביונדאי וקיה.

חלק מן המנועים מתוצרת יונדאי וקיה הוחלפו על-ידי היצרניות במסגרת אחריות ולפחות במקרה אחד, כך נטען, הוחלפו בקיה סורנטו מנוע וחלקים נוספים על חשבון היצרנית לאחר שהוא עלה באש בתוך כדי נסיעה וסיכן את הנהג ונוסעיו. היצרנית, כך נטען, ספגה את כל הנזק תמורת "הסכם השתקה" שבו התחייב בעל הרכב שלא לפרסם את המקרה ולא לדווח עליו, וזאת למרות שהרכב המדובר כבר לא נמצא בעת קרות המקרה בתקופת האחריות שלו.
כפי שפרסמנו כאן בעבר, לנו ידוע לפחות על מקרה אחד שבו נשרף יונדאי סנטה פה והיבואנית, כלמוביל, פיצתה את בעל הרכב במלוא ערכו.

בחודש דצמבר שעבר הגישו עורכי הדין יאמן מסאלחה, צחי פיסטל ועדי ערמן תובענה ייצוגית בנושא מנועי ה-2.4 ליטר, וזאת חודשים ספורים לאחר שתובענה דומה מאד בנוגע לאותם מנועים נמחקה בהסכמת הצדדים. נזכיר גם שיונדאי וקיה נדרשו לבצע בארצות הברית קריאות לתיקון של מנועים דומים ואף נתבעו והגיעו לפשרות בתביעות ייצוגיות שהוגשו כנגדן בנושא זה.

בארה"ב ובקנדה יונדאי וקיה מתקנות על חשבונן מנועים שכשלו, מפצות בפיצוי כספי את בעלי הרכב שנאלצו להוציא כספים לתיקון תקלות, ואף האריכו את אחריות היצרן למנועים האלה לכל אורך חיי הרכב. בישראל, לעומת זאת, השיבו היצרניות לתביעה וטענו שהיא "נעדרת כל יסוד עובדתי או משפטי", ושבמנועי ה-2.4 ליטר אין בכלל בעיה, אין כמעט מנועים הרוסים, ושמעט בעלי הרכב שכן נפגעו אשמים בנזק שלהם מפני שלא ביצעו טיפולים שגרתיים במועדם או לא הקפידו לרכוש כלי רכב עם היסטוריית טיפולים מושלמת.

בעקבות פרסום הכתבות ב-TheCar פנו אלינו עד כה יותר מ-100 בעלי רכב שטוענים שברכב שלהם נהרסו מנועים, חלקם שלחו לנו תיעוד של טיפולים תקופתיים שבוצעו במוסכים מורשי יבואן ואחדים סיפרו לנו סיפורים מפחידים אודות כמעט אסונות שנגרמו להם ולמשפחותיהם בעת נסיעה ברכב כאשר מנועים התפגרו. מספר פונים טענו שאצלם הוחלף מנוע יותר מפעם אחת, ונתוני משרד התחבורה, אשר הוצגו בתשובת התובעים לתגובת הנתבעות, מצביעים על כך שהתלונות שנצברו אצלנו הן רק קצה הקרחון.

ביונדאי ובקיה לא רואים לקוחות ישראלים

דגמי קיה סורנטו ויונדאי סנטה פה שבהם מדובר נמכרו בישראל בין השנים 2012-2020 והותקנו בהם מנועי 2.4 ליטר מסדרת 'תטא', בעלי קוד מנוע G4KJ, והטענה היא שקיים בהם פגם סדרתי שמונע זרימת שמן אל מיסבי הטלטלים – מה שגורם לשחיקה מוגברת, דפיקות ובסופו של דבר להרס המנוע. לפחות חלק מן המנועים שנמכרו בישראל כלולים ב"הוראת שירות" (TSB) ששלחה היצרנית למערך השירות שלה בארה"ב אבל הטענה היא שהוא לא יושם גם בישראל.

בתגובת הנתבעות לבית המשפט הן טענו, בין השאר, שידוע להן רק על "מקרים מעטים" של מנועים שנהרסו, וגם בתגובה שמסרה לנו בשעתו חברת טלקאר, יבואנית קיה, נאמר ש"טלקאר וקיה לא מכירות בכל בעיה במנועים נשוא התביעה בישראל, ושיעור התקלות בהם נמוך ולא מעיד על קיומה של תקלה סדרתית או אחרת".

קשה לדעת למה מתכוונים אנשי טלקאר כשהם מדברים על "שיעור תקלות נמוך" מפני שלפי הנתונים הרשמים של מדינת ישראל הוחלפו בשנים האחרונות לפחות 593 מנועים כאלה מתוך 4,684 קיה סורנטו שיובאו לישראל. המצב ביונדאי סנטה פה לא יותר טוב: בקבוצת 2,530 כלי הרכב הרלבנטיים שיובאו ארצה הוחלפו 475 מנועים שמהווים כ-18% מכלל המנועים המקוריים.

כפי שפרסמנו כאן, אנשי יונדאי וקיה סבורים כנראה שללקוחות ישראלים מגיע טיפול פחות טוב מכפי שמגיע ללקוחות אמריקנים, או – בציטוט שלהן מתוך התגובה לבית המשפט: "בכל מקום בעולם קיימים כללים רגולטוריים שונים, וקיימות נסיבות שונות (שיווקיות ואחרות) המשפיעות על ההחלטה האם לנקוט בצעדים כלשהם ביחס לרכבים מדגמים שונים. אפילו כאשר מתגלה תקלה ברכב מדגם מסוים במקום כלשהו בעולם, אין הדבר מחייב כי תתגלה גם במקומות אחרים. הופעת תקלות ברכבים מושפעת ממגוון גורמים, כגון המפעל בו יוצר החלק התקול (המשתנה בין הרכבים המשווקים במדינות השונות), תרבות הנהיגה בכל מדינה, מרחקי הנהיגה של הנהגים במקומות שונים בעולם, תרבות תחזוקת הרכב, ועוד".

לעומת זאת, באף מקום לא נטען באופן פוזיטיבי שמדובר במנועים שונים, וטוב שלא נטענה טענה שהייתה עלולה להביך מאד את היצרניות. אגב, לאחר הגשת התובענה הייצוגית בישראל הוגשה תביעה דומה גם באוסטרליה.

לא מיותר להזכיר גם שכאשר מנוע כושל באמצע נסיעה הוא מסכן את יושבי הרכב ואת משתמשי הדרך האחרים וזאת הסיבה שבארצות הברית הוכרזה קריאה לתיקון. בישראל, לעומת זאת, שתי היצרניות לא הכריזו עד היום על קריאה לתיקון וזה יוצר תחושה מטרידה שהן "מנהלות סיכונים" על חשבון הבטיחות שלנו, כלל משתמשי הדרך, מתוך ידיעה שלאנשי משרד התחבורה הישראלי לא אכפת מכלום.

בתשובה שהוגשה בשבוע שעבר לבית המשפט טוענים התובעים שהיבואניות מחתימות לקוחות שנפגעו על הסכמי סודיות בשעה שהן "מעזות להעלות על הכתב טענות ותצהירים שקריים לפיהם לא ידוע להן ולו על מקרה בודד בישראל בו הפגם הסדרתי הוביל למקרה החמור של שריפה, הכול תוך המשך חשיפת חברי הקבוצה לסיכונים הכרוכים בהתפרצות מופעי הפגם הסידרתי שלעיתים מביאים, פשוטו כמשמעו, לסיכון חיי אדם ממש". התובעים מבקשים מבית המשפט להורות לנתבעות להודות בקיום הסכמים 'סודיים' כאלה או להורות על הסרת החיסיון של ההסכמים, כלומר לאפשר לנפגעים לפרסם אותם.

נהרס לכם מנוע 2.4 ליטר מתוצרת יונדאי או קיה? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

The post יותר מ-1,000 מנועי 2.4 ליטר מתוצרת יונדאי וקיה התפגרו בישראל אבל היצרניות הקוריאניות מאשימות את הישראלים appeared first on TheCar.

כשל סדרתי בחלק ממנועי 'אקובוסט' מתוצרת פורד גורם לדליפת נוזל קירור מתוך מערכת הקירור אל חלל הצילינדרים, וכאשר הנוזל אוזל ומערכת הקירור לא מתפקדת – מנועים תקולים מתחממים ומתפגרים.

בפורד מכירים את התופעה והיא מוכרת גם ל'דלק מוטורס', יבואנית פורד לישראל. שתי חברות אלה חתמו על הסכם פשרה בנושא זה במסגרת תובענה ייצוגית שהוגשה כנגדן, ובו הן מתחייבות לתקן על חשבונן מנועים תקולים ולהחזיר כספים לבעלי רכב שנפגעו בעבר מן הבעיה.

כנהוג בישראל, בנוהג עתיק שמזמן הגיע הזמן לעדכן, הסכם הפשרה (שלא כולל הודאה בתקלה) פורסם בחודש נובמבר שעבר בשני עיתונים יומיים. זה מבטיח שרק קומץ לקוחות רלבנטיים, אם בכלל, עשוי להיחשף למידע חשוב עבורו. בדיעבד, כפי שפרסמנו כאן, בית המשפט דחה את הפשרה הזאת בהחלטה שקבעה שהוא מקפח חלק גדול מן הנפגעים.

בין לבין, בפברואר השנה – לאחר פרסום ההסדר ולפני דחייתו בהחלטת בית המשפט – גילו בני הזוג בן עמי שמפלס נוזל הקירור בפורד פוקוס שלהם, משנת הדגם 2016, יורד באופן קבוע והם נאלצים להוסיף נוזל בכל כמה ימים. מאותו רגע, ועד אמש, התגלגל הסיפור שלהם שממחיש את מה שעלולה להיות "שיטת מצליח" של פורד ודלק מוטורס, שיטה שמבוססת על-כך שרוב בעלי הרכב בישראל לא חשופים למידע שעלול לעלות להם ביוקר או לחסוך להם הרבה כסף.

המוסך המורשה בשיפוץ

לאחר שבני הזוג בן עמי גילו את התקלה הם הגיעו עם הפוקוס שלהם אל מוסך מורשה של דלק מוטורס בצפון השרון כדי לטפל בה. בהערת אגב נדגיש שרבים מבעלי הרכב בישראל כלל לא מודעים לצורך לבדוק מידי פעם את מפלס נוזל הקירור וכך הם חשופים לנזק ואף לסכנת התפגרות מנוע במהלך נסיעה.

לדברי הזוג בן עמי, במוסך נאמר להם שהמנוע גמור וחייבים להחליף אותו, ושאנשי המוסך "ישתדלו" להשיג את הסכמת היבואנית לשאת בעלות התיקון כך שבני הזוג ייאלצו לשלם "רק" 6,000 שקלים תמורת העבודה במקום 30,000.

יש רק בעיה "קטנה": היות שהמוסך נמצא בשיפוץ ומכיוון שישנם מספר לקוחות אחרים "בתור" – הזוג התבקש להמתין "מספר חודשים" עד שהמוסך יוכל לבצע את העבודה. לדברי בן עמי, אף מילה לא נאמרה להם בנושא הכשל הסדרתי של מנועים אלה. ומה עושים בינתיים? במוסך המורשה של דלק מוטורס נאמר לבני הזוג שהם מתבקשים "להוסיף נוזל קירור" ולהמשיך להשתמש ברכב כרגיל.

בואו נעכל רגע את הדברים. בני הזוג בן עמי נכנסים עם מנוע תקול למוסך מורשה של דלק מוטורס, שם אמורים להכיר את התקלה הסדרתית ולהיות מונחים על ידי היבואנית לטפל בה – אבל המידע החשוב הזה מוסתר מהם. תחת זאת "מוכרים" להם ניסיון ללקיחת אחריות חלקית בתוך כדי כך שמנסים "להשחיל" להם הוצאה כספית ניכרת, כביכול תמורת "עבודה".
חמור מכל: למרות שמנוע במצב כזה עלול להתפגר במהלך נסיעה ולסבך את הנהג והנוסעים בתאונה – אנשי המוסך המורשה מציעים לבעלי הרכב להמשיך לנסוע בו "מספר חודשים".

"שיטת מצליח" של המוסך המרכזי

לאחר הביקור במוסך חקרו בני הזוג בן עמי אודות התקלה ונדהמו לגלות שמדובר בכשל סדרתי שהיבואנית מודעת אליו. חמושים במידע הזה הם הכניסו את הפוקוס למוסך המרכזי של דלק מוטורס בניר צבי, וכעבור מספר ימים נאמר להם שהמנוע תקין ושנדרשת החלפה של משאבת מים ומיכל התעבות.

גם במוסך המרכזי של דלק מוטורס לא נאמרה ללקוחות אף מילה על הכשל הסדרתי, וחמור מכך: לא ברור אם המנוע נבדק באופן מקצועי והתקלה לא התגלתה, או שהוא כלל לא נבדק למרות שאנשי המקצוע היו אמורים לחפש ולאתר אותה. בשתי האפשרויות מדובר בכשל מקצועי: או שאנשי המקצוע במוסך לא מסוגלים לאתר תקלה ידועה, או שהתקלה התגלתה על ידיהם והם החליטו למרוח את הלקוחות.

בכל מקרה, היות שבאותה הזדמנות הלקוחות התבקשו, בצדק, לבצע גם החלפת מכלול תזמון מנוע, הם נאלצו להשאיר במוסך 3,100 שקלים תמורת החלפת משאבת מים ומיכל עיבוי והחלפת סט תזמון, אלא שכאן כבר קם חשד שאנשי דלק מוטורס עברו על החוק.

