את חבל לכיש אני אוהב בעיקר בימי החורף, כאשר גבעות שפלת יהודה הנמוכות מתכסות בפלומת עשב ירוק, והחורש נקי ורענן בעקבות הגשם. לקראת חודש ינואר מתמלא האזור במרבדי כלניות צפופים והגפנים מתערטלות מן העלים, ניצבות מול הצינה בזמורות ובדים מעוקלים. שדות החיטה מתקשטים ירוק בהיר כשאיבי חיטה ראשונים מבצבצים מן האדמה, פרות רועות באחו ומטיילים רבים מנצלים הפוגה בגשם כדי לשוטט בטבע ולנשום אוויר צח.

אבל גם בקיצוניות האחרת, שיא החום של ימי יולי-אוגוסט המכבידים, חבל לכיש מרהיב ביופיו – לא מעט בזכות מאות משפחות החקלאים שגרות בו, חלקן בישובים חדשים, ומעבדות את שדותיו. בשונה מתקופת החורף, שבה הטבע העתיק שולט בכיפה, בקיץ צובעת הפעילות החקלאית את הנוף, ואסם התבואה הדרומי מכלכל את כל הארץ עם אשכולות ענבים מובחרים וירקות נפלאים.

כביש 3415, אליו אנחנו פונים מצומת לכיש – אמציה, נסלל לא מכבר מחדש אך נותר צר ובחלקו מפותל, והוא מוליך אל מספר ישובים מרוחקים זה מזה, שחלקם נבנו בעשור האחרון על-ידי משפחות שפונו מיישוביהן בגוש קטיף שברצועת עזה. חממות מקשטות את שני צידי הכביש, ובשדות נטועים כרמי גפנים וזיתים ומטעי פרי, לצד חורשות אורנים צפופות.

עד למלחמת העצמאות ניטשו קרבות על שטחים בסביבה זאת בין אנשי הישוב העברי לבין בדואים וכוחות סדירים וסדירים-למחצה של הצבא המצרי, והישובים העבריים היחידים שנאחזו בקרקע היו נגבה, גת, גלאון, קדמה, וכפר מנחם. גם לאחר הקמת המדינה נחשב חבל לכיש לאזור ספר ולכן, בשנת 1955 נשלחו בני מושבים וקיבוצים לעלות כגרעין נח"ל על אדמות הכפר הערבי אל-קוביבה שנכבש במלחמת העצמאות כרדי להקים את היישוב לכיש.

כעבור מספר שנים הפך לכיש למושב, שכיום הינו אחד הוותיקים ביישובי האזור, למרות שהוא הוקם בערך 9,500 שנים (!) אחרי הישוב לכיש, הקדמוני, שהתקיים לא הרחק ממנו כבר בתקופת האבן (7500 עד 4000 לפני הספירה), בתקופת הברונזה (3500 עד 1200 לפני הספירה), וכמובן גם בתקופת ממלכת יהודה. לכיש, באותם ימים, הייתה עיר מבצר – אחת המבוצרות ביותר בממלכת יהודה, וכמו חקלאים בימינו גם תושבי הסביבה שנשלטה על-ידה עסקו בין השאר בגידול ענבים.

אנחנו חולפים על-פני לכיש ותל לכיש וממשיכים עם הכביש המפותל אל כיכר גדולה בכניסה למושב אמציה שהוקם באותה השנה ובנסיבות זהות לאלה של לכיש על אדמות הכפר הערבי אל-דווימה. המושב, ששייך לתנועת משקי חרות בית"ר, נקרא על שם אמציה בן יואש, מלך יהודה, אשר נרצח, ממש כמו אביו, על-ידי קושרים יהודים מחצרו, כ-15 שנים לאחר שהפסיד במלחמה שאותה יזם כנגד ישראל.
כאילו כדי להוכיח שלא הכל אבוד ושיכול להיות אחרת אנחנו ממשיכים על כביש 3515 וחולפים על-פני אֱלִיאָב – יישוב קהילתי משותף לדתיים וחילונים שהוקם בשנת 2003 על ידי תנועת אור, ולאחר ששמו הוחלף פעמיים נקרא כיום על שם לובה אליאב, מראשי תנועת העבודה, אשר תרם רבות לפיתוח ההתיישבות בחבל לכיש. לובה אליאב הלך לעולמו בגיל 88, ממש באותו יום שבו הונחה אבן הפינה ליישוב. באליאב מתגוררות משפחות חילוניות, מסורתיות ודתיות שמנהלות חיים קהילתיים משותפים בתחומי החינוך, היהדות והתרבות, והוא יישוב תומך סביבה והוא חלק מהמרחב הביוספרי בשפלת יהודה. התכנון והבניה ביישוב מבוססים על עקרונות שימור הסביבה.