לאחר קבלת הצעת המחיר שאלו בני הזוג בן עמי את הבוחן במוסך אם הם יכולים להביא למוסך את חלקי החילוף הנחוצים, כלומר משאבת מים, סט טיימינג וכיוצ"ב. הבוחן, בשיחה מוקלטת, אמר להם שהם "לא עושים כאלה דברים" ושהוא "אולי יכול לסדר עוד הנחה של 5%" (למחירי החלקים).

"חוק שירותי רכב", כפי שהוא מוכר בשפת העם, מחייב את כל המוסכים בישראל, כולל כמובן מוסכים מרכזיים של יבואניות רכב, להציע ללקוחות חלקים מקוריים ותחליפיים וגם להשתמש בחלקים שהלקוחות מביאים בעצמם – בתנאי שאלה עומדים בדרישות האיכות של יצרנית הרכב. במילים פשוטות – כאשר בוחן במוסך נשאל על ידי לקוח אם הלקוח יכול להביא את החלקים שנדרשים לתיקון או לטיפול ברכב – התשובה שלו חייבת להיות פשוטה וברורה: "כן".

הלך מנוע? ברור, כבר בשלב הייצור שלו

גם אם האבחנה המקצועית במוסך המרכזי של דלק מוטורס הייתה נכונה, ודליפת נוזל הקירור באמת נבעה ממשאבת המים או ממיכל ההתעבות, שהוחלפו, עדיין היינו נותרים עם בעיה. כיצד ייתכן שמוסך מורשה של היבואנית קובע ש"הלך מנוע" ומכין את הלקוח לשלם 6,000 שקלים (בתוספת מע"מ) אם כל הבעיה היא במשאבת המים?

אלא שהתמונה התבהרה כעבור מספר ימים, כאשר בני הזוג בן עמי גילו שמפלס נוזל הקירור מוסיף לצנוח גם אחרי החלפת המשאבה ומיכל ההתעבות. לא שם הייתה הבעיה אלא בכשל הסדרתי בייצור המנוע. כעבור כשבועיים הוחזרה הפוקוס אחר כבוד למוסך המרכזי ושם אפילו לא טרחו להתנצל בפני הלקוחות על התקלה המקצועית שלהם.

עד לשלב הזה הסתכמו הנזקים הכלכליים של בני הזוג בן עמי בכ-5,500 שקלים – שכוללים גם את עלות השכרת הרכב החליפי, והסאגה עדיין רחוקה מלהסתיים.

במוסך המרכזי של דלק מוטורס נאמר להם שהמנוע אכן תקול (כאמור – בכניסה הראשונה התעקשו שהוא תקין למרות שבני הזוג אמרו שהם מכירים את הכשל הסדרתי ולמרות האבחנה של המוסך המורשה), שהזמנת חלקים תארך זמן, ושוב הוצעה אותה הצעה מסוכנת של להמשיך לנסוע עם המכונית בתוך כדי הוספת נוזל קירור.

הפוקוס אשפזה במוסך למשך כשבועיים שבמהלכם הוחלף המנוע שלה במנוע חדש ואילו הזוג בן עמי נאלץ לשכור רכב. לא ברור מדוע החלפת מנוע צריכה לארוך כל כך הרבה זמן, אבל בסופו של דבר התחלנו עם תקלה סדרתית ידועה – גם לפורד וגם ליבואנית שלה לישראל – וסיימנו עם בני זוג צעירים שטולטלו במשך מספר חודשים ממוסך למוסך ונאלצו להוציא מכיסם, במצטבר, קרוב ל-10,000 שקלים.
בדיעבד, בדיקה מקצועית של הרכב, לקיחת אחריות ותיקון מהיר שלו היו יכולים למנוע את רוב הסאגה המיותרת הזאת.

אמש קיבלנו את תגובת דלק מוטורס, וכאשר משווים בינה לבין התיעוד שנשלח אלינו צריך לומר בעדינות שהיא כוללת מספר אי דיוקים.

תגובת דלק מוטורס:

"הלקוח פנה למרכז השירות שנמצא בשיפוצים ומסיבה זו הופנה למרכז שירות אחר.
הרכב הגיע למוסך המרכזי של דלק מוטורס בתלונה כי "הרכב מאבד מים". בוצעה סריקת תקלות ממוחשבת אשר לא העלתה ממצאים המעידים על כשל במנוע. מעבר לכך, בוצעה בדיקה בלחץ למערכת קירור במהלכה זוהו נזילות נוזל קירור ממשאבת המים וממיכל העיבוי. במסגרת הטיפול הוגשה ללקוח הצעת מחיר אותה הוא אישר, הרכב תוקן ועבר גם מבחן רישוי שנתי.
לאחר מספר שבועות הלקוח חזר למוסך. בבדיקה ממוחשבת זוהו בעיות "פספוסי ניצוץ" בצילינדר מס' 1 ותקלת התחממות ברכב. יודגש כי תקלות אלו לא עלו בבדיקה הממוחשבת הראשונה. לאור תוצאות הבדיקה הממוחשבת בוצעה בדיקה פיזית של המנוע שהובילה למציאת כשל שדרש את החלפתו.

מלפנים משורת הדין, לאור המקרה המיוחד ולמרות שהרכב סיים את תקופת אחריות היצרן (3 שנים/100,000 ק'מ המוקדם מבניהם) זה מכבר, פנינו ליצרן בבקשה לסיוע בתיקון שנדרש. בתום הליך מיוחד אושרה ללקוח הנחה בגובה 100% מעלות התיקון שנדרש.

יצוין כי התיקון הראשון היה דרוש וכרוך בתשלום בלי קשר לכשל במנוע מאחר ונבע מבלאי סביר לגיל הרכב (למעלה מ 7 שנים) ולנסועה (101,608 ק"מ). יועץ השירות היה בקשר מתמיד עם הלקוחות ועדכן אותם בכל הנוגע לטיפול ברכב. הלקוח לא העלה בפני היועץ או מי מטעמנו את האפשרות של הבאת חלפים בעצמו. נדגיש, כי אנחנו מאפשרים לכלל לקוחותינו לספק בעצמם את החלפים".

נתקלתם בתקלה משמעותית במנוע 'אקובוסט'? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

The post מנועי פורד אקובוסט המתפגרים ו"שיטת מצליח" של דלק מוטורס appeared first on TheCar.

לפני כשבועיים הוגשו לבית המשפט הפדרלי של אוסטרליה תביעות ייצוגיות כנגד יונדאי וקיה בטענה לתקלות סדרתיות במאות אלפי מנועים מסדרות 'תטא' ו'גאמא' אשר שווקו שם משנת 2007 ואילך. אחת הטענות המרכזיות של התובעים היא שלמרות שהתקלות והפגמים היו ידועים למנהלי שתי החברות כבר משנת 2015 הם הוסיפו למכור את כלי הרכב הפגומים למשך מספר שנים נוספות, וכך עלו על כבישי אוסטרליה כמעט חצי מיליון כלי רכב עם מנועים שחלקם פגומים מיסודם.

בתביעות נטען שבגלל כשלי הנדסה ו/או ייצור רבים מן המנועים מתפגרים במפתיע כעבור קילומטאז' לא סביר ביחס למקובל בתעשיית הרכב. כתוצאה מכך, נטען, נמצאים נהגים ונוסעים ברכב במצבי סיכון שנגרמים בגלל אובדן כוח מנוע בתוך כדי נסיעה, וחשש לשריפות של מנועים ומכוניות. תקלות נוספות שעליהן מתלוננים לקוחות כוללות צריכת שמן מופרזת, צריכת דלק גבוהה, אובדן פתאומי של חשמל ופליטת עשן.

אם הדברים מצלצלים לכם מוכרים אתם לא טועים: אותם מנועים עומדים במרכזן של תביעות ייצוגיות שהתנהלו ומתנהלות גם בישראל, והסתכמו בארה"ב ובקנדה בהסכמי פשרה ופיצויים משמעותיים לבעלי הרכב. החידוש החשוב, מעבר לכך שהתביעה הזאת מתנהלת באחד השווקים הגדולים של יונדאי וקיה בעולם, היא שכלול בה מגוון רחב של דגמים מתוצרת שתי החברות שחלקם לא שווקו בצפון אמריקה אבל בהחלט נמכרו בישראל. חידוש חשוב אחר הוא שלתוך תביעה אחת צורפו יחד רבות מן הצרות של יונדאי וקיה בתחומי האמינות (אך לא כולן), וכך כוללת הרשימה מנועי בנזין בנפח 1.6 ליטר, 2.0 ליטר ו-2.4 ליטר (תטא II ארבעה צילינדרים, תטא 2 GDI, גמא 2 GDI או Nu GDI), בעוד שאצלנו יוחדה תובענה נפרדת לכל אחד מהם.

באוסטרליה, כמו בישראל, אנשי יונדאי וקיה העדיפו לשחרר הודעה לקונית לתקשורת ולא להגיב באופן מפורט, בטענה שהם מייצרים מוצרים טובים, דואגים ללקוחות שלהם וינהלו את העניינים המשפטיים בבית המשפט. לכן אפשר בינתיים לצטט רק את עורכי הדין של התובעים שפרסמו הודעה לתקשורת בזו הלשון: "שלל הפגמים במכוניות האלה גרועים מספיק. אבל העובדה שיונדאי וקיה ידעו על הפגמים שהיו במכוניות ולמרות זאת המשיכו למכור אותן איננה מתקבלת על הדעת. אנחנו נחושים למצות את הדין עם יונדאי וקיה ולהבטיח שהצרכנים האוסטרלים יקבלו את הפיצוי שמגיע להם".

אחריות לכל החיים

התביעה הייצוגית באוסטרליה הוגשה בעקבות הסדרי פשרה שהתקבלו בארה"ב ובקנדה, שם הסכימו היצרניות לפצות מיליוני לקוחות ולהאריך את תוקף האחריות לחלק מן המנועים ל-15 שנים או אף לכל אורך חיי הרכב.

בארה"ב נאלצו יונדאי וקיה גם לקרוא לתיקון ליותר מ-7 מיליון כלי רכב (במצטבר) לנוכח דרישות מינהל הבטיחות בדרכים הפדרלי, וזאת – תחזיקו חזק – לא לפני שיותר מ-3,100 כלי רכב של יונדאי וקיה עלו באש משנת 2010 וגרמו לפציעתם של 103 בני אדם ולמותו של אדם אחד (כך לפי נתוני מינהל הבטיחות בדרכים, NHTSA).

מגזין הצרכנות האמריקני החשוב קונסומר ריפורטס פרסם בסוף השנה שעברה הסברים מפורטים וטיפים עבור בעלי דגמים רלבנטיים מתוצרת יונדאי וקיה ולטובת כל מי ששוקל לקנות מכוניות כאלה. אנשי ה'קונסומר' מזכירים – כפי שפרסמנו כאן – שכבר בשנת 2018 פרסם מכון המחקר של איגוד חברות הביטוח האמריקני נתונים שמהם עולה שכמה מדגמי יונדאי וקיה נמצאו בסיכון יותר מכפול להיות מעורבים באירוע שריפה שלא קשורה לתאונה מאשר כלי רכב דומים מתוצרת יצרניות אחרות.

צריך להדגיש שהתקלות הופיעו, כאמור, במספר סדרות שונות של מנועים ושהתגלו תקלות מסוגים שונים (אגב, לא רק במנועים: חלק מן השריפות במכוניות יונדאי וקיה נגרמות בגלל תקלות ברכיבים אלקטרוניים של מערכת הבלמים).

אחת התקלות – כפי שהסבירו נציגי יונדאי וקיה למינהל הבטיחות האמריקני, נגרמת בגלל פגם במיסב שמותקן בחלקו התחתון של הטלטל (המוט שמחבר בין הבוכנה לגל הארכובה). כאשר אחד המיסבים האלה נכשל עשוי הנהג לשמוע צליל דפיקה או רטט מוגזם, או אפילו לחוות עצירה פתאומית של המנוע. בשלב זה, לרוב, נגרם כבר נזק חמור שדורש החלפת מנוע. מוט חיבור שהתנתק עלול במקרים קיצוניים לנקב את בלוק המנוע ולגרום לדליפת שמן שעלולה להצית שריפה.

אנשי יונדאי וקיה ניסו לפתור את הבעיה באמצעות זיהוי שלה על ידי התקנת עדכון לתוכנה שנקראת KSDS ("מערכת זיהוי חיישני נקישות"). העדכון, שהותקן בחלק מן הדגמים, אמור לאפשר לתוכנה לחוש כאשר מיסב כושל ולעצור את המנוע לפני שנגרם לו נזק חמור יותר. כאשר תוכנת KSDS מזהה את תחילת הרעידות הספציפיות שאופייניות לכשל של מיסב היא מפחיתה את כח המנוע כדי שנהג יוכל להספיק לעצור בביטחון בצד הדרך, ובתוך כדי כך מדליקה נורית אזהרה על לוח המחוונים.

בהסדר הפשרה שהתקבל בארצות הברית זכו חלק מבעלי כלי הרכב שבהם הותקנה תוכנת KSDS באחריות לכל חיי המנוע, ומדובר ברוב מנועי ה-2.0 ליטר וה-2.4 ליטר הארבעה צילינדריים מסדרת תטא II. חלק מן הבעלים של דגמים אחרים, עם מנועי תטא II, Nu GDI וגמא GDI, קיבלו פיצוי כספי עבור תיקונים שביצעו, וזאת בנוסף להחזרי הוצאות שקשורות בתיקונים האלה כמו גרירת הרכב והשכרה של מכונית חלופית.
אצל לקוחות אחרים הוחלפו על חשבון היצרניות מנועים פגומים שעדיין נמצאו בטווח האחריות המורחבת של 15 שנים, ושולמו פיצויים ללקוחות שבכלי הרכב שלהם בוצעו מספר רב של תיקונים או כאלה שעלו באש.

האם יש הבדל בין מנוע אמריקני לקוריאני?

שאלת מיליון השקלים היא אם התקלות הסדרתיות בסדרות שונות ונפרדות של מנועים נובעות מכשל הנדסי-תכנוני – ואז לא משנה אם אותו עיצוב יוצר במפעל אמריקני או קוריאני, או שמדובר – כפי שטוענות יונדאי וקיה – בתקלות שתלויות בתהליכי הייצור ובקרת האיכות הספציפיים של מפעל זה או אחר.

אנשי היצרניות הקוריאניות טוענים כמובן שאי אפשר לגזור מן הפשרות שהתקבלו בצפון אמריקה לגבי מנועים ששווקו בישראל, ובמילים פשוטות הם מעדיפים לתת לעורכי הדין הישראלים להזיע בתקווה שהם לא יצליחו להוכיח את הכשל על סמך מקרים שהתרחשו בישראל. לפחות במקרה אחד זה הצליח להם, עם הסכם הפשרה השערורייתי למנועי ה-1.6 ליטר שכמעט לא הועיל לרוב בעלי הרכב שנפגעו או ייפגעו בעתיד.

בינתיים, במערכת TheCar הצטברו כבר מאות פניות של בעלי יונדאי וקיה שטוענים שמנועים במכוניות שלהם התפגרו ושהם נאלצו לשלם עשרות אלפי שקלים כדי לתקן אותם.

בראיה ישראלית יש לתביעה הייצוגית באוסטרליה חשיבות כפולה ורבה. ראשית לכל, אם התובעים יצליחו להוכיח את הטענות שלהם זה יבסס את הטענה שהתקלות הסדרתיות של יונדאי וקיה לא ייחודיות רק לכלי רכב שיוצרו או נמכרו בארה"ב. שנית, כפי שאפשר להתרשם מן הטבלה שמובאת בהמשך, רבים מן הדגמים שבגינם הוגשה התביעה באוסטרליה קרובים הרבה יותר לדגמים שנמכרו בישראל מאשר לאלה שנמכרו בארה"ב. כך או אחרת, צריך לקוות שעצם הגשת התביעה שם תגרום ליונדאי ולקיה לחשב מסלול מחדש ולהחליט מיוזמתם להעניק בישראל את אותם תנאי אחריות שהם מעניקים לנוכח הסדר הפשרה בארה"ב.

עד אז נראה שהקוריאנים נחושים לנהל את ההליכים המשפטיים בתביעות הייצוגיות שהוגשו כנגדם בישראל. לאחרונה, למשל, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה שניה לדחות את מועד הגשת כתב ההגנה בפרשת מנועי ה-2.0 ליטר שמותקנים ביונדאי סונטה ההיברידית מן הדור הקודם, ובקיה אופטימה ההיברידית. גם התביעה לגבי מנועי ה-2.4 ליטר של יונדאי וקיה מתנהלת בעצלתיים.

יש או הייתה לך מכונית מתוצרת יונדאי או קיה עם מנוע שהתפגר?

שלחו לנו פרטים אל editor.thecar@gmail.com

דגמי יונדאי וקיה שנזכרים בתובענה הייצוגית שהוגשה באוסטרליה:

לקריאה נוספת:

תביעה נגד יונדאי וקיה: ישראלים נדרשים לשלם על פגם סדרתי. אמריקנים קיבלו פיצוי ו-15 שנות אחריות

מנועים של יונדאי סונטה וקיה אופטימה ההיברידיות ממשיכים להתפגר

האם יונדאי וקיה הסתירו קריאות לתיקון?

The post מדוע נהרסים כל כך הרבה מנועים של יונדאי וקיה ברחבי העולם? appeared first on TheCar.

בבית המשפט המחוזי מתנהלת בימים אלה תובענה ייצוגית שהוגשה כנגד סוזוקי והיבואנית שלה לישראל בנוגע לתקלה סדרתית במכלול ההגה של מכוניות מדגם באלנו שעלו על כבישי ישראל בשנים 2016-2019. כפי שפרסמנו כאן לפני כשנה, סוזוקי תיקנה על חשבונה תקלה דומה בהודו, אבל לא עשתה כך בישראל, ובכך "הפילה" למעשה על לקוחותיה שנפגעו מכך עלויות שהגיעו עד ל-10,000 שקלים.

מספר נפגעים הסתייעו בעורכי הדין צחי פיסטל, יאמן מסאלחה ועדי הרמן כדי להגיש את הבקשה לתובענה הייצוגית, ובעקבות הכתבה שפרסמנו כאן פנו אלינו עשרות בעלי באלנו שטוענים שהתקלה התגלתה גם במכוניות שלהם. חלק מן הפונים נדרשו, לטענתם, לשלם אלפי שקלים כדי להתקין מכלול הגה חדש או משופץ, ואצל אחרים בוצע גירוז של מוט ההגה בעלות של מאות שקלים, אלא שהתופעה חזרה אצלם על עצמה כעבור זמן לא רב.

חודשים ספורים לאחר הגשת הבקשה בישראל, בדצמבר 2021, פרסמה סוזוקי בעולם 'ביוליטין טכני' מפורט שמתאר את הכשל ואת דרך הטיפול בו, אולם היא לא ביצעה את הנוהל הזה בישראל. חמור מכך: בתגובתם לבית המשפט, ותוך התעלמות מן הביוליטין הזה, דחו סוזוקי ונציגיה מכל וכל את הטענות כנגדם ומעבר לטיעונים משפטיים סטנדרטיים הם טענו שלא מדובר בבעיה בעלת אופי בטיחותי. עוד נטען שהתובעים לא באמת מייצגים קבוצת נפגעים משמעותית מפני שאין כמעט מקרים כאלה בישראל, וכן שכל מי שהייתה לו בעיה כזאת בתקופת האחריות טופל ולא נדרש להוציא כסף מכיסו. בניגוד מוחלט למשמעות ביוליטין השירות טענו אנשי סוזוקי שאפשר לפתור את הבעיה באמצעות גירוז ואין צורך להחליף את מערכת ההגה.

בדיון שנערך בספטמבר האחרון בבית המשפט ניסה השופט רמי אמיר לסייע לצדדים לסיים את הפרשה בפשרה לכאורה הגיונית תחת הכותרת "הסתלקות מתוגמלת". בשפת הדיבור הכוונה היא לפשרה שבה עורכי הדין יקבלו שכר טרחה מכובד אבל קבוצת הנפגעים לא תזכה לפיצוי או מענה ראוי לבעיה. זה מחזיר אותנו אל התוצאות העגומות של פרשה מקוממת אחרת שממנה צפויים רבים מבעלי קיה ספורטאז' לסבול מאד בשנים הבאות.

בקצרה, הצעת בית המשפט היא לקבל את הצעת אנשי סוזוקי לפיה מערך השירות בישראל יבצע על חשבון היצרנית "טיפול גירוז בבעיה של "הגה דביק/ מרעיש" במכוניות סוזוקי בלנו מהשנים 2016 עד 2020, וזאת רק במשך שנה אחת מיום מתן פסק הדין. לקוחות סוזוקי אמורים לדעת על המהלך הזה באמצעות פרסום שיבוצע באתר האינטרנט של סוזוקי – אתר שככל הנראה רובם לא גולשים בו להנאתם בשעות הפנאי, "וכן בדרך של פרסום שהנתבעת תציע". בנוסף, פרסום יבוצע גם בפנקס התובענות הייצוגיות – עוד מקום שבו רוב לקוחות סוזוקי לא נראו משוטטים לאחרונה.

עם זאת, ההצעה "לא יוצרת מעשה בית דין ולא חוסמת את חברי הקבוצה המקורית", כלומר שאפשר יהיה להגיש בקשה לתובענה דומה בעתיד (אם כי לא בטוח שהירא תתקבל לנוכח הפשרה המוצעת).

נוסח הפשרה מזכיר טענה שהעלנו כאן בשעתו, לפיה הבקשה המקורית לא לוותה בחוות דעת מקצועית וזה מחליש במידה מסוימת את סיכוי ההצלחה שלה. בעיקר על רקע זה כאן המקום להצדיע לעורכי הדין שהגישו את התובענה על כך שהם לא מיהרו לקבל את הצעת בית המשפט.

כפי שכתבנו כאן מספר פעמים, תובענות ייצוגיות בישראל הן "רע הכרחי" במובן זה שלרגולטור – בעיקר משרד התחבורה – לא אכפת מאזרחי ישראל ומבעלי הרכב והוא לא פועל כדי להגן עליהם מפני האינטרסים הכלכליים של יצרניות הרכב. זה מעודד רבות מן היצרניות לזלזל בבטיחותם ובממונם של לקוחות ישראלים, ולדוגמא – במקרה הספציפי הזה סוזוקי לא לקחה על עצמה אפילו את אותה מידת אחריות שהיא העניקה בהודו.
מצד שני, עורכי דין לא פועלים לשם שמים ובמקרים לא מעטים ישנם מי שממהרים להגיש תובענות לא מבוססות רק כדי להיות הראשונים שעושים זאת (אי אפשר להגיש יותר מתביעה אחת באותו נושא), ואחרים מסתפקים בפשרות אשר משרתות אותם אבל לא את הנפגעים. טוב, לכן, שזה לא המקרה כאן.

גריז בעיניים

מוקדם יותר החודש הגישו עורכי הדין לבית המשפט תשובה מנומקת ומגובה בחוות דעת מקצועית של מהנדס הרכב יניב מוסלי, אשר מסבירה מדוע הפתרון שהוצע על-ידי סוזוקי "לא מחזיק מים", ויתרה מכך: קבלת הצעת הפשרה, לדבריהם "עלולה לפגוע בחברי הקבוצה ובמשתמשי הדרך". עורכי הדין ביצעו מהלך פרוצדורלי חריג וצרפו לתגובתם את חוות הדעת שבה טוען מוסלי שמדובר בתקלה סדרתית מסכנת חיים.

עורכי הדין טוענים שהצעת סוזוקי לגירוז מוט ההגה היא "פתרון כחול לבן" (שלא לומר "ישראבלוף") והוא שונה ומשמעותית פחות טוב מפתרון שסוזוקי מיישמת מחוץ לישראל. עורכי הדין גם מאשימים את נציג סוזוקי, מר קימוטו ממחלקת מחקר ובקרת איכות, בכך שהוא לא גילה בתצהירו לבית המשפט את כל האמת אודות אופן הטיפול בבעיה "בהתעלם ממסמכים טכניים ומקצועיים שהיום אנו יודעים שהיו בידיו או בשליטתו".

לטענת עורכי הדין קיימים שני פתרונות אפשריים לטיפול בפגם: הראשון הוא החלפת מוט ההגה, שמוגדר כ"פתרון היקר", והשני, גירוז, הוא "הטיפול הזול". היות ששניים מכלי הרכב של התובעים הייצוגיים עברו את "הטיפול הזול" הם נשלחו לבדיקה אל המהנדס יניב מוסלי, והוא מעיד על כך שטיפול מן הסוג שהוצע בפשרה לא פותר את הבעיה ואף עומד בסתירה מוחלטת למסמכים הטכניים של סוזוקי עצמה. חמור מכך: מוסלי טוען שטיפול כזה (או עצם המשך נהיגה עם התקלה) חושף את יושבי הרכב ואת משתמשי הדרך לסכנה בטיחותית ואף לתאונת דרכים קטלנית.

מוסלי מצא שההנחיות הטכניות שסוזוקי שלחה למערך המוסכים שלה מוכיחות שהפתרון המעשי היחיד לתקלה הסדרתית הוא החלפת מוט ההגה או חלקים מתוכו, ולכן – לטענת עורכי הדין – התצהיר של איש סוזוקי לגבי הטיפול הזול הוא שקר גס. "תיקון" באמצעות גירוז לא פותר את הבעיה אלא רק מעלים את הרעשים שהיא יוצרת.

סכנת חיים ברורה ומיידית

"המאפיין הבולט של הכשל במערכת ההגה של בלנו", כותב המהנדס יניב מוסלי בחוות הדעת שלו, "הוא התנהגות לא רציפה ולא צפויה כפי שמתבטאת במהלך הנסיעה. לעיתים ההגה ננעל במהלך סיבובו בעת עמידה במקום… ובעת החזרת ההגה … ההגה נתקע ומתנגד להחזרה עד שלפתע משתחרר בפתאומיות… בנסיעה ברכב בעל מערכת היגוי תקינה הטיית גלגל ההגה לאחד הצדדים ושחרורו תגרום לחזרתו של ההגה והרכב למרכז ללא התערבות הנהג. במקרה של רכבי בלנו… הנהג צריך להחזיר את ההגה בעצמו מאחר והוא נשאר באותה הזווית של הטייתו ולא חוזר חזרה למרכז…. בשל כשל זה, נהג לא עירני או נהג שאינו מורגל בנהיגה בבלנו… או נוהג במקביל ברכב נוסף שהתנהגותו תקינה ומקובלת, יכול להיות מעורב בתאונת דרכים".

מוסלי קובע שמקור התקלה הוא חלקי משנה של מכלול ההגה ושאין קשר לגיל הרכב או למספר הקילומטרים שהוא נסע, ושנהג לא "חד" או נהג חדש או לא מקצועי לא יוכל להבחין כי ההגה אינו חוזר למקום ונתקע ועלול להיות מעורב בתאונת דרכים שעלולה לגרום לפגיעה בחיי אדם.