בהמשך הכביש אנחנו חולפים על-פני היישוב שקף שנוסד בשנת 1981 כדי ליישב את אזור קו התפר כחלק מ"תוכנית הכוכבים" של אריאל שרון ז"ל לעיבוי ההתיישבות היהודית בקו התפר בין הר חברון על כפריו ועיירותיו הפלסטינים לבין הישובים העבריים שבמערב לו. הישוב נבנה בסמוך לשרידי היישוב הקדום 'אום א-שקף', וכמו אליאב נמצא על גבול השמורה הביוספרית שבעצמה נמצאת על הגבול שבין הרי חברון לבין המדבר.

שקף בנוי בסמוך לגדר ההפרדה, שנבנתה ברובה בין 2002-2007, ועל אף שזו הפחיתה במידה רבה את הטרור החקלאי וגניבות התוצרת והרכוש שמהם סבלו ישובי הסביבה היא לא מיגרה אותם לחלוטין. גם בשנים האחרונות סובלים התושבים מגניבות והתנכלויות, ומטרור חקלאי. כחצי קילומטר ממזרח לשקף, מן העבר האחר של גדר ההפרדה, בנוי הכפר הפלסטיני בית עווא, וכשלושה קילומטרים מצפון מזרח למושב, נמצאים שרידי ח'רבת בית מקדום שמזוהה עם העיר המקראית מקדה.

בכל הישובים שעל פניהם חלפנו נבנו בשנים האחרונות הרחבות, ובסמוך לחלקם "נבטו" גרעיני התיישבות לישובים נוספים, שחלקם הוקמו כאמור על-ידי מפוני יישובי גוש קטיף. כך, למשל, הוקם בשנת 2006 הישוב 'כרמי קטיף' על יד מפוני מושב קטיף, שרובם ביקשו להישאר יחד במסגרת קהילתית.
מפוני קטיף עברו בשלב ראשון אל אתר "קרווילות" בצמוד למושב אמציה, ויחד עם משפחות שהצטרפו לקהילה שלהם הקימו את בתי הקבע בין השנים 2015–2016. קטיף הוא ישוב יהודי-דתי. בעת הקמת ישוב הקבע נחשפו ממצאים ארכאולוגיים רבים מתקופות הברונזה, הברזל, התקופה הפרסית והתקופה ההלניסיטית, ועד לתקופה העות'מאנית.

היישוב הקהילתי בני דקלים, שנקרא בתחילה 'גבעת חזן' על שם מערות חזן שנמצאות בסמוך, הוקם בשנת 2013 על יד מפוני נווה דקלים ומשמר בשמו את זכר הישוב העברי הגדול ביותר שהתקיים ברצועת עזה ופונה ממנה. בני דקלים מתוכנן לקלוט ולקיים כ-500 משפחות, אם כי להקמתו התנגדו בשעתו ארגוני הגנת הסביבה בטענה שהוא ממוקם בלב ה"מרחב הביוספרי". בסופו של דבר הונחה אבן הפינה ל'בני דקלים' בשנת 2009, ומתיישביו עלו על הקרקע בשנת 2013.