בנוסף, לדעתו התופעה הזאת עלולה לפגוע בשאר מערכות המתלה, כדוגמת הקפיצים/בולמי הזעזועים/ מערכת הבלימה/צמיגים. "הליך הגירוז", הוא קובע, "הינו ניסיון חלקי וזמני לפתרון שרק מטשטש את הבעיה שנותרת תחת פני השטח ועלול להוביל לסכנה גדולה לבעלי הרכב ושאר המשתמשים בדרך… שיטת "הטיפול" של מוסכי היבואן בצורת גירוז או שימון הרכיב בעת שיצרן הרכב מנחה על החלפת הרכיב הפגום מעמידה בסכנת חיים של ממש את המשתמשים ברכב ושאר המשתמשים בדרך.

מוסלי אף מתאר ומסביר את משמעות ביוליטין השירות שסוזוקי פרסמה בדצמבר שעבר, ומדגיש שכלולה בו הארכת אחריות לשלוש שנים מעבר לאחריות היצרן הרגילה, ואין בו אף אזכור לאפשרות לתקן את הכשל באמצעות גירוז או שימון.

מוסלי מסכם את חוות דעתו במילים הנוקבות האלה: "לאחר שבדקתי וחקרתי את הנושא לעומק… ולאור ניסיוני הרב בענף הרכב ומתוקף היותי מהנדס רכב, הנני קובע חד משמעית כי התקלה במערכת ההיגוי ברכבים נגרמה מפגם בייצור… הגורם לתקלה במערכת ההיגוי… (התקלה) נובעת ככל הנראה משיטת ייצור לקויה והיעדר אבטחת איכות נאותה (והיא) יכולה להוביל… למעורבות כלי הרכב בתאונת דרכים ועלולה לעלות בחיי אדם".

לאן פונים מכאן?

תגובת עורכי הדין הוגשה מוקדם יותר החודש ואפשר לצפות שבאי כוחה של סוזוקי יעלו טענות משפטיות בניסיון לדחות אותה או את אופן הגשת חוות הדעת. מכאן ייתכנו מספר אפשרויות. בית המשפט עשוי לקבל או לדחות את התגובה ואת חוות הדעת, סוזוקי ונציגיה עשויים להחליט לעשות את הדבר הנכון ובלי קשר להתנהלות המשפטית להחיל בישראל את אותם הליכים שהם מבצעים במדינות אחרות, והם יכולים להחליט להגיע לפשרה או להמשיך בהליך עד להכרעת בית המשפט.

על סמך עשרות התלונות שהתקבלו במערכת TheCar, וסקר שערכנו בין המתלוננים, נראה שמדובר בתופעה אמיתית ושכיחה יחסית, ובאופן אינטואיטיבי (מעבר למילים הנוקבות של המהנדס מוסלי) התחושה היא שהיא עלולה לגרום לתאונות קשות ולסכן חיים.

במדינה מתוקנת אמור היה משרד התחבורה להיכנס לעובי הקורה ולחקור את הבעיה – בין אם באופן ישיר ובין עם על-ידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, וכל עוד שהבעיה לא נבדקת על-ידי משרד התחבורה צריך לומר שאנשיו מזלזלים בחיי אדם. למרבה הצער, במדינה לא מתוקנת ייתכן שהדרך היחידה לגרום לפקידי משרד התחבורה לפעול היא לחסום להם את הדרך הביתה עם שיירה של עשרות מכוניות סוזוקי.

אנחנו, מצידנו, נמשיך לעקוב ולעדכן. אם אתם בעלי באלנו משנות הייצור 2015-2021 וגם אצלכם קיימת בעיה דומה – כתבו אלינו אל editor.thecar@gmail.com

The post כך ניסתה סוזוקי לגרז את בית המשפט appeared first on TheCar.

חברת דוד לובינסקי, יבואנית פיג'ו-סיטרואן לישראל, הודיעה למערכת TheCar על כך שיצרנית הרכב הצרפתית לקחה אחריות על כשל סדרתי במערכת האוריאה של מנועי דיזל, אשר עד כה גרם למאות לקוחות נזק כספי אשר הסתכם אצל חלקם באלפי שקלים. החברה הודיעה לנו שהיא מזמינה "כל לקוח שיש לו בעיה עם מכל האוריאה לפנות אלינו ונדאג לטפל בו בהתאם ונדאג להעניק לו פתרון הולם באחריות, כל עוד המכל לא נפגע בתאונה".

יש רק בעיה אחת: אנשי לובינסקי עדיין לא טרחו לפנות באופן אקטיבי אל כלל נפגעי הפרשה הזאת, או לפרסם הודעה רשמית עם פירוט מסודר של תנאי התיקון או הפיצוי ללקוחותיהם. לכן אפשר לומר שנכון לעכשיו מדובר בתיקון "מתחת לרדאר", וזאת – כאמור – על אף שמאות לקוחות נאלצו לשלם מכיסם כדי לתקן פגם סדרתי שהיצרן הכיר באחריותו לגביו.

נזכיר שלפני כמעט שנה, בנובמבר 2021, פרסמנו כאן ידיעה אודות שתי תביעות ייצוגיות שהוגשו במקביל בישראל כנגד פיז'ו וסיטרואן והיבואנית שלהם לישראל, חברת דוד לובינסקי. שתי התביעות, אשר אוחדו לאחר מכן לאחת, עוסקות בכשל סדרתי במערכת האוריאה שנועדה לצמצם פליטות מזהמים ממנועי דיזל.

בעקבות הפרסומים הגיעו למערכת TheCar מאות תלונות של לקוחות בנושא זה. חלקם צרפו חשבוניות תשלום על סך אלפי שקלים שהוצאו מכיסיהם לתיקון תקלה סדרתית אשר ככל הנראה נובעת מכשל תכנוני של מהנדסי החברה. התגובות שקיבלנו, וסקר שביצענו, מציירים תמונה עגומה של התייחסות היצרנית ללקוחות, לכל הפחות עד למועד שבו הוגשה התובענה הייצוגית.

הטענה היא שהכשל נובע מתכנון לקוי של מיכל אחסון האוריאה באופן שהמערכת האלקטרונית ששולטת בהזרמת החומר טבולה, למעשה, בתוך מיכל של חומר מעכל. בין אם זאת הסיבה לבעיה ובין אם לא – התוצאה היא שמאות לקוחות נפגעו ממנה, וכדי שלא להשבית את כלי הרכב שלהם נאלצו חלקם לשלם אלפי שקלים (ולפעמים סכומים חמש ספרתיים) כדי להחליף מיכלים.

אחת הבעית הקשות היא שגם החלפת מיכל אוריאה לא תמיד פתרה את הבעיה: יש מי שטוענים שנאלצו לטפל בתקלה הזאת ואף להחליף מיכל יותר מפעם אחת. בעיה חמורה אחרת – עליה אנחנו למדים מתגובות שקיבלנו – היא חוסר אחידות בהתייחסות של היצרנית והיבואנית ללקוחות שנתקלו בבעיה. בחלק מן המקרים היצרנית והיבואנית לקחו אחריות מלאה, במקרים אחרים נדרשו הלקוחות לשלם כמה מאות שקלים תמורת העבודה בלבד (לכאורה) ובמקרים אחרים – כך טענו בפנינו לקוחות – היבואנית סרבה להכיר באחריות לכשל והם נתבעו לשלם את כל עלות התיקון מכיסם.

לקוחות שונים שבחרו שלא לשלם סכומים גדולים ליבואנית פנו אל אפיקים אחרים – במקרה הטוב אל מוסכים מורשים שאינם מוסכי רשת ובמקרה הרע אל "מומחי אלקטרוניקה לעת מצוא" אשר ביטלו אצלם את מערכת ההתרעה ברכב. כך הם אמנם אפשרו למכונית להמשיך לנסוע בתוך כדי עקיפת מערכת ההתרעה, אבל הם פולטים לאוויר כמות גדולה של מזהמים.

לא מיותר להדגיש שבמבחן התוצאה אף אדם או גורם במשרד התחבורה הישראלי לא חושב שתפקידו של המשרד הזה לייצג את הלקוחות, בעלי הרכב, ולדאוג להם במקרים מסוג זה. למרבה האבסורד – אם ייוודע לפקידי משרד התחבורה שלקוח כלשהו ביטל באופן אקטיבי מערכת ברכב – אותו לקוח חשוף לתביעה מצד משרד התחבורה.

תיקונים באפילה

בעקבות פניה שלנו אל חברת דוד לובינסקי קיבלנו את התגובה הבאה: "בהתאם להנחיות היצרן, כל לקוח שפנה או יפנה אלינו בעניין זה מטופל ויטופל בהתאם. אנחנו מזמינים כל לקוח שיש לו בעיה עם מכל האוריאה לפנות אלינו ונדאג לטפל בו בהתאם ונדאג להעניק לו פתרון הולם באחריות, כל עוד המכל לא נפגע בתאונה. חשוב לציין שאיננו יכולים לקחת אחריות על כלי רכב שבעליהם ביצעו בהם תיקונים והחלפות מכלי אוריאה שלא במרכזי השירות של החברה ושילמו על כך מכיסם. הרחבת האחריות מתייחסת לתקלות במכל האוריאה שמקורן לא בנזק תאונתי, גם לכלי רכב שטופלו מחוץ למוסכי הרשת בהתאם להנחיות היצרן וניתנת למימוש רק במוסכי הרשת. הרחבה האחריות הינה לתקופה של עד 60 חודשים מיום העליה לכביש ללא הגבלת ק״מ. מעבר ל-60 חודשים הרחבת האחריות מוגבלת לפי קריטריונים ספציפיים של היצרן שבוחנת כל מקרה לגופו".

כאמור, אנשי לובינסקי לא פרסמו הודעה רשמית בנושא זה ולא הודיעו למשרד התחבורה על קיומו של כשל סדרתי. אפשר להתווכח אם יבואנית רכב חייבת לדווח למשרד התחבורה על כשל סדרתי לא בטיחותי (כפי שפרסמנו כאן לא אחת – זה תחום שבו משרד התחבורה מעדיף את האינטרס של יצרניות ויבואניות הרכב על פני זה של אזרחי המדינה), אבל קשה להבין כיצד מסתדרים הדברים עם נוסח סעיף 16 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים ("יבוא רכב ומתן שירותים לרכב"). שם, תחת הכותרת "גילוי פגמים ותיקונם צו תש"ע-2010" נכתב באופן ברור: "גילה יצרן רכב מיובא פגמים בייצורו של דגם רכב ונתן להם פרסום בכל דרך שהיא, יזמין היבואן את כל כלי הרכב מן הדגם שייבא ושנתגלו בו הפגמים למוסכי השרות שלו לשם ביצוע תיקונים, החלפה או מתן טיפול כפי שקבע יצרן הרכב המיובא". בהמשך נכתב: "גילה יצרן רכב תקלת בטיחות סדרתית, יודיע עליה היבואן לרשות ולבעל הרכב וכן יפרסם הודעה על כך, במתכונת שתקבע הרשות, בשני עיתונים יומיים, בתוך שבעה ימים מיום שנודע לו על קיומה של התקלה, מהיצרן או מסוכן מורשה של היצרן לפי העניין".

ככל הידוע לנו – יצרן הרכב לקח אחריות לתקלה ואף העביר ליבואנית "ביוליטין שירות" אשר מנחה אותה כיצד לבדוק את התקלה וכיצד לטפל בלקוחות. מכאן נובע שחובתה החוקית היא לבצע את האמור בצו הפיקוח וליידע את משרד התחבורה ואת בעלי הרכב.

מימוש הרחבת אחריות

כאמור, פרשת הכשל הסדרתי במערכת האוריאה של פיג'ו וסיטרואן החלה להתגלגל בתובענות ייצוגיות שהוגשו בישראל, אלה אוחדו להליך משפטי אחד והוא עדיין מתנהל כסדרו. בעתיד יכריע בית המשפט בעניין זה או שהצדדים יגבשו ביניהם פשרה שתהיה מקובלת על בית המשפט. אלא שהליכים משפטיים בישראל עלולים לארוך שנים, ומאות נפגעי הפרשה רוצים לדעת מה הם אמורים לעשות "מחר בבוקר".

הפירוש הפשוט של הנוסח שנמסר לנו הוא שפיג'ו-סיטרואן הרחיבה את אחריות היצרנית למערכת האוריאה לחמש שנים, כלומר לכל המכוניות שעלו על הכביש בישראל החל מסביבות אוגוסט 2017 אבל שקיימת גמישות בנושא זה, ואפשר להניח שהיא תלויה באופי השימוש ברכב ובסדירות שבה הוא טופל.

החלק הפשוט, לכאורה, נוגע לכל מי שטיפל במוסכי הרשת של החברה, הרכב שלו לא היה מעורב בתאונה והוא לא ביצע תיקונים או מעקפים במוסכים שאינם מורשי יבואן. בעל רכב כזה – בין אם עדיין סובל מן התקלה ובין אם נדרש בעבר לשלם סכום כלשהו כדי לתקן אותה – צריך להגיע לכל אחד ממוסכי הרשת של היבואנית (או לפנות אל מוקד השירות שלה) ולבקש לקבל טיפול על חשבון היצרנית ו/או החזר של כל סכום שהוא נאלץ לשלם בעבר.
החלק המסובך יותר נוגע למי שהרכב שלו עלה על כבישי הארץ לפני יותר מחמש שנים, מי שביטל את מערכת ההתרעה באופן לא חוקי, או מי שתיקן את הרכב שלו במוסך שאינו מוסך יבואן. עם זאת, מעצם העובדה שהיצרנית לקחה אחריות על התקלה הסדרתית אפשר להניח שבסופו של דבר יימצאו פתרונות גם לבעלי הרכב האלה.