יישוב אחרון שעליו נספר השבוע הוא 'נטע' – יישוב קהילתי שאמור היה להיות מוקם, לפי התוכניות, כבר בתחילת שנות ה-80, אבל המימוש שלהן התאפשר רק לאחר ההתנתקות בזכות תושבים שפונו מן הישובים תל קטיפא, כפר דרום ויישובים אחרים בגוש קטיף. גם הקמתו של נטע לוותה במחלוקת סביב בניה במרחב הביוספרי, והוא עלה בסופו של דבר לקרקע רק לאחר שבית המשפט העליון דחה סופית, בשנת 2009, את הערעור של החברה להגנת הטבע בנושא.

במקור אמור היה הישוב להיקרא 'מרשם', על שם חורבת מרשם הסמוכה, ועד שהסתיימו העניינים המשפטיים התגוררו רוב תושביו באתר קרווילות בסמוך ליישוב השכן שקף. בסמוך לנטע נמצאים שרידי שני ישובים עתיקים: העיר הקדומה שקף, שבין שרידיה נתגלו חורבות רבות ומספר בורות מים, והיישוב בניה אשר אומץ על-ידי תושבי נטע במסגרת פרויקט "אמץ אתר". בנטע פועלת כיום 'מדרשת הדרום' שפעלה בעבר בגוש קטיף וגם כיום היא עורכת טיולים וסיורים לימודיים באזורים שונים בארץ, בפרט בחבל לכיש.

במהלך הטיול שלנו נפגשנו עם גבע אוחנה, חקלאי שהוא דור שלישי לחקלאים. גבע הוא בן ממשיך ביישוב שקף, שם הוא מתגורר עם רעייתו וילדיו, והוא אירח אותנו בסיור הכרות בחממות ובשטחי הגידול בסביבה. למשפחת אוחנה יש מספר חממות שבהן הם מגדלים עגבניות מזן שרי ליקופן, וגבע מסביר לנו שבעגבניות המנומרות האלה יש פי שלושה ליקופן מאשר בעגבנייה רגילה. לדבריו, עגבניות מזן זה גדלות אך ורק ביישוב שקף, בשיטת גידול שנקראת "הדלייה", וממש כמו חקלאי המושב לכיש – אשר מיתגו את הענבים שלהם תחת המותג המוכר "ענבי טלי" – גם הם מתאמצים למתג את המשאב הייחודי להם, ואת תכונותיו הייחודיות.

כנהוג בקרב חקלאים רבים בעולם, שמונה מחקלאי שקף התאגדו יחד לקואופרטיב, ותחת המותג 'האיכר' הם משווקים עגבניות, זנים ייחודיים של פלפלים, ענבים, וזנים נוספים של פירות וירקות. בלב הישוב הם מפעילים בית אריזה ואת התוצרת החקלאית שלהם הם משווקים ברחבי הארץ מדי סופשבוע.

במסגרת המאמצים להכיר את שפלת יהודה וחבל לכיש לאזרחי הארץ עורכים חקלאי הסביבה, ובהם גם גבע, סיורים שמשלבים קטיף מבוקר של פלפלים ועגבניות, ובמקרה של גבע גם ביקור ביקב המשפחתי הקטן. אפשר ליצור קשר עם גבע אוחנה ממושב שקף בטלפון 054-2233060. אגב, בטיולים קודמים המלצתי על דואי, תושב הסביבה שמכין חומוס מעולה, סביח, ארוחות בוקר, קפה ותה – והכל בקרוואן שמוצב בחורש אורנים מוצל בכניסה ל'אקשן פארק לכיש'. ההמלצה בעינה, בעיקר מפני שכעת דואי מפעיל את הקרוואן שלו גם בסופי שבוע בימי הקיץ. דואי 052-3920319.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 6 בחלקו הדרומי והפטור מתשלום, ויורדים במחלף קריית גת מזרחה אל כביש 35 לכיוון בית-גוברין. כעבור כמה מאות מטרים פונים ימינה, דרומה, אל כביש 3415.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל חבל לכיש המתחדש appeared first on TheCar.