בעקבות הדברים שנמסרו לנו מן היבואנית פנינו אל מדגם מייצג מקרב מי שפנו אלינו בנושא התקלה והמלצנו להם לפנות אל מוסכי השירות של היבואנית או אל מוקד השירות שלה ולבדוק האם וכיצד מתבטאת לקיחת האחריות בכל מקרה לגופו. נכון לעכשיו כל מי שחזר אלינו לאחר בדיקה כזאת דיווח שבמוסכים ובמוקד הלקוחות לא קיבלו הנחיות כלשהן ולא מכירים את הנושא. רק לקוח אחד, עד כה, חזר אלינו עם תגובה לפיה נקבע לו תור לטיפול ברכב ובמהלכה הוא מתכוון להעלות את נושא ההחזר עבור הוצאות שהיו לו בעבר.

אנחנו, כמובן, מקווים שאנשי דוד לובינסקי יבצעו את מה שהונחו לבצע ויטפלו בכל מי שנפגע מן הכשל הסדרתי, ובכלל זה ישיבו כספים למי שנאלץ לשלם כדי לתקן תקלה שהיצרנית לקחה עליה אחריות. בכל מקרה אנחנו נוסיף לעקוב אחר ההתפתחויות ואנחנו מזמינים את כל מי שייתקל בבעיה – או את מי שיכול לשתף בחוויית שירות טובה – לכתוב לנו על כך לדוא"ל: editor.thecar@gmail.com.

תגובת חברת דוד לובינסקי: "לובינסקי פועלת עפ"י הנחיות היצרן וחוקי מדינת ישראל, לרבות תקנות משרד התחבורה, ודוחה מכל וכל את הטענות המועלות בכתבה. תשובתה של לוביסנקי לבקשה תוגש לבית המשפט בהתאם לדין".

The post פיג'ו-סיטרואן לקחה אחריות על כשל האוריאה אבל שכחה לספר על זה ללקוחות appeared first on TheCar.

קריאות בטיחותיות לתיקון כלי רכב – שבמסגרתן פותרות היצרניות כשלים בתכנון או בייצור – הן חלק בלתי נמנע והכרחי בחיי תעשיית הרכב.

מכוניות היא אחד המוצרים המורכבים ביותר מבחינה טכנולוגית ולא קיימת אפשרות שלעולם לא יהיו בה תקלות וכשלים. אלא שבשונה ממוצרים רבים אחרים שנקראים מידי פעם לתיקון – כשל או תקלה בכלי רכב עלולים לסכן את כל מי שנמצא בסביבה, ולא רק את המשתמש.
עבור יצרניות הרכב מדובר בצרה צרורה מבחינות רבות ושונות, בראש ובראשונה מכיוון שמדובר בתהליך יקר מאד שכרוכים בו איתור כל כלי הרכב שבהם קיים הכשל ועדיין מתגלגלים בעולם, שכנוע בעלי הרכב להגיע לנקודת שירות, אספקת חלקים או אמצעים לתיקון, תשלום למי שמבצע את התיקון ואת הלוגיסטיקה שכרוכה בו, ובמקרים רבים גם תשלום פיצויים במקרה שיש מי שנפגעו מן הכשל.

בנוסף יש גם נזק תדמיתי, ובאופן פרדוכסלי דווקא יצרניות שמקפידות לבצע קריאות לתיקון ברגע שבו מתגלות תקלות נפגעות יותר מיצרניות ש"מחפפות". אלה עלולות להיפגע רק כאשר העסק מסתבך ומישהו מגלה שהן ידעו על כשלים והסתירו אותם. הדוגמא הקיצונית ביותר למקרה כזה התרחשה במיצובישי לפני כ-20 שנים ושתי פשיטות רגל: עובדים בחברה היפנית נהגו להסתיר תלונות שהתקבלו אצלם כדי לחסוך לחברה את הנזק והמבוכה. הפרשה נחשפה בעקבות מספר תאונות קטלניות, והחברה נענשה על-ידי משרד התחבורה היפני. שני עובדים של מיצובישי קיבלו על עצמם את האחריות האולטימטיבית, וכמיטב המסורת היפנית הם ביצעו 'סאפוקו' והתאבדו. במקרים אחרים, למשל בפרשת "סוויצ'גייט" של ג'נרל מוטורס, נשאו מנהלים באחריות פלילית ונשלחו למאסר.

לקריאה נוספת: 

3,350 תביעות נגד ג'נרל מוטורס בפרשת "סוויצ'גייט"

סוויצ'גייט: GM תשלם קנס בסך 35 מיליון דולר

מי שלא ידעו לקבל אחריות הם העובדים והמנהלים של יצרנית ציוד הבטיחות היפנית 'טקאטה', שההתעקשות שלהם להשתמש בחומר נפץ בעייתי במנגנון ניפוח כריות-האוויר גרמה בסופו של דבר לקריאה לתיקון הגדולה והיקרה ביותר בתולדות תעשיית הרכב. פרשה זאת, שמלווה אותנו בשנים האחרונות ועדיין רחוקה מלהסתיים, מדגישה גם את אחת הבעיות האמיתיות של יצרניות הרכב: לא הן אלה שמייצרות את רוב הרכיבים שמורכבים על-ידן במכוניות, אלא ספקיות שמהן הן קונות חלקים, ולרוב אין להן שליטה על תהליכי הייצור ובקרת האיכות מחוץ למפעלים שלהן.

"מאזן האימה" מעל לראשי יצרניות הרכב ברור: קריאות לתיקון הן רע הכרחי, לביצוע שלהן יש מחירים, וההחלטה אודות ביצוע קריאה לתיקון או דחייה שלה כרוכה בניהול סיכונים – מה גובה הסיכון להיתפש ולשלם מחיר – לפעמים אפילו פלילי – לעומת האפשרות לפעול "מתחת לרדאר" או לקוות שהתקלה לא תתגלה כלל. מאזן הסיכונים תלוי בעיקר בגופים שאמורים לפקח על תעשיית הרכב, למשל מינהל הבטיחות בדרכים הפדרלי האמריקני (NHTSA).

מסתתרים בתוך העדר

מחקר שפרסם לאחרונה בית הספר למנהל עסקים על שם קלי באוניברסיטת אינדיאנה חשף את העובדה שיצרניות רכב "משחקות" עם מועדי הפרסום של קריאות לתיקון ומתזמנות אותם לא בהתאם לחומרת הכשל והסכנה שכרוכה בו, אלא כדי לצמצם את הנזק התדמיתי לחברה. החוקרים מדגישים שהם לא יכולים לקבוע אם הדברים נעשים במודע או באופן לא מודע – אבל המובהקות הסטטיסטית מדברת בעד עצמה ולא יכולה להיות מוסברת על-ידי מקריות.

לצורך המחקר נבחנו 3,117 קריאות לתיקון שבוצעו ב-48 השנים שבין השנים 1966 ל-2013, והנתונים שנחשפו מוכיחים ש-73% מן הקריאות האלה בוצעו ב"אשכולות" – כלומר רוכזו לתוך פרקי זמן של כחודש בודד (34 ימים בממוצע), ושבכל "אשכול" כזה הוכרזו בממוצע 7.6 קריאות לתיקון.

את הנתונים האובייקטיביים האלה מסבירים החוקרים באמצעות תיאוריה שנקראת "תיאוריית הייחוס", והתזה של עורכי המחקר היא שככל שהקריאה לתיקון ייחודית יותר ביחס לאחרות (או קטלנית יותר, או כזאת שזוכה ליותר תשומת לב תקשורתית) כך גדולה ההשפעה שלה על ביצועי המניות של יצרנית הרכב. בהקשר הזה, יצרנית שמובילה "אשכול" של קריאות לתיקון מקבלת יותר חשיפה תקשורתית, ומכיוון שהמדיות לא יכולות לשמר תחושה "חדשותית" כלפי חדשות דומות בתקופה קצרה – שאר הקריאות לתיקון "נבלעות" ולא זוכות לחשיפה.

החוקרים התמקדו בקריאות לתיקון של שש יצרניות רכב שהמניות שלהן נסחרות בבורסה בארצות הברית: ג'נרל מוטורס, פורד, פיאט-קרייזלר, טויוטה, ניסאן והונדה, והם מעריכים שהכוח המניע הגדול ביותר, זה שקובע את תזמון הקריאות לתיקון – הוא לאו דווקא נזק תדמיתי במובן הרחב והאמורפי שלו, אלא באופן מאד ספציפי ההשפעה השלילית של פרסום קריאה לתיקון על ערך המניות של החברות.
התוצאה: יצרניות הרכב שנחקרו במחקר זה נהגו להמתין עד שהמתחרות שלהן יודיעו על קריאות אחרות לתיקון לפני שהכריזו על אלה שלהן, והמטרה – לטענת עורכי המחקר, הייתה "להסתתר בתוך עדר קריאות לתיקון ולא לבלוט".

אגב, יצרנית הרכב היחידה שבלטה לטובה במחקר, והינה יוצאת דופן מבחינה זאת, היא טויוטה, אשר מפרסמת יחסית הרבה קריאות לתיקון – ובסמוך ככל האפשר למועד שבו היא מגלה תקלה. אפשר בהחלט לייחס את ההתנהלות הזאת לנזק האדיר שספגה טויוטה לפני כעשור בפרשת "התאוצה הבלתי נשלטת" של דגמי לקסוס וטויוטה. מבין שש יצרניות הרכב שנסקרו במחקר פחות מ-9% מן הקריאות לתיקון שלהן "פתחו אשכול", בעוד שהקריאות לתיקון של טויוטה היו הרבה יותר אקראיות, ו- 31% מהם "פתחו אשכול". מילר סבור שטויוטה, בעצם, "ספגה את האש" במקרים רבים, והקריאות לתיקון שלה שימשו כטריגר עבור יצרניות רכב אחרות – וזאת דווקא על רקע המוניטין החיובי של טויוטה כמובילה ברמת האמינות.

העובדה המטרידה היא שהפרקטיקה הזאת עובדת טוב עבור יצרניות הרכב. "כניסה לעדר" הצליחה להסיט את האש מכל מי שהסתתרה מאחורי יצרנית רכב שהובילה אותו: בממוצע, יצרניות ש"פתחו אשכול", וספגו את האש, חטפו מכה קשה יותר ב-67% לשווי המניות שלהן ביחס ליצרניות שהודיעו אחריה על קריאות לתיקון.

ג'ייסון מילר, מחבר המחקר ופרופסור חבר לניהול שרשרת האספקה במישיגן, מצוטט בהודעת האוניברסיטה: "אני חושב שמחקר זה העלה את המודעות למשהו שקודם לכן לא היה מוכר הן באקדמיה והן בתעשייה… הציבור הרחב לא מבין שלעתים קרובות לא ברור האם יצרניות הרכב היו חייבות להודיע על קריאה לתיקון או לא… למרבה הצער, אנחנו לא יכולים לבחון את מה שמתרחש בראשיהם של מקבלי ההחלטות. יש לנו רק את נתוני הארכיון. אבל המנגנון הזה נראה הגיוני… הייחודיות נובעת מהראשוניות באשכול, או מהקריאה לתיקון ה"חזקה" ביותר. הקריאות הבאות לתיקון נראות פחות ייחודיות ויכולות "להשתלב בעדר"… שוק המניות "מעניש" קריאות לתיקון יותר בגלל העיתוי שלהן מאשר בגלל החומרה שלהן".

למחקר הזה יש גם שורה תחתונה, וגם מסקנה מאד מעשית שיכולה לשנות את המציאות בקלות ובמהירות. עורכי המחקר ממליצים למינהל הבטיחות בדרכים הפדרלי האמריקני (NHTSA) לחייב את כל יצרניות הרכב לפרסם, בכל קריאה לתיקון, את התאריך שבו נודע להן לראשונה על התקלה. פרקטיקה כזאת מקובלת בתעשיית התרופות שמפוקחת על-ידי מינהל התרופות והסמים האמריקני (FDA), ואין כל סיבה שלא ליישם אותה גם בתחום הקריאות הבטיחותיות בתחום הרכב.

יש גם זווית ישראלית

המחקר של אוניברסיטת אינדיאנה חשוב ופוקח עיניים בכך שהוא מוכיח באופן פשוט וברור שהחששות שלנו לגבי שיקולים זרים בקרב יצרניות רכב בנושא הקריאות לתיקון מוצדקים ונכונים. יצרניות רכב – בין אם באופן מודע או לא – מבצעות "ניהול סיכונים" אשר מניח על כף אחת של המאזניים את סך הנזקים שייגרמו להן אם יפרסמו קריאה לתיקון, ועל הכף האחרת את הסיכון שהן לוקחות אם לא יבצעו את התיקון או אם יידחו אותו.

מאליו ברור שחישוב הסיכונים – בכל העולם וגם בישראל – מבוסס יותר מכל על "הסיכוי להיתפס" ועל "הסיכון להיענש", כמו גם על חומרת העונש, והסיכון הגדול ביותר כיום מתקיים בארצות הברית שבה יש גם מערכת ממשלתית יעילה למדי לאכיפה, וגם מערכת משפטית-אזרחית שמשיתה על גופים רשלניים עונשים כספיים בהיקפים אדירים.

לקריאה נוספת: 5 קריאות לתיקון מוזרות במיוחד

בקצה האחר של הסקאלה נמצאת המערכת הממשלתית הישראלית, במשרד התחבורה, שלא מבצעת אף פעולה אקטיבית לאיתור כשלים סדרתיים ומעולם לא הענישה יצרנית רכב שלא ביצעה תיקון במועדו, או בכלל. במילים אחרות – יצרניות הרכב לא חוששות להיתפס על-ידי ממשלת ישראל, וגם אם יתגלה שפעלו באופן רשלני אין מבחינתן סיכון להיענש.

סביר מאד להניח שאם חוקרים ישראלים יבחנו את הקריאות לתיקון שביצעו יצרניות רכב בישראל ב-50 השנים האחרונות הם יגלו שני ממצאים עיקריים: ראשית לכל – ישנם במשרד התחבורה הישראלי עובדים רשלנים שנושאים באחריות לפגיעות באזרחי ישראל, ושנית: חלק מיצרניות הרכב לא מבצעות בישראל תיקונים סדרתיים שהן מבצעות בשווקים שבהם יש להן סיכוי גדול יותר להיתפס ולהיענש.

התקווה היחידה של אזרחי ישראל היא מצד הענישה האזרחית: מעט התביעות הייצוגיות שעברו את המסננת של בתי המשפט והוכרו ככאלה הסבו ליצרניות הרכב נזקים כבדים, ואלה יכולים להמריץ אותן לבצע תיקונים סדרתיים גם אצלנו.

The post מחקר מוכיח: יצרניות רכב מעכבות קריאות לתיקון כדי לצמצם פגיעה תדמיתית appeared first on TheCar.

בחודש מרץ השנה הוגשה בישראל תביעה ייצוגית כנגד רנו, ניסאן, דאצ'יה וחברת קרסו מוטורס – היבואנית שלהן לישראל, בנוגע לכשל סדרתי במנועי טורבו-בנזין בנפח 1.2 ליטר.

מנועים אלה מיוצרים במפעל של רנו עבור עצמם וגם עבור ניסאן ודאצ'יה. עצם הידיעה אודות תקלות במנועים אלה ידועה לאנשי היצרניות לכל הפחות מאז שנת 2015, כך מעידים מסמכים פנימיים שלהן, וכנראה שאף קודם לכן, ובנוסף גם פורסמו בחמש השנים האחרונות במספר כלי תקשורת מרכזיים בצרפת, בריטניה ורומניה. הכשל, אשר נובע ככל הנראה ממספר טעויות תכנון של מהנדסי רנו, גורם לצריכת שמן גבוהה מאד ולא סבירה, ולהרס של מנועים אשר לא מכוסה במלואו, או בכלל, על-ידי היצרניות.

בעקבות פרסום כתבה בנושא זה קיבלנו מאות פניות של בעלי רכב ישראלים שנפגעו מן התקלה, ושל כאלה שמעוניינים להצטרף לתביעה הייצוגית שהוגשה. מתוך אלה "זיקקנו" קצת יותר ממאה פניות כואבות במיוחד של מי שלטענתם נפגעו מן הכשל הסדרתי ולא זכו לפיצוי מלא בגין הנזק שלהם. חלק מן הלקוחות נאלצו לשלם כמה אלפי שקלים כדי שיוכלו להמשיך ולהשתמש במכוניות שלהם – בין 3,000 ל-6,000, אבל מספר לקוחות נדרשו לשלם 10-12,000 שקלים תמורת אוברול מנוע או אף התקנת מנוע חדש.

מספר פניות מרגשות או מכעיסות במיוחד שקיבלנו הן של לקוחות שנאלצו להחליף מכונית במסגרת טרייד-אין, או כאלה שבמכוניותיהם הוחלף מנוע, רק כדי לחוות פעם נוספת את אותה תקלה קריטית. באופן טבעי, קבוצת הפונים אלינו לא מהווה מדגם מייצג לכלל הנפגעים בישראל, שמספרם הכולל נאמד (בתביעה הייצוגית) בכ-40,000. עם זאת, מעניין לבחון מספר תובנות שעולות מן המדגם שקיבלנו.

אצל 27 בעלי רכב שפנו אלינו הוחלפו מנועים, חלקם במסגרת האחריות, וארבעה מהם חווים תקלות זהות גם לאחר החלפת המנוע. מבין 27 הפונים שטוענים שאצלם הוחלפו מנועים הדגם הבולט ביותר הוא ניסאן קשקאי, אחריו רנו קפצ'ור וקליאו, ואחריהם דאצ'יה דאסטר. אצל שני בעלי רכב נוספים נשמעים, לטענתם, רעשים חריגים מן המנוע, ויותר מ-100 בעלי רכב מכל הדגמים (כולל גם רנו קדג'אר, מגאן וקנגו, דאצ'יה דוקר ואפילו ניסאן נואט) מתלוננים על צריכה גבוהה מאד של שמן מנוע באופן קבוע.

הדבר המדהים באמת בפרשה זאת הוא שמסתבר שרנו, וככל הנראה גם דאצ'יה, הצליחו להכעיס מאות רבות של לקוחות אירופאים בכך שלא טיפלו בתקלה לשביעות רצונם (או בכלל), כלומר שלא מדובר רק בפרשה פרובנציאלית שמתרחשת אי שם במזרח התיכון אלא בתקלה שאנשי רנו, ניסאן ודאצ'יה מודעים אליה היטב מזה לא מעט שנים וככל הנראה לא מנהלים את הטיפול בה בדרך האידאלית.

ככל שאפשר לשפט מפרסומים שונים בצרפת, בריטניה ורומניה, אופן הטיפול בלקוחות של המותגים השונים אינו אחיד בין היצרניות השונות, ונדמה שאנשי רנו מתעלמים מלקוחותיהם (ולכל הפחות "עושים להם חיים קשים" בהכרה בנזקים) ואנשי ניסאן קצת יותר קשובים אליהם. למרות זאת, בבריטניה פורסמו ידיעות אודות לקוחות ניסאן שאצלם הוחלפו מנועים שלוש פעמים, וכאמור – באופן כללי – גם החלפת מנוע לא תמיד פותרת את בעיית הצריכה המופרזת של שמן.

בכתבה זאת נסביר את מנגנון הכשל ככל שאנחנו מבינים אותו, היכן הוא מופיע או עשוי להופיע, איך אפשר לצמצם את הנזק, והאם המוניטין של שלוש יצרניות הרכב האלה עלול להיפגע מדרך הטיפול בלקוחות ובתקלה. כמו כן ננסה לעדכן בנוגע לתביעה הייצוגית ולכוונות של חברת קרסו מוטורס בנוגע לטיפול בלקוחותיה.

המנוע

המנועים שבהם מדובר הם מנועי טורבו-בנזין ארבעה צילינדריים בנפח 1.2 ליטר אשר יוצרו לכל הפחות בתקופה שבין תחילת אוקטובר 2012 לבין יוני 2016, אם כי יש שטוענים שגם מעבר לכך. חלק מכלי הרכב שבהם הותקנו המנועים נמכרו ככל הנראה גם במהלך 2017, ואלינו הגיעו תלונות דומות גם על כלי רכב שעלו על הכביש בישראל בשנת 2018.

המנוע, בנפח 1,197 סמ"ק, נקרא 1.2 TCe אצל רנו ודאצ'יה, או DIG-T אצל רנו, וקוד המנוע – כפי שמופיע ברישיון הרכב למשל, הוא H5Ft ברנו או HRA2DDT בניסאן. המנוע, באמצעות מערכת הניהול שלו, תוכנן לספק חמישה הספקים: 100, 115, 120, 125 ו-135 כוחות סוס, והוא הותקן במגוון רחב של דגמים, בהם: רנו 'קליאו', 'קפצ'ור', 'מגאן', 'קאג'אר', 'סניק', ו'קנגו', ניסאן 'קשקאי' ו'ג'וק', דאצ'יה 'דאסטר', 'לודג'י' ו'דוקר'.

התקלה

ככל שאנחנו יכולים לנתח את הפרסומים מחו"ל, כמו גם את חלק מן המסמכים הפנימיים של היצרניות שהופצו למוסכי הרשת שלהם, התקלה נובעת ממספר כשלים הנדסיים – חלקם פיזיים וחלקם בתוכנת הניהול של המנוע. ככל הידוע נגרמת תופעה של לחץ נמוך מדי בסעפת היניקה, וזו מונעת מן הבוכנות לינוק ולמלא את הצילינדרים בכמות מספקת של תערוכת דלק/אוויר. תת לחץ בתוך הצילינדר גורם לשאיבת אוויר מחלקו התחתון של בלוק המנוע, ויחד עם האוויר הזה עולים אדי שמן שנשרפים במהלך הבעירה.

במקביל, עם או ללא קשר לכך, קיימת כנראה בעיית אטימה של טבעות האטימה שעל הצילינדרים ("רינגים"), אשר מאפשרות זליגת שמן לתוך חלל הצילינדרים. שמן מנוע שנשרף במהלך פעולת הבעירה גורם לשתי בעיות: ראשית, כמות השמן בעוקה הולכת ופוחתת, מה שיכול – במצבים קיצוניים – להביא להרס של חלקים במנוע ושל המנוע כולו, ושנית, על השסתומים נצברת בוצה שפוגעת בשסתומים עצמם ובתושבות שלהם, כמו גם באטימת הצילינדר.

בשלב מסוים ביצעו אנשי רנו, ניסאן ודאצ'יה עדכוני תוכנה למחשבי ניהול המנועים, אלא שעדכונים כאלה לא מגיעים, לרוב, אל מי שמטפל במוסכים שאינם מוסכי יבואן, ואילו מוסכי רשת השירות לא תמיד טרחו לעדכן את הלקוחות על כך שביצעו עדכון או לגבי הסיבה לביצוע שלו. ככל הנראה הפחית עדכון התוכנה את הפרשי הלחצים בין הצילינדר לבין בלוק המנוע וצמצם את הבעיה.

אובדן שמן מנוע גורם לתופעות ובעיות נוספות, למשל שחיקה מוגברת – עד כדי הרס – של שרשרת התזמון של המנוע, מה שמתבטא בשלב ראשון ברעשים ולאחר מכן בנזק בלתי הפיך. לפי פרסומים בחו"ל, חוסר שימון כזה גרם לשחיקה בחלקו העליון של המארז בו מסתובבת שרשרת התזמון. סיבת התקלה לא פורסמה באופן רשמי אבל מסמכים פנימיים של רנו-ניסאן מזכירים את מותחן השרשרת ו/או רטט של גלגל הזיזים שנגרמים בגלל מפלס שמן נמוך מדי. רטט של גל הזיזים עלול להיגרם גם בגלל התארכות השרשרת ו/או רפיון במתיחה שלה. בחלק מן המסמכים מוזכרת גם תקלה במשאבת השמן.

כאמור, שריפת השמן גורמת להצטברות בוצה על השסתומים, וזו נשרפת שם כתוצאה מן החום והלחץ ופוגעת באטימה. לדאגה נוספת גורם חיישן הנקישות של המנוע שסובל, כך לפי פרסומים שונים, מתקלה לא פתורה, מה שגורם לתופעה של הצתה עצמית. מסמכים פנימיים של רנו מתמקדים – לעניין זה – בעיקר בצילינדרים 1 ו-4 שנמצאים רחוק יותר מן החיישן. לעומת זאת, אנשי מקצוע אחרים, מחוץ לרשת השירות, מאשימים דווקא את צילינדר מספר 3.

כיצד תדעו שיש לכם בעיה?

אם הרכב שלכם צורך יותר מחצי ליטר שמן מנוע בכל 1,000 קילומטרים של נסיעה אתם בבעיה קשה. אנשי רנו, בחוץ לארץ, טוענים שמכוניות שבהן הותקנו מנועים פגומים יוצרו בין אוקטובר 2012 עד ל-11 במאי 2016, תאריך שבו לדבריהם הם יישמו בהם שיפור שאמור היה לפתור את התקלה, כך שאם המכונית שלכם יוצרה בין תאריכים אלה – אתם ב"קבוצת הסיכון". כאמור, אלינו הגיעו תלונות גם של בעלי רכב שנרשמו בישראל בשנת הדגם 2018, לכן "קבוצת הסיכון" כוללת כמעט בוודאות גם את דגמי 2017, ואולי גם 2018.

כיצד להימנע מנזק טוטאלי?

הכי חשוב זה לא לבנות על ניסים. מנוע שצורך שמן במערכה הראשונה ישבוק ויגרום לנזק כלכלי כבד במערכה השלישית. אם המנוע שלכם ייפגע – שום דבר כבר לא יחזיר אותו למצב תקין, ותצטרכו להחליף או לשפץ אותו. כדי להימנע מנזק מיותר הנה מספר עצות שיכולות לסייע לצמצם נזקים.

ראשית לכל – מה שהורס בסופו של דבר את המנועים האלה זה מחסור בשמן. חשוב מאד, לכן, לשים לב למפלס השמן במנוע (שאותו צריך לבדוק עם מנוע קר, לפני התנעה). נכון, לא קניתם מכונית חדשה, או אפילו משומשת, כדי לעבוד בבדיקת שמן, אבל זה מה שקורה כאשר יצרן מייצר מוצר פגום ואין לו מספיק כבוד עצמי כדי לתקן תקלה סדרתית.

אם המנוע "שותה" יותר מחצי ליטר בכל 1,000 קילומטרים זה אומר שאם לא תבדקו את מפלס השמן יש מצב שתגיעו לאוברול מנוע הרבה לפני שתגיעו לטיפול השוטף הבא. כדי להימנע מכך יש לבדוק את מפלס השמן לכל הפחות כל 3,000 קילומטרים. חשוב להקפיד לבצע את כל הטיפולים השוטפים במועד הנדרש, ולשמור אצלכם תיעוד של ביצוע טיפולים, וזאת כדי שלא תישמע טענה של היצרנית או היבואנית כלפי הלקוחות. לא חייבים לטפל במוסך מורשה יבואן, אבל כן חייבים לטפל במוסך שמורשה על-ידי משרד התחבורה.

חשוב מאד לוודא שרשת השירות של היבואנית ביצעה עדכון תוכנה במחשב ניהול המנוע, וזאת כדי להתגבר על תקלת הלחץ בסעפת היניקה. אם המנוע כבר ניזוק, ונשמעים ממנו רעשים, יש צורך לבדוק, ובמידת הצורך גם להחליף, חלקים שניזוקו כמו שסתומים, בוכנות, טלטלים, מערכת תזמון שסתומים, גל ארכובה או – במקרה הגרוע ביותר – את המנוע כולו.

מתי צפוי נזק?

ככל הידוע, רוב הבעיות מתגלות כבר אחרי 50,000 קילומטרים של נסיעה והן נפוצות במיוחד סביב ה-64,000 קילומטרים. עם זאת, אופי הנהיגה ושגרת הטיפולים יכולים להשפיע מאד על נתון זה. לפי עדויות שונות שפורסמו באירופה על-ידי ארגוני צרכנים ובעמודי פייסבוק של נפגעי התופעה – כבר בקילומטראז' כזה (אבל לפעמים בקילומטראז' כפול) נאלצו לקוחות להחליף ראשי מנוע, בוצעו "אוברולים" ו"חצי אוברולים", וגם הוחלפו בלוקים ומנועים שלמים.

סימני אזהרה

מן התגובות של בעלי רכב באירופה עולה שבחלק מן המקרים קשה להבחין בצריכת השמן המוגזמת (אך במקרים אחרים מורגשת שריפת השמן בכך שהיא יוצרת עשן בצבע שחור/כחול). במקרים שונים מזהים נהגים ירידה בתחושת הכח של המנוע, ובמקרים החמורים נשמעים רעשי מנוע לא תקינים, רגע לפני שנדלקות נורות התראה על לוח המחוונים. למרבה הצער, שלב שבו מופעלות נוריות אזהרה עלול להיות מאוחר מדי, מפני שאז כבר נגרמו נזקים למנוע.

ירידת ערך, והאם כדאי לקנות מכונית משומשת?

תקלות, ככלל, הן חלק בלתי נפרד משגרת הייצור של כמעט כל מוצר – ודאי מכונית – ויצרניות רכב נשפטות על-פי היכולת שלהן לאתר תקלות מוקדם ככל האפשר, ועל-פי אופן הטיפול בלקוחות שלהן. במקרה זה נראה שאנשי רנו-ניסאן לא ממש מצטיינים בשני הקריטריונים האלה, בעיקר לנוכח העובדה שמדובר בתקלה מהותית ויקרה מאד.

גם כאשר לבעל רכב שבמכוניתו התגלתה תקלה כזאת נמאס ממכוניתו, והוא רוצה למכור אותה, חלה עליו חובה חוקית לעדכן את מי שקונה ממנו את המכונית, ואם לא יעשה זאת יכול הרוכש לבטל את העסקה ולקבל את כספו בחזרה. במילים אחרות, אין ספק שתקלה משמעותית כזאת פוגעת בערך הרכב, וזאת מעבר לפגיעה התדמיתית בשלושת המותגים באופן כללי.

למי שמתכוון לקנות מכונית מדגמי רנו, ניסאן או דאצ'יה עם מנועי 1.2 ליטר טורבו מומלץ לבדוק היטב את היסטוריית הטיפולים, ולשים לב במיוחד לצריכת השמן ולרעשים מן המנוע. תיקון מנוע, במיוחד אחרי תקופת האחריות ובמצב שבו היצרנית לא לוקחת אחריות – עלול לעלות הרבה אלפי שקלים ועד כדי סכום חמש ספרתי.

שירות לקוחות

כאמור, ההתנהלות של רנו, ניסאן ודאצ'יה כלפי הלקוחות שלהם בישראל, וגם באירופה, לא אחידה – ובחלק מן המקרים מביישת את שמות המותגים ואת המוניטין שלהם. במקום להודות בכשל ולהפיץ הוראת שירות לכלל המנועים כדי לבדוק ולתקן אותם לשביעות רצון הלקוחות, התגובות מאירופה מעידות על טיפול פרטני ושונה מאד בין לקוח ללקוח.

בצרפת, מכוניות שביצעו בין 40 ל-70 אלף קילומטרים תוקנו על-ידי היצרניות אשר נשאו ב-70-90% מעלויות התיקון – במקרים שונים בהתאם למידת ההקפדה של לקוחות על ביצוע שגרת טיפולים בזמן. מסמכים פנימיים של רנו חושפים מצד אחד תיקון של מנועים במכוניות שביצעו יותר מ-100,000 קילומטרים, ומצד שני סירוב להחלפת מנועים גם אם הם צורכים יותר מחצי ליטר שמן ל-1,000 קילומטרים.

התנהלות היצרניות הביאה להתארגנות של מספר קבוצות של לקוחות נפגעים באירופה, כמו גם להתערבותם של מספר ארגוני צרכנות, ואלה ממליצים ללקוחות שלא מסופקים מן הפתרונות שקיבלו לפנות אל היצרניות במכתבי דרישה רשמיים. ארגוני הצרכנות ממליצים לדרוש מרנו, למשל, החזר מלא על החלפת משאבת שמן בקילומטראז' של עד 100,000 קילומטרים, והשתתפות של 50% ב-200,000 קילומטרים (כלומר 1% פחות לכל 2,000 קילומטרים). לגבי החלפת שרשרת תזמון – הארגונים ממליצים לדרוש השתתפות מלאה עד 150,000 קילומטרים, ו-50% ב-300,000 קילומטרים (ירידה של 1% כל 3,000 קילומטרים).

כבר לפני כשנה וחצי פנה ארגון הצרכנים הצרפתי UFC-Que Choisir אל רנו, ניסאן ודאצ'יה ומחה על "השתיקה מחרישת האוזניים" שלהם בנוגע לטיפול בכשל הסדרתי. "הארגון מתריע בפני בעלי רכב שמחזיקים במכוניות מתוצרת רנו, דאצ'יה וניסאן", נכתב בהודעת הארגון, "אשר מונעים במנועי בנזין 1.2 TCe ו- 1.2 DIG-t מפני פגם חמור שעלול להשפיע על רכבם. הארגון מגנה את השתיקה מחרישת האוזניים של רנו, היצרנית והספקית של מנועים אלה, וקוראת היום למותגים רנו, דאצ'יה וניסאן: צרכנים שנפגעו מפגם בייצור זכאים להחזר".

אנשי ארגון הצרכנים טוענים שהכשל הסדרתי ידוע לרנו: "מסמכים של 'מחלקת איכות ושביעות רצון לקוחות' (בתוך רנו – ג.מ.) מכירים בקיומו של פגם זה בייצור. הנחיה טכנית בנושא, שעודכנה בשנת 2018, הופצה לרשת השירות של המותג, אבל רנו מקפידה שלא ליידע את הצרכנים. עם זאת, תקלה במנוע יכולה לגרום לנזק של כמעט 10,000 אירו וההשתתפות של היצרן (בעלויות התיקון – ג.מ.) אקראית. אנחנו דורשים מן היצרניות הנוגעות בדבר: לבצע קריאת שירות לכל הרכבים המושפעים שטרם טופלו על מנת לבצע את הטיפולים הנדרשים, ולשאת (או להחזיר) בכל עלויות התיקון של בעלים שנפגעו (בעבר) מן התקלות שנגרמו כתוצאה מפגם ייצור זה".

מן התגובות שקיבלנו בישראל אנחנו למדים שלקוחות שונים (כך לטענתם) הואשמו על-ידי רשת השירות של חברת קרסו מוטורס באחריות לתקלות בכך שלא הקפידו לטפל ברכב בזמן או לבדוק שמן, או שהשתמשו בשמן לא איכותי. טענות דומות נשמעו על-ידי אנשי היצרניות גם כלפי לקוחות בחו"ל, כך לפי פרסומים בחו"ל, ובהתחשב בכך שליצרניות ידוע על קיומו של הכשל הסדרתי מדובר בטענות שהן בין חצופות לבין שקריות.

תביעה ייצוגית

כאמור, וכפי שפרסמנו כאן, עו"ד דוד מזרחי הגיש כבר בחודש מרץ השנה בקשה להכרה בתביעה ייצוגית כנגד היבואנית והיצרניות, ואלה אמורות היו להגיש את תגובתן בתוך שלושה חודשים. לאחרונה נתבשרנו שעורכי הדין של חלק מן הנתבעים יגישו את תגובתם ב-20 בדצמבר, אם לא יהיו עיכובים נוספים.

לאחר הגשת התגובה צפויה כבוד השופטת הדס עובדיה לקבוע אם להכיר בתביעה זאת כייצוגית (כלומר אם מבחינה משפטית היא עומדת בכל הדרישות והכללים), ובמקרה כזה היא תנהל דיוני הוכחות או שתשלח את הצדדים להגיע לפשרה.

תגובת היבואנית

פנינו אל חברת קרסו מוטורס, יבואנית רנו, ניסאן ודאצ'יה לישראל, לפני מספר חודשים עם השאלות הבאות:

1. מה היא תגובתכם לתביעה הייצוגית שהוגשה בקשר לתקלות הסדרתיות במנועי טורבו-בנזין בנפח 1.2 ליטר שמותקנים במכוניות מתוצרת רנו, ניסאן ודאצ'יה?
2. כיצד טיפלה עד כה חברת קרסו מוטורס בלקוחות שנפגעו מתקלה זאת?
3. כיצד מתכוונת החברה לטפל בלקוחות אלה בעתיד?

התגובה שנמסרה לנו בשעתו: "קיבלנו את התביעה לפני מספר ימים, אנו למדים אותה ונגיב בדרכים המקובלות. בשלב זה איננו יכולים להתייחס לנכונות הטענה שהועלתה בתביעה, אך ככלל אנו מקפידים לכבד את תנאי תעודת האחריות של היצרן".

תגובת היצרניות והיבואניות לבית המשפט אמורה הייתה להימסר בתוך 90 ימים, כלומר עד חודש יוני השנה, אולם הן ביקשו וקיבלו הסכמה לדחיית המועד עד ל-20 לחודש זה. פנינו ליבואנית לקבל תגובה מעודכנת, וכשזאת תתקבל נצרף אותה לכאן.

אם אתם הבעלים של מכונית שבה מותקן מנוע TCe 1.2 ונתקלתם בבעיה דומה – כתבו אלינו ל: editor.thecar@gmail.com.

The post מנועים של רנו, ניסאן ודאצ'יה נהרסים בגלל כשל סדרתי. לקוחות בישראל משלמים אלפי שקלים והבעיות לא נגמרות appeared first on TheCar.

אחד הדברים היותר מפחידים שיכולים לקרות לנהג או לנוסע ברכב הוא תאוצה לא נשלטת של המכונית, ולא צריך דמיון מאד מפותח כדי להבין את הסכנות שטמונות בכך.

בימים אלה מתבררת בבית משפט פדרלי בדרום קליפורניה, ארה"ב, בקשה לתביעה ייצוגית שהוגשה כנגד סובארו, בטענה לפגם סדרתי לכאורה בדגמי לגאסי משנות הייצור 2015-2019, פורסטר משנות הייצור 2012-2018, ואאוטבק משנות הייצור 2015-2019. (תביעה דומה הוגשה גם לבית משפט פדרלי בניו ג'רזי)
בתביעה נטען ש"תאוצה פתאומית היא אחד הליקויים הקטלניים ביותר בהיסטוריה (של רכב ותחבורה – ג.מ.). זה קורה כאשר האלקטרוניקה של מכונית גורמת למצערת להיפתח לרווחה, מה שלא מאפשר לנהג להחזיר את המכונית למצב סרק (כל עוד ש) הוא נשאר בהילוך. זה גם מגביל מאוד את יכולת מערכת הבלמים לאפשר שליטה ברכב – ומשאיר את הנהג התמים לחסדי מכונית שמאבדת שליטה…

סובארו מייצרת, משווקת, מפיצה ומוכרת מגוון רכבים אשר, לפי המידע והאמונה של התובעים, סובלים מפגם שגורם לתאוצה פתאומית שלא ביוזמת הנהג, שבמהלכה הרכב מזנק באופן ספונטני קדימה, ומציב את הנהג, הנוסעים, נהגים אחרים והולכי רגל בסיכון לפגיעה קשה.
הפגם הבסיסי שמשפיע על (קבוצת כלי הרכב שכלולים בתביעה – ג.מ.) וגורם לאירועי התאוצה הפתאומית כפול. ראשית, קיים פגם ברשת ה-CAN-BUS ("רשת העצבים" של הרכב, תקשורת בין מחשבי הרכב השונים – ג.מ.) של כלי הרכב – באג בפרוטוקול תקשורת התוכנה ו/או בתוכנה…

שנית, מערכת ביטול הבלמים של סובארו ("BOS") פגומה ולא פועלת כמתוכנן. ה- BOS התווסף לכלי הרכב הנדונים כדי למנוע התרחשות אירועי תאוצה לא נשלטת על ידי ניטור המצערת האלקטרונית של המנוע ותפעול בלמי הרכב. מערכת זאת משווה נתונים משתי המערכות… ואמור לסגור את המצערת כדי להפחית את מהירות המנוע ולהעלות בו זמנית את לחץ נוזל הבלמים… כדי לעצור את הרכב".

עוד נטען בתביעה ש"מאות צרכנים (בעלי דגמי סובארו הנדונים – ג.מ.) הגישו תלונות למינהל הבטיחות בדרכים הפדרלי האמריקני (NHTSA) ולאתרים צרכניים, ובהן הם מתלוננים על אירועי תאוצה לא נשלטת שהתרחשו בכלי הרכב שלהם. יתר על כן, רבים מלקוחות אלה, שניסו למתן את ההשפעות של התאוצה הפתאומית באמצעות לחיצה על הבלמים דיווחו כי לא הייתה לכך כל השפעה.
למרות המספר המשמעותי של תלונות, סובארו לא ביצעה קריאה לתיקון ולא פרסמה הוראת שירות לטיפול בפגם. במקום זאת, היא התעלמה מבעיה הולכת וגדלה ומסוכנת, היא דוחה תלונות צרכנים באופן שגרתי, ומייחסת את התאוצות הלא נשלטות לשגיאת של הנהגים".

שני התובעים בתביעה, בעלי סובארו פורסטר, טוענים שחוו תאוצה לא נשלטת ברכביהם, ועורכי הדין שלהם שחררו הודעה לעיתונות שבה נטען שאנשי סובארו קיבלו "מאות תלונות על תאוצה פתאומית", שאותן הסתירו. "אנחנו טוענים", נכתב בהודעה, "שסובארו לא גילתה ואולי אף הסתירה את הפגם בפני הצרכנים, ועדיין לא ביצעה קריאה לתיקון של הדגמים. אנחנו מאמינים שהליקוי הזה עלול להשפיע על אלפים רבים של לקוחות סובארו. כשצרכנים רוכשים רכב הם מסתמכים על כך שיצרניות הרכב יעמדו בתקני הבטיחות וסומכים על כך שהם יתקנו בעיות שעלולות להתגלות. אנחנו טוענים שסובארו מאשימה את הלקוחות (במצבי התאוצה הלא נשלטת – ג.מ.) במקום לקחת אחריות על המוצר שלהם".

דובר סובארו בארה"ב לא הגיב אתמול לבקשת מדיות שונות לתגובה.

אם חווית בעיית תאוצה לא נשלטת בדגמי סובארו, או בכל דגם אחר, נא ליצור איתנו קשר לכתובת הדוא"ל editor.thecar@gmail.com

The post האם פגם אלקטרוני גורם לתאוצה לא נשלטת בסובארו? appeared first on TheCar.

כשל הנדסי, או פגם ייצור, במנועי טורבו-בנזין בנפח 1.2 ליטר מתוצרת רנו וניסאן שיוצרו בין השנים 2012 עד 2016 גורם לצריכה לא סבירה של שמן – וכתוצאה מכך לנזקים קריטיים למנועים אלה.

כך התגלה בתחקיר שפורסם בצרפת במחצית 2019, כך נטען בפורומים שונים של צרכנים באירופה, וכך נטען כעת גם בתביעה ייצוגית ראשונה, בהיקף משוער של כ-100 מיליון שקלים, אשר התקבלה אתמול (ד') בחברת קרסו מוטורס, יבואנית קבוצת רנו-ניסאן לישראל.

עורך הדין דוד מזרחי, אשר ניהל כבר מספר תביעות ייצוגיות בפרופיל גבוה כנגד יבואניות ויצרניות רכב בישראל, הגיש לבית המשפט המחוזי ברמלה בקשה להכיר בתביעתם של שלושה תובעים כתביעה שמייצגת בעיה לא פשוטה, ויקרה מאד, שממנה עלולים לסבול עשרות אלפי בעלי מכוניות בישראל. אם בקשתו תתקבל עשויים להיכלל בקבוצת התובעים כל מי שרכשו או השתמשו במכוניות מתוצרת רנו, ניסאן ודאצ'יה שבהן מותקן מנוע TCe 1.2. מדובר, בין השאר, בדגמי רנו קפצ'ור, קליאו, קדג'אר, קנגו, מגאן, סניק וגרנד סניק, ניסאן ג'וק, קשקאי וטידה, ודאצ'יה דאסטר, דוקר ולודג'י.

בקשת ההכרה בתביעה כייצוגית הוגשה כנגד היצרניות – רנו, ניסאן ודאצ'יה, וכנגד מי שמייצגת אותן בישראל – חברת קרסו מוטורס. עו"ד מזרחי מעריך – באופן שמרני לדבריו – שבקבוצה זאת כלולים לכל הפחות כ- 40,000 לקוחות – בעלי מכוניות שעלו על כבישי הארץ משנת 2013 ואילך, ואצל חלקם עלול להתגלות "כשל מובנה… (שגורם ל) צריכת שמן מנוע בכמות חריגה, שאינה הכמות הסבירה עפ"י הנתונים שפרסמו יצרניות הרכב, ולנתוני צריכת שמן בכל מנוע דומה אחר". צריכת השמן החריגה, כך נטען, עלולה לגרום בשלב ראשון לרעשים ולרעידות של המנוע, ולאחר מכן לנזקים מבניים למנוע, בדרגות שונות, אשר "במקרים רבים הינם בלתי הפיכים ומחייבים החלפת המנוע".

מן הבקשה לייצוגית עולה שרנו וניסאן לא מצאו עד כה פתרון מוחלט לבעיה הסדרתית, ולכן גם כאשר מוחלף מנוע זה לא פותר את הבעיה אלא רק דוחה אותה עד לפעם הבאה שבה מנוע יכשל. כמובן מאליו, נזקים כה חמורים למנועים גורמים לצרכנים שחווים אותם הוצאות רבות – ראשית לכל בגין רכישת כמויות גדולות של שמן, ומעבר לכך גם כניסות מרובות לתיקונים במוסכים, וירידת ערך המכוניות כתוצאה מחובתם לגלות גילוי נאות לרוכשים ומן המוניטין המתדרדר של המנועים.

הסתרה מכוונת

תקצר היריעה מלהיכנס כאן לטיעונים המשפטיים השונים, אבל התובעים מאשימים את היבואנית, בין השאר, ב"הטעיה והפרת חובת גילוי לפי חוק הגנת הצרכן" מפני שלטענתם הן "הטעו את צרכניהן עת לא גילו להם מידע אודות הפגם הטבוע ברכב שרכשו מהן". ואכן, הטענה החמורה יותר שמגוללת בכתב התביעה היא לא כנגד התקלה עצמה, ואפילו לא ההשערה שטרם נמצא לה פתרון, אלא כנגד ההסתרה שבה נוקטות – כך התובעים – היבואנית והיצרניות.

למרות שכבר בשנת 2015 הוציאה רנו "הוראת שירות" לטיפול בתקלה (אשר לדברי התובעות לא ממש צלח) ושבשנה שלאחר מכן הוציאה גם ניסאן הוראת שירות משלה – שתי היצרניות לא הכריזו על "קריאה לתיקון" של כלל המכוניות, וככל הנראה לא ביצעו אפילו את הוראת השירות בכל המכוניות שנעות על כבישי ישראל ואשר לא הוכנסו למוסכי הרשת לטיפולים תקופתיים או לתיקונים. כתוצאה מכך ייתכן שלקוחות רבים נאלצו לבצע תיקונים יקרים מאד במנועים שלהם מבלי שיכלו לדעת על הפגם הנטען, וכמובן גם מבלי שקיבלו פיצוי מן היצרניות או היבואנית.

לעומת זאת, בעלי מכוניות שכן ידעו על התקלה, או מי ש"לא ויתרו בקלות ואיימו בנקיטת הליכים" – זכו להחלפת מנועים או לתיקונים גם כאשר המכוניות שלהם כבר לא נכללו בתקופת האחריות. לדברי התובעים, "מלבד הודעות שירות פנימיות למוסכים המורשים שפרסמו יצרניות הרכב, בהן מאשרת יצרנית הרכב כי קיימת בעיה של צריכת שמן מוגברת במנועים, לא עשו דבר ולו חצי דבר לשם פתרון הכשל במנוע, לא ביצעו קריאות שירות, כשנסיבות העניין מלמדות בבירור כי הסיבה לכך הינה התנערות מאחריותן לכשל. מאותה סיבה גם היבואנית הרשמית בישראל נמנעה מלהזמין אליה את הרכבים התקולים. ברי, כי מחדלן זה לא נועד אלא לשם חיסכון בעלויות של תיקונים וטיפולים על חשבונן של המשיבות, וכן לשם מניעת פגיעה במוניטין שלהן, תוך שהן מפרות הוראות הדין החלות עליהן, וכך למעשה לא רק שהן מסכנות בטיחותם וחייהם של חברי הקבוצה, אלא שגם מוסיפות להתעשר על חשבונם שלא כדין".

תובעים פיצוי

לנתבעות – יצרניות הרכב והיבואנית שלהן – יש כעת פרק זמן של 3 חודשים להשיב לתביעה, ומן הסתם לבקש מבית המשפט לדחות אותה (או להגיע להסדר עם קבוצת התובעים). על כף המאזניים, מבחינתן, מדובר בפיצוי אשר עלול להגיע להיקף של 450 מיליון ש"ח, אבל לצורך התביעה הוגדר כ-100 מיליון ש"ח "בלבד".

התובעים מבקשים מבית המשפט – אם יקבל את התובענה – לחייב את היצרניות והיבואנית לזמן באופן יזום את כל בעלי הרכב שבהם מותקנים מנועים כאלה, לבדוק את המנועים, ובמידת הצורך לתקן על חשבונן כל מנוע תקול. במילים אחרות הם דורשים לבצע בישראל "קריאת שירות", ו"לספק לחברי הקבוצה את בדיקת רכבם, התיקונים, ההחלפות והטיפולים הנדרשים בכלי הרכב, לרבות תיקונים וטיפולים הנלווים לנזק שנגרם, וכן לספק להם הטבות בגין הנזקים שנגרמו". בנוסף הם מבקשים לחייב את היצרניות להאריך את האחריות למנועים לתקופה של 10 שנים או 200 אלף קילומטרים מיום אישור התובענה כייצוגית.

לטענת התובעים, עלות תיקון מנוע שכשל מוערכת בכ-26,000 ש"ח, ירידת הערך בגלל מוניטין רע של המנועים מוערכת בכ-4,000 ש"ח, ואילו עלות הצריכה המוגברת של שמן, מעבר למקובל במנועים דומים, מוערכת ב-1,000 ש"ח נוספים. למרות זאת, הם מבקשים מבית המשפט להורות על פיצוי צנוע יותר, בסך 11,000 ש"ח לכל אחד מחברי הקבוצה, וזאת בנוסף, כאמור, להארכת האחריות ולהחזר של הוצאות שהוצאו על-ידי לקוחות לצורך תיקון התקלות.

בשורה תחתונה, בית המשפט המחוזי התבקש ראשית לכל לאשר את התובענה כייצוגית ולהגדיר את הקבוצה שמיוצגת במסגרתה. אם תאושר התביעה יחוייבו היבואנית והיצרניות לבצע קריאה לתיקון לצורך בדיקת המנועים ותיקונם במידת הצורך על חשבון היצרניות.
כמו בן הן יידרשו להאריך את תקופת האחריות לכל רכיבי מנוע ה- 1.2TCe ובמסגרת זאת לתקן על חשבונן כל טיפול ותיקון לנזק שגרמה התקלה במנוע, לפצות את כל מי שהוציא מכיסו כספים כלשהם בגלל התקלה, ולפרסם כראוי את דבר התיקון והפיצוי.

חברת קרסו מוטורס, שמניותיה נסחרות בבורסה בתל-אביב, הודיעה אתמול לבורסה שקיבלה "בקשה לאשר תובענה כתובענה ייצוגית על פי חוק תובענות ייצוגיות… בסך משוער של כ- 100 מיליון ש"ח. בהודעתה לבורסה נכתב ש"לטענת המבקשים, החברה והיצרנים הפרו את חובתן כלפי הקבוצה אותה מבקשים המבקשים לייצג שעה שלא מסרה מידע אודות פגם בתכנון ו/או בייצור במנועים מסדרת 1.2 TCe המותקנים בחלק מכלי רכב מדגמי רנו, ניסאן ודאצ'יה שיוצרו בין השנים 2016-2012, ששווקו על ידי החברה בישראל ו/או על ידי יבואנים מקבילים אחרים או שיובאו ביבוא אישי או כלי רכב אלה שנרכשו בשוק יד שניה בישראל כמשומשים, וזאת לכאורה בניגוד לדין… בשלב מקדמי זה, החברה אינה יכולה להעריך את סיכויי התובענה ו/או את הסיכוי שהבקשה תוכר כתובענה ייצוגית". אגב, לא מיותר להזכיר שזאת כבר תביעה ייצוגית שניה שמוגשת השנה כנגד יבואנית קבוצת רנו-ניסאן. בשלהי ינואר הוגשה תביעה בהיקף משוער של כ-170 מיליון ש"ח שנוגעת לתיבות ההילוכים הרובוטיות שמותקנות במכוניות שונות מתוצרת רנו.

אם אתם הבעלים של מכונית שבה מותקן מנוע TCe 1.2 ונתקלתם בבעיה דומה – כתבו אלינו ל: editor.thecar@gmail.com.

The post תביעה ייצוגית נגד רנו וניסאן: מנועי ה-1.2 ליטר זוללים שמן ונהרסים appeared first on TheCar